שיעור בוקר 19.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 450. "הקדמה לספר הזהר", אותיות ס"ג – ס"ה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, הקדמה לספר הזוהר, אות ס"ג.

ההקדמה מאוד מיוחדת, יכול להיות שצריכים כל אחד קצת יותר לעבור עליה בזמן הפנוי ולרשום שאלות שאנחנו נברר כאן לפני כולם ויהיו לשביעות הרצון של כולם, ניכנס קצת יותר פנימה. ודווקא ההתקשרות בין החברים על ידי השאלות שלהם היא התקשרות מאוד מהותית ופנימית. אז בואו נשתדל להיכנס פנימה לטקסטים של בעל הסולם.

אות ס"ג

"ולפי"ז תבין, שבאמת אין קץ, לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".

ולפיכך, נבררו תחילה, הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות, שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל, קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.

וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זכות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, כמ"ש בהקסה"ז, ד"ו, ד"ה "ומה". ועכ"ז, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.

ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."

שוב.

אות ס"ג

"ולפי"ז תבין, שבאמת אין קץ, לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים." הדורות הראשונים שהיו לפני אלפי שנים, היו מאוד חשובים, הנשמות היו הרבה יותר זכות, הרבה יותר מוכנות לתיקונים. "כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף"." התיקון תמיד הולך מהקל אל הכבד, מה שמתקנים בהתחלה כבר עוזר אחר כך לתקן את המצבים, הפרצופים הבאים, ולכן כל התיקון הולך מהקל אל הכבד.

"ולפיכך, נבררו תחילה, הכלים דחב"ד," הכי זכים, "מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות, שבב' אלפים הראשונים," מששת אלפים שנה, אלפיים הראשונים, "גבוהות לאין קץ." הכי זכים. "ועכ"ז לא יכלו לקבל, קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.

וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים," אחרי אלפיים ראשונים, אלפיים אמצעיים, אלפיים שניים, "שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זכות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד," אלה כלים דהשפעה, שייכים להשפעה, כמ"ש בהקסה"ז, ד"ו, ד"ה "ומה". ועכ"ז, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות."

העיקר זה הכלים דקבלה כי הם מושכים את האורות, ודווקא בזכותם האורות מתגלים, וכלים חב"ד וחג"ת הם כלים זכים מאוד, עביות שורש, א', וחלק מב', מחצי עליון דבינה, לכן אין שם ממש גילוי של רצונות ובהתאם לזה גילוי של אורות. כי בגילוי עצמו מדובר על אור החכמה ושם עדיין לא היו כלים מספיק עבים כדי לגלות אורות דחכמה.

"ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות," אנחנו מדברים כבר על סוף הדורות, על האלפיים האחרונים ששייכים לנה"י דפרצוף הכללי, מתוך חב"ד, חג"ת, נה"י, אז נה"י זה אנחנו, הרצונות לקבל הגדולים שמגיעים המכלים הגרועים שעברו שבירה גדולה, שנכנסו לרצון לקבל הגדול על מנת לקבל "כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום," אי אפשר היה לתקן אותם עד היום, "עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י," שבפרצוף הכללי של הנשמות, "ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם," מי שהיום נמצא בעולם ומי שהיום מסוגל ממש לתקן את עצמו ממשיך, בגלל שהנשמה שלו עבה, שבורה, ועל ידי התיקונים אפילו הקטנים שמסוגל לעשות, הוא מושך אור גדול מאוד דרך כל העולמות, דרך כל הכלים הקודמים ואז מקבל נר"ן שלם, "דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."

שאלה: איך להתגבר על השנאה כלפי החברים ולמשוך אהבה כדי שנוכל להסתכל זה לזה בעיניים?

קודם כל צריך להבין שמה שיש לך בראש ובלב, מגיע ישירות מהבורא ולא מאף אחד אחר. הבורא אחראי על כל הפעולות וכל המצבים שקורים לנו, איתנו ובינינו. ואם אנחנו חושבים שזה אנחנו בינינו מתקשרים, מתקרבים או מתרחקים, זה הכול שקר, הכול נעשה אך ורק מאין עוד מלבדו.

ואם אנחנו מסתכלים על המציאות בצורה כזאת, מתחילים לראות יותר נכון שזה הבורא פועל, ומה הוא רוצה? הוא רוצה שאנחנו נתקן את המצבים שהוא מסדר בינינו. ולכן כל הבלגאן, כל אותו האי סדר, הויכוחים, החיכוכים למיניהם, כול מה שהוא עושה, כל המלחמות הפרטיות, בין אנשים ובין מדינות ובכלל בכל העולם, עם כל הדברים שקורים באקולוגיה, במזג אוויר, וכל מה שאנחנו עושים עכשיו במגפת הקורונה, כל הדברים קורים מפני שהבורא נותן לנו את תנאים האלו כדי שלמרות זאת אנחנו נגיע לחיבור. כי הם בעצם צריכים לסייע לנו בחיבור, כי אחרת אנחנו לא נדע איך להגיע לחיבור.

אז זה שהבורא מעורר בנו כל מיני חיכוכים, התנגשויות, זה הכול כדי שכל אחד בהתאם לזה יוכל לטפל באופי שלו, בתיקונים שלו וכך להגיע להזדהות עם הבורא. בין חבר לחבר עומד הבורא ומארגן את כל המצבים הללו. אנחנו נמצאים בתוך האור העליון והוא כל הזמן ממלא את המקום שלנו בכל מיני צורות אחרות. ולכן אנחנו רואים אחד את השני, ונמצאים בדחייה או בנטייה זה אל זה וכן הלאה.

צריכים לזכור את זה, לחזק את האמת הזו וכך אנחנו נוכל להגיע מהר לתיקונים, לגילוי הבורא שבינינו.

תלמיד: אז מצידי אני צריך להתבטל ולהתפלל?

לא רק. אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי לגרום לזה שבינינו יתגלה הבורא. ודאי שצריכים להתפלל, ודאי שצריכים לבטל את עצמו, וודאי שצריכים להפעיל את האגו של כל אחד ואחד, לבקש מהבורא שיפעיל בינינו את הקשר בין כולם. ועל ידי זה אנחנו נגיע לחיבור, לתיקון.

שאלה: מה ההבדל בין פרצוף העולם לפרצוף כללות הנשמות?

