שיעור בוקר 02.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר,

אותיות י"ד – ט"ו

אות י"ד

"והנך מוצא, בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות, בדרך כלל:

מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון.

מצב ב' - הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני, שנתחלקו, ע"י ב' המערכות הנ"ל, לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה, בתורה ומצוות, כדי להפך את הרצון לקבל, שבהן, ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים, רק לנפשות בלבד. כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף, ולהשאר, בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר ככלות כל גופן, להרקב בעפר.

מצב הג' - הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין. כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו.

ולשם הקיצור, אשתמש מכאן ואילך, בשמות ג' המצבים הללו, דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג'. ואתה תזכור כל המתבאר כאן, בכל מצב ומצב".

אז מה יש לנו כאן? הוא לא מתייחס לגופים שאנחנו מכירים את הגוף הבהמי, הביולוגי, על זה הוא לא מדבר. אפילו שהוא מדבר על בהמה, על חיה, הוא מדבר על הרצון לעצמו ולא על הגוף, הרקמות האלה.

אז הוא אומר כך:

"יש ג' מצבים לנשמות," לא לנו, לא לבני אדם אלא לנשמות.

"מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון." זאת אומרת, מצב הא' זה המצב הסופי. הנשמה כבר מתוקנת, היא מגיעה לחיבור של כל החלקים שלה, למצב שהיא דומה לבורא ונמצאת עימו בדבקות.

"מצב ב' - הוא מציאותן" של הנשמות "בבחינת שתא אלפי שני," זאת אומרת שיש איזה תהליך שהנשמות עוברות ומיתקנות עד צורתן הסופית, המתוקנת סופית. השלבים האלה נקראים "ששת אלפי שנה". לא שייך לשנים שלנו שאנחנו מסתובבים בכדור הארץ סביב השמש, זה לא נקבע בצורה כזאת. אלה ששת אלפים מדרגות שאנחנו צריכים לעבור בתיקון שלנו, "שנתחלקו, ע"י ב' המערכות הנ"ל," הנשמות נפעלות על ידי שתי מערכות, שהן "לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה, בתורה ומצוות," זאת אומרת לבצע איזה פעולות שנקראות "מצוות" ולקבל על ידי זה את האור העליון, תיקונים, שנקרא "תורה", "כדי להפך את הרצון לקבל, שבהן, ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה," במשך ששת אלפים שנה "לא יגיע" עדיין "שום תיקון לגופים," עצמם, אלא "רק לנפשות בלבד." זאת אומרת שיש עניין לתקן את הנפש, ואחר כך יש עוד שלב, לתקן את הגוף, "כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף, ולהשאר, בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר ככלות כל גופן, להרקב בעפר." זאת אומרת שצריכים לעבור איזה תיקון שנקרא "להרקב בעפר" ואז הנשמה, כל נשמה ונשמה מגיעה לתיקון הסופי שלה, שהיא נפטרת בזה מהרצון לקבל שלה בצורה הסופית וכך מגיעה למצב שנקרא "גן עדן".

"מצב הג' - הוא גמר התיקון של הנשמות," מתי זה קורה? "אחר תחית המתים," מה זה נקרא תחיית המתים? "שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין." גופים, לא הכוונה לגוף שלנו הזה, אלא "גופים" זאת אומרת הרצון לקבל המקולקל בצורה הסופית שלו. מה קורה, מה זה נקרא גמר התיקון? "כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה." זאת אומרת, כל הרצון לקבל, כמה שאפשר, כול מה שנברא מצד הבורא יהפוך להשפעה טהורה "ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה." זאת אומרת, כל טוב שהבורא רוצה לתת לאותו אורח שנמצא לפניו, לאותו נברא, הוא נותן והאורח הזה מסוגל לקבל. "ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו" לבורא "ית' הנאה, שמקבלים ממנו." לכן הם מקבלים.

