שיעור צהריים 14.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"להשפיע על מנת להשפיע" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "להשפיע על מנת להשפיע" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4.

"מה שהאדם נתן לחבירו דברים שחבירו נהנה, הנה הנתינה בעצמה נקראת "השפעה". "איש זך" שהוא משתדל לעשות לאנשים מצב רוח טוב, שירגישו את עצמם בטוב. על הכלים האלו לא שייך לומר, שיש בהמעשים האלו בחינת דין, כלומר, שיהא דין שאסור להשתמש עם כלים מה שהם רוצים להשפיע.

רק מה שיש כאן ענין של כוונה גם כן, היינו אם באמת פיו ולבו שוים. זאת אומרת, מה שהוא נותן לאחרים הכוונה היא שאחרים יהנו מזה, ועל עצמו אינו דואג, כי רק על הכלל הוא דואג. והבחינה זו נקראת "משפיע בעל מנת להשפיע", כלומר, הן המעשה והן הכוונה הכל הוא בעל מנת להשפיע."

(הרב"ש, מאמר 31 "מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה" 1990)

תלמידה: כשאני באה עם כוונה להשפיע ועושה מעשה השפעה, ועדיין היצר הרע אומר לי, "זה יהיה טוב כי את תרוויחי מזה משהו". האם במצב מתוקן אני לא אמורה לשמוע את הקולות האלו, את היצר הרע דוחף מחשבה כזאת?

מה ההבדל בין אם יצר הרע עוצר אותך, לבין שהוא לא עוצר ואת משתדלת להגיע להשפיע על מנת להשפיע בצורה שלמה?

תלמידה: לי זה מרגיש שזה לכלך את העבודה. כי כשבאה מחשבה כזאת זה אומר שזה לא נקי, כי הייתה מחשבה לא נקייה פה.

למה?

תלמידה: כי הרווחתי משהו. היצר הרע מכיר אותי טוב מאוד, הוא יודע טוב מאוד שכשאני עושה משהו אני יכולה להרוויח מזה. איך אני יכולה לברוח מזה?

את לא צריכה לברוח.

תלמידה: גם מקובל חווה את זה?

כן.

תלמידה: אז מה ההבדל?

ההבדל הוא שהמקובל כנראה מסוגל לעלות למעלה מהרצון שלו ובאמת להיות בעל מנת להשפיע, ואת עדיין משתדלת ולא יכולה.

תלמידה: אני עדיין אעשה את המעשה, והאם הוא ייחשב להשפעה?

לא. מתי המעשה יהיה כהשפעה?

תלמידה: כשהוא באמת לטובת החבר.

איך תדעי?

תלמידה: שאני לא מרוויחה מזה.

איך תדעי?

תלמידה: אני באמת לא יודעת.

יש תשובה למישהי?

תלמידה: אולי הנקודה המדויקת הזאת שאמרת, שהמקובל מבין את זה, הוא יודע שהיצר שולט, אבל הוא מצליח להתגבר מעליו. זו הנקודה שחסרה שם.

מה הסימן שהוא מסוגל להתגבר על היצר?

תלמידה: זו באמת שאלה מאוד יפה, אני גם שואלת את עצמי. אבל לדעתי כדי לעשות משהו טוב לבורא, נחת רוח לו כנראה.

כן.

תלמידה: אולי רוממות וגדלות ה' היא זו שתביא להחליף את הכוונה.

אבל לפי איזה סימן אני יודע שאני כבר נמצא למעלה?

תלמידה: שאתה הולך נגד עצמך, אתה לא נהנה מהפעולה, אתה יודע שאתה עושה את זה עבורו.

לא נהנה מהפעולה.

תלמידה: אולי כשהאדם מתחיל לשים לב שזה קודם כל לטובת החבר, ואם הוא נהנה או לא נהנה זה כבר שולי עד לא חשוב בכלל. מה שנהיה חשוב זה החבר, מפני שמהפעולה כלפי החבר, מהאהבה כלפי החבר, הבורא נהנה.

יפה.

תלמידה: אולי שמחה היא המדד שאני עושה טוב לבורא. השמחה שלי ושל החברים סביבי שאני נותנת להם שמחה, אולי זה המדד שאני בכיוון של הבורא.

יכול להיות.

תלמידה: השאלה, איך אני בכלל יכולה להשפיע לחברה, הרי אני תמיד אהנה מזה. כי בסופו של דבר אני מרגישה קשורה לחברה, אני מרגישה שיש לנו אותה מטרה, אז כל מעשה השפעה שלי תמיד יש בו את טובתי האישית, כי ההצלחה שלה היא גם ההצלחה שלי. איך אני בכלל יכולה להיות במצב של השפעה במצב כזה? כי תמיד יש איזה רווח אישי שלי.

יכול להיות.

