שיעור בוקר 15.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 194, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות קמ"ב – קמ"ג

קריין: אנחנו לומדים בספר כתבי בעל הסולם את "הפתיחה לחכמת הקבלה", בעמוד 194, אות קמ"ב.

אות קמ"ב

"אמנם כלפי הזו"ן דאצילות נבחנים המוחין הללו רק לבחינת מין הא' דהשלמת הע"ס, כי אלו האח"פ אינם אח"פ גמורין, רק הארת אח"פ שהם מקבלים ע"י או"א, הוא בעת שהם במקום או"א, אבל בהתפשטותם למקומם עצמם, הרי הם עוד חסרים האח"פ שלהם, (כנ"ל באות קלו). ומטעם זה נבחנים כל המוחין שהזו"ן משיג בשתא אלפי שני בשם מוחין דעליה, כי אי אפשר להם להשיג מוחין דג"ר רק בעת עליתם למקום ג"ר, כי אז נשלמים על ידם, אמנם אם אינם עולים למעלה למקום הג"ר אי אפשר להיות להם מוחין, כי עדיין לא נבררו לזו"ן בחינת המוחין דמין הב', שזה לא יהיה זולת בגמר התיקון."

זאת אומרת כל התוספת היא בעליה ולכן אנחנו אומרים עליה, עליה, עליה. כי אי אפשר להשיג במקומו שום דבר, רק בעליה לדרגה יותר עליונה. אבל בגמר התיקון של האח"פ הוא יוכל לקבל במקום ואז יהיה במקום. התרחבות הכלים במקום, התחברות הכלים במקום, וכך יקבל.

שאלה: אני לא כל כך מבין מה העבודה ברגע שכל הכלים במקום שלהם. מה יש אז? מאיפה יש שם תפילה או מ"ן?

הוא לא מדבר על זה, הוא מדבר שעד גמר התיקון יש לנו תיקונים רק בעליה. יותר מזה הוא לא אומר כלום.

קריין: אות קמ"ג.

אות קמ"ג

"והנה נתבאר, שהמוחין דה"פ הקבועים באצילות, הם מבחינת בירורי כלים דמין הא' דאו"א, שבעולם הנקודים מכונה הארה זו בשם הארת הטבור, או נקודת החולם, שאפילו או"א אין להם השלמה אלא מבחינת מין הא'. וע"כ אין מגיע מהראשים דעתיק וא"א ואו"א, להגופין שלהם עצמם וכן להזו"ן, שום הארת ג"ר, כי גם הז"ת דנקודים לא קבלו כלום מהארה זו דבחינת החולם (כנ"ל אות פ"ח). והמוחין דשתא אלפי שני עד גמר התיקון הבאים ע"י העלאת מ"ן של התחתונים, הם מבחינת בירורי כלים להשלמת ע"ס דמין הב' דאו"א, שבעולם הנקודים מכונה הארה זו בשם הארת היסוד, או נקודת השורק, כי אז מעלה או"א את האח"פ של עצמם, שעליהם דבוקים גם הגו"ע דז"ת, וע"כ גם הז"ת מקבלים במקום או"א בחינת מוחין דג"ר. ולפיכך מגיע המוחין הללו גם להגופין דה"פ אצילות ולזו"ן הכוללים, אלא בלבד שהם צריכים להיות למעלה במקום הג"ר ולהלביש אותם. ולעתיד לבא בגמר התיקון, יקבלו אז הזו"ן את בחינת השלמת ע"ס דמין הב', ויורידו ה"ת המסיימת מבחינת החזה שלהם, שהוא הפרסא דאצילות, אל מקום סיום רגלי א"ק. (כנ"ל אות קל"ו). ואז יתחברו התנה"י דזו"ן שבבי"ע, אל מדרגת הזו"ן דאצילות, וישתוה סיום רגלין דאצילות לסיום רגלים דא"ק, ואז יתגלה מלכא משיחא. בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. ונתבאר היטב שבשתא אלפי שני אין תיקון לעולמות רק בדרך עליה."

זאת אומרת אח"פ דירידה זה כבר גמר התיקון.

שאלה: לגבי המצב הקבוע של פרצופי אצילות, איך יכול להיות שבאבא ואמא יש קטנות דמין הא', אם גם בכתר יש קטנות דמין הא'? זה לא צריך להיות תנאי שבפרצוף העליון צריכה להיות גדלות דמין הב' ורק אז בפרצוף שמתחתיו יכולה להיות קטנות?

לא, יכולה להיות קטנות בכל הפרצופים.

