שיעור בוקר 27.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, עמ' 1932,

דף א' תתקלב, אותיות ע"ז-פ"א

קריין: אות ע"ז בדברי האר"י.

אות ע"ז

"ועתה נבאר הבחינה השניה והיא אחר שנברא אדה"ר והכניסו הקב"ה בג"ע כי אז היה מחצי יום ששי ומעלה, אשר אז בהכרח מתוספת הקדושה בעולמות כולם, כמבואר אצלנו בענין ערב שבת. כי משעה חמישית של ערב שבת מתחילים העולמות להתעלות למעלה ממקומם, וקדושה נתוספת בהם כנזכר אצלנו בסוד ה' יתירה הנז' בפ' ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, לרמוז אל שעה חמישית כנזכר."

פירוש אור פנימי לאות ע"ז

"משעה חמשית של ערב שבת מתחילין העולמות להתעלות וכו' בסוד ה' יתירה וכו'. פירוש, כי ששת ימי בראשית, ה"ס חג"ת נה"י, ונמצא יום הששי שהוא יסוד, שבו נמתקו ונשלמו כל חמשה ימים שהם חג"ת נ"ה, שז"ס יום הששי ויכולו השמים וכו'. כי ע"כ נקרא היסוד "כל" ע"ש שכולל ה"ס חג"ת נ"ה, כנודע. ויום הששי עצמו נחלק לי"ב שעות, ששש הראשונות הם ה' חסדים שביסוד, שהם מיתוק ה' הימים חג"ת נ"ה מצד החסדים, ונמצא שעה החמשית שהיא בחינת הוד, ושעה הששית היא בחינת עצמו מצד החסדים. ושש שעות האחרונות הם מיתוק ה' הימים חג"ת נ"ה מצד הגבורות שבהם, ושעה הששית ובין השמשות היא בחינת עצמו מצד הגבורות הממתיק את ה"ג חג"ת נ"ה.

ועיקר המיתוק נופל על יום חמישי שהוא הוד, שהוא המלכות הקרובה אל הקליפות, וז"ס ה' יתירה דיום הששי הרומזת לשעה חמשית, שהיא החסד המיוחס לספירת הוד. ולפיכך כשמגיע שעה חמישית בערב שבת מתחילים העולמות להתעלות למעלה ממקומם וקדושה נתוספת בהם, כי אז כבר נמתקו כל ה' הימים חג"ת נ"ה מצד הה"ח שביסוד. וע"כ יש עליה לכל העולמות למעלה ממקומם."

אות ע"ח

"ולכן נבאר עתה מה שנתחדש אז באותו ערב שבת אחר חצות, כשנברא אדם ונכנס בג"ע כל גופו. כי כשנברא לא היה בג"ע רק ראשו וגרונו בלבד כנזכר ושאר גופו היה בעה"ז. אבל עתה נכנס כולו בג"ע."

אות ע"ט

"והעולמות נתעלו באופן זה: כי ז"א עלה במקום שהוא עתה מקום א"א, ונוקבא דז"א עלתה במקום שהוא עתה מקום אבא, והבריאה עלתה במקום שהוא עתה מקום אמא, והיצירה במקום ז"א, והעשיה במקום מלכות נוקבא דז"א." הכול לפי סדר מדרגה.

פירוש אור פנימי לאות ע"ט

"והעולמות נתעלו באופן זה כי ז"א עולה במקום שהוא עתה מקום א"א. וכו'. כי כמו שז"א דאצילות יצא תחילה רק בבחינת ו"ק חסר ג"ר, וזה נחשב בו לקביעות, וג"ר שהשיג אח"כ נחשב בו לבחינת תוספות שאינם קבועים בו. כן עד"ז בבחינה הראשונה נאצלו בי"ע בבחינת ו"ק שבהם, כי הבריאה יצאה במקום ז"א דאצילות, שהוא בחינת ו"ק, וכן היצירה יצאה במקום נוקבא דז"א המלביש מחזה ולמטה, שאז אין לנוקבא רק בחינת ו"ק וחסרה ג"ר. ונבחן זה לבחינת הקבועות דבי"ע, לולא החטא דאדה"ר שהורידם למטה מפרסא.