תלמידה: לעשות טוב למישהו זה אומר שאני עכשיו מכינה לחברה עוגה, מצחיקה אותה, עושה איזו פעולה. אבל כדי שהיא תרגיש טוב עם עצמה זה דורש ממני מחשבה, בירור, ביטול, ממש להתלבש בחיסרון שלה, לא במה שאני רוצה לעשות לה. זה מרגיש שלא הפעולה שלי היא העיקר, אלא עד כמה אני מרגישה את החיסרון שלה. כלומר ההנאה שלי היא לא העניין, גם לא ההנאה שלה אלא החיסרון שלה. האם זו הדרך להתייחס לזה?

זאת אומרת המטרה שלנו היא לעשות פעולה ללא הנאה.

תלמידה: זו פעולה ללא הנאה, אבל המחשבה שלי היא לא על הפעולה אלא מה החיסרון שלה, ממש לנסות להתלבש בחיסרון שלה. או לתת לחבר להרגיש שהוא טוב, שהוא מכובד, שהוא חכם, שהוא יפה, שהוא יודע, ברגע שאני מכוונת למה שהוא, אז זה מיד מבטל את הרצון שלי.

נחשוב על זה.

תלמידה: אני חושבת שכדי שזו תהיה השפעה צריך להיות קשר בין החיסרון של החבר לבורא, זאת אומרת אני צריכה לבטל את עצמי כדי שהבורא יהיה בתמונה. וזה הסימן, שאם אדם משיג כבר כזה קשר עם הבורא, אז הוא יודע שהוא עושה השפעה באמת.

כן, זה הגיוני.

תלמידה: מה זו כוונה?

כוונה היא מה שאדם מתכוון שיצא מהפעולה שלו.

תלמידה: האם זו רק מחשבה או שזה כלי שהמקובל חי בכוונה אחרת?

זה כלי.

תלמידה: אנחנו כל הזמן מדברים על הכוונה שלנו, וזה נראה לי הדבר הכי מתמסמס שיש. וכמו שאמרו החברות, הכוונה שלי לא אמינה, לא משנה מה שאני אגיד בפה ובמחשבה, הלב שלי רוצה דברים אחרים. וזה גם מתמסמס, אני מצליחה לשנייה לחשוב בשביל מה אני עושה את זה, ואני כבר במקום אחר. איך המקובל מגיע למצב שהוא יוצר כוונה יציבה, אמינה, חזקה שהוא יכול לחיות בה?

על ידי תרגילים נכונים.

תלמידה: איזה תרגילים?

שהוא רוצה כל הזמן להיות בכוונה כזאת, בפעולה כזאת, ורוצה שזה באמת ייקבע בליבו.

תלמידה: איך התרגילים האלה רוקמים את הדבר הזה שיהיה כל כך יציב?

הוא מצפה שהבורא יעשה לו את זה.

תלמידה: האם זה אור מיוחד שהבורא מוריד עליו וזה מתרקם למשהו?

כן.

תלמידה: אני נמצאת פה הרבה שנים, מנסה לחשוב על כוונה, ומרגישה בדיוק כמו ביום הראשון שהגעתי מבחינת ההתקדמות שלי בכוונה. מה אני מפספסת? מה לא נכון? איך זה שאין לי איזה בסיס כבר?

את מפספסת כוונה שתצא לך מהלב ושהיא תכנס לתוך הלב.

תלמידה: של מי?

של מישהו.

תלמידה: אתה יכול לתת דוגמה איך נראה מעשה או כוונה של אדם שבאמת עובד נכון? מה הוא עושה?

הוא מרוכז בכוונה שלו, שהיא תתפתח מתוך ליבו ותגיע ללבבות של החברים.

תלמידה: האם הוא מרוכז כמה דקות, כמה שעות? כמה זמן אפשר להחזיק את זה?

זה בהתאם לכוח הכוונה.

תלמידה: האם בריכוז הזה הוא מדבר עם הבורא, הוא מחזיק את הבורא, הוא מנסה שהבורא לא יברח ממנו, מהמחשבה?

כן.

תלמידה: האם זה תרגיל שאפשר לעשות אותו ולהתקדם?

כן.

תלמידה: בקטע שקראנו כתוב ש"איש זך" משתדל לעשות מעשים טובים, ולא שייך לומר שיש דין במעשים האלה. מה זה אומר שיש דין במעשים?

דין במעשים זה אומר שכנגד המעשים האלו יש כוח שמפריע לאדם, ואז הוא מקבל את הכוח הזה כדין ששורה עליו.

תלמידה: ומול זה הוא מתפלל לבורא שייתן לו את הכוונה?

כן.

תלמידה: כתוב ש"פיו וליבו שווים", ובסוף כתוב "הן המעשה והן הכוונה הכל הוא בעל מנת להשפיע". לפי מה שהבנתי ממה שאמרת, על ידי משחקים אנחנו גדלים, ובסופו של דבר נגיע ללהשפיע על מנת להשפיע.

כן. אני גם לא חושב שאלו משחקים.

תלמידה: תרגילים, משחקים.

כן.

