שיעור בוקר 25.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר ספירות",

עמ' 789, אותיות צ"א- צ"ג

קריין: "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 789, אות צ"א.

אות צ"א

"ומיושב ג"כ, מה שהקשינו לעיל, בזוכה בבחינה ג' של ההשגחה, דהיינו "השגחת שכר ועונש", שכבר "יודע תעלומות, מעיד עליו, שלא ישוב לכסלו עוד". ועכ"ז נקרא עדיין רק "צדיק שאינו גמור", ע"ש.

ועתה מובן היטב, כי סוף סוף עדיין חסרה לו "מצוה אחת", דהיינו מצות האהבה, כמבואר. והוא אינו גמור ודאי, שהרי צריך לגמור בהכרח מספר תרי"ג המצוות, שהן בהכרח הפסיעה הראשונה על מפתן השלימות."

שאלה: אפשר לחדש קצת את המושגים, מה זה אומר שהוא צריך לגמור את תרי"ג המצוות?

את התיקונים על הרצונות לקבל שיש לו.

תלמיד: אז הוא צריך לתקן את כל מה שנקרא מצוות בתוכו.

כן.

שאלה: וזה רק הכניסה, הוא קורא לזה הפסיעה הראשונה על מפתן השלמות.

כך קורא.

תלמיד: יש 613 סוגים שונים של תיקונים שאדם צריך לעשות על הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: ויש מצווה אחת שנקראת אהבה שהיא כוללת הכול.

כאילו.

תלמיד: המהות של מה שאנחנו קוראים כאן, זה שיש איזושהי מצווה, איזשהו תיקון שהאדם צריך לעשות, שהוא מעל כל הדברים האחרים כולל אותם יחד. ההבדל הזה, זה כל ההפרש בין כל המצבים פה. איך אפשר להבין אותו, מה ההפרש בין המצווה האחת הזאת מבחינת תיקונים לכל שאר התיקונים שהאדם עושה?

יש הבדל במעשה המצוות עצמן, כי תלוי איזה רצון לקבל הם כוללים ומה יש בהן.

שאלה: כתוב כאן שבחינה ג' של ההשגחה היא השגחת שכר ועונש, והוא לא צדיק גמור כי חסר לו מצוות האהבה. בעזרת מה הוא מגיע לבחינה ג', הרי הוא כבר משיג את ההשפעה, הוא כל כולו בהשפעה, מה המניע שבזכותו האדם משיג את זה?

כדי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: בלי לרצות לאהוב את הבורא? יוצא שבכלל לא שייך למצווה הזאת של אהבה, או שהוא משתדל אבל עדיין לא השיג?

לא, עדיין אין לו חיסרון לאהוב את הבורא.

תלמיד: אז למה אני צריך לרצות להנות את הבורא?

זה נולד בך עוד בטרם המצב הזה.

שאלה: נראה שכל העיסוק שאנחנו עוסקים בו, הוא רק כדי להגיע להבנה, להכרה, להרגשה שחסרה לנו מצוות האהבה.

כן.

תלמיד: זה מה שהוא אומר?

כן.

תלמיד: כי הבורא הוא תכונת האהבה?

כן.

תלמיד: אז למה לפני זה כבר זה נקרא גילוי? למה מדרגת יראה נקראת גילוי, איך בכלל אפשר לגלות משהו שהוא אהבה? הסתר זה ברור, יש הסתר כפול, הסתר רגיל אבל למה יראה נקראת גילוי, כשבעצם הגילוי צריך להיות אהבה?

אתה צודק, בוא נקרא.

אות צ"ב

ובכל האמור, יתבארו לנו היטב, הקושיות המפורשות, שהקשו: איך חייבה אותנו התורה במצות האהבה, בשעה שהמצוה הזאת, איננה כלל בידינו לעסוק ולנגוע בה, אפילו במגע כל שהוא?

ועתה תבין ותראה, שעל הדבר הזה הזהירונו חז"ל: "יגעתי, ולא מצאתי, אל תאמן". וכן: "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ'). וכן, שעל דבר זה, מעיד הכתוב "ומשחרי ימצאונני" (משלי ח').

אות צ"ג

"וזהו לשון חז"ל (מגילה דף ו' ע"ב): "אמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם, יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן. לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן. יגעתי ומצאתי, תאמן. הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן, סיעתה דשמיא הוא".

