שיעור בוקר 20.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו נקיים שיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות.

העבודה הזאת באמונה למעלה מהדעת, זה מה שיש לנו, זה היחס שלנו לרוחניות, לבורא, לעצמנו, לטבע, להכול. זה יחס שלא נובע מהאגו שלנו שאנחנו רגועים, רגילים כבר כך להתייחס לכל המציאות ולעצמנו, לכל העולם, לכל החיים, לכל המציאות. דרך האגו שלנו אנחנו אפילו לא מודעים שאנחנו מתייחסים לכל המציאות, רואים אותו, מרגישים אותו, מקבלים אותו, נמצאים באינטראקציה עימו דרך מכשיר כזה, אדפטור שנקרא "אגו".

תמיד, גם שאנחנו מתייחסים למשהו, אפילו לעצמנו, וגם מה שאנחנו מקבלים מבחוץ, גם מעצמנו, הכול עובר דרך האגו שלנו ואנחנו לא מודעים לזה, כי כך נולדנו וכך אנחנו מתייחסים. אנחנו לפעמים נעשים פסיכולוגים כאלה גדולים לעצמנו, לאחרים, ואז אנחנו מבקרים את צורות האגו שאנחנו דרכו מתייחסים למציאות, אבל עדיין מדובר רק על צורות האגו שמקובלות עלינו ועל הסביבה יותר או פחות, אבל לצאת מזה אנחנו לא מסוגלים.

זאת אומרת, כל הפסיכולוגיה שלנו בכל זאת בנויה על עד כמה אנחנו כן יכולים להשתמש באגו שלנו בצורה כזאת שיהיה נוח לנו ונוח לאחרים. אדם נקרא מחונך שהוא יודע להשתמש באגו שלו כך שהוא לא פוגע בצורה ישירה באחרים. אדם נקרא טוב אם הוא יודע לסובב את האגו שלו כך שאחרים ירגישו לידו טוב במגע כלשהו עימו, ונקרא רע אם ההיפך. אבל בכל זאת אלה צורות האגו, ולכן כלפי רוחניות הם כולם נקראים יצר הרע. לא חשוב באיזו צורה זה יהיה, זה בכל זאת היצר הרע.

איך אנחנו יכולים להפוך את עצמנו, לעבור את הגבול של האגו שלנו, לבלוע אותו שהוא לא יהיה בינינו לזולת, בינינו לסביבה, אלא שאנחנו והסביבה נהיה בצורה אחרת קשורים ביצר הטוב.

ביצר הטוב, זאת אומרת, אני מתייחס לסביבה אך ורק בצורה שאני רוצה להרגיש קודם כל את הרצונות של הסביבה, ואת הרצונות האלה אני רוצה למלאות, ואז זה נקרא שאני פועל ביצר הטוב. לא למלאות את היצר, את הרצון שלי, אלא למלאות את הרצון שלהם. לפי כמה שהם רוצים, לפי כמה שהם דורשים, לפי כמה שטוב להם.

ולכן כדי להתייחס לזולת, אני לא מתייחס אליהם סתם בטוב לפי מה שנראה לי, שאז היצר הרע קובע איך אני צריך להפוך אותו ולהתייחס אליהם ביצר הטוב, ואז יוצא לנו משהו הפוך על הפוך. וגם צריכים להיזהר מזה, כי אז אנחנו ממש בכוח נכניס, כמו אימא שמכניסה לפעמים כפית ועוד כפית דייסה לתוך הפה של התינוק והוא המסכן נחנק מזה, אלא שאנחנו לא לוקחים בחשבון את הרצון שלנו ורק את הרצון של הזולת.

אבל איך אני עובד עם הרצון של הזולת? זאת אומרת, חסרים לי כאן כמה תנאים, איך אני בונה את הרצון להשפיע שלי לפי רצון הזולת לקבל, איך אני קולט רצון לקבל שלו והופך אותו לרצון להשפיע שלי, וכך בצורה כזאת אני מתחיל להתייחס אליו. זה לגמרי לא פשוט.

