שיעור צהרים 30.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 699, אגרת י"ב

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 699, אגרת י"ב.

אגרת י"ב

שנת תרפ"ה (1925)

"ב"ה כ"ו לחודש טבת פ"ה וורשה יע"א

כבוד התלמידים ה' עליהם יחיו.

... עליכם להתחזק במה שנוגע לעיקר החפץ הנרצה לנו, וידוע לכם מה שפרשתי על הפ' "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה", אשר אדם התחתון מחויב לעשות כל מה שבכחו לעשות, ורק אז יש מקום להשראת הברכה, אבל כסילות היא לחשוב שהשי"ת נעשה מחוייב בזה להשרות הברכה בדיוק במקום עשייתו, אדרבה עפ"י רוב, העשיה במקום אחד, והברכה, במקום אחר, במקום כזה שלא עשה שם האדם כלל, כי לא ידע או לא יכול לעשות שם מצדו. ובברכה האמיתית היא חוק ולא יעבור, שז"ס שנקרא מציאה ע"ד "יגעתי ומצאתי" וכבר הארכתי בזה."

מה רוצה לומר לנו בעל הסולם, שאנחנו צריכים לתת יגיעה ולא לתכנן איך אנחנו נקבל ברכה, תגובה, תשובה, אלא עלינו לעשות. עושים וזהו, יש עוד הזדמנות לעשות, עושים.

ולא לעשות חשבונות - עשיתי, עכשיו אני מחכה לקבל תשובה מהבורא, עשיתי עוד משהו, אני מחכה לתגובה. לא, אלא פשוט להשתדל בצורה בלתי פוסקת לעשות "כל מה שבכוחך", כמו שהוא אומר, "לעשות". ואז מתי אנחנו יכולים להגיד שעשינו משהו? מתי שאנחנו מקבלים את השראת הברכה. מתי זה יקרה? מתי שיקרה. כך עלינו להיות מוכנים לזה.

שאלה: אנחנו כל הזמן צריכים לכוון את עצמנו לקראת הבורא, מה זה אומר לא לצפות לתוצאה, הרי אנחנו בכל זאת רוצים בזה?

ודאי שאתה רוצה שזה יקרה, וודאי שאתה מצפה לתשובה, אבל הציפייה לתשובה זה למעשה התשלום, אז אתה כבר עושה את זה כאילו על מנת לקבל. אבל איך לעשות את הפעולה רוחנית דרך החברים, דרך העולם, לעשות נחת רוח לבורא בצורה ישירה, אתה לא יכול לעשות כלום. איך אנחנו יכולים לעבוד כך שזו תהיה לגמרי השפעה ולא שום לכלוך של קבלה לעצמך? רק בתנאי שאתה עושה את זה ללא שום ציפייה לקבל משהו.

שאלה: האם אנחנו יכולים לצפות לשכר עבור המאמצים שלנו כך, שהשכר יבוא בצורה של אמונה?

אני לא יודע למה אתה מתכוון שאתה אומר אמונה, אבל האם אתה יכול לחכות לתשלום בצורת אמונה? ודאי שזה טוב, אבל האם אנחנו מסוגלים לבקש זאת, להגיע לשאול, זאת שאלה.

תלמיד: יוצא שאם אנחנו עושים מאמץ כדי לצאת מהאגו שלנו, אז כל תוצאה שנקבל תראה כֵנֵס כי האגו בכל זאת לא תומך בנו?

גם נכון.

שאלה: האם מעשה זה בניית כוונה או שזה ספקטור הרבה יותר רחב של מעשים בעשירייה?

זה יכול להיות רחב מאוד.

שאלה: היגיעה אמורה להיות אישית או עשירייתית?

יגיעה יכולה להיות אישית, אבל ככל שהיא נעשית משותפת, ושיתוף יכול להיות אפילו "מיעוט הרבים שניים", היא כבר פועלת כיגיעה רוחנית.

שאלה: אם אני עושה משהו ולא מבקשת, יש תגובה במקום אחר. אבל אם אני לא עושה ורואה שמשהו קורה לחברות, משהו קורה בעולם, יכול להיות שהסיבה לכך היא שלא עשיתי?