ולשם הקיצור, אשתמש מכאן ואילך, בשמות ג' המצבים הללו, דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג'." ואנחנו צריכים אז לבאר, להבין כל מצב ומצב.

יש כאן ודאי הרבה דברים שלא מדובר עליהם, שנמצאים בין המילים, בין השורות, אבל מה לעשות. אפשר לברר אותם עוד יותר ועוד יותר עם העיפרון, לעשות כל מיני שינויים בתוך הטקסט שיהיה לנו יותר מובן. בדרך כלל כך אני עובד, אבל מה שהוא כותב, כותב בצורה שנראה לו שלעת עתה זה מה שהוא רוצה להגיד.

שאלה: מצב הב' הוא מצב ממשי, מציאותי?

מה זאת אומרת, מציאותי? מצב הב' הוא העיקר, זו העבודה שלנו. מצב הא' זה לא מצב שלנו. מצב א' זה שאנחנו נמצאים כבר בגמר התיקון ושם נקבע צורתו הסופית של הרצון לקבל המתוקן. מצב הג' הוא אותו גמר התיקון שאנחנו נכללים שם, נמצאים שם ומגיעים עם כל התיקונים שלנו אבל עם הבנה, עם הכרה, עם זה שאנחנו ספגנו בדרך את מצב ב'. זאת אומרת, העיקר בשבילנו זה מצב הב'.

תלמיד: באמת איפה הוא מתקיים, האם יש פער בכלל בין מצב א' למצב הג', כי הוא אומר ששניהם הם גמר התיקון?

ודאי. כי מצב הא' נקבע על ידי הבורא. מצב הג' זה מה שמשיגים הבריות אחרי התיקון, על ידי התיקון שלהם.

תלמיד: אז מה זה דבקות שלמה?

אז הם מגיעים לדבקות השלמה. זה שמצב הא' קיים במצב הג', זה מצד הבורא. זה שאנחנו מגיעים אליו דרך מצב הב', אנחנו קונים מצב הב' עם כל השינויים והתיקונים, ואז אנחנו מגיעים למצב הג' אז אנחנו מבינים מה שהבורא הכין לנו.

תלמיד: במצב הג' עדיין יש לנו את ההכרה של מצב הב'?

כתוצאה ממצב הב' שעברנו, עליות, ירידות, דרך כל "ששת אלפים שנה" מה שנקרא, כשאנחנו מגיעים למצב הג' אנחנו מבינים ומרגישים את מצב הג' במלואו.

תלמיד: אם אנחנו מרגישים את מצב הג' במלואו, נעלם מצב הב', כבר הוא לא נמצא בהרגשה?

נכלל במצב הג'. אתה לא יכול להשיג מצב הג' בלי שאתה עברת ונכללת מכל המצבים שבמצב הב'. אחרת מצב הג' בשבילך זה כמו מצב א'.

שאלה: מה שמאפיין את מצב הא' זה שיש לנו יחס כללי משותף?

אני לא מבין מה אתה שואל. מה כתוב? כתוב "מצב הא' - מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה". במחשבת הבריאה, לא אצלנו, שכבר יש להן לכל שם," לכל הנשמות "צורה העתידה, של גמר התיקון." של מצב הג'. זאת אומרת, במצב הא' כבר יש לך את המצב המתוקן של מצב הג'.

שאלה: מהו תהליך הריקבון, ההירקבות שעליו מדבר בעל הסולם פה בטקסט, מה המשמעות של התהליך הזה ברוחניות?

זה הכרת הרע. עד כמה אנחנו רואים בכל רצון ורצון לקבל שלנו שהוא מביא לנו ניתוק מהבורא, מכוח ההשפעה שאליו אנחנו כבר משתוקקים, ולכן המצב שבו אנחנו נמצאים נקרא "מצב ריקבון".

שאלה: במצב השני של הנשמות, אם הגופים הם הרצון לקבל לעצמו, מה הן הנשמות, הנפשות? אנחנו קצת מבולבלים.

