שיעור צהריים 21.03.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא -"מאהבת הבריות לאהבת ה'"

קריין: שיעור בנושא - "מאהבת הבריות לאהבת ה'", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 15.

זה בדיוק כך, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כי אי אפשר להגיע לאהבת ה', זאת אומרת לקשר עם הבורא, לגילוי הבורא, לחיבור עימו, לדביקות בו, לפני שמשיגים את הדברים האלה כלפי הבריות. ולכן כל כך חשובה לנו העבודה בתוך העשירייה ואנחנו לא יכולים להיפרד מהעבודה הזאת. אין מה לעשות, יש מיליארדי אנשים בעולם, ומקובלים מבינים שאי אפשר סתם לבוא לכל בני האדם ולדבר איתם על העיקרון "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שלהגיע לבורא אפשר רק דרך אהבת הבריות, כי זה מכשול כל כך גדול לבני אדם שבכלל אסור לדבר על זה.

ואפילו שמדברים פה ושם, אומרים בצניעות, בחצי פה, שכתוב "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", אל תשנא את האחרים וכולי, ועוד אלפי משפטים שמדברים על זה, אבל זה נאמר בצורה כזאת שלא תלחץ על האדם, אחרת הוא בכלל יתרחק מהכול. אלא צריך לחכות עד שאנשים יבינו שאין לנו ברירה, אם אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מבינים את החיים, מבינים את הבורא, מרגישים את הבורא, אז יש לנו רק דרך אחת לזה, דרך קשר טוב, אפילו עד אהבה עם כל בני האדם, עם הבריות.

וגם על זה לא מדברים כל כך, אלא אומרים שטוב שלאדם תהיה איזו חברה קטנה והוא ישתדל להגיע לחיבור אפילו עד האהבה אבל בעשירייה, ואז בחיבור איתם הוא יבין איזו תוכנית יש לבורא ומה עלינו לעשות.

קריין: אנחנו בקטע מספר 15, אומר בעל הסולם.

"מי שחושב שמרמה את חברו, אינו אלא שמרמה להשם, משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'." הבורא עשה את זה בכוונה, בצורה מלאכותית. "אבל חוץ מזה, הכול הוא "מלוא כל הארץ כבודו"." הבורא ממלא את הכול וסובב את הכול ומחובר לכול, ואם אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו נמצאים בתוך הכוח הזה שנקרא "בורא", ואם אנחנו רוצים להגיע לאמת, אז אנחנו צריכים להגיע קודם לאהבת הבריות. "לכן כשמשקר לחברו, הוא משקר להבורא ית'. וכשמצער לחברו, הוא מצער את הקב"ה. לכן אם האדם רגיל לדבר אמת, זה יביא לו תועלת לגבי הקב"ה."

(בעל הסולם. שמעתי. ס"ז. "סור מרע")

קריין: נקרא שוב קטע 15. אומר בעל הסולם,

"מי שחושב שמרמה את חברו, אינו אלא שמרמה להשם, משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'." תראו עד כמה אנחנו רחוקים מהאמת הזאת. אנחנו מוכנים לרמאות בקטן, בדברים קטנים או גדולים, את בני האדם או את כל העולם, ובאמת הכול לא כלפי בני אדם אלא כלפי הבורא. "כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה, הכול הוא "מלוא כל הארץ כבודו"." נראה לנו שאנחנו קיימים בצורה עצמאית, נפרדת, מנותקים זה מזה, מנותקים כולנו מהבורא ובכלל מפוזרים, אבל הכול רק נדמה לנו, והבורא ברא את המחשבה הזאת, את וההרגשה הזאת בנו בכוונה כדי שנתגבר עליה ונעבוד כנגדה, נבקש ממנו שיגלה את החיבור האמיתי שלנו, עד כמה אנחנו מחוברים יחד והופכים בעצמנו להיות איש אחד בלב אחד, ואי אפשר להבדיל בינינו, לנתק אותנו, עד כדי כך אנחנו נמצאים במערכת אחת של הבריאה. "לכן כשמשקר לחברו, הוא משקר להבורא ית'. וכשמצער לחברו, הוא מצער את הקב"ה. לכן אם האדם רגיל לדבר אמת, זה יביא לו תועלת לגבי הקב"ה."