אז בואו נלמד את זה קצת גם מהפסוקים הקודמים וגם עכשיו, זה מופיע פחות או יותר בכל הפסוקים. זאת אומרת, ללמוד איך לעשות פעולות בעל מנת להשפיע. זה גם לימוד לא פשוט, שיש גם בו ישנה עבודה עם הרצון לקבל, עם התנגדות, עם התנגשות, עם כל מיני דברים. זה לא שאני, אם אני רוצה להשפיע אז יש לי חופש ואני עושה מה שבא לי ואני רק לפי התנאי - כוונה על מנת להשפיע - מאפשר לעצמי לעשות הכול, לא. אני מאוד מוגבל, אני מאוד צריך להיות מחושב ולאט לאט. בואו נראה איך אנחנו עושים את זה.

מה שאין כן, ברצונות להשפיע לזולת, שם אנחנו מתחילים לראות את הקשר שלנו לבורא, עד כמה אנחנו דומים לו. כי לבורא עצמו אנחנו לא יכולים להתייחס, אם צדקת, מה תיתן לו? אין לבורא חסרונות, אבל חסרונות לזולת שהוא ייצב לפַנינו, אם אנחנו נשתדל למלאות את החסרונות האלו של הזולת, של כל האנושות ובכלל כל העולם ביחס שלנו, אז בזה אנחנו בטוח נזדהה עם הבורא ונרגיש עד כמה שאנחנו קרובים, עד כמה שאנחנו מקבילים, עובדים יחד, הוא ואנחנו. זאת אומרת, עד כמה שאנחנו הופכים להיות שותפים של הבורא.

קריין: קטע מס' 63, בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת" מתוך מאמרו של הרב"ש, "סדר העבודה".

"כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל."

(הרב"ש, מאמר 68 "סדר העבודה")

שאלה: איזה רצונות אני צריך למלא בזולת? אם אנחנו מדברים על האנשים בעולם הזה, אז מי שרוצה לנצל אותי, אני צריך למלא את הרצון שלו שינצל אותי, וכאלה דברים?

לא, אנחנו מתייחסים לרצונות של הזולת, הרוחניים. אמנם שהם לא מרגישים אותם ולא מבינים אותם, אבל אותם הרצונות אנחנו רוצים למלא. זאת אומרת לעזור להם, "איש את רעהו יעזורו"¹, עד כמה שיכולים לדחוף אותם לתיקונים. אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, עגולה, אף אחד לא חופשי, בכל אחד יש רק נקודה אחת, נקודה אחת שהיא שלו, וכל היתר שיש בנשמה שלו זה התכללות עם כל יתר הנשמות.

לכן אם אתה רוצה לעורר את הזולת, יש בך היכולת להשפיע עליו, כי אתה מלכתחילה כלול עימו. כי הייתם פעם במערכת אחת שנקראת "אדם הראשון". המערכת נשברה, היא התכללה עוד יותר ועוד יותר זה בזה וזה בזה ונפרדה לפי הרצון לקבל שהתגלה, ועכשיו בכל אחד ואחד יש נתונים, רשימות של כולם. ולכן אנחנו צריכים עכשיו לבוא ולהתכלל זה בזה מתוך הרצון שלנו, מתוך הנטייה, מתוך הלחץ, מתוך הדחף, אפילו מעל הכוח שדוחף אותנו זה מזה. אני בכל זאת רוצה, וזה נקרא להפיץ, לעשות הפצה, זה נקרא לחשוב על הזולת וכן הלאה.

אז אני צריך עכשיו בכל כוחי להשתדל לגרום לאחרים שהם גם יתקרבו לאותה המטרה. למה? כי בזה אני מתקן את עצמי, כי אני כלול מהם, ואני יכול להשפיע עליהם, לא סתם בצורה של העולם הזה ללא שום קשר בין הנשמות. אלא בתוך הנשמות, אנחנו כלולים זה בזה, תלויים זה בזה, בכל אחד יש חלקים של כולם.

