שיעור בוקר 22.08.21 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "להתבטל לעליון", נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, נמשיך מקטע 42.

להתבטל לעליון זה בעצם כשאנחנו מתאימים את הכלי שלנו שהוא הרצון לקבל לעליון, ואז העליון יכול לפי חוק השתוות הצורה, לפי מידת השתוות הצורה למלא את הכלי שלנו, את הרצון שלנו. אומנם הרצון שלנו הוא כולו לקבל וכל פעם הוא גדל וגדל, אבל השתוות הצורה היא לא לפי הרצון שכך קיבלנו אותו מהבורא, ואי אפשר לשנות אותו, ואין לי שליטה על הרצון לקבל שלי בכלום, אלא יכול להיות שתהיה לי שליטה רק על הכוונה, במה אני רוצה להשתמש ברצון לקבל, לאיזו מטרה, באיזו צורה, באיזה סגנון. זה באמת מה שחשוב.

לכן אנחנו צריכים לדאוג לא לרצון לקבל בעצמו, אלא איך אנחנו משתמשים בו, האם אני משתמש בו לטובתי או לטובת הזולת, לטובת הבורא, שבשבילי זה אותו הדבר בעצם, כי את הבורא אני לא מרגיש כדי להתייחס אליו בצורה נכונה שאני אוכל לבדוק, לראות, לייצב נכון, אז ניתנה לי בינתיים אפשרות להתייחס כך לזולת, כי את הזולת אני מרגיש, כלפי הזולת יש לי רגש, שכל, כל מיני הזדמנויות לקבוע את היחס שלי אליו.

לכן לא שמים לב לרצון אלא לכוונה, עד כמה הכוונה דלהשפיע שלי יכולה להיות, באיזו צורה, באיזו מידה מותאמת לרצון הבורא להשפיע. הרצון להשפיע עם הכוונה להשפיע יחד זה בבורא, ואצלי, הרצון הוא תמיד לקבל, אבל כמה שעל הרצון לקבל אני יכול לקבוע את כוונתי להשתמש בו בהשפעה לבורא, בזה אני מגיע אליו להזדהוּת וזה בעצם החשוב.

בדרך כלל אנחנו מבינים את זה כבר ומדברים שהאדם נמצא ברצון להשפיע, אבל זה אף פעם לא יכול להיות כי הרצון להשפיע זה הבורא והאדם תמיד נמצא ברצון לקבל, ורק הכוונה על פני הרצון לקבל שהיא תהיה להשפעה, להשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע, זה בעצם נמצא בכוחו של האדם, ברשותו של האדם, הוא יכול לסדר את זה כך על ידי הקבוצה, על ידי הלימוד, על ידי משיכת המאור המחזיר למוטב, תפילה לבורא וכן הלאה. זאת אומרת, כוונה על מנת להשפיע, לשים לב אליה, והרצון, לא חשוב איזה רצון, הכול תלוי בכוונה.

כמו בדוגמה, שאחד פותח את גופו של השני ונקרא רוצח והאחר פותח את גופו של השני ונקרא מנתח. מי שרוצח משלם, ולמי שמנתח משלמים לו. זאת אומרת, הכול תלוי בכוונה מה רוצים להשיג על ידי הפעולה ולא בפעולה עצמה.

לכן מה שאנחנו צריכים מהלימוד שלנו, מכל העסק שלנו בחכמת הקבלה, שתהיה לנו כוונה בעל מנת להשפיע על פני הרצונות שלנו, והרצונות שלנו הם תמיד יהיו כדי לקבל אבל אנחנו לא נרגיש שהם רצונות של קבלה, כי אנחנו נרגיש את הכוונות שלנו ונחייה בכוונות שלנו, זה נקרא רוחניות, ובהן אנחנו מתקשרים לבורא, משתווים עם הבורא, נכללים בבורא לפי כוונתנו בינינו ואליו. אנחנו מכינים את הכוונות בינינו ובמידה הזו כשמצליחים בזה, מכוונים את הכוונות האלו אליו, וכך אנחנו מתקדמים.

לכן ייצוב הכוונות, היחס האמיתי שלנו לכל דבר ודבר, זה העיקר ולזה לשים לב. לא חשוב לנו הרצונות עצמם, הם באים מלמעלה לפי סדר המדרגה מכאן ועד לגמר התיקון. ותמיד הרצון הבא שמתגלה בנו יהיה יותר גדול מהרצון הקודם, יותר אכזרי, יותר קשה. וכך אנחנו נראה את עצמנו, לפי הרצונות שלנו, שאנחנו יותר ויותר כביכול נופלים, ואין לנו מה לעשות, אם אנחנו בודקים את עצמנו לפי הרצונות שלנו אנחנו יותר ויותר גרועים, לכן הבדיקה האמיתית היא רק לפי הכוונות.

הכוונות זה נקרא "נסתר", כי את הרצונות, את הפעולות בהתאם לרצונות כולם רואים, ואת הכוונות אף אחד לא רואה, מה שיש לאדם מבחוץ אף אחד לא רואה, וגם האדם בעצמו כשמתחיל לייצב בו איזו כוונה חדשה, גם לא בטוח אם הכוונה היא נכונה, לא נכונה, וכך הוא נמצא במבוכה אפילו, מה קורה לו, איפה הכוונות שלו, האם הן נכונות או לא. אבל שוב, העיקר הן הכוונות ואותן אנחנו צריכים לסדר ולשמור עליהן ולייצב היטב.

והרצונות שיתגלו, אסור לנו למיין, אסור לנו לפעול בעד, נגד, העיקר בשבילנו, על פני כל הרצונות, כל מה שבא בא מהבורא, הבורא מגלה את הרצונות האלה על ידי האור שלו, וכשהוא מתקרב מתגלים רצונות יותר גדולים. כי כולנו נמצאים בקופסה הזו של הכלי דאדם הראשון, בנשמה השבורה, לכן ככל שהבורא מתקרב אלינו, כך מתגלים רצונות יותר גדולים והם רצונות יותר שבורים, ואנחנו צריכים רק להשתדל להספיק לעשות עליהם כוונות על מנת להשפיע. עד שכל הרצונות עד הגדולים ביותר והגרועים ביותר יתגלו, ואנחנו בהתאם לזה נשתדל ונצליח להרכיב עליהם כוונות על מנת להשפיע, מבינינו בתוך העשיריות, ובין כל בני האדם לבורא.

