שיעור בוקר 15.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – "ממשיכים את הכנס בעלייה"

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "ממשיכים את הכנס בעלייה", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות בנושא. קטע מס' 11.

"והעיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית', כי אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר מהרגילות, הנקראת יגיעה, בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו, אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן. וכן מכל עבדות ועבדות, שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל לו, והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית'. והבן זה היטב." 

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

אנחנו צריכים לשים לב לא לכך שאנחנו עושים כל מה שצריך, זה לא נחשב ליגיעה, אלא היגיעה היא במה שאנחנו מסוגלים אולי לעשות למעלה מהכוחות שלנו, כשמוסיפים במאמץ יתר, ואז מה שעושים נחשב כיגיעה, והיגיעה הזאת נחשבת בעיני הבורא ליגיעה, למאמץ מצידנו.

זאת אומרת, זה צריך להיות אצלנו כדבר הכרחי, שאנחנו מרגישים בכל פעולה ופעולה שאנחנו עושים לכיוון הבורא, שכך שוקלים את היגיעה שלנו.

שאלה: לפי מה שהבנתי אי אפשר למדוד את המאמץ בצורה שווה. איך לדעת שאנחנו עושים את המאמץ הנכון כדי להתקדם ולא כדי להראות לאחרים שאנחנו עושים את המאמצים?

לא מדובר כאן כלפי האחרים, מדובר כלפי האדם עצמו, שהוא צריך להשתדל לעשות מאמץ במידה שהיה עושה את זה לעצמו, במידה שהיה עושה את זה למען הבורא, ועוד יותר מזה להוסיף במאמץ לשם ה' ככל שיכול. ורק הקטע הזה, החלק האחרון, שעושה מאמץ מיוחד בשביל הבורא, זה נחשב.

שאלה: חשוב לי ללמוד את כל השיעורים שנתת בעבר כי השארת שם ממש אוצר עבורנו, יש שם הרבה חומרים. אני לא יודעת ממה להתחיל, אבל המטרה ששמתי לפניי היא לשמוע בנוסף לשיעור היומי עוד שיעור או שניים מהעבר. האם יהיה נכון להוסיף יגיעה בצורה הזאת או שיש איזו תוכנית לימודים אחרת, נוספת?

אני לא חושב שזה אפשרי להשקיע כל כך הרבה זמן בלימוד. האדם צריך חוץ מהלימוד גם להתקיים בעולם שלנו, להיות במשפחה, לחנך ילדים, בעצם כל מה שיש לו בחיים שלנו. הרי הבורא לא סתם ברא את כל זה, הוא היה יכול לסדר הכול אחרת.

לכן לא כדאי ללמוד שלושה שיעורים ביום, זה לא יוסיף הרבה, פשוט תהרגי כך את עצמך. אפילו לקרוא שלושה שיעורים זה לא פשוט ובטח לא להפנים, כלומר להרגיש שהם נכנסים בפנים ואת מעכלת אותם, מפנימה אותם. זה לא אפשרי, לא כדאי.

תלמידה: האם יהיה נכון לשים לעצמי מטרה כזאת שבמהלך החיים שלי אני איכשהו אעבור את כל השיעורים הקודמים שלך?

כן, זה ודאי טוב, אבל זה בכל מקרה יכנס בך, דרך אותה העבודה שאנחנו עוסקים בה היום. למשל אדם הגיע לכנס והשיעורים שלנו אלו השיעורים הראשונים שלו. הוא יתקדם יחד איתנו ועם זאת הוא יקבל בכל שיעור משהו מהשיעורים הקודמים, אפילו שלא ילמד אותם.

לכן בואי נסכם שכל יום את תלמדי את מה שאנחנו לומדים ואם יהיה לך עוד זמן פנוי, אז תקראי פה ושם משהו. אבל ללמוד שלושה שיעורים או מאמרים ביום, זה מאוד לא פשוט, בפרט לאישה, אישה נשואה. אני לא מתאר לעצמי איך זה אפשרי, לא צריך לעשות את זה.

תלמידה: מה התוספת בעבודה הפנימית בעשירייה?

התוספת צריכה להיות בזה שאת בודקת עצמך איך את מתייחסת לחברים, להתקרבות לחברים, זה מה שחשוב.