ולכן אנחנו כך יכולים להתקדם, להתכלל יותר ויותר. ואז אנחנו בזה נעשים יותר ויותר מושפעים זה מזה. אתה רואה איך אנשים היו קודם חיים ביערות לפני אלפי שנים, אף אחד לא ידע על השני. אחר כך התחילו להתקשר זה לזה, התחילו לנוע ממקום למקום, להכיר זה את זה. התחילו לכבוש זה את זה. ודאי ביצר הרע להילחם זה עם זה, אבל בכל זאת, זאת התקשרות. בעיקר אפשר לראות לפי המלחמות דווקא, של אלכסנדר מוקדון וכן הלאה.

ותראה עד היום הזה, העולם הוא תוצאה ממלחמות של הלטינים, האיטלקים העתיקים, עם כל העולם, איך הם כבשו הכול עד אנגליה ולכל הכיוונים. והציוויליזציה הנוכחית כולה ממש בנויה מזה. זאת אומרת התכללות, התכללות, התכללות שנמצאת בכל מיני צורות באנושות, צריכה רק עכשיו להתממש יותר, והעיקר לקבל צורה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זו העבודה שלנו. ונקווה שאנחנו נראה את זה.

תראה מה קורה עם כל מיני טכנולוגיות שבאות ועוד ועוד קושרות את כל העמים ביניהם. תראה עם הקורונה מה היא עושה סביב כל העולם. אם אנחנו משתדלים לעשות כל מיני ארגונים כמו או"ם, אונסק"ו, כל מיני שטויות, זה הכול הופך מהר מאוד, הם מתקבצים להיות קטנים כאלה ומתייבשים. אבל עם המכות שבאות מהטבע, זה דווקא מראה לנו עד כמה אנחנו קשורים וחייבים להיות מקושרים יחד.

לכן ההפצה שאנחנו רוצים לעשות ומשתדלים איכשהו, היא בעצם האמצעי הכי טוב כדי להתכלל בצורה נכונה זה עם זה.

שאלה: כתוב כאן בקטע, שכדי לתת את הכלים להשפעה שנקראת דבקות שבהם, תתגלה ההנהגה הגלויה. איך על ידי זה אנחנו מגיעים לגילוי המטרה?

כשאנחנו מתחברים לאחרים או מחברים אחרים אלינו, אנחנו סך הכול בונים עשר ספירות, ובתוך עשר הספירות האלה אנחנו חיים. אנחנו חושבים, מבינים, מרגישים, מחליטים כבר בצורה נכונה. כשאדם כבר יוצא מעצמו, הוא סך הכול כלפי האחרים, בתוך עשר הספירות האלה, הופך להיות מלכות. הוא עושה על עצמו צמצום, ובמידת הצמצום הוא יכול להתכלל מט' ראשונות, מתשעת החברים שלו.

וכשהוא עושה צמצום על עצמו כדי להתכלל בט' ראשונות, והוא רוצה לקבל מהם את כל מה שיש בהם, למה? כי בכל אחד מהם נמצא בורא, אז אם הוא עושה צמצום על עצמו, הוא כביכול עושה כאן מסננת, הוא מקבל מכל אחד ואחד רק את חלק הבורא שבו. וכשבא מכל אחד ואחד, חלק הבורא שבכל אחד ואחד, הוא עובר דרך הט' ראשונות שיש בכל אחד, ואז האדם מקבל ספירה מכל אחד ואחד. "ספירה" מהמילה "מאיר".

ולכן כל אחד נעשה כפרצוף. והפרצוף הזה, רק תתארו לעצמכם מה זה נקרא הפרצוף שלי? הפרצוף שלי זה נקרא שאני צמצמתי את המלכות שלי, את השליטה שלי, והיא עובדת רק על ידי זה שהיא לא שולטת, שהיא סוגרת את עצמה, שהיא מחזיקה את הרצון לקבל כך שלא יפרוץ. ואז מעבר לזה המלכות מתחילה לקלוט את הט' ראשונות, זאת אומרת את המחשבות והרצונות של החברים, שבהם נמצא הבורא.