לא קצת, אתם אפילו לא מבולבלים, אתם לא נמצאים בזה. אתם לא מבינים את זה כי אנחנו לא למדנו, לכן מה שאתה שואל זה סתם שאלות על מה שלא למדנו. כמה שהוא העביר לנו בקטע הקטן הזה, רק על זה אתה יכול לשאול ואני לא יודע אם אענה על זה. כי סך הכול הוא נתן לך רק ידיעה מאוד מאוד כללית, שיש לך ג' מצבים, מצב א', מצב ב' ומצב ג'. זהו, שום דבר חוץ מזה.

הוא אומר, מצב הא', שאנחנו קיימים במחשבה, במחשבת הבריאה. במחשבה. ובמחשבה הזאת כבר יש את הצורה העתידה שאליה אנחנו צריכים להגיע. ואנחנו ודאי נגיע, כי אנחנו נמצאים בתוך המחשבה. כל המציאות היא מחשבה של הבורא, מחשבת הבריאה.

מצב הב', שלפי המחשבה הזאת אנחנו נפעלים. ובמשך הזמן שנפעלים אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כקיימים, כעצמאים, שרוצים כך וכך ואחרת ורוצים לקבל, רוצים להשפיע זה לזה, כן ולא, שנאה, אהבה, כל פעם אנחנו מבררים מה המחשבה הזאת, במה היא מבשלת אותנו בתוך ה"מרק" שלה, כך אנחנו מתבשלים. ובסופו של דבר אנחנו מתוך זה מתחילים להבין, להרגיש מה קורה לנו, איך אנחנו מסוגלים להשתתף בכל התבשיל הזה שבו אנחנו נמצאים.

ואז אנחנו מגיעים למצב הג', שכל המרק הזה, המחשבה הזאת, היא מגיעה ליישום הסופי שלה, שאז אנחנו כבר נכללים במצב הג'. שמצב הג' הזה הוא מוגדר מראש ולכל אחד ואחד יש שם מקום, ואנחנו מגיעים לזה. ואז אנחנו מבינים מה שעברנו ולמה הגענו. מה שקורה אחרי מצב הג' לא כתוב, אבל יש שם עוד כל מיני מצבים.

בחכמת הקבלה בדרך כלל לא כתוב על זה שום דבר, אבל אם נתקדם יותר ויותר אז נקבל מזה כמה רמזים. זה אחרי גמר התיקון של כל המציאות הזאת, שכל העולם שלנו עולה לדרגת אין סוף. זה צריך לקרות בקרוב לפי הזמנים שלנו.

שאלה: לא כל כך ברור האם מצב ג' כבר נמצא במצב א' או שלא?

מצב א' זה הצורה העתידה של גמר התיקון, שהוא מתקיים במצב הג'.

תלמיד: ובמצב א' מצב ג' לא נמצא.

הוא נמצא בכוח, ובפועל מצב א' הופך להיות למצב ג' דרך מצב ב'.

שאלה: בעל הסולם אומר לנו שמצב ה-ג' "הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחיית המתים, שאז יגיע התיקון השלם". הנושא מסקרן, נושא מדהים. אפשר להסביר בפשטות כדי שנבין מה זה תחיית המתים?

הרצון לקבל, שהוא מכיר את הצורה השלילית של הרצון לקבל וקובע שזה צורה של "מת", נקרא שעובר תיקון. אחרי שהוא קובע שהוא מת הוא רוצה לקבל צורה אחרת, מצורת הקבלה לעבור לצורת ההשפעה. זה נקרא "תחיית המתים". שהוא רוצה להיות לא בעל מנת לקבל אלא בעל מנת להשפיע, ואז כל הרצונות שהבורא ברא והם עברו צורה על מנת לקבל הם הופכים לצורת על מנת להשפיע וזה נקרא "תחיית המתים".

תלמיד: יש בעבודה שלנו בעשיריות איזה קמצוץ של נושא תחיית המתים או שזה לא קשור?

אנחנו עוד לא הגענו להרגשה שאנחנו מתים, אז איך יכול להיות שאנחנו נדאג לתחיית המתים?

