שיעור הקבלה היומי9. lis 2024(בוקר)
שיעור בוקר 09.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא "פרשת לך לך" - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא "פרשת לך לך" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 4.
""לך לך מארצך", היינו מהרצון שלך, שהוא הרצון שהאדם נברא עמו, הנקרא רצון לקבל הנאה ותענוג, שהוא בחינת אהבת עצמית. לכן נאמר לו, שיצא מאהבה עצמית.
"וממולדתך", יש לפרש, שענין אב ותולדה הוא בחינת סיבה ומסובב, גורם ונמשך. כי התולדה באה מטיפה שבמוח האב. וע"י זה יוצאת אח"כ תולדה, כמו שדברנו במאמרים הקודמים. זאת אומרת, היגיעה, שהאדם הולך לעבוד, היא מטעם, שהוא בכדי לקבל שכר. נמצא, שהיגיעה מולידה לו שכר. ולולי השכר לא היה נותן שום יגיעה. נמצא לפי זה, מה שהאדם מקיים תורה ומצות, הוא בכדי שיוולד לו בן, הנקרא שכר".
(הרב"ש. מאמר 5 "לך לך מארצך" 1985)
תלמיד: גם לעשות נחת רוח לבורא זה שכר, אולי השכר הכי גבוה שאפשר לשאוף אליו.
כן.
תלמיד: איך לצאת מ"מולדתך", מהתולדה הזו של המחשבה?
נתקרב לשכר הזה, ואז נבין למה הבורא דווקא מתכוון אליו.
תלמיד: האם השכר הזה לא כולל בתוכו נגיעה ברצון לקבל שלו?
הוא צריך רצון לקבל. בלי זה איך הוא יקבל?
תלמיד: נכון, לכן לעשות נחת רוח לבורא מחייב בתוכו שכר.
כן.
תלמיד: הוא אומר "לך לך מארצך", מהרצון לקבל לרצון להשפיע שהוא בכלל בלי שכר. אבל אם אני מדמיין את עצמי בפעולות עתידיות עושה נחת רוח לבורא, אז אני כן מדמיין שכר פה. מה לעשות עם הדמיון הזה, עם הרצון הזה, עם האור העתידי הזה?
אתה צריך לחקור, אם באמת אפשר לעבוד בלי שכר, איך עושים זאת, איך מסדרים את הפעולות, הכוונות, העצות.
תלמיד: לחקור את זה.
כן.
קריין: קטע מספר 5.
"אמר לו הקב"ה, "ואעשך לגוי גדול", היינו, שעיקר הוא המעשה ולא האורות. זאת אומרת, שעיקר עבודתם הוא באהבת הזולת ואין לו שום חשבון עם עצמו. לכן, הגם שקבלת פני השכינה, בטח שיש להגוף יותר הנאה מהעבודה באהבת הזולת.
לכן כאן, לאחר שהקב"ה אמר לו, "ואעשך לגוי גדול", שעיקר הגדלות יהיה לך בזה, היינו במעשים, לכן היה לו כאן מקום להראות את עצמו. היינו, שהוא בעצמו יהיה בטוח, שאין הוא רוצה להסתכל על רווחים. כי זה הוא ריווח גדול, מי שזוכה לקבלת פני השכינה, ומכל מקום הוא בחר לעצמו בחינת המעשה, היינו שאין הוא מכוון לשום שכר עבור עבודתו, אלא העיקר הוא העבודה. וכאן מצא מקום הבירור, שבטח זה דבר גדול לוותר על שכר ולקבל תמורת שכר עבודה.
ודרך העולם הוא להיפך, שנותנים יגיעה כדי לקבל שכר. והוא עשה להיפך, שנתן את השכר, בכדי שיכול לקבל יגיעה. וענין זה למד מזה שאמר לו הקב"ה "ואעשך לגוי גדול", כנ"ל שעיקר הגדלות הוא המעשה. "
(הרב"ש. מאמר 5 "לך לך מארצך" 1985)
תלמיד: הוא כותב "והוא עשה להיפך, שנתן את השכר, בכדי שיכול לקבל יגיעה". מה זה לתת את השכר?