למה הבורא נמצא בהם? הרי בזה אני בסך הכול גם אגואיסטי, וגם הם אגואיסטים, אבל הפעולות שאנחנו עושים הן כאלה, שאנחנו מבריחים את כל הרצונות האגואיסטים שלנו ומקבלים מהם רק את המיץ, רק את הרצון להשפיע שיש בכל אחד ואחד. מה שהיה בהם לפני השבירה. והאור העליון נמצא בהם וזה עוזר להם, כך אנחנו עושים.

ואז יוצא שאני מקבל מכולם תכונות השפעה. ואני בעצמי רק מצמצם את עצמי, אין לי מה לעשות, אבל זה שאני מצמצם את עצמי במלכות, ולמעלה ממלכות מוכן להתכלל מהם, כי אני הגעתי למסקנה שאין לי עוד חיים מעצמי, שרק אם אני מקבל מהם את התכונות שלהם, בהם, בחברים שלי אני יכול להרגיש את החיים, בהם נמצא הבורא, אחריהם הוא מסתתר, אז כך אני בונה את הפרצוף שלי.

תלמיד: כל חבר שונה בעשירייה שלי. איך אני מערבב אחרי זה?

הם מתחברים, נכללים בי ללא העבודה שלי. אני לא יודע איך לשים כל אחד, זה "חסד", זה "גבורה", זה "תפארת", זה "הוד" וזה "מלכות". לא, אני לא מתערב בזה, זו עבודת הבורא, איך שהוא מסדר את זה. כמו תינוק שנולד מתוך הזרע, בתוך הזרע יש לו כבר שם את כל האיברים והכול, ואת הכול הוא מקבל מהאימא, האור פועל וזה גדל. אני לגמרי לא מבין איך שזה קורה, וגם לא נכנס לדברים האלה. זה נקרא עבודת ה', עבודת הבורא, ואני רק צריך לתת לזה תנאי, שזה יתקיים.

תלמיד: הוא כותב, שבכלי המשותף הזה מתגלה הנהגת ה', מה זה?

שאתה מתחיל לראות, אתה נוכח לראות עד כמה שהדברים האלה קיימים, מתקיימים, עד כמה שאתה בעצמך נמצא באפס תקווה, ממש באפס אונים. לא במחשבה ולא ברצון, אין לך שום דבר שיכול לסייע להתקדמות. אתה לא יודע גם מה זה התקדמות, אתה לא יודע מה קורה ברגע הבא. והרגעים האלה הם בדרך כלל מאוד הפוכים. נניח אתה קם בבוקר ואתה כמו בהמה, לא יודע שום דבר, המוח שלך מנותק, והרצון, ובכלל החושים שלך, הכול נבול ממש. ואחרי חצי שעה נניח, כשאתה עושה כל מיני תרגילים, שותה כוס קפה, משתדל לעשות כל מיני דברים, לאט לאט, אתה קורא פה ושם דברים, אתה לא מבין שום דבר ממה שאתה קורא, אתה לא יכול לשלב אפילו שתיים שלוש מילים יחד, איך הן שייכות אחת לשנייה.

אבל אחר כך פתאום מגיעה איזו התעוררות, בהירות, יש פתאום איזה אור שנכנס לראש, אוויר, אתה מתחיל להרגיש את הבהירות הזאת ופתאום נעשה אור בעיניים. מאיפה זה מגיע? ודאי שמהבורא. למה זה מגיע? מתוך זה שאתה בכל זאת עשית כמה מאמצים, גם אתה, גם החברים שמתעוררים, ובסך הכול אתם מגיעים למצב שאתם שוב יכולים עוד יותר ויותר להדביק את עצמכם להשפעה, לחיבור, להבין משהו במילים האלה, להרגיש בהן איזה רגשות שיש בכל מילה ומילה ולא שזה סתם תנועות אוויר.

