שיעור נשים - "המשחק של היום הוא המציאות של מחר"

שיעור 03.07.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: אנחנו בשיעור נשים, נושא השיעור "המשחק של היום הוא המציאות של מחר".

קודם כל נעים מאוד שאני נמצא שוב פעם בשבוע עם קבוצת הנשים העולמית שלנו. אנחנו נקרא את הקטעים האלה ונעבור עליהם, בכל זאת זה חייב להיות כעניין השיעור, ואחר כך כבר נלך עוד לשאלות, תשובות, לכל מיני עניינים אחרים. אנחנו נספיק הכול, יש לנו שעה וחצי, בבקשה.

קריין: קטע מספר 1.

"אמרו חז"ל, בענין מטרוניתא [גבירה] שאלה, מה הקב"ה עושה לאחר שברא את העולם. התשובה היתה, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.). שענין לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כמער איש ולויות"). היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא ענין של רצון וצורך. 

וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון. מה שאין כן בשחוק, אפילו כשאינו משיג את הדבר, לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, אין דבר". שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא רצינות." 

(בעל הסולם. "שמעתי" ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")

כאן אנחנו צריכים לראות, האם המציאות היא מציאות ממשית או שזה כמו משחק, כמו שאנחנו רואים מהחיים, שהבנות הקטנות משחקות בבובות, בכל מיני כאלה דברים ששייכים לטיפול בילדים כי הטבע של האישה דוחף אותה כך להתעסק. אז אומנם אנחנו מחשיבים את המשחק הזה, שזה דבר חשוב, שהוא מחנך, הוא מסדר את הילדה, אבל מה יש לה מזה. אנחנו אומרים שמשחק זה דבר רציני, כי אומנם אנחנו מתחילים במשחק אבל אחר כך דווקא על ידי המשחק אנחנו מגיעים לחיים רציניים ומטפלים בילדים וממשיכים כך את הדור. לכן זה מאוד חשוב לנו שאנחנו הופכים את עצמנו על ידי המשחק לאנשים גדולים, בוגרים, רוחניים.

נקרא שוב.

קריין: שוב קטע מספר 1.

"אמרו חז"ל, בענין מטרוניתא [גבירה] שאלה, מה הקב"ה עושה לאחר שברא את העולם. התשובה היתה, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.). שענין לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כמער איש ולויות"). היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא ענין של רצון וצורך. 

וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון. מה שאין כן בשחוק, אפילו כשאינו משיג את הדבר, לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, אין דבר". שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא רצינות." 

(בעל הסולם. "שמעתי" ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")

אבל ביני לביני, על ידי היחסים שלנו לתהליך שאנחנו עוברים, שזה מגיע מהבורא ואנחנו רוצים לסדר בינינו קשר יפה ונכון, התייחסות לחברה, לבניית החברה, אנחנו בכל זאת מכינים את עצמנו לחיים חדשים רוחניים.

קריין: קטע מספר 2.

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות. 

וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה." 

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

זאת אומרת אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן בכל זאת להתקדם למטרה. ולמרות שאנחנו לא רואים אולי עד כמה אנחנו מתקדמים ואיזה שינויים יש בקשר בינינו ועד כמה הלבבות שלנו נמשכים לחיבור, ועד כמה הבורא נמצא ממש בחיבור הלבבות שלנו, שהוא ממש לוקח לב של כל חברה וחברה ומחבר את הלבבות האלה יחד, שבקשר בין הלבבות נתחיל להרגיש את הבורא שכך הוא מתגלה, לא בלב של כל אחת, אלא בין הלבבות שלנו הנתונים לקשר, למרות שאנחנו לא כל כך מצליחים בזה, אנחנו לא מרפים ידינו אלא יותר ויותר נמשכים לזה, עד ש"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" וכך מתקדמים.

שאלה: קראנו את הקטע הראשון על המשחק, והשאלה היא איפה המשחק ברוחניות?

משחק ברוחניות זה בינינו, שאנחנו רוצים להתחבר והחיבור הזה שאנחנו עושים בינינו דומה למשחק של ילדים, שכך הם מתחברים. אבל בתוך המשחק יש בכל זאת מרכיב מאוד חשוב, מיוחד, שאנחנו על ידי המשחק הזה מעוררים כוחות גדולים עליונים והם פועלים עלינו, מתקנים אותנו ומתחברים בינינו באמת במושג הרוחני.

שאלה: מה זה אומר לתת רוח חיים בעשירייה?

שאנחנו מחברים את העשירייה למצב שאור הבורא מתחיל למלאות אותה, והאור הזה שממלא את העשירייה נקרא רוח חיים שלה.

שאלה: אותם תהליכים שעכשיו אנחנו עוברים, זה כבר מצבים רוחניים או שזו עדיין ההכנה?

זו עדיין הכנה. אם זו לא היתה הכנה אלא אמת, כבר היינו מרגישים את עצמנו שנמצאים במצבים רוחניים, למעלה מזמן, תנועה, מקום בכוחות אחרים, בכוחות של השפעה ואהבה.

