שיעור בוקר 22.05.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הגישה ללימוד חכמת הקבלה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: הגישה ללימוד חכמת הקבלה, קטע מס' 23.

כותב הרב"ש:

"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה." 

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

אנחנו תמיד צריכים לזכור שאנחנו נבראים, והנבראים יכולים להשיג את הדבר מתוך דבר והיפוכו, מהבדל בין שני דברים. אנחנו לא יכולים להיות רק באחד מהם, אלא יש לנו הרגשה גם של הצד השני, "כיתרון האור מתוך החושך".

ולכן אנחנו צריכים לדאוג לירידות, לנפילות ולאכזבות שהם יהיו לנו כבסיס, כהבחן נכון לעלייה, להתרוממות והתעוררות. ולא לפחד ולא להתבייש בכל המצבים הרעים והגרועים, מצבי חולשה. אלא דווקא ההיפך - כמו שכתוב, "כי יתרון האור מתוך החושך", ו"המאור שבה מחזירו למוטב".

מתי בא המאור? מתי שאנחנו יכולים לעלות מהירידה לעלייה, ואז המאור מבצע את הפעולה הזאת. לכן כל העבודה שלנו היא לא לשכוח שאנחנו נמצאים בין שני המצבים, בין רע וטוב, בין חושך לאור, וכך אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את עצמנו, ולהבין שרק בין השניים אנחנו יכולים להתקיים, לקבוע את המצב שלנו ולהרגיש את הזולת.

לכן אנחנו עולים בשני קווים, גם ביצר הרע באגו היותר גדול, וגם ביצר הטוב, בהתעלות מעל האגו הזה. וכך עולים לרצון אגואיסטי יותר גדול, ועולים מעליו אל רצון אלטרואיסטי, להשפעה, אהבה יותר גדולה, וכך בשני הרצונות האלו אנחנו עוברים ממצב למצב.

ולכן יש לנו כאן מלאכה בתורה, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים את העליות שלנו ואיך אנחנו עוזרים זה לזה - כי בלי עזרה הדדית אנחנו לא יכולים לעבור את המדרגות והעיקר זו המדרגה הראשונה - כי בה אנחנו לומדים עד כמה אנחנו תלויים זה בזה ולא מסוגלים לעשות בעצמנו אף צעד, אף שלב בסולם, אלא אם כן החברים עושים את הדברים האלה בשבילי ואני בשבילם ובלתי אפשרי שאחד יבצע את העלייה.

שאלה: קטע מספר 24. כותב הרב"ש.

"העיקר הוא לזכות "לדביקות בה'", הנקרא כלי דהשפעה, שהוא בחינת "השתוות הצורה". ובשביל זה ניתנה הסגולה, תורה ומצוות, שעל ידי נוכל לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת הזולת." 

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא" 1987)

כל מה שאנחנו צריכים לעשות נקרא "תורה ומצוות". "תורה" זה האור העליון שעושה את השינוי שבנו, מעלה אותנו כל פעם, גם לרצון לקבל יותר גדול, וגם לרצון להשפיע יותר גדול על פני הרצון לקבל, וכך על ידי האור העליון אנחנו פוסעים משמאל לימין בשלבי הסולם.

אבל צריכים להבין שכל עלייה היא בכל זאת כוללת שניים, וגילוי הרע חייב להיות, כשהיציאה ממנו זה כבר גילוי הטוב, ושניהם חייבים להיות במדרגה אחת. קודם מגלים את הרע ואחר כך כשמתגברים מעל הרע מגלים את הטוב. וכך אנחנו כל פעם משיגים את הכוחות שבבריאה. הכוח הרע שהבורא ברא זה הצד השמאלי, ממנו מתחילים ואחר כך ממשיכים בימין - וכך שמאל ימין, שמאל ימין.

