שיעור בוקר 04.08.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים מהמקורות לציון יום השנה להסתלקותו של האר"י

אנחנו נקרא את הקטעים האלו שבהם המקובלים הגדולים מספרים לנו על האר"י. אנחנו זכינו לזה שהמורה שלנו, בעל הסולם הוא גלגול נשמת האר"י, הוא כותב על זה, עד כמה הוא שמח לגלות את זה. אמנם אנחנו לא מבינים מה זה גלגול נשמת האר"י, אבל כנראה שזה דבר גדול מאוד, וכמו שכתוב על האר"י שהוא משיח בן יוסף, זאת אומרת הוא קושר לנו את כל הקבלה הקודמת למצב הנוכחי של התיקון, של גמר התיקון, של דור המשיח.

ולכן ברגע שהתגלתה קבלת האר"י כמו שכותב בעל הסולם, אז כל המקובלים עזבו את כל השיטות האחרות למיניהן ודבקו רק בשיטה הזאת של האר"י. מפני שזה לא עניין של ברור פחות או ברור יותר, זה לא עניין שההשגה שלו הייתה יותר או השגה פחות, אלא זה עניין הקשר שלו לגמר התיקון, הקשר של הנשמה שלו. הכלי שלו היה ממש קשור לגמר התיקון ולכן דרכו אנחנו יכולים לקבל גם אותו הקשר לגמר התיקון, לממש את עצמנו נכון, כולנו יחד, כל אחד, איך שאנחנו מבינים את זה מתוך התורה שלו.

בואו נקרא, נשאל שאלות, גם בערב יש לנו סעודה ששם גם נקרא ואפשר יהיה לדון על כל מיני דברים.

קריין: נתחיל מקטע מס' 2, מתוך בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ח'.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלוקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח')

מה שבעל הסולם כותב זה לשבח האר"י, אבל בהחלט אנחנו לא מבינים, אנחנו לא כל כך יכולים להעריך את זה, כמו שתינוק לא יכול להעריך איזה דברים שהגדולים עושים. הוא לא משיג את זה. אבל באמת מה שיש לנו היום, הכול מהאר"י ודרך הנשמה שלו אנחנו מקבלים את כל ההפעלה והתיקונים, הכול דרך הנשמה שלו. ואחר כך דרך בעל הסולם וכנראה רב"ש כמו שנראה לי, כך זו הדרך שלנו.

שאלה: כשקוראים שמישהו כמו בעל הסולם כותב דבר כזה גדול בשבח האר"י, זה לא ברור האם זה אדם שהתעוררה לו הנקודה שבלב והוא התחיל ללמוד והגיע למה שהגיע, או שהבורא היה צריך לעשות איזו פעולה במערכת ופשוט לקח מישהו וביצע דרכו?

יש ויש, ודאי, זה לא דרך סתם מישהו, שמעון מן השוק, אלא מפני שהיה לפי שורש הנשמה גדול מאד יכול לגלות את זה כרבי שמעון. אותו הדבר האר"י, למרות שאצל האר"י זה לא כל כך מובן לנו, כי הוא היה בסך הכול בחור בן 35, ובתוך שנה וחצי לימד כמה תלמידים שחיברו כאלה ספרים במשך שלושה דורות. הוא לא כתב בעצמו כלום אלא הם כתבו הכול, וחלק מזה הם הסתירו בקבר וחלק באיזה ארגז, כמו הארגזים הגדולים שפעם היו נמצאים בבית במקום ארון. וכך זה הגיע אלינו.

אז ודאי שיש בזה סיבה לחבר לזה איזה כוח עליון, איזו הכוונה עליונה, איך זה יכול להיות שבן אדם שהיה בסך הכול סוחר, האר"י היה סוחר והיה נוסע פה ושם למצרים, לדמשק, וכאן בארץ ישראל, ביפו וכן הלאה, זאת אומרת היה עסוק בכל הדברים האלה, איך יכול להיות שהיה עוסק בזה והיה קשור גם לעסקים?

עד שהתיישב בירושלים, היה בטבריה ואז בירושלים, וכך התגלה, זה לא ברור כל כך. ממש לא ברור. בכלל, זה עניין מאוד אוורירי, איפה זה בצפת? איפה הבניין שלו? אומרים בית כנסת האר"י שם בצפת. יש שם שני בתי כנסת, של הספרדים ושל האשכנזים, והאר"י היה גם כך וגם כך, הוא היה תוצאה משניהם, אבל מה זה שייך?

זאת אומרת, לא ברור שום דבר, הכול מאוד מעורפל. זאת אישיות כזאת שזה כאילו לא בן אדם. איפה האישה? איפה הילדים? איפה הצאצאים שלו? זה לא מובן.

