שיעור צהרים 06.11.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ג', עמ' 1938, מאמר 645, "ממעשיך הכרנוך"

איך אנחנו יכולים להכיר את הבורא מהמעשים שלו? המעשים של הבורא הם סביבנו, וכל העולם כל המציאות וגם אנחנו בתוך המציאות הזאת. הבורא נמצא בכל אחד מאיתנו, נמצא מסביב לנו, הוא מסובב את הכול - ואיך אנחנו יכולים להכיר אותו?

אפילו שאנחנו נמצאים בעולם שלו ואין חוץ ממנו והוא סובב אותנו לכל הכיוונים, אנחנו בכל זאת לא מכירים אותו. אז מה זה נקרא ממעשיך הכרנוך? ואין עוד מלבדו? אז כל העולם זה הוא, השמש, הירח, השמיים, הארץ, בני האדם, הדומם, הצומח והחי, כולם נמצאים ונפעלים על ידי הבורא, ואותו אנחנו לא מכירים. למה, איך זה קורה? איך אנחנו יכולים להכיר אותו? בואו נראה מה שכותב על זה הרב"ש, "ממעשיך הכרנוך".

נכתב בבוסטון.

קריין: "כתבי בעל הסולם עמ 665, אגרת א' טור א', דבר המתחיל "הכל מאמינים".

ממעשיך הכרנוך

בוסטאן תשי"ז מנחם אב

"זה ידוע, דתכלית בריאת העולמות היא להטיב לנבראיו." כך אומרים לנו המקובלים שמשיגים את הבורא ואת כל הבריאה וכשהם בודקים את זה, רואים ומרגישים, אז מתוך זה, זה מה שיש להם להגיד לנו, שכל מה שנברא, נברא בשבילנו, לטובתנו, להנאתנו. "וגם ידוע, שאין אנו מדברים, אלא ממה שנמשך ממנו יתברך." זאת אומרת, שאין לנו בכלל מה להגיד, משהו, איזו מילה, מחשבה, רצון, מעשה, כי הכול נובע ממה שהבורא משפיע עלינו. זה מה שנמשך ממנו, רק את זה אנחנו מרגישים ועל זה אנחנו מגיבים.

אנחנו הרצון לקבל, והרצון לקבל מרגיש את הבורא בלבד ש"אין עוד מלבדו ואיך הוא משפיע עלינו. "אבל בו עצמו לית מחשבה תפיסה ביה [אין מחשבה תופסת בו]." זאת אומרת, אנחנו מרגישים תוצאות מהפעולות שלו עלינו, אבל לא אותו עצמו. אם כך, איך אנחנו יכולים כן להרגיש אותו ולא את התוצאות מהפעולות שלו? - זאת השאלה.

"ולפי זה יש להבין, איך אנו אמרינן שמחשבת הבריאה היתה מטעם להטיב לנבראיו." למה אנחנו אומרים שהבורא ברא את הנבראים כדי להיטיב להם, אם אנחנו לא תופסים אותו? כמו שאומרים "לית מחשבה תפיסה ביה כלל" - המחשבה שלנו לא תופסת אותו. אז איך אנחנו אומרים שהוא ברא את הכול כדי להיטיב לנבראים שלו? זאת שאלה. "הלא אין אנו משיגים את מחשבותיו יתברך, כמו שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם"."

זאת אומרת, שכל מה שאנחנו יכולים לחשוב, לתאר לעצמנו, זה הכול לא כמו שיש בו, והוא אומר, "שהמחשבות שלכם לא דומות למחשבות שלי".

"אלא יש לומר על דרך כלל הידוע, "ממעשיך הכרנוך", שפירשו, שעל ידי המעשים אנו מכירים את מחשבותיו," כלומר, "ממעשיך הכרנוך", שעל ידי המעשים שלנו אנו מכירים את מחשבותיו" מעניין, זה מסובך, מורכב.

