שיעור הקבלה היומי6 אוג׳ 2019(בוקר)

חלק 1 בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות קס''ה

בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות קס''ה

6 אוג׳ 2019
לכל השיעורים בסדרה: פתיחה לחכמת הקבלה 2019

שיעור בוקר 06.08.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 198,

אותיות קס"ה - קע"ד

קריין: "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמוד 198, אות קס"ה.

אות קס"ה

"ונמצאים ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"ז כי ה"פ עולם האצילות, מתחילים ממקום שלמטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל להפרסא הנ"ל ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט. וכבר נתבאר לעיל (באות קל"ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו"ק בלי ראש, כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו"ק בלי ראש, וכ"ש בפרצופי בי"ע. ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר. והתבונן היטב לעיל באות ל"ב."

האמת שבכלל כל הפרצופים הם ו"ק, אפילו גלגלתא כלפי אור אין סוף, אורות המקיפים. מה שמקבלים בקו גם זה נקרא ו"ק לעומת ג"ר. וגם כאן אנחנו צריכים להבין שכל הפרצופים האלו של אבי"ע הם ו"ק כלפי פרצופי א"ק.

שאלה: אפשר להגיד שהם בו"ק בגלל השבירה שהיתה בנקודים, אז כאילו אין מלכות?

אין מלכות אמיתית.

תלמיד: אז בגלל זה הם ו"ק?

כן, ודאי. הכול תלוי במלכות.

תלמיד: באף אחד בעצם, לא באצילות, לא בבריאה, באף אחד אין מלכות.

בכל הפרצופים שיצאו אחרי השבירה, מפני שאין להם מלכות אמיתית אלא מלכות שהיא נכללת בבינה, לכן יש בהם רק חלק שנקרא ו"ק.

אות קס"ו

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם. ועליות האלו תלויות בהעלאת מ"ן של התחתונים כנ"ל. העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב, שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק, (כנ"ל באות קל"ה, עש"ה), אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין, כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים."

תקרא שוב.

אות קס"ו

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם." יש להם גלגלתא ועיניים, וכדי שיהיה להם אח"פ, אוזן, חוטם, פה, להוסיף קומות נשמה, חיה ויחידה, זה אפשרי רק בעליה. למה בעליה? כי אנחנו לא עובדים עם המלכות האמיתית עצמה, אלא עם מלכות הנכללת בבינה. לכן בלי מלכות יש לנו רק גלגלתא ועיניים וכשמשתמשים עם מלכות, אז מביאים את המלכות להשתמש, להתכלל בבינה בג' מדרגות, בבחינת האח"פ, אוזן, חוטם, פה, בבחינת העביות ב', ג' וד'. עביות שורש וא' יש לנו בגלגלתא עיניים בקטנות, אחר כך לקטנות נתווספה עליה ראשונה כשמשתמשים בב' דעביות דמלכות שנכללת בבינה ובג' דעביות שנכללת בבינה ובד' דעביות שנכללת בבינה. לכן יש לנו ג' עליות.

שאלה: נשמה, חיה, יחידה זה אורות, איך הם משתלבים למעשה בתוך הפרצופים, למה בעל הסולם אומר שחסר אותם אורות?

מטרת הבריאה היא להביא את כל הרצון לקבל שיהיה כולו תחת צמצום א' שלא יתבטל, אחרת תהיה שבירה, ושיהיה כולו תחת המסך, היינו בכוונה על מנת להשפיע. לא מספיק שהנברא לא רוצה לקבל כדי לא להיבדל מבעל הבית, הוא צריך גם להדמות לבעל הבית. להדמות לבעל הבית זה נקרא שהוא מקבל אבל בכוונה בעל מנת להשפיע. כמו שבעל הבית משפיע לו, גם הוא רוצה להשפיע לבעל הבית. במה? אין לו במה, רק לקבל מבעל הבית, בזה הוא משפיע.

אז הנברא מסוגל לעבוד עם הרצונות הקטנטנים שלו שזו עביות שורש וא', ועם עביות ב', ג' וד' הוא לא יכול לעבוד בעל מנת להשפיע, כי אלה כבר כלים דקבלה שהוא צריך ליהנות מהם ואת ההנאה הזאת הוא מכוון לבורא. זה דבר מאוד קשה, דורש תיקון עמוק, פנימי מיוחד. מה שאין כן, עבודה בכלים שורש וא' היא לא דורשת כל כך מאמץ להיות בעל מנת להשפיע, כי עדיין הוא לא מרגיש בהם טעמים ברצון לקבל שלו, הם עדיין רצונות קטנים ובהם הוא מרגיש רק תענוג לא בתוכו, לא בטבע שלו, אלא תענוג כביכול חיצון. קשה להסביר, זה כמו קטן נגיד, מה הוא מרגיש, מה הוא מבין? אז דברים כאלה יכולים לשייך לבורא. מה שאין כן, לעבוד עם הטבע של עצמו ובמסירות נפש לבורא, זה ממש בלתי אפשרי. אלא הבורא נותן כוחות ואז הנברא משתנה.

לכן המצבים דקטנות שזו עבודה עם עביות דשורש ועבודה עם עביות א', הם יכולים להיות קבועים. זאת אומרת יותר, פחות, אבל לא שיש בהם איזה שינויים. עשיתי משהו, גרמתי נחת רוח לבורא בקטנות? גרמתי. זהו, אין לי בזה שום בעיה, אני לא נמצא בזה בעליות, ירידות, אלא אני יכול לרכוש את המצבים האלה בצורה קבועה.

מה שאין כן, עבודה עם הרצון לקבל, שאני משפיע לבורא בזה שאני טועם טעמים מתוקים שמקבל ממנו, שאני מרגיש תענוג בתוך הרצון לקבל שלי, ודווקא את הרגשת התענוג אני יכול לשייך לו, ואני נהנה רק בגלל שאני מקבל את זה ממנו ולא בגלל התענוג עצמו אני נהנה, אז כאן יש לי בעיה, אני לא יודע לשלב את הדברים האלה. אם אני חושב על התענוג אז אני נהנה מהתענוג, אם אני חושב איך להנות לבורא, איך לעשות נחת רוח לבורא, אז אני חושב על הבורא. אז איפה השכל והרגש שלי? או בתענוג, או בבורא. יש כאן בעיה, איך אני משלב את שני הדברים האלה יחד. כאילו הם נמצאים בשני מקומות שונים, הכוונה היא בבורא "כי בו ישמח ליבנו"1, והתענוג הוא בתוך הרצון לקבל, שאני חייב ליהנות, אחרת איך אני יוכל להנות לבעל הבית?

ולכן העבודה היא עבודה אחרת מאשר בגלגלתא ועיניים, ששם העבודה היא כאילו באותו נושא. הקטן, כמו בעולם שלנו, הוא לא מבדיל בין מי בעל הבית, מי לא, על מנת להשפיע. משהו כעין זה ברוחניות. ולכן יש לנו כאן עבודה יותר קשה באח"פ.

לכן העבודה בעביות ב', ג', וד' היא עבודה הדרגתית, היא רק אחרי שכלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים, יכולים להיות במדרגה בצורה קבועה, ואז מתחילים לעבוד עם האח"פ. והעבודה עם האח"פ היא לא קבועה, כי אין אח"פ אמיתי. מה זאת אומרת בעלייה? זה נקרא בדביקות שלי בעליון. כי אני לא יכול לעבוד עם הכלים האמיתיים שלי. אוזן, חוטם, פה, זו עביות כזאת שאני לא יכול לעבוד בה, בתוכה, אני יכול רק בלשייך אותה לעליון, לבורא.

