שיעור בוקר 16.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 540,

מאמר כ"ה. "דברים היוצאים מהלב"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 540, "שמעתי", מאמר כ"ה, "דברים היוצאים מהלב".

כה. דברים היוצאים מהלב

שמעתי ה' מנחם אב תש"ד בסעודה של גמר חלק הזהר

"ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו?

והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם.

ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.

אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב.

ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'. אבל את זה הוא צריך לדעת, שגם אחרי כל החכמות והודאות שיש לו, שיוכל כבר ללכת עם השכליות האלו לנצח את הס"א, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל זה כלום לא שוה. שאין זה כלי זיין, שיוכל לנצח את המלחמת היצר, משום שכל אלו השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל.

זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים."

שאלה: נשאלנו הבוקר מה רכשנו בעקבות הכנס, ואמרנו שרכשנו את הסביבה המיוחדת שלנו, רכשנו יותר אהבה, יותר חשיבות, עבדנו יותר קשה וחזק בינינו לבורא. איך אנחנו ממשיכים לשמור על הרכוש הזה? איך לשמור על הסביבה שאנחנו מקיימים אותה פה כל יום?

צריכים לדאוג לקשר בינינו, ובעיקר קשר בלימוד, בכל מיני פעולות שאנחנו עושים בקבוצה הפרטית, כל אחד בעשירייה שלו, וכך גם כולנו מתאחדים יחד ושומרים על הסדר ששייך לקבוצה הכללית. צריכים לראות מה קורה לנו בזמן הקרוב, מה אנחנו מחליטים לעשות, באיזה צורות אנחנו רוצים להיפגש.

תלמיד: מה זה אומר לחשוב על מה לעשות בעתיד? מה אנחנו צריכים להגיד לעצמנו?

האם אנחנו מבינים איך לשמור על הקשר ולחזק אותו.

תלמיד: גם אתמול בשיעור וגם שלשום לקחנו קטעים נבחרים ודיברנו איך אנחנו ממשיכים את הכוח הזה ולא עוצרים פה. קיבלנו כוח בחברה, איך אנחנו ממשיכים את הכוח שקיבלנו מהבורא?

כן, בחברה יש כבר כוח גדול. רק עלינו עכשיו, בהשתתפות עם הכוח הזה, להוציא אותו לפועל. זה כבר תלוי בנו.

שאלה: בכנס חווינו את הכוח הזה, ועבדנו מאוד קשה כדי להגיע לכוח הזה, היו הרבה הכנות, וגם במהלך הכנס המאמצים שעשינו כולנו יחד היו גדולים מאוד. בזמן השיעור אנחנו מרגישים את החיבור, וכשאנחנו יוצאים החוצה, הוא כותב מילים כמו "כצאן לטבח", מילים לא פשוטות על המצב שעוברים.

שמתי לב שהבורא במשך היום מחפש דווקא את הפעולות הקטנות של החיבור, הוא לא מחפש את המאמצים הגדולים אלא דברים קטנים לעשות, וראיתי שזה עובד, יש בזה הרבה כוח. האם זה נכון?

כן.

תלמיד: אנחנו באגו חושבים שצריך לעשות הרבה, ואז האגו כאילו מתעתע בנו, הוא לא נותן לנו לעשות, אלא אומר שקצת זה לא מספיק. אבל דווקא כשעושים את הקצת הזה, אני מרגיש שיש לזה משקל מאוד גדול. איך עובד הדבר הזה? למה זה עובד בצורה כזו?

אנחנו צריכים להשתדל להעריך דברים שלא כל כך נראים לנו קרובים לרוחניות. עלינו לשקול כל דבר ודבר שיש בנו ולפנינו, ולחבר לעצמנו בעיקר את אותן התכונות, הפעולות שממש מביאות אותנו לקשר הדוק עם שיטת ההשפעה, שיטת הקבלה. לזה לשים לב ולא להתרחק.

תלמיד: האם העיקרון הזה עובד גם הפוך? אם לא מנצלים הזדמנויות קטנות שיש מבחינת הבורא, אז האם הבורא זורק את האדם אם הוא לא מקפיד על זה?

כן. אבל זה תלוי כבר בהתפתחות האדם, עד כמה הוא מסוגל להבדיל בין הרגעים שבהם הוא נמצא בדבקות ובין הרגעים שהוא יוצא מהדבקות.

תלמיד: הפעולות הקטנות האלה שצריך לעשות, כמו לשבת ולקרוא מאמר קצר, כמה שורות, זה מספיק. מצד אחד אתה רואה שזה עובד, אבל מצד אחר יש סוג של התנגדות אפילו לדברים הקטנים ביותר.

העבודה של המקובל היא תמיד נגד רצון הגוף, הרצון לקבל, ולכן הוא תמיד צריך לדעת שאם אין התנגדות, אז ישנה השאלה, איפה הוא נמצא, למי הוא עובד. אבל אם הוא עובד נגד הרצון האגואיסטי שלו, אז ודאי שיש לו התנגדות, ותמורת זה הוא רוכש כוחות רוחניים.

