שיעור בוקר 13.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 183, אותיות פ"ו-צ'

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה", אות פ"ו, כותרת "ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק", עמ' 183.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ו

"דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק."

אני לא רואה שיש מה להוסיף. הוא נותן הגדרות - חולם, שורוק, חיריק, שהם ג' נקודות, שנקראים גם "ראש", "תוך", "סוף". נראה מה הוא עושה איתן הלאה, למה הוא צריך להכניס לנו את הידיעות האלה ומה אנחנו נעשה עם זה.

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

שאלה: אנחנו לומדים שהכניסה של האורות לכלים היא של טעמים, ופה הוא כותב על נקודות שמתלבשות בכלים. למה דווקא נקודות?

כי בטעמים אין עדיין אורות וכלים ברורים, זו רק כניסת האור מהראש לתוך הכלים, אין בזה עדיין הבחנות. מה שאין כן נקודות, אלו כבר אורות שהיו צריכים להתפשט לתוך הכלי, לתוך הגוף, והגוף התנגד להם, בירר אותם ומיין אותם, ולכן כל אותם אורות שבאים עכשיו מתוך גוף הפרצוף הם כבר אורות שהיו בחיבור עם ראש, תוך, סוף, ולכן אנחנו יכולים לדבר עליהם.

תלמיד: במה שקראנו יש כמו שני תפקידים, לנענע ולהתלבש, מה זה אומר לנענע ומה זה אומר להתלבש?

לנענע זה אומר שהוא מחייה אותם. האור מגיע לכלי ומחייה אותו, מנענע אותו, מתחיל לעורר אותו לפעולות.

תלמיד: הוא כותב גם שהאור מתלבש. מה ההבדל בין לתת חיות וממש להתלבש?

האור מתלבש בכלי, זאת אומרת שיש התאמה וקשר בין האור לכלי, שלכלי, לפחות בחלקו, יש אותן התכונות כמו לאור, וכך הם מתחילים להתקשר ביניהם. זה נקרא שהאור מתלבש בתוך הכלי.

תלמיד: קצת קשה להבין שזה האור שמסתלק וכבר עבר את ההתנגדות של הכלי.

אות פ"ז, אני קורא. "וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג" דא"ק. "והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות," על ידי האור שבא כך הם משיגים את הכלים והאורות. "כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

שאלה: הנקודות שהוא כותב עליהן פה - חולם, שורוק, חיריק, האם אלו אותן נקודות של טנת"א - טעמים, נקודות, תגין, אותיות?

טעמים, נקודות, תגין ואותיות הם טנת"א.

תלמיד: האם הנקודות של טנת"א אלו אותן הנקודות שהן חולם, שורוק, חיריק, או שאלו שתי תופעות?

לא. חולם, שורוק, חיריק, הם ג' סוגי נקודות שמתפשטות בראש, תוך, סוף.

תלמיד: לנקודות שבטנת"א קוראים נקודות ולנקודות כאן קוראים נקודות. האם יש קשר ביניהם, באופי שלהם, בסגנון שלהם?

תיכף נראה.

תלמיד: אנחנו אומרים שנקודות של טנת"א הן רשימות. פה הוא כותב שנקודות חולם, שורוק, חיריק, הם אורות. כלומר זו פעולה אחרת, אופי אחר, ובכל זאת לאלה ולאלה קוראים נקודות. מכאן השאלה.

כי גם אלה אורות וגם אלה אורות.

תלמיד: הנקודות בטנת"א הן נקודות של הסתלקות, רשימות שנשארות בכלי, ופה אלו נקודות שהן אורות שנכנסים לתוך הכלי ומנענעים אותו.

כן.

תלמיד: האם יש קשר ביניהם או אין קשר ביניהם?

נראה. שאלות נכונות.

אות פ"ח

"וכבר ידעת שהזו"ן דא"ק האירו את אור החדש הזה לע"ס דנקודים, דרך ב' מקומות: דרך הטבור האיר לכתר דנקודים, ודרך היסוד האיר לאו"א דנקודים. ותדע, שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם. והוא מטעם, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, דראש הנקודים (כנ"ל באות ע"ד), וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו מתפשט באותיות עצמם. וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק דהיינו ו עם נקודה, וּ, שהיא עומדת תוך שורת האותיות, והטעם, כי הארה זו מגיעה לאו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, שאורותיה מתפשטים גם לגוף, שהם הז"ת דנקודים הנק' אותיות, וע"כ נמצא נקודת השורק תוך שורת האותיות."