כן. כי בזה שאת עושה או לא עושה את מתקנת את הכלים שלך. ולכן אם אחר כך את רואה דברים שהם לא הוגנים, לא בסדר, זה סימן שאת לא גמרת את העבודה שלך. אדם שהולך קדימה וכל הזמן משתדל להיות בהשפעה כמעט ולא רואה בעולמו דברים רעים, אלא רק דברים טובים עד שהבורא מתגלה לו ובכל המציאות הטובה.

שאלה: האם אפשר לומר שמאמצים או יגיעה זה כשאני עושה פעולה ואני מרגישה שהבורא עושה את הכול, ואילו יגיעה עוד יותר גדולה היא כשאני מחליטה לעשות פעולה כדי לעשות נחת רוח לבורא?

כן.

שאלה: האם נכון שתשובת הבורא באה במפתיע או אחרת ממה שציפינו שזה גם בצורה של רגשות חיוביים וגם בצורה של מכות?

לא, זה שאנחנו מרגישים משהו שלילי זה לא מגיע מהבורא, זה מגיע מהאגו שלי.

שאלה: מה זה להיות בהשפעה בלתי פוסקת בעשירייה?

אנחנו כל הזמן צריכים להשתדל להיות בהשפעה הדדית ומזה בהשפעה לבורא וכך להמשיך כל הזמן.

תלמיד: האם גם שכר, זו גם איזו תגובה מהבורא?

אם אנחנו משתדלים ויכולים להחזיק את עצמנו כך, אז אנחנו צריכים לקבל זאת כשכר. זה כמו שאנחנו עומדים בעיגול ומשחקים בכדור, כל אחד וכולנו מחזיקים את הכדור באוויר, הפעולה המשותפת הזאת שלנו היא כל הזמן להשפיע דרך כל החברים לבורא.

שאלה: איך אפשר לדעת אם אתה עושה כל מה שבידך ובכוחך לעשות? כי תמיד נראה שלא עושים מספיק.

יפה מאוד שרואים שלא עושים מספיק, אבל יחד עם זאת אנחנו צריכים להיות בטוחים שמה שאנחנו מתכוונים הכול נכנס ומתחבר ליגיעה שלי, שלנו, של כל בני ברוך העולמי, וזה הכול מצטבר לחשבון גדול, כל פרוטה מצטרפת, וכך אנחנו מתקדמים לתיקון. שום דבר לא נעלם ואין דבר כזה שלא מורגש, אלא ההיפך, כל דבר ודבר שאנחנו עושים, אפילו, כמו שאומרים, שאני רוצה להוציא דולר אחד מהכיס ומוציא שני דולר, זה כבר ייסורים ועל זה ישנו תשלום.

מה שאנחנו לא יכולים לעשות עם הרצון שלנו זה גם נכנס לחשבון. והחשבון גדול כי הוא לוקח בחשבון הכללי הרוחני את התנאים של כל אחד ואחד, איך נולדנו, איך התחנכנו, איך הבורא טיפל בנו ואיך קיבלנו כל התגובות מהסביבה מתחילת הבריאה וזה קשור גם לסוף הבריאה איפה אנחנו עוד נהיה - עבר, הווה, עתיד פועל כאחד, ולפי זה אנחנו מתקדמים.

שאלה: מה הפירוש שהברכה מגיעה במקום אחר, היכן שהאדם לא עשה מאמצים?

אנחנו נמצאים במציאות עגולה שהכול קשור לכולם וכל המעשים וכל הרצונות והמחשבות והעבר, הווה ועתיד פועלים במציאות רוחנית כאחד, ולכן לפעמים אני מקבל תגובות או מחשבות שלגמרי אני לא מבין מאיפה באו ולמה אליי. זה נכון, אבל זה לא ענייני, אני לא יכול לברר את זה עכשיו, כי אין לפניי את כל המערכת הרוחנית הפתוחה.

אלא אני צריך להבין שכל הדברים האלה באים מהמערכת השלמה וכל התגובות הן תגובות נכונות וצודקות ואני צריך לקבל אותן ולעבוד איתן כאילו שאני מצדיק כל הדבר שפועל. גם מזה שמתחיל דבר וגם שאני רואה שהוא בא אליי כתגובה על משהו, אני מקבל את כל הדברים האלה שמגיעים כדי שאני שוב ושוב אתקשר ואכנס לעבודת ה'.