(בעל הסולם. שמעתי. ס"ז. "סור מרע")

שאלה: מה זה אומר ש"כשאדם משקר לחברו הוא משקר גם להקב"ה", מה זה אומר לשקר או להעציב?

הוא לא ישר. כשהוא מתייחס לחבר זה כמו שמתייחס לבורא, ובאמת אין הבדל בין חבר לבורא. אלא אנחנו צריכים לקחת את הדברים האלה כל הזמן בחשבון, שאין עוד מלבדו כמו שאנחנו אומרים על הבורא, ולכן פשוט עם מי שאני מתקשר, עם מי שאני מדבר, עם מי שאני נמצא באיזה חילופי דברים, הכול עם הבורא בלבד. ולכן אני חייב להביא את זה בחשבון ולסדר את כל המצב שלי, את כל היחסים שלי עם כל אדם ואדם שבעולם.

נראה לנו שזה נורא, קשה, אבל אנחנו רק צריכים לבקש מהבורא שיסדר לנו את הטבע הזה, שנוכל לאהוב את הזולת, להתקשר עם הזולת, להיות קשורים אליו, להבין אותו יותר ושהוא יבין אותנו, ובצורה כזאת אנחנו מתקרבים לבורא ומגיעים למצב שנהיה מחוברים גם בינינו וגם עימו, וכך מגיעים כולנו למצב שהכול אחד.

תלמיד: איך אתה יודע שאתה משקר לחבר? אם אתה בעצמך לא יודע באיזה צד של האמת אתה נמצא, אז איך אתה יכול להיות בטוח אם אתה משקר או לא?

כפי שאני מדבר לעצמי, כך אני צריך לדבר לחבר, כך אני צריך לדבר לבורא. כי הכול מערכת אחת ונברא אחד.

שאלה: מה זה אומר להיות ישר עם החבר כמו עם הבורא?

ככל שאדם מדבר לעצמו בצורה ישרה, כך הוא צריך לדבר עם כולם, כולל עם הבורא. ולא יכול להיות איזשהו משפט אחר בינו לחבר, בינו לכל העולם, בינו לבורא, אלא הוא חייב להיות ישר מאוד.

תלמיד: אבל איך? אנחנו הרי אומרים שצריך לשחק בפני החברים, נניח במקרה שאדם לא מרגיש גדלות.

ודאי שאם אני צריך לשחק לפני החבר, נגיד לתת לו איזו דוגמה או משהו, אז אני עושה את זה מכל הלב. זה לא נקרא שאני משקר, זה נקרא שאני נותן לו דוגמה דווקא כדי ליישר אותו.

תלמיד: להיות ישר זה אומר לכוון את זה לבורא?

כן.

שאלה: אי אפשר לשקר לבורא, אז הבעיה היא לא ששיקרתי לבורא והוא האמין לי.

אתה משקר לעצמך ומזה יוצא שאתה כאילו משקר לבורא. לבורא אתה לא יכול לשקר.

תלמיד: אני יכול לשקר בצורה מודעת או לא מודעת, מדובר על שניהם?

לא. הכול תלוי באדם, תלוי איך הוא מכוון. אם הוא חושב שהוא אומר את האמת אז זו אמת, אם הוא משקר אז משקר.

שאלה: אנחנו אומרים שבסוף התיקון עלינו להגיע ממצב של "אני" למצב של "אין", "אין עוד מלבדו"?

כן.

תלמיד: לא שאני אשקר או שאני אתייחס, אלא אני צריך לבטל את עצמי לגמרי.

כן.

תלמיד: האם הביטול הוא על מנת לא להפריע לבורא לפעול דרכי?

אנחנו צריכים לבטל את האני, את האגו שלנו לגמרי.

