שיעור בוקר 11.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם. כרך א'. עמ' 352. "הקדמת ספר הזוהר".

מאמר "המצווה הרביעית".

אנחנו ממשיכים ללמוד את המצוות האלה. המצוות הן החוקים שאנחנו צריכים לשמור כדי להתקרב בהדרגה לבורא. יש לנו אם כך מספר חוקים, וכך הזוהר מביא אותנו לזה, מסביר לנו ומושך אותנו לקיים אותם נכון.

"208. המצווה הרביעית, לדעת כי ה' הוא האלקים. כמ"ש, וידעת היום והשֵבותָ אל לבבך, כי הוי"ה הוא האלקים. שהשם אלקים יהיה נכלל בשם הוי"ה, לדעת שהם אחד, ואין בהם פירוד.

פירוש. הוי"ה ז"א, ואלקים נוקבא דז"א. וצריכים לייחד הז"א והנוקבא, שיהיו אחד בלי שום פירוד ביניהם. שיתכלל השם של אלקים, הנוקבא, בשם של הוי"ה, ז"א, וגם הנוקבא תהיה בחינת הוי"ה.

והייחוד הזה הוא המשכת ג"ר לזו"ן. כי הייחוד של ק"ש, המבואר במצווה השלישית, היה להמשכת ו"ק מאו"א לזו"ן. והייחוד המתבאר כאן, הוא להמשכת ג"ר מאו"א לזו"ן. וזה הכלל, שהמשכת כל מדרגה שתהיה, אי אפשר להמשיכה כולה בבת אחת, אלא תחילה צריכים להמשיך ו"ק של אותה מדרגה, ואח"כ ג"ר."

אין כאן מה להוסיף, זה לפי החוקים שלמדנו, שכל פרצוף גדל מהמידה הקטנה למידה יותר גדולה. זה כמו שאנחנו מכירים מהעולם הזה, ואנחנו רואים שזה כך גם ברוחניות. כך הייחוד גדל והחיבור גדל, בין הפרצופים, בין המדרגות.

"209. וכתוב, יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים, להאיר על הארץ. שיהיו שני השמות, הוי"ה אלקים, אחד בלא פירוד כלל, שיהיה נכלל מאׂרׂת חסר ו', המלכות, אלקים, בשם השמיים, ז"א, הוי"ה, כי הם אחד ואין בהם פירוד. אור שחור, מלכות, באור לבן, ז"א, אין בהם פירוד, והכול אחד. וזהו, ענן הלבן של היום, וענן האש של הלילה. מידת יום ז"א, ומידת לילה מלכות, שייתקנו זה בזה בייחוד אחד, להאיר. כמ"ש, להאיר על הארץ."

גם זעיר אנפין וגם מלכות צריכים להגיע למצב ששניהם מתחברים ומגלים את הכוח העליון, אחד דרך החושך ואחד דרך האור, אבל בעצם בכוונה אחת.

"ביאור דברים. הנוקבא נקראת מאׂרׂת חסר ו', המורה על מיעוט הירח, כמו שלומדים, שתחילה היו ב' המאורות גדולים בקומה שווה. וקטרג הירח, אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. ואמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך. ואז ירדו ט"ת שלה לעולם הבריאה, והיא התמעטה לנקודה תחת היסוד דז"א.

וצריכים להכליל את המלכות, אחר שהתמעטה, בשם השמיים, ז"א. כלומר, להגדילה בחזרה, שתהיה בקומה שווה עם הז"א פב"פ. צריכים להעלות בחזרה את הנוקבא מעולם הבריאה אל האצילות, ולתקן את הפירוד, שנעשה בין הז"א ובין הנוקבא, בעת מיעוט הירח.

מיעוט הירח הוא, כי שלט על הנוקבא דין הקשה שבעקבים של לאה. וע"י זה התמעטה עד נקודה, וט"ת שלה נפלו לבריאה. וע"י הייחוד של ק"ש, שבמצווה השלישית, נבנתה הנוקבא בו"ק. בייחוד התחתון של בשכמל"ו, משום שע"י כוח הדין שבה, תיקנה את הד' שבאחד, שהייתה יבשה וחורבה, לבחינת ארץ מוציאה פירות ותולדות.

והשחור שבנוקבא, כוח הדין שבה, שהפיל אותה לנקודה, התעלה לאור ממש. שבכוח הדין דווקא, נבנתה הד' שבאחד, להיות יישוב הארץ ומוציאה פירות. ולולא כוח הדין שבנוקבא, הייתה הד' שבאחד, התבונה, נשארת יבשה וחורבה. הרי שכוח הדין שבה, נעשה אור ממש. ונקרא אור שחור, משום שהשחור היה הגורם לאור הזה. והוא גם נבחן לאור ו"ק, אור דחסדים.

ולפיכך אפשר עתה להמשיך גם אור לבן לו"ק דנוקבא, שפירושו אור חכמה, ג"ר. כי לבן פירושו חכמה. והוא ע"י שמעלים את הזו"ן להיכל או"א עילאין. כי עתה יכולה גם הנוקבא דז"א להתכלל באו"א, כמו הז"א, שהרי כוח הדין שבה התהפך להיות אור ממש. ואע"פ שהיא אור שחור, אין זה חוצץ כלל, שלא תוכל להיכלל באו"א עילאין, משום שאור שחור, מלכות, באור לבן, ז"א, אין בהם פירוד, והכול אחד.

כי בהיות הנוקבא בחינת אור, יכולה להיכלל באור דאו"א. כי אור באור הוא מין במינו, ונחשבים לאחד. ועניין השחור, שהוא הגורם לאור שלה, אינו חוצץ ואינו משפיל אותה עתה כלום, שהרי הוא הגורם לכל מעלתה, שבלעדיו לא הייתה לבחינת אור.