קודם מתגלה הרע, שהוא הטבע האמיתי שלנו ורק אחרי שאנחנו מבינים מי אנחנו, מה אנחנו, אז מתחילים לבקש, לצעוק ולדרוש לעלות למעלה מהטבע שלנו, כי לא יכולים לסבול אותו יותר. וכשלא יכולים כבר לסובלו, אז הדרישה שלנו זוכה לעזרה מלמעלה שנקראת "המאור המחזיר למוטב", ואנחנו מקבלים את היצר הטוב.

והיצר הטוב עולה על היצר הרע, מכסה אותו ובצורה כזאת אנחנו כבר מתחילים לעלות לצד ימין של המדרגה ואז מתקדמים שמאל ימין, שמאל ימין וככה כל פעם שמאל וימין יחד, וזה נקרא מדרגה אחת בסולם.

ובעליות כאלה אנחנו צריכים לראות את עצמנו כל פעם. זאת אומרת, כל רגע ורגע אני צריך לתאר את עצמי, לאתר את עצמי, למצוא את עצמי, או מצד שמאל או מצד ימין, אבל נמצא באיזו מגמה של עלייה בסולם. כי גם שמאל זו עלייה, וגם כשמתגלה רצון לקבל יותר גדול, זאת עלייה בסולם.

שאלה: בקטע נאמר, שדבקות עם הבורא אנחנו יכולים להשיג דרך תורה ומצוות ובסופו של דבר אנחנו יוצאים מהאהבה העצמית ומגיעים לאהבת הזולת. האם כאן אהבת הזולת ודבקות עם הבורא זה אותו הדבר כשמגיעים אליו?

ודאי שאלה שלבים באותו כיוון בעלייה, וכמה שאנחנו מתנתקים כל אחד מעצמו, אז על ידי שעוסקים בחיבור בינינו, החיבור בינינו לוחץ עלינו, מחייב אותנו ומוציא אותנו מאהבה עצמית, ואנחנו בזה מתעלים מעל עצמנו. ומהמצב של התעלות למעלה מהאגו כבר מתחילים את הפעולות כלפי הבורא וזה מה שחשוב - כך אנחנו עולים.

לכן אין אפשרות להיות מכוון לבורא, אם לא מכוונים לקשר בינינו. ודווקא בקשר בינינו אנחנו יכולים לתאר את העליות שלנו לקראת הבורא. ואם לא היו החברים, לא הייתי יכול להבדיל בין מצב למצב, אלא דווקא בקשר עם החברים זה קורה, לפחות עם חבר אחד, כפי שזה היה בהיסטוריה.

המקובלים פעלו בזוגות וכל אחד היה יכול למצוא לעצמו רק עוד שותף ובקשר ביניהם יכלו לאתר את המצבים, ולעלות אחד כלפי השני. אבל אם היה אדם אחד והבורא לא היה שובר אותו לחלקים, להרבה בני אדם, אז לא היתה יכולת לאדם הזה להתקיים מדרגת בהמה לדרגת האדם, הדומה לבורא.

שאלה: אמרת שבכל שנייה אנחנו צריכים לבדוק איפה אנחנו נמצאים בצד שמאל או בצד ימין. איך בדיוק?

כלפי החברים, אין לנו שום אינדיקציה אחרת מלבד כלפי החברים. איפה אנחנו נמצאים למעלה, למטה, ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, לא חשוב, בכל הכיוונים האלו אנחנו יכולים לאתר את עצמנו רק כלפי הזולת.

תלמיד: נניח ברגע זה אני שומע אותך, רואה את החברים, אני לא יכול להבחין איפה אני, בצד ימין או שמאל.

