שיעור בוקר 12.06.22- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 414, מאמר "החרות"

קריין: מאמר "החרות" בספר כתבי בעל הסולם, עמוד 414.

החֵרות

"חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות מלמד שנעשו חירות ממלאך המות.
[שמו"ר מ"א]

מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, א"כ איך חזרו ואבדו אותו, האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר?"

שאלה: לא ברור מה הפתיחה הזאת.

אז אני אקרא.

"חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות מלמד שנעשו חירות ממלאך המות." זאת אומרת שאדם משתחרר מהמוות. וצריכים לראות מה זה מוות, ומה זה נקרא עניין "השחרור מהמוות".

"מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם" מהמוות "מהמיתה? ועוד, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, א"כ איך חזרו ואבדו אותו," את הגוף הנצחי הזה "האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר?" אם השיגו גוף נצחי, איך יכול להיות שפתאום הוא נעלם?

יש סביב זה הרבה שאלות. בסך הכול השאלות הן על כך, שאנחנו לא מבינים מה זה נקרא "חרות ממלאך המוות", מה זה נקרא "מוות בעצמו" ואיך הוא הולך וחוזר.

קריין: כותרת "חרות הרצון".

חרות הרצון

"אולם כדי להבין את המושג הנעלה "חירות ממלאך המות", צריכים מתחילה להבין מושג החרות במובנו הרגיל כפי הבנת האנושות.

הנה בהשקפה כללית יש לחשב את החרות לחק טבעי, הפרוס על כל החיים, כפי שאנו רואים, שבעלי החיים הנמצאים תחת ידינו, מתים כשאנו עושקים מהם את החפש. וזאת עדות נאמנה, שההשגחה אינה מסכימה לשעבודה של שום בריה. - ולא לחנם לחמה האנושות במאות השנים האחרונות עד שהשיגו חרות היחיד בשיעורים מסוימים.

אבל בכל זאת המושג הזה המתבטא במלה "חרות" מטושטש אצלינו מאד, ואם נתעמק בפנימיותה של המלה הזאת, כמעט ולא ישאר ממנה כלום. כי בטרם שאתה מבקש חרותו של היחיד, עליך להניח שכל יחיד כשהוא לעצמו יש בו אותה התכונה הנקראת חרות, ז"א, שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החפשי."

אנחנו כאילו דורשים חרות, אבל אנחנו לא יודעים מה אנחנו דורשים, מה אנחנו רוצים, למה אנחנו משתוקקים, כל הדברים האלה הם מעורפלים. אתם רואים, שלכל אחד בעולם שלנו יש מושג אחר מה זה חרות ומה צריך להיות כדי להגיע לחרות, ועל זה כל המאבקים בין בני האדם. ומעניין, שאדם שרוצה להגיע לחרות, הוא מתחיל להתנפל על אחרים ולחייב אותם, וזה מעשה שהוא אנטי חרות הגדול ביותר. אז איך יכול להיות שבכלל נגיע פעם בצורה טבעית לחרות?

לכן הוא אומר, האנושות נלחמת כבר אלפי שנים על מושג החרות, כי אנחנו לא מסכימים מבפנים להיות בשעבוד ולכן אנחנו צריכים לברר מה זה נקרא "חרות הרצון", החרות האמיתית של הרצון, ואיך אנחנו יוצאים מכל הבלבולים שלנו למושג החרות, במיוחד בזמננו כשאנחנו רואים שהדברים האלה מתחילים להיות יותר ויותר אקטואליים.

שאלה: מה זה הגוף הנצחי שעליו כותב בעל הסולם?

זה הרצון לקבל שהוא כבר עומד בצורת השפעה כמו הבורא ולכן הוא נצחי כמו הבורא.

שאלה: למה כשאני רוצה חרות, אני בא בתביעה לאחרים שהם ישחררו אותי מהכבלים. כאילו הם קושרים אותי ואני בא אליהם בטענה שיתנו לי את החרות שלי?

כן.

שאלה: זה נכון כך לעשות. אז מה הבעיה בזה?

למה אתה תלוי באחרים בחרות שלך?