תלמידה: שעושים פעולה במקום אחד והברכה מגיעה במקום אחר, ועם זאת הברכה האמיתית היא "יגעת ומצאת תאמין", מה זה אומר ?

שאלה יפה. אני חושב שאפשר לענות על זה כך, למרות שאני רואה כל פעם תשובות מהבורא או שלא רואה בכלל שום תשובה, אני ממשיך באותו כיוון. הכיוון הוא פשוט לפי הנוסחה "מאהבת הבריות לאהבת ה'", לאהבת הבורא. אם אני פועל לפי הקו הזה, בטוח שאני לא טועה. יכול להיות שאני לא מבין את מה שהבורא רוצה ממני או שאני מקבל משהו במקום מה שחשבתי שאקבל, במקום פרס אני מקבל ההיפך, איזה עונש ואני לא מבין שאולי מה שקיבלתי זה דווקא הפרס.

בקיצור, אני צריך כל פעם כל פעם להשתדל להתחיל את העבודה מחדש ולתאר לעצמי שהיחס שלי עם הבורא, היחס ממנו הוא תמיד טוב ומיטיב, אומנם אני לא רואה ומרגיש זאת, אבל מצידי זה חייב להיות גם בצורה כזאת.

אני זוכר איך היה רב"ש כשהיה מקבל איזה דבר לא נעים, הוא היה מחכך את ידיו ואומר "אהה", זאת אומרת הוא היה שמח, כי ברור היה לו שהוא מקבל תגובה מהבורא בצורה שלילית. זה שזה חיובי ונכון וטוב, זה בטוח, אבל זה שזה הגיע בצורה שלילית, בשבילו זה היה תענוג, אתגר, הוא היה נהנה מזה. למה? כי ברור שמה שמגיע בצורה שלילית בא דווקא מהבורא, ואז היה שמח.

תלמידה: האם אפשר לומר שהתוצאה שהאדם מקבל, המציאה הזאת היא למעשה הודות לקשר שלו עם החברים והוא יכול לעבוד האלה בהשפעה?

ודאי, זו כבר תמיכה לעתיד, ודאי שזה יפה.

שאלה: כתוב שהוא נהנה מיגיע כפיו, אבל יש רצון שהחברים והחברות יגיעו למצב הזה שכל אחד עושה מאמצים באופן עצמאי ומגלה את הבורא, אבל תמיד יש את השאלה איך לבקש על החבר, איך להיות בנקודת הדבקות הזאת שהם ילכו הלאה במאמצים ולא יעשו מאמץ לשם מאמץ, שלא סתם יהיה קשה להם, אלא ממש לתמוך בהם כדי שהם יגיעו ליהנות מיגיע כפיהם?

בסדר גמור, את מדברת יפה, צריך פשוט להמשיך עם אותו קו.

שאלה: אם אני מבין נכון הרצון לקבל כשהוא לא נהנה, זו ממש יגיעה. אבל במצב כזה מאיפה אפשר לקחת חומר דלק להמשיך?

מזה שאתה נהנה ממה שקיבלת. גם אם קיבלת משהו שלילי, זה לא חשוב, אתה קיבלת את זה בטוח מהבורא כי "אין עוד מלבדו", ואתה ממשיך לחיות ולהתקדם עם זה. ובאמת מהבורא לא יכול להיות בכל רגע ורגע שמה שאתה מקבל רע, כי "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב", אז בטוח שאתה קיבלת עכשיו משהו טוב ומיטיב ומהבורא בלבד, ואז יש כפיך רק חובה לתקן את עצמוך לקלוט את הדברים האלה בצורה נכונה.

קריין: נכון. אנחנו בשורה "וכשאני".

"וכשאני לעצמי נהנה אני מיגיע כפי, וע"כ "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב" וכמ"ש "קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות"."

אם יש מקום לתת יגיעה זה כבר תשלום, זה כבר שכר ולא צריך שום דבר יותר, רק מקום ליגיעה, מקום לתת, מקום להשפיע לבורא דרך חברים.

