שיעור בוקר 25.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "הכול מושג בכוח התפילה", קטע מספר 16.

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני." 

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

שאלה: אתמול הרגשתי רצון ענק מכל הכלי, רצון לתפילה, והרגשתי זאת כמו מתנה גדולה מהבורא. איך לא לאבד את הרצון המשותף?

על ידי דאגה, בכך שאתה דואג לא לאבד את החיסרון שלך אלא רק להגדיל אותו כל הזמן. כי ברוחניות אין דבר שנמצא באותו רגע כמו שהוא היה ברגע הקודם, אלא הוא צריך להיות כל הזמן או למעלה או למטה. לכן תדאג שזה יתפתח יותר ויותר ואז לא תאבד.

שאלה: אתמול התכנסנו אחר הצהריים חברים מכל הכלי העולמי. זה התחיל כתפילה לחבר שחולה והמשיך משם לתפילה עבור כל החברים שחולים, ופתאום גם המלחמה באוקראינה, אז זו הפכה להיות תפילה גדולה לשלום העולם וזה היה מאוד מיוחד. מאות חברים מהכלי העולמי הצטרפו, קראנו יחד "אין עוד מלבדו" והשתתפנו בתפילה משותפת כשכל אחד מוסיף משפט.

אם היינו עושים פורמט כזה יום יום או אחת לכמה ימים, האם אתה רואה בזה תועלת במצב שלנו היום? האם זה יחזק אותנו?

אנחנו רואים שמקובלים קבעו שאדם צריך להתפלל יום יום, וזה עבר אחר כך לכל הדתות והאמונות ואנשים מתפללים, מבקשים, כל אחד לפי הסגנון שלו, השפה שלו, ולכן הדברים האלה נמצאים בכלל. ביסודו של דבר אדם שנמשך בעבר לקשר עם הבורא גילה את הרצון שלו בשיחה עם הבורא, בפנייה לבורא, במילים שלו ובזמן שנוח לו. אחר כך זה התקבל בצורה אחרת, יותר מסודרת. לכן תנסו לעשות גם כך וגם כך. אבל כל פעם כשיש לכם אפשרות להתחבר ביניכם תשתדלו לעשות זאת, זה בטוח פועל לטובה אפילו אם זה רק חלק מכל הקבוצה שלנו.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו מתאספים כמה פעמים ביום, כל עשירייה בתוך עצמה. השאלה אם יש מקום לחיבור בין כמה עשיריות ועם הרבה חברים בכלי העולמי לקריאה משותפת?

כן. למי שיש הזדמנות להתחבר יחד ולקרוא מאמר או לעשות משהו כמו שעשיתם אתמול, זה טוב. ומה שעשיתם אתמול זו הייתה פעולה יפה, טובה, חזקה, ונקווה שממנה נהנה כולנו וגם כל האנושות.

קריין: קטע מספר 17.

"מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו." 

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: כתוב ש"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", מה זה נקרא ש"ממית עצמו עליה"? על מי אני צריך להמית את עצמי?

על הרצון לקבל האגואיסטי שלך, על הכוונה על מנת לקבל לעצמך.

תלמיד: איך אני מגיע לביטול השלם?

נשאר לך רצון לקבל שאין עליו רצון אגואיסטי, ואתה יכול כבר להעמיד אותו לשרות הזולת ודרך אהבת הבריות לאהבת הבורא. כך אתה מגיע לדבקות עם הבורא.

תלמיד: ואז כתוב שכתוצאה מזה יש את התפילה השלימה, מה זאת "תפילה שלימה"?

שלימה הכוונה ש"כל עצמותי תאמרנה", שכל הרצונות והמחשבות שלך כולם יהיו מחוברים דרך כל העולם לבורא.

תלמיד: כרגע אני לא במצב כזה, אז איך התפילה בכל זאת מתקבלת?

היא מתקבלת. אפילו שאתה לא מסוגל לבצע את זה, זה מתקבל, הבורא כבר יסדר את זה. כמו תינוקות, קטנים, כך הם מחוברים ומקבלים.

תלמיד: האם זה בזכות כמות האנשים?

זה בזכות הבורא. כמות האנשים כאן לא כל כך עוזרת.

