שיעור בוקר 18.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמ' 172, דף קע"ב, הסתכלות פנימית", פרק ו', אותיות א' – ח'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמ' 172, דף קע"ב, הסתכלות פנימית פרק ו', אות א'.

פרק ו'

מבאר היטב ענין ע"ס דתוך שהן כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, ובו ד' ענינים:

א. הסתכלות א' היא בפה דראש לעשות שרשי כלים. הסתכלות ב' היא בטבור לעשות כלים גמורים. ב. אע"פ שלהמשכת הקומה צריכים לכלי העבה ביותר, עכ"ז האור הנמשך בסבת העביות ההיא מתלבש בכלי הזך יותר. ג. כשנזדכך הכלי דבחי"ד נשלם כלי מלכות, כי מבחינת התלבשות נבחנת בחי"ד למלכות, וכשנזדככה בחי"ג נשלם כלי ז"א וכו'. ד. אחר שנזדככו ונתרשמו ה' הכלים כח"ב תו"מ זה למעלה מזה, חזר האור והתלבש בהם.

אות א'

ביאור רחב לע"ס דתוך, היוצאות זו למעלה מזו

"והנה דברים אלו מובאים ג"כ בדברי הרב, בעץ חיים היכל א"ק שער אח"פ פ"ג, והוא מסיים שם בלשון הזה, "אך כלים אל הגוף שהם ז"ת, עדיין לא היה כח בראיה זו, עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, ועל ידי הסתכלות ב' מלמטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את ז"ת". עכ"ל."

אות ב'

למה צריכים להסתכלות ב' לצורך הכלים

"והנך רואה כאן בדברי הרב, איך שמאריך ומדייק, אשר בכלים דגוף, צריכים להסתכלות ב' מלבד ההסתכלות שבראש, להיות שצריכים להם ב' בחינות אורות, שהן אור עקודים, ואור העין, שלכאורה, יש לשאול, למה לא די ההתפשטות של ע"ס דאו"ח מהמלכות ולמטה, כדי להוציא את העשר ספירות דגוף אלא שצריכים עוד להסתכלות ב', וכו'."

כאן הוא רק שואל, למה צריכים להסתכלות ב' חוץ מהסתכלות א' שיש לנו.

אות ג'

בהסתכלות א', יצאה רק קומה אחת של ע"ס,

ובהסתכלות ב', יצאו ה' קומות מה' זווגים,

זו למעלה מזו

"אמנם, עם הנתבאר לעיל (פרק ד' אות ד'), אשר הע"ס, היוצאות על ידי זווג דהכאה בפעם אחת, שקומתן שוה, אינן נחשבות רק לספירה אחת בלבד, דהיינו, על שם הספירה העליונה שבאותה קומה, נמצא לפי זה, אשר על ידי ההסתכלות הא' שהעלה האו"ח מהמלכות ולמעלה לע"ס של ראש, דקומתן שוה, וכן על ידי התפשטותן מהמלכות ולמטה, שיצאו בזה ע"ס בקומה שוה של הגוף, הנה עדיין אין כאן רק ספירה אחת בראש, וספירה בגוף, וכבר ידעת שאין מדרגה נגמרת בפחות מעשר ספירות, ולפיכך, להסתכלות ב' צריכים, אשר על ידי הסתכלות הב', יוצאות עשר ספירות שלימות, שהן ה' קומות כח"ב תו"מ, זו למעלה מזו. על ידי ה' זווגים של הכאה, הבאים מפאת הזדככות המסך, כמ"ש כאן (באו"פ פי"ב אות ח'), עש"ה."

שאלה: מהי הסתכלות ב'?

זו תגובת הכלי על האור שממלא אותו.

תלמיד: האם הסתכלות א' זו בניית אור חוזר?

כן.

אות ד'

לענין התלבשות האורות בכלים,

כל הזך ביותר מתלבש בו אור יותר גדול

"ותדע, אשר אלו ה' הקומות, היוצאות בגוף על ידי הסתכלות ב', הנ"ל, הן יוצאות ממטה למעלה, שמתחילה יוצאת המלכות, ואח"כ הז"א, ואח"כ הבינה, ולמעלה מהכל הכתר. והטעם הוא, על פי מ"ש לעיל (באור פנימי פי"א אות ג' ובהסת"פ ח"ב ד"ה וזהו), אשר אע"פ, שלהשפעת הקומה החשובה יותר, צריכים לכלי עבה יותר, עם כל זה, האור הנמשך בסבת עביות ההיא, אינו יכול להתלבש שם, כי כל שהאור חשוב יותך, מתלבש בכלי זך יותר, עש"ה כל ההמשך. ונמצא לפי"ז, אשר הבחי"ד של כלי המלכות, אע"פ שממשיכה האור החשוב יותר, דהיינו קומת כתר, עכ"ז אין אור הכתר מתלבש בכלי מלכות ההוא דבחי"ד, אלא רק בבחינת כלי מלכות הזך לגמרי מכל עביות, דהיינו, אחר שנזדככה כבחינת השורש, וע"ז כולם."

כמו שאנחנו לומדים, שתמיד הכלים מתחילים להתמלאות מהזכים ביותר, והאורות מתחילים למלאות את הכלי באורות החלשים ביותר.