תלמידה: אני קוראת לזה משחקים כי זה לא אמיתי, אנחנו משתדלים לעשות, אנחנו עדיין לא שם.

בסדר.

תלמידה: כשבן אדם מגיע לזה, האם הוא צריך להרגיש שזה ניתן לו כמתנה מהבורא?

כן.

תלמידה: זו בעצם מתנה מהבורא.

ודאי.

תלמידה: זה אומר שהוא מרגיש שהוא לא יכול היה להגיע לזה בכוחות עצמו אם הבורא לא היה נותן לו את להשפיע על מנת להשפיע.

זה בטוח.

תלמידה: אז זו בעצם התשובה לשאלה ששאלת, איך בן אדם יודע שהוא הגיע או לא הגיע. כי הוא מרגיש שהבורא נתן לו את זה, זה לא בזכות עצמו, זה לא בזכות המשחקים שלו ולא בזכות היגיעה שלו, אלא בזכות זה שהבורא החליט עכשיו לתת לו מתנה.

כן.

תלמיד: עולה לי שאלה על מהות העבודה, על צורת העבודה בכלל. אנחנו פה עוברים תהליך חינוכי במשך שנים, שבו אנחנו לומדים על פי כללי רב"ש איך להתנהג בחברה בצורה נכונה כדי להתקרב לבורא, להידמות לבורא, להתפתח רוחנית. אני אתן דוגמא, כשאני הולך למפגש עשירייה או לשיעור, אז אני כבר מתוכנת בצורה כזאת שהנוכחות שלי צריכה לעזור לחברים להסתכל ולחשוב ולהיות בצורה כמה שיותר מטרתית, וככה אני נוהג. זה לא היה כך כשהגעתי, עברתי תהליך מסוים, ועכשיו אני כזה.

האם אני צריך להתעסק בכוונה שלי, למה אני מתכוון, אם אני בסדר או לא בסדר, או שאני פשוט צריך לעשות מה שצריך לעשות והאור העליון הוא כבר יתקן לי את הכוונה, ולאט לאט ארגיש שאולי אני עושה את זה בכוונה יותר נכונה? איפה צריך להיות המיקוד שלי, האם בכוונה שלי או במה שאני נותן לחברים?

במה שאתה רוצה לבצע בכוונה.

תלמיד: מה זה אומר לבצע בכוונה? נגיד היה לי מפגש עשירייה, אני הגעתי, השתדלתי כמה שיותר לתת גדלות וחשיבות של המטרה לחברים, ולא שמתי לב לכוונה שלי, זה בכלל לא נמצא שם. באתי לתת חשיבות, כמה שיותר גדלות, התפעלות, התרגשות מהמטרה, חשיבות של הדרך.

זאת הכוונה.

תלמיד: זה המעשה.

זאת הכוונה שלך, שאתה רוצה שכך יהיה.

תלמיד: אם כך אני לא מצליח להבין את ההבדל בין מעשה לכוונה. יכול להיות שאגיע לשיעור ופתאום משהו ישתנה בי ואתחיל להרגיש שאני עכשיו צריך לעשות משהו עבור החברים. שוב, את המעשה אני עושה, אבל לא מתמקד בכוונה או איפה המחשבות שלי. האם עליי להתעמק בזה או שזה לא משנה, את זה הבורא יתקן?

למה אתה חושב שהבורא יתקן?

תלמיד: כי אני רואה שבאופן ישיר אני לא יכול לתקן את הכוונה שלי. אני יכול ביותר או פחות מאמץ לעשות את מה שהמקובלים אומרים, אבל לא לתקן את הכוונה, למה אני באמת עושה והאם אני באמת רוצה להשפיע והאם אין לי שם תענוג. מה זה משנה אם אני מביא לחברים גדלות וחשיבות ומקבל תענוג מתוך שאני מכובד, מתוך שהם מכבדים את זה, מתוך שאני רוצה להתקרב לבורא, העיקר שאני נותן להם כוחות בדרך. למה זה משנה מה אני מקבל או לא מקבל, ובאיזו כוונה אני עושה משהו?

כך אתה חושב?

תלמיד: השאלה האם עליי להתמקד בכך. אם אני נהנה מזה שאני בא להכנה לשיעור ונותן לחברים גדלות והתפעלות, הם מסתכלים עליי אני מכובד, מה זה משנה האם אני נהנה או לא? האם עליי להתעסק בשאלה הזאת? מה שמשנה זה שיש להם עכשיו גדלות והתפעלות מהדרך.

שאלת אותם?

תלמיד: מה לשאול אותם?

לשאול אותם האם הם גם חושבים כמוך.

תלמיד: אלה המחשבות שהתעוררו תוך כדי השיעור. אני שואל כמה להתעסק במחשבה האם אני נהנה, האם הכוונה שלי משתנה? האם צריכה להיות התעסקות בכך או שהאור העליון יבוא ויעשה זאת עליי מתוך המאמץ שלי לתת כוחות לחברים, הוא כבר יתקן לי את הכוונה.