עולם הוא המערכת, מערכת העולמות, זאת אומרת פרצופים שמסדרים סביבנו את כל הסביבה שלנו ומנהלים אותנו, והבורא דרכם, דרך הפרצופים האלו, דרך כל הסיבות הללו, מעורר בנו כל מיני צורות יחסים כדי להביא אותנו לתיקון.

עולמות הם מהמילה "העלמה", שהבורא נסתר, השגחתו שהיא טוב ומטיב נסתרת, ואנחנו צריכים למרות זאת לגלות שהכול לטובתנו, שהכול מגיע לנו מטוב ומטיב, ובכל רגע ורגע אנחנו צריכים לתקן את היחסים בינינו, במיוחד בעשיריות, כך שכל עשירייה תרגיש שיש לה נטייה להיות כאחד.

תלמיד: איך להבדיל עולם מפרצוף?

אתה עדיין לא מרגיש לא עולם ולא פרצוף, אז אני לא מבין על מה אתה שואל. פרצוף זה עשר ספירות, עולם זה כבר עשר ספירות ועוד ועוד, זאת אומרת זה אוסף של עשרה פרצופים, חמישה פרצופים, תלוי איך מחלקים.

שאלה: בקטע האחרון כתוב "ולכן רק הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים להתגלות, ולא מקודם לכן".

כן, נכון. רק כאשר כל הנשמות יתוקנו יהיה תיקון בכל ג' העולמות, זאת אומרת עולמות יצירה, בריאה, עשיה יוכלו לעלות לעולם האצילות ואחר כך מעולם האצילות לרדת עד הנקודה דעולם הזה, ובזה ייגמר כל התיקון. אז האור העליון יאיר לנו מראש דגלגלתא דרך גלגלתא ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן ולמטה מטבור לאצילות, בריאה, יצירה, עשיה, עד לסיום רגלין. זה נקרא "ויעמדו רגליו על הר הזיתים", זה גמר התיקון. שכל חמשת העולמות, כל הפרצופים, כל הנשמות, הכול יהיה כלול באור אחד שלם ללא שום הבדלים.

שאלה: אתמול כל היום היינו בשמחה, עבדנו על חשיבות, גדלות ספר הזוהר, וכאן כתוב שהספר יתגלה. מהי עבודה איכותית עם ספר הזוהר?

שיושבים עשרה חברים ומתקשרים ביניהם בכל לב ונפש, זאת אומרת בכל התכונות שלהם, למעלה מהתכונות שלהם, כי כולם שונים, שונים בצורה כזאת שאפילו שונאים זה את זה לפי הטבע שלהם. אי אפשר למצוא בעולם הזה אנשים שהם יותר מנוגדים, יותר משונים, יותר זרים זה לזה, והם בכל זאת מתחברים ביניהם לאט לאט, ובקושי גדול מאוד. ואז בחיבור ביניהם, על פני השנאה שבהם, הם מגלים את האהבה, ובאהבה הזאת הם מגלים את הבורא בדרגה הגבוהה ביותר.

הם עשו עבודה גדולה מאוד על עצמם, התגברות על עצמם, הם פשוט גדולים, זה מאמץ פנימי כל כך גדול שאי אפשר לתאר אותו. אבל נקווה שאנחנו נתכלל מהם, כי הקבוצה הזאת קיימת ואנחנו ניכנס בה, כל הקבוצות שלנו, ואומנם אנחנו התחתונים, אבל נגרום לזה שכל הקבוצה הזאת תעלה לפסגת גילוי הבורא, לדבקות בבורא ואנחנו גם נעלה איתם.

שאלה: בהמשך למבנה הזה של הנשמות העבות והזכות, כשאנחנו מעלים תפילה בעשירייה, היא חייבת לעבור דרך הנשמות הגבוהות יותר?

ודאי, המבנה לא משתנה. כמו שהיה, בצורה כזאת נשבר, ובצורה כזאת הולך ומיתקן, וודאי שכל הפעולות שאנחנו עושים עוברות דרך כל מערכת הנשמות עד אור אין סוף.

תלמיד: אז גם המ"ד יורד דרך הנשמות הגבוהות?

ודאי, ובגלל זה, בזכות העבודה שלנו אנחנו גורמים לנשמות האלה לעלות עוד יותר. מי אנחנו? כל כך גרועים, כל כך שבורים, כל כך חלשים, אבל זה שאנחנו נמצאים למטה, על ידי העבודה שלנו, הקטנה, שכאילו מה יש בה, אנחנו גורמים עלייה לנשמות הגבוהות האלה.

לָמה? אל תסתכל עלינו שאנחנו קטנים וגרועים, אנחנו קטנים וגרועים כי זה המקום שלנו במערכת, ולכן אם אנחנו עושים מאמץ, ככל שמסוגלים, אפילו קטן מאוד, מפני שאנחנו נמצאים בחלק הכבד, הבסיסי של המערכת, אז אפילו שאנחנו עושים קצת, אנחנו גורמים לכך שיגיע אור לכל המערכת. ולכן אומנם הן היו נשמות זכות ועשו עבודה גדולה, אסור לנו לזלזל במה שאנחנו יכולים להוסיף, ובאמת צריכים לכבד כל חבר וחבר ואת העבודה שלנו, ולהחשיב את מה שהבורא נתן לנו.

תלמיד: אז בעצם טוב לנו לראות שאנחנו ברשת אחת כללית עם כל המקובלים?

ודאי, זה נותן לנו אחריות, זה נותן לנו חשיבות, שאומנם אנחנו בורג קטן וחלש, אבל זה חלק מאוד חשוב במבנה, אנחנו נמצאים ביסוד של כל המבנה.

תלמיד: גם מה שתוכנת ההשגחה עושה בעולם עם כל האנושות, זה גם עובר דרך הנשמות הזכות?

הכול, המערכת לא משתנה. זה שיש שבירה וכל מיני שינויים, הכול כלפי המקבלים, כדי שיכנסו יותר לתיקון, אבל המערכת עצמה לא משתנה. אפילו שיש כאן שאלות בקשר לשבירה והערבוביה הזאת, בסך הכול אלו תוצאות נוספות מהתכללות הנשמות, אבל בעצם על המערכת עצמה השבירה לא משפיעה, היא משפיעה רק על ההתכללות.

שאלה: לכבד כל חבר וחבר, כמו שאתה אומר, כלומר לבחור בחיבור מעל הרגשת הדחייה, את המאמץ הזה יש לנו יכולת לעשות?

