שיעור בוקר 20.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בל הסולם", עמ' 387, מאמר "מתן תורה", אותיות ט' – י"א

קריין: אנחנו לומדים בספר כתבי בעל הסולם בעמוד 387, מאמר "מתן תורה" אות ט'.

אות ט'

"אמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ומקורו של חוק טבעי הזה, ומבטן מי יצא לנו הפגם בושה והאי סבלנות הזה, שאנו מרגישים בעת קבלת החסד ממי שהוא?"

מצד אחד נתנו לנו רצון לקבל גדול מאוד, עד אכזרי ביותר, שאנחנו רוצים לקבל, לבלוע כל מה שיש בכל העולם. מצד שני כלפי דרגת הבהמה, הבהמה היא אוכלת, היא לוקחת, היא לא מסתכלת על אף אחד. יש בהמות יותר שקטות, יותר רגועות עם האגו שלהן, יש כאלה שהן מאוד אכזריות כאריה, כזאב, ויש כאלה כמו פרה, כמו ארנבת. אבל בכל זאת בכל אחת מהן ברצון לקבל בדרגה שלה היא רוצה רק לקבל ואין לה בזה שום בושה, היא לא מרגישה שזה שייך למישהו, למשהו, אלא כולה מערכת רצון לקבל שהיא כל הזמן אוכלת, כל הזמן רוצה לקיים את עצמה בלבד. פועלת לפי אינסטינקטים, זאת אומרת חוקים, שב 100% מכף רגל עד ראש ובחזרה רק חוקי הטבע פועלים בתוך היצורים האלו.

ויש כאן עוד יצור אחד מיוחד שזה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'". מה זאת אומרת? שיש יצור מיוחד שנקרא אדם, שיש בו מצד אחד רצון לקבל אכזרי יותר אפילו מכל הבהמות והחיות. מצד שני כנגד התוספת הזאת של רצון לקבל בלתי מוגבל, שממש רוצה לבלוע את כל היקום, בשביל מה הוא בעצמו לא יודע אבל רוצה, הרצון כך פועל, מה יש לו עוד? בושה. זה ממש דבר לא מובן.

אם היינו מפתחים תרופה נגד הבושה, כך שאני בולע כדור ואין לי בושה, זה בסדר או לא? מה אתם חושבים, איזו התנהגות אז אתם הייתם רואים בי?

תלמיד: ברור איזו התנהגות היינו רואים באדם שאין לו בושה.

לא, זה משהו שאנחנו לא מבינים. זה כל כך עוצר אותנו שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו איזו התנהגות הייתה. זה כמו שאתה רואה שמתקרב אליך אריה, אתה יכול לדבר איתו שלא יטרוף אותך? לא. אצלו זו רק מטרה אחת, לאכול, זהו, אין לו חשבון איתך. זאת אומרת חשבון עם הזולת, תגובה של הזולת יכולה להיות רק בתנאי שזה מזיק לו. שאם אני לוקח מקל והוא יודע שעל ידי המקל תהיה לו עכשיו איזו בעיה, כמו שאנחנו רואים בקרקס, על ידי מה? על ידי פחד וסוכריות, על ידי זה אנחנו יכולים לפעול כלפי הרצון לקבל, אין אפס.

אם היינו יכולים לתת לאנושות תרופה כזאת לאבד בושה, היינו רואים בעולם עוד שמונה מיליארד חיות, אבל חיות שהן "חיות על", שקשה מאוד לתאר איך הן היו, אבל כדאי לחשוב. אולי כדאי אפילו לעשות מזה סרט. זאת אומרת אין שום חשבון, רק התענוג שלי, הרווח שלי, ואני מתחשב בנזק אבל כלפָיי בלבד, אני לא מרגיש את הזולת, רק כלפיי רווח או נזק. זה כל כך פרימיטיבי ופשוט שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמינו.

אז נבין שכל ההתפתחות שלנו שיצאנו מהמערות והתפתחנו, זה רק על ידי אותו כוח הבושה שנותן לנו הרגשת התחשבות עם הזולת, מפני שהבושה זו תוספת לרצון לקבל שאני ניזוק מהזולת, ביחס שלו אלי. מאוד קשה להבין. אני עוצר את עצמי מלהשתמש ברצון לקבל הרגיל, כלומר אני לא בא אליך ולוקח משהו ממך, כמו שהייתי לוקח אם הייתי בדרגת חי, בגלל שאני בדרגת אדם זה עוצר אותי, אני לא יכול. כי אז אני ארגיש שאני נפגע עד כדי כך שאני עוצר את הרצון לקבל שלי מליהנות. זאת אומרת ההנאה שלי עכשיו היא להחזיק את עצמי בדרגת אדם. תראה כמה אנשים משקיעים בזה כדי לא להיפגע, כל מה שהם עושים זה בסך הכול בגלל הבושה. הכסף, הכבוד, השליטה, כל מה שאתה יכול לשייך לדרגת אדם על פני בהמה זה הכול על בושה.