שאלה: בנושא של יושר מול חבר. האם במידה שהכוונה שלי גלויה לי, עלי לפעול באותה מידה כלפי החבר או שמדובר במעשה? האם היושר הוא בכוונה או במעשה או בשניהם?

היושר הוא בשניהם, בכל מה ששייך ליחס שלך לחבר.

שאלה: אנחנו לומדים שעלינו לבנות כוונה מסוימת לפני שאנחנו עושים איזושהי פעולה בעשירייה. עם זאת אנחנו יודעים שיש כוונות שהן כל כך נסתרות עד שאנחנו בעצמנו לא מבינים כמה הן אמיתיות או לא. האם גם זה נקרא שקר, או שבינתיים אנחנו לומדים בצורה כזאת להיות אמיתיים עם הבורא?

מה שנדרש מהאדם זה להחליט כיצד הוא נוהג. שיהיה לו ברור אם הוא משקר או דובר אמת, במידה שהוא מבין זאת.

שאלה: איך לפעול במצב שבו אתה תופס את עצמך משקר לעצמך ואתה כבר לא מבין מה אמת ומה לא?

לנסות להתיישר, להיתקן.

שאלה: אני יכולה איכשהו לשלוט איפה אני דוברת אמת ואיפה אני משקרת. אבל אם אני מרגישה שקר מצד החברה כלפי, איך להתייחס לזה? מה לעשות אם זה ממש הורג אותי?

סבלנות, להראות דוגמה, כי צריך להיתקן.

תלמידה: איך להראות דוגמה?

את צריכה למצוא את הדרך אבל לא לעשות נזק. אפילו אם החברה משקרת לך בפנים, עליך בכל זאת להתייחס לכולם בסבלנות.

שאלה: האם השקר קשור יותר לשכל מאשר לנקודה שבלב?

השקר יותר קשור לשכל מאשר לרגש, אז מה? באותה צורה, באותו היחס צריכים לתקן אותו.

שאלה: האם בעולם הגשמי או החומרי בעשירייה, צריך להגיד אמת ולאיזו אמת מתכוונים?

בעשירייה אני חייב לדבר אמת.

תלמידה: איך לדעת שבעבודה שלי עם הבורא אני בעצמי לא משקרת?

נגלה זאת במשך הזמן.

שאלה: למה אני צריכה לסבול, להיות סבלנית לכאלו יציאות, לכאלו בגידות ולשקרים? איך עלי להצדיק זאת ולכסות על כל זה בתוכי?

כיוון שזהו הטבע שלנו, ממנו אנחנו מתחילים.

תלמידה: זה הטבע של החברה שלי, זה הטבע שלי, אני רואה את כל זה. זה שלי, זו אני. האם כשאני רואה את הרע הזה עלי להבין שאם ברגע הזה אני אסבול זאת אז אני אעלה מעל עצמי ואתקרב לבורא?

כן.

תלמידה: האם כל זה נועד כדי לעלות מעל עצמי?

כן.

שאלה: אנחנו מקבלים הכול מהבורא והאהבה היא הדרך היחידה במציאות. איך אהבה שאיננה מושלמת, אבל כנה, בכל זאת תורמת למציאות?

אני לא יודע, נתקדם ולאט לאט נבין את הטבע.

שאלה: גם השקרים וגם האמת ניתנים לנו מהבורא, אין עוד מלבדו והכול מגיע ממנו. איפה הבחירה החופשית שלי שמאפשרת לי לדבר אמת לחבר?

במידה שאנחנו מסוגלים להתקרב לאמת שם נמצא את הבחירה החופשית.

שאלה: האם יכול להיות שקר שהוא לטובה?

צריך לברר זאת בנפרד.

שאלה: האם זה אמת או שקר להגיד לחברה שאני אוהבת אותה אפילו שעוד לא השגתי את ההרגשה הזאת?

זה לא שקר, זה המצב שאליו את רוצה להגיע.

שאלה: מה ההבדל בין פעולה של רמייה ובין פעולה של לצער את החבר ברוחניות?