כך זה הולך. אנחנו כבר יודעים את זה, אתם מכירים, אני לא אומר כאן משהו שאתם לא מכירים. אבל צריכים יותר ויותר להשתדל, והעיקר זה ההתמדה.

תלמיד: הפרצוף הזה שתיארת עכשיו, יש את תכונות החברים שאנחנו מדברים עליה שזה ט' ראשונות, ויש את הכתר, הבורא. האם זה משהו אחר, זה משהו שמעל החברים, מעל החיבור שלנו?

את הכתר אנחנו בונים מתוך המאמצים המשותפים שלנו. גם את מלכות אנחנו בונים מתוך זה שכל אחד מקבץ את עצמו, מצמצם את עצמו ורוצה להתכלל מהאחרים, וגם את הכתר אנחנו בונים כך, מתוך זה שכולנו כך מתקבצים ורוצים רק לקבל הארה מלמעלה, את המרות שיש מלמעלה.

שאלה: כאשר מקובל מרגיש ריק, האם הוא מתייחס לזה כריקנות הפרטית שלו או שזו הריקנות של כל האנושות?

אני לא יודע מה זה ריקנות של כל האנושות. זאת הריקנות שלו. אם הוא הגיע למצב שהוא יכול להרגיש ריקנות של כל הכלי, אני לא יכול לתאר לעצמי דבר כזה, זה הכול סובייקטיבי.

תלמיד: האם זאת הרגשה פרטית שלו או שהוא מרגיש את מה שקורה בסביבה, בחברה?

ההרגשה שלנו היא תמיד הרגשה פרטית בלבד. אין מחוץ לכלי של האדם שום דבר, הכול מורגש רק בתוך הכלי שלו.

שאלה: מה זאת אומרת שאדם צריך להאמין שהאושר והשפע נמצאים מעל ההיגיון, מעל הדעת?

מעל הדעת, כי בכלים שלו הוא מבין רק את מה שעובר דרך האגו שלו, מה שהאגו שלו מבין שזה טוב או רע, אבל רק כלפי האגו. ולכן כל הקביעה הזאת, כל המדידה הזאת שעוברת דרך האגו, ודאי שאין בזה שום דבר אמת, כי זה לא רוחני.

לכן התעלות למעלה מהאגו זה דבר הכרחי, תנאי הכרחי כדי להתחיל לקבוע את המצבים האמיתיים, את המדידות האמיתיות.

שאלה: בהמשך לשאלה של החבר, איך לקבוע בצורה מדויקת שהאדם צריך לעשות בעצמו צמצום כדי לספוג מהחבר את תכונת הבורא?

לצמצם את עצמו זה נקרא שהוא אפס כלפי החברים, כמו שכותב רב"ש. זה אחד מהתנאים, התנאי הכי חשוב כלפי החברים.

תלמיד: איך עושים את זה?

אתה מקבץ, אתה מצמצם את השליטה שלך בחברים. יכול להיות שאתה נמצא איתם ואקטיבי, משתתף איתם יחד, אבל אתה מצמצם את השליטה שלך בהם עד האפס. ובצורה כזאת שהם לא ירגישו את זה, שירגישו את זה כמה שפחות, אחרת אתה גם מפריע להם לעבוד. הם צריכים לראות אותך רגיל, אבל אתה עושה את זה בצורה כזאת, כי צמצום צריך להיות בהסתרה.

שאלה: מהם הרצונות הרוחניים בזולת? כיצד עובדים איתם?

רצון לחיבור בינינו ועם הבורא זה נקרא "רצונות רוחניים", לא חשוב במי. רצונות לחיבור בתוך חברה של מקובלים, ומתוך החיבור שלהם להגיע לחיבור עם הבורא, רצונות כאלה הם רוחניים.

שאלה: איך מבקשים נכון השפעה מהבורא כך שהבקשה לא תהיה אגואיסטית?