תלמיד: האם העיקרון שאמרת עכשיו מלווה את כל התהליך הרוחני, שהבורא לא רוצה מאיתנו פעולות גדולות, הוא מחפש דווקא את הדברים הקטנים יותר?

כן.

שאלה: אם אני מתחבר לעולם החיצון ואני מושפע מהכול, אז האם כשאני במהלך היום מנסה להתקרב לחברים, לרב, לספרים, ומשקיע את המאמצים, את היגיעה, זה מספיק כדי לרפא את ההשפעה של הכלל עלי?

אם אני כל הזמן רוצה לשמור בתוכי איזו מידת קשר ביני לקבוצה הגדולה שהכרתי בכנס ולעשירייה שלי, אז ודאי שדרכם אני קשור לבורא ולכוח העליון הכללי, ולא צריך לפחד משום דבר.

שאלה: המילה סביבה מתארת את המצבים. דיברנו אתמול בעשירייה וחשבנו, האם יש מצב שמפי רבו, סופרים ועבודה בעשירייה, אנחנו יכולים להשכין משהו בינינו כדי שזה ישמור עלינו, שכל הזמן נוציא את זה לשם?

כן. אתם צריכים להחזיק בחיבור ביניכם, לשמור עליו, ולטפח אותו כך שהוא ישמור עליכם.

תלמיד: כשאנחנו יוצאים מכאן, האם אנחנו צריכים להחזיק בראש שיש אופוזיציה שרוצה לקחת מכל הדברים האלה, ואז זה יוצר מגן כזה או אחר?

כן, כשאנחנו יוצאים לעולם הסובב, אז שם יש רצונות, מחשבות ותוכניות ומה שלא יהיה, וכולם רצים ומושכים, כל אחד מהם לכיוון שלו, לכן עלינו לדאוג לא להיות מעורבים עימם.

שאלה: אנחנו שואפים לחיבור, כי החיבור והדבקות בינינו יהיו הדבקות בבורא. כשאנחנו קוראים מאמר, יש לו אור מסוים של חיבור. האם אנחנו צריכים כל פעם לחפש בתוך המאמרים את החיבור שנוגע לאור הספציפי?

אנחנו לא יודעים מה זה אור ולא כדאי לנו לתאר את זה בדמיון שלנו, כי בטוח שתמיד נטעה. אנחנו צריכים פשוט להימשך לחיבור בינינו, ואז המושג "חיבור" יקבל אצלנו פירוש, מילוי, צורה יותר ויותר אמיתית, נכונה.

שאלה: איך להחזיק בכוונה משותפת בחיבור בין אלו שמרגישים לחץ חיצוני עליהם?

כולנו צריכים להיות מקושרים, ובמיוחד לבדוק את האנשים האלה שאנחנו יודעים שיש להם הפרעות שמושכות אותם הצידה מהקשר איתנו, וכך להמשיך.

שאלה: באיזה אופן אנחנו יכולים לתת לעצמנו ולאחרים מוטיבציה לחזור ללימוד כשהעצלות וחוסר הרצון משתלטים עלינו?

אם אנחנו מרגישים עייפות, וכתוצאה מהעייפות חוסר רצון להמשיך בלימודים, ביגיעה, בחיבור, אז אנחנו צריכים באמת אולי קצת להוריד מאיתנו את המשא הזה, וכעבור זמן שוב לחזור לזה. אסור כל הזמן להיות במתח ובלחץ ובריצה אחרי ההשגות הרוחניות והלחצים, אלא הכול יסתדר לפי התהליך. רק לא לעזוב לגמרי ולא להתנתק, אלא לשמור את עצמנו על אש קטנה כל הזמן. ובזמנים מיוחדים, כשיש לנו אסיפה, שיעור, אז להתחבר יותר. זה דבר ראשון. דבר שני, גם כשמדברים, צריכים להשתדל לשמור על מה שדיברנו, להכין חוברת שבה אתם רושמים את מה ששמעתם, את מה שאתם מגלים.

שאלה: אתה אומר שיש עכשיו לאחר הכנס כוח מאד גדול בחברה. איך להוציא את הכוח הזה אל הפועל?

רק במידה שיש לנו קשר בינינו, שיש לנו קשר עם החברים, אז, במידה הזאת אנחנו נוכל לסדר לנו גם פעולות, אפילו בהתקשרות יתר במשהו.

תלמיד: משהו צריך לקרות אחרת או, אותה שגרה שמוכרת לנו?

במסגרת של אותה שגרה. אולי להוסיף קטעים, איזו אגרת מדברת על מקרה כזה או קרוב אליו.

תלמיד: דווקא בזמנים של רוממות, כמו אחרי הכנס, קל לפעמים להתפתות לרצונות זרים, כי כ מרגישים מעל כל המצבים, איך להישמר מפני זה?

להישמר, במידה שאתה יוצא לבקר, לנגוע, להתקרב, להתכלל עם דברים זרים, אז אתה צריך באותה מידה קודם לדאוג לזה שאתה תשמור על עצמך, תעלה את עצמך יותר גבוה.