וזהו ענן הלבן של היום, וענן האש של הלילה. מידת יום ז"א, ומידת לילה מלכות. שע"י הייחוד והתכללות זו"ן באו"א, שז"א נכלל באבא עילאה, והנוקבא באמא עילאה, נעשה ז"א לענן לבן לאור היום, והנוקבא לענן אש לאור הלילה, מידת יום ומידת לילה, המיוחדות זו בזו, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שייתקנו זה בזה בייחוד אחד, להאיר. כמ"ש, להאיר על הארץ, שמידת יום נכללת במידת הלילה, הנוקבא, ביום אחד. ומיתקנים זה בזה, להאיר על הארץ, אל ההמונים של הנוקבא, שבשלושה עולמות בי"ע."

הוא רוצה להסביר שזה לא עניין של חושך ואור שאנחנו מכירים או מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, אלא הכול כלפי תיקוני הנבראים, תיקוני הנוקבא. אם הנבראים מתוקנים ובשבילם כל מה שמגיע בא מהבורא, ובא מתוך רחמים, מתוך אהבה, וכך הם מקבלים זאת, אז הם מרגישים את הכוח הפנימי שיש באור שמאיר עליהם וכך הם מתחברים ביניהם ועם הבורא יחד. ואז "חשכה כאורה יאיר", לאור ולחושך יש אותה מגמה, והם לא יכולים להבדיל בין שניהם, כולו אור, כולו יום.

איך מגיעים לזה? על ידי התיקון הפנימי שבנברא. זה לא שהאור משתנה או היחס של הבורא משתנה, "אני ה-ו-י-ה לא שיניתי"¹, אלא כל השינויים הם רק בנבראים. לכן ככל שאנחנו משתדלים לעלות למצבים שבשבילנו לא חשוב מה אנחנו מקבלים מהבורא, אלא הכול רחמים, הכול אהבה, הכול חיבור, אז בהתאם לזה אנחנו מגלים את כול המצב שלנו כאור היום, יום אחד, שכך מתחברים יום ולילה ליום אחד.

שאלה: מה זה אומר שבעבודה שלנו אנחנו מגיעים למצב כזה שלא אכפת לנו מה אנחנו מקבלים מהבורא והכול מתנהל כיום אחד?

אם אנחנו עובדים בהשפעה מלאה, אז בשבילנו לא חשוב לקבל או להשפיע, העיקר הוא שדרך התהליך הזה, דרך הפעולה הזאת, נפעל חזרה על הבורא, נשפיע זה על זה ודרך כולנו לבורא, כיוון שהבורא מרגיש את כולנו יחד, ובצורה כזאת אנחנו עונים לו, מה גם שהתשובה שלנו היא תמיד אהבה, התקדמות אליו, חיבור. כך אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

תלמיד: מה זה אומר שאני עובד בהשפעה מלאה?

שכל מה שאתה מקבל מהבורא הוא רק כדי לחלק לכל יתר האנשים.

תלמיד: למה הכוונה כל מה שאני מקבל מהבורא?

הכול כולל הכול. זה לא אומר כלום, זה פשוט אומר על כך שכל מה שאתה מקבל זה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אני מקבל בחיים דברים שונים.

לא חשוב מה אתה מקבל. אתה מקבל מהבורא, וכל מה שאתה מקבל אתה מעביר לאחרים.

תלמיד: איך להעביר לאחרים את כל מה שאני מקבל?

אני מדבר על המצב האידיאלי שבו אין לי שום מחשבות, שום חשבונות של לעשות משהו לתועלת עצמי, כלומר ברצון שלי ליהנות, להתמלא, לקבל. אני רוצה רק להעביר דרכי לאחרים כיוון שבצורה כזאת הם יכולים לקבל, מבלי שהם יקבלו ממני הם לא יכולים לקבל. כך כל אדם הופך להיות לייחודי בכך שהוא מקבל מהבורא ומעביר את זה לאחרים.

תלמיד: יוצא שבאמת לא משנה מה אני מקבל, כי אני בכל פעם משפיע תמיד לחברים.

כמובן. כך אתה גם מקבל מהם, אבל הקבלה הזאת לא נחשבת לקבלה.

תלמיד: אם אני מקבל משהו רע, איך אני מעביר את זה כטוב לחברים?

הכול תלוי בכוונה, לכן זה הדבר היחיד שאנחנו צריכים לשים לב אליו.

" .210 וזהו חטא הנחש הקדמוני, שמחבר למטה ומפריד למעלה. ומשום זה גרם מה שגרם אל העולם. כי צריכים להפריד למטה ולחבר למעלה. ואור השחור, המלכות, צריך לייחדו למעלה, בז"א, בחיבור אחד, שתתאחד אח"כ המלכות בצבאותיה בייחוד שלה, ולהפרידה מצד הרע.

כי הייחוד של המשכת ג"ר לזו"ן, הוא רק ע"י שמעלים אותם למקום או"א, שלמעלה מחזה דא"א. שהז"א נכלל באבא והנוקבא באמא. ואז מתייחדים שניהם, והז"א משפיע ג"ר מאבא אל הנוקבא, המלבישה לאמא.

אבל למטה מחזה דא"א, ששם עמידתם של הזו"ן בקביעות, אסור לעשות הייחוד של המשכת ג"ר לנוקבא. שזה החטא של עצה"ד, אשר הנחש הקדמוני הביא על ידו מיתה לעולם. כי הסית את אדם וחוה לעשות ייחוד זה למטה במקום זו"ן, שלמטה מחזה דא"א, שע"י זה פגם גם למעלה. שמחמת זה נפסק הזיווג גם באו"א עילאין.

וזהו חטא הנחש הקדמוני, שמחבר למטה ומפריד למעלה. ומשום זה גרם מה שגרם אל העולם. כי חיבר את הזו"ן להשפעת ג"ר בנוקבא למטה במקומם. שעם זה גרם לבני העולם, שהביא עליהם מיתה, משום שמפריד למעלה, שזה גרם להפסק הזיווג באו"א, שמשם נמשכים החיים לבני העולם.

