שיעור בוקר 27.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 206, "פתיחה לפירוש הסולם",

אותיות ט'-י'

קריין: כתבי בעל הסולם. עמ' 206. "פתיחה לפירוש הסולם", אות ט'.

1. חזה

   אות ט'

"ועד כאן דברנו בפרצופי אדם קדמון. אמנם בפרצופי עולם האצילות, נתוסף סיום חדש בע"ס דתוך, שהמלכות דתוך הנקראת טבור, עלתה לבינה דע"ס דתוך וסיימה שם ע"ס דמדרגת התוך, שהסיום הזה נקרא חזה. והופרס שם פרסא, כלומר שסיום החדש שנעשה מחמת עלית המלכות לבינה, במקום החזה, נקרא פרסא, בסוד הרקיע המבדיל בין מים עליונים, שהם כתר וחכמה שנשארו במדרגת תוך, ובין בינה ותו"מ שיצאו ממדרגת ע"ס דתוך ונעשו למדרגת ע"ס דסוף, שמשום זה נחלקו ע"ס דתוך לב' מדרגות, שמפה עד החזה נחשב לבחינת ע"ס דתוך, ולאצילות ולבחינת ג"ר של הגוף. ומחזה ולמטה עד הטבור, נחשב לבחינת ע"ס דסוף, ולבריאה, ולבחינת ו"ק בלי ראש, כמו ע"ס דסוף. וענין עלית המלכות לבינה וסיום החדש שנעשה באמצע כל מדרגה (עיין לקמן אותיות ט"ו ט"ז)."

3. ערך הפוך מכלים לאורות

   אות י'

"יש תמיד ערך הפוך בין אורות לכלים. כי בכלים הסדר הוא שהעליונים גדלים בתחילה בפרצוף. שמתחילה בא כתר לפרצוף, ואח"כ חכמה, ואח"כ בינה, ואח"כ ת"ת, ואח"כ מלכות. וע"כ אנו מכנים לכלים כח"ב תו"מ. דהיינו ממעלה למטה, כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף. והאורות הם בהיפך, כי סדר האורות הוא, שהתחתונים באים תחילה אל הפרצוף, שמתחילה בא אור הנפש, ואח"כ אור הרוח, ואח"כ אור הנשמה, ואח"כ אור החיה, ואח"כ אור היחידה. באפן, שמתחילה בא אור הנפש, שהוא אור המלכות, הקטן מכל האורות, ולבסוף בא אור היחידה שהוא הגדול מכל האורות. וע"כ אנו מכנים תמיד את האורות בשם נרנח"י. דהיינו ממטה למעלה. כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף."

שאלה: כל המושג של ערך הפוך לא ברור. כי כשאנחנו מדברים על אור, אנחנו כבר מציינים את הכלי, אם יש אור, אז יש כבר כלי שהאור מתלבש בו.

כן.

תלמיד: אז מה זה ערך הפוך?

ערך הפוך אורות וכלים, זה אומר שבכלים עליונים מתלבשים אורות קטנים, ובכלים תחתונים מתלבשים אורות גדולים. זה לא רק סדר הפוך, אלא המקומות שהם אחראים על המשכת האורות, דחיית האורות וקבלת האורות, הם הפוכים. יוצא שככל שהרצון לקבל בכלי גדול יותר, כך הוא צריך לסגור את עצמו יותר, ותמורת זה הוא מפתח אור חוזר גדול יותר, ולפי זה יש לו את קבלת האור העליון.

שאלה: מה זה אומר שהכלים באים לפרצוף?

אלו רצונות שכבר מסודרים על ידי העביות שקושרת אותם, כובשת אותם, סוגרת אותם, ומעלה את החבילה הזאת המוכנה לקבלת האור מעצמה, מעליה ולמעלה.

תלמיד: אבל לכלי כבר יש כבר את כל הצורה.

בכלי יש מלכתחילה רק עשר ספירות דאור ישר, שבצורה כזאת הוא מרגיש מי נמצא מעליו.