כשאנחנו מרכיבים את הכוונות האלו בינינו, ב"בני ברוך", אנחנו רק מכינים את עצמנו לעבוד עם הרצון לקבל הגדול של כל באי עולם, ביחס לבורא. כי כל באי עולם הם אח"פ, כלים דקבלה, ואנחנו כלים דהשפעה (ראו שרטוט מ' 1), לכן אנחנו צריכים להבין שישנו הרצון לקבל גדול שנקרא "אומות העולם", ((PEOPLE, לפני זה ישנו הכלי שלנו, הרצון לקבל, "בני ברוך" או המקובלים, אלה שיכולים להיות יחד (עשירייה, 10), ולמעלה מזה הבורא, הכוח העליון ( ה').

הרצונות בעיקר נמצאים באנושות, והכוונות הן אצלנו, בעשירייה, הכוונות כדי להשפיע לבורא, זו העבודה שלנו. לכן ככל שאנחנו מתקדמים בעבודה שלנו יפתחו ויתגלו שכבות עוד יותר ועוד יותר עמוקות ברצון לקבל שבאח"פ, אח"פ אלה הכלים דקבלה, ואנחנו גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, וכך אנחנו צריכים לעבוד.

שרטוט מס' 1

זאת אומרת, העיקר בשבילנו זה להרכיב כוונה (שרטוט מס' 2) על פני הרצון לקבל שמתגלה. כשהכוונות והרצונות יהיו מקושרים יחד, מאוזנים, ואז אנחנו בצורה כזאת נוכל לקשור את כל הנברא, לבורא. אפשר להגיד שכתר, חכמה ובינה נמצאים בגלגלתא ועיניים, בחלק העליון, וזעיר אנפין ומלכות נמצאים למטה.

שרטוט מס' 2

אנחנו נלמד עוד הרבה. העיקר שאנחנו צריכים לשים לב לא על הרצונות אלא על הכוונות. למה אני מתכוון, מה אני רוצה להשיג.

שאלה: איך אנחנו בכל זאת מעל פני הרצונות המתגלים, מציבים כוונה נכונה וחיים בה?

זה אפשר על ידי זה שאני נמצא בקבוצה ואני עובד איתם על החיבור, ומתוך החיבור אני מקבל רצון להשפיע במשהו, איכשהו, קושר את עצמי עם הקבוצה ועם הבורא ואז מקבל משם כוח השפעה. הפעולות הן פעולות תמיד דרך חיבור עם העשירייה, להשתדל לכוון את עצמי לבורא ולקבל משם כוח השפעה.

שאלה: בשרטוט אתה מראה שבני ברוך הם אלה שמעמידים את הכוונה בעל מנת להשפיע מעל הרצון לקבל שיש אצל האח"פ אבל האח"פ לא משנה את הכוונה שלו. אז יוצא שיש רצון לקבל אצל אח"פ עם כוונה לקבל וככה זה נשאר.

לאח"פ אין שום כוונה. הכוונה היא אצל גלגלתא ועיניים, (ראו שרטוט מס' 2) זאת הכוונה, ולמטה, זה הרצון.

תלמיד: אבל אנחנו מדברים על כך שתמיד יש כוונה לרצון.

הרצונות הם תמיד עם כוונה טבעית, ליהנות. על זה אנחנו לא אומרים כוונה. אלא אנחנו אומרים כוונה על מה שהם רוצים מהפעולות שלהם. אז הרצונות של האח"פ הם רצונות לקבל, רצונות ליהנות, שגם הכוונה וגם הרצון נמצאים באותו הכיוון, ולכן אנחנו לא מבדילים ביניהם. אלא רק בגלגלתא עיניים שם גם הרצונות לקבל אבל הכוונה הפוכה, על מנת להשפיע, זה מה שאנחנו רוצים לרכוש, להתקין על עצמנו. אז במידה שיהיה לנו כוונה על מנת להשפיע, במידה הזאת אנחנו נוכל להתחבר עם האח"פ, עם כלל העולם ולהתחיל להעלות אותם יחד איתנו. זה התפקיד שלנו.

שאלה: איך העבודה שלנו על הכוונות יכולה להשפיע על הרצון הכללי של האנושות?

ככל שאנחנו מצליחים להתקדם בכוונות הנכונות, אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מזרזים את התגלות הרצונות החדשים. זה נקרא "ישראל מזרזים את הזמנים". אבל אם לא, אז הרצונות החדשים בכל זאת יתגלו, אבל כל רצון ורצון שיתגלה זה לא יהיה להנאתנו, לטובתנו, לרצוננו.

לכן אנחנו צריכים כמה שיותר לטפל בכוונות. ואז בטוח שבזה אנחנו נמהר את יציאת הרצונות החדשים, וזה יהיה לטובתנו. זאת אומרת, נבין אותם, נקבל אותם, נבין גם למה דווקא הם מתגלים ובשביל מה, כדי שאנחנו נייצב עליהם כוונות על מנת להשפיע.

שאלה: העובדה שעכשיו יש מלחמה אחת אחרי השנייה, מגפה, פנדמיה, האם זה לא סימן שאנחנו מזרזים את התפתחות האנושות, או שזוהי רק עבודת הבורא?

אני חושב שאין כאן עדיין השפעה מהמצב שלנו, אלא הבורא מזרז את ההתפתחות. יבואו עוד ועוד כאלו שינויי מצבים מהירים, כמו שכתוב בתורה, שבבוקר אתה תגיד, "מתי יבוא הערב"? ובערב אתה תגיד, "מתי יבוא הבוקר"? המצבים הם יהיו לגמרי לגמרי לא טובים. זה עדיין הבורא. אנחנו עדיין לא פועלים לשינויים ממשיים בעולם, לא. אחרת כבר היינו איכשהו גם בעצמנו מגלים במה בדיוק פועלים. ישנה השפעה, אבל היא ממש מזערית.

שאלה: האם אני אמור לשלוט על הכוונה שלי, לעבוד על הכוונה שלי שהיא תהיה בעל מנת להשפיע או קודם עלי לדאוג לכוונה של החברים שלי בעשירייה?

קודם כל, זה קשור לזה. ואם אני רוצה שתהיה לי כוונה נכונה, אז אני צריך להשיג אותה בחיבור בינינו בעשירייה. ובסופו של דבר יוצא שהכוונה שלי וכוונות של החברים שלי, יוצאים ככוונה אחת משותפת, אומנם שכלולה מכוונות פרטיות של כולם. כי לכל אחד יש בכל זאת רצון לקבל משלו, כוונה משלו, וכל התנאים משלו, אבל כשאנחנו רוצים להתחבר דווקא בכוונה המשותפת, שם אנחנו מתחברים. וכוונה משותפת הזאת, בכל זאת היא כוללת גם כוונות פרטיות.