ההבדל הוא גדול, לצער זה עוד יותר גרוע מלרמות.

שאלה: פחות או יותר מובן איך לשחק ביחסים טובים בקבוצה. מהם אמת ויושר בתוך הקבוצה?

כשתגיעו לזה אז תבינו את ההבדל, אבל אנחנו צריכים להשתוקק לאמת וליושר.

שאלה: מה זה אומר ש"שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'."?

חוץ מהרצון של האדם, כשהאדם מקבל כל מיני השפעות, חוץ מזה נמצא רק הבורא.

תלמיד: ומה זה אומר "מלוא כל הארץ כבודו"?

שכל הנבראים מנוהלים על ידי כוח עליון אחד.

תלמיד: אמרת שאנחנו נמצאים בתוך הבורא. מה זה אומר?

שאין עוד מלבדו, אנחנו נמצאים בתוכו, כמו חלקי הבורא. הוא ממלא אותנו, הוא סובב אותנו והוא מנהל אותנו מכל וכל.

תלמיד: למה אנחנו לא מרגישים אותו?

אלו כבר שאלות אחרות.

שאלה: יש מצבים שבהם אתה פועל מלב נקי, אבל קורה שהתוצאה היא שהחברים מראים לך איזשהו עיוות, איזשהו רוע, ובשלב מסוים של הבירור אתה מבין שזה לא בי, אלא זה הבורא שמראה לי את המצב הזה.

האם באותו הרגע עלי להבין שהבורא מראה לי שהקלקול הזה יכול להיות בי ועלי לבקש את התיקון על זה?

כן.

שאלה: אמרת שצריך לומר את האמת בעשירייה. אם לדוגמה חבר נמצא בירידה ואין לו כוח לקום לשיעור, האם עדיף שיגיד שאין לו כוח לקום לשיעור או שימצא תירוץ?

הוא צריך לדווח לעשירייה על המצב שלו, שהוא לא מסוגל לקום לשיעור. לפחות הוא לא משקר לחברים, הם יודעים על מצבו והם יעשו משהו כדי להעלות לו את החשיבות לשיעור ומחר הוא יקום.

שאלה: האם זה חשוב מבחינת האמת להבדיל בין הרצוי למצוי ואם כן, למה זה חשוב?

אנחנו לא מדברים על זה עכשיו, אנחנו מדברים על אהבה. עד כמה אני חייב להיות ישר עם החבר.

שאלה: יש הבדל בין להגיד את האמת לחבר או לאהוב את החבר כמו את עצמינו?

יש הרבה דרגות באהבה, כתוב שאנחנו צריכים לאהוב את החבר כמו את עצמנו, ובאותה מידה וצורה אנחנו צריכים לאהוב את הבורא. אני, החברים, בעצם את כל המציאות והבורא, חייבים להיות כגוף אחד, כלב אחד. תנסו לקבל את זה ולעשות על זה תרגילים שכך אתם מתייחסים למציאות.

שאלה: אם אנחנו אומרות את מה שאנחנו מרגישות בלב וזה גורם עצבות לחברות אחרות, מה הבחירה שאנחנו צריכות לעשות? האם זה יהיה עניין של כוונה?

אנחנו צריכים לבדוק את עצמינו ולהמשיך להראות לכולם את האהבה.

שאלה: כתוב בקטע שקראנו שאם האדם מרגיל את עצמו לומר את האמת זה יביא לו תועלת לגבי הקב"ה. למה הכוונה?

שהוא גם לא יוכל לשקר לבורא.

קריין: קטע 16, החפץ חיים אומר,

"אימתי מוצאת הבריאה חן בעיני הקב"ה, בזמן שכלל ישראל אגודים יחד ואין ביניהם שום קנאה ושנאה ותחרות, וכל אחד חושב בתקנת וטובת חבירו, ואז הקב"ה שמח בבריאתו, ועל זה נאמר ישמח ה' במעשיו. ובדרך רמז נוכל לבאר בזה את הכתוב "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", רוצה לומר, אם תהיה אוהב לרעך כמוך, אז אני ה' בתוככם ואוהב אני את שניכם." 

