שיעור צהריים 23.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 547, "שמעתי", מאמר ל"ד, "יתרון ארץ בכל הוא"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 547, מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ד מאמר "יתרון ארץ בכל הוא".

זה מאמר מאוד חשוב כמו כל מאמרי "שמעתי", אבל יש כאלה שהם נותנים לנו יסוד לכול, ולכן כדאי להעביר אותו בינינו בצורה יסודית. אני ממליץ שבזמן שאתם שומעים ויש לכם איזה שאלות, תכתבו את השאלות האלה, תעשו כל מיני סימנים כאלו ליד הטקסט, אם יש לכם טקסט, או במחשב ואנחנו נוכל אחר כך לברר.

לד. יתרון ארץ בכל הוא

"ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך".

זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו."

אנחנו לומדים כל דבר מהבחינה שכנגדו, הוא בעצמו לא מושג לנו כל עוד אנחנו לא מתחילים להשיג משהו הפוך ממנו ובהשוואה ביניהם, בלהדמות ביניהם, להשוות ביניהם ולהבין מה השוני שביניהם דווקא מתוך זה אנחנו לומדים את הדברים.

"דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד.

והעצה לזכות לדרגת שנאת הפירוד הוא, שצריך האדם מקודם לדעת, מהו ענין פירוד בכלל, כלומר ממה הוא נפרד. אז יש אפשרות לומר, שהוא רוצה לתקן את הפירוד הזה.

זאת אומרת, שהאדם צריך לתת לעצמו דין וחשבון, ממה וממי הוא נעשה נפרד. והוא יכול אח"כ להשתדל לתקן את זה. והוא יחבר עצמו למי שהוא נעשה נפרד ממנו. כלומר, אם הוא מבין, שירויח מזה, אם יתחבר עמו, ואז הוא יכול לשער ולדעת, מהו ההפסד, אם הוא ישאר בפירוד.

וענין ריוח והפסד נמדד לפי תענוג ויסורים. כלומר, מדבר שהאדם מרגיש יסורים, האדם מתרחק מזה ושונא את זה. ושיעור ההתרחקות תלוי בשיעור הרגשת היסורים, כי מטבע האדם לברוח מיסורים. לכן זה תלוי בזה. כלומר, לפי שיעור גודל היסורים, בשיעור זה האדם משתדל ועושה כל מיני מעשים, בכדי להתרחק מזה. היינו, שהיסורים גורמים שנאה להדבר, שמביא לו יסורים, ובשיעור זה הוא מתרחק."

שאלה: יוצא שעד הדבקות עם הבורא אנחנו לא נוכל להעריך את הפירוד, את השנאה?

אתה תראה את זה אחר כך.

שאלה: יוצא אם כך שבעצם הרגשת הייסורים זה לפי רצון לקבל, לא?

גם את זה אנחנו נברר.

קריין: אנחנו בשורה "ובהאמור".

"ובהאמור יוצא, שהאדם צריך לדעת, מהו השתוות הצורה, בכדי שידע מה עליו לעשות, בכדי שיגיע לידי דביקות, הנקרא השתוות הצורה. ועל ידי זה ידע מהו שינוי צורה ופירוד.

הנה ידוע מפי ספרים ומפי סופרים, שהבורא ית' הוא טוב ומטיב, היינו שהשגחתו ית' מתגלה להתחתונים בבחינת טוב ומטיב. וכך אנו מחויבים להאמין.

לכן, בזמן שהאדם מסתכל בדרכי הנהגת העולם, ומתחיל להסתכל על עצמו או אצל אחרים, איך שמצד השגחה הם סובלים יסורים ולא תענוגים, כראוי לשמו ית', שהוא טוב ומטיב, קשה לו במצב הזה לומר, שההשגחה עליונה מתנהג בבחינת טוב ומטיב, ומשפיע להם כל טוב.

אמנם צריכים לדעת, שבמצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע רק טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים יסורים, זה גורם להם, שמרשיעים את קונם. ורק בזמן שהם רואים, שהבורא משפיע להם תענוגים, הם מצדיקים את הבורא. כמו שאמרו חז"ל "איזהו צדיק, זה שמצדיק את קונו", היינו שאומר שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך של צדקות.

ונמצא, שבזמן הרגשת היסורים האדם נעשה מרוחק מה', היות מצד הטבע האדם נעשה לשונא, למי שהוא משפיע לו יסורים. נמצא, שעל ידי זה האדם, במקום שצריך לאהוב את ה', חס ושלום נעשה עכשיו הדבר להיפך, כי האדם בא חס ושלום לידי שנאה לה'.

ומה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'. על זה ניתן לנו סגולה לעסוק בתו"מ, ש"המאור שבה מחזירו למוטב". שיש שם מאור, הנותן להאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם שיעור של שנאה להפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'.

כלומר, האדם צריך להאמין, שהשגחתו ית' הוא בבחינת טוב ומטיב. אלא, היות שהאדם שקוע באהבה עצמית, שזה גורם לו השינוי הצורה, היות שנעשה תיקון המכונה "ע"מ להשפיע", שזה נקרא "השתוות הצורה", שרק באופן כזה יכולים לקבל הטוב ועונג הזו, שלא יכול לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת, זה גורם לו שמקבל שנאה להפירוד.

אז יש לו היכולת להבחין את גודל התועלת מהשתוות הצורה. ואז הוא מתחיל להשתוקק לבחינת הדביקות. נמצא, שכל צורה מראה על צורה השניה. נמצא לפי זה, שכל הירידות שהאדם מרגיש, שבא לידי פירוד, ניתן לו הזדמנות להבחין בין דבר והפוכו.

זאת אומרת, שמהירידות האדם צריך לקבל הבנה מהו התועלת מהעליות. אחרת לא היה אפשרות להאדם להעריך את חשיבות, מזה שמקרבין אותו מלמעלה, ונותנים לו את העליות. ולא היה לו היכולת להוציא את החשיבות את מה שהוא היה יכול להוציא.

כדוגמת, שנותנים להאדם לאכול, ואף פעם לא טעם טעם של רעבון. נמצא, שהירידות, שהוא זמן הפירוד, גורם לו חשיבות להדבקות שבעליות. והעליות גורם לו בחינת שנאה להירידות, שמביא לו הפירוד.

כלומר, שאינו יכול להעריך את גודל הרע שיש בהירידות. היינו, שהאדם מדבר חס ושלום רע על ההשגחה, ואינו מרגיש אפילו על מי הוא מדבר רע, שידע שהוא צריך לעשות תשובה על דבר חטא גדול כזה, שזה נקרא שמדבר חס ושלום לשון הרע על הבורא, כנ"ל.

ובהאמור יוצא, שדוקא בזמן שיש לו הב' צורות, אז הוא מוכשר להבחין את המרחק, מה שיש בין אחת לחברתה, כנ"ל "כיתרון האור מתוך החושך". שרק אז הוא יכול להעריך ולהחשיב את ענין הדביקות, שעל ידה יכולים להשיג את הטוב ועונג, שישנו במחשבת הבריאה, שהוא רצונו להטיב לנבראיו.

וכל מה שנראה לעינינו, הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג אותם בצורה כמו שמשיג, היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות המטרה."

שאלה: לפי ההגדרה הרע זהו הרצון לקבל וככל שיש יותר שנאה כלפי הרצון לקבל, השנאה הזאת ככל שיש אותה, כך יש יותר התקרבות לאור, נכון?

כן.

שאלה: לפעמים בעשירייה יש הרגשה טובה לחלק מהחברים, ולחברים אחרים הרגשה לא טובה, והפוך. איך אנחנו יכולים יותר להתכלל ולהתחבר יחד?

זה כבר שייך להתקשרות הנכונה בין החברים. אנחנו מדברים כאן על ההבנה הנכונה בתוך האדם מהעליות והירידות שהוא עובר, זה משהו אחר. אחר כך נדבר על זה.

שאלה: האם זה שאני מבקר את הבורא, מוציא עליו לשון הרע, זה אומר שאני מרגיש רע?

אני לא יודע, אתה צריך לענות על זה, כי אם אתה מרגיש רע או טוב זה אתה מרגיש. אבל לפי ההרגשה אתה יכול להגיד ברור, האם אתה מרגיש טוב או רע.