תלמיד: מה זאת אומרת ההרגשה של מתים בתוך העשירייה?

מתים זה שכל אחד רוצה רק לטובת עצמו. צורה הפוכה מהבורא זה נקרא "מת".

תלמיד: אתה אומר שאנחנו עדיין כאילו מתים בעשיריות?

אם אתה לא מרגיש אפילו את זה, אז אתה אפילו לא מת, עוד לפני, אתה אפילו לא קיים בשום צורה ביחס לרוחניות.

תלמיד: שאני אבין אותך, אתה בא ואומר לי שאני בעשיריות צריך להרגיש מת, בעשיריות מתים?

אם אתה לא תשאל, אלא תשמע, אז תבין יותר.

תלמיד: אני שומע אותך, אתה אומר שאני צריך להגיע למצב שאני מרגיש מת בעשירייה מבחינת הרצון לקבל?

אתה צריך להרגיש אמת, ואם בדרך אתה תרגיש שאתה מת אז זה גם נכון. אז מה? היום אתה פחות מדרגת מת כי אתה אפילו לא מרגיש שאתה מת.

שאלה: האם ניתן לפרש גוף ונשמה כרצון להשפיע ורצון לקבל?

נכון. גוף בחכמת הקבלה זה נקרא רצון לקבל, ונשמה זה נקרא רצון להשפיע. נכון.

שאלה: האם לפני גמר התיקון אין מצב של לקבל על מנת להשפיע? זאת אומרת דוגמת האורח ובעל הבית היא רלוונטית.

יש פה ושם כאלו רצונות, אבל גמר תיקון זה נקרא שכל הרצונות של האדם הם כולם בעל מנת להשפיע, כל הרצונות, לכן זה נקרא גמר התיקון.

תלמיד: האם התיקון שלנו הוא רק על הכוונה או שעל הרצון, מה זה תיקון על הרצון?

תיקון הרצון זה נקרא תיקון הכוונה שעל הרצון. הרצון נשאר לקבל אבל אם לטובת בעל הבית אז זה נקרא על מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה זה תיקון הגופים?

תיקון הגופים, כי יש רצון לקבל וכשהרצון לקבל הזה הוא על מנת לקבל זה נקרא מקולקל. כשהוא כולו מקולקל יש שם דרגה כזאת שהוא כבר מת, ואפילו מתפורר ונעלם כביכול. ורצון לקבל שהוא מגיע לדרגת השפעה ואחר כך מתקלקל, אז נקרא שזה רצון לקבל שהגיע לדרגת הנפשות. עוד נדבר על זה, זה לא לכאן. אתם לא יכולים מהפסוק האחד הזה להוציא עכשיו את כל חכמת הקבלה.

שאלה: אני מקווה שאני לא מבלבל, זה קשור לחומר שלומדים פשוט. האם אפשר להגיד שמצב א' זה עגולים ומצב ב' זה קו?

אנחנו לא רוצים להגיד שום דבר על מה שלא כתוב כאן.

קריין: אות ט"ו.

אות ט"ו

"וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, בהחלט גמור. באופן, שאם היה אפשר, שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם.

כי, למשל, אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות, צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח, לא היה יכול לצאת, מצב הא' שבא"ס ב"ה. שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג', כבר שימש שם בנצחיותו ית', כמו הוה. וכל השלימות, שנצטיירה שם באותו המצב, היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא, אל ההוה, אשר שם. אבל, באם היה אפשר, שיתבטל העתיד, לא היתה שם, שום מציאות בהוה. הרי שמצב הג', מחייב כל המציאות שבמצב הא'.

ומכ"ש, בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה, העתידה להגמר במצב הג'. דהיינו, העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב', מחייב את מצב הג'.