הוא לא רוצה לקבל שכר שיכולים לתת לו, אלא הוא מבקש במקום שכר שיתנו לו מקום יגיעה.
תלמיד: אני לא מצליח להבין מהי העבודה. הרי הוא מתייגע ואמור לקבל על זה שכר, אבל הוא כבר מתייגע.
השכר שהוא רוצה לקבל הוא מקום היגיעה, שיהיה לו מקום להתייגע.
תלמיד: איך מגיעים לדרישה כזאת דווקא? כי הוא כבר נמצא בעבודה, אז איך מתוך זה שנמצא בעבודה הוא רוצה עוד עבודה?
הוא משנה את העבודה שלו. קודם הוא רצה מצב מיוחד שנקרא שכר, עכשיו הוא רוצה על ידי היגיעה החדשה שכר חדש.
תלמיד: שנקרא לעבוד.
כן.
תלמיד: להמשיך את מה שעברנו גם בחלק הקודם. יוצא, כמו שרואים בהרבה מקומות, שהשכר שהוא צריך לדרוש הוא מקום עבודה, יגיעה. הוא לא דורש להרגיש טוב ומיטיב בכלים בשביל להצדיק את ההשגחה, הוא דורש מקום להמשיך לעבוד, להתפלל על זה, שזו העבודה הנקייה.
כן.
תלמיד: איך זה עולה בקנה אחד? קודם הסביר בעל הסולם שאתה מזייף אם אתה לא מצדיק את ההשגחה בכלים באופן שלם.
שאלה. מישהו יכול לתת לו תירוץ?
תלמיד: יכול להיות שבזה שהוא עושה את הפעולה של לוותר על שכר, הוא דווקא כן מתקרב לתכונה, הוא מנקה את עצמו כל פעם יותר.
תלמיד: יכול להיות שאדם שרוצה את העבודה ולא את השכר, הבורא דווקא לו נותן שכר, והוא צריך גם למעלה מזה לזכור. כי העבודה היא בלמעלה מהדעת, אז את למעלה מהדעת הוא רוצה לשמור. גם כשהבורא יראה לו בתוך זה שכר, הוא ישמור על זה שהמטרה שלו היא לא השכר אלא דבקות.
כן.
תלמיד: כדי להצדיק מישהו אתה צריך להיות פועל כמוהו.
כן.
תלמיד: אם הוא באמת רוצה להצדיק את הבורא עם הלב, לא עם השכל, עליו לעשות פעולות כמוהו. הבורא, כך אומרים לנו המקובלים, הוא גם פועל בלי שכר, הוא משפיע. אז בזה שהאדם רוצה לעבוד בלי שכר, כבר בזה הוא נהייה דומה לבורא. מתוך זה שהוא פועל באותה מגמה, באותו כיוון כמוהו, רק אז הוא יכול באמת להצדיק אותו.
אבל לבורא, להשפיע זה השכר.
תלמיד: גם האדם, עצם זה שהוא עובד, לא שהוא דורש משהו בתמורה לזה, אלא יש לו מקום עבודה, מקום להשפיע במשהו וזה השכר שלו, אז בזה הוא נהייה דומה לבורא.
מישהו מבין אותו?
תלמיד: כדי להגיע להשתוות עמו אני חייב לעשות פעולות, כי הבסיס שלי זה רצון לקבל והבורא זה רצון להשפיע. לדבקה בו, הוא רחום אף אתה רחום, אנחנו רוצים להגיע להשתוות.
סיבבת את זה נכון.
תלמיד: אולי זה כמו ילד שמשתוקק להיות כמו הגדולים, להצליח לעשות איזשהן פעולות, הוא מתאמץ והוא משחק, וברגע שמתאפשר לו באמת לגדול ולהצליח לעשות, זה השכר שלו, לזה הוא השתוקק כל הזמן.
במקרה שלנו, אנחנו רוצים להידמות לבורא, לתכונת ההשפעה, אומנם משחקים בזה, אבל זאת המטרה שלנו. ואם מתאפשר לנו, אז זה השכר. אומנם הוא שכר בהשפעה, אבל זה משהו שהתכוונו אליו, כיוונו אליו.