תלמיד: אם יש חבר שמרגיש שיצא מהכנס בכבדות ולא בהתפעלות, מה העבודה שלו במצב הזה?

לעבור לבד עוד פעם על החומר, ולאט לאט לחזור על מה שדיברנו, על מה שלמדנו, כך זה ייכנס בו יותר.

תלמיד: אדם שיצא בכבדות מהכנס, זה סימן שהוא לא עבד טוב בכנס?

כן.

שאלה:. אמרת שקיבלנו כוח בכנס וצריך להוציא אותו לפועל, מה הכוונה?

הכוונה היא שאנחנו צריכים את אותו כוח שקיבלנו, שאנחנו מרגישים שיש לנו קצת יותר, להוציא אותו יותר החוצה ולהשתמש בו בהתקשרות בינינו.

תלמיד: אחרי הכנס מורגשת הודיה מאוד גדולה לך על המאמצים העילאיים שנתת לנו, לבורא, לחברים שמימשו את כל העצות שלך. מה זה אומר להוציא אותה לפועל?

את אותו כוח שהבורא גילה בנו ואנחנו מרגישים את הכוח הזה שנמצא בנו, אנחנו צריכים להצטרף לאותו כוח ולממש אותו בכל חיבור בינינו, איפה שאפשר.

תלמיד: לחכות להזדמנויות לחיבור או ליזום אותם?

לא לחכות, ליזום, ממש להוציא אותו לפועל.

תלמיד: בעשירייה כמובן, נכון?

כן.

שאלה: כתוב במאמר, לא נשאר לאדם כלום, רק כל הזמן צריך לחדש את הדבקות ברבו ובספרים. אז מה בכל זאת אנחנו לוקחים ממדרגה למדרגה, משלב לשלב?

את אותה מידת הדבקות שהייתה לנו, את מה נשאר ממנה, את אותו קשר חיצון עם החברים ולהוסיף עליו ככל שאנחנו יכולים וככל שאנחנו מתוך הנתונים הללו יכולים להגיע לחיבור חדש.

תלמיד: אבל גם מידת הדבקות נמחקת.

היא מתחדשת בכל מקום, בכל שלב.

תלמיד: אז מה שנשאר זה רק שוב לחדש את מידת הדבקות?

כן, ודאי. זה כמו שאנחנו עולים במדרגות - אנחנו עוזבים את המדרגה הקודמת, זאת אומרת מקבלים אותה כשטח קרקע ועולים למדרגה הבאה. ואז שוב, איפה שנמצאים מקבלים אותה כשטח קרקע ועולים למדרגה עוד יותר עליונה. זו כל העלייה.

שאלה: כתוב "אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם." מה המשמעות של להכריע את כל העולם לכף זכות?

שכל העולם נמצא תחת שליטת הבורא - כוח טוב ומיטיב. כך אנחנו נפעלים על ידו, וודאי שאנחנו פעלים על ידו במטרה יפה, עליונה, רוחנית, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: וכשאני אני לא מצליח להכריע את העולם לכף זכות, הם מכריעים אותי ואני מתערבב עם הרצונות שלהם?

כן, כי אז אתה חלש, אין לך כוח התנגדות.

תלמיד: אני חייב להכריע את האנשים שבחוץ לכף זכות, כדי לא להתערבב ברצונותיהם?

לא, יש אני, ויש מה שמחוצה לי, ויש קשר בינינו. אם אני מקבל התרשמות בקשר שלי איתם כדבר חשוב, אז אני מקבל את המחשבות, את הרצונות, את המטרות שלהם אצלי ואני קולט אותם. או אפילו שאני מרגיש אותם, אבל אני דוחה אותם, לא מקבל אותם, כי אני מבין שהם קיבלו את זה כתוספת רעה מהיצר רע, מכל מיני השפעות חיצוניות שלא שייכות לדרכנו. או לכאן או לכאן, אני צריך לראות לאן הם מכוונים והאם אני מסכים להתקדם איתם.

שאלה: לפעמים אנחנו אומרים שכל המחשבות והרצונות שלנו מגיעים מהסביבה ולפעמים אנחנו אומרים שזה מגיע מהבורא, מה ההבדל ואיך לחשוב נכון?

ודאי שהכול מגיע מהבורא, אפילו שאני חושב שזה מגיע מהסביבה או מהחברים מסוימים, הכול מגיע מהבורא, אין עוד מלבדו, הוא קובע ופועל בכל מה שקורה במציאות, מחזיק את כל הטבע, הדומם, הצומח, החי, המדבר ואת עצמי, לכן אני צריך לשייך את הכול לבורא, ורק לחשוב על הפעולות שלו שהוא רוצה שאני אשייך אותם לעצמי. ככל שאני יכול להיות דבוק עימו, בדבקות עימו אני מוצא שם את אותן התכונות שאני רוצה שהן יהיו שלי.

תלמיד: אז למה אנחנו אומרים שזה מגיע מהסביבה?

הסביבה עוזרת לי לייצב מגע עם הבורא.