אות ה'

הכלים יצאו זה למעלה מזה, ממלכות עד כלי דכתר

"ונמצא לפי"ז, אשר אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד לבחי"'ג, ונשאר כלי דבחינה ד' בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דמלכות, הראוי לאור השפל יותר, דהיינו שנקרא אור הנפש. ואח"ז שנזדככה מבחי"ג לבחי"ב, ונשאר גם כלי מלכות דבחי"ג בלי אור, נתרשם בזה כלי דז"א, הראוי לאור הרוח, המעולה במדרגה אחת מאור הנפש, ואח"ז, שנזדככה מבחי"ב לבחי"א, ונשארה גם הבחי"ב במלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דבינה, הראוי לאור הנשמה. ואח"ז שנזדככה מבחי"א, לבחינת שורש, ונשארה גם בחי"א של המלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דחכמה, הראוי לאור החיה. ובחינת השורש של המלכות, ראויה לאור הכתר שנקרא אור יחידה. ואחר שנתרשמו ה' הכלים האלו: כח"ב ז"א ומלכות, זה למעלה מזה, חזר האור העליון והתלבש בהם, כמ"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ו)."

כך זו הזדככות הכלי והתפשטות האור בתוך הכלי.

אות ו'

ערך הפוך מהמשכת האורות, להתלבשות האורות בכלים.

שבהמשכה, העב יותר חשוב יותר. ובהתלבשות, הזך יותר חשוב יותר

"והנך מוצא, אע"פ שזווג דהכאה על מסך דבחי"ד, מוציא ע"ס בקומת כתר, ובאור היחידה; וכן בשעה שמזדכך מהמלכות חלק עביות דבחי"ד, נמצא שנעלמה משם קומת כתר; עכ"ז, נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ד, רק בחינת כלי לאור המלכות, שהוא נפש. וכן חלק עביות דבחי"ג שבכלי מלכות, המוציא ע"י זווג דהכאה את קומת חכמה באור חיה, וכן בהזדכך ממלכות חלק עביות דבחי"ג זאת, נמצא שנעלמה קומת חכמה, עכ"ז נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ג, רק בחינת כלי לאור הז"א, שהוא רוח. וכן חלק עביות דבחי"ב, כלי לאור נשמה. וכן חלק עביות דבחי"א, כלי לאור חיה. וחלק שבה שנזדכך לבחינת שורש, נעשה כלי לאור יחידה."

אות ז'

בהסתכלות ב' נעשו ה' כלים כח"ב תו"מ

"הרי שבהסתכלות ב' הנעשית בשעת הזדככות המסך, יוצאים ונעשים ה' כלים זה למעלה מזה, שמתחילה יצאת מלכות, ואח"כ ז"א, ואח"כ בינה, ואח"כ חכמה, וא"כ כתר."

אות ח'

"וז"ש הרב "שעל ידי הסתכלות ב' ממטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את הז"ת". רצונו לומר, שע"י הסתכלות ב' בשעת זיכוך המסך, שהולך ועושה ד' זיווגי דהכא ממטה למעלה, נמצא הולך ועושה הע"ס, להלביש את הז"ת. כלומר, לאור דגוף הפרצוף, המכונה ז' תחתוניות, כמ"ש לפנינו."

בהזדככות המסך הוא בעצם מלביש את האורות.

אות ט'

הע"ס המתפשטות מפה לטבור, נקראות עקודים

והאור המתפשט לזווג דהכאה נקרה הסתכלות

"וזה אמרו ''שהם אור העקודים ואור העין". כי ה' חלקי המלכות הנ"ל, הנמצאים ממלכות של ראש עד למלכות דמלכות, מכונים "עקודים", מטעם היות כל האורות הללו, עקודים בכלי אחד, דהיינו במלכות, שהרי כולם רק חלקי המלכות המה, כנ"ל. והאור המתפשט להכאה בסוד הסתכלות ב' האמור, נקרא אור העין."

תלמיד: אנחנו שמחים להודיע על התחלת שיעורי צהריים יחד עם הרב בשידור חי. מה שיעור כזה ייתן להתקדמות של כולנו?

אם יש לכם זמן, אז נשתדל ללמוד שיעור נוסף באמצע היום, ובשיעור הזה שוב נעשה מאמץ להיות יותר קרובים, להתחבר, להסתכל על החבר כדי לראות בו לא רק שותף. ברוחניות, בהשגת הבורא, החבר הוא לא שותף, החבר הוא אותו הכלי שבו אתה מגלה את הבורא. החבר והבורא הם בעצם נמצאים מולך ככלי למטרה, לגילוי כל הדברים, והמטרה עצמה היא בתוך הכלי הזה.

לפעמים אנחנו שומעים שאחרי כל חבר עומד הבורא, לפעמים בתוך החברים, אז אנחנו צריכים להרגיש איך זה מתבטא בתוך החושים שלנו, בתוך התפיסה שלנו. לכן "למצוא טוב בחבר" זה חלק מטוב ומטיב של הבורא, לראות שזה מה שהבורא ברא לי, ודרך האמצעי הזה שהוא החבר אני מגיע לבורא, כלומר החבר נעשה כבלתי נפרד מהשגת הבורא. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד, להרגיש, להבין וכך לבנות את עצמנו. נקווה שנתראה באמצע היום ונעשה.

ודאי שהשיעור מוקלט.

תלמיד: בוודאי, השיעור מוקלט ומי שלא הספיק יוכל להשלים אחר כך.

כי אנשים עובדים ועסוקים והם יוכלו לראות, לשמוע אותו אחר כך בזמן הפנוי בצורה נוחה.

תלמיד: איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו מעכשיו עד לשיעור הצהריים?

רק לפתוח קווי קשר ולהיות יחד איתנו בשיעור.

אני לא חושב שהשיעור הזה בא במקום תפילה, אבל אם אין זמן, אז נעשה כך. אולי בעשר הדקות האחרונות של השיעור הזה נבנה תפילה משותפת ופנייה לבורא.

(סוף השיעור)