כן, ודאי. זו כל העבודה שלנו, בזה כל הבחירה החופשית שלנו.

שאלה: בכל זאת בדרך יש את כל החיכוכים וכל הבלגן, אי סדר, הכול מצבים של הבורא.

כן.

תלמיד: "איש את רעהו יעזורו" זה בעבודה הפנימית, מול הבורא כלפי המצבים שהוא מביא, או "איש את רעהו יעזורו" זה בצורה פיזית ממש? איפה העיקרון הזה פועל יותר?

בינתיים כלפינו הוא פועל בצורה פיזית, כי אנחנו עדיין לא יכולים לעבוד עם כוחות רוחניים, עם כוונות על מנת להשפיע. אני רק מתחיל כאילו להתקרב אליהם, אבל בעיקר אלו כוחות רגילים. במסגרת העולם הזה, במידה שאנחנו מבינים את הכוחות שלנו, אנחנו משתדלים להתקרב זה לזה וכך להגיע לתחילת החיבור. כשנגיע לתחילת החיבור ונתחיל להרגיש שאנחנו נכללים זה בזה במשהו זו כבר תהיה רוחניות.

תלמיד: ואם רואים שכל מה שעשינו בידיים וברגליים לא עזר? כוחות רוחניים עדיין אין, תפילה עדיין אין, ומהמעשים כבר אין שום תוצאות, מה אז?

כאן שוב צריכים להבין, שהיו דורות שבהם אנשים היו יותר זכים והם הרגישו שייכות למערכות הקשר בין בני אדם, ואפילו לכוח הטבע. ואנחנו נמצאים בזמן כזה שהמערכת הזאת הרבה יותר נסתרת, ואנחנו לא מרגישים שיש בינינו איזה קשר, חוץ מקשרים מלאכותיים בעולם הזה. ולכן זו העבודה שלנו, לגלות שאנחנו קשורים זה לזה בצורה פנימית, ושרק על ידי התחזקות בפנימיותנו, בינינו, אנחנו יכולים לפנות באותה מידה לבורא ולהתחיל לגלות אותו, ולהתחיל לשייך אליו את כל מה שיש לנו, מחשבות, רצונות, פעולות, כוונות, הכול אליו, ואז אנחנו נכנסים לחיים שהם למעלה מהדעת, שהכול פועל להשפעה לבורא. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לגלות ביחסים בינינו.

שאלה: אולי זה הזמן לחזק את הקשרים בין העשיריות?

אני מפחד להגיד שצריכים לחזק קשרים בין העשיריות, מפני שאני מפחד שאנחנו נשכח לאחד את העשיריות עצמן, ולכן אנחנו נמצאים ביני לביני. כדאי לנו בכל זאת לשמור על המערכת הכללית שלנו, שהיא מחזיקה אותנו יחד, וזה אלפי אנשים, ועם זאת כדאי לנו לדאוג כל אחד לעשירייה שלו, כדי שהעשיריות האלה יתחזקו. אז יש לנו דאגה גם לזה וגם לזה, על אף שלדאוג לעשירייה זה החשוב ביותר.

שאלה: אנחנו רואים שרק בשנים האחרונות הרגשת שמתאים לבנות את העשיריות. לָמה דווקא האמצעי שנקרא "עשירייה" יכול לעזור לנשמות עבות ושבורות כמונו?

אנחנו פועלים לפי התכנית של המקובלים. מבניית העשירייה הראשונה שזו העשירייה של רבי שמעון שגילו את כול המערכת בשלמות וכתבו על זה ב"ספר הזוהר" - אנחנו עכשיו לומדים את ה"הקדמה לספר הזוהר" - מאז והלאה מקובלים השתוקקו ככל האפשר ללמוד בצוותא, בחיבור ביניהם, כשמיעוט הרבים שניים לפחות, ולא ללמוד לבד, ואם אפשר אפילו עד עשרה. זה תואם למבנה הרוחני ולכן ככה זה נקבע.

תלמיד: תיארת את העשירייה שכתבה את ה"זוהר" שהיא הייתה מורכבת מכוחות מאוד מנוגדים, ממש קיצוניים. איך אנחנו בעשירייה מבליטים את הדבר הזה, מגיעים לזה?

אנחנו צריכים להשתוקק רק לחיבור, ומה שבדרך יתגלה זה יתגלה מפני שהבורא מעורר בנו את זה ודורש שנתגבר על השוני בינינו ונתחבר בכל זאת. לא לבטל את השוני, לא לבטל את כול החיכוכים, אלא על פניהם, "על כל פשעים תכסה אהבה", בצורה כזאת.

שאלה: מה זה אומר שהנשמות הכבדות יותר משלימות את הפרצופים העליונים?

כי הן מביאות בסיס, עביות לכל קומה, או לקומת הנשמות, או לקומת העולמות, או לקומת כול המבנה של הבריאה. הכלים העבים, הרצונות לקבל הגדולים שהולכים לתקן את עצמם, הם נמצאים ביסוד של כול המבנה, חב"ד, חג"ת, נהי"ם. הכלים של נהי"ם הם הכלים העבים ותיקונם הרבה יותר קשה מהכלים של חב"ד וחג"ת, ולכן הם משלימים את כל הבנייה. ובהתגלות ותיקון הכלים האלה מגיעים האורות הכי גבוהים, יש ערך הפוך אורות וכלים, ואז בגילוי הכלים של נהי"ם מתגלים אורות החכמה, אומנם הם מאירים בראש הפרצוף על הכלים שנמצאים למטה, בסוף הפרצוף.

שאלה: לא מזמן באחד השיעורים אמרת שכשאנחנו לומדים את מאמרי בעל הסולם אנחנו צריכים להתקשר עם בעל הסולם, ובצורה כזאת איכשהו להתחבר ולקבל ממנו את מה שהוא רצה למסור. איך לעשות את זה בצורה נכונה כדי לא לטעות ולא לסטות, כי יש שם כל כך הרבה דברים?

אני לא מבין למה אתם מתבלבלים ואיזה דברים יש כאן שאפשר להתבלבל בהם? אין כאן שום דבר, רק להיות בחיבוק בינינו, בחיבור הלבבות, ועם הבורא יחד. במה אתה מתבלבל, כמה דברים יש שם? אין שום דבר. את כל הרצונות והמחשבות שלנו אנחנו רוצים לחבר בינינו ועם הבורא יחד, שזו תהיה ממש נקודת הקשר בינינו.