והנה, הקשינו לעיל, באות מ' ד"ה "ונבין", על מ"ש "יגעתי ומצאתי, תאמן", שהלשון לכאורה סותרת את עצמה. כי יגיעה נופלת על קנין, ומציאה נופלת על דבר שמגיע לו בלי טורח כלל ובהסח הדעת. והיה לו לומר: "יגעתי וקניתי" ע"ש.

אמנם תדע, שלשון "מציאה" זו, שמזכירים כאן הכונה, היא על לשון הכתוב "ומשחרי ימצאונני". וסובב על "מציאות פניו של השי"ת", ע"ד שאיתא בזוהר, ש"אינם מוצאים אותו ית', אלא רק בתורה". כלומר, שעל ידי יגיעה בתורה, זוכים למצוא גילוי הפנים של השי"ת.

ולפיכך, דייקו חז"ל בדבריהם, ואמרו: "יגעתי ומצאתי, תאמן. כי ה"יגיעה" היא בתורה, וה"מציאה" היא בגילוי הפנים של השגחתו ית' (כנ"ל אות מ"ז, ד"ה "ומתחילה").

ובכונה לא אמרו: "יגעתי וזכיתי, תאמן", או: "יגעתי וקניתי", כי אז היה מקום לטעות בדברים, שהזכיה או הקנין, סובבים על קנין התורה בלבד. ולפיכך דייקו בלשון "מצאתי", להורות שהכונה היא, על דבר נוסף על קנין התורה, דהיינו, מציאות גילוי פניו של השגחתו יתברך, כמבואר."

שאלה: הוא כותב, "כי יגיעה נופלת על קנין, ומציאה נופלת על דבר שמגיע לו בלי טורח כלל ובהסח הדעת." אני צריך להבין את המתנה הזאת שאדם מקבל בכלל בלי לבקש כלום, ואם זה צריך לבוא, זה יבוא בהיסח הדעת, ותפסיק לבקש כל הזמן.

הקטע הזה מדהים אותי. אתה בא ללמוד פה אבל תפסיק לבקש להיות דומה לבורא, אם זה ייפול אז זה ייפול בהיסח הדעת, ותפסיק לבקש כמו גנב הרודף אחר הגניבה שלו. איך אפשר להסביר את זה, "בהיסח הדעת"?

אבל לפני זה הוא דיבר על, "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין", שחייבת להיות יגיעה.

תלמיד: יגיעה כן, אבל למה הוא כותב שצריך להגיע בהיסח הדעת? למה הוא לא אומר, "תתאמץ, תהרוג את עצמך, תתקפל, תבכה ואז תשיג". פה לא. המשפט הזה לא ברור למה הוא כתב את זה ככה.

יש עוד ששואלים?

שאלה: הוא כותב, "ייגעתי ומצאתי". ייגעתי ומה מצאתי?

מוצא חן בעיני הבורא.

תלמיד: מציאת חן בעיני הבורא זאת דרגת לשמה?

כן.

תלמיד: ואיזו יגיעה נדרשת לתת כדי להיכנס ללשמה?

יגיעה נגד הרצון לקבל.

תלמיד: אז האדם מכוון את עצמו למציאה כלשהי, או שהוא לא יודע בכלל מה הוא הולך למצוא, וצריך לתת יגיעה ומה שהוא ימצא – ימצא.

אבל בלי זה היגיעה היא לא יגיעה, אתה חייב להגדיר אותה, לשם מה אתה מתייגע.

תלמיד: האדם יודע מה זה למצוא חן בעיני הבורא? הוא יודע איזו מציאה הוא מכוון אליה?

כן.

תלמיד: מה מוצא חן בעיני ה'?

זה מה שהוא רוצה, לזה הוא בעצם מגיע.

תלמיד: עכשיו כשאנחנו קוראים ולומדים, איך אנחנו מכוונים את עצמנו למצוא חן בעיני ה'?

אנחנו מכוונים את עצמנו להיות כלפי הבורא ברצון לקבל על מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: אפשר להגיד שזה כמו שיש נחל ואני נמצא בגדה אחת ורוצה לעבוד לצד השני ומתייגע איך להצליח לעבור ולא מוצא כיצד. ואז בהיסח הדעת אני מצליח לעבור מצד אחד לשני. המעבר הזה בין היגיעה למציאה זה בא בהיסח הדעת. האם אפשר להגיד ככה?

אתה בינתיים חושב שזה כך.

תלמיד: כי אין לי ברירה, זה מה שאני משיג מכל הקטע הזה.