ומה עם החינוך? החינוך צריך לסדר לנו את היחס בין רצון לקבל ובושה בצורה כזאת, שאני ארגיש את עצמי שאני מפתח את הבושה לצורה כזאת שהיא עוזרת לי למלא את הרצון לקבל שלי בצורה שלמה ונצחית. זה נקרא גמר תיקון. למה אני אומר את זה, ודאי שאנחנו לא מבינים את זה, אני רק אומר את זה כדי שתבינו עד כמה עניין התוספת הזאת, הפגם בושה והאי סבלנות שבעל הסולם אומר, זה שייך לאדם.

בערוץ 43 על החיות מראים שם את התנהגות הזאבים, האריות וחיות אחרות. תתאר לעצמך שכך היינו מתארים את האדם לא בערוץ 43 של החיות, בערוץ 44 נגיד, איך היית בונה את הסרט? נניח שיש מישהו שבא מעולם אחר, מגלקסיה אחרת, ואתה צריך להראות לו שיש חיות, איך כל החיות בעולם הזה מתנהגות, וגם דומם וצומח באותה צורה, ויש עוד מין מיוחד, ממש מוזר, שונה, שהוא מתנהג אחרת, יש לו חשבון עם עוד משהו שנקרא בושה. איך היית מדגים את זה, מציג את זה למישהו שלא מהעולם שלנו? במה היצירה הזאת מיוחדת? מה זה נותן לו? מה הוא עושה? איך הוא מתחשב, בשביל מה, למה? זה דבר מלאכותי שקיים בו. זה עוצר אותו מליהנות בצורה ישירה, והוא מגיע לכל מיני צורות חיים כאלו שאין בהן שום צורך, רק כדי למלאות את הבושה או להקטין אותה כדי לא להיות ניזוק ממנה. דבר מאוד מיוחד, עבודה לפסיכולוגים.

"אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע, אשר כל ענף טבעו קרובה ושוה אל שורשו:

א. וכל הענינים הנהוגים בהשורש, יתרצה בהם גם הענף שלו, ויאהב אותם ויחמודם, ויפיק תועלתו מהם.

ב. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, לא יוכל לסובלם, וגם ניזוק מהם.

וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור.

ומכאן נפתח לנו פתח, להבין המקור מכללות התענוגים והיסורים, הקבועים בעולמינו:

א. כי מתוך שהשי"ת וית' הוא השורש לכל בריותיו אשר ברא, לפיכך כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושמו לנו וינעמו לנו. משום שטבעינו קרובה לשורשינו ית'.

ב. וכל הענינים שאינם נוהגים בו ית', ולא נמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלה נגד הטבע שלנו. ויהיה קשה לנו לסובלם.

דהיינו, אנו אוהבים המנוחה, ושונאים מאד את התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, אם לא להשגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו איננו בעל תנועה זולת בעל המנוחה, ואין תנועה חס ושלום נוהגת בו כלל. ולפיכך יהיה זה גם כן נגד טבעינו ושנואה לנו.

ועל דרך זה אנו אוהבים מאד את החכמה, ואת הגבורה, ואת העושר וכו'. שהוא משום, שכל אלה כלולים בו ית', שהוא שורשינו.

ועל כן שונאים אנו מאד את הפוכם, כמו הסכלות, והחולשה, והעניות. משום שאינם מצויים כלל ועיקר בהשורש שלנו, שזהו העושה להרגשתינו מאוס ושנוא, וגם מכאובים לאין לסבול."

בינתיים זה התנאי. הוא מסביר לנו על הטבע שלנו. הרצון לקבל יחד עם הבושה, כך הם מנהיגים אותנו.

אות י'

"והיא הנותנת לנו הטעם הפגום הזה, של בושה ואי סבלנות, בעת שאנו מקבלים איזה דבר מאחרים בתורת חסד. להיות הבורא ית', אין בחוקו חס ושלום שום ענין של קבלת טובה. כי ממי יקבל? ומתוך שאין הענין הזה נהוג בשורשנו ית', על כן הוא מאוס ושנוא לנו, כאמור.

ולעומתו, אנו מרגישים תענוג ונועם רך בעת כל השפעה, שאנו משפיעים לזולתנו. להיות דבר זה נוהג בשרשינו ית', שהוא המשפיע לכל."