שאלה: איך אור מאיר דרך היסוד? הרי אין קשר בין ס"ג ליסוד.

כלומר, למה זה מגיע דרך גלגלתא? כי כל האורות עוברים דרך גלגלתא.

תלמיד: אבל דרך טבור זה באופן ישיר.

לא, אין דבר כזה שדרך טבור זה ישיר, אין קשר. הקשר הוא תמיד מאינסוף למקום שהוא צריך. תמיד זה כך.

שאלה: מה זה שכתוב "הארת הטבור", ומה זה שכתוב "הארת היסוד"? מה ההבדל ביניהן?

ההבדל הוא איזה אור מקבל התחתון מהעליון, או מיסוד או מטבור.

שאלה: הוא כותב שזו הארת ע"ב ס"ג, והוא גם כותב שזה מגיע דרך חלקים של א"ק, זאת אומרת פעם דרך היסוד ופעם דרך הטבור. א"ק הוא מעל ע"ב ס"ג, כלומר השתלשלות האורות היא א"ק ואחר כך ע"ב. אז איך אור ע"ב ס"ג מגיע דרך פרצוף שמעליו, דרך גלגלתא?

קודם כל, כל האורות מגיעים מאינסוף.

שאלה: מגיעים מאינסוף ועוברים למטה, האור מגיע לגלגלתא, עובר לע"ב ואחר כך לס"ג. אז איך זה קורה שאור שהוא ע"ב חוזר חזרה ונכנס דרך גלגלתא? כי ע"ב נמצא מעל הטבור, איך הוא יעביר אור ליסוד של גלגלתא?

אני לא כל כך מבין אותך, אבל אין שום בעיה להעביר לע"ב אור למטה מטבור. יש בעיה למטה מטבור לקבל את האורות האלה, כי צריכים לבדוק אותם ולעשות עליהם זיווג, אבל בעצם כולם מעבירים אור מאינסוף.

שאלה: יש קומת הטעמים וקומת הנקודות לכל פרצוף, האם קומת נקודות דע"ב היא זו שמתפשטת ומאירה לנקודים?

קומת נקודות דע"ב לא יכולה להאיר למטה מטבור, ע"ב לא מתפשט למטה מטבור.

תלמיד: אבל מה שמתפשט זה אור חכמה.

בגלל זה הוא לא יכול להתפשט.

תלמיד: אבל למדנו עכשיו שהוא מאיר דרך הטבור, הוא מאיר דרך היסוד.

זה כבר משהו אחר. הוא מאיר, אבל לא שהוא מתפשט בעצמו.

תלמיד: מה ההבדל?

ההבדל הוא שזה או אור חכמה או הארת חכמה מלמעלה.

תלמיד: מה שיש לנו פה זו הארת חכמה שיורדת.

כן.

תלמיד: נקודות חולם, שורוק, חיריק, הם המקום שעליו הוא מתלבש.

כן. ראש, תוך סוף.

שאלה: האם אפשר להגיד שהארת חכמה היא כמו השראה ולא שהיא עוברת ישירות דרך סדר המדרגה אלא משפיעה מבחוץ?

איך היא משפיעה מבחוץ?

תלמיד: אני לא יודע אם זו הדוגמה הנכונה, אבל כמו שיש שדה מגנטי שמשפיע בלי קשר ישיר כזה.

זה לא הולך כך. צריך להיות עליון, תחתון, סדר של קשר ביניהם, רשימות.

תלמיד: אז איך להסתכל נכון? כי האור כן מתפשט מתחת לטבור ומגיע עד לפרסה.

האור מתפשט בכל מקום, השאלה על ידי איזה חוקים, איזה חוקיות יש שם שהאור יכול להתפשט למטה מטבור.

תלמיד: כשהוא כותב שזה דרך טבור, דרך יסוד, האם זה אומר על איזה כלים נמצאים עכשיו בהתקשרות עם אור אינסוף?

כן.

שאלה: יש כאן שאלה שחוזרת, למה זה נקרא נקודות. הרי אלו אורות שמתפשטים ממעלה למטה, אור ע"ב ס"ג.

כי המקור שלהם הוא מזה שהתחיל הפרצוף להזדכך, ואז יוצאות נקודות.