שאלה: למה המאמר של רב"ש אינו כותב במפורש על הקבוצה, אלא כותב להידבק בספרים וברב?

רב"ש כתב אותו, אני חושב בשנת תש"ד, לפני שהגעתי אליו ונוסדה הסביבה, החברה, הקבוצה.

שאלה: איך הולכים בכוח אחרי המורה, אחרי הרב?

זה עניין של דבקות וביטול - אנחנו מתקרבים למורה ומבטלים את עצמנו כלפיו. וכאן אנחנו נכנסים למאבק, כי יש הרבה הפרעות שאנחנו לא מבינים שהן הפרעות, ולא מוכנים לדחות אותן, וכך הן מתאספות כמו פסולת שמפריעה לנו להיות בקשר הדוק יותר ויותר עם הבורא, זו הבעיה. כנגד זה אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: מה הן הפעולות לפי שיטת הקבלה להיות מחובר, בקשר עם החברים, העשירייה, הקבוצה, הבורא?

אננו מדברים על זה כבר הרבה זמן, שכל מה שנוח וטוב לחברים ולקבוצה אני צריך לעשות כדי להיכנס לקשר שלי אליהם יותר ויותר.

שאלה: אם אנחנו מרגישים עייפות וכתוצאה מהעייפות חוסר רצון להמשיך בלימודים, ביגיעה בחיבור, אנחנו צריכים באמת קצת אולי להוריד מאיתנו את המשא הזה וכעבור זמן שוב לחזור לזה. אסור כל הזמן להיות במתח ובריצה, ובלחצים אחרי השגה רוחנית. אני פעם ראשונה הבוקר שמעתי מילים כאלה, תמיד היה נדמה לי שאני שומע הפוך.

מה?

תלמיד: שאם אני מרגיש שאני לא מצליח לעמוד בקצב, אני צריך להתגבר עוד יותר ולעבוד מעל הדעת. והבוקר אני שומע פעם ראשונה שיש מצב שבו אולי כן צריך קצת להוריד הילוך.

אני התכוונתי שאתם היום מדברים על פעולות פיזיות, אז בזה יכול להיות שאנחנו צריכים קצת לרדת.

תלמיד: כאילו אתה עושה הבדל בין הפעולות הפיזיות שהבהמה שלי לא עומדת בהם לבין מאמצים פנימיים?

כן.

תלמיד: זו פעם ראשונה שאני שומע, אבל אולי אתה קצת יכול להרחיב על ההבדל?

אין לנו על מה להרחיב. יש הרבה מצבים בחיי האדם שהוא לא יכול להיות בלחצים פיזיים מהסביבה, מהחיים, וכדאי לו שירד קצת מהמצב שלו הזה וידבק יותר טוב למצב הפנימי, לחיבור הפנימי.

תלמיד: ומה קורה כשמרגיש עומס פנימי, לחץ פנימי, שמרגיש שבזה לא יכול לעמוד?

אז יש לו תפילה, יש לו חברה, יש לו הרבה דברים לפני שהוא מחליט משהו.

שאלה: לגבי דבקות ברבו, להידבק ברבו. אנחנו תמיד שומעים מהרב שהוא אומר שהוא נתן לנו כבר את הכול. אם אני לא טועה באחד השיעורים האחרונים הרב היה צריך לצאת יותר מוקדם מהשיעור והחברים העבירו פה את השיעור. והיה שיעור שאלות ותשובות והחבר התרשם ממנו שהחברים ענו על כל מיני שאלות. הייתה התרשמות שיש הרבה כוח בחברים בקבוצה. והייתה תחושה שהם ממשיכים את המורשת של הרב. איך אפשר ליישב בין ההרגשה שבאמת מצד אחד הרב נתן הכול לקבוצה ושהתלמידים יכולים להמשיך את דרכו, לבין החשש שהתלמיד צריך להיות פה כל הזמן שהוא עלול לעשות טעות כל פעם. איך ליישב בין השניים מצד אחד ביטחון מצד שני חשש?

זה טוב, הביטחון זה טוב, החשש זה טוב, אם אנחנו, גם את הביטחון וגם את החשש אנחנו מחברים לעלייה שלנו, לחיבור בינינו, לגילוי הבורא שם במדרגה יותר ויותר גבוהה, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: כתוב להיאחז ברב, ספרים והסביבה כשאני לא שומעת אותך ולא מבינה מה שכתוב ואני לא יכולה לסבול את הסביבה. מה יכול לשמור אותי בדרך?

הקשר עם הקבוצה, הקשר עם הבורא, ובכל זאת הקשר עם הרב.

תלמידה: הרגשתי בכנס שיש רצון להתחבר ועכשיו אני מרגישה באותה מידה ריחוק. אני מנסה לקשור את שתי ההרגשות, אבל אני לא יודעת איך להתגבר על הרגשת הריחוק.

מאיפה זה בא לך? מאיפה באה ההרגשה הזאת שאת מרוחקת? פשוט קמה היום ומרגישה שאת התרחקת?

תלמידה: אנחנו כל הזמן אומרים, אין עוד מלבדו.

