שיעור בוקר 01.10.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 02.03.2021
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/auTskACF?activeTab=downloads&mediaType=video
שיעור בנושא – התכללות
קטעים נבחרים מן המקורות
זה נושא שאני לא יודע איך בכלל אנחנו יכולים להעריך אותו, איך אנחנו יכולים לעכל אותו. כי בעצם זה כל הבריאה, היא כולה נובעת מהתכללות של שני הכוחות האלה, פלוס ומינוס, קבלה והשפעה. לכן היא נקראת "בריאה", שלא סתם, אגו לא יכול להתקיים, הוא יכול להתקיים רק על פני כוח השפעה. השפעה לא יכולה להתקיים, אלא אם כן היא מושתתת על כוח הקבלה. אין יום בלי לילה ולילה בלי יום כמו שאומר הזוהר, ורק בהתמזגות הנכונה ביניהם הם יכולים להתקיים יחד, וזה נקרא בריאה.
לכן הבורא ברא את זה בצורה כזאת, שתהיה התכללות ראשונה מה שהוא עשה בבריאה, שזה נקרא "מערכת אדם". ואחר כך הוא שבר את זה כדי לתת לאותם החלקים, שהוא חיבר בצורה של כוח השפעה וכוח קבלה על ידו, מתוך הכוח העליון, לתת לנבראים, לחלקים להתפתח, ולהבין שדווקא ההתמזגות הנכונה, ההתכללות הנכונה בין נתינה וקבלה היא יכולה להתקיים כך, וזאת תהיה הבריאה. אחרת, חוץ מזה זה הכוח העליון, אין סוף, האור המופשט, שאפילו אור אנחנו לא יכולים להגיד עליו, זה כביכול אותו הכוח שהיה לפני הבריאה.
לכן העבודה שלנו היא לעשות מה שרק אנחנו מסוגלים לעשות, להתכלל. ולכן זה שאנחנו רואים את העולם כל כך מורחב, כל כך מורכב, כל כך מנוגד זה לזה, ולאף אחד אין תכונות הדומות לבורא, ואנחנו כבר מגיעים למצב שאנחנו מבינים שכל הבריאה היא חייבת להגיע להתכללות עם הבורא עצמו, אז ההתכללות עם הבורא יכולה להיות בתנאי שאנחנו בינינו נכללים וכך מגיעים לתכונות הרוחניות. תכונות רוחניות הן לא כוח השפעה בלבד, כוח השפעה בלבד זה הכוח העליון, וכוח קבלה בלבד זה הכוח התחתון שכך נברא על ידי הכוח עליון, אלא ההתמזגות הנכונה בין שניהם. ובין כוח קבלה ובין כוח השפעה אנחנו בונים כאלו תכונות, רגשות, הבנות, שבהם אנחנו משיגים את הבריאה כמו הבורא.
לכן, לאף אחד אין תכונות רוחניות, אלא אנחנו בעצמנו צריכים להבין מה אנחנו צריכים, להשתדל להרכיב את זה בינינו. כשאנחנו לא מסוגלים להרכיב בינינו תכונות קבלה והשפעה בצורה הנכונה, אנחנו מבקשים מהכוח העליון, שהוא הכוח השלישי שנמצא מעלינו, מעל כוח קבלה וכוח השפעה, ואז הוא עוזר לנו. הוא עושה בעצם את הפעולה, עבודת ה'. אבל אנחנו מזמינים על ידי מ"ן, העלאת חיסרון, להיות ממוזגים נכון מהכוחות שלנו, רצון לקבל שלא מזדכך ולא נעלם. אלא אותו רצון לקבל שמוכן להתקשר, להתכלל עם הרצון להשפיע, אז אותו אנחנו רוצים שיתכלל וייכנס לאיחוד עם הרצון להשפיע, וכך מתוך החיבור הזה אנחנו בונים את עצמנו הדומים לבורא. הרצון לקבל נשאר, ותמיד נשאר כיסוד של המצב שלנו, ומעליו, לפי הערכה שלנו שזה מעליו, מעל הרצון לקבל, בא כוח השפעה. וכך אנחנו מרכיבים את עצמנו.
מכאן אנחנו לומדים שכל העבודה שלנו היא במיוחד בחברה, בסביבה נכונה, "איש את רעהו יעזורו". שלאף אחד אין תכונות רוחניות, וכל אחד יכול להתכלל בקבוצה ולקבל מהשני. ובכמה שאנחנו משתדלים להתכלל נגד הרצון שלנו, נגד הטבע שלנו, נגד כוח האגו שהבורא כל פעם מגדל בנו, מרחיב בנו, מגדיל בנו, ואנחנו יותר ויותר רוצים להיות עוד יותר למעלה ממנו, אבל מבינים שאי אפשר אחד בלי השני, ומבינים שרק הבורא יכול לסדר לנו את היחס הנכון בין כוח קבלה וכוח השפעה, אז כך על שתי רגליים אנחנו עומדים ומתקיימים, עם הראש שלנו שעומד ממש למעלה משני הקווים, שהוא דומה לבורא, שזה בעצם השגת הבורא, הרגשת הבורא, דימוי לבורא, וכך אנחנו בונים. לכן העבודה שלנו היא לא שאנחנו מחפשים תכונות רוחניות מלמעלה, אין למעלה שום דבר. כל זה תלוי בהתמזגות הנכונה שלנו, "איש את רעהו יעזורו", בהתכללות שלנו בקבוצה. אני מאוד מקווה שאנחנו מתחילים לתפוס את העקרונות האלו, ואז נבין באמת נכון מהי חכמת הקבלה, חכמת ההתמזגות, חכמת ההתכללות של הנבראים כדי להיות ראויים שהבורא יתלבש בהם.
העיקר בשבילנו גם להיות בסדנה. שאנחנו מרגישים את החברים שלנו, רוצים לתאר את החברים שלנו כטובים, כמתוקנים, שנמצאים בגמר התיקון, ורק אני שמסתכל עליהם, "כל הפוסל במומו פוסל", כך אני רואה את עצמי לעומתם בצורה אמיתית, מי אני, מה אני. החברים הם כמו מראה שמראים לי בחזרה עד כמה אני לא רואה אותם בצורה אידיאלית, וכך אני בעצם מראה את עצמי, מגלה את עצמי, לומד את עצמי, שאני לא נמצא במצב המתוקן. וכל ההפרעות האלה שאני רואה, הן ניתנות לי שאני מעל ההפרעות האלה, באמונה למעלה מהדעת, אראה את החברים שלי עוד יותר יפים, עוד יותר מיוחדים, עוד יותר קדושים. ואז כל פעם אני על ידי זה גם מתקדש, שכולם הם יותר גבוהים ממני. כמו שכותב רב"ש במאמרי החברה.
אני כל הזמן רוצה לראות אותם עוד ועוד יותר ויותר גבוהים ממני, ואני לא אוכל את עצמי שאני לא כמוהם, לא, אני מברך את הבורא שהביא אותי אליהם ואני יכול על ידי זה להתכלל בהם, להתקרב אליהם, וכך על ידי זה אני גם עולה. עד כמה שאני מעלה אותם מעליי, בצורה כזאת, דווקא בשיטה הזאת, אני מעלה את עצמי, ובזה אני רואה את כל העבודה שלי. ואם אני לא מסוגל לזה אז יש לי בורא, שיעזור לי בזה. הוא נתן לי את הסביבה, זה נקרא "שם ידי על גורל הטוב ואומר, "קח לך"", ואני צריך רק לסדר נכון את היחסים ביני לחברים, לראות חברים בצורה נכונה, את עצמי הכי נמוך מהם, ולבקש מהבורא שכל פעם יעזור לי להיות ביניהם, כמה שיותר בדבקות אליהם.
ובכלל, כל האגו, שכל רגע ורגע אנחנו רואים שהוא מבלבל אותנו, אנחנו צריכים להתרגל לראות בזה "עזר כנגדו". שזה הבורא מסדר לנו כך בכל אחד ואחד ובמיוחד בנו, כי אנחנו ראויים כנראה להתגבר מעל האגו, להתחבר יותר, עד שמגיעים לחיבור שבו מתחילים לגלות פעולות רוחניות ובו כוחות רוחניים, שזה יחס הבורא כלפינו.