זה נקרא "על דרך כלל ידוע, ש"ממעשיך הכרנוך", שמזה שהבורא עושה מעשים, על ידי זה אנחנו יכולים להכיר אותו. ועל ידי המעשים שלו אנו מכירים את המחשבות שלו, זה מעניין, איך זה, שאני רואה את המעשים שלו נגיד בבריאה, בכל מה שיש לי, מה עוד אני יכול לעשות, אז מתוך זה אנחנו יכולים להכיר את מחשבותיו. "והיות שצדיקי העולם שזכו לכל הטוב והעונג, אז ממעשה זו נמנו וגמרו שזו היתה כוונתו יתברך, שהיא להטיב לנבראיו."

קריין: נקרא שוב את כל הפיסקה.

"אלא יש לומר על דרך כלל הידוע, "ממעשיך הכרנוך", שפירשו, שעל ידי המעשים אנו מכירים את מחשבותיו, והיות שצדיקי העולם שזכו לכל הטוב והעונג, אז ממעשה זו נמנו וגמרו שזו היתה כוונתו יתברך, שהיא להטיב לנבראיו."

זאת אומרת הצדיקים, אלו שיכולים להצדיק את פעולות הבורא, והגיעו לאותה התכונה כמו הבורא עצמו, אז הם כן משיגים שכל מה שהיה, כל מה שיש ויהיה, הכול בא מהבורא והכול זה כדי להיטיב לנבראיו, ולכן הם אומרים על הבורא שהוא "טוב ומטיב".

"נמצא לפי זה, שכל מה שאנו מדברים, הוא רק ממקום שיש קשר בין הבורא לנבראים, שאז כבר ניכר בחינת מעשה אצל הנבראים, על דרך שכתוב "כולם בחכמה עשית"." זאת אומרת, אנחנו מגלים מהמעשים של הבורא, ומשיגים באיזה יחס, באיזו חכמה הוא עשה את הכול ודרך זה אנחנו מגלים עד כמה הוא טוב ומטיב. "היינו, שרק מבחינת מעשה אנו מדברים כנ"ל, כמו שכתוב בשיר הייחוד "ממעשיך הכרנוך", אבל לדבר מהבורא בלי נבראיו, אין לנו ההגה והדיבור, כנ"ל "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל"."

אנחנו יכולים לדבר רק על הקשר בין הבורא לנבראים, כשמגלים את זה רק מהיחס של הנבראים לבורא, בקשר הדדי, וחוץ מזה אנחנו לא יכולים להשיג ולדבר שום דבר.

"ולפי זה אין לשאול, איך אנו אומרים שהבריאה אינה מוספת לו יתברך כלום. ולמה בראה, אם זהו לא לשום הוספה, כי שאלה זו היא שאלה, אם יש צורך להקדוש ברוך הוא להבריאה מטרם שבראה. נמצא שאנו רוצים לדבר ממנו יתברך, קודם הבריאה, היינו מטרם שיש קשר בין הבורא לנבראים. ולפני הקשר הזה אמרנו לעיל, ש"לית מחשבה תפיסה כלל"."

כן, כי מי יתפוס? מי ירגיש? מי ידבר?

שאלה: הפרצוף התחתון מתלבש כאשר הגוף של העליון מתלבש בראש שלו. וכאן נאמר ש"ממעשיך הכרנוך", אנחנו מכירים את מחשבתו מהפעולות שלו, זאת אומרת מתוך הפעולות שלו אנחנו יכולים לדבר על איזושהי מחשבה גדולה יותר.

זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", שלפי פעולות הבורא כלפינו, אנחנו יכולים להגיד משהו עליו. כמו בעולם שלנו, שאנחנו משיגים את פעולות האדם ולפי זה מדברים על האדם, ממעשיך הכרנוך.

שאלה: מהי הפעולה של הבורא שאותו אנחנו חוקרים?

זה אנחנו. מה שקורה לנו, מה שאנחנו חושבים, מרגישים, פועלים, זה הכול תוצאות מהשפעת הבורא עלינו - אנחנו סך הכול נפעלים.