שאלה: כתוב שכבר הכלים נה"י מוכנים ועכשיו יש את ראש, תוך וסוף.

לפעמים אנחנו אומרים נהי"ם, לפעמים אנחנו אומרים נה"י, זה כשמזכירים את המלכות או לא מזכירים את המלכות. כי במקום מלכות מזכירים יסוד, או ג' קווים, או שלושה שלישים, חב"ד, חג"ת, נה"י, זה לא חשוב. אנחנו עוד ניכנס לכל הדברים האלה.

שאלה: אנחנו רואים שהכלים מסודרים בחב"ד, חג"ת, נה"י, וכל שכבה פועלת בתוכה לתיקון. איפה ההתכללות שהשבירה עשתה בין כלים דקבלה לכלים דהשפעה?

אנחנו לא דיברנו על התיקונים, עוד נלמד. בתיקונים אנחנו נדבר על התכללות הכלים.

שאלה: כתוב שבאלפיים הראשונים הנשמות היו מאוד גבוהות, מה ההבדל בין האלפיים הראשוניים לאלפיים השניים?

באלפיים הראשונים היו נשמות גבוהות שתיקונן יחסית מאוד קל כי האגו בהן לא כל כך גדול, הן היו יותר קרובות להרגשה, להשגה הרוחנית, ולכן הן גילו מה שגילו. באלפיים השניים הנשמות מתחילות להיות יותר עבות, העבודה שלהן היא יותר קשה, והן מתחברות לנשמות הראשונות של חב"ד, של השליש העליון, וכך הן מתקנות את עצמן. הנשמות שמגיעות באלפיים האחרונים ובמיוחד בזמננו כי אנחנו נמצאים בסוף האלפיים האחרונים, העבודה שלהן היא מאוד קשה. הנשמות מאוד עבות, הן לא מסוגלות לחבר את עצמן, לתאר שהן נמצאות בקשר עם המערכת הרוחנית, והכול מתגלגל אצלן בצורה כזאת שקשה להן מאוד להתעורר. לכן העולם מחולק למיליארדי חלקים ונשמות, והטכנולוגיה, כל הבעיות, הקשרים שבעולם מקצה לקצה סביב כדור הארץ, כול זה מקשה על כולנו, אבל זה מביא אותנו למצב שכל תיקון אפילו הקטן ביותר הוא עובר על כולם, וכך מביא אותנו לגמר התיקון הכללי.

שאלה: מהו הבסיס שעליו העשירייה יכולה לחדש את הכוח, לחדש את החיבור?

העשירייה צריכה לראות רק דבר אחד לפניה - הם מתחברים ביניהם ורוצים כל פעם לחדש את הבורא ביניהם. להיות מכוּונים לבורא זה להיות מכוונים למרכז העשירייה ושם בחיבור לבנות את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". אז איפה אותו מעשה בינינו שבו אנחנו בונים את הבורא. הבורא הוא כוח ההשפעה הכללי שאנחנו בונים מתוך הקבוצה, לכן קבוצה שלמה שצריכה להיות יותר ויותר מכוּונת להשפעה הדדית בין החברים צריכה להרגיש שמיום ליום היא בונה את הצורה הזאת של הקשר, של החיבור ביניהם, ואז הצורה הזאת היא תהיה בורא. כך הוא יתגלה, רק בצורה כזאת.

שאלה: כתוב, "נמשכים עתה קומות שלמות של האורות בראש תוך וסוף לכל הכדאים להם", מי הם אותם אלה שראויים לקבל את שלמות האורות?

מי שדורש.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להיות ראויים לקבל את האורות האלה?

כשנדרוש נכון אז נהיה ראויים, צריכים חיסרון לזה. אם אנחנו מתחברים ודורשים שהבורא יחבר אותנו בצורה נכונה, או שאנחנו כבר מרגישים שאיכשהו אנחנו מתחברים בצורה נכונה על ידי זה שהוא עוזר לנו, אז אנחנו צריכים להשתדל לגלות מה אנחנו מגלים בקשר בינינו. כל העולם הרוחני, כל הרוחניות, כל העתיד שלנו מתגלה רק בתוך הקשר הנכון בינינו, שם יש ויתור של כל אחד לאחרים, וחיבור של כל אחד עם האחרים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו בזמננו כשאנחנו יודעים שאנחנו הנשמות הכבדות ביותר?

מאיפה אנחנו יודעים מה הן נשמות לא כבדות? את זה הוא מסביר לנו, אנחנו לא יכולים לתאר את עצמנו במקומן, אלא אנחנו כמו שאנחנו צריכים לפעול מהמצב שבו אנחנו נמצאים.

שאלה: כתוב, "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף". מה זה אומר להיות זך ונברר תחילה בעשירייה?

זך הכוונה שהוא פחות עבה מאחרים. לכן יש לו פחות אגו, ולכן הוא יכול בקבוצה להשתמש בכל כוחות הקבוצה ולהעלות את עצמו כלפי הבורא ולהתקשר אליו. מתוך הזכות שהוא השיג, מתוך החיבור עם הבורא שהוא השיג, הוא יכול להשפיע לאחרים וכך כולם עוזרים לכולם.

שאלה: איך קשורות ביניהן כל הנשמות הגסות והעבות ביותר דרך כל הגלגולים שלהם?

עוד לא לנו לדבר על זה, אבל יש קשר בין כולן לכולן. הקשר הזה עובר דרך העשירייה הפרטית של כל אדם.

שאלה: מה הם אותם החלקים השפלים והתחתונים ביותר של המציאות?

השפלים, החלשים והתחתונים מכולם הם אנחנו בינתיים. יבוא הדור הבא ויתקן אם אנחנו לא נתקן את הכול. אנחנו יכולים להעלות את כול הנשמות אלינו ולתקן אותן, כי אם אנחנו שייכים לדור המשיח, כמו שאומר בעל הסולם, אז אין בעיה, אנחנו יכולים לגמור את התיקונים. אנחנו נמצאים כבר בתוך המערכת האחרונה שבסולם, לכן אם נעשה מאמץ, אז נוכל לסיים את כל התיקונים.

שאלה: האם כל נשמה שבורה בצורה אחרת, כלומר יש נשמות ששבורות יותר ויש ששבורות פחות?

כן, ודאי, כי זה תלוי באופי של הנשמה, בעביות שבה.

שאלה: מה הם הנר"ן השלמים בקשר בינינו?

את הנר"ן השלמים אנחנו נשיג, בינתיים אין בנו.