אתה צריך להתכלל בינינו עד כדי כך שתיעלם, תיטמע שם וכך תמצא את נקודת התחלת התיקון שלך, שאתה כטיפת זרע בתוך הרחם, שאתה בתוך הקבוצה. אחר כך תתחיל לעשות כל מיני פעולות חיבור הדרגתיות, רצוניות במאמצים כלפי החברים ותראה מה אתה מוסיף למצב בו היית מנוטרל וכך תלמד איך לרכוש יחסים חדשים עם החברים ומה זה מוסיף לך, זה נקרא שאתה מתחיל לבנות את הנשמה שלך. וכשתתחיל לבנות אותה, תראה כמה תזדקק לבורא, כי בשבילו בעצם אתה עושה את זה. כלומר, לא בשבילו ממש, אבל תזדקק לעזרה שלו כדי לבנות, לחבר נכון את הרצונות שליקטת מהחברים לרצון אחד, תצטרך את הבורא כדי שיחבר את הרצונות האלה בלב אחד, ואז תבנה מעצמך את דרגת איש "כאיש אחד בלב אחד" ותהיה כבר כלול איתם. כך יתגלה לך התהליך שצריך לבנות.

ובכל פעם שתרצה להתקדם תבין שאין ברירה, אתה צריך להתכלל איתם. וכדי להתכלל איתם אתה צריך להכניע את עצמך כלפיהם ולעשות כל מיני פעולות הכנעה. זה לא חייב להיות בחיצוניות, אם כי חיצוניות גם עוזרת ועובדת, אבל פנימית, כל הזמן תרגיש את עצמך יותר נמוך, יותר שפל, יותר תלוי בהם. כנגד זה תרגיש לפעמים ביני לביני אהבה וגאווה והתעלות האגו שלך וכולי, כי אי אפשר להתקדם רק בצעד אחד, ברגל אחת, צריך גם בשמאל וגם בימין, או כמו בגלגל, צד אחד מתגלגל אחורה כביכול, אבל הצד האחר מתגלגל קדימה. כך נתקדם.

יש בזה הרבה אופני התקדמות, העיקר לא להתייאש, לא לעזוב ולא ללכת בעקבות מה שהשכל אומר, השכל בלבד הוא בהמה. חייבים להגיע למצב שהעיקר בשבילי זה ביטול. היצר הרע עליו הבורא אומר "בראתי יצר רע" הוא כדי שנבטל אותו, את הרע שיש ביצר, ברצון, ובמקומו נהפוך אותו לרצון טוב, ליצר טוב. אז נהיה דומים לבורא, באותה דרגה, באותו עולם, באותו מצב, באותה מציאות למעלה מכל החיים והמוות, הגבלות, וכל מה שיש לנו עכשיו. חייבים לכוון את עצמנו לחיי נצח על ידי השפעה, אהבה ויציאה מתוך המצב הנוכחי, מתוך האגו שלנו.

שאלה: למה קו שמאל נחשב להתקדמות כשהבורא דווקא מגדיל את הרצון לקבל שלי ולא מאפשר לי להרגיש את גדלות החברים, את חשיבות הדרך ואת חשיבות הרב?

כנראה שאתה לא מגיב נכון על מה שהוא מייצב, מכין בך. או שפעלת נכון אבל אתה צריך להתקדם, לכן הוא מעלה לך שוב את הרצון לקבל האגואיסטי שלך ושוב מראה לך כמה אתה רחוק מהחברים ומהבורא. בכל רגע ורגע בחיים שלנו אנחנו מקבלים עזרה מלמעלה, מקבלים התעוררות, השאלה היא כמה אנחנו מאתרים את הדברים האלה ועובדים איתם נכון, כי זה לא תלוי בבורא, זה תלוי בנו. אם אנחנו מסוגלים להתקדם ומעוררים את המצב הבא אז הוא מגיע מיד, הבעיה היא שאנחנו בכל צעד ושעל נעצרים, רוצים לנוח ולישון ולהשקיט את עצמנו, מוכנים לוותר על הכול ובלבד להיות במנוחה. זו הבעיה. וגם היצר הרע מתייצב ומסביר לנו שאנחנו בסדר, צודקים, מתקדמים ולא צריכים להוסיף יותר וכן הלאה. על זה בעל הסולם כותב באגרות שלו, שאנחנו צריכים בכל זאת לא להאמין למה שאנחנו מרגישים מעצמנו כי זה ודאי מגיע אלינו מהבהמה שלנו.

שאלה: האם ניתן להכניע, לדכא את צד שמאל אם אתה מרגיש שלא קורה כלום בעשירייה?

אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להיות באחד משני מצבים, או בשמאל או בימין. כי אין אמצעי, אמצעי נבנה משני המצבים האלו, או שמאל או ימין. בדומה להליכה, אתה יכול לעמוד על רגל אחת? רק רגע אחד, עד שתשנה את המצב, אבל זה בעצם או רגל שמאל או רגל ימין, מאין ברירה אתה חייב להיות באחת מהן. ולכן כך אנחנו צריכים להיות בעבודה, כל הזמן להשתדל איכשהו לתאר, לאתר, לגלות לעצמנו באיזה מצב אנחנו נמצאים, אבל כל מצב ומצב צריך להיות יציאה מהמצב הקודם וכניסה למצב הבא.

תלמיד: יוצא שלעתים הרגשות השמאל והימין יכולות להיות הרגשות חדשות יחסית.

זה תלוי באדם, כמה הוא קשור לחברה ויחד עם החברים הולך קדימה. אנחנו בכל זאת צריכים איכשהו לגרום לתנועה כללית שלנו. אני צריך לחשוב תמיד על הקבוצה, איך היא מתקדמת ואני איתם. ודווקא התקדמות איתם בכך שאני תומך בהם, רק בצורה כזאת אפשר להתקדם לכלי הכללי, לעשר ספירות, לפרצוף של נשמה, אחרת כל אחד מאיתנו הוא רק חלק מהנשמה ולכן לא יכול להרגיש מה קורה בכל המערכת של הנשמה. לכן ככול שנתקדם ודאי שנרגיש בכל מצב שאנחנו מתקדמים, אבל יחד עם זאת שאנחנו בכל זאת עדיין בפיגור. כל מצב כלול משניים, תלוי איך אנחנו פונים אליו, מאתרים אותו, עובדים עימו.

שאלה: איך אנחנו יודעים שעלינו מעל האגו? בסוף היום אני רואה שאני נלחם ונאבק רק עבור עצמי. איך אני יכול להשתמש באגו כדי להגיע לאהבה?

בלי האגו לא היינו מגיעים לאהבה. דווקא כשאני מאתר את האגו שלי ומגלה כמה אני אוהב את עצמי אני יכול לעלות למעלה ממנו ולהשוות את היחס לעצמי ולחבר. כאן אני יכול כבר למדוד כמה החבר חשוב לי, קרוב אליי. כך אנחנו צריכים להתקדם, זו חובה. אפילו בחיים שלנו אנחנו יכולים לבדוק כמה אנחנו קרובים למשפחה, לילדים, גם זה תלוי בכמה אנחנו מסוגלים לוותר על עצמנו למענם, אבל זו בעצם יציאה מהרצון לקבל שלנו ולכן אנחנו בנויים בצורה כזאת, שכולנו חייבים להיות במשפחות, עם הילדים, עם ההורים, וצריכים להיות בהתקדמות דווקא מתוך ביקורת, בדיקה, מדידה, מה היחס שלנו אחד כלפי האחר. כי אין לנו מדידות כלפי הבורא, רק מתוך זה אנחנו יכולים להבין איפה אנחנו כלפיו. דרך כל היחסים בינינו הבנויים כך בחיים שלנו, אדם עם המשפחה, עם החברים, אנחנו יכולים להגיע להבנה מה הם היחסים של אדם עם הבורא. אחרת אין לנו שום אפשרות לבנות יחסים כלשהם, מדידות, פעולות בינינו לבורא. לכן כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: אנחנו שומעים שיש קו ימין, ויש קו שמאל, אחר כך יש כלי, אור מקיף, אור חוזר, אבל אמרת שקודם צריך לבנות כוונה. אם אין לי כוונה, אם אתה בכלל לא יכול להבדיל מי אתה ואתה בכלל לא מבין כלום?

סליחה, אני לא יודע על מה אתה מדבר. אנחנו נמצאים ברצון לקבל שלנו ורוצים לאתר באיזה מצב הוא נמצא, ואיך אני מתקדם מהמצב שלי למצב יותר גבוה, רוחני.

