שיעור בוקר 13.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: "חורבן כהזדמנות לתיקון", קטעים נבחרים מן המקורות, המשך מקטע מספר 60.

כותב הרח"ו.

"אמרו חז"ל (אבות פ"ד) שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם, והנה שונא כביכול להקב"ה על שברא אותו. כתוב (יומא דף ט' ע"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים, ולא נחרב אלא בעון שנאת חינם, ולא נתארך הקץ ולא נעלם, אלא לסיבת שנאת חינם, ולא עוד, ששאר העבירות אינו עובר עליהם אלא בשעתם, אבל שנאת חינם, בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על, לא תשנא וביטול מצות עשה "ואהבת לרעך כמוך", ולא עוד, אלא שעל מצוה זו אמרו שזה כלל גדול שבתורה, שכולה תלויה בה."

(הרח"ו. "שערי קדושה)

שאלה: אם אדם מרגיש שאדם אחר ממש נגדו ובא להרוג אותו, וכל פעולה שהוא עושה היא ממיתה אותו, אז איך הוא לא ישנא אותו?

יש ציווי או לאהוב או לשנוא.

תלמיד: אבל למה זה כל כך חריף? זאת אומרת, יש לאהוב בן אדם ממצב אפס וממנו להגיע לאהבה, ופה אתה צריך להגיע ממצב מינוס, כאשר מי שנמצא מולך הוא האויב שלך.

כן. מי שאתה שונא אתה רוצה כביכול שהוא לא יהיה קיים.

תלמיד: כי הוא מאיים על הקיום שלי.

זה לא חובה אבל נגיד.

תלמיד: ככה הבורא מציב את זה. הוא ממש גורם לך להרגיש שהאדם מולך מאיים על הקיום שלך ואם הוא ימשיך בדרך שלו אני אפסיק להתקיים.

זה צד אחד, וצד שני שיכול להיות שהוא לא מתכוון אליך בכלל ואתה בכל זאת שונא אותו עד שאתה מוכן להמית אותו.

תלמיד: אני שואל במצב שהבורא מסדר את הדברים. האם זה ריאלי בכלל ואיך מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך"? כי הוא מציב תנאים לא רציונאליים לגמרי.

איזה?

תלמיד: כשהזולת הוא אויב והוא רוצה ברעתי.

"ואהבת לרעך כמוך" זה ההפך, כן?

תלמיד: "ואהבת לרעך כמוך" זה שאנחנו ביחד רוצים לבנות מקום שהבורא יתגלה, זה משהו חיובי, זה ששנינו הולכים לאותה מטרה, לאותו כיוון.

כן.

תלמיד: ופה יש זולת שהוא מנוגד לזה לגמרי.

אז נמשיך ונראה. אבל כנראה שבכל זאת ישנו חורבן בתוכנו ברצונות, במחשבות, בפעולות שלנו, שאנחנו צריכים לתקנו.

תלמיד: הוא אומר פה שני דברים מאוד חמורים. האחד, שאדם ששונא לא נמצא באהבת החברים, או בזה שהוא שונא את הבריות, הוא בעצם מאשים את הבורא על שברא אותו בכלל. והשני, שעל העברה "שנאת חינם" עוברים בכל רגע, להבדיל ממצוות אחרות שעוברים עליהן לשעתן.

כן.

תלמיד: זה נשמע מאוד חמור הדבר הזה. איך לא לעבור על המצווה הזאת?

בעזרת ה', בעזרת החברים, בעזרת הלימוד, בכל דבר כשאתה חושב רק על איך לתקן את עצמך ולא לעבור על משהו.

תלמיד: אולי נשאל אחרת, איך להיות בהכרה כמו שהוא אומר, שבכל רגע אנחנו עוברים על "ואהבת לרעך כמוך"?

את זה צריכים לבקש מהבורא, עד שנקבל רגישות כזאת לכל מה שמתרחש בנו. כי אז אתה תראה שבכל מצב שלך מתחדשת כוונה, מתחדש יחס, ואז כל רגע ורגע אתה תצטרך לעשות בו תיקונים.