שאלה: מה זה אומר שאדם זך כלפי השגה רוחנית?

זה אומר שהוא מקבל מלמעלה עזרה, אור עליון, האור העליון מזכך את הכלים שלו, ואז הוא נעשה ראוי לקבלת האור העליון בתוך הכלים שלו.

שאלה: האם החיבור בינינו בעשיריות הוא השלב הראשון של זיכוך הנשמה שלנו?

נכון.

שאלה: האם להתכלל בחָברה זה אומר שאני לחלוטין מבטלת עצמי ולוקחת את הרצון שלה במקום את שלי, או שיש לי עכשיו שני רצונות את שלי ואת שלה?

קשה לבטא את זה עכשיו בצורה נכונה כך שלא תתבלבלו. תחשבו איך שאתן רוצות העיקר לעשות פעולה, תראו מה מזה דוחף אתכן לעשות פעולה - עוד התקרבות, עוד תפילה.

שאלה: האם הנשמות הנמוכות במערכת הכללית נשארות נמוכות גם אחרי התיקונים או שהן עולות?

אחרי כל התיקונים אין בכלל הבדל בין הנשמות, כולן נכללות בכדור אחד וכל אחת משלימה את האחרות. ולכן היא מרגישה שנמצאת כנשמה אחת עם האחרות יחד ללא שום הבדל ביניהן.

שאלה: אמרת שהבורא מתגלה אחרי שאנחנו מגלים שאנחנו שונים, מנוגדים, זרים זה לזה, ודווקא על פני זה מתחברים ומגלים אהבה. איך אפשר לגלות אהבה כשמרגישים דחייה כזאת גדולה?

דווקא "על כל פשעים תכסה אהבה", צריכים לחשוב על זה ולהבין שכך זה עובד בלבד. אם לא יהיה הבדל בינינו, אז גם לא נגלה משיכה עד אהבה, לא יכולים. אנחנו גם מרגישים את זה לפעמים קצת בחיים שלנו, שכשאנשים מאוד מאוד אוהבים זה את זה הם מרגישים לפעמים שהם חייבים לגלות ביניהם סכסוך קטן, כי אז המשיכה, האהבה, החיבור מורגשים יותר.

שאלה: האם תוכל לתת דוגמא מה זו העביות שבנו?

זה שאני מרגיש נבדל מכל האנושות, מכל אחד ואחד, זה הסימן של העביות שבי.

שאלה: איך אנחנו כקבוצה יכולים להיכנס לאותה קבוצת נשמות של מי שכתב את הזוהר, איך זה יקרה?

צריכים להגיע לאותו מצב, לאותה דרגה. על ידי אור גדול שיאיר עלינו וייתן לנו עביות, ועל ידי זה שנתפלל ונקבל חיבור על פני העביות, נגיע לאותו חיבור של קבוצת רבי שמעון.

תלמיד: מה חלק התיקון שלנו כחלק הכי גס שבבריאה?

אנחנו נעלה על כתפינו את אותה הקבוצה של רבי שמעון למצב של גמר התיקון. אומנם הם גילו את זה, אבל גילו את זה מתוך עצמם, וכך הם יגלו את זה בצורה הכללית.

שאלה: האם בזמננו מי שלא נמצא ועובד בעשירייה לא מרגיש צורך בחיבור?

רק בעשירייה אפשר להרגיש כל מיני שינויים דקים, פלוקטואציות כאלו, האם אני נמצא יותר או פחות ובמה בדיוק, וזה רק כשאני נמצא בקבוצה. אני לא יכול לגלות את היחס שלי לבורא אלא רק ביחס שלי לקבוצה.

שאלה: האם בזמננו אנחנו יכולים לקבל את האורות הדקים שמגיעים מהקודמים לנו או שרק את אורות הנפש?

אנחנו לא יכולים לקבל את האורות אלא רק בדרך המדרגה - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

שאלה: האם כשאנחנו שמרגישות פירוד בעשירייה נכון לקרוא חמש דקות זוהר יחד ולבקש חיבור?

בבקשה תבחרו איזה קטע מהזוהר ואנחנו נקרא, אני מסכים.

אני רוצה לקרוא, יש כאן בעיה בטקסט עצמו שכתוב בארמית, וארמית לא רגילה אלא בארמית של הזוהר, שלא כל מי שיודע ארמית מבין. צריכים להבין שארמית הייתה שפה שדיברו בה לפני אלפי שנים, והיום יש ספרים שכתובים באותה השפה מאותם הזמנים, ומי שקורא, מי שלומד, יודע.

אות ס"ד¹

"ובאמת, נמצאת קושיא" כי מה ההבדל בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים, ואז הוא ממשיך "שאע"פ שהדורות הראשונים,".. "שאע"פ שהדורות הראשונים חשובים יותר מהדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה"" לכן כביכול הדורות הראשונים יותר חשובים כי הם נכללים תחילה, אבל "כל הזך נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלה יותר ויותר דווקא בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך קומה הכללית, הולכים ונשלמים, על ידי יותר האחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר."

בעל הסולם רוצה להגיד שהדורות האחרונים יותר ויותר גרועים אבל בגלל שנכנסים לבירורים בגלל העביות הגדולה שלהם, עם כל הרע שמתגלה בהם, הם מסוגלים יותר לברר את כל האור הזה שמשפיע, ולכן החשיבות שלהם בזה שהם מגלים את אור החכמה הגדול, הפנימיות, המציאות כולה, לעומת הדורות הראשונים שאומנם היו מרגישים בכללות את כול המציאות, אבל מרגישים אותה בצורה כללית, קלה, לא לעומק.

קריין: שוב ס"ד.

אות ס"ד

"ובאמת, נמצאת קושיא זו, עוד בדברי חז"ל, הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר. למרות שאנחנו האחרונים עם נשמות מאוד מאוד נמוכות ואין לנו אותו חיבור קצר, ישיר למערכת הכללית כולה, אנחנו נמצאים בתשתית המערכת, ובכל זאת בעבודה שלנו אנחנו מעוררים את האורות הכי גדולים בכל המערכת מפני שאנחנו העבים ביותר, ולכן האורות מגיעים אלינו דרך כל המערכת. ודווקא על ידי העבודה שלנו כי אנחנו נמצאים בשליש התחתון, באלפיים האחרונות של מערכת הנשמות, אנחנו מעוררים אורות גדולים בכל המערכת, וכל העבודה הרוחנית הגדולה של כל הנשמות נשלמת דווקא על ידינו. לכן, אומנם אנחנו מכבדים מאוד אותן הנשמות הגבוהות כמו העשירייה של רבי שמעון, אבל אנחנו בעבודה שלנו יכולים להשלים את כול העבודה וזו בעצם החשיבות שלנו.