ואפילו שאנחנו אומרים "כאיש אחד בלב אחד", אבל בפנים זה כמו זר, כמו אוסף שכולנו שם מתכוונים למקור אחד, משתדלים להיות בינינו כאחד. אבל זה רק השתדלות בכמה שאנחנו כן מסוגלים. אבל בפנים אנחנו כל הזמן נרגיש את עצמנו שאנחנו נמצאים, פתאום נפרדים יותר. כי הבורא מסובב את הטווח, את הדיוק, את גודל הרצון שבכל אחד מאיתנו, ושוב אנחנו מרגישים את עצמנו נפרדים, ושוב אנחנו צריכים לעבוד על החיבור. אבל זו כבר עבודה ברמה אחרת לגמרי, ברגישות יותר גבוהה, בהשגה יותר גבוהה, בכוונה.

ובהתאם לזה עד שאנחנו מגיעים בינינו לחיבור בהשפעה הדדית בינינו לבורא, שאנחנו בתוך החיבור שלנו בונים כאלו יחסים מדברים מנוגדים זה לזה, ומשתדלים לחבר אותם יחד. בסופו של דבר, בו, בחיבור הזה, אנחנו מגלים את הבורא. אנחנו בונים אותו מזה שהרצונות שלנו כולם שונים ומנוגדים, ואנחנו מרגישים עד כמה זה כך. יחד עם זה, אנחנו רוצים להתחבר, לחבר אותם יחד לכוונה אחת, למטרה של חיבור, של אהבה, של בורא אחד. ואז יוצא משני הדברים האלה, מעביות ומזכות שאנחנו רוצים אליו להגיע, אנחנו מגיעים לכזאת עוצמה שאנחנו מגלים את הבורא.

מה זה הבורא? "בוא וראה". למרות שישנה עביות גדולה, מעל זה אנחנו בונים את החיבור, את הזכות שלנו. ואז יוצא שזה מה שאנחנו עושים ב"ניצחוני בניי". הבורא נותן לנו רצון לקבל גדול, לכל אחד ואחד שונה, ואנחנו למרות זאת, למעלה מזה רוצים להתחבר בינינו כדי להזדהות עימו. וכך אנחנו מגיעים להתקשרות אליו.

שאלה: כשאנחנו מתקנים אנו מתקנים את הכוונה ומעלים את העולם ביחד עימנו. מה זאת אומרת להעלות את העולם ביחד איתנו?

אנחנו מדברים על עשירייה, קודם כל. אם אנחנו יכולים להתקשר לעשירייה ולהגיע למצב שיש לנו על פני כל הרצונות השונים כוונה אחת להשפיע לבורא שהוא האחד, הקושר, המקור, המקשר, המאחד בינינו, אז אנחנו בתוכו, בבורא "כי בו ישמח ליבנו", אנחנו מתחילים להיות קשורים.

אנחנו לא יכולים להיות קשורים יחד ללא הבורא, אלא רק בו. ואז כשאנחנו מתקשרים אליו ומרגישים שאנחנו מתבטלים בו, אנחנו בזה הופכים להיות לגלגלתא ועיניים, זה כבר שלב הבא, אנחנו יכולים לעורר בבורא, לא להתבטל בו אלא לעורר בו יחס לכל המציאות. הכוונה היא לכל האנושות, אנחנו שם מתחילים לעורר בבורא רצון, כאילו מחויבות לטפל באנושות דרכנו שיעשה את זה.

ואז יוצא שאנחנו נציגים של כל האנושות בבורא, כמו חלק מגלגלתא ועיניים, ואנחנו מקשרים את הכוח העליון דרכנו לאנושות. לכן בעל הסולם מסביר לנו במאמר "הערבות" שאנחנו נקראים "מעבר", וכך אנחנו צריכים לתפקד. קודם מתקשרים בינינו, אחר כך מתקשרים עם הבורא, ואחר כך כשנמצאים כבר בקשר בינינו ועם הבורא, מתחילים להתקשר לאנושות ועושים מעצמנו מעבר מהבורא לאנושות. זה בעצם התפקיד שלנו, עד שמחזירים את כל האנושות לקשר עם הבורא.

שאלה: בעבודה בעשירייה יש רצונות שמתגלים לי דרך החברים ויש רצונות שמתגלים לחברים דרכי. מה ההבדל בין שני המצבים האלה?

אני לא יכול עכשיו להגיד בדיוק. אנחנו צריכים להשתדל להגיע בינתיים למצב שזה יהיה בשבילי אותו דבר, אני עובד כלפי החברים והחברים עובדים כלפיי. וכולנו יחד אנחנו מגיעים לכזה קשר בין הרצונות, שהם הופכים להיות כאחד. כי השלב שאנחנו צריכים לעבור נקרא "עיבור". ואנחנו צריכים להידמות את עצמנו שאנחנו נמסים באותה טיפת זרע שנכנסת לבורא, ומתחילה שם להתעבר. כמו שכתוב, "ויתעבר ה' בי למענכם", זה מה שאנחנו צריכים. לכן לא חשוב לי מי כאן ראשון ומי יותר ומי פחות ומה, העיקר יחד עד שנהיה כטיפה.

שאלה: אנחנו קצת מבולבלים. הבנו שהרצון מגיע מהבורא, אבל איך נוצרת הכוונה, מה השורש של הכוונה?

הכוונה שלנו כולה מלכתחילה היא כמו הרצון על מנת לקבל, אבל הרצון לקבל מגיע אלינו מהבורא והוא משתנה רק בגודל, יותר או פחות. מה שאין כן הכוונה, אותה אנחנו יכולים לשנות על ידי השפעת הבורא, השפעת המאור המחזיר למוטב, הכוונה יכולה להתהפך מעל מנת לקבל לעצמו לעל מנת להשפיע לזולת, וזו בעצם העבודה שלנו. כך אנחנו עושים. לכן על הרצון אנחנו לא בעלי הבית, הוא מגיע מלמעלה. על ידי זה שהבורא פותח את עצמו יותר, מתגלה אצלנו רצון לקבל יותר גדול הפוך מהבורא, ואם הבורא סוגר את עצמו, מתרחק כביכול, אז הרצון לקבל שלנו מתמעט, נעשה יותר קטן, ואז נראה לנו שאנחנו נובלים ומתרחקים.

