שיעור הקבלה היומי14 Eki 2020(בוקר)
שיעור בוקר 14.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: פרשת בראשית, קטעים נבחרים מן המקורות. קטע מספר 16.
אנחנו ממשיכים בתוכנית שלנו בפרשת השבוע מספר התורה. רצוי לתת לעצמנו דין וחשבון באיזו צורה אנחנו קמים בבוקר, על מה אנחנו חשובים? למה מתייחסים? עד כמה שבמשך היום, כמו שדברנו אתמול, אנחנו צריכים להשתדל בכל מעשה, בכל מחשבה שלנו להכין את עצמנו, ובזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. אני רוצה להנות לבורא בכל רגע ורגע, בכל מה שאני עושה, לא חשוב מה המעשים שלי, אלא במחשבה אני כל הזמן חושב לכיוון שלו, כי "אין עוד מלבדו", רק עימו יש לי בסופו של דבר עסק, אני מתייחס אליו, הוא מתייחס אלי וכך אנחנו נכנסים לקשר בינינו.
אחר כך יותר קל אם אכוון את המחשבה הזאת מתוך הקבוצה, אז עוד יותר טוב. אבל לפחות שאני אכוון את עצמי כל הזמן לטובת הבורא. מה שעושה, לא חשוב. הולך, יושב, אוכל, ישן, עובד, מסדר כל מיני דברים, אני בתת ההכרה גם חושב ברקע שאני רוצה לעשות מזה טוב לבורא. לגרום לו טוב. וכך אנחנו גם מתחילים ללמוד.
קריין: קטע מספר 16, מתוך פרשת "בראשית".
"א,ג ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. א,ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. א,ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד.".
("בראשית". א', ג'-ה')
זה כתוב בתורה. חכמת הקבלה מסבירה את כל הדברים האלה בצורה יותר רחבה, כי במה שכתוב כאן אי אפשר לקבוע שום דבר. מישהו שנקרא "בורא" אומר "ויהי אור", ונעשה אור, "ויהי חושך" ונעשה חושך. ויש הבדל בין אור לחושך. אלה דברים שכל אחד מפרש איך שהוא רוצה. בוא נראה איך שמפרש אותם בעל הסולם לפי ספר ה"זוהר".
קריין: אז קטע מספר 17 של בעל הסולם.
"וז"ש בזוהר על הכתוב: "ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור", - יהי אור לעוה"ז ויהי אור לעולם הבא".
פירוש, כי מעשה בראשית, בצביונם נבראו, ובכל קומתם נבראו, כמ"ש חז"ל. דהיינו, בתכלית שלימותם ותפארתם. ולפי זה, האור, שנברא ביום א', יצא בכל שלימותו, הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, כפי השיעור המתבטא בהמלות "יהי אור".
אלא, כדי להכין מקום בחירה ועבודה, עמד וגנזו לצדיקים, לעתיד לבא, כדברי חז"ל. ע"כ אמרו בלשונם הצח: "יהי אור לעולם הזה". אמנם, לא נשאר כן, אלא: "ויהי אור לעולם הבא". כלומר, שהעוסקים בתורה ומצות לשמה, זוכים בו, רק לעתיד לבא, שפירושו, בזמן העתיד לבא, אחר גמר הזדככות גופם, בדרכה של תורה, שכדאים אז לאור הגדול ההוא, גם בעולם הזה, כמ"ש חז"ל: "עולמך תראה בחייך". ".
(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י')
הבורא רוצה שאנחנו נשיג את כל הבריאה שהוא הכין לנו. הוא ברא בנו רצונות, מחשבות, כוונות, את הכול ההכנות, אבל ההשגה שאנחנו משיגים את כול הבריאה ואותו שנמצא בבריאה, ההשגה הזאת היא הדרגתית. לפי כמה שאנחנו מוכנים, מסוגלים, משקיעים את עצמנו.
ואז יוצא שתמיד אנחנו משיגים קודם חושך, רצון להשיג, הרגשה שרוצים להשיג ולא משיגים. ההרגשה הזאת נקראת "ויהי חושך". ואחר כך, "ויהי ערב ויהי בוקר". ואחר כך משיגים את זה במשך היום, שנקרא "יום".
ואז תמיד כל הדרך שלנו לפי תוכנית הבריאה היא חושך אור, חושך אור, במנות יותר ויותר ויותר גדולות, עמוקות כל פעם, כך אנחנו מתקדמים לגילוי של כל אותה הבריאה, כל אותו מצב שהבורא הכין לנו מלכתחילה.
לכן כל הבריאה נקראת "בר", מהמדרגה, בר זה חוץ מהדרגה, שאנחנו נמצאים מחוץ לאור, מחוץ לבורא ומשיגים תמיד מחושך לאור, מאי ידיעה לידיעה. וכך מתקדמים.
לכן צריכים אנחנו להבין שכל התהליך הרוחני שאנחנו עוברים זה רק כדי להרגיש שחסר בעולמנו כוח עליון, הבורא, ולגלות אותו. עוד קצת להרגיש שחסר, ועוד לגלות אותו. וכך במנות כאלו אנחנו בסך הכול מגלים את הבורא.
כל הבריאה היא בר ממדרגה, הסתרת הבורא מאתנו, וכל הגילוי שאנחנו הולכים לקראתו, זה סך הכול גילוי הבורא בנו. בנו, זאת אומרת, בתוך הכלים המתוקנים שלנו.
שאלה: ביום הראשון של הבריאה כתוב ויהי אור "בכל שלמותו", זה כאשר הבורא נותן לנו טעם בכל מדרגה חדשה?
לא. לא לקבל שזה בשבילנו. כל ימי בראשית זה לא בשבילנו. אנחנו נלמד את זה. זה בעולמות שלפנינו. זה לא שייך לנו. זה בריאת העולם שעוד לפני שאנחנו נמצאים ומתחילים להכיר מה שקורה. וההכרה שלנו באה לאט לאט . "ויהי ערב ויהי בוקר".
אחר כך הבורא צריך לשבור את העולם שהוא ברא ולהביא אותו למצב דרך כל המדרגות שיהיה לנו מקום, ואז להתחיל לטפל בנו כדי שאנחנו נגדל, נבין איפה נמצאים. נתחיל להכיר את עצמנו ואת הבריאה מחושך לאור, מחושך לאור. כל פעם יותר ויותר.
לא לצרף מה שאנחנו עכשיו קוראים אלינו ממש, שאנחנו כבר נמצאים כאן ואנחנו יכולים לתפוס מה שכתוב ולמדוד את זה עלינו. לא. בעדינות.
קריין: קטע מספר 18, מתוך מאמרו של הרב"ש, "ויהי ערב ויהי בוקר".
"ויהי ערב ויהי בוקר", אומר הזה"ק וזה לשונו, "ויהי ערב, שאומר הכתוב, נמשך מצד החושך, דהיינו המלכות. ויהי בוקר, נמשך מצד האור, שהוא ז"א. על כן כתוב בהם, יום אחד, להורות שהערב ובוקר הם כגוף אחד, ושניהם עושים את היום. רבי יהודה אמר, מאי טעמא. שואל, כיון ש"ויהי ערב ויהי בוקר" יורה על יחוד זו"ן, שמשניהם יוצא אור היום. אם כן אחר שהכתוב הודיע זה ביום א', מהו הטעם שבכל יום ויום כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר". ומשיב, לדעת שאין יום בלי לילה, ואין לילה בלי יום, ולא יבוא להתפרד זה מזה. על כן חוזר הכתוב להודיענו זה בכל יום ויום, כדי להורות שאי אפשר שיארע פעם, שיהיה אור היום בלי הקדם חושך הלילה. וכן לא יארע חושך הלילה, שלא יביא אחריו אור היום, כי לא יתפרדו זה מזה לעולם".