רק עבור החברים, אז בטוח שזה לא אגואיסטי. עבורך אין לך מה לעשות, כי אתה תהיה תוצאה ממה שהחברים יעשו. לכן מה שאתה צריך לבקש זה רק עבור החברים. והם יעשו עבורך, ואתה עבורם, וכך זו תהיה בדיוק הפעולה הרוחנית הנכונה. אף אחד לא מבקש עבור עצמו, כי זה המוות.

שאלה: אמרת שצריך להיזהר מיתר למידה, כמו אימא שדוחפת כפית אוכל מיותרת. מה הכוונה בעבודה רוחנית של דבר כזה?

תנסו להמחיש, אני לא יכול. יש הרבה דוגמאות. אתם רוצים שאני אספר לכם את הכול, אבל צריך קצת להתאמץ.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על דוגמה. אפשר איזו דוגמה מה זה צמצום בהסתרה?

כלפי מה זה מדובר?

תלמיד: הרגע הסברת שכאשר אתה נמצא ביחס עם החבר, אז הכרחי לעשות צמצום על עצמך ולא לעשות בצורה כזאת שנראית חיצונית אלא בהסתרה. הייתי רוצה איזו דוגמה כדי להבין מה זה אומר, איך לעשות את זה?

מתי שאתה מצמצם את האגו שלך וזה לא מורגש כלפי האחרים שאתה דווקא עשית את זה. יכול להיות שזה מורגש, גם בהרגשה צריך לעשות את זה כך, זאת אומרת, בזה שאתה מראה לכולם, דמונסטרטיבית שאתה עושה את זה, אבל בדרך כלל אנחנו עושים את זה בצורה כזאת, שכל אחד משתדל לעבוד בלצמצם את הרצון לקבל שלו כלפי החברה, ובזה הוא לא כל כך רוצה להראות לכולם שהוא עושה את זה, אלא בצניעות. הדברים שנעשים בצניעות הם יותר מוצלחים, ולכן כך צריך לעשות.

איך לעשות את זה? כמו שפעם אתה היית קובע אלו ואלו דברים בחברה, אל תקבע אותם עכשיו, תעשה את זה כך שחברים יעשו את זה ואתה תסכים איתם מראש, וכן הלאה, אבל בצורה כזאת עדינה, שהם לא ירגישו שאתה פתאום מוותר. אלה דברים שאי אפשר למדוד במילים.

שאלה: נאמר שאנחנו מרגישים את רצון החבר, את ההשתוקקות שלו לבורא, אני יכול להיאחז בזה, זה חיסרון. במה אני יכול להיאחז בקהל החיצון? נאמר יש לי שלושת אלפים אנשים עוקבים ברשתות החברתיות, איך למצוא את החיסרון שלהם?

אתה לא צריך לעבוד איתם בצורה רוחנית, בינתיים אתה צריך לעבוד איתם בצורה גשמית, זאת אומרת, הכרת הרע ברצון לקבל שלנו, בטבע שלנו, על זה אתה יכול לעבוד איתם, אבל על יותר מזה כבר צריכים לראות עד כמה שזה ניתן, בינתיים זה רק הכרת המצב הגשמי שלנו בצורה נכונה.

שאלה: האם אפשר ללכת באמונה למעלה מהדעת? אמרת שלכל אחד יש נקודה שבלב וכולנו נמצאים במקום אחד, האם אפשר איכשהו דרך העשירייה לצאת לתוכם בצורה מחשבתית, או לדבר ברמה כזאת?

