סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 23.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם". עמ' 411. מאמר "השלום"
קריין: "ואלה הם דברי רבי עקיבא: "הפנקס פתוח, והיד כותבת".
כי כל מצב אשר, איזה דור נתון בו, מדומה כמו פנקס. וכל עושי רשע, מדומים כמו ידים כותבות. כי כל רשעה ורשעה, נחקקת ונרשמת בהפנקס, עד שמתקבצות לידי חשבון, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מהרסים מצב הרע הזה, ומסתדרים תחת מצב יותר רצוי, כמבואר.
הרי, אשר כל מעשה ומעשה, בא בחשבון, ונרשמים בהפנקס. דהיינו, בהמצב, כאמור.
ואומר: "כל הרוצה ללות יבא וילוה".
כלומר, מי שמאמין, שאין עולם הזה, בבחינת חנות פתוחה, על הפקר בלי בעל בית. אלא, שיש כאן בעל הבית חנוני, עומד בחנותו, ותובע מכל לוקח, שיתן לו את מחיר הרצוי, בשביל הסחורה, שלוקח מהחנות. דהיינו, שישתדל בעבודתו ית', במשך זמן כלכלתו מאותה החנות, באופן הרצוי ובטוח, להגיע למטרת הבריאה, כחפצו ית'.
והנה, אדם כזה, נבחן, אשר הוא "רוצה ללות". כלומר, עוד בטרם שהוא פושט את ידו, ליקח מה מעולם הזה, שהוא החנות, הרי הוא נוטל זה מבחינת הלואה, על מנת לשלם מחירו הקצוב. דהיינו, שמקבל על עצמו, לעבוד ולהגיע למטרתו ית', במשך ימי כלכלתו מהחנות. באופן, שמבטיח נאמנה, ליפרע את חובו. דהיינו, על ידי ביאתו אל המטרה הרצויה. ועל כן, הוא מכונה בשם "הרוצה ללות". דהיינו, שמשתעבד לפרוע ולשלם.
ומצייר לנו רבי עקיבא, ב' סוגי אנשים:
סוג האחד, הם מבחינת "חנות פתוחה", שחושבים את עולם הזה, כמו חנות פתוחה, בלי שום בעל הבית חנוני. ועליהם אומר: "הפנקס פתוח, והיד כותבת". דהיינו, אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים, כמבואר לעיל." ברצון ובמחשבה. כל רצון וכל מחשבה נרשמים שם ומקבלים בהתאם לזה תיקון. "שזהו ע"י חוק ההתפתחות, המוטבע בהבריאה בעל כרחה של האנושיות." או לטוב או לרע. כל פעם התגובה בהתאם למחשבות ומעשים של האדם. "אשר מעשי הרשעים, בעצמם מולידים, בעל כרחם, מעשים הטובים, כמו שמבואר לעיל." דרך זה שהם מיתקנים על ידי המכות, לא שהמעשים הרעים מולידים מעשים טובים מיד בצורה ישירה.
"וסוג השני של האנושיות, הוא מכונה בשם "הרוצים ללות". אשר המה מתחשבים עם בעל הבית. ובעת שלוקחים מה מהחנות, אינם לוקחים רק מבחינת הלואה, שמבטיחים להחנוני לשלם לו, את מחירו הקצוב, דהיינו לזכות על ידה להמטרה התכליתית. ועליהם אומר: "כל הרוצה ללות, יבא וילוה"."
שאלה: בעל הסולם אומר "כל הרוצה ללות יבא וילוה". מה הוא מלווה?
אתה חי? נתתי לך חיים.
תלמיד: זה נקרא שאני קיבלתי הלוואה?
בטח.
תלמיד: אם זאת הלוואה, רציתי לקבל את ההשפעה ואחרי זה להחזיר.
אתה כבר קיבלת את החיים.
תלמיד: את החיים קיבלתי, מה עם ההשפעה? אני חשבתי לקבל השפעה.
איזו השפעה?
תלמיד: שאני אהיה בצורת ההשפעה, הלוואה כזאת ואני הייתי מחזיר.
לזה אין לך רצון, אז איך אני אתן לך? אני נתתי לבהמה שלך חיים, מה אתה דורש יותר? אתה רוצה משהו יותר? תבקש. תגלה רצון. תגלה נכונות להשתמש בכוח שאתה עומד לקבל ממני. עכשיו אתה אומר "אני רוצה כוח השפעה". כוח השפעה זה כוח האור, זה הכוח הכי גבוה שיכול להיות למעלה מכל העולם שלנו, למי אפשר לתת? אפשר לתת את זה לילד, לתינוק, למי שאין לו שכל, למי שלא יודע איך שהוא ישתמש בזה?