תלמיד: איך לקשר את זה ששנאת החבר או לא להיות באהבה, זה בעצם להאשים את הבורא על שברא אותך בכלל?

אנחנו עושים את זה. אנחנו לא מצדיקים את עצמנו בצורה שמקבלים שהכול בא מלמעלה. אנחנו מתחברים למחשבות, רצונות, פעולות שלנו, יחסים שלנו בינינו, כל אחד לעצמו, לאחרים.

שאלה: אז מה זה נקרא שמאשימים את הבורא על זה שברא אותנו אם אנחנו לא באהבה?

אחרי שאנחנו מתייחסים לבורא ומייחסים אליו מחשבות, פעולות, כוונות, אז כאן זו הבעיה, מה אני מייחס אליו ומה אני מייחס לעצמי, אם אני מגיע למצב שכל דבר שאני מרגיש אני מייחס לבורא.

תלמיד: כלומר אדם מודד את עצמו כל הזמן ביחס לחברה.

כן.

תלמיד: ונאמר לפי זה שהוא מוצא שהוא כל הזמן מעדיף את עצמו על החברים ולא באמת אוהב אותם כמו שאמור להיות ואז הוא מאשים את הבורא על זה שברא אותו כזה?

לא. הוא צריך לבדוק איך הוא מתייחס לזה.

תלמיד: זה קצת קשה לראות את הקשר בין היחס לחברים שהוא מקולקל, לבין היחס לבורא.

אבל קראנו כבר שכל הקלקולים האלו הם שייכים לבורא עצמו. את כל הקלקולים שלנו אנחנו צריכים לשייך לבורא.

תלמיד: לא לטבע שלנו?

זה אותו דבר.

תלמיד: שנבראנו ככה.

כן.

קריין: קטע מספר 61 מתוך "ליקוטי הלכות".

"עיקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שעל ידי זה עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך מרבי עקיבא רבם, שהיה בחינת התגלות התורה. וע"כ אמר רבי שמעון בר יוחאי "אנן בחביבותא תליא" [אצלנו באהבה תלוי הדבר], שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא בתלמידי הארי ז"ל, שהזהירם האר"י כמה וכמה פעמים, שיהיה ביניהם אהבה גדולה. ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאולה על ידם, אך שנתקלקל ע"י מעט המחלוקת שנעשה בין החברים, ע"י נשותיהם (כמבואר בשבחי האר"י). כי עיקר המשכת התורה הוא ע"י אהבה וחסד, שעל ידי זה זוכין לקבלת התורה ולכל טוב."

("ליקוטי הלכות". הלכות דם)

שאלה: הוא כותב שהסכסוכים שהתגלו זה בא מצד הנשים. מה זה אומר, חיצוניות או בפנימיות?

לא חשוב איך לחשוב על זה, או נשים פנימיות או נשים חיצוניות.

תלמיד: בגלל סכסוך כזה, אסון כזה קרה להם?

כן כן.

תלמיד: הבנתי שאלפים שם נספו.

כן.

קריין: 62, מתוך "תלמוד בבלי".

"רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו "והזר הקרֵב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן, לכך אני מצחק כמ"ש "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" [...] עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, ובלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו."

(תלמוד בבלי. מסכת מכות)

בקיצור, מה שאמר רבי עקיבא, שהכול לטובה.

שאלה: מה זה אומר "הזר הקרב יומת", הזר הקרב לבית המקדש?

כי לבית המקדש היה מותר להיכנס רק לכוהנים.

תלמיד: מה זה אומר לשמור על בית המקדש מזרים?

אני לא יודע.

תלמיד: בצורה פנימית?

בצורה פנימית זה אדם שבודק את עצמו. אם הוא רוצה להיכנס לרמה שנקראת "בית המקדש", קודש הקודשים, עוד כל מיני רמות, אז הוא צריך לראות איזה מחשבות, רצונות, תכונות יש בו.