נמשיך ונראה.

שאלה: לשמה זה הסגנון של היגיעה?

כן.

תלמיד: לפני זה יש לא לשמה, ואז הוא יכול לעבוד בשכר ועונש, ואז הוא רוצה לעבוד בצורה כזאת שהיא לשמה. מה משתנה שהמוטיבציה הופכת להיות דווקא לשמה, שהאדם רוצה לעבוד בצורה הזאת?

הוא רוצה להידמות לבורא בכל מקרה.

תלמיד: מה זאת אומרת בכל מקרה, ולפני זה זה לא בכל מקרה?

ללא שום תנאים.

תלמיד: זו החלטה או שזה המאור שמחזירו למוטב?

החלטה.

תלמיד: ואיך הוא יכול לדעת שהוא נמצא בהחלטה הזאת, לפי מה?

לפי שמגיע אליו האור העליון בצורה שסובב אותו בפנים כלפי הבורא.

תלמיד: יש בהחלטה הזאת חלק שדוחה את הצורה של שכר ועונש?

כן. ודאי.

תלמיד: אם זה רק עניין של החלטה, אז זהו, זה כבר הכול הופך להיות בצורה כזאת, או מה עוד חסר כדי שזה יתממש?

לא חסר כלום, רק רצון שלם מהאדם עצמו.

תלמיד: מה מוביל לרצון הזה, איך אפשר להתכון לרצון הז מתוך לא לשמה?

מתוך לא לשמה אני לא יכול מיד להגיע לרצון הזה. אני צריך לעשות צמצום, ואז על הרצון הזה לעשות פעולת השפעה. ואז יהיה רצון לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה זה לתת יגיעה בתורה"?

לתת יגיעה בתורה, זה מה שאנחנו לומדים מההקדמה לתע"ס.

תלמיד: הוא אומר פה, בשביל למצוא את פניו של הבורא אני צריך לתת יגיעה בתורה. מה המשמעות הפנימית של יגיעה בתורה, הרי אנחנו לומדים מה שהחכמים מלמדים אותנו, את כל מה שצריך לעשות, האם בזה שאני מתבטל במה שצריך לעשות בתורה זו יגיעה? או שיש עוד דברים?

לא, אין. רק יגיעה בתורה.

תלמיד: אז למה הוא אומר שגילוי האהבה בינינו בעצם מכסה את הכול, אז מה היגיעה פה, היגיעה באהבה מכסה על הכול?

כן, מצוות האהבה מכסה על הכול.

תלמיד: כשאני מתחיל לעשות הכנה ולומד את הדרך של היגיעה, איך אני צריך לגשת ללמוד את היגיעה בתורה? ללכת וקודם כל לעשות מאמץ באהבת חברים או לעשות מאמץ בכל מה שבעל הסולם ורב"ש אומרים לנו בדרך, ובמקביל גם לעשות מאמץ לאהבת חברים.

זה אותו דבר.

תלמיד: זאת אומרת, מכל מה שאומרים לנו המקובלים, אני בסופו של דבר אגלה אהבת חברים.

כן.

שאלה: כתוב כאן ש""מציאה" היא בגילוי הפנים של השגחתו ית'".

כן.

תלמיד: מה זה לגלות את השגחתו? בעשירייה אנחנו עובדים, עושים איזו יגיעה ורוצים להתקדם נכון, זאת אומרת לגלות את הכיוון החיובי של ההשפעה כאילו, צעד צעד. מה אנחנו צריכים לגלות בצעד הבא שלנו כדי להתקדם נכון? מה היא ההשגחה הזאת?

מה הבורא רוצה שיהיה לך כתוצאה מיגיעה כרגע במה שאתה נמצא?

תלמיד: לא יודע, אולי יותר חיסרון לגלות את הצעד הבא.

אבל איזו צורת החיסרון?

תלמיד: מה שאנחנו לומדים זה החיסרון להשפיע לו נחת רוח.

טוב. מי יכול לענות?

שאלה: אני לא יודע אם אני יכול לענות אבל אולי אני יכול לשאול שאלה?

לא, לא שאלה. אתה הצבעת עבור תשובה, אז בבקשה תענה אם יש לך. אם לא אז אתה פשוט נכנס עם השאלה שלך לתוך השאלות שלנו שאנחנו מבררים. זה לא בסדר.