זה בעצם מה שאנחנו צריכים בינתיים לדעת. וגם מתוך התכללות כשאנחנו נגיע לזה, עד כמה שאנחנו נכללים זה מזה, בזה שכל אחד מעלה את החברים יותר מעצמו ודואג רק כדי לדחוף אותם עוד יותר למעלה בעיניו, על ידי זה אנחנו מעלים את כל מערכת אדם הראשון, וגם דוחפים קדימה את כל האנושות שהיא סביבנו כך נכללת, נגלה את זה אחר כך יותר, וכך אנחנו בעצם מתקנים את העולם.
יש בזה הרבה מה להגיד, אבל מה שאני רוצה להעביר לכם זה קצת את ההתפעלות שלי ממושג ה"התכללות". שאם לא נכללים שני דברים מנוגדים, אין בריאה. כמו שכל החומר שלנו אפילו, הוא קיים בגלל שיש כוח עליון שמחזיק את הכוחות השליליים והכוחות החיוביים באיזה יחסים ביניהם, אחרת הם היו עפים לכל הכיוונים. אחרי השבירה שהם עפו, הבורא לאט לאט מקרב אותם, מקרב אותם, ואז כל הבריאה מתחילה כאילו להצטמצם, להתכלל בעצמה, בדומם, בצומח, בחי, עד שמגיע האדם. זאת אומרת עד שמגיעים רצונות אגואיסטיים, ואז הם צריכים את כוח החיבור שיתחיל להרכיב מהם צורה הדומה לבורא, "האדם". את זה אנחנו צריכים לבצע.
יש על זה הרבה שאלות, זו העבודה שלנו, ובהחלט אנחנו צריכים להבין, להכיר. אני חושב שאין לי טעם לדבר על העולם הגשמי, על כל היקום, ואיך קיימים בו כל הדברים האלה, שזה דומה מאוד למה שקורה בעולם הרוחני רק בדרגות פחותות יותר. אנחנו נבין את זה מכל העסקים שלנו. בינתיים נתקרב לנושא יותר פנימה.
שאלה: איך לגלות דווקא את ההשתוקקות הרוחנית של החברים? כי בפועל רואים שכדי להגיע להרגשה הזו אנחנו צריכים ממש להזיז הצידה ערמות של זבל. אז כשבפעם הראשונה ספגתי לתוכי את ההשתוקקות הרוחנית של החבר, מה זאת הנקודה הזאת, איך לאחוז בה, איך להרחיב ולחזק אותה?
אני לא כל כך מסכים שאנחנו נמצאים ביחסים גשמיים בינינו. אין בכלל גשמיות, זה רק מה שנראה לנו, הרוחניות כך מתראה לנו, כדי שאנחנו נתחיל איכשהו לעבוד עימה בלהכיר אותה, בלסדר אותה. אבל באמת יש רק רוחניות, אין העולם הזה, זה העולם המדומה. אין חברים שכך נראים לי שהם קיימים בגופם וכל אחד בגוף שלו, במשפחה שלו, בעולם אחר אולי, זאת אומרת במדינה אחרת, במשפחה אחרת. אלה בסך הכול עטיפות לרצון לקבל שלנו, ואנחנו צריכים קודם כל לראות בכל הדברים האלה הופעת תכונות קבלה או השפעה שאיתן אנחנו צריכים להתחיל לעבוד.
נותנים לי חברים כדי שאני אתכלל איתם. התכללות יכולה להיות, כמו שכתוב במאמרי החברה, רק על ידי זה שאני נכלל מהם. מה זה נכלל? שאני רואה אותם שלמים, רוחניים, שאין בהם שום דבר גשמי, ואני רוצה להתכלל איתם בכמה שאני יכול לתאר אותם שהם נמצאים בתכונות השפעה. ואם אני לא רואה את תכונות ההשפעה האלו, אני צריך להגיד לעצמי ש"כל הפוסל במומו פוסל", שכך אני רואה את העולם, כך אני רואה את החברים, אבל באמת לפניי זה עולם אין סוף. ואם אני רוכש חיבור, מסך, ועולה כל פעם בכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", אז גם היום, גם עכשיו אני יכול להשיג עולם אין סוף, גמר התיקון, שאין שום דבר חוץ ממנו. וכל הדברים האחרים נעשים רק על ידי המסכים שכך מורידים לי את תמונת אין סוף לדרגה שלי. לכן זה נקרא "העולם", מהמילה העלם והסתר.
לכן לא כדאי לי לראות את החברים שלי שהם כאלו כמו שזה נראה לי בעיניים שלי. אני מודה לבורא שברא לי את הראייה הגשמית המקולקלת הזאת, שכל הפוסל במומו פוסל, ויחד עם זה אני רוצה לתאר אותם שהם נמצאים בצורה הרוחנית, השלמה. וכמה שאני לא מסוגל לתאר זאת לעצמי, אני צריך לעשות מאמצים. וכמה שאני כן עושה את המאמצים האלה, לאט לאט אני רואה שבאמת אני נמצא ברוחניות, אני נמצא בעולם שכולו השפעה. הכול תלוי במאמץ שלי. אז בואו נעבוד על זה.
אתם לא צריכים לתת אחד לשני דוגמאות כאלה שמתייחסים אחד לשני בגשמיות, אלא רק בצורה הרוחנית. אני רואה בהם, בכל החברים שלי, מלאכים, שהם נמצאים בתכונות רוחניות. ומה שנראה לי זה נראה לי, אני מוריד אותם לגשמיות בראייה שלי, אבל הם בעצמם כולם מתוקנים ונמצאים ממש כולם בגמר התיקון. זאת אומרת, אני עכשיו נמצא בגמר התיקון, וכל מה שאני רואה, אני רואה בגלל שכך אני רואה, אף אחד לא מצייר לי אחרת את העולם, אלא רק הרצון המקולקל שלי.
אני מבין שזו צורה אידיאלית להתייחס כך לעולם וזה לא פשוט, ואנחנו יכולים גם להיראות לכולם הזויים, אבל זו בעצם הצורה הנכונה. ולפחות בינינו, בתוך העשירייה שלי, אני צריך כך לקבוע את היחסים. כל החברים נמצאים המתוקנים, השלמים, ואני נמצא ביניהם כדי להתכלל בהם, ואני תומך במה שהם בצורה כזאת קיימים, ורוצה להיות ממש איתם יחד בלב ונפש.
שאלה: אמרת כשמנסים לחבר את כוח הקבלה ואת כוח ההשפעה, אם לא מצליחים, פונים לבורא והוא מחבר ביניהם. איך הוא עושה את זה? מה זה אומר שהוא מחבר השפעה וקבלה?
אני לא יודע, גם לא חשוב לי לדעת. אני צריך לקבל את הסיכום של העניין. אני עושה מה שמוטל עלי, שאני צריך להרכיב את החברה, שכל היחסים בינינו הם יהיו דומים לרשת השפעה, ואז ברשת ההשפעה הזאת אנחנו נגלה את כוח ההשפעה שזה הבורא.
נגיד אתם דייגים היוצאים לים לדוג את הדג הגדול שבתוך הים, ואז אתם מרכיבים ביניכם רשת, הרשת הזאת זו רשת וירטואלית, כוחות שלכם. אתם צריכים כל הזמן להיות בקשר כזה שהרשת הזאת קיימת והיא קיימת רק על ידי נטייה של כל אחד לאחרים. ואתם מקווים בזה לגלות את הבורא. וכך תשתדלו. זה נקרא "התכללות". וודאי שאם מישהו מהקבוצה הוא לא קושר את עצמו, אז אפילו שהיה דג כבר בתוך הרשת, הוא בורח.
ובעבודה הזאת אנחנו גם צריכים לבקש את הבורא שיעזור לנו להתקשר בינינו, שיעזור לנו לקשור את הקשרים בינינו ולא לעזוב את זה. ושהוא יהיה כמבטיח לנו את הקשר וכך אנחנו נתקדם. העיקר כל הזמן להיות בריצה אחרי החיבור שבו אנחנו רוצים לגלות את הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח.
תלמיד: בורא הוא תוצאה של ההתכללות או שההתכללות עצמה?
את זה אחר כך נגלה, הבורא הוא "אני הראשון, אני אחרון", ו"אין בלעדי", ו"אין עוד מלבדו", זה הכול. אנחנו נראה אחר כך שחוץ מהרצון לקבל שלנו שזה גם הוא ברא בצורה מנוגדת לעצמו, וכל יתר הקשרים, היחסים, זה הכול חלקים ממנו שכך הוא מתגלה כדי שאנחנו נגלה אותו.
שאלה: אמרת שההתכללות הזו בינינו תעזור לכל האנושות. וזה קורה כתוצאה מהפעולה הכללית? או מאיזו שהוא התכללות ספציפית שתוביל בסוף לטובת האנושות?
