שיעור בוקר 22.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", בעל הסולם, עמ' 749, אגרת מ"ט

קריין: בעל הסולם, עמ' 749, אגרת מ"ט.

אגרת מ"ט

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יום ג' תצ"א פ"ז לונדון יצ"ו

לכבוד התלמידים ה' עליכם

יחד ע"ז שאתן אימון בהתחיבותכם לקיים כל הגה שאוציא מפי תומ"י במס"נ באמת וכו', הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. ואקוה שתקיימו בזה דברי ותשאו הענין בשלימותו.

המכתבים ומלואם קבלתי, ואין עתה בכוחי לענות בפרטיות, ומלבד מה שכבר עניתי לכל אחד ואחד במכתבים הקודמים הנני מבטיח לדבר עוד בהרחבה אי"ה.

והציווי הנ"ל כוונתי בדיוק בין החברים כי "רעך" כתוב וד"ל. ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול כי ההפסד קרוב יותר משכר, מסבת דביקותם בגשמיות ובעצמיות, ואכמ"ל. ובין החברים ח"ו להתקבל, הזהר והזהר, המצפה לישועה כי קרובה היא...

יהודה"

שאלה: בעל הסולם כותב כאן אזהרה על אנשים שהם מחוץ לחבורה, לתלמידים, כי הם דבוקים בגשמיות ובעצמיות. מה ההבדל בין גשמיות ועצמיות?

גשמיות זה הרצון לקבל שלהם שעדיין שולט עליהם. עצמיות זה שכל אחד מהם מרגיש שהוא לבד, שהוא משהו, שהוא עצמאי, שאין לו שייכות אולי לחברים וגם לבורא, אלא שהוא בעצמו יכול להחליט מה לעשות והוא עומד בפני עצמו במצב של יש.

תלמיד: זה נשמע ממש כמו גשמיות. האם גשמיות ועצמיות הם כמעט מושגם דומים?

כן.

תלמיד: הוא אומר פה לתלמידים "לאהוב אחד את השני כמו את עצמכם, להצטער בצרה של החבר ולשמוח בשמחה של החבר עד כמה שאפשר", הוא מבקש לקיים את זה בשלמותו. פה מדובר לא רק על הרוחניות, להצטער בצרה ולשמוח בשמחה, מדובר גם על גשמיות. האם זה נכון?

כן, גם על גשמיות, וגם על רוחניות.

תלמיד: זאת אומרת, שאצל בעל הסולם לא הייתה לחברים בעיה מבחינתם לערבב את הגשמיות עם הרוחניות?

לא, גשמיות זה נקרא על מנת לקבל לעצמו, ורוחניות זה להשפיע. אז ודאי שהאדם בדרך לא מתקן מיד את עצמו אלא חלק כן וחלק עוד לא.

תלמיד: אנחנו מקבלים כזו הנחיה, לפחות בהתחלה, שלא לערבב בין רוחניות וגשמיות. פה אנחנו עוסקים ברוחניות, וגשמיות, אם אתה לא יודע איך לעבוד עם זה, תלמד בחוץ, זה לא שייך ללימוד שלנו.

כן, אבל הם משפיעים אחד על האחר. אני לא יכול סתם כך להבדיל, להיות כאן מקובל ושם עבריין, זה בכל זאת יוצא מאדם אחד.

שאלה: אנחנו לא נוהגים כל כך לשתף אחד את האחר בצרות שלנו או אפילו בשמחות, אבל בעל הסולם דווקא אומר פה "ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו". האם זה אומר שצריך לשתף כדי שנוכל להתכלל?

אנחנו חיים בתקופה כזאת שאנחנו כבר לא יכולים לדבר ואין לנו זמן, וזה גם לא נהוג אצלנו לפתוח את הלב כלפי החברים, מלבד מה ששייך לחיבור שלנו וחיבור עם הבורא. זה מה שאנחנו לומדים, על זה מדברים, על כל יתר הדברים כמעט ולא.

תלמיד: אם אני רוצה להצטער בצרת החברים, אני צריך לדעת על זה, אני צריך לדעת מה הצרות, איך אני אשתתף אחרת? אבל אנחנו משתדלים לדבר בכללי, בגדלות המטרה, אז על מה מדובר פה?

צריכים אולי לתת לזה קצת יותר תשומת לב, אבל לאט לאט, זה עוד יקרה.

שאלה: בעל הסולם כותב "הנני מצווה" אתכם. למילים "הנני מצווה" יש עוד משמעות, הוא נותן כוחות, אם הוא נותן את המצווה הזאת אז הוא בעצם נותן כוחות לתלמידים שלו, הוא לא סתם מצווה עליהם.

יכול להיות.

תלמיד: האם גם כשהבורא נותן מצווה או מצוות שאנחנו עושים אז יש בהם כוחות?

יכול להיות. זה אתה אומר, זו הנחה שלך.

שאלה: בעל הסולם כותב שאהבה באה במאמץ, מה זה לתת את כל הכוח במאמץ לאהוב? מה זה מאמץ לאהוב, למה אהבה צריכה להיות במאמץ?

אהבה היא פעולה מאוד קשה, היא לא פשוטה כמו שאנחנו חושבים, שזו מין הרפתקה. לא, צריך להיות מרוכז, את מי אתה אוהב, על מה, בשביל מה, למה ואיך, מה יכולות להיות התגובות שלו, מה אני משיג? זאת אומרת, כל התורה כולה היא כדי להגיע ל"ואהבת".

תלמיד: אז המאמץ הזה הוא לפני האהבה, כי כשבאה האהבה כבר אין מאמץ, כנראה שיש הרגשה כזאת?

לא.

תלמיד: אז מה זאת אהבה? אם צריך מאמץ זו עבודה, זו לא אהבה.

לא. דווקא המאמצים לא מכבים את האהבה. אנחנו צריכים להגיע גם למאמץ, גם לאהבה, ולדעת איך לשמור עליה ולהישאר בה לכל החיים, וזו צריכה להיות המטרה.

תלמיד: הוא גם כותב, "אהבה לחברו, שתאהבו כל אחד את חברו כמו את עצמכם". במה המאמץ, בלהתקרב, בלראות, בלהתגבר, מה המאמץ באמת באהבה?

