012_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/6UwDjbvt?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה'.

חלק ה' עם אור פנימי

ועתה נבין ביותר מה שהרב מדגיש לעיל, דף ש"ג אות ל"ח. "ואמנם הבינה לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד, כי לא היה כח בחסד ובו"ק לקבל אור גדול כזה פנים בפנים רק אחור באחור" כונתו בזה לאור הה' כנ"ל, שמכנה אותו בשם הארה משום שיצאה על ידי זווג, ולא בסדר הפשוט של הזדככות והתאצלות האורות זה מזה כמ"ש לעיל. וכמ"ש הרב לקמן.

ועל זה הוא מדגיש שאור הה' הזו, לא באה להו"ק בטרם הז' אורות הבאים בסדר הזדככות הפשוט על דרך הזכר של הבינה הנולד מזווג זו"ן דחכמה, שהוא בא לכלי דבינה בטרם שבא אור החסד ע"י הזדככות הפשוט.

מטרם שכלי דחכמה נזדכך על בחינה א', נתנה את האור שלה שיוצא על ידי הזיווג לכלי דבינה.

כמ"ש הרב מקודם לזה. והטעם הוא כי אם היה בא אור הה' בטרם הזדככות לבחינה א', דהיינו בטרם הזמן של ירידת החסד, ע"ד הזכר של הבינה, שבא מטרם שנזדכך הכלי דחכמה, הנה אז היה נמצא בחי' הקומה של הה' שהיתה בבחי"ב. מדוע? כי עוד לא נזדככו העביות דבחינה… כי עוד לא נזדככו העביות דבינה לבחי"א. מתי? רק בעת נתינת החסד להכלי דחסד.

וזה, שמדגיש הרב "כי לא היה כח בחסד ובו"ק לקבל אור גדול כזה", אור שיצא מידי הזיווג. כי איך אפשר שאור הקומה דבחי"ב יבא ויתלבש בכלים דו"ק שהם בחי"א, ולכן הוכרחה הבינה להזדכך מקודם מבחי"ב לבחי"א שאז גם אור ה' נזדככה למדת בחי"א, ואז יצאו שניהם, דהיינו אור החסד ואור הה', ובאו להכלי דחסד, שם היה בחינה א'. וה' זו עברה מכלי לכלי עד שבאה אל הכלי של היסוד ששם מקומה כנ״ל. זאת אומרת, לפני זה אני לומד שבחינה עליונה מאירה על התחתונה, לא עולה בשם.

ובזה תבין ג"כ מה שהרב מתרץ שם ואומר שהחכמה היתה יכולה להאיר אל הבינה, את אור היצא על בחינה ב', שני ביתין, בטרם שנזדככה לבחי"א, לפי שאבא ואמא כחדא שריין וכחדא נפקין.

רוצה לומר כי החכמה האצילה ונתנה את הזכר דבינה אל כלי דבינה בטרם שנזדככה לבחי"א מטעם שכלי הבינה הוא באמת כלי דבחי"ב, כמו קומה של הזכר, כמו הקומה של אור החכמה, וע"כ אינה צריכה, מי? חכמה להזדכך ולהקטין קומתה עד לבחי"א, משא"כ הבינה להכלים דחסד ושאר הו"ק, שהם כלים של בחי"א. ואיך יוכלו לקבל אור הה' בעוד שיש לו קומה דבחי"ב.

וזה אמרו, "ואז ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו" כי נתבאר אשר ה' זו נבחנת לאור אחורים ולו"ק, מדוע? שנולדה מבינה. וע"כ, כיון שהפנים של ההוד הוא מבחינת הארת ג"ר, וע"כ אינה יכולה להשפיע את אור הה' שהוא בחינת הארת אחורים כנ"ל, אם לא על ידי הפיכת פנים למטה ואחוריה למעלה. דהיינו שהאחור שלה המשפיע ו"ק ומנע ג"ר יהיה עתה להמשפיע, ואז משפיע את אור ה' הנ"ל להיסוד.

אם כן, מה הוא מפרש? מדוע ההוד הופך פניו? האורות שהוא רוצה לתת, את הה', הה' נקרא אחוריים, שהוא ו"ק, שבא מו"ק דזכר, שנקרא ו"ק, חסדים. לכן כשהוא רוצה לתת את ה… את ה… את ה… איך אומרים?

תלמיד: הה'.

רב"ש: את הה' הזו ליסוד.

הופך פניה. אבל מי אומר שצריך לתת את הה'? מדוע אנחנו לומדים כך? אנחנו אומרים כלל, בזמן שיש ג"ר וו"ק, אז הו"ק מתחברת עם הג"ר. מדוע היסוד לא מתחבר עם ההוד, וצריך לקבל את הה'?