שאלה: כשאתה מקדיש זמן מסוים לפני השינה לקרוא את המאמר של מחר, ודאי שאתה לא יכול לקרוא את כל המאמרים ויוצא שאתה מתעמק במשפט אחד, ומצד אחר אתה רוצה לזרז את עצמך כדי להספיק לקרוא את כל המאמר, שלפעמיים יכול להיות מאוד ארוך. מה עדיף, להתעמק במשפט אחד או לקרוא כמה שיותר?

זה תלוי במצבו של האדם. לפעמים לקרוא קטע אחד מתוך המאמר יסביר לך יותר מלקרוא הרבה דפים, לכן אי אפשר להגיד כמה צריך לקרוא. אבל ככלל הכי טוב כמובן לקרוא את המאמר שנלמד למחרת, ובצורה כזאת בהדרגה תתרגל לעכל חומר רב.

בדרך כלל רב"ש היה מדפיס את המאמר שהוא כתב במכונה, והיינו מקבלים את המאמר יומיים לפני המפגש שלנו, לפני ההתאספות, ובהתאספות שלנו קראנו אותו. בדרך כלל זה היה ביום חמישי, ולמחרת רב"ש כבר היה מסביר את המאמר, מרחיב עליו, עונה על השאלות שלנו, וכך גם אנחנו צריכים לעשות, כך שלא צריך לרוץ קדימה.

שאלה: איך לדעת איפה גבול היגיעה? הרי תמיד יש מקום להוסיף.

תמיד טוב להוסיף, אבל צריך לקבוע בצורה ברורה, מדויקת עד כמה אני צריך להיות שקוע בחומר, עד כמה אני מממש אותו בקשר עם החברים, עד כמה אני נותן מעצמי למשפחה, לעבודה, כלומר הכול צריך להיות מסודר. זה נובע מכך שאנחנו נמצאים בעולם שלנו, לכן אתם צריכים לקבוע את כל הדברים האלה.

אדם חייב להרגיש שהוא דואג למשפחה, בשום אופן לא להפריד את עצמו מיצירת המשפחה, במיוחד לגברים זה תנאי מחייב, עד כדי כך שהרבה מקובלים לא קיבלו רווקים בתור תלמידים שלהם. אחרי שדיברו עם האדם והוא רצה מאוד להתקבל להיות תלמיד, היו אומרים לו, לך תתחתן ואז תבוא. אותו דבר היה אצל בעל הסולם, רק למחרת החתונה אדם היה יכול להגיע אליו בתור תלמיד. באותם ימים בכלל לא דיברו על נשים, לעומת היום שאנחנו מקבלים גם גברים וגם נשים, אבל תביאו בחשבון שהתנאים האלה, להיות נשוי או נשואה, בשביל גבר זה חובה, בשביל האישה זה רצוי. גם הרב"ש התייחס בצורה מאוד קשוחה לרווקים, הוא דרש שיפתרו את הבעיה הזאת תוך חודש חודשיים, והיו מקרים כאלה שאדם פשוט חיפש אישה שתסכים להינשא לו.

חוץ מזה, לגבי פרנסה, הרב"ש לא היה מקבל תלמידים שלא עובדים. היו כל מיני תירוצים, שכביכול יש להם כסף, הם לא חייבים לעבוד, זה לא התקבל אצלו כתשובה. הגבר חייב להיות ראש המשפחה ולעבוד כמו כולם, שמונה שעות ביום. זה היה אצלו כחוק.

שאלה: אני מבין שהיום הקריטריונים נראים כתנאים מקדימים, אבל בכל זאת הרבה חברים נשארים שנים ללא בת זוג ושנים לא נותנים מעשר, וזה מחליש את האווירה כשיודעים שיש תנאים אבל ב"בני ברוך" רחמנים ונותנים הזדמנות, אפשרות להמשיך ללמוד בלי כאלה מסגרות.

אנחנו חיים בכאלה זמנים שבהם חכמת הקבלה צריכה כבר להתפשט בהמון, באנושות, לכן אנחנו טיפ טיפה מקלים באותם תנאים מחמירים שנתנו המקובלים לתלמידים שלהם ונותנים לכל מי שרוצה לבוא וללמוד. אבל בעיקרון צריך להבין, שכך מאפשרים לאדם מלמטה, אבל מלמעלה נותנים לו תנאים אחרים לגמרי, בדיוק כמו שהיה קודם לכן, הוא חייב להיות בעל משפחה ולדאוג לאשתו ולילדים, לעבוד, לא לחיות מאיזה נדבות מההורים או מעוד מישהו.