אתה עכשיו אומר כבר משהו אחר. שאתה רוצה לתת כוחות לחברים, זה משהו אחר. אז מה עושים?

תלמיד: אבל זה תהליך חינוכי שאנחנו עוברים פה, אני מרגיש שעברתי פה תהליך חינוכי, ממש חינוך, זה לא קשור לעבודה פנימית. לא הייתי כזה פעם ועכשיו אני רואה שאני כן. אבל השאלות פה נוגעות כל הזמן לכוונה, האם באמת צריך להתעסק בזה כל כך הרבה? אני נותן כוחות לחברים, מקבל מזה תענוג, כבוד, מתקרב לבורא, זה לא משנה. האם מיקוד העבודה הוא בחקירה ובנבירה? אני רואה שהפסקתי עם זה מזמן ויכול להיות שאני טועה ומתבלבל.

תלמיד: מה זה בעצם למסור את הכוונה שלי לחברים?

אתה רוצה שעל ידי החיבור שיש לכם בזמן השיעור, כולם יתחברו בכוונה אחת.

תלמיד: כמה חשוב שאכין את עצמי לפני הפעולה כך שליבי והמעשה שלי יהיו שווים?

זה מאוד חשוב.

תלמיד: אז לפני כל פעולה עליי לעשות בירור פנימי בלב לגבי הפעולה שאני עושה עבור החבר? מהי הפעולה שבה אני מכוון גם את הלב וגם את הפעולה שיהיו שווים?

זה נקרא "פיו וליבו שווים" וזה מצביע על טיב הכוונה.

תלמיד: הוא אומר שאדם צריך לבקש עבור החבר ולא עבור עצמו. איך לכוון את הלב שלא ארצה לעצמי כלום אלא רק עבור החבר?

אם בכוונה שלך אתה רוצה להשפיע לחבר, ולעצמך אתה לא רוצה כלום, זו בעצם הפעולה הכי טובה שאתה יכול לדרוש.

תלמיד: זאת הכנה שאני צריך לעשות לפני הפעולה?

גם באמצע, במשך הפעולה.

תלמידה: ככל שאנחנו עושים יותר עבודה ויותר מתקדמים, אני מרגישה שהפער בין מה שקורה לי בחוץ לבין מה שקורה לי פה, הולך וגדל.

למה זה רע?

תלמידה: כשאני באה לכאן, אני מתמסרת למה שקורה פה, למה שמדברים, קוראים, עושים בסדנאות, ואז מתעוררת כוונה שלא הבאתי איתי, אפילו לא עבדתי עליה. באתי רק עם כוונה להתמוסס פה בין החברים, ופתאום נבנית כוונה שאני לא מרגישה שהיא שלי, שנובעת מתוך ההתכללות בינינו.

למה זה לא טוב?

תלמידה: השאלה היא, האם זו הדרך? אני לא יכולה להביא כוונה, אני יכולה רק לבוא ופשוט להתמסר, להיות איתם במחשבות, בדיבור ומה שהם יעשו אני אעשה. ואז מגיעה אליי כוונה מההתכללות בינינו.

מצוין.

תלמידה: אני מרגישה שזה מה שקורה פה. אני מרגישה שכל החברים הגיעו יותר מוכנים ואני פשוט הגעתי בלי שום כוונה, מהרבה בלגן ורעש ואני מתכללת בכוונות שלהם, במה שהם עושים.

בסדר גמור.

תלמידה: נאמר, "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק", לפעמים נדמה שהיכולת לשמור על הכוונה לתת, היא בהתאם לכך שיש מולי חיסרון נכון לקבל. ויכול להיות שזה משפיע על השני, ושם הכוונה יכולה להיות יותר נכונה, כשהבורא מחבר את החיסרון עם הפעולה?

כן.

תלמידה: המטרה הרצויה שלי בעשירייה היא לחבר בין רצון החברות לרצון הבורא?

זו כוונה מאוד מיוחדת, גבוהה.

תלמידה: אני מנסה להבין מהי השפעה, מהו רצון הבורא? וחושבת שהיא משהו שאנחנו מחפשות יחד בעשירייה, מגששות בחושך מה הבורא רוצה. ואני רואה כמעט באופן מוחלט שאני לומדת רק מטעויות. אני קמה בבוקר, חושבת מה נקרא להשפיע לחברות, עושה פעולה, ובסוף היום מגלה שזה לא באמת רצון הבורא, שזו לא הכוונה הנכונה. ואז על הטעות הזאת עורכים תפילה ומתקדמים. האם רצון הבורא, הוא החיפוש המשותף שלנו?

כן.

תלמידה: ואז אני עושה מאמצים כלפי החברות בכך שאני מנסה לחבר בין החיפוש בחשיכה, שכל הזמן משתנה, לבין החיסרון שהחברה מעלה?

גם נכון.

תלמידה: רב"ש כותב "מה שהאדם נתן לחבירו דברים שחבירו נהנה, הנה הנתינה בעצמה נקראת השפעה". מה חשוב, שהחבר ייהנה ממה שנתתי, או שהייתה לי כוונה נכונה. מה נקרא השפעה?