תלמיד: אבל כתוב שהזר שיתקרב לבית המקדש יומת. לא יוחלף ברצון להשפיע, לא יתוקן, יומת.

כן.

תלמיד: איך?

מפני שאדם יודע מראש אם הוא שייך לרמת בית המקדש או לא, כי הוא רוצה לבצע בפועל את ההשתוות שלו.

תלמיד: ומה זה שועל? שועל זו חיה ערמומית כזו, לפחות זה נחשב כך.

כן.

קריין: 63 כותב השל"ה הקדוש.

"הדלוּת שהם הצרות, הם סיבות ההתרוממות וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה. ויתרון אור הזה יבוא מהחושך, כי במחשכים הושיבנו, כדי שיצא אור גדול מהחושך. כן ויהפוך ה' את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו."

(השל"ה הקדוש. "שני לוחות הברית")

שאלה: כתוב פה שהצרות גורמות ליותר אור. איך להסביר את זה?

ככל שיש לאדם צרות, והוא משתדל לתקן אותן, מבין את השורש הרוחני האמתי שלהן ומתקן אותו, כך יותר אור מגיע אליו.

תלמיד: זאת אומרת כשאנחנו עושים תיקונים מגיע אור?

אם נעשה תיקונים, אז יגיע אור.

קריין: 64 מתוך "תפארת שלמה על מועדים".

"ע"י התענית והאבל באה השמחה, ומן הצרה עצמה באה הרווחה. כי מבחינת היראה, באה האהבה כמ"ש (ירמיהו ל, ז) "ועת צרה היא ליעקב וממנו יוושע". רוצה לומר, ביום אשר השעה דחוקה מאד, אך אז מהרה קל יצמח הישועה ממנו, לגרום את היחוד. וזה שאמרו "כי ביום ט' באב נולד משיח", כי רק ביום שנחרב הבהמ"ק, כשהיו בני ישראל בשפל המדריגה, הנה אז העת להצמיח קרן הישועה של משיח צדקינו, שיבוא במהרה בימינו."

("תפארת שלמה על מועדים". רמזי פורים)

קריין: 65 כותב הרב"ש.

"בחודש אב, שצריכים להתאבל על חורבן בית המקדש, צריכים לעבוד על קו שמאל, היינו לתת בקורת על המעשים, שצריכים להיות בדרך הקדושה, שהוא עמ"נ להשפיע, ואיך שהאדם מרוחק מענין השפעה.

ובזמן שאדם חושב על זה, הוא נמצא במצב של התרחקות מהקדושה, והוא משוקע רק באהבה עצמית, שכל הבסיס שלו, שעוסק בתו"מ הכל על החשבון למלאות את הרצון לקבל, בכל מילוי שרק אפשר למלאות אותו.

אי לזאת, בזמן שעוסק בחשבון של השפלות שלו, יש אז מקום לעורר הכאב של חורבן הקדושה שיש בכל אחד ואחד. ואז יקויים "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמת ירושלים"."

(הרב"ש. מאמר 19 "ענין שמחה" 1986)

שאלה: כשאני מסתכל על מצב עם ישראל, אני רואה רק תענית, אבל, צרות, חרדות, פחדים, משברים, מלחמות.

אני רואה, "יש לי יום יום חג, יש לי חג יום יום".

תלמיד: איפה אתה רואה את החג הזה? איפה אתה רואה את השמחה, הרווחה? אם קיים מצב של צער ואבל, ורב"ש אומר שמתוך המצב הזה יוצאים לשמחה, זה כנגד זה, אני לא רואה מה בא כנגד, אני רק רואה את ההידרדרות מיום ליום.

אולי תחליף משקפיים, אני לא יודע, אבל צריכים לראות במצב הזה דווקא את ההתקדמות הנכונה בחסד עליון לקראת התיקון הכללי.

תלמיד: אז צריך להבין שאנחנו בתהליך, זו התוספת?

אנחנו צריכים להכין את עצמנו לסוף התהליך.

תלמיד: מתי השמחה, הרווחה, כל הדברים החיוביים מתגלים?