תלמיד: כי יכול להיות שדרך השאלה הזאת זה יתברר. רציתי לשאול בכלל, הרי מדובר פה על קניין בתורה, אז מה אני קונה בתורה בכלל, האם אני קונה חיסרון לבורא. כי אחרי זה הוא מדבר, הוא מפריד את המציאה, אז העבודה היא בשביל לקנות משהו, אחרי זה הוא מפריד את זה למציאה של גילוי פניו של הבורא.

כן.

תלמיד: אז מה אני קונה פה, אני קונה חיסרון?

לא יודע. צריכים לברר.

תלמיד: "אין חדש תחת השמש", בסוף תמיד בסוף מגיעים לעניין של האמונה. כלומר, אם אתה לא נמצא באמונה המלאה חד וחלק, אין לך מה לעשות בכלל להתחיל ביגיעה, כי בתוך היגיעה מתקבל העניין של האמונה. ברגע שאתה הולך עם האמונה אתה תיכנס למצב שאתה תלך בלי כחל וסרק ותקבל את התשובה.

טוב.

שאלה: פעם שמעתי, שהיגיעה האמיתית מתחילה כשהאדם מתייאש מכוחותיו.

כן.

תלמיד: בשביל זה התרי"ג מצוות?

למה?

תלמיד: היגיעה שלי בהם באה לקיים את המצוות.

כן, היגיעה היא כדי לקיים תרי"ג מצוות.

תלמיד: ואז אני מתייאש אחרי כל היגיעה ומגיע לזעקה.

למה אתה מתייאש?

תלמיד: כי אני לא מגיע ללשמה, או שדרך התרי"ג מצוות אני כן מגיע ללשמה?

דרך התרי"ג מצוות אתה מגיע ללשמה.

שאלה: להתייגע באמונה זה לקבל מהבורא, אבל יש לנו פה תשובה מבעל הסולם שמצטט את שלמה המלך שהוא החכם באדם, ""לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. וכן, שעל דבר זה, מעיד הכתוב "ומשחרי ימצאונני"". שלמה המלך נתן לנו כמה טיפים מאוד חשובים, למדנו אתמול או שלשום, "אלוהים עשה שיראו מלפניו" ו"גם זה לעומת זה עשה ה'". זאת אומרת יש לנו כלים כדי להתפתח במחשבת הבריאה, זה מה שהם מציעים.

תודה.

שאלה: מה בדיוק היגיעה בתהליך שאנחנו עושים?

יגיעה בתורה.

תלמיד: מה זה אומר?

שאנחנו כל הזמן רוצים לגלות את מאור התורה, שהוא מביא לנו את כוח האמונה. ואז אנחנו יכולים לעשות על מנת להשפיע יותר ויותר פעולות.

תלמיד: זה נשמע כמו מה שאנחנו אומרים העסק בתורה, העבודה בינינו, זה לא נשמע כמו יגיעה. מה החלק של היגיעה בזה?

יגיעה היא באמת כמו שאתה אומר, שזה לא שאני עובד, לא יודע איך לומר, באמת אין לי מילים כרגע.

תלמיד: כאילו עבודה זה משהו שרגיל, שאנחנו יכולים לעשות והיגיעה זה כבר איזשהו דבר.

מעבר לזה.

תלמיד: כן, הליטרא האחרונה כמו שהוא כותב שם.

כן

תלמיד: אבל במה מתבטאת היגיעה? מה הוא השלב האחרון הזה שבו עליו באמת יש יגיעה מצידנו?

"יגעתי ומצאתי", סביב זה מסתובב. כי אם זו יגיעה סתם אז אני לא אומר שמצאתי, זה כמו שהוא כותב שם מצאתי, יגעתי וקניתי, יגעתי ועשיתי.

תלמיד: זו פנייה לבורא, שצריך בתוך העבודה להגיע לבקשה ממנו?

כן.

תלמיד: אם אנחנו בעבודה בינינו בחיבור רוצים להגיע ליגיעה ולמציאה הזאת, אז אנחנו חייבים להגיע למצב של לבקש ממנו את הקצה.

כן.

שאלה: יש פעולה ויש תוצאה, פעולה זו יגיעה והתוצאה זו מציאה. איך אפשר ליצור את הקשר בין מציאה ליגיעה? כשאני מוצא משהו, אז במקרה מצאתי, איך אני קושר את זה לאותה יגיעה שעשיתי?

מה אתה חושב?