בינתיים הבושה מגדילה לנו מאד את הכלים שלנו על פני הטבע הבהמי. נראה הלאה מה לעשות. זאת אומרת, אנחנו יכולים ליהנות מדברים שלא שייכים לדרגת חי ודרגת אנוש מגיעה למעלה מדרגת החי דווקא על ידי הרגשת הבושה.

שאלה: עם גדילת האגו גם הבושה גדלה, זה הולך ביחד?

כן. בכל אחד ואחד. אני לא רוצה להיכנס לזה כי בכל אחד ואחד זה מתבטא באופנים שונים. אחד מרגיש שאם אני לא אהיה עשיר כמו שהם, לא כדאי לי לחיות. והשני אומר, אם אני לא אהיה מדען כמו שהם, לא כדאי לחיות. והשלישי, אם אני לא אהיה זמר. וכאן כל אחד לכיוון משלו. אבל האריה לא עושה חשבון מי אכל יותר או אכל פחות, ולא מקנא בהם. אלא הוא רוצה והוא מקיים את הרצון הפנימי שלו, הרצון הזה הרגיל האגואיסטי, פשוט רצון לקבל, הוא לא יוצא מתוך גופו של אדם, מגופו של החי, ועל ידי הבושה אנחנו יוצאים מעל זה.

שאלה: אצל שבט פרימיטיבי, הבושה יותר קטנה מהבושה של אנשים שחיים באירופה?

את זה אני לא יכול להגיד, כי זה הכול לעומת הרצון לקבל שבהם. יש להם קוד התנהגות הרבה יותר קשה משלנו. זה כבר ים של דברים.

אות י"א

"עתה מצאנו פתח עינים, להסתכל בדבר תכלית הבריאה של "ולדבקה בו" בפרצופו האמיתי. שכל ענין הרוממות והדביקות הזה, המובטח לנו ע"י מעשה ידינו בתורה ומצוות, אינו לא פחות ולא יותר, אלא דבר השואת הענפים לשורשם ית'. אשר כל הנעימות והעידון וכל נשגב, נעשה כאן דבר נמשך טבעי מאליו.

כמו שנתבאר לעיל:

א. שענין התענוג אינו יותר, רק השואת הצורה ליוצרה. ובהיותנו משתוים בעינינו לכל מנהג, הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים בתענוגים.

ב. וכל ענין, שיארע לידנו מהענינים, שאינם בנמצא בשורשנו, הרי נעשה מושג זה לבלי לסבול, ולגועל נפש, או למכאובים ממשיים, כפי אשר יתחייב מהמושג ההוא.

ונמצא מאליו, אשר כל תקותינו תלוי ועומד בשיעור השואת צורתינו לשורשנו ית' וית'."

שאלה: למה אנחנו מייחסים את הבושה לגודל הרצון לקבל, ולא לחשיבות הסביבה?

זה לא בדיוק בגודל, זה גם באופן של הרצון. הרצון לקבל שלנו גם נמצא כל הזמן כלפי הסביבה. אם לא הייתי חי בסביבה הייתי חי, לא אדם.

תלמיד: מה הקשר בין גודל הרצון לקבל, לחשיבות שיש לי כלפי הסביבה?

אם הסביבה חשובה לי, אני מקבל מהסביבה תוספת כל הזמן. זה כמו שיש לנו גדלות הסביבה, גדלות העשירייה, גדלות החברים. בשביל מה אני צריך את הגדלות שלהם? כדי לקבל מהם, להתכלל מהם, ואז לבנות מנגנון, שזה נקרא כלי של נשמה.

תלמיד: אפשר להגיד שבושה זה פידבק מהסביבה? אם אני לא באיזו השתוות צורה עם הסביבה, הפידבק שאני מקבל זו בושה?

לא, העיקרון של הבושה נמצא בתוך האדם. הוא לא בא כתוצאה מהשפעת הסביבה, השפעת הסביבה אחר כך מתלבשת על זה.

שאלה: נדמה שהיום יש פחות בושה ממה שהיה, למה זה?

נכון, כי הרצון לקבל גדל יותר. אבל זה גם לא בושה. אתם רואים אני קצת מתחמק מכל הדברים האלה כי זה לא כמו בושה, אלא הסכמה חברתית. יש בזה הרבה דברים. הסכמה חברתית שוברת לנו כל מיני גבולות, מושגים. פתאום זה אפשר, פתאום זה אסור, החברה נגיד מגנה את זה או לא, ובהתאם לזה הבושה שלנו כאילו משתנה. היא לא משתנה, היא פשוט נכנסת תחת הלחצים החברתיים לצורה אחרת.