כשתכין את עצמך. כל אחד ואחד.

תלמיד: זה תלוי בהכנה שלי, במצב העם? במה זה תלוי?

זה תלוי במצב העם ומצב העם תלוי בך.

תלמיד: מי רואה בסוף את השמחה ואת כל המצבים החיוביים?

מי שזוכה, מי שגרם לה.

תלמיד: במה אני יכול להכין את עצמי כדי לראות כבר עכשיו את השינוי החיובי ולא בגמר התיקון?

אתה צריך לספר לכולם במה תלוי התיקון, במה תלוי גמר התיקון ואיך אנחנו מתקרבים לזה.

תלמיד: בכך שאני אספר על התהליך לכולם, איפה יבוא השינוי?

כולם יתכללו בזה קצת, עוד ועוד פעם, וכך שהם ישמעו את הדברים האלה, הם יתכללו מזה.

תלמיד: המקובל רואה את שני המצבים, גם את הצרה וגם את השמחה?

כן.

תלמיד: עוד בהווה הוא רואה את זה? כלומר אפילו שהם סובלים עכשיו, הוא מוצא בזה כבר נחמה ושמחה?

נחמה אני לא חושב, אבל שמחה לעתיד לבוא כן.

תלמיד: כל עוד הם לא מרגישים את השמחה, הוא כבר מרגיש את השמחה העתידית שלהם?

במשהו, בכוח.

שאלה: אתמול בערב ראיתי שפרסמו בעיר שאני גר בה "הלילה לא לומדים תורה". זה היה לי מוזר, אני מכיר יחס אחר, אנחנו לומדים.

לא. בתשעה באב לא לומדים תורה.

תלמיד: אז מה אנחנו עושים עכשיו אם זה לא ללמוד תורה?

אנחנו לומדים על תשעה באב.

תלמיד: כשניסיתי להבין למה לא לומדים תורה, אמרו, "כי התורה משמחת את האדם".

נכון, כך כתוב.

תלמיד: כן, אבל אנחנו רואים יחס אחר מצד המקובל, מצד רבי עקיבא, שכן ראה שמחה במצב הזה.

זה תלוי, כל אחד נמצא במצב אחר.

שאלה: בקטע 65, בעל הסולם מדבר על איך להיכנס נכון לקו שמאל. נכון? ואומר שדווקא צריכים לעבוד על קו שמאל מתוך האבל על חורבן הבית, אבל אסור שזה יהיה על חשבון עצמו, אלא מתוך שפלות.

כן.

תלמיד: אפשר להסביר את זה, איך נכון להיכנס לקו שמאל?

אנחנו צריכים להכין את הכלי, שיהיה מותאם לבורא, ויתעלה על ידו מעלה מעלה.

תלמיד: אז מה הסכנה בעבודה הזאת?

כנראה יש סכנות.

תלמיד: אולי נקרא עוד פעם ותסביר, זה אפשרי?

אני לא חושב. אני לא רוצה להתעמק בזה. אבל יש כאן כמה סוגי הסברים. יש כזאת מצווה, לא להתעמק בכל הדברים ששייכים לתשעה באב.

תלמיד: בסדר. מקובל, לא נדון בזה עכשיו. אבל באופן כללי, אנחנו מדברים תמיד על לשמור על קו ימין, על גדלות, על חשיבות.

נכון.

תלמיד: ופה הוא נותן הבחנה של איך לעבוד נכון עם קו שמאל. בלי קשר לתשעה באב, אני חושב, אבל אולי זה לא הזמן.

בשבילנו עדיין לא.

שאלה: כשאני רואה את מה שקורה במציאות בחוץ, יש לי כאב גדול על העם שלנו. אני לא יכול להתכחש לזה. אני עוד לא מקובל, ולא כלום. איך להפוך את הכאב הזה לצער השכינה? כי מה שמתגלה פה זה חוסר חיבור מוחלט של המציאות, זה כנראה גם בתוכי. איך להפוך את זה לצער השכינה, לא רק משהו שכואב לאגו?