כן.
תלמיד: אני חושב שבעל הסולם נתן לנו דוגמה בהקדמה לתע"ס בהשוואה בין דברי תנא קמא לדברי רבי אלעזר, שבמדרגות השונות הדברים נראים סותרים לחלוטין, זה חלק מהעניין, אי אפשר לפרש את הדברים בצורה פשוטה, צריך לקבל ובהמשך זה נפתח. כי כל עוד לא מגיעים עד הסוף, הדברים לא ברורים, גם נתת לנו דוגמה בזמנו איך הרב"ש היה מסמן איקס על מה שהוא כתב וכותב משהו חדש.
כן.
תלמיד: יכול להיות ששכר יכול להיות ביגיעה ושכר יכול להיות בגדלות הבורא?
השכר יכול להיות בכל מקום שהאדם רואה שזה השכר, שזה חסר לו.
תלמיד: יכול להיות ששכר של יגיעה הוא בשכל ושכר של גדלות הבורא הוא בלב?
את זה עוד לא למדנו, וזה קשה, זה נמצא בשני מקומות.
תלמיד: מפני שבעבודה של אהבת חברים יש שכר גדול, יש מזה הנאה גדולה, אז דווקא אם מחזיקים בעבודה הזאת, יש יותר רגישות כלפי השכר, איך המעשה שלנו יהיה נכון בעבודה של עבודת חברים.
ככל שנמצאים יותר באהבת חברים, ודאי שהשכר נעשה יותר מובן, מורגש.
תלמיד: ואז מורגש יותר איך להיזהר עם השכר הזה?
כן.
תלמיד: אם כך זה תלוי בכמה עובדים באהבת חברים?
כן.
תלמיד: היגיעה היא בתפילה והשכר הוא תפילה. אני צריך להיות בתפילה על מנת להגיע להשפעה, והשכר הוא תפילה להשפעה.
אני כבר זמן מה באותו מקום, ואני רוצה ללכת מהארץ הזו, אבל כפות הרגליים לא זזות. למה הבורא לא לוקח אותנו, למה הוא מחכה?
שתבקש נכון.
תלמיד: זו הבעיה כל פעם. כשיש רגש וצורך כל כך עמוק בבטן שלי, בלב שלי, איך לצמצם את הרצון שלי על מנת למלא את התפילה שלי בהודיה ושבח ולהתחיל ברגל ימין? אני נבלע ברצון, איך להעלות את הראש?
להוציא את הראש למעלה.
תלמיד: למעלה מהרצון לקבל לעצמי?
כן.
תלמיד: ולהתחיל ברגל ימין, שזה יהיה בכוונה למלא אותו?
כן.
תלמיד: כי זו בעיה גדולה, והרגליים שלי לא זזות. כל הציבור בצער, כמעט ואין הבדל בין צער הציבור וצער השכינה.
נכון.
תלמיד: והכול תלוי בבעיה בראש או הלב, אני לא יודע איפה הבעיה.
הכול תלוי בפה, בין הראש ללב.
תלמיד: אם עשיתי תורה ומצוות כדי להביא בן, מה שנקרא זכר, האם הבן יכול לתקן אותי?
כן. אם את מולידה בן, כבר עשית את התיקון שלך.
תלמיד: האם השכר משפיע בחזרה עליי?
כן. מה שאת חושבת על השכר, כבר שייך אליך, זה כבר ממלא אותך.
תלמיד: האם במצבנו לפני לשמה אנחנו יכולים לעבוד בלי לצפות לרווחים?
זה קשה, אבל אפשרי.
תלמיד: בסוף הציטוט שקראנו, רב"ש כותב שעיקר הגדלות הוא המעשה. מה זו העבודה הזו בעשירייה?
עיקר העבודה הוא במעשה, זאת אומרת, בלקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: בעל הסולם אמר, שמח אני ברשעים שהתגלו. האם הוא שמח במקום העבודה שנתנו לו? זה אותו דבר כמו "ואעשך לגוי גדול"1?
כן.
תלמיד: האם "לך לך" זה אומר שהבורא נתן לאברהם טבע חדש?
לא, הטבע הוא אותו הטבע.