נגיד, אם תעבור עכשיו שטיפת מוח, שממחר אפשר לגנוב בפרהסיה, אתה תראה איך שכולם עושים את זה, וההיפך, מי שלא עושה את זה הוא יתבייש שהוא לא כמו כולם, ואז אתה מיד הופך את הסביבה לחיות, אתה מקטין את הבושה. זאת אומרת, כל החינוך שלנו שעליו דיברנו קודם, איפה הוא כאן? זה אך ורק לפתח לנו בושה.

הרצון לקבל הוא כמו שהוא, אלא צריכה להיות לידו בושה, עד שיתבייש למה הוא לא משפיע "ויגבה ליבו בדרכי ה'"¹ זה החשוב, ויתבייש גם בפני עצמו וגם בפני האחרים, והחברה, העשירייה, צריכה בעיקר לעבוד על זה.

אנחנו נכנסים לשלב יפה, שסוף סוף תרגישו שאתם נמצאים ברמה אחרת לגמרי מכל האנושות. והערכים והצורות והחוקים והחינוך, אנחנו נבין יותר מה אנחנו צריכים לעשות. לאנושות זה יהיה קל, לנו זה קשה, כי אנחנו צריכים לרכוש את הצורות האלה על פני הרצון לקבל שלנו, להלביש אותו עלינו. זה כמו שאתה צריך להיכנס לבגד שהוא בכמה וכמה מידות פחות ממה שאתה.

שאלה: מה היחס בין בושה וגאווה?

זה אותו הדבר, כל התכונות שהן מחוצה לרצון לקבל, כתוספת, הן באות כתוצאה מהבושה, וזה מה שאין בחיות.

שאלה: אמרת שעשירייה צריכה לעבוד על תכונת הבושה וזה סוג בושה אחרת ממה שבעולם.

כן, אמרתי על זה, "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי", מתי אני אדמה לבורא? כל העבודה שלנו הרוחנית היא נמצאת כך, אני צריך להראות את זה לחברה, אני צריך להחזיק אותם החברים שלי, אני צריך להראות להם עד כמה אני משתוקק לגדלות הבורא, לשפלות עצמית וכן הלאה, זו העבודה שעל ידה אני משפיע עליהם. על מה אני משפיע? לא על הרצון לקבל, על הבושה.

וכל החינוך שלנו צריך להיות גם מכוון כנגד הבושה שבאדם, לפתח את הבושה גם בגודל וגם בכיוון הנכון. אני לא צריך ליפות ולהלביש את עצמי בצורה יפה, ההיפך, אם צריך להראות את זה בצורה כזאת כדוגמה לאחרים אז כן, אבל בעצם להגיע למצב כמו האדם הראשון לפני החטא, ערום ולא מתבייש.

תארו לעצמכם מה זה נקרא מתוקן ולא מתוך חוצפה שהוא ערום ולא מתבייש, זאת אומרת עושה מה שבא לו. אלא כל התיקונים שקיבל על מנת להשפיע אין לו ממה להתבייש, ההיפך הוא מתגאה. איך הבושה הופכת להיות לגאווה, "ויגבה ליבו בדרכי ה'" לגאווה.

שאלה: ברמה הגשמית, מה ההבדל בין בושה לפחד?

יש קשר אבל זה לא שייך אחד לשני. גם ברצון לקבל יש לך פחד, גם בבושה יש פחד שקשור לרצון לקבל ודרכו לפחד. כי הפחד הוא, האם אני אוכל למלאות את הרצון לקבל שלי. זה הפחד. המקור של הפחד נובע מהכלי הריק.

שאלה: יש לנו בערב "ערב איחוד", הזדמנות לעלייה רוחנית. באיזה כוונות להיות במשך היום כדי שנצליח?

אנחנו מתאספים היום, כל העולם והכלי הישראלי במיוחד, אני מזמין את כל הכלים, כל הקבוצות שלנו מכל המקומות בישראל לבוא אלינו לכאן לכינוס. אנחנו נעשה כאן שיחה, סדנה, שירים, דיבורים, כל מה שרק אפשר, כדי לגרום לנו לחיבור בדרגה חדשה. אני מתכוון לזה, מתכונן לזה ומכין את עצמי לזה, וגם מציע לכם ומבקש מכם גם כן להיות בהכנה נכונה לזה. לחמם את עצמכם, את הלב שלנו לחיבור, כך שנוכל להמיס את הלבבות ולחברם ללב אחד ממש.

אז היום בערב נתראה ונגיע למצב "כאיש אחד בלב אחד".

(סוף השיעור)