שאלה: איך לעבור נכון את המצב של העלייה, כי מהתיאור של הירידה אנחנו כבר מבינים שצריך לפנות לבורא, אבל איך דווקא במצב העלייה לא לדאוג שקיבלנו משהו שאנחנו לא זכינו לו, אלא לכוון את זה בכיוון הנכון בלי פחד מהירידה?

כשאנחנו מרגישים את עצמנו בעלייה, זה הזמן שאנחנו צריכים להתחבר כמה שאפשר עוד יותר בינינו, כי זמן העלייה תומך בזה וצריך לפנות לבורא עם הודיה.

שאלה: במה הייסורים עוזרים לנו בעבודה?

ייסורים עוזרים בעבודה בכך שאנחנו יכולים להתעורר. כדי לנענע את האדם, להוציא אותו ממצב שהוא נמצא, אין אמצעי יותר נאמן מהייסורים, תראה על עצמך.

שאלה: בטקסט הוא אומר שכל השוני הוא להיות מודע לחומרת המצב של הפירוד, כמה הפירוד הוא חמור. איך מפתחים בעשירייה רגישות כזו כללית שאנחנו מרגישים אם אנחנו מחוברים, לא מחוברים, לפי מה קובעים את זה?

קודם כל לפי המאמרים. שנית לפי הדיבורים בינינו, כי אנחנו יותר ויותר מבינים שכל הצרות, הבעיות הפרטיות והכלליות שלנו הן כולן תוצאה מחוסר חיבור. זה קורה גם בעולם, זה קורה בכל מקום, בכל רמה, בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, בכלל כל התוצאות הרעות הן רק מחוסר חיבור. אתה לא יכול להביא לי שום דבר טוב אם הוא לא בא כתוצאה מהחיבור, וההיפך כל דבר רע שמגיע הוא מהפרת החיבור. ככה זה, כי זה נובע מהיסוד של הטבע.

שאלה: בעשירייה אנחנו מבקשות לדעת באופן עמוק מה זה אומר לבחון כמה רע הן הירידות?

רע מהירידות אנחנו יכולים להעריך רק מזה שאנחנו מתחילים להשתוקק לעליות, אחרת אנחנו

שאלה: כתוב שהאדם צריך כל הזמן להחזיק במאור וככל שיש יותר ייסורים ככה יש יותר מאור. האם אנחנו כל הזמן צריכים להשתוקק לייסורים?

לא, זה לא נכון, אנחנו צריכים לחפש רק חיבור ודרך החיבור אנחנו מגיעים למצב שעל החיבור שלנו ישפיע האור העליון לפי השתוות הצורה. תיכף אנחנו עוד נברר את זה. מה שהבנת, לא נכון.

שאלה: מדובר במאמר על רווח ותועלת שיש בעליות ובירידות. אני מרגיש שעברתי ירידה ועליה, הבורא זרק אותי, הבורא החזיר אותי, אבל איזה רווח ותועלת השגתי?

אתה לא השגת עדיין כלום, כי אתה לא חשבת איך להשתמש נכון בעליות ובירידות.

תלמיד: איך להשתמש נכון?

אתה עובר על זה כמו שעוברים גלים ועל הגלים יש איזה קרש קטן והוא עולה ויורד, עולה ויורד על הגלים ללא שום חשבון לכלום.

תלמיד: מה חסר לי?

חסר לך להיות דבוק למטרה, שכלפי המטרה תתחיל למדוד את המצבים שלך בעליות ובירידות, ואולי תיתן להם בכלל צביון, מספר ומהות אחרים מה זו עלייה ומה זו ירידה, כלפי מה אתה מודד.

שאלה: איך משיגים השתוות צורה?

השתוות הצורה משיגים על ידי השתוות הצורה. זאת אומרת מה שטוב בעיני הבורא צריך להיות טוב בעיניי וההיפך.

שאלה: האם על פי המאמר, אני לא יכולה לשלוט כל כך על המצבים שהם לשנוא רע ולהידבק בבורא, אלא כל העבודה היא להזמין את המאור העליון שהוא יכוון ויבנה את כל המצבים?

מצד אחד אני צריך לדעת מהו טוב ומהו רע, ומצד שני אנחנו צריכים להשתוקק לטוב ורע שבעיני הבורא, וכל הזמן למדוד את עצמנו לעומת זה.

קריין: אנחנו בשורה "אולם".

"אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט, שצריכים התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג. ומטרם זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה, ולהאמין בלמעלה מהדעת, שה' מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב ומטיב, ולומר "עינים להם ולא יראו".

וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, כמ"ש "וצדיק באמונתו יחיה". שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'. ועל זה יתן תפלה. כלומר, שה' יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת.

ויש סגולה באמונה, שעל ידה בא אדם לידי שנאת הפירוד, שזה נבחן שבעקיפין גורמת לו האמונה לשנוא את הפירוד.

ואנו רואים, שיש הפרש גדול בין אמונה לראיה וידיעה.

כי דבר הניתן לראיה וידיעה, שאם השכל מחייב אותו, שכדאי לעשות את הדבר, ומחליט על זה פעם אחת, כבר מספיק לו ההחלטה הזו על הדבר הזה כפי החלטתו. כלומר, איך באיזה צורה שהחליט, כן הוא עושה בפועל. כי השכל מלווה אותו בכל פעולה ופעולה, שלא יעבור על מה שהשכל אמר לו. ונותן לו להבין מאה אחוז, בשיעור שהשכל הביאו לידי החלטה, מה שהוא החליט.

מה שאין כן בחינת אמונה, שזה ענין הסכמי בכח, כלומר שהוא מתגבר על השכל, ואומר, שכן כדאי לעבוד כפי שהאמונה מחייבת לעבוד למעלה מהדעת. ולכן האמונה למעלה מהדעת מועיל רק בשעת מעשה, כלומר בזמן שהוא מאמין. שרק אז הוא מוכן לתת כוחות עבודה למעלה מהדעת. מה שאין כן בעת שהוא עוזב לרגע קטנה את האמונה, היינו שנחלש ממנו לרגע את האמונה, תיכף הוא בא לידי הפסקה בתורה ועבודה ולא מועיל לו, בזה שקבל על עצמו לפני זמן מה, את העול אמונה למעלה מהדעת.

מה שאין כן בדבר שהשיג בשכל, שדבר זה הוא מזיק לו, וזהו דבר שמסכן את חייו, אינו צריך כל פעם לחזור אל השכל וההסבר, מדוע הוא דבר מסוכן. אלא כיון שהשכיל פעם והבין בשכל מאה אחוז, שהוא צריך לעסוק דוקא בדברים אלו, מה שהשכל הגיד לו, מהו רע ומהו טוב, כבר הוא הולך לפי החלטה זו.

רואים אנו את ההבדל, שישנו בין מה שהשכל מחייב, לבין מה שרק האמונה מחייב אותו. ומהו הסיבה שבדבר שהבסיס הוא אמונה, צריכים כל פעם לזכור את צורת האמונה, אחרת הוא נופל ממדרגתו, ומקבל מצב שמתאים בשביל רשע. ומצבים כאלו יכול להיות אפילו ביום אחד, שיפול ממדרגתו הרבה פעמים ביום אחד, כי אי אפשר שלא יפסוק אצלו לאיזה רגע ביום את האמונה למעלה מהדעת.

וצריכים לדעת, שסיבת השכחה של האמונה נובע מטעם, היות שהאמונה למעלה מהדעת והשכל, שהיא מתנגדת לכל הרצונות של הגוף. והיות הרצונות של הגוף באים לו מצד הטבע שנטבע בו, הנקרא רצון לקבל, בין במוחא ובין בליבא, לכן הגוף מושך אותו תמיד לבחינת הטבע שלו. ורק בזמן שהוא דבוק בהאמונה, אז האמונה יש לה כח להוציאו מתוך הרצונות של הגוף וללכת למעלה מהדעת, כלומר נגד השכל של הגוף.

לכן, מטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שנקרא דבקות, אז האמונה לא יכול להיות אצלו בקביעות. ובזמן שלא האיר לו האמונה, אז הוא רואה איך שהוא נמצא במצב השפלות שאין כמוהו. והכל באה לו מסיבת השינוי צורה, כנ"ל, שזהו הרצון לקבל לעצמו. שהפירוד הזה גורם לו כל היסורים, שמהרס לו כל הבנינים וכל היגיעות, שהשקיע בעבודה.