מה אתה עושה כשאתה אוהב מישהו?

תלמיד: כנראה שאני לא יודע מה זה לאהוב. כי במושגים של עולם הזה, יש אהבה טבעית, אני לא מכיר משהו אחר.

במה אפשר למדוד אהבה?

תלמיד: עד כמה אתה רוצה לתת, עד כמה אתה רואה שמישהו נהנה ממה שאתה נותן, עד כמה הוא שמח בכל דבר.

זה אותו דבר. כך גם אנחנו.

תלמיד: אבל מאמץ במה? לראות את זה, לעשות את זה?

לראות ולבצע. אני צריך מדי פעם להעביר מבט על כל חבריי ולראות את מי אני אוהב יותר, את מי אני אוהב פחות, ולמה? מתי יגיעו רגשות האהבה למצב שאני אתכלל בהם כך שלא יישאר לי כלום חוץ מזה.

תלמיד: אנחנו עושים את זה כדי להתקרב לבורא, האהבה הזאת היא לא מטרה בפני עצמה, אחרי זה צריכה לבוא כנראה אהבה לבורא. גם שם יש מאמץ?

בטח, בלי מאמץ אתה לא יכול לעשות שום דבר. המאמץ הוא בזה שאתה מכוון את עצמך לבורא ורוצה להתקרב אליו, להרגיש אותו, לאהוב אותו ולראות עד כמה הוא טוב ומיטיב ומפתח בך כל מיני חושים להיות דבוק בפעולות שלו.

תלמיד: זאת אומרת המאמץ הוא על טבעי, מעבר לרגשות הטבעיים שמרגישים, לראות את הסיבתיות שלהם ולקשור לבורא. האהבה פתאום מקבלת הגדרות אחרות ממה שאנחנו רגילים.

נכון.

תלמיד: איך להיות בזה כל הזמן?

לחשוב, אין יותר.

שאלה: יש את החלק שבו אנחנו מתאמצים, שאנחנו משתדלים להיות בכוונה וביחס שאנחנו רוצים, ויש את ההרגשה שמתפשטת בתוך הכלים. כשמקובל אומר תתעסקו באהבה, מדובר על הנטייה שלנו או על ההרגשה עצמה? מהי האהבה, היחס שאני משתדל להחזיק או ההרגשה שתהיה?

שתשים לב עד כמה אתה קרוב לבורא לפי השתוות הצורה, עד כמה אתה יכול לאהוב אותו, שזה למעלה מההשתוות, זה כבר כמה אתה יכול לתת ולהיות כולך בזה, ושבזה אתה חי.

תלמיד: יש לנו עניין שאנחנו רוצים לראות את החבר בעין של אהבה.

כן.

תלמיד: יכול להיות מצב שאדם מרגיש שנאה בלבו, אבל הוא נמצא במאמץ יומיומי, לראות את החבר באהבה. האם עצם המאמץ שהוא עושה, אומר שהוא באהבה?

לא, עדיין לא. זה אולי בדרך, אבל עדיין לא, הוא צריך להתפלל לבורא.

תלמיד: ברור שאצל הבורא היחס וההרגשה הם "פיו וליבו שווים" כמו שאומרים במקרה הזה.

כן.

תלמיד: אבל כשבעל הסולם אומר תשתדלו לאהוב איש את רעהו, נשמע שהמאמץ עצמו זה כבר יחס שמרבה אהבה. במאמץ שאני עושה, אם אני מראה לחבר את המאמץ, זה יכול לעורר בצורה כללית את האהבה?

כן, אם אתה יכול לעורר את עצמך לזה בצורה נכונה במידה כלשהי, אז אתה כבר נמצא בזה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לאהוב מעל ההשתוות. חשבתי שאנחנו צריכים כל הזמן להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, ועכשיו אני שומע שאנחנו צריכים להיות מעל ההשתוות?

לא, לא הייתה כוונה כזאת. הבורא הוא מטרתנו אבל לא שאנחנו רוצים להיות למעלה מזה, זה בלתי אפשרי.

תלמיד: למה חשוב שבעבודה בינינו נסתכל על החברים לראות את מי אני אוהב יותר, את מי אני אוהב פחות, למה זה חשוב בעבודה?

כי אנחנו תלויים זה בזה ומה שאדם מגלה אחר כך בכוחו, בכוח ההתנגדות לקבלה, כוח הנתינה, כוח האהבה, כוח החיבור, הדבקות, הכול מגיע לו כתוצאה מהמאמצים הכלליים שלו ושל הקבוצה.

תלמיד: לפני שהגענו לכאן ללמוד רוחניות, התחנכנו באהבה גשמית. מה זו אהבה רוחנית? מה מבדיל אהבה רוחנית מאהבה גשמית?

אהבה רוחנית מתבטאת בכמה האדם דואג לזולת, כמה הוא מבין את הזולת, אוהב אותו, זה דומה במשהו לכמה ואיך שאימא מטפלת בילד. כך אדם צריך להיות מכוון ביחסו לחבר.

תלמיד: כמה חשוב לדאוג שההתקדמות הרוחנית של החברים תהיה יותר חשובה מכל דבר אחר? האם זו האהבה, או חלק מהדרך לאהוב את החברים?

זה חלק מהאהבה, שאני דואג לרוחניות החבר ורוצה שהוא יצליח.

שאלה: כשמשיגים קצת את האהבה כלפי החברים, בצורה טבעית אתה מתחיל ליהנות מהמצב הזה, מההרגשה הזאת, מהיכולת לאהוב או מזה שאתה מקבל אהבה מהחברים. יכול להיות שהמאמץ הוא יותר לפתח פחד, יראה, שמא אפגום באהבה הזאת, כדי לא לאבד אותה?

כן, זה מלווה, ואדם צריך להשתמש בפחד והיראה האלה כדי לשמור על המצב נכון.

שאלה: אני שומע אותך אומר לנו "צמצום, מסך ואור חוזר", זה סדר פעולות פנימיות.

אלה תיקונים.