תלמיד: זו לא קטנות, בעל הסולם אומר שהמצב הקבוע היא גדלות דמין הא' בכל הפרצופים. השאלה היא, כדי שתהיה גדלות דמין הא' בפרצוף מסוים, האם זה לא תנאי שבפרצוף שמעליו, נניח כתר ביחס לאבא ואמא, תהיה כבר גדלות דמין הב'. האם זה לא נכון?

גדלות דמין הב' כמו שהוא אומר לך כאן זה יהיה רק בגמר התיקון. אז כל אחד ואחד יכול להעלות את האח"פ שלו כדי להשלים את העליון. וכל אחד ואחד מתוך זה שהוא משלים את העליון באח"פ של עצמו, גם יכול דרך האח"פ להשפיע לתחתון איפה שהוא נשאר. כי "אין העדר ברוחני", האח"פ שמתעלה למדרגה יותר עליונה גם נשאר למטה במדרגה התחתונה והם קשורים זה לזה. ולכן אין שום בעיה שהוא משפיע גם על המדרגה התחתונה ממה שמשיג בדרגה עליונה.

תלמיד: אבל מכאן באה בדיוק השאלה. כל עוד הפרצוף העליון לא העלה את האח"פ ועובד איתו בגדלות דמין הב', לכאורה לא יכולה להיות גדלות דמין הא' בפרצוף שמתחת, או שאני לא מבין פה משהו נכון.

כן ולא. על ידי מה קורית גדלות בפרצוף העליון?

תלמיד: איזו גדלות?

לא חשוב, הראשונה. על ידי זה שמגיע רשימו והוא מתעורר ואז נכנס לגדלות, ואז על ידי זה מעלה את האח"פ שלו ועם האח"פ שלו מעלה את גלגלתא עיניים דתחתון. אז מה השאלה? כשגלגלתא ועיניים דתחתון נמצאים אצלו הם בונים עשר ספירות עם האח"פ דעליון, זה נקרא "גדלות דמין הא'".

גדלות דמין הא' היא על חשבון גלגלתא עיניים דתחתון, שהם קיבלו גדלות אבל לא מהאח"פ שלהם, אלא מהאח"פ של העליון. אז כאלו תיקונים, ורק כאלו תיקונים, אנחנו רואים עד גמר התיקון. אין אח"פ דירידה, רק אח"פ דעליה. אתה מעלה ומעלה כל הזמן, זה מה שקורה עד גמר התיקון.

תלמיד: מבחינה איכותית, מה מבדיל את גדלות דמין הא' ממצב קטנות?

אני מרגיש את עצמי שאני נמצא בעליון, בבורא. עליון זה הבורא, אני לא יודע מי יש שם עוד, כלפיי העליון זה הבורא, הקדוש ברוך הוא, אלוקים, הכול. מה זאת אומרת?

האמת שזה מספיק לי, זה מספיק. אני נמצא בכלים של העליון. אני עם האח"פ שלי שנכלל בגלגלתא עיניים דעליון אין לי שום פחיתות, אין לי שום בעיה. כי העליון שרוצה להשפיע לי זה כמו תינוק שדבוק לאימא. יש לו איזו בעיה עם אימא? אם היא רוצה להשפיע לו היא נותנת לו את הכול, זה אין סוף בשבילו.

אתה יכול להגיד, אבל גלגלתא עיניים דעליון הם יכולים לספק משהו לתחתון? אח"פ דעליון יכול לספק משהו לתחתון? לְמָה הם עולים? הם עולים לאח"פ דעליון שנמצא בקשר עם גלגלתא עיניים של העליון, זה ג"ר דבינה וז"ת דבינה, שנמצאים יחד עשר ספירות, שזה נקרא א-לוהים, "ויגדל א-לוהים", ואז אתה נכלל בזה. זאת אומרת יש שם הכול.

ומה קורה הלאה? שום דבר לא קורה הלאה, ככה כל הכלים חייבים להתכלל בעליון, להתקדש ולהשלים את עצמם לעליון, כגלגלתא עיניים וזהו. כשגומרים את כל שנות היניקה והעיבור הכללי ומגיעים לזה שרק אח"פ דירידה צריך להתקיים, ואז כנראה שנפעל רשימו. איך נפעל רשימו של גמר התיקון אני לא יודע, כי זה רשימו שבור, אני לא יודע להגיד כאן. יש לי מחשבות משלי, לא ראיתי על זה תשובה ברורה, בטח נמצא אולי באיזה מקום.

תלמיד: כדי לסדר קצת את ההבנה, ההרגשה של המצב הזה שנקרא גדלות דמין הא', מה ההבדל בין קשר של עליון ותחתון בגדלות דמין הא' כמו שתיארת את זה עכשיו, לבין קשר של עליון ותחתון בקטנות. בקטנות התחתון לא מרגיש את עצמו בתוך העליון?