תלמיד: לפי ההיגיון הזה, הוא לא עשה שום דבר טוב, לפי איך שהבריאה מתנהגת, איך שהיא מתפתחת. אז איך בכל זאת לגלות את המעשה שלו כטוב ומטיב?

אז אנחנו צריכים בדיוק לגלות אותו מתוך הפעולות שלו, לזה אנחנו צריכים להגיע. כן, אתה צודק.

תלמיד: אז מה זה המעשים האלה?

השפעה, אהבה, חיבור, זה מה שהוא עושה לנו ואנחנו צריכים לגלות. אבל לגלות אנחנו יכולים אך ורק לפי ההשתוות הצורה עימו.

שאלה: מה נותן לי את האינדיקציה שאני לא מפריעה לפעולות שהבורא עושה דרכי? והאם אנחנו יכולים איכשהו להרגיש באיזה רגע, אנחנו צריכים להיות שותפים פעילים, או שותפים פאסיביים בפעולה של הבורא?

את זה אנחנו לומדים מתוך החיבור שלנו בקבוצה. שאלה יפה, אנחנו רוצים להכיר יותר את הבורא, אז אנחנו צריכים להיות יותר קרובים זה אל זה, ואז בשינוי היחסים בינינו נתחיל להכיר את הפעולות שלו כשהוא מפעיל אותנו.

תלמידה: האם אפשר להגיד, שהתענוג מהבורא זה כשאני מתפעלת מהפעולות שלו?

אם נגיע לזה אז כן, אבל זה צריך להיות מתוך המעשים שמגלים. ואנחנו יכולים לגלות את פעולות הבורא מתוך השתוות הצורה איתם, "הוא רחום אף אתה רחום" -בצורה כזאת.

שאלה: במצב שאנחנו בלא לשמה, ורק חושבים על זה שהכול מגיע מהבורא, ושהוא פועל עלינו, איך אנחנו מזקקים את המסר שהוא רוצה להעביר לנו, איך מפרשים נכון את מה שהוא רוצה להגיד לנו?

את שואלת מאוד יפה, והתשובה היא שאנחנו צריכים לנקות את עצמנו מהאגו שלנו. מכל ההשתתפות העצמית והאישית שלנו, וכך נגלה את היחס האמיתי של הבורא אלינו.

תלמידה: איך מנקים את האגו?

מנקים את האגו על ידי כך שמתחברים לחברות בצורה כמה שיותר צמודה.

תלמידה: וביום יום כשבן אדם כבר מזהה אומר "הנה הבורא פועל עליי עכשיו", יש איזו אפשרות לנטרל את המחשבה של "מה יוצא לי מזה?" ובאמת לשמוע מה הבורא מנסה להגיד?

כן, אם באמת מנסים, מתחילים להרגיש.

שאלה: האם מספיקה רק המחשבה של להטיב כדי להרגיש את מעשיו נכון, כדי להבין אותו נכון?

כן, אם אנחנו מתמידים במחשבה, זה מספיק.

שאלה: מה הכוונה במילים "מה הוא רחום אף אתה רחום"?

שאנחנו צריכים להגיע עימו להשתוות הצורה.

תלמידה: כלפי מי אנחנו צריכים להיות רחומים?

כלפי החברים, ודרך זה כלפי הבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמידה: אולי אתה יכול להסביר מה זה להיות רחום כלפי החברות, מה הדבר הזה?

שאני נדיבה וברוחב לב כלפיהן.

תלמידה: אז "רחום" זה לא רחמנות, שאני רוצה לעטוף אותן בצורה אימהית, אלא להיות בלב פתוח, זו הכוונה?

כן.

שאלה: העבודה שלנו בקבוצה צריכה להיות בנויה כך בשביל שנכוון אותה להנות את הבורא, או שבכל זאת צריך לעבוד ככה שנעזור לו להנות את הבריאה?