(רבי ישראל מאיר הכהן "החפץ חיים". זכור למרים, פרק יא)

במידה שאנחנו אוהבים את הזולת, הבורא יכול להראות לנו את אהבתו ואז נרגיש שאנחנו קשורים אליו ומתייחסים זה לזה באהבה.

שאלה: אנחנו מתחברות לא רק בעשיריות אלא גם בקבוצות ההפצה שלנו. אם אנחנו מגלות שקר בקבוצת ההפצה איך להתנהג?

בכל זאת להראות אהבה.

תלמידה: כלומר לא להגיד בפנים לחברה שאני יודעת שהיא משקרת.

בשום אופן לא, איפה זה נאמר שאת אומרת לי דברים כאלה? את צריכה בכל זאת להראות אהבה.

שאלה: היום בשיעור הבוקר הבורא נתן לי מתנה לכתוב שירה והרגשתי שזה בהשפעה אבל האגו שלי חיכה לפירגון כלשהו מהעשירייה, איך לבנות את זה נכון?

זה לא משנה אם משבחים אותך, העיקר שתשני את היחס כלפיהן ליותר ויותר טוב.

שאלה: ישנן הרבה שאלות לגבי השקר. כשאני משקרת זה אומר שפרעה מדבר מגרוני וכשאני מדברת אמת אז זה קולו של הבורא שעובר דרכי?

אני לא יודע, הכול פילוסופיה. את צריכה פשוט לנסות לתאר לעצמך מה זה אומר לאהוב את הקבוצה שלך ולהתייחס אליהם בהתאם ולא צריך עוד כלום מעבר לזה.

שאלה: לאחר הכנס אחת החברות שלנו עברה איזו טראומה והיא נמצאת בבית החולים, מה עלינו להבין בעקבות זה עליה?

לגלות כלפיה מקסימום אהבה ולבקש ממנה לעשות כלפיכן אותו הדבר ותראו כמה מהר היא תצא מהמצבים הקשים ביותר.

שאלה: ברור שלא צריך לשקר, אבל אפשר לומר כמו לילדים את האמת בהתאם לרמת ההתפתחות או לרמת הסיטואציה?

יכול להיות, אבל בכל זאת צריך לומר אמת.

שאלה: בקטע 15 שקראנו כתוב על שניים, אני ובורא. בקטע 16 כתוב על שלושה, הבורא ועוד שניים. מה ההבדל מבחינת העבודה?

הכול כאחד. זה מה שאני צריך לתאר לעצמי.

תלמיד: היחס הזה נכון לגבי כל המצבים?

לכל המצבים.

קריין: קטע הבא, 17.

קטע 17 יהיה קטע מתוך מכתב שכתב מישהו לבעל הסולם ואת התשובה שענה לו בעל הסולם. נקריא קודם הקדמה קצרה ואחר כך את השאלה ואת תשובת בעל הסולם.

הקדמה:

"אגרת ע' משנת תרצ"ג [1933] - למ.ל. פתח תקוה. אגרת זו כתב הרב (בעל הסולם) כמענה לשאלה שנשלחה אליו בעקבות פרסום מאמר "מתן תורה", בו הוא מרחיב בכך שמצוות ואהבת לרעך כמוך היא כלל התורה, ועניינה הוא שאדם ידאג לתועלת חברו לא פחות משדואג לתועלת עצמו. שולח השאלה לא הכיר כלל את הרב, אלא שנתקל במאמרו זה. השאלה הועתקה ע"י הרב ותחתיה כתב את תשובתו, ונראה לפי צורת הכתיבה שהכין אותה במחשבה לפרסמה בקונטרסים הבאים."