תלמיד: כן, אבל אני לא צריך קודם כל כוונה?

זה נקרא כוונה, כשאני רוצה לעלות מהרצון לקבל העכשווי שלי, לרצון לקבל שיהיה יותר על מנת להשפיע, ביתר השפעה.

תלמיד: אבל באותה מידה אני לא מבדיל בין ימין לשמאל. מי אני שבכלל בודק?

יש לך חברים, יש לך קבוצה, שם אתה יכול לבדוק את זה, לאתר, לסדר וכך להתקדם. לכן אדם לא נמצא לבד, אלא הבורא שבר את האדם להרבה מאוד בני אדם, כדי שהם יוכלו למצוא את עצמם כלפי החברה, ולבנות יחסים נכונים דרך החברה.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שבקבוצה, בעשיריות, יש לנו את היחס הזה של עשרים ושלוש וחצי שעות בקו ימין, וחצי שעה ניתן להיות בקו שמאל, בתנאי שמצליחים להיות קודם בימין. בעבודה הפרטית של האדם, מה צריך לקרות בה? איך צריך להעריך את המצבים שלי בפן הפרטי?

איך אפשר להעריך את זה לא בפן הפרטי, הוא לא מבין שום דבר, הוא לא רואה בצורה ברורה את מצבו.

תלמיד: זה אומר שלאדם בכלל אין הזדמנות לראות את זה, רק בקבוצה.

נכון. עכשיו הבנת שאנחנו יכולים לאתר את עצמנו רק כלפי הקבוצה ולא כל אחד כלפי עצמו. אם אני נמצא בתוך עצמי, אין לי חברים ואין שינויי מצבים ביני לבינם, לרעה, לטובה, לכל מיני כיוונים, אז אני לא יכול להגיד על עצמי שום דבר. אני חייב להיות בסביבה, אני צריך להיות בקבוצה, ורק כלפיהם אני בונה ומעמיד את עצמי.

תלמיד: אמרת לפני כן שאנחנו צריכים להיות או בימין או בשמאל. האם גם בזה קיים היחס הזה שצריכים להיות יותר זמן בימין מאשר בשמאל, האם נכון להסתכל על זה ככה?

אנחנו צריכים כל הזמן להיות יותר במידת ההשפעה, זה נקרא בימין. ורק חצי שעה ביום אני יכול להיות בביקורת, שזה נקרא שמאל. אבל זה עדיין לא בשבילנו, תעזוב את התנאים האלה שבעל הסולם כותב, זה עדיין לא בשבילנו. עכשיו אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו מתחברים בלי שום הבדלים בינינו, בלי שום תנאים, וכל הזמן רק להיות מחוברים בהשפעה הדדית. כשאנחנו נאתר את המצב הזה, כלפיו נתחיל למדוד את כל המצבים השליליים בקו שמאל.

שאלה: מה היא התרופה שבתורה, מה הוא האור של התורה, או מה הם החיים שבתורה?

התרופה שבתורה זה האור שמגיע אלינו בזמן שאנחנו עוסקים בהשפעה, בהתקרבות לחברים, לקבוצה ולבורא. אז אנחנו מזמינים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב שהוא אור של השפעה, וזאת התרופה.

שאלה: איך אנחנו בורחים או מתרחקים מלשפוט את החבר ומזה שיהיו לנו מחשבות שליליות על החבר? איך להימנע מזה?

על ידי תמיכה הדדית, על ידי ערבות הדדית, זה דבר אחד. דבר שני, כשאנחנו מבינים שכל הדברים השליליים מגיעים מהבורא. דווקא השני, כי יש לנו שניים. הבורא מעורר בנו את יצר הרע כדי שנפנה אליו ונתקן את היצר הרע על ידי יצר הטוב, שנדרוש, נקבל ממנו, וכך אנחנו נתקדם.