אז למה את לא פונה אליו? אותו בורא כמו שאתמול הוא נתן לך הרגשה שאת מחוברת וקרובה, עכשיו הוא נותן לך הרגשה שאת מרוחקת ומתרחקת, אז מה לעשות? רק לבקש ממנו שהוא יחזיר אותך להרגשה של אתמול.

תלמידה: אני שואלת שאלות בגלל שאני רואה אותך מולי, הבורא לא כל הזמן מולי, אז אני לא כל הזמן זוכרת שאני צריכה לפנות אליו.

הבורא כל הזמן לידך, כל הזמן, אין יותר קרוב ממנו אליך, ולכן אין לך לאן לברוח ממנו, אלא ההיפך, לתאר אותו יותר ויותר קרוב.

שאלה: אני כאן פעם ראשונה, לכן אולי השאלה שלי נאיבית. כל אחד מאיתנו מורכב מנקודה שבלב ומאגואיזם, אם הבנתי נכון.

גם אחרי השבירה הנקודות שבלב נשארות באיזו ברית, אבל האגואיזם לא יכול להתאחד, באגואים. אז מה אנחנו בעצם מנסים לאחד כאן?

אנו מנסים לאחד את ההשתוקקויות, את השאיפות שלנו לבורא.

שאלה: מהו רגע הקדושה, מה זה להיות בקדושה?

זה הקשר עם הבורא, כי הבורא הוא קדוש, כלומר נמצא רק ברצון להשפיע, ולכן אלה שנמצאים גם באותו רצון, או מתקרבים אליו, נקראים "קדושים".

תלמידה: אם אין עבר ואין עתיד ואנחנו מתחדשים כל יום מחדש מתחילים, מהי התפילה הנכונה על כל מה שהיה, ישנו ויהיה או שאולי להתמקד ברגע הנוכחי ועכשיו לבקש את התיקון?

כשאנחנו מדברים על העבר, ההווה ומה שיהיה בעתיד, זה מראה על היחס שלנו לבורא כמקור הכול, כשאנחנו מבקשים ממנו ברגע הנוכחי לשנות אותנו, אנחנו מדברים על הקשר בהווה הנוכחי, באותו רגע, ועל זה מבקשים.

תלמיד: כשאדם נמצא עם עצמו, אז הוא יכול לקיים קשר משמעותי עם העשירייה והבורא, אבל זה לוקח ממנו מאמץ מוחי וגם לבבי, אבל כשהוא צריך לדבר עם אנשים, אז הוא לא יכול להפעיל כזה מאמץ.

אז מה?

תלמיד: אז בשביל מה יש מצבים כאלה?

אתה שואל שאלות שלגמרי לא לעניין.

תלמיד: זה מאוד לעניין. הזמן היחיד שיש לאדם עם עצמו זה שהוא בפקקים, בדברים כאלה. הוא יורד כשהוא לא עם עצמו.

אז יש הרבה רגעים בחיים שאנחנו לא יודעים בשביל מה אנחנו בכלל עוברים אותם.

תלמיד: איך אדם מקיים קשר עם הבורא כשהוא נצמא בסביבה של בני אדם?

למעלה מהם.

תלמיד: מה זה למעלה מהם? המוח שלו צריך לשמוע מה שמדברים אליו.

יש לו עוד מוח אחד, גם כדי לשמוע מה שהוא מדבר עם הבורא.

תלמיד: אתה יכול קצת להסביר מה צריך לעשות כשאתה נמצא בסביבה של אנשים ואתה צריך את המוח והלב, לשמוע אותם? אתה צריך להיות איתם בדו שיח.

כן. תנסה להיות למעלה מזה בעצמך וכאילו שאתה מדבר עם מישהו למעלה ממה שמחייבים אותך לדבר ולעשות משהו, ואז אתה תראה שאפשר להיות בשני מישורים.

תלמיד: מה מועיל הקשר שאני צריך לקיים עם בני אדם לקשר עם הבורא?

שאתה יכול כך לעבור ממצב למצב.

תלמיד: האם אני צריך על פני הקשר הזה עם בני אדם להיות בקשר עם הקבוצה?

כן.

תלמיד: "ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'." האם תוכל להסביר מה הוא כתב?

אם הוא נמצא במצב כזה שהוא נמצא בקדושה, בעל מנת להשפיע, יכול נכון לברר את המצבים, ולקשור את עצמו אליהם, למשוך אותם אליו, אז מתוך זה הוא יתקדם נכון.

שאלה: "פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'". מה זה שהוא יכול להתפלפל פלפולים יפים?

זה כאילו נגד הדרך לבורא. הדרך לבורא היא קו דק מאוד וישר. וכאן, מתוך הפלפולים שלו, הקו הזה נעשה מסורבל.

תלמיד: הוא רושם, "זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח". מה הכוונה "לאבד את היסוד של הדבקות עם רבו"?

שהוא צריך להיות דבוק לקשר עם הבורא.

תלמיד: עם הבורא?

כן.

שאלה: מה הרב משאיר אחריו?