תלמיד: אמרת בתחילת השיעור שבגלל שאנחנו קבוצה גדולה יש השפעה גדולה מאוד על הבורא, למה התכוונת?

התכוונתי שזה כך, כמו שהיה אתמול. יש לנו חבר מאוד ותיק שכולם מכירים והוא חולה, אז העשירייה שלו חשבה מה היא יכולה לעשות כדי להקל עליו את המצב. היא פרסמה את המצב שלו בין כל החברים מחוץ לעשירייה, וכך כל העשיריות ובכלל כולם התעוררו והתחברו, בסופו של דבר היו שם מעל ארבע מאות איש שהתחברו ודיברו על החיבור, על הנחיצות בחיבור והתפללו יחד להקל על המצב.

לפי אותה דוגמה אני ממליץ לעשות בעולם סביב השעון או מתי שאתם רוצים, תפילה שהיא תעזור לכל המקומות האלה בעולם שנמצאים במלחמה וגורמים בזה צער גדול לכל האנשים, במיוחד לנשים ולילדים שנכללים בכל צורות המצוקה. נתפלל שזה ייפסק, שזה ייגמר בצורה טובה, יפה, לשביעות רצון כולם.

תלמיד: איך אתה מציע לעשות זאת?

להתפלל - זה הרצון שבלב - שאני רוצה שזה ייגמר.

תלמיד: האם אתה מתכוון שסביב הגלובוס כל עשירייה תתפלל?

גם כך אפשר לעשות, יפה. אתה מבין בזה יותר ממני, זה המקצוע שלך.

תלמיד: להתפלל?

לא להתפלל, לארגן קהל לאיזו פעולה כללית. תנסה פעם לעשות משהו לבני ברוך.

תלמיד: בשמחה.

נסענו איתך יחד לבולגריה, היה שם כנס, ואני זוכר שאתה ארגנת אנשים שיעמדו וישירו וכן הלאה, וזה היה דווקא מעשה מעורר. אני מבין שאתה קרוב לאותו מקום לכן הרגשת את זה, אז תהיה קרוב לכל העולם.

שאלה: איך להעביר מן הכוח אל הפועל, האם זה שייך לרצון שלי, או זה רצון אחר שאינו שלי שמורגש כאן?

זה לא כל כך חשוב. אנחנו כולנו נמצאים בגרעין העולם, כמו פרי ובתוכו גרעין, אנחנו נמצאים בפנים בתוך גרעין העולם. אם אנחנו איכשהו עושים פעולות משותפות ככול האפשר, אז אנחנו בזה מחממים את כל העולם, גורמים לכל העולם להיות יותר קרובים לבורא.

מצד אחד, אנחנו נמצאים רחוק מהבורא, כי העולם נמצא בינינו לבין הבורא. מצד אחר, כשאנחנו חושבים על העולם ומתפללים עבור שלומו, אז אנחנו בזה מקרבים את עצמנו דרך העולם לבורא, והבורא יכול להשפיע על כל עביות העולם דווקא בזכותנו, וכך גם אנחנו מיתקנים עם העולם יחד.

לכן נשתדל לעשות את הפעולות האלו, זה מאוד עוזר ויותר מכל דבר אחר. כי זה מגיע לפי איך שאנחנו מתקרבים לבורא, הוא מעורר את העולם ואנחנו מגיבים אליו.

שאלה: אם אנחנו מתפללים לבורא על חבר חולה ואז החבר מבריא, או על מקום מלחמה שיהיה שם שלום ואז נהיה שם שלום, למה זה נחשב לתיקון?

אני לא הולך לפילוסופיות. אני מדבר על מה שאנחנו חייבים לעשות, רק מצידנו. ומה יהיה מזה והחשבונות שהבורא עושה, זה לא יפה, זה לא טוב אם אנחנו מתחילים לשאול.

תלמיד: השאלה היא לא על התוצאה של הבורא. אלא אם הבורא נתן מצב, אז למה אני צריך להתפלל למצב הפוך ממה שהבורא עשה?

מפני שהוא גורם לך להתפלל ולעשות את תיקון העולם. "בראתי יצר הרע", הבורא מעורר בכל מקום בעולם דברים רעים, וחוץ מרע הוא לא עושה שום דבר, וכל הדברים הטובים צריכים לבוא אך ורק בעזרת הפנייה שלנו.