(הרב"ש. מאמר 36 "ויהי ערב ויהי בוקר" 1985)
זה דבר גדול מה שהרב"ש כותב לנו כאן. הוא מסביר ש"ויהי ערב ויהי בוקר", כמו שכתוב בתורה, שתמיד אנחנו צריכים להרגיש קודם ערב, חושך, לילה, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, בלבולים, אבל לא שאנחנו לא מרגישים כלום, אנחנו מרגישים שאנחנו לא מרגישים. אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים.
זאת אומרת, שנמצאים בחושך, בלילה, הרגשת לילה זו בכל זאת הרגשה, זה לא חוסר הכרה, חוסר הבנה, חוסר הרגשה.
ולכן אדם צריך תמיד, בכל דבר ודבר, בהכרח להתחיל מזה שהוא לא מבין, מזה שהוא לא מרגיש, מזה שרע לו, מבולבל. גם בהרגשה וגם בהבנה. אחר כך מתוך זה הוא מתעורר. הוא מתחיל לגלות את הכול, את מה שנקרא "יום".
ולכן אנחנו צריכים להתרגל לשמוח בהרגשת הלילה, בבלבולים, בחוסר ההבנה, חוסר ההרגשה. [אנחנו] לא אוהבים את המצבים האלה, כי זה לא ממלא את הרצון לקבל שלנו, את האגו. אבל אנחנו צריכים להבין שבחושך דווקא, בהרגשת החושך אנחנו מרגישים כלים ריקניים שמתגלים בידיעה חדשה, בהרגשה חדשה של היום, של ההשפעה, של החיבור, של ההרגשה של בורא.
ולכן אנחנו צריכים לכבד את המצבים האלו של חושך ולילה לא פחות ממה שאחר כך בהרגשת הידיעה, ההבנה, ההכרה, ההשפעה, שקוראים לזה "יום".
שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהערב זה המלכות והיום זה זעיר אנפין. איך אנחנו במהלך השיעור מגיעים ליום?
אני בזמן השיעור רוצה כל הזמן להיות קשור לחברים ובקשר בינינו לגלות את הבורא שצריך למלא את הקשר שלנו הנכון. ואם אנחנו מתחברים בינינו בהשפעה, אז הבורא מתגלה בתוך הכלי הזה ואני משתדל כך להרגיש. ובטוח שהמצב הזה נמצא רק הכול תלוי במאמצים שלי, עד כמה שאני נמשך אליו, כי המאמץ להתחבר עם החברים זה כמו מידת ההשפעה שלי. שם זה צמצום, מסך, אור חוזר, מידת ההשפעה שלי ממני כלפי הזולת, והזולת זה בינתיים חברים.
עד שכך אני מתחבר אליהם, וכבר במאמץ הזה שלי אני יכול לגלות, ב"אור חוזר" שלי, את ה"אור ישר", את הבורא. עדיין המצבים האלה לא ברורים. עדיין אני לא יכול למדוד אותם בדיוק איך שהם מתייצבים, באיזו עביות, באיזה מסך, באיזו עוצמת זיווג דהכאה, אבל בכל זאת, אני כבר משתדל כמה שאפשר כמו שילד קטן משתדל לעשות אותן הפעולות כמו הגדולים, אז יוצא לו, לא יוצא לו, אבל הוא איכשהו עושה.
וכך אנחנו משתדלים עד שאנחנו גדלים ומתחילים להכיר את הקשר בינינו. ובמידת הקשר בינינו, בעוצמת הקשר בינינו, באופי של הקשר בינינו, מתחילים לגלות נוכחות הבורא. זאת העבודה.
תלמיד: מה זה אומר שהמלכות זה לילה?
לא, מלכות זה חיסרון, רצון לקבל, או למשל אורח, שנמצא מול בעל הבית, אז הוא לא יודע בינתיים מה לעשות, אז הוא משתדל לסדר את עצמו כלפי בעל הבית בצורה נכונה. מגלה שאין לו כלים דהשפעה כמו לבעל הבית, ולכן הוא נמצא בצמצום, והוא צריך לחפש, איך יכול להיות שאני אתייחס לבעל הבית כמו שבעל הבית מתייחס אלי.
לשם כך ניתנו לי החברים, אז אני מתייחס לחברים בצורת ההשפעה, קצת, כמה שאפשר, ורואה שככה הם משתדלים להתייחס אלי, ואז בינינו סך הכול אנחנו בונים צורת ההשפעה הגשמית, ברמה שלנו, עד שאנחנו יכולים כולנו יחד, יותר ויותר, לייצב בינינו צורת ההשפעה שהיא כבר מתחילה להיות דומה לרוחניות. ואז בה אנחנו מתחילים לגלות את הכוח העליון.
שאלה: מה זה אומר שהבורא שבר את העולמות?
הבורא שבר את העולמות, את זה אנחנו לומדים אחר כך, זה לא שייך בדיוק כל כך למעשה בראשית. אחרי שהבורא ברא את העולמות, וברא את כל המצב הסופי, שהוא רוצה שהנברא יהיה כמו הבורא, ויהיה עימו בדבקות, בחיבור השלם, אז כשעיצב את כול המצב הזה, הוא שבר אותו כדי לתת בו מקום להתקיים לאדם, שהאדם יוכל להעמיד את עצמו בצורה נכונה סופית, אבל בדרך לאט, לאט, בהשגה, בהכרה, בהבנה שהאדם בעצמו כביכול בורא את הכול.
הבורא ברא את הכול כמו פאזל, אחר כך חתך אותו לחתיכות, ונתן לנו. אנחנו צריכים להרכיב את הפאזל ולהביא לאותה הצורה, כמו שזה היה מלכתחילה, נעשה על ידי הבורא. הבורא מתחיל מסוף הבריאה, אחר כך שובר אותה, נותן לנו, ואנחנו מתחילים מהתחלת הבריאה ומגיעים למצב המתוקן.
שאלה: בצורה ברורה המאמר מדבר שחייב שיהיה קיים יום ולילה. האם בעבודה בחיבור אנחנו מגיעים לאחישנה, יכול להיות שיהיה יום יותר ארוך ולילה יותר קצר, או איך זה משפיע על הקשר בין יום ולילה?
כשאנחנו מתחילים להשתמש נכון בחושך, שהוא מביא אותנו לאור, ומבינים שהאור הוא יכול להיות מורגש רק מתוך זה שיש בתוכו חושך, ועד כמה שהחושך יותר גדול, כך אחר כך האור יותר גדול. כי החושך זה חיסרון, זה הרצון שלנו שאנחנו רוצים להשיג, והאור אחר כך מתגלה לפי עוצמת הרצון, עוצמת המשיכה אליו.
אז יוצא שהחושך והאור, יש להם אותו משקל, וכמה שיותר אנחנו מתקדמים בתיקונים, אז יש חושך יותר גדול והאור יותר גדול. ולכן, אנחנו כך מכבדים את החושך, לא פחות מהאור, כי שניהם קשורים זה לזה, ושניהם שקולים זה לזה, וכך אנחנו מתקדמים. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את עצמנו באמצע, בין חושך לאור, ובגילוי האור להבין שזה בא מהחושך, ובגילוי החושך החדש, לכבד אותו, שזו הצורה הנכונה, האמיתית, לזה שלפנינו לגלות את האור.
שאלה: הכלי השלם הזה שנקרא יום, אנחנו כל דבר שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים באופן אישי כאילו, חושך אישי, הרגשה של האור אם מגיעים לזה, אישית. איך אנחנו מגיעים לזה בכלי משותף, שבאמת שם ייווצר?