ועתה בשעה חמישית דערב שבת קדושה נתוספה בהם, כנ"ל בד"ה משעה. והשיגו בי"ע מוחין דבחינת תוספת, דהיינו ג"ר שבהם. כי ז"א עלה למקום א"א, ונוקבא במקום אבא, דהיינו או"א עלאין, ושם הולידה הנוקבא המוחין לעולם הבריאה, וכיון שהמוחין דבריאה נאצלו מאו"א עלאין כי שם עלתה הנוקבא, וכל הנאצל מן או"א עלאין נבחן לישסו"ת, וע"כ נעשה אז עולם הבריאה במדרגת ישסו"ת דאצילות, והשיגה הג"ר שלה. ועד"ז האצילה הבריאה מוחין לעולם היצירה שע"י המוחין ההם נעשה היצירה למדרגת ז"א דאצילות, כי כל היוצא ונאצל ממדרגת ישסו"ת נבחן למדרגת ז"א, ואז השיגה גם היצירה את מוחין דג"ר שלה. ועד"ז האצילה היצירה מוחין לעולם העשיה, ומתוך שהיצירה היא עתה במדרגת ז"א נעשו המוחין דעשיה במדרגת הנוקבא דאצילות, המלבישה לז"א מחזה ולמטה שלו אב"א. כי היא מדרגה השניה אחר הז"א. ונמצא עתה עשיה במצב עולם יצירה שבבחינה הראשונה, אשר ג"ר דעשיה מלבישים הנוקבא דאצילות, ושש תחתונות שלה נשארו תחת הפרסה ומלבישים לשש ראשונות דעולם הבריאה של עכשיו. והוא מטעם כי הנוקבא דאצילות עצמה במקום עליתה, נמצאת ג"כ מלבשת את הז"א רק מחזה ולמטה, כי ז"א עלה במקום א"א, ונוקבא לא עלתה עמו שם, אלא שנשארה באו"א, ומלבשת לז"א מחזה ולמטה. ע"ד שנתבאר לעיל בבחינת הראשונה, בשש תחתונות דיצירה ע"ש."

כך הוא מסביר, הוא זורם עם זה.

אות פ'

"ועלו ד' ראשונות דעשיה, כי כך שיעור נוקבא דז"א ד' ספירות בלבד, ושאר ו' ספירות אחרות דעשיה במקום ו' ראשונות של הבריאה של עתה. ואמנם גם או"א דאצילות, וכל אשר למעלה מהם, הם גם כן עלו למעלה ממדרגתם כפי הסדר הזה, ואין להאריך בהם."

אהה. פ"א.

אות פ"א

"ודע כי עיקר מקום העולמות ומדרגתם באמיתתם הוא כן כפי הסדר הזה, וכך הוא המקום הראוי להם להיות תמיד. והטעם הוא, כי הנה ז"א צריך להתגדל ולהיות כמו אריך אפין, ואם כן צריך לעלות עד שם, ומקום אריך אפין צריך שיהיה מקומו של ז"א, כי על ידי כן ז"א נעשה אריך."

פירוש אור פנימי לאות פ"א

עיקר מקום העולמות ומדרגתם באמתתם הוא כן כפי הסדר הזה, וכך הוא המקום הראוי להיות להם תמיד וכו' ז"א צריך להתגדל ולהיות כמו א"א. פירוש, כי כל ענין עולם התיקון הוא לחזור ולהחיות את ז' המלכים דמיתו בזמן שביה"כ בעולם הנקודים, שאז יהיה סוד תחית המתים וגמר התיקון. אמנם בתחילת עולם התיקון כשיצא מ"ה החדש והחיה את המלכים לא נתקנו כולם, אלא מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו, כנודע, ומחמת זה ירדו כל המדרגות ממקומם, ג"ר דעתיק הלבישו על ג"ר דנקודים, וחג"ת נהי"מ דעתיק על מקומם של חג"ת נהי"מ דנקודים. וג"ר דא"א הלבישו על חג"ת דעתיק, דהיינו על מקומם של חג"ת דנקודים. ואו"א וזו"ן על ז"ת דא"א, במקומם של תנהי"מ דנקודים. ונמצא א"א ירד למקום ז"א דנקודים, שהרי ג"ר שלו מלבישים על חג"ת דעתיק, העומדים במקום חג"ת דנקודים שהם ז"א. וז"א עצמו ירד לבחינת ו"ק דנה"י דנקודים, שהרי או"א מלבישים על חג"ת דא"א המלבישים לנה"י דעתיק העומדים במקום תנהי"מ דנקודים, וז"א מלביש לו"ק דו"ק דא"א, הרי שנמצא מצבו במקום ו"ק דו"ק דנה"י דנקודים. ונמצא שירדו המדרגות ירידה גדולה, כי א"א ירד למדרגת ז"א דנקודים, וז"א ירד לו"ק דו"ק דנה"י דנקודים.