כי בעת שהס"א מתקרב לינוק מהזיווג שלמטה מחזה דזו"ן, ששם מקום אחיזתם, נפסק תכף הזיווג העליון דאו"א, כי הם נפרדים תכף מלהשפיע זה בזה, כדי שלא יירד השפע לס"א. וכל זה היה, כי צריכים להפריד למטה ולחבר למעלה, כי צריכים להישמר להפריד זו"ן למטה במקומם, שלא יזדווגו שם למטה בהמשכת ג"ר, ולחבר אותם, רק למעלה, במקום או"א עצמם.

והאור השחור, צריך לייחדו למעלה, בחיבור אחד. כי האור השחור, הנוקבא דז"א, צריכים להעלותה עם הז"א למעלה לאור הלבן, לאו"א, ולחבר הזו"ן שם בחיבור אחד. וז"א משפיע שפע ג"ר מאבא אל הנוקבא. ואח"ז חוזרת הנוקבא עם השפע שקיבלה אל מקומה למטה, ששם נמצאות נר"ן של נשמות ישראל בבחינת מ"ן, ולכן נאמר, שתתאחד אח"כ בהמונים שלה בייחוד שלה.

היא מתייחדת עם נשמות בני ישראל, הנקראות ההמונים של הנוקבא, בייחוד אחד, ומשפיעה להם, משפע שקיבלה למעלה באו"א. וצריך להפרידה מצד הרע, כי ע"י זה שנמנעים לחבר את הזו"ן במקומם למטה, מפרידים הנוקבא מצד הרע, שאין הס"א יכול ליהנות מהשפע. אמנם אם מחברים זו"ן למטה, אז יכול הס"א לקבל את השפע. וע"כ נפרדים או"א למעלה, ומפסיקים את הזיווג שלהם."

שאלה: כאשר אנחנו מתמלאים באור ומעבירים את האור הזה לעשירייה, אנחנו בצורה אוטומטית מחכים לתשובה, האם זה אומר שנדבקת אלינו הסטרא אחרא?

זה יבוא כמובן בהדרגה, אנחנו לא יכולים לעשות עכשיו כאלה פעולות.

תלמידה: ואיך ללמוד לא לחכות לזה, כדי שלא יהיה המצב הזה של הריקנות כשלא מקבלים תשובה, כשאין השפעה?

בשביל זה צריך להיות באמת בכוונה בעל מנת להשפיע לבורא.

תלמידה: וזו הסיבה שאחר כך אנחנו מרגישים ריקנות, שאי אפשר להמשיך לעשות שום דבר?

כן, אבל הכול יגיע. רק על ידי תפילה אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו באמת מוסרים אחד לאחר את מה שצריכים למסור כדי שבזה נקיים מערכת אחת קשורה ואחידה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבטיח שאת מה שאנחנו מקבלים מהבורא, אנחנו נוכל להעביר הלאה לחברים? איך אנחנו נקבל את הרצון הרוחני לזה?

זה תלוי איך אנחנו מקבלים מהבורא. אם אנחנו מקבלים מהבורא כדי לעשות מזה זיווג נכון, אמיתי, זאת אומרת בצמצום, מסך ואור חוזר, אז אנחנו מוסרים את זה כאילו לבורא, אבל לבורא אין מה לתת, אנחנו יכולים למסור רק לחברים, ואז זה יוצא כך.

אין למי למסור את מה שאתה מקבל. לכן אם היית לבד בעולם, נניח שהיית אחד בעולם, אז היית נשאר כך, סתום. רק בתנאי שאתה מחובר עם האחרים, אז אתה מתחיל להעריך אותם, להבין עד כמה אתה מודה להם ומודה לבורא שהם קיימים, שיש לך מה למסור ולמי למסור. ואז על ידי זה אתה עולה לאט לאט מהדרגה שלך, שאתה מנותק מכולם, עד דרגת הבורא, בזה שאתה מוסר לאחרים את מה שאתה מקבל.

שאלה: האם אני יכולה להעביר את מה שקיבלתי מהבורא, בשמחה?

בטח שכן. במידה שאת מרגישה עד כמה את ממלאת בזה את הכלי הכללי, העולמי, שהוא שייך לך, וברגע הזה את עושה את עצמך לכתר כלפי הכלי, להמשפיע, אז יש לך שמחה גדולה מהתפקיד שלך, ואת עושה את זה מכל הלב.

שאלה: מה היא בדיוק פעולת המסירה, מה זה אומר שאני מוסר לחברים? האם זה קורה באופן טבעי, האם אני צריך לעשות פעולה אקטיבית מצידי?

אני מעביר את האור אליהם. את מה שאתה קיבלת, את החלק שלך, אתה מעביר אליהם.

תלמיד: וזה קורה בצורה טבעית? מה זה אומר "להעביר את האור"?

כן, אתה מעביר, אתה רוצה שהם יקבלו את זה דרכך, אתה מוכן לזה.

תלמיד: מה זה "לקבל את האור"? איפה אני מקבל?

"לקבל את האור" זה נקרא שאתה מקבל מכל החברים שלך את החסרונות שלהם, ואתה מקבל על החסרונות האלה בזיווג אור עליון, ואז את האור העליון שקיבלת בכלים של החברים, אתה מעביר להם, וכך יש להם אותו האור שקיבלת עבורם. אחרת הם לא יכולים לקבל, אחרת אתה לא יכול לקבל, אחרת הכול סתום.

תלמיד: ומרגע שקיבלתי את האור, אחרי שנכללתי בחסרונות שלהם, זה קורה בצורה טבעית, או שאני צריך לעשות עוד פעולה מצידי?