והכוונה, הכוונה שלנו כולה תלויה ברצון כול עוד לא נתחיל לטפל בה. כל האנושות לא מבינה את ההבדל בין רצון לכוונה, היא לא מרגישה שוני ביניהם כי רצון וכוונה תמיד מגיעים יחד. וגם אצלנו זה היה כך, אצלנו הכוונה "בני ברוך", אלה שיש להם בכל זאת נטייה לגילוי הבורא, אבל אצלם נעשה הבדל בין רצון לכוונה. הם צריכים בצורה מלאכותית, זאת אומרת, זה לא מגיע מלמעלה בצורה טבעית, אלא בצורה מלאכותית על ידי החברה, על ידי הלימוד, על ידי בירורים, מאמצים פנימיים, לקלף, להבדיל בין רצון וכוונה. קודם כל לראות כמה בכל רצון ורצון שלי אני נמצא בכוונה לעצמי, ואת הכוונה הזאת לעצמי אני צריך להחליף בכוונה לבורא. זו כל הפעולה שלנו שאנחנו צריכים לבצע. אין יותר, סך הכול, זה ההבדל בין רוחניות לגשמיות.

הרצונות שלנו נשארים רצון לקבל, הכוונה משנה את טיב הרצון, זאת אומרת למי אני מקבל. אם אני לא יכול לקבל לטובת הזולת, לטובת הבורא, אני צריך לא לקבל כדי להיות ברוחניות, זה נקרא "השתוות הצורה" שלי המינימאלית עם הבורא והיא נקראת "צמצום", שלא אשתמש ברצון לקבל שלי אם אני לא יכול להשפיע לזולת ולבורא. ומה לעשות? שום דבר לא לעשות, אתה יכול לאכול, לשתות ולעשות דברים הכרחיים בעולם הזה כדי להתקיים, זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", כי בזה אתה כמו כל חי ולא אדם ולכן אתה יכול לחיות כך. אתה לא נמצא ברוחניות אבל זה גם לא נקרא שאתה נמצא במצבים הפוכים מהרוחניות, אתה רק מספק לעצמך מה שנקרא "אוכל נפש", מתקיים בצורה פיזיולוגית. אם מהנקודה הזאת של הצמצום שעשית נגיד, שאתה לא רוצה לקבל כלום חוץ מהכרחיות, שנקראת "לא יגונה ולא ישובח" שזה מותר כי אתה חייב לקיים את עצמך, אתה רוצה לגדול למעלה מזה, אתה צריך קודם כל לרכוש כוונה על מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

[אבל] להשפיע נחת רוח לבורא, אני לא יודע האם אני עושה זאת או לא, כל אחד בעולם יגיד לך "כן אין שום בעיה ודאי שאני עושה את זה". לכן כדי לא לטעות, הבורא ברא לנו מערכת שבה אנחנו נמצאים בקשר עם כל בני האדם, ואם אני רוצה לדעת האם אני משפיע לבורא אני צריך לעבור את השלב שבו אני משפיע לבני אדם. אם אני דואג לבני אדם, אם אני רוצה להשפיע להם טוב, וכאן עוד צריך לברר מה זה נקרא "טוב", כי כולם חושבים שהם עושים טוב לאחרים, אז אם אנחנו לומדים איך לעשות טוב אמיתי לאחרים וכך מתייחסים אליהם, דרך המאמץ הזה אני יכול להגיע לעשות טוב לבורא, להשפיע לבורא.

כדי לעזור לנו לעשות את העבודה הזאת יותר בקלות סידרו לנו עשיריות, בתוך העשירייה אני סוגר את העבודה שלי, לא שם לב לשום דבר חוץ מזה, רוצה להתחבר עם החברים יחד כדי להשפיע זה לזה, לחשוב זה על זה, כמה אנחנו מתחברים יחד בלבבות, במחשבות, ממש לגוף אחד, ללב אחד. ומאיתנו כבר, אם אנחנו מגיעים למצב כזה שיש בינינו הרגשה כזאת שאנחנו ממש חושבים ברצון אחד, בראש אחד, בלב אחד, בדאגה אחת, אנחנו יכולים לכוון אותו רצון, דאגה, מאיתנו לבורא, וכך אנחנו מגיעים להשפיע נחת רוח לבורא. הרצונות שלנו בזה לא כל כך חשובים, הם מתגלים בכל אחד. העיקר הוא מה שאנחנו מכוונים בכוונה, עם כל הרצונות שלנו לדאוג שיהיה טוב לעשירייה ודרך זה שיהיה טוב לבורא. זה נקרא "לעשות נחת רוח", וכך אנחנו מתקדמים.

אם אני באמת מבצע את זה, אז במידה שאני רוצה באמת להשפיע נחת רוח לעשירייה, אני מגלה את פנימיות העשירייה, את המבנה הפנימי שלנו, את הקשר בינינו שנקרא כבר "מערכת אדם הראשון", ובקשר הזה, ברשת הזאת, אחר כך אני מתחיל לגלות את הכוח שפועל שם כלפינו שנקרא "בורא", וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה". מה זה "בעולם הזה"? שאנחנו בגופים שלנו, בפיזיולוגיה שלנו נמצאים בעולם הזה, אבל למרות זאת למעלה מזה אנחנו מרכיבים קשר בינינו שנקרא "העולם הרוחני". ואז בשני העולמות האלו כך אנחנו קיימים, ויותר ויותר מתקשרים בינינו בעשירייה ועם הבורא עד שמרגישים שכל החיים שלנו מרוכזים בקשר בינינו ועם הבורא, ואז העולם הזה מאבד לאט לאט את החשיבות שלו, וזה נקרא שאנחנו כבר מתחילים להיות ב"עלייה לעולם הרוחני".

שאלה: כשאנחנו מדברים על ביטול עצמנו האם בסופו של דבר אנחנו בונים את הרחם שדואג לאחרים או שאנחנו בונים את העובר שמאפשר לדאוג לעצמו?

גם זה וגם זה, אנחנו דואגים לעליון שיטפל בנו זה נקרא "העלאת מ"ן", ואנחנו דואגים לעצמנו שנהיה מקושרים כך שאנחנו נגדל על ידי השפעת העליון ונהיה בצורה שהעליון ירצה לטפל בנו, שיהיה מוכן לטפל בנו. זאת אומרת אנחנו צריכים להיות כלפי העליון, אמנם אנחנו לא כמו העליון מצד אחד, אבל מצד שני אנחנו בכל זאת קשורים לעליון כתחתון לעליון. יש חוקים שאני יכול להיות תחתון כלפי העליון או לא. אז אם אני יכול לעלות את החיסרון שלי לעליון כך, שאני מבקש שהוא יטפל בי, זה נקרא שאני עושה את עצמי "תחתון כלפי עליון" ומחייב את העליון לטפל בי.