וזה אמרו "ז"א צריך להתגדל ולהיות כמו אריך אנפין וכו' ומקום א"א צריך שיהיה מקומו של ז"א וכו' כי עי"כ ז"א נעשה אריך" דהיינו כנ"ל, שא"א עומד במקומו של ז"א דעולם הנקודים, דהיינו במקום חג"ת דעתיק שלקחו מקומם דחג"ת דנקודים שהם ז"א. ומטרם שז"א יעלה וילביש חג"ת שלו שבעולם הנקודים, עדיין נמצאים המדרגות כולם במצב ירידה כמבואר. וזה אמרו "ודע כי עיקר מקום העולמות ומדרגתם באמיתתם הוא כן, כפי הסדר הזה" דהיינו שז"א יעלה ויקח מקומו של ג"ר דא"א, שהוא מקומו של ז"א לפי אמיתיותו. וכן מקום הנוקבא, היתה בנקודים במקום נה"י דנקודים, דהיינו מחזה ולמטה דז"א דנקודים, אשר עתה בעת ירידת המדרגות עומדים שם הג"ר של או"א עלאין המלבישים לחג"ת דא"א המלבישים לנה"י דעתיק, שהם מקום נה"י של הנקודים.

ועד"ז מקומם האמיתי של ג' העולמות בי"ע, הם במקום ישסו"ת וזו"ן דעולם האצילות. כי אלו ג' העולמות בי"ע, הם בחינת נה"י החדשים שיצאו לז"א בעת יציאת הגדלות דז"ת דנקודים עם המוחין דע"ב ס"ג שיצאו להם, כי המוחין דע"ב הורידו הה"ת מעינים והעלו האח"פ שנפלו לגופא, והחזירם לע"ס דראש, וכן התנה"י שנפלו למטה מפרסא למקום בי"ע, חזרו משום זה ונתחברו אל הז"ת דנקודים, ונעשו בחינת אצילות, כנודע. אמנם נשברו והוא מטעם שהפרסא לא היתה עוד בכל תקפה, וע"כ היה האור מתפשט אל הנה"י החדשים האלו דבי"ע בבחינת ממעלה למטה דהיינו למקום בי"ע, וע"כ נשברו ומתו, כי עברו את גבול הפרסא. אמנם אם האורות של הנה"י החדשים לא היו מתפשטים לבי"ע אלא שהיו מגביהים את הנה"י חדשים מבי"ע אל למעלה מפרסא, ע"ד שנוהג בעולם התיקון, הנה אז לא היו נשברים והיו נשארים בהם כל האורות דאצילות לעד.

ועם זה תבין, שכל ענין הבירורים דבי"ע, הם אלו הנה"י החדשים שנתחברו כבר אל הז"ת דנקודים בעת גדלותם, אשר נשברו אז מטעם שרצו לקבל את אורות דאצילות במקומם בבי"ע, ועתה אנו צריכים לבררם ולהעלותם ממקום בי"ע, שיהיו שוב בחינת נהי"מ חדשים אל עולם האצילות, ואז יהיה התיקון ותחית המתים. ונמצא שמקום בי"ע לפי אמיתותם הוא במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות, כי אחר שז"א ונוקבא חוזרים למקומם בנקודים, צריכים אלו בי"ע להיות בחינת הנה"י חדשים שלהם, המלבישים הנוקבא מחזה ולמטה, וכיון שהנוקבא היא במקום או"א, הרי הנה"י חדשים שלה שהם בי"ע, הם המחזה ולמטה של הנוקבא הוא במקום של ישסו"ת וזו"ן, כי מחזה ולמטה דאו"א מלובשים בישסו"ת וזו"ן. הרי שמקומם האמיתי לעת גמר התיקון של ג' העלמין בי"ע, הוא במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות. ונתבארו היטב דברי הרב שסדר זה שהיה בבחינה השניה בערב שבת הוא המצב האמיתי של זו"ן ובי"ע."

(סוף השיעור)