לא, יש כאן הרבה פעולות. שום דבר לא נעשה, נסתם ונעלם. הכול על ידי פעולות האדם.

תלמיד: מה בתהליך הזה חשוב?

בתהליך הזה חשוב שאתה רוצה להיות המעביר מהבורא לחברים.

תלמיד: ולהתכלל בחסרונות שלהם זו בעצם הפעולה הראשונה שמתניעה את כל התהליך, קבלה ומסירה?

כן.

שאלה: המקובל מרגיש את האור הזה כמשהו מופשט, או שלפי כל חיסרון הוא יודע איזה אור שייך לאיזה חיסרון?

אנחנו נגיע לזה, ואז נוכל למיין.

תלמיד: ואיך אפשר לעבוד עם זה בינתיים?

לכן אני אומר שבהדרגה אנחנו נלמד, מה אנחנו יכולים למסור לחברים, מה אנחנו יכולים לקבל עבורם, איך אנחנו עושים בזה נחת רוח לבורא מהפעולה שלנו, עד כמה אנחנו מוסיפים לחברים. ולנו מה נשאר? תענוג מזה שאנחנו משפיעים גם לאלו וגם לו.

שאלה: יש דבר כזה קיבלתי ולא מסרתי?

זאת שאלה גדולה מאוד. בעצם, אין. אנחנו נתקלים בזה גם בטכניקה ובאלקטרוניקה, שאם אין לנו יציאה, אז אין לנו גם כניסה.

שאלה: האם האור שאני מעביר לאחרים מגיע מתוך המצווה הראשונה שנקראת "יראה", ואז מתוך יראה אני יכול להעביר לאחרים, וכללות האחרים זה בעצם הבורא שאני משפיע לו נחת רוח? האם אפשר להגיד את זה בצורה כזאת?

מצוות יראה לא מספיקה, צריך להוסיף אליה עוד כמה הבחנות.

שאלה: מה זה לאסוף את החסרונות של החברים?

להתכלל בהם. להתכלל ברצונות שלהם.

שאלה: בתחילת קטע 210 כתוב "וזהו חטא הנחש הקדמוני, שמחבר למטה ומפריד למעלה." מה זה אומר?

עדיין לא, נלמד את זה הלאה. החיבור של מעלה ומטה שהוא דרך הנחש, עוד יהיו לנו פסוקים על זה.

שאלה: האם נכון לומר שאור החכמה יאיר באח"פ ודרך זה אני אעביר לגלגלתא עיניים של החבר כחסדים?

תחשוב בינתיים כך. אחר כך אתה תתקן את זה קצת.

שאלה: מדובר כאן על אור לבן ואור שחור. מהו אור שחור ואיך להבין את זה נכון בעבודה שלנו?

כך זה נקרא, "אור לבן" ו"אור שחור" כלפי האדם. אבל בעיקרון, האור כמובן הוא אור אחד של דבקות.

שאלה: אם אני מקבל מכות, ייסורים, איך אני מעביר את זה?

בעיקרון אתה לא מקבל מכות ולא ייסורים, אתה מקבל רק את הנחוץ כדי להתקדם לבורא. לכן כל המכות והייסורים האלה מתקבלים באופן מאוד יחסי. כמו ספורטאי למשל שלא מצליח לעשות משהו, הוא לא מצליח, והוא מקבל כאלה תגובות. הרי אלו לא ייסורים, אלו לא מכות, אלא הם מדדים בשבילו. הבורא לא מקיף אותנו בשום דבר מיותר, הוא לא נותן לנו דברים קשים מדי למימוש, החלטות שלא ניתן לממש, פתרונות שלא ניתן לממש, אלא ההפך, הוא מנסה לעזור לנו בכל דרך. ולכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו תמיד נמצאים בעזרת ה'.

תלמיד: כלומר, אני מקבל מכות ומרגיש אותם כמכות וייסורים בגלל חוסר התיקון שלי.

כמובן.

תלמיד: ואני מעביר את זה כאות לחברים שמחבר ביניהם כדי לתקן את המצב הלא מתוקן שלי?

כן.

שאלה: כשאנחנו כעשירייה בונים מסך חזק, ויש לנו כוונה יציבה להשפיע, מה עדיין חסר לנו כדי לקבל את האור העליון?

כמו שלמדנו עכשיו, כדי לקבל את האור העליון צריכה להיות גם דרך פתוחה להעביר את האור העליון הלאה. אם רק אתה מקבל, אז אין לך כוונה על מנת להשפיע. אתה צריך כבר מראש להיות מחובר עם עוד חברים, כך שאם אתה מקבל מהעליון, אז אתה מעביר להם. זאת אומרת אתה לא סותם את דרך האור והוא עובר חופשי דרכך לזולת.

שאלה: כולנו נמצאים באותה המערכת, ב"אין עוד מלבדו". האם זה אומר שאנחנו כבר מקבלים ומעבירים הלאה אבל לא מודעים לזה?

לא. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מקבלים, שוקלים, מתנגדים לקבל על מנת לקבל, ומקבלים רק בעל מנת להשפיע, זאת אומרת, אנחנו קודם כבר מתקשרים למי שאנחנו רוצים למסור. יש כאן הרבה פעולות, תת פעולות שאנחנו צריכים לבצע.

שאלה: האם להתכלל בחסרונות, זה כשלמשל אני שומעת בסדנה שלחברה קשה לקום בבוקר ואני מתכללת בחיסרון הזה ומעלה אותו לבורא, זה נקרא "להתכלל"?

גם זה נקרא להתכלל.

תלמידה: וכשאני שומעת שחברה למשל מרגישה רע, אבל היא לא מביאה את החיסרון, אז אני מבינה שיש לה חוסר עם הבורא, האם זה גם נקרא "להעלות חיסרון"?

כן.