והוא רואה, ברגע שנאבד לו האמונה, הוא נמצא במצב יותר גרוע מבעת כניסתו בדרך של עבודה דלהשפיע. על ידי זה הוא מקבל שנאה להפירוד, היות שתיכף הוא מתחיל להרגיש יסורים בפרטיותו עצמו, וכמו כן אצל העולם כולו. וקשה לו להצדיק את השגחתו ית' עם הנבראים, שהוא בבחינת טוב ומטיב. ומרגיש אז, שכל העולם חשך בעדו, ואין לו ממה לקבל שמחה.

לכן, כל פעם שהוא מתחיל לתקן את הפגם, על מה שהוא מדבר לשון הרע על ההשגחה, הוא מקבל שנאה להפירוד. וע"י השנאה שהוא מרגיש בהפירוד, הוא בא לידי אהבת הדביקות. זאת אומרת, כי בשיעור שהוא מרגיש יסורים בזמן הפירוד, בשיעור הזה הוא מתקרב לידי דביקות בה'. כנ"ל, בשיעור שמרגיש את החושך, שזהו דבר רע, כן בשיעור הזה הוא בא לידי הרגשת הדביקות, לדבר טוב. ויודע איך להעריך זה, בשעה שמקבל קצת דביקות לפי שעה, אז הוא יודע איך להחשיב אותה.

ובהאמור נוכל להבין, שכל היסורים, שישנו בעולם, הוא רק הכנה ליסורים אמיתיים. שליסורים האלו האדם צריך להגיע, אחרת הוא לא מסוגל לזכות לשום דבר רוחני, מטעם כי "אין אור בלי כלי". ועל היסורים האלו, היסורים אמיתיים, נקרא זה שמרשיע את ההשגחה, שמדבר לשון הרע. ועל זה הוא מתפלל, שלא ידבר לשון הרע על ההשגחה.

והיסורים האלו הקב"ה מקבל אותם, שזה נקרא, שהקב"ה שומע תפלת כל פה. והטעם, שעל היסורים האלו הקב"ה שמע, הוא, היות שאין האדם מבקש עזרה עבור הכלי קבלה שלו, מסיבת שיכולים לומר, אם ה' יתן לו מה שהוא מבקש, זה יכול לגרום לו, שיהיה יותר מרוחק מה', מסיבת שינוי צורה, שהוא יקבל על ידי זה.

אלא ממש להיפוך, שהוא מבקש אמונה, שה' יתן לו כח התגברות, שיוכל לזכות להשתוות הצורה, כי הוא רואה שבזה שאין לו אמונה בקביעות, כלומר בזמן שהאמונה לא מאיר לו, הוא בא לידי הרהורים על ההשגחה, ובא לידי מצב הנקרא רשע כנ"ל, שהוא מרשיע את קונו.

נמצא, שכל מה שהוא סובל יסורים, הוא מזה שהוא בא לדבר לשון הרע על ההשגחה עליונה. נמצא לפי זה, מה כואב לו? - שבמקום שהאדם צריך לתת שבח לה', ולומר "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו", היינו שהנבראים מכבדים את ה', והוא רואה שהנהגת העולם הוא לא לכבודו ית', מטעם שלכל אחד ואחד יש טענות ותביעות, שההנהגה צריך להיות בהשגחה גלויה, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, והיות שזה לא מגולה, נמצא שאומרים שההנהגה זו הוא לא לכבודו. וזה כואב לו.

נמצא שהאדם, על ידי היסורים שמרגיש, הוא מוכרח חס ושלום לדבר לשון הרע. נמצא, מה שהוא מבקש מה', שיתן לו את כח האמונה, ולזכות לבחינת טוב ומטיב, אין זה מטעם שהוא רוצה לקבל טוב, בכדי להנות עצמו, אלא בכדי שלא ידבר לשון הרע חס ושלום, שזה כואב לו.

כלומר, שהוא מצד עצמו רוצה להאמין למעלה מהדעת, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, והוא רוצה, שהאמונה שלו יהיה מספיק בהרגשה גמורה, כאילו הוא בתוך הדעת.

לכן כשעוסק בתו"מ, הוא רוצה בהמשכת אור ה' לא להנאת עצמו הוא דורש, אלא שלא יכול לסבול מזה שלא יכול להצדיק את השגחתו ית', שהוא בבחינת טוב ומטיב. וזה גורם לו יסורים, היות שהוא מחלל את שם ה', ששמו הוא טוב ומטיב והגוף שלו טוען אחרת. וזהו כל היסורים שלו, מטעם שמזה שהוא נמצא בבחינת הפירוד, הוא לא יכול להצדיק את השגחתו ית'. וזה נקרא, שהמצב הפירוד הוא שנואה אצלו.

וכשיש לו היסורים האלו, אז ה' שומע תפלתו, ומקרבו אליו, וזוכה לדביקות, כי היסורים שמרגיש מן הפירוד, זה גורם לו שיזכה לדביקות. ואז נאמר "כי יתרון האור מתוך החושך".

וזה שכתוב "יתרון ארץ בכל הוא". ארץ, היינו הבריאה. בכל הוא, שע"י היתרון, היינו שרואים ההבדל בין המצב של פירוד למצב הדביקות, על ידו זוכים להיות דבוק ב-כל, שהבורא נקרא שורש הכל."

שאלה: מהי ''אמונת ה'''? האם הבורא יעזור כשאין אמונה?

אמונה זה כוח השפעה, אם אין לי רצון להשפיע לבורא זה נקרא שאין לי אמונה.

תלמיד: כתוב שזו הכנה לייסורים אמיתיים, מהם ייסורים אמיתיים?

ייסורים אמיתיים הם שאין לי אהבת הבורא.

שאלה: מה זה אומר שהאמונה מזמינה שנאה לפירוד?

אמונה נקראת כוח השפעה, כוח הבינה. בינה נקראת אמונה. אם אחד נמצא באמונה והשני לא, אז יש ביניהם כבר פירוד, ריחוק.

שאלה: בדרך כלל האדם לא מאשים באופן ישיר את הבורא בצרות שלו, אלא מסתכל על כל מיני נסיבות שגורמות לכך. מה ההבדל בין להאשים בורא בסבל, או לראות את הסיבה לא בו?

זה עניין להיות במידת אמת או לא.

שאלה: הרבה פעמים שמעתי ממך שכשאדם מרגיש ירידה, הוא צריך לזרוק את עצמו לעשירייה, והרבה פעמים כשאני זורק את עצמי לעשירייה, כל הייסורים ולשון הרע מתגברים יותר.

סימן שאתה לא עובד עליהם עד הסוף.

שאלה: בעל הסולם מתאר מצבים קיצוניים של סבל. האם אלה באים לאדם בעבודה, בכביש מהיר, או רק כשהוא לומד, כשהוא בבית?

הכול תלוי עד כמה האדם מרוכז במטרה ובמה שעובר עליו כרגע, ובהתאם לזה הוא מקבל את המצבים שלו בצורה יותר חדה, קריטית והם מקדמים אותו. הוא לא מסתכל על העבודה הרוחנית כמו על תחביב, אלא מסתכל על זה בצורה רצינית, שרוצה בזה להשיג את מהות החיים.

שאלה: על איזה ייסורים מדבר המאמר ש''מקרבים את האדם לבוראו''?

על ייסורים של פירוד, ואפשר להגיד ייסורים של חוסר השתוות הצורה, שאני רוצה להיות רחום וחנון כמו הבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לייסורים מזה שאנחנו לא מצליחים להצדיק את פעולות הבורא ולא מזה שרע לנו ברצון לקבל?

זה כל העניין שלנו, שאנחנו נעלה את כוח ההשפעה בחשיבותו למעלה מכוח הקבלה, ובהתאם לזה נסבול מזה שאין לנו כוח השפעה, ושורה בנו, שולט בנו כוח הקבלה. בהתאם לזה אנחנו נסבול מזה שאנחנו לא משתוקקים לבורא אלא בינתיים נמצאים ברוגע ברצון לקבל שלנו. על זה צריכים לדבר ולהעלות חשיבות לחוסר כוח השפעה, שאנחנו רוצים שיגדל ויתגלה בינינו כי באמת זה מה שחסר לנו.