אני מדביק את התענוג שלי לעליון, ובצורה כזאת כשאני נמצא בעליון, זה נקרא למעלה מהדעת, שכל זה לעליון בלבד, בצורה כזאת אני מתחיל להרגיש בו תענוג. שאז התענוג שאני מרגיש הוא מורגש בעליון, מורגש בתוך הרצון לקבל שלי שאני מעלה אותו לעליון, מורגש מהדביקות שלי בזה בעליון, ש"אני לדודי ודודי לי"2, שהוא משפיע לי ואני משפיע לו, וכך מתקנים את זה באח"פ דעליה. באח"פ דירידה זה יקרה רק בגמר התיקון, כי לא יכול להיות עד גמר התיקון רצון לקבל שהוא יהיה כל כך דבוק, מסור, לבורא, שיהיה אפשר בו בעצמו לקבל על מנת להשפיע.

אלה דברים שאנחנו עוד לא מסוגלים אולי להרגיש, אבל נתקדם לזה. מה אני רוצה להגיד, שפשוט העבודה באח"פ דעלייה היא הכרחית מתוך זה שאח"פ דירידה לא נמצא בכוחנו.

שאלה: אח"פ זה רצונות שאי אפשר להשתמש בהם?

תלוי איך.

תלמיד: עכשיו אמרנו שצריך להעלות אותם, אי אפשר להשתמש בהם במקום שלהם.

כן, אז תגיד כך.

תלמיד: ניקח רצון, נניח יש לי רצון לאכול סטייק, מה זה אומר שאני מעלה אותו, אני אוכל את הסטייק או לא אוכל את הסטייק?

כן.

תלמיד: אבל איך? אסור לי להשתמש בו.

לא, אתה יכול לקבל את התענוג הזה אבל בתנאים מיוחדים. איזו דוגמה יש לנו?

תלמיד: עוגה וויסקי?

זה ודאי שלא מביא לנו את כל העניין הזה, אבל זה אומר שיש לי תנאים מיוחדים בהרגשת התענוג. כדי שאני אהיה במסירות נפש לבעל הבית, שאני צריך להתכלל בבעל הבית, אני צריך להיטמע בכלים שלו, ואז אני יכול לקבל את התענוגים האלו, אבל כשבו אני נמצא. זה גם מין ביטחון, זאת גם תמיכה, הוא משפיע, הוא מאיר עלי, אני עושה עלייה, אני מבטל את האח"פ דירידה האמיתי שלי, אני מעלה את עצמי אליו, אני לא משתמש בכל הרצון, כי זה לא הרצון האמיתי שיהיה לי בגמר התיקון.

ובכל זאת, מה שטוב בשיטה הזאת, קודם כל אין לי ברירה, לא שיש לי עוד משהו לעשות, אלא אני בהרבה כאלו פעולות, גיחות, מאמצים, בסופו של דבר מקבל את כל הויסקי. זאת אומרת, אח"פ דירידה זה שאתה צריך לקבל בבת אחת את התענוג האמיתי בכלים אמיתיים ובמסך האמיתי, אין לי לא זה, לא זה ולא זה, אלא בערך. לא ויסקי כמו שאתה שותה, ולא עוגה שאתה נהנה ממנה יכול להיות, ולא היחס האמיתי לבעל הבית בהתאם לזה. מה אתה אומר לבעל הבית? לא, לא, לא, אסור לי, אני לא יכול, אני אולי אקח קצת משהו. זאת אומרת, זה הכול מטושטש. אבל זה עוזר לך לפחות להיות על בטוח מקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: עד עכשיו עבדנו עם מסך שחישב כמה הוא יכול לקבל ואז קיבל מהפה עד התוך, עד הטבור.

כן.

תלמיד: ופה אנחנו מדברים על חישוב חדש.

ודאי.

תלמיד: מה השם של החישוב הזה?

אח"פ דעליה.

תלמיד: אח"פ דעליה זאת ההגדרה של החישובים האלה?

כן. יש כאן פטנט מיוחד, שאני לא נשאר בקטנות, בגלגלתא עיניים, ואני לא עובר לגדלות, שזאת עבודה עם כל הכלים שלי, אלא ביני לביני, במצב ביניים. שאני מעלה את עצמי לעליון, שזאת גם כן איזו מין קטנות שאני מעלה את עצמי לעליון, נכון, אני מקטין את עצמי, מתבטל ומעלה את עצמי לעליון, מצד אחד. מצד שני כשאני מעלה אני משתמש בכלים דקבלה שלי. אז איך כשאני מעלה לעליון אני יכול להשתמש בכלים דקבלה? אז כאן ודאי שאני לא משתמש בכל הכלים דקבלה שלי, אלא אני מבטל חלק מהם שזאת המלכות האמיתית, ורק [משתמש] במלכות שהיא נכללת, כמו בדיוק עוגה בוויסקי. עוד נדבר על זה, זה יהיה מובן יותר וודאי.

שאלה: לא הבנתי מה עולה. עולה גלגלתא עיניים של התחתון או עולה האח"פ דתחתון?

  1. אח"פ עולה לגלגלתא ועיניים, לכן זה נקרא אח"פ דעלייה. אני לא משתמש באוזן חוטם פה, או בז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות במקומם, כמו שהם. הכוונה היא, אין עליות וירידות ברוחניות, הכוונה היא לא בכלים לא בעביות שבהם, אני משתמש בהם בהתכללות, בהתכללות שלהם בכלים דהשפעה.

    אנחנו צריכים בכלל להבין איך זה קורה ברוחניות, התכללות הכלים. כי כל התיקונים, כל השבירות, זה הכול על ידי התכללות. איך יכול להיות עוד שאתה מוסר איזה תכונות ממצב למצב? רק התכללות. שיש וויתור על אחד, וויתור בשני ויש התכללות בין שניהם. ואז עוברות תכונות מאחד לשני, מצטרפים חלקים מאחד לשני, יש ביניהם איזה סדר חדש. נגיד, גדלות דמין הא', שגלגלתא עיניים דתחתון מצטרפים לאח"פ דעליון וכו'.

זאת אומרת ההתכללות היא כל ההצלה, כי בסך הכול מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים להתכלל בעליון, אנחנו רוצים להתכלל בבורא עד כדי כך, כדי בהתכללות לקבל ממנו כל פעם תכונות ותכונות חדשות, לספוג אותן, לרכוש אותן בצורה כזאת, ואחרי זה שהן יהיו שלנו. שאני אוכל לשייך אותן תכונות אליי ולסדר את עצמי לפי קבלת התכונות האלו. איך שאני עכשיו מסדר את עצמי לא לפי הרצון לקבל שהיה לי, אלא לפי הרצון להשפיע שקיבלתי על ידי התכללות. זה אמצעי מאוד מאוד חשוב.

שאלה: אפשר להגיד שהתכללות בין שני פרצופים זאת השתוות הצורה?

התכללות יכולה להיות לפי השתוות הצורה גם כן. אבל יכולה להיות גם כן מתוך זה שאחד מצמצם את עצמו ולכן הוא נכלל בשני, תלוי מה. כמו עובר במעי אמו, אז הוא מבטל את עצמו, לא שאין לו כלום יש לו רצון לקבל, יש לו הכול, אבל מבטל את עצמו לאפס ויכול להיות בעליון. ואחר כך הוא לאט לאט מקבל מהעליון כל מיני כוחות, אז הוא פותח את עצמו יותר ויותר. אבל מה זאת אומרת שהוא פותח את עצמו? הוא סופג מאמא שלו. אז הרצון לקבל שלו, אבל המבנה בנוי לפי האמא שלו. או שהמבנה הוא גם כן שלו לפי הרשימות, אבל מקבל מאמא שלו אורות. יש כאן פעולות, נלמד.

תלמיד: יש ג"ר דבינה וז"ת דבינה ויש גבול ביניהם.