זאת השאלה הגדולה ביותר. בינתיים בטוח שכל אחד ואחד מרגיש את החושך והאור בצורה אישית קטנה, שאין עדיין הרגשת החיבור, הרגשת הגוף הכללי שלנו, של העשירייה, לכן זה נקרא שאנחנו עדיין נמצאים רק בהכנה של ההכנה לכלי הרוחני. אבל אחר כך נקווה שאנחנו נתחיל להרגיש את החיבור בינינו, לסירוגין גם שנאה, דחייה בינינו, ואלו המצבים כל פעם, קירבה, ריחוק, קירבה, ריחוק, שנאה אהבה, שנאה אהבה, יותר ויותר, הם יהיו בינינו מעשיים, מגולים, ואז בהתאם לזה, אנחנו נברר את הכלים האלו, חיבור, ניתוק, חיבור, ניתוק, ובהתאם לזה בחיבור נתחיל להרגיש את האור, הבורא, בניתוק נרגיש צורה הפוכה, שאין הבורא, אין רוחניות, וכך בעליות וירידות, בנפילות כאלה, בגילוי הקליפות, וגילוי הקדושה, אנחנו כך נתקדם.
אי אפשר להיות בשני המצבים האלה, או קדושה, או קליפה. ונקווה שכך אנחנו נתחיל כבר לממש את התיקונים האלה במעשה. בינתיים לא נותנים לנו להרגיש את המצבים האלה בפועל, מפני שאנחנו לא מסוגלים לעכל אותם נכון, אנחנו לא מסוגלים להחזיק אותם בינינו בצורה נכונה. זאת אומרת שאנחנו עוד לא מרגישים שאנחנו נמצאים בסירה אחת. לא מרגישים שאנחנו יכולים להיות בים סוער, ולכן לא נותנים, ולא מתקדמים. צריכים כמה שיותר מהר, יותר ויותר לאתר שאנחנו חייבים להרגיש רוחניות מהקשר בינינו, מתוך הקשר בינינו בעשירייה. ואם אין לנו הרגשת הקשר הזה, אז מה שאנחנו מרגישים זה קצת רוחניות, אבל בצורה אישית, עדיין לא אמיתית, לא מתוך הכלי האמיתי.
שאלה: האם ניתן לומר שהאור והחושך הם לטובת היכולת שלנו לבחור והכרת הרע?
זה הכול לטובתנו, כדי שאנחנו נתחיל להרגיש אור וחושך והבדל ביניהם רגשי, והסיבות לזה ולזה, ולהודות גם על האור וגם על החושך בצורה שווה.
שאלה: האם יש איזה תרגיל שאתה יכול להמליץ לנו לעשות כדי שאנחנו נוכל להעריך את החושך, לכבד אותו?
אתם צריכים לדבר על זה. שלא יכול להיות גילוי אלא לפי מידת החושך, מידת ההסתרה. שבהסתרה יש אותו הגילוי, רק שחסר שם תיקון שלנו להתייחס נכון לחושך. ואם אני נמצא עכשיו בחושך, אם אני מתייחס לחושך שזה מגיע מהבורא וזאת הצורה שהבורא רוצה שאני אהיה בו, אם מתוך החושך אני משתדל להגיע לחיבור ולאהבה עם הבורא, אז אני כבר מפסיק להרגיש שזה החושך ובשבילי זה הופך להיות אור.
זה לא אור וחושך בעולם שלנו, שמתגלה משהו חיצון, איזה מקור אור, פנס שאני מתחיל להאיר, לא. אור וחושך זה תלוי מתוך הנשמה שלי, איך אני מקבל את תכונת הקבלה ואת תכונת ההשפעה. ואם אני מקבל את תכונת ההשפעה ותכונת הקבלה, בשבילי זה אותו דבר, אני רוצה רק להיות בדבקות בבורא, אז אין אור ואין חושך, הכול הולך להיות יום אחד, יום אחד שבו חושך ואור מחוברים יחד. ובשבילי אין הבדל. אני מתעלה למעלה מכל ההבחנות הללו, זה יהיה יום שלם וליום הזה אנחנו צריכים להגיע.
לכן, בקביעה שלי, בהרגשה שלי, בהבנה שלי מה זה אור וחושך, יום ולילה, שזה הכול לפי הכלים שלי, אם אני מתעלה מעליהם אז אין בשבילי לא יום ולא לילה, כולו אור מה שנקרא. אבל כבר לא אור של היום שהיה קודם, אלא זה אור שאני נמצא בדבקות בבורא שממנו מגיעים לי הבחנות אלה, יום ולילה, ואליו אני דבוק גם ביום וגם בלילה. וכל העבודה שלנו היא דווקא בהרגשת הלילה.
שאלה: האם תוכל להמליץ על תרגילים כדי להיכנס לתוך המאמרים, שיהיה קל להפנים אותם?
כן. אתם צריכים יחד לדבר מה זה נקרא נגיד יום ולילה, שזה ללא שום קשר לימים ולילות שאנחנו בעולם הפיסי שלנו מרגישים כתוצאה משמש, ירח, כדור הארץ וכן הלאה, שזו הרגשה כלפי כלים דקבלה וכלים דהשפעה, זאת הרגשה כלפי הבורא שנסתר בכוונה. שאנחנו מקבלים את ההסתרה שלו כדבר טוב ונכון כדי להתקדם מצידנו בהשפעה. שבכמה שאנחנו מיישמים בנו את כוח ההשפעה, אז החושך הופך להיות לאור.
זה נקרא שאנחנו מתעלים באמונה למעלה מהדעת ואז אני לא מרגיש שזה חושך אלא זה אור, והחושך הזה הוא דווקא בא כדי שאני אפתח ממני כזאת הרגשה כלפי הבורא, כלפי ההשפעה, כלפי החיבור, כלפי הנתינה, שהחשיכה עוברת ואני מתחיל להרגיש שזאת לא הייתה חשיכה, זה היה כזה מצב של עזרה מלמעלה כדי שאני אוכל לפתוח את עצמי גם בראיית לילה, לא רק ביום.
שאלה: תיארת קודם מצב שבו אנחנו עוד לא מרגישים את כל העשירייה ככלי אחד וכל אחד מרגיש את עצמו באיזו הרגשה קטנה כזאת. אז איך אנחנו מזרזים את זה, איך אנחנו מגיעים כמה שיותר מהר כבר להרגשת העשירייה כולה יחד?
תעשו תרגילים ביניכם במשך היום כמה שאפשר. ומה שרב"ש אומר, אני לא יכול לחזור אבל בקיצור, תעברו על כל המאמרים שלו, תעשו מזה סיכום בדף אחד מה צריכים לעשות ואחר כך תשמרו על זה כמה שאפשר. תעשו, תכינו את זה כסדנה כללית של כל הקבוצות שלנו בעולם ואנחנו נעשה את זה יחד. אני אשמח בזה להשתתף, רק שתכינו.
תלמיד: זה פשוט כאילו מתוך העבודה הפרטית שלנו להמשיך וזה יגיע?
כן, אין מה לעשות, זו עבודה בקבוצה. שאתם מחפשים מרכז העשירייה ואיך לאתר אותו, איך לסדר אותו, איך להחזיק אותו יותר ויותר. איך להגיע ללחץ כזה ביניכם להיות בנקודת קשר אחד, שם אתם מגלים שבאמת יש ערבוביה בין התכונות והמחשבות והרצונות שלכם ואתם יכולים להתעלות מעל זה לאמונה למעלה מהדעת, ואז מתגלה הבורא.