תלמיד: לא יודע, אפילו במאמר "הערבות" הוא כותב, שהם לא יכולים לצאת לרוחניות אם לא כולם נקיים מאהבה עצמית.

נכון.

תלמיד: אז אני צריך לבוא בטענה לחברים שלי בעשירייה, בכלי העולמי, שבגללם אני לא חופשי.

ואז מה אתה חושב שהם יענו לך?

קריין: בגללך גם אנחנו לא חופשיים.

אז יש כאן כבר ערבות הדדית. יפה, מה עושים הלאה?

תלמיד: זה מצחיק.

זה נכון.

תלמיד: אז אנחנו תקועים, כאילו יש פה האשמה הדדית, תביעה הדדית.

לכן אתם מתחברים יחד, כדי לעזור לצאת מהשעבוד לחרות - "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: איך בזה אנחנו עוזרים?

מתחילים לעזור זה לזה וכמה שאפשר לתמוך זה בזה. אין ברירה, ממש מהמצב התחתון ביותר.

שאלה: התמונה הזאת היא נכונה, שאני צריך לבוא בתביעה לחברים שלי?

יפה, כן. העיקר שיש תביעה, זה תמיד טוב, אבל איך אחר כך תממש אותה? כי מה שיש לך מהרצון לקבל שלך זה נכון, לא חשוב מה שהוא דורש, זה נכון, זה בא מתוך הרצון. עכשיו השאלה איך אתה מממש את הרצון.

שאלה: איך?

במימוש הרצון כבר יש תיקונים.

שאלה: הוא אומר, "אבל בכל זאת המושג הזה המתבטא במלה "חרות" מטושטש אצלינו מאד", למה הנושא מטושטש? חרות זה חופש, כל אחד יודע.

זה אתה אומר. אתה רואה?

תלמיד: כן.

כבר התחלת להראות לנו דוגמה, עד כמה החרות לכל אחד אלה דברים אחרים.

תלמיד: כן.

אצלך חרות וחופש זה כשאתה יכול להתפלפל לפני כולם.

שאלה: נכון. החופש ממה, למה הוא מתכוון, חרות ממה?

תיכף נראה.

קריין: התענוג והמכאוב.

התענוג והמכאוב

"אולם כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כרחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חפשית, לבחור ביסורים, או לדחות את העונג. ומותר האדם על בעלי החיים הוא: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה. זאת אומרת: להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר זמן.

אבל האמת, שאין כאן יותר מחשבון. שהוא לכאורה מסחרי. כלומר, שמעריכים את התענוג או את התועלת העתידים לבא. שיש בהם עדיפות ויתרון, על הצער שהם סובלים מהמכאובים, שהסכימו לקבל עליהם עתה. ורק ענין של נכיון יש כאן שמנכים את הצער והיסורים מתוך התענוג המקווה. ונשאר להם עודף מסוים.

הרי שנמשך בהכרח רק התענוג. וכן קורה לפעמים, שמתענים, היות שלא ימצאו בתענוג שהשיגו, שיהוה את העודף המקווה, לעומת היסורים שסבלו. ונמצאים על כן בגרעון, הכל כמנהג הסוחרים." ברצון לקבל, כל אחד עושה חשבון בהכרה או אפילו בתת ההכרה, כמה הוא נותן, כמה הוא מקבל, ואם יש לו עודף חיובי – רווח, או שאין.

ובהתאם לזה אנחנו מחשבים כל דבר. כשהולכים, כשנותנים, מקבלים, לא חשוב איזה תנועות פיסיות או פנימיות אנחנו עושים, זה תמיד נמדד לפי רווח ותשלום. ואם התשלום הוא יותר מהרווח המקווה, אז אין לנו אפשרות לתת, ואנחנו צריכים אולי להתעמק ולהביא עוד ועוד הוכחות שאנחנו כן מרוויחים וכדאי לנו לעשות את זה.

