שיעור בוקר 20.01.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עו, עמ' 2076,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות רצ"ג – רצ"ו

קריין: אנחנו לומדים מספר "תלמוד עשר הספירות", דף ב' ע"ו, 2076, לוח השאלות לעניינים, שאלה רצ"ג, תשובה בדף ב' פ"ז.

"רצג) למה שש התחתונות דעשיה, שנשארו בבריאה, נחשבים כאשה עוברה שהעובר בולט ויוצא מחוץ לגופה."

השאלה ברורה? כנראה שכן. זאת אומרת מדובר בעליית עולמות בי"ע לאצילות. שאפילו בעלייה האחרונה, בכל זאת נשארו לנו תנהי"מ של עולם העשיה שנמצאות למטה מפרסא. הספירות האלה, שש תחתונות דעולם העשיה, נמצאות במקום של שש ראשונות דעולם הבריאה.

קריין: תשובה רצ"ג בדף ב' פ"ז.

"רצג) שש ראשונות דבריאה נחשבות לבחינת בליטה מאצילות, כי הם ממקורם בחינת ב"ש ת"ת שהם ישסו"ת דגופא," זה לא כל כך מדויק. לא שש ראשונות דבריאה, אלא המקום של שש ראשונות דבריאה, הוא כבליטה מאצילות. לא חשוב מי עומד שם, המקום עצמו.

קריין: שוב.

"רצג) שש ראשונות דבריאה נחשבות לבחינת בליטה מאצילות, כי הם ממקורם בחינת ב"ש ת"ת שהם ישסו"ת דגופא, שלא קבלו בחינת צמצום מחמת עצמם, כי עצמותם היא כמו בינה דהיינו אור דחסדים, שאינם מקבלים שום מיעוט וצמצום, וע"כ מבחינה זו נחשבים הו"ר דבריאה כמו שהם עוד גוף האצילות, אלא מצד שהם שורש לזו"ן, לכן נתמעטו וקבלו עליהם צמצום ויצאו לחוץ מאצילות. ונבחן ע"כ יציאה זו כמו בליטה לחוץ מגופה מחמת העובר ולא מחמת עצמה. עי' לעיל תשובה ל"ד. (אות פ"ג)."

תלמיד: בשאלה הוא שואל על שש תחתונות דעשיה.

שש ספירות תחתונות דעולם העשיה, שהן אחרי עליית העולמות נמצאות במקום של שש ראשונות של עולם הבריאה.

תלמיד: איך נעשית העלייה הזאת, הרי למדנו שאין קשר בין תחתון לעליון.

מה זה אין קשר בין תחתון לעליון?

תלמיד: למדנו בעניין של גלגלתא עיניים ואח"פ שאין קשר בין גלגלתא ועיניים לבין אח"פ דתחתון.

אני לא מבין מה שאתה אומר.

תלמיד: יש עניין של השתלשלות על דרך התיקון בצמצום ב', שאח"פ דעליון נופל לפנימיות גלגלתא ועיניים דתחתון.

כן, בקטנות.

תלמיד: וזה הקשר, אח"פ דעליון בגלגלתא ועיניים דתחתון. לא יכול להיות קשר בין אח"פ דעליון לאח"פ דתחתון.

נכון.

תלמיד: ופה, יכול שאני טועה, אבל פה הוא מדבר על איזשהו סוג של קשר.

כאן זה לא עליון ותחתון, כאן זה פנים וחיצון.

תלמיד: מה ההבדל?

מה ההבדל? כי יש מקום של עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ויש את העולמות עצמם, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שנעים באותו מקום. המקום לעולמות הוא חיצון והעולמות עצמם זה פנים.

תלמיד: זה משהו שהוא חדש לי.

אני מצטער, אבל ככה זה.

תלמיד: אבל אין ספק שזה משהו שהוא כתוצאה מהתיקון.

יש עניין של עליית העולמות. העולמות קיימים בתוך המקום. המקום נברא מפרצוף נקודות דס"ג שירד למטה מטבור והשתלשל שם וקיבל צמצום על ידי נה"י דא"ק ואז התחלק למקום לעולם האצילות, בריאה, יצירה, עשיה. המקומות האלה הם מקומות. אנחנו מדברים על המקומות האלו שהם נמצאים באותו מקום, הם לא זזים, זה מקום, פעם היו זזים אבל אחר כך לא, את זה עוד נלמד. אבל באותם מקומות אבי"ע באו אחר כך עולמות אבי"ע והעולמות הם עולים ויורדים.