תלמיד: אז מה זה התהליך שזה הופך להיות פרצוף שבו מתגלים הכלים בסדר מסוים?

זה התהליך שבו הכלי כבר מושך את האור, האור בא במגע עם הרצונות, ובכך שמשפיע על הרצונות הוא מסדר את הרצונות לפי הסדר של עצמו.

תלמיד: מה ההבדל שזה בכלים הגדולים תחילה ובאורות הקטנים, מה היחס השונה?

זה בדיוק מה שצריך להיות לפי סדר אורות וכלים. בכלים אנחנו רוצים לגלות כלי גדול ביותר שנמצא במגע עם האור העליון הגדול ביותר, והכלי הקטן ביותר שהוא הכלי האחרון, הוא יהיה במגע עם האור העליון בהתאם אליו, הקטן ביותר. וכך יוצא שזה ערך הפוך אורות וכלים.

תלמיד: האם לא מספיק רק להגיד שיש את הכלי הזה, ולכן אם יש הכלי הזה, אז זה האור שמתגלה בו? האם זו לא כפילות להגיד גם על הכלים וגם על האורות?

אני לא כל כך מבין.

תלמיד: אם מדברים על הכלי, אז כבר ברור איזה אור יש שם.

לפי הטבע של הכלי.

תלמיד: כן.

כן.

תלמיד: אז אפשר להגדיר את פעם אחת. למשל, בכלי מלכות, תלוי איך מסתכלים על זה, יש אור יחידה.

לא, בכלי מלכות יש אור הנפש.

תלמיד: כן, אבל הוא מושך אור יחידה, נכון?

האם בין מושך ומקבל יש הבדל?

תלמיד: בכלי מלכות יש אור הנפש, ואז אומרים את זה פעם אחת, ומפה לא צריך יותר להתבלבל, אלא זו ההתאמה שיש ביניהם, לא יכול להיות משהו אחר.

כן.

תלמיד: אני מנסה להבין מה ההבדל בין לציין את הכלים לבין לציין את האורות, ובכלל להמשיך לדבר כאילו שיש עוד מקרים. אני לא מבין איך יש עוד מקרים.

עוד מקרים, הוא מסביר לנו. העניין הוא פשוט, או שאני מושך אליי אור לפי הרצון שלי לקבל, או שאני בונה מקום לאור שיופיע בי על ידי רצון להשפיע. אז יש ביניהם, בין כלים דלקבל וכלים דלהשפיע, ערך הפוך. יוצא כך, שכלי דכתר הוא עם אור הנפש, כלי דחכמה עם אור הרוח, ואם אנחנו מדברים על קבלת האורות, אז יוצא לנו נרנח"י.

אומרים, כך שמעתי, שבעל הסולם עד שהוא הבין את זה, עד שהוא גילה את החוק הזה, את הקשר בין אורות וכלים, היה לו קשה.

שאלה: התבלבלתי עכשיו. האם מצד קבלת האורות זה לא ערך הפוך, ומצד השפעת האורות זה כן ערך הפוך?

אני לא יודע ממה אתה מתבלבל.

תלמיד: האם כלי מלכות מקבל לתוכו את אור הנפש, אבל הוא בעצם ממשיך את אור היחידה לכתר?

מלכות מצידה דאור ישר?

תלמיד: כן. מלכות מקבלת לתוכה את אור הנפש.

כן.

תלמיד: אבל היא מושכת את אור היחידה לכתר.

לכתר.

תלמיד: האם זה העיקרון של ערך הפוך?

כן.

שאלה: אז למה כנגד כתר בהתחלה היא מקבלת את אור הנפש?

זה בצורה ישירה, נרנח"י, איך מגיעים האורות מנפש ליחידה.

שאלה: האם מהעיקרון הזה נגזר שקטן וגדול חשובים באותה מידה?

לא, זה באור ישר וזה באור חוזר.

תלמיד: הכוונה שלי שכלי קטן וגדול חשובים באותה מידה.