כן.

תלמיד: איך העלייה עובדת?

על ידי המאור המחזיר למוטב. אתה רוצה לשאול על זה?

תלמיד: לא, אני רוצה לשאול על אח"פ דעלייה, איך זה עובד?

תיכף אנחנו נלמד. אח"פ דעלייה זה וודאי שעל ידי המאור המחזיר למוטב. הוא מקבל מלמעלה כוח, הכוח הזה נותן לו חשיבות של העליון, ואז הוא יכול לבקש, לדרוש ולעלות לעליון.

שאלה: מה המערכת הרוויחה מזה או מה התחתון הרוויח מזה שיש עכשיו אח"פ דעליה?

אח"פ דעלייה, שהעליון מפתח את עצמו כלפי התחתון זה עוזר לתחתון לעלות לעליון. אח"פ דעלייה זה אח"פ דעליון, לזה אתה מתכוון? שגלגלתא עיניים של התחתון דבוקים באח"פ דעליון ועליון מעלה אותו, או שהפרצוף בעצמו נמצא בגלגלתא עיניים ורוצה לפתח את האח"פ?

תלמיד: השני שאמרת.

אז תיכף נלמד, ממש עוד מעט. מה הוא אומר כאן? "ביאור עניין עליית העולמות" שאנחנו עכשיו על ידי זה שנפעיל את האח"פ אנחנו נגרום לעליית העולמות.

אות קס"ו

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם. ועליות האלו תלויות בהעלאת מ"ן של התחתונים כנ"ל. העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב, שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק, (כנ"ל באות קל"ה, עש"ה), אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין, כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים."

אות קס"ז

"ונמצא, בעת שמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, מקבל כל אחד מה"פ אצילות, בחינת מוחין דבינה ונשמה הנק' מוחין דס"ג, המאירים ג"ר גם לפרצופין שלהם כמו בא"ק, וע"כ נבחן אז, שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א"ק, כפי מדת המוחין שהשיגו."

אם על מה שמבקשים תיקון מקבלים מאור שמעורר את האח"פ דעביות ב' ואז על ידי זה מגיעים לגדלות בנקודת השורוק ונעשים עכשיו נפש, רוח, ותוספת נשמה.

אות קס"ח

"באופן, שבעת שפרצוף עתיק דאצילות השיג המוחין האלו דבינה, נמצא עולה ומלביש לפרצוף בינה דא"ק, המכוון נגד קומת ס"ג דפרצוף גלגלתא דא"ק, והוא מקבל משם בחינת נשמה דיחידה דא"ק, המאירה גם להז"ת שלו, וכשהמוחין באים לפרצוף א"א דאצילות, הוא עולה ומלביש על ראש דעתיק דקביעות, המכוון נגד קומת הס"ג דפרצוף ע"ב דא"ק, והוא מקבל משם בחינת נשמה דחיה דא"ק, המאירה לז"ת שלו. וכשהמוחין באים לפרצוף או"א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דא"א דקביעות, המכוון נגד קומת בינה דס"ג דא"ק, והם מקבלים משם בחינת נשמה דנשמה דא"ק, המאירה גם להז"ת שלהם. וכשמוחין אלו באים לישסו"ת וזו"ן דאצילות, הם עולים ומלבישים על או"א דקביעות, המכוון נגד קומת בינה דפרצוף מ"ה וב"ן דא"ק, ומקבלים משם בחינת נשמה דנפש רוח דא"ק. ואז מקבלים הנר"ן דצדיקים את המוחין דנשמה דאצילות. וכשהמוחין באים לפרצופי עולם הבריאה, עולה עולם הבריאה ומלביש את הנוקבא דאצילות, ומקבל ממנה בחינת נפש דאצילות. וכשבאים המוחין לעולם היצירה, הוא עולה ומלביש לעולם הבריאה דקביעות, ומקבל ממנו בחינת נשמה וג"ר דבריאה. וכשהמוחין באים לעולם העשיה, הוא עולה ומלביש על עולם היצירה, ומקבל משם בחינת מוחין דו"ק שביצירה. והנה נתבאר העליה הא' שהשיג כל פרצוף מאבי"ע, בסבת המ"ן דבחי"ב שהעלו התחתונים."

כולם השיגו קומת נשמה שבעצם מגיעה מבינה דגלגלתא, מס"ג דגלגלתא, כי נפש, רוח הם כבר קיבלו מהגלגלתא בקטנות ועכשיו כשהם רוצים לקבל גדלות אז זה מה שקורה להם. אתם שומעים קצת. אני מתחשב בזמנים. עכשיו זה הזמן שכולם יכולים לעבוד בחצי ראש וגם בלב, זה זמן מיוחד, עוד תרגישו עוד יותר משנה לשנה.

זאת אומרת השגת דרגת הס"ג אחרי השגת גלגלתא ועיניים, נפש, רוח. אחרי נפש, רוח יש לנו להשיג נשמה, דרגת ס"ג, בינה. כשיש לנו העלאת מ"ן אז היא מעוררת את כל הפרצופים בסופו של דבר להעלות דרגה אחת ואז יוצא שאם קודם היו מלבישים על נפש, רוח דגלגלתא, עכשיו מלבישים גם על נשמה דגלגלתא קומת ס"ג דגלגלתא, ומשם ניזונים כל הפרצופים מלמעלה למטה כולל אפילו עולמות בי"ע וכולם עולים דרגה אחת קדימה למעלה.

שאלה: איפה התחתונים נמצאים?

איזה תחתונים?

תלמיד: התחתונים שמעלים מ"ן?

בתוך העולמות האלו, אלא איפה יש לך מקום לתחתונים? איפה, למטה מסיום?

תלמיד: יכול להיות כאילו שהם מעלים גם עולמות תחתונים מהם, מה זאת אומרת שהתחתונים נמצאים בתוך העולמות?

נשמות. אם אתה שואל, מי מעורר את העליות? יש עליות שהן על ידי אתערותא דלעילא שזה נקרא שבתות וימים טובים, שיש כזה מנגנון מלמעלה. עוד לא למדנו שיש מנגנון שנקרא אתערותא דלעילא, שישנן העליות בעולמות. כמו שבכלל יש הרבה פעולות שהן מתחילות מלמעלה, על כל הפעולות אפשר להגיד שהן מתחילות מלמעלה, אבל ישנן כאלה שהן גם בזה מסתיימות, שהכול נפעל מלמעלה.

ויש כאלה שחלק מלמעלה וחלק מלמטה, שהתחתון צריך לתת תגובה, תפילות מיוחדות אחרי שמקבל התעוררות מלמעלה ופעולות מסוימות, ויש כאלה פעולות שחייבים להתחיל אותן מלמטה. גם פעולות שאנחנו מתחילים אותן מלמטה הן פעולות שיש להן שורש למעלה, אבל יכול להיות שאנחנו לא מרגישים אותן, אבל הכול מתחיל מלמעלה, הכול הולך לפי התכנית, אך ורק לפי התכנית אבל תלוי עד כמה אנחנו מודעים לזה או לא מודעים.

תלמיד: אמרת שהנשמות שמעלות מ"ן נמצאות בעולמות, נשמה נגיד נמצאת בכל העולמות או שהיא נמצאת במקום אחד בתוך המערכת?

יש נר"ן דצדיקים למי שיש והם מפעילים את כל המערכת, אלה כלים שבורים ממערכת האדם הראשון שהם רוצים להתעלות, רוצים להיתקן שבהם מתעוררים ניצוצין וכתוצאה מניצוצין הם מתעוררים, הם רוצים להשיג, להגיע.

תלמיד: עכשיו הבנתי, כשהוספת על אדם הראשון. לכן אני הייתי בבלבול.