פעמים רבות אפשר לשמוע, "אני לא צריך לעבוד, יש לי ממה לחיות". זה לא משחרר את האדם מהמחויבות לעבוד. רב"ש עצמו היה אומר, לך תעבוד, אף אחד לא אומר לך שאתה צריך להרוויח, כלומר אם יש לך כסף מהצד, אז אתה לא צריך להרוויח, אבל לעבוד כן, זה לא אותו דבר.

תלמיד: לפעמים אתה מתייחס לנושאים האלה כמו היום, אבל בשגרה האם החברים בעשירייה צריכים להמשיך לטפטף את הנושא הזה ולהסביר לך שאתה בלי בת זוג, לא משלם מעשר?

אני פשוט חושב שהחברים צריכים לעזור. הם צריכים למצוא לפי מה שנראה להם בן, בת זוג מתאימים.

תלמיד: ואם החבר מתנגד לזה?

הוא לא רוצה להתחתן?

תלמיד: הוא רוצה אבל אף אחת לא מתאימה לו.

אז הם ישכנעו אותו. ואם כמה מהחברים שלו, רואים את הכלה הזאת והם מאשרים את זה כאילו, אז מה יש לו להסתכן.

תלמיד: זה מובן, פעם אולי היו רואים את הכלה רק בחתונה, אבל היום הטרנד העולמי הוא שאנשים נשארים בלי החצי השני שלהם ואולי גם הארגון שלנו בכזה טרנד, שחצי ככה בלי בן, בת זוג אולי. או שאין פה אופציות אחרות, מי שלא בזוגיות לא יתקדם.

לא יתקדם. אנחנו צריכים לעמוד בכל התנאים של החברה הרוחנית, וזה בא לידי ביטוי בצורה של משפחה.

שאלה: האם ניתן להגיד שלהתחתן, לעבוד, לשמור על כל התנאים זה מעיד על קשר מיוחד עם הבורא שהכרחי להשגה רוחנית?

כן. נכון מאוד.

קריין: קטע מס' 12.

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "הגנב, במחתרת, קורא לבורא", אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: יש מצבים שחבר אחד משקיע הרבה מאמצים להגיע לכנס, להשתתף בתורנויות, ופתאום הוא נתקל בסיטואציה שהוא לא רואה גם דאגה הדדית כזאת מחבר אחר. ולפעמים אפילו יחס הפוך מחבר אחר, שכאילו הוא בכלל לא עושה את זה ואז הוא לא מצליח להצדיק. מה לעשות בכאלה סיטואציות?

אם הוא לא יכול להצדיק את האחר, אז זאת בעיה שלו. אנחנו בכל זאת צריכים לקבל כל חבר כאידיאלי, שמקיים לחלוטין את הכול ומשתוקק למטרה הרוחנית בכל כוחותיו. אם אנחנו רואים אותו קצת אחרת, גרוע מזה, אז זה אומר על כך שלנו הכרחי לתקן את עצמנו, להעלות את עצמנו לדרגה שבה נתחיל לראות את כולם כצדיקים גמורים ובמידה הזאת גם לראות את עצמך עימם.

תלמיד: ואם אני כחבר שמסתכל מהצד, איך אני יכול לעזור לו להצדיק או לעזור לו להתעלות?

כך אני יכול להצדיק את עצמי. אני לא יודע איך אני יכול להצדיק את עצמי במצב כזה. אני יכול לראות באחרים אילו פגמים אבל הם מראים לי מה אני צריך לתקן בעצמי. ובמקרה כזה אני אסיר תודה לבורא ולחבר על כך שמגלים לי את הפגמים שבי. ובכלל, העולם שלפניי הוא צריך להיראות לי כמתוקן לחלוטין, שהשכינה, נוכחות הבורא מלובשת בכולם. וכולם לחלוטין מקיימים את כל הרצונות, את כל התנאים של הבורא. ואם אני לא רואה את זה, אז למעשה אני צריך לתקן את עצמי עד לכזאת דרגה, שבה אני אראה את כולם כמתוקנים לחלוטין.

שאלה: אמרת לפני כן לגבי אישה, ילדים, משפחה ועבודה, שהתנאים מלמעלה לא השתנו. ורק אנחנו בגלל ההפצה בהמונים מקלים את התנאים האלה, שאנשים יבואו אלינו. אבל במיוחד שאנחנו מקבלים שאלות מאנשים חדשים, למה זה כל כך חשוב להיות בעל משפחה, עובד, דואג? מה פה העיקרון הרוחני בזה?