לא. איך זה יכול להיות? אנחנו לא עושים כאן הוקוס פוקוס, אלא אנחנו מגלים את היחס בין כלים ואורות.

שאלה: אם בהתחלה כלי דכתר מקבל אור נפש ובסוף הוא מקבל אור יחידה, אז יוצא שכל פעם כל כלי מקבל אור שונה. כלי זה חיסרון, אז איך יכול להיות שהוא מקבל אור שונה כל פעם, האם החיסרון משתנה?

על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: על ערך הפוך אורות וכלים. ככל שמתגלים יותר כלים, כך נכנסים יותר אורות.

כן.

תלמיד: אבל האור הגדול ביותר נכנס כל פעם בכלי העליון.

כן.

תלמיד: יוצא שבהתחלה כתר מקבל נפש, אחר כך רוח, אחר כך נשמה, חיה, יחידה. איך יכול להיות שאותו כלי מקבל כל פעם אור אחר?

איך לא?

תלמיד: כי כלי זה חיסרון מסוים, לחיסרון הזה רק אור אחד שיכול להתאים לו, לא?

כן, נגיד.

תלמיד: אז למה פה נכנסים חמישה אורות?

אבל יש את התכללות הכלים.

תלמיד: איך זה עוזר?

זה עוזר לזה שהאור שהיה קודם בכלי דכתר הוא עכשיו עובר לכלי דחכמה, ואז בכלי דכתר יש כבר שני מקומות לשני אורות.

תלמיד: נוצר מצב שכל עוד לא כל האורות נכנסים בכל הכלים, אז הכלים מקבלים כל הזמן את האור שהוא לא באמת האור שלהם.

כן.

תלמיד: איך הם מקבלים אותו? הרי זה לא הרצון האמיתי שלהם.

זה הרצון האמיתי. זה חיסרון שהם מגלים לאותו אור שבדרך.

תלמיד: האם יוצא שכל פעם כשכלי חדש נפתח הכלים שלפניו גם משתנים, גם מתפתחים?

למה לפניו?

תלמיד: כי הם מקבלים עכשיו אורות אחרים. הם צריכים לעבור שינוי כדי לקבל אור אחר, לא?

כן.

תלמיד: כלי חדש שנוצר, נגיד שבהתחלה היה רק כלי דכתר, אחר כך נוצר גם כלי דחכמה, אז כלי דכתר גם משתנה.

אחרת איך ישתנה כלי החכמה?

תלמיד: בגלל זה כלי הכתר מקבל גם עכשיו אור אחר, לפי השינוי שהוא עבר כשנפתח כלי החכמה.

כן.

שאלה: ננסה להמחיש את התהליך בדוגמה של בעל הבית והאורח בשביל להבין לא טכנית. אם יש מסך, האורח בא והוא רוצה להיות בקשר עם בעל הבית, זה מה שמעניין אותו. וכשהוא מרגיש שבעל הבית רוצה לתת לו, הוא לוקח את התענוג הכי קטן, למה? כי הוא מפחד שהוא ישכח את בעל הבית. ואז כשהוא לוקח הוא מרגיש שזה לא מספיק, הוא לא עושה השפעה, אז הוא ממשיך הלאה. האם נכון כך לראות את זה?

נגיד.

תלמיד: מה פה ערך הפוך אורות וכלים?

הכלי מתחיל מהקטן ביותר, והאורות מתחילים מהאורות הקטנים, ובהתאם לכלי שגדל גם האור גדל.

תלמיד: אבל האורח הוא אותו אורח, זו אותה מלכות, היא משתדלת כל פעם לשנות את עצמה.

יש לה חסרון יותר גדול.

תלמיד: כשאנחנו אומרים כלי, זו אותה מלכות שיש לה צורה אחרת, צורה של כתר, צורה של חכמה.

כן, ודאי.

תלמיד: היא פותחת את עצמה יותר.

נגיד.

שאלה: האם יש הבדל בין האור שבונה את הכלי לבין האור שממלא את הכלי?

כן, אבל אנחנו לא לומדים כך. למה?