מה אני משאיר אחריי? בניין. אין קבוצה בישראל שיש לה דבר כזה, בניין. והוא רשום על "בני ברוך", זאת אומרת, על האגודה הזאת. ואני משאיר מה שהספקנו לעשות במשך השנים האלו. עוד פעם את ספר הזוהר במהדורה חדשה, ועוד ספרים שכתב הרב"ש, בעל הסולם וגם אני. משאיר את תלמידיי, מי שרוצה עדיין להתקדם לקראת הבורא.

אני מקווה שהתלמידים מהדור הבא יהיו יותר גמישים, יותר חכמים. הם ידעו איך להתחבר ביניהם ולמצוא נקודות חיבור משותפות נכונות, ולא שפועל בהם איזה כוח לנצל אחד את האחר. זה מה שיש. שכול הקבוצה, לא אתם, אלא קבוצה שתקום מכל לומדי הקבלה, תכבד את מה שכתבו בעל הסולם ורב"ש, והיא תרצה להידבק למה שהם עשו ולהתקדם הלאה.

תלמיד: מה הכי חשוב לך שהתלמידים ייקחו?

לי חשוב שהתלמידים יישארו בבניין הזה, וילמדו מספרי בעל הסולם ורב"ש ויקיימו, פחות או יותר, אותם הזמנים שאנחנו קבענו. יותר מזה אני לא יודע מה להגיד.

תלמיד: הוא כותב פה שצריך להיות בדבקות עם רבו ואז הוא מקבל את מחשבותיו, רצונותיו וכו'. מה זה שהתלמיד מתחיל לקבל את כל מה שקורה בתוך רבו, שזה הופך להיות הצורה שלו, מה זאת הדבקות שהרב מפרמט את התלמידים?

אני חושב שאין עכשיו תנאים כדי להיכנס לזה ולחטט בזה, להסביר את זה. אם יבוא הזמן שמישהו יהיה רב ויהיו לו תלמידים, אז הם יגלו את זה.

תלמיד: עכשיו, בקשר שלנו, שאנחנו עובדים בתוך העשיריות ואנחנו לומדים איתך.

אתם צריכים רק לשמור על עשירייה ולשמור על חוקי העשירייה, חוקי החיבור, שסך הכול, המטרה היא לגלות את הבורא.

תלמיד: במה העשיריות בכל הכלי העולמי, כאן ובעולם, מקבלות יותר את המחשבות שלך, את הכוונות שלך, איך הן מידמות אליך?

זה שהן רוצות להיות דבוקות לבעל הסולם ורב"ש בדרך הזו הם משיגים את הכול.

שאלה: לאחר הכנס יש הרגשה של לימון סחוט, ריקנות, אין כוחות, אם משהו לא נעשה נכון, אז מה?

אני חושב שמרגישים רק חלק אחד ממה שקרה בהם, שבאמת אין להם כוחות פיזיים, אין להם כוחות פנימיים. אבל להתקדם בחומר שלנו הם כן יכולים, שישבו יחד ויקראו.

בכלל כשלא ברור לאנשים מה לעשות הם צריכים לשבת, לפתוח איזה מאמר, נניח של רב"ש, ולקרוא, לקרוא, לקרוא, לקרוא, עד שזה יתחיל להשפיע עליהם.

שאלה: חבר שאל וזה הצית בי שאלה, יש בי פחד שלא תהיה איתנו והחשיבות קצת תרד, זה קורה לפעמים כשאתה לא נמצא בשיעור, יש מעין ירידה כזאת של חשיבות בקבוצה, מה היית אומר על זה?

זה כל הזמן קורה ובכל מקרה יקרה, כי האדם כך נולד וגדל, שהוא חייב לראות לפניו איזו דוגמה גדולה, לכן אני ממליץ שתתרגלו ללכת עם המורים שלכם, זה הכול.

גם לי היה מורה גדול, הוא נפטר אצלי על הידיים, אבל בכל זאת הכול המשיך, שאלתי אותו על זה והוא היה אומר שכך צריך להיות, כך שאין פה שום דבר מפחיד, אנחנו בכל זאת קשורים הדדית, אף אחד לא עוזב, לא בא, זה הכול מה שעובר לנו מול העיניים, זה משחקי ילדים, אבל אנחנו צריכים להיות למעלה מהם.

תלמיד: חברים יקרים, אני רוצה להודות לכל החברים שהגיעו מהכלי העולמי, אני זוכר את הקטע שיצא לנו לקרוא בכנס, על איך שהאדם לא מרגיש את האוצר שיש לו ביד עד שמגיע מישהו מהצד ומראה לו. ואני מרגיש שפה בקבוצה שלנו בפתח תקווה קיבלנו התעוררות עצומה, מטורפת, מכל החברים שהגיעו מהכלי העולמי, שהשקיעו, ותרמו, ופעלו, והתחברו, ההרגשה עד כמה אנחנו תלויים אחד בחברו היא ממש מוחשית.