האם אתה מדבר על מישהו שמעורר מלמטה זה ודאי שהכלים השבורים דאדם הראשון או שאתערותא דלעילא שזה מלמעלה, אבל גם מלמעלה אין לנו עליות וירידות, או שזה לבניית המערכת עוד לפני אדם או כדי לעורר את האדם.

תלמיד: לגבי עולם העשייה כשהוא עולה, האם נשאר שם מקום פנוי?

כשהעולם עולה?

תלמיד: ליצירה. אחרי זה אני יודע שיש בעלייה הראשונה הזאת של העולמות נוצר מקום פנוי בעולם דעשיה במקום עולם דעשיה?

כן, אתה יכול לראות את זה בספר האילן.

שאלה: מה זה שעולם תחתון מתלבש על עולם עליון ממנו בקביעות?

הוא תופס מקום קבוע של עולם העליון, אבל לא שהוא עולה בקביעות למעלה, אין דבר כזה.

תלמיד: הוא מתלבש על ו"ק נניח עשייה כתוב שם מתלבש על ו"ק דיצירה.

בסדר לא חשוב על מה, אני מדבר כעיקרון, כעיקרון העולם עולה ומתלבש במקום שהיה קודם עולם אחר, והוא עכשיו עולה על מקומו, על מקומו זה לא נקרא שאין שם כלום, שנשאר שם ריק, אין העדר ברוחני. אם אני עולה לאיזה מקום אז במקום הזה מי שהיה נשאר ואני עולה עליו.

תלמיד: איך זה שהוא עולה מתלבש על מצב קטנות של העליון ממנו? הוא מתלבש על ו"ק דיצירה. מה זה אומר? איך הוא משלים את עצמו למין הב' בהתלבשות הזאת? או שאני לא יודע מה אני שואל?

אני לא יודע על מה אתה שואל. תראה לי איפה זה כתוב, על מה שאתה מדבר.

תלמיד: בקס"ח.

אני אקרא קס"ח. "באופן, שבעת שפרצוף" כולם עם האצבע על הספר. "באופן, שבעת שפרצוף עתיק דאצילות השיג המוחין האלו דבינה, נמצא עולה ומלביש לפרצוף בינה דא"ק, המכוון נגד קומת ס"ג דפרצוף גלגלתא דא"ק, שם זה בעצם הבינה האמיתית, בס"ג דא"ק, דגלגלתא. "והוא מקבל משם בחינת נשמה דיחידה דא"ק," כי כל הפרצוף גלגלתא זה יחידה. הוא התלבש על ס"ג דגלגלתא, אז מקבל בינה דיחידה. "המאירה גם להז"ת שלו, וכשהמוחין באים לפרצוף א"א דאצילות, הוא עולה ומלביש על ראש דעתיק דקביעות, המכוון נגד קומת הס"ג דפרצוף ע"ב" וכך כל אחד ואחד. אז כל החמישה פרצופי אצילות מתלבשים על הס"גים של פרצופים העליונים מהם. עושים עלייה, כל אחד לדרגה למעלה ממנו, לדרגה אחד. שהיו בקומת מ"ה וב"ן, עכשיו עולים לקומת ס"ג.

תלמיד: כתוב לקראת הסוף, "וכשהמוחין באים לעולם העשיה, הוא עולה ומלביש על עולם היצירה, ומקבל משם בחינת מוחין דו"ק שביצירה."

איך זה שהוא מתלבש על מצב של קטנות לעולם העליון, והוא בכל זאת, יש כאן כאילו, אנחנו אומרים שיש כאן עלייה דמין הב', עלייה מקטנות לגדלות, כאילו?

אבל זה גדלות בעלייה. זה לא גדלות שלו ממש. זה שהוא קבל כוח מלמעלה ועלה לעליון שלו, ועכשיו הוא עומד במקום העליון.

תלמיד: אז זה נקרא "גדלות"?

זה גדלות, אבל אי אפשר אחרת לקבל גדלות. גדלות במקומו יהיה רק בגמר התיקון. אין גדלות לפני זה.

אות קס"ט

"העליה הב' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ג, שאז נבררין האח"פ דקומת חכמה וחיה, מבחינת השלמת הע"ס דמין הב'. שמוחין אלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין כמו בפרצופי א"ק. כנ"ל. וכשהמוחין עוברים דרך הפרצופין דאבי"ע, נמצא כל פרצוף עולה ומתגדל על ידיהם כפי המוחין שהשיג."

זה כרגיל. זו מכניקה פשוטה. כמה שמקבלים אור יכולים לעלות. לפי העלייה נמצאים בעליון, מקבלים מהעליון מה שיש בעליון. או ס"ג, או ע"ב, או יחידה. תלוי על איזה מקום, על איזה דרגה על העליון הם מתלבשים.

אות ק"ע

"באופן, כשבאו המוחין לפרצוף עתיק דאצילות עולה ומלביש לג"ר דפרצוף חכמה דא"ק, הנק' ע"ב דא"ק, המכוון נגד קומת ע"ב דגלגלתא דא"ק, ומקבל משם בחינת אור החיה דיחידה. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף א"א דאצילות, הוא עולה ומלביש לג"ר דס"ג דא"ק, המכוונים נגד קומת ע"ב דפרצוף ע"ב דא"ק, ומקבל משם בחי' אור החיה דחיה דא"ק. וכשהמוחין מגיעים לפרצופי או"א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דעתיק דקביעות, המכוונות נגד קומת ע"ב דפרצוף ס"ג דא"ק, ומקבל משם בחינת אור החיה דנשמה דא"ק, המאירה גם להז"ת והגופין. וכשהמוחין באים לישסו"ת דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דא"א דקביעות, המכוונות נגד קומת ע"ב דמ"ה דא"ק, ומקבלות משם אור החיה דמ"ה דא"ק. וכשהמוחין באים לזו"ן דאצילות, הם עולים לג"ר דאו"א, המכוונים נגד קומת ע"ב דב"ן דא"ק, ומקבלים משם בחינת אור החיה דב"ן דא"ק. ומהזו"ן מקבלים נשמת הצדיקים. וכשמגיעים המוחין לעולם הבריאה, הוא עולה ומלביש על הז"א דאצילות, ומקבל ממנו בחינת רוח דאצילות, וכשהמוחין באים לעולם היצירה, עולה היצירה ומלביש על הנוקבא דאצילות, ומקבל ממנה אור הנפש דאצילות. וכשבאים המוחין לעולם העשיה עולה ומלביש לעולם הבריאה ומקבל ממנו בחי' ג"ר ונשמה דבריאה, ואז נשלם עולם העשיה בכל הנר"ן דבי"ע. והנה נתבאר העליה הב' של כל פרצוף מפרצופי אבי"ע, שעלו ונתגדלו בסבת המ"ן דבחי"ג שהעלו הנר"ן דצדיקים. (ועיין באילן ציור ח')."

קריין: ציורים מ"ספר האילן" עמוד 370 "כתבי בעל הסולם".

תסתכלו בציור א' . זה ברור לנו, גלגלתא, ע"ב, ס"ג. ודאי שהוא רושם כאן עוד תוספות כאלה בפנים, אנחנו עוד לא נמצאים בזה, ועוד לא למדנו את החלוקה הזאת, אבל בכל זאת זה גלגלתא, ע"ב, ס"ג.

ציור ב', יש לנו התלבשות הפרצופים. ציור ג' זה כבר עולם האצילות לעומת עולם א"ק. זה המצב שלו, כתוב. "מצב הקבוע דה' פרצופי א"ק וה' פרצופי אצילות שאינם מתמעטים בשיעור זה לעולם." לכן זה נקרא "מצב הקבוע, שלא יכול להיות פחות מזה''.