קטנות זה שהיחס בין התחתון לעליון כולו כולו על חשבון העליון, זה כמו שנמצא בעיבור. אחרי לידה הוא כבר דורש, כבר צועק, מבקש, העליון נמצא עימו במגע. בזמן העיבור אין דבר כזה שנמצא במגע, הוא פשוט כולו שם, הוא לא מעלה מ"ן, הוא לא מקבל, הוא נמצא כולו בעליון, ולכן הקטנות הזאת לעומת הגדלות דמין הא' זה הבדל גדול. התחתון מעלה את העליון כדי לטפל בו, כדי למלא אותו, ממש בכל מה שיש.

שאלה: בכותרת כתוב, כלל גדול בענייני המוחין שבקביעות ובעליות הפרצופים והעולמות הנוהגים ב"שתא אלפי שני".

כן, על זה בדיוק עכשיו הוא שאל.

תלמיד: המצב של הקביעות הוא הקטנות?

כן.

תלמיד: וכל העליות משויכות לגדלות?

קטנות זה הקבוע, מצב שלא יכול להיות פחות ממנו. וגדלות יכולה להיות רק גדלות בעליה, שזה כבר מוחין. מה הוא רוצה להגיד לך? שעד גמר התיקון יש לך או קטנות או גדלות דמין הא'.

תלמיד: והגדלויות הללו שייכות רק לכתר ואבא ואימא?

סך הכול הכלים השבורים מעלים את החסרונות לג"ר דאצילות. יש גם ישסו"ת, צריכים עוד לברר את העניין. ועל ידי התיקונים האלו מתקבצים האורות בג"ר דאצילות, וכל החסרונות שהעלנו, כשגומרים אח"פ דעליה אז מתחיל לפעול אח"פ דירידה.

תלמיד: זאת אומרת שזו"ן תלויים קודם כל בגדלות של כתר ואבא ואימא?

לא. זו"ן מעוררים את הגדלות דאבא ואימא. לא שהם תלויים, ודאי שתלויים, הרי הם בונים את הגדלות הזאת.

תלמיד: אז התפקיד שלהם הוא רק לעורר?

כן. זה התפקיד שלנו, כך אנחנו לומדים. מה יש לנו בעבודה שלנו? רק לעורר את העליון. והעליון בעצמו א-ל מסתתר, כדי שאנחנו נציג את החיסרון האמיתי הנכון שלנו.

שאלה: "שתא אלפי שני" זה אומר שזה קורה עכשיו, בתיקונים שלנו?

אני לא יודע מה זה אלפיים אלפיים אלפיים? שמעלים כלים מעולמות בריאה ואחר כך יצירה ואחר כך עשיה, כך אתה מעלה את הכלים וזה נקרא ששת אלפים מדרגות, או ששת אלפים שנה. אתה כבר עשית משהו?

תלמיד: זו בעצם השאלה, זה כבר קרה או שזה עוד יקרה?

מתי זה קרה אם אתה לא השתתפת בזה?

תלמיד: אז כל הגדלות דמין הא' זה מה שאנחנו צריכים לעשות בתיקונים שיבואו עלינו?

כן, אתה יכול להגיד מה הקשר בין השבירות. כל השבירות הן כדי שאנחנו נבצע את הפעולות הללו. מתי נתחיל לעשות את זה, מה עשו המקובלים הקודמים ומה אנחנו עושים? באיזה מצב אנחנו נמצאים מששת אלפים שנה? האם עוד לא התחלנו ששת אלפים שנה, או שאנחנו באיזה מקום באמצע, או כבר בסיום? מצד אחד זה נקרא "עקבתא דמשיחא", כאילו אנחנו בסיום של כל התיקונים.

מצד שני, אנחנו לא יודעים מתי הם עשו את זה. זאת אומרת אנחנו עוד לא מבינים באיזו צורה היו מתחברים הכלים, המקובלים, כדי לגרום לתיקון. אנחנו לא רואים את זה. אולי אם יפקחו לנו את העיניים אנחנו נראה איזה כלים כבר תוקנו, איזה לא, ואז נוכל למדוד את עניין המדרגות. כי ששת אלפים זה ששת אלפים מדרגות שאנחנו צריכים לעבור בשלושת העולמות, כל עולם זה אלפיים, ואז אנחנו נוכל ללמוד.

שאלה: כשאלת המשך, פה זה תיקון שבירת הנקודים, ואנחנו מתקנים את האדם הראשון, איך זה בעצם מסתדר?