שאלה: הבנתי שכל דבר שקורה סביבנו בא לעזור לנו. איך לקחת כל דבר אפשרי ולהיעזר בו למטרה?

רק בתוך חיבור, אני לא יכול לעשות את הדברים האלה בלי שאעבוד עם תשתית, עם חומר. אם אני מתחבר לחברים ועובד איתם יחד כדי להעביר את החומר שלנו, את המילוי שלנו הלאה, אז זה יוצא.

שאלה: כשאנחנו עובדים עם החברים, מבררים דברים, איך מומלץ לעשות את הבירור, האם כשכל אחד מדבר מליבו או שמביאים ציטוטים שלך או ציטוטים אחרים מהמקורות?

זה לא חשוב. תשתמשו גם בזה וגם בזה.

שאלה: אמרת, "לקחת כל דבר ולהעביר אותו דרך העשירייה". אם אין כוח, איך להשתמש באין כוח כעזרה?

רק על ידי תפילה, על ידי חיבור עם החברים, כשאתם עושים את זה יחד. אם אין כוח, אז עושים את מה שאפשר.

שאלה: עד כמה התפילה נותנת לנו את הכוח להניע את התהליך של להעביר אחד לחברו מה שצריך?

תפילה יכולה לתת את כל הכוחות שאנחנו צריכים, כולל גמר התיקון, כי התפילה היא פניה לבורא ואין בקשה יותר גדולה, גבוהה מהתפילה לבורא, ואין תשובה, תגובה יותר משמעותית, יותר חזקה, יותר גדולה מהבורא מאשר עניית התפילה.

תלמיד: באחת הפעולות שאנחנו עושים לפני שאנחנו עושים, לפני שאנחנו מביאים תפילה עבור החברים, עד כמה חשוב שיהיה בירור אמיתי ונכון בינינו? כשאומרים "לפתוח את הלב", עד כמה חשוב באמת שהבירור יהיה אמיתי?

אם אנחנו מקבלים על עצמנו באמת להגיע לבורא בבקשה שלנו, אנחנו מחייבים אותו לענות לנו. בקשת התפילה "עליית התפילה" וגם "עניית התפילה", והן כבר נמצאות במצב שמתחברות ביניהן כדרך אחת של אור ישר, ואור חוזר, והעלאת מ"ן ומ"ד. ואז אנחנו מצליחים להיות בקשר מביננו ועם הבורא.

שאלה: זאת אומרת שהתהליך הזה כבר פותח את הלבבות של החברים?

ודאי. קודם כל אנחנו כבר מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, עד כמה אנחנו קשורים זה לזה, עד כמה בכך שקשורים זה אל זה עושים את הקשר הזה, את הצינור הזה מביננו לבורא. וכך העבודה שלנו.

שאלה: כתוב בפסקה 210, "שאין הס"א יכול ליהנות מהשפע. אמנם אם מחברים זו"ן למטה, אז יכול הס"א לקבל את השפע. וע"כ נפרדים או"א למעלה, ומפסיקים את הזיווג שלהם." מהי המהות הנפלאה וההרמונית מהכתוב בספר יקר זה?

שצריך להיות קשר נכון בין הדרגה העליונה לדרגה התחתונה.

שאלה: כשאני מעביר את אור החסדים מהז"ת שלי לג"ר של החבר, יוצא שאני מעביר לו דין קשה, כי אין לו מסך לאותה מנת האור.

אז אתה לא יכול להעביר לו שום דבר. אתה צריך קודם לדאוג שיהיה ביניכם קשר, הקשר הוא על ידי החיבור בין המסכים שלכם, שהראשון על מנת לקבל והשני בעל מנת להשפיע, בעל מנת לקבל שיהיה על מנת לקבל על מנת להשפיע, והאחר להשפיע על מנת לקבל, וכך יהיה ביניכם, שאתם מבטלים את האגו זה כלפי זה והאור יכול לעבור מאחד לחברו.

תלמיד: בעצם זה תלוי רק במסך המשותף בינינו?

כן, זה נקרא "חוק הקומוטציה".

שאלה: כדי שנוכל להעביר לחבר את מה שקיבלנו מהבורא, החבר צריך להיות מוכן לקבל, אבל אם החבר לא רוצה לקבל והוא מתנגד, האם עלינו להפעיל תחבולות כדי להעביר לו את זה, או להמתין שיהיה מוכן?

אם אנחנו נמצאים בדרך תיקון לקראת החיבור, אז אין דבר כזה "רוצה או לא רוצה", אלא אם אני רואה שאני יכול בזה לסדר עוד ועוד את המערכת הכללית נכון, אז איך אני לא אקבל? אז הקבלה שלי היא לא קבלה, היא תהיה כהשפעה. לָמה אני לא אעשה את זה? זה פשוט מאוד, זה לא שיכול להתקיים דבר כזה.

שאלה: אני רואה שאחרי שאנחנו נמצאים כמה ימים בחיבור, מגיעים פירוד ואכזבה. האם זה כדי שנמשוך אור מתוך החושך בזמנים האלה כדי לדחוף אותנו שוב לחיבור?

נכון, כל החושך שמגיע לנו כתוצאה מההצלחה שלנו באור ובחיבור, זה כדי שאנחנו נמשיך, ועוד נמשוך את האור ונמשיך בחיבור, וכך כל פעם. ואז נראה לנו שאנחנו מקבלים מהבורא חושך ואנחנו בעצמנו ממשיכים את האור. אז מה? העיקר שאנחנו מקימים את רשת הקשר בינינו, אותה רשת של אדם הראשון שנעלמה.

שאלה: האם חיסרון נוצר באופן טבעי כתוצאה ממאמצים מהחיבור, או שעלינו לחפש באופן פעיל חסרונות משותפים רוחניים?