יש כאן תהליך, אבל ודאי שההתכללות שלנו היא עוברת לכל האנושות, ובהתכללות עם כל האנושות יש לנו הרבה שלבים ודרגות, יש כאלו דברים שאני עדיין לא יכול לדבר עליהם לא לבלבל אתכם אבל העיקר זו ההתכללות. אני לא יכול לדבר. יש כאן עניין של ההתכללות בין העמים, בין הגברים והנשים, התכללות רב גונית. אבל בה באמת תלוי היחס בין כל חלקי הכלי שהם קושרים, וקושרים את עצמם יחד, בונים את הרשת קשר, שהרשת הזאת היא תהיה כולה בעל מנת להשפיע ובה יתגלה הבורא.
אני לא יכול להגיד יותר. אנחנו צריכים את זה לגלות. אבל בטוח שכל החברים שלנו מכל העמים שעכשיו נמצאים איתנו ומצטרפים אלינו, הם גם אותו החלק הפעיל ביותר בתוך הכלי שלנו, שיהיה, שירכיב את הקשר הזה.
שאלה: בתחילת השיעור הייתה משימה לכתוב תפילה משותפת ממרכז העשירייה. אני ישבתי שם בלי שום הבנה או אוריינטציה של מה צריך לעשות. ממש עשינו איזה נסיון להדביק ממילים בודדות איזו תפילה, נראה כל כך רחוק ממה שצריך להיות. וזו בדיוק הייתה התפילה שלי, איך לעשות את זה? איך להתפלל?
הדבר הוא פשוט. כמה שיותר להיות קרוב לקבוצה, לסדר אותה, לייחד אותה, אפילו שיש ביניכם דחייה וחוסר הבנה, זה הכול ברמה הגשמית, האגואיסטית. צריכים להתעלות מעליה, מעל הרמה הזאת ולהשתדל להיות מחוברים בכל הכוח. ו"מחוברים" זה נקרא שאתם מתעלים למעלה מכל ההבחנות, הבחינות וההחלטות והחשבונות הגשמיים, הארציים, וכמה שיותר קושרים את עצמכם יחד. למה? כי בזה אנחנו יותר קרובים לכוח העליון של הטבע, בזה אנחנו נגלה את הטבע הכללי. ואז נדע איך לעשות באמת שלמות על כל המציאות מצד אחד, ומצד שני עד כמה שאנחנו בזה מביאים את כול המציאות הזאת לקרבה לכוח עליון.
רק צריכים כך לעשות, לעזוב חשבונות ארציים, להתעלות מעליהם לחיבור, להתכללות. עד כדי כך זה קורה גם בעולם הגשמי במשהו, אנשים שחיים יחד, איך שרוצים או לא רוצים הם נכללים אחד מהשני, במשהו נעשים דומים זה לזה, באופי, במשהו. אנחנו אפילו יכולים לראות אצל הילדים כשהם משחקים זה עם זה, הם מתחילים לתפוס תנועות, תכונות, מילים, סגנון הביטוי אחד מהשני. ככה זה קורה. אבל זה בדרגה גשמית, אנחנו לא צריכים ללמוד מזה משהו. חוץ מזה שכך זה קורה ברוחניות, אבל בתנאי שאנחנו למעלה מהכוחות האגואיסטים שלנו, רוצים כך להתקשר זה עם זה.
כשאני נכלל עם אחרים, אז אני מקבל ספירות, אני מלכות, אני מקבל ספירות נוספות מהחברים ואז אני בהם. דווקא בכמה שאני נכלל עם החברים נגד הרצון שלי, על ידי מה שנקרא צמצום, מסך, אור חוזר, כמה שאני רוצה להשפיע להם, כמה שאני רוצה להידבק בהם, לתמוך בהם, אני בזה מעלה אותם לט' ראשונות שלי. ואז אני מגלה בהם בסופו של דבר הופעת הבורא כלפיי. זה מה שיקרה.
שאלה: אמרת הבוקר שהתכללות היא בין כוחות הקבלה וההשפעה. איך אנחנו כעשירייה, ט' ראשונות ואני כמלכות, מה זה אומר שאנחנו מאפשרים את ההתכללות בין כוחות קבלה והשפעה?
כשאנחנו כולנו רוצים להשפיע זה לזה אנחנו גם צריכים להבין שאנחנו צריכים לקבל זה מזה. והקבלה, כשאני מקבל משהו מחבר בגלל שהוא רוצה להשפיע לי, היא לא נקראת קבלה, זה ביטוי של השפעה. ואז אנחנו בצורה כזאת נעשים מקושרים זה עם זה. אומנם שכולנו משפיעים זה לזה אבל כולנו גם מקבלים זה מזה, כי אם אני לא אקבל אז השני לא יכול להשפיע. ולכן כוחות הקבלה שלנו הם כאן כוחות ההשפעה. וכך אנחנו מגיעים למצב שכולו משפיע.
שאלה: האם התכללות היא אוסף של הרבה צמצומים על הרצון לקבל?
לא. מצמצומים לא יכולה להיות התכללות. אולי אתה מתכוון שאם אני רוצה להתכלל עם החבר ואני בא אליו אז כל מה שמפריע לי להתקשר אליו אני מצמצם, אבל בכל זאת עדיין זה לא התכללות. התכללות זה "אני לדודי ודודי לי", זה חייב להיות גם כוח השפעה וכוח קבלה. אז כוח השפעה שלי יכול להיות בזה שאני מקבל ממנו, יכול להיות, אבל זה לא מספיק. גם אני, במה אני נותן לו חוץ מזה שאני מוכן לקבל ממנו? כי אז הקבלה היא רק פסיבית, בדרגת שורש, א', אולי קצת ב'.
תלמיד: האם התכללות נעשית תמיד מתוך צמצום על הרצונות הפרטיים שלי והגברת הרצונות של העשירייה?
ההתכללות נעשית במידה שאתה יכול להתכלל בהם בלצמצם את הרצון לקבל שלך לעצמך ולהפעיל אותו, כי אין לך כלום חוץ מזה, להשתמש ברצון לקבל כלהשפיע. אין לך במה להשפיע. ואז אתה מוכן להשתמש ברצון לקבל שלך לטובת העשירייה.
שאלה: אמרת שהתכללות קורית ברגע שיש יחס נכון בין השפעה וקבלה. מה זה היחס הנכון?
זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". לא יכולה להיות התכללות אלא ששניים נמצאים בזה. זה שאני נכנס לחברה כמו קטן ואני נמצא בהם ואני עם פה פתוח, כמו ילד קטן מסתכל עליהם ורוצה לבלוע כל מה שיש בהם, זה לא מספיק. זה לא התכללות, זה קליטה. אולי אפשר להגיד שאני נכלל מהם אבל ההתכללות מתכוונת שאנחנו נכללים בצורה הדדית, שווה, "אני לדודי ודודי לי".
ואז כמה שאנחנו מעלים חסרונות לבורא אנחנו מעבירים לו את הכלים דקבלה שלנו, אז בזה הוא יכול להעביר לנו את צורות ההשפעה משלו. אנחנו משפיעים בכלים דקבלה, הוא משפיע בכלים דהשפעה, ובסופו של דבר אנחנו נעשים נכללים זה מזה כביכול. אני בונה בבורא את החלק שלי והבורא בי בורא את החלק שלו. "חלק אלוה ממעל", נקרא "נשמה". ואז אני מתקשר לבורא דרך אותו חלק שאני עליתי בו. המ"ן שלי שנשאר בו זה הקשר שלי עם הבורא. והבורא שהביא לי מ"ד, זה הקשר שלי עימו, קשר הבורא איתי. וכך על ידי הדברים האלה, כמו בטכניקה בעולם הזה, כך אנחנו בונים רשת קשר.
אחר כך אנחנו מגיעים למצבים אחרים, יותר גבוהים. כבר לא עובדים בצורה כזאת, 0 1, 1 0, אלא דרך המערכת אנחנו רואים איך המערכת הזאת הופכת להיות ממערכת דיגיטלית למערכת אנלוגית. היא לא עובדת במינוס פלוס או 0 1, אתה לי ואני לו וכן הלאה. אלא כשמתקשרים כולם יותר ויותר ויותר אז הרשת הזאת שעבדה לפי האימפולסים, התחל, הפסק, לפי כאלה דברים, הופכת להיות לרשת אינטגרלית, שסוף והתחלה והתחלה וסוף מתחילים להיות נעלמים והכול עובר מסוף להתחלה ומהתחלה לסוף וכולם כמו בים שאין הבדל בין אלה.