תלמיד: זה משהו גבוה. אני מרגיש אהבה מהחברים, זה עושה לי שמחה ותענוג, מה זה לעשות בשלב הזה צמצום, מסך ואור חוזר?

על זה לא צריכים. אנחנו מדברים על הבורא, כשאדם מתייחס לבורא ויש לו כבר כוחות חיבור והשפעה, והוא צריך אז לשקול איך הוא ממלא את הכלים שלו. שם הוא צריך להשתמש בצמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: זה לא שייך למה שדיברנו עד עכשיו על אהבה לחברים בעשירייה?

לא.

שאלה: אהבה היא הגשמת רצונו של רעך. כשאנחנו עובדים בינינו בעשירייה, מה זאת אהבה?

בעשירייה זו מידת הקשר בין החברים בעשירייה והנכונות שלהם לעזור זה לזה להשגת המטרה הרוחנית.

שאלה: מהי הגשמיות והעצמיות של החבר שבעל הסולם מזהיר מפניה?

בכך אנחנו לא צריכים לגעת. אנחנו צריכים לדאוג רק לכמה כוח השפעה מהבורא יהיה מופעל על כל חבר וחבר.

שאלה: אני מרגישה את השמחה והצער של החברה בכלי שלי, עד כמה הרגשת החברה משפיעה על ההרגשה שלי?

זה מה שנקרא "איש את רעהו יעזורו". כך עוזרים, מהתכללות וגם מדוגמה חיצונית.

שאלה: בעל הסולם אומר לתלמידים "שאתן אימון בהתחיבותכם לקיים כל הגה שאוציא מפי". לפני כן התלמידים התאספו והתחייבו לקיים כל הגה שהמורה שלהם הוציא מפיו, זה סוג קשר מאוד גבוה. ואחר כך הוא אומר, אני מצווה שתתחילו לעבוד באהבת חברים. כביכול אף פעם הוא לא דיבר איתם על זה, ועכשיו הוא מצווה שיתחילו משהו חדש? זה לא מסתדר, כי יש הרגשה שהתלמידים מסוגלים לשמוע ולעשות כמעט כל מה שהמורה אומר, ורק לשמוע על אהבת חברים לא נכנס באוזנם.

הוא סומך על זה שהם יודעים על זה כבר, כי הם דיברו על כך הרבה פעמים, במשך הרבה זמן. ואז הוא מזכיר להם, תתחילו, שוב ושוב צריך להתחיל באהבת חברים, וככל שתממשו את האהבה, כך תראו, תגלו את הכלים החדשים ובהם את היחס כלפי הבורא.

תלמיד: למה המורה צריך להזכיר דווקא את זה? יש בוודאי סדרי לימוד ויש להבין את מבנה העולמות?

עכשיו הוא מדבר על זה. אני לא יודע מאיפה אפילו, כאן הוא מזכיר את זה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לדאוג רק עד כמה כוח ההשפעה מהבורא יהיה מופעל על כל חבר.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מפעילים את כוח ההשפעה מהבורא על החברים?

במידה שאני מרגיש שהבורא משפיע אליי, עוזר לי, תומך בי, במידה זו אני צריך להיות בנטייה כזאת לחברים.

תלמיד: אני בעצמי?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, שהכוח שפועל על החבר, זה היחס שלי?

אני לומד ממנו, על הפעולות שלי כלפי החברים.

שאלה: אהבה בין חברים קיימת גם בעולם הזה גם אנשים שלא לומדים חכמת הקבלה, אנחנו מכירים מקרים שאחד מוכן להקריב את החיים עבור השני בכל מיני מצבים. מה מאפיין את האהבה אצלנו שהיא מעבירה מאהבת החברים לאהבת ה'?

זה מתפתח כי הם כלולים זה מזה, באהבת ה' נמצאת גם אהבת החברים. אבל מגלים את זה הפוך, קודם מתאמצים לגלות אהבת חברים ואחר כך מגיעים לאהבת ה'.

תלמיד: אז למה באהבה שיש בין אנשים רגילים נניח בין גברים חברים למה שם אין מדרגה כזאת, למה הם לא עוברים לשם לשלב הזה?

כי אין להם מטרה. המטרה היא סתם להתחבר עם החברים או להיטיב לילדים.

תלמיד: אבל לכאורה, אני לא מדבר על ילדים ומשפחה. אני מדבר על שני אנשים גברים שמפתחים אהבה ומוכנים להקריב את החיים אחד עבור השני, למה לפי השתוות הצורה לא מופיעה אהבת ה'?

כי אין קשר. יש ביניהם קשר גשמי שלגמרי לא קשור לצורה הרוחנית של אהבה. זו אהבה אחרת לגמרי שהיא לא יוצאת מההתפתחות הגשמית.

שאלה: כתוב "עיר נידחת אי אפשר להחריב", כביכול אפילו הפושעים הכי גדולים שמתאספים ומתחברים אפילו עליהם שאין להם קשר עם הבורא, יש איזו הארה עליונה ואז אי אפשר כאילו להחריב אותם. אז על אותו משקל למה עבודה כביכול גשמית בין חברים לא מעוררת אותו כוח?

כי אין להם המטרה הזאת.

תלמיד: גם לפושעים בעיר הנידחת איך מטרה כזאת.

בסדר.

תלמיד: אז למה אצלם פועל הכוח ופה לא?

פה לא פועל הכוח, הכוח פועל רק בזה שהם נמצאים יחד, שהם מוכנים לדכא את האגו שלהם ברמה הגשמית, כי לפי הטבע כל אחד היה הורג את השני, והם לא הורגים את השני, הם מוכנים להיות באיזה חיבור כדי לקיים את החיים שלהם כך שהם יהיו יחד וחזקים, ויוכלו להתמודד עם חיצונים.

תלמיד: למה השאלה הזאת התעוררה, כי אנחנו גם רואים בעם ישראל שאולי אפילו שהם ירצו להתחבר כביכול ללא מטרה לגלות את הבורא, בכל זאת איזה כוח יפעל עליהם ויהיה שינוי איכשהו לכיוון המטרה, או שלא?

לא. הכול תלוי בכוונה.