העיקרון הרוחני דווקא, שאדם נכנס לעול מה שנקרא "תורה ומצוות", אדם נכנס לעול משפחה, הוא צריך לדאוג לספק למחייה וכל מה שהם צריכים, וזה שירגיש כחובתו. בזה הוא מתקן את עצמו.

תלמיד: למה צריך את העול הזה? למה דווקא העול הזה, מה זה עושה בנו באדם?

כי זה נגד הטבע שלנו, אדם לא רוצה להיות חייב למישהו. זה קושר אותו, סוגר אותו, עוצר אותו והוא מאוד לא רוצה את המצב הזה, זה מאוד מכביד עליו. מה צריך לעשות? לבנות כאלו תנאים, משפחה, עבודה, לימוד, שהכול יתייצב בחיים שלו בצורה שכך זה זורם ואז יראה עד כמה שהכול מסודר בדיוק לפי התנאים. מאוד לא טוב לעשות את החיים שלו בצורה כמו שאדם רוצה ואחר כך לגלות שזה לא בדיוק כמו שהבורא רצה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות עם כל החברים בצורה אידיאלית. בפתיחת השיעור אמרת שאנחנו צריכים להתכלל ולתת יגיעה כמה שאפשר כלפי האדם, הפרטי שלו. איך אני יכול לראות את החבר שלי, שהוא לא מגיע לשיעור בוקר במצב האידיאלי שלו?

לא, אם חבר לא מגיע לשיעורים שכולם מגיעים אז הוא אפילו לא יכול להיות חבר שלי. "חבר" זה נקרא למי שאני רוצה להתחבר, ואם הוא כך מתנהג עם השיעורים אני לא יכול לקבל אותו כחבר.

שאלה: יש לנו חברים רווקים, והרווקים נותנים יגיעה יותר מאנשים נשואים. אז איך להתייחס לזה?

אז מה? אבל בכל זאת, הם חייבים להיות נשואים. זאת אומרת, אם היום הוא רווק ויש לו יותר זמן פנוי, נניח לכל מיני עבודות בעשירייה, בקבוצה, כך יוצא לו כי הוא רווק. ומחר הוא יתחתן, מחרתיים יש לו ילדים, והוא צריך גם להשקיע כוח בבית, או לעבוד יותר בעבודה שלו, אז אין מה לעשות.

כך העולם בנוי ודורש ממנו. לכן אנחנו לא צריכים לשים לב בדיוק כמה שעות הוא משקיע בלימוד ובקבוצה, אלא אם הוא בעל משפחה, אז יש לו חוב כלפי המשפחה. אין מה לעשות. זה בעיקר לגברים. הנשים, אצלן זה בצורה טבעית שכך הן מרגישות את עצמם.

תלמיד: היה לנו לא מזמן מתוכנן שני ערבים של פנויים פנויות פה בחברה שלנו, ואני לא ממש מעורב בפרטים, אבל שמעתי ששניהם התבטלו בגלל חוסר הרשמה.

כן.

תלמיד: אני חושב שאם אתה תהיה קצת יותר מעורב בזה, שאולי תהיה איזו הרצאה. עצם השם "ערב פנויים פנויות", מאוד מפחיד. כאילו, הם מתביישים. אז אם זו תהיה הרצאה שלך בנושא, אז באמת אפשר לאסוף את הקהל הזה ולתת את החשיבות.

כי יש פה המון בחברה שלנו גברים ונשים, ונראה שבאמת אין חשיבות. אם יש לאדם את העול הזה נגיד שהוא מתגרש, יש לו את העול הזה עוד יותר גדול מנשוי. לשלם מזונות, לדאוג לאישה, לדאוג לילדים זה לא נחשב עול? הוא חייב עוד פעם להתחתן?

אי אפשר לתת תשובה. זה מאוד תלוי מכל מיני נתונים, התנאים שיש לו, ולה, ולמשפחה שהייתה ועכשיו הם התגרשו. אני לא יכול להגיד על זה. אין תשובה אחת ברורה.

תלמיד: יש הרבה צורות, גם פה וגם בכלל, עניין של חיים בזוגיות, אבל בחשבונות נפרדים. זאת אומרת, כל אחד מנהל חשבון בנק נפרד, אבל חיים בזוגיות, נשואים. יש בזה קלקול או שזה יכול להיות?