תלמיד: היחס ההפוך נראה כך, שבהתחלה יש אור שבונה את הכלי עד שהוא בונה את כל המלכות, ואחרי זה כאילו בא אור הפוך שמתחיל למלא אותו עד מילוי מלא.

כאילו כך.

שאלה: בתחילת אות י"ב הוא כותב, "והנך מוצא, שכל עוד שלא גדלו כל חמשת הכלים, כח"ב תו"מ, בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחסים להם". במקום אחר הוא מסביר על תהליך התפתחות, שכשאתה מסתכל על משהו תוך כדי ההתפתחות שלו, כמו על תפוח, אז אתה לא מבין לאן הדבר הזה יגיע, אבל בסוף זה מובן. האם גם פה זה נכון להסתכל על זה כך? כלומר בסוף כשיגיעו כל האורות, אז הכול יסתדר, האורות יהיו בכלים המתאימים.

אפשר להגיד.

שאלה: אמרת שבעל הסולם גילה את זה ממש כמו מדען שגילה עקרון חדש שלפניו לא ראו את העיקרון הזה.

כן.

תלמיד: בלי העיקרון הזה שום דבר לא מסתדר, המערכת לא מסודרת נכון אם לא מבינים את העיקרון הזה. איך זה שרק הוא גילה את זה?

אני לא יודע מה להגיד לך, אבל לי נראה שזה מתוך ההיגיון, אין כאן שום דבר כביכול אחר. אבל ערך הפוך אורות וכלים, שכך זה מסתדר בצורה הפוכה, הכלים הגדולים והאורות הקטנים, זה מה שהוא גילה.

תלמיד: במקום אחר בעל הסולם מעיד על עצמו שהוא זכה לגילויים לא בגלל גאונות של עצמו אלא כי הדור זקוק לזה.

כן.

תלמיד: האם צריך לחשוב על זה כך, שאנחנו הכלים הכי גדולים, הכי מקולקלים, ואנחנו צריכים למשוך את האורות הכי גדולים?

כן.

תלמיד: אבל לא אנחנו זוכים להם. איך להבין נכון את התפקיד שלנו בכל המערכת?

אנחנו הדור האחרון, ולכן אנחנו נמצאים בתחילת הגאולה הכללית, ולכן דווקא בדור שלנו זה עשוי לקרות.

תלמיד: מה עלול לקרות?

הגאולה השלמה.

תלמיד: מה זה אומר בתהליך הזה של "ערך הפוך אורות וכלים" וכל מה שאנחנו קוראים?

שהאורות הגדולים צריכים להיכנס לכלים הקטנים שיהפכו להיות אחר כך לכלים הגדולים.

תלמיד: מה אנחנו אמורים להרגיש בתהליך הזה?

אנחנו אמורים להרגיש שיש לנו חושך, חושך גדול. בזמננו, בימינו אנחנו לא מרגישים את המקובלים הגדולים שיכולים לפרסם לנו משהו, ללמד אותנו משהו, אבל עם זאת זכינו ללמוד לפי המקורות מה שלא יכלו ללמוד קודם אנשים שהיו מאוד צמאים לחכמה. זאת אומרת, קודם היו צמאים לחכמה כמויות של אנשים וברצונות גדולים, אבל היתה להם מעט מאוד הארה בכלים שלהם. מה שאין כן, לנו אין לנו כלים, ומי רוצה את האורות הגדולים? אבל ככה זה, דווקא בדור הזה, בכלים האלה צריך להתגלות אור המשיח.

תלמיד: דווקא באלה שלא מרגישים בכלל את הרצון ואת התפקיד ומרגישים חושך הכי גדול?

כן.

שאלה: כל התהליך של כניסת כלים ואורות מתקיים בתוך מבנה שנקרא פרצוף.

כן.

תלמיד: קודם צריך לייצב את הפרצוף ואז יכולים להיכנס אליו כלים ואורות?

לא, גם לייצב את הפרצוף צריך על ידי אורות. אלא מי ייצב לך את הפרצוף?