הכול כאילו נמצא לפנינו רק לאתר את הכיוון וכל הזמן ללכת באותו כיוון, הצעדים תמיד יהיו שליליים חיוביים, מינוס פלוס, צד שמאל צד ימין, יהיה ריחוק בינינו וקירוב, וכך נתקדם בשמאל וימין. ולא לפחד אלא לדעת שאחרת אין צעידה, אין התקרבות למטרת החיים.

שאלה: אנחנו קוראים שבתורה יש אור מחזיר למוטב. יש טקסטים אחרים של מקובלים שבהם יש אור, וטקסטים אחרים של אותם מקובלים שבהם יש פחות אור או אין אור. מה הכוונה שבטקסט יש סגולה? שהוא כולל אור ובטקסטים אחרים לא?

יש טקסטים שיותר קרובים אלינו, ויש כאלו שיותר רחוקים מאיתנו, זה תלוי בתקופה בה המקובלים חיו. יש טקסטים יותר פילוסופים, יש תקופות שבהן הטקסטים היו קשורים יותר להיסטוריה, זה תלוי בביטוי החיצון של המסר.

היום אנחנו צריכים כוח יותר גדול, והשפעת האור על הרצון שלנו צריכה להיות יותר אינטנסיבית וישירה. לכן אנחנו עוסקים בטקסטים שיותר קרובים לאמת, יותר גלויים, זה הזמן שלנו. היצר הרע מתגלה יותר, וכנגדו אנחנו צריכים להעמיד את כוח הרע וכוח הטוב שיפעלו על הרצון, על היצר, שיתנו לו תוקף כנגד הבורא, ואחר כך תוקף בעד הבורא, ובין שניהם אנחנו נלך ונתקדם בקו האמצעי לבורא עצמו, עד שנאתר אותו.

תלמיד: האם זה יותר תלוי בנושא מאשר איך שהטקסט עצמו בנוי?

ודאי שזה תלוי בביטוי של הטקסטים של המקובלים. אבל אנחנו לא כל כך יכולים ללמוד לפי הרמב"ם, לפי התורה, אנחנו לא יכולים להוציא מיד את שיטת התיקון שלנו מהגמרא, מהתלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי ומעוד כתבים שהם מאוד חשובים וחזקים הם לא כל כך מתאימים לזמננו.

מהזמן שהמקובלים כתבו את כתביהם בסגנון של עץ החיים של האר"י ואחר כך בעל הסולם כתב עליו את תלמוד עשר הספירות, אין לנו מאז כלי או אמצעי יותר חשוב ממה שקורה לנו בכך. כמו שהוא כותב, אנחנו משתמשים בכל העבודה הרוחנית של הבעל שם טוב ובכל הסיגנון הרוחני של האר"י. זה בעצם מה שיש לנו היום.

שאלה: כשמתגלה רע הוא מלווה בהרגשת תסכול, חוסר אונים וחוסר הצלחה. איך אנחנו עלינו לבנות יחס נכון לגילוי הרע כך כשהוא יגיע יחד עם התחושות הלא נעימות נרגיש שיש לנו הזדמנות?

אנחנו צריכים להיות מוכנים לכך שגילוי הרע זו הזדמנות לעליה ולא אחרת, שכל מה שמתגלה, מתגלה מהמצב השבור. וכשאנחנו נרגיש אותו, אנחנו נדע מה אנחנו צריכים לתקן, ממה לברוח ולעומתו לאן להגיע. לכן אני לא חושב שגילוי הרע זה גילוי הרע באמת, אלא זה גילוי האמצעי להגיע לבורא, אחרת לא היינו מכוונים אליו אף פעם כי הרצון לקבל שלנו, הטבע שלנו כולו אגואיסטי.

איך היינו מאתרים משהו שהוא לא נגד הטבע שלנו? אין דבר כזה. ברגע שהבורא ברא את הרע, אנחנו צריכים להודות על כך שיש לנו הבחנה בטוחה איך להגיע אליו, על זה כתוב "עזר שכנגדו", וכך אנחנו מתקדמים. אם היינו כלולים רק בבורא, במשהו טוב, אז היינו כמו תאים שחיים בלי התפתחות, כמו תא בתוך הרחם.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שיתגלה הרע. אם אנחנו נהיה מוכנים אז כשהוא יתגלה נרגיש שיש הזדמנות?