זה צריך להיות אותו דבר. באותה מידה בה אני מתייחס לבריאה, לנבראים, כך אני מתייחס לבורא. אין הבדל בין הנבראים והבורא. אלא זה פשוט מתחלק כך בתפיסה שלי, כדי שאני אוכל לכייל את עצמי, לכוון את עצמי נכון כלפי הבורא.

שאלה: להיות רחום כמו הבורא הכוונה היא לדאוג לזה שהוא יתקיים כמו שהוא דואג שאנחנו נתקיים, לא משנה שהרצון שלנו הוא להיות לבד בעצמנו?

אנחנו צריכים להגיע למצב שבו כל הבריות קרובות לנו ממש בלב ונפש כמו הבורא, לא פחות מזה. שבעצם בתוך תוכי אני דואג לכל העולם, ואז אפשר להגיד שכך אני מתייחס לבורא.

שאלה: למשל יש לי שתי אפשרויות, לתפוס את שליטת הבורא כטוב או כרע. מה עוזר לי לעשות את הפירוש הזה על ההשגחה שלו, ומה יעזור לי לפרש את ההשגחה שלו כטובה?

זה תלוי בהתפתחות שלך. ככל שאת מכיילת את עצמך להיות יותר קרובה לחברות, במידה הזאת את מתקרבת לבורא, ולומדת על פני היחס שלך לבריות, לחברות, איך להיות באמת ביחס נכון לבורא, כי אחרי החברים והחברות עומד הבורא.

קריין: נמשיך מהפסקה שוב שמתחילה בשורה "ולפי זה אין לשאול".

"ולפי זה אין לשאול, איך אנו אומרים שהבריאה אינה מוספת לו יתברך כלום. ולמה בראה, אם זהו לא לשום הוספה, כי שאלה זו היא שאלה, אם יש צורך להקדוש ברוך הוא להבריאה מטרם שבראה. נמצא שאנו רוצים לדבר ממנו יתברך, קודם הבריאה, היינו מטרם שיש קשר בין הבורא לנבראים. ולפני הקשר הזה אמרנו לעיל, ש"לית מחשבה תפיסה כלל"."

זאת אומרת יש כאן שאלה, מאיפה הבורא התחיל, למה הוא היה צריך את הבריות האלו שלא יכולים להוסיף לו שום דבר, כי הוא השלם? גם אם הם יתקנו את עצמם, אז בעצם זה לא שהם יתקנו את עצמם, אלא הוא יתקן אותם. אז איזה צורך היה לו לברוא כאלה נבראים אומללים, מלאים בבעיות, שהוא צריך לנקות, לתקן, ולטפל בהם? האם בסופו של דבר זה מוסיף לשלמותו?

"אלא אנו רואים, שזו היתה כוונתו." להטיב לנבראיו בכל זאת. זאת אומרת,יש לו חוסר להטיב, יש לו עודף רצון להשפיע והוא לא יכול להישאר בזה. כביכול הוא מתפוצץ, כמו שאומרים, "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק" ורוצה לתת, לתת אהבה, מילוי, וכל מה שרק אפשר לנבראים, ולכן הוא ברא אותם.

שאלה: מהותית מה ההבדל בין חסדים ורחמים? הרי שניהם מיועדים להשפיע?

רחמים זה כשמדובר על הרגשה, וחסדים זה כשמדובר על השפעה, על האור.

קריין: "אלא אנו רואים, שזו הייתה כוונתו. והוכחה לזה, שנותן לנו כל טוב בזמן שהאדם מוכן לקבל מתנת המלך, ולא יהיה שום פגם בהמתנה." זאת אומרת, אם אדם מוכן לקבל את המתנה הזאת, השפעה מהבורא, אז הבורא שמח, ומיד מעביר את זה לאדם. "היינו, בעת שלא יהיה מורגש בהמתנה בחינת נהמא דכסופא, שהוא בזמן, שכל כוונת האדם הוא רק לשם שמים."