תלמיד: והוא גם נותן דוגמה, הוא מצייר ציור, שחולם זו נקודה מעל הכלי, שורוק בתוך הכלי, חיריק מתחת לכלי. מה הממשמעות של הנקודות האלה?

המשמעות היא שהנקודות הן אורות שיוצאים בזמן הסתלקות הפרצוף.

תלמיד: אבל למה הם מסומלים כנקודה ממש?

זו הסתלקות של הפרצוף ולא נשאר ממנו כלום חוץ מנקודת אור.

תלמיד: כשהס"ג עצמו מזדכך, אז יורד האור של הנקודות למטה והוא בעצם גורם לצמצום ב', נכון?

כן.

תלמיד: ואחר כך מתפשט על רשימות ב'/א' מצומצמות ועל ד'/ג' לא מצומצמות. למה כשהוא אחר כך מתפשט זה נקרא נקודות? בזמן הזדככות ס"ג ברור שהן נקודות.

כי שם זה המקור שלהם, ולכן ממשיכים לקרוא להן נקודות. זה מה שאני יכול להגיד.

אות פ"ח

"וכבר ידעת שהזו"ן דא"ק האירו את אור החדש הזה לע"ס דנקודים, דרך ב' מקומות: דרך הטבור האיר לכתר דנקודים, ודרך היסוד האיר לאו"א דנקודים. ותדע, שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם. והוא מטעם, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, דראש הנקודים (כנ"ל באות ע"ד), וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו מתפשט באותיות עצמם. וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק דהיינו ו עם נקודה, וּ, שהיא עומדת תוך שורת האותיות, והטעם, כי הארה זו מגיעה לאו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, שאורותיה מתפשטים גם לגוף, שהם הז"ת דנקודים הנק' אותיות, וע"כ נמצא נקודת השורק תוך שורת האותיות."

שאלה: מה המשמעות של הנקודות שהן אור שממלא, נגיד חולם מעל האותיות, שורוק בתוך האותיות, אבל הוא לא ממלא את האותיות עצמן?

זו הארה. זה לא אור שמגיע כאור פנימי וממלא את האותיות, אלא אלו אורות שמאירים מלמעלה, מלמטה, לכן זה נקרא שהם מנענעים את האותיות.

תלמיד: מה זה אומר שמנענעים?

מכניסים אותם לתנועה מסוימת.

שאלה: האם זה נכון שחולם הוא הארה מלמעלה, יש תענוג כזה, ושורוק זה האופן שבו אתה תרגיש את התענוג הזה, וההבדל בין שתי הארות האלה זה הכלי?

עוד נברר, אבל במה שאתה אומר יש משהו.

אות פ"ט

"והנה נתבארו היטב החולם והשורק, אשר הארת אור חדש דרך הטבור המוריד ה"ת מנקבי עינים דכתר לפה, ומעלה בחזרה האח"פ דכתר, הוא סוד נקודת החולם שממעל לאותיות. והארת אור חדש דרך היסוד המוריד ה"ת מנקבי עינים דאו"א לפה שלהם, ומשיב להם את האח"פ, ה"ס נקודת השורק שבתוך האותיות, מטעם שמוחין אלו באים גם בז"ת דנקודים הנק' אותיות."

אות צ'

"וסוד החירק, הוא בחינת האור חדש, שהז"ת עצמם מקבלים מאו"א, להוריד בחינת ה"ת המסיימת, העומדת בחזה שלהם, אל מקום סיום רגלי א"ק, שעי"ז חוזרים אליהם האח"פ שלהם, שהם הכלים שמחזה ולמטה שנעשו למקום בי"ע, אשר אז יוחזרו הבי"ע להיות כמו אצילות. אמנם הז"ת דנקודים לא יכלו להוריד הה"ת מהחזה, ולבטל לגמרי את הצמצום ב', והפרסא, והמקום בי"ע, כי בעת שהמשיכו האור לבי"ע, נשברו תיכף כל הכלים דז"ת. כי כח ה"ת המסיימת העומדת בפרסא היה מעורב בכלים האלו, והיה האור מוכרח תיכף להסתלק משם, והכלים נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. ונשברו גם הכלים דפנים שלהם העומדים למעלה מפרסא, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה, כי גם מהם נסתלק כל האור ונשברו ומתו ונפלו לבי"ע, וזה היה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים לגוף אחד."