שאלה: אנחנו עשירייה צעירה, אנחנו נפגשות כל יום כדי לנסות להתחבר ולהתפלל, אבל אנחנו לא יכולות להרגיש את הקשר הזה בלב. האם אתה יכול להבהיר מהו התהליך הזה של חיבור הלבבות?

חיבור הלבבות זה שאנחנו מבינים שלהשיג את הבורא, מצב נצחי, שלם, אנחנו יכולים אך ורק כשאנחנו מתחברים. את החיבור הזה אנחנו לא יכולים להשיג אלא רק על ידי כוח מלמעלה שלא נמצא בנו, אבל כשאנחנו מתפללים, מבקשים, הכוח הזה מגיע. ואז הוא הוא מתחבר אלינו ומחבר אותנו וממלא אותנו ומסביר לנו מה קורה. זה נקרא גילוי הבורא לנברא.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור על שמחה בעשירייה כשאנחנו עצובים, כשאנחנו בירידה?

למה אנחנו צריכים להיות עצובים? מי מחייב אותנו? אם אנחנו מבינים שמצבי ירידה הם באותה חשיבות כמו מצבי עליה, כי אנחנו מתקדמים קדימה, פעם בצד שמאל ופעם בצד ימין, ואי אפשר אחד ללא השני, אז אנחנו שמחים במה שאנחנו עוברים. ואז אין לנו שום בעיה, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אני רוצה לשאול שאלה שלא נוגעת לקטע, אבל היא מאוד חשובה. אם אני נמצאת במצב שהעולם הגשמי נראה כמו סרט שהבורא מראה לי, וכאילו אני לא צריכה שום דבר, אני מפסיקה להרגיש עליות וירידות ונשארת רק תפילה עבור העשירייה, האם זה טוב או רע?

זה מצוין, שיהיה ככה, ותרגישי אחר כך איך שזה מעלה אותן, אותך. זה יעלה אותך ואת תרגישי את זה.

שאלה: לאחר שעברנו על השיעורים של העליות וירידות, אני חושבת שצריכה להישאל שאלה על שגרת העבודה. פעם שמענו ממך שעבודה בחברה היא מאוד פשוטה, זה סדנה, שיעור, הפצה. האם שגרה כזו מספיקה כרגע או שצריך להוסיף לכאן רגשות, איזו תשוקה?

אני מציע לך עשרה גרם של התפעלות, שמונה גרם של אהבה, עשרים גרם של התרגשות, וכמה גרמים של אדישות, וכך בצורה כזאת תתחילי להרכיב את הכלי הנכון. הבנת?

תלמידה: כן. אבל לגבי השגרה בקבוצה, בעשירייה. השגרה היא בסדר, העבודה בסדר, אבל איכשהו היא נהיית יותר נינוחה, אנחנו מתרגלים אליה. זה טוב, אנחנו עובדים, אבל אנחנו רגילים.

זה טוב מאוד. מיום ליום כך אנחנו צריכים להתקדם. אבל בתוך אותה העבודה, ברוטינה הזאת, אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להגדיל את החשיבות.

שאלה: אמרת שהמשחק לא רציני כמו הרצון. האם המשחק צריך להיות חשוב?

כן, משחק זה מאוד חשוב. וכדאי לנו לשחק בכל מיני אמצעים של משחק, כדי להגיע מהמשחק למצב האמיתי. זה נקרא שאני משחק כמה שאפשר אפילו ברצונות שלי הלא אמיתיים, כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי", הבורא כבר מסדר לנו מצבים אמיתיים. כדאי כל הזמן לשחק. ולשחק זה נקרא להתייחס אחת לשנייה, אפילו שאין בינינו משיכה מהלב, אבל אנחנו עושים כאילו שזה ישנו.

שאלה: למה מלכתחילה אנחנו מרגישים הנאה מהשקר. ומה זה שקר ברוחניות?

אנחנו נהנים משקרים, בגלל שהשקרים ממלאים את הרצונות האגואיסטים שלנו. אנחנו מעוניינים לשקר לעצמנו אפילו, מכל שכן לאחרים, מפני שזה ממלא את הרצון לקבל שלנו. לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב, אנחנו מתעלים מעל השקרים, מתחילים פשוט לא לקבל אותם, לזלזל בהם. ואז עוברים לאט לאט בהדרגה, ל"עולם האמת" מה שנקרא.

שאלה: האם הביטחון שאנחנו משיגים בעשירייה, מגלה את הרשימות?

כן. כשאנחנו עוסקים ברוחניות, אנחנו מזרזים את התגלות הרשימות השבורות. ואז יש לנו כל פעם כל מיני מצבים, אבל מצבים לא טובים כל כך. ככל שאנחנו רוצים לגלות אותם בצורה נכונה, הם מתגלים בצורה עוד יותר לא נכונה. כי הן צריכות לצאת כל הרשימות האלו ולהתגלות, שאנחנו נעבוד מעליהם לחיבור. אם אנחנו כל הזמן עובדים בינינו לחיבור וכל הרשימות שמתגלות אנחנו מעבדים אותן מרע לטוב, מהפירוד לחיבור, אז אנחנו מהר מאוד גומרים את כול התהליך שלנו ונכללים יחד להיות בכלי אחד.