תלמיד: האם למישהו כזה יש בחירה חופשית?

אני לא חושב. בדיעבד ודאי שאין לאף אחד בחירה חופשית, הכול נעשה מלמעלה, הכול על ידי פקודות הבורא וזה בלבד.

שאלה: איך הייתה חכמת הקבלה לפני האר"י?

לפני האר"י יחידים בלבד עסקו בחכמת הקבלה, פה ושם ממש בנסתר, בקושי. ואחרי האר"י זה יצא קצת יותר להתגלות, והאר"י דווקא הרגיש הרבה לחצים וצרות בצפת מכל האנשים האלו שהתנגדו לקבלה כי הוא בעצם היה מגלה אותה, היה אוסף חוגים. אם לא הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, שהיה זקן והבין קצת את האר"י, לא הבין ממש את השיטה אבל הבין שהוא מדבר מתוך השגה עמוקה, גבוהה, ולכן הגן עליו מפני האחרים, אם לא הרמ"ק אני לא יודע מה היו עושים לאר"י בזמנים ההם.

תלמיד: אני מבין מה בעל הסולם עשה, אבל למה האר"י איש מיוחד? מה הוא עשה?

הוא מיוחד בזה שהוא פתח לנו את חכמת הקבלה בצורה אחרת לגמרי. עשר ספירות, אור חוזר, אור ישר, מלכות עם המסך, סדר העולמות, פרצופים, בצורה מאוד מאוד מסודרת. כמו שזה מובא ב"עץ חיים", זה העיקר, "עץ חיים" זה העיקר שחיים ויטאל כתב ממה שהוא שמע. רק תאר לעצמך מה שקרה כאן עם חיים ויטאל, התלמיד הזה. הוא יושב שנה וחצי ליד המורה, ותוך שנה וחצי כותב כל כך הרבה דברים. "עץ חיים" זה בעצמו ספר [עבה], ועוד עשרים ספרים כאלה תוך שנה וחצי.

אחר כך את כל מה שכתב, היו צריכים לסדר במשך שלושה דורות. זה לא מובן, הכול זה איזה כוח עליון, כוח לא אנושי.

שאלה: למה אחרי האר"י ז"ל חכמת הקבלה עוד פעם נפתחה?

כי קודם כל הוא בעצמו הביא כוח לעולם בצורה פנימית, בצורה רוחנית. זה דבר אחד. דבר שני, בכל זאת התחיל להתפרסם קצת ממה שהוא עשה. הכוחות האלו התחילו להתגלות. זה עניין שלא חשוב שזה קרה באיזה מקום בצפת, אלא בכל מקום בעולם התחילו להרגיש את הכוח הזה שהוא קירב לעולם שלנו דרך נשמתו. ואז קם נגיד הבעל שם טוב ברוסיה והמשיך, והוא התחיל לדבר על אותם הדברים, חמישה עולמות וספירות ופרצופים וכן הלאה. החסידים קוראים לזה "תורת הבעל שם טוב", אבל זה בעצם מה שהאר"י דיבר ומה שכתוב. אבל כך הם אומרים. למה? כי הם שמעו את זה מהבעל שם טוב.

תלמיד: למה אנחנו אומרים שבעל הסולם הוא גלגול נשמת האר"י ז"ל?

קודם כל בעל הסולם כותב על זה בעצמו, וכך גם שמעתי מרב"ש למרות שהוא מאוד לא אהב לדבר על זה. גלגול זה נקרא שיש קשר ישיר, זאת אומרת מה שהשיג האר"י, בעל הסולם יכול היה להשיג אחריו בצורה ישירה. גלגול זה כמו ירושה. מה שיש לאבא זה בסופו של דבר הולך לבן.

תלמיד: האם אתה חושב שאנחנו "בני ברוך" הגלגול של עם ישראל מלפני אלפיים שנה?

זה עוד מעט יתגלה. בינתיים נחשוב, מתי שזה יתגלה יהיה לנו ברור מי אנחנו. אל תדאג, שזה לא ייאש אותך. בקיצור, יהיה טוב.

שאלה: למה האר"י נתן את כל החכמה דווקא לחיים ויטאל?

לא היה למי עוד לתת. הוא אמר את זה לתלמידו יצחק כהן, שלאחרים אסור להתעסק בחכמת הקבלה למרות שלמדו אצלו כי הם לא הבינו כלום ויהיה בלבול. אז שלא יתעסקו, אלא רק חיים ויטאל יתעסק.

שאלה: את כל השפה שכתובה ב"עץ חיים" ואחר כך ב"תלמוד עשר הספירות" זה הוא פיתח? אלה מילים שהוא גילה?