להשתדל לחשוב על זה, להצטער, ולבקש תשובה.

תלמיד: כי בהרגשה שלי הקרע בעם הולך ומחמיר.

יכול להיות. אני לא יודע, אני לא נמצא בזה.

קריין: קטע מס' 66 כותב הרב"ש.

"ידוע, שמלכות נקראת "ירושלים". לכן כשאנו אומרים "חורבן ירושלים", הפירוש יהיה על בית המקדש, שנחרבה. היינו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא". כלומר, זה שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולהאמין שהקב"ה הוא מנהיג את העולם בהשגחה של בחינת טוב ומטיב. היות שזה נסתר מהאדם. [...] 

לכן אם האדם מתגבר, ומקבל על עצמו עול מלכות, אף על פי שלא רואה שום חשיבות, והוא מתאבל על זה, מדוע הוא כך, היינו למה כל כך נסתר מאתנו את חשיבותה של ירושלים, ומתפלל על זה, מדוע אין חשיבות למלכות, ומבקש מה', שיקים את ירושלים מעפר הזה, שהיא נמצאת בה, ובשיעור שהאדם מצטער על חורבנה, הוא זוכה, שהקב"ה ישמע את תפלתו. 

והאדם זוכה לראות אותה בשמחתה, היינו שהיא כן משפיע לו טוב ועונג." 

(הרב"ש. מאמר 39 "מהו 'כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה' בעבודה" 1990)

קריין: 67, כותב בעל הסולם.

"וזה שרמז המשורר ז"ל (תהלים קכב, ג) "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", שגמר התיקון נקרא "ירושלים הבנויה", דהיינו שאין הנגאלים בונים אותה, אלא מתפלאים בהשגתם שכבר היא בנויה, ומעולם לא היה בה שום פגם, כי כל שינוי מקום ושינוי מעשה ושינוי השם, שזהו בעצמו רגעי הזמן שבגלות, כל אלו ההפכים נתחברו יחדיו, והוא פשיטות גמור, כמו הכלל שמתגלה בהתקבץ עליו כל חלקיו ופרטיו."

(בעל הסולם. לקוח מכתבי יד)

שאלה: בעל הסולם אומר שמי זוכה לראות את חורבנה ומבקש על חורבנה, אז הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו, והאדם זוכה לראות אותה בשמחתה, היינו שהוא כן משפיע טוב ועונג.

איך בדיוק, בזה שאני מבקש על החורבן, ומבקש תיקון על החורבן, אני מקבל שמחה, ורואה שהבורא הוא טוב ומיטיב?

אם זאת תפילה אמיתית, והרצון אמיתי אז אתה מתחבר לאלו שמשתתפים בבניית בית המקדש.

תלמיד: בזה שאני מבקש על החורבן ,אני בעצם מגלה יחס יותר מתוקן כלפי חוץ?

על תיקון החורבן.

תלמיד: ואז אני רואה מבחוץ את המערכת יותר בטוב?

לא.

תלמיד: אז איך בדיוק אני רואה את התיקון הזה, אני רואה את הטוב הזה שהבורא מביא לי במערכת?

מתוך התפילות האלו, בית המקדש גדל ומתקיים.

תלמיד: אז בעצם בזה שאני מגדיל את הטוב על פני החורבן, אני מגלה יותר את היחס הטוב ומיטיב של הבורא?

כן.

קריין: קטע מס' 68 כותב בעל הסולם.

"כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר, אינו אלא בחינת השלילה של ההויה.

והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא יְלַמדו עוד איש את רעהו, כי כולם יֵדְעו אותי, למקטנם ועד גדולם". ואם כן, יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו, דהיינו צורתו של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות באלופו של עולם כאמור. שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא אלופו של עולם. והבן מאד."

(בעל הסולם. "וזאת ליהודה")

קריין: קטע מס' 69, כותב בעל הסולם.

"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו. ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מַתְחֶלֶת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "וּלְקָחוּם עמים, וֶהֱבִיאוּם אל מקומם, וְהִתְנַחֲלוּם בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניִך בחוצֶן, ובנותַיִך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]"."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א)

אמן.