שאלה: איזה פעולות פרקטיות בעשיריות חוץ מהמפגשים והסדנאות היומיות שלנו, תוכל להמליץ לנו כדי להפוך את המשחק למציאות?

אני ממליץ לכם לשמוע שיעור בוקר. סתם כך שיהיה בבית, נגיד כשאתן עושות איזה עבודות מטבח, או משהו ואתן שומעות את השיעורים האלה. שיעור בוקר זה מאוד חשוב. ויש עוד הרבה אפשרויות לשמוע כל מיני דברים, יש לנו ארכיון כל כך גדול, אז שימו לעצמכם את התקליט ותשמעו. כל דבר מוסיף, כל דבר. אבל העיקר מה שאנחנו לומדים בשיעורי בוקר, ודברים שאנחנו מדברים איתכן כאן.

שאלה: איך להבין טוב יותר מה זה הקשר הנכון?

ההתכללות, התחברות נכונה, זה שאנחנו רוצים לעזור אחת לשנייה. שאני רוצה לעזור לכל חברה וחברה, זה נקרא התכללות והתחברות הנכונה.

שאלה: איך לשחק מחבואים בצורה אפקטיבית עם הבורא, כדי לגלות אותו מאחורי כל חברה בעשירייה?

להשתדל בכל הכוח להרגיש שהבורא עומד אחרי כל חברה וחברה, לדרוש.

שאלה: איך אנחנו יכולות ליצור אווירה כזאת בעשירייה, שתאפשר לנו לא לקחת ברצינות את המצבים הלא נעימים שהרצון לקבל מראה לנו?

אתן צריכות לדבר על זה, וכבר להיות מכוונות לכל מיני מצבים שמתגלים, ואתן מקבלות אותם בצורה שזה רק כדי לעורר אתכן לחיבור. תנסו, יש מצב לא טוב, אתן מתחברות יחד, המצב הלא טוב הזה נעלם והוא מתהפך לטוב.

שאלה: האם משחק איכשהו עוזר לתקן את תפיסת המציאות? ואם כן אז איך לא להתבלבל כאן?

זה שאנחנו משחקים, אנחנו בזה מקרבים את עצמנו למצב הריאלי. איך? תלמדי מהילדים איך הם משחקים ומזה מקדמים את עצמם, להבין מה קורה בעולם הגדול.

שאלה: האם אפשר למדוד את הגדילה הרוחנית של העשירייה, בזה שאנחנו יכולות להבדיל בין האמת לשקר. ואנחנו מפסיקות לפחד מהאמת, למרות שאור האמת כאילו מגלה את החסרונות שלנו ואת חוסר החיבור בעשירייה?

זה נכון. זה נקרא שאנחנו כבר מתחילים להתפתח בצורה רוחנית.

שאלה: מה קורה אם יש קונפליקט בעשירייה שעובדת ופועלת חזק, שגורם לחלק מהחברות לריחוק, לעייפות, אי רצון לעבוד בעשירייה. ממש אתה כבר מרים ידיים ואומר אין לי כוח יותר, מה קורה ברגע הזה?

אסור לנו לעזוב את זה, צריכים בכל זאת להשתדל אולי משהו לשנות. אבל אין מה לעשות. הרצון נעלם בטוח, כל הזמן וצריכים כל הזמן לחדש אותו, וצריכים לדאוג. וגם להתפלל כל אחת עבור האחרות "איש את רעהו יעזורו". ולקרוא על זה פסוקים, מאמרים, חומרים, על איך אנחנו יכולים לדאוג ולעורר את השני, הכול תלוי בי.

תלמידה: אני עצמי משתדלת מאוד לשחק, להביא מרץ והתפעלות והתרוממות לעשירייה ולשתף בהפצה והכול. ויש חברות שרואות בזה שחצנות שלי, שאני שחצנית וגאוותנית איך שאני מציגה את הדברים. אני לקחתי את זה מאוד לתשומת לבי, השאלה אז איך עושים את זה בצורה נכונה, מביאים מרץ ושמחה שחברות לא יקבלו מזה דחייה?

דברי איתן בצורה ישירה, שאת רוצה להגיד זה וזה מצד אחד. ומצד צד שני את מפחדת שהם לא יקבלו את זה נכון, ולכן את רוצה להגיד מה שאת רוצה להגיד, ושהן בכל זאת אם הם ירצו אחר כך לעשות ביקורת, שיעשו ביקורת. אבל אם לא תגידי להן את זה מה שאת רוצה להגיד, אז זה יחסר מהחברה ולא יוכלו להתקדם. ולכן את בכל זאת מדברת ורוצה לקדם אותן, והן אז יגיבו ואולי יתקנו את זה. דברי איתם בצורה ישירה.

תלמידה: כלומר להגיד להם שאני רוצה לבוא ולתת להם התפעלות, אבל אני מפחדת שזה יצור דחייה והכול?

כן, נכון.