שאלה: כתוב שהבורא נותן לאדם כשהוא מוכן לקבל את המתנה. ברור שהאדם מוכן לקבלת המתנה כשהוא בעצם משתווה לפי התכונות שלו לבורא, כשהם נמצאים באותו תדר, כשהאדם נמצא בהשפעה. אבל על איזו מתנה מדובר כשעצם העבודה שלנו ברוחניות היא עצם השכר עבורנו? לא ברור על איזו מתנה מדובר.

את צודקת. כשאני כבר מגיע למצב שאני משפיע לכולם, ובזה אני דומה לבורא, ובזה אני משפיע לבורא נחת רוח, וזו בשבילי המתנה, אז באמת אני מגיע אליו בהשתוות הצורה.

ואין לי מתנה יותר גדולה מהבורא שנותן לי אפשרות להשפיע לכולם, ולהידמות לו, להיות דבוק בו. יפה, שאלה מאוד יפה.

שאלה: עבור העבודה הפרקטית היום יומית שלנו, עדיף לזכור את מחשבת הבריאה הסופית ואת המתנה שהבורא רוצה לתת, או להתרכז בכאן ועכשיו, בעזרה ובהשפעה לחברות?

אנחנו צריכים להשתדל להשפיע לחברות מפני שבזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. מובן? אני חוזר, אנחנו צריכים להשפיע לחברות מפני שבזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא.

תלמידה: כלומר, הפוקוס שלנו צריך להיות על שתי המשימות, להחזיק בפוקוס גם את החברות, וגם את הבורא?

כן.

שאלה: שמעתי שהעולם הזה הוא תיאטרון. אז אם נוצר התיאטרון הזה, ואנחנו רואים שהוא עושה את התיאטרון, והכול לטובתנו, האם זו ההשפעה?

כן זו השפעה מצידו, ואנחנו על ידי ההשפעה שלו, יכולים להגיע להשפעה מצידנו אליו.

שאלה: אנחנו רואים שהנבראים יכולים גם לעשות מעשים רעים. אז למה אנחנו לא אומרים שממעשיו אנחנו רואים דווקא את החופש שלו, אלא אנחנו רואים כמה הוא רחום? אני שואל את זה כי אני חושש לראות שהבורא הוא לא בדיוק אהבה אלא הוא יותר אוהב דווקא את החופש שהוא נותן לנבראים?

לא, הבורא לא נותן לנבראים חופש. הוא נותן לנבראים הזדמנות להיות דומים לו בהשפעה אליו, זה מה שקורה. הוא משתדל ללמד אותם בהשפעה.

שאלה: השכר על פעולת ההשפעה לבורא זו תחושה או אמונה מעל הדעת?

זאת תחושה, וגם אמונה למעלה מהדעת. ברגע שאנחנו משפיעים לבורא, הפעולה היא למעלה מהדעת, וההרגשה היא תחושה בזה.

שאלה: כאשר האדם מוכן לקבל את המתנה של הבורא, הוא מוכן לקבל אותה רק עבור כל הקבוצה, ולא רק עבור עצמו, נכון?

כמובן, ודאי שכן.

שאלה: היחס ההדדי הוא זה שאנחנו מחפשות את הבורא והוא מחפש אותנו, וככה האם הפעולות הן פעולות משותפות, או עדיין הוא עושה הכול?

ודאי שהוא עושה את הכול. את כל הדברים, רק אנחנו עדיין לא יכולים לראות את זה. את כל הדברים שאנחנו רואים לפנינו, הוא עושה, רק הבורא עושה.

שאלה: לא ברור לי, אותו כוח מושלם הבורא, שהוא שלם, למה לכוח הזה יש חיסרון כדי לתת משהו? הרי תמיד כשיש צורך כלשהו, אפילו צורך בהשפעה זה כבר חיסרון, זה כבר סימן לחוסר שלמות של משהו שהוא בלתי שלם.

הטענה שלך מאוד נכונה, על זה שואלים המקובלים, ועונים שזה לא בא מתוך חיסרון אלא מתוך שהוא רוצה לתת, להטיב, ואז זה לא חיסרון אלא ההיפך, זה מעודף אהבה.