גם לחפש, אבל אנחנו לא מבינים מאיפה בא הרצון לחיפוש, התשובה לחיפוש, הכול, אלא אנחנו צריכים כל הזמן להימשך גם לחיבור, למצוא איפה עוד אפשר לקיים את החיבור, וגם למסירה, איך למלא את הכלי, כי כל פעם אנחנו מייצבים אותו מחדש, בצורה חדשה, וכך אנחנו ממלאים את הכלי דאדם הראשון. בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב שיהיה לנו כלי אחד ומילוי אחד.

שאלה: אם הקבלה היא בשביל עצמי, במילים אחרות אני לא מעביר את זה, השפע עדיין שם, אבל הוא פשוט הולך לסטרא אחרא?

שפע מהכלים לא עובר לסטרא אחרא, אנחנו עוד נלמד על זה, אין דבר כזה, השבירה כבר הייתה.

שאלה: בתהליך שאדם צריך להעלות את החסרונות של החברים, ולקבל על זה מענה ולהעביר להם, איך מייצרים אחריות בתוך העשירייה, שכל אחד ירגיש שהוא אחראי באותה מידה על התהליך הזה?

לָמה זה צריך להיות?

תלמידה: איך עושים דבר כזה בלי אחריות משותפת, פשוט אחד בשביל כולם וזהו?

אם אנחנו רוצים להתחבר, אז מה זה חשוב לי כמה אני נותן וכמה אחרים נותנים, העיקר שאנחנו נותנים ובונים בזה חיבור אחד לכולם. ואם אני נותן יותר מכולם, אז אני רק יותר שמח שאני יכול לספק לכולם את כוח החיבור. אנחנו לא מודדים מי נותן יותר ומי נותן פחות, אנחנו שמחים מזה שכל אחד יכול לתת אפילו את הפרוטה שלו.

תלמידה: אז בשביל שתהליך כזה יקרה בן אדם חייב להרגיש שהוא אחראי עכשיו על כל העשירייה, אחרת זה לעולם לא יקרה.

כן.

תלמידה: איך מפתחים את האחריות הזאת? תמיד יש לנו רצון להיפטר מאחריות, לזרוק את זה על מישהו אחר.

לא, אם להיפטר מאחריות זה רק כדי להגדיל את האחריות. את מקבלת את כל הדברים האלה ההיפך, כדי להתעלות מעליהם, לכן את מרגישה חוסר אחריות ולא רצון לאחריות, וכן הלאה. אך ורק כדי לטפס מעל זה.

תלמידה: איך אני מגדילה את הרגשת האחריות, איך להתמסר לאחריות הזאת? נראה שזו אחריות בלתי פוסקת.

פשוט חייבים יחד עם החברות להתחבר ויחד לפרוץ. לא יעזור לך עוד שלושים שנה להיות במערכת, לא חשוב כמה שנים, אם את לא מקבלת את החוקים הרוחניים לקיים על עצמך.

תלמידה: אני מבינה בגדול מה צריך לקרות. אני רק מרגישה שכאילו לקחת את האחריות הזאת, שאדם אומר לעצמו "אני עכשיו אחראי", באופן בלתי פוסק לאסוף את החסרונות של העשירייה, להעביר את זה לבורא, להיות באיזו פעילות פנימית בלתי פוסקת, איך מייצרים את המוכנות הזאת, את הרגש הזה?

לדאוג, כל הזמן לחשוב, לדבר על זה, ואז זה יקרה. לעורר, לעורר את הדבר הזה מבפנים, מעצמך.

תלמידה: ואז ישר עולים באדם כל מיני מחשבות. רגע, אני צריכה להיות אחראית עוד על הרבה דברים, על משפחה, על עבודה, יש לי הרבה סוגי אחריות. זה לא יבטל אותם?

לשים בצד, גם זה יהיה, אבל לשים בצד. בלי זה אי אפשר להתקיים, בסדר. אז במידה שאת חייבת כדי להתקיים את עוסקת בזה, אבל העיקר זה חיבור עם הקבוצה.

שאלה: אם אני מעביר את כל מה שמקבלים מהבורא לחבר, גם את האור השחור וגם את האור הלבן, האם זה ככה, בלי שום שינוי?

אתה יכול לעשות את זה, בבקשה. אנחנו צריכים בעצם להשתתף בפעולה אחת. בפעולה הזאת גם השלילי וגם החיובי מתחברים יחד. אז בואו אנחנו נחבר את כולנו יחד גם בשלילי וגם בחיובי, ונבנה את הכלי הגדול, ואז נצליח.

שאלה: מה זה נקרא שאני מעביר אור לחבר? הרי אין לי אור משל עצמי, מה זה נקרא שאני מעביר אור?

אור של ביטחון, אור של ההשתוקקות למטרה.

תלמיד: לָמה זה נקרא אור?

כי זה כוח.

תלמיד: אז אני יכול לתת לחבר ביטחון בדרך, השתוקקות למטרה.

כן. זה האור שאתה יכול לתת, אבל באותה הנטייה אתה באמת פותח דרך לאור העליון.

תלמיד: אבל אני פותח דרך לאור העליון, זה לא שאני נותן לו אור.

לא, ברור שלא, על זה לא מדברים.

קריין: סעיף 211.

.211" ועכ"ז, צריך לדעת, אשר אלקים הוי"ה, הכול אחד בלא פירוד. הוי"ה הוא האלקים. וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם, ולא יהיה נמשך למטה.

עכ"ז, שיש פחד, שלא יעורר הזיווג דזו"ן במקומם, אין להימנע מחמת זה מלעשות הייחוד כהלכתו, במקום או"א. אלא לדעת, שאלקים הוי"ה הכול אחד בלא פירוד. אלא שצריכים להמשיך ייחוד הזו"ן במקום או"א, כדי לייחד הז"א עם הנוקבא כאחד בלי פירוד.

וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם, ולא יהיה נמשך למטה. כי אם יתעצם האדם להעלות מ"ן, ולהעלות הזו"ן לייחדם במקום או"א כהלכתו, הנה לא לבד שלא ייאחז הס"א בשפע, אלא עוד גורם זה להעביר את הס"א, שלא תוכל לשלוט בעולם."

קריין: סעיף 212.

"212. כתוב, והיו למאורות, אותיות אור מָוֶת, כי הקליפה הולכת אחר המוח. המוח, אור. הצד האחר, מות. אור הוא בחיבור האותיות במילה מאורות, מות הוא באותיות נפרדות במילה מאורות, וכשאור זה מסתלק משם, מתחברות אותיות הפירוד מות. כלומר, כשתיקח אותיות אור, מתוך המילה מאורות, מצטרפות האותיות מות. זה עניין, והיו למאורות. אשר הקליפה עולה ובאה אחרי המוח. מוח אור. ס"א מות. אור בחיבור האותיות. מות בפירוד האותיות.

פירוש. כוח הדין שבמלכות הוא שורש למציאות הס"א והקליפות, כמ"ש, ומלכותו בכל משָלה. והנה ע"י הייחוד של הזו"ן באו"א להמשכת ו"ק וג"ר, נמצא כוח הדין שבמלכות, מתהפך להיות האור השחור, ע"י המשכת ו"ק בייחוד תחתון של ק"ש. ואח"כ מעלים המלכות שנית אל או"א. והאור השחור שלה מתייחד באור הלבן של או"א עילאין.

ולפיכך נרמז הייחוד הזה בכתוב, והיו למאורות, אותיות אור מות. אור בחיבור האותיות, שע"י המשכת ו"ק וג"ר לנוקבא בחיבור אחד עם הז"א במקום או"א, כמו שהתהפך כוח הדין שבנוקבא להיות אור ממש, כך התבטלו כל הכוחות של הס"א והקליפות, הנמשכות מכוח הדין הזה. והקליפה עולה אחרי המוח, שהקליפה מתבטלת מכוח המוחין דנוקבא, כיוון ששורשו של ס"א, כוח הדין שבנוקבא, התבטל במוח הנוקבא ונעשה לאור, הנה בהכרח שגם כוח הקליפה התבטל.

ונמצא אור בחיבור האותיות, מות באותיות נפרדות. שע"י החיבור דזו"ן, שכוח הדין נעשה לאור, נפרדו אותיות מות, שהן הס"א, שהתבטלו בתוך האור, ונעשה הצירוף מאורו"ת. אור, באמצע בחיבור. ומות בפירוד. אות מ' בתחילת המילה, ואותיות ו"ת בסוף המילה.

וכשאור זה מסתלק משם, מתחברות אותיות הפירוד מות. בעת שאינו עושה את הייחוד במקום או"א, אלא במקום זו"ן למטה, האור מסתלק משם. כי תכף נפרדים או"א למעלה מזיווגם, ונפסק האור. ויוצאת המילה אור מהמילה מאורות, ונמצאות מתחברות אותיות מות. כי אחר יציאת אור מהמילה מאורות, נשאר שם המילה מות. כי האותיות אור כבר יצאו מהמילה, ואינן מפרידות עוד את האותיות מות. וזהו רומז על חטא של אותו הנחש הקדמוני, שחיבר למטה במקום זו"ן, וע"כ הפריד למעלה או"א, כי נפסק זיווגם מחמת זה והביא המוות לעולם."

שאלה: מסעיף 211 אני מסיק שבמידה שאני מסוגל לשמור על הכוונה שלי ולשמור את עצמי מצד שמאל, רק לראות את גדלות החברים, אז כך אני שומר את הסיטרא אחרא מחוץ לעשירייה.

כן. כאילו כך כתוב.

שאלה: אני מקשיב בתשומת לב לשיעורים, לישיבות החברים, כדי שאת חסדי ה' ודאגת ה' אני אוכל להעביר לחברים. אם אני מספר את זה מחשבתית לחברים, האם זה נכנס אל תוך הקופה הכללית כחיזוק בעשירייה?

אם החברים מוכנים לזה, אז כן. אם לא, אז לא. הכול תלוי איך הם מקבלים את זה.

תלמיד: אם מחשבתית אני חוזר על זה כדי לא לאבד את זה, אלא אני כבר מתאר איך אני מספר להם את זה בעצמי, האם זה מחזק ומתחזק בעשירייה?

זה מתחזק בך ולא בעשירייה. לא צריך שזה יתחזק בעשירייה, בעשירייה צריך לדון יחד על מה שקראתם ושמעתם.

שאלה: למה ההפרדה בין הפרצופים מוגדרת כמוות?

כי אז נפסק האור העליון.

שאלה: איך על ידי לימוד של נושאים רחוקים מאיתנו כביכול מפתחים רגישות לקבלה על מנת להשפיע?

על ידי המאור שאנחנו מעוררים. ודאי שאין מהלימוד שלנו קשר לעל מנת להשפיע, אבל אנחנו מעוררים את המאור. אנחנו על ידי הלימוד מעוררים מאור והוא משפיע, אפילו שאנחנו לא מתכוונים אליו כל כך. ואז לאט לאט אנחנו בכל זאת מתקרבים לאותן הבחנות שיש בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ומתחילים להבין, להבחין, שיש באמת בעולם משהו שהוא על מנת לקבל ומשהו שהוא על מנת להשפיע. וכך אנחנו עוד יותר ויותר מתחילים לראות איפה נמצאות ההבחנות הללו, איפה אני יכול לראות מה זה על מנת להשפיע, האם דבר כזה נמצא או לא נמצא, או שאנחנו מדברים על זה פילוסופית, תיאורטית. ואז כשאנחנו בכל זאת משתדלים להשיג מה זה על מנת להשפיע, מה זה יכול להיות, אז יוצא שאנחנו מתקרבים להבנה הזאת, מתקרבים לידיעה שהיא על מנת להשפיע וכוח השפעה, ולאט לאט הדברים האלה נכללים בנו ואנחנו בהחלט יכולים להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה תוך כדי מאמצים לחיבור בין החברים?