תלמיד: זאת אומרת, בלי שאנחנו נכניס את הכוונה הזאת לעם, לא יעזור כלום, אפילו חיבורים הכי טובים וגיבושים, שום דבר לא יעזור?

לא.

שאלה: איך להגדיר בצורה מדויקת איזו כוונה שנמצאת בפעולת החיבור, מביאה לאהבת הבורא. מה בדיוק צריכה להיות הכוונה?

הכוונה להגיע לאהבת הבורא, כמו שאמרת.

תלמיד: אז אם נגיד בעם הם מתחברים בשלב הזה בגלל שיש להם ייסורים משותפים והם רוצים לראות איך הם בורחים מזה, אז זה לא מספיק כדי לגלות אהבת הבורא.

לא.

תלמיד: אז כשאנחנו עובדים, אנחנו צריכים נניח הוא מצווה שנאהב איש את חברו, ותשמחו בשמחת חברו ובצרת חברו, צריכה להיות פה איזו כוונה גם לגלות את הבורא.

להשפיע לבורא.

תלמיד: לא קל להסביר את זה, איך אדם מנסה לאהוב כדי להשפיע לבורא, זה משהו שצריך להתפתח בתפיסה של הרגש של האדם.

זה מתחיל מדרגות פשוטות, גשמיות, ללא שום הבחנות רוחניות.

תלמיד: אם אנחנו מתחילים ממצב כזה, מה מפתח ויביא אותנו אפילו טיפה לשם? כי את הטיפה הזאת להשפיע לבורא, אין רגש לזה בהתחלה בכלל, אז איך זה מביא בסופו של דבר להתעוררות כזאת של כוונה כזאת? וכמה שיותר לדחוף כדי שזה יתחיל להתעורר?

רק עזרת ה', רק לזה צריכים לקוות.

תלמיד: אז במצב שלנו אנחנו עובדים על אהבת חברים ומקווים ומצפים לעזרת ה', במה בדיוק יעזור? ומה ייתן?

שיעזור בחיבור בינינו, כדי שאנחנו נבנה מקום שהבורא יכול להתגלות בו.

תלמיד: אז כשאנחנו עובדים על אהבת חברים, אנחנו רוצים שהאהבה תהיה כזאת שהבורא יוכל לשרות בה.

כן.

שאלה: אני צריך ללמוד מהבורא איך לאהוב את החברים?

כן, גם.

תלמיד: הוא המודל שלנו לאהבה, איך לאהוב את החברים?

כן.

תלמיד: איך לומדים מהבורא?

לפי המעשים שלו, מה שהוא מעורר בינינו, איך הוא מקדם אותנו, איך מקרב אותנו, קושר בינינו, קושר אותנו אליו.

תלמיד: אבל הוא מתייחס אלי במגוון של מצבים.

כן.

תלמיד: לא רק בטוב.

בסדר, אבל אתה לומד מזה, סך הכול התוצאה שאתה לומד מזה זה אהבת ה' אליך.

תלמיד: וכלפי החברים אני צריך לקחת רק את הדברים החיוביים שאני מרגיש מהיחס של הבורא כלפיהם?

כן, רק דברים חיוביים.

תלמיד: הציווי מדגיש לאהוב את החבר, לא סתם מישהו אחר.

כן, ודאי.

שאלה: האם כל מי שרשום על הנייר בעשירייה, נחשב אוטומטית חבר?

אם אתם קיבלתם אותו, אם אתם אחראים עליו, אם אתם מרגישים אותו באיזה קשר איתכם, בהזדהות איתכם, בערבות איתכם, אז זה כבר חבר.

תלמיד: אני לא מרגיש את זה כלפי כל אחד בעשירייה, אז לא כולם חברים שלי בעשירייה?

אז תתאמץ להרגיש אותם, או שתעזור להם להיכנס לתוך החברה. אולי אין ביניכם ברית.

תלמיד: מה זה ברית? זו מילה גדולה, ברית.

מילה גדולה, זה המאמר הראשון ב"מתן תורה".

תלמיד: אז ממש כל עשירייה צריכה לכרות ברית.

ביניהם ועם הבורא.

איזה סוג חיבור אנחנו צריכים לגלות בינינו, שיהיה מובן לנו מה זה חיבור, שסך הכול בתוך החיבור אני אוכל לדרוש גילוי הבורא בדרגה מינימלית של שלמות. זאת אומרת שסוג החיבור בינינו, בכל מיני הפעולות, בכל מיני צורות התקשרות, אז אנחנו נהיה בערבות כזאת בינינו, שהבורא יוכל למלא את החיבור שלנו.

תלמיד: לפעמים מרגישים שעכשיו יש קשר עם החבר. ברור שהקשר הזה הוא במטרה להתקרב לבורא וזה קשר נכון ואז אותו חבר באמת נקרא חבר.

כן.

תלמיד: האם יכול להיות שהוא לא חבר? כי לפעמים יש הרגשה שאין בורא בקשר.

גם כן.

תלמיד: אם המאמץ בינינו, אפילו בין שניים שלושה, יהיה מאמץ משותף להגיע לבורא אז אנחנו כבר חברים.

כן.

תלמיד: אני רוצה להיות חבר. מה מומלץ לי כדי להיכנס למעמד הזה שנקרא חבר? זה מעמד.

זה מעמד שאתה מוכן ככל שאתה מסוגל להבין ולבצע, להיות בקשר נכון עם כל החברים.

תלמיד: ואיך אני מכניס את הבורא לקשר הזה?

אתה לא מצליח בשום התקשרות אלא אתה תמיד תצטרך לפנות לבורא ולקבל ממנו הכוונה וכוח.

תלמיד: זאת אומרת זה תמיד על הגבול שמביא אותי לחוסר יכולת. עד הבקשה לעזרה ואז זה קשר נכון.

רק כך.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבדוק ביחס לכל חבר כמה אנחנו אוהבים אותו. יש מי שאוהבים יותר ומי שאוהבים פחות בעשירייה. מה צריך להיות הקשר הנכון בינינו, האם אני צריך לאהוב את כולם באותו אופן או שיש קשר יותר עמוק עם חלק מהחברים?