תלמיד: כדי לא להתבלבל אני אשאל פשוט. מה המבנה הזה שנקרא פרצוף שאליו נכנסים כלים ואורות?

בכל מקרה יש תמיד עשר ספירות מכתר עד מלכות שמסודרות כך וקשורות באור ישר ובאור חוזר.

תלמיד: זה נראה שצריך לייצב איזשהו חיבור למטרה מסוימת וככל שאפשר להרחיב את הנקודה הזאת, להכניס לשם יותר רצונות, יתגלו שם יותר אורות.

נכון, כן.

תלמיד: מהי הנקודה הראשונה שממנה התהליך מתחיל?

הנקודה הראשונה ברורה לנו, זה אור הנפש בכלי דכתר, האור הקטן ביותר בכלי הקטן ביותר, ואז מתחילים להתאסף אורות בכלים.

תלמיד: אפשר להגיד שמגיע האור גדול ביותר לכלים יותר נמוכים כי אור זה בעצם עזרה מלמעלה?

לכלים יותר עליונים. ככל שהאור יותר גדול כך הוא מגיע לכלי יותר עליון.

תלמיד: אור זו עזרה מלמעלה?

עזרה מלמעלה, נגיד.

תלמיד: וככל שיש צורך ביותר עזרה כי יש רצונות יותר גסים, כך מגיעה עזרה יותר גדולה?

נגיד.

שאלה: יש דוגמה שנתת מזמן שעוזרת להסביר את זה. אם יש תינוק ואמא צריכה לתת לו טיפול מסוים, התינוק לא צריך לרכוש את הידיעות ואת הכלים איך לטפל, אלא האמא היא זו שצריכה לרכוש עכשיו השכלה גבוהה יותר, והכול ביחס להשפעה לתחתון.

יפה.

שאלה: לפני שאור נרנח"י התחיל להיכנס בתוך הכלי הייתה הזדככות, הכלי הרגיש את האור קודם, ואחר כך האור מזדכך ולאט לאט הפרצוף מתחיל לקבל את האור.

הכול לא נכון. קודם כל האור לא מזדכך כמו שאמרת.

תלמיד: הכלי דוחה את האור כי הוא לא מתאים את הכוונה, הוא לא הצליח לקבל את האור מפני שהרצון לקבל היה לא נכון.

כן.

תלמיד: עכשיו הכלי מתחיל לעשות חשבון כמה הוא יכול לקבל, אז הוא מתחיל לקבל אור קטן, והאור הזה מתפשט בתוך הכלי כתר.

כן.

תלמיד: אור הנפש מתפשט בתוך הכלי כתר. האם הפרצוף הבא מרגיש מה שקורה בכלי כתר בזמן הזה?

עוד אין את הפרצוף הבא, האור רק נכנס לתוך הפרצוף, אור הנפש בכלי דכתר.

תלמיד: על ידי המסך הוא עושה חשבון.

נגיד, כן.

תלמיד: האם בזמן הזה הבינה מרגישה מה שקורה?

לא.

תלמיד: זה מאיר לה במשהו, יש איזו הרגשה?

לא.

תלמיד: רק מתי שאור הנפש ממלא את הכלי דכתר שם מתחילה להיות הפעולה הבאה?

כן.

שאלה: איך בסוף הנפש שזה האור הכי קטן ממלא את המלכות שזה הכלי הכי גדול?

באורות אין מידות, נניח ליטר או שני ליטר, לפי כמה שאתה צריך. אלא האור ממלא את הכלי במידה שהכלי מסוגל לקבל אותו. מצד האור אין שום הגבלות.

תלמיד: בסוף הכתר מקבל את היחידה שזה האור הכי גדול בכלי הכי קטן.

כן.

תלמיד: והכלי הכי גדול מקבל את האור הכי קטן, המלכות מקבלת את הנפש והכתר מקבל את היחידה. אם כך, אין פה משמעות לגודל הכלי? כי יוצא הפוך, הכלי הכי גדול, המלכות, מקבל את אור הנפש והכלי הכי קטן מקבל את אור היחידה?

