שיעור בוקר 17.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - הכול מושג בכוח התפילה, קטעים נבחרים מן המקורות.

קטע מס' 8, אומר הרב"ש:

"מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.

ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.

ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא. כלומר שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא. וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'. וב' אלה הוא צריך לקבל מהבורא. זאת אומרת, הן האור והן הכלי."

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)

שאלה: אם האדם מקבל הכול מהבורא, אז איפה הוא?

הוא מתקשר לבורא. הוא מתקשר לבורא ומקבל מהבורא גם את האור וגם את הכלי. איך התינוק נולד, איך האדם גדל? הוא גדל לא מעצמו, הוא גדל ממה שיוצא לו מהעליונים שלו, מאבא ואמא. ואז על ידי זה שהוא קשור אליהם, כשהכול מחובר בעצם דרך האמא, דרך מלכות דעליון, והבורא הוא כאבא, בצורה כזאת הוא גדל. ככל שהוא שייך אליהם, ככל שמתבטל כלפיהם, כך הוא גדל, עד שמתבררות בו מערכות כאלה שהוא יכול להמשיך להדמות לעליון במשהו מעצמו יותר ויותר.

תלמיד: בשלב המקדים, אומר הרב"ש "מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו" וכולי. מה יש בו באדם שהוא בכלל ירצה את הדבר הזה?

מלכתחילה את הרצון הוא מקבל מלמעלה ואחר כך הוא צריך בעצמו לדאוג שיהיה לו רצון. איך אמא היתה אומרת לך, "לך תלמד מהילד הזה, תשחק עם הילדים האלה, תקרא בספר הזה". זאת אומרת, העליון מכוון את התחתון, אבל התחתון צריך להתחיל ללמוד דברים נכונים, טובים כדי להתפתח הלאה לבד. אם אפשר להגיד לבד, אף פעם זה לא לבד, תמיד זה בהכוונה מלמעלה שהיא יותר ויותר נסתרת.

שאלה: פעמים רבות הבאת לנו דוגמה שפנית לרב"ש והוא אמר לך "למה לא ביקשת?". אתה יכול בבקשה לזכור למה אז לא ביקשת?

אותו דבר כמו שהיום.

תלמיד: מה הסיבה שלא מבקשים?

חוסר דבקות בבורא. בגלל חוסר דבקות מסוים בבורא לא יכולתי להרגיש, לחשוב שיש לי רק דבר אחד, עוד יותר להתקשר אליו ואני אקבל. זה כמו תינוק שנמצא ליד הפטמה, הוא צריך לתפוס את הפטמה, הוא צריך למצוץ ממנה, זה דורש הרבה כוחות. אנחנו רואים שעל ידי זה שהוא מוצץ, הוא נרדם, הוא מאבד כוחות, אין לו כל כך כוח למצוץ, למלא את עצמו, להתקשר לעליון.

לכן צריכים להיות כאן כל הזמן בעבודה על ידי חיזוק הקבוצה, שאנחנו מתקשרים לבורא כולנו יחד, "איש את רעהו יעזורו", וכך מקבלים מהבורא כוחות ורצונות להתקשר שוב ושוב, ורק על ידי זה שכל הזמן פונים אליו, מתגלים בנו כל מיני מצבים חדשים, מדרגות חדשות. אי אפשר אחרת, רק על ידי תפילה.

שאלה: בחלק השני מדובר על פעולה, האם הפעולה הזאת היא תפילה מהעשירייה?

כן, ההשפעה לבורא יכולה להגיע רק דרך תפילה מהעשירייה. אין לנו עוד מה לעשות. אתה יכול להשפיע לו רק בדבר אחד, לבקש ממנו שישפיע לכלי הכללי, לעשירייה לפחות. אם אדם מתפלל לבד זה נקרא "קול קורא במדבר", שאין מזה תועלת, כי אין לבורא לאן להשפיע, זה מדבר.

אם אדם מתקשר עם כמה חברים, אפילו עם עוד אחד, וכבר מבטל את עצמו כלפי מישהו מחוץ לעצמו - זה נקרא שהוא מבטל את עצמו - ואחרי הביטול ההדדי הם פונים מתוך החיבור ביניהם, אז לבורא יש מקום להשפיע, וזו כבר תפילה. זאת אומרת, תפילה צריכה להיות כתוצאה מזה שמכינים מקום לתפילה, ביטול של כל אחד כלפי האחר, שמתוך נקודת הקשר ביניהם שכך הם מייצבים אותה הם פונים לבורא, ומבקשים מהבורא שיעזור להם להתקשר יותר ושימלא את נקודת הקשר.