אני רוצה להגיע עם כל חברי בעשירייה לקשר אחד שווה בין כולם ומתוך הקשר הזה, שאני נמצא בו, אני יכול להתפלל לבורא ולבקש שיתייחס אלינו, ימלא אותנו.

תלמיד: אמרת שצריך להיות קשר כזה בעשירייה שמהקשר הזה אני אבקש שאני יכול להרגיש שאני יכול לחייב את הבורא לענות לנו. מה זה הרמה של הקשר שבאמת יכול להכריח את הבורא לענות לנו?

בעיקרון אנחנו תמיד יכולים לבקש את זה. זה לא תלוי בדרגה שלנו.

שאלה: אילו תנאים צריכים להתקיים כדי לכרות ברית בין החברים?

כשהם מבינים שבלי השגת הברית הם לא יכולים להגיע להשגת מטרת הבריאה.

תלמיד: איך הברית תורמת להתקדמות?

הברית גורמת ליצירת הכלי שבו מתגלה הבורא. המצב הזה שהבורא ממלא את הכלי נקרא גמר תיקון.

תלמיד: אמרת גם שצריך לכרות ברית בין החברים לבין הבורא. איך לקשור נכון את הבורא כשכורתים ברית?

קודם צריכים להיות בקשר עם כל החברים. במצב שמגלים שהקשר ביניהם ללא פסיק, אז הם פונים כולם יחד לבורא ומבקשים שהוא יטפל בהם, יתקן אותם, יקרב אותם אליו וכן הלאה.

שאלה: אתה אומר לנו שאנחנו לא מכירים את האהבה. האם זה רגש שצריך להתפתח בנו שאנחנו נפתח אותו או רגש שהבורא נותן לנו או רגש שאנחנו רוכשים על ידי עבודה מעל הדעת?

זה הרגש שאנחנו מתחילים לקבל מלמעלה, למעלה מהדעת.

תלמיד: האם האהבה הזאת זה הבורא עצמו – בסוף, כשאנחנו בדבקות האם אנחנו נמצאים גם באהבה?

לא, זה היחס שלנו ולא שהוא עצמו.

שאלה: שמעתי שחיבור מגיע לפני אהבה. איך אפשר להגיע לחיבור אם אנחנו לא אוהבים זה את זה בצורה שווה?

זה נכון. אבל אנחנו לא מגיעים לאהבה שלמה מוחלטת, אלא רק להתחלה כדי שנתחיל לתקן את עצמנו בדרגת האהבה. לכן אפילו שלא כל כך מוכנים לזה, אבל נכנסים ואז ישנה עבודה.

שאלה: קשה לנו לאהוב, קשה לנו להגדיר מה זה אהבה. אנחנו לומדים שיש שלושה כוחות - לא להתייאש מלבקש רחמים מהבורא שייתן לנו את הידע ואת ההרגשה. יש לנו תפילה שבה יש את היכולת לרכוש את האהבה ויש את כוח האמונה. מה מהמרכיבים האלה שאנחנו מתאמצים לגלות יכול לקרב אותנו, להשיג את האהבה החלוטה כמו שהבורא אוהב אותנו.

התקרבות בין החברים במידת האפשר, זה מה שאתה רוצה להשיג. אומנם שזה דבר גשמי ונראה לנו רחוק מהבורא ומהרוחניות, אבל דווקא זה יכול לעזור לנו שאנחנו נתקרב אליו.

תלמיד: בבריאה שהבורא ברא כשהוציאו אותנו החוצה מתוך הבינה, השבירה שנעשתה, לפני כן הייתה קיימת אהבה בין אדם לחווה, לא?

אני לא יודע.

תלמיד: אז מה הוא גן עדן?

גם לא יודע.

תלמיד: איך אני יכול להגדיר אהבה כלפי חבר כמהלך לכיוון גן העדן, כמהלך לחיבור, כמהלך כלפי הבורא?

אני לא יודע, אתה נותן לי כאלה תנאים ושאלות שאני לא יכול לענות לך.

תלמיד: אני רוצה שתעזור לי לגלות את הדרך להשיג את הדרך לאהבה.

הדרך להשיג היא לשכוח את גן עדן, ועל כל מיני דברים שבכלל לא שייכים אליך.

שאלה: בעל הסולם כותב בחלק האחרון "והציווי הנ"ל כוונתי בדיוק בין החברים כי "רעך" כתוב וד"ל." הוא סך הכול מאוד רוצה שנצליח, גם הבורא טוב ומיטיב. הכוונה שאנחנו באהבה משיגים התכללות, שכל אחד מאיתנו הוא חלק אחד מהשלם, וכדי שנוכל להתכלל אחד בשני אנחנו חייבים לפתח את הרגש הזה בינינו, והוא יודע שקשה לנו בגלל שאנחנו תקועים באגו ובגאווה ולכן הוא אומר, אני מצווה, כדי שנבין שאנחנו חייבים אחרת לא נתכלל אחד בשני, הבנתי נכון?

כן.

שאלה: אומרים "מאהבת הזולת לאהבת ה'". אבל כדי לאהוב את החברים אנחנו צריכים את עזרת הבורא, משמע שיש פה איזה סבב משולש. שעזרת הבורא היא אם הבורא שומע לי, משמע שהוא כבר מתייחס אלי, אז יש פה כבר מידה של אהבת הבורא לפני שהוא נותן לי את אהבת הזולת. מה הסדר, והאם זה יש משהו במה שאמרתי?

יש סדר ישר והפוך, אבל ודאי שיש סדר בקשר שלך עם הבורא ועם הזולת. במידה שאתה משתוקק לקשר עם הזולת, לאהבת הזולת, אז אתה יכול לפנות לבורא שהוא יעזור לך.

שאלה: כתוב "הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר." נניח חבר שלי איבד את העבודה, מה זה נקרא שאני מצטער בצערו עד כמה שאפשר?

בעצם מה שצריך לעשות במקרים כאלה זה לעזור לו יום יום לחפש עבודה.

תלמיד: נגיד שחבר שלי נפל, שבר את היד וצריך ניתוח. מה זה נקרא להצטער בצערו עד כמה שאפשר?