תלמיד: במצב שבו מקבלים את מקום היגיעה כשכר, האם אני אישית משיג את זה או שזאת פעולה של הקבוצה כולה?
אישית.
תלמיד: התאספנו פיזית יחד 40 נקודות שבלב, ארבעים חברים מכל בלטיה. כל אחד השקיע המון, איזה מעשים, איזו יגיעה אנחנו נדרשים לעשות באיסוף הפיזי שלנו עכשיו?
כדי שהאיסוף הפיזי שלנו יהפוך להיות איסוף רוחני, אנחנו צריכים רק להתכוון להיות כאיש אחד בלב אחד, ושהתוצאה מהכנס שלנו תהיה כלי אחד.
תלמיד: מה זה אומר לבקש נכון מהבורא, איך מבקשים ממנו נכון?
פונים לבורא ומבקשים. אבל צריך קודם להרגיש את החיסרון שבלב, מה החיסרון שבלב שלנו. האם אני רוצה להתכלל עם כל חבריי, להיות איתם כאיש אחד בלב אחד, ומתוך הלב הזה אנחנו יכולים להתקשר לבורא.
תלמיד: אתמול היה יום עיון מיוחד לכל הכלי העולמי בנושא בינה מלאכותית. איך אתה רואה את מהפכת הבינה המלאכותית, הטכנולוגיה המתקדמת שנכנסת לאנושות עכשיו? לאן זה לוקח את האנושות ולאיפה זה לוקח אותנו דווקא, מצד הפצת חכמת הקבלה?
אני לא יכול לומר עדיין. אני עדיין לא יכול לומר מה זה מביא בדיוק לאנושות, מה זה יביא לנו בדיוק, ומתי נראה את התוצאות. יש על זה דעות שונות מאוד ואני לא יודע.
תלמיד: יש אנשים שרואים בזה ממש הזדמנות לפריצה, לשכלול, להתקדמות קדימה. ויש כאלה שבדיוק הפוך, אפילו כתבו לנו "מה אתם מתערבים בזה, אלה כלים שייקחו את האנושות למקום מזיק, תתעסקו בתורה שלכם" וכולי. מה אתה חושב?
אני חושב שהיו דברים כאלה, ויהיו עוד. והאם זה דווקא מביא הצלה לאנושות? אני לגמרי לא בטוח.
תלמיד: כביכול האנושות הגיעה לשיא, רואים גם שהיא מתקרבת למשהו באמת מתקדם ומשוכלל, ובאמת לא חסר כלום מצד אחד, ובמבט אחר, העולם בריקבון. לאן זה מוביל אותנו, לאיזו נקודה מהותית?
הנקודה המהותית היא הכרת הרע. אנחנו צריכים בדיוק למדוד, להחליט, להקים את עצמנו בצורה נכונה.
תלמיד: אבל מצד הפצת חכמת הקבלה, יש פה כלים אדירים. אתה יכול לייצר סרטון שהיית מייצר בשנה שלמה תוך שבוע ולתרגם אותו לכל השפות. אתה לא רואה בזה תועלת גם כפתח להפצה?
אני לא רואה כל כך. אם היה רצון לשמוע, ללמוד, לראות, אז הייתי רואה שזה פתח להפצה. אבל הפצה למי?
תלמיד: לפחות לעורר?
לא.
תלמיד: אבל אנחנו לא נחכה שיתעורר רצון ללמוד?
אנחנו צריכים לעבוד על זה, אבל בינתיים אנחנו בעצמנו עוד לא יודעים איך להתקדם.
תלמיד: יש יכולת היום ליצור אוואטר, דמות וירטואלית, הולוגרמה של הרב לייטמן, של רב"ש, של בעל הסולם, להזין בתוכה את כל המקורות, את כל הטקסטים שאי פעם אמרת, וזה משהו נצחי, וירטואלי, ממוחשב, שאנחנו יכולים לשאול אותו שאלות, לקבל תשובות, כאילו שאני נמצא ממש באינטראקציה, מול הדמות הזאת. אתה חושב שזה נכון?