אז יש מקום ויש ממלא מקום. לכן אנחנו מדברים שעולמות אבי"ע הם עולים. על ידי מה? הם נמצאים במקום שלהם בהתחלה, עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, נמצאים במקומות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אבל אחר כך הם מקבלים מלמעלה מאור המחזיר למוטב ועל ידי המאור הזה הם עולים, מסבירים לנו איך הם עולים. יש עלייה ראשונה שניה ושלישית, ג' עליות.

בעלייה הראשונה עולה עולם הבריאה לאצילות, והעולמות האחרים גם אחריו קצת, ובעלייה השניה עולה עולם היצירה לאצילות ובעלייה השלישית אפילו עולם העשיה עולה לאצילות. אז הוא אומר שאפילו בעלייה השלישית, בכל זאת נשארו לנו תנה"י דעולם העשיה שהם נמצאים בתוך ו' ראשונות דמקום הבריאה.

תלמיד: וזה שהוא מדגיש את זה, נותן איזו דוגמה בעניין של הריון, זאת הסיבה היחידה או שיש עוד?

לא, הוא אומר שאותו מקום שנקרא ו' ראשונות דמקום הבריאה, עד החזה דעולם הבריאה, דמקום דעולם הבריאה, המקום הזה הוא מאוד קרוב לאצילות ומפני שהוא שייך לבינה אז לא מורגש במקום הזה אם נמצא באצילות או נמצא למטה מאצילות, למטה מפרסא, וזו הייתה הטעות של אדם הראשון שחשב שהוא כבר נמצא באצילות. האמת שהוא נמצא באצילות, כי המקום הזה הוא כמו אצילות, אבל מבחינת הקטנות. אבל כשהוא רוצה להמשיך את האורות אז הוא ממשיך אורות למטה מפרסא ובגדלות כבר יש הבדל גדול אם אתה נמצא למעלה מפרסא או למטה מפרסא, ולכן נשבר.

זאת אומרת כלפי המצב שלו הוא לא טעה, אלא זה נקרא שבעלילה בא אליו, בלבלו אותו. אבל רק תבינו שבקטנות, לפי המצב כמו שהיו העולמות, זה מורגש כאצילות נטו, כי זה מקום ההריון, בליטה כמו לאישה עוברה, אבל הן תכונות דעולם האצילות כלפי קטנות. אבל אם אתה ממשיך שם אור החכמה, גדלות, זו כבר בעיה, כבר לא יכול להיות שיש שם המשכת אור החכמה. ולכן נקרא שעשה עבירה.

שאלה: והעלילה הזאת זו עלילה של ישסו"ת? יכול להיות שהעלייה של שש תחתונות של עשיה לשש עליונות דבריאה זה משהו שהיא קיבלה דוגמה ממנו מישסו"ת? בעליית ישסו"ת בחזרה לראש?

בשביל מה לי להתבלבל, פשוט הסברנו וזהו.

תלמיד: השאלה מה זאת העלילה הזאת?

בזה שהוא חשב שהוא באצילות. אם אנחנו נמצאים בו' ראשונות דבריאה, כשאני נמצא שם אני לא יכול להבדיל בין זה לאצילות, אם אני בקטנות. אבל כלפי הגדלות, הפרסא עוצרת את אור החכמה ואני נמצא במצב שאני דורש מה שאסור וזה נקרא "שבירה".

תלמיד: וזה טוב או חיובי, אם אפשר לקרוא לזה כך, אם זה לצורך הריון?

אני לא יודע, לא דיברו על זה. אני לא חכם כמוך, אין לי שכל. נמשיך.

קריין: רצ"ד.

"רצד) מה"פ אדה"ר לא הוי ליה מהאי עלמא כלום."

קריין: תשובה רצ"ד בדפ ב' פ"ז.

"רצד) האי עלמא הוא בחי"ד, ומשמרים דקליפות דל"ב האבן, אמנם פרצופי הקדושה נתבררו רק מרפ"ח ניצוצין, ול"ב ניצוצין דל"ב האבן נדחו מהם, ובמקומם קבלו ל"ב בחינות מלכיות מאמא. ונמצא שאין להם בחינת ל"ב האבן כלום. ועד"ז נבררו נר"ן וגוף דאדה"ר, דהיינו שנדחה ממנו כל הל"ב ניצוצין דל"ב האבן, ובמקומם קיבל ל"ב מלכיות מאמא. וז"ס שאדה"ר לא הוי ליה מהאי עלמא כלום. (א' תתקמ"ב ד"ה ועם זה)."