שאלה: לא אכפת לי כל כך שחברה נמצאת בירידה, כי הבורא נתן לה כדי שהיא תעלה, ואני בטוחה שהחברה שלי היא ענקית והיא תתגבר על זה. האם זה נכון להרגיש כך? איך אני צריכה להתנהג כשאני מרגישה כך?

אני צריכה להרגיש כך שהבורא נותן לי בזה הזדמנות להתקרב לחברה ולעזור לה בכל האמצעים לעלות למעלה ממצבה. בעצם הבורא עושה לי בכוונה כדי לתת לי הזדמנות גם לעלות.

שאלה: אם האדם מגיע למוכנות לגלות את הפירוד, למה באותו זמן הוא לא מגלה את הדבקות אלא רק את הפירוד?

הוא רוצה שתבקשי ממנו להיות בדבקות, בחיבור, באהבה, על זה צריכים לעבוד. מהבורא אף פעם לא ייצא שום דבר טוב אלא אך ורק לפי הבקשה שלנו. על זה כתוב "בראתי יצר הרע", אתם רוצים שאני אתקן את זה, בבקשה, תצטרכו לפנות אלי ולבקש שאני אתקן. אם תדעו איך לפנות ומה לתקן, אז את כל היתר אני עושה. על ידי זה אנחנו נעשים שותפים לבורא.

תלמידה: כלומר לשון הרע או תפילה זו הבחירה?

נגיד.

שאלה: השאלה היא בהקשר של העשירייה. יש אהבה ושנאה בעשירייה ברגע הנוכחי, כנגד ובעד ההשתתפות של חבר, חלק רואים אותו כברכה וחלק רואים אותו כהפרעה. איך אנחנו יכולים לעבוד במצב כזה כדי שהכול יהיה שלם ושנקבל החלטה מושלמת?

אנחנו נמצאים בעולמו של הבורא, שהוא כוח אחד שמנהיג את כול המציאות. ולכן אין דבר טוב ואין דבר רע, אלא הכול טוב מפני שזה מביא אותנו לטוב. וכל רע שאנחנו מרגישים על עצמנו הוא בעצם כדי להביא אותנו לטוב. רק על ידי הרגשת הטוב והרע הבורא יכול לכוון אותנו, כי הרצון שלנו הוא רצון להרגיש, זו הרגשה, רצון לקבל, ולכן על ידי זה הוא מכוון אותנו, מלמד אותנו איך ללכת.

אם אנחנו לומדים איך ללכת לכיוון ההשפעה, אז אנחנו מקבלים מהבורא עזרה. אם אנחנו הולכים לכיוון הקבלה, אנחנו גם מקבלים מהבורא עזרה, אבל עזרה שלילית, שלא לכאן צריכים ללכת. לכן כדאי לנו להתקרב לחיבור ולהשפעה מבינינו לבורא. בסך הכול זאת העבודה שלנו, היא לא כל כך מורכבת ולא מבולבלת. אם אנחנו קובעים בדיוק את הציר שעליו אנחנו צריכים ללכת, אז אין לנו שום בעיה, אנחנו לא נוכל לטעות אפילו. אנחנו צריכים להתחבר בינינו, כמה שיותר להיות בחיזוק בינינו, בחיבור בינינו, ולהתקרב לבורא. כל הזמן לבקש חיבור, לגלות עוד יותר חיבור בינינו, ועוד לבקש מהבורא וכן הלאה, כל הזמן להיות רק בזה. כי גמר התיקון הוא בזה שכולנו נהיה מחוברים יחד ונגלה את הבורא בחיבור בינינו, אז מה יכול להיות יותר פשוט בעצם.

בגלל שזה נגד הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, נראה לנו שזה קשה, זה מבלבל אותנו. כשאנחנו מסתכלים על זה רק דרך השכל זה לא קשה, אחת, שתיים, שלוש. אבל אם אנחנו נכנסים לזה עם הרגש, כאן כבר הרגש מבלבל אותנו מאוד, כי אנחנו כבר מתחילים בלי לשים לב לנוע לכיוון התענוגים ולהתרחק מייסורים ולאבד את הצפון. והקו האמצעי בין התענוג לבין הייסורים, שאנחנו כל הזמן שומרים לא ללכת לתענוגים וגם לא לברוח מהייסורים אלא ממש להחזיק את עצמנו באפס, הוא צריך להביא אותנו לאמת, שאנחנו נעלה יותר ויותר מעל עצמנו.

שאלה: אם נגיע לייסורים האמיתיים, האם נגיע לחיבור?

כן.

שאלה: מה הטעות העיקרית שלנו בעבודה הרוחנית?

בזה שאנחנו לא רוצים להתחבר בינינו, כי את הבורא אנחנו מגלים בקשר בינינו.

שאלה: הבורא שומע מכולם את התפילה לקבל כוח להתגבר על הייסורים, האם זה אומר שהבורא שומע כל אחד או את כל העשירייה?

גם אדם אחד, אבל ודאי שאת העשירייה בטוח שהוא שומע.

שאלה: האם כאשר אין לי מצב של לשון הרע נגד הבורא, זה אומר שאני לא עושה את העבודה, שאני לא מנסה להתחבר?

דווקא לא, זה לא סימן. אני לא חייב להרגיש את הרע ולא צריך לשנוא את הבורא, לא.

תלמידה: והאם כאשר אנחנו עוד לא הגענו להשגה הרוחנית, אנחנו עוד לא בחיבור אמיתי, אני לפחות לא, האם עדיין יש דבר כזה לעבוד מעל הדעת?

כן, אנחנו משתדלים לעבוד למעלה מהדעת, מעל השכל והרגש האגואיסטי שלנו.

תלמידה: האם רק כאשר אני מתפללת עבור החברות, זה מצב שאני עובדת מעל הדעת, וכשאני לא חושבת על החברות אז אני בעצם בנפילה?

זה כך בדרך כלל, כן.

תלמידה: ואם נניח עבודה ופרנסה והכרחיות לוקחים את המחשבות, זה גם נחשב להיות בפירוד?

את זה צריכים עוד לברר.

שאלה: אם אני מסתכלת על כל אחת בעשירייה, יש כאלה שאני אוהבת ויש כאלה שלא. איך עלי להתייחס לעשירייה, האם אני צריכה להתייחס לכל אחת מהחברות או להסתכל על העשירייה באופן כללי?

להסתכל באופן כללי קודם כל, ואחר כך את יכולה להסתכל גם על כל אחת מהחברות.

שאלה: איך אני עושה כך שהעבודה בעשירייה תקבל משמעות הכי גדולה אצלי?

על ידי חשיבות ועל ידי לחץ מבחוץ, מהאחרות.

שאלה: אנחנו מגיעים לייסורים האמיתיים דרך החיבור, או שאנחנו מגיעים לחיבור דרך הייסורים הנכונים האמיתיים. איפה העבודה של האדם כאן?

לא צריכים ייסורים, אנחנו רוצים פשוט להיות בחיבור בינינו ועם הבורא בצורה הכי יפה, לבבית, מתוקה. וכמה שפחות לדבר על הייסורים.

תלמידה: אבל אנחנו כבר מרגישים את הייסורים, אני צריכה עכשיו איכשהו להפוך אותם לייסורים הנכונים או להתחבר, מה אני עושה עכשיו?

אני צריך להשתדל להתחבר לחברים, כדי שבקשר בינינו כמה שיותר חזק, אמיתי, המתגבר, אני אוכל לגלות שם את הבורא. בחיבור בינינו, איפה שכולנו מתאמצים, כולנו מתחברים, בחיבור בינינו נוכל לגלות את הבורא. זה לא תלוי באחד או בשניים בקבוצה, זה תלוי במאמץ של כל העשירייה.

שאלה: כשכוח האמונה כבה מה עלי לעשות? יש את העצה שהיא לבקש מהבורא אבל אסור לבקש עבור עצמי.

אתה יכול לבקש גם עבור עצמך כדי שיהיה לך כוח להתחבר דרך החברים לבורא, אתה יכול על זה לבקש.

שאלה: בסוף שיעור הבוקר נתת משימה, תרגיל לכולנו. כדי להחזיר את הרגשת החיבור בעשירייה, האם שכל אחת תכין דיווח ותקריא את זה במפגש העשירייה, או אם אנחנו נמצאות בפירוד אז אנחנו צריכות יחד להכין את דיווח הזה למפגש העשירייה?