באמת שמעתי על זה ולא פעם, שבחיים משפחתיים מנהלים חשבון נפרד כל אחד. אני לא מבין את זה. אני לא גדלתי כך, לא נולדתי כך ואני הבנתי שכל מה שמרוויחים זה שייך לכל המשפחה והבעל והאישה ביחד מחליטים איך לחלק את המשכורת הכללית המשותפת. או לעשות יותר פשוט, מה שאני עושה. אני מעביר את זה לאשתי ושהיא תעשה מה שהיא חושבת. ואז יש לי ראש פנוי.

תלמיד: כלומר יש חשיבות לזה שהרכוש, שההון הוא משותף, שההחלטה היא משותפת. כי רוב הבעיות בקשר נוצרות סביב כסף, ואם כך, זה מוריד הרבה בעיות. כלומר יש חשיבות לזה שביחד הם מחליטים על ההון המשותף, יש לזה משקל.

בדרך כלל במשך החיים, הגברים, במיוחד מקובלים, היו מוסרים את מה שהיו מרוויחים לאישה והאישה דאגה לכול, למזון, לכל דבר. אישה נקראת "הבית". לכן כך זה נהוג אצלנו, שאני מעביר לה את כל המשכורת שלי ואני לא דואג יותר לכלום. אלא אם היא מבקשת, אז אני יכול להתערב ולעשות משהו. אבל בעצם, הכול מועבר לאישה.

תלמיד: אם תוכל לתת הרצאה לפנויים פנויות על החשיבות של זה, אז זו תהיה עזרה גדולה והצלה להרבה מאוד אנשים בחברה. אצלי בעשירייה רבע לא נשואים. יש חברים שמספרים, שלא רק בחברה אלא בכלל, כבר מנרמלים את המצב הזה.

לפי הקבלה, אדם שלא נשוי נקרא "חצי מהגוף שלו", "פלג גופא". לכן לפני שהוא מתחתן הוא לא זכאי לטיפול מלמעלה, מהבורא. בעל הסולם לא קיבל אף תלמיד שלא היה נשוי. רק אחרי שאתה נשוי, יש לך משפחה, אז אתה יכול לבוא וללמוד. זה לפי החוק הרוחני, לא לפי מה שנראה משהו למישהו. לכן קחו את זה בחשבון, תסבירו את זה לכולם.

מפני שאנחנו ארגון שפותח את עצמו לכולם, אז אנחנו לא שמים הגבלות על מי שמגיע. אבל באמת, אדם שלא נשוי, אין לו עזרה שלמה מהבורא, מלמעלה. אפילו שלומד, אפילו שהוא חכם ומוצלח, בכל זאת, חוסר משפחה יעצור אותו בהתפתחותו. זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה כמו שכל כך קשה לאנשים היום להתחתן, כך גם קל מאוד לאנשים להתגרש. מה דעתם של המקובלים על הנושא הזה של גירושין?

גם את זה אני לא מבין. אני מבין שהחיים שלנו לא כל כך מתוקים ויש כל מיני בעיות במשך החיים, ולא כולם מסוגלים לעבור את זה בצורה ישירה, אלא נתקלים בכאלו דברים שבא לברוח. אבל מבחינת תיקון הנשמה, אדם חייב להמשיך ולסבול ולתקן את המצב, עד שהוא גומר את כל התיקון. אין לי מה להוסיף.

שאלה: אני מתעסקת עם הכרויות בחברה שלנו וכמובן שאני יותר בקשר עם נשים לגבי זה. אמרת שזה רצוי לנשים, אבל זו לא חובה. הרבה פעמים אני שומעת את התירוץ הזה מחברות, "הרב אמר שזו לא חובה לאישה להיות נשואה כדי להתקדם", ויותר מזה, אני שומעת את זה מנשים צעירות. מה היית אומר להן?

העניין הוא שבזמן שלנו אנחנו כבר לא מתייחסים לנישואין בצורה כזאת שגם הגבר וגם האישה צריכים לרצות להיות יחד, ואולי האישה כבר מזמן מעוניינת להקים משפחה, ואילו הגבר שותק ומתחמק. אבל בכל זאת גם אם הגבר מציע להתחתן, להקים משפחה, והאישה מצפה לזה, אנחנו בכל זאת צריכים לזרז אותם להחלטה הזאת, כדי שכמה שיותר מהר ובקלות יסכימו להקים משפחה.