תלמיד: זה שהוא גורם לחבר אחר להיות חולה, האם זה נחשב שהוא ברא יצר הרע?

כן, זו אחת מהתופעות של יצר הרע. אבל אנחנו צריכים להתפלל על כל אחד ואחד ולהרגיש שהכול בא בשבילנו כדי שנתפלל ונבקש רפואה, נבקש קירוב על פני מה שהבורא מעורר.

שאלה: אנחנו לומדים שצריך להתחיל תפילה מהודיה ולהודות על כל הרע כמו על כל הטוב. אבל במצבי משבר אנחנו לא יכולים לראות את התוצאה הסופית הטובה, האם גם במקרה כזה אנחנו צריכים להודות או זה מזיק?

יש הבדל בין השגחה כללית להשגחה פרטית. בהשגחה פרטית אדם צריך להגיד שכול מה שמתגלה אלה חסדים מגולים או מכוסים. אבל בהשגחה כללית אנחנו לא יכולים להגיד כך, כי כאן מעורב הרצון לקבל שלי ממני כלפי האחרים, לכן אני לא יכול להגיד כך כמו על עצמי. על עצמי אני יכול להגיד כפרה, מה שקרה הגיע לי, זה הביא אותי לתיקון, אני צריך עכשיו לעשות פעולות ותיקונים. אבל על כלל העולם, או האומה, או הקבוצה, אני לא יכול להגיד כך כי זה לא שלי בדיוק, לכן שם אני צריך להתנהג בצורה אחרת, בצורה כללית.

שאלה: בקטע שקראנו הוא עשה חלוקה בין זה שהאדם מחליט שהוא בעצמו רוצה לגמרי להתבטל, לבין שמתחיל לבקש מה' שיממש את זה. מה העבודה בין בירור הבקשה והתפילה להעלאה שלה, יש איזו הפרדה ביניהם?

יש בירור ואחר כך פעולה.

קריין: קטע 18.

"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו. 

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו." 

(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: יש פה איזה עניין שה' יעזור לו שהגוף כן יסכים לשעבד את עצמו.

בטח. או שנכנס לצמצום, או אפילו לעבודה על מנת להשפיע. הרצון לקבל שנקרא מלאך המוות הופך להיות מלאך קדוש.

תלמיד: אבל מה ההבדל בין שהאדם אומר שהוא מוכן לבטל את עצמו לבין שהבורא נותן כוח, איזה כוח הוא נותן בדיוק?

אור.

תלמיד: הרצון לקבל נכנע תחת האור.

הרצון לקבל נכנע לאט לאט, בהדרגה, וכך הוא מגיע לתיקונים.

תלמיד: דווקא כשמופיע האור הרצון לקבל מוכן להיכנע ולא למשוך?

כן, כי האור בורא את הכול, בונה ומתקן את הכול, האור גם מחזיק את הרצון לקבל בכל מיני צורות, או בצורה שלילית או חיובית, הכול תלוי באור.

תלמיד: היחס הזה בין הרצון לקבל לאור בונה את המסך אחר כך, זו הצורה החדשה?

כן, גם המסך נבנה על ידי האור. אין יותר חוץ מהאור שהוא נוכחות הבורא בצורה פחות או יותר גלויה, והרצון לקבל נברא על ידי האור ונמצא ממש בשליטתו. אם כך, אנחנו נמצאים בשליטה שלמה של הבורא, רק יש בנו היכולת לעורר אותו שיטפל בנו בצורה מיוחדת, זו הבחירה החופשית שלנו ואת זה עלינו לבצע.

שאלה: האם יש הבדל בין זה שהגוף יסכים לשעבד את עצמו לבין זה שיבטל את עצמותו?

לאבד את עצמותו זה משהו אחר מלשעבד. לשעבד זה הרבה יותר. לאבד את עצמותו פירושו שאני רוצה לבטל את האגו שלי, את הרצון לקבל על מנת לקבל, אני רוצה שכל החשבונות לעצמי יתבטלו, ואז אני מגיע לאפס. ואחר כך אני רוצה ממש לשעבד, כל הרצון לקבל מתעורר בי מחדש ואני עוד ועוד הופך אותו לעל מנת להשפיע.