כך אנחנו מגיעים למצב שנקרא אין סוף. אין סוף ואין תכלית ואין כלום, אלא אנחנו מגיעים כבר למצב שכל הבריאה כולה כזאת והייתה כזאת, ורק כלפי ההשגה שלנו היא נפתחת לנו בצורה הדרגתית.
תלמיד: ובתהליך הזה שכל עשירייה כבר נכנסת ליחס עם הבורא, היחס הנכון כל הזמן משתנה לפי מצב שהם מקבלים, והוא כמו מהבהב כל הזמן בצורה אחרת?
אתה כבר מדבר על יחס אנלוגי?
תלמיד: כן.
שם כבר יש גם רמות, אבל לא בצורה של 0/1, אלא מדברים יותר דרך האורות המקיפים, עוד נגיע לזה. אין לי מילים. אבל תתפוס את זה, זה בטוח.
שאלה: כשמדברים על התכללות נדמה שאנחנו מדברים יותר על ביטול או על צמצום הרצון לקבל, צמצום האגו שלנו, אם כן מה זה אומר מצד שני להשפיע אחד על השני כדי שיהיה לנו יותר מכוח ההתכללות הזה?
להשפיע יותר כדי שיהיה לנו יותר כוח התכללות? אנחנו צריכים לעשות על זה תרגילים, פשוט הרבה מאוד תרגילים. ואל תפחדו ליפול מדרגת ההתקרבות זה לזה. כי כמו תלמידי רבי שמעון, תתארו לעצמכם באיזה קשר הם היו אם בהתרחקות שלהם הם רצו להרוג זה את זה. רק לתאר, זה כנגד זה, איזה קשר פנימי היה ביניהם, שבניתוק מהקשר הזה הם רצו להרוג זה את זה. הזוהר מספר לנו באיזו דרגת התכללות הדדית הם כבר היו, וכנגד זה הם מרגישים שאת אותה צורת ההתכללות אני צריך עכשיו לסלק, להרוג, לחתוך, להמית. זה נקרא ירידה רוחנית, אמיתית, נכונה, ושוב הם מגיעים לעבודה ולחיבור עוד יותר גדול.
אנחנו, בזמנים שאנחנו מרגישים ניתוק זה מזה, לא אכפת לנו זה על זה, כי גם החיבור שלנו היה כזה שלא היה לי כל כך אכפת אם בחיבור אני מחובר איתם. עוד לא ראיתי בחיבור, בהתכללות שלנו, חיים רוחניים גבוהים, חשובים, שרק זה חשוב לי, אם יש לי את זה, אני חי, אין לי את זה, אז אני כמו כלב מת, וזהו ולא נשאר כלום.
אתם מבינים? זה מה שחשוב לנו להבין. שלפי מידת ההתכללות והשגת ההיפך מהתכללות, בנפילה מהתכללות, אנחנו יכולים למדוד את המצבים הרוחניים שלנו. גם בחושך, גם באור, ובפער ביניהם.
שאלה: איך אפשר להתכלל בשביל להרגיש חיסרון אחד, זה נהייה מאוד קשה לאחד את עצמנו לתפילה אחת. מה אתה ממליץ לנו?
אנחנו רוצים לראות בכל חבר וחבר רצון להשגת הבורא, להשגת חיים שלמים, נצחיים, מיוחדים. יש בכל אחד נקודה, הבורא נתן לנו את הנקודה הזאת, שנקראת "נקודה שבלב". ואנחנו צריכים לקחת את הנקודות שבלב, וכמו שכתוב במאמר הערבות אנחנו רוצים לקשור את הנקודות האלה, למשוך מהנקודות האלה חוטים, ואת החוטים לקשור יחד לרשת. לרשת, אני לכולם, אתה לכולם, הוא לכולם, ואז תהיה לנו רשת.
אני כלפי תשעה חברים, הוא כלפי תשעה חברים, והוא כלפי תשעה חברים ואז נוצרת לנו רשת. ואם אנחנו יוצרים באמת רשת, שבה אני רוצה לשרת את החברים, להתחבר איתם, להיות איתם יחד כמה שאפשר, כך שהרשת הזאת תהייה החיים שלנו. ואנחנו חיים בתוך הרשת הזאת, וחוץ מהרשת לא אכפת לי כלום. חוץ מהרשת יש לי חיים בהמיים, ארציים, של העולם הזה שקיים אך ורק בהרגשה שלי עד שאני מקים את הרשת הזאת בצורה אמיתית. ואחר כך העולם הזה נעלם, אין לו שום צורך להתקיים הלאה.
אז אני מקים את הרשת הזאת בינינו, והרשת הזאת נקראת ערבות. ברשת הזאת אנחנו מגלים את הבורא, הכוח של הרשת שמחבר אותנו, מייסד אותנו, מקיים אותנו. דרך הרשת הזאת, בתוכה אנחנו מתחילים להרגיש את הכוח העליון. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אם אנחנו מתקשרים לרשת הזאת זה נקרא שאנחנו קיימים בתוך הנשמה.
ואז בהרגשת הקשר, בעוצמת הקשר, יש שם הרבה מדרגות, סך הכול 125 מדרגות, אבל בכל מדרגה יש עיבור, יניקה, מוחין, יש כל מיני מצבים. וכך אנחנו צריכים יותר ויותר להתקשר בקשר בינינו.
וכשאנחנו מתקשרים לקשר בינינו אנחנו מרגישים שלא מספיק לנו להיות מקושרים רק בינינו, כי חסרים לנו עוד כוחות נוספים כדי להיות קשורים, ואז אנחנו מגלים שיש עוד ועוד רצונות נוספים מחוצה לנו, אלו העשיריות האחרות שלנו, ואחר כך גם כל האנושות שאנחנו מקשרים אלינו.
וכך אנחנו מגיעים לעשירייה אחת, לנשמה אחת, להיות "כאיש אחד בלב אחד" וכולנו יחד לאותה המערכת, לאותה נשמה ראשונה שהבורא ברא, שנקראת "אדם". זאת העבודה שלנו. אז כל העבודה בהתכללות מושגת על ידי התעלות של כל אחד כלפי חברי הקבוצה, וכשכל הקבוצות נכללות ומתכללות יחד. אנחנו נגיע לזה.
דיברנו על זה, חשבנו שזה כבר כאילו בדרך, לאט לאט. טוב שאנחנו יודעים שזה בדרך, אבל לאט לאט, אנחנו נגיע לזה, למצב שהעיקר בשבילנו יהיה להחזיק זה את זה בעשירייה ובצורה כזאת שכל אחד אחראי על השני, ערב לשני. כך אנחנו בונים את המקום הראשון לגילוי הבורא.
שאלה: העצה שנתת עכשיו לחבר, לגבי איך אנחנו יכולים להמשיך להשפיע דרך הביטול, מביאה לאיזו דרגה ראשונה של התכללות. מה הכוח שאיתו הבורא מחייב או דוחף אותנו לצאת מהביטול הזה? ומה אמור להיות הסדר, כדי לא לשבור את המבנה הזה שיש לנו בקבוצה. כמו מעלית, שאחד משפיע על השני ואחר כך ההוא עולה יותר וכן הלאה. זה משהו מהצורה הזאת, סוג כזה, שצריך לקחת בחשבון בקבוצה?
הבורא משחק אתנו בשני הכיוונים. מצד אחד הוא מוסיף לנו כוח השפעה, כוח חיבור, ומצד שני הוא מוסיף לנו כוח פירוד. כדי שנגדל, הוא מוסיף לנו כוח פירוד, מסה יותר גדולה, ומצד שני מוסיף לנו כוח חיבור כדי שנוכל לייצב את עצמנו כאדם. וככה כל פעם אנחנו בונים ובונים את עצמנו יותר ויותר, בהדרגה.
זה כל מה שאני יכול להגיד, ואולי לא הבנתי את השאלה.
תלמיד: זה בסדר. כן, זה יותר מכל דבר. אבל אנחנו לא מצליחים להחזיק הרבה זמן בלהשפיע בצורה טבעית, ואז אנחנו נדחפים על ידי אותו הבורא שברגע מסוים עוזר לנו להתבטל, ומצד שני גם דוחף אותנו.
כן ודאי, גם האור וגם החושך, הכול מגיע ממנו והכול כדי שנלמד לעשות מעצמנו צורה אחת. מה שאנחנו צריכים מכל השלבים שאנחנו עוברים, מכל מצבים שאנחנו עוברים, זה קודם כל לשייך הכול אליו. שאין עוד מלבדו, הוא המקור לכל המצבים שלנו, ועל ידי זה אנחנו ממשיכים הלאה, לבנות את עצמנו נכון.