שאלה: אם אנחנו יכולים להכיר את הבורא רק דרך החברים, אם כך ניתן להכיר אותם דרך הפעולות שלהם, או האם החברים מכירים אותנו דרך הפעולות שלנו?

כן, רק דרך הפעולות, ללא פעולות לא נוכל להכיר זה את זה.

שאלה: מה אנחנו יכולות לתת לחברות?

רק את היכולת להתחבר יחד כדי להידמות לבורא. זה הכול.

שאלה: איך אנחנו יכולות להשתמש בדחייה שיש בעשירייה בין החברות כדי להתקדם כולנו יחד?

צריך לעבוד על זה, וללמוד איך אנחנו בכל זאת מתקרבים. כי הבורא מראה לנו ביחס בינינו בקבוצה, עד כמה אנחנו רחוקים ממנו. כנראה שיש לכן נשמות מיוחדות, חזקות, ולכן כדאי לכם בכוח להשתדל להתקשר ולהתקרב ביניכן, כדי להתחיל לזהות שדווקא בכל ההתקרבות שתקרה לכן, אתם מתקרבות ומגלות את הבורא.

תלמידה: "ממעשיך הכרנוך", כלומר נכיר את הבורא. כלומר כשיש פעולה בעשירייה, פעולות שהם הרסניות, והעשירייה באופן אוטומטי מתחילה לעשות משהו כדי שהחברות יפסיקו את הפעולות ההרסניות האלה, או שלא צריך להתערב וצריך פשוט להשתדל לעבוד בצורה פנימית. מה עדיף לעשות?

אני אגיד לך, פשוט צריך לתת דוגמאות זו לזו, כמה אני מתגברת על הרע שבי, כדי דווקא בכוח להתקרב לחברה. אני רוצה להראות לכולם שלמרות שאני לא טובה בפנים, וזה בגלל שהבורא נתן לי כזה טבע, אבל אני למעלה מזה בכל זאת משתדלת להתקרב לחברות.

תלמידה: בשביל מה הבורא ברא אותנו הפוכים ממנו, גם הפוכים אחד לשני?

כדי שתהיה לכם עבודה, ושתוכלו בכוח למרות ונגד הבורא להתקרב ביניכם ולבקש ממנו שישנה את הטבע שלכם שהוא ברא. הוא ברא את יצר הרע, דחייה הדדית בין כולם, ואתם צריכים להגיע ליצר הטוב.

אבל אין לכם יצר הטוב, אבל זה מה שאתם מבקשים מהבורא, שהוא יקרב אתכם, שישנה את הטבע שלכם. וככה תתקרבו ביניכם, ויהיה לכם דווקא קשר טוב, ואז בקשר הטוב הזה אתם תגלו את הבורא.

תלמידה: ואיך לגלות כאן את הטוב והמטיב, הרי הכול עובר דרך הפרעות, דרך הפכים?

דווקא בגלל זה שאתם רוצים להתקרב זה אל זה למעלה מכל המכשולים. אתם מגלים את העביות, ועל פני העביות אתם מגלים את החיבור. ואז לחיבור הזה יש תוקף, ואתם מגלים בו כוח רוחני.

שאלה: שמעתי את כל התשובות שענית, ובעשירייה אנחנו צריכות לברך על כל הרע שמתגלה, כמו שהרב"ש אומר שטוב שהרשעים מתגלים, והעבודה שלנו בעשירייה היא לקחת את כל הרשעים ולהפוך אותם לטוב על ידי תפילה ועזרה לחברים, להראות להם דוגמה שאנחנו צריכים תמיד לפנות לבורא שיעזור לנו בחיבור בעשירייה. האם זה נכון?

הכול נכון.

שאלה: איך הייחודיות של כל חברה שאני מגלה, שאני רואה, עוזרת לי לראות בה את הבורא, לראות בה את השורש?