תלמיד: אפשר לקשור לזה את התרגיל שאמרת, לעשות נחת רוח לבורא בכל פעולה? איך לקשור את זה נכון יחד היום בתרגיל אחד?
זה יותר מתאים לעבודה אישית של האדם, שכל תנועה שהוא עושה, שיקדים לזה מחשבה שהוא רוצה שהבורא ייהנה. פשוט מאוד. מה שאני עושה, אני רוצה שהבורא ייהנה ממני, מכל הפעולות, מכל המחשבות, מכל התכונות, מכל מה שמתגלה בי, מכל מה שאני מגלה.
שאלה: האם כדי להגיע למצב הזה של יום ולילה בעשירייה, או שצריך לפני זה להגיע ליום ולילה ברמה האישית, להגיע להבחנות האלה לבד, ורק אז מגיעים בעשירייה?
לא חושב. היום והלילה שאתה מרגיש בצורה אישית, הם די אגואיסטים, לא כדאי להתעמק בזה. יותר טוב לבטל את עצמו ולהיות בתוך החברה, אז בטוח אתה נמצא בנטייה לעבודה רוחנית.
שאלה: אם בחושך אין חיבור, מה אני יכול לעשות כדי שהלילה לא יהיה כל כך ארוך?
אתה חייב להרגיש את הלילה, בטוח, אפילו שהוא ייראה כמו שנייה. אבל אתה חייב להרגיש את זה, כי זה ניתוק בין המצבים. ואיך לעשות מהלילה מהר אור, זה תלוי בסביבה שלך, עד כמה שהיא עוזרת לך מהר לצאת מהלילה. כי "יום" זה כבר חיבור בינינו, השתתפות בינינו, ואתה לא יכול להתעורר מהלילה מהר ליום, אלא כשיש לך הסכם עם החברים, ואתם עוזרים זה לזה מה שנקרא "בערבות" ביניכם.
כי אדם, באמת, בצורה אמיתית, כשהוא נמצא ב"לילה", הוא מנותק ממש מרוחניות. אנחנו עכשיו עוד לא מרגישים את זה, אבל עוד מעט נרגיש שרק הקשר עם החברה, כשהוא מתעורר במצב הלילה שלו, יכול להעיר אותו. כמו שאני הולך לישון, שאני ישן, איך אני יכול להתעורר? אז יש איזה שעון פנימי בתוך הגוף, או יש שעון מעורר, ועוד כל מיני דברים. וברוחניות אני צריך להכין את הקשר שלי עם החברה, שהחברה תעורר אותי.
ברוחניות כמעט ואי אפשר להתעורר לבד, אלא רק הבורא מסדר לך כזה מצב. לכן יום ולילה זה מאוד חשוב, ומאוד תלוי ביחס בחברה, בקבוצה.
שאלה: האם אפשר לראות את החושך כאור, או לראות את החושך והאור כיום אחד עוד בטרם הבורא מתגלה בקשר בינינו בקבוצה?
לא. אתה יכול לפנטז דברים כאלה כאילו, בדמיונות שלך, אבל אי אפשר. חושך ואור יכולים להיות יחד כשאתה מגיע לתיקון של החושך, והוא כולו הופך להיות אור. זה נקרא "וחשיכה כאורה יאיר". על זה עוד נדבר.
תלמיד: אם כך, אני כל הזמן נמצא במצב של חושך.
גם עכשיו אנחנו נמצאים במצב של חושך. אמנם לפעמים אנחנו חושבים שזה אור, אבל עדיין, ללא גילוי הבורא בצורה אמיתית, זה נקרא חושך. אבל בכל זאת, איכשהו יש הבדל, רק השאלה היא במה ההבדל? מי קובע את ההבדל בין היום והלילה? האגו שלי.
כי יותר יפה לו להרגיש מצבים כאלו, ולא נעים לו להרגיש מצבים אחרים. זה האגו שלי, או מידת ההשפעה שלי לחברים, ודרך החברים לבורא? מה זה נקרא בשבילי "יום"? שאני משפיע לכולם? שאני מנותק מהלילה, ממחשבות על עצמי, זה נקרא אצלי "יום", או משהו אחר?
שאלה: כתוב כאן "ויהי ערב ויהי יום", לא נאמר לילה ובוקר, אלא ערב ויום. זה הקו האמצעי שאנחנו צריכים לבנות במגע בינינו לבין האור?
"ויהי ערב ויהי בוקר" הכוונה שזה לילה ויום, רק עושים דגש על ההבדל, על המעבר בין החושך לאור, ולכן כך אומרים, "ויהי ערב ויהי בוקר". כי העיקר בשבילנו אלה המעברים האלו, אחר כך עוד נלמד למה. בלילה עצמו אתה מנותק מהרוחניות, ביום אתה נמצא בשליטת הרוחניות. המעברים האלה שנקראים "ערב" שאור וחושך מעורבבים, וגם "בוקר" כשאתה אולי עדיין בלילה, אבל נמשך ליום. המעברים האלה הם הגדולים, הם החשובים. ועל זה עוד נלמד.
שאלה: איך לא לדחות את ההרגשה של החושך ולהבין שזו הזמנה של הבורא כדי להגיע לגילוי האור?
הכול תלוי במה שאנחנו אומרים בהסכם החברתי, בערבות. כשאנחנו בינינו חותמים על ערבות, שאנחנו עוזרים זה לזה, ואז אנחנו מתחילים להבין שצריכים להיות חושך ואור. כי בעשירייה, אלו נמצאים בחושך, ואלו נמצאים באור, בכל צורות החושך, ובכל צורות האור. וסך הכול בצורה כזאת אנחנו מתקדמים כל הזמן, למרות שיש כאלה שנמצאים בחושך, ויש כאלה שנמצאים באור, אז אלו ואלו כך מקדמים אותנו, ואנחנו כל הזמן נמצאים בתנועה.
כמו בגלגל, שחלק ממנו הולך אחורה, וחלק ממנו הולך קדימה. כך אנחנו צריכים להבין. לכן אנחנו מכבדים את החושך והאור, מברכים אותם, ומשתמשים בהם רק להתקדמות. אין בזה שום בעיה, החושך הוא לא פחות מהאור.
שאלה: הטקסט אומר ש"לא יתפרדו זה מזה לעולם". על איזו דרגת חיבור מדובר פה?
לא יתפרדו זה מזה לעולם, זה שכולנו קשורים בינינו, בלקשור את עצמנו לבורא. זה נקרא שאנחנו משתדלים להיות יחד, במידה שמתגלים בנו כוחות הפירוד, אנחנו למעלה מהם רוצים להיות מחוברים. מדובר כאן גם על האנושות, שהיא כולה צריכה להגיע למצב שכולנו מחוברים, שכולנו נמצאים כאדם אחד.
שאלה : איך אני יכול לעורר אור בתוכי מבלי להרגיש מה זה חושך?
אתה לא יכול לעורר את האור בלי שאתה מרגיש את החושך. אחרת אתה תדמיין כל מיני צורות חושך בצורה לא נכונה. אלא הבורא מביא לנו פירוד בינינו, ואז את הרגשת הפירוד ביני לחבר, אני מרגיש כחושך, ואת הרגשת החיבור ביני לחבר, אני מרגיש ככלי מתוקן ובו אני מצפה לאור. נקודה.
תלמיד: דווקא החושך עוזר לנו לבנות את החיסרון לאור?
נכון, בדיוק כך. החושך קיים כדי שאנחנו נשתוקק נכון לאור. ועד שאנחנו לא נבאר את החושך כמו שצריך לא נוכל להרגיש את האור. צריכים להכין את עצמנו להרגשת האור מתוך החושך.