נוסח השאלה: 

"...אם עיקר התורה לדאוג בעד אנשים ולא יותר, למה כל התורה והמחברים התלמוד והפוסקים כמעט שאינם מדברים כלל מזה, וכי כולם הניחו את העיקר ועסקו רק בטפלים. ולדעתי כל דבריו בדבר ההוא הם בניגוד לכל הדת המקובל בישראל וכמו שנתפשט בינינו, ולדעתי כח הדרוש הזה, הוא בנין חדש ושיטה חדשה, אשר המציא על דעת עצמו. כתבתי כמובן רק את דעתי."

נאום מ.ל. פתח תקוה 

קריין: כך כותב האדם לבעל הסולם.

כן, אבל מ. ל. זה לא מיכאל לייטמן.

קריין: תשובת בעל הסולם.

תשובה:

"כנראה שלא עיין כל צרכו בדברי, כי כתבתי רק שהיה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך, מעת עשיית העגל נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה', ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ, גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצוה העיקרית הזאת. אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות, אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה להם עצה אחרת. ואולי על זה כיוונו חז"ל, שהקשו על חורבן בית שני, שלא היה שם עבודה זרה והיה בקיאים בתורה, ומאי טעמא אחרבה [ועל מה נחרב?], ואמרו בשביל שנאת חינם. יכול להיות שהכונה, על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה שהוא "ואהבת לרעך כמוך"." 

(בעל הסולם. אגרת ס')

שאלה: מה עליי לעשות אם חבר שלי כל הזמן אומר דברים פוגעניים או לא נעימים בקבוצה וגורם לאי נעימות לקבוצה, מה עושים במצב כזה?

אסור לדבר כך בקבוצה, לכן או שהוא יבין את החטא שלו או שצריך להוציא אותו מהקבוצה. אם הוא מקלקל לנו את הדרך אז לא צריך לסבול. אין מצווה לסבול אנשים שרוצים להפריע לנו. אנחנו צריכים לדבר רק על הקשר, על אהבה, חיבור, התקרבות, רק על זה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לשקר כדי לגרום לחבר להגיע לשיעור הבוקר?

אלה שאלות שאין להן סוף. אם זה לטובת החבר ולא נגד הדרך שלנו, מותר. אבל אני לא יודע איזה שקר אתה אומר, מה יש לך להגיד לו? שנלמד משהו חשוב? כל הזמן אנחנו לומדים משהו חשוב. מה אתה יכול להגיד? תן לי דוגמה.

תלמיד: כדי להגביר את החשיבות של השיעור בעיני החבר, אני אומר לו שבלעדיך אנחנו לא שלמים, אנחנו לא יכולים להיות בשיעור בצורה כזאת.

זה בסדר גמור. כך אתה יכול להגיד לכל חבר וחבר, שבלי החבר שיחסר בשיעור ודאי שאנחנו לא שלמים. מצוין.

שאלה: היום אמרת שיש חברים שלומדים 20, 30 וגם 40 שנה אך לא מתקדמים. איך להיות במצב של "איש את רעהו יעזורו"?

תנסו לעזור זה לזה, לתת דוגמאות איך לומדים בצוותא, באהבה, בחיבור וכמה אנחנו דואגים שבחיבור בינינו נתחיל להרגיש את הכוח העליון ונתכלל בו.

שאלה: בזמננו, שכל האנושות כל כך התרחקה מהאמת, מהי התקווה שאת האמת שלנו, את השיטה של בעל הסולם, יקבלו כחוכמת אמת כמו שקיבלו אותה בעבר בזמן האר"י ומיד היו מתבטלים, האם זה בכלל אפשרי?

אני חושב שבמיוחד הזמנים האלה כיום מתאימים ביותר ואנחנו נראה את זה.

שאלה: יש הרגשה שהשקר שעליו אנחנו מדברים מכסה על הבושה. אנחנו כל הזמן מנסים לכסות משהו בשקר. כפי שאני מרגישה על עצמי, כשאותה בושה נגלית היא לפעמים נגלית בכזאת עוצמה שהיא יכולה להרוס אותך. איך מתוך זה שאני מגלה את הבושה אפשר להגיע לאהבה?