שאלה: כשהתכוננו לשיעור הזה עלתה שאלה, האם כדאי בעבודה הפנימית של כל חברה בעשירייה, לעקוב אחרי עצמה, איך הפעולות שפעם היו משחק הופכות להיות לפעולות אמיתיות, האם יש בזה רווח רוחני?

אני לא חושב שאתן יכולות עכשיו לעשות כזה פיקוח, בקרה, אבל בעתיד אנחנו נגיע לזה. בינתיים שאלות כאלה הן מאוד מאוד מורכבות בשבילנו.

שאלה: שאלה לגבי הקטע הראשון. כתוב בקטע שהמשחק צריך להיות להיעשות כמו ילד. ובתמימות הזאת בספונטניות הזו, להיות כל כך נקי שלמרות החיכוכים והבעיות שיכולות לעלות, שברגע אחד יכול להיות טוב או לא טוב, אבל איזו השוואה יש בין המשחק עם הילד והמשחק עם הלוויתן?

משחק של הילד זה משחק מאוד חשוב, כי הוא כולו בנוי מלמעלה כדי שהילד יגדל. ולכן משחקי ילדים הם מאוד חשובים, ולכן אנחנו כל כך משקיעים בלבנות לילדים בכל שנה ושנה, בהתקדמות האנושית גם לכל דור ודור, משחקים בהתאם לזה, כי זה מכין אותם לחיים.

אבל כשאנחנו מדברים על משחק עם לוויתן זה משחק מאוד מאוד גדול, כי לוויתן זה נקרא כל אותו הרצון לקבל הגדול, שהבורא ברא כדי להתייחס לרצון לקבל הזה ברצונו להשפיע. ולכן זה נקרא "משחק של הקדוש ברוך הוא עם לוויתן".

אני מאוד מקווה שאנחנו מגיעים לאט לאט לשחק עם לוויתן, ולהשתתף במשחק של הקדוש ברוך הוא עם לוויתן בכל מיני האופנים, זהו. הרצון לקבל שאנחנו צריכים לתקן בעל מנת להשפיע, זה נקרא משחק של הבורא עם לוויתן. ואנחנו נמצאים באמצע בין הבורא לבין הלוויתן, וכמה שאנחנו מתקדמים לתיקונים האלו, כך אנחנו מחברים את עצמנו עם הבורא ועם הלוויתן ואנחנו באמצע.

שאלה: האם העוצמה של הירידה היא כמו העוצמה של העלייה?

שאלה ידועה וזה לא תמיד כך, אבל רצוי שזה יהיה כך, שבירידה אנחנו כבר נוכל לאתר את העלייה שצריכה לבוא אחרי הירידה. אם אנחנו מתייחסים נכון לירידה, אז אנחנו יכולים אם כך להבין ממנה את העלייה הבאה אחריה.

שאלה: איך באופן פרטי להעביר את הרשימו מרע לטוב?

זה הכול תלוי בנו. הרשימו הוא שבור ואין לו שום עוצמה, הוא מראה לנו רק מצב שבור. ואנחנו צריכים להתייחס למצב השבור הזה מהחיבור שלנו, מהמטרה שלנו, מכל הלימוד שלנו, ואז אנחנו מעבירים על ידי התפילה לבורא, את המצב שהרשימו רוצה לעורר בנו כמצב השבור, למצב השלם. זאת לא בעיה, רק שימו לב איך לעשות את זה ואתם תצליחו בטוח.

שאלה: לפי הקטע כל מה שיוצא מהרצון הוא הכרחי. יש רושם כזה שכל הרצינות והחשיבות מגיעות מהאגו וכאילו הבורא הוא הג'נטלמן הכי לא רציני. איך להתייחס לרצינות הזאת ואיך להשיג קלילות של משחק ושמחת הנאה עם הבורא בלי חשיבות ורצינות של עצמי ובכלל להשתחרר מהמסגרת הזאת?

את מאכזבת אותי, אנחנו לא מחפשים שיהיה לנו קל ושיהיה לנו נעים, אנחנו מחפשים איך על ידי חיבור בינינו, אנחנו יכולים לשמח את הבורא. כמו שאמא אומרת לילדים, "תשחקו יפה ביניכם תעשו לי טובה, אתם רוצים שאני אשמח מכם, אז תתחברו ביניכם ויהיה טוב". תעשו אותו דבר כלפי הבורא, תתחברו ביניכן ואת החיבור שלכן תגישו לבורא, והוא יתגלה בתוך החיבור הזה ויהיה יחד איתכם. תכינו לו כלי לגילוי שזה מצב, מקום החיבור ביניכם.

שאלה: האם זה נכון שהמשחק בעבודה לא מזין, לא נותן אוכל לרצון לקבל לעצמו, ולכן הוא מקדם את ההשפעה?

כן נכון.

שאלה: ממה שהבנתי, ממה שאנחנו משוחחים עכשיו על לוויתן, הוא הרצון הגדול הזה, המשחק הזה של לקבל ולהשפיע, לפי הטקסט אומר שכל מה שאנחנו עושים כדי להגיע לדבקות עם הבורא, אנחנו לא צריכים לקחת אותו כל כך ברצינות? איך אני יכולה להבין את ההבדל הזה מתי זה משחק ומתי זה רצון?

אם זה מכוון לחיבור בינינו ומבינינו לבורא זה משחק רציני, למרות שמשחק, כל החיים שלנו זה משחק, כי אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להעביר את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: תודה רבה על התשובות שלך ועל האפשרות לשאול שאלה. האם העבודה בהשפעה מוחלטת זה שלא יהיה לנו רצון לקבל שום הנאה עבור העבודה שלנו כי כך נוהג הבורא? אז איפה היישום מטרת הבריאה להנות לנבראיו?

איך את מדברת שבעולם במעשה השפעה אין תענוג? איך זה אין תענוג? איך אימא נותנת לתינוק שלה, ויש לה מזה תענוג הרבה יותר גדול ממה שהיא לוקחת בעצמה. זה לא נכון, התענוגים שיש בהשפעה הם פי תר"ך פעמים, הרבה יותר גדולים ממה שיש בקבלה, רק אנחנו לא יכולים לראות אותם, הם נסתרים מאיתנו. אבל באמת, יש בהם תענוגים גדולים מאוד. תנסו.

תלמידה: אבל לגבי הקטע הראשון, יום ולילה, כתוב שמטרת הבריאה היא שהעבודה תהיה בהשפעה בלבד ושלא יהיה שום רצון לקבל הנאה עבור עבודתו. וזוהי מדרגה עליונה כי כך נוהג הבורא עצמו וכולי. כלומר, בדרגה הגבוהה של השפעה חלוטה אנחנו לא מקבלים הנאה לעצמנו. אז יש איזשהו בלבול.

מטרת הבריאה. איך נקראת מטרת הבריאה?

תלמידה: להנות לנבראיו.

אז מה את אומרת בעצם?

תלמידה: יש לי בלבול, שכאן כתוב שאין שום רצון לקבל עבור עבודתו.

זה לעצמך. אבל שהוא מעביר את התענוג הזה לכל האחרים, אז נגלה התענוג המושלם, השלם, בו ובכולם.

שאלה: אמרת שמהשקר מתמלאים הכלים האגואיסטים שלנו, אבל איך יוצא שכשאנחנו ממלאים את הכלים האגואיסטים אנחנו נגיע בעצם לכלים האלטרואיסטים? האם אנחנו נתעייף מהשקר ונבקש מהבורא?

אני לא מקווה שזה יקרה, אבל אני לא חושב על זה. אבל יש מאור המחזיר למוטב, אור מיוחד שאנחנו מעוררים, וכשהוא משפיע עלינו הוא הופך את הטבע שלנו לקבלה להשפעה, ואז אנחנו נהנים מזה שאנחנו משפיעים. כך זה קורה.

שאלה: בטקסט כתוב שבעל הסולם אומר, שההבדל בין משחק ורצון זה הצורך, החיסרון. ואחר כך הוא אומר שאם למישהו אין את מה שנקרא "חיסרון" אז מה התועלת מהמשחק אם אנחנו לא משיגים בסוף חיסרון?

אנחנו משיגים חיסרון להשפעה.

שאלה: אני רואה שהחברות שלי מושלמות אבל אני גם רואה שיש להם חסרונות. אז איך צריכה להיות התפילה בין שני הניגודים האלה? יש להם חסרונות אבל הם מושלמות.

גם חסרונות וגם שלמות, הכול צריך להתחבר בתפילה כי התפילה בעצמה היא מחברת בין הבורא ואנחנו, אנחנו מלאים חסרונות והבורא שלם. ולכן אין בעיה, בכל מצב, בכל הבחנה שישנה בבריאה יש שני חלקים הללו.

שאלה: בשיעור הקודם ענית לתלמיד ואמרת שהעשירייה צריכה להיות פוליסת הביטוח שלנו לצאת מהר מירידות. לאיזו אווירה, הרגשה, אנחנו צריכים להגיע בעשירייה כדי שהחברות ירגישו את הביטחון הזה, ולאיזו תפילה בעצם אנחנו צריכות להגיע כדי שזה יתקיים בעשירייה שלנו?

שאתן תהיו מחוברות ביניכן, ובקשר ביניכן יתגלה הבורא, ונוכחות הבורא בקשר ביניכן הוא יתן לכן ביטחון במלואו.

שאלה: המשחק הזה הוא קורה לפני כל מדרגה, או שזאת תקופה יותר ארוכה של הכנה, לפני הכניסה לרוחניות?

לא, אנחנו נמצאים כבר בדברים כאלו. יש ביניכן כבר כאלו שנמצאות בכל המדרגות האלה, מצבים האלו יותר ויותר.

תלמידה: אפשר להבהיר רגע? היא התכוונה אם המשחק הזה קורה לפני כל מדרגה או לאורך כל ההכנה באופן כללי?

מה זה חשוב? גם כך וגם כך, אי אפשר להגדיר.

שאלה: אם אנחנו לא נצליח להתקדם בעולם הרוחני מה יקרה עם העולם הגשמי?

אין דבר כזה, העולם הגשמי הוא ימשיך לרדת עד שזה יחייב אותנו בכל זאת לתקן את עצמנו. אין ברירה, אנחנו נהיה מחויבים או על ידי תורה או על ידי ייסורים, יש שתי דרכים, עד שאנחנו מחייבים את הבורא שיתקן אותנו.

שאלה: נאמר שלפני שהגיע לחברה היה מיואש מעבודתו. איך יכולה להיות עבודה רוחנית לפני שאדם מגיע לקבוצה? אנשים שמגיעים אלינו לקבוצה הם כבר עוסקים בעבודה רוחנית?

יכול להיות שאדם נמצא כבר כמה שנים עד שהוא מגיע אלינו ולומד ושומע, ובכל זאת עדיין לא נמצא ממש קשור לקבוצה, לעשירייה. אז בכל זאת זה גם נחשב לחלק מהעבודה הרוחנית.

שאלה: כשאנחנו מרגישים את המשחק מהבורא ואנחנו מרגישים גם כעס, אז איך אנחנו אמורים להגיב בתוך העשירייה כשאנחנו מרגישות תחושות שונות בינינו?

אתן צריכות להגיע לתחושה משותפת ואז להפנות אותה לבורא, ולא לפחד שהתחושה הזאת היא תהיה שלילית. אבל שתהיה משותפת, זה העיקר.

שאלה: מה זה רשימו ואיך נוכל להבין שמגיע רשימו חדש?

הרב: "רשימו" זה נקרא מידה, אינפורמציה על המצב הבא השבור שאנחנו צריכים לתקן אותו ואז אנחנו נעלה למדרגה הבאה עד גמר התיקון.

שאלה: האם מחלה פיסית של חברה בעשירייה נחשבת לירידה?

לא, אבל היא יכולה להיות נחשבת כתנאי לעלייה.

שאלה: כדי לצאת מירידה שווה לשחק שאני משנה את המצב שלי כדי שאני אוכל לעלות? כדאי לשחק את זה?

כן, אנחנו דיברנו על זה הרבה, מעניין שעכשיו רק שואלים על זה.

שאלה: אצלנו בעשירייה אנחנו מאוד רציניות וקשה לנו לשחק ואנחנו מתביישות לבקש להתפלל אם יש כל מיני הפרעות. הציעו לנו לשחק במשחק שחברה לוקחת על עצמה איזשהן תכונות שמנוגדות לתכונות שלה, למשל חברה שיותר ביישנית, להיות יותר נחושה וכזאת שמבטאת את עצמה, אבל אנחנו לא מצליחות לשחק את זה. איך היית מציע לנו, ממליץ לנו איזשהו משחק ומה המשמעות בכלל במשחק הזה?

משחק זה דבר רציני שעל ידי המשחק אנחנו עולים מהמצב הנוכחי דרך משחק למצב האמיתי. כמו שילדים, כמו שבכל לימוד שאנחנו כך לומדים, מקצוע או משהו, אז משחקים כאילו במקצוע הזה עד שנעשים מומחים ואז מתחילים לעבוד. ולכן אל תסתכלו על משחק שזה כאילו כלום ולא שווה ולא חשוב. זה לא משחק, פשוט אנחנו עוד לא נמצאים בתנאים של מדרגה הרוחנית ולכן אנחנו משחקים את המדרגה הזאת בינתיים. אבל הבורא מתחשב במה שאנחנו עושים.

שאלה: מה לעשות עם הבושה, אם אנחנו מתביישות לפנות לעשירייה ולבקש שיחשבו עלינו, לפתור כל מיני בעיות גשמיות?

תדברו על זה ביניכן האם זה נהוג לא נהוג, כדאי לא כדאי ביניכם, ואז מה שהעשירייה תחליט כך תעשו. ישנן עשיריות שמתפללות על הבריאות ועל כן מיני הצלחה גשמית, וישנן כאלה שלא שומעות את זה ולא מקבלות את זה, אלא רק על העלייה הרוחנית.

שאלה: בזמן האחרון אני מרגישה הרבה יותר את עצמי, את הדעות שלי את האופי שלי, פחות ממה שהייתה כשנפגשנו פיסית. איך לעבוד נכון עם ההרגשה הזאת?

זה תלוי ביחס שלך.

תלמידה: מה זאת אומרת?

תנסי להתייחס ברצינות למה שיש לך עם החברה, ושבאמת הכול תלוי עד כמה שאתן מתפעלות כל אחת מהחברה. וזה לא חשוב אם אתן נמצאות פיסית יותר או פחות, רואות אחת את השני, או שומעות ובכלל אפילו לא שומעות. העיקר זה חיבור בלבבות, אתן רוצות שזה יתקיים או לא, אם רוצות שזה יתקיים אז שם תהיה הרוחניות שלכם, תתחילו להרגיש. אם אתן לא נמשכות לזה אז לא.

שאלה: אז אני לא צריכה לנסות לדכא את המחשבות שלי, אלא פשוט להוסיף בחיבור עם חברות, כן?

כן, אבל בחיבור לא פיסי זה לא כל כך חשוב. מה, אנחנו ילדים קטנים שחשוב בשבילנו להיות מחובר פיסית, להחזיק זה את זה ביד?

קריין: אנחנו עוברים לחלק השני של השיעור, בו אנחנו קוראים קטע של הרב"ש.

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם," זאת אומרת, הבורא מנהל את הכול, מכל דבר הקטן ביותר, מאטום וחלק של אטום ועד המולקולות, וגופים, ומדינות, ובני אדם, ועולם הזה ועולם הבא, הכול. הבורא זה השדה שכולל בתוכו את כל הבריאה. וכל מה שקורה זה אך ורק אחרי שהוא קובע ומחליט ומבצע ועושה. מלך, מחליט ועושה ומגן, הכול זה הבורא.

ולכן לא נשאר לאדם כאן מה לעשות, אלא רק לנטרל את הרצון לקבל שלו ולא להפריע לבורא לעשות את העבודה. ודווקא העבודה הזאת שאדם עושה כדי להקטין את הרצון לקבל שלו, ולא להיות כאילו הוא המנהל את העולם, דווקא העבודה הזאת שאדם מבטל את האגו שלו, היא נקראת "עבודת ה'". שעל ידי זה האדם מגלה את הבורא ככוח הפועל היחידי בכל המציאות. שוב.

קריין: קטע של הרב"ש.

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

שאלה: בקטע הוא מדבר על כך שהבורא מכריח את האנשים לעשות את המעשים שהם עושים. איך אנחנו יכולות להבין זאת כאשר האדם בוחר או כשאנחנו מחליטים לפעול לטובת התורה או לא, זה לא הולך בניגוד לחופש הבחירה?

חופש הבחירה שלנו ניתן לנו אך ורק כדי שאנחנו ניתן לבורא לפעול, אך ורק זה חופש הבחירה שלנו, שום דבר חוץ מזה. או שאנחנו פועלים על ידי האגו שלנו, וודאי שזו לא בחירה חופשית ולא פעולה חופשית. או שאנחנו נמצאים למעלה מהאגו שלנו, בתכונת הבינה, ואז נותנים לבורא לפעול. אנחנו בקיצור יכולים להיות באחד משני מצבים, או כעבד הבורא, או כעבד של האגו שלנו, אחד משניים, זה הכול.

שאלה: מה אני צריכה לשאוף לראות מאחורי האנשים שהבורא מראה לי?

אני רוצה לראות בכל העולם רק כוח אחד, את הבורא שפועל, זה מה שאני רוצה. שום דבר לא חשוב לי יותר. כך אני מגלה ש"אין עוד מלבדו", ואז אני מגלה גם שהוא טוב ומיטיב.

שאלה: איך להיות יותר ראויות לזכור כל הזמן ש"אין עוד מלבדו", איך להיות ראויות לזכור את זה בכל רגע?

אתן נמצאות בקבוצה, ואתן צריכות לעורר כל אחת את חברתה ש"אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב", ושאתן רוצות לגלות אותו ביניכן יחד. זה התפקיד, זו מטרת החיים שלכן. לא צריכים חוץ מזה שום דבר, רק את זה לגלות. ואתן יכולות לעשות את זה.

שאלה: למה יש שמחה מההבנה שאתה לא יכול בעצמך לעשות שום דבר, אלא רק הבורא עושה הכול ויעשה. איך בכל זאת לא לשבת בשקט?

אנחנו צריכים להתקרב למצב שאנחנו יכולים לחייב את הבורא שהוא יגלה לנו את כול הפעולות שלו, המעשים שלו, שהוא יתגלה. אבל אנחנו יכולים לחייב אותו להתגלות אך ורק כשאנחנו מבקשים ממנו יחד.

שאלה: אם הבורא עומד מאחורי החברות שלי בעשירייה, האם זה אומר שכל מה שמפריע לי בחברות זה בדיוק מה שאני צריכה לתקן בעצמי, הוא ממש נותן לי לראות מה לתקן?

כן.

שאלה: לפני שבוע דיברת בשיעור על העניין שהבורא הוא כמו בחור. היום בקטע שקראנו אמרת שאנחנו עבד, או של הבורא או של הרצון לקבל שלנו. ואני כל הזמן מבקשת, מבקשת בשביל החברות, מבקשת בטח גם בשבילי, ואני לא נענית הרבה מאוד פעמים, בעיקר לא בשביל החברות. למה אנחנו מתפללות כל יום ועושות את העבודה הזאת, בשביל להכין לו כלי או בשביל התוצאה של מה שהוא ייתן לנו?

התוצאה צריכה להיות שאנחנו מבקשות והבורא בהתאם לזה מתגלה, אבל בצורה שהוא בוחר איך להתגלות. אם את רוצה שהוא יתגלה באיזו צורה מסוימת ומבקשת, לאו דווקא הוא חייב כך לעשות. אלא תבקשו, ותתחילו אחרי הרבה בקשות לראות איך הוא מתגלה, ויכול להיות שזה בצורה אחרת לגמרי ממה שאתן מבקשות.

שאלה: איך הסאה הזאת מתמלאת?