האר"י פיתח, אחרי זה בעל הסולם, אבל הדברים האלה היו ידועים קודם. זה ברור שבזוהר יש לך גם דברים כאלו, אפילו בלי בעל הסולם שהוא בעצמו הוסיף שם הרבה. אבל הסדר, הקשר, המערכת עצמה, זה הכול האר"י.

תלמיד: למשל המילה "ספירה" או עוד מילים כאלה היו לפני? היו כתובות בזוהר?

כן. זה לא כל כך חשוב לנו. אנחנו לא אוניברסיטה שאנחנו נתחיל עכשיו לפרש כמו שהם אוהבים לעשות, מי עשה את זה ככה וככה, למה זה, ואיך זה קשור להתפתחות איזה פילוסופיות למיניהן.

קריין: קטע מספר 3 מתוך בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח'.

"אין די מילה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתיים ובריח, ובא ופתחם אלינו... והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלוקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח')

היו סדרים שלמים מוכנים לפני האר"י. אבל מה שהוא עשה, איך שהוא סידר את חכמת הקבלה, העיקר זה מסך, צמצום, מסך, אור חוזר. כול זה לא בהשתלשלות מלמעלה למטה. כשהאורות משתלשלים וכך הם עושים ועוברים ממקום למקום, זה הכול סיפורים נכונים, יפים, כולם בהשגה גבוהה מאוד, אבל אין כאן צמצום, מסך, אור חוזר, דרגות העביות, דרגות הזכות, דרגות המסך, קשיות המסך, איך שזה קשור יחד הכול בכלי אחד.

כל הדברים האלה רק האר"י בירר וסידר כך. לכן הוא שייך כבר לדור התיקון, משיח בין יוסף. כי הכול לפני הקבלה של משיח בן דוד במלכות, ולכן רק הוא מסוגל היה לעשות את זה ולכן אנחנו משתמשים בו. למרות שכל המקובלים הגדולים, הקודמים היו משיגים והיו יודעים, ויודעים לא פחות מהאר"י, אבל לא בהשגה ברורה מצד אורות כלים ומסכים. זה כל העניין.

יש עניין של השגה מלמעלה שאני יודע שככה זה, כי אני רואה. או שאני משיג את זה בכלים שלי ואני יודע ואני בונה את העולם הזה שאני משיג. יש הבדל. אני לא יכול להביע את זה, אבל זה מה שקרה לנו. לכן מזמן האר"י והלאה כל אחד יכול ללמוד ולהשיג בצורה הדרגתית את מה שהוא גילה. הוא גילה שהכול קשור ברצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר והלאה כל ההשגות.

שאלה: אפשר לברר את המסירה של החכמה. רואים שהאר"י והבעל שם טוב לא כתבו ספרים.

האר"י לא כתב כלום, בעל שם טוב לא כתב שום דבר והכול בא לנו מהתלמידים שלהם.

תלמיד: למה זה כך, זה תורה שבעל פה, מה זה חכמת הקבלה?

זה נושא מאוד מאוד מורכב ועתיק. כמה היו ספרים עוד לפני אדם הראשון. נראה לנו איזה ספרים, מה זה? היו לוקחים איזה בלוק ועליו כותבים. אבן שעליה כותבים. מה אתה יכול לכתוב? לא. היו כותבים. היו כותבים על כל מיני חומרים וכותבים דברים דווקא גדולים.

גדולים זאת אומרת גם ארוכים. אני לא יודע להסביר. לי נראה שחכמת הקבלה, לכן היא נקראת חכמת הקבלה, הייתה עוברת במסירה מאדם לאדם או מבני אדם לבני אדם בקבוצות והכול היה בעצם בהתגלות בפה. אנשים שמתקשרים ביניהם היו מתקשרים כמו תלמידי רב"י שמעון.

עשירייה שהייתה עובדת על החיבור ביניהם ולכן הייתה מגלה כל דבר ודבר שאפשר לגלות בתיקונים כאלו עד גמר התיקון. לכן ספר הזוהר הוא ספר הכי נעלה, הכי גדול. ואסור היה לגלות אותו עד תחילת גמר התיקון, זאת אומרת עד ימינו.

אחר כך התחילו לכתוב. זה עניין של תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אין כאן הרבה. גם תורה שבכתב בכל זאת, לא שהיא ממש עוברת בכתב כמו שאנחנו כאן מדפיסים משהו. זה לא עניין דפוס או כתיבה על איזה חומר גשמי. זה עניין של ביטוי באיזה רצון, באיזה סוג הרצון הפנימי אתה מבטא את התורה.

שאלה: אז האר"י בעצם גילה דרך, בנה דרך מלמטה למעלה, מאדם בעולם הזה להידמות לבורא?