"ואחרי הכל אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כח מושך, המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא - והמבריח אותם מסבות המכאיבות. ובכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל." זאת אומרת אנחנו בנויים כך, שתמיד אנחנו עושים חשבון מה כדאי ומה לא כדאי ולפי זה אנחנו פועלים. כלומר, לקבל יותר תענוג כדי להפחית כמה שיותר מהייסורים, אלה כל הפעולות שלנו. כך כל אדם, ולא רק אדם, אלא גם הדומם, הצומח, החי והמדבר. כולם פועלים באותה הצורה ואין הבדל בין מיני הברואים, אלא רק איך כל אחד לפי הרצון לקבל שלו, עושה חשבון מה יותר כדאי לו.

"ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, - ולא רצוני החפשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני, כי יותר נח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה"

זה ברור לכולנו שאנחנו בלי יוצא מהכלל מתנהגים לפי מה שהחברה חושבת וכך אנחנו חיים. אם אפשר היה, כל אחד היה מופיע בפיג'מה ולא היה יוצא ממנה, כי זה הכי נוח והכי טוב, כך רב"ש היה אומר. בדרך כלל בפיג'מה יש לך כיסים גדולים, זה נוח, הבד עצמו הוא בד רך כזה, פלנל. מה אנחנו עושים? אנחנו סובלים מכל מיני בגדים, מכל מיני דברים שאנחנו צריכים לקנות ולעשות ולעבוד הרבה, להרוויח הרבה כדי שלא נתבייש בעיני האחרים. תראו מה שאנחנו עושים למעלה מהרצון לקבל הפשוט שלנו. הדברים ברורים ואפילו אין שאלות, זה ברור.

תלמיד: בעל הסולם מערער כאן על היסודות, על הרצון לקבל, על השפעת הסביבה, כביכול אנחנו בתוך כללי המשחק האלה מבררים מה החרות שלנו, והוא אומר, לא, בכלל בואו נשאל על כללי המשחק מלכתחילה.

הוא רק מתחיל לספר, אתה רוצה כבר עכשיו לעשות חשבון על כל המאמר? הוא מסביר לך עכשיו את הטבע שלנו, הוא עדיין לא דן במה אנחנו צריכים לעשות. הוא מסביר לך שטבע האדם הוא להשתוקק לנוח וטוב, אבל יש סביבה שקובעת לו כל מיני תנאים והאדם חייב לה, מפני שחוץ מרצון לקבל יש לו גם בושה הנכללת ברצון לקבל, וגם הוא חייב לקיים את חוקי החברה. לכן מאין ברירה, הוא עושה חשבון עד כמה הוא יכול ללכת לפי הרצונות שלו ועד כמה לפי רצונות החברה. ובזה כל אחד מוצא את עצמו באיזה מקום באמצע.

תלמיד: אבל באמת, יש לאדם יכולת לברר רצון, לבחור באיזה רצון שהוא נגד רצון החברה?

נלמד, לכן זה נקרא "מאמר החירות".

תלמיד: אבל פה הוא כבר קבע. הוא אמר "אני אין לי שום בחירה, אני אוכל, אני מתלבש, אני שח רק לפי רצונם של החברה."

נראה, אם כך מדוע הוא כתב את מאמר החירות? חירות זה שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי ונעשה חופשי ממנו, ויכול לצפות בו מלמעלה, ובצורה כזאת להתקדם. לא לפי הרצון המתפתח שלי ולא לפי רצון החברה שמתפתח, אלא לפי מה שאני קובע. גם מעל הרצון שלי, גם מעל לרצון החברה.

שאלה: בתחילת המאמר הוא עוסק בהיבטים שונים של החירות, למשל שהחיות סובלות מהשעבוד ושהאנושות עושה הרבה מאוד מאמצים כדי להגיע למידה של חירות.

האם כדי שאדם יוכל לבחור מה הוא רוצה לעשות, האנושות תצטרך להגיע לכך כדי משם להגיע לדרגה יותר גבוהה של חירות?

לא כולם, אבל יגיעו. האנושות מתחלקת גם היא לחמש דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר ועוד יותר רוחני מעל המדבר, ולכן יש לכל אחד את כל הבחינות שאיתן הוא נולד ואיתן מתקדם. בהתכללות ביניהן מתבררים עוד ועוד דברים נוספים, רוחניים, ואז כל האנושות כולה מגיעה להשגת הבורא, לדרגת הבורא, כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד ה' אלוקיך"¹. וכך נתקדם.