שאלה: האם אפשר להעריך את ההשפעה לאנושות באותה מידה שאנחנו יכולים להעריך את ההשפעה כלפי העשירייה? האם בעזרת העשירייה אפשר לקבל הערכה כזאת?

דרך העשירייה כל אחד ואחד מאיתנו מזין את עצמו מהבורא. וכשהבורא דרך העשירייה מתייחס לכל אחד מאיתנו, אז כל אחד מאיתנו נעשה נכלל מכל העשירייה וכך הוא גדל. אנחנו לא גדלים על זה שכל אחד מאתנו גדל שאני הייתי קטן ואחר כך נעשיתי יותר גדול ויותר גדול, לא. אנחנו גדלים כמו נניח במתמטיקה, כמו במחשבים, גדלים על ידי התאים שאנחנו נכללים יותר ויותר אחד מהשני.

אם אני נכלל בעשירייה זו הדרגה הרוחנית הראשונה שלי. אם כל אחד בעשירייה גדל עד שהוא כולל את כל העשירייה, זו דרגה שנייה, פי עשר ופי מאה, כמו שרב"ש כותב במאמר שלו. וכך אנחנו גדלים, זה נקרא ש"אני משמין". אני משמין, לא על ידי זה שהתאים שלי נעשים יותר גדולים, אלא שהתאים שלי מתרבים במספרם, בזה אני גדל.

כך גם אפילו בעולם שלנו, אנחנו רואים בטכניקה, במוח, בכל הדברים האלה, דווקא ההפך. אנחנו מצליחים לבנות תאים יותר ויותר קטנים, כך שאיפה שהיה תא אחד עכשיו יכולים להיות אלף תאים, ודווקא בזה אנחנו מתקדמים. זה כבר דומה לרוחניות, שכל אחד מאתנו, כמה שהוא מסוגל להיות נכלל מהזולת, כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: כשאנחנו עוברים מכוונה פרטית לכוונה משותפת של העשירייה, האם כדאי שכל חבר יפתח את ליבו ויביע את הרצונות שלו? איך אנחנו בונים כוונה משותפת בעשירייה?

העיקר מה שאנחנו צריכים זה להתכלל בכתבי רב"ש ובעל הסולם מה שאנחנו לומדים בשיעור, אולי לעבור על זה עוד כמה פעמים. רק כדאי לנו לא לקפוץ מנושא לנושא שזה לא יבלבל אותנו. וכמה שאנחנו בצורה כזאת נשתכלל זה בעצם מביא לנו התקדמות. אני לא ממליץ פתאום לקפוץ לפי הרעיונות שלכם אולי לזה ולזה. העניין הוא אפילו לעבור כמה פעמים, ועשר פעמים על אותו חומר, על אותו מאמר, לבנות אותו, לראות אותו בצורה אחרת.

אפילו שאנחנו עוברים אתכם, נגיד חמישה קטעים בשיעור בוקר, תנסו לעבור עליהם כמה פעמים ולראות את כל מיני הצורות שמתגלות בתוך חמשת הפסוקים האלו. זה ייתן לכם יותר התקדמות מכל דבר אחד. קודם כל, מפני שבכל העולם כל "בני ברוך עוסקים בזה באותו יום וזה מוסיף לכם.

שאלה: האם אפשר לעשות איזה תרגילים כדי להפריד את הכוונה מהרצון? הרבה פעמים אנחנו נמצאים רק ברצון ולא שמים לב לכוונה.

אני לא יודע. יש כל מיני תרגילים, אבל תרגילים גשמיים. נגיד, קח איזה אוכל שאתה מאוד אוהב, מאוד מאוד, ואתה מאוד מאוד רעב, ותעשה לפני זה תרגיל בכוונה, שאתה רוצה להיות בדבקות לעשירייה, דרך עשירייה בדבקות בבורא.

ואז שאתה נמצא בהתלהבות, בהתקשרות לקבוצה, תתחיל לאכול ותראה עד כמה אתה יכול לצרף את התענוג מהאוכל האהוב שלך עם הכוונה על מנת להשפיע נחת רוח לעשירייה ולבורא. דברים כאלה פשוטים. מה לעשות? זה בינתיים תרגיל מעשי, אבל זה נכון.

אני שאכלתי מאות פעמים ליד רב"ש בשולחן אחד קטן זה מול זה, ראיתי עד כמה זה לוקח לו כוחות גדולים מאוד לאכול, ואני אוכל כי זה טעים. אבל הוא כדי לאכול היה חייב לסגור עיניים ולעשות כל מיני פעולות כאלה פנימיות שאי אפשר לתאר. כי בשבילו כל ביס שהוא עשה היה קבלת התענוג והוא חייב לסדר אותו שזה יהיה על מנת להשפיע למקור התענוג שזה הבורא. וזה לא היה פשוט. ננסה את זה לבצע גם כן. לא כרגע, אבל תנסו אם אתם רוצים, פה ושם. ספרו לנו אחר כך איך אתם מצליחים.

שאלה: האם זה חשוב איך אנחנו מעלים את הרוח של החברים בעשירייה ומה אנחנו מרגישים בלבנו, שהדבר היחיד שחשוב זאת הכוונה שאיתה אנחנו ניגשים לזה.

אם אני רוצה להגיע לפעולה רוחנית אני צריך להשתדל לקבץ, לאגור בי את החברים שלי, את הרצונות שלהם, את הכוונות שלהם, ואותם יחד כזר להגיש לבורא שהוא יטפל בזה, ואז הפעולה שלי תהיה מוצלחת.

שאלה: האם בזה שאנחנו מבקשים כוונה, סליחה, מעלים מ"ן עבור האחרים אנחנו בונים כוונה על מנת להשפיע?

אני לא יודע בדיוק מה זה להעלות מ"ן עבור האחרים, את זה עוד צריך לברר, אבל בעצם, זה נכון.

שאלה: אני פוחד לאבד את הקשר עם הבורא, האם גם ברצונות הכרחיים אני יכול להיות בכוונות?

בכל הרצונות שיהיו אפשר להיות בכוונות על מנת להשפיע ואפשר להיות בקשר עם הבורא.