הוא גילה איך רוכשים, איך משיגים את הכוח העליון לאדם בעולם הזה. כי בזמנו כבר הגיעו הכלים למצב שאפשר לגלות ואפשר להתחיל לתקן אותם, לכן הוא התגלה כמשיח בן יוסף, כתחילת התיקון.

תלמיד: בעצם כל התורה שלו זה איך כל אדם בעולם הזה יכול להגיע להשתוות הצורה עם הבורא?

כן.

קריין: קטע מס' 4, מתוך "תלמוד עשר הספירות" חלק ד', הסתכלות פנימית אות צ'.

"ותדע, שידיעת החכמה הזו תלויה ברובה על ידיעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה, מבחינת "גורם ונמשך" בחיוב מוחלט. וחכמי הזוהר ביארו את זה בדרך הסוד. אמנם לא היה מבין בדבריהם, עד שבא האר"י ז"ל וגילה הדברים. ודע שכל החידוש שבקבלת האר"י ז"ל, על המבארים הקודמים לו, הוא בעיקר בגילוי דרכי עה"ס דאור חוזר. והגם שע"ס דאו"ח בכללן, היו מגולים לכל המקובלים הקודמים, אמנם עיקר השגתם והבנתם היה, רק ע"פ הדרכים שבע"ס דאו"י. עד שבא האר"י ז"ל, וביאר לנו את ידיעת דרכי אוה"ח על כל פרטיהם. ובזה פתח האוצרות הסתומים ונעולים שבספרי הזוהר הקדוש."

(בעל הסולם. תע"ס, חלק ד', הסתכלות פנימית, צ')

אנחנו מבינים שבלי עביות, צמצום, מסך, אור חוזר שעולה ממטה למעלה ומלביש את האור העליון, זאת אומרת, מגלה את האור העליון שנמצא לפני הנברא, לפני הרצון לקבל. והרצון לקבל אז מתקשר לאור העליון באור החוזר הזה, ומתפיס אותו ומקבל אותו פנימה ומתחיל להתרחב מניה וביה.

בלי כל השיטה הזאת, בלי כל הגילוי שקורה, אי אפשר להיות קשורים ממש לתיקון. לכן כל הקודמים לאר"י לא היו כל כך עושים את התיקון, הם היו עושים הכנה לזמנינו. והאר"י כשהוא גילה, בעיקר כל העבודה ממטה למעלה על ידי האור חוזר, הוא פתח לנו את שיטת התיקון, תורת התיקון, שהיא היא חכמת הקבלה האמיתית.

שאלה: בעצם האר"י פתח את התפתחות הכלי הרוחני, הוא פתח אותו איך הוא עובד מבחינת המערכת, איך לפתח אותו.

נכון, גילה איך עובד הכלי הרוחני.

שאלה: אנחנו לומדים שהתיקון תלוי בהעלאת מ"ן, אבל למה בשביל להעלות מ"ן צריך להבין אור חוזר או את כל המנגנון הזה?

כשאנחנו לומדים אנחנו מעוררים עלינו את האורות האלו ואז אנחנו מקרבים את זה. זה עניין שהוא כותב על הלימוד. על ידי הלימוד אדם מעורר את המאורות שמאירים עליו ומקרבים אותו מאוד. קנ"ה.

תלמיד: כל החסידות דיברה על זה שהבקשה היא חשובה, הרצון הפנימי שמתפרץ ולא הידע הרבה פעמים.

בחסידות אפשר להבדיל בין שני דברים. המסות שצריכים להחזיק אותם, להכין אותם ולקרב אותם לחכמת הקבלה, על ידי זה שאתה נותן להם פירורים מהשולחן ולא ממש מה שיש על שולחן האוכל כי הם לא מסוגלים, כמו ילדים, כמו תינוקות, לא יכולים לעכל ולבלוע את חכמת הקבלה, ואנשים שכן מסוגלים. קמו הרבה אדמו"רים, הרבה מקובלים, כל אדמו"ר עד המאה השמונה עשרה היה בעל השגה גדול. וכך התפשטה חכמת הקבלה. היא התחילה להיות מובנת, מורגשת, ידועה בעולם החסידי.

חסידות עשתה הרבה מאוד בזה. לפחות זה לא היה אסור. אנשים היו לומדים, אם לא את כתבי האר"י עצמו, אז כתבים של תלמידי בעל שם טוב. כל מקום שהיה יישוב יהודי היה שם רב שלמד ולימד ונעשה מקובל. היה זמן מהמאה השש עשרה, שבע עשרה עד המאה התשע עשרה. הייתה ממש פריחה של אנשים בעלי השגה.