לא. אני, לפי הניסיון שלי, ראיתי שאין לנו כאן מה לעשות חדש, אלא אנחנו צריכים ללמוד את החומר של המקובלים שמדברים אלינו על המציאות, מבנה המציאות, העולם הזה, העולם הרוחני, ללא עבודה רוחנית של האדם, ללא אמונה למעלה מהדעת, ללא כל הדברים האלה, זה אסור, ממש בהחלט אסור. אתה בזה מקלקל את האנשים ומקלקל את עצמך, אלא רק להביא להם ידיעה על המבנה של המציאות. ואחרי שאתה מלמד אותם כך זמן ממושך, נגיד שנה, אולי שנתיים, אולי יותר, שאתה מלמד אותם הקדמות של בעל הסולם, מאמרים של בעל הסולם, אינפורמציה, שהם ידעו את זה, אז, אך ורק אז, אחרי זה לאט לאט אתה תתחיל להרגיש, והם יתחילו להרגיש, שיש כאן עניין של השגה. ולפני זה אסור לדבר איתם על זה.

ומה זה עניין של השגה? שאדם צריך לשנות את התכונות שלו, ואז דרך שינוי התכונות הוא מגיע להרגשת העולם העליון. ולפני זה הם חשבו שאת העולם העליון משיגים בתוך השכל שלהם, מתוך זה שלומדים. לומדים יותר כמו במדע, ולאט לאט מתחילים יותר ויותר להבין על מה מדובר. אחרי שהם לומדים כמה זמן, שנה, שנתיים, אולי יותר, הם מתחילים לראות שהדברים האלה בכל זאת, כמה שהם בשכל, כאילו שהם כבר נמצאים בשכל, מונחים בראש, אבל מזה לא יוצא להם שום דבר, הם לא מרגישים את זה. יש כאן חיסרון חדש שהם מתחילים להרגיש אותו, אבל איפה הוא נמצא? לָמה מה שאני לומד לא נמצא בחושים שלי? ואז אתה מתחיל לאט לאט להסביר להם שזה לא יכול להיות בחושים שלהם מפני שהחושים שלהם עדיין בעל מנת לקבל, וכל העולם הרוחני, כמו שכבר קראנו נגיד שנתיים, שלוש, כולו בעל מנת להשפיע. איפה יש לנו על מנת להשפיע? בואו נבדוק, בואו נמדוד.

אם יש במישהו רצון על מנת להשפיע, הוא צריך להתחיל להרגיש שם תופעות רוחניות, ישנן או לא? אז בואו נראה אם כן או לא. איך אנחנו יכולים לראות? בקשר עם החברה. עד כמה שהחברה יכולה להתקשר זה לזה, עד כמה שכל אחד מרגיש זה את זה, עד כמה שממש מרגישים שאין הבדל, אין מחיצה בין זה לזה, זה נקרא שאני מבטל את הרצון לקבל שלי, ואם אני מרגיש את החבר כמו שאני מרגיש את עצמי, זה נקרא שאני כבר עובר לרצון להשפיע. ואז ברצון המשותף ביני לבין החבר אני יכול להרגיש את התופעה הרוחנית. זה אפשרי או לא? זה קורה או לא?

אתה מעמיד אותם במבחן ריאלי כמו במעבדה. אתם מוכנים לשבור את המחיצות ביניכם או לא? אם לא, אנחנו צריכים להמשיך ללמוד בתקווה, זאת אומרת להתפלל שזה יקרה. אבל אם זה לא יקרה, זה לא יהיה. וזה יבוא לסירוגין, פעם אנחנו שונאים זה את זה ורחוקים זה מזה, פעם אנחנו מתחברים כך שאי אפשר כביכול להוציא אותנו מהחיבור זה מזה. ואחר כך שוב נופל הדבק בינינו ואנחנו שוב מרוחקים זה מזה, עפים לכל מיני כיוונים, ואחר כך שוב לאט לאט פתאום מתחברים יחד ואנחנו שוב דבוקים ממש שאי אפשר להפריד. מצבים כאלו אנחנו צריכים לעבור, ורק אז נרגיש שבהתאם לריחוק ולחיבור אנחנו כן יכולים להשיג על מה מדובר בחכמת הקבלה, על מה מדובר בבורא.