תלמיד: אנחנו רואים שבעולם מתייחסים באופן שונה למושג הזה, ויש רמות שונות של חירות לאנשים. לפעמים אנשים פשוט לא יכולים לבחור דברים בסיסיים, משעבדים אותם, לא נותנים להם פשוט לחיות.

זה לא נכון, הכול הבורא מסדר. כל אחד מקבל את הדברים ההכרחיים לו כדי להתקדם, ואם לא יכולים להתקדם על ידי הבחירה הנכונה, אז מקדמים אותם בבחירת שמיים מה שנקרא, לא על ידי התפתחות טובה, יפה. על עם ישראל רואים את זה במיוחד, איך הוא מתקדם על ידי מכות, עינויים, כל מיני לחצים, כי אין ברירה, הוא צריך להתקדם יותר, אבל העם הזה לא רוצה להתקדם ולכן כך קורה לו.

תלמיד: כדי להגיע לחירות העיקרית, החירות מהרצון לקבל, בני האדם בכל זאת יצטרכו להגיע קודם להבנה מינימאלית של חירות. נגיד צפון קוריאה, האם יוכלו להגיע אי פעם לחירות רוחנית או קודם עליהם לעבור את כל השלבים וקודם כל להגיע לחירות הרגילה, החברתית?

הם יצטרכו לעבור בכל זאת את האבחנות הללו אבל בצורה מהירה. מתוך ההתכללות שלהם בכל האנושות המתקדמת, הם יעברו את השלבים האלה במהירות.

שאלה: בעולם כל פעם אדם יכול להבין שהוא חלק מחברה ולמצוא מקום חופשי ומיוחד. איך אנחנו יכולים לעשות מהלכים שהם נגד המקובל בחברה?

אנחנו צריכים לעשות את המאמצים האלו שלא מקובלים בחברה, את הפעולות שהן לא מקובלות בחברה, בעשירייה. אנחנו בונים לעצמנו חברה קטנה שנקראת "עשירייה", ובתוך העשירייה אנחנו כן יכולים להתנהג לפי החוקים הרוחניים.

אף על פי שקיימים אנחנו בעיגול יותר גדול שזה חברה רגילה אגואיסטית, אבל זה לא מפריע לנו. ההפך. אנחנו מקבלים מהם השפעות אגואיסטיות ויחד עם זה אנחנו מעבדים אותן לחיבור אלטרואיסטי בינינו. ככה זה עובד.

שאלה: האם ייסורים נגרמים על ידי זה שאין לנו רוחניות או שחסר לנו רוחניות, או אולי זה הרצון לקבל שלנו שסובל?

כל הייסורים באים מחוסר השגת הרוחניות, השגת הבורא. זה מהיסוד של שבירת אדם הראשון.

קריין: אחנו ממשיכים בשורה "אם כן..".

"אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי? ומצד שני אם נניח שאין חרות לרצון וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם. כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אתי בעל כרחי ושלא מדעתי, אם כן יוצא לפי זה חלף לו השכר ועונש." אם אנחנו מתקדמים ובכלל פועלים רק על ידי תענוג וייסורים אז אין לנו שום בחירה חופשית בין מה למה, אם אנחנו בין תענוג לייסורים, אנחנו בזה כמו מכונה. אין מה לעשות.

אם כך, מה החיים שלנו? איפה הבחירה החופשית? איפה המטרה? איפה ההתפתחות? אי אפשר. אנחנו נפעלים על ידי שני כוחות, פלוס ומינוס, ואין הבדל בין אדם לבהמה, ובזה אנחנו לגמרי מושפעים מכוחות הטבע.

"ומוזר הדבר בתכלית, לא רק לדתיים המאמינים בהשגחתו ית', ויש להם על כל פנים לבטוח ולסמוך עליו ית' שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה. אלא הדבר מוזר עוד יותר למאמיני הטבע," זאת אומרת, לחילונים. "אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העור, שאין לו, לא דעת, ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העור, המוליך אותנו שולל. ומי יודע להיכן"?