ויש לנו מהם הרבה ספרים. כל הספרים של האדמו"רים, החסידים הראשונים שצמחו מבעל שם טוב והלאה. לבעל שם טוב היו עשרים ושמונה כמדומני, תלמידים. היה לו חדר. הוא היה מקבל בחורים, היה מלמד אותם והיה שולח לכל מיני מקומות. והם הפכו להיות למנהיגים רוחניים באותו מקום. אז לא היה לך אינטרנט. היה נתק בין הכפרים אפילו, אנשים חיו בצורה אחרת לגמרי. על ידי התלמידים האלו הוא הגיע להפצת חכמת הקבלה.

שאלה: האם היה משהו בחברה באותה תקופה, משהו כמו שגם אנחנו מדברים עלי בעם, שהייתה איזו התגלות האגו.

באותה תקופה באנושות אני לא יודע מה היה. חשוב לנו מה היה בחכמת הקבלה. אחרי האר"י הגיעה גם התפתחות חכמת הקבלה במזרח, ואז קמו כמה גדולים במזרח, אבל בעיקר זה היה באותו אזור, רוסיה, אוקראינה, איפה שהיו יהודים והיו חיים בצורה מאוד, מאוד גרועה, עם פוגרומים, עם לחצים מאוד גדולים, וזה תמך דווקא. זה עזר להם להיות שקועים בחכמת הקבלה, וכך הם היו מתפתחים.

וכל תלמיד ותלמיד שלמד אצל בעל שם טוב פתח חסידות משלו, מה שנקרא "חצר", וליקט לידו אנשים. היום יש לך מלא כאלה. לפי המקומות שהם היו שם חיים ברוסיה, אוקראינה, לפי זה הם כך נקראים עד היום הזה. חסידות בלץ, חסידות גור, חסידות רוג'ין, חסידויות לפי השמות של המקומות איפה שהם היו, אותם הכפרים. יהודים היו יכולים לגור רק בכפרים, לא בעיר, כך זה היה.

לא היה להם במה לעסוק, אלא קצת במה שאפשר להתפרנס וללמוד. בדרך כלל היו מכל כפר איזה אחד, או שניים יהודים עשירים. כאלה שהייתה להם נטייה לעסקים, לעשירות, והם היו מחזיקים את כל הכפר. היו משלמים לכל הכפר שיתעסקו בתורה. אנחנו נרוויח ואתם תעסקו בתורה.

ומאז בא כל העניין של הכולל, שיכולים כל החיים לשבת וללמוד, זה נקרא "תורתם, אומנותם". מתוך זה שלא היה במה לעסוק, לא הייתה עבודה. לא נתנו אדמה לפתח חקלאות, ולא קיבלו באף מקום לעבוד. אז היו כמה סנדלרים, כמה חייטים, כמה כאלו וזהו. זה מה שהיה.

מתוך החיים האלה, המאוד לחוצים, דווקא התפתחה החסידות והיא תיקנה הרבה מאוד. כי זו אותה חכמת הקבלה, רק שהיא הייתה שייכת לעם, בצורה עממית. "ואהבת לרעך כמוך", להתקרב, להיות חסד, להיות יפה עם האחרים וכן הלאה. זה בכל זאת על מה שמדברת חכמת הקבלה, רק בצורה גשמית. בלי לתקן את עצמו למעלה מהאגו, אלא להיות חסיד בתוך האגו.

שאלה: לפי ההסבר שלך עכשיו על ההבדלים בין האר"י לבעל שם טוב, נשמע כאילו שיש שני צירים בהתפתחות חכמת הקבלה.

האר"י הוא כמו יסוד, זה כמו להגיע מלמעלה למטה. והבעל שם טוב מתפשט על פני השטח.

תלמיד: אז כאילו יש אקט של פיתוח החכמה, ויש אקט של קירוב החכמה.

תמיד ככה, כן.

תלמיד: קירוב החכמה כאילו כרוך בדילול קצת.

נכון. צריכים בהתאם למשתמשים.

תלמיד: איפה אנחנו נמצאים, מבחינת חשיבות הדברים אז לזמן שלנו והיום?

אנחנו הרבה אחרי זה. כי בעצם אחרי שבעל הסולם עוד פירש את שיטת האר"י והסביר אותה בצורה שכל אחד יכול ללמוד ולהבין, לפחות להתקרב להבנה, אז אנחנו יכולים להשיג את שיטת האר"י, ובכלל להבין, להיות שייכים לזה רק בהפצה. בזכות ההפצה.

תלמיד: אז הזמן שלנו הוא רק זמן של קירוב החכמה? אין יותר מה לפתח?