שאלה: נשמות עם עביות גדולה תמיד מופיעות בעולם שלנו יחד עם נשמות גבוהות לאורך כל ההיסטוריה או רק בסוף?

לא, זה כפי שקראנו עכשיו. הנשמות יורדות לפי הזמנים. באלפיים ראשונים מגיעות נשמות ששייכות לחב"ד, זה השליש העליון של פרצוף הנשמות, באלפיים השניים נשמות ששייכות לחג"ת, השליש האמצעי של פרצוף הנשמות, ואחר כך השליש התחתון של פרצוף הנשמות תנהי"מ, כמונו עכשיו ובהתאם לזה הנשמות עובדות, מתעוררות, נמשכות לחיבור.

באלפיים הראשונים היה קל מאוד כביכול להגיע להשפעה לבורא כי הנשמות היו קרובות, היה להן קל להבין, קל להרגיש, קל לדבר על זה. העביות לא כל כך הסתירה את כוח ההשפעה, מה שאין כן באלפיים השניים, ובאלפיים שלנו האחרונים, זו בעיה גדולה. לך תדבר עם אנשים ותראה עד כמה הם לא מבינים אותך, עד כמה לא רוצים, ועד כמה זה בכלל רחוק מהתפיסה שלהם ומהנטייה, מההרגשה שלהם. זה הזמן שלנו.

שאלה: לפני ההקדמה למדנו את מאמר "השלום" ושם בעל הסולם אומר בכותרת "גלגל שינוי הצורה" שבעצם אותן נפשות מתגלגלות ובאות בכל דור ודור. אז איך ליישב את זה עם מה שלומדים עכשיו?

גם זה קורה וגם זה קורה. כאן אנחנו מדברים על כך שמבחינת התיקון מתעוררות נשמות מעביות מסוימת. ודאי שאותן הנשמות מתגלגלות, כל פעם יש התכללות הנשמות והתחברות ביניהן אבל זה מבחינת הגלגולים, ומבחינת התיקונים, כך זה התיקון. לכן כתוב גם זה וגם זה.

תלמיד: אז יש לנו משהו משותף בכל מקרה עם אותן נשמות גבוהות?

אנחנו קשורים לאותה מערכת. אבל השאלה עד כמה אנחנו יכולים להשתמש במקום שלנו כדי לעזור לכל המערכת לעלות. מתוך המבנה עצמו, בזה שאנחנו עובדים על עצמנו, אנחנו מעלים גם אותם.

שאלה: האם אפשר להגיד שתיקון הנשמות בדור האחרון זה מה שנותן למערכת קונטרסט יותר חזק, יותר מובהק, או שאני טועה?

כשאנחנו עושים את העבודה שלנו, אפילו שהפעולות שלנו נראות לנו קטנטנות, ואנחנו משקיעים המון זמן והמון כוח כדי לעשות שינויים קטנטנים, זה הכול מפני שאנחנו האחרונים, העבים ביותר, הגסים ביותר. בזה אנחנו מזיזים את כל המערכת, ולכן העבודה שלנו היא קשה, היא יסודית ביותר, וחשובה ביותר.

אז מצד אחד מבחינת הזכות, כמו שהוא כותב, אין קץ לזכות ולחשיבות של הדורות הראשונים. ומצד שני אנחנו מסיימים את התיקון, אז דווקא התיקון של כל הבריאה מגיע מאיתנו. בתיקונים הקטנים שלנו אנחנו מושכים אורות גדולים מאוד מראש המערכת, והאורות האלה מאין סוף נמשכים דרך הנשמות של קבוצת רבי שמעון וכל המקובלים עד שזה מגיע אלינו כאן. בדרך נמצאים האר"י, בעל הסולם, רב"ש, כולם מקבלים תוספת מהעבודה שלנו, עולים על ידינו וגם מסייעים לנו.

עוד נדבר פעם על כל הנשמות, איך שהן עובדות ועוזרות כמו שכתוב "אין לצדיקים מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".

שאלה: מה התפקיד שלנו? לברר את השנאה, את ההופכיות מהבורא? מה התיקון שלנו?

התיקון שלנו הוא בזה שאנחנו מתחברים בינינו וקונקרטית מבצעים בתוך עשירייה שלנו, או בעשירייה הגדולה של בני ברוך העולמי, עד כמה שנוכל לתאר אותה כעשירייה אחת, שאנחנו נמצאים ממש "כאיש אחד בלב אחד". זה התיקון שלנו.

תלמיד: אבל בעבודה הזאת אנחנו מרגישים כל הזמן רק את העביות, את השנאה, את הדחייה, אין לנו כוונות.

כי אתם לא עובדים על החיבור, מגלים לכם מלמעלה את מקום העבודה, ואתם מתייחסים לזה כמו להפרעות, ולא כמו למקום עבודה. צריכים להיות כמו הפועל הטוב שמרוצה שנותנים לו עבודה, והוא נכנס לתוך העבודה, משקיע את עצמו בה, ודווקא נהנה מכל מיני תקלות שהוא מגלה, כי אז הוא יכול לתקן אותן, וזו האומנות שלו. ואתם מתחילים לבכות ולברוח.

תלמיד: כן הגילויים האלה קשים. בן אדם שמגלה שנאה ואת כל הדברים האלה מה הוא צריך לבקש?

הוא צריך לבקש רק עזרה. וכשהוא מגלה שהוא לא מסוגל להגיע לחיבור עם האחרים, ומתוך החיבור הזה לפנות לבורא בצורה הנכונה, אז הוא מבקש עזרה. יש לכם הכול, רק אנחנו לא עוסקים במה שצריך, וכל שיעור בוקר אנחנו חוזרים על אותן טענות.

תלמיד: עזרה זה שיתגלה חיבור בינינו למרות מה שאנחנו מרגישים?

"עזרה" זה נקרא שמה שאני מבקש, זה מה שאני מקבל. אם בקשת חיבור תקבל, אם לא ביקשת לא תקבל. אבל אם לא ביקשת, אז תקבל עוד ועוד בעיות כדי שתבין שבשבילך העיקר זה חיבור.