"ועיקר בקשתי גדולה התחזקו והיו לבני חיל ויהיה ה' עמכם, ודברו נא על לב החברים המדולדלים להתחבר עמנו, ויסורו יראות נכריות מקרבם, וכי יפנו את הבית והי' מקום לגלולים, אל תראו מלהט החרב המתהפכת בדרך עץ חיים.

ואם תרצו לידע, אודיע לכם שאיני מוצא את עצמי רחוק מכם כלל וכלל," אומנם שהוא כותב את זה מוורשה, מפולין. "ומי שמרגיש התרחקות הוא מסבת עצמו וד"ל.

יתר חדשות אין, דברי המשתוקק להתאחד עמכם ביחוד גמור...

יהודה ליב"

שאלה: מה עושים עם המציאה כדי שהיא תשמש יותר לכוח לעבוד בלי שכר, שהיא לא תשמש כשכר המציאה?

הכול, אם אתה מלכתחילה מתכנן עם הכול לפנות לבורא, אז אין לך את השאלה הזאת,. זה כמו שאתה משחק כדור עף, שאתה כל הזמן מתכוון לזה.

תלמיד: ואף פעם המציאה לא יכולה לבלבל, להפיל את האדם במשחק?

לא, כי מלכתחילה אתה כבר יודע שאתה צריך על כל פרט ופרט, בכל שנייה ושנייה להגיע למצב שאתה מוסר את הכדור.

תלמיד: זה קורה כשאני מתוקן לגמרי.

לא, מה שאתה מתקן על זה אין כבר על מה לדבר, אבל שאתה מתכוון לזה שבכל פעולה ופעולה, אתה כאילו עכשיו פותח עיניים ועכשיו מתחיל, אתה מלכתחילה מכוון את עצמך למסור, לתת.

תלמיד: ואם לא הצלחתי, אז מתחילים מחדש את המשחק?

"אלף פעם ייפול צדיק וקם", זו העבודה ליפול ולקום, ליפול ולקום.

שאלה: האם נכון לצפות כן לתוצאה, אבל שהיא לא תהיה בך באגו? זאת אומרת שבחברים, בעולם, שיהיה משהו טוב, רק שהוא לא יהיה כלפי, זה נכון?

ודאי שזה נכון, אבל בכל זאת כל מה שמתגלה אנחנו חייבים לקבל שזה מתגלה מ"אין עוד מלבדו" ומ"טוב ומיטיב". ואם אנחנו לא מרגישים שזה כך, או שזה מגיע כאילו לא מהבורא או שזה לא טוב ומיטיב, אז שם אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

שאלה: אנחנו צריכים ליהנות מעצם זה שהמלך נותן לנו לשרת אותו, זאת צריכה להיות ההנאה שלנו. אבל בתוך ההרגשה אין לנו כלי לתפוס את זה כמו בכלים הברורים שאני מקבלת, שם זה נורא ברור ומורגש ישר.

להמשיך ולהמשיך, כמו שאנחנו לומדים ועוד מעט את תגיעי לזה.

שאלה: איך בעבודה שלנו בעשירייה אנחנו קוראים ללב החברים?

מכל הלב, צועקים מבפנים, רוצים, מבקשים, מתקרבים. אין מה לעשות.

שאלה: כתוב שברוב המקרים הבורא לא נותן ברכה באותו מקום שבו האדם עושה יגיעה. האם מדובר בכוונה או שאני מבלבלת משהו? האם יכול להיות שהכוונה יש לה תשובה מסוימת. זאת אומרת עשיתי פעולה ואחרי שעשיתי את הפעולה אני שמה על זה כוונה?

לא, אין דבר כזה. הכוונה חייבת להיות לפני המעשה.

שאלה: האיגרת של בעל הסולם מתחילה ב"להתחזק בעיקר החפץ הנרצה לנו". מה זה "עיקר החפץ הנרצה לנו"? זה השפעה עם כל היגיעה בלי לבקש שום תמורה או קודם לרצות לתת נחת רוח לבורא?

זה מה שאת בוחרת. הוא מסביר לנו מה העיקר צריך להיות אצלנו וכל אחד מבין מה שקרוב לו.