כאן אנחנו רואים שכל עולם האצילות הוא מתלבש כנגד מ"ה דפרצוף א"ק. ולכן יכולות להיות לו ג' עליות כדי להשלים את עצמו. יש לו קומת מ"ה, אז יש לו גם אפשרות להשיג קומת ס"ג, וע"ב וגלגלתא.

ציור ד' זה "השגת קומת הנשמה". שהוא עולה. אנחנו יכולים לראות איך שזה קורה בפרצוף האחרון הזה.

ציור ח' "המידת כל ה' פרצופי אצילות וג' בי"ע אחר השגת חיה". כמו שעכשיו למדנו. שעולה ומלביש קומת ע"ב דגלגלתא. קומת ס"ג דגלגלתא זה ציור ז', וקומת יחידה זה ציור ט'.

אות קע"א

"העליה הג' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מעביות דבחי"ד, שאז נבררים האח"פ דקומת כתר ויחידה, מבחינת השלמת הע"ס דמין הב', אשר מוחין אלו מאירים גם להז"ת והגופין שלהם כמו בפרצופי א"ק. וכשהמוחין אלו עוברים דרך פרצופי אבי"ע, הרי כל פרצוף עולה ומתגדל ומלביש לעליונו כפי מדת המוחין ההם."

לקבל מוחין, למלא את עצמו, או לעלות לעליון, זה אותו דבר. זאת אומרת, זה היינו הך.

אות קע"ב

"באופן, שבעת ביאת המוחין לפרצוף עתיק דאצילות, עולה ומלביש לג"ר דפרצוף גלגלתא דא"ק, ומקבל משם בחינת אור היחידה דיחידה. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף א"א דאצילות עולה ומלביש לג"ר דפרצוף ע"ב דא"ק, ומקבל משם אור היחידה דחיה דא"ק. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף או"א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דס"ג דא"ק, ומקבלים משם אור היחידה דנשמה דא"ק. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף ישסו"ת, הם עולים ומלבישים לג"ר דמ"ה דא"ק, ומקבלים משם אור היחידה דמ"ה דא"ק. וכשהמוחין מגיעים לזו"ן דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דב"ן דא"ק, ומקבלים משם אור היחידה דב"ן דא"ק. ואז מקבלים הנר"ן דצדיקים את אור היחידה מהזו"ן דאצילות. ובעת שהמוחין מגיעים לעולם הבריאה, עולה ומלביש לפרצוף ישסו"ת דאצילות ומקבל משם נשמה דאצילות. וכשהמוחין מגיעים לעולם היצירה עולה ומלביש לפרצוף ז"א דאצילות, ומקבל ממנו בחינת רוח דאצילות. וכשהמוחין מגיעים לעולם העשיה, עולה ומלביש לנוקבא דאצילות, ומקבל ממנה בחינת אור הנפש דאצילות. (ועי' באילן ציור ט')."

כאן זה אותו תהליך בכל העליות.

אות קע"ב

"באופן, שבעת ביאת המוחין לפרצוף עתיק דאצילות, עולה ומלביש לג"ר דפרצוף גלגלתא דא"ק, ומקבל משם בחינת אור היחידה דיחידה. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף א"א דאצילות עולה ומלביש לג"ר דפרצוף ע"ב דא"ק, ומקבל משם אור היחידה דחיה דא"ק. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף או"א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דס"ג דא"ק, ומקבלים משם אור היחידה דנשמה דא"ק. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף ישסו"ת, הם עולים ומלבישים לג"ר דמ"ה דא"ק, ומקבלים משם אור היחידה דמ"ה דא"ק. וכשהמוחין מגיעים לזו"ן דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דב"ן דא"ק, ומקבלים משם אור היחידה דב"ן דא"ק. ואז מקבלים הנר"ן דצדיקים את אור היחידה מהזו"ן דאצילות. ובעת שהמוחין מגיעים לעולם הבריאה, עולה ומלביש לפרצוף ישסו"ת דאצילות ומקבל משם נשמה דאצילות. וכשהמוחין מגיעים לעולם היצירה עולה ומלביש לפרצוף ז"א דאצילות, ומקבל ממנו בחינת רוח דאצילות. וכשהמוחין מגיעים לעולם העשיה, עולה ומלביש לנוקבא דאצילות, ומקבל ממנה בחינת אור הנפש דאצילות." (ועי' באילן ציור ט').

זה אותו סטייל, אותו דבר כמו שמשיגים אחרי נפש ורוח, נשמה חיה, יחידה. פשוט אותם ג' מדרגות שצריכים לעלות כולם. הסולם לא משתנה ולכן העלייה היא פועלת על כולם. השאלה רק מי מלביש על מי, אבל כולם משיגים תוספת נשמה או חיה או יחידה כי יש סך הכול גלגלתא ועיניים. אין כאן כל כך במה להסתבך, מדברים ויש הרבה מילים, אבל סך הכול גלגלתא ועיניים ישנו בפרצוף והוא הולך להשיג נשמה, חיה, יחידה, אח"פ שלו, רק לא אח"פ דירידה האמיתי אלא זה נקרא אח"פ דעליה, מפני שלא יכול להשתמש ברצון לקבל שלו בצורה ישירה, לקבל על מנת להשפיע, אלא כמה שנכלל בעליון יכול בזה לקבל בעל מנת להשפיע בעודו נמצא בעליון. אלה כל התיקונים שלנו עד גמר התיקון.

ו"ק כלפי אח"פ דירידה. מה שאנחנו מקבלים באח"פ דעליה זה ו"ק לעומת אח"פ דירידה האמיתי, וכשמקבלים אפילו באח"פ דירידה, גם זה יהיה ו"ק לעומת רב פעלים מקבצאל שנקבל בל"ב האבן, ואז זה יהיה עוד ו"ק כלפי המקיף הגדול שאנחנו כולנו משם ניזונים, אבל במקצת, בהארה קטנה. וכך ו"ק אחד לו"ק שני, לו"ק שלישי מתקנים אותם גם על ידי ג' העליות האלה. אז הן כבר לא עליות בדרגות אלא עליות במהות מה שמקבלים, או אור מקיף במקום פנימי או אח"פ בירידה, אבל בכל זאת לא האח"פ האמיתי אלא האח"פ האמיתי זה כולל ל"ב האבן, וכך אנחנו עושים עוד עליות.

שאלה: איך זה ו"ק אם עתיק מלביש כבר ממש על ג"ר דגלגלתא דא"ק?

אנחנו למדנו שזה לא חשוב איפה שהוא נמצא, הוא מקבל דרך כל פרצופי א"ק.

אנחנו למדנו שאפילו שעתיק מקבל מגלגלתא, אבל הוא מקבל דרך כל הפרצופים. וכך גם כל הפרצופים. כל פרצוף ופרצוף שבעולם האצילות הוא מקבל מהפרצוף כנגדו בעולם אדם קדמון, אמנם שמה שמקבל זה עובר דרך כל פרצופי א"ק עד שזה מגיע אליו.

תלמיד: לא, ברור שהוא מקבל דרך כל הפרצופים.

עולם המדרגות לא משתנה, זה הכלל.

תלמיד: כן, אבל הוא מקבל ג"ר דגלגלתא. נקרא שוב "בעת ביאת המוחין לפרצוף עתיק דאצילות, עולה ומלביש לג"ר דפרצוף גלגלתא דא"ק," וזה נקרא אח"פ דעליה. מה נדרש יותר מזה? מה חסר לו עכשיו?