אם אני אומר מטעם הזדככות, זה נקרא אין ברירה. מה יכול לתת? רק חסדים. אבל הוא אומר, בזמן שיש חכמה, הזעיר אנפין מתחבר עם הג"ר, מדוע יסוד לא מתחבר עם ההוד שצריך לו לפרט אותו? זה עדיין צריך להבין. נראה.

מאיפה אנחנו לומדים עכשיו? צריכים להתחיל של"ט, אות מ"ד.

נעבור עוד הפעם, בקיצור. כשהוא אומר כאן מטי בחכמה, אז הוא אומר לפעמים הלשון מטי בחכמה ובבינה, משום שבינה שהוא ו"ק מתחברת עם הג"ר, אם יש חכמה.

ואחר כך מטי בחסד, מטעם שיש לו בחינה א', שיש לו בחינת זעיר אנפין הנמצא כלי דבינה, כבר יש לו חכמה, אז החכמה, אז, אז אור החסד כבר יורד לכלי דחסד. רק מה למדנו באמצע? שהיה מטרם שנזדכך, היה ב' ביתין שיש בכלי דבינה, נעשה ה', וה' הזאת נקראת בחינת נקבה.

ונמצא יש עכשיו בכלי דבינה שצריכה לתת לכלי דחסד, בחינה א' עם חכמה, מטעם שבינה נתחבר לחכמה. וגם יש שם ה', וגם לא יכולה לתת משום שב' הוא יכול להשפיע לא' שצריך להיות פנים בפנים, אז גם בינה נזדככה לא'. מיד שנזדככה לא', נתנה הבחינה א', המכנה אותו בשם אור הדעת, ביחד עם הה' הזו.

הוא אומר לנו שבחינה א' הזו שמכנה אותו בשם אור הדעת, הוא תולדה שנולד משני ביתין שהיה בכלי דחכמה. אי לזאת הוא מכנה אותו בשם אור הזכר. מה שאין כן הה' שנולדה מב' ביתין של בינה, נקראת בחינת נקבה שיוצא מבחינת ו"ק, לכן נקרא זה ה'.

ב' אלה, אור הזכר והה' שנקרא נקבה, נותן לכלי דחסד. אחר כך הוא אומר שיצאה, שירדה לכלי דחסד. הוא נתן קודם הקדמה שזעיר אנפין מתחלק לראש תוך סוף, וכל בחינה הן בראש, בתוך, בסוף, מתחלק לג"ר וו"ק. היינו, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, הוא נותן כלל, בזמן שמאיר ג"ר, הו"ק לא עולה בשם, הו"ק מתחבר עם הג"ר. רק מתי עולה הו"ק בשם? שאין ג"ר במדרגה. צריכים לזכור, ג"ר הוא מכנה כאן בשם אור החכמה.

עכשיו, אנחנו למדנו, שבינה נזדככה ונתנה ה', שהוא אור הנקבה, בבחינה א', אור הזכר לחסד, אז מאיר חכמה עכשיו, לכן גבורה מתחבר עם חסד, והשארית של הגבורה, הפיכת פנים שהיה על חכמה, שהתחבר לחסד מתפשט עכשיו תפארת. נמצא מטי בחסד, לא מטי בגבורה, מטי בתפארת.

עכשיו לומדים בשלב הזה שו"ק שהתוך שנקרא נצח, התחבר לג"ר. נמצא עכשיו מטי בתפארת, לא מטי בנצח, והשארית של נצח שבא על ידי הפיכת פנים בכוח תפארת של חכמה, מאירה להוד. כבר יש בהוד גם כן חכמה.

עכשיו אומר, ההוד הופך פנים נותן ליסוד. מה נותן לו, אומר? מטרם שהזדכך ההוד, שכאן צריכים לזכור, הוא מכנה בשם אם עד הוד התפשטותו, כוונתו שאם אור החסד בכלי דבינה, נמצא אור היסוד בכלי דהוד. נמצא בחינה א' דעביות נגמרה בהוד. והוד צריכה להשפיע ליסוד, יסוד צריך לכנות בשם אור המלכות, היינו עביות דשורש, היה צריך להיות הזדככות מהוד, מעביות דבחינה א' ליסוד, לעביות דשורש.

אז הוא אומר, מטרם שנזדככה בחינה הוד, שהוא בחינה א', על עביות דשורש, שהוא בחינת מלכות, נתנה הה' הזו מה שקיבלה מבינה. ועד הוד לא עלתה בשם, מטעם אור הזכר אור הנקבה, נברא מקודם אור הזכר. אי לזאת כאן, ביסוד אין כבר, בחינה א' כבר נגמרה.