כי הבורא הוא בסך הכול אותו הכוח שכל הזמן פועל בינינו. אנחנו עושים פעולות ואת הפעולות האלה הוא מפעיל, אבל הוא בעצמו נסתר, אנחנו מגלים רק את הפעולות שלו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". ואז דרך הפעולות שלו עלינו, אנחנו עפים אחד לשני, אחר כך מתחברים, אחר כך נרדמים, אחר כך מצטמצמים, שונאים זה את זה, אדישים, מכל מיני פעולות כאלה, "ממעשיך הכרנוך", אנחנו פתאום מתחילים להכיר אותו. מה זה "להכיר אותו"? להכיר אותן ההבחנות שפועלות עלינו, על החיבורים בינינו, אז אנחנו משיגים בזה את האורות שלו שמשפיעים עלינו וכך מתקדמים. זאת המעבדה שלנו.

לכן כשאתה אומר שיש לך שלושת אלפים אנשים שאתה מלמד אותם ורוצה כבר לעבוד איתם באמונה למעלה מהדעת, נראה לי שיש לך עוד מה לחכות.

שאלה: המסה העיקרית של האנשים לא רוצים ללמוד מדע או משהו, אלא רוצים רק להשתמש בפירות של החכמים. מה חכמת הקבלה יכולה להציע להם?

חכמת הקבלה היא חכמה מאוד מאוד פרקטית. היא מלמדת את האדם רק פרקטיקה ומה ששייך לפרקטיקה ולא יותר מזה. אבל אם נניח אתה רוצה להיות טבח, אז אתה צריך לדעת מה זה נקרא מים, חום וקור, איך מודדים את המים עם מד חום, איך צריך לקלף, איך צריך לבשל כל ירק וירק, איך צריך לבחוש אותם בתוך המרק, איך צריך לחכות אחר כך ולהכין, באיזו צורה. אתה צריך לדעת את כל המרכיבים האלו, אתה לא לומד תיאורטית משהו. לפעמים אתה צריך גם לראות איך הפירות גדלים, ובאיזו צורה לקטוף אותם ולנקות אותם, לקלף אותם, אחד עם השני עד כמה הם מורכבים או לא. אתה רואה כמה כל מיני קורסים לבישול יש וכמה יש שם חכמה, כמה הם דנים כל פעם, מתבלבלים ומתפלפלים. לכן אני מבין פרקטית, אבל פרקטיקה גם תלויה בידיעת דברים פרקטים, וחכמת הקבלה מדברת רק על זה.

אנחנו לא לומדים את הבורא, אנחנו לומדים על פעולות הבורא בנברא לפי הגדרת חכמת הקבלה, שזה לימוד פעולות הבורא בנברא. לכן אין לנו שום דבר חוץ מפרקטיקה. אבל כדי לדעת את הפרקטיקה אתה צריך גם ללמוד קצת מה אתה מפעיל או מה מפעיל אותך, אחרת אתה תישאר כמו תינוק שלא יודע מה קורה, מכאן ומכאן, מכאן ומכאן, אתה חייב לדעת כל מה שנוגע לך.

שאלה: מה על האדם לעשות אם הוא רוצה להידבק באמונה מעל הדעת?

הוא צריך לקבל את החברים כמו שהם אבל בצורה שהם צדיקים גמורים, והוא רוצה להידבק אליהם בלב ונפש. אם יעשה את הפעולות האלו, הוא ירכוש אמונה למעלה מהדעת. פעולה גשמית כביכול שנמצאת לפניו מביאה אותו לתוצאה רוחנית.

שאלה: כשאנחנו מתחילים להרגיש את הקירבה לחברים, האם אנחנו גם מרגישים את הדברים השליליים, כמו את הדיכאון שלהם או את הספקות שלהם שאלה דברים יותר קשים?

ודאי. לָמה לא? אנחנו צריכים להתכלל מכל מה שיש בחברים, ודווקא הדברים השליליים שיש בחבר אני יכול לקחת ולתקן אותם, וכך "איש את רעהו יעזורו", זה מה שנקרא.

(סוף השיעור)

---

1. ישעיהו, מ"א, ו'↩