תמשיכי לגלות את הבושה ותראי איזו אהבה תפרח מתוך זה. לא להיכנס לפילוסופיות.

תלמידה: זה לא פשוט.

עליך להרגיש פחות.

שאלה: הקבלה מלמדת אותנו שאנחנו חיים בעולם שונה מהמציאות. האם הבורא ברא עולם אחר? מה המטרה של כל זה?

המטרה היא שמתוך התכונות שלנו, מתוך העולם האגואיסטי, המסריח, נוכל להגיע דווקא לתכונות של אהבה, חיבור, נקיות, וכך נגלה את הבורא ונידבק בו.

שאלה: במאמר הזה מדובר על כך שישראל לא יכלו לעסוק במהות התורה. מה הפריע להם? למה הם לא יכלו?

כיוון שהם לא רצו לעסוק באהבה, בקשר הדדי, בהתקרבות. לכן כך השאירו את הכול, ובמקום זה התחילו לעסוק בכל מיני פעולות אחרות שעליהן כתוב בתורה שאנחנו צריכים לקיים אותן בצורה רוחנית, ואילו והם התחילו לקיים את הכול בצורה פיזית, גשמית.

תלמידה: ואם הם ישראל, אז בכל זאת הייתה להם הארה, נקודה שלב שמרמזת איפה האמת ואיפה השקר.

כן, היא קצת מאירה. לכן באלו שזה קצת האיר, הם הפכו למקובלים, אבל הם בודדים בהשוואה לאלפים ולמיליונים שכל זה לא האיר להם. עד היום זה כך ואין מה לעשות עם זה.

שאלה: בקשר למה שאמרת שאנחנו בתוך הבורא. מנקודת המבט שאנחנו נמצאים בתוך הבורא כמו עובר, האם אנחנו לא נולדים כי אנחנו שונאים ומשקרים זה לזה?

נכון.

קריין: נוסח השאלה. 17.

נוסח השאלה: 

"...אם עיקר התורה לדאוג בעד אנשים ולא יותר, למה כל התורה והמחברים התלמוד והפוסקים כמעט שאינם מדברים כלל מזה, וכי כולם הניחו את העיקר ועסקו רק בטפלים. ולדעתי כל דבריו בדבר ההוא הם בניגוד לכל הדת המקובל בישראל וכמו שנתפשט בינינו, ולדעתי כח הדרוש הזה, הוא בנין חדש ושיטה חדשה, אשר המציא על דעת עצמו. כתבתי כמובן רק את דעתי."

נאום מ.ל. פתח תקוה 

כאן כותב אדם לבעל הסולם. והתשובה שכותב על זה בעל הסולם.

נוסח השאלה:

"...אם עיקר התורה", את זה שואל מישהו, "לדאוג בעד אנשים ולא יותר, למה כל התורה והמחברים התלמוד והפוסקים כמעט שאינם מדברים כלל מזה," מה הוא אומר? "האם אתה אומר שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה? יכול להיות שזה גם נכון ויש כזאת מצווה בתורה, אבל יש חוץ מזה עוד תרי"ג מצוות, מה איתן?". "וכי כולם הניחו את העיקר ועסקו רק בטפלים." בדברים משניים. "ולדעתי כל דבריו בדבר ההוא הם בניגוד לכל הדת המקובל בישראל וכמו שנתפשט בינינו," זה מה שאנחנו שומעים עד היום לפעמים, שהעיקר הוא תורה ומצוות ולא "ואהבת לרעך כמוך", אומנם גם זה דבר עיקרי, אבל מגיעים לזה דרך קיום גשמי של התורה. "ולדעתי כח הדרוש הזה, הוא בנין חדש ושיטה חדשה, אשר המציא על דעת עצמו."

נאום מ.ל. פתח תקוה 

קריין: תשובת בעל הסולם.