הזמן שלנו הוא זמן ההפצה. אני לא יודע קירוב או לא קירוב, אנחנו מקבלים את שיטת האר"י מלמעלה למטה, מממשים אותה בינינו ומפיצים אותה בשטח.

תלמיד: אני אגיד למה אני מתכוון. לפי מה שהסברת, הבעל שם טוב המציא כאילו עטיפה חברתית, קהילתית, שמאפשרת לאנשים במשהו, אתה קראת לזה פירורים מהשולחן, לגעת.

זה היה בהתאם לחיים שהוא חי, בכפרים, במקומות כאלה עם פוגרומים, עם כל הבעיות, ביישובים קטנים של יהודים שלא יכולים לצאת מחוץ ליישוב. צריך לקרוא כמה ספרים כאלה כדי להבין את האווירה שהוא חי בה.

תלמיד: אם נסתכל קדימה כמה מאות שנה, כנראה שהעם לא יוכל ללמוד את חכמת הקבלה כמו שאנחנו לומדים אותה.

ודאי שלא. "אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ". אין להם חפץ בזה. "אין חפץ בכסילים", כמו שכתוב.

תלמיד: אבל להבדיל, כמו שעשה הבעל שם טוב, איזה אקט של הפצת החכמה, של קירוב החכמה ודילול החכמה, צריך לעשות היום כדי שהפירורים ייתפסו?

שמעתי שזה תלוי בבני ברוך, ובמיוחד בך ובעוד חברים כאלה, מה אתה שואל אותי? איך להתאים את חכמת הקבלה לדור שלנו? זו העבודה שלכם. אם תשאל אותי, גם אני בזה נמצא בשאלות גדולות.

תלמיד: סיפרת שהבעל שם טוב קיבץ אליו אנשים, עשה מהם תלמידים, שלח אותם למקומות והם הפכו למנהיגים. יצרו קהילות. זו אסטרטגיה מאוד ברורה להתפשטות החכמה.

כן. אז אתה אומר שעכשיו נתפזר, נלך לכל מיני מקומות?

תלמיד: לא. פשוט אני אומר, הבעל שם טוב הנהיג את זה.

אנחנו עושים היום אותו דבר, רק דרך האינטרנט. דרך המסכים. כי היום זה לא כמו שהיה קודם. אז הייתה לו בעיה איך בכלל להפיץ את הידיעה הזאת, בשביל מה חי אדם? איך העולם בנוי? מה אנחנו צריכים לעשות עימו? היום יש לנו גם את העבודה הזאת, אבל היא יותר בחיבור. לכן, לפזר קבוצה זה לא לתיקון. היום צריכים לקבץ כמה שיותר פיזית קבוצות, ולעשות הפצה כמה שיותר דרך קווי האינטרנט. כך אני חושב.

תלמיד: אם מסתכלים על שני העשורים האחרונים, התגבשה פה קבוצה עולמית עם הרבה קבוצות ברחבי העולם, בכל מקום בעולם, זה בעצם דבר מדהים. המון שפות, תרבויות וכן הלאה, שנקשרו לחכמה. זאת אומרת, החכמה כבר הכתה שורשים. זה לא היה קודם בעולם.

נכון.

תלמיד: מהו השלב הבא שבו אותם השורשים מתחילים לחלחל גם למסה?

אני לא יודע. אני לא מגלה במסות אותו חיסרון כמו שהיה אז ביהודים שהבעל שם טוב פנה אליהם, הם היו מאוד לחוצים, מאוד מדוכאים, ממש חיו ממים ולחם, בקושי, ללא שום תקווה לעתיד ולכלום. הוא הביא אור לחיים שלהם, הסביר בשביל מה חיים, שיש לזה מטרה, יש תיקון, יש גמר תיקון. זה בכלל לא היה מובן כל כך.

להבדיל, אבל גם היום אם תדבר עם אנשים דתיים שלומדים תורה, הם יתקשו להגיד לך, מה זה גמר תיקון? מה זה תיקון? מה זה ששת אלפים שנה? זה יהיה, לא יהיה? מתי? מה? אין דבר כזה. יש רק התרכזות במה שאני צריך לקיים מהבוקר עד הלילה, ותו לא, כלום חוץ מזה. עכשיו זה כבר מתחיל להתפרץ פה ושם בחנויות, יש ספרים, יש [כאלה] שמדברים. אבל, בכל זאת, זה כאילו מאוד לא מכובד להתעסק בזה, אלא, קח ספר ותתחיל ללמוד על איסור לשון הרע, זה מה שכולם מעדיפים. לכן, הם לא מרגישים חושך. אתה יכול להרוויח, אתה יכול להצליח, אתה יכול לנסוע לחופש, הכול לפניך. ואם לא, אז יכולים להוציא אותך לאיזו הפגנה, שגם מעוררת את החיים. הכול נעשה בחכמה, ככה זה.