שאלה: שאלה לגבי סיווג המצבים שאנחנו מדברים עליהם. האם אני מבין נכון שכל הרגשה שלילית שמתעוררת בי היא בעצם קריאה מצד הבורא כדי לכוון אותי לעבודה הנכונה לדרך האמת?

נכון.

תלמיד: מתי בסופו של דבר אותה הרגשה שלילית שאני מרגיש תהיה דחיפה לכך שהבקשות מזה לא יהיו על עצמי?

אתה פונה אלי? אתה צריך לפנות לבורא. תבקש מהבורא שיתקן אותך ושלא יהיו לך שאלות כאלה או כאלה. תבקש ממנו. אני לא יכול לתקן אותך, אני רק רוצה לעזור לך להתקשר לבורא שאתה תדרוש ממנו תיקון. ככה זה.

שאלה: איך להשפיע לבורא דרך החברים, מה זאת הפעולה הזאת?

אתה לא יכול להתקשר לבורא בצורה ישירה, אף פעם לעולם, לא יכול להיות כי המערכת בנויה בצורה כזאת שהבורא מתקשר לכל המערכת כולה או לפחות עשירייה ממנה. כי כל המערכת זה גם עשירייה, אבל בקנה מידה גדול, אמיתי, עולמי, שכולל את כל העולמות, כל הנשמות, אבל לפחות שתהיה איזו מידה הקטנה ביותר ממנה, שהיא עשירייה.

אם אתה מתקשר לבורא דרך העשירייה - הולך, הוא שומע, אם אתה מתקשר לא דרך העשירייה - לא שומע. מקובלים לא יכולים להגיד לך בכל מילה ומילה "דרך עשירייה", "דרך עשירייה", לא יכולים, הם מדברים על "אדם", וברור להם שמדברים על האדם שהוא כבר מפעיל את עצמו דרך המערכת העיקרית הזאת שלו, שזאת עשירייה.

שאלה: מורגש שהמאמץ הוא מאמץ שונה. פעם היו כותבים מכתבים והלב מתגעגע אחר החברים והיום יש לנו את כל דרכי הקשר, אמצעי הקשר. מה התוספת האיכותית שאנחנו צריכים לעשות עכשיו כשיש לנו את דרכי הקשר, כדי להשתמש בזה נכון?

חיבור צריך להיות ואז אנחנו נקפוץ קדימה, נקפוץ ממש. אבל אנחנו צריכים לסדר את החיבור.

שאלה: מה זה אומר לעשות מאמץ כשאת הכוחות נותן הבורא?

הבורא מחכה שאת תפני אליו לבקש ממנו כוחות. וכוח זה לא מספיק, צריכים להיות גם הכוונה בדרך איך לעשות צעדים בצורה נכונה. לכל זה את מצפה שיהיה מהבורא, זה נקרא "כוח ומוח", שני דברים, ועם זה את פונה לבורא. תפני תבקשי ותראי איך שזה צריך לקרות, אם לא, שוב תחזרי אלי.

תלמידה: המחשבות שלי הם לא קשר עם הבורא?

לא. אם את לא פונה אליו, אז זה לא קשר איתו.

שאלה: כתוב כאן בקטע האחרון שקראנו "אל תראו מלהט החרב המתהפכת בדרך עץ החיים". אתה יכול להסביר לנו מה זה?

לא. אני לא יכול לתת על זה הסבר ובכלל זה לא כתוב כדי שאנחנו נטפל בזה ונבקש הסבר. אי אפשר מחצי שורה להתחיל לבדוק את המצב הזה.

שאלה: יש שורה כזאת שאומרת שברוב המקרים להפך, היגיעה נעשית במקום אחד והברכה מגיעה במקום אחר. אז איך אני יכולה לעזור לחברה בעשירייה שצריכה עזרה? בזה שאני עושה אילו פעולות עבורה?

את צריכה לעזור לה להתקרב לבורא, לכוון את עצמה לבורא ולא לשום דבר חוץ מזה. את לא יכולה להיכנס למצב שלה ולחטט בו ולהבין אותו, זה לא שייך לנשמה שלך. את צריכה רק להחזיק אותה בדרך, לא יותר. ואת רוצה ממש להבין מה קורה שם, זה לא ניתן.

שאלה: אבל היא מבקשת עזרה.