הבורא מביא בחשבון דווקא את התא המשפחתי, איפה שיש אישה, בעל וילדים. דווקא כלפי התא הזה הוא מתייחס כאל הבריאה שלו, ומהמצב הזה הוא פועל כדי להעלות אותם למעלה, למדרגה הבאה.

שאלה: יש נשים שחושבות שאם יהיו להן ילדים, אז זה ירחיק אותן מהדרך, לכן זה מונע חתונה. כי גבר שמתחתן רוצה ילדים, והאישה לא רוצה ילדים כי זה ירחיק אותה, היא אולי לא תוכל לבוא לשיעורים. זה גם חסם לנישואין.

אין לי מה להגיד, אבל זה לגמרי מנוגד לכל התהליך שאנחנו צריכים לעבור לפי הטבע. אנחנו צריכים לראות איך מתחברים במשפחה, וכשהבורא חושב על משפחה הוא חושב על גבר אישה וילדים, זה מה שנמצא לפני הבורא כיחידה טבעית שאותה הוא צריך לפתח. ולכן בכל מקום יש גבר, אישה וילדים, אסור שיהיה פחות מזה.

שאלה: גבר ואישה בחברה שלנו שחיים יחד אבל לא נשואים רשמית מכיוון שאלו לא נישואים ראשונים, האם זה משנה? ואם כן, מה המשמעות של זה?

יש כזה מושג "לפי דעת הקהל", "ידועה בציבור". אם זה כך מקובל בחברה, כמו שפעם היו מקימים משפחות, זה הגבר, זו האישה, מתחילים לחיות יחד, יש להם ילדים, אז נחשב שהם בעל ואישה. זה תלוי בחברה, בזמן. אבל כעיקרון המורים שלנו תיארו לעצמם בעל ואישה את אלה שכורתים ביניהם ברית נישואין ולוקחים על עצמם מחויבות משותפות, ואז הופכים להיות יחידה בתוך החברה.

שאלה: בטבע הכול מחובר, גם אנחנו בני האדם מחוברים. אם האדם בוחר להיות לבד, לא להיות במערכת יחסים, לא להיות נשוי, אז האם הוא מוציא את עצמו מתוך המערכת של הטבע, מתוך החיבור?

כן.

שאלה: אנחנו יודעים שאנחנו לומדים בעשירייה. האם צריך להבין עכשיו שכל חבר בעשירייה זה לא הוא בעצמו, אלא הוא והמשפחה שלו הם פרט אחד בתוך העשירייה?

כן.

שאלה: לגבי המעשר, האם הגבר צריך לשלם מעשר מתוך ההכנסה שלו בלבד, או מסך ההכנסה של כל המשפחה?

מסך כל הכנסת המשפחה.

תלמיד: אם כך, גם האישה צריכה להסכים לזה.

כן.

תלמיד: ואם היא לא מסכימה, אז מה עושים?

אז מחלקים, שישלם רק עבור עצמו.

תלמיד: האם יש בזה דרגות, כלומר הדבר הראשון החשוב הוא להגיע לשיעור, הדבר השני להיות נשוי, והדבר השלישי לשלם מעשר, או שהכול בשווה?

זה לא בשווה. ללמוד בעשירייה, ללמוד בשיעורים, לעבוד ולשלם מעשר, אלו דברים שבצורה כזאת אפשר לחלק אותם, אחת, שתיים, שלוש.

תלמיד: לדוגמה, זה טוב מאוד להעלות את החשיבות בקבוצה, בעשירייה, של להגיע לשיעור הבוקר. חברים כל הזמן עובדים על העלאת חשיבות ההגעה לשיעור הבוקר, הם שולחים לחברים ציטוטים, מדברים על זה כל הזמן. האם יש אותה מידת חשיבות לדבר בצורה כזאת זה עם זה על המעשר?

קשה להגיד, כי זה משתנה מזמן לזמן. יש תקופות בהתפתחות החברה האנושית שצריכים לתת תשומת לב לקבוצה, ללימוד, יש תקופות שצריך לתת יותר תשומת לב לחיבור במשפחות ופחות בקבוצה ופחות בלימוד, וכן הלאה. זה משתנה. אבל העיקר הוא הלימוד בקבוצה, לעבוד ולהיות מחובר לעשירייה, להיות נשוי ולהשתדל לעבוד ולהחזיק משפחה.