כן, אם אנחנו בונים לעצמנו סביבה נכונה, בהתאם אליה אנחנו מיד נתחיל לקבל מלמעלה את האמצעים להרכבת החיים הנכונים, להרכבת הקבוצה, להרכבת ההתקדמות שלנו ולבניית מערכת הנשמה.

שאלה: אמרת שכל העבודה שלנו היא לא לשכוח שאנחנו נמצאים בין שני מצבים - בין רע לבין טוב, בין חושך לבין אור. איך אנחנו מגיעים למודעות מלאה לזה בעבודה שלנו בתוך העשירייה?

המטרה שלנו היא להרגיש את כול החברים שהם ממש נכללים בתוך הרצון שלי, "להיות כאיש אחד בלב אחד". בתוך הרצון הזה אנחנו מגלים את הבורא, כי בנינו את הכלי לגילוי שלו, זו המטרה שלנו וזה המצב שאליו אנחנו צריכים להתקדם, זה נקרא טוב. אם אנחנו עדיין לא מרגישים שנמצאים בטוב הזה, אז אנחנו חייבים לעשות פעולות כדי להגיע אליו.

שאלה: את הרע אפשר לזהות בקלות, למה מתכוונים המקובלים כשהם מתייחסים לטוב כדי שנוכל להתעלות מעליו?

ההיפך מהרע זה הטוב. הטוב הוא בכך שאנחנו בונים בינינו כאלו יחסים כמו שנדמה לנו שיש מהבורא אלינו ושצריכים להיות בינינו לבורא, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זו עבודה פרקטית שאנחנו צריכים לעשות ולא לברוח לכל הכיוונים, אלא ההיפך, כל אחד צריך לתת דוגמה ברורה וגלויה לאחרים בכל שעות היום, בכל הזדמנות שאפשר לעורר כל חבר וחבר בכל הכלי העולמי שלנו כדי שיידע שאנחנו מתעסקים בחיבור בינינו עד דרגות האהבה ומצפים שיתגלה הבורא. בטוח שזה יקרה אבל רק בתנאי שאנחנו נגיע לכלי שבו הוא יכול להתגלות.

שאלה: אמרת שכמו שאדם מודד את היחס שלו לחברים ומהם הוא יכול למדוד את היחס שלו לבורא אז כך גם ביחס למשפחה. אילו מדידות נכונות צריכות להיות ביחס למשפחה כדי למדוד דרכם את היחס לבורא?

צריכים בכל זאת לסדר כאלו יחסים במשפחות שגם בין בעל ואישה, הורים וילדים, תהיה איזו התקדמות לבורא, שהאדם יוכל למדוד כמה הוא מתייחס נכון לבני ביתו. כל התורה מתחילה מאדם וחווה ומעוד כל מיני כאלו עיטורים, צורות ותמונות. אנחנו צריכים להשתדל להיות גם במשפחות בצורה כזאת שאנחנו בונים קשר נכון. לא מן הסתם כתוב שאיש ואישה שכינה ביניהם ועוד כל מיני דברים, אנחנו צריכים להשתדל להיות קשורים יפה גם לבני הבית.

תלמיד: אילו יחסים צריך לבנות במשפחה בין בעל ואשה ובין הורה לילדים?

לתת להם כמה שאתה יכול ולהשאיר לעצמך את כל העסקים שלך עם הבורא.

שאלה: האם יש המלצות לחומר שניתן לקרוא בזמן עליה ובזמן הירידה?

למדנו זאת מהרבה מקורות ומהמאמרים של בעל הסולם. אין לנו שום אפשרות אחרת לעשות איזו עליה יותר אפקטיבית, יותר מהירה בסולם עד גמר התיקון, אלא על ידי כך שנצמיד את עצמנו יותר ויותר לחברים.

(סוף השיעור)