כדי לתת לה עזרה צריכים פשוט לחבק אותה ולהמשיך איתה יחד בהתקשרות עם החברות האחרות ולבורא. לתת דוגמה.

שאלה: כשאדם עושה במקום אחד ומקבל שכר במקום אחר, האם זה אומר שהשכר הוא לא בכלי הקבלה עבור עצמו אלא בכלי השפעה?

כן, אבל זה בכלל לא אכפת לנו, כי אם אני עובד בהשפעה, אז אני צריך לחפש איפה אני יכול להשפיע, איך עוד אני יכול לחבר את עצמי להשפעה, לחזק את כולם. ולא חשוב לי איך אני מוצא את הדברים, העיקר בשבילי הוא להיות מחובר עם האחרים ולדחוף אותם ככול האפשר לבורא, להשפעה, לחיבור.

שאלה: הברכה שעליה מדבר כאן בעל הסולם במאמר נראה כמו שכר מסוים שמגיע ממקום אחר. אנחנו נמצאים בשטח העבודה ומקבלים שכר ועונש, אבל כל מה שמגיע אלי הוא תמיד ברכה גם אם זה עונש. מה הוא השכר הזה, הברכה הזאת שמגיעה, האם זה דבר שונה? האם זה שכר שיום אחד נזכה לו?

שכר זה מה שאני צריך כדי לעשות את הצעד הבא קדימה, שום דבר חוץ מזה אני לא רוצה. לעשות עוד צעד אחד נכון קדימה זה השכר שלי.

שאלה: מה הוא אותו ביטוי, "רוב העשייה במקום אחד והברכה במקום אחר". מה זה מקום?

זה בהרגשה, בהבנה, זה נקרא שאני מקבל תגובה. ולא חשוב לי איפה אני באמת נמצא, העיקר בשבילי לעשות צעד אחד קדימה בהתחברות לחברים, יכול להיות לכל העולם ולבורא. המטרה שלי מצדי היא להחזיר את כל הנבראים לכוח העליון, למקור שלהם.

שאלה: האם לפנות לבורא דרך העשירייה זה להגיד, "בורא, העשירייה שלי מבקשת, בורא העשירייה שלי מודה לך", או שזה משהו אחר?

את זה צריכים ללמוד. סתם כך בכמה מילים כאלה אתה לא תעשה כלום. צריכים לגבש בפנים רצון ולא כמה מילים.

שאלה: נאמר שאדם שרוצה לעבוד את הבורא צריך להתחבר עם כולם. מה זה אומר "להתחבר עם כולם"?

להשתדל לחבק את כל הנבראים כי כולם שייכים לבורא, וכל אחד מאיתנו צריך מהנקודה הפרטית שלו בכל המערכת הזאת של אדם הראשון להביא את כל הנבראים לבורא, כל אחד מצידו.

שאלה: איך אני מתייחס להרגשה שהיחס שלי אל החברים משתנה? האם זו קבלת שכר, זה אגואיסטי?

זה לא חשוב. אל תסתכל על עצמך, העיקר הוא שאתה רוצה לקדם אותם לבורא.

שאלה: כמו שבעל הסולם כותב, האם גם לנו מומלץ לכתוב לעשירייה מתוך מקום של געגועים?

כן, בבקשה. ודאי שזה מועיל. שכל אחת תכתוב לעשירייה עד כמה היא אוהבת את כולן. רק שזה לא יהיה מוגזם אלא ככל האפשר אמיתי, בצורה כזאת שיחשבו שזה נכון, שזו אמת.

שאלה: אם אנחנו לא יכולים לצפות לקשר סיבתי בין הפעולה לתגובה, אז כשאנחנו מתכננים לעשות פעולת השפעה בעשירייה, ולפחות בהתחלה מצליחים לסדר נכון את הכוונה, מה אנחנו מבקשים כשאנחנו אומרים ש"הבורא יגמור בעדנו", האם זה בפעולה, בתוצאה, שישמור על הכוונה?

אנחנו מבקשים רק לפעול, רק לתת, רק לשלוח דברים טובים לכולם, ולא שנקבל על זה תגובה.

תלמידה: כלומר לבקש שהבורא יאפשר את התנאים כך שאוכל לעשות יותר פעולות.