הוא כותב יפה. אחרי כל מה שאנחנו רואים בטבע אנחנו נמצאים או בתענוג או בייסורים והם כולם מוליכים אותנו לאן שהטבע צריך. ואין לנו בזה שום בחירה, כי אני לא יכול לברוח מייסורים ולא יכול לברוח מהתענוג. הם פועלים עלי וגומרים לי את כל החיים.

שאלה: למה אדם לא מוכן לקבל את האמת החדה הפשוטה הזו?

כי זה מוחק ממנו את החופש, את האדם שבו זה מוחק, ואז הוא נשאר בהמה וכל הזמן אנחנו רואים את עצמנו שבסופו של דבר נפעלים על ידי תענוג וייסורים.

שאלה: אבל למה הוא לא מברר בשכל? למה לא כל האנושות מתעסקת עכשיו בנושא, "בואו נמצא באמת מי אנחנו"? "מה מנהיג אותנו"? כמו שבעל הסולם כותב, הוא מתאר פה מצב שהוא סוגר אותנו בלי בחירה. וכל התמונה הזאת היא כאילו נסתרת ואף אחד לא רוצה לראות אותה, אף אחד לא רוצה לדבר עליה? מצב מאוד מוזר.

אבל אתה רואה מה שקורה באנושות. האנושות לא רוצה לדבר למעלה מתענוג וייסורים, כי זה מביא אותה מיד להרגשה כזאת, למעמד כזה שהיא כולה נמצאת בשני הכוחות האלו והם מפעילים אותה, מנהלים אותה, ואין לה שום דבר. זאת אומרת, כמו שכתוב. "כולם כבהמות נדמו".

שאלה: השגחת תענוג וייסורים זה לאורך כל הדרך? עד גמר תיקון?

ודאי שהרצון לקבל שלנו לא מבין אחרת, או תענוג או ייסורים. בצורה הכי פשוטה וזה מדורג בכל מיני סיבות ודרגות של תענוג או ייסורים. ואז אנחנו עושים חשבון, כמה אנחנו יכולים לסבול כדי להגיע לתענוגים, או כמה כדאי לנו לקבל תענוגים ולא להגיע לייסורים, וכן הלאה. אבל תענוג או ייסורים.

שאלה: כתוב על הטבע שהוא עיוור או שאני זה שעיוור?

אותו דבר.

חק הסבתיות

"כדאי לקחת לנו זמן, להבין דבר חשוב כזה. דהיינו, איך אנחנו קיימים בעולם מבחינת ישות של "אנכיות", שכל אחד מאתנו מרגיש את עצמו כהויה מיוחדת, הפועלת על דעת עצמה, ובלתי תלוי בכחות חיצונים זרים, בלתי ידועים, ובמה מתגלה הישות הזה של אנכיות אלינו?

והן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו, שהוא פוסע והולך על פי חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך קדימה, וכמו הכלל כולו, כן כל פרט ופרט לעצמו. זאת אומרת, כל בריה ובריה מבריות העולם, מארבעת הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר, נוהג בה חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך. ולא עוד, אלא אפילו כל צורה פרטית, מהנהגה פרטית, שהבריה אוחזת במשך רגעי קיומה בעולם, היא נדחפת על ידי גורמים קדומים, שהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה הנהגה, ולא אחרת, בשום פנים. וזה ברור וגלוי, לכל המסתכל בסדרי הטבע, מבחינת המדע הטהור, ובלי תערובת של פניות עצמיות. אכן אנחנו צריכים לנתח הדבר, כדי לאפשר לעצמנו, להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו."

חק הסבתיות

"כדאי לקחת לנו זמן, להבין" אנחנו צריכים זמן כדי "להבין דבר חשוב כזה. דהיינו, איך אנחנו קיימים בעולם מבחינת ישות של "אנכיות"", של האגו שלנו, "שכל אחד מאתנו מרגיש את עצמו כהויה מיוחדת", שחי בפני עצמו ולא תלוי באחרים, אני נמצא במרכז העולם וכל היתר סביבי, אני בקושי מתחשב בהם והכול מכוון רק אלי, כך אני מסודר ברגש, בשכל, בתפיסה בכלל. "הפועלת על דעת עצמה, ובלתי תלוי בכחות חיצונים זרים, בלתי ידועים, ובמה מתגלה הישות הזה של אנכיות?"