תלמיד: האור הזה היה בצורה פוטנציאלית ואחרי זה הופיע?
האור מגיע מלמעלה, הוא בורא בנו את החושך בכל העולם, בכולם, בכל הכלי דאדם הראשון, שאנחנו מתוך הכלי השבור שמרגישים את החושך, מתחילים להרגיש בחיבור בינינו את האור. האור מגיע מתוך זה שאנחנו מחברים את הכלים השבורים.
תלמיד: זה אותו האור שמחייה את המתים?
נכון. כל חלק וחלק שהוא מנותק מאחרים כמו גוף שבור הוא נקרא "מת". אם אנחנו מחברים את החלקים האלה יחד אנחנו מגיעים ל"תחיית המתים".
שאלה: מה זה היום שעבר בעבודה הרוחנית?
זאת המדרגה שאנחנו כבר עשינו, מימשנו אותה ועלינו עליה, ויש לפנינו עכשיו מדרגה חדשה שהיא גם כן מתחילה מחושך.
תלמיד: בעשירייה אנחנו איכשהו צריכים לעבוד עם היום שחלף?
אנחנו עומדים על מה שהשגנו כחיבור, ואפילו אולי כאיזה מין גילוי הבורא, ועל פני זה אנחנו עכשיו נכנסים לחושך חדש שמזה מתחילה מדרגה חדשה. ועושים את כל הפעולות כדי להביא אותה עד שיתגלה בה בחיבור בינינו בורא, וזה נקרא יום. אז ככה זה, ויהי ערב, לילה, בוקר, יום, וכל זה נקרא יממה.
תלמיד: לפנינו מתגלה המדרגה הבאה כחושך, האם אנחנו צריכים בעשירייה לזכור ולהישען על אותו הגילוי שהיה לנו, הרגשת הבורא שכבר הייתה וחלפה?
כן, זה נכנס לחושך של היום. החושך של היום הוא יותר גרוע מהחושך של אתמול, מפני שאנחנו כל הזמן עולים במדרגות. חושך, התגברות על החושך, יום, גילוי האור, ושוב חושך, התגברות עליו, יום וכן הלאה, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". ככה זה, אחד אחרי השני אנחנו עולים בסולם.
שאלה: רציתי לשאול מה זה נקרא לברר את החושך בעשירייה, איך עושים את זה נכון בעשירייה?
עד כמה שאנחנו מנותקים, לא מחוברים בצורה נכונה זה לזה, לא יכולים מעצמנו לסדר את הלגו, או הפאזל יותר נכון, כדי שהחיבור בינינו יהיה שלם במסגרת הקטנה שלנו, אז אנחנו מגלים שאם אוספים את הפאזל נכון, ולאסוף את הפאזל זאת עבודה בלילה, אז אנחנו מתחילים לגלות בזה את הציור של החיבור שלנו ובו ציור הבורא, צורת ההשפעה. זאת העבודה בלילה והעבודה ביום.
תלמיד: יש כאן עבודה משותפת של כל העשירייה, או שזו עבודה פרטית של כל אחד ביחס לעשירייה?
עבודה בעשירייה, עבודה פרטית של כל אחד ואחד בתוך העשירייה. אם זה לא בעשירייה זה לא נחשב.
תלמיד: זאת אומרת שאנחנו בתוך העשירייה מדברים על זה, מה חסר לנו כדי להיות יותר מחוברים, או שכל אחד חושב בעצמו מה חסר לו ומוסיף, ובעשירייה אנחנו רק מדברים על שלמות?
גם זה וגם זה, העיקר לעשות עבודה בחיבור ביניכם.
שאלה: נראה שהמחשבה לעשות נחת רוח לבורא, לשמח את הבורא, יכולה להצטרף למחשבה שאין עוד מלבדו, איך הצירוף הזה יכול לעזור לנו לזרז את העבודה שלנו בעשירייה?
זה יפה מאוד מה שאתה אמרת, וזה נכון. אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, וכל האבחנות האלה שאנחנו קוראים שישנן בבורא, אם אנחנו רוצים לגלות אותם יחד הם עוזרים זה לזה, מתחברים, ונותנים לנו צורה נכונה לאתר את הבורא, לחפש אותו, לייצב את אותם היחסים בינינו כדי שהוא יתגלה.
כל העניין הוא, לא לשכוח שזה לא גילוי שאני מסתכל על תמונה, אלא אני בעצמי מרכיב את התמונה, נמצא בהרכבת התמונה, אני בעצמי נמצא בחלק מהתמונה, שזה נקרא בורא. כי הבורא מתגלה בנו, בתוך החיבור הנכון בינינו. זה כמו שאנחנו חתיכות מהתמונה, חלקי הפאזל הזה, וכל אחד מאיתנו רוצה להרכיב, להרכיב, להרכיב את הבורא. מחפש מה זה יכול להיות בחיבור בינינו, עד שאנחנו ממש מדביקים את עצמנו כך שמקבלים את צורת הבורא.
וכשאנחנו מגלים את צורת הבורא, היא צורה אמיתית והיא צורה שלמה. רק העניין הוא באיזה דיוק אנחנו מדברים על זה. כמו שאתה מסתכל על מפה, אתה יכול לראות מרחוק את כל הדברים האלה ואתה יכול להגדיל את הבירור [ולראות] יותר מקרוב, וכך אנחנו.
לכן זה עניין של המדרגות, כמה שאנחנו יותר ויותר עולים במדרגות השגת הבורא, אז קנה המידה האלו מתחילים להיות יותר ויותר גדולים. ואנחנו יותר ויותר בבירור יכולים לראות, להרגיש, להתכלל עם הבורא. זאת צורה פנימית שכך היא מתגלה בנו.
שאלה: האם שנאה זו הסיבה לחושך?
אני לא יכול להגיד כך, כי יש כאן עניין שאנחנו מתחילים לאהוב את החושך ואת השנאה, כי הם מצבים בלתי נפרדים מגילוי הבורא, מאהבה, זה לא יכול להיות בלי זה. ולכן להשתמש בדיוק בצורת השנאה והחושך, אנחנו לא תמיד יכולים. כי אם בשבילי זה חלק הכרחי, אני לא מכניס כבר לאבחנות הללו הרגשה שלילית. כך אנחנו מגיעים לעולם שכולו טוב, שאין רע בעולם שהבורא ברא, לא קיים שום דבר רע, אלא הכול הוא כדי להשלים זה את זה.
תלמיד: איך להשתמש בזה בצורה נכונה בקבוצה?
זה מגיע, כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו אז אנחנו לאט לאט מתחילים לאהוב בכל החברים שלנו גם דברים שליליים כביכול, גם נטיות מוזרות, כמו בילדים האהובים שלנו, שאנחנו מסכימים ואוהבים את כל מה שיש בהם, עד שאנחנו מגלים ברוחניות, שכל הדברים האלה הם הכרחיים, שאין רע בעולם אלא רק טוב, הכול תלוי במידת הגילוי שלנו, כשאנחנו רואים שכל הנטיות שהבורא ברא בכל אחד, הכול הכרחי ולטובה וזה משלים אותי דווקא בכל מה שיש לי. אני מתחיל לגלות בי כל מיני ליקויים, וכנגד זה מתחיל לגלות שכל הדברים השליליים שראיתי באחרים, הם דווקא משלימים אותי, ואני צריך אותם. ואז אני מתחיל לגלות את כל הדברים הרעים שנראו לי קודם כך בחברים, כדברים טובים. ובאמת אם כך, כשאני מגיע לעבודה נכונה אז כל הרע הופך להיות טוב. ובאמת כל השלילה הופכת לטוב וכל השנאה הופכת לאהבה. וכול זה, אפילו בצורה אגואיסטית אפשר להסביר, מתוך שזה משלים אותי. איפה שיש לי מינוס, שם זה פלוס, איפה שיש לי פלוס, שם זה מינוס.