לזה אין לך שום בעיות. להשפיע אין שום מפריע.

שאלה: זכורה לי דוגמא כזאת, שהמורה עבר בין התלמידים ומדי פעם נתן מכה עם הסרגל והיינו חייבים לנשק את הסרגל הזה. האם זו ההתייחסות שלנו לייסורים?

כן, אפשר להגיד.

שאלה: האם בזה שמנסים לא לצפות לשכר, אז מקבלים צורך לתכונת השפעה?

אם לא מצפים לשכר בכלל, זה לא טוב, זה כמו מכונה, גם בדומם יש ציפייה לשכר. אנחנו לא יכולים לא לצפות לשכר, אלא אנחנו רוצים לצפות לשכר הנכון שלא מתקבל בכלים דקבלה שלנו אלא שייתן לנו יותר כוחות ורגישות להשפעה.

שאלה: מה הוא להב החרב המתהפכת שאסור לנו לפחד ממנה?

אסור לנו בכלל לפחד משום דבר, כי זו פגיעה בבורא שהוא טוב ומיטיב.

שאלה: מהי מטרת להב החרב המתהפכת כלפי העשירייה?

כלפי עשירייה, אם זו עשירייה, החרב לא עובדת, לא פועלת.

שאלה: אמרת בשיעור הבוקר שהכול צפוי, שחורבן בית ראשון ושני היה צפוי. איפה החלק של הרשות הנתונה, מה החלק שלנו בזה, האם בכלל יש לנו יכולת השפעה?

יש לנו יכולת השפעה על זה שאנחנו כן רוצים לדרוש כלים דהשפעה, שנקבל אותם.

שאלה: למה נראה לי שקבלת תגמול היא משהו מגונה, ולא נראה בכלל כמו הנאה?

אני לא יכול להגיד למה זה לא נראה כך. קבלת התגמול היא שנרגיש את מצבנו בצורה מתוקנת, בחיבור עם כולם, בהשפעה מכולם לבורא ומהבורא לכולם, שזה נקרא "גמר תיקון". אנחנו מגיעים למצב של כדור שכולו מלא אור, והכדור הזה הוא כמו היקום שלנו וכולנו נמצאים בזה.

שאלה: כמה חברות בעשירייה שלנו מקבלות מצבים בגשמיות שקשה מאוד להתמודד איתם. אנחנו מנסות להעלות את החברות כדי שיראו את הבורא מאחורי המצבים, לתת להן אהבה ותמיכה. האם יש עוד משהו שאפשר לעשות כדי לעזור לחברות לראות במציאות שלהן שהבורא הוא טוב ומטיב?

מה שתמצאו לעשות תעשו עוד ועוד.

שאלה: איך לא להגיע לרוגע או לסיפוק מהעבודה שלנו?

אנחנו לא יכולים להירגע כי אחרת לא רק שאנחנו נעצרים אלא גם מתדרדרים חזרה. אנחנו צריכים כל הזמן להיות בהתקדמות.

שאלה: איך להניע חברות מבלי להפעיל עליהן לחץ?

לחץ הוא לא טוב, הוא לא מסיטרא טובה.

תלמידה: איך בלי לחץ להניע את החברות קדימה?

בעזרת דוגמה.

שאלה: האם ניתן לצפות למשהו טוב מהפעולות שאנחנו עושות, כמו למשל לצפות שבכנס הקרוב נתקרב בינינו יותר ואולי נצליח לעשות נחת רוח לבורא? והאם זה נחשב לשכר?

על שכר אני לא רוצה לשמוע, אני לא יודע למה אתן מתכוונות בשכר. אבל באמת יש לכל אחד שכר גדול.

תלמידה: אם נתקרב בינינו יותר בכנס ונצליח לעשות נחת רוח לבורא, האם זה נחשב לשכר?

כן, דווקא זה נחשב לשכר.

שאלה: איך ללמוד לחדור לעולמו הפנימי של הזולת ולמלא אותו בעצמך וליהנות רק מזה? ההרגשה היא שיש קיר ואין פתח.

זה צריך להיות כך. כל אחד מתקן את הכלי שלו ואף אחד לא מתקן את הכלי של האחר, צריכים רק לתמוך זה בזה.