בהתחלה נמשך אור הנפש בכלי דכתר, ואחר כך יוצא שאור הנפש מתגלה בכלי דמלכות ואור היחידה מתגלה בכלי דכתר.

תלמיד: כלומר האור הכי קטן, נפש, ממלא את הכלי הכי גדול, מלכות, וזה לא ברור איך האור הכי קטן ממלא את הכלי הכי גדול?

קודם כל באורות אין לנו הגבלות. זאת אומרת לפי גודל הכלי, האור יכול למלאות אותו. זה יכול להיות שיבוא אור הנפש וימלא לך את הכלי, ויכול להיות שיבוא אור היחידה וימלא את הכלי.

שאלה: מה ההבדל בין סוגי האורות אם האור קטן ביותר ממלא כלי גדול?

אנחנו לא דנים את האורות לפי הגודל שלהם.

שאלה: האם יותר נכון להסתכל על האורות בצורה איכותית ולא בצורה כמותית? כי ליטר לא יכול למלא כוס של מאה מיליליטר, אבל באיכויות כבר אפשר להבין את זה. אור דנפש ממלא את כלי דכתר.

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים שההגדרה של אור לפי בעל הסולם היא, שאנחנו לא יכולים לדבר על האור, אלא זו ההתפעלות של הכלי.

כן.

תלמיד: זה אומר שלכלי דכתר יש התפעלות בצורה איכותית של נפש. מה זה אומר?

כלי דכתר מתפעל מהאור.

תלמיד: ממה בדיוק הוא מתפעל?

מזה שהוא מגלה השתוות עם האור.

תלמיד: בצורה קטנה מאוד.

כן.

תלמיד: אבל הוא יכול לגלות יותר השתוות לפי החיסרון שלו.

כלי דכתר?

תלמיד: כן. הוא הכי עליון.

אבל אין לו, חסרה לו עביות מספירות יותר נמוכות. מכתר עד המלכות, אם יצטרפו אליו רצונות, אז הוא יוכל לגלות באור הזה יחידה.

תלמיד: כשאור הנפש יורד לכלי דחכמה, ואור הרוח נכנס לכלי דכתר, מה זה אומר שהאורות עוברים מכלי לכלי?

האורות משתנים לדרגות יותר גבוהות.

תלמיד: אבל אם אנחנו מדברים על זה שאור הוא התפעלות של הכלי, אז מה זה אומר שהייתה לכלי דכתר התפעלות שנקראת נפש, ועכשיו ההתפעלות עוברת לכלי אחר שגדל ממנו שנקרא חכמה? האם זה אומר שהכלי דכתר מעביר את ההתפעלות הזאת הלאה לכלי הבא?

הכלי שעכשיו מתפעל מהאור, הוא מתפעל מהאור יותר לעומק, מרגיש אותו יותר עמוק.

שאלה: את כל הסיפור הזה של ערך הפוך אורות וכלים אנחנו לומדים בהשתלשלות מלמעלה למטה, זה קורה כשהכלים גדלים מלמעלה למטה.

כן.

תלמיד: מלמטה למעלה בעבודה שלנו, האם זה אותו דבר מבחינת ערך הפוך אורות וכלים?

ערך הפוך הוא נשאר, אבל מי קודם ומי אחר כך, את זה אנחנו כבר קובעים.

תלמיד: זאת השאלה, האם זה מתהפך או לא?

מתהפך. אני לא יודע על מה בדיוק אתה אומר מתהפך. אנחנו יכולים להרגיש את האור שנמצא בתוך הכלי בהתאם לאיפה שנמצאת עביות המסך, איפה הוא מתגלה.

שאלה: התוך של הפרצוף מתמלא לאט לאט באורות, והמצב הסופי הוא שהכלי דכתר מתמלא באור היחידה והמלכות בעצמה מלאה באור הנפש. מלכות היא זאת שמלבישה את האורות כל הזמן. מה זה המצב הזה שהיא מלאה באור הנפש אבל היא גם מלבישה עכשיו את הכתר ביחידה? איך היא יכולה להיות מלאה בשני אורות?