שהחבר קיבל את מה שהוא רצה דרכך.

תלמידה: ואם לא הייתה לי כוונה נכונה, אבל הוא ניהנה מזה, הוא קיבל. החברים קיבלו כוחות אבל לי לא הייתה אולי כוונה נכונה. האם זו בכל זאת השפעה?

לא.

תלמידה: ואם עדיין אין לי כוונה נכונה אז מה צריך לעשות, להרבות במעשים ולהתפלל שתהיה לי כוונה נכונה?

כן.

תלמידה: ולהרבות במעשים גם אם הכוונה שלי ממש לא נכונה, אפילו אם אני כרגע לא אוהבת את החברה ואני עושה התגברות כדי כן לתת לה?

כשאת עושה התגברות זה מצליח.

תלמידה: אני מבינה שהבעיה של כולנו היא להתגבר על הרצון לקבל, כולנו קיבלנו את המתנה הזאת. לפני כמה ימים חברה אמרה לי שאני אגואיסטית, ואני הרגשתי שאני פשוט מתמוטטת מהדבר הזה. האם אנחנו לא צריכים להיות מוכנים להכיר ברע שלנו, בנגעים שלנו כמו שבעל הסולם אומר? האם זה לא המקום להתחיל לברר כמה אנחנו רעים, כמה אנחנו רוצים לקבל רק לעצמנו, ובכלל לפעול מתוך נקודת המוצא הזאת? הבורא יעזור לנו, אבל קודם כל אנחנו צריכים לראות מי אנחנו באמת.

כן.

תלמידה: זאת ההנחה ראשונה, אני חושבת שלכל אחד כדאי לראות שאנחנו עושים דברים, אפילו בהיסח הדעת, רק לעצמנו. ואם צריך לברר, אז כדאי לברר גם לפני המעשה וגם אחרי, וכך לומדים מזה. זאת אומרת, אם אני רואה שעשיתי משהו ולא עשיתי את זה בכוונה מלאה, כדאי לברר את המקרה גם אחרי?

כן, כי את אף פעם לא יודעת אם עשית בכוונה נכונה, לא נכונה, או חלקית, לכן רצוי להמשיך.

תלמידה: אני מנסה להבין משהו לגבי מעשים. לפני כמה זמן שמעתי שחבר אמר שהלב שלו מת, ואני הרגשתי באותו רגע שהלב שלי גם מת, אבל הרגשתי שזה לא נכון שאני אישאר כך, כי איך אעזור לו? במקביל הרגשתי שרק כאשר אני מבקשת מהבורא והוא מסכים ועושה את מה שאני מבקשת בשביל החברים, אז יש לי תענוג. מה המקום הזה, האם אני שופטת אותו אולי?

שליטה.

תלמידה: ומה אני עושה עם זה?

זה מה שאני אומר שיש לך.

תלמידה: אז מה לעשות עם השליטה הזאת? לוותר עליה, לבקש מהבורא שיתקן אותה, לבקש מהעשירייה שיעזרו לי?

כן.

תלמידה: חברה דיברה קודם על האמת, וזה נראה לי משהו מהותי בדרך הזאת. יש בי כל הזמן הרגשה שהמעשים שלנו בחברה ובעשירייה מטשטשים את האמת, ובכל זאת אי אפשר להפסיק לעשות. אם אנחנו ממשיכים לעשות אנחנו חייבים להתמקד בכוונה, אחרת איך תצא מזה תפילה? איך אני גורמת לכך שהמעשה והלב שלי יהיו שווים?

כשזה יהיה, שפיך וליבך יהיו שווים או הלב יהיה שווה, אז תרגישי.

תלמידה: ומה בינתיים?

בינתיים תנסי להתפלל כל הזמן.

תלמידה: לפני כל פעולה.

כן.

תלמידה: אתמול השלמנו בעשירייה תרגיל שערכנו אותו במשך שלושת השבועות האחרונים. בכל יום חשבנו על חברה מסוימת בעשירייה, עשינו מין מתקפת אהבה טובה כזאת על כל אחת, ואתמול בבוקר עשינו סיכום וכל אחת שיתפה בהתרשמויות, והייתה הרגשה שזה מאוד קידם אותנו ונתן לנו הרבה כוח. מה התרומה לגוף הכללי שנקרא "בני ברוך", כשעשיריות מכל הכלי העולמי עושות תרגילים מהסוג הזה?

אנחנו מתחברים בפעולה הזאת יחד, אנחנו מחברים את עצמנו לעשירייה אחת, ואנחנו מקווים שהלב שלנו והכוחות שלנו יתאחדו ויתנו תוצאה נכונה.

תלמידה: אז אפשר להגיד שכל העשיריות שעושות תרגיל כזה, הופכות בעצם ללב אחד פועם שדרכו הבורא יוכל לדבר איתן?