מה חסר לו? חסר לו לשתות ויסקי בלי עוגה. וזה בהתכללות בעליון, בכלים דעליון, אז הוא מקבל. זה משהו אחר. להבדיל ודאי, אבל זה כמו שהגדול מעלה את הקטן על הידיים ואז הקטן מרגיש את עצמו שהוא בטוח וחזק ונתמך וכן הלאה. זה לא כלים שלו, הוא עולה לשם, הוא קיבל אור מלמעלה שהעלה אותו לדרגת העליון וכשהוא נמצא בעליון, אז הוא מרגיש עליה. זה שהוא מקבל אור מלמעלה וזה מעלה אותו לעליון, זה לא פגם אלא תמיד זה כך, אנחנו מקבלים כוח מלמעלה. אבל זה שהוא לא עושה את זה במקומו אלא בעליה, זה פגם גדול עדיין, הוא לא משתמש בכלים האמיתיים שלו, הוא נכלל בעליון. זה בכל זאת לא הוא בעצמו, זו לא הדרגה שלו. הדרגה שלו היא לרדת למקום שלו, ולא להתלבש למעלה ושם לעשות משהו. אלא ההתלבשות הזאת היא נכונה, היא טובה כי הוא לומד מזה, מקבל כוחות, מסדר את עצמו, מפרמט את עצמו, אבל אחר כך הוא צריך לרדת ולעשות אותו דבר.

תלמיד: הוא מדבר פה על קבלת המוחין. איזה מוחין הוא יקבל באח"פ דירידה אחר כך או בשלב הבא?

האמיתיים שלו. מוחין אמיתיים. אתה לומד בבית ספר, באוניברסיטה, בכל מיני מקומות, זה הכול אח"פ דעליה. אתה מקבל כוחות, ידע והכול, אבל בעליון, במה שאנשים יודעים, אספו בשבילך ועכשיו נותנים לך. ואחר כך אתה צריך לרדת למקום שלך ולסדר את זה ולבנות את עצמך למטה. רק על ידי זה שאתה למטה אתה בעצם מוסיף לבריאה. זה שאתה עולה למעלה אתה נכלל בעליון, העליון עובד עליך. זה כמו בעולם שלנו שנותנים לך מלגה ואנשים חכמים מלמדים אותך, מטפלים בך. זה לא נקרא שאתה מתקן את עצמך. אתה נכלל, אתה מבטל את עצמך כדי לקבל מהם, אבל זה לא תיקונים שלך, זה רק ביטול.

שאלה: אח"פ דעליה תלוי במ"ן של התחתון.

כן.

תלמיד: אח"פ דירידה זה תגובה של העליון שכאילו נותן לו את התיקון המלא אחר כך.

על אח"פ דירידה אנחנו לא מדברים בינתיים. קודם כל אין אח"פ דירידה, בוא נגיד כך. אפשר כך להגיד שאחרי זה הוא יורד למטה אבל זה לא אח"פ דירידה. אני אגיד לך מה העניין, מה זה נקרא אח"פ דירידה? אח"פ דעליה זה שהעליון נותן לי כוח ואני עולה לדרגה שלו. ומה זה אח"פ דירידה, שאני מקבל מהעליון את האח"פ שלו ויורד? איך זה יכול להיות? כשאני מקבל מהעליון כוח ומוריד את האח"פ שלי? אז אני כבר משתמש בכלים שעברו, בצורה כזאת היתה השבירה.

זאת אומרת עד גמר התיקון אין לנו דבר כזה אח"פ דירידה. יש, אבל אנחנו נראה מה זה, האם זה אתערותא דלעילא, עליות שבת, ירידות שבת, כל מיני הדברים האלה, עוד נלמד. אבל בעצם אסור לנו להתעסק באח"פ דירידה, כי זה אומר שאני מתחיל להשתמש בכלים דקבלה שלי כמו שהם, וזה כבר הביא אותי פעם לשבירה. זאת אומרת מה שאנחנו עושים, אנחנו את הכול רק מעלים ומעלים לעליון ושם זה מצטבר.

תלמיד: עוד שאלה לגבי הלימוד שלנו. בעל הסולם מתאר פה מערכת שלי היא נראית כאילו פשוטה, יש פה איזה מנגנון, אבל אני לא מצליח להבין את הקשר בין כל האח"פ דעליה לבין עולם א"ק. יש איזה קשר, הוא אומר זה עולה ואז הוא מקבל את זה, זה עולה ואז הוא מקבל את זה.

בטח.

תלמיד: השאלה שלי למה הפסקנו לשרטט כי לי נראה ששרטוט פה מאוד היה עוזר להבין.

בקורס הזה של "פתיחה" אני לא כל כך רוצה לשרטט. אני בכל זאת מצפה שאתם תעברו לתפוס את זה בצורה יותר רגשית. אבל תתאר את זה אפילו בלי השרטוט. יש לך חמישה פרצופים גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ויש לך חמישה פרצופי אצילות, שחסר להם בכל פרצוף ופרצוף קומת אח"פ. רק גלגלתא ועיניים ישנם. אז אתה צריך להוסיף להם כלים של ב', ג' ו-ד' דעביות. או ס"ג ע"ב וכתר בהשגה, אח"פ שחסר להם.

מה שאנחנו עושים בעבודה שלנו, בעבודת הנשמות, אנחנו מעלים מ"ן ורוצים תיקונים. ואז האור העליון מעלה אותנו עם אותם המקומות איפה שאנחנו נמצאים, עם העולמות, ואז אנחנו עולים. עולים לדרגה שיכולים להלביש את עצמנו על הגלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בהתאם לעליה.

מה חסר? יש לך חמישה פרצופי ע"ב כי זה קנה מידה, אתלון שיש שם הכול, גם אורות וגם כלים. ואתה צריך לעשות את כל העליות כדי להתלבש עליהם. אז עולם האצילות הוא כולו בנפש רוח, אתה צריך לעשות ממנו עוד נשמה חיה יחידה ואז הוא יעלה וילביש לעולם אדם קדמון. והנשמות שמעוררות את האצילות לעלות ולהלביש א"ק, הנשמות האלה הן נשמות דצדיקים שהן מקבלות בזה את התיקון שלהן. מעלות את עצמן מהשבירה ומעוררות את נשמות בי"ע, ובי"ע מעוררות את אצילות וכך זה עולה.

קריין: קע"ג.

אות קע"ג

"ונמצא עתה בעת עליה הג', אשר ה"פ אצילות, נשלמו כל אחד בג' הקומות נשמה חיה יחידה מא"ק, שהיו חסרים להם מבחינת הקביעות. ונבחן, שה"פ אצילות עלו והלבישו את ה"פ א"ק, כל אחד לבחינה שכנגדו בפרצופי א"ק. וגם הנר"ן דצדיקים קבלו בחינת הג"ר שהיה חסר להם, וגם ג' העולמות בי"ע שהיו נמצאים מתחת הפרסא דאצילות, שמבחינת הקביעות לא היה בהם אלא בחי' נר"ן דאור חסדים, הנפרשים מחכמה מכח הפרסא שעליהם, ועתה עלו למעלה מפרסא, והלבישו לישסו"ת וזו"ן דאצילות, ויש להם נר"ן דאצילות, שאור החכמה מאיר בחסדים שלהם."

כן. בזה סיימנו את עליה ג'.

קריין: קע"ד.

אות קע"ד

"ויש לדעת שהנר"ן דצדיקים מלבישים בקביעות רק לפרצופי בי"ע שמתחת הפרסא:" שם נמצאות הנשמות, "הנפש מלביש לע"ס דעשיה, והרוח לע"ס דיצירה, והנשמה לע"ס דבריאה. ונמצא שהגם שהם מקבלים מזו"ן דאצילות, עכ"ז הוא מגיע אליהם רק דרך פרצופי בי"ע שמלבישים עליהם. באופן, שגם הנר"ן דצדיקים עולים בשוה עם עליות הג' עולמות בי"ע שנתבאר לעיל: ונמצא שגם עולמות בי"ע אינם מתגדלים, אלא לפי מדת קבלת השפע של הנר"ן דצדיקים, דהיינו ע"פ המ"ן הנבררים על ידיהם".