בינתיים אני לא יכול לתאר את זה לעצמי, זו מין אגדה. אני לא הייתי רץ לזה ונהיה שמח מזה.
תלמיד: למה לא היית רץ ומשתמש בטכנולוגיה המתקדמת שמתגלה פה, לשם מה היא מתגלה?
גם את זה אני עוד לא יודע, יכול להיות שהיא מתגלה כדי להגיע לאיזו מטרה בדרך, אבל בינתיים אנחנו לא רואים שזה יכול להיות, וכל מה שמדברים על זה יכול להיות מאינטרסנטים.
תלמיד: אפשר לקחת את כל מה שאמרת במשך שלושים שנה ולהכניס את זה לתוך תוכנה. ולמשל לשאול את התוכנה, איך הרב לייטמן מגדיר אמונה? ואז התוכנה נותנת לך תשובה יפה מה זו אמונה לפי כל מה שהזכרת בהקשר לאמונה אי פעם בשלושים השנה האחרונות.
כן.
תלמיד: זו אופציה ראשונה. אופציה שנייה, שעכשיו, במפגש פנים אל פנים, אני שואל אותך, "מה זו אמונה?". מה ההבדל בין שתי התשובות, בין התשובה שתינתן ממאגר המידע לבין התשובה שאתה תיתן עכשיו?
ממאגר המידע זה בסך הכול מה שאמרתי, דיברתי, קיימתי איכשהו. אני עדיין לא ראיתי מהדברים האלה שום דבר נכון וטוב לאנושות.
תלמיד: כשתלמיד שואל אותך שאלה ואתה עונה לו, מאיזה מקום אתה עונה?
ממה שיש לי, מהמוח והלב.
תלמיד: זה כביכול נשמע אותו דבר.
אני לא יודע. שוב, אנחנו עדיין נמצאים באמצע הדרך, בתחילת הדרך החדשה הזו. יכול להיות שבעוד כמה שנים נבין איך להשתמש בזה נכון, אבל בינתיים אני לא יכול לומר.
תלמיד: מה ההבדל בין מאגר של כל הידע לבין רוחניות?
זה לא אותו דבר בוודאות. כי רוחניות זה לא אוסף של כל הידע שצברו בני האדם ואספו אותו במקום אחד ורוצים אחר כך להשתמש בו.
תלמיד: יכול להיות שידע מפריע לרוחניות, שהוא עושה בדיוק הפוך?
כן, בטוח שיש דבר כזה, כי בכל דבר אין רע בלי טוב וטוב בלי רע, אבל צריכים לדעת איך להבדיל בין שניהם. יש ידע ושכל, נתקדם ונראה.
תלמיד: אתה חושב שהבינה המלאכותית יכולה לעכב לנו את התיקון, לעכב אותנו מתיקון פנימי, תיקון כללי?
תלוי איך משתמשים בכל דבר.
תלמיד: קראנו כמה חשובה היגיעה, המאמץ הפנימי לפתח את קשרי האהבה בנינו. אולי הבינה המלאכותית תיקח מאיתנו את היגיעה, את המאמץ הפנימי. נוכל לדלג על כל מיני שלבים בדרך, בתיקון, כך שזה יהיה נוח לאגו, לוחצים על כפתור וזהו. כל המאמץ שלנו נמצא בעבודה המשותפת בינינו, אולי זה באמת יעכב אותנו?
אני לא יודע. זאת תשובתי. לפי הבנתי יצטרכו לעבור עוד הרבה שנים לפני שנדע איך להשתמש בזה.
תלמיד: אתמול היו מהומות באמסטרדם, אוהדי כדורגל מישראל שטסו למשחק הותקפו והושפלו, מה אנחנו צריכים ללמוד מזה שאנחנו רואים כאלה גילויי שנאה?
שנכון להיום אנחנו צריכים בכל מיני מקומות להפסיק מגע עם האומות העולם.
תלמיד: אנחנו צריכים להפסיק לבוא איתם במגע?
להפסיק נקודות מגע עם אומות העולם.
תלמיד: אנחנו צריכים להתבודד?
אם הם לא היו נוסעים לאותו משחק כדורגל היה קורה משהו?