יש כאן שאלות, איפה אני עומד? באיזה עולם? מה משפיע עלי? מה הקשר שלי עם אחרים? איך אחרים משפיעים עלי? האם יש בינינו בכלל מערכת שקושרת אותנו יחד ועושה אותנו תלויים זה בזה? הכול שייך לסבתיות, מה שקורה אתנו, מה שקרה, קורה ויקרה.

"והן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו", יש קשר כללי בין כל החלקים לכל החלקים וכן הלאה. "שהוא פוסע והולך על פי חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך קדימה, וכמו הכלל כולו, כן כל פרט ופרט לעצמו". כולנו קשורים זה אל זה. "זאת אומרת, כל בריה ובריה מבריות העולם, מארבעת הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר, נוהג בה חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך". שכל אחד מתפתח, וההתפתחות של כל אחד תלויה עד כמה האחרים מתפתחים. "ולא עוד, אלא אפילו כל צורה פרטית, מהנהגה פרטית, שהבריה אוחזת במשך רגעי קיומה בעולם, היא נדחפת על ידי גורמים קדומים, שהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה הנהגה, ולא אחרת, בשום פנים". כלומר, שכל אחד סוחב על עצמו את כל מה שקדם לו, ממשיך עם זה וכך מתחבר עם האחרים, עם כל ההיסטוריה של כל אחד ואחד. "וזה ברור וגלוי, לכל המסתכל בסדרי הטבע, מבחינת המדע הטהור, ובלי תערובת של פניות עצמיות. אכן אנחנו צריכים לנתח הדבר, כדי לאפשר לעצמנו, להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו".

כלומר, איך אנחנו יכולים לראות את כל המבנה הכללי של הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, בצורה כזאת שמתחבר כשהוא מנוגד ומרוחק זה מזה, אף על פי שנמצאים בחיבור. שאפילו שיש לנו דברים מנוגדים ורחוקים לגמרי לגמרי נגיד זה מזה, אנחנו צריכים לראות עד כמה הם נמצאים במערכת אחת, תומכים, מחויבים ומחייבים זה את זה.

ארבעה גורמים

"דע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולם, צריך להבין אותה, שאינה נמשכת בבחינת יש מאין, אלא יש מיש. דהיינו על ידי מהות ממשית, שפשטה צורתה הקודמת, ולבשה הצורה המתהוית עתה.

לפיכך יש לנו להבין, אשר בכל התהוות שבעולם, משותפים ארבעה גורמים, שמארבעתם יחד יצאה ונקבעה אותה ההתהוות, ונקראים בשם:

א. המצע.

ב. דרכי הגורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצד עצמו, שאינם משתנים.

ג. דרכי הגורם ונמשך הפנימים שלו, המשתנים מסבת מגע עם כחות זרים.

ד. דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים הפועלים עליו מחוץ.

ואבארם אחת אחת."

שאלה: בסעיף הקודם הוא בוחן את חוק הסיבתיות, חוק של סיבה ותוצאה שקיים בכל דרגה בטבע, אז איך בכלל יכול להיות חופש?

בשביל מה המאמר הזה נקרא מאמר "החרות"? הוא רוצה להסביר לנו האם אנחנו חופשיים או לא.

אם אנחנו לא חופשיים, פשוט כל הפעולות שלנו, כל מה שאנחנו עושים, כל מה שאנחנו חושבים, אם הכול מגיע מלמעלה ואנחנו מחויבים לעשות הכול כמו במחשב שאתה מכניס לו נתונים וזה מה שיש לו, הוא פועל, "מבשל" את כל המספרים האלה, ואפילו שמגיע לכל מיני תוצאות, אז התוצאות האלה לא באות ממנו, הן באות מהתוכנה, ממה שממלאים אותו. אם אנחנו כאלה כמו מכונה שאין מצידנו שום דבר שיכול לצאת, אלא רק יכול להיות התוצאה מכל מיני חיבורים שלנו, אז זה מכני, זה כמו שאתה עושה בכל משחק שאתה בונה, אז מה התועלת בבריאה, בשביל מה הבורא עשה את זה?