אפשר להגיד.

תלמידה: אם אני רואה שלחברה חסר משהו, ואני אומרת, הבורא נתן לי עכשיו את הכלים לעזור לה, אז אני צריכה לעזור לה. האם פעולה כזאת נקראת פעולת השפעה?

כן.

תלמידה: לפעמים אני עושה פעולות השפעה ולפעמים לא, זאת אומרת אני לא כל הזמן בהשפעה, אבל אני גם לא כל הזמן לא בהשפעה, זה משתנה, וככל שאני מתקדמת הכול אמור להשתנות להשפעה. גם אם עשיתי את הפעולה, ואני יודעת שהבורא נתן לי אפשרות וכלים לעזור לאותה חברה, אם בסוף אני נהנית מזה או לא נהנית מזה, זה לא חשוב.

זה לא חשוב?

תלמידה: זה חשוב אם אני יכולה ליהנות מזה, אבל זה לא הורס את הפעולה ואת הכוונה. זה נכון?

נכון.

תלמידה: רציתי לשאול לגבי התרגיל בעשירייה שהזכירה החברה קודם. האם זה בסדר שעשירייה תחליט על תרגיל לעצמה? נניח שאנחנו מרגישות שיש איזה תרגיל שיכול מאוד לקרב ולעורר אהבה בינינו, האם זה בסדר שעשירייה תחליט על משהו כזה מטעם השכל שלה?

למה לא?

תלמידה: אני שואלת על זה כי הבירור הזה עלה אצלנו בעשירייה. האם צריך להיצמד רק לתרגילים שאתה ממליץ לנו בשיעור בוקר?

לא, לא להיצמד, אני גם לא נותן תרגילים בדרך כלל.

תלמידה: שאלה נוספת בעניין, אם חברות מאוד מתפעלות מתרגיל ואומרות שזה קירב בינינו, עורר אהבה בלב, עורר הרבה יותר מחשבה לחברות, הרבה יותר הרגל על תפילה על חברה, האם אפשר להגיד שהעשירייה יכולה למדוד הצלחה של תרגיל בשכל של עשר אגואיסטיות, או שאנחנו צריכות להתייגע?

לא, אם זה מה שמוצא חן בעיניכן, לעשר אגואיסטיות, זה כבר מספיק כדי לקבוע את התרגיל הזה לעכשיו, ואולי בעוד כמה פעמים, כמה שיעורים, שוב.

תלמידה: האם חשוב שכל פעם חברות אחרות בעשירייה יבואו לידי ביטוי, כמו תורן חיבור לדוגמה, ושלא יהיו חברות דומיננטיות, אלא כל פעם חברות אחרות?

מצוין, כן.

תלמידה: אנחנו כל הזמן מדברים כמה מאמצים צריך לעשות בלתרגל השפעה, לצאת מעצמנו, להתגבר על הרצון לקבל. למה האדם צריך גם לחכות שתבוא לו איזו מתנה מהבורא והוא ייתן לו את הטבע הזה?

אבל מהי כל המטרה?

תלמידה: המטרה שהוא יהיה אחד עם הבורא.

וזה מה שאנחנו מבקשים, אנחנו רוצים לראות את התוצאה.

תלמידה: יש משפט שאומר "נצחוני בני", לא נאמר שאני ניצחתי. זאת אומרת, אני מרגישה שיש כוח בפעולה שהיא משותפת, ואני לא מרגישה, אני מדברת מתוכי כמובן, שאנחנו כבר שם. כמו שאמרת בתחילת השיעור, צריכה להיות כוונה של כולם בשיעור, להיות בכוונה אחת, ואני שומעת שיש כביכול מלחמות אישיות, כל אחד נלחם ברצון לקבל שלו וממש רוצה. איך לעבור למצב שהמלחמה תהיה משותפת ו"ניצחוני בני" ביחד?

אני לא חושב שזה אפשרי כל פעם, יכול להיות שפעם זה ייצא, יכול להיות שלא ייצא, אבל אנחנו צריכים להשתדל לבדוק את עצמנו, האם אנחנו יכולים להגיע למצב שפיו וליבו שווים.

תלמידה: האם אפשר להגיד שאהבת חברים, כמו נקודה, כמו רגש, כמו שכל, תהיה בעשירייה כמו תוצאה שעל כל הפשעים תכסה אהבה?

כן.

תלמידה: ושתהיה בזה גם יראה וגם הצדקה, על ידי תפילה משותפת?

כן, אפשר לעשות.

תלמידה: אמרת שכוונה נכונה היא כשחבר קיבל את מה שהוא רוצה דרכך או בעזרתך. אנחנו משתדלות להיות בשיתוף פעולה, להשקיע מאמצים, כדי להבין ולגלות מה זה על מנת להשפיע. לכל עשירייה יש רצון פנימי גדול, חזק איך להשיג את המטרה, אבל יש משהו חיצוני ששונה מעשירייה לעשירייה. איך אנחנו עוזרות מעשירייה אחת לעשירייה אחרת, כדי להשיג את הכוונה שהחבר יקבל את מה שהוא רוצה דרכך?