לראות במה אתה יכול לעזור לו, לעשות איזו עבודה במקומו, להשלים אותו בעבודה, בבית, אולי בעוד כל מיני פעולות, ולהביא מצרכים לביתו.

תלמיד: מה לגבי הצער?

צער זה ברור, לצערי אי אפשר לחייב, לצוות.

תלמיד: אבל כתוב "הנני מצווה.. ולהצטער בצרת חברו.. עד כמה שאפשר..." אז למה הוא מתכוון?

הוא מתכוון לכך שכל אחד צריך לתאר לעצמו את הצער שהקבוצה מפסידה מזה שחבר לא יכול להתקיים בצורה נכונה, וגם הבורא מצטער, השכינה מצטערת, זאת אומרת כל הכלי, כל הקבוצה, כולם נמצאים בצער.

תלמיד: ומה אני צריך לעשות ביחס לזה?

אנחנו צריכים לסדר כך שהכול יהיה למען אותו אדם שקיבל נזק, ואנחנו צריכים להגיע למצב שהכלי בעצם לא ירגיש את החיסרון.

תלמיד: אם משהו כואב לחבר והוא בצער, איך אני מצטער בצערו עד כמה שאפשר?

אתה צריך להתכלל מצערו, ובמידה הזאת אם זה באמת כך, אז הוא צריך להרגיש פחות צער.

תלמיד: ואיך אני במקרים כאלה מצדיק את הבורא?

שיכול להיות שהוא עשה את זה לא כדי שהחבר יסבול, אלא כדי שאתה קצת תסבול דרכו.

שאלה: בעל הסולם כותב "ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול".. "ובין החברים ח"ו להתקבל," מה זה אומר שבין החברים חס ושלום מתקבל, וממה צריך להיזהר?

"והציווי הנ"ל כוונתי בדיוק בין החברים כי "רעך" כתוב וד"ל. ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול" למה? "כי ההפסד קרוב יותר משכר, מסבת דביקותם בגשמיות ובעצמיות, ואכמ"ל. ובין החברים ח"ו להתקבל, הזהר והזהר, המצפה לישועה כי קרובה היא..." אז מה אתה אומר על זה?

תלמיד: הוא אומר שעל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול, הוא לא מזהיר שמאנשים מבחוץ, אלא דווקא בין החברים הוא אומר שצריך חס ושלום להתקבל והוא מזהיר. אז ממה צריך להיזהר בין החברים?

שלא יתרשלו בזה שהם מרגישים את הצער, ויכולים להעביר אותו כצער השכינה.

תלמיד: שלא יתרשלו שהם מרגישים את הצער, איזה צער?

כן, שהבורא נסתר, שהם לא נותנים לו מקום להתגלות כי זה מה שאתה צריך לעשות לבורא. כמו שהוא עשה צמצום א', גם אתה צריך דרך כל הצמצומים, דרך כל הפעולות לגלות את הכלי למילוי, את הכלי הכללי, את כל העיגול דאין סוף.

תלמיד: ועל זה צריך להיזהר?

וצריכים להיות דבוקים למטרה הזאת.

תלמיד: ומה לימוד הגדול שצריך לעשות על אנשים מבחוץ?

לאנשים מבחוץ אין בכלל נגיעה בזה.

תלמיד: זאת אומרת שאנחנו צריכים ללמוד משהו על אנשים מבחוץ?

אנחנו צריכים לכלול אותם בתיקון שלנו, ואחר כך לראות שתהיה הזדמנות להעביר להם בחלקים את מה שאנחנו משיגים, והם ימשיכו.

שאלה: לפעמים נראה שדווקא בעשירייה זה המקום שהכי קשה לאהוב את החברים. למה זה מסודר כך?

כי בעשירייה אתם קשורים בהרבה מאוד קשרים, ויש הרבה התחייבויות, אנשים מכירים זה את זה היטב בצורה גשמית, ולפתח על זה קשרים רוחניים, זה מאוד לא פשוט.

תלמיד: יוצא שבכל חבר יש משהו מאוד קשה לעיכול, אחד מתנהג בצורה כזאת, אחד מדבר בצורה שקשה לקבל, וכן הלאה. אז כשמגיעים לאהבת חברים, אותו דבר נשאר, ואני אוהב מעליו, או שאני ממש הופך לאהוב את הצורה עצמה? כלומר אין את ההפרעה או שיש את ההפרעה ברמת החי, הגשמי, ואני מעליה פשוט אוהב ברמה יותר גבוהה? נניח אני לא אוהב בו איזו תכונה גשמית, ובדרגה גבוהה מעליה אני באהבה כלפיו. מה קורה עם אותה הפרעה, לאן היא הולכת?

היא לא נראית לך.

תלמיד: אני פשוט לא רואה אותה?

זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אם אתה מגיע לחיבור אתו, אתה כבר לא רואה את הפשעים האלה כגדולים כמיוחדים.

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 764, אגרת נ"ח.

אגרת נ"ח

שנת תרצ"ב (1932)

"ב"ה יום ח' אדר תש"א לפ"ק פעיה"ק ירושלים ת"ו

לכבוד הרה"ק מדברנאה דעמי' נהורא דנהיר עדי עד ולא פסיק לעלמין גזע קודש הקדשים וכו'. ..

... השאלה היתה, מהו הרמז של "המן מן התורה מנין", מתוך הכתוב "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו" וכו'. ואמר שהשאלה היתה היכן מצאנו בתורה שהשי"ת יזמין שליח להחזיר לאדם למוטב בעל כרחו, כמו שהיה בהמן, כמ"ש "אני אעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב". וזה שהראו חז"ל על הכתוב "המן העץ אשר צויתיך" וכו'. כי אז נברא היצה"ר שהוא מלאך המות המכריח לאדם לעסוק בתורה, כמ"ש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין" כי אם לא יעסוק בתורה הרי היצה"ר ממית אותו. ונמצא שגילוי החטא דעצה"ד הממית המבואר בכתוב "המן העץ" וכו'. הוא השליח המכריח לאדם לחזור למוטב בעל כרחו. בדומה ל"אני אעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב".