לכן במאמר "החרות" הוא רוצה להסביר לנו, שאנחנו יכולים על ידי פעולות מיוחדות בינינו לבנות משהו שלא היה קודם. שרק רצון לחרות שאנחנו מגיעים אליו, בו אנחנו יכולים להתקיים כבריה חופשיה. שזה באמת אנחנו, ולא שאנחנו ככוח ביד היוצר ואין בנו שום דבר כמו צעצועים, שאם אתה לוקח צעצוע ומשנה אותו, עושה בו משהו, הוא צעצוע ואין בו שום דבר מעצמו.

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מפתחים את עצמנו למצב שתהיה לנו באמת בחירה חופשית. זה מה שמבדיל בין דומם, צומח, חי, והמדבר הדומה לבורא, "אדם". אנחנו רוצים להגיע לדרגת אדם, בינתיים אנחנו נמצאים בדרגות דומם, צומח, חי, ולכן בזה אנחנו לא שונים מכל הבריאה כמו שהבורא ברא ומנהל.

איך אנחנו יכולים לעלות למעלה מדרגה שהוא מנהל, לנהל את עצמנו בעצמנו בדומה לבורא שמנהל את הבריאה, ואנחנו נגיע למצב שאנחנו ננהל את הבריאה? זאת בעצם מטרת ההתפתחות שלנו, אחרת אין שום סיבה ללמוד, לעשות משהו, להתקיים במשהו, אם אין מטרה כזאת שנגיע לעצמאות.

תלמיד: המושג הזה, חופש, עצמאות, הוא כלול במבנה הכללי של סיבה ותוצאה, או שזה קיים מעל המערכת של סיבה ותוצאה?

ארבעת הגורמים האלה נמצאים בהתפתחות, בהתפתחות שלנו, ואנחנו צריכים למעלה מהם להגיע להתפתחות חופשית. אנחנו נקרא אותם עכשיו שוב.

ארבעה גורמים

"דע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולם, צריך להבין אותה, שאינה נמשכת בבחינת יש מאין, אלא יש מיש. דהיינו על ידי מהות ממשית, שפשטה צורתה הקודמת, ולבשה הצורה המתהוית עתה.

לפיכך יש לנו להבין, אשר בכל התהוות שבעולם, משותפים ארבעה גורמים, שמארבעתם יחד יצאה ונקבעה אותה ההתהוות, ונקראים בשם:

א. המצע.

ב. דרכי הגורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצד עצמו, שאינם משתנים.

ג. דרכי הגורם ונמשך הפנימים שלו, המשתנים מסבת מגע עם כחות זרים.

ד. דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים הפועלים עליו מחוץ.

ואבארם אחת אחת."

שאלה: לפי הסעיף הזה לא רואים שבעל הסולם מציע לבדוק איך יכול להיווצר יש מאין?

הוא רק מסביר לנו באילו ארבע צורות מתקיימת המציאות, מצע, גורם ונמשך מצד עצמו של המצע, גורם ונמשך פנימיים ודברים זרים. אז עוד נגיע לזה.

שאלה: מהו שורש הרצון האנושי לחירות, שהוא כל כך מרכזי בכל התרבויות?

שורש הרצון הוא שהבורא רוצה להביא אותם לדרגה שלו.

שאלה: מצד אחד יש הרגשה של התקדמות, הנאה מהעבודה בעשירייה בהגדלת חיסרון כלפי הבורא, אבל מצד אחר יש גם הרגשה של סבל גדול שסובל העולם, תחושה שכל העולם הוא בית סוהר. אנחנו עובדות בעשיריות, אנחנו מפיצות, אבל בעולם קורה מה שקורה. איך נוכל להשתחרר מהכלא ולשחרר את העולם?

זה מה שאנחנו לומדים לעשות. ככול שנלמד יותר, ובעיקר ככול שאנחנו מתחברים בינינו, בהתאם לזה נדע במה אנחנו יכולים לעזור לעולם, ואיך העולם ישמע. צריכים להכין את עצמנו יותר בקבוצות, במיוחד נשים.

שאלה: האם מלאך המוות הוא הרצון לקבל?