וכן מציאות מצב הא', שבא"ס ב"ה, שכבר נוהגת שם, כל השלמות שבמצב הג'. הרי הוא מחייב בהחלט, שיותאם זה, דהיינו, שיתגלה מצב הב' ומצב הג'. דהיינו, ממש בכל אותה השלמות, אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי, שמצב הא' עצמו, מחייב בהכרח, שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו, במציאות הב', כדי לאפשר מציאות גוף, ברצון לקבל המקולקל, ע"י מערכת הטומאה. ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה, מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו, הרצון לקבל הזה. ולא היה אפשר, לתקנו, ולבא למצב הג'. כי אין אדם מתקן, מה שאין בו. הרי, שאין לשאול, איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה, מצב הא', הוא המחייב מציאותה, ולהתקיים כן, במצב הב'."

בואו אנחנו נקרא חלק חלק ושהאנשים ישאלו.

אות ט"ו

"וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, בהחלט גמור. באופן, שאם היה אפשר, שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם."

אנחנו קראנו על ג' מצבים שיש לנו, מצב א', ב' וג'. מצב א' זה התכנית שרואים כבר את הסוף, מה שצריך להיות, כי היא מגיעה מלמעלה. מצב ב' זה ביצוע שבמשך 6000 שנה צריך להתבצע. ומצב ג' שזה כבר התבצע בפועל ונמצא במצב הסופי.

אז יש לנו מצב א', ב', וג'. מצב א' זה תכנית שהוא כבר גם קיים בעצם במצב הג', כי רק הבורא הוא מבצע אין כאן שום בעיה שזה יתבצע ככה בלבד בלבד. מצב הב' זה הפעולה עצמה שהיא צריכה להיות, ומצב הג' זה שזה מגיע לכולם בפועל למצב שנקבע מראש. זה ברור, טוב, עכשיו מה הוא אומר הלאה.

"כי, למשל, אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות, צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח, לא היה יכול לצאת, מצב הא' שבא"ס ב"ה. שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג', כבר שימש שם בנצחיותו ית'," של הבורא, "כמו הוה."

שאלה: האם בעל הסולם מתאר מצב שסופו נעוץ בתחילתו?

כן.

שאלה: זאת אומרת יוצא שמצב א' קובע ומגדיר את המצבים שאחריו. אז השאלה, איך להאיץ את התהליך כדי לעבור את כל אותם המצבים?

שאלה יפה. על ידי מה אנחנו יכולים לזרז את התהליך? על ידי ההשתתפות שלנו. אתה יכול להגיד אפילו כך, שאם ברורים לנו מצבים א', ב', ג', ורק במצב ב' אנחנו נמצאים בפועל עכשיו, אז אנחנו יכולים לפחות לזרז את ההתפתחות שלנו? נכון, כל השינוי בהתפתחות שלנו זה רק בזה שאנחנו נזדרז בעצמנו, נמשך בעצמנו למצב הסופי. אז בזה אנחנו באמת מגיעים למצב הסופי הנכון, בצורה נכונה, כי אנחנו משתוקקים אליו, אנחנו מחפשים על ידי מה להגיע אליו, ודווקא בהשתתפות הזאת, בזירוז הזה שאנחנו רוצים לעשות, בזה אנחנו משנים את עצמנו ובזה אנחנו מוסיפים לתוך החיבור הסופי הרבה אור שיתגלה בתוך הכלים.

כי אנחנו בסך הכול על ידי זה שאנחנו בעצמנו רוצים להתחבר, רוצים להיות יחד, לא על ידי ייסורים שבסופו של דבר הבורא יכול לגלות ואז אנחנו נתחבר, אלא אנחנו בעצמנו מהצד הטוב, מההכרה, מזה שרוצים להיות שותפים שלו, אם אנחנו נגרום לחיבור, אז על ידי זה אנחנו מגלים את תוספת האור הגדול שיהיה בתוך הכלי. מתוך זה שאנחנו מחפשים, מתוך זה אנחנו בעצמנו מתחברים.