שאלה: בקטע היה כתוב וגם אתה אמרת שהאר"י חידש את המושגים של צמצום, מסך ואור חוזר. איזה סוג השגה היה לפני זה, הם לא גילו את זה?

לא. האנשים ידעו על הדברים האלה, רק לא בפרוטרוט. הם לא ידעו שזה תלוי בזה, ושזה עושה כך וזה עושה כך. [נניח] שאתה רואה איזה סרט, ואתה מתפעל מכל מיני דברים ששייכים לשם, ולידך יושב מישהו מומחה והוא מסתכל אחרת לגמרי על הסרט, הוא לא בוכה ולא שמח איתך יחד, הוא מנתח את הסרט מבחינת איך הוא עשוי, איזה צבע ואיזה סאונד ואיך הם משחקים, כל מיני דברים, דקויות כאלה שאתה בכלל לא חושב עליהם, אבל בשבילו זו השגה וזה התענוג שהוא מקבל מהסרט, כל אחד לפי [הדרגה שלו]. כשאתה שומע מוזיקה או מוזיקאי שומע מוזיקה, יש הבדל.

תלמיד: ואת הזוהר, את הרזולוציה שהאר"י גילה הם כן ידעו?

שוב אני אומר, יש הבדל גדול בין להיות המשיג לבין להיות בעל ההשגה, זה הבדל, בזוהר אלה שכתבו היו בעלי השגה יותר מהארי, הם ממש נמצאו בגמר התיקון, אבל האר"י גילה את השיטה איך להגיע לזה, לכל אדם ואדם ולכן הוא נקרא יסוד, משיח בן יוסף, ואנחנו צריכים רק להגיע למצב של משיח בן דוד, לממש את זה בתוך הרצון לקבל הכללי האנושי.

קריין: קטע מספר 5 מתוך בעל הסולם, שמעתי, מאמר ק"ב, "ולקחתם לכם פרי עץ הדר".

"האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא"

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר קב. ולקחתם לכם פרי עץ הדר)

זאת אומרת הוא גילה את מה שנקרא, העולם הגלוי, והיה יכול, קיבל רשות לגלות כמו שאנחנו לומדים בעת לעשות, הוא מסביר שם, בגילוי טפח וכיסוי טפחיים, מתי אפשר לגלות ומתי אי אפשר.

קריין: קטע מספר 6 מתוך בעל הסולם, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים".

"מזמן רשב"י ותלמידיו בעלי הזוהר עד זמנו של האר"י ז"ל, לא היה אף אחד מהמחברים שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר"י ז"ל. וכל החיבורים האלו שקדמוהו, אינם אלא בבחינת בעלי רמז בחכמה זו. וגם ספרי החכם הרמ"ק ז"ל בכללם. וגם על האר"י ז"ל עצמו ראוי לומר אותם הדברים שאמר על רשב"י. דהיינו אשר לקודמיו של האר"י ז"ל לא ניתנה רשות מהשמים לגלות ביאורי החכמה, ולהאר"י ז"ל ניתנה הרשות הזאת." זה ההבדל, זאת אומרת אנחנו לא יודעים עד כמה הם גילו לעצמם אבל רשות לכתוב או אפילו ללמד לא קיבלו. "באופן שאין להבחין כאן משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו היתה לאין ערוך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אמנם להם לא ניתנה הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים, שאינם נקשרים זה בזה כלל.

ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבד. באופן אשר עיקרי החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם אלא ספרי הזוהר והתיקונים ואחריהם ספרי האר"י ז"ל."

(בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים)

זה גם מה שאנחנו לומדים, יש לנו בערב שיעור זוהר, אנחנו נמצאים כבר בתיקוני הזוהר ועכשיו, לפני כמה ימים למדנו את תיקון ל' המפורסם שעל זה בונים בדרך כלל את כל ההסבר של התיקון הכללי העולמי. בעל הסולם השתמש בזה בהקדמה לתלמוד עשר הספירות ובזוהר עצמו עברנו את כל ספר הזוהר בקריאה אחת ונעשה את זה עוד. את דברי האר"י אנחנו לומדים בשיעורים בוקר, ובערב דברי הזוהר והתיקונים.

קריין: קטע מספר 7 מתוך בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ט'.

חביבה יתירה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינו, לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין, כל או"א לפי מה שקיבל בלבו. והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל, ואסביר זה ע"ד משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין, שלפעמים נגלים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן הענין הזה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שוים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, וע"כ טרח האר"י ז"ל בעדינו, להצילנו דרך ראש, ובזמן הבעש"ט ז"ל היה הרוחה, וע"כ היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב, והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה."

(בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ט)

זה בדיוק ההבדל בין חכמת הקבלה לחסידות, שמדובר על אותו דבר ואותה המטרה ואותה התשוקה רק הביטוי הוא שונה, או דרך הלב או דרך הראש ואנחנו משתמשים הרי גם בזה וגם בזה, זאת אומרת איך לסדר את הלב, לפי החוקים שנקבעו מהראש, מהפרצוף השלם.

שאלה: בקטע הזה הוא מדבר על הרווחה, שהיה זמן שצריך לתפוס דרך השכל, דרך הראש והייתה רווחה והיה אפשר לתפוס דרך הלב. על מה הוא מדבר?

זה כלים שונים, מוחא וליבא, בתקופות שונות ככה זה מתגלה, כמו שאנחנו לומדים יש זמן של הפילוסופיה וזמן של המדע, יש גישה שונה מפני שהאדם מורכב משכל ורגש ולכן פעם את זה ופעם את זה, כמו שהוא מסביר, פעם כנגד הלב ופעם כנגד הראש, כך רוצים להציל את האדם ממים הזדונים.

שאלה: מה זה אומר יום הסתלקות של מקובל?

זה קשה להסביר כי ברוחניות באמת אין זמן אלא כלפי אלו שנמצאים בעולם הזה ומשתמשים בתורה שלו ואז יש להם מין התקשרות כזאת מיוחדת ביום הסתלקותו כי יום הסתלקות האדם זה יום התעלות שלו ולכן אנחנו רוצים להיות קשורים אליו ועוד יותר מקודם לנשמה שלו, לשיטה שלו, לתורה שלו, בקיצור אליו. לכן ביום ההסתלקות אנחנו כביכול חוגגים, מציינים, זה יום של שמחה כי הנשמה כביכול מיצתה את עצמה ועולה לדרגה יותר גבוהה.

לכן לא היה לנו אף פעם איזה בכי או צער על אף אחד שהסתלק, לא על אנשים רגילים ולא על האנשים הגדולים שלנו מחכמת הקבלה, אף פעם אצל רב"ש זה לא היה כך, ובכלל הוא היה מתייחס לזה בצורה מאוד פשוטה, עניינית. כשנפטרה אשתו הוא אמר "כאן, יש לנו בית קברות, בואו נעשה כאן את הקבורה", באו בנות, אמרו "איך, אמא שלנו לא מירושלים, איך יכול להיות"? ואצלו זה היה כמו שבעל הסולם אמר, "לא אכפת לי איפה יקברו את שק העצמות שלי", אתה מבין? זהו.

גם לנסוע לציון, ליום היורצייט, זה הכול מפני שבעולם שלנו כך נהוג אבל מה יש בזה? בכל זאת שאלתי אותו פעם אולי לחדש את הציון של בעל הסולם, לבנות שם משהו, לפחות לצבוע, לעשות משהו? הוא אמר "תשאיר את זה לאחרים, אל תתעסק בזה", ככה, זה ממש לא חשוב, עד כדי כך שאפילו לא יהיה שם שום דבר.

ובאמת בזמני האר"י ככה זה היה, אלא אחר כך הגיעו אנשים ובנו ציון ובנו איזה מקדש כמו שעכשיו יש לך רעש [בתקשורת] בעניין הקבר של אהרון הכהן בירדן, שלא נתנו לישראלים להגיע לשם, במקור זה לא כל כך נחשב, ממש מהמקור לא היה בזה עניין.

מה הקשר בין הגוף הזה, הבשר לבין הנשמה? לכן כל הציונים שאנחנו רואים ליד צפת שם, זה הכול האר"י גילה אבל לפניו לא היו יודעים. כשאתה נוסע, אתה רואה שם כל מיני מקומות כאלה. את זה אחר כך האר"י גילה ואמר "זה כאן, וזה כאן, וזה כאן", אבל מזה שהם נפטרו ולא שמו להם שום דבר, מקסימום היו שמים את האבן אפילו בלי לכתוב מי ומה, אחריהם כבר עשו את זה.

שאלה: יום ההסתלקות זה כאילו המקובל סיים את תפקידו בתיקון המערכת?

הסתלקות ממדרגה למדרגה, אז כבר אין לו קשר עם מדרגה הגשמית כלפי האחרים, נשאר לו קשר ודאי עם המדרגות הרוחניות ועם אלו שנמצאים איתו בקשר הרוחני.

יש לנו הערב סעודת יורצייט, אנחנו עוד נדבר, נקרא ונשמח בזה שיש לנו כזאת נשמה שהיא ממש נותנת לנו דרך לתיקון.

(סוף השיעור)