ברגע שאת רוצה להתחבר איתה למרות כל הקושיות, הדחיות, חוסר ההתאמה, אז מתוך זה את מגלה בחברה את נקודת החיבור עם הבורא.

שאלה: יותר מדי אהבה זה גם חיסרון, כלומר אנחנו נבראנו הפוכים משפע האהבה הזה של הבורא?

אנחנו עוד לא מרגישים אפילו טיפה קטנה של אהבה של הבורא.

תלמידה: אבל זה גם חיסרון כשיש יותר מדי?

אני לא רואה שום חיסרון בכלום.

שאלה: איך להתבטל עד כדי כך שנהיה שקופים ויחד עם זאת שיהיו לנו עביות ומסך כדי לקבלת את מתנת הבורא?

בדיוק. השקיפות שלנו נבנית מעביות גדולה, ככל שהעביות יותר גדולה כך את גם יכולה להפוך את העביות הזאת לשקיפות יותר גדולה.

כשאנחנו מתקרבים לבורא אנחנו רוכשים כל פעם עוד ועוד עביות, ויותר ואגו מתגלה, כמו שכתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואז אנחנו הופכים את העביות הזאת הגדולה דווקא לזכות, כך עביות המסך הופכת לזכות. עכשיו קשה לנו להבין, אבל נתחיל לעבוד ונגלה.

שאלה: אמרת לא מזמן בשיעור שכל מחשבה קטנה צריך לייחס לבורא, וכשקורות אילו תגובות בינינו, זה יכול להיות אדישות, שנאה, אהבה בתוך העשירייה, אנחנו עדיין צריכות לייחס את זה לבורא. מתוך כך נולדה שאלה, אנחנו רק עוזרים לבורא לגלות את עצמו?

לא, לבורא אין צורך להבין את עצמו, להרגיש את עצמו, אין לו חסרון לזה, אלא מה שכן, אנחנו צריכים רק להשיג אותו ואז יהיה לנו הכול ברור. לפני כן כל השאלות שלנו הן שאלות לגמרי לא נמצאות במציאות האמיתית.

שאלה: הדרך לבורא זו פעולה משותפת של כל העשירייה, אבל זו גם הבעיה כי כל אחד מהעשירייה רואה את הדרך בצורה אחרת, אחד אומר בוא נתפלל, אחר אומר בואו ניפגש, בואו נקרא תהילים וכן הלאה. איך להגיע לאיזה מכנה משותף שכולם יהיו בכיוון אחד, או שלא צריך לעשות את זה?

אנחנו לא צריכים לכופף כל אחד שממש יהיה דומה לאחר, אנחנו צריכים שכל אחד רק ישתדל להגיע לחיבור עם כולם, זה הכול, אבל באיזו דרך, באילו מצבים הוא עובר, את זה הבורא כבר מסדר מלמעלה.

שאלה: אם אנחנו מכירות את הבורא דרך הפעולות והמעשים שלו, האם למעשים שלו יש את היכולת לשנות אותנו עד שאנחנו נגיע להשתוות איתו?

כן.

שאלה: לגבי חופש הבחירה שבזה אני קצת מתקשה. עקב הצמצום שעושה הבורא, לא נוצר איזה חלל פנוי שבו נעשות פעולות שהן לא של הבורא שהוא צמצם את עצמו אלא דווקא פעולות מצד הנברא?

על ידי צמצום, הנברא בונה שטח ששם הוא יכול להשפיע לבורא.

שאלה: קנאה והתפעלות מחברה זה אותו הדבר?

זה לא אותו דבר כמו בעולם שלנו אבל טוב שיש גם את זה וגם את זה.

שאלה: איך להתחבר עם חברה בעשירייה שדוחה את החיבור בפעולות שלה?

השאר החברות, תשתדלו להראות שאתן מקבלות אותה רק בתנאי שהיא תתחיל להשתנות, ולהתפלל עבורה שהיא תשתנה.