מלאך המוות הוא הרצון לקבל, נכון.

שאלה: לאדם חילוני הדבר הקשה ביותר זה לשמוע שאין לו חירות הרצון ובחירה חופשית, זו אחת ההתנגדויות הגדולות ביותר של האדם להרגיש שזה מוחק אותו כאישיות. מהו המאבק הפנימי של אדם וחברה למען החירות, ואיך חירות היא תוצאה של מימוש "ואהבת לרעך כמוך"?

לדתיים יש מקום לפנות לבורא ולבקש ממנו, לדרוש ממנו, להיות תלויים בו, כלומר יש משהו מחוץ לטבע שלהם, אומנם הם סגורים בתוך הטבע, אבל יש משהו מחוץ להם והם פונים לבורא בתקווה שהוא יוכל לשנות את גורלם. ואילו לחילונים שהם לא מאמינים בבורא יש להם רק את הטבע המטריאליסטי שבו הם קיימים, אבל זה מטושטש אצלם, בכל זאת הם מרגישים שיש כוח, איזה רוח, דברים שהם מעל הטבע. אדם לא יכול לחיות רק בצורה מטריאליסטית כי זה מוחק ממנו את כל החיים, את כל העתיד, והטבע שלנו מאוד מתנגד לזה. לכן אנחנו צריכים להבין ולראות בגישה המטריאליסטית גם כמין דת, כי זו בכל זאת מין אמונה.

אנחנו לא צריכים עכשיו לדון בזה, כי נראה עד כמה זה ריקני. אנחנו נתקדם ונרגיש איך אנחנו יכולים לראות מציאות אמיתית, ואיך נסביר לכל העולם איך להגיע לתפיסה כללית, לתפיסה כוללת. הבורא יתגלה ומזה יהיה לנו ברור מה קורה בכלל בכל המציאות כולל העולם העליון, ועולמינו העולם התחתון.

שאלה: האם נוכל להפיץ את המאמר הזה לקהל הרחב? המאמר הזה מחייב לצאת מהקופסה הקטנה של העולם הזה שיש לאנשים פשוטים.

ודאי שכן, רק צריכים להפיץ כך שלא נרחיק את האנשים במקום לקרב אותם לחכמת הקבלה ולדברי בעל הסולם. צריכים לפרסם את זה בצורה נכונה, לקהל הנכון ושזה יועיל, במיוחד אם זה יכול לקרב את האנושות לאמת. תנסו. חלקים מהמאמר בטוח שכדאי לפרסם.

שאלה: למה התכוונת כשאמרת שצריכים להכין את עצמנו יותר בקבוצות, בעיקר נשים?

כי אנחנו כבר נמצאים במצב של "הדור האחרון". מה זה המצב של הדור האחרון? זה שהבורא רוצה להביא אותנו למערכת אחת, לכן אנחנו צריכים לפעול כאילו שאנחנו כבר קשורים במערכת אחת. אנחנו רואים עד כמה העולם יותר ויותר מרגיש שהוא סגור יחד, וזה לא תלוי במלחמות או בדברים טובים או רעים, אלא פשוט כך הבורא סוגר אותנו. לכן אנחנו צריכים מהר ככל האפשר להסביר לאנושות שהחיבור הוא הכרחי, ואיך אנחנו יכולים בתוך החיבור להגיע לערבות הדדית.

שאלה: למה הכול כל כך לא ברור ומבולבל במאמר?

המאמר הוא יסודי ביותר, הוא כתוב בצורה מדעית. הוא מחלק את הדברים האלה לקטעים קצרים עם כותרות, עם אותיות, אלא אנחנו לא מבינים, קשה לנו לעכל את זה. נקווה שבמשך היום תקראו את זה ויהיה לכם מובן יותר. נמשיך מחר.

שאלה: האם עשירייה אמורה לעזור לחבר בעשירייה להגיע לחירות על ידי תמיכה ישירה, או שזה יכול לעבוד גם כ"עזר כנגדו"?

אנחנו צריכים לעזור זה לזה בכל הכוח.

(סוף השיעור)

---

1. שובה ישראל עד ה' אלקיך (הושע י"ד, ב').↩