שאלה: מה הנקודה שבה האח"פ מבין שכדאי לו לתמוך ולשתף פעולה עם גלגלתא עיניים?

נגיד כך, כל אחד מאתנו בקבוצה הוא כאח"פ כלפי חבר שהוא גלגלתא ועיניים. וגם כל אחד מאתנו הוא גלגלתא ועיניים כלפי חבר שאני רוצה לסחוב אותו, כביכול אחרי שהוא אח"פ. וכך אנחנו מתקשרים אלו באלו ואלו באלו, "איש את רעהו יעזורו." ורק עם הרצונות החיצוניים שזה רצונות של כלל העולם, כלל האנושות, שם אנחנו יכולים להיות רק גלגלתא ועיניים והם אח"פ וכך אנחנו מתפקדים.

תלמיד: אנחנו אומרים שהאח"פ מתישהו יתמכו בנו, ייקחו אותנו על כתפיהם.

זה לא עכשיו. זה אחרי שנעבוד איתם ונשפיע להם והם ירגישו את המטרה. ולמטרה הם לא יכולים להגיע רק על ידי זה שהם בצורה כזאת עולים למטרה, שהם דוחפים אותנו, ואז הם מגיעים למטרה. כי אין להם שום קשר למטרה אלא על ידי זה שדרכנו הם מתחברים לבורא. אין להם אפשרות לקשר אחר.

שאלה: האם גלגלתא עיניים יכולים לתקן את אח"פ או שהם רק מזמינים אורות לתיקון עבורם?

את זה צריכים עוד לברר, זה לא פשוט. אבל גם מתקנים וגם מזמינים אורות, זה תהליך הדדי. כמו שאנחנו מעוררים אח"פ, אח"פ עוזר לנו לבנות את עצמנו בגלגלתא עיניים בצורה שלימה, כי גם בנו, בגלגלתא עיניים חסרים כלים שאנחנו נוכל לטפל באח"פ.

אנחנו צריכים להתכלל מהם והם במשהו צריכים להתכלל מאתנו, ואז בצורה כזאת הדדית אנחנו כבר מתקשרים, כל האנושות כולל "בני ברוך", כולל ישראל וכולל כל באי עולם, וכך כולנו יחד מתקשרים לבורא.

שאלה: לגלגלתא עיניים חסרים רצונות?

ודאי, אחרת מאיפה יש להם את זה? אחרי שאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו רק מכינים את עצמנו לתיקון העולם. "אתם מעטים מהעמים", אין לנו, לא רצונות ולא כוחות לזה, ואין לנו גם עם מה לפנות לבורא, כי אין לנו רצון לקבל גדול.

אפילו שאנחנו כאלו אכזריים וברצונות הגדולים, ורואים שאנחנו הכי גרועים ברצונות שלנו מכל בני העולם, זה בינתיים. זה רק בינתיים, אחר כך יתגלה שדווקא אנחנו, אלה שמשתוקקים לבורא וגילו רצונות כל כך גדולים, אגואיסטיים, אכזריים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שרצו כאילו לתפוס את כול העולם לעצמם, הם הרצונות הקטנים דווקא ששייכים לדרגת בינה, וסך הכול כדי לתקן את עצמנו.

אבל אחר כך כשאנחנו מתקשרים לאומות העולם בהם מתחילים להתברר בקשר אתנו רצונות גדולים מאוד. וזה דומה למה שהיה גם בהיסטוריה, שפה ושם, איפה שעם ישראל עבר בין אומות העולם, אז אומות העולם קבלו ממנו גם דעת וגם יחס לפילוסופיה, כמו שקראנו את מה שכתב מאריסטו ואפלטון, ועוד כל מיני דברים, שאנחנו מעוררים באומות העולם רצון גדול יותר.

כי גלגלתא עיניים מראים להם שאפשר עוד לקבל, הם לא מרגישים את זה בעצמם מאיפה זה בא אבל ככה זה פועל במציאות ואנחנו אנחנו נראה את זה. אני לא רוצה לדבר ככה בלי שאנשים יגלו וירגישו ויבינו שזה כך, אבל גם באומות העולם עוד יגדל הרצון לקבל גדול הרבה יותר ממה שעכשיו יש להם רצון לקבל גשמי, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. הם ירצו לדעת גם על הנצחיות שבטבע ולהיות קשורים לכל מה שיכול להיות בבריאה.

תלמיד: אז גלגלתא עיניים צריכים לעשות צמצום על הרצונות של גלגלתא עיניים או מה שיתגלה מאח"פ?

גלגלתא עיניים צריכים לתקן את עצמם ואחר כך הם צריכים להתחיל לדאוג לתיקון האח"פ, כי האח"פ בעצמם לא מבינים ולא יודעים מה קורה ובמה תלוי כל התיקון. הם רק יכולים לסבול ורק ממה שהם רוצים ולא יכולים לקבל, זאת אומרת מהדברים הגשמיים הארציים. לכן אנחנו נצטרך להעביר להם את האפשרות לגדול, והאפשרות לגדול היא גם אפשרות לסבול, ואז הם יוכלו לסבול מזה שאין להם רוחניות. ואז הם יאשימו אותנו בזה שאנחנו מביאים לאדם ולעולם דברים רעים שקודם זה לא היה עד כדי כך, וזה נכון, אבל "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". וכך הם ירצו בכל זאת להתקשר לבורא דרכנו, ויגידו "אתם תתקשרו ואנחנו נעזור, אנחנו נעמוד כאן בצד כאילו". זה מה שהם יכולים ולא יותר אבל זה מספיק כדי שבסך הכול אנחנו נתחבר איתם יחד ונפנה לבורא.

ובגלל שיהיה לנו בקשר עם אומות העולם רצון לקבל גדול שלהם וקשר שלנו עם הבורא, אנחנו נוכל לפנות לבורא ולדרוש את התיקון והמילוי הכללי. כי גם אנחנו גלגלתא עיניים נצטרך להיתקן באח"פ שלנו של גלגלתא עיניים כדי להיות קשורים לגלגלתא עיניים חיצוניים, וגם הם צריכים להיות בהתקשרות לגלגתא עיניים שלהם, לגדל אותם, כדי להתקשר אלינו ולבורא.

בקיצור זה כבר תהליך של הדור האחרון אבל בתיקונים אמיתיים סופיים.

תלמיד: שמעתי שאמרת שעם הזמן אנחנו נתחיל לחיות בכוונה, מה זה נקרא לחיות בכוונה?

שרק הכוונה ולא הרצון תקבע את הפעולה, כל פעולה ופעולה שלנו.