ואם לא הי' נלכד ברשת הנחש והמתין על שבת והיה מקדים אכילת עצה"ח לאכילת עצה"ד היה זוכה לתיקון שהיצה"ר יהי' תבלין לתורה, ולא היה צריך לשליח מכריח כהמן. ע"ד "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין", אלא להפך שיצה"ר היה נעשה תבלין לתורה, ועכשיו שחטא הוצרך לשליח מכריח וכו'. ודפח"ח.

ועל זה הוספתי על פי מקור יותר גבוה שיש בקדושת השבת, כי מה שהיצה"ר נעשה תבלין לתורה, ה"ס סעודת ליל שבת. וז"ס המרומז בזמירות האריז"ל "למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין [להכנס לתוך הפתחים שבשדה תפוחים]", בסו"ה "זה השער לה'". וכמבואר בכל ההמשך של הזמירות אלו. וביום השבת בסעודתא דעתיקא קדישא, אז אפשר לקבל ממקום הגבוה ביותר, אשר התורה אינה צריכה שם לשום תבלין, דהיינו, בסוד "אורייתא וקוב"ה חד הוא". והיינו, על ידי עליה לעולם האצילות, ששם נאמר "לא יגורך רע" כנודע. ולפי זה נמצא, שאם היה אדם הראשון ממתין בזווגו על שבת, היה זוכה למדרגה הנפלאה של "אורייתא וקוב"ה חד הוא". כי בזמן אדם הראשון היו העולמות גבוהים מאד, כמ"ש במרשב"י קדושים.

ובאמת גם אחר החטא היה יכול לעלות לאצילות, בסוד העליה דשבת, ולא לירד משם. שזה סו"ה "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם". כי היה שם בסוד "אורייתא וקוב"ה חד הוא". אלא שהקב"ה גרשו משם, כמ"ש "ויגרש את האדם" וכו'. אכן יש להקשות ומאי איכפת ליה להשי"ת אם היה אוכל מעצה"ח וחי לעולם?

והתשובה היא, כי כל הקדושה הנפלאה ד"אורייתא וקוב"ה חד הוא", שהיתה מגולה בסוד השבת, היתה רק בסוד הלואה בלבד. כי שבת ה"ס "אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]", בלי שום "אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]". אמנם ודאי אין האורייתא נשלמת רק על ידי אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], בקיום התורה והמצות, ולפי זה יש לתמוה, איך זכה בשלימות בבחינת קוב"ה, אם האורייתא עוד לא היה לו בשלמות? וזה שתירצו חז"ל בסוד שאמר הקב"ה, "לוו עלי ואני פורע". כלומר, שאני יכול להלוות לכם שלמות התורה עד גמירא [עד תום], עד שיהיה מספיק לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא", והוא משום "אני פורע", כלומר שאיני חושש כלל ל"לוה לרשע ולא ישלם". כי בידי הוא להעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב, ותקיימו התורה מאהבה. "וכל העומד לגבות כגבוי דמי". ועל כן אני מלוה לכם ביום השבת. בסו"ה "וצדיק חונן ונותן". ולפיכך לא רצה השי"ת "שישלח ידו ולקח מעץ החיים" וכו'. כי אז לא היה אדה"ר פורע ומגלה את אורייתא בבחינת אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], והיתה נשארת בבחינת הלואה. ואז היתה מופרכת מעיקרה. כי אורייתא שאינה נשלמת איננה ראויה כלל לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא". כמובן. אלא שהשי"ת כבר חושב ההלואה, כמו שכבר היתה נפרעת, מתוך שבידו הוא להכריחו. "וכל העומד לגבות כגבוי דמי" כנ"ל. ועל כן הכריחו באמת: "ויגרש את האדם" וכו'. כדי שישלם את ההלואה. ובאמת גם הגירושין הוא נמשך מאכילת עץ הדעת. וז"ס מה שאמרו ז"ל על הכתוב "נורא עלילה לבני אדם". ענין החטא דעץ הדעת בעלילה באת עליו וכו'. ומובן עם הנ"ל דהיינו, כדי להכריחו לשלם את מה שלוה.

ועם דברים אלו מתבאר גם כן דברי קדשו במ"ש שהרמז דהמן מן התורה הוא, כי ענין עץ הדעת הוא בחינת, "אני מעמיד עליכם מלך כהמן" וכו'. כי כמו שהמן רצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים ביום אחד, כן עץ הדעת, ביום אכלכם ממנו מות תמותון; וכמו שעל ידי פחד המיתה מכח גזירת המן הכריח אותם לתשובה מאהבה, כן גילוי החטא דעץ הדעת המבואר בסו"ה: "המן העץ אשר צויתיך" וכו'. יכריח את האדם לתשובה מאהבה. בסוד "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כי אם לא יעסוק בתורה תיכף ימות בעטיו של נחש. וכו'. והשי"ת יעזור לנו לשלם מה שהלוינו ונזכה לגאולה שלמה."

יהודה ליב

שאלה: הוא כותב "והשי"ת יעזור לנו לשלם מה שהלוינו". מה הלווינו בדיוק, ועל מה ה' יתברך יעזור לשלם?

"והשי"ת יעזור לנו לשלם מה שהלוינו ונזכה לגאולה שלמה". יעזור לנו להשלים, "לשלם" זה להשלים. להשלים את החוב שלנו מה שעוד לא תיקנו ולא מספיקים לתקן. וכך נגיע לגאולה השלמה.

תלמיד: אם הוא כותב בלשון "הלווינו", האם זה סימן שקיבלנו משהו ולא החזרנו, או שלא עשינו תיקון? מה בדיוק קיבלנו?

קיבלנו את היצר הרע, קיבלנו קבוצה, קיבלנו את כל מה שהבורא סידר לנו עד הכניסה לתיקונים, ועל ידי התיקונים להיכנס למערכת הרוחנית, את הכול קיבלנו. עכשיו אנחנו צריכים להמשיך הלאה.

שאלה: כשהבורא נותן לאדם את כוחות האמונה, האם זה תמיד כהלוואה?

ודאי.

תלמיד: אבל אדם השקיע יגיעה, תפילה ומחשבה, למה זה לא כשכר?