שאלה: איך נכון להיות שומרים ושוטרים בעשירייה?

אתם צריכים ללמוד זאת מהחיים שלכם.

שאלה: עד כמה אנחנו יכולים לרצות את האור העליון? האם זה האגו שלנו או לא?

לרצות אור עליון ודאי שזה רצון אגואיסטי. את גם לא מבינה מה זה, אם היית מבינה, אז לא היית מבקשת את זה, כי זה כוח מאוד מאוד חזק שיכול לעבוד בצורה שלילית. אלא אנחנו צריכים להשתדל להתקרב אליו בצורה מאוד עדינה.

תלמידה: מה אנחנו צריכים לרצות, לבקש?

רק לעזור לחברות ולכל הכלי העולמי להתקרב לבורא.

שאלה: למה זה עונש להכניס יד לכיס ובמקום דולר אחד להוציא שני דולרים? אם הבורא נותן יותר ממה שאנחנו צריכים, האם זה עונש?

ודאי, כי זה לא לפי הרצון של האדם.

שאלה: המדרגה החדשה של שיעורי צהרים היא מדהימה אבל היא עושה לנו קצת בלגן בלוח הזמנים של העשירייה. ונולדה השאלה, על מה אני מתגברת, האם על רצון העשירייה שהיא רוצה להישאר בזמנים הקודמים, או האם אנחנו מתאימים את עצמנו לכל הכלי?

זו הבחירה שלכם. אני נותן מה שאני נותן ובזמן שאני בוחר.

שאלה: לגבי הביטול העצמי שהוא תנאי הכרחי לחיבור. האם זו פעולה שאני יכולה לעשות בכוחותיי או רק על ידי תפילה ובקשה מהבורא?

רק על ידי תפילה ובקשה דרך העשירייה לבורא.

שאלה: למה נראה שלהתחבר עם כל הנבראים זה יותר פשוט מלהתחבר עם חברים ספציפיים בעשירייה?

מפני שזה שאת חושבת להתקשר לכל העולם זה שקר, וזה שיש לפניך כמה חברות ואת לא רוצה להתקשר איתן זו אמת, את לא רוצה להתקשר לאף אחד.

שאלה: לגבי הכנס הלטיני שמתקרב יש המלצה להתאסף פיסית. בצורה ווירטואלית אנחנו יכולות להמשיך במערכת הערבות כעשירייה. בצורה פיסית אנחנו ניפגש עם עוד נשים והשאלה מה עדיף, האם להשאיר את המסגרת של העשירייה או להתאסף במערכת פיסית ולהתערבב? איך נכון יותר לפעול בשלב הזה?

אני לא יודע לענות לך, אני רק נותן שיעור ולא מעורב עם הקבוצות. אני אבקש מהוועדה האידיאולוגית שיתנו לך תשובה.

שאלה: אני רואה שאנחנו לא נמצאים בדרגה שאנחנו יכולים לתקן שבירות בינינו רק בכוח המחשבה ובכוח התפילה. לעומת זאת אני רואה שהבורא כביכול בכוונה הביא לחכמת הקבלה אנשים בלי יכולת לבנות מערכות יחסים, יש פחד לדבר, לדון בדברים, ואני לא מבינה מה לעשות עם זה. מצד אחד לא מספיק בינתיים להתפלל כדי לתקן הכול, ומצד אחר גם לבנות את היחסים בינינו אנחנו לא מסוגלים.

זה טוב מאוד שאתם לא יודעים לבנות יחסים ביניכם מפני שאתם לא צריכים, וגם לא צריכים להביא לקבוצה כל מיני חוכמות וכל מיני שיטות זרות. לכן טוב מאוד שהבורא מסדר אתכם כך שאתם לא מבינים בזה כלום. אתם יכולים לקבל את הכלים לחיבור רק מהחומר שלנו וממה שאני נותן וזה בטוח יהיה טוב.

שאלה: שאלה על תפילה נכונה דרך העשירייה. ספגתי בתוכי את כל הרצונות של החברים ואז אני פונה לבורא שימלא אותם, האם צריך משהו נוסף?

זה מספיק.

(סוף השיעור)