קריין: אות ס"ה.

אות ס"ה

"ואין להקשות לפי"ז: א"כ, למה אסור לחלוק על הראשונים בתורת הנגלה?

הענין הוא, כי במה ששייך, להשלמת חלק המעשי מהמצות, הוא להיפך, שהראשונים, נשלמו בהם יותר מהאחרונים." זאת אומרת שהם עשו פעולות של מצוות בעל מנת להשפיע בצורה סופית. "והוא משום, שבחינת המעשה, נמשכת מהכלים הקדושים של הספירות, וסודות התורה וטעמי המצוה, נמשכים מהאורות שבספירות.

וכבר ידעת, שיש "ערך הפוך מהכלים להאורות", שבכלים, העליונים נגדלים מתחילה, כנ"ל אות ס"ב. וע"כ נשלמו הראשונים, בחלק המעשה, יותר מהאחרונים. משא"כ באורות, שהתחתונים נכנסים מתחילה. וע"כ נשלמים בהם התחתונים, יותר מהראשונים. והבן היטב."

שאלה: כתוב שטעמי המצוות נמצאים באורות שנמצאים בספירות. האם זו ההרגשה של ההשפעה?

כן ודאי, מה זו מצווה? מצווה זה נקרא שאני לוקח את מה שמצווה עלי, מה שמתגלה בי, איזה רצון לקבל שבור בעל מנת לקבל, ואני מתקן אותו ומשתמש בו בעל מנת להשפיע. אז כל העבודה על תיקון הרצון מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע נקראת מצווה. ואז ברצון המתוקן מתגלה האור שנקרא "תורה", לכן כל העבודה שלנו זה לעשות מצוות, ולגלות את התורה. זה נקרא עבודה בתורה ומצוות.

תלמיד: האם תמיד צריך לעשות צמצום מסך ואור חוזר על כל פעולה וכוונה שיש לנו?

נכון, ודאי שכן, אחרת איך אתה יכול לתקן את הרצונות השבורים שלך, אם לא על ידי זה שאתה עושה עליהם צמצום? אתה לא רוצה להשתמש בהם כמו שהם שבורים בעל מנת לקבל, ואתה דורש כוח להתגבר עליהם, להיות בעל מנת להשפיע או באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה, בנתינה. כך אתה כבר מתקן את הרצון בכוונה על מנת להשפיע, ואחר כך לפי הכוונה על מנת להשפיע, אתה יכול להשתמש ברצון הזה בעצמו בעל מנת להשפיע, אתה מקבל על מנת להשפיע , אז כבר מגיע אליך אור שממלא אותך.

אז יש כאן אור שמשפיע עליך בזמן התיקון שנקרא "תורה", אחר כך יש עלייך אור שממלא אותך וגם הוא נקרא "תורה". הפעולות שאתה עושה כדי לתקן את הרצון שלך עם הכוונה על מנת להשפיע נקראות "מצוות", כי אתה מצווה לעשות את זה. בסופו של דבר כל הציווי הוא שאתה צריך לתקן את הרצונות שלך שיהיו בעל מנת להשפיע, על ידי זה שאתה מבקש מלמעלה כוח השפעה. לכן כל העבודה שלנו היא בתפילה כמו שאנחנו לומדים.

שאלה: כשמדברים על אורות, בצורה הפרטית של זה, כאשר התחתונים נכנסים ראשונים, צריך לייחס את זה אליך או לחברים?

לא, זה לא שייך לנו. אנחנו צריכים לראות את זה כמו שהוא מסביר שזה מחולק לפי, אלפיים, אלפיים, אלפיים, חב"ד, חג"ת, נה"י של פרצוף הנשמות ואנחנו נמצאים בסוף. לפנינו כבר תוקנו האלפיים הראשונים והשניים, ואנחנו נמצאים בסוף האלפיים השלישים. לא להתבלבל, עזבו את כל הנשמות שכבר היו ותיקנו את עצמן, הם מקבלים תוספת מהעבודה שלנו, והם בעצמם גם עוזרים לנו ומשתתפים איתנו, זה הכול.

שאלה: מה בעבודה שלנו בחיבור בעשירייה נקרא החלק המעשי, ומה נקרא סודות וטעמי התורה?

החלק המעשי בינינו זה חיבור. ואנחנו צריכים להשתדל לעשות בינינו את כל הפעולות, וכמה שאפשר שהן יגרמו לחיבור שלנו. החיבור שלנו נעשה רק בתוך היחסים הפנימיים בינינו, ואנחנו מצרפים לזה כל מיני פעולות גשמיות שאנחנו יכולים לעשות בעולם הזה. נניח סעודות, קישורים למיניהם, עזרה הדדית, בעצם הכול כדי להגיע להרגשה שאנחנו עוזרים זה לזה.

תלמיד: אבל אם אין כוונה, אין הרגשה, בכל המעשים האלה? עדיין צריך לעשות את זה?

צריכים להגיע לזה, אחרת אם אתה לא בונה את העשירייה, לא יהיה לך איפה לגלות את הבורא. לא יהיה לך, אפילו אם נניח פתאום תיפול לאיזו עשירייה מתוקנת, אתה צריך להתקשר אליהם. אפילו אם הם יעבדו עליך, יבטלו את האגו שלך בכוונות שלהם, ותהיה לך מזה הרגשה שאתה נמצא כמו תינוק בידיים של העליון. אבל להיכנס לפעולות רוחניות אתה יכול רק במידה שאתה נמצא איתם באינטראקציה, בעבודה הדדית, בחיבור, בהשלמה.

תלמיד: אז השאלה אם אנחנו צריכים להמשיך לעשות מעשים, כמו סעודות וחיבורים כאלה ואחרים, גם אם עדיין אין לנו כוונה נכונה?

כן, כי בכל זאת גם זה רצוי מאוד. אבל בגלל ההגבלות של הווירוס, עדיין יש לנו בעיות, אבל אני מקווה שעוד מעט זה יעבור, ונוכל לחזור לעשות סעודות ואפילו אולי לעשות כנס גדול בין כולם, שיבואו מכל העולם אלינו.

תלמיד: והכוונה, התפילה כבר תגיע אחרי זה?

לא, זה לא ממש תלוי במעשים כאלו, אלא הכול תלוי בכמה שאנו נמשכים בקבוצות הקטנות שלנו פה ושם לחיבור הדדי.