אני חושב שכולכן צריכות לעזור להתחבר ולהתקרב ביניכן. זאת בעיה של כל עשירייה, וזאת גם תהיה התועלת לכל העשירייה.

שאלה: אם מבקשים מהבורא שילמד אותנו דרך העשירייה, דרך הקבוצה, האם הוא בכל זאת ישפיע לנו דרך העולם החיצוני?

הבורא ודאי שמלמד אותנו דרך עשירייה ודרך העולם כולו. דרך העולם בצורה כללית, בעיגולים יותר ויותר פנימיים, עד שאנחנו מגיעים לעיגול של העשירייה, וכאן אנחנו צריכים בעצם לקבוע את היחסים שלנו בחזרה לבורא. כך זה עובד.

שאלה: האם תוכל להבהיר מהי העזרה השלילית מהבורא לעשירייה?

אני לא מבין כזה דבר, אין הגדרה כזאת. הבורא תמיד שולח לנו עזרה, העזרה הזאת יכולה להגיע על ידי לחצים למיניהם, אפילו ייסורים, ומהם אנחנו צריכים להבין איך אנחנו מתחברים, איך אנחנו מתקרבים לדבקות בינינו ולבורא.

אנחנו צריכים להגיע לכזה מצב שבכל בעיה ובעיה שמתגברת בינינו אנחנו רואים את עצמנו עוד יותר מחוברים בינינו. כמו הזאב שבא ורוצה להתנפל על הכבשים, מה הן עושות? מתחברות ביניהן ממש יותר ויותר, כך אנחנו צריכים לעשות. ובחיבור בינינו אנחנו מרגישים את הבורא שמתגבר בינינו ואז אנחנו יכולים להתמודד עם כל המצבים.

תלמיד: אין לי עכשיו אופציה לשאול שאלה מהעשירייה אז עברתי לעשירייה אחרת כדי לשאול את השאלה, האם זו עזרה מהבורא?

במה אתה רואה עזרה מהבורא?

תלמיד: שאוכל לשאול שאלה, אני מרגיש את השאלה הזאת מהעשירייה.

אני לא מבין אותך, מאיזו עשירייה אתה שואל, באיזו עשירייה אתה נמצא, למה אתה עובר מהעשירייה שלך לעשירייה אחרת, כי היא לא יכולה להתחבר יחד בכלל? דברים כאלה אני לא מבין. אין לי מה לענות לך, וגם לא תוכל לממש שום דבר ממה שאני אענה כי אין לך עשירייה.

שאלה: איך העשירייה יכולה לשפר את הקשר בינינו בצורה איכותית, מה בדיוק חסר לנו?

אני חושב שמה שחסר לכן וזה בטוח, זו עזרה מהבורא. והעזרה הזאת מגיעה בתנאי שאתן משתדלות לפנות אליו "כאיש אחד מלב אחד". יש לכן נשים כל כך טובות, נאמנות, ותיקות, כך שלא חסר לכן כלום, חוץ מאשר באמת לקחת בחשבון שאתן רוצות להיות מחוברות עד שהבורא יענה לכן, ואתן דורשות שהוא יתגלה בלב המשותף שלכן. חייבים לחייב את הבורא שיתגלה ביניכן, אתן מסוגלות. חוץ ממי שאני רואה עכשיו על המסך, יש לכן עוד נשים מאוד נאמנות ומיוחדות, תשתדלו.

שאלה: כשאני מנסה איכשהו להחזיק במצב של הדבקות בעשירייה כמו שתיארת, אבל יש מחשבות זרות, הפרעות, ובאמת זה מאוד קשה פנימית להחזיק ולהישאר במצב הזה באופן ממושך. מה לעשות עם ההתנגדות הזאת שמופיעה?

להשתדל לבקש מהבורא שיעזור לי בכל זאת להיות בדבקות עם החברות. אני תמיד צריכה לחשוב שכל החיבור תלוי בי, שאני היחידה שמפרה את איחוד הקבוצה ולכן לא מתגלה הבורא, זה מה שאני צריכה לתאר לעצמי.

שאלה: הייסורים הם תוצאה מהפירוד מהבורא בגלל חוסר חיבור, מה לגבי הייסורים מהגשמיות, איך אנחנו מתייחסים לזה?

אנחנו מתייחסים אליהם כמו לדברים שמלווים אותנו, ואנחנו צריכים להגיע למצב שהמצב הרוחני שלנו יכסה את המצב הגשמי.

שאלה: במצב הירידה אנחנו מרגישים כאב ויש לנו נטייה להתרחק מהכאב הזה, האם זה נכון, או קודם כל צריך להיכנס לתוך הקבוצה ולצאת מהמצב?

נכון, אנחנו צריכים מכל הדברים הרעים להיכנס לתוך הקבוצה, להגיע לכזה חיבור שהאור העליון יאיר עלינו ויתקן את המצב גם הגשמי וגם הרוחני שלנו.

שאלה: הצדקת השגחתו יתברך נעשית בתוך הדעת או מעל הדעת?

מעל הדעת. בתוך הדעת אנחנו לא רואים את זה בכלל, ההשגחה תמיד נראית מבולבלת ולא מובנת. אבל כשאנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת ומתחילים לעבוד הלאה, אז אנחנו מגלים בתוך הדעת, זה נקרא "עולם הפוך ראיתי", ואז הכול מסתדר.

שאלה: אתה נותן עצות ואומר איך עלינו להתחבר, איך עלינו להגיע למצב כזה שהבורא יתגלה בינינו. האם נכון לעשות את זה מיידית ממש בשיעור, או עדיף אחר כך? כי אחר כך זה מטשטש.

צריכים לכתוב את הדברים ההכרחיים האלה מה שאנחנו מדברים בשיעור, ובאותו יום אני חושב עליהם ולא על שום דבר אחר. ודאי שאני חושב על עבודה ועל כל מיני דברים שיש לי בחיים, אבל ברוחניות אני חושב רק על מה שדיברנו בשיעור, למה? כי יחד איתי יש עוד הרבה קבוצות ואנשים שחושבים על זה וזה מאוד עוזר להשיג את המטרה.

שאלה: אנחנו על פני הסתירות מרגישים טעם רע בהשגחת הבורא ומתעלים מעל הדעת. מה נקרא שאנחנו מגלים אותו כטוב ומטיב?

מפני שאנחנו מגיעים לכוחות ההשפעה, אנחנו מבינים שכוחות ההשפעה דווקא הם פעילים בכל המציאות, ולא במציאות המדומה שאנחנו מתארים לעצמנו בכוחות הקבלה שלנו, וכך אנחנו רואים את עולם האמת.

יש שני עולמות, עולם אמיתי בו כוח הבורא שורה ופועל בכל המציאות, בין כל חלקי הבריאה, וכולם רק משפיעים ומחוברים על ידי כוחות ההשפעה אלו עם אלו. יחד עם זה יש את העולם שלנו, מה שאנחנו מתארים בתפיסה שלנו, בדמיון שלנו. והעולם הזה, הדמיון הזה פועל לפי כוח הקבלה שהבורא ברא בנו, ואנחנו בכוח הזה מתארים את עצמנו כך שממש נמצאים בכוח הקבלה. והעולם אז נעשה צר ופגוע ואפור, ואין לנו כלום חוץ מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, וממש רק בהם אנחנו קיימים.

אם אנחנו רוצים לראות את העולם האמיתי, אנחנו צריכים לעלות מכוח הקבלה לכוח ההשפעה, ואז בטוח שנראה עולם הפוך, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי". הדרך לשם ארוכה, כי אנחנו צריכים לתכנת את עצמנו לראייה חדשה, לתפיסה בכוחות השפעה ולא קבלה, לכוחות אהבה במקום כוחות שנאה, אנחנו צריכים להגיע לזה. נקווה שנצליח יחד, אבל בתנאי שאנחנו נהיה יותר רציניים.