כשהיא הלבישה את הכתר באור היחידה, זה האור שמגיע לכתר מהמלכות. והיא מלבישה אור שמגיע אליה, כאור הפנימי, באור הנפש נגיד.

תלמיד: האם הכלי מרגיש את מה שהוא מתמלא בו, וגם את מה שהוא מלביש בכלים אחרים?

המילוי מגיע על ידי המסך. והכלי בעצמו נמצא על ידי הספירה שלו.

תלמיד: המסך שמלביש כלים אחרים, מה הוא מרגיש בכלים האחרים האלה?

איפה שהוא נכלל שם הוא מרגיש. אין ביניהם שום התקשרות אחרת.

תלמיד: מה הוא מרגיש בפעולה הזאת של ההלבשה?

השגה. הלבשה נקראת השגה.

תלמיד: מה הוא משיג?

על מה שהוא מרגיש, על מה שהוא מלביש.

תלמיד: בחיבור הזה שמלכות עושה בין כלי דכתר לאור דיחידה, מה היא מרגישה בהלבשה הזאת? היא בעצמה מלאה באור הנפש, את זה היא מרגישה.

כן.

תלמיד: אבל כשהיא מלבישה את הכתר ביחידה.

מה זה כתר ביחידה?

תלמיד: כלי דכתר באור היחידה, היא עושה את המפגש הזה.

כן.

תלמיד: מה זה המצב הזה? מה היא מרגישה?

היא מרגישה שהיא משיגה בכלי דכתר את אור היחידה. אבל זה בגלל שהיא כמלכות עולה לגובה של ספירת הכתר, ואז מגלה שם אור חוזר כל כך גדול שהיא מגלה בו אור היחידה.

תלמיד: אפילו שהיא מלכות ולא כתר.

כתר ומלכות ההבדל ביניהם הוא בעביות ואור חוזר.

שאלה: אור הנפש שמתגלה בכלי דכתר, האם הוא אותו אור הנפש שמתגלה בכלי דמלכות, או שאנחנו רק קוראים לו נפש, וכל אחד מהם הוא משהו אחר?

ודאי.

תלמיד: ודאי, כלומר זה משהו אחר.

כן. תסתכל תמיד על העביות, ואז לא תטעה.

שאלה: האם אפשר להגיד שככל שהכלי גדול יותר, כך האיכות שלו קטנה יותר, נגיד כלי דמלכות הוא הכי גדול אבל הוא מקבל אור נפש כי האיכות שלו היא הכי נמוכה?

אנחנו לא מדברים על הדברים האלה, אבל יש בזה משהו.

תלמיד: כי איכות נמדדת בגודל הרצון. נגיד האיכות הכי גבוהה היא הרצון להשפיע המוחלט.

כן.

שאלה: פרצוף גלגלתא זה פרצוף כתר. האם אפשר להגיד שזה כלי דכתר?

למה אתה מתכוון בכלי?

תלמיד: רצון לקבל שיש לו כוונה מסוימת והוא מתמלא באור בהתאם, יש לו אור חוזר בעביות מסוימת. אנחנו אומרים שפרצוף גלגלתא מתמלא באור דנפש, או שזה לא נכון?

זה תלוי כלפי מי אתה בודק את זה. אני אגיד לך שפרצוף גלגלתא זה פרצוף שיש לו חמש ספירות או עשר ספירות, אז יש שם עשר אורות של נרנח"י ועוד ועוד.

תלמיד: אבל בכל מצב יש עשר ספירות.

כן.

תלמיד: גם בכלי דכתר יש עשר ספירות.

נגיד.

תלמיד: למשל פרצוף גלגלתא, יש שם ארבע דרגות עביות. למה יש שם ארבע דרגות עביות שבהן מלכות יכולה להתמלא? כי היא עובדת בדרגה של נפש, של הכלי דכתר.