אפילו בגדלות כשאנחנו מגיעים לתיקונים שלנו, במהרה בימינו אמן, אנחנו בסך הכול יכולים לתקן, עלינו לתקן רק רפ"ח. ומל"ב אנחנו מושכים לא אותם אלא מלכויות דאמא, לא מלכות אמיתית אלא מלכות דאמא, מלכות דבינה, וזה התיקון שלנו. ואחרי שאנחנו גומרים את כל התיקונים המוטלים עלינו, שהם ט' ראשונות ול"ב מלכויות דאמא, יש רב פעלים מקבציאל, שהאור הזה מתקן ל"ב מלכויות אמיתיות שלנו, שאנחנו לא יודעים איך, ואז ל"ב מלכויות דאמא מתחלפות לל"ב מלכויות אמיתיות. אלה סתם מילים, אני לא מבין, התהליך הזה לא מוסבר, ככה זה. זה נקרא פעולות המשיח, שמושך את הכלים האמיתיים. יש כאן הרבה שאלות אבל אין תשובות עליהן.

אנחנו צריכים להבין שאותן ל"ב מלכויות דאמא, או ל"ב מלכויות אמיתיות שצריכות לבוא במקומן, הן נמצאות בכל פרט ופרט, בכל זיווג הקטן ביותר. זאת אומרת צריכה להיות התחלפות המערכת כולה בפעולה אחת כאילו, או שזו לא פעולה אחת אלא המון פעולות אבל הן נחשבות כפעולה אחת. צריכים להבין שככה זה. מדובר בצורה שזה מה שצריך לקרות.

איך הם גילו את זה ואיך הם כותבים על זה אני לא יודע, כי כנראה שכותב מתוך גמר התיקון הפרטי שלו. אני גם לא מבין. אלה דברים שאפשר לשמוע אבל נשיג ונבין. לכן אין שאלות על זה אלא רק העניין עצמו, שבינתיים אנחנו מתקנים הכול בקשר לבינה, לחסדים, למעלה מהדעת, בדרגת אמונה, בדביקות של כל הכלים דהשפעה. רק קטנות, רק ביטול, רק זה לפנינו. ואחר כך תבוא המלכות האמיתית, רצון לקבל אמיתי שזה כבר יצטרף אלינו על ידי הבורא.

תלמיד: משפט משמעתי נ"ג, "עניין הגבלה",

""עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות."

שאלה: כשכתוב מלכות של אמא, זה אותו החלק בנברא שמוכן לשייך את עצמו לבינה?

ודאי, זו מלכות דאמא. זו לא מלכות אמיתית, זה רצון לקבל שיש באמא. מתי הוא מתעורר? מתי שהיא יכולה לטפל בתינוק. אז ברצון לקבל שלה יש רצון לקבל של התינוק והיא משתמשת בו כדי להשפיע. זאת אומרת זה לא רצון לקבל ממש, זה רצון לקבל לצורך השפעה, לא משלה. לעצמה היא לא צריכה כלום. לכן הבליטה הזאת שנמצאת למטה מאצילות, הכול לצורך השפעה.

רק תבינו מאיפה באים התיקונים ועד כמה מושרש בכל הדומם, צומח, חי, מדבר, התיקון הזה של הבליטה, של ההתכללות ברצון של הזולת, ומתוך זה רק מפעיל את הרצון שלו. זה דבר שכדאי לחשוב וללמוד מזה. זאת אומרת אין לנו רצון משלנו בכלל, אלא רק לפי שמגלים שיש למישהו להשפיע, לפי זה מעוררים את הרצון שלנו דלקבל כדי לתמוך בפעולת ההשפעה הזאת בלבד. אחרת אין רצון לקבל, זה נקרא קטנות, אין, לא רוצה וזה עיקר המדרגה. זו הרוחניות.

שאלה: למה התפיסה שלנו בעולמות היא קו דק מאוד?

כי אנחנו לא מסוגלים להשיג יותר. מה שמשיגים כלפי כל העיגול, זה גם צורת הקו וגם גודל הקו.

שאלה: למה מלכות מסוגלת להשיג אך ורק קצה חוט, אפילו בגמר תיקון אנחנו תמיד נהיה מלכות וזה רק קצה חוט?

לא, בגמר תיקון אנחנו משיגים את הכול. אבל עד גמר התיקון אנחנו משיגים באמת רק קו דק.

שאלה: למה אישה יכולה להתעבר אך ורק אם היא מוכנה לתקן חלק מל"ב האבן, לא יותר?