תלמיד: איך אתה מסביר את המשפט הבא? "הרי הוא נוטל זה מבחינת הלואה, על מנת לשלם מחירו הקצוב. דהיינו, שמקבל על עצמו, לעבוד ולהגיע למטרתו ית', במשך ימי כלכלתו מהחנות."
כן. זאת אומרת הוא מתחייב, הוא יודע מראש שאם הוא יקבל כוח כזה של השפעה אז הוא יעבוד איתו בצורה שהוא ישפיע לכולם ולא שילך ליהנות מהאור הזה לעצמו.
תלמיד: ומישהו רושם לי את זה, מישהו מתחשבן איתי.
הכל נרשם. אנחנו נמצאים במערכת שהיא כולה מחשב גדול אחד. אפילו המדענים אומרים שאנחנו נמצאים בתוך מערכת סגורה, אינטגראלית, "וכל מעשיך נרשמים". זה לא נכון? כתוב.
תלמיד: זו בעיה. עשינו המון פשעים, מי מתחשבן איתי על זה?
רק עכשיו אתה שומע את זה? לא אמרו לך את זה מילדות?
תלמיד: לא, אתה אמרת לנו פעם אל תתחשבו בעבר, לא חשוב מה שעשיתם בעבר, זה לא אתם עשיתם.
זה כלפי התיקונים. זה משהו אחר.
תלמיד: אתה יכול להסביר לי את זה.
אם אני לא מתחשב בנותן אז לא מתחשב, זה נרשם ואחר כך מקבלים מכות. אם אני מתחשב בנותן ורוצה לתקן את עצמי, אז באותה מידה שאני הולך לתקן, אסור לי להתייחס למה שאני הולך לתקן שזה שלי, אלא את זה נותן לי הבורא בכוונה שתהיה לי סיבה לפנות אליו, לקבל תיקון, לתקן ולעלות. אז "לך לאומן שעשאני"1. אין שום בעיה. אבל זה בתנאי שאני רוצה להשתמש ביצר הרע כדי לתקנו.
תלמיד: ואם אני לא מספיק אשתמש ביצר הרע כדי לתקנו, מה קורה עם כל החטאים כמו שאתה טוען?
אז כל החטאים על חשבונך.
תלמיד: אני חוטף את המכות.
כן, כי אתה לא הולך לתקן אותם. אתה קיבלת אותם כדי לתקן אותם ועל ידם לעלות, אז אתה רואה בהם דווקא סיבה לעלות, הם כדבר הטוב, אתה "מברך על הרע כמו על הטוב", שיש לך סיבה לפנות לבורא, יש לך על מה לעלות, מה לתקן.
תלמיד: ואז כל החטאים לא היו ולא נבראו.
לא שלא היו. לא. ההיפך, אני רוצה לגלות אותם את כולם, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אני רוצה לגלות את כל הרע שבי שהבורא הכין לי כדי שאני אשתמש בו עכשיו ככוח העביות שבפרצוף. זה לא רע, אז אני מגלה שתמיד הוא אהב אותי, שלא ברא שום דבר רע, כולו טוב. אבל זה תלוי ביחס שלי לבריאה.
תלמיד: אני לא מבין את הקטע הזה של "הוא מכונה בשם "הרוצה ללות". דהיינו, שמשתעבד לפרוע ולשלם." ואם אני רוצה לפרוע ולא מצליח. זאת בעיה בשבילי?
אתה צריך רק לפנות לבורא. נקודה.
תלמיד: זהו?
כן. רק לפנות.
תלמיד: מה זה נקרא לפרוע, לשלם את זה?
יש לי חוב אבל אני יכול לפנות אליו והוא יכסה את החוב הזה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". בתנאי שאני באמת רוצה לכסות את השנאה שלי באהבה.
שאלה: יצר הרע זה ההתנגדות לחיבור?
כן.
תלמיד: הבורא מגלה לנו את יצר הרע כדי שתהייה לנו סיבה לפנות אליו, לקבל תיקון ואז לתקן.
כן.
תלמיד: מה זה נקרא שתיקנו?
פנייה לתיקון זה כבר תיקון. לא צריך יותר. כל היתר זה "ה' יגמור בעדי" כתוב שאתה רק צריך לפנות והוא גומר את התיקון.
תלמיד: לא צריך שתהייה איזו תוצאה של הרגשה יותר קרבה לחברים, איזו מחשבה אחרת על החברים?
זה ייצא כתוצאה.