תלמיד: ואלו הם התרגילים שבמידה מסוימת עלינו לעשות?
כן, ודאי. עלינו לעשות רק דבר אחד, להשתדל להיות במערכת אחת. קבוצה זו בעצם אותה המערכת שאני כל הזמן צריך לחשוב עליה, כל הזמן לשמור עליה, מצד אחד. מצד שני, אני אגלה את עצמי בכל רגע שאני כבר יצאתי משם, ושוב עלי לחזור. יצאתי ושוב לחזור.
וזה בכל מצב, במה שאני עושה. אני הולך לקרוא משהו, אני כאילו קורא יחד עם כל הקבוצה. אני הולך לעשות איזו פעולת השפעה, הפצה? יחד עם הקבוצה. אפילו כשאני בבית, אני יחד עם הקבוצה. אני בעבודה יחד עם הקבוצה. כל הזמן להחזיק את עצמי, להרגיש את עצמי, שאני נמצא יחד איתם ולא נפרד מהם.
וזה לא חשוב כמה אני מבין אותם או אוהב אותם או קרוב אליהם. הבורא נתן? אני עושה. ולפי המאמצים שלי, הוא כבר יסדר לנו קשר כמו בפרצוף, בין הספירות.
שאלה: המצב שאתה הזכרת של אלול, "אני לדודי ודודי לי", האם מגיעים למצב הזה בעשירייה, או כלפי הבורא?
"אני לדודי ודודי לי" זו הכוונה של האדם כלפי הבורא. שמה שהבורא עושה לי, מעמיד לי את כל היחסים ביני לעשירייה, אני צריך דרך העשירייה להביא בחזרה את עצמי לקשר עם הבורא. אבל זה דרך העשירייה, כי אחרת אין לי קשר עמו. כשאני אומר שאני מתקשר לבורא, אני צריך לתאר לעצמי שאני מתקשר לבורא, דרך המודם, דרך המכשיר, שהמכשיר הזה זו העשירייה, זה פרצוף או נשמה, שזה חלק אלוה ממעל שאני בונה. במידה שמהרצון לקבל שאני בונה עם החברים שלי, אני יכול לשדר ממנו צורת השפעה לבורא, אז זה נקרא "חלק אלוה ממעל".
שאלה: איך אנחנו מתמודדים עם כוחות הפירוד שלנו בעשירייה? כי אם אני מבין נכון כל הכוחות האלה יובילו אותי לבקש את בניית סדר הפנייה אל הבורא. ממה מתחיל חלק הפירוד הזה בעשירייה שמתוכו תבוא פנייה? מתחילים את זה מאיכות הפגישות שלנו, מהפירוד שלנו, ממה מתחילים את הפנייה לבורא?
מזה שכל אחד משתדל להזכיר לכולם בעשירייה שכל הפירוד שיש בינינו ניתן לנו מלמעלה, מ"אין עוד מלבדו", כדי שאנחנו נבנה חיבור על פני הפירוד. מזה מתחיל התיקון, "איש את רעהו, יעזורו"1. ובמידה כזאת שאנחנו מבינים את זה, אנחנו בינינו מתחברים ועושים תפילה לבורא, תפילה מהמניין, ואז זוכים גם לתוך הקשר שעשינו בינינו, שממנו התפללנו, לקבל תשובה מהבורא, שהתשובה שלו מגיעה בכוח שמקשר אותנו. בנקודת התפילה שאנחנו העלנו מ"ן, באותה נקודה אנחנו מקבלים מ"ד.
והמ"ד הזה הוא מקשר בינינו עוד יותר ואנחנו מגלים כך את עצמנו קשורים יותר ברשת קשר כזו שנקראת "בורא", "בוא וראה", ומזה אנחנו לומדים, מה זה כוח השפעה? איך הוא קושר בינינו? איך הוא נכנס בנו? איך הוא ממלא כל החללים שבינינו? זה נקרא "ממעשיך הכרנוך"2.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתכלל עם חבר שאומר שהוא לא מתחבר כי הוא מתבטל כלפי העשירייה בעצם זה שהוא לא מתחבר?
אז איך הוא מתחבר? איך הוא מתבטל? ביטול זה גם מידת החיבור. ביטול זה נקרא על האגו שלי שאני מבטל אותו כדי להיות מחובר עם כולם. אני לא יכול להגיד לעשירייה, אל תתחשבו איתי, אל תספרו אותי בפנים, אני לא נמצא ביניכם, אני מתבטל. ואיפה אז אני מתבטל כשאני לא נמצא ביניהם? אנחנו מדברים רק כלפי נקודת החיבור, שאנחנו כולנו בונים מעצמנו, מנקודות של כל אחד שלד של הפרצוף.
וכל אחד יצטרך לבטל את עצמו כדי להתכלל בכולם, אבל מי שרק מתבטל, מבטל את עצמו, הוא צריך להיות בתוך הקבוצה, הוא צריך להתכלל בכולם, הוא צריך לתמוך בכולם, וכך חובתו של כל אחד ואחד. זה לא תפקיד של אדם אחד להתבטל ותפקיד של השני להיות במשהו אחר. כל אחד מאיתנו צריך להתבטל, לבטל את האגו שלו כדי להתכלל עם האחרים. זה תנאי של התכללות.
אם אני לא מבטל את עצמי, אני לא יכול להתכלל עם התכונות של החברים, ואז אנחנו לא יכולים לבנות רשת קשר בינינו. אתם צריכים הרבה לחשוב על זה ואז יהיה לכם ברור. רק מתוך "הכול במחשבה יתבררו"3.
שאלה: אמרת שעלינו לראות את החברים כאילו הם כבר מתוקנים, אבל גם אמרת שהתפילה לא אמורה להיות על עצמי. איזו תפילה אפשר להעלות עבור החברים אם אני אמור לראות אותם כמתוקנים?
על הקשר בינינו. תפילה צריכה להיות בעיקר על הקשר בינינו. זהו. זה תמיד חסר. ואפילו שאני רואה שהחברים שלי שהם ממש נמצאים מתוקנים ולא חסר להם כלום, הקשר בינינו ודאי חסר. הקשר בינינו חסר. שנתאר את הקשר הזה כמה שיותר בצורת ההשפעה המוחלטת, שזה הבורא. זה נקרא "אתם עשיתם אותי".
שאלה: איך לארגן את ההשתתפות בעשירייה באופן כזה שיעזור לנו להגיע להתכללות הנכונה?
השתתפות נכונה בינינו אנחנו צריכים לעשות בהכנה לשיעור ובזמן השיעור ואחרי השיעור בעוד פגישות במשך היום, בתמיכה הדדית בעיקר בין אלו שנמצאים איתנו בכל צורות הקשר האלה כמו שיעור יום יום ופגישות במשך היום בקבוצה. פשוט כל הזמן להיות בזה. אין יותר מהתכללות. אם בנינו התכללות, לפי מידת ההתכללות מתגלה הבורא. כך אנחנו מגיעים לתיקון של מערכת אדם הראשון. תשתדלו.
שאלה: האם עלינו לסדר את ההשתתפות באופן שווה, שכל החברים ישתתפו באופן שווה?
אתם לא יכולים למדוד איזו מידת ההשתתפות יש בכל אחד ואחד. זה תלוי בתכונות האדם, במצב הפרטי שהוא נמצא וכן הלאה. אתם צריכים פשוט להרגיש שכל אחד עושה את המקסימום שהוא מסוגל במצבו הנוכחי.
שאלה: איך אנחנו משלבים איכות וכמות בהתכללות הזאת שאליה צריך להגיע בעשירייה?
כמה שיותר. אין לי יותר מה להגיד. כמה שיותר. גם כמות וגם איכות, אבל קודם איכות, היא יותר חשובה מהכמות. צריכה להיות עשירייה ואתם צריכים לדאוג שהעשירייה תהיה כמה שיותר עשירייה ולא פחות, אבל העיקר זה איכות הקשר.
שאלה: מה אנחנו צריכים לברר כתוצאה מהמאמץ שלנו בהתכללות? כי לא ברור לנו מה אנחנו צריכים להשיג בסוף, אנחנו לא יודעים, לא מבינים.
אנחנו צריכים לברר בינינו מה מידת הקשר בינינו, מה אופי הקשר בינינו, מה אופן הקשר בינינו, כי בזה אנחנו קובעים כמה אנחנו קרובים לגילוי הבורא בקשר בינינו כדי לגרום לו נחת רוח.