יש לנו עבודה בלהוריד את הרצון לקבל עד האפס, ואחר כך להתחיל להעלות אותו כבר בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הרצון לקבל מרגיש שהוא פועל פה בצורה טובה, נכונה עבורו?

כשאני מקבל על עצמי "עול מלכות שמיים", את שליטת הבורא, זה מכוון אותי לבטל את הרצון לקבל ואפילו להפוך אותו לעל מנת להשפיע. אלו שני החלקים שיש בדרך התיקון.

שאלה: הרצון לקבל הופך לתומך בתהליך?

עד גמר התיקון הוא לא תומך. רק חלק ממנו שכבר נמצא בתיקון, שכבר מתוקן, תומך במשהו, זה נקרא צד ימין, והחלק שעוד לא נמצא בזה נקרא צד שמאל, ואני צריך כל פעם לעבוד בין שניהם. זה מה שמתגלה במערכת וכך אנחנו צריכים לעבוד עימה.

שאלה: איפה מתגלה הרצון לקבל שלי? אני חשבתי שהוא מתגלה בגוף, בשכל שלי, אבל מסתבר שזה לא שם.

הרצון לקבל מתגלה בליבו של אדם.

קריין: קטע מס' 19.

"שהאדם רוצה לעבוד בבחינת כולו להשפיע, וכל מחשבותיו עבור הנאה עצמית יהיו בביטול גמור. ואז, כשמרגיש, מה שהוא מדבר, אזי לבו יכול לפחד, שמא חס ושלום יתקבל תפילתו. היינו שלא יהיה לו שום רצון עבור עצמו. ולגבי הנאת עצמו מצטייר מצב, בדומה שהוא עוזב את כל תענוגי עולם הזה ביחד עם כל הבריות, והחברים, ובני ביתו, וכל קניניו ורכושו. ופורש את עצמו ללכת למדבר, אשר אין שם שום, רק חיות רעות. ואף אחד לא ידע ממנו וממציאותו. ונדמה בעיניו, כאילו אובד את עולמו בפעם אחת, ומרגיש שמאבד עולם מלא חדוות חיים, ומקבל על עצמו מיתה מעולם הזה, ומרגיש שהוא כעת מאבד עצמו לדעת, בזמן הרגשת הציור הזה. ויש לפעמים, שהס"א עוזרת לו לצייר את מצבו עם כל הצבעים השחורים, אז הגוף בועט בתפילה זו. ונמצא, שאי אפשר שיתקבל תפילתו, מסיבת שהוא עצמו לא רוצה שתתקבל תפילתו. 

לכן צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו שיהיו פיו וליבו שוים." 

(בעל הסולם. "שמעתי". קכ"ב, "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")

שאלה: מהי ההכנה שצריך לעשות שמאפשרת לתפילה להתקבל?

מה שקראת עכשיו. "אז הגוף בועט בתפילה זו". לא רוצה להתקרב לבורא כי הוא מרגיש שמאבד את הכול, "שאי אפשר שיתקבל תפילתו, מסיבת שהוא עצמו לא רוצה שתתקבל תפילתו". עד כדי כך, כי הוא מתחיל לראות מה זה נקרא שהוא הולך בעל מנת להשפיע. תנסה לחשוב שאתה רק עבור כל העולם ועבור עצמך לא משאיר כלום, איך זה אפשרי? זה חוסר קיום ממש. "לכן צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו שיהיו פיו וליבו שוים". איך זה נעשה? על ידי זה שלאט לאט הוא מעורר את האור העליון שמשפיע עליו ונותן לו מצב שהוא יכול להתקיים אפילו ללא הגוף הגשמי שלו. ממש כך. ואז הוא מוכן לתפילה אמיתית. זה מצב מאוד מיוחד, נקווה שנתקרב אליו.

שאלה: המצב הזה הוא הכרחי למעבר, כלומר כל אחד מאיתנו וכולנו נעבור אותו?

אין בזה שום בעיה, רק בעל הסולם מציין כאן כל מיני נקודות שאנחנו עוברים. אבל לא יכול להיות שאתה עוזב רצון אחד והולך לרצון אחר בלי שיש לך באמצע נקודה, שאתה נמצא בין זה לבין זה. אז אל תדאג, אנחנו עוברים את זה בצורה כזאת שאין בזה מצב כל כך חמור כמו שאתה רואה כאן. כאן בעל הסולם מבליט לך את המצב בכוונה.