איך אנחנו עוזרות זו לזו, כדי שהחבר יקבל את זה מלמעלה מהבורא?

תלמידה: אמרת שכוונה נכונה היא כשהחבר מקבל את מה שהוא רוצה דרך החבר. השאלה בנוגע לעשיריות, איך עשירייה אחת עוזרת לעשירייה אחרת, כך שמה שעשירייה אחת רוצה, היא תקבל בעזרת עשירייה אחרת?

אני לא יודע מה לענות לך.

תלמידה: אני אשאל אחרת. מה צריכה להיות הכוונה שלי, מה חסר בתוך ליבי כדי שכל פעם אוכל להשתוקק לעזור לכולם, לא משנה אם זה לעשירייה שלי, או לעשירייה אחרת, אם העשירייה שלי רוצה משהו אחד, ועשירייה אחרת רוצה משהו אחר, מה חסר לי כדי לעזור לכולם?

לא, את לא יכולה לעזור לכולם, זה יוצא כביכול לאף אחד.

תלמידה: אז למה להתכוון?

את צריכה להשתדל להתחבר לעשירייה שלך. אז לפחות יש לפנייך 8-9 נשים שרוצות להגיע לחיבור. את רוצה להתקשר אליהן, ומה שהן רוצות את גם רוצה לרצות.

תלמידה: מה לגבי עשירייה אחרת?

לגבי עשירייה אחרת זה לא קיים.

תלמידה: אבל מהו שיתוף הפעולה בין העשיריות כשאנחנו מתחברות עכשיו בשיעור?

בשיעור יש איזה שיתוף פעולה.

תלמידה: הוא רק פנימי?

לא, יש, אבל הוא לא כל כך קובע מה לעשות.

תלמידה: היה לנו דיון בעשירייה בקשר לחיסרון של החברות שלי, לא כל כך ברור איזה חיסרון אחר יכול להיות מחברה לחברה, כי הרי בסופו של דבר החיסרון שלנו הוא להתחבר לבורא. לכל חברה יש מצב משפחתי אחר והפרעות אחרות, אבל החיסרון הוא אותו חיסרון, זה מה שנראה לי. אבל יכול להיות שאני כן צריכה להתחבר אליהן דרך הגשמיות שלהן. איך אני מחפשת חיסרון אחר בכל חברה, כשאני חושבת שהחיסרון צריך להיות אותו החיסרון בעצם, או שאני טועה?

יכול להיות שאת לא טועה, אבל אני בינתיים נמצא בטעות.

תלמידה: מה זאת אומרת?

אני לא מבין מה את שואלת.

תלמידה: האם אנחנו צריכות להתחבר לחיסרון של כל חברה?

איך זה אפשרי?

תלמידה: יש לי עשירייה ויש לי הרבה חברות, לכל חברה יש את החיסרון שלה, ואני רוצה למלא את החיסרון שלה. עשינו תרגיל בעשירייה, שאלנו כל חברה איזה חיסרון יש לה, וכל אחת אמרה משהו, אבל דברים די גשמיים. האם אחרי הדברים האלה אני צריכה לחפש חיסרון אחר בכל חברה, או שבעצם החיסרון של כל חברה הוא חיבור לבורא?

אני לא יודע מה לענות לך.

תלמידה: פעם דיברת על זה שהגשמיות של החבר זו הרוחניות שלי, ומצאנו גם שאמרת שאני לא צריך לחשוב בעצמי ולהפעיל את האגו שלי למה חסר לחבר. התרגיל שסיפרה החברה, עשינו אותו בעשירייה, ורק חשבנו על אותה חברה. ואז חשבנו שאם נעשה שוב את התרגיל, האם יותר נכון למקד אותו במה שהחברה זקוקה ולא להפעיל בכלל את שיקול הדעת שלנו. האם לכולן יש את אותו חיסרון כללי פנימי עמוק ביותר ובו להתמקד, או להתמקד במה שהחברה משתפת שהיא זקוקה מאיתנו בתוך חיי העשירייה ואולי גם בגשמיות?

הכי טוב להתחבר בחיסרון הכללי שיש בעשירייה, שאתן רוצות להתחבר בין כולכן.

תלמידה: בשיחה איתך לגבי קבוצת פתח תקוה אמרת שאפשר ללמוד דווקא מקבוצת נשים פתח תקווה, ללמוד מהן מסירות ועקביות ושבהשוואה לגברים הן יותר דרוכות. במה אנחנו, גברים ונשים, צריכים להיות דרוכים כדי להגיע מוכנים לכנס בפברואר?

אנחנו צריכים להשתדל להיות מחוברים בינינו, כך שלא נרגיש שאנחנו יכולים להתנתק זה מזה.

תלמידה: בפברואר יש כנס שנקרא "מתחברים ללשמה". במה התקדמנו ככלי נשי עד עכשיו ומה עוד חסר?