שאלה: שמעתי פעם ממך שאישה שאולי בעצמה לא לומדת אבל היא תומכת בבעלה בלימודים שלו, מקבלת ממנו את כל מה שהוא מרוויח. האם הטענה הזאת עדיין בתוקף?

כן.

תלמיד: כלומר עבור אישה, אמא, שמאוד דואגת שאין לה זמן להיות בשיעורים בגלל דאגות במשפחה, אבל אם היא תומכת בבעל, זה הרווח שלה.

כן.

תלמיד: על בסיס כל מה שנאמר בשיעור, קיבלנו הודעה מחבר שנמצא איתנו הרבה זמן בדרך, אבל הוא רווק. הוא אומר - כואב לי מאוד לשמוע את זה ואני לא יכול להתחבר לשיעור. איך לא להסתכל על הנושא הזה כאל משהו שאנחנו לא דוחים חברים, אלא להיפך, אנחנו רוצים לעזור להם כדי שהם יתקרבו, כדי שהם יהיו שלמים בכל התנאים?

העניין הוא בזה שהאדם לא מרגיש שאם הוא לא נשוי אז בתיקון משתתפת רק חצי מהנשמה שלו, מה שנקרא "פלג גופא". מה לעשות עם זה? לנסות לשכנע אותו שלהיות רווק זה כמובן טוב, נוח, חופשי, אתה אדון לעצמך, אבל זה לא פתרון לבעיה. כיוון שגבר צריך להיות נשוי, ורק מתוך מצב כזה הוא יכול להתחיל לתקן את עצמו.

תלמיד: הנשואים מבינים את זה. אבל היום הזמנים מאוד קשים. כשגברים כבר מעל גיל שלושים, שלושים וחמש, והגבר לא רגיל שיש עול משפחה, קשה מאוד לשנות את ההרגל הזה. גם לי אין פתרון, לכן אני שואל. יש חבר יקר, נמצא איתנו הרבה שנים בדרך, זה לא שהוא לא רוצה להתחתן, הוא רוצה להתחתן, אבל לא מצליח, יש כל מיני בעיות, וזה לא חבר אחד. איך אנחנו לא נדחה אותם, אלא איכשהו נעזור להם?

אני לא יודע. אלה שאלות מאוד רציניות, פרטניות, שצריכות להיפתר על ידי העשירייה ותשתדלו לפתור אותן. אני לא יכול להגיד, אין פתרון מושלם, מדויק. אבל הקבוצה צריכה להרגיש שזאת לא בעיה של מישהו אחד מתוך הקבוצה, אלא בעיה של הקבוצה כולה.

תלמיד: אין לנו תמריצים כאלה שתהיה נגיד עשירייה למי שלא נשוי, למי שלא משלם מעשר. אלא החברים מפוזרים בינינו ואם אנחנו נגיד לו - אתה יכול לא להיות נשוי או שנגיד אתה לא משלם מעשר, אבל אנחנו מקבלים אותך כמו שאתה. מחר הוא יגיד אז אני גם אבוא לשיעור פעם בחודש אולי ואנחנו נגיד לו בסדר.

וזה מוריד כוחות. אני לא יודע איך להתייחס לחבר שלא עומד בתנאים. איך אני יכול בצורה שלמה יחד איתו לקבל החלטות, להיות איתו בסדנאות אם הוא לא משלם מעשר או לא נשוי? הרי אחרים כן השקיעו בזה כוח. הוא לא עבר איזה אסון שהוא לא יכול לקיים את התנאים האלה. איך לקבוע שהוא באמת לא יכול או שאני צריך להצדיק אותו, איך להחשיב אותו כחבר שלם?

אנחנו מחליטים לפי מה שאנחנו רואים. אנחנו רואים שהוא לא נשוי? רואים. אנחנו רואים שהוא לא משלם מעשר? רואים. עוד משהו? רואים את הדברים האלה. ולכן אין כאן מה להתפלסף יותר מדי. לקבל את זה כנתון ולקבל החלטה לפי זה.

תלמיד: אם שלושת הסעיפים לא מקוימים אז זה אומר שהוא לא חבר.

בטח שהוא לא במאה אחוז.

שאלה: שומעים הרבה שהרווקים רוצים למצוא בת זוג לפי אהבה גדולה. מה הקריטריונים למצוא בן, בת זוג?

הקריטריונים למציאת בן או בת זוג, בראש ובראשונה לרצות את זה. להבין שבלי זה פשוט אי אפשר. אתה חייב להיות בעל משפחה.