שאלה: האם כשאור ע"ב ס"ג מגיע לכתר הוא נקרא חולם, וכשהוא עובר לאבא ואמא הוא נקרא שורוק, ואז למטה הוא נקרא חיריק, כלומר זה אותו אור שמשנים את השם שלו?

אפשר להגיד. עוד נראה אחר כך.

שאלה: האור כשמגיע לפרסא, הוא כותב שיש שם צמצום ב'. אז למה צמצום ב' לא דוחה אותו ושומר על הכלים שלא יישברו?

אני לא מבין.

שאלה: בשביל מה יש שם צמצום ב' אם הוא לא פועל, אם אפשר לשבור אותו? אולי נקרא שוב, כי הוא גם כותב שהוא לא יכול היה לבטל לגמרי את צמצום ב', כאילו הוא קיים שם, אבל הוא פשוט לא מתפקד.

אות צ'

"וסוד החירק, הוא בחינת האור חדש, שהז"ת עצמם מקבלים מאו"א, להוריד בחינת ה"ת המסיימת, העומדת בחזה שלהם, אל מקום סיום רגלי א"ק, שעי"ז חוזרים אליהם האח"פ שלהם, שהם הכלים שמחזה ולמטה שנעשו למקום בי"ע, אשר אז יוחזרו הבי"ע להיות כמו אצילות. אמנם הז"ת דנקודים לא יכלו להוריד הה"ת מהחזה, ולבטל לגמרי את הצמצום ב', והפרסא, והמקום בי"ע, כי בעת שהמשיכו האור לבי"ע, נשברו תיכף כל הכלים דז"ת. כי כח ה"ת המסיימת העומדת בפרסא היה מעורב בכלים האלו, והיה האור מוכרח תיכף להסתלק משם, והכלים נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. ונשברו גם הכלים דפנים שלהם העומדים למעלה מפרסא, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה, כי גם מהם נסתלק כל האור ונשברו ומתו ונפלו לבי"ע, וזה היה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים לגוף אחד."

שאלה: האם צמצום ב' פועל פה?

כן.

תלמיד: במה?

מה זאת אומרת במה פועל צמצום ב'?

תלמיד: צמצום ב' אמור למנוע ירידה של האורות למטה מחזה.

כן.

שאלה: והוא לא מצליח לעשות את זה, הכלים נשברים.

שאלה: אם אני מבין את השאלה, בצמצום ב' נולד משהו חדש, פרסא, שם יושב מסך שאמור לדחות את האור שעובר דרכו. מה קרה שעכשיו בא אור לשם והפרסא כאילו לא מתפקדת, לא דוחה את האור, אלא היא נשברת?

מה צמצום ב' עשה?

תלמיד: הוא מוליד את הפרסא, ובפרסא יש מסך שאמור לדחות את האור שמנסה לעבור דרכו. עכשיו בהארה השלישית, בהארת החיריק, מגיע אור ע"ב ס"ג לפרסא ובמקום לדחות אותו, שזה התפקיד שלה, היא נשברת. למה?

כי היא לא שמרה על עצמה.

תלמיד: מה זה אומר?

היא קיבלה את האור וחשבה שהיא מקבלת על מנת להשפיע ויצא שזה על מנת לקבל, כי מתחת לפרסא היו כלים דקבלה.

שאלה: איפה מורגש שזה בעל מנת לקבל?

בינתיים זה לא מורגש.

תלמיד: עד הפרסא הוא עוד בטוח שהוא הולך להשפיע.

כן, כי שם הכלים עצמם כאלה.

תלמיד: ולכן הוא יורד מתחת לפרסא ופתאום מגלה שהוא בעצם עכשיו על מנת לקבל.

כן.

שאלה: לצמצום ב' יש אופי אחר מצמצום א', זה לא שיש עכשיו מסך דגוף ששולט על הכול כמו נגיד בגלגלתא, אלא חלק מהכלים נותקו מהגוף, זה צמצום ב'.

כן.

תלמיד: וברגע שהוא צרף את הכלים שנפלו בחזרה, אז נשבר צמצום ב', כל מה שקורה אחרי כן נמשך מזה?

כן.

תלמיד: אז זה העניין, שהוא פשוט צרף אליו את האח"פ?

כן.

שאלה: זו גם שאלה שחוזרת כל הזמן. כי צמצום א' ברגע שהוא התקבל, זהו. נגמר. אין יותר שום עוררין על זה.

כן.