שאלה: כדי להתחבר לאח"פ אנחנו צריכים שיהיו בנו תכונות מתאימות, תכונות חדשות, איך האור עושה בנו את התכונות האלה? איך האור בונה בנו את התכונות החדשות כדי שנוכל להתחבר לרצונות הגדולים של האח"פ?

ישנה תוכנה, לפי התוכנה הזאת האור פועל. כאן השאלה, אם אנחנו מקדימים את החסרונות שלנו והאור כבר פועל גם בהתאם לתוכנית שלו וגם בהתאם לחסרונות שלנו, לבקשות שלנו, אז הכול בסדר, אנחנו עובדים עם הבורא יד ביד. ואם לא, אז או שהוא קודם ואז אנחנו הולכים בדרך ייסורים, שהוא מעורר בנו חסרונות, או שאנחנו משתדלים כמה שיותר להשיג והולכים בדרך תורה.

תלמיד: איך אנחנו מחברים את הכוונה הטובה שלנו לתכונות ולרצונות שלהם, איך אנחנו בעזרת הכוונה הטובה שלנו מטהרים או מתקנים את הרצונות של האח"פ?

על ידי התכללות. איך אתה עושה את זה עם הילדים, עם התינוקות? מתחברים ברצונות או לא מתחברים ברצונות אבל אתה עושה את זה. אתה משתדל. "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך" ככה זה, בהתכללות.

שאלה טובה, היא מורכבת מאוד, אני לא יכול עכשיו לפתוח אותה ממש.

תלמיד: הסברת בצורה מדהימה את כל התהליך איך האור ואיך הזמן מתגבר ואיך האח"פ מתחבר לישראל, אבל זה בדיוק הרכב נפלא בין הרצונות לבין הכוונות, זה פשוט בוער, תודה רבה. רק רציתי להגיד לך שזה היה פשוט הסבר מדהים.

נמשיך יחד.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה יכולים להגביר את קצב החלפת הכוונה?

כמה שתוכל להעביר את עצמך מחשבונות בשכל לחשבונות ברגש, בזה אתה תתקדם וגם העשירייה תתקדם.

תלמיד: והקצב? איך לספק את הקצב?

זה בדיוק קובע גם את המהירות. כמה שאתה משתוקק לעשות את כל החשבונות ברצון ולא בשכל, כי השכל שייך לעולם והזה והרצון שייך לעולם הרוחני.

תלמיד: איך העשירייה יכולה לעזור לי?

לתת דוגמאות כמה שהיא נמצאת בכוונות ולא ברצונות עצמם. לא חשוב לי איזה רצונות, העיקר שהכוונה תהיה מכוונת לחברים ודרכם לבורא. צריכים לחיות בזה, כל הזמן להחזיק את עצמנו בזה עד שזה הופך להיות ממש טבע שני, הרגל.

שאלה: אם אני שם לב לכוונות אני מגלה שכל הכוונות שלי הן על מנת לקבל, האם צריך להתאמן בלחשוב על העשירייה באופן מלאכותי, לשחק בכך?

כן. ודאי מלאכותי, ודאי לשחק, לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה שבו אמנם אנחנו לא רוצים להשפיע ולהתחבר וכן הלאה, אבל יחד עם זה אנחנו כן יכולים לשחק בזה. זה העניין של משחק, שבפנים אני אחד ומבחוץ אני עושה מעצמי את השני.

שאלה: על אילו רצונות וכוונות בעבודה בעשירייה עלינו לדבר בגלוי ואת אילו עלינו להסתיר?

לגלות כל מה שיכול לעזור לנו בתוך העשירייה להתחבר, לעורר זה את זה, ולהסתיר דווקא את מה שיכול לקרר את החברים מחיבור.

שאלה: האם כדאי שנזכיר זה לזה בתוך העשירייה את העבודה על הכוונה בפעולות השונות שאנחנו עושים בעשירייה?

כן, זה אפשרי. החברים יכולים חוץ מהמצבים הפרטיים שהם עוברים, על כלל העבודה הם יכולים לדבר ביניהם חופשי, רק לא על המצבים הפרטיים כי בזה אנחנו מבלבלים את האחרים.

שאלה: במעגל כשאני מרגיש את החיסרון של החבר פתאום אני מרגיש איזה צורך לפתוח את האהבה לחבר הזה, אבל אז אני מנסה להגביל את עצמי או לצמצם את עצמי כדי להיות צנוע, כדי להיות עניו. מה הגישה הנכונה, להיות צנוע או עניו או לתת גדלות והתעוררות לליבו של החבר?

אני לא יכול להגיד לך, מה שלטובת החבר אתה חייב לעשות. אבל לטובת החבר ממש, לא שאתה חושב שזה טוב מה שאתה קובע ולוחץ ודורש ממנו, אלא שאתה מתלבש בו ומכל הלב כמו אמא כלפי התינוק, וכך אתה מחליט.

שאלה: אני לא מבין למה אנחנו גדלים כשאנחנו מתאחדים עם החסרונות של האנושות, כי כשאני רואה אותם אני מרגיש את עצמי הגרוע ביותר, הנמוך ביותר מכולם.

לפי המערכת אנחנו גלגלתא עיניים. אנחנו חלק קטן מאוד מכל מערכת האדם הראשון והם כולם כלי ענק, ודווקא כל האור העליון שצריך לעבור דרכינו אליהם בא בזכות זה שאנחנו מתחברים אליהם, לכן הם בעצם כל אותו מאגר הרצונות לקבל שהבורא רוצה לתקן, ואנחנו קיימים רק להיות המקשרים, המעבר בין הבורא אליהם.

לכן עלינו רק לבצע את מה שמוטל עלינו ואז נראה שכל הרצון לקבל שנמצא בכל הבריות, כשהוא יתחיל להיתקן, נראה כמה שהוא גדול, ענק כמו הבורא, ואנחנו רק הצינור הקטן שמחבר בדרך. אנחנו נראה את זה, נגלה את זה, זה דבר מאוד מאוד מיוחד.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל המקורות זה אוסף של כוונות נכונות לכל מיני סוגי רצונות?

אני לא הייתי אומר כך. ובכלל לא הייתי כך כולל את הכול למשפט אחד. חכמת הקבלה היא הרבה יותר מורכבת, וכוללת את כל מה שיש במציאות כולל הבורא, כי הבורא זה בוא וראה, נציגות של הכוח עליון כלפינו זה נקרא בורא, ומה שהוא בעצמו זה לא נכלל בחכמת הקבלה, ואין לכלול. לכן אל תתחיל עכשיו לסדר בצורה סיסטמתית את כל החכמה הזאת שאתה עוד לא נגעת בה, חכה

.