כן.

שאלה: תמיד יש עשר ספירות, נכון או לא? תמיד עם הדבר יש בלבול גדול.

זה בינתיים.

תלמיד: אנחנו אומרים שאם אחר כך בא עוד פרצוף, אחרי גלגלתא יש ע"ב, אז בגלגלתא נכנס אור נוסף. למה? כי העביות גדלה, היא מעבירה את האור לא לעצמה.

כן.

תלמיד: אז בסוף גלגלתא כן צריכה לקבל את כל האורות, תלוי באיזה מצב היא נמצאת.

כל האורות עוברים דרך גלגלתא, כן.

תלמיד: כשאור דנפש נכנס לכלי דכתר זה פרצוף גלגלתא שמקבל אור, ואין עוד המשך. אחר כך כשהיא מולידה פרצוף ע"ב, אז נכנס בגלגלתא, בכלי דכתר, אור הרוח.

כן.

תלמיד: האם גלגלתא, כשנכנס בה אור הרוח, היא עדיין נקראת פרצוף כתר שמקבל תמיד את האור הכי קטן?

לא. גלגלתא היא כבר לא פרצוף כתר.

תלמיד: ע"ב שמקבל עכשיו, הוא מקבל שני אורות.

כן, נפש רוח.

תלמיד: השאלה, האם אפשר לבדוק את הפרצופים בנפרד, או תמיד צריך לראות אותם כשהם עומדים יחד?

יחד. אחרת אנחנו נתבלבל.

שאלה: אנחנו לומדים שיש עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר. כשמדובר על ערך הפוך בין אורות לכלים, האם מדובר בעשר ספירות דאור ישר או בעשר ספירות דאור חוזר? כי הן עובדות קצת אחרת. עשר ספירות דאור חוזר זה בדחייה, עשר ספירות דאור ישר זה בכניסה ישירה.

תלוי במי אנחנו מתחשבים. בעבודות המסכים אנחנו בדרך כלל מתחשבים באור חוזר, בהתפשטות מלמעלה למטה באור ישר.

תלמיד: האם בהתפשטות מלמעלה למטה זה עובד אותו דבר?

תלוי עד כמה הכלי נפתח לקבלת האור. כי בהתפשטות ממעלה למטה אנחנו אומרים שקודם צריכה להיות תגובה, צמצום, מסך ואור חוזר, ואז לפי זה יש את התפשטות האורות בכלים.

תלמיד: האם גם בהתפשטות צריך שיהיה המסך?

בלי מסך לא יכולה להיות התפשטות. קבלת האור היא תמיד על מנת להשפיע.

שאלה: נראה שהפטנט הזה של ערך הפוך אורות וכלים מאפשר התפתחות אינסופית, אילו זה לא היה, אז האור היה בכלי ונגמר העניין. מה שקורה, שכל תוספת הכי קטנה, כל שינוי הכי קטן מצד התחתון, עושה שינוי בכל המערכת של כל האורות והמסכים.

ודאי, הזעזוע הכי קטן משנה את הכול.

תלמיד: האם יהיה מצב שכל האורות נמצאים בכלים, או תמיד יהיו שינויים?

בגמר תיקון?

תלמיד: כן.

בגמר תיקון כל האורות נמצאים בכל הכלים.

תלמיד: האם נגמרת התנועה? הרי זה לא הופך להיות סטטי.

יחידה דיחידה.

תלמיד: אין מה לשאול מה יש שם.

כל האורות ממלאים את כל הכלים.

תלמיד: אבל המערכת חייבת להמשיך להיות חיה.

לא. כביכול מגלים את כל האורות במקום שהם צריכים להיות ואין יותר. כביכול אין לאן לזוז.

תלמיד: זה לא ברור. אולי זה לא הזמן עכשיו לברר את זה.

אני גם לא יודע. אם מתאספים עוד אורות, עוד כלים, לא ידוע.

תלמיד: אז מה זה האלף השביעי, השמיני?

אלו סודות.

(סוף השיעור)