שאלה: כדי ש"פיו וליבו יהיו שווים" בתפילה, האם כדאי לדמיין את המצב הזה שהוא עוזב את כל תענוגי העולם?

ודאי שכן.

שאלה: איך להכין את הלב שלי לתפילה כנה?

להשתדל כל הזמן לחשוב על הזולת, על כך שעתיד העולם הוא בחיבור בינינו. להכין את המצב הזה בעשירייה, בקבוצה, בקבוצת נשים, בכלי הכללי שלנו, ולאט לאט כך נתקרב לאמת.

שאלה: איך מגיעים לביטול עצמי אם זה נתפס כמוות?

ברצון לקבל זה נתפס כמוות, ואחר כך אנחנו מתחילים לעורר את האור דווקא דרך החיבור הזה ומתחילים להרגיש שהחיבור הזה נעלה, שהוא למעלה מכל מה שיש לנו כאן בעולם הזה.

שאלה: כתוב "והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה'".¹ מה לעשות אם רואים שהגוף מתנגד אבל גם אין כוח לפנות לבורא, איפה אפשר לקבל תמיכה לפנות לבורא?

בקבוצה. בקבוצה אנחנו כן יכולים לקבל תמיכה ואז לפנות לבורא ולהיות דבוקים בו ובבקשה שלנו, בדרישה שלנו שיעזור, שיבנה לנו את המצב הרוחני למעלה מכל הבעיות. הקבוצה מסוגלת לחייב את הבורא שכן יעשה את התיקון.

שאלה: איך לבנות תפילה בצורה נכונה כדי שהיא לא תישמע כמו חוסר הסכמה עם שליטת הבורא?

תפילה שלמה זה נקרא שאני רוצה בכל הלב, עם החברים שלי, להיות קשור לבורא ולתת לבורא בלב המשותף שלנו מקום שישרה שם.

שאלה: מה זה נקרא להתפלל ברחמים? מהו החיבור שחייבים לסדר בינינו לפני התפילה?

אם כל אחד פותח את הלב לאחרים ואנחנו רוצים להתחבר ללב אחד, זה נקרא שאנחנו פותחים ברחמים.

שאלה: מה ההבדל בין תפילה ובין תפילה לפני תפילה?

תפילה לפני תפילה מכוונת אותנו לבקשה האמיתית שזו כבר תפילה.

שאלה: איך להתפלל יחד כל הכלי העולמי גם כשנמצאים בנפרד מבחינה פיזית?

זה לא חשוב לנו אם נמצאים פיזית יחד או לא, העיקר הרצונות שלנו, שאנחנו מבינים זה את זה ורוצים להיות מחוברים, מחוברות כדי להעלות את החסרונות שלנו לבורא. הבורא רוצה שאנחנו נבקש, לכן הוא ברא את כל המציאות בחיסרון. אנחנו צריכים לגלות כל פעם מהמציאות כולה חלקים מהחיסרון ולהעלות אותם לבורא שיתקן וימלא. וכך בזה אחר זה, בחלקים, במנות קטנות, אנחנו מגיעים למצב שבחלקים קטנים כל המציאות מגיעה למצב השלם, שהבורא ממלא את הכול.

שאלה: איך אני משיגה את הכוח מהעשירייה להתפלל חזק יותר ולעיתים קרובות יותר?

מתחילים על ידי קנאה, תאווה וכבוד, שמדברים בינינו, ומשתמשים ברצונות האגואיסטים שלנו כי הם מעוררים אותנו להיות יחד ככל האפשר וללמוד מהאחרים, ואחר כך כבר על ידי המאור המחזיר למוטב.

היום עשינו את השיעור המיוחד הזה, נקווה שיהיו לנו רק סיבות נכונות וטובות לשיעורים כאלה, ונקווה שממחר נחזור לסדר הרגיל שלנו. בינתיים שיהיה כל טוב לכולם, שלום על כל כדור הארץ, על כל בני העולם, ושכולנו נתקרב מביננו לבורא שיאיר עלינו את האור שלו, ימלא אותנו, יחבר אותנו לכלי אחד של אדם, אדם הראשון.

(סוף השיעור)

---

1. הרב"ש, מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991.↩