אישה מתעברת לצורך התיקון. אנחנו צריכים להבין, שכל התיקונים האלו אלה תיקונים של התכללות בינה במלכות. ואז, אם יש אפשרות לצרף מלכות לבינה ועל ידי זה להגדיל את הקומה, זה נקרא שהיא נכנסת לעיבור. ואם אין אפשרות להגדיל את הקומה, היא לא מקבלת חלק מהמלכות ולא נכנסת לעיבור. צריכים לחשוב על זה.

קריין: שאלה רצ"ו בדף ב'עו.

"רצו) למה י"ד הספירות שמחזה של היצירה ולמטה, הם מדור קבוע אל הקליפות."

קריין: תשובה רצ"ו בדף ב'פז.

"אחר שנפלו הז"מ פו"א לבי"ע גם המקום בי"ע נתפשט לפו"א, דהיינו למקום חב"ד חג"ת עד החזה, ששם נעשה מקום לכלים דפנים. ומחזה ולמטה שהם תנהי"מ, נעשו מקום לבחינת האחורים. וע"כ ירד גבול הפרסא למקום החזה דכללות בי"ע, שהוא עתה בחינת החזה דיצירה, ועד שם היו יכולים להתפשט עכ"פ בחינת קדושה של בי"ע. אבל משם ולמטה שהוא מקום אחורים גם עתה נשאר בהכרח חלל פנוי, ונעשה מקום קבוע אל הקליפות, עי' לעיל תשובה ק"ג. (אות צ"ז)."

המקום הוא קובע, כך זה כתוב. הכוונה היא בדיוק על הכלים האלו של העולמות עד כמה הם קובעים עד איפה מתפשטת הקדושה, ומאיפה והלאה, מחזה דיצירה ומטה כבר אי אפשר שתהיה קדושה, אלא או מקום ריק או מקום לקליפה.

שאלה: מתי זה נהיה מקום ריק, כשמלכות עולה למעלה, או לפני שמלכות עולה בכלל לבינה, לכיוון האצילות?

זה מקום הצמצום. ואם העולמות נמצאים שם אז יש מעמד בין עולמות בי"ע כנגד אפילו מדור הקליפות. אנחנו עוד לא למדנו איך הם נמצאים זה כנגד זה. ואם עולים העולמות, אז בכלל במקום הזה זה כבר אפס דקדושה ויש שם רק מקום הקליפות. יש גם ההארה למקום הזה, שני שליש תתאין דנצח והוד דעתיק, שזה נקרא "דדי בהמה". אדם שעוד לא נמצא בדרגת אדם, שהוא עדיין ברצון על מנת לקבל הוא נקרא "בהמה". אז אותם שעדיין נמצאים בדרגת בהמה, יכולים לקבל הזנה מדדי בהמה, שעתיק מאיר להם.

עתיק הוא צמצום א'. האדם השבור שנמצא למטה הוא אפילו לא נמצא בצמצום, אבל בצמצום ב' בטוח שלא, צמצום ב' זה כבר תיקונים, והוא יכול לקבל ההארה מנה"י דעתיק, זה נקרא דדי בהמה. והאדם שנמצא בדרגה הזאת, שמשתוקק לרוחניות, שרוצה להגיע לזה אבל לא מסוגל יותר מאשר להיות ניזון כך, כך מגיעה אליו ההארה. וההארה הזאת מגיעה אליו דרך הקליפות, זה נקרא שהוא ניזון משומרי הקליפות. יש שם הרבה דברים.

כך גם אנחנו מתקדמים עכשיו לרוחניות, לפני שאנחנו נכנסים לעל מנת להשפיע. אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל וצריכים לתת לנו התעוררויות לעל מנת להשפיע, אבל שזה יהיה מלובש בעל מנת לקבל אחרת אנחנו לא נשתוקק. זה כמו שאני אומר לילד, "תהיה ילד טוב, תלמד טוב, אני אקנה לך אופניים". אז הוא משתוקק לאופניים, ובשבילי הוא עושה את העבודה בינתיים בכך שלומד.

ככה היחס אלינו מלמעלה. הרשעים, אלה שעדיין נמצאים בעל מנת לקבל, אבל בכוונתם להגיע להשפעה, אחרת הם בהמות, אז הרשעים האלו שעדיין נמצאים בעל מנת לקבל הם ניזונים מהקליפות, משומרי הקליפות. בעל הסולם מסביר לנו את זה גם ב"הקדמה לספר הזוהר". "והצדיקים משנה יירשו", זאת אומרת, אלו שמתקנים את עצמם בצורה כזאת הם רוכשים כפול. מדובר על אותו אדם שעובר את המצבים.

יש בזה עוד הרבה.

(סוף השיעור)