תלמיד: צמצום ב' התקבל, אבל אחר כך פתאום יש גדלות בכתר, זאת אומרת שכן אפשר להשתמש בכלים דאח"פ. גדלות באבא ואימא. למה בכלל יש אפשרות כזאת? הרי יש צמצום. צמצום זה אי שימוש באח"פ. למה פתאום כן משתמשים בכתר ובאבא ואימא באח"פ?

כי יש תנאים נוספים שאפשר כביכול לעקוף את האיסור הזה.

תלמיד: מאיפה באה אפשרות בכלל לעקוף איסור? צמצום זה צמצום. צמצום א', אף אחד לא עוקף אותו. איך פתאום יש אפשרות לעקוף את צמצום ב'?

איך? מה עושים בצמצום ב'?

תלמיד: מגיע אור לכתר ואז, לא יודע למה, אבל כתר משתמש באח"פ שלו. למה צמצום ב' הוא לא כזה חזק שאומר, "אין שימוש באח"פ. התקבלה החלטה, גמרנו. אין על זה עוררין". זאת בעצם השאלה.

בסדר.

שאלה: צמצום ב' זה על הארת חכמה כי על אור חסדים אין שום צמצומים. נכון?

נכון.

שאלה: איפה הראש של הפעולה הזאת של ההתפשטות?

בס"ג.

תלמיד: הראש הוא בס"ג? ולמה החשבון שם לא מדויק? מה גרם לחשבון לא להיות נכון?

מה גרם לחשבון שנעשתה טעות? העניין הוא שלא היו להם רשימות מדויקות על האח"פ.

תלמיד: למה?

יש כמה תירוצים. התירוץ הכללי - הבורא רוצה שתהיה שבירה. פשוט.

תלמיד: למה זה ברור, כי הבורא רוצה. אבל מה החשבון שם שהיה לא מדויק? העביות? היחס? איזה יחסים היו?

הם לא הרגישו שיש או שיכולה להיות שבירה, כי לפי הכלים שהיו להם בראש הכול הסתדר והיו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. אין רשימות שתהיה שבירה. אחרי השבירה כבר יש רשימות. הרוחניות פועלת לפי הרשימות.

ולכן בלי לטעות אי אפשר להגיע לתיקון. "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". זאת אומרת, אין פעולה נכונה ברצון, זה נקרא "צדיק בארץ", שלא מרגיש את השבירה, "שעשה טוב ולא יחטא". הוא חייב לחטוא ורק אחרי זה הוא מגיע לתיקון. זה הכרחי.

שאלה: אם לחזור לאותו עניין של צמצום ב' ולהסתכל על כל המערכת מבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", האם אפשר להגיד שצמצום ב' לא בא כדי להגן על השבירה, אלא כדי לקיים תנאים שכן תיתכן טעות וכן תקרה שבירה?

ודאי שהכול מכוון לשבירה כי השבירה מגלה את הליקויים שיש במערכת, ואז אפשר לתקן אותם ולמלא בהם אורות.

תלמיד: כי בעצם המטרה גם שבירה בעולמות וגם שבירה בנשמות, כדי להכניס בכוח את הבינה למלכות ותכונת המלכות בתוך הבינה.

כן.

תלמיד: אז יוצא שצמצום ב' בא כדי לקיים את התנאים שתיתכן השבירה.

אבל צמצום ב' יכול להיות רק על ידי שבירה, ושבירה מראש אי אפשר לתכנן כי זה נגד ה"טוב ומיטיב", כביכול. לכן זה פועל בצורה כזאת.

שאלה: מה הכוונה שיש איזשהו אור חדש שמוריד את מקום הזיווג מעיניים לפה? מה קרה שם?

זה אור חדש שהוא יותר חזק מקודם שמגיע כדי להוריד את מקום הזיווג מנקבי עיניים לפה. כי בנקבי עיניים האור הזה היה רק בשילוב בינה ומלכות ובפה הזיווג הוא כביכול על המלכות עצמה.

תלמיד: הוא מגלה אפשרות חדשה לקבל את האורות?

נגיד שכן.

שאלה: זה לא ברור. האור של פרצוף ע"ב דרך פרצוף ס"ג ממלא את פרצוף נקודות דס"ג ואז נראה שאור החיה זו לא טעות, נראה שזה כן תוכנן מראש?

כלפי מי?