תלמיד: מה זה התיקון שאני צריך לצפות לו שפניתי לבורא אני מצפה עכשיו?
שבמידה שאני מתחבר עם החברים אני מתחבר עם הבורא.
תלמיד: אם לא מתגלה תוצאה כזו זה סימן שיש לקות בבקשה?
כן, כי הבקשה שלך עדיין לא שלמה. צריכים עוד להוסיף מאיפה, למה, בשביל מה, מי נתן, למה נתן, איך התייחס אלי קודם, כל המרכיבים, הנושא חייב להיות בשל.
שאלה: איך כתוב "כל מעשיהם בספר נכתבים", אם הכול כבר כתוב מראש ואין בעצם חופש בחירה כמו שלמדנו?
לא, זה שכתוב מראש זה מתוך כך שהבורא קלקל את הנשמה, ואם כך הכול כתוב. זאת אומרת, אם אתה נניח לא עושה שום פעולה, אז כוח האור, כמו ששבר את הכלי הוא ממשיך עכשיו לתקן את הכלי אבל בהקדם הייסורים שלך. כך שתמיד, בכל זאת בכל צעד אתה צריך להגיד "רוצה אני, לא רוצה אני, רוצה אני". מה אני רוצה? להיפטר מהרע מפני שאני סובל ממנו. זה נקרא "דרך ייסורים", שאתה רוצה להתעלות מיצר הרע, אבל עקב הייסורים. אתה יכול לבחור ב"דרך אחישנה" שאתה אומר, אני רוצה להתקדם למטרה בגלל שחשיבות גדלות הבורא בעיניי יותר גדולה מכל המצב, מכל הייסורים. ואז אתה מתקדם על ידי אמצעי אחר.
שאלה: אם כל המחשבות והכול בא מהבורא, איך זה מסתדר שאחרי זה דנים אותנו על מחשבה רעה או טובה?
את זה אנחנו לא יכולים להבין. זה שאנחנו נראה בסוף הדרך שאת הכול סידר הבורא ולא היה לנו בזה שום יד ורגל, ובכל זאת יחד עם זה זה נרשם על חשבוננו וכן הלאה, אנחנו לא מבינים את זה. המקובלים אומרים, אבל זה כדי לבלבל אותנו, שלא יהיו לך תירוצים, להקשות עלייך כדי שתלך על זה באמונה למעלה מהדעת. הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים, אדם צריך לסדר את הגישה הזאת, שאפילו לא אכפת לי שהוא עושה הכול והכול משחק מכור מראש, אני כך רוצה להשתתף בו. כאילו שהוא אמיתי וכאילו שזה תלוי בי, זו הנקיות של היחס. זה מקשה עלינו וודאי, אבל מצד שני אנחנו מבררים בזה את נקיות העבודה.
תלמיד: מי שרוצה ללוות הוא בעצם בא לחנווני ורוצה להיות מתוקן?
כן.
תלמיד: מה החנות מציעה לו?
לפי הרצון שלו. לפי הרצון של אחד הוא לוקח מהחנות מה שהוא מסוגל, מה שנותנים לו, מה שהוא יכול לגנוב, הכול. לפי השני, הוא לא לוקח מהחנות יותר מלהתקיים, "לא יגונה ולא ישובח"2, וכל יתר הכוחות שהוא מקבל, הוא מקבל רק עבור הזולת. אבל עבור הזולת הוא יכול לקבל את כל העולם.
תלמיד: אז מה זה נקרא שהוא מחזיר את ההלוואה?
זה נקרא שהוא מחזיר. כי לעצמי כשאני מקבל, זה "לא יגונה ולא ישובח", זה לא אני, זה "לך לאומן שעשאני", אני חייב להתקיים, לכן זה לא נקרא שאני מקבל, ולזולת, כשאני רק בשבילם מתקיים ומקבל, זה גם לא אני. אז יוצא שאני נקי לגמרי מהרצון לקבל ואני בזה דומה לבורא, והאור עובר דרכי כולו כולו כאור אין סוף.
תלמיד: והכול תלוי בזה שאני מכיר בכך שיש חנווני?
אני צריך להאמין בחנווני. אני לא רוצה לראות אותו, אם אני אראה אותו זה יחייב אותי. אני לא רוצה גילוי הבורא, כי אם הבורא מתגלה אני הופך להיות למלאך, לבהמה.
תלמיד: אז איך אדם יכול להתחייב להחזיר את ההלוואה?