שאלה: אנחנו הנשמות הנמוכות, אנחנו צריכים למשוך את האורות הגבוהים ביותר, לכן המאמץ והיגיעה שאנחנו צריכים לתת זו יגיעה גדולה מאוד. זה נראה לי מכשול מאוד קשה, ומאוד מפחיד. איך אנחנו יכולים לא להתייאש, ותמיד להתגבר על הפחד הזה?

יש לך את כל מה שאתה צריך. אנחנו עומדים על הכתפיים של הדורות של המקובלים הקודמים, ומשתמשים בכל מה שהם השאירו לנו. אנו משתמשים גם בכתיבה, וגם במערכות שהם תיקנו, ולכן אין בעיה. לא הייתי אומר שהעבודה שלנו הרבה יותר קשה מהעבודה שהם עשו. אנחנו צריכים לעשות רק את מה שמוטל עלינו, להצליח, ולא לבכות שנולדנו בדור כזה, וקשה לנו לבצע את מה שמוטל עלינו. זה לא קשה, הכול תלוי בצורה הנכונה בה אנחנו ניגשים לעבודה שלנו, לחיבור בינינו.

שאלה: אמרת שכשמתגלה בינינו שנאה, זו תוצאה של חיבור, והשנאה הזאת ניתנת לנו כדי שנוכל לקבל אותה כשדה לעבודה, כהזדמנות לקבל אותה ולהמשיך לגדול, אבל אנחנו תופסים אותה כהפרעה. האם האור שאנחנו מושכים כדי לבצע את העבודה גם נתפס על ידינו כהפרעה?

לא, אל תתחיל לפתח כאן איזו תורה חדשה. כשאנחנו מגלים עד כמה אנחנו שבורים ולא יכולים להתקרב ולהתחבר בינינו, צריך לראות שזה כתוצאה מהשבירה, ועל זה לעמוד ולהתחבר. מה שכותב רב"ש על החברה, את זה אנחנו צריכים לבצע, אי אפשר לברוח מזה.

שאלה: מה זאת השלמות שאליה צריכים להגיע התחתונים?

להיות כאיש אחד בלב אחד, להיות כנשמה אחת, מנגנון אחד, ושאף אחד לא ירגיש שהוא מנותק מהאחרים אלא כולנו מחוברים יחד בהרמוניה אחת. אי אפשר לתאר זאת עכשיו, כי אנחנו מסתכלים על הגופים שלנו. אבל בעצם רק נדמה לנו שאנחנו קיימים בעולם של הגופים. כשנתקשר בינינו ונהיה כולנו ברצון אחד, בכוונה אחת, בהשלמה אחת, הבורא ימלא אותנו, ובזה נרגיש את שלמות הבריאה.

שאלה: על ידי העבודה שלו הדור שלנו דווקא מפעיל ומחזק איכשהו את הנשמות הגבוהות?

כן, כל הנשמות נמצאות במערכת אחת, ואותן נשמות שגמרו את העבודה שלהן באלפיים הראשונים והשניים, מתעלות על ידי העבודה שלנו באלפיים השלישיים. הם עוזרים לנו בזה שדרכם אנחנו מקבלים את האורות, ואנחנו עוזרים להם מפני שאנחנו מצרפים את הרצונות שלנו אליהם.

שאלה: אמרת שעביות זה כשאני מרגישה את עצמי יותר ויותר נבדלת מכולם, וזה באמת מה שאני מרגישה. אבל העניין הוא שזה משפיע גם על היחס שלי לקרובים שלי, אני פחות ופחות מתחשבת. מה אני יכולה לעשות עם זה?

להרכין את הראש, לרצות להתחבר בכל התנאים, ולראות שאת כל התנאים האלה הבורא מציב לפני.

שאלה: האם האורות נכנסים קודם לכלים שמתגלים אחרונים. איך אנחנו רואים את זה בא לידי ביטוי בעבודה שלנו?

לא. יש אורות מקיפים שמנענעים את הכלים, והאורות שצריכים להיכנס לכלים, נכנסים לכלים רק בהתאם לכך שהכלים מוכנים, שיש רצון לקבל עם מסך, ואור חוזר. רק אז האור נכנס לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: איך אפשר להסכים עם זה שהעבודה שלנו מאוד חשובה למשוך אור לכל המערכת, למרות שהיא שפלה ונמוכה, בעצם איך אפשר להסכים עם זה שאנחנו כאלה שפלים?

זה כמו תינוק שנולד, איזו חשיבות יש לו? אבל כלפי ההורים יש לו חשיבות רבה, וגם כלפי הדור, כלפי העולם שאליו הוא נולד. כל התינוקות האלה הם בעצם הדור הבא ולכן הם הכי חשובים. כשהם יגדלו דווקא הם ימלאו את העולם בדור הבא, ויתקנו אותו. לכן "זה הקטן גדול יהיה", כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך הופכים את ההפרעות בעבודה לשמחה בעשירייה?

הכול תלוי בכמה אנחנו מעריכים את העבודה, את מי שנותן לנו את העבודה, ועד כמה אנחנו רוצים לשייך את עצמנו לבורא. שאני נמצא עימו בקשר כל היום וכל הלילה, בצורה שאני לא רוצה להיפרד ממנו, ללא הפסקה, וזה מה שממלא לי את החיים.

שאלה: איפה נמצאות כל הנשמות שתיקנו את עצמן, למה הן נסתרות מאיתנו?

הן נסתרות מפני שהן על מנת להשפיע ואנחנו על מנת לקבל. אנחנו לא יכולים להרגיש בהבחנות שעל מנת להשפיע.

שאלה: האם אפשר לתת דוגמה לרצון לקבל שהופך לרצון להשפיע, איך זה בא לידי ביטוי?

תהפכו חלק מהרצון לקבל שלכם לעל מנת להשפיע, ותהיה לכם דוגמה.

(סוף השיעור)

---

1. ובאמת, נמצאת קושיא זו, עוד בדברי חז"ל, במס' ברכות, דף כ': "א"ל רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי? בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין וכו', אמר הויות דרב ושמאל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין, תליסר מתיבתא. ואלו רב יהודה כד הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. א"ל קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו'". עכ"ל, עש"ה.

   הרי שאע"פ, שהן למקשן והן למתרץ, היה ברור, שהראשונים היו חשובים מהם, מ"מ, מבחינת התורה והחכמה, היו רב פפא ואביי יותר חשובים מהראשונים.

   הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר.↩