זה כדי לקבל את הכוחות האלו. אבל בעצם הכוחות האלה יכולים להיות כשכר ויכולים להיות כהלוואה.

תלמיד: אז מתי כוחות ניתנים כהלוואה ומתי כשכר? והאם בכלל אדם צריך להבחין בין שני המצבים?

בעצם האדם צריך לראות את כל הדברים שמקבל מהבורא כהלוואה, ושהוא צריך על ידי זה שמקבל להפעיל את עצמו ולשלם.

שאלה: למה יצר הרע בעצמו לא מכריח את האדם לתיקון אלא דווקא המן?

המן הוא גם חלק מהיצר הרע. ליצר הרע יש הרבה חלקים, שמות.

תלמיד: המן הוא כמו גזרות שמכות את הבהמה. למה היצר הרע, שאני הפוך מהבורא, לא מכריח אותי לתקן את עצמי אלא רק מכות על הבהמה?

כי את זה האדם מרגיש והוא לא יכול לברוח.

תלמיד: ואיך אדם מבין למה המן מכוון אותו? איך הוא מצליח לעשות את הקשר בין זה לזה?

המן מכוון אותו לעל מנת לקבל.

תלמיד: המן אלו המכות. מה זה "מלך כהמן"?

מטרת המכות.

תלמיד: איך אדם מבין את מטרת המכות? זה כאילו לא קשור.

ברור לו.

תלמיד: איך?

מזה שהוא נמצא בהן.

תלמיד: אם אני מסתכל על ההתפתחות של עם ישראל, הוא מקבל מכות כבר 2000 שנה ולא מבין. האם המן לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך מה?

כן. אם הבורא לא היה עומד לצדנו, אז המן היה כבר מגיע לזה שמוחק את הכול.

תלמיד: איך אפשר לזרז את ההכרה בפעולות הבורא?

אך ורק על ידי חיבור. תקראו את כל החומר שהוא נותן לנו, ואז בהידברות ביניכם אחרי הקריאה, בכך שאתם נכללים, מדברים, תראו מה עוד צריכים לעשות.

שאלה: איך אני מחזיר את ההלוואה לבורא? מה זה להחזיר את ההלוואה לבורא?

כשאתה משתמש נכון בהלוואה שלו, בכוח שאתה מקבל ממנו, שבכך אתה מתקן את עצמך ומתקרב לבורא, אז בזה אתה לוקח אותו כשותף ומחזיר לו את ההלוואה. את הכוחות שהוא נתן לך אתה משקיע בהשפעה.

תלמיד: התקרבתי לחברים, לאהבת חברים. אני מחזיר את כל הכוח שהוא נותן לי בחזרה בעבודה שלי מול החברים, נכון?

נניח.

תלמיד: איך אני מגיע למצב שאני ארגיש שאני פורע מול החברים את הכוחות שהבורא נתן לי?

אתה מתפלל עבורם, אתה מתכוון להגיע איתם יחד לחיבור, ובזה לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: היראה מול הבורא, האם היא קשורה לכוח שהוא מלווה לי, ופה אני צריך להרגיש שאני מחויב אליו ולהיות שותף שלו מול החברים?

שיהיה כך. אחר כך זה יכנס קצת יותר פנימה, למקום.

שאלה: עד היום לא הבנתי מה זה אומר שהתורה תבלין. פה הוא מסביר איך היצר הרע נותן טעם לעסוק בתורה, הוא מכריח את האדם.

הוא כותב שהבורא יעזור לנו להשלים את מה שהלווינו. בעבר שאלתי אותך, האם מותר לנו להתייחס לדברים שקרו בהשתלשלות מלמעלה למטה, כדברים שאנחנו יכולים לייחס לעצמנו. פה הוא אומר שכן אפשר לייחס, הוא אומר "אנחנו הלווינו".

אם אתה לוקח את זה כהלוואה, אז כנראה שכן.

תלמיד: הדברים שאנחנו לומדים שקרו בעולמות עליונים, כשאנחנו מסתכלים על מה שקרה לרצון לקבל, לנברא, והוא כותב שאנחנו לוינו, האם מותר לי להסתכל על מה שקרה בעולמות עליונים כמשהו שאני בחרתי לעשות או לקחתי על עצמי?

לא. הנבראים חיים רק מהעלאת מ"ן על ידי תפילתם, ולא אחרת.

תלמיד: זה שהשורש שלנו, הרצון לקבל נשבר שם, האם אנחנו לא יכולים לייחס את זה כאילו זה אנחנו?

לא.

תלמיד: אז למה פה הוא משתמש בלשון הזאת, שאנחנו לוינו, שיעזור לנו לשלם את מה שלוינו?

כנראה שאנחנו צריכים גם על זה לתת תגובה, לשלם, להשלים.

תלמיד: על מה אנחנו צריכים להחזיר?

על זה שאיבדנו אותו גובה רוחני שהיינו בו פעם בשורש שלנו.

שאלה: מה הקשר בין הסבל הפרטי של כל אדם להלוואה שהוא צריך להחזיר?

השורש הרוחני של כל אדם הוא שורש שנמצא בנשמת אדם הראשון, שם השורשים של כולנו. ואיך הוא צריך להחזיר? הוא צריך להעלות את כל המבנה הזה של אדם הראשון לרום המעלות.

תלמיד: מה הקשר בין הסבל הפרטי של כל אדם להלוואה שהוא צריך להחזיר?

הסבל הפרטי של כל אדם הוא כדי לעורר אותו לתיקון, להחזיר אותה הלוואה שנמצאת בו.

שאלה: אם האדם לא כל כך מרגיש שהוא חייב לבורא, איך הוא יכול לפתח את ההרגשה הזאת?

בכך הוא דומה לאדם בעולם הזה שלא רואה שיש לו חוב, עד שמקבל איזו אגרת שם כתוב כמה הוא חייב, ושיבוא לבנק לבדוק. או שבכלל, יש לו עוד הרבה דברים אחרים. אבל אנחנו חייבים לגלות את כל הנפילה שלנו, ולראות על ידי אותם אמצעים איך לעלות למקור, למקום שבו הנשמות שלנו מאירות.

(סוף השיעור)