בזה שהוא קודם מתקשר לזולת, קושר איתם קשר, לוקח חיסרון שלהם כמו תחתון ותחתון דתחתון, שלוקח חסרונות מהתחתונים ומעלה אותם לעליון. זה נקרא שלא לוקח לעצמו.
שאלה: אם אני לא רוצה גילוי הבורא, מה זה נקרא חולת אהבה? ואיך מתבטאת תמיד המדרגה הבאה?
"חולת אהבה" זה שאני רוצה להיות כמוהו, לתת לו. "לאהוב אותו" זה נקרא, לא לאהוב את עצמי, אלא לתת לו. כל מה שאני צריך לקבל כדי לתת לו, זה לא נחשב שאני מקבל.
תלמיד: אבל בשביל זה אני צריך לגלות אותו, אחרת למי? למה?
לא. אם אני אגלה זה יחייב אותי, זה יוציא ממני את כל המאמץ. כשאתה רוצה שיאהבו אותך, אתה רוצה שיאהבו אותך כמו שאתה, עם כל הרע שיש בך, בעיניים עצומות, זה נקרא "אהבה חלוטה". לזה רוצים להגיע. תחשוב, אין כאן כל כך הרבה מילים, אלא הרגשה.
קריין: אנחנו ממשיכים בעמוד 411 טור ב', דבר המתחיל "ואם תאמר מהו החילוק".
"ואם תאמר, מהו החילוק:
בין סוג האחד, אשר מטרה התכליתית, מתחייבת, ובא להם, מתוך חוק ההתפתחות.
ובין סוג השני, אשר מטרה התכליתית, מגעת להם, על ידי השתעבדות עצמית לעבודתו ית'.
הלא, סוף סוף, שתיהם שוים בהשגת המטרה"? או דרך אחישנה או דרך בעיתו.
"ועל זה ממשיך ואומר: "והגבאים מחזירין תמיד, בכל יום, ונפרעים מן האדם, מדעתו, ושלא מדעתו".
כלומר, אמת היא, אשר אלו ואלו, משלמים חובם בשוה, לשיעורין, בכל יום ויום, וכשם, שהכחות הסגוליים, שמופיעים על ידי העסק בעבודתו ית', נבחנים לגבאים נאמנים, הגובים החוב לשיעורין תדיר, דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו, כן ממש כחות האיתנים, המוטבעים בחוק ההתפתחות, נבחנים גם כן לגבאים נאמנים, הגובים החוב לשיעורין, תדיר, דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו. שזה אמרו: "והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעים מן האדם".
אמנם, יש ביניהם חילוק, ומרחק רב. דהיינו: "מדעתו ושלא מדעתו". אשר סוג האחד, אשר חובם נגבה, ע"י הגבאים של ההתפתחות, נמצאים פורעים חובם "שלא מדעתם". אלא הגלים סוערים, ובאים עליהם, על ידי רוח החזק של התפתחות, הדוחפים אותם מאחוריהם, ומכריחים הבריות לפסוע קדימה. הרי שהחוב נפרע בעל כרחם, ביסורין גדולים, על ידי הגילויים של כחות הרע, הדוחפים אותם ויז-א-טערגא [ויז-א-טערגא: כח הדוחה לאיזה דבר מאחוריו], בדחיפה מאחוריהם.
אולם הסוג השני, פורעים חובם, שהוא השגת המטרה "מדעתם", מרצונם עצמם, בהיותם חוזרים אחרי העבודות הסגוליות, הממהרות את התפתחות חוש הכרת הרע, על דרך שנתבאר במאמר "מהות הדת ומטרתה", שעל ידי העבודה הזו, נמצאים מרויחים שנים:
ריוח אחד, שהכחות הללו, המתגלות מתוך עבודתו ית', נמצאים ערוכים לפניהם, בבחינת כח המושך, בדמות חשק מאגנטי, (מבחינת ויז-א-פראנטא [ויז-א-פראנטא: כח המושך לאיזה דבר מלפניו], שהמה אצים ונמשכים אחריו מרצונם, מחשקם, על פי רוח האהבה. ואין צריך לומר, שנשללים מכל צער ויסורין, כמו הסוג הראשון.
וריוח השני, שהמה ממהרים להם התכלית הרצוי. כי המה הם הצדיקים והנביאים, הזוכים ומשיגים את המטרה, בכל דור ודור, כמבואר לעיל במאמר "מהותה של תורת הקבלה [מהות חכמת הקבלה]", ד"ה "על מה סובב החכמה".
והרי לעיניך, מרחק רב, מבין הנפרעים מדעתם, להנפרעים שלא מדעתם, כיתרון האור של נועם ותענוג, על החשכות של יסורין ומכאובים רעים.