זאת אומרת, המאמץ שלנו להיות מחוברים, הוא שמוסיף לנו את כל העוצמה בחיבור וכל האור הגדול שיכול להתגלות. אחרת אנחנו מגיעים אפילו לגמר התיקון, אבל נניח שאנחנו לא נעשה כלום אלא הכול יתגלגל לפי תכנית הבריאה, אז אנחנו מתגלגלים ומגיעים לגמר התיקון שכל הבריאה נשארת בצורתה שיש שם חמישה אורות, כלים, הכול נכון והכול מקושר והכול בסדר אבל לא תהיה דרגת אדם, שזאת עוצמה פי תר"ך פעמים.

זאת אומרת שאנחנו מוסיפים לזה את כל הרצון שלנו שבו אנחנו מעוררים זה את זה. כמו שדיברנו היום אפילו בשיעור הקודם שהתיקון הוא בזה שאני עוזר לחבר, כביכול אני עוזר. שאני במקומו במשהו והוא במקומי וכך "איש את רעהו יעזורו", על ידי זה שאנחנו בצורה כזאת מתקשרים ומממשים את התיקונים, על ידי זה אנחנו מזמינים אור פי תר"ך פעמים, אור של נרנח"י, שהוא מתגלה בסוף התיקונים. אחרת לא. אחרת אנחנו כאילו לא עשינו כלום. כל התועלת מהבריאה היא בזה שיהיה אדם שהוא רע, הפוך מהבורא, ומגיע להכרה שהוא כזה, ומכל ההפכיות שלו מהבורא הוא הופך להיות לדומה לבורא. לא בגלל שרע לו, אלא בגלל שהוא עושה בזה נחת רוח דרך כל הבריות, לבורא. וכך כל אחד ואחד מאתנו. ובזה אנחנו מגלים את האור העליון האינסופי.

שאלה: מה מחייב, מצב א' את מצב ג', או ג' את א', מי הסיבה?

שלושת המצבים האלה כמו שאנחנו קראנו עכשיו הם כולם, אתה רואה באות ט"ו, " וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, בהחלט גמור." מצב א' מחייב מצב ב' וג', וכל אחד מהם מחייב את שני המצבים הנותרים. כך הם קשורים וכך הם עובדים.

צריכים לחשוב, לדבר על זה, כי אם מדברים על כללות כל הבריאה אז זה יותר מדי. כאילו עד כדי כך אנחנו לא מדברים בדרך כלל במחקר שלנו, אבל כאן הוא רוצה להיכנס לזה בכל זאת. זאת הקדמה לספר הזוהר.

שאלה: השבירה הייתה גם בתוך מחשבת הבריאה?

בלי שבירה לא הייתה [יכולה] להתקיים מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו. בלי שבירה אין נברא. בלי שבירה אין שום יסוד לתיקונים. ודאי ששבירה זה הדבר העיקרי.

שאלה: אבל השבירה היא תוצאה שהאדם, הוא עשה את זה.

איזה אדם עשה?

תלמיד: לא אדם, הנברא. המשכת האורות היה בכלי בתוך הרצון לקבל?

הכול נעשה מלמעלה. אנחנו צריכים רק להשתתף במה שהבורא עושה. אבל לא שאנחנו שוברים משהו כאילו נגד רצונו, או עושים משהו נגד רצונו. אף פעם אין דבר כזה במציאות, אף פעם.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בצורה נכונה במה ששמענו בשיעור הזה לגבי שלושת המצבים בעשירייה?

לא יכולים ולא צריך. אתם רק תתבלבלו. אתם תשתמשו בעשירייה במה שאנחנו למדנו בשיעור הראשון היום. וזה סתם לידיעה. אנחנו עוד נעבוד על זה כאילו לא למדנו, לא קראנו. תעזבו את זה. עד מחר תשכחו את זה.

שאלה: האם העבודה שלנו היא להיכנס ולהרגיש את מצב ג'?

המטרה שלנו להגיע למצב ג' בפועל, כן. ואנחנו נמצאים כמו שכותב בעל הסולם כבר במצב שנקרא "דור האחרון", זאת אומרת שאנחנו כבר כן מסוגלים להגיע למצב הג'.

(סוף השיעור)