זו פחות שאלה ויותר בקשה לכולנו - כל החברים שעכשיו חוזרים לבתיהם, שלא תרגישו חלילה שאתם עוזבים רוחנית, שאיך שהוא החיבור הזה נחלש, אלא ההיפך, אנחנו מאוד מאוד תלויים בכם ואנחנו רוצים שאתם תרגישו גם עד כמה אתם תלויים בנו, ונשמור על הקשר הזה ביחד, תודה רבה לכם.

כן.

שאלה: אני רוצה לברר את סדר העבודה, יש איזשהו תוכן שנכנס מצד החברים, איזו השפעה, ודרכם אני מבינה שאני צריכה להתבטל ולקשר הכול לבורא. החלק הזה איכשהו ברור, אבל הבירורים הפנימיים שלי שבהם אני שורה כל הזמן, ובתוכם אני מתחילה להבין שיש משהו שבא מהאגו, ומתוך משהו אחר. איך למיין את כל מה שקורה? גם להתבטל, או לקבל את זה מהבורא, או האגואיזם מדבר בי? איך לחלק?

כל מה שאת חושבת ומרגישה זה הכול אך ורק האגו שלך, ומתוך זה עליך לפעול.

תלמידה: אז באופן טכני אני מכניסה את עצמי, אפילו מחשבתית, לתוך העשירייה שלי, או לתוך מקורות, וכך יוצאת מזה כל פעם?

אני לא יכול לתאר את זה לעצמי מה שאת אומרת, אבל אולי זה נכון.

שאלה: יש הפרעות שמובנות לנו באופן טבעי, חוסר כוח, עייפות, אתה רוצה לישון, ויש הפרעות שאנחנו לא מבינים אותן, והן איכשהו נדבקות אלינו כמו איזה לכלוך, האם יש גם כלפיהן איזשהו מסך מקביל, או איך אנחנו נתקדם?

בכל מקרה נעבור אותן, מי שילך יעבור אותן, והלאה זה כבר עניין שלך.

תלמיד: כלומר לכל אחד מאיתנו יהיה משהו שכל הזמן ידבק בנו כלכלוך?

כן.

שאלה: המקובלים אומרים לנו שהחיבור בינינו לבורא הוא דרך העשירייה, ולאדם אין קשר ישיר לבורא. נראה שיש איזה פער בין היחיד לבין העשירייה שהולך ומצטמצם, יש תחושה שהחברים בקבוצה הולכים ומתקרבים בדבקות ברב בספרים, עד כדי שקשה להבחין בין האדם היחיד לבין הקבוצה.

לגבי העתיד, האם בעתיד אנחנו כבר נגיע למצב שלא נבחין בין העשירייה לבין היחיד, אין יחיד יש רק עשיריות, רק קבוצה, האם זה הכיוון שאליו אנחנו הולכים?

זה עדיין מאוד רחוק.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים להעריך דברים שהם קרובים לרוחניות. בתחילת השיעור שמעתי שאנחנו צריכים להעריך דברים שלא נראים כל כך קרובים לרוחניות כמו דברים קטנים, איך להעריך אותם לאחר שכבר איבדת להם את החשיבות? איך להעלות את החשיבות לדברים שאיבדנו אליהם חלק מהחשיבות?

אני לא יודע על מה הוא מדבר, אבל חשיבות בדרך כלל עולה על ידי שאני חושב עליה, שאני חושב על דברים כאלה.

תלמיד: אז יש דברים שאנחנו מאבדים אליהם חשיבות, לדוגמה חבר לא רוצה להשתתף בישיבת חברים או לצאת לטיול כמו שהיה אתמול, אז איך להתייחס לזה? כי בכל זאת מאחורי החבר נמצא הבורא, אז האם אתה צריך להעלות את החשיבות שלך, כי מהחבר אתה מקבל דווקא ירידת חשיבות, אז איך להתייחס לזה שכאילו יש חברים שמהם אתה לא מקבל חשיבות, להיפך הם רק מורידים לך את החשיבות לפעולות מסוימות. אז איך להתייחס לזה, כי לכאורה מאחורי החבר נמצא הבורא?

כן. להשתדל בכל זאת לקבל ולבצע.

תלמיד: מה נכון יותר?

לא להתפלל על אריכות הימים שלי ולא על הקשר איתי אלא על הקשר ביניכם ועם הבורא.

שאלה: המאמר פה מדבר על דבקות ברבו ובערך שבועיים לפני הכנס היה מין בירור מאוד רציני פה סביב העניין של עבודה בעשירייה, הרב נתן הנחיה שאנחנו נתמקד בעשיריות. היו המון המון שאלות מכל מיני זוויות, ניסו ככה לסובב ולבדוק ולבחון והקו של הרב היה מאוד מאוד ברור וחד - העבודה היא בעשירייה.

והשאלה היא, איך קבוצה מצליחה לשמור על דבקות ברבו גם כשאין את היד הזאת שתופסת אותנו באוזן ושמה אותנו דווקא במקום שאולי לא נראה לנו שזה המקום הכי חשוב, כי בכל זאת כנס, חברה גדולה, הרבה התפעלות, אפשר לעשות הרבה דברים יפים יחד ודווקא הרב הכניס אותנו לעבודה הזו בעשירייה.