ואז אני מתחיל לכבד, להעריך את הדברים שאני מגלה בחברים, לדברים טובים או לדברים רעים אני מתייחס בצורה שווה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ככה זה. כמו אמא שאוהבת את התינוק אז היא מטפלת בו, מנקה אותו, מניקה אותו, עושה את כל הפעולות עם גופו, וזה הכול לתענוג שלה, כי זו אהבה שמכסה על הכול. גם אנחנו כך בחיבור בינינו.
שאלה: איך "מעל הדעת" מתקשר לחוויית החושך שלנו, איפה המקום של האמונה כאן?
אמונה זה כוח השפעה, זה כוח הבינה, כוח השפעה שרוכב על כוח הקבלה ומכסה את הדברים השלילים שמרגישים בכוח הקבלה על ידי החיובי שמרגישים בכוח ההשפעה, כך זה בסך הכול, אבל צריך לממש את זה ואז לראות כמה זה מעשי.
שאלה: האם אפשר להגיע למצב של קו אמצעי בין היום והלילה?
כן, זה יהיה גם יום וגם לילה, ששניהם מחוברים, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". למה יום ולילה אחד? כי הלילה מאיר כיום ואין הבדל ביניהם.
שאלה: התחלתי לכתוב בפייסבוק בצורה חדה יותר כפי שדיברו בישיבת הכתבים, ומיד קיבלתי ממש מאות תגובות לפוסט. אנשים הביעו הרבה כעס כלפיי, אנשים מסוימים חשבו שאני תומך בביידן, אחרים חשבו שאני תומך בטראמפ, לא כתבתי על זה בכלל, אבל הרבה כעס יצא ברגע שהתחלתי לכתוב על העתיד בצורה יותר חדה. השאלה איך אני מתייחס לתגובות האלה? האם להתייחס אליהן בכלל?
אתה צריך קודם כל להודות לכולם, להגיד תודה רבה שהגבתם, כשמה שאני כותב פוגע בכם, אז כבר יש בינינו קשר. אמנם הקשר שלילי ואנחנו לא מבינים עדיין זה את זה, אבל אני מבין ומכיר מאיפה אתם כך חושבים ובואו רק נברר. מי כאן צודק ומי לא זה לא כל כך חשוב, אנחנו רוצים לברר מה האמת, לא עם כל אחד, אלא מה האמת מצד הטבע, ולא שבא אדם וקובע מתוך החינוך שלו, מתוך משהו, שהשפיעו עליו מכל מיני צורות וכך הוא חושב.
לנו לא חשוב מה אנחנו חושבים אלא איפה אנחנו קיימים ומה יכול לקרות כאן, כי אנחנו נמצאים במצב מסוכן, במדינה, בעולם, על פני כדור הארץ, כולם, בפנדמיה הזאת הכללית, הכול היום כללי סביב כדור הארץ. אז בואו נברר ולא נתעסק במי צודק יותר ובמי צודק פחות מתוך ההבחנות הקודמות שלנו, מהדעות הקדומות שלנו. לכן אני ממליץ בואו נמשיך וחוץ מהרוגז והאשמות האלה נפעיל גם איזה היגיון בריא, פשוט, וכמה שיותר ניטראלי, ללא השתתפות אישית, אלא כמו מדענים המכבדים את העובדה, את מה שקורה בטבע. ואם נלך כך בצורה ניטראלית, בקו האמצעי, יש ביניכם שמאל, ימין, אלו ואלו, אם נלך באמצע, יכול להיות שנהיה יותר באמת ונסתמך רק על מה שקורה בטבע ולא לפי מה שנראה לכל אחד לפי הרוח שלו, החינוך שלו, הצבע שלו וכן הלאה. נתעלה למעלה מכל ההבדלים האלו של בני האדם, בואו נראה את המצב קצת יותר מגבוה ואז יכול להיות שנראה מה עומד לפנינו ויכול להיות שנפתח לעצמנו ראייה חדשה ונראה את המצבים החדשים שכדאי להגיע אליהם.
בצורה כזאת, תרגיע את הרוחות, [שמוטל עלינו] בעיקר לגלות את האמת, ונראה שתצליחו כי המצב באמריקה טוב לבירורים.
שאלה: אם אנחנו מתחילים להרגיש רע כטוב, אז הרע נעלם ואם כך אז גם טוב לא יכול להתקיים אז מה נשאר?
יהיה לך רע חדש, ועל ידו יהיה טוב חדש, וכך כל הזמן, שמאל ימין, שמאל ימין, חושך אור, חושך אור, כל פעם יותר ויותר, ככה בהדרגה שאתה תעלה.
תלמיד: ובין המצבים האלה הסתרה?
אנחנו נלמד מה בין המצבים האלו. בין המצבים האלו אינסוף, שאלת, שאלת. תשמור על השאלה.
שאלה: ענית קודם לחבר שאנחנו צריכים בהפצה שלנו להיצמד ל"בוא נגלה את האמת, בוא נבין מה האמת".
כן.
תלמיד: אז הטענה הנפוצה בדרך כלל היא, שאין אמת אחת, לכל אחד יש את האמת שלו.
נכון, אם כל אחד אגואיסט בפני עצמו אז לכל אחד יש את הדעה שלו כרגע, מה שסידרו לו מהחינוך. תגיד לי, איך יכולה להיות אמת אם נולדתי שחור ולא נולדתי לבן? אם נולדתי יהודי ולא נולדתי מקסיקני, אם נולדתי גבר ולא נולדתי אישה וכן הלאה. אם קיבלתי חינוך כזה ולא אחר. לכן לכל אחד אמת משלו, השאלה האם זה כבר נקרא אמת? אנחנו נמצאים בכל פעם במאבקים אבל לא מבררים את האמת, אנחנו מבררים מי יותר חזק וזהו.
אתה רואה בין המדינות מישהו מברר מה האמת? למי שיש יותר כוח, יותר נשק, יותר כסף, הוא צודק. בצורה כזאת אנחנו לא יכולים להתקיים, בינתיים זה כמו איזו חבורת פושעים, ולכן אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכל ההבדלים בינינו לאט לאט, ולמצוא את האמת שלא קשורה אלינו בצורה ישירה, התלויה באיך כל אחד נולד, איך הוא חי, באיזו סביבה וכן הלאה. כל אחד בכל זאת צריך לדעת איך לעשות מעצמו צורה ניטראלית, אובייקטיבית, וזה מאוד לא פשוט, פה אני צריך להתעלות למעלה מהאגו שלי, אין ברירה, אלא להיות כבר בתכונת ההשפעה, בבינה. רק ממנה והלאה אני יכול להגיע לאמת. כי בינה נמצאת בין כתר למלכות ואז התכונה שלה יכולה לחבר בין הכתר למלכות, ואיך אנחנו יכולים לחבר בין הכתר שהוא כולו משפיע לבין המלכות שכולה מקבלת, רק על ידי הבינה, ששניהם מתחברים בבינה ואז אנחנו משם מתחילים לפתח את עצמנו. עוד נלמד איך זה נעשה.
תלמיד: אתמול בישיבת כתבים, בהקשר הזה, אמרת "אמת קנה ואל תמכור"1.
כן.
תלמיד: מה זה אומר "קנה את האמת ואל תמכור"?