תלמיד: יש מצב בעם בו הקיטוב הולך וגדל, רמת האלימות בין הקטבים הולכת ועולה, והיא כבר היום קורית ברמה פיזית קשה. אנחנו תמיד אומרים, שכל מה שקורה קורה בגללנו, כי אנחנו לא עשינו מספיק או לא עשינו נכון. אני מסתכל עלינו ואני לא מבין מה אנחנו יכולים להוסיף, הגענו כבר לניסיונות לרצח בתוך העם שלנו, ויוד קצת נגיע לזה שהניסיונות יהיו מוצלחים. במה זה תלוי, מה אפשר לעשות כדי להביא תיקון ולא להביא את האסון שאנחנו מביאים על עצמנו? מה אנחנו עושים לא נכון?
הכול.
תלמיד: מה זאת אומרת, הכל?
כול מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים לא נכון.
תלמיד: אז מה צריך לעשות?
אני לא יודע, אבל כמו שאתה שואל, אנחנו צריכים לצאת מקשר עם אומות העולם.
תלמיד: הקשר עם אומות העולם לא מדאיג אותי, זו תוצאה של הקשר בינינו, כך אנחנו לומדים.
לא, אתה לא יכול לעשות השוואה מידית מהלימוד לעולם. זה מה שאני חושב.
תלמיד: אנחנו צריכים להתמקד על הקשר הפנימי בתוך העם?
כן.
תלמיד: הקשר הפנימי בתוך העם, הניסיונות לרצח הם בתוך העם, מה אנחנו עושים לא בסדר שגורם לזה שבתוך העם הגענו למצב הזה?
רצחנו מישהו?
תלמיד: עדיין לא.
לא. אני לא יודע מה להגיד לכם, אני חושב שאנחנו צריכים טוב טוב ללמוד מה קורה איתנו, מה קורה עם אנושות ואיפה אנחנו צריכים להיות כלפי האנושות.
תלמיד: יש משהו שבני ברוך לא עושים נכון?
על בני ברוך אני לא מדבר בכלל, אתה שאלת אותי על העולם.
תלמיד: לא שאלתי על העולם, שאלתי על עם ישראל וספציפית על בני ברוך, כי אנחנו אומרים שהמצב בעם הוא בגלל העבודה שלנו בבני ברוך, ככה לפחות פעם אמרת. האם זה נכון?
כן.
תלמיד: אני יכול לשאול על מקרה ספציפי?
כן.
תלמיד: לפני כמה זמן הייתה הפגנה רגילה של השמאל בקפלן. נקלעה לשם נערה עם צרכים מיוחדים, היא לא בדיוק הבינה איפה היא נמצאת והיא קראה קריאה שמתנגדת לדעה של אותם מפגינים שהיו שם, התוצאה הייתה לינץ'.
הרגו אותה?
תלמיד: כמעט, היא איבדה את ההכרה, המשטרה חילצה אותה בשנייה האחרונה. פינו אותה עם שברים ובמצב לא טוב לבית החולים. לא נפתחה על זה אפילו חקירה, עד שהיא השתחררה מבית החולים והלכה למשטרה להגיש תלונה. התקשורת לא דיווחה על כך עד שהיא הגיעה למשטרה, ואז ערוץ אחד מסוים, בעל כיוון מסוים, הוא היחיד שדיווח על כך. חנוך דיבר על זה בכנסת, שום דבר לא השתנה. אם אנחנו כבר במצב הזה, מה עושים כדי לתקן את זה?
אתה שואל אותי?
תלמיד: את מי אני אשאל?
אין לי מה להגיד, לי אין פתרון.
תלמיד: הפתרון צריך להיות רוחני?
לא, כאן מדובר על מעשה גשמי.
תלמיד: נכון, אבל ממה הוא נובע?
אני לא יודע גם עד כמה הוא מתקרב לרוחני. זאת אומרת, זאת לא הבעיה שפותרים אותה בצורה רוחנית, זה בטוח, רק בצורה גשמית.
תלמיד: איך מביאים איחוד לעם שלנו?
צריך לסגור את כולם יחד, שידברו, שידונו, שיעשו מה שהם רוצים, לא לתת להם לצאת עד שיגיעו לפתרון הנכון.