לפנינו יש עוד ירידות שאנחנו נרגיש בהן חולשה, חוסר אונים, חוסר הבנה, אי אכפתיות, כל מיני כאלה מצבים. ואנחנו צריכים כל פעם להחזיק את עצמנו ולחזק את עצמנו כך שהכול לטובתנו, כדי להעלות אותנו מבור עמוק להר גבוה, מקבלה להשפעה. אין דבר מתגלה אלא בדבר והיפוכו, לכן אנחנו חייבים לגלות זה כנגד זה, כוחות אנטי בורא, אגואיסטיים, כנגד כוחות הבורא, אלטרואיסטיים, וזה הכול מוטל עלינו. לחזק את הגישה, את המטרה בכוח זו העבודה שלנו.

לכן המאמר שקראנו היום נקרא "יתרון ארץ בכל הוא". דווקא מתוך הרצון לקבל אנחנו מגיעים ההיפך, לרצון להשפיע. ולא שעוזבים בזה את הרצון לקבל, אלא הוא נשאר כעומד ביסוד של כל העולם הרוחני. אנחנו בונים את הכול עליו כי אנחנו נבראים, ואנחנו לא מתנתקים ולא מתעלים למעלה מהרצון שלנו לקבל, אלא אנחנו בונים עליו בצמצום, מסך ואור חוזר, את כל הבניין הרוחני שלנו.

שאלה: הוא מתאר במאמר, שכשהאמונה שלו נחלשת מפסיקה העבודה בתורה ומצוות, ולא עוזר לו שהוא קיבל על עצמו את האמונה למעלה מהדעת. מה השיעור החשוב שעלי להסיק כשכבר לא עוזר לי מה שקיבלתי על עצמי?

ליפול לפני החברים, אין לי מה עוד להוסיף.

תלמיד: ההרגשה הכללית מהמאמר שהבורא טוב ומיטיב ומשפיע טוב.

כך אומרים לנו מקובלים שמשיגים את הבורא בכוח השתוות הצורה עימו. אני לא רואה אותו כטוב ומיטיב, אני לא רואה שהדרך היא טובה, ובכלל מה שהוא סידר לנו אני לא רואה בזה טוב, ובכלל הייתי רוצה לחיות כמו חיה. אם אני הייתי במקום הבורא, אז הייתי מסדר לנו חיים כאלה שיש בהם כוחות טובים ואנחנו כל החיים נהנים מכל מיני שטויות, אבל העיקר ליהנות, זה מה שהרצון לקבל שלי רוצה, ולא לחשוב שיש עוד משהו חוץ מזה. כמו ילדים קטנים, הם לא יודעים שיש עוד דברים כאלה וכאלה, רעים, כל מיני דברים בעולם, אנחנו מביאים להם מקסימום שאנחנו יכולים כדי שהם ייהנו מהחיים ולכן הם גדלים. זה מה שהרצון לקבל שלנו רוצה. אבל אם אנחנו רוצים לגדול ולהשיג באמת את הכוח העליון, אז אין לנו ברירה ואנחנו צריכים להתקרב לתכונות הבורא.

תלמיד: אני רוצה לחיות כמו שהמקובלים מתארים שצריך לחיות, אני לא רוצה לחיות כמו בהמה. למה שוב באים המצבים האלה? אני כן רוצה ללכת כל הזמן רק בקו אמצעי, לא רוצה שיהיו לי עליות, ירידות, ימין, שמאל.

בקיצור, אתה רוצה לברוח מעבודה קשה. אתה רוצה להסתדר כך שיהיה לך טוב גם מצד שמאל, גם מצד ימין, זה מה שאתה רוצה. את זה יכולים לעשות אך ורק בתנאי שאתה תמיד דבוק בהשפעה.

שאלה: האם הסבל תמיד מהווה תיקון?

לא תמיד, אבל בדרך כלל. כי התיקון שלנו הוא להפוך את הקבלה להשפעה ואנחנו לא אוהבים את זה, זה הדבר השנוא ביותר עלינו ולכן הוא מלווה בסבל. אבל, אם אני נמצא בעשירייה ואני מחשיב את החברים יותר ממני פי כמה וכמה, והם מראים לי עד כמה אני צריך להיות בהשפעה, אז לא קשה לי לעשות פעולות השפעה. אם הם מכוונים אותי לבורא והם גדולים בעיני, אז לא קשה לי להיות מכוון אליו. אם הם דורשים ממני שאני אהיה גם המשפיע, המחבר, הדואג אליהם, אם הם גדולים בעיני, אדרבא אני מוכן לעשות את זה. הכול תלוי בגדלות החברים. אם יש לי עשירייה, אם אני דואג לגדלות החברים בעיניי, זה מה שמעלה אותי לדרגת גמר התיקון ממש.

שאלה: למה הבורא מקשיב לתפילה שעולה מתוך הסבל שנגרם מחוסר החיבור?

כי זה העיקר, שאנחנו נבקש חיבור בינינו, שזה בעצם אותו הכלי בו הוא יכול להתגלות, או חיסרון לחיבור שעליו הוא בטוח עונה.

שאלה: מה לעשות אם חילוקי הדעות בעשירייה לא מביאים לעלייה בעשירייה אלא מביאים לאווירה מאוד מתוחה. איפה החוסר בעבודה שלנו?

אתן לא מחשיבות את המטרה שיכולה להיות מושגת אך ורק בחיבור ביניכן. וככל שיש דחייה, שנאה, ריחוק בין החברות, זה נותן לכן הזדמנות עוד יותר לברר את חוסר החיבור ולבקש תיקון מהבורא, וכך עוד יותר להתעלות אליו ולהתחבר. בזה אתן לא משתנות כי אתן לא קושרות את מטרת הבריאה לחיבור ביניכן, ומטרת הבריאה מושגת רק בחיבור ביניכן.

שאלה: הצעקה על חוסר היכולת להצדיק את הבורא לפחות במשהו כדי לראות אותו טוב ומיטיב, האם זאת התפילה האמיתית?

אבל אנחנו לא יכולים להתפלל עכשיו, לא יכולים. אין לי מה לצעוק לבורא, על מה? אני צריך קודם לברר עם החברים מה חסר לנו באמת, ואחר כך אני אפנה אליו, אנחנו יחד נפנה אליו. אם אנחנו רוצים לשנות משהו אז נלך מהסוף להתחלה. סוף נקרא שאנחנו צועקים לבורא, מבקשים ממנו והוא עונה. מה לפני זה, מה אנחנו צריכים לצעוק, על מה, שהוא יענה לנו? הצעקה יכולה להיות רצינית רק עבור החיבור. יש לנו חיבור או לא? אין לנו חיבור, יפה, אז הבורא כבר הכין לנו מקום לתפילה.

נחשוב רק איך אנחנו מתחברים בינינו כדי להכיר שאין קשר בינינו, איך אנחנו מתחברים כדי לדרוש מהבורא שיבנה את הקשר בינינו, שבקשר הזה אנחנו נהיה ממש כמעט בלב אחד. ומתוך אותו הלב אנחנו נצעק לבורא שהוא ישמע את מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים להיות יחד כבלב אחד, ובלב האחד הזה אנחנו נגלה את הבורא ונגרום לו בזה נחת רוח. זו כל העבודה שלנו ולא צריכים שום דבר חוץ מזה.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה, לאמונה למעלה מהדעת?

זו מידת האמונה שנמצאת בדרגת הבינה. בבן אדם אין דבר כזה. יכול להיות שאנחנו רוצים שתהיה לנו אמונה, אבל אנחנו ניגשים לזה בצורה כזאת שהיא תהיה למעלה מהרצון לקבל שלנו, השפעה למעלה מהקבלה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה ההבדל, שאנחנו מעדיפים השפעה יותר מקבלה, רצון להשפיע יותר גבוה, יותר חשוב מרצון לקבל.

שאלה: הפעולה האפקטיבית ביותר שאני יכול לעשות היא לבקש עבור העשירייה שלי, אבל בצורה כזאת שהוא ישמע אותי, לתפוס את הבורא בזקן.

הבקשה הכי נכונה עבור העשירייה היא כל הזמן לבקש, כל הזמן לחשוב, שהבורא שיעזור לנו להתחבר למעלה מכל ההפרעות "כאיש אחד בלב אחד". אם אתה רוצה את זה באמת, אז בטוח שתהיה בזה כל הזמן ותראה כמה אתה מתקדם, אבל צריך כל הזמן ללחוץ על זה.