שאלה: בתחילת השיעור שמעתי אותך אומר שלפעמים אנחנו צריכים לראות את העשירייה שלנו כמלאכים של הבורא אפשר לומר, ורציתי לשאול איך במצב כזה פועלת, מתרחשת ההתכללות? מהו המצב הזה ואיפה יש לו מקום?
קודם נגיע לזה ואחר כך נדבר. כי כמה שתרצה להגיע לזה כל פעם הבורא ייתן לך הרגשה שאתה עוד לא הגעת, וזה כדי שאתה תגיע באמת לחיבור השלם הנכון הראשון.
תלמיד: מה עדיף, לראות את החברים גדולים או לראות אותם כמלאכים של הבורא?
אני לא יודע מה זה מלאכים. תפסיק עם השטויות האלה. אני צריך לראות אותם גדולים. מלאכים אני לא יודע, אתה רואה שכבר אתם מתבלבלים. עדיף גדולים.
שאלה: אם ההתכללות שלנו עוזרת לכל האנושות, איך גילוי גדול יותר של האגו בינינו יכול להועיל עוד יותר לחברה האנושית?
כי על פני האגו שלנו שגדל אנחנו כל פעם רוצים להרכיב חיבור בינינו, ועל ידי זה אנחנו נעשים יותר קרובים לכוח העליון שיכול לפעול דרכנו, ודרכנו לכל האנושות. לא יכולה להיות לאנושות דרגה יותר גבוהה מהדרגה שלנו, האור העליון צריך לעבור דרכנו לכל האנושות.
לכן כל האנושות בסופו של דבר תבוא אלינו בטענה, למה אנחנו כאלה רעים שאנחנו גורמים רע לכל האנושות, לכל העולם? ולכן אנחנו צריכים לקבל על עצמנו את מידת האחריות, שבי תלוי העולם, שאני חייב הכול לתקן כדי לגרום טוב לכל האנושות ולגרום בזה טוב לבורא. אני באמצע כמערכת המעבר בין הבורא לכל האנושות. נקווה שאנחנו נעשה באמת טוב גם לבורא וגם לכל האנושות על ידי הקשר שאנחנו נעמיד מאתנו.
שאלה: לגבי דיוק התפילה בהתכללות, כשאני מתכלל עם החברים ובאמת מתאמץ אז מתגלים כל השוני, הפגמים, מתגלים כל הדברים הכי גרועים, ככל שאני עושה יותר מאמץ להתכלל בהם.
השאלה היא מה צריך, מה התפילה עם גילוי השבירה הזאת? כי אם אני מבקש לראות אותם כגדולים אני מבקש על עצמי, אני מבקש על תיקון הראייה שלי. מה אני צריך לבקש? זה לא ירחיק אותי מהם? אני צריך לבקש לזהות את הבורא משחק בי? מה הדיוק של התפילה בגילוי השבירה?
אני לא יכול להגיד, אתה תחפש. אני לא רוצה לתת תשובות על כל הדברים שאתם צריכים להיות בהם, לחפש, להיות בחיפוש. יש בזה בירורים, שאני לא יכול על ידי התשובה שלי סתם כך לסגור את העניין.
תלמיד: וכשאתה אומר לי "לחפש", אתה אומר שאני צריך להמשיך לחפש את זה בתוך עצמי או לברר את זה עם העשירייה שלי?
גם וגם. תנסה לחפש עם העשירייה שלך.
שאלה: אנחנו תמיד אומרים שהאדם לא יכול להתפלל עבור עצמו. אבל כשמתעורר רצון שבור באדם, איזו תפילה הוא צריך להעלות? האם הוא צריך רק לבקש חיבור בעשירייה, או לבקש מהבורא שיתקן אותו?
הוא צריך לבקש מהבורא תיקון כדי להיות מתוקן בתוך העשירייה וכדי לגרום לעשירייה התעלות רוחנית. אבל הדאגה שלו צריכה להיות קודם כל בעשירייה. שעל ידי ירידה הוא עושה שם חור בדופן הסירה.
שאלה: שאלה של העשירייה לגבי התרגיל של התפילה היומית. האם אנחנו צריכים להתחיל כל יום בתפילה חדשה לחלוטין מאפס? כי יש איזו התרשמות שלא צריך להזניח את צורת התפילה, אלא לכל תפילה חדשה צריכים להוסיף אלמנטים.
הייתי אומר שאדם צריך הרבה פעמים ביום להתחיל בתפילה חדשה. הבורא מסדר לנו את המצבים הללו. כל רגע שאני נעתק מהרוחניות, מהעשירייה, מהבורא, מכל הדברים האלה, אז אני שוב חוזר לזה, אני צריך לארגן את התפילה. וזה קורה לנו הרבה פעמים.
ולכן כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". אבל באותה התפילה, באותה הפנייה לבורא דרך העשירייה יש כל הזמן כל מיני שינויים. לכן זו לא תפילה אחת, אלה הרבה מאוד תפילות, פניות.
ושוב, "תפילה" זה נקרא מהמילה להתפלל, זאת אומרת, לדון את עצמו. כשאני מברר את עצמי איפה אני נמצא בערבות, בחיבור, בהתכללות בין כולם, בחיבור בין הקבוצה לבורא, כל הדברים האלה שאני צריך לראות, לבדוק אותם, איך אני עושה את זה. אחרי שאני בודק את הדברים האלה אז ודאי שש לי תפילה, כי אני בטוח אראה בזה הרבה ליקויים.
שאלה: שאלה לגבי התכללות. בסופו של דבר השכינה, העשירייה שלי, התורה והבורא צריכים להתאחד ללא כל הבחן, והעשירייה שלי צריכה להפוך בשבילי לגילוי הבורא ללא שום פגמים מהעולם הזה. זה נכון?
נכון.
תלמיד: אז אפשר לומר שעשרת הפיות של החברים שלי הופכים לשפתי הבורא?
לא. אני לא רוצה כך לדבר. זה יותר מדי מכני וזה לא טוב.
שאלה: איזה טעם יש לביטול המוביל להתכללות?
איזה טעם? אני לא יודע מה זה טעם. טעם מתוק? מה אתה שואל?
תלמיד: אם אני הולך נכון, אז איזו הרגשה זאת? איך אני יכול לדעת שאני הולך נכון מהבחינה הזאת שביטול מוביל להתכללות ואני לא חי באשליה?
את זה אתה צריך לנסות ולראות. זה עניין של הרגשה.
שאלה: איך לדעת להרגיש בתוכנו קשר אמיתי בינינו?
קשר אמיתי בינינו הוא בזה שאנחנו יכולים להיות בלב אחד. זה הקשר האמיתי בינינו. שאמנם יש לכל אחד ואחד הסתכלות אחרת איכשהו, אבל המטרה היא אחת. המטרה היא אחת וכמה שיותר שנדייק במטרה הזאת בקשר בינינו.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות כל הזמן ביחד. ונכון, יש לנו שלושה זומים ביום, ואנחנו מרגישים את הזומים האלה ביחד, אבל בשביל לשמור את הביחד הזה בין הזומים כל היום, התפילה המשותפת שאני מבקש בשביל החברים, אני מבקש לראות אותם כל הזמן בלב שלי, במחשבה שלי, לראות אותם כגדולים, להתכלל איתם בלב כל היום. האם זה באמת להיות ביחד? זה "כאיש אחד בלב אחד"?
כן. זה שאתה מתפלל עבור כולם זה נקרא שאתה איתם יחד, וכך צריך להיות כל אחד בעשירייה.
שאלה: שמעתי מדבריך שאנחנו מחזיקים יחד מעין רשת איתה אנחנו מנסים לתפוס דג. אנחנו עכשיו עשירייה שיחד מקשיבה לשיעור, האם אתה יכול לתת סימנים לחיבור בינינו, שנדע להתכוונן?
סימנים לחיבור הם שאני מרגיש שהחברים עומדים בליבי, כמו שכותב רב"ש, ואני ממש מרגיש אותם, שמההרכבה הזאת הלב שלי פועל, ושום דבר חוץ מזה. רק מזה שהחברים מחוברים ביניהם אז יש לי לב והוא עובד, והוא פועל.
תלמיד: כלומר, אם אני לא מרגיש את זה עכשיו זה משום שאין לי כלים לזה, כי הוא צריך לבנות את זה?
כן.
שאלה: האם אפשר להגיד שלהיות כל הזמן ובכל מקום ביחד עם החברים זה להתרכז בנטיות שלהם לבורא, למטרת הבריאה?