שוב.

אות קע"ד

"ויש לדעת שהנר"ן דצדיקים מלבישים בקביעות רק לפרצופי בי"ע שמתחת הפרסא: הנפש מלביש לע"ס דעשיה, והרוח לע"ס דיצירה, והנשמה לע"ס דבריאה." לכן נקראים נר"ן דצדיקים כי אין להם יותר. אז מלבישים על בריאה, יצירה ועשיה, נשמה, רוח, נפש. "ונמצא שהגם שהם מקבלים מזו"ן דאצילות, עכ"ז הוא מגיע אליהם רק דרך פרצופי בי"ע שמלבישים עליהם. באופן, שגם הנר"ן דצדיקים עולים בשוה עם עליות הג' עולמות בי"ע שנתבאר לעיל: ונמצא שגם עולמות בי"ע אינם מתגדלים, אלא לפי מדת קבלת השפע של הנר"ן דצדיקים, דהיינו ע"פ המ"ן הנבררים על ידיהם".

העולמות הם מכאניקה, והנשמות הן מעוררות את החיסרון כלפי האור העליון, אור אין סוף, ואז העולמות בהתאם לזה עושים את החיבור שביניהם.

שאלה: דיברנו על זה שיש כבר נפש רוח ורק מתקנים את הנשמה חיה יחידה.

כן.

תלמיד: איך עכשיו פתאום חזרו האורות נפש רוח נשמה, מה זה הנר"ן הזה פתאום? אנחנו בכלל מתקנים אורות אחרים?

בג' עליות דיברנו שאנחנו בזה צריכים להשלים את מצב העולמות. שיש בכל העולמות נפש רוח, קטנות, גלגלתא ועיניים, וצריכים להוסיף להם אח"פ, נשמה חיה יחידה. איך זה נעשה? על ידי זה שמעלים מ"ן ומקבלים מלמעלה כוח ואז יכולים לעלות ועל ידי זה שאנחנו מעוררים את העולמות להעביר אלינו את האורות מלמעלה, אז כל העולמות עולים ואנחנו איתם. עד כדי כך שאנחנו גורמים לזה שכל פרצופי אצילות יתלבשו על כל פרצופי דא"ק. כח"ב זו"ן דאצילות יתלבשו על כח"ב זו"ן דא"ק. על זה דיברנו.

עכשיו הוא הולך לטפל בנר"ן דצדיקים. זאת אומרת איך בהעלאת מ"ן שלהם הם גורמים להתלבשות על עולמות בי"ע שהם נמצאים שם. נר"ן דצדיקים זה כלים שהם קיימים למטה מפרסא, ששם זה עולמות בי"ע. עולמות בי"ע זה נקרא בי"ע דפרודא, שהם נפרדים מהאור העליון שלא עובר דרך הפרסא למטה, וגם הנשמות נמצאות שם.

איך עושים תיקונים? העולמות זה מערכת, גולם. הנשמות שנמצאות למטה, הן נקראות כך, נר"ן דצדיקים. זה לא חשוב, זה רק שם. הן מעוררות, משבירת הכלים שמגיעה אליהם התעוררות, הכלים השבורים מתעוררים, הם מרגישים את ההתעוררות הזאת ואז הם מעלים מ"ן, בקשה, רוצים להיתקן. ואז הם מעוררים את אותם עולמות שנר"ן דצדיקים האלה נמצאים בהם, עולמות בריאה יצירה ועשיה. על זה הוא עכשיו מדבר.

בעל הסולם לא מדבר על כך שעולם האצילות עולה ומתלבש על הגלגלתא על הע"ב ועל ס"ג כדי לקבל נשמה חיה יחידה, הוא מדבר עכשיו על דבר אחר, איך נשמות הצדיקים שרוצים להצדיק את הבריאה, למטה איפה שהם נמצאים הם רוצים להצדיק את מצבם, איך הם פועלים.

שאלה: יכול להיות ששלושת האורות שחסרים לנו, נשמה, חיה, יחידה כדי להשיג את גמר התיקון, למ"ן שלהם קוראים נפש, רוח, נשמה?

אתה מתכוון, למה זה נקרא נר"ן דצדיקים?

תלמיד: כן. כי הרי אנחנו רוצים להשיג נשמה חיה יחידה. אז למה נר"ן? זה מצד התחתון?

כי זה מה שיש להם, הארה מזה. יש להם התעוררות בינתיים עד דרגת הבינה, נפש רוח. אבל אנחנו קוראים לזה נר"ן, כי חצי מהבינה גם שייך לזה. הבעיה היא שהפרסא באמצע, ותמיד אנחנו אומרים או כח"ב זו"ן, אז יש לנו למעלה מפרסא שלושה כלים ולמטה שניים, או למעלה מפרסא שניים ולמטה שלושה. ותמיד יש לנו בעיה, וזה נובע מתוך זה שאנחנו לפעמים מדברים על האורות, לפעמים מדברים על הכלים ומתבלבלים.

אנחנו אומרים, גלגלתא עיניים ואח"פ, אז גלגלתא עיניים זה נפש רוח, אח"פ זה נשמה חיה יחידה. מצד אחד. מצד שני, אנחנו אומרים אורות נפש רוח נשמה, אבל חיה יחידה זה כבר לחוד. זאת אומרת, תלוי איך אנחנו מסמלים את זה. ולכן צריכים לראות לא לפי השמות אלא יותר לפי העניין. ככה זה. זה יתיישב, לא יהיו שאלות על זה.

שאלה: בעל הסולם כותב באות קע"ב, שיש גם עליות או אורות שמקבלים פרצופי אצילות וגם אורות ועליות של ג' העולמות. מה ההבדל ביניהם, בין העליות של פרצופי אצילות לבין העליות של העולמות?

פרצופי אצילות הם עולים קודם, מתלבשים על הא"ק כל אחד במקומו, מקבלים משם. אחרי זה מעבירים את האור לעולמות בי"ע, ואז בי"ע עולים. כי לא יכול להיות שעולה רק חלק מכל המבנה הזה, אלא כל הקונסטרוקציה הזאת היא עולה יחד.

תלמיד: אז כמו שהוא כותב פה באות קע"ב, קודם כל עולים כל פרצופי האצילות ואז עולים ג' עולמות בי"ע?

לא. אנחנו כך אומרים, אבל לא שזו פעולה נפרדת. מגיע אור, הוא פועל על כל פרצופי האצילות ועל פרצופי בי"ע.

תלמיד: אז בכמה שלבים התהליך הזה נעשה? כי בהתחלה הוא כתב עליית ג' עולמות וכביכול היו אמורות להיות שלוש עליות?

שלוש עליות.

תלמיד: אבל אז הוא מסביר באות קע"ב, שאריך אנפין עולה, אחר כך אבא ואמא, וזו"ן.

כן. אלא מה?

תלמיד: ואחר כך הוא עוד ממשיך ואומר, ואחר בריאה, יצירה ועשיה.

אפילו בעלייה אחת יש לך עלייה של כולם. איך יכול להיות שרק עתיק ילביש על גלגלתא וכל היתר לא שייכים לכל המערכת, איך אתה מתאר לעצמך?

תלמיד: אז כשעולה פרצוף אצילות, עולה איתו עולם אחד מבי"ע?

כולם עולים. מה זה אחד, המערכת היא מערכת אחת, איך אתה מחלק? הוא יכול להסביר, ואז עולם האצילות, וגם לא כל העולם, אלא פרצוף עתיק עולה ומלביש על הע"ב דגלגלתא, גלגלתא על הכתר דגלגלתא, לא חשוב, אבל אם הוא אומר לך כך, זה לא אומר שהאחרים בעצם לא עולים, לא יכול להיות שאחד עולה ללא השני. מה, אתה חותך את המערכת, איך יכול להיות?