כן.

שאלה: במה אנחנו התחתונים מפריעים לחיבור זעיר אנפין ומלכות?

אנחנו רצון לקבל, לכן ככל שנרצה להגיע לעל מנת להשפיע, כך נקרב את המלכות לזעיר אנפין.

שאלה: אמרת לא מזמן שאנחנו מחברים את החיובי עם השלילי. איך עושים זאת?

למה קרתה לנו שבירת הכלי, כדי שהחיובי שיש בראשון יוכל להתחבר עם השלילי שבשני, ועם החיובי שבשלישי, ועם השלילי שברביעי, וכן הלאה. על ידי זה שהכלים נפרדו הם יכולים להיות בקשר על אף שהם הפוכים. יוצא שכשאנחנו מתחברים בינינו, אז אפילו הדברים השליליים שאנחנו מחברים הם גם פועלים לטובת החיבור. תחשבו על זה ויהיה לכם ברור.

שאלה: איך אפשר להבין את חטא הנחש הקדמוני שהתחבר במקום זו"ן?

על חטא הנחש אנחנו עוד לא יכולים ללמוד עכשיו, זה סיפור שלם, אנחנו צריכים ללמוד אותו בצורה יותר שלמה. נלמד עוד מעט.

שאלה: נאמר בסוף הקטע 211 "וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם", כלומר לא רק שהסטרא אחרא לא ימצוץ מהשפע אלא הוא יסתלק מן העולם, יושמד. וחברות אמרו קודם שהיצר הרע יעבוד לטובת היצר הטוב. האם זה אומר שהכוח הזה של סטרא אחרא שהבורא ברא לא יושמד אלא הוא יעבוד לטובת הטוב?

אפשר להגיד את זה אבל אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה כי זה יבלבל אתכם עוד יותר. אין מה להתחכם, תבינו את הכול בצורה כפי שהיא, ישירה.

שאלה: עכשיו דיברנו על להיות מעבר לאור, להיות כלי אחד, על מנת להשפיע, ואם אנחנו נמצאים במצב הזה שבו אני החלק הפעיל במערכת ואני מעבירה, איך היחס שלי לשיעור הבוקר או היחס שלי למקורות ישתנה?

את רואה בהם את המקורות שלו.

שאלה: למה אם אני עושה זיווג "אלוקים הויה" בלי להפריד, אני מאחד בין העליון והעליון, למה צריך שתהיה יראה מהזיווג הזה? למה צריך להיות לי פחד שאני עולה ממטה למעלה, למה צריך להיות לי פחד מהאור?

זה לא פחד מהאור, זה פחד לקבל את האור בעל מנת לקבל, זה פחד מלהיות מקבל.

שאלה: מאז שהתחלנו לקרוא את הזוהר, אחרי האופוריה ההתחלתית, הגיעה הרגשה מאוד קשה שלידי יש אוקיאנוס של אור וזה גורם בעיקר להגדלת הרצון לקבל, ובטח שאני לא יכול לגעת באור הזה כי זה יהיה על מנת לקבל. למה אנחנו צריכים ללמוד את חכמת הקבלה כדי לדעת את מה כתוב שם, מה זאת אומרת לדעת מה שכתוב שם?

אנחנו מעבירים אור מקיף עלינו מתוך אותם הפסוקים, הקטעים שכתבו מקובלים, כי כך הם הרגישו שבהם יש אור מיוחד שיכול לעזור לנו להתקדם.

תלמיד: אבל מה לעשות שזה רק מרחיק אותי מהבורא? כי הרצון לקבל עולה ואין על מה לתפוס בו?

אתה צריך לעבוד נגדו.

תלמיד: איך?

איך? שוב אנחנו נתחיל מהשיעור הראשון? להתחבר עם החברים, להתפלל, לבקש בקריאה, בכל המגע שיש לך עם מקורות האור שאתה מבקש שהוא ישפיע עליך.

תלמיד: זה אני מכיר ומנסה.

אתה שומע אבל לא מכיר. אין לי מה להגיד אחרת, כל הקטעים, כל המקורות לפניך, הכול לפניך, חסרה רק תפילה לפי דעתי.

שאלה: בסעיף 212 כתוב שכוח הדין הופך לאור אמיתי, האם אור אמיתי זה משהו פרטי?

זו עבודה קבוצתית, אתם מתחברים יחד כדי לעורר השפעה גדולה יותר של אור מלמעלה. ולכן יוצא כמו שהוא כותב כאן אור באמצע החיבור, שהאור מופיע דווקא מתוך הדביקות והחיבור ביניכם, וכנגד זה מופיעה תחושה של מוות מהפירוד ביניכם, ושני המצבים המנוגדים האלה הם שמאירים.

תלמיד: השיטה של האור זה משהו שאני לא יכול לקבל אלא רק בעשירייה?

כמובן על זה אנחנו מדברים כבר הרבה זמן.

שאלה: ב 211 כתוב "וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם, ולא יהיה נמשך למטה." האם זה אומר שרק אנחנו מכניסים את הפירוד?

כמובן, רק אנחנו מכניסים פירוד, רק אנחנו כעיקרון מהווים מקור כל הרע.

שאלה: מהי העבודה של האור השחור שמתחבר עם האור הלבן של אבא ואימא עליונים בעשירייה. האם האור הלבן הוא כמו האור האמיתי או זו עבודה אחרת?

האור הלבן זה כמו האור האמיתי. האור השחור הוא השגת הפירוד. אור הלבן - השגת החיבור.

(סוף השיעור)

---

1. אני ה-ו-י-ה, לא שָניתי (מלאכי ג’, ו')↩