כן.
שאלה: אנחנו התאספנו, ורצינו לבנות תפילה ובררנו מה מפריע לנו. יצאו לנו נגיד 12 דעות שונות שכל אחת בפני עצמה היא נכונה. איך מזה אפשר להרכיב תפילה, כי יוצא שזו תפילה מאוד מאוד גדולה? מה עושים?
זאת לא תפילה. תפילה יכולה להיות רק בתנאי שהיא יוצאת מרצון אחד, מלב אחד. אם זה הרבה לבבות זו לא תפילה אחת. זו לא תפילה.
שאלה: אז מה עושים?
אתם צריכים לברר, לא לרוץ, אתם צריכים לברר איך להגיע לבקשה אחת. גם על זה תתפללו. זה נקרא "תפילה לפני התפילה". אבל אם יש הרבה רצונות אז אין תפילה. יכולה להיות רק תפילה על זה שהבורא יאחד את הרצונות האלה, יסביר לכם מה באמת אתם צריכים לרצות.
תלמיד: זאת אומרת, בינתיים אנחנו יכולים להישאר בתפילה שהבורא יעזור לנו לבנות תפילה אחת משותפת?
כן, נכון.
שאלה: איך לבדוק אם אנחנו נמצאים בתפילה אחת מאוחדת בין כל החברים?
איך לבדוק? לפחות שאתם מרגישים כך. תדברו ביניכם, תנסו לחבר את הבקשה לבורא, כל יום משפט אחד או כמה פעמים ביום אבל כל פעם משפט אחד. ואז לאט לאט אתם תבינו יותר מה העיקר ומה טפל, ומה אתם חושבים ומחשיבים, ולאט לאט תעלו משפט אחד לבורא.
שאלה: אנחנו עוברים הרבה מצבים. לפעמים יש מצב שהוא חיובי, מורגש טוב, אבל לא בטוח שהוא מועיל. לפעמים יש מצב שהוא מורגש לא נעים, אבל אולי הוא כן מועיל לקבוצה. איך לקבל נכון את המצבים שמרגישים טוב ורע מבחינה רגשית, ואיך לברר אותם נכון בקבוצה?
מה שאנחנו לומדים כאן, זה מה שאתם צריכים לשמוע ולהשתדל כמה שאפשר לממש. ואז במשך הזמן אתם תשיגו, כמו שכל הקבוצות, ותבינו מה לדבר, על מה להתפלל, תעשו הכול. אין לי מה לענות על שאלה כזאת, פשוט חסר לכם להיות בהרבה שיעורים ולממש אותם.
שאלה: כשאנחנו מבררים תפילה בעשירייה, מה תפקיד השכל בבירור הזה אם התפילה היא כולה רגש וכולה לב?
אבל כדי לחבר את הרגשות אנחנו צריכים שכל, בין רגש לרגש יש שכל. הרגש עצמו בלי שכל זה לא טוב, הוא צריך להיות מושתת על השכל.
שאלה: האם "אני לדודי ודודי לי" זו אותה עבודה כמו "ויזעקו בני ישראל מהעבודה"?
זו בדיוק העבודה כשאנחנו במצרים, זאת אומרת משליטת הרצון לקבל רוצים להרכיב בינינו רשת קשר בין כולם, קשר הדדי, קשר השפעה. ולא יכולים מפני שאנחנו עדיין נמצאים בשליטת פרעה, ואז מאין ברירה אנחנו מבינים שחייבים לברוח מפרעה, להתעלות ממנו, ואז אנחנו נוכל להיות בקשר.
זאת אומרת, למה אנחנו יוצאים ממצרים? כדי להיות בקשר בינינו, בקשר ערבות, בקשר התכללות. וזו בעצם המטרה שלנו, זאת העבודה שלנו. לכן כשאנחנו מגיעים למצב שאנחנו חייבים להתקשר, חייבים להתכלל, ולא מסוגלים כשאנחנו נמצאים באגו, אז אנחנו מגלים שהאגו שלנו הוא ממש כוח הרע ואנחנו לא מסוגלים להישאר בו. ואז אנחנו צועקים "שלח את עמי ויעבדני"4.
זאת אומרת, אנחנו חייבים לצאת מתוך האגו, אחרת אנחנו לא יכולים לעבוד על מנת להשפיע. אתם תבינו את כל הדברים האלה, מה שכתוב, בצורה עמוקה ונכונה.
שאלה: האם עשירייה יכולה להחליט שחלק מהתפילה, שחבר תרם לתפילה של העשירייה, הוא לא רלוונטי והם לא מכניסים את זה לתפילה?
אני לא יודע מה זה, שכל העשירייה מחליטה על משהו וחבר אחד לא?
תלמיד: העשירייה מחברת תפילה, כל חבר נותן את החלק שלו, אבל העשירייה החליטה שחלק שחבר אחד נתן הם לא מכניסים לתפילה הכללית.
אז מה? אז הוא מסכים לזה, כי העשירייה החליטה. מה הבעיה?
שאלה: מה השמחה שיש בפעולת ההתכללות?
בהתכללות יש לנו ממש שמחה כי אנחנו בונים בזה כלי לגילוי הבורא, כדי לגרום לו נחת רוח.
שאלה: מה המכשול הגדול ביותר להתכללות?
גאווה.
שאלה: למה כדי להתכלל בחברים, אני צריך לראות אותם כגדולים?
אחרת איך אני אתכלל בהם? רק קטן יכול להתכלל בגדולים.
שאלה: איך נדע מה לבקש אם אנחנו עוצמים עיניים? "עיניים להם ולא יראו".
מה לבקש? רק חיבור ביניכם.
שאלה: אם עשירייה אחת תעלה למדרגה הרוחנית הראשונה, אז לפי העיקרון של ההתכללות כולנו נרגיש שהחברים נמצאים בליבנו?
מאיפה אתם תרגישו? אפילו שעשירייה אחת בינינו כבר נמצאת בגילוי הבורא, איך האחרים ירגישו את זה אם הם לא נמצאים בתכונה כזאת של איחוד, של חיבור, כמו אותה עשירייה שכבר הגיעה לחיבור בה? רק מתוך החיבור ביניכם אתם הופכים להיות לאותו "סנסור", לאותו הגלאי בוא נגיד. אם אתם לא בחיבור אז אתם לא נמצאים.
קריין: קטע מספר 6 אומר בעל הסולם.
"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.
ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."
(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
נקרא שוב.
"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין." לנשמות פרטיות. "וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.
ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד."
שאלה: מה זה אומר שהארה של נשמה אחת אנחנו יכולים לגלות בעשירייה?
זה האור הפנימי שאנחנו מגלים, שמתגלה בנו, ברשת הקשר בינינו, שזה נקרא "חלק אלוה ממעל", משהו מהבורא. שהבורא הוא כאור העליון המופשט, ואנחנו לפי החיבור בינינו, יכולים להתאים את עצמנו בתכונות השפעה לחלק מהאור העליון, כביכול חלק ממנו אנחנו יכולים לקבל. אז יש כאן בעיה מה זה חלק מהאור, איך יכול להיות דבר כזה, ואיך נשמה זה חלק אלוה ממעל. על זה הוא רוצה לדבר.
זה הכול, אבל מה שאנחנו צריכים להבין, שיש סך הכול אור אחד, ונשמה אחת שהבורא ברא, ורק אנחנו מרגישים את החלקים השונים, זה רק כלפינו, לפי מידת ההתקרבות שלנו לאותו מושג של כלי אחד ואור אחד.
תלמיד: מה זה האור הפנימי שאנחנו מגלים בעשירייה?
עד כמה שהרצון להשפיע שלנו יכול להיות דומה לרצון להשפיע של הבורא, לפי זה אנחנו מרגישים שאנחנו דומים לבורא, ההרגשה הזאת היא מורגשת בנו כאור פנימי, מילוי בתוך העשירייה שלנו.
תלמיד: מה זה אומר להרגיש הידמות לבורא?
שאני מתייחס בתכונת ההשפעה כלפי כל החברים, כמו שהבורא מתייחס אלינו. אז באותה המידה שאני מתייחס במשהו לחברים כמו שהבורא מתייחס אלינו, כך אנחנו מגלים אותו. הכול פשוט, הכול מתקיים כאן ועכשיו בתוך העשירייה בקשר בינינו לאור העליון הזה שזה הבורא.
תלמיד: אני מבין מה זה אומר להשפיע לחברים, אני יכול לתאר את זה לעצמי בעשירייה, מה זה אומר להשפיע לחברים בעשירייה כמו הבורא?