שאלה: כשאנחנו קולטות תחושה בעשירייה שאנחנו לא רוצות להתמודד עם מה שאנחנו רואות בעשירייה, מה אנחנו חייבות לעשות?

לדבר על זה יחד ולהחליט שאתן רוצות לצאת מהמצב שיש לכן, ולאיזה מצב אתן רוצות להגיע במקום. ולהתפלל לבורא כל הזמן על זה, לכתוב את זה כדי לא לשכוח, וכל הזמן לבקש. ואת כל הדברים שאתן תתחילו לגלות על פני הבקשה, גם תוסיפו ותדברו עליהם, וכך תראו שהתפילה שלכן תהיה יותר קרובה, יותר מובנת, ואתן תעבדו עימה. אין לי יותר מה להוסיף.

שאלה: לפי סוף המאמר, יוצא שאני מנסה לשחד את הבורא. אתה תיקח ממני ייסורים ואני לא אקלל אותך, כאילו אני לא אדבר עליך לשון הרע.

אם אתה כל הזמן תבקש על זה, זה גם טוב. אמנם אני מבטיח לך שאז הבקשה שלך כלפי הבורא תשתנה, הוא יעזור לך להחליף את הבקשה, יתקן אותה.

תתחילו מכל דבר שאתם רוצים כלפי הבורא, רק לא לעזוב אותו ולא לעזוב את העשירייה. אתם יכולים לבקש מה שאתם רוצים, אבל שזה יהיה מתוך העשירייה כלפי הבורא, ואז תראו שזה יבוא בתיקונים זה על ידי זה וכך יהיה טוב, יתגלגל לטוב.

תלמיד: נתת לנו הבוקר תרגיל להחזיק את הבורא בינינו ולהשתדל לא לעזוב את זה, לא לוותר. להחזיק את זה ככה.

כן.

שאלה: אז אולי כדאי לברר מה עם התרגיל הזה, מה היו תוצאות?

בבקשה, בואו אנחנו נברר. מי רוצה להגיד מה היה עם תרגיל הבוקר?

נראה לי שהם כולם שכחו ועכשיו זה כבר לא חשוב, בינתיים זה המצב שלנו. אנחנו כאן עכשיו נמצאים במצב מאוד מיוחד, איזה בלבול כזה גדול, ערפול על כולם, אי אכפתיות כזאת כללית, ואפילו הנשים לא רק הגברים אנחנו נמצאים כולנו באיזו תרדמה.

שאלה: איך לעשות את ההפרדה בין רע מזה שאני לא מצדיק את הבורא, לבין שאני מרגיש רע?

אם אתה מרגיש רע זו הרגשה גופנית, אם אתה לא מצדיק את הבורא זה כבר מצב רוחני, ואז תנסה לעשות מה שאתה יכול כדי להגיע לזה שאתה מצדיק אותו. תקרא מאמרים, תדבר עם החברים, תעשה משהו כדי לא להיות במצב כזה, כדי להגיע לזה שאתה מצדיק אותו, למרות שאתה מרגיש רע. כי יש הבדל בין מה שאתה מרגיש ומה שאתה מקבל מהבורא. הבורא הוא טוב ומטיב, אם אתה מבין שאתה מקבל ממנו רק טוב, אבל יחד עם זה אתה מרגיש רע, סימן שאתה נמצא בהפכיות ממנו ואז אתה צריך לבקש שינוי בתכונות שלך, ככה זה צריך להיות. תנסה.

בכל רגע שאדם מרגיש שהוא נמצא במצב לא טוב, הוא צריך מיד לפנות לבורא כי אם הבורא הוא טוב ומטיב והאדם מרגיש את עצמו הפוך מטוב ומיטיב, אז סימן שהוא נמצא לא בקשר עם הבורא, אולי בהפכיות הצורה. אז מיד צריך לבקש שהוא רוצה להגיע להרגשה טובה, למה? כדי לא לחשוב רע על הבורא. לא כדי שיהיה לו טוב, אלא כדי לא לדבר לשון רע על הבורא.

שאלה: לאחר שנים רבות של לימוד איתך, הספרים והקבוצה אני יכול כעת להצדיק את פעולות הבורא הייסורים על האנושות והחברים, אך לצערי אני מצטער לומר שאני מרשיע את הבורא על הייסורים על עצמי. איך אני יכול להצדיק את ידו האדירה עלי?

צריכים להתפלל, לא שהבורא ישנה לי את החיים, אלא שישנה לי את הכלים שבהם אני קולט את החיים, זה מה שאני צריך. אני יכול להיות, על זה כתוב "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי". זאת אומרת, אפילו שאני אהיה בגיהינום, אני יכול להרגיש שאני נמצא בגן עדן, אין שום בעיה, הכול תלוי רק כמה אני מחובר לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין להתבטל לבורא, לבין להצדיק אותו?

זה כמעט אותו דבר. בלי להתבטל אי אפשר להצדיק ולהצדיק את הבורא זה העיקר, אבל להצדיק אנחנו יכולים לפי תיקון הכלים שלנו.

שאלה: איך מתגלה הרצון להשפיע באדם ואחר כך בעשירייה?

זו מהפכה שקורת באדם שהוא מתחיל להרגיש כמה הוא מתעלה למעלה מהטבע שלו ומתחיל לראות את העולם, שכל העולם עובד לפי כוח השפעה וכוח הבורא שורה בכל העולם והאדם אז נמצא ממש בכל טוב, הוא מרגיש שדה של חיבור ואהבה ממלא את כל המציאות, ואז הוא מסתכל על כולם והוא מרגיש עד כמה שהוא רואה את כל הדברים האלה דרך איזה ערפל, אנשים לא מבינים איפה הם נמצאים והוא כן מבין בשליטת איזה כוח הוא נמצא. לזה אנחנו צריכים להגיע. כך מתגלה השכינה פעם ראשונה לאדם.

שאלה: להתאחד ללב אחד זה להיות ברצון אחד בתחושה אחת בעשירייה. אבל איך זה אפשרי אם אחד נמצא בירידה, אחד נמצא בעליה, אחד בכלל מת, איך זה בכלל אפשרי?

אנחנו לא עושים את זה, אלא הבורא עושה את זה, הוא מנהל את הרצון לקבל הכללי ויכול להעלות או להוריד כל אחד ואחד מאיתנו. אין שום בעיה בזה שהוא מביא עשירייה למצב שהם כולם מרגישים שנמצאים בשליטת הכוח שלו, ולכן הם מתחברים ביניהם.

תארו לעצמכם שפתאום אתם מתחילים לאהוב זה את זה, זה מאוד קשה לתאר. אבל תארו לכם שמגיע איזה כוח שכך עושה אתכם. שאתם באמת רוצות להתחבר ביניכן בצורה טובה, יפה, חזקה ביותר, בלב אחד. מה זה בלב אחד? שאין לאף אחד רצונות משלו, אלא כולם מרגישים שבתוך הלב המשותף אנחנו נמצאים וחיים ואין לי חוץ מזה שום דבר חוץ מחיבור כזה, אני לא רוצה שום דבר אחר.

שאלה: הסברת שהבורא זו מערכת ושנתחיל להרגיש בעשירייה את התחושה הזאת. איך אני יכולה להבין שאני לא צריכה לחשוב רע על הבורא אלא שזה חוק?

אנחנו קיימים בעולם שלנו, אנחנו רוצים או לא רוצים הכול מרגישים ומקבלים דרך רצון לקבל שלנו. הכי ברור שאנחנו אוהבים דברים נעימים לנו, שונאים דברים שלא נעימים לנו, זה יכול להיות דומם, צומח, אני כבר לא מדבר על חי ובני אדם. לכן הכול אנחנו מקבלים דרך רצון לקבל, אם הרצון לקבל שלנו עובר תיקונים והתיקונים האלה עוברים נכון, אז כל העולם נראה לי טוב, וההיפך אז כל העולם נראה לי רע.

שאלה: קודם הזכרת את המשימה היומית שהייתה לנו היום. אנחנו כל יום בעשירייה בעצם יש לנו תורנות והתורניות מכינות את התוכן לעשירייה לאותו היום. ועשינו את התרגיל שנתת, ובסדנה מה שעלה מהחברות זה שמאוד קשה להן לזכור במהלך היום בזמן פעולות שגרתיות שקשורות לחיים עצמם, לזכור את החברות, את הסביבה של העשירייה. בהמשך למה שאמרת קודם, איך באמת אפשר להרגיש שאתה נמצא בגן עדן גם אם אתה בטוח שאתה נמצא בגיהינום? איך אפשר לעזור אחת לשנייה?