שאלה: מה היא אותה הפעולה שאנחנו מוצצים או יונקים מהבורא?

כוח השפעה שנקרא חלב, זה מה שאנחנו מבקשים מהבורא. שיהיה לנו כוח השפעה, כוח הבינה שנקרא "חלב", ועל ידי זה אנחנו מחזקים את הרצון להשפיע שלנו שמתחיל לגדול מהנקודה שבלב עוד ועוד.

שאלה: רב"ש כותב ש"צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות כדי להשיג אור וכלי", אבל אז הוא אומר שהאור זה רצון והשתוקקות וגם הכלי זה רצון. אתה יכול להסביר איך גם האור וגם הכלי זה רצון?

אור זה רצון להשפיע, תכונת השפעה שמתבטאת ברצון להשפיע. וכלי זה רצון לקבל, שאם הכלי מתוקן אז הוא מקבל על מנת להשפיע, וגם זה נחשב כהשפעה ועוד יותר מהשפעה פסיבית, כי הוא מקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת עושה את זה נגד הרצון האגואיסטי שלו.

שאלה: אז עבור מה אנחנו מתפללים, אנחנו צריכים לבקש את הכלי או לבקש את האור? חשבתי שצריך להתפלל רק שיהיה לנו רצון מתוקן. צריך לבקש גם את האור וגם את הכלי?

אני אקרא. "מוטל על האדם כל יום להתפלל", קודם כל, כל יום. במה? "שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה'", למה צריכים את זה? "בכדי שיהיה לו חומרי דלק" כוח "לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע."

במידה שהבורא יהיה גדול בעיניי, תהיה לי יכולת, רצון להשפיע.

"ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.

ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא. כלומר שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא. וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'". רצון לרצון. "וב' אלה הוא צריך לקבל מהבורא. זאת אומרת, הן האור והן הכלי."

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)

תלמיד: אז מה זה הכלי ומה זה האור?

מה שאני מבקש מהבורא זה נקרא שאני מבקש מילוי. מה המילוי הזה שבא? הוא בונה בי חיסרון. אז אני ביקשתי מילוי או חיסרון? ברוחניות גם חיסרון נקרא מילוי, כי אם חסר לי להשפיע נחת רוח לבורא זה כבר מילוי, זה כבר ממלא אותי שחסר לי להשפיע לבורא, זו כבר מדרגה רוחנית, זה כבר כלי.

תחשוב. אלו דברים לא כל כך מבולבלים, אבל כדאי לחשוב עליהם. זאת אומרת, להבדיל בין האור והכלי ברוחניות זה לא באותה צורה כמו בגשמיות. הכול תלוי במה שאתה מתכוון לעשות עם הרצון, לכן פעם זה נקרא אור ופעם זה נקרא כלי. איך יכול להיות שהרצון יהיה אור? אם אני מרוצה מזה שאני רוצה, אם אני מתמלא מזה שאני רוצה. נניח אני רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, ואין לי מזה מילוי כביכול, אני רוצה להשפיע, אבל אני מרוצה מזה שאני רוצה להשפיע לבורא, אני שמח ומאושר מזה שיש לי רצון להשפיע לבורא. האם אז זה נקרא "אור" או "כלי"?

תלמיד: כנראה שלהסתובב כל היום עם המחשבה להשפיע לבורא, זה מילוי, כנראה שזה אור.

נכון. אז הכול תלוי בהבחנה שאדם נותן לזה.

תלמיד: אבל הוא לא מממש את זה, הוא רוצה להשפיע נחת רוח לבורא אבל הוא לא יכול, מה אז?

זאת כבר לא העבודה שלו. יכול להיות שהוא לא יממש את זה כמו שהוא חושב, אבל הוא מרוצה שיש לו נטייה לבורא וכל הזמן הוא הולך עם זה, וזה מה שממלא אותו, זו קדושה. אחר כך נלמד איך להבדיל בין כלים דהשפעה לכלים דקבלה, בין נפש רוח, נשמה חיה ויחידה.

שאלה: התינוק לא צריך לבקש מאמא שתדאג לו כדי שיוכל לגדול, ואנחנו צריכים להיות בתפילה מתמדת לדרוש לגדול ברוחניות, למה?