שאלה: כשאתה אומר שהרצון לקבל שלנו יגדל זה אומר שהדחייה שלי לחיבור גם תגדל יותר?

כן אבל יחד עם זה חשיבות של החיבור גם תגדל.

תלמיד: ואיך הכוונה שלי עובדת בזמן שיש לי דחייה מחיבור?

בהתאם לזה תצטרך לעבוד על הכוונה, הרצון יגדל. הרצון תמיד גדל, גדל, גדל ואת הכוונה בהתאם לזה אתה תצטרך להשיג דרך חברים מהבורא.

שאלה: איזה כלים צריך שיהיו בתוכנו כדי לעבוד בשמחה ולא בסבל?

חשיבות המטרה, חשיבות התכלית, שאנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בקשר עם הכוח העליון הנצחי, בעולם הנצחי, אנחנו נכנסים לתהליך הנצחי האינסופי בהבנה, במחשבה, בכל הרצונות שלנו כי אנחנו בעצם בנויים כך שאנחנו צריכים לחבק את כל המציאות, להיות מקום של כל המציאות, שגם הבורא יתלבש בנו, לכן הוא נקרא "בורא", "בוא וראה", בתוך הכלים שלנו, לזה אנחנו מגיעים.

שאלה: כשאתה עושה בשרטוט שיש בני ברוך ויש את כל העולם זה מאוד מובן אבל לא מובן איפה עם ישראל הגשמי, מה התפקיד, איך להתייחס אליו?

עם ישראל הגשמי נמצא בין גלגלתא לאח"פ (ראו שרטוט מס' 3 ) אם אפשר כך להגיד, יש לו כוח פוטנציאלי להתחבר לגלגלתא ועיניים וזו בעיה. כאן השאלה, מתי זה יתגלה, מתי הוא צריך להתגלות ולהיכנס לתיקונים? לפי מה שמובן הוא צריך להתחבר לגלגלתא ועיניים בהתאם לכמה שהאנושות מתחברת לגלגלתא ועיניים, אבל קודם האנושות ואחר כך זה האח"פ הזה ששייכים לגלגלתא עיניים של עם ישראל.

זאת אומרת לא לחשוב שיהודים ואפילו אלו שיש להם שיטות אחרות איך להתקיים, יתקרבו מהר מאוד לתהליך התיקון שהוא כולו ב"ואהבת לרעך כמוך", והם נמצאים בשיטות כמו "ואהבת לרעך כמוך", וזה נשמע מאוד מאוד רחוק למרות שמדברים על זה. לכן אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו ולמי שמצטרף אלינו, שיש כאן ערבוביה של כל מיני זרמים ורצונות וחלקים, ומי שנכנס לזה הוא מבין מה שקורה, ומי שלא נכנס אז לא כדאי לו לדעת, כי הוא רק יקלקל את האחרים ויבלבל את עצמו. לכן אני לא מדבר על זה.

אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, ויש הגדרה של ישראל הרוחני שזה לפי הנטייה ל"ואהבת לרעך כמוך", על פני הרצון לקבל האגואיסטי שמתנגד לזה ודאי, ויש ישראל הגשמי שהם לפי ההיסטוריה וללא נטייה ל"ואהבת לרעך כמוך", אלא באותו המצב כמו שהיה בחורבן בית המקדש השני.

ולכן אנחנו צריכים לעשות בתיקונים כל מה שאפשר, כי אחרי השבירה ואחרי אלפיים שנות הגלות וכל מיני דברים שקרו, אנחנו צריכים לעבוד עם מה שיש. גם במה שאנחנו רואים, אנחנו לא רואים אותו ישראל שצריך להיות, כי אנחנו איבדנו את עשרת השבטים בדרך עוד לפני זה. ולכן זה רק ציור זמני בינתיים, של מה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו כדי להתקיים.

האמת שהייתי מוחק את כול החלק הזה שאני ציירתי (ראו שרטוט מס' 3) והייתי משאיר אותו ככה, זאת אומרת "בני ברוך" זה כל אלו שמשתוקקים, יש עוד כמה שיטות קטנות בהרבה מאיתנו אבל גם הן פועלות לעניין ואהבת לרעך כמוך ולחיבור. ואח"פ הם כל היתר שלא שייכים, ואז זה יתבהר. בדרך הכול מתגלה.

שאלה: אם האח"פ של העולם עולים ל"בני ברוך" אז בשביל מה צריך אחר כך את האח"פ של ישראל ?

אני לא נכנס לפילוסופיות ולכל מיני חשבונות, אני עובד לפי מה שמתגלה בדרך ולפי מה שאני חייב לעשות. ועל כל הדברים אתה מדבר כאילו שאתה כבר יודע הכול, כאילו כל התוכנית לפניך, אז אל תהיה כזה חכם. תעשה מה שמתגלה לפניך וניתן לך לעשות.

תלמיד: לא מבינים למה שני אח"פים?

יש אח"פ ששייך לגלגתא ועיניים ויש אח"פ שהוא כללי ונקרא people, האח"פ הכללי זה כל המציאות. אח"פ ששייך לגגלתא עיניים הוא בכל זאת מרגיש שהוא שייך לכלים דקבלה ששייכים לתיקון ומרגישים ששייכים לתיקון והאח"פ הכללי שזה אומות העולם, כולם, כל האנושות, הם לא מרגישים שהם שייכים לתיקון, אין להם בזה עדיין שום קשר.

שאלה: איך אני יודע שמה שאני עושה זה לטובת הזולת ולא מה שאני חושב שזה לטובת הזולת?

רק על ידי זה שאתה הגעת לצמצום ויכול להתכלל בשני ולקבל את הרצון לקבל שלו כמו רצון לקבל שלך, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו". זה לא לעכשיו, רק מתוך זה שאנחנו נוכל להגיע למעלה מהרצון לקבל שלנו, באמונה למעלה מהדעת.

בינתיים כל מה שתעשה אתה תעשה בכל זאת לפי חשבונות בתוך הרצון לקבל שלך אבל זה בדרך, כמו שאנחנו צריכים לעשות את זה בעשירייה ואז מבררים גם את הכלים שלנו שיותר ויותר ויותר בעל מנת להשפיע. מתקדמים.

שרטוט מס' 3

(סוף השיעור)