אני לא חושב שעוד חסר לכן משהו. אני לא מרגיש שחסר לכן משהו. חסר, אבל אלו דברים כאלה קטנים שבמשך חודש זה יספק את עצמו.

תלמידה: מה השגנו?

השגתן חיבור, הבנה, ובאמת אני לא יודע מה יש עוד להוסיף. אני מרוצה מכן, מהנשים יותר מהגברים.

תלמיד: שמעתי שאת המתנה הבורא נותן לאדם. האם אני יכול לבקש את המתנה הזאת לחברים, שהם יקבלו את המתנה הזאת, שהבורא ייתן להם את הכוח לשמה?

כן.

תלמיד: עכשיו אני מרגיש את כל החיסרון שיש פה לחברים, לפי כל השאלות. אם החיסרון שלנו יהיה שכל הכלי העולמי יקבל את המתנה הזאת לשמה, כל החברים והחברות, האם אנחנו יכולים להצליח במאמץ הזה?

בטוח. מכל החברים, מכל החברות, אין שאלה בכלל.

תלמיד: אנחנו פה חברים מכל מיני עשיריות, ואנחנו ממש נכללים מכל שאלה ושאלה של החברים. אז אני מבקש ממש מהבורא שיעזור לכל הכלי הזה לקבל את המתנה הזאת, שזאת תהיה התפילה של כל אחד מתוך הלב שלו, שנוכל להצליח בזה ביחד.

לחיים.

תלמידה: המדד להצלחה בעולם הוא שיש לאדם יעד והוא מגיע למטרה. היעדים שלנו הם חיבור והשפעה, אבל לפעמים יש הרגשה שאנחנו סובבים סביב הזנב של עצמנו, שזה מעבר להשגתנו ואולי אפילו מעבר להשגה האנושית. האם גם כשאתה מרגיש שאתה עובד ועובד ולא מגיע לשום תוצאה, העבודה כמו שהיא זה בסדר?

לא. חייבת לעמוד מולנו מטרה, ואנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מתקרבים אליה.

תלמידה: ואם אדם עובד ולא מרגיש התקדמות, מרגיש שהוא נמצא באותו מקום בכל פעם?

אז אין לו קשר נכון עם העשירייה שלו ועם יתר העשיריות.

תלמידה: היום בבוקר הייתה לנו שיחה עם הנהלת הארגון, ונגע בי מאוד כשנאמר שאנחנו לא צריכות לחכות שמישהו יעשה בשבילנו אלא לקחת אחריות ולבצע. נניח שיש בנו רצון לקיים אירוע נשי. איך אוכל לבדוק האם הרצון הזה הוא שלי, או שבאמת הוא ישרת את החברה?

אני חושב שזאת שאלה הנוגעת לכולם, וטוב אם נשים ישאלו.

תלמידה: בכל פעם לפני כנס גדול, אנחנו רוצות לארגן אירוע שיכין את הכלי הנשי לכנס, ותמיד מרחף סימן שאלה. לא ברור האם האירוע יתקיים או לא, אומרים לנו לא, אומרים לנו כן, ואני לא רוצה להיות במקום כזה.

תלוי בכם האם האירוע יתקיים או לא.

תלמידה: זה בדיוק העניין. האם נכון שלפני כנס גדול, כשבאות לכאן חברות, תמיד נארגן משהו ונאחד את הכוחות בכל העולם. או שבכל פעם מחדש ירחף סימן שאלה, יתקיים או לא?

לא.

תלמידה: מה הכוונה?

הכוונה היא שאם תרצו האירוע יתקיים.

תלמידה: איך להבין מתי פעולות צריכות להתאים לכוונה שלך?

זו בעיה. אני לא יודע.

תלמידה: האם צריך להיות חשבון כזה בכלל?

אני לא יודע איך לסדר את השאלה.

תלמידה: החברות בכלי הנשי כל כך מסורות ושמעתי שהחמאת להן שהן מאוד מחוברות ואתה מרוצה. אם אני לא מרגישה שאני בחיבור הזה, מה עליי לעשות כדי כן להיות בו?

לשאול אותן, להתקשר אליהן. על ידי זה בטוח תגיעי.

תלמידה: אצלנו בעשירייה חברה קיבלה מכה לא נעימה, ואנחנו יודעות איך צריך לחשוב עליה ולתמוך בה. איך לקראת הכנס, כעשירייה נשתמש במה שהבורא נתן לחברה, כדי שהעשירייה תתקדם קדימה, תענה על זה נכון?

בחיבור ביניכן אתן יכולות לסדר את הכול.

תלמידה: איזה בירור העשירייה צריכה לעשות כדי לענות נכון לבורא על מה שהוא נתן?

שאנחנו יכולים בקשר בינינו לפתור את כל הבעיות.

תלמידה: אז הפתרון הוא לא רק לחשוב על החברה, אלא שיקרה משהו בקשר בינינו?

כן.

(סוף השיעור)