שאתה רוצה להשפיע להם למעלה מהאגו שלך, אתה בזה רוצה להידמות לבורא. לבורא אתה לא יכול לתת שום דבר, שום דבר להחזיר. אלא זה שאתה מתקשר עם החברים ואתה נכלל בהם ורוצה להיות קשר ביניהם, אתה מביא אותם למצב של השפעה. ולפי מידת ההשפעה הבורא יכול להתגלות בהם כאור הנפש, רוח, נשמה וכן הלאה. זה מה שאתה צריך לעשות.
תלמיד: איך אני מביא אותם להשפעה, אני דואג להם, משתדל להשפיע להם?
זה שאתם הולכים יחד כדי לרכוש כוח השפעה. במה אתה דואג להם? אתה דואג שיהיה בעשירייה כוח השפעה, זה הכול. זה שאתה דואג לעשירייה לבד זה לא אומר כלום, אלא אם כתוצאה מהמאמצים שלך העשירייה נמצאת בהשפעה, אז הבורא משפיע לעשירייה לפי כמה שהיא נמצאת בהשפעה, ואז גם אתה שכלול בתוך העשירייה נהנה מזה.
שאלה: למה הגדרה כל כך פשוטה כמו איחוד כל כך מורכבת להבנה?
זה קשה מאוד מפני שזה נגד האגו שלנו. איחוד זו תכונת הבורא וזה הפוך מהאגו שהוא ברא. אין לאגו איזו מציאות בפני עצמו, אלא הוא נברא ומופיע מתוך ההפכיות שלו מהבורא. אז ההפכיות מאחד יחיד ומיוחד שמופיע לפנינו זה האגו שלנו.
שאלה: אומר בעל הסולם "וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת", ואחרי זה הוא מדבר על "נשמת אדה"ר". איך מתחלקת נשמה, ומה זה "נשמת אדם הראשון"?
נשמת אדם הראשון זה רצון לקבל שיש לו כוונה בעל מנת להשפיע שמגיע ככה מלמעלה, מדרגת הבינה לדרגת המלכות. ומלכות נמצאת בזה וזה נקרא "נשמת אדם הראשון". זאת אומרת, שמצד אחד זה רצון לקבל, מצד שני יש לו חיבור, בתוכו הוא עדיין לא מרגיש שהוא בכלל כולל חלקים שונים זרים, וכולו נמצא בהשפעה עליונה באור העליון כמו עובר. למרות שהוא נגיד קיים, אבל לא קיים בפני עצמו אלא בגלל שהוא נמצא בתוך אימו. אז קיים בכל דבר רק על ידי כוח האמא שמקיימת אותו. זה נקרא נגיד נשמת אדם הראשון.
תלמיד: בעל הסולם אומר "וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת". מה יש פה להבין?
יש כאן להבין שנבראה נשמה אחת ואנחנו שייכים לנשמה אחת. וזה שאנחנו מרגישים שיש מיליארדי אנשים ודומם צומח וחי, זה הכול בגלל שנראה לנו כך באגו השבור שלנו, זה הכול.
שאלה: כשאנחנו אומרים שבהתכללות בינינו אנחנו מגלים קשר בינינו, זה אומר שאנחנו מגלים בהתחלה רצון מקולקל בינינו ואז אנחנו מתקנים אותו והוא נהיה נשמה, כך זה עובד?
כן, ודאי. רצון מקולקל זה רצון מקולקל עד הקליפה, וכשמתקנים את הרצון הזה ומחברים את הרצונות האלה יחד, אז הם הופכים להיות לכוח. אמנם הם רצון לקבל [אבל] הם הופכים להיות לכוח המשפיע, שזה נקרא נשמה. "נשמה" נקרא לפי השגת דרגת הבינה, אחר כך יש עוד דרגות. אבל לזה חייבים להגיע.
תלמיד: זאת אומרת, השלב הראשון הוא גילוי של איזה רצון משותף אבל מקולקל בינינו?
נגיד שבעשירייה כך אנחנו מגלים, כן. שאנחנו כולנו מקולקלים אבל יש בכל אחד ניצוץ, נקודה שבלב, שאנחנו רוצים לחבר את הניצוצין האלו יחד, ולמשוך דרך הניצוצין האלו עד כמה שאנחנו מחברים אותם מעל הרצון האגואיסטי שמפריד, אז אנחנו רוצים למשוך המאור המחזיר למוטב שדרך הניצוצין האלה הוא ישפיע על הרצון לקבל. וכמה מהרצון לקבל שאנחנו יכולים לשייך לניצוצין שלנו, אז זה יהיה כוח הקדושה, פרצוף רוחני, נשמה. וכמה שאנחנו לא נוכל אז זה ילך בינתיים לרצון שלא יכולים לתקן, שיהיה כבסיס לכוח הנשמה אבל לא מתוקן.
תלמיד: ניצוצין זה משהו שמתגלה רק בינינו, אין דבר כזה רצון שהוא ניצוצין בי, או שהמילה ניצוצין דווקא כן מדברת על הרצון הפרטי של כל אחד?
בינתיים אנחנו לא יכולים לאתר בדיוק כך או כך, אבל זה ניצוץ מלמעלה שיש בכל אחד ואחד, בכל אחד. רק שיש אנשים שבהם זה יותר ויש כאלה שפחות. כמו שאתה מדליק מדורה, אז יש לך ניצוצין ואתה רוצה על ידי האוויר או על ידי משהו להדליק את כל המדורה.
אז יש לך כאלה ניצוצין, יש כאלה שמגיעים להתחבר בניצוצין האלה לקבוצה, ואז הם על ידי כל מיני מאמצים שמקבלים מהבינה דרך זעיר אנפין, זעיר אנפין זה נקרא כבר רוח, אז הרוח הזה מדליק את הניצוצין האלה יחד, ואז הופכת להיות מדורה. אבל ישנם כאלה שאפילו שיש להם ניצוצין הם חיים ככה בצד, הם לא רוצים להתחבר יחד כדי להדליק מזה את אש המדורה.
תלמיד: נשמה פרטית זאת נשמה של עשיריה, זאת לא נשמה פרטית של בן אדם?
זה תלוי איפה מדברים, לפעמים מתכוונים לנשמה פרטית, רק לניצוצין, ניצוץ שבאדם, ולפעמים זה כבר לכך שמרכיבים ניצוצין יחד וזאת כבר קבוצה. יש כך ויש כך אני לא יודע. צריכים לראות לעניין על מה מדובר.
קריין: קטע 7, אומר בעל הסולם.
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."
(בעל הסולם. אגרת ד')
שאלה: אנחנו עובדים על תפילת רבים בעשירייה, מנסים להתחבר, אבל אנחנו גם רוצים לדעת איך עשיריות אחרות עובדות, האם אפשר להתעניין איך עובדות עשיריות אחרות כדי ליצור את התפילה?
אנחנו צריכים להתעניין בעשיריות אחרות כדי שתהיה לנו מזה דוגמה טובה, כדי שאנחנו נתחזק, אנחנו נשפיע להן והן ישפיעו לנו, אבל עיקר העבודה בכל זאת צריכה להיות מרוכזת בתוך העשירייה. ואם אני מתפזר זה רק כדי לחזק את העשירייה, זה השלב של בניית עשירייה. וכל פעם אני רוצה לצרף לעשירייה, אם אני בניתי כבר עשירייה ומתחילים להשיג את הבורא אז אנחנו בהתאם לזה יכולים לצאת מחוצה לעשירייה ולהרחיב את גבולות העשירייה, שאנחנו נחבר עוד ועוד ועוד עשיריות אחרות.
אבל עשיריות אחרות לא אנשים פרטיים. עשירייה אחת ולידה יכולה להיות עוד עשירייה, עוד עשירייה ועוד עשירייה, וכך בין הרבה כאלו עשיריות שאנחנו כבר מרגישים ומבינים איך כל העשיריות האלה מתקיימות, אנחנו יכולים להרכיב בינינו גם כן כאילו עשירייה אחת, עשירייה עליונה, וכך אנחנו נתקדם. אבל על זה אנחנו נדבר אחר כך, זה לא פשוט, עשירייה בכל זאת נשארת לתמיד כנשמה שממנה לא נפרדים.
שאלה: כתוב שברוחניות אין חילוקים ואין הבדלים כמו בגשמיות, איך זה קורה?
שזה הכול רק כלפינו. אבל ברוחניות, כמה שאנחנו עולים לרