שיעור בוקר 14.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 6.

כל העבודה שלנו היא לתקן את הכלי שנקרא "נשמת אדם הראשון", הרצון הכללי שהבורא ברא וריסק אותו לחלקים רבים, ובכל אחד מאיתנו יש חלק קטן מאותו הכלי, לכן אנחנו נקראים "בני אדם", כי יוצאים מאותו הרצון שנקרא אדם, "אדם הראשון". וכל העבודה שלנו לחבר בחזרה על ידי המאמצים שלנו את הרצונות המפוזרים, המנותקים, המרוחקים שלנו זה מזה לרצון אחד, ודאי שיש בזה עבודה גדולה, כי החלקים האלה נפרדו והם מרוחקים זה מזה בשינוי צורה ביניהם ואיך אפשר להדביק אותם.

למשל רצון לקפה ורצון לדעת ולקרוא משהו, לשמוע, להרגיש משהו, רצונות שונים לגמרי ואנחנו צריכים לחבר אותם לפי האופי, לפי הקרבה ביניהם או אפילו הריחוק ביניהם. ולפי כל מיני הבחנות שאנחנו לומדים בדרך, על ידי אילו הבחנות אנחנו יכולים לצרף את הרצון הזה לרצון הזה, לרצון ההוא וכן הלאה, עד שבסופו של דבר אנחנו מקבלים רצון אחד ששם כל הרצונות האלה מורכבים, מחוברים כרצון אחד.

והרצון הזה ככל שהוא נעשה עוד ועוד מלוכד, מחובר, אחיד, בזה הוא יותר מרגיש, מגלה את הכוח עליון שיצר אותו, את הבורא, לכן הוא נקרא "בורא" שברא אותו. זאת העבודה שלנו. נקווה שאנחנו עוד מעט נרגיש את זה בפועל, אבל שאנחנו נמצאים כבר בדרך לזה, אנחנו יכולים להבין שכן.

הכוונה שלנו צריכה להיות עוד ועוד מכוונת לחיבור, ש נראה בכל פעולה ופעולה מה המטרה, מה אני הולך להשיג.

והמטרה שלי בכל היחס לחיים, לבורא, לחברים, לעצמי, למצב שאני בו נמצא, כל פעם אני חושב רק על זה שאני על ידי הפעולה, על ידי המחשבה, על ידי הרצון, אני רוצה לדחוף קדימה את הרצונות האלה השונים שהם יהיו עוד ועוד מחוברים, מלוכדים, כך שבסופו של דבר זה יהיה רצון אחד, והרצון הזה יהיה רק רצון להשפעה הדדית של כל הרצונות שכוללים את הרצון הזה האחד.

הרצונות השבורים הם הפוכים מחיבור, לא רוצים חיבור, הבורא עשה כך בכוונה כדי לתת לנו הזדמנות להרגיש מה ההבדל בין הרצון השבור לרצון האחיד, ועל ידי זה אנחנו מתחילים להשיג אותו "כיתרון אור מתוך חושך", וכך אנחנו מגיעים להשגת הבורא. וכל הרצון שברא מלכתחילה עוזר לנו, הוא כולל את מצבו השבור כי הבורא פירק אותו עד הסוף לאלף אלפי אלפים של חלקים מנוגדים, ואחר כך עוזר לנו לפי בקשתנו להתחבר ולהשלים זה את זה.

ואז יוצא שאנחנו נכללים גם ממינוס וגם מפלוס, ואז בלהרכיב פלוס ומינוס יחד, אנחנו מרגישים עד כמה יש ברצון המחובר עוצמה לעומת עד כמה יש חולשה ברצון המפורק. ולזה אנחנו צריכים להגיע. ובהבדל בין פלוס למינוס, בין הרצון שבחיבור לבין הרצון שבשבירה, אנחנו נרגיש את כל העוצמה והעומק של הבריאה, את כוונת הבורא, עבודת הבורא ואת עצמנו. בעצם על כל היתר נדבר.

שאלה: איך את הרצון הנפרד ניתן לחבר עם הרצון הכללי, עם המערכת הכללית?

מלכתחילה כל הרצונות היו רצון אחד, הרצון הזה היה רצון להטיב לנבראיו, רצון הבורא. הבורא שבר אותו, הגיע לשבירת הכלים ובשבירת הכלים כל הפירורים, כל החלקים ממש עד הקטנים ביותר התרחקו במרחב הזה שבו נמצאים לפי גודל הפירוד שביניהם, שהתגלה בזמן השבירה, ואז יוצא שיש כאלה כלים, כלומר רצונות שהם יותר רחוקים זה מזה ויש כאלה שיותר קרובים זה לזה.

זה כמו שאנחנו רואים בשמיים, מסבירים לנו חכמים שהיה פעם מפץ גדול וכל היקום שלנו היה כאיזו נקודה אחת או גוף אחד לא גדול והוא התפוצץ והחלקים שלו עפו לכל הכיוונים, עד שמצאו, או שעדיין לא מצאו, זאת אומרת זה תהליך, עד שהם רצו למצוא לעצמם את מקום האיזון בין כל הכוחות שפועלים על כל חלק וחלק במערכת. ויוצא שלזה הטבע נמשך, אנחנו עוד נמצאים בתהליך הזה, שהכול מתרחק מאותו מקום שבו היה פעם מרכז החיבור ביניהם, ואנחנו עדיין נמצאים בתהליך של פיזור, אבל מדענים אומרים שזה צריך להסתיים ואז אנחנו אולי נהיה בתהליך אחר, כמו שהיה פיזור, ויש בטבע כאלה תהליכים, שאנחנו נהיה בתהליך חיבור, קיבוץ, איחוד, או לפחות במשהו בחזרה. ואז נגיע לאיזה איזון בדרך, ובהתאם לכמה אנחנו יכולים להשפיע על כל הכוחות הגדולים האלה, על הגושים הגדולים שיש בחלל העולם, כך במחשבות שלנו נשפיע עליהם והם יתחילו להתקרב בחזרה למרכז שלהם. ואז אנחנו נראה עד כמה אנחנו בעצמנו משפיעים על כל מיליארדי הכוכבים שהם יהיו יותר קרובים ויתחברו ואולי יתלכדו שוב לגוף אחד שנושא בתוכו אותו הרצון שהבורא ברא.

זה אסטרונומיה, לא קבלה, אומנם יש בזה הרבה קוים מקבילים. אבל בינינו, העניין הוא שכל יום וכל רגע אנחנו משפיעים על מה שקורה בשמיים ומה שיקרה איתנו. ראיתם, עד כמה היה נראה לנו מקום ריק בחלל השמיים ובעזרת טלסקופ גדול התחךנו לראות מיליארדים, אין סוף כוכבים, ממש עוד יקום נפתח ולנו היה נראה שהמקום כאילו ריק, חשוך, אין כלום. זאת אומרת, זה אומר עד כמה אנחנו נמצאים בעולם שהוא אין סוף גם רוחני וגם גשמי, במובן הגשמי.

אז אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתקרבים בינינו, שזה בעצם הזמן שלנו להתקרב בינינו בלבבות, ברצונות, ובהתאם לזה יכול להיות שאנחנו אנחנו גם נראה תגובות אפילו בשמיים. למה אני מדבר על זה? כי זה דווקא מעניין מאד לראות את הדברים.

שאלה: המדענים בשנים האחרונות גילו שהיקום לא רק שהוא נפרד, אלא הוא נפרד יותר ויותר מהר כל הזמן, גם ברוחניות זה ככה? גם אנחנו נמצאים בתהליך שמאיץ והפער בינינו רק נהיה יותר ויותר גדול ומאיץ כל הזמן?

אני חושב שזה לפי התהליך שאנחנו עוברים, כן, יש לכך איזו התאמה. אבל אני לא יכול להגיד שכך זה בטוח כי לא חקרתי לא את זה ולא את זה, קטונתי מלהיכנס לחקירות. אבל בכל זאת לפעמים אנחנו יכולים לקחת דברים מקבילים ולדבר עליהם.

תלמיד: אני שואל עלינו, לא על הכוכבים. הפער שאתה אומר שהולך ונהיה יותר ויותר גדול ומאיץ בינינו, מה הכוח שיכול לעצור את הפעולה הזאת שהיא נשמעת כאילו היא מתגברת הפרדה בינינו?

כן, אנחנו רואים את זה, בינתיים אנחנו מתפתחים בזה שהשכל שלנו נעשה יותר גדול, יותר חזק והוא קובע את מה שאנחנו נעשה ולא הרגש. זו בעיה, נקווה שאנחנו בכל זאת נוכל לשנות את האמצעי לעתיד כך, שהרגש, הצורך להתקרבות, ההכרחיות להתקרבות תגיע לליבנו, למוחנו ואנחנו נחשוב איך אנחנו בכל זאת נעשים יותר קרובים זה אל זה. זו בעיה, זו עבודה על המידות.

שאלה: הפתרון לריחוק שהולך וגדל יבוא קודם בשכל או קודם ברגש? כי דווקא נראה שברגש אנחנו הולכים ומתרחקים יותר ויותר ואולי בשכל מתחילים להבין שכדאי להתקרב.

אני לא יכול להגיד על ידי מה יבוא השינוי, נראה לי שזה ישלים את זה, אבל מה שלא יהיה הפתרון הוא קרוב. אנחנו נגלה שאין לנו ברירה אלא אנחנו מכניסים את עצמנו, מביאים את עצמנו למצב שאין לו פתרון אחר, אלא רק לשנות את טבע האדם. ולשנות את טבע האדם הוא הדבר היחיד שיכול להציל אותנו בזה שאנחנו נעשה את התרגילים שחכמת הקבלה מביאה לנו.

תלמיד: זאת אומרת, רק אם נהיה על פי התהום אז נתחיל לרצות, נבין שכדאי לעשות משהו אחר?

תהום, כל אחד מתאר לעצמו איך זה נראה לו ומתי כך נראה לו, אבל אנחנו נתחיל להבין שאחרת אין לנו ברירה, שאנחנו סך הכול הולכים לאיבוד.

שאלה: בכנס טורקיה דיברת על כך שהבורא ברא עולם חשוך שלא נגלה לנו ועולם המואר מה שאנחנו רואים. הקשר על תכונת ההשפעה ושל החוש הנוסף שאנחנו צריכים לפתח ייתן לנו אפשרות למעשה לגלות את כל מה שהוא ברא או עדיין נשאר במצב הזה הדואלי?

בסופו של דבר שאנחנו מגיעים לגמר התיקון. לפי הבנתנו היום יכולים להגיד שאנחנו מגיעים לכלי השלם שיש שם "כאיש אחד בלב אחד", זאת אומרת כל הרצונות של כל דומם, צומח, חי, מדבר, נכללים בדרגה העליונה ביותר של הרצון לקבל. והרצון לקבל הזה עובד בעל מנת להשפיע וכך נדבקים זה אל זה כל החלקים שלו.

תלמיד: אם כך ברגע שנתחבר ונרכוש את החוש הנוסף אפשר להגיד שלמעשה הבורא ברא אותנו לא בשביל כדור הארץ אלא בשביל היקום כולו?

כן ודאי, אז אנחנו נראה איך אנחנו באמת נמצאים. אתה הולך לפי מה שאתה רואה עכשיו בחמישה החושים הגשמיים שלך, זה בכלל לא אנחנו ולא הטבע שלנו ולא המקום שלנו. רק כשאנחנו נתחיל אנחנו נראה עם מי יש לנו קשר ואיזה דברים, בכלל לא נרגיש שאנחנו קשורים לחומר שעכשיו סביבנו.

שאלה: שמעתי שבשבירה ה עלינו לעבוד להתאחד מאהבה ועלינו להגיע לנקודה שחורה ולהעלות את הניצוץ. איך לעשות כך, שעבודה שלנו תהיה מתוך שמחה ולא עבודה שמרחיקה אותנו מהרוחניות?

תלוי בחיבור בין החברים, עד כמה אנחנו רואים לפנינו מטרה שהיא קודם כל בהישג ידינו, בעזרת ה' ודאי, ושאנחנו כבר נמצאים בשלב האחרון של העבודה, שאנחנו מרכיבים ממש את הכוח אחרון, את הדור האחרון, אז אנחנו נראה את כל התהליך איך שהוא גמור ומה הוא מציג לנו. כך זה יהיה.

שאלה: בעזרת המחשבות נוכל להשפיע להתקרב אחד לשני, ומה הוא אותו כוח של המחשבה?

כוח המחשבה הוא כוח שנמצא בנו, הוא מגיע לנו מחיבור והרחקה של הרצונות לקבל זה מזה - שיש תנועה בין הרצונות, כתוצאה מכך יש התרשמות מהמצבים השונים ומזה בא לנו הרגשה שנקראת חכמה ואנחנו נעשים בעלי בניסיון. עוד נדבר על זה.

שאלה: דיברת על מגמה של חיבור כל הרצונות לרצון אחד, זו המגמה שאנחנו נכנסים אליה?

כן.

תלמיד: האם כשני רצונות מתחברים לרצון אחד מתבטלים הניגודים ביניהם?

לא, שום דבר לא נעלם, רק נכנס לסדר הנכון, לקשר הנכון זה עם זה. החומר לא יכול להחזיק את עצמו יחד אם לא יהיו בו קטבים. זאת אומרת החלקים שנמצאים בניגוד זה עם זה, דווקא ניגוד זה עם זה וחיבור זה עם זה יחד הם אלה שבונים מערכת קשוחה, טובה, נכונה, חזקה. וגם אנחנו בעצמנו, אפילו בשכל שלנו, אנחנו חייבים להיות גם ברצונות ובמחשבות שונים ומנוגדים, ואז אם תהיה ביניהם השלמה הדדית נוכל להחזיק אותם ולעבוד איתם ולהתפתח.

תלמיד: אז מה זה אומר לחבר שני רצונות לרצון אחד? הרי אין רצון אחד, יש שני רצונות שנשארים ויש רצון אחד גדול יותר.

רצונות שונים שכל הזמן נמצאים בהתחלקות, ואנחנו צריכים רק לעבוד על השלמה שביניהם, כל העבודה שלנו היא ההשלמה איך לחבר דברים מנוגדים. ואז אנחנו רואים עד כמה הבריאה נמצאת בהשלמה, בשלמות בזה שמוסיפים, מתחברים, מתקרבים זה אל זה וזה נותן לנו הרגשת האיחוד, שלמות, ערבות וכן הלאה.

תלמיד: מה מחבר שני רצונות לרצון אחד?

המטרה. רק על ידי כך שאנחנו מחברים את הרצונות ובכלל חלקים שונים ומנוגדים, אנחנו משיגים את המקור שלהם. אפילו באטום, במולקולות, בכל דבר מהו הכוח שהם מחברים. יש כוח חיצון שדוחף את הכול לחיבור, אבל למה? כי בזה שאנחנו משיגים את הבורא.

שאלה: הזכרת שהאסטרונומיה וחכמת הקבלה הולכים במקביל, באיזה שלב תהיה לאסטרונומיה תרומה חיובית לעבודה הרוחנית שלנו?

אני חושב שלא רחוק היום שבו נבין שכל החוכמות שאנחנו מפתחים צריכות לקבל משהו מחכמת הקבלה, אחרת הן חסרות. הן חסרות מתחילת החכמה, ממטרת החכמה ומסוף החכמה, בכדי שנוכל לחבר את החכמות האלה יחד כמערכת אחת, כמנגנון אחד, לחכמה אחת של הכוח עליון. אני חושב שזה לא רחוק.

אבל האנושות מתקדמת לזה בצעדים מאוד קשים, לא עקביים, מפני שהיא בעצמה לא יודעת לאן בדיוק היא הולכת. מה שמתגלה מתגלה, מה שלא מתגלה לא מתגלה, היא לא פועלת במחקר לכיוון ברור, בטוח, ולכן אנחנו מתפתחים בצורה כזאת שמה שמתגלה בדרך מתגלה. אני מקווה שעוד מעט זה יגמר ואנחנו נראה דרך יותר מוארת.

שאלה: האם הפערים, ההבדלים בין גברים לנשים עוזרים לנו לבנות את המצב החדש של לשמה?

ודאי שכן. לכן כך אנחנו ברואים וכך אנחנו נמצאים, מאורגנים, וזה לא מהשכל שלנו. אני מקווה מאוד שעוד מעט נדע לפי איזה צורך בדיוק אנחנו צריכים להשלים זה את זה, גברים ונשים יחד.

תלמידה: האם זאת הסיבה לכך שאנחנו ממשיכים להפריד גברים בקבוצה אחת, נשים בקבוצה אחרת, כדי שנוכל לעזור זה לזה כשאנחנו לא נמצאים באותו מקום?

אנחנו צריכים להתקדם כך כמו שמתקדמים, וודאי שהיחסים בינינו ישתנו בהדרגה בהתאם לתיקונים הפנימיים שבכל אחד, ואז נדע ונגלה מי אנחנו בדיוק. כי עכשיו בינתיים אף אחד מאיתנו לא מכיר את עצמו.

תלמידה: איך הליכה יחד בעשירייה תומכת בקבוצת הנשים ובקבוצת הגברים כדי להתקדם יחד בלשמה?

בינתיים זה אסור. הקבוצה של הגברים מתקדמת, הקבוצה של הנשים מתקדמת, והם יכולים להיות קשורים ביניהם רק בעבודות חיצוניות, בהפצה, בכתיבת מאמרים, אבל לא יותר מזה.

תלמידה: כלומר אנחנו ממשיכים להתייחס לעשירייה שלנו כאחת, ממשיכים להתמקד רק בחברים שלנו בעשירייה, וכל השאר יסתדר מאליו.

בדרך כלל כן, בינתיים. אבל עשיריות נשים יכולות להתחבר ביניהן, עשיריות גברים יכולות להתחבר ביניהן וזה טוב. ואילו גברים ונשים במעורב, זה לא טוב.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשלב את כל הרצונות האגואיסטים לרצון אחד להשפעה?

דווקא מפני שיש בכל אחד הרבה רצונות מנוגדים, אגואיסטים, אנחנו יכולים להתחיל להתקשר בינינו כך, שבכל אחד יהיה משהו שיכול להשלים את האחר. בקרוב תרגישו כמה זה אפשרי וכמה זה טוב שאנחנו כך נבראנו. בינתיים אנחנו לא חושבים שזה אי פעם יעזור לנו, אבל עוד מעט תראו עד כמה דווקא להיפך, הרצונות המנוגדים, המחשבות הרחוקות אלה מאלה, הכול יעזור לנו לחיבור.

שאלה: איך נכון להשתמש בכל התכונות שלנו, כולל הסקרנות, בשיטה שלנו? איך הסקרנות יכולה לקדם אותנו?

אנחנו נרגיש את הדברים האלה בפועל בחיים שלנו.

שאלה: כיצד ניתן לדעת או להרגיש את הרצונות של החברים שלי ולקחת אותם כשלי כדי לבקש עליהם?

אתה חייב לקבל את החבר בצורה כזאת שאתה מצדיק אותו. כלומר שכל הרצונות, הכוונות, המחשבות, הפעולות, הנטיות, כול מה שיש לו, הכול מכוון למטרת החיבור של כולם יחד. בצורה כזאת אתה פונה אליו ומשלים אותו.

שאלה: אמרת שאנחנו בעולם אין סוף בצורה רוחנית וגשמית. מה פירוש אין סוף בגשמיות?

זה מה שנראה לנו כעולם הזה, היקום הזה, שגם הוא נראה לנו כאינסופי. מה שאנחנו מקבלים בחמישה חושים גופניים הם מעין העתקה מיוחדת מחמשת החושים הרוחניים, ולכן זה נראה לנו בינתיים אינסופי. תסתכל על איזו נקודה בשמיים, קח טלסקופ יותר גדול, ואז תראה שזו לא נקודה, שיש לך שם עוד יקום ועוד אחד, אין סוף. כי בכלים שלנו אנחנו לא תופסים את הגבול. אם נתחיל לחקור את הגבולות לא לפי הרצון השטחי שלנו, הליניארי, שקיים במסגרת העולם הזה, אז נראה שכבר נשתדל לעבוד עם כלי מדידה אחרים.

שאלה: מה זה אומר להתקרב זה לזה או להתרחק? כשאנחנו מרגישים טוב ביחד, אנחנו קרובים, וכשאנחנו מרגישים רע, אנחנו נפרדים. כיצד אנחנו מודדים במידות של העולם הזה אם אנחנו מתקדמים בכיוון נכון?

אנחנו מודדים לפי השגת המטרה. אם כדי להשיג את המטרה אני צריך להרגיש כמה אני רחוק מהחבר, אז השגת המרחק בינינו תהיה לטובתי ואני אשמח מזה. הכול תלוי במטרה.

שאלה: מה האמצעי שיכול לעזור לנו לפתח ולהעמיק את הרגש?

רק התקרבות לחברים, אין אמצעי אחר. אומנם זה לא נעים אבל ככל שאתה מתקרב לחברים, לא במישור הגשמי של החיים שלנו בגופים אלא במישור הרגשות, בהתקרבות, בחיבור הרוחני שלנו, בזה אתה תפתח את הרגש החדש שלך ותתקדם.

שאלה: מה לעשות אם בניסיון לשלב את כל החלקים לאחד מורגשת התנגדות גדולה בקבוצה?

זה טבעי. אני זוכר את עצמי, עד היום הזה יש לי התנגדות להתקרבות, וכנראה שזה יימשך עד גמר התיקון שלי. אחרת מה ייקרא גמר התיקון? על מה יהיה התיקון? זאת אומרת, אנחנו נרגיש את ההתנגדות לחיבור בכל מיני אופנים ודרגות עד סוף הדרך, עד שנהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: כיצד נוכל להשתמש בניגודים שלנו כמשלימים הדדים, באמצעות איזה פעולות?

על ידי זה שאנחנו מתעלים למעלה מההפרעות ומבינים וסולחים אחד לאחר, כי כך נבראנו על ידי הבורא, ואנחנו צריכים דווקא עם כל הניגודים המתגברים ללכת קדימה ולבקש חיבור.

שאלה: אם אני פוגשת בחברה תכונות מנוגדות, האם כדאי לדבר איתה על זה בעדינות?

לא, לא רצוי, מי יודע איך היא תקבל את זה. תנסי להתגבר לבד על הצורה שאת רואה בה ולחפש דווקא נקודות דומות בשתיכן.

שאלה: האם התקרבות במישור הגשמי תורמת להתקרבות רוחנית?

כן, ודאי שזה אמצעי. לא שהיא תורמת ממש בעצמה, אין קשר בין גשמיות לרוחניות אבל יש קשר כזה שזה עוזר, מוסיף.

שאלה: האם הרשימו מכיל רק רצונות מקולקלים שצריך לתקן?

רשימו מכיל רצונות מקולקלים. חלק מהרצונות שבו מכוונים נכון, מתוקנים, אבל זה כבר תלוי על מי מדובר.

שאלה: למה בגשמיות צריכים חמישה חושים וברוחניות רק חוש אחד?

גם בגשמיות, וגם ברוחניות יש לנו חוש אחד, הרצון לקבל בסך הכול. אלא שהרצון הזה מתחלק לראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש בגשמיות, וברוחניות לכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אבל בעצם זה אותו חוש הרצון לקבל.

שאלה: אמרת שגברים ונשים מתפתחים בנפרד. האם הם יגיעו לאיזון בגמר התיקון?

אל תדאגי, אנחנו עוד נתחבר לפני זה בעבודה הדדית יחד. אבל לא עכשיו, כשזה יהיה לטובתנו אז אתם תדעו, תגלו את זה בעצמכם.

שאלה: שמעתי קודם שאמרת שמשבירת אדם הראשון נוצרו רצונות שונים, כמו רצון לקפה ורצון לידע. הרצונות האלה צריכים להתחבר במישור הרצון או שזה בלתי אפשרי?

לא, הם צריכים להיות מחוברים במטרה שלהם להשפיע נחת רוח. למי ועל ידי מה, את זה כבר קובע הרצון.

תלמיד: אז כל רצון נשאר עם האופי שלו כשהוא מתחבר לרצונות נוספים?

ודאי.

שאלה: בעולם הזה הגשמי יש לנו את חמשת החושים, ובעולם הרוחני - חכמה בינה זעיר אנפין ומלכות. השאלה אם יש הקבלה בין החושים הגשמיים, והרוחניים?

כן, נלמד על זה.

שאלה: סיפקת לנו עבודה עכשיו בהשלמת הרצונות השונים, ורציתי לשאול על שתי דוגמאות שאני חושב עליהן. אם אני נמצא עכשיו בשיעור ורוצה גם להקשיב לרב ולשאלות, ובמקביל יש לי רצון לחיבור עם החברים בעשירייה שלי כמובן, אלו שני רצונות חיוביים. איך בדוגמה הזאת אני יכול להשלים בין הרצונות, לקפוץ מאחד לאחר? האם אפשר לקבל הסבר על זה?

אני לא יכול לתת לך הסבר אבל עוד מעט נקווה שאנחנו נכנס כבר למצבים כאלה ששם תוכל לעבוד גם בזה וגם בזה יחד. כי לכל פעולה ופעולה גשמית אתה תיתן משקל רוחני, ואז לפי זה אתה תשקול.

שאלה: אמרת שאף אחד עדיין לא מכיר את עצמו וזה נכון, איך להגיע לשורש ולמצוא את עצמך, איך להגיע למגע עם שורש נשמתך ואיך זה יבוא לידי ביטוי?

איך זה יבוא לידי ביטוי אנחנו נגלה אחר כך.

שאלה: אפשר להסביר מה היא ההתפתחות ברגש, אמרת שהעיקר זה להתקרב ברגש?

תסתכל על ילד קטן ועל אדם גדול, כמה הם מפותחים, כמה רגש יש בגדול וכמה רגש יש בקטן. מה אתה רואה בקטן? צועק, בוכה, צוחק, דברים כאלה קיצוניים קטנים, אחד ליד האחר. מה אתה רואה בגדול? יש לך מבחר של רגשות והביטויים שלהם. זה ההבדל.

תלמיד: אם משווים מבוגרים לילדים דווקא נראה שההתפתחות ברגש אצל המבוגרים נהיית מוגבלת.

אנחנו מרגישים שהיא מוגבלת, אבל בילד היא מוגבלת מצד הטבע ואצל הגדולים מצד חוסר התפתחות שלהם עצמם. יש הבדלים, אנחנו נלמד על זה דווקא.

שאלה: אם צריך לאחד את הרצונות, מה זה רצון בודד? האם צריך לעבוד עליו, להתאמץ לברר את זה?

אני לא יודע מה להגיד סתם כך על הרצונות, לעבוד, לא לעבוד, חסרים נתונים.

שאלה: אם אנחנו לוקחים דוגמה כזאת שהעשירייה היא כמולקולה שמורכבת מאטומים ומצד אחד הם לא מתפזרים ומצד אחר הם לא מתקרבים מעבר לאיזשהו מאזן אנרגטי מסוים, וכשאתה מנסה ללחוץ אותם, להדק אותם מעבר למאזן הזה אז הם מתחילים לחזור למצבם, הם לא נותנים. וכך קורה לנו גם לאחר הכנסים, אנחנו רואים שאחר כך אנחנו רוצים לחזור למצב הנוח שלנו. אנחנו לא רוצים להתפזר יותר מדי אבל גם לא רוצים להתקרב יותר מדי, אנחנו חוזרים לאיזשהו מאזן ביניים כזה. מנקודת המבט הזאת, החיבור, האיחוד זה ללחוץ כנגד הרצון?

לא, החיבור זה תהליך שמציג לכל אחד ולכולם עד כמה ההתקרבות מועילה, אפקטיבית ובאותה מידה כולם מנסים להתקרב באיזושהי מידה, לשתף פעולה.

תלמיד: מההתקרבות הזאת יוצא שהתקרבות מעבר לגבולות מסוימים גורמת לסבל. זה כמו שאתה נכנס לאוטובוס עם אנשים ואחר כך אתה רוצה לצאת משם ולהתרחק מהם, לקבל איזשהו מרחב של נוחות?

כן נכון, זה באופן טבעי כך, כי האגו שלו דואג לנו בצורה כזאת. אבל עם זאת לאט לאט אנחנו מושכים את האור העליון והוא נותן לנו את התחושה שהעתיד הטוב, ההשגה, ההבנה נמצאת מעבר, היא נמצאת דווקא בהתקרבות בינינו. דווקא בינינו אנחנו מוצאים את אותה הנקודה, את אותו תחום שמבהיר לנו את כל המיקרו יקום שלנו עבור כל אחד ואחד מאיתנו.

תלמיד: זאת אומרת ברגע מסוים מעבר לכוח הזה שדוחה את החלקיקים האלה זה מזה, אנחנו צריכים גם באופן רגשי לאתר את הנקודה הזאת שמושכת אותנו לחיבור עם החברים?

כן. או שזה יבוא מתוך קנאה, מתוך רצון לכבוד, מושכלות, תהילה, או שאתה תשמע על זה מתוך זה שמשיגים איזו מטרה גדולה שבכל זאת כולם מתקרבים אליה ושואפים אליה. אבל כך או אחרת אתה רואה שעל אף שכל מה שקורה בעולם נמצא בתנועה אגואיסטית, עדיין התנועה היא לכיוון החיבור. עם כל הקשיים, האבדות והייסורים שבדרך, בכל זאת הכיוון הוא להתחברות, ונקווה שזה יהיה תהליך מהיר וטוב לכולם.

שאלה: למה יש מצבים כאלה שבהם הדרגה של האדם מבחינת הקרבה שלו לבורא לא מגולה לו?

אתה לא יכול למדוד את הקרבה הזאת או הריחוק. אם היית חי כג'וק כזה קטן, במרחב של מילימטר מעוקב, אז היית חושב שזה כל העולם שלך. לכן אנחנו לא יכולים לראות את המצבים האמיתיים, בכל זאת קנה המידה של המרחקים או ההבדלים לא ידוע לנו. לכן ככל שאנחנו גדלים כך זה נפתח לנו יותר ויותר בהתאם לתפיסה נכונה שאנחנו מפתחים.

אל תדאג, ברגע שאתה תוכל אתה תראה משהו יותר מתאים. זה כמו שתינוק קטן נמצא בעריסה שלו, בפינה שלו ויותר מזה לא מעניין אותו, את כל יתר הדברים הוא לא מזהה, הוא לא רואה, הוא רואה רק את המשחקים שלו בלבד. ואחר כך ככל שהוא גדל כך יש לו יותר ויותר רצונות והוא פשוט כבר תופס כל מיני דברים חדשים וכן הלאה. כך אנחנו, כל דבר בזמנו, הכול לפי הכוח העליון שמטפל בנו לפתח אותנו עד לדרגה שלו הגבוהה ביותר.

שאלה: אתה אומר שהכול קורה בהתאם לזמנו, לפי שליטת הכוח העליון, אבל אני מרגיש שאני משקיע מאמצים, אני מתייגע, אבל אני בכל זאת לא מרגיש את עצמי במין חשק פנימי, אני לא נמצא בדרגה הפנימית הרצויה, אני לא מסופק מהתוצאה שיש בעבודה.

ככל שתתקדם יהיו לך עוד ועוד רצונות כאלה, אחרת לא תתקדם. מתקדמים רק מתוך החיסרון.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", קטע 6, כותב הרב"ש.

"הירידה שקבל האדם, הוא לטובתו, שמן השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו. 

מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. 

ועל זה נאמר "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי". "

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

זאת אומרת שמכל ירידה וירידה צריכים להגיע להרגשה שאנחנו יותר ויותר נזקקים לבורא, ובזה קודם כל הרווח מהירידה, שמרגישים עד כמה בריחוק ממנו אנחנו אבודים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות חיסרון שהולך וגדל מיום ליום?

חסרונות יכולים להיות שונים. אני חושב שאת החיסרון הנכון אנחנו מקבלים אם אנחנו נמשכים, אפילו בצורה מלאכותית, להיות יותר קרובים לחברים, וכתוצאה מזה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, הוא מאיר עלינו ואז אנחנו מרגישים חיסרון נוסף אמיתי. זאת אומרת, אם מתקרבים לחברים ככל האפשר, זה מעורר רצון חדש אמיתי רוחני בינינו.

שאלה: איך הבורא עוזר במצב שהאדם שואל "מה רוצים ממני, מה עליי לעשות?", במה הבורא יכול לעזור?

אני חושב שהדבר הרגיל ביותר במצב כזה הוא כאשר הבורא מפיל את האדם ממקומו ואז האדם מרגיש בנפילה עוד יותר גדולה ואז הוא מרגיש שהוא חייב.

תלמיד: מה האדם מבין?

הוא רואה שהוא מתרחק מהרוחניות ואז הוא מתחיל לבקש.

שאלה: מה צריך להבין מהמושג "בין שמיים וארץ"?

"בין שמיים לארץ" זה בין הרצון להשפיע לבין הרצון לקבל. על מנת להשפיע ועל מנת לקבל, זה ההבדל בין שמיים לארץ.

שאלה: לפעמים באות מחשבות של פירוד בתוך האדם והוא עושה התגברות על המחשבות האלה ותפילה ואת כל הפעולות, אבל הכול נעשה רק מחשבתית, לא יצאה לפועל שום פעולה חיצונית. האם פעולה כזאת נחשבת להתחדשות?

מאיפה אתה יודע קודם כל שאתה לא משפיע על העולם? אתה לא רואה את זה אבל אתה משפיע. זה כמו שיש נניח 100 תינוקות, אז צריכים לפתוח בשבילם מקום לרופאים ולמטפלים ובית ספר ולהדפיס ספרים ולתפור בגדים. האם התינוקות האלו יודעים על זה? הם לא יודעים כלום, אבל סביבם העולם עוסק בהרבה דברים כדי לספק להם מה שהם צריכים.

אותו דבר אנחנו, אנחנו מתקדמים ברוחניות, אנחנו לא מבינים איך אנחנו מתקדמים, לא מרגישים את הפעולות שלנו, אבל הכוחות העליונים בהתאם לזה מתארגנים ביניהם ומקדמים אותנו. לכן בואו לא נשפוט לפי מה שאנחנו מרגישים ומבינים, אלא נאמין למה שהמקובלים אומרים, שישנה עבודה גדולה של כוחות הבורא, של הכוחות העליונים סביבנו, כדי להביא אותנו להתפתחות הדרגתית כך שבאמת נזכה להידמות לבורא, להיות בני אדם.

תלמיד: האם עבודה מחשבתית בלבד נחשבת להתחדשות?

כן.

תלמיד: אפילו שזה לא יצא לפעול כלפיי חוץ?

אני לא יודע מה זה יוצא לפועל או לא, העיקר זו המחשבה, "הכל במחשבה יתבררו".

שאלה: קראנו שאדם רואה שהוא מרוחק מרוחניות. מה התנאי שאדם יזכה לראות שהוא מרוחק מרוחניות?

שיעבוד קשה ככל האפשר עבור הרוחניות ואז יראה עד כמה הוא לא השיג מה שצריך.

שאלה: איך אנחנו מבקשים מהחברים עזרה להתחזק כאשר נמצאים במצב שתלויים בין שמיים לארץ?

אם כולנו נחזיק זה את זה, אז אפילו שנהייה תלויים בין שמיים וארץ, נוכל לקבוע לשמיים מה יהיה איתנו. הכול תלוי רק בחיבור בינינו.

שאלה: רב"ש כותב שהאדם מסכים להישאר במצב הנוכחי שלו כל ימי חייו. אם אני מסכים להישאר במצב הנוכחי שלי כל ימי חיי זה טוב או לא טוב?

מצד אחד זה טוב, כי יוצא שאתה לא דורש מהבורא שום דבר, והצדיק שמח בחלקו.

תלמיד: ובמה זה לא טוב?

זה לא טוב כי יש דברים שאתה צריך לסדר אותם ולבקש שהם יעבדו בך.

שאלה: במפגש שעשינו בעשירייה חווינו הרבה חיבור ושמחה, אבל היה חבר שהביע את החשש, שאם נפגין יותר מידי שמחה אנחנו נמשוך לתוך העשירייה כוח הפוך, שדווקא יוביל אותנו לירידה. האם החשש הזה מוצדק?

כן. השמחה צריכה להיות אך ורק כתוצאה ממעשים טובים. על זה מזהירים אותנו המקובלים.

שאלה: בעבודה שלנו בעשירייה אנחנו שמות לב שאנחנו שומעות את אותו שיעור, שומעות את אותן עצות, אבל מקבלות אותן בצורה שונה. במה תלויה הקליטה, ואם אפשר להגיע לקליטה אחידה?

לא בהכרח.

שאלה: מה זה מחליף כוח?

היה כוח אחד ועכשיו יש כוח שני.

תלמיד: מה מאפשר לנו לעשות את השינוי הזה, את המעבר?

ראיתי שיש לי הזדמנות יותר טובה.

שאלה: מה זה נקרא נפילה, ירידה, בקטע הזה?

זה ביחס לאדם, איך הוא קובע מהי נפילה.

שאלה: נאמר שאני מנסה בכל יום להתכלל עם החברים ואני רואה שזה לא יוצא, או להיפך, יש התכללות הדדית, אבל מה שיש בחברים מעורר בי דחייה, או כל מיני מצבים לא נעימים בעבודה שלנו. זה נחשב לירידה?

זה נחשב גם לנפילה וגם לעלייה, תלוי באיזה מצב אתה נמצא באותו זמן.

תלמיד: נאמר שאני מרגיש שהכוחות עוזבים אותי כתוצאה מכך. האם זה נחשב כירידה ואם מוסיפים כוחות זה נחשב לעלייה?

זה כל כך אישי שרק אתה יכול להחליט על זה.

שאלה: איך אנחנו משתמשים במצב הירידה כדי לקדם את העשירייה? האם על האדם לספר לעשירייה על המצב שלו?

אתם צריכים לקרוא את מאמרי הרב"ש ששם הוא כותב על זה. תפנו לחברים שמטפלים בכם, הם יסבירו לכם איפה זה נמצא, תקראו את המאמר ביחד. יש הרבה מאמרים שמדברים על מצבים שונים שאנחנו עוברים.

קריין: כותב הרב"ש.

""חכם, הרואה את הנולד". היות שהוא יכול לבוא לידי ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, שיהיה אפשרות לה', שימלא אותם. אחרת הוא ישאר במצב השפלות, מסיבת שלא מרגיש, שהוא בעל חסרון. ואז, בזמן שנאבד לו מצב של העליה, הוא מתחיל לחפש עצות, איך לעלות שוב ברוחניות. 

לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את הנולד", הוא מתחיל לחפש, איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה. ומתחיל אז לעשות את כל העצות, איך שיש איזה אופן, שיוכל לעלות במעלות הרוחניות. וזהו על ידי שמתחיל לחפש חסרונות, במצב שבו הוא קיים. ואז כבר אין צורך, שיזרקו אותו למטה בחשיבות, שימצא ויראה בעצמו חסרונות, היות שהוא בעצמו כבר מחפש חסרונות, בכדי שיהיו לו כלים ריקים, שה' ימלא חסרונותיו."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה" 1989)

זאת אומרת מי שרוצה באמת להתקדם בצורה ישרה, מהירה, בלתי פוסקת אז הוא דואג להתקדמות בכל מצב. ואפילו במצב של עלייה, הוא מחפש איך הוא יכול בכל זאת להוסיף עוד כדי להתקדם מכל מצב.

קריין: 8.

"אמרו חז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאלו קבלתים היום מהר סיני, כאלו בו ביום נצטווית עליהם". יש כאן ב' מובנים:

א. כמו שאז היתה להם הכנה לקבלת התורה, כמו כן בכל יום האדם צריך הכנה לקבלת התו"מ, שע"י ההכנה יכולים להגיע להשיגה. מה שאין כן שהאדם עושה בלי הכנה, אלא מחמת רגילות, ע"י זה אין האדם זוכה למטרת הבריאה. הגם שגם זהו דבר גדול, אבל במקום שיכול להכנס ע"י זה לדרגת "דע אלקי אביך", שבטח זהו ישר להמטרה, שלכן אמרו, "יהיו בעיניו כחדשים", שע"י זה יזכה לדביקות ה'.

ב. שאם לא "יהיו בעיניו כחדשים", וזה יהיה אצלו "כמצות אנשים מלומדה", היינו מצד הרגילות, אז הוא כבר לא יכול לקיים את התו"מ מבחינת למעלה מהדעת, כי ע"י זה שהוא עובד למעלה מהדעת, הוא מוכשר אח"כ לזכות לדעת דקדושה."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה" 1989)

שאלה: עם איזו הכנה עדיף להיכנס לשיעור?

עכשיו אספר לך את זה? כמה כבר שמעת מה צריכה להיות ההכנה לפני השיעור. תפתח את המאמרים של בעל הסולם או בדרך כלל של הרב"ש ותסתכל מה הם כותבים. לשאול שאלות כאלה זה כמו שתלמיד של כיתה י' ששואל מה שלומדים בכיתה א'.

שאלה: אני מרגישה את עצמי ואת העשירייה כמו ילד קטן בפני כל החברים, אני מרגישה סוג של בושה, איך אני יכולה להיפטר מהבושה הזאת בפני העשירייה ובפני כל הקבוצה העולמית?

אני חושב שהכי טוב זה לשרת אותם במשהו, תביאי להם סוכריות, תכיני להם קפה, וכך תתקרבי אליהם ובאנשים המקורבים אחד לשני אין ביניהם בושה.

שאלה: ענית שהשמחה צריכה להיות רק כתוצאה ממעשים טובים, אבל מצד שני שמעתי שאפילו הרב"ש היה מעורר בו שמחה דרך ריקוד אז איך עלינו לפעול, האם עלינו לעורר את השמחה בצורה ישירה או עלינו לפעול לעשות פעולות בעשירייה?

לפעול גם כך וגם כך. כלומר, מצד אחד אתה צריך לקפוץ לרקוד כמו שעשה הרב"ש כדי להכריח את עצמך להחליף את מצב הרוח ואת המחשבות, גם אצלו היו מצבים כאלה. מצד אחר ניתן לעשות את זה בזכות השפעת החברים עליך, גם כך וגם כך בצורה פיזית ולפי מצב הרוח.

תלמיד: ענית לחבר שצריך להוסיף יתר על המידה.

אני לא יודע למה אתה מתכוון אבל אתה תקשיב רק למילים שלי, אל תוסיף לזה שום משמעויות משלך.

שאלה: איך ללמוד לעבוד ללא הרף בלי הפסקה ולראות בהפסקות כהזדמנות לעלייה?

רק אם את קשורה לחברות את יכולה לעבור מהר ממצב למצב וכל הזמן להיות בעלייה.

תלמידה: איזה עוד חסרונות ניתן למצוא במצב עלייה כשמתגלה השלמות?

הרבה מאוד, תתחילי את העלייה ואז תגלי, כל החסרונות מתגלים דווקא במצב עלייה.

שאלה: בכל מצב חדש מה צריכה להיות התפילה הפנימית שלנו לגבי הדבקות הפנימית בינינו בלי מילים אלא ברגשות פנימיים?

זה צריך להיות מבוסס על רגשות פנימיים, אתם רוצים שאני אצייר לכם את הרגשות הפנימיים? אתם בעצמכם צריכים להוציא אותם החוצה ולנסות לקבוע, להרגיש ולעצב.

תלמיד: קשה לי לנסח.

לא, אף אחד לא יעשה את זה בשבילך.

שאלה: כתוב שבזכות ההרגל מחמת רגילות הוא לא זוכה למטרת הבריאה, אבל מצד אחר צריך לעבוד בצורה כזאת שהרגל הופך לטבע שני, אז איך לשלב את זה?

עליכם כל הזמן ובכל דבר וכמה שיותר להכניס הכול להרגל ומצד אחר כל הזמן להוסיף לזה, להוסיף בכל יום רגשות חדשים, ניתוחים חדשים.

שאלה: איך הגיע למצב שהעבודה לא תהיה מתוך שגרה?

אם אתה מחפש כל יום יותר קשר עם החברים, אתה תראה כמה כל יום תהיה לך עבודה אחרת לגמרי.

שאלה: איך נוכל לבנות מחסור גדול יותר מיום ליום?

על ידי מאמץ משותף.

שאלה: מהו החוש מנקודת המבט של הקבלה?

החוש הוא כמה אני זקוק לעזרת ה' כדי להגיע לחיבור הבא.

שאלה: איך אתה מצליח לראות כל יום כיום חדש?

אני משתדל להכין את כל הדברים האלה עוד מהערב, וכשאני קם בבוקר, אני קם כמו תינוק שרוצה לראות את העולם בעיניים חדשות והכול מחדש והוא רוצה לשחק וכל העולם לפניו.

שאלה: שמעתי את רב אומר כשיש ירידה עלינו לרקוד כמו רב"ש או לפנות לעשירייה, מהם כללי התקשרות עם העשירייה אם אני שונא אותם, האם עליי לדבר איתם על מצבי השפל או לשתוק?

תקרא את מאמרי רב"ש על החברה, יש לכם הרבה חומר, אני לא רואה שאתם מכירים אותו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו לקבלת התורה מדי יום ולהגיע לדבקות עם הבורא?

צריך להכין מאתמול להיום וגם לרשום לעצמכן שאלות שמתעוררות ואין עליהן תשובות, וכך יהיה לכן תמיד על מה לחשוב ולמה להשתוקק.

(סוף השיעור)