אנחנו מתקנים את עולם הנקודים. גם האדם הראשון זה הכול בסופו של דבר מתקנים את עולם הנקודים. הוא נמצא כחיסרון בקו שמאל כלפי עולם האצילות, ולכן אנחנו מעלים מ"ן לג"ר דאצילות ובזה אנחנו מעוררים את הכלים של הנקודים שנמצאים שם כקו שמאל כלפי האצילות, ואז אנחנו מתקנים את עצמנו. אם לא היה חיסרון באצילות לתקן את עולם הנקודים, הוא גם לא היה מרגיש חיסרון שאנחנו מעלים מ"ן אליו. וככה העלאת המ"ן שלנו מהכלים השבורים הקטנים, מעורר באצילות חיסרון גדול, ואחר כך כשאנחנו מתקנים את עצמנו נעשה שם על זה אור גדול.

על ידי זה שעולם האצילות קשור עם עולם הנקודים, אז העליות שלנו, העבודות שלנו הקטנטנות מאוד מעוררות שם אורות וכלים גדולים לתיקון. כי כשאני מעלה מ"ן מהכלים השבורים דמלכות דקליפות, ממש מהמקום החשוך, השחור ביותר, מה אני על ידי זה מעורר? כלים דס"ג. עולם הנקודים זה ס"ג. אין לנו מילים להגיד מה זה ס"ג, הקדושה השלמה. כי כתר, חכמה לא שייכים בכלל לנברא אלא רק מס"ג והלאה, מבינה והלאה יש יחס לנברא.

נדבר על זה, נקבל הערכה לכל המערכת הזאת, אצילות, בי"ע, שית אלפי שנין, גדלות דמין הא', וכן הלאה.

שאלה: למה תיקון העולמות דששת אלפים שנה מחייב הזדככות המסך?

שאלה ערמומית אבל לא נכונה. איזה מסך מזדכך?

תלמיד: המסך לאצילות הפרצוף.

לא. הזדככות המסך לאצילות פרצוף זה שהמסך מזדכך בירידת המדרגות, העולמות עצמם מלמעלה למטה עד עולם האצילות. כבר בנקודות דס"ג ובעולם האצילות אין הזדככות המסך, אין הזדככות של אף פרצוף. גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, כן, עולם הנקודים בקטנות, כן, וגם שם זה כבר על ידי מ"ן מנה"י דא"ק. ובעולם האצילות, בעולמות אבי"ע אין הזדככות המסך, יש אספת המסך, התגלות המסך, התעבות המסך ולא הזדככות.

אתה יכול לשאול, מה הבדל בין היווצרות הפרצופים על ידי הזדככות המסכים בגלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן לבין יצירת הפרצופים, הולדת הפרצופים על ידי פעולות בעולמות אבי"ע. שם זה אחרת לגמרי, שם זה על ידי העלאת מ"ן. חיסרון עולה מלמטה ולא שהוא מגיע מלמעלה על ידי שמסך מזדכך. שם אין זיווג אור פנימי ואור מקיף, אין הזדככות המסכים. כל פעם רשימו עולה לאצילות, אצילות עושה זיווג, מתקן משהו, גמרנו, הולך כבר למחסן.

שאלה: האם יתכן תיקון הנשמה ללא לימוד התע"ס?

תיקנו נשמות גם בלי לימוד תע"ס, יש את כתבי האר"י, לאו דווקא תע"ס. אבל כן, אנחנו נגיע למצב פנימי שלנו שאנחנו נזדקק, וזה יהיה ממש בקרוב, נזדקק ללימוד תע"ס. אתה תקרא ואתה במשהו תרגיש שמדובר עליך.

אני רוצה לשאול, כשאתם קוראים תע"ס, נגיד שפותחים מידי פעם באיזה מקום, אתם מרגישים שמדובר עליכם או לא? אם מדובר עליכם אז טוב, אתה ממש נמצא בזה, משתתף בזה, מעלה שאלות, רגשות. אבל אם לא מדובר עליך, זה גם טוב ללמוד כי אתה בזה רוצה כאילו להגיד, "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי", אבל אחרי שתי דקות ראינו כבר שזה לא מתקיים. אנחנו כלי הרגשה, אם אנחנו לא מרגישים במה שאנחנו נמצאים, אנחנו לא יכולים להחזיק אלא אם כן תבוא עם מקל על כל אחד, ואולי זה יחזיק עוד דקה.

לכן בינתיים אני מחכה לזה שקצת יהיו לנו הרגשות לתע"ס. גם המצבים שאנחנו עוברים כאילו לא מאפשרים לנו ללמוד כך. אלא דווקא כשלמדנו בערב "הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" היא הייתה מאוד יפה, התחלנו לטעום שם דברים מאוד טובים. אני מקווה שאנחנו נלמד אותה בבוקר בצורה רחבה. נסיים את הפתיחה ואז נלך.

(סוף השיעור)