תלמיד: מה היחס החדש שצריך להיות לעם ישראל כלפי אומות העולם?
למה יס חדש?
תלמיד: כי יש הרגשה שלעם ישראל יש יחס של תלות באומות העולם. שוב לנו מה הם יגידו, איך הם יגיבו על כל מעשה שאנחנו עושים.
כן, אני מבין.
תלמיד: אז מה המשהו החדש שצריך להיות ביחס שלנו כלפי אומות העולם שיפסיק להיות תלותי.
זה לא יכול להיות, כי עם ישראל הוא כ- 0.2% מכל העולם, איפה אתה ראית שאחוז כזה יקבע משהו על כולם?
תלמיד: מצד אנחנו לומדים, שומעים, ואפילו מרגישים במשהו שיש לנו השפעה פנימית מכרעת.
זה נכון.
תלמיד: מצד אחר ההרגשה היא שבעצם הם מכריעים אותנו, הם אלו שקובעים לנו. יש פה איזו ניגודיות, זאת אומרת, איך מגיעים לנקודה שעם ישראל מרגיש את האחריות שיש לו כלפי העולם? זה בטוח ישנה את ההתנהגות שלו כלפי העולם.
אנחנו צריכים לצאת לעם ולעסוק בהפצה, בהוראה.
תלמיד: מה נגיד לעם כדי שיתחיל לשנות את היחס שלו?
שיכיר במקום שלו, בהיסטוריה בין העמים, כמו שכתב בעל הסולם.
תלמיד: האם מבחינה גשמית בעתיד משהו צריך להשתנות גם בנו, כלומר בתלות הגשמית שלנו?
כן.
תלמיד: עלינו לבנות מחדש איזו מערכת?
הכול.
תלמיד: מה יוביל את אותה מערכת, איזו מחשבה?
שאנחנו צריכים להראות לאומות העולם מה זה נקרא להיות כעם אחד. לתת דוגמה.
תלמיד: עם אחד זה אומר עם שיודע לדאוג לעצמו?
נגיד.
תלמיד: בקשר לשאלות ותשובות אמרת שיש ידע ויש שכל ותמיד צריך להוסיף ולדבר על זה שיש גם בורא וחייבים להזכיר את זה כי הוא נסתר, וגדלות ורוממות ה' טוב ומיטיב זה לא בשכל שלי בכלל להבין את זה, ותמיד צריך לצרף את זה לכל הבירורים שלנו. מתנה שפעם קיבלתי ממך בקטע של שאלות ותשובות הייתה, שזה יהיה מנת חלקם של כולם כי בטוח לא דיברת אליי. ושאלתי אותך, בין שאני מרגיש שהבורא מנהל אותי לבין כך שאני לא מרגיש שהבורא מנהל אותי, האם הבורא מנהל אותי? התשובה שלך הייתה, כן. וכאן זו הייתה צומת של בירורים מאוד משמעותיים.
טוב.
תלמיד: בני ברוך זה ארגון שרואה את עצמו רוצה, שואף לדחוף לאיחוד העם בכל אמצעי אפשרי. ובתור ארגון שכזה, כשהוא מסתכל על העם ורואה את הפלגים השונים, האם בעם ישראל יש חלקים שאפשר להגיד עליהם שאין מה לעשות, איתם לא יהיה איחוד? יכול להיות דבר כזה?
לא.
תלמיד: זאת אומרת, כל הפלגים, אפילו הקיצוניים ביותר, גם אותם צריך.
אתה רואה איך אומרים מקובלים, כך יהיה בגמר תיקון.
תלמיד: והיום, עוד לפני גמר תיקון, זאת אומרת במהלך הדרך, מה צריך להיות היחס לחלקים שמכריזים שהם לעולם לא ילכו לכיוון האיחוד, זאת אומרת, מבחינתם זה לא משהו שהוא בא בחשבון בכלל, איך להתייחס אליהם, איך לאסוף אותם חזרה פנימה?
אני לא יודע, אני מבין שצריך להתאסף ולהתפלל.
(סוף השיעור)
-
1.בראשית י"ב, ב'.↩