הבעיה שלנו שאנחנו מוכרים את האמת, שלא חשובה לנו האמת, העיקר שיהיה נוח. על זה מדובר, שאמת תקנה, זאת אומרת תשלם על זה חזק ביגיעה שלך, ותרכוש אותו ואחר כך אל תפרד ממנו, אל תחליף את זה לנוח, לטוב, למתוק, לביטחון, כאילו למשהו, אלא האמת היא צריכה להיות למעלה מהכול. אל תחליף אותה בשום מצב או הבחנה אחרת. זה חוק שהתורה אומרת לנו לעשות כך.
אני מאוד שמח שיש לנו כל כך הרבה שאלות על הקטע הזה, "ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד."2 כי זה היסוד של העבודה שלנו, ורואים אנחנו מכאן עד כמה שהתחלנו ללמוד את התורה זה מראה לנו על כל היחס, על כל העבודה שלנו עם עצמנו ועם הבורא. תשתדלו לשאול באמת שאלות שקשורות לכאן ולא סתמיות, שאנחנו נוכל בכל זאת להתקדם.
שאלה: יום ולילה זה חשיבות וניתוק מהחשיבות על ההשפעה, העשירייה?
את זה אנחנו עוד נלמד.
שאלה: בימים האחרונים אנחנו מדברים הרבה על לעשות נחת רוח לבורא?
אני לא יודע, אבל בצורה אישית, בכל דבר שאני עושה אני רוצה שיהיה נחת רוח לו. לא חשוב במה, אני אוכל, שותה, ישן, הולך לעבודה, עובד, לא חשוב במה שאני עושה, אני בזה כל הזמן להרגיש, הרגשה פנימית שלי, שאני גורם לו נחת רוח, ככה זה תתאר לעצמך.
תלמיד: אבל מה זה לעשות נחת רוח במערכת, לתכונת ההשפעה?
לא יודע, ככה זה עדיין מעורפל מאוד בי, אבל אני רוצה לגרום לו נעים. מהפעולות שלי רוצה לגרום לו נעימות.
תלמיד: אבל זה מושג או שזו באמת הרגשה? אני צריך להגיע לאיזו הרגשה?
אני רוצה להגיע להרגשה.
שאלה: כיצד אנו מחזיקים את הערבות בכל מצבי האור והחושך?
אנחנו רוצים על ידי הערבות להתייחס בצורה מועילה, אובייקטיבית, למצב אור ולמצב חושך, כך ששני מצבים האלו הם יעזרו לנו לעשות רק תנועה קדימה לקראת החיבור בינינו ומבנינו לבורא.
שאלה: כשאנחנו בוחרים לעורר את השחר, מה זה בחיבור בעשירייה שנראה שהוא מתחדד כל הזמן ברגעים שמתגלה לנו חושך?
החושך מתגלה כדי שאנחנו נברר מזה את היחס שלנו לחושך, וכך נגלה את האור.
שאלה: מהי הדרך שלנו למדוד ולהבין מה זה אור ומה זה חושך בעשירייה?
זה כל הזמן משתנה אצלנו האור והחושך מהדברים הגשמיים לדברים הרוחניים יותר ויותר, עד שאני רואה שאהבה זה אור ודחייה זה חושך בכל מיני מצבים, אפילו הכי הכי עדינים שכך אני מתאר אותם.
קריין: אז אנחנו בקטע מספר 19 של הרב"ש.
"האדם "עייר פרא אדם יולד", ואין לו שום חסרון לרוחניות. נמצא לפי זה, מאין בא לאדם הרגש וחסרון של רוחניות, עד שנגיד שיש לו הרגשת החושך, שנקרא אצלו לילה, בזה שהוא מרגיש שהוא מרוחק מה'. כי אנו צריכים לדעת, כי בו בזמן שהוא מתחיל להרגיש שהוא מרוחק מהבורא, כבר מתחיל להאמין באפס מה ממציאות הבורא, אחרת איך אפשר לומר, שהוא מרוחק מדבר שאין מציאות בעולם. אלא שמוכרח לומר, שיש לו איזה הארה מרחוק, שמאיר לו, בשיעור שהוא ירגיש שהוא מרוחק מהבורא.
נמצא לפי הנ"ל, שתיכף שמתחיל החושך, היינו להרגיש מציאות חושך, תיכף מתחיל האור להאיר באפס מה." זאת אומרת שגם הרגשת החושך היא באה מתוך זה שמאיר עליו משהו והוא מרגיש את החושך. זה מעניין שיש לנו עברית וארמית, שתי השפות, אז אור, לייט זה אור בעברית ואורתא זה לילה, זה חושך בארמית. שתי השפות האלה זה כמו פנים ואחוריים שהם משלימים זה את זה. אחד באה מתוך היום ואחת באה מתוך הלילה. לכן, אור זה בעברית יום, ואורתא זה בארמית לילה.
מה הוא רוצה להגיד? שאין לך בכלל עניין של חושך, אלא זה אור שאנחנו עדיין לא יכולים לאתר אותו, הוא בורא בנו הרגשת החושך, שהחושך זה חוסר אור, שזה אותו אור רק שמאיר עלינו בצורת חשכה, אור שחור.
"ושיעור הארת היום ניכר רק מבחינת השלילה. זאת אומרת, שמרגיש חסרון, שאין לו אור ה', שיאיר לו בבחינת החיוב. אלא שהאור מאיר לו בבחינת חסרון, שעכשיו הוא מתחיל להרגיש, שחסר לו אור ה' הנקרא יום.
מה שאין כן מי שלא מאיר לו אור היום, הוא לא יודע בכלל, אם יש מציאות כזאת, שהאדם צריך להרגיש חסרון של אור ה', הנקרא יום."
(הרב"ש. מאמר 36 "ויהי ערב ויהי בוקר" 1985(
אפשר להוציא מזה הרבה הבחנות, העיקר שזה בא ואומר על זה. הרגשת החושך עוזרת לנו להבין ולהרגיש מה זה היום, הרגשת היום היא מכינה אותנו יותר נכון לאתר את החושך. זה לא חושך ואור שיש לנו בעולם הזה, אלא זה, ניתוק וחיבור, שנאה ואהבה, מציאות הבורא וחוסר מציאות הבורא, אבל חוסר מציאות הבורא זה כאילו אנחנו מרגישים שחסר לנו מציאות הבורא שכביכול כבר בלילה, כבר בחושך, יש לנו אותה מציאות הבורא שצריכה להתגלות אחרי זה, אבל היא לא מתגלה היא מביאה לנו חיסרון לגילוי, כאילו צל שלו.
זאת אומרת תחילת ההשגה, תחילת הגילוי הבורא, הרוחניות, היא בזה שיש לנו השגת הבורא ברוחניות, אבל בצורה שלילית, שחסר, ואז זה נקרא לילה. זאת אומרת, מה זה נקרא לילה? חוסר היום שיבוא אחר כך, ואז הוא בונה בנו השתוקקות לאותו היום כשאנחנו משיגים את ההשתוקקות האמיתית לגילוי הנכון, שזה על מנת להשפיע בחיבור וכן הלאה, אז הלילה מסתיים ואנחנו מגיעים לאור יום. לכן לילה מכין אותנו ליום.
והעבודה הגדולה אנחנו צריכים לעשות בלילה כדי לזכות לאור היום. ולכן המקובלים בדרך כלל היו קמים בחצות הלילה, בשתיים עשרה בלילה, זה היה חצות והם היו מכינים את עצמם ליום שרק אחרי ההכנה הזאת היו יכולים להגיע למצב של יום, זה לא שבאה השמש ולא באה, זאת ההרגשה הפנימית שבהם, שהם צריכים להכין את עצמם מאמצע הלילה, מהחושך, למצב שיתגלה האור של השפעה, אור של אהבה לפי הכלים שלהם שהם מכינים אותם, ואז מגיע גילוי הבורא בתוך זה.