תלמיד: כלפי פרצוף נקודות דס"ג. פרצוף ע"ב דרך פרצוף ס"ג מוריד את הגוף שלו לנקודות דס"ג ואור החיה פשוט שובר שם את הכול לרסיסים. אפשר להגיד שזה היה בטעות, אבל זו הייתה פעולה מתוכננת מראש.

בטח. מה השאלה?

תלמיד: פשוט אמרת עכשיו שהם כאילו לא ידעו.

הם לא ידעו, כי עוד לא הייתה פעולה כזאת. הרשימות מפעולה כזאת עדיין לא היו ועכשיו הן כן נמצאות, ובהתאם לזה גם הפעולה תהיה ידועה מראש, יהיו רשימות ממנה.

תלמיד: אנחנו לומדים שהעליון אף פעם לא מעביר אור לתחתון. זאת אומרת, הוא כן מעביר אור לתחתון, אבל רק במידה שבה התחתון מסוגל לקבל.

כן.

תלמיד: ופה יש מצב אחר לגמרי.

יש פה כמה תנאים חדשים.

תלמיד: נקודות דס"ג לא מעלות מ"ן כדי לקבל אור שישבור אותן, הן מעלות בקשה לס"ג.

צריכים לחשוב.

שאלה: שאלה על האזור של הזיווג שיורד מנקבי עיניים לכיוון פה דראש דס"ג. האם אור ע"ב ס"ג מגיע מתוך מ"ן שמעלה התחתון או מתוך זה שלעליון נגלו כלים חדשים והוא רוצה לרדת לתוכם?

העליון שרוצה לרדת למטה חייב אור ע"ב ס"ג כדי לעשות עליהם טיפול.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא בא מתוך מ"ן מהתחתון? המ"ן היה רק למעלה מהפרסה בנקבי עיניים, ומתוך הגילוי הזה העליון רוצה להתפשט.

כן.

תלמיד: שאלה נוספת לגבי הזיווג דפה דס"ג. הזיווג הראשון שהיה בפה דס"ג התפשט עד הטבור, ועכשיו הזיווג שקורה בדיוק באותו מקום מצליח לרדת למטה. מה שונה בין האורות?

מהו הזיווג השני?

תלמיד: כאשר ס"ג מתפשט הוא עושה זיווג ומתפשט עד הטבור דס"ג ואז הוא מתחיל את תהליך הנקודות. ועכשיו בנקודים, אחרי נקודים דקטנות, הוא יורד עוד הפעם לפה דראש דס"ג באותו מקום.

בעולם הנקודים?

תלמיד: לא בעולם הנקודים, בס"ג.

אז נקודות דס"ג, לא נקודים.

תלמיד: יכול להיות שזה לא אותו מקום. עכשיו אנחנו מדברים על כך שיורד הזיווג מגלגלתא עיניים לפה דראש דס"ג. האם פה דראש דס"ג הזה הוא אותו פה דראש דס"ג שקורה בהתפשטות הס"ג? זה אותו מקום?

כן.

תלמיד: אז למה בפעם הקודמת הוא ירד רק עד הטבור ועכשיו הוא יורד מתחת לטבור?

כי נקודות דס"ג הכשירו את המקום ואפשר לרדת יותר למטה.

תלמיד: אלו בעצם הרשימות הנוספות שהוא קיבל, ההבחנות הנוספות?

כן.

תלמיד: האור שמגיע מהטבור לא גרם לשבירה וההארה שהגיעה מהיסוד כן גרמה לשבירה כי היא נמצאת כאילו מתחת לפרסה והיסוד של גלגלתא נמצא מתחת לפרסה ושם נמצאים הכלים שהוא מנסה לחשוף?

נגיד, כן.

תלמיד: אז בהמשך צריכה להיות גם הארת המלכות שתגיע לכלים יותר עמוקים?

לא. הארת המלכות לא שייכת לזה.

תלמיד: לא התעוררו כלים יותר נמוכים מהארת היסוד?

כן, אבל זה לא שייך להארת המלכות.

תלמיד: אותה הארת היסוד היא בעצם זאת שגורמת לאבא ואימא להוריד את האור מתחת לפרסה?

אנחנו צריכים לעבור על הדברים האלה מההתחלה ועד הסוף, זאת אומרת מנקודות דס"ג והלאה, כולל שבירה, כי כל התהליך הזה לא מובן לנו. נשתדל לעשות את זה מחר, אבל ביסודיות.

(סוף השיעור)