תלמיד: הבורא טשטש את זה שאני לא אוכל לדעת בוודאות. נניח שעכשיו מצאתי משהו, אני לא יכול לדעת בוודאות שזה מתקשר לאותה יגיעה שעשיתי. הוא יצר פה מעין מצב שאתה אף פעם לא יודע אם היגיעה שלך הייתה נכונה, כך זה נראה.

אני פועל בכיוון מסוים, אני רוצה לבדוק שאני עובד נכון, פועל נכון, לפי מה שכתוב כאן אני לא יודע אם פעלתי נכון. נניח שהשקעתי באיזה מקום ופתאום אני מוצא מאה דולר על הרצפה, אני לא יודע מאיפה ולמה הם הגיעו, אני קושר את זה לעצמי אולי, שיש לי מזל, אני לא קושר את זה ליגיעה שעשיתי. וגם הפוך, אם קיבלתי מכה, אז אני לא קושר את זה לכך שזלזלתי במשהו שבו הייתה לי אפשרות לתת יגיעה. איך עובדים נכון עם המציאה? מצאתי עכשיו משהו שהוא טוב לי להתקדמות, איך אני קושר את זה לבורא? למה אני קושר את זה?

איפה אתה מחפש את המציאה?

תלמיד: איפה אני מחפש את המציאה.

כן, כתוב.

תלמיד: השאלה אם אני צריך לחפש אותה בכלל. האם אני צריך לחפש את המציאה?

כן, אחרת איך תמצא?

תלמיד: הייתי במגרש של יגיעה, ואחר כך אני צריך לחפש את התוצאה של אותה יגיעה, זה מה שאתה אומר.

כן.

תלמיד: האם אני צריך לחפש תוצאות של מה שעשיתי?

כן.

תלמיד: זה כביכול קצת סותר מציאה, כי מציאה היא במקרה, אני לא צריך לחפש אותה.

הפעולה עצמה שמביאה אותך לתוצאה היא במקרה, אבל זה שאתה נמצא בפעולה זה לא מקרה.

תלמיד: נניח שבעשירייה אני עושה יגיעה מעל הדעת בפעולה מסוימת, האם אחר כך אני צריך לחפש את המציאה, לראות איך זה משפיע? כי אני לא יודע לקשור זאת אלי. יכול להיות שהעשירייה התקדמה אבל לא בגללי, בגלל מישהו אחר.

אתה מחפש בכל זאת קשר.

תלמיד: קשר ליגיעה שלי. אם קרה משהו הפוך, נניח שקיבלתי קנס, חטפתי סטירה, אז האם אני צריך לקשור את זה לחוסר היגיעה שלי, לחפש את חוסר היגיעה שלי?

זה לפעמים קורה, וזה מאוד מאוד מאכזב.

תלמיד: מה זאת אומרת מאכזב?

כי האדם אז חושב "למה הלכתי בדרך הזאת".

תלמיד: אז יש פה קצת סיכון.

ודאי.

תלמיד: נראה לי שבשלב שבו אנחנו נמצאים, זה סוג של פסיכולוגיה. כי אם אני מחפש סימנים טובים וקושר אותם ליגיעה, אז המטרה של זה היא לחזק אותי, שאני אתחזק פסיכולוגית ואתן יגיעה ככל שאני יכול יותר. והפוך, אם קרה משהו לא טוב, אז עליי לקשור את זה לחוסר יגיעה.

נגיד. זה שאתה רוצה לקשור זה אל זה וזה אל זה, זה עדיין לא שלם.

תלמיד: נכון, זה לא שלם עדיין. אבל נניח שקרה משהו טוב בעשירייה, איזו התקדמות, אני בכל זאת צריך לחפש ולקשור את זה למשהו טוב שעשיתי.

נגיד, כן.

תלמיד: ואם קרה משהו הפוך בעשירייה, איזו ירידה, אז אני צריך לקשור את זה לחוסר האחריות שלי, למשהו שפספסתי.

כן.

שאלה: האם יגיעה זו עבודה מול הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: אבל בגלל שאנחנו מכירים את הרצון לקבל כי זה מי שאנחנו, אז מה שאנחנו מנסים למצוא זה את תכונת ההשפעה שהיא לא מוכרת לנו, האם זו המציאה?

כן.

תלמיד: וברגע שאנחנו מוצאים את זה, אנחנו כבר יודעים שזה לא קיים אצלנו, זה משהו חדש אצלנו, ואז אנחנו מקבלים את האמונה.

כן.

(סוף השיעור)