זו כל העבודה שלנו, לכן אנחנו לא בדרגת חיה ולא בדרגת בהמה, אלא רוצים להיות בדרגת אדם והאדם זה מי שמגיע להידמות לבורא, הדומה לבורא. לכן כל העבודה שלנו היא במידה שאנחנו נמצאים בהתקשרות ההדדית עם הבורא. לכן אנחנו צריכים לבקש, כל הזמן לבקש התקרבות לבורא, על זה מותר לבקש תמיד. ולהיזהר שזה לא יהיה בעל מנת לקבל, זאת אומרת אנחנו רוצים להתקרב לבורא כדי לגרום לו בזה נחת רוח. זה ההבדל בין תינוק גשמי לתינוק רוחני, שאצל התינוק הרוחני הכול נעשה על ידי העלאת מ"ן, על ידי תפילה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לתת את הכוונה והבורא נותן את הרצון?

יותר נכון שהבורא נותן קודם רצון ואנחנו על זה בונים כוונה. גם את החיסרון וגם את המילוי, הכול אנחנו מקבלים מלמעלה, רק צריכים להיות מוכנים לזה.

שאלה: האם אפשר לרצות לעשות נחת רוח לבורא אבל לא להשתוקק? מה ההבדל בין רצון להשתוקקות?

ההשתוקקות היא במידה יותר גדולה מהרצון. זאת אומרת תוספת לרצון זה נקרא "השתוקקות". במידת ההשתוקקות אני רץ לממש את הרצון. יש רצון כללי שהוא קיים ואיתו אפשר לחיות, אבל יש השתוקקות שלא יכול להירגע כל היום וכל הלילה עד שמקבל מימוש של הרצון.

שאלה: איך לייצב כוונה שתעשה נחת רוח לבורא? איך להיות בתפילה כזו כדי לרצות את הבורא?

רק על ידי חיבור בינינו. הבורא רוצה רק דבר אחד, שכל הנבראים יתחברו בחזרה לרצון אחד. יכולים להיות להם הרבה רצונות אבל למעלה מזה שיתחברו לרצון אחד שהוא המבנה של אדם הראשון.

שאלה: יש שני תנאים בקטע 8, מה ההבדל ביניהם אם שניהם מדברים על רצון?

אני קורא."ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו." להשפיע נחת רוח לבורא.

ומה קורה עם זה?

"ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא." זה כבר מימוש. "כלומר שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא." הוא רוצה לקבל מהבורא רצון כזה "שכל הזמן ארצה לחשוב על הבורא, איך אני עושה לו נחת רוח", זה הרצון הראשון שלי. "וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'." שחוץ מהרצון שיהיה לי לבורא, יהיה גם רצון להשפיע לבורא. "וב' אלה הוא צריך לקבל מהבורא."

הכול מקבלים מהבורא, רק כל הזמן להיות בחיבור בינינו כמה שיותר, ובנטייה מתוך החיבור לבורא נקבל ממנו בצורה הדרגתית את ההדרכה הנכונה.

לא חסר לנו כלום. אנחנו צריכים לראות גם היום כשאנחנו נמצאים במצב קצת יותר מבולבל ועייפים ולא יודעים מה עוד לעשות, אני מרגיש את זה לפי מצב הרוח ולפי השאלות היום וגם אתמול במשך היום. אבל סך הכול אנחנו צריכים לדעת רק דבר אחד, מתוך החיבור שלנו לפנות לבורא. ואפילו אם החיבור הוא לא נכון והפניה לבורא היא לא נכונה, בכל זאת כל הזמן להיות בחיבור בינינו ובחיבור לבורא, ולברור את כל הרצונות שלנו, עד כמה הם יותר ויותר מכוונים בצורה מדויקת לבורא. זה מה שצריך להביא לנו הצלחה.

כמו שכתוב, "לא החכם למד" לא על ידי לימוד אנחנו נשיג את הדברים. זה נקרא "חכם בלילה", שלא משיג אלא לומד מה שקורא בספר וזוכר מה שכתוב בספר, אבל אין לו השגה בזה שהוא חי את זה, שזה קורה בו. ולכן אין לנו מה להצטער על זה. עלינו להצטער רק על דבר אחד, מתי נגיע למצב שהלבבות שלנו יתחברו ויכוונו לבורא, ואז בזה נציג לו את הכלי שלנו כדי שיתקן וימלא אותו.

(סוף השיעור)