קריין: שוב קטע 19.
"האדם "עייר פרא אדם יולד", ואין לו שום חסרון לרוחניות. נמצא לפי זה, מאין בא לאדם הרגש וחסרון של רוחניות, עד שנגיד שיש לו הרגשת החושך, שנקרא אצלו לילה, בזה שהוא מרגיש שהוא מרוחק מה'. כי אנו צריכים לדעת, כי בו בזמן שהוא מתחיל להרגיש שהוא מרוחק מהבורא, כבר מתחיל להאמין באפס מה ממציאות הבורא, אחרת איך אפשר לומר, שהוא מרוחק מדבר שאין מציאות בעולם. אלא שמוכרח לומר, שיש לו איזה הארה מרחוק, שמאיר לו, בשיעור שהוא ירגיש שהוא מרוחק מהבורא.
נמצא לפי הנ"ל, שתיכף שמתחיל החושך, היינו להרגיש מציאות חושך, תיכף מתחיל האור להאיר באפס מה. ושיעור הארת היום ניכר רק מבחינת השלילה. זאת אומרת, שמרגיש חסרון, שאין לו אור ה', שיאיר לו בבחינת החיוב. אלא שהאור מאיר לו בבחינת חסרון, שעכשיו הוא מתחיל להרגיש, שחסר לו אור ה' הנקרא יום.
מה שאין כן מי שלא מאיר לו אור היום, הוא לא יודע בכלל, אם יש מציאות כזאת, שהאדם צריך להרגיש חסרון של אור ה', הנקרא יום."
(הרב"ש. מאמר 36 "ויהי ערב ויהי בוקר" 1985)
שאלה: אמרת לפני כמה דקות זה תמיד הטריד, שמש, ירח, זה למעשה מושגים שהבורא עובד כלפינו בתחושה שהוא נותן לנו, זה לא שייך לשמש ולא לירח, לא לחושך לא לאור מההיבט שאנחנו רואים, אלא בתחושה שהוא מזרים לנו, אנרגיה, קירבה והרחקה, לא?
כן. מה השאלה?
תלמיד: זאת השאלה בדיוק כי כל המושגים של אור ושמש למעשה זה רק מטעה?
אני לא יודע מה מטעה אותך, אנחנו לא מדברים על העולם הזה אם אנחנו מדברים על רוחניות. ולכן כל השמות שאתה רגיל איתם בעולם הנוכחי שלך, אז תיקח רק שמות אבל מושגים זה לגמרי אחרים. שמש זה לא שמש הזה, ודאי לא ירח וכן הלאה, גם אדם לא אדם. תתרגל שאתה מתחיל להכיר עולם חדש.
שאלה: כל הזמן אנחנו לומדים בעצם שהתפיסה שלנו היא תפיסה סובייקטיבית לחלוטין. השאלה שלי, זאת אומרת שאנחנו יוצרים את החושך, אין דבר כזה חושך, יש רק אור אחד?
אין חושך, חושך זה רק שלילת האור על ידי האגו שלנו. ישנו הצמצום, ומצמצום והלאה המערכת קובעת שאם אין השתוות הצורה, אין גילוי הבורא. וזה נקרא "החושך".
תלמיד: אנחנו יוצרים את החושך במה? בתכונה שלנו האגואיסטית, זה מה שיוצר את החושך?
אנחנו לא יוצרים את החושך, אלא חושך נוצר על ידי סולם המדרגות שמביאים לנו הרגשת החושך לעת עתה, לפי הדרגה שלנו של כל אחד ואחד, כדי שאנחנו נעשה מחושך אור. זה לא שיש לנו חושך, ויש לנו אור. יש לנו אור, רק שהאור הזה או שהוא נסתר על ידי הכלים שלנו, ואז זה נקרא "חושך", או שאנחנו מתקנים את הכלים שלנו, ואז אנחנו רואים את האור. אבל באמת קורה רק אור, אין בכלל חושך במציאות.
תראה, יש ים של האור ואנחנו נמצאים בו, וכל אחד לפי עד כמה שהוא הפוך מהאור, מהרצון להשפיע, מהאהבה, הוא מרגיש את עצמו בחושך. עד כמה שמתחבר לאחרים שאז הוא מפעיל צורת ההשפעה והאהבה, אז מרגיש שנמצא באור.
תלמיד: באיזה מצב החושך והאור משתלבים יחד?
"חשכה כאורה יאיר" שאתה מפסיק להרגיש שיש בעולם חושך, צל, אלא אתה מתקן את הדברים האלה בעת מנת להשפיע, ואז הכול מאיר. אתה בעצמך יוצר את החושך, לא שהחושך בא מלמעלה.
תלמיד: זה מה ששאלתי בעצם, בגלל הסובייקטיביות. מתי הסובייקטיביות שלנו בתפיסה היא מסתיימת? בגמר תיקון, או אף פעם?
במידת החיבור שלך עם העשירייה. אבל ממש, ממש כולה נעלמת, רק בגמר התיקון. מה זה בגמר התיקון? שאתה מתחבר עם כל הכלים של האדם הראשון. זאת אומרת כל ההתכללויות שלך בכל הכלים האחרים, הם מביאים רק אור.
שאלה: אמרת שהמקובלים היו מכינים את עצמם בזמן החושך, כדי להיות מוכנים לקבל את האור. האם זהו המצב של אהבת החברים, זה המצב שבו הם יכולים לקבל את האור?
כן נכון.
שאלה: האם נכון להחשיב שאנחנו צריכים להכין את החושך, את הכלים לקבלת האור?
כשאנחנו נמצאים בתוך החושך, אנחנו צריכים להכין את עצמנו לזה שמתוך החושך אנחנו ניראה את האור. שאנחנו נעשה כאלו תיקונים בחושך, שחושך יהפוך להיות לאור.
תלמיד: החושך זה כאילו חיסרון של האור בהכרה, ואת זה אנחנו צריכים לאתר בינינו נאמר בהכנה לשיעור?
כן. אתם צריכים לאתר למה אתם מרגישים חושך, איזה סוג הסתרה נמצא ביניכם, ומה אתם צריכים להוסיף כל אחד לחיבור ביניכם, כדי לגלות את האור. האור והחושך הם תלויים בנו, בעבודה שלנו. לזה אנחנו צריכים להגיע, ש"חשכה כאור יאיר". גם זוהר כותב, מי הם שהופך חושך לאור, מר למתוק. כן, ככה זה.
תלמיד: מה זה אומר ש"חשכה כאורה תאיר"?
אותו החושך שהיה מורגש כחושך, הוא עכשיו מביא את האור, ואז ניראה החושך ואור שהם מאירים בנו בעוצמה כפולה. שאנחנו מבינים גם כן למה היה החושך ולמה האור, איך הם משלימים זה את זה, ואנחנו בזה מגדילים את המדרגה, כל מדרגה פי תר"ך פעמים.
שאלה: אם אני לא יודע מה זה מציאות הבורא, זה אומר שאף פעם לא הרגשתי באמת חושך?
הרגשת קצת גם זה וגם זה, אבל לא היית יכול לתאר את זה. לאתר את זה, לא יכולת. אבל זה עוד מעט יבוא. ודאי שאם לא הייתה לך נוכחות הבורא, סימן שלא היה לפני זה ההפך ממנו שהרגשת ממש חיסרון בו, ולכן שני המצבים האלה הם קשורים זה בזה.
(סוף השיעור)