היום אנחנו מרגישים כמה חשוב זה היה, כמה גדול זה היה, אבל לא יכולנו לפני מעשה לקפוץ לשם, איך חברה מצליחה לשמור על קו כזה של דבקות ברבו גם כשהיא לא נמצאת נגיד קרוב לרב?

זו בעיה, איך להעלות את האנשים לדרגה שלמעלה מהם, למעלה מדעתם, ושהם יבינו שזה לטובתם. בצורה אגואיסטית זה אפשרי, אבל בצורה רוחנית לגמרי לא, כי באמצע נעשה היפוך. אני מקווה שאתם תעברו כמה תרגילים כאלו ואז תוכלו להמשיך הלאה, אבל אין לי שום ספק שאתם צריכים לקבל על עצמכם עובדה שעשירייה זה הארגון הרוחני הכי קרוב אליכם, לכל אחד.

תלמיד: המרכז של העבודה בעשירייה, העמוד המרכזי שאנחנו כולנו נדבקים בו, זה תמיד יהיה ככה? זאת אומרת, הגילוי של הבורא, הגילוי של הרב אפילו, בשביל קבוצת תלמידים, זה תמיד ילך דרך המבנה הפיזי של עשירייה?

כן. תפתח תורה איפה שמדובר על המבנה של קהל היהודים ואתה תראה עשיריות, מאות, אלפים ומי נמצא בראש של כל עשירייה או מאה או אלף. ככה זה.

תלמיד: אבל מי ידחוף אותנו לשם?

מה זה מי ידחוף? אתם.

תלמיד: אבל איך? זה מעל הדעת.

זה בדיוק מה שאתה אומר תמיד, שאתה רוצה להיות למעלה מהדעת וללכת קדימה. אין ברירה, אם למרות שיהיו כל מיני תנודות כאלה ואחרות, אבל אם אתם תישארו, אז אחר כך יבואו אליכם כל מיני מכות קטנות, אבל על ידן תוכלו להתחבר נכון.

שאלה: לגבי הטקסט שאומר, שיש לנו חכמה והביטחון שיש קדושה, שנוכל להתקדם עם התובנות האלה ולנצח את הסטרא אחרא, הוא צריך לדעת שזה לא שווה כלום. האם באמת זה לא שווה כלום ,או זה יותר גישה שעלינו לאמץ?

גישה.

שאלה: במאמר הוא כותב שדבקות ברבו ובסופרים זו סגולה. מה זו סגולה?

סגולה זה כוח מיוחד שנמצא בפעולה שהיא עוזרת, והכוח הזה עוזר לנו להתעלות למעלה מהאגו שלנו.

תלמיד: ומה זה הסגולה של הדבקות?

דבקות זה מצב שאנחנו יכולים להגיע אליו ויכולים לא להגיע אליו. אבל סגולה היא כוח שעל ידו כן מתעלים מעל האגו ונדבקים במה שצריכים.

תלמיד: נשמע בשבילי שגם הקשר בינינו זה סגולה.

כן, הקשר בינינו זה גם במשהו סגולה.

תלמיד: ואיך אפשר לקשור את הדבקות לרבו לדבקות עם החברים, מה הקשר ביניהם?

דבקות בין החברים זה דבקות בעבודה שלנו, והדבקות ברבו זה כבר דבקות למדרגה הבאה שלנו, יותר עליונה.

שאלה: רק במאי השנה התחברנו לעשירייה ואנחנו בבירורים. איך להבין שאנחנו מתקדמים על דרך החיבור? מה יכולים להיות הקריטריונים כדי להבין נכון את העבודה הזאת? האם מה שקורה איתנו זה אולי סתם משחק של אגו?

אם אנחנו מעת לעת מבקשים מהבורא עזרה להתעלות מעל האגו, ומשהו מזה מתקיים, אז זה אומר שאנחנו מתקדמים.

תלמיד: איך לרכוש את האמונה למעלה מהדעת כפי שזה קיים אצלך, אצל הרב"ש כל המורים הגדולים?

זה מגיע עם הזמן ולמרות מה שאתם משתוקקים אליו. זה הכול יבוא.

שאלה: היום אנחנו עוזבים ואחת המחשבות שיש לי, זו בקשה מתי אני אוכל לחזור לכאן? ויחד עם זאת יש בי כאב, הרי גם כשאחזור אחזור ללא העשירייה כיוון שכשאנחנו נמצאים כאן יחד איתך באותו חדר עם החברים זה פשוט מימד אחר. איך נכון להבין את הסיטואציה?

להבין זה מאוד פשוט, תחזרו למקום שלכם, למשפחות, לילדים, לבעלים, ותמשיכו לחיות וללמוד יחד איתנו. זה הכול. ופעם בשנה יהיה לכם פה מקום, תבואו ושוב תהיו בכנס, ויגיע הזמן והזדמנות ותוכלו להגיע ליותר זמן, לא בזמן של כנס, וקצת לגור כאן אצלנו. יש כאן נשים שהרבה זמן כבר גרו אצלנו.

(סוף השיעור)