ואומר עוד: "ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת".
כלומר, על אותם, הנפרעים מדעתם ורצונם, הוא מבטיח, "שיש להם על מה שיסמוכו". שיש רב כח בתכונת עבודתו ית', להביא אותם אל המטרה הנשגבה. וכדאי להם להשתעבד תחת עולו ית'.
ועל הנפרעים שלא מדעתם, אומר: "והדין דין אמת". שלכאורה, יש לתמוה, על השגחתו ית', אשר מניח ונותן רשות, לכל אותם הקלקולים והיסורין, שיתגלו בעולם, והאנושיות מתטגנת בהם בלי חמלה?
ועל כן אומר, שהדין הזה הוא "דין אמת". מפני: "והכל מתוקן לסעודה". כלומר, להמטרה התכליתית האמיתית. והנועם העליון, העתיד להתגלות, עם גילוי תכליתו ית', שבהבריאה, אשר כל הטרחא והיגיעה והיסורין, המתגלגלים ובאים בדורות וזמנים, מדמה לנו, כדמיון בעל הבית, המטריח ומתייגע ביגיעות גדולות, כדי להכין סעודה גדולה, לאורחין המוזמנים. והמטרה הצפויה, המוכרחת סוף כל סוף להתגלות, הוא מדמה, כדמיון הסעודה, אשר האורחים מסובין בה, ברב נועם ועונג. ועל כן אומר: "והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה", כמבואר."
שאלה: אני מדמה את הכנס לחנות. איך אני נכנס לחנות ולא משתמש בחברים שנמצאים שם, אלא אני בא לשם בשביל שהם יקבלו את הכוח? איך אני משמש אותם כך שבמהלך הכנס ואחרי הכנס יהיה להם הרבה יותר ביטחון, איך אני לא שובר להם את העולם?
אתה הולך לבעל הבית ומקבל ממנו כל מה שצריכים החברים שלך, כדי להביא להם את זה לפני שהם נכנסים לחנות.
תלמיד: עד היום הם היו הולכים אחר כך הביתה ואני הייתי חוזר הביתה לכאן, ולא הייתי מצליח לשמור על הביחד, על הכוח שהם היו מקבלים בכנס.
אז אנחנו נשתדל לשמור זה על זה ועל החיבור. אין מה לעשות. נשתתף יחד.
תלמיד: יש דיווח קצר לקראת כנס המראה שיהיה בפתח תקווה. גברים מקבוצות ישראל נתבקשו להירשם כדי שנעשה פה עשיריות אקראיות לאורך כל סוף השבוע. רצינו לעדכן לגבי הנתונים נכון לעכשיו. מעל שלוש מאות משתתפים כבר נרשמו לכנס המראה ויש עוד נתונים מפתיעים. לשיעור אפס ביום חמישי בערב נרשמו כבר מאתיים חברים, וגם ליום ראשון שבו מתחיל שבוע עבודה, נרשמו כבר תשעים חברים להשתתף בשיעור, כך שתהיה התכללות לאורך כל הכנס.
אבל אנחנו עדיין מזכירים, מפני שאנחנו מעריכים שיהיו סביב חמש מאות משתתפים, חלק גדול עדיין לא נרשמו, ואנחנו מזכירים לכולם, אם אתם יודעים על חברים בקבוצה שעדיין לא נרשמו, תעודדו אותם. אפילו אם הם לא מגיעים לכל השיעורים, חשוב שהמערכת תדע גם כדי להתכונן לסעודות וגם כדי לעשות עשיריות אקראיות, שנשב ביחד כל הכלי הישראלי ביחד עם הכנס.
אנחנו נצא משם בסביבות שש בערב, לכן נוכל לעשות שם אפילו שני שיעורים. השיעור שני יהיה קצר, אולי אפילו עם שבלול, עם כל הדברים האלה. זאת אומרת, יום ראשון יהיה מלא באירועים, לא יהיה סתם כך שיעור בוקר ואז כולם בורחים, אלא ממש יום מלא. בהתאם לזה נעשה. לכן כדאי להירשם גם ליום ראשון כאן ולהיות מוכנים ליום ארוך. יפה שיהיו כאן הרבה אנשים.
מה המשימה היומית? האם אנחנו מבינים מה היא צריכה להיות?
תלמיד: המשימה שחשבנו עליה, כל חבר מגלה בפועל את אהבתו כלפי החברים, כך שלא יישאר בקבוצה אף חבר שדואג לעצמו.
כן, יפה. איך אפשר לא להסכים?
(סוף השיעור)