תלמיד: כשעתיק ואריך אנפין עולים, איזה עולמות עולים?

הכול צריך לעלות. אין דבר כזה שאיזה חלק באיזה מקום עולה, זו מערכת אינטגראלית.

תלמיד: הוא קפץ פה והתחיל לדבר מאיזו אות שיש נר"ן דצדיקים, והם מעלים מ"ן ולכן כל המערכת עולה, הוא לא הסביר בכלל איפה נולדת נשמת אדם הראשון,

על זה לא מדובר. באף מקום הוא לא הזכיר את זה.

תלמיד: נכון, הוא קפץ על החלק הזה.

הוא לא קפץ, נראה לך שהוא קופץ, הוא מסביר, הוא אומר שיש שם משהו שנקרא נר"ן דצדיקים.

תלמיד: בלי נר"ן דצדיקים אין עליית עולמות?

יש, זה נקרא "אתערותא דלעילא". נקרא "שבתות", "ימים טובים".

תלמיד: אבל לפני שנר"ן דצדיקים נולדו, יש כזה דבר של עליית העולמות או רק כשיש נר"ן דצדיקים מתחיל התיקון של המערכת מבחינת העולמות?

קשה להסביר את זה, כי זה קודם ואחר כך, אתה מבין עד כמה זה לא כל כך פשוט. מה אתה רוצה לשאול, האם הייתה עליית העולמות לא על ידי הנשמות, לפני שאדם הראשון נוצר ונשבר?

תלמיד: כן.

לצורך הבנייה, הבריאה, ודאי שכן, אבל זה לא נחשב, זה כמו כל יציאת הפרצופים. כל העולמות יצאו, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, עולם הנקודים, צמצום ושבירה וכל עולם האצילות עם כל עולמות בי"ע, הכול יצא והתברר כמה שיותר ויותר והכול נגמר בזה שהעולמות התייצבו ואין יותר מה לעשות בהם, עכשיו צריך לצאת אדם הראשון, הכול הוכן בסביבה הזאת שנקראת "עולמות" ועכשיו הגיע הזמן שצריך להגיע אדם.

אז אני לא יודע מה אתה שואל. ודאי שאחרי שאדם מגיע ושובר את עצמו, מתחילה העבודה. העולמות בהתאם לאדם נופלים וכל המציאות נופלת, מקבלת ירידה גדולה, אבל בהתאם לאדם. עכשיו יש קשר בין המציאות הזאת לאדם. המציאות נמצאת בצורה מקולקלת ואדם נמצא במצב שבור, ועכשיו ישנה עבודה. אנחנו מרגישים את זה על עצמנו, שאנחנו צריכים לסדר את עצמנו ואת העולמות בהתאם לזה ולהשתמש בהם נכון, וזה התיקון.

אבל כל העולמות לפני שהתגלה אדם, כולם היו בקטנות. לכן אדם שהתהווה בעולמות, רצה להגיע לגדלות ובזה עבר שבירה, וגם העולמות, לא נשברו, אבל ירדו והתקלקלו. למה? כדי ללמוד מהתיקונים אחר הקלקולים, מהו האדם עצמו ומה העולמות שבו וכך הוא יכיר את הבורא. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מהמעשים שהבורא הכין לאדם, דרכם אדם הולך להכיר את הבורא.

שאלה: אני מנסה להבין את ההשתתפות של התחתונים בתהליך. הוא מתאר משהו שנקרא נר"ן דצדיקים. איך לחשוב על זה, זה אוסף של נשמות?

כלים שבורים שרוצים להיתקן מעלים בקשה, הם נמצאים בעולם הזה, לוקח להם זמן לדעת מה נקרא "העלאת מ"ן", איך להעלות, למי להעלות, איך לבקש וממי בדיוק לבקש. ומה לבקש זה העיקר. כי אנחנו יכולים לצעוק, להתפלל ולבכות ימים ולילות, זה לא יעזור. זה לא עוזר אתם מבינים את זה או לא? אלא רק אם אנחנו מסדרים את עצמנו, בצורה רצינית, לבקשה. מה זאת אומרת? כדי לדרוש אנחנו צריכים להיות המבקשים שנכנסים לאוצר המלך עם קופסה ומה שמקבלים מקבלים בשמחה, ויוצאים מאוצר המלך ונשפכת הקופסה. שוב אנחנו בעשירייה, לא מסוגלים להתחבר, שוב אנחנו לא מבינים כלום, שוב יש לנו כל מיני בעיות לכל אחד ולכולם יחד. וככה זה.

תלמיד: איך מתוך הבעיות שאנחנו חווים בחיים שלנו פה, נולד בנו מה שאתה קורא לו "המ"ן נכון", תיקון העולמות, תיקון המערכת? כי הבעיות שאני לפחות מרגיש, נראות רחוקות מאוד ממה שאנחנו לומדים עליו.

זו בעיה שאנחנו לא עובדים בעשיריות בפועל, אנחנו לא מרגישים שהעשירייה היא הכלי הרוחני, אנחנו לא עובדים בצורה כזאת. אני לא מתייחס לחברים כחלקי הנשמה שלי, שהחיבור שלנו הוא בדיוק מבנה הנשמה, שאני צריך להסתכל על זה בצורה כזאת, אני עדיין לא נמצא בזה.

תלמיד: אז אם אני לא בזה, איך באמת להגיע להרגשה הזאת?

לעשות מאמצים.

תלמיד: האם נר"ן דצדיקים האלה מפוזרים בכל עולמות בי"ע, איפה הם נמצאים?

הם נמצאים בעולמות בי"ע.

תלמיד: במקומות שונים, כולם מעלים מ"ן ביחד, אחד אחד, איך עובד כל הדבר הזה?

נר"ן דצדיקים אלה כבר אנשים שנמצאים במגע עם הרוחניות, שמרגישים איפה הם נמצאים, שיש להם איזה קשר לבורא, אבל עדיין לא בצורה שבה הם פועלים בכלים דקבלה.

תלמיד: זו עבודה אישית, כל אחד מהם מתפלל בזמן אחר?

עבודה אישית יש לכל אחד בתנאי שהוא מבצע עבודה קבוצתית.

תלמיד: מה זה אומר גם אישית, גם קבוצתית?

כשאני נמצא בקבוצה, אני נמצא או לא? אני נמצא. אבל איפה אני נמצא בקבוצה? בקבוצה, מה אני צריך לעשות? דרך הקבוצה לפנות לבורא. אז אני צריך לאסוף את הקבוצה בכוחותיי, עד כמה שאפשר, ולפנות לבורא.

תלמיד: אז עבודה אישית היא להרגיש שאני בעצם כל הזמן פועל בצורה קבוצתית, דרך הקבוצה?

אך ורק.

שאלה: אמרת שהמכאניקה היא מאוד פשוטה, במידה שאנחנו מקבלים אור, באותה מידה אנחנו עולים, זה משהו שנוכל ממש לעקוב אחריו? זה לא ממש ברור, מדובר באיזו כמות? מה זה?

הכול תלוי במנת האור שאנחנו מקבלים לצורך התיקון שלנו. אנחנו לא יכולים לקבוע איזה עליות, איזה ירידות, איזה מצבים, אנחנו יכולים רק לבקש. עד כמה שהבקשה, לפי המצב שלנו, מבוררת, חלק מתקבל וחלק לא, לא חשוב, העיקר כל הזמן לבקש.

(סוף השיעור)


  1. "כי-בו, ישמח לבנו" (תהילים פרק לג', כ"א)

  2. "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים, ו', ג')