תלמיד: האם צריכה להיות הרגשה?

שום הרגשה. שמו בפניך משימה, אתה חייב להתחתן ולהיות בעל משפחה.

תלמיד: איך אני מחליט שדווקא זו בת זוג שלי?

זה לא חשוב. תשאל את החברים שלך אם אתה בעצמך לא יודע לקבוע.

תלמיד: אני נשוי.

אז מה אתה מנסה להצדיק את עצמך?

תלמיד: פשוט ניתן לשמוע שאומרים ש"אני לא מצליח למצוא מישהי שיש לי אהבה כלפיה".

אהבה גדולה זה בכלל, למה הגענו? צריך לחשוב עם הראש. התורה היא לא מדברת על איזה אהבה גדולה. ואהבה בכלל, זה מה שנולד בתוך המשפחה בהדרגה, בחיים. ומה שיש כשנפגשים איזה בחור ובחורה, אי אפשר מזה ליצור כלום. זהו. הם צריכים רק לבדוק את עצמם לגבי עד כמה הם למעשה מתאימים או לא.

אני לא רוצה יותר להתעמק בשאלות האלה, זה הכול מוביל לכאלה דיבורים כמו בגן ילדים.

שאלה: חוץ מתפילה מה עוד יכול לתת לנו להיות בדבקות תמידית עם הבורא גם בעליות וגם בירידות?

רק בקשר בקבוצה.

תלמידה: ולגבי הביטחון בעליה, בעליה יש לי ביטחון בגלל מוחין דגדלות וזה בעצם הידע העליון, וכאן חשובה הודיה, נכון?

כן.

תלמידה: ובירידות זה אמונה למעלה מהדעת והתפילה רק על התיקון היא זאת שמתקבלת?

כן.

קריין: קטע 13 של הרב"ש.

"האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש. היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות."

(הרב"ש'. 300. "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")

זאת אומרת אנחנו קודם כל בודקים את עצמנו איך אנחנו מרגישים במצב שנקרא יום ובמצב שנקרא לילה, עד כמה שונים המצבים האלה, ובהתאם לזה מבקשים מהבורא שיעשה לנו אותם שווים.

שאלה: כשאדם מרגיש את יום ה' אם יש לו רצון להתפלל, להודות רק כשזה ליל ה' אין לו כזה רצון, איך המצבים האלה יכולים להיות שווים?

בזה שבשביל האדם הם צריכים להיות חשובים במידה שווה כל אחד מהרצונות האלה כיוון שהתנאים מגיעים מהבורא והאדם צריך להתייחס בשווה לשני המצבים.

תלמידה: כלומר חשיבות הבורא היא זאת שמשווה ביניהם, מיישרת אותם.

כן.

שאלה: יש חברים שחושבים שללמוד פיסית זה נגיד מצב יום וללמוד מהבית זה מצב לילה, מכיוון שפה כתוב שצריך להתייחס לשני המצבים בשווה, האם זו הבנה נכונה שללמוד מהבית, צריך להתייחס לזה בצורה שווה?

לא, זה וודאי שלא שווה, אי אפשר להשוות ללמוד ממקום לימוד או ללמוד מהבית, לא.

שאלה: כתוב שבמידת ההבדל יש פירוד ועל הפירוד הזה כבר יש אחיזה לחיצוניים. מה זה החיצוניים?

אלה שלא מרגישים בצורה ברורה את ההבדל בין יום ולילה.

תלמידה: איך זה משפיע עלי בעבודה שלי?

את בכל זאת קשורה לכל העולם ואפילו לקבוצה שלך. גם הקבוצה מקבלת בצורה אחרת יום ולילה, יום זה כאשר הבורא מאיר ולילה כאשר הבורא נסתר, מסתתר.

תלמידה: כלומר המטרה שלי זה כל הזמן להגביל את החשיבות הזאת כדי להשוות בין המצבים?

כן.

תלמידה: וזה ישפיע גם על החיצוניים.

כן.

שאלה: יש לנו מרכז קטן אבל בגלל שכולם נמצאים בעשיריות שונות אז לא כל כך מגיעים למרכז פיסית, אם נוכל להתאסף נגיד פעם בשבוע לסעודה, לשיעור אבל נשב דרך המחשב וכל אחד יתחבר לעשירייה שלו, עד כמה זה יכול לסייע לנו?

אני לא יודע. תבדקו.

(סוף השיעור)