אחת לשנייה אפשר לעזור. קודם כל, בכל מקום שנמצאים אנחנו מפעילים את הרדיו שלנו. לכל אחד יש פלאפון ודרך הטלפון אתם יכולים לשמוע את השיעורים, קלטות כל מיני משלנו, וזה לא ייתן לכן להתנתק. גם נשים בזמן שהן נמצאות במטבח, שמטפלות בילדים, אין שום בעיה, יחד עם זה יש לה אוזנייה באוזן ועליה את המכשיר שמשמיע לה את הקול. אין בעיה. זה מה שאני חושב שאפשר לעשות. הכול תלוי ברצון.

שאלה: איך מגדילים את נקודת האחיזה בחיבור על מנת לעשות נחת רוח לבורא?

מגדילים אותה אך ורק על ידי זה שמדברים על זה עם חברים.

שאלה: איך כולנו צריכים לצאת עכשיו מהתרדמה?

אתם נמצאים היום במצב כזה מאוד מיוחד, אתם אטומים. דווקא זה טוב, אם כולם יחד זה טוב, סימן שבאמת יש כאן איזה חיבור ביניכם, השפעה הדדית. לכן אני יחד עם זה שמח שכולם מקבלים עליות, ירידות. נקווה שתוך זמן קצר אנחנו נתעלה ואז נרגיש את עצמנו במצבים אחרים.

שאלה: אז לתת לזה פשוט לפעול עלינו, או להתנגד, או לזרום?

לא. להתנגד, להתנגד. כל אחד ואחד צריך לבקש מהבורא שייתן לו רשות, שייתן לו אפשרות להתחבר עם החברים, ולהרגיש בחום החיבור בינינו שיש מקום למחשבה על ההשפעה, על הבורא, על העולם העליון שיתגלה בינינו. אנחנו חייבים לעשות את זה.

אני מרגיש שהשיעור של היום מאוד כבד. כן, ממש, לא הייתה אף שאלה לפי המאמר, אומנם שזה מאמר מאוד מיוחד, אלא שכל השאלות היו בכמה דרגות פחותות מהמאמר.

שאלה: בהמשך לשאלה, איך אפשר לבדוק עד כמה אני מבצעת את התרגיל הזה נכון אם כל הזמן מוציאים אותי מהמצב הזה של הדבקות, ואיך אפשר לבדוק שאני פונה לבורא בצורה נכונה?

רק לפי התגובה של החברות, של הקבוצה. לא אחרת.

שאלה: תפילה אמיתית מגיעה מתוך חולשה, ואילו הקבוצה עושה אותנו חזקות. איך להגיע לתפילה אמיתית בעשירייה, בקבוצה?

אתן צריכות לדבר על זה ביניכן. אתן צריכות להשתדל להגיע לאיזה מצב שאתן מבינות שאי אפשר להגיע למטרה, אלא רק בחיבור ביניכן. אתן צריכות להבין שהדרך הרוחנית מתחילה מהחיבור המינימאלי בינינו. אם עדיין אנחנו לא מרגישים שאנחנו, כולנו, מחוברים בלב אחד, אנחנו לא בסולם, אנחנו עוד לא נכנסנו לסולם.

אז בואו נשתדל להגיע לפחות למדרגה הראשונה של הסולם. אומנם זה מצב קשה, כמו שקראנו לא מזמן, שהדרגה הרוחנית הראשונה היא הכי קשה, כי אנחנו הופכים את העולם שלנו לעולם הרוחני, אבל בכל זאת אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעשות את זה. על ידי ביטול כל אחד לכולם וכלפי החיבור המשותף בינינו, אנחנו מגיעים למצב הרוחני מספר 1.

שאלה: אנחנו 24/7 מה שנקרא, מכורות לעשירייה, לחברים, לחברות, לכלי העולמי, מכורות להפצה, מכורות בכלל לכל מה שקשור ל-99. זאת ההרגשה, ככה אנחנו חיות. האם זה עושה נחת רוח לבורא?

ודאי שאנחנו עושים נחת רוח לבורא גם עכשיו, אבל בזה אנחנו נמצאים במצב כמו של תינוק שהוא לא יודע שהוא עושה נחת רוח להורים שלו בזה שהוא נמצא בעריסה שלו, מטפלים בו והוא לא יודע מי המטפלים, ומה הם רוצים. הוא לא מבין, הוא נמצא בידיים שלהם, בשליטה שלהם. כך אנחנו בינתיים, אבל אנחנו רוצים להיכנס לסולם המדרגות כדי שאנחנו נבין מה אנחנו עושים ואיך הבורא מגיב, ושיהיה לנו קשר ישיר עם הבורא, קשר הדדי.

שאלה: אם גם הרגש וגם העיניים משקרות לנו, אז מה עוד נשאר לעשות?

נשאר לנו לעשות הכול למעלה מהרגש והשכל, זה נקרא "למעלה מהדעת".

שאלה: איך עושים את זה?

פשוט עוצמים עיניים, והולכים על קו ההשפעה.

שאלה: האם צריך להחליף רק את הערכים, כאילו שהערכים של הקבלה זה גם לברוח מהייסורים והתענוג?

צריכים לגשת לחיבור בלבד. לא צריכים לברוח משום דבר.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שצריך לשנוא את הפירוד, אז זה כביכול גם לברוח?

לשנוא את הפירוד זה לא לברוח מהפירוד, זה להגיע לחיבור, אחרת אתה לא תעשה שום דבר. רק פעולות חיוביות אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: האם העבודה שאנחנו עושות יום יום כדי להתעלות מעל האגו ועל הייסורים, אנחנו מסיימות את זה בכך שאנחנו מקבלות תענוג? מאיפה מגיע התענוג הזה, מהבורא או מהאגו שלנו?

כל התענוגים מגיעים מהבורא דרך מערכת הכוחות, או הטובים או הרעים, שאנחנו מייצבים אותם.

שאלה: כפי שאני מבינה תמיד מדובר בפעולה, האם שאלה היא פעולה אם היא מכוונת לעבר הכוונה המשותפת של העשירייה ומתממשת בכך?

כן, התשובה היא כן.

שאלה: אם אני מרגישה שנאה לבורא, שהיא מפריעה לי להתחבר ואני בכל זאת מגיעה למפגשים ולשיעורים, איך להתעלות מעל השנאה הזאת, איך לבטל אותה? אני מבקשת, אני מתפללת, מתי זה ייפתר ?

את זה הבורא נותן לכם. זה הבורא שנותן לך את כוח השנאה כדי שתשתדלי להתגבר על השנאה הזאת וכך להתקרב לבורא. אין לך עבודה אחרת אלא מהבורא, הוא מביא לך את כל ההרגשות ורק כלפיו את עובדת. אומנם נדמה לך שאת שונאת את החברות, בינך לחברות עומד הבורא, רק את לא מזהה את זה. כך זה קורה.

שאלה: היום ניסינו לבצע את התרגיל של שיעור הבוקר, על הקשר בעשירייה עם הבורא. האם אפשר לחבר את זה עם תרגילים אחרים, למשל יחד עם תפילה שאנחנו מתפללות על אחת החברות, או לשלב את זה באיזו צורה עם תרגילים משיעורים אחרים?

אני לא יכול להגיד לך, זה יכול להיות מאוד מורכב ומביא לכל מיני תופעות שאני לא יכול עכשיו לחשוב ולפרט. אני לא חושב שכדאי לבלבל את זה עם זה.

שאלה: איך לבנות מערכת בעשירייה כזאת בשביל לברר את הקשיים שיש בינינו, בשביל להתקדם ברוחניות?

הקשיים לא תלויים בגיל, במין ובשום דבר, אלא רק בהבנה שזה מגיע ישירות מהבורא ואנחנו צריכים רק אליו לפנות, וממנו לבקש תיקונים.

העיקר, שוב אני אומר, זה שאנחנו מרגישים עכשיו איזו כבדות, זה מצוין. תחזרו למאמר ד' ב"שמעתי", "מהי סיבת הכבדות בעבודה".

(סוף השיעור)