רק על ידי התקרבות בינינו בתפילה אנחנו מתחילים להרגיש איך כל התהליך הזה הוא מתממש. אין לי שום אפשרות לענות על זה אחרת.

שאלה: להיות עובד ה' או עבד לרצון לקבל שלו, זו החלטה שמקבל האדם?

כן, אבל הזדמנות לזה נותן הבורא.

שאלה: הבורא מראה לנו תמונות שונות, לפעמים יש גם הודיה וגם בקשה, ולפעמים יש רק מצב של בקשה או רק הודיה. האם אפשר לשחק בתפילה, ואם אין את הבקשה לפחות לשחק בזה?

כן, ודאי. אנחנו צריכים להשתדל לבקש, כל הזמן לבקש, אפילו שאנחנו לא כל כך צריכים את זה. כמו ילדים קטנים, לפעמים הוא לא רוצה כלום אבל הוא מנדנד ורוצה, והוא לא רוצה, אבל בכל זאת, כי הוא רוצה קשר אלינו ולכן הוא כך בוכה. זה לא בכי, אנחנו מבינים את זה, אבל הוא רוצה קשר, תשומת לב. כך אנחנו גם צריכים ללמוד מזה ולפנות לבורא.

תלמידה: מאיזה מקור לקחת את האנרגיה החיובית הזאת כדי לשחק כך שהחברות יתפעלו ובאמת לפנות לבורא מעומק הלב?

מתוך אהבה בינינו.

שאלה: איך לארגן את עצמי כך שאני לא אפול למצבים האפורים, אלא לעבור מהר ממצב ירידה למצב העלייה?

רק על ידי חיבור בינינו אנחנו נוכל להחליף זה בזה כל מיני רשימות ומצבים, ואז לא נרגיש את הנפילות הפרטיות אלא רק כלליות. חיבור, כל הזמן חיבור המתגבר.

שאלה: איך לשלב את מה שאנחנו רואות מתוך חוסר התיקון שלנו ואת מה שאנחנו צריכות להאמין שזה באמת?

אנחנו רואים לפי הרצון המקולקל שלנו, ואנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב שכולנו מחוברים, כולנו אוהבים זה את זה, והבורא מתגלה בקשר ובאהבה בינינו.

שאלה: איך אדם הופך להיות ראוי לאמונה שהבורא עושה הכול, איך מודדים את זה?

אנחנו לא יכולים למדוד, אנחנו צריכים לעשות כול מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות וכך נתקדם. למדוד את המצבים שלנו אנחנו עדיין לא יכולים. אנחנו לא יכולים לשקול אף רצון, אף כוונה, אף מצב בינינו, כמה מתקרבים, מתרחקים, כמה הבורא יותר קרוב אלינו, שום דבר אנחנו לא יכולים למדוד לצורה נכונה, הכול זה לפי הרגשות שגם משתנים ממצב למצב. אין לנו שום דבר קבוע, אין יסוד. אנחנו יודעים שכדי לעשות מדידה אנחנו צריכים איזשהו מצב, מדרגה, שממנה והלאה אנחנו מודדים את הכול, אין עדיין כזאת מדרגה, מדרגה כזאת היא נקראת צמצום, עוד לא הגענו לזה.

שאלה: כתוב "אבל שהוא עדיין לא ראוי שידע שהבורא מחייבו". אני צריכה להרגיש לא ראויה להיות כלי לעבודה?

כן, את צריכה לגלות כמה שאת מקולקלת. אבל בתנאי שאת רוצה להיות מתוקנת מגלים לך כמה שאת מקולקלת, ואחר כך את באה ומתקנת את עצמך.

שאלה: התעלינו מעל שנאה גדולה בעבר, אבל עכשיו אנחנו מרגישות שלום ורגיעה, מעכשיו ואילך איך אנחנו יכולות להתקדם?

על ידי חיבור ביניכן המתגבר.

שאלה: איך להבין מה הבורא רוצה ממני ואיזה פעולות אני צריכה לעשות?

רק פעולות החיבור, על ידיהן מבררים את כול המצבים הנכונים והטובים.

שאלה: יש לנו שאלת סיכום לשיעור הזה. מה היית ממליץ לנו אם אנחנו פתאום מתעייפות מלשחק, איך לשמור על ההתלהבות מהמשחק ולאיזו מציאות עלינו לשאוף?

להעלות חשיבות למשחק, אין לי יותר מה להגיד. להעלות חשיבות למשחק.

לשיעור הבא אני מבקש לא להביא כל מיני פסוקים, אנחנו רואים מה שאנחנו עושים במשך הזמן, אז לא צריכים לשפוך כל מיני חומרים, זו רק עבודה קשה שאתן עושות. אלא לראות מה באמת הקהל שלנו רוצה, במה הוא מעוניין, לפי זה אנחנו צריכים לבחור חומר כמה שיותר קרוב לקהל הנשים האלו שנמצאות איתנו.

כל טוב לכן, בהצלחה, בריאות, שלום במשפחה, ושתהיה לכן קורונה על הראש, וחס ושלום לא אחרת. כל טוב.

(סוף השיעור)