שאלה: בעל הסולם כותב בקטע, שמכאן ואילך עלינו להגביר את פנימיות התורה, ולתת לה את מקומה הראוי בחשיבותה, ולהגביר ישראל שבו שהיא צרכי הנפש. מה הם צרכי הנפש?

מה שהנפש צריכה כדי להתקיים, לגדול, ולגמור את התיקונים.

תלמיד: צרכי הנפש זה מה שצריך בשביל להשפיע?

כן, על ידי השפעה מצד האדם, אנחנו ממלאים את הנפש.

תלמיד: כלומר גם כוחות התגברות גם כוחות בירור נכון?

כן.

שאלה: הוא כותב על מעין חוקיות שלפיה דווקא הטובים שבדור הם אלה שכביכול משלמים את המחיר. מה החוקיות הזאת?

כי הם מסוגלים לזה.

תלמיד: יוצא שהם נעלמים מעולמנו?

אנשים שמשתדלים לעשות פעולות להקמת השכינה, על ידי העבודה שלהם, בתיקון שלהם, הם מעבירים את האור מלמעלה, והוא מתקן אותנו, וממלא אותנו. ככה זה עובד.

קריין: קטע מספר 70, כותב בעל הסולם.

"דורנו זה, הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו לגאולת ארצנו הקדושה, מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".

אבל, בשתי אלה זכינו, רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: "שלימות ההשגה" ו"הגאולה השלימה"."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

שאלה: הוא כותב שקיבלנו את ספר הזוהר, חזרנו לארץ ישראל, וזה מראה שמבחינת נתינה - ההזדמנות קיימת בכוח.

כן.

תלמיד: אבל הוא כותב שבפועל עוד לא הגענו לידי קבלה. היום כשאנחנו רואים את ההתגבשות של אויבי ישראל סביבנו ומתחילים לחנוק אותנו, האם אפשר להסתכל על זה כסימנים להתקרבות הגאולה, או להפך?

יכול להיות התקרבות. ודאי שהכול תלוי בתגובה שלנו.

קריין: 71, כותב הרב קוק.

"עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם."

(הראי"ה קוק. אורות הקודש ג')

שאלה: מצד אחד המצבים של שנאת חינם ואהבת חינם הם כאילו הכי רחוקים, הכי הפוכים. מצד אחר בהרבה מהקטעים הם מתוארים כהכי קרובים.

כן.

שאלה: אתה יכול להסביר?

גם זה וגם זה הבורא מפיל עלינו ועל ידי זה מקרב אותנו לתיקון השלם.

תלמיד: גם הפעולה של התיקון מתוארת בצורה קצת שונה. בחלק כתוב להגביר את פנימיותו עצמו. בחלק היה כתוב להוסיף את הא׳ אלופו של עולם. הרב קוק מייעץ אהבת חינם. מה הקשר בין כל הדברים האלה?

זה אותו דבר. הכול תיקון הרצון לקבל.

תלמיד: כן, אבל מה עם המתחילים, לשייך אהבת חינם לבורא, ממה להתחיל?

לא. מספרים לאדם מה שעדיין לא מתקבל בו. אנחנו צריכים ללכת יחד עם העם, ואז להגיד שבצורה כמו שהעם מוכן לקבל כך אנחנו מספרים לו.

שאלה: היום תשעה באב. במה אנחנו צריכים להתרכז מכל הכיוונים שמציעים לנו?

אנחנו כבר למדנו על זה כל כך הרבה זמן ועברנו הרבה חומר. תקרא שוב את כל החומר שעברנו.

תלמיד: קשה לי בבת אחת לחשוב גם על אהבת חינם, גם להעלות את מעלת ישראל על אומות העולם וגם לייחס הכול לבורא. האם יש משהו אחד שכדאי היום להחזיק בו?

אתה עכשיו תקרא את מגילת איכה ולפי זה תחשוב.

(סוף השיעור)