תשובה:

"כנראה שלא עיין כל צרכו בדברי, כי כתבתי רק שהיה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך, מעת עשיית העגל נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה', ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ, גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצוה העיקרית הזאת". של אהבת הזולת. "אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות, אף על פי שהניחו את העיקר", "ואהבת לרעך כמוך", "כי לא היה להם עצה אחרת. ואולי על זה כיוונו חז"ל, שהקשו על חורבן בית שני, שלא היה שם עבודה זרה והיה בקיאים בתורה, ומאי טעמא אחרבה [ועל מה נחרב?], ואמרו בשביל שנאת חינם. יכול להיות שהכונה, על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה שהוא "ואהבת לרעך כמוך"." 

(בעל הסולם. אגרת ס')

שאלה: יוצא לי לדבר לאחרונה עם יהודים מתונים. וכשאתה מספר להם על עניין האחדות, הם אומרים, "איפה הייתה אחדות?", גם כשאתה מצביע על הר סיני, הם בעצמם אומרים, "ומיד לאחר מכן היה חטא העגל". איך אנחנו יכולים לחזור לנושא האחדות שהיה קיים לשבריר שניה בכל ההיסטוריה היהודית, ולהגיד שעל זה בנוי הכול ולזה צריך לחזור? זה נשמע רחוק מהמציאות.

מה הם ממליצים לעשות?

תלמיד: בדרך כלל התשובות שאני מקבל מתחלקות לשתיים שלוש תשובות. יש שאומרים, "אין מה לעשות, זה גורלנו להיות זה כנגד זה, כך הם היהודים, זה גם כוחנו, אנחנו מתפלפלים, אנחנו נלחמים. צריך פשוט לנהל את זה כמו שצריך כדי שזה לא יתפוצץ". זו תשובה אחת. ותשובה שניה, "אולי צריך לדבר". אבל יש כל כך הרבה שלא רוצים לדבר לכן גם קשה לעשות את זה. אין להם ממש תשובה.

לי זה ברור.

תלמיד: והאחרון שדיברתי אתו אמר, "צריך אולי איזו סיבה עליונה". אבל מהי הסיבה העליונה? כי ברגע שאתה אומר אלוהים או כוח עליון איבדת חצי מהאנשים. זה מין משחק כזה שאתה לא רואה איך אתה יכול לחבר את הקצוות.

כן. המצב הוא קשה.

תלמיד: ממש.

אל תגיד "ממש", עדיין לא, אנחנו עוד לא מתקרבים לגמר התיקון, כי לפני גמר התיקון יעמדו הדברים האלה בצורה חדה זה כנגד זה, בצורה שאי אפשר יהיה לסבול. איך הבורא ינהל את זה אני לא יודע. זה פשוט צירוף בין דברים הפוכים הכי גדולים שיש בטבע הרוחני. אני כבר לא מדבר על גשמי, גשמי זה שטויות לעומת הטבע הרוחני. ששני הכוחות האלה, כוח השנאה וכוח האהבה, יעמדו זה כנגד זה, פחד לחשוב מה יהיה. אבל בכל זאת צריכים לדבר על זה, כי יכול להיות שאנחנו, וכך כתוב, כן יכולים לרכך את המצב ובעזרת התפילות שלנו להגיע למצב שזה יסתדר, שהבורא כן יעשה את התיקון, יקרב בינינו.

תלמיד: האם עלינו לא לשאוף להביא לחיבור הקצוות?

אנחנו צריכים לשאוף לזה, אבל האם אנחנו באמת מסוגלים בעצמנו? ודאי שלא.

תלמיד: בשאיפה לחיבור הקצוות, בהעלאת התפילה, האם המטרה שלנו היא רק להחזיק את העניינים שלא יגיעו לאיזשהו פיצוץ?

אנחנו חייבים ללכת עד הסוף ככל שאנחנו יכולים. זה עוד רחוק מאוד מתיקון ומגמר התיקון, אבל נלך על זה ככל האפשר. גם שכרינו בזה הוא גדול מאוד, כי אנחנו לפחות מבינים, לומדים ובמשהו כן רוצים שזה יקרה.

(סוף השיעור)