שאלה: האם כשהעשירייה עושה פעולות משותפות בהפצה, פרויקט משותף, יתכן שההתפתחות כלפי החיבור תהיה מהירה יותר?

כמובן, ללא ספק הרבה יותר.

שאלה: בעשירייה נפגשנו וקראנו מבית שער הכוונות וראינו שלמידת השפה העברית עוזרת לנו ונותנת טעמים חדשים בדרך. איך להפנות את כל החברות בעשירייה לטעם הזה של למידת השפה העברית ותע"ס בעברית?

אתן תיראו שלאט לאט מה שאתן לומדות איתנו גם אם אתן לא מבינות כל כך, לימוד התע"ס עצמו מסדר ומקרב אתכן, אתן תיראו את זה.

שאלה: למה ניתנת לנו האדישות?

בשביל שתתגברו עליה יחד עם החברות.

תלמידה: אז למה זה ניתן אחרי שאנחנו עושות עבודה?

תעשו מה שאני אומר ואתן תיראו.

שאלה: אם אני דורש להיות מתוקן בצורה אגואיסטית, אז זה גורם ל"לחם ביזיון"?

לא, תמשיך לדרוש תיקון אפילו בצורה אגואיסטית.

שאלה: היה לנו דיון היום האם מצפים מהחברים באסיה לדבר באנגלית או חברים שיודעים עברית שישאלו בעברית?

זאת החלטה שלכם. זו בכלל לא שאלה אליי.

תלמיד: השאלה כלפי הכלי העולמי מה יותר חשוב אם נשאל בעברית או באנגלית, מה עדיף לכלי העולמי?

אלו שאלות לא אליי.

שאלה: לקראת כנס נשים, מה הדמות שאישה צריכה לשים על עצמה כדי שתהיה לנו דוגמה ולתת דוגמה גם לגברים שלנו ולכל העולם?

ממי לקבל דוגמה? אני רואה כאן לפניי כמה דוגמאות. בכלל אני אוהב את כולכן, אבל יש כאלה שפשוט יש להן נשמה, מתייחסות ברכות ללימוד.

שאלה: האם זה נכון לצאת מנקודת הנחה שכל פעם שיש לנו מוטיבציה, רצון להתחבר, להשפיע, להפיץ, זה מגיע מהיצר הרע ואנחנו צריכים להכניע את היצר הרע ולתת מקום בפעולה הזאת לבורא שיכנס?

קודם כל הבורא לא ברא שום דבר סתם, חינם. ודאי שאנחנו צריכים לראות בכל הבריאה בדברים הכי גרועים שנראים לנו, שהכול נברא לטובה. הכול לטובה. אנחנו קצת נחכה עד שנגמור את כל התיקונים ואז אנחנו נגלה שלכל דבר יש מקום, ואין שום פעולה או תכונה שנבראה סתם, אלא הכול צריכים לצורך התיקון, ובגמר התיקון אנחנו נראה שכל מה שהבורא ברא יש בזה צורך הכרחי וסופי.

שאלה: "ממעשיך הכרנוך" זה לא מספיק שאני מצדיק את הבורא, אני צריך גם לחזור לפעולות שלו, לנסות לעשות פעולות השפעה, אהבה, ורק ככה אני אכיר אותו?

"ממעשיך הכרנוך" נקרא שמכל הפעולות שהבורא מעביר עליי אני לומד איך להכיר אותו, ולכן אסור לנו לזלזל בשום דבר, רק להשתוקק לתיקון.

שיהיה כל טוב לכולכם עד מחר בבוקר. נמשיך, לא נפסיק להתחבק בינינו, להתקשר בינינו, להרגיש את כולנו שאנחנו יחד. אנחנו מתקרבים למצב שעוד מעט אנחנו נרגיש כמה כולנו קרובים זה אל זה וכמה יש בינינו באמת מקום שרק הבורא יכול להיכנס. שום דבר לא נכנס, שום רע לא נכנס בינינו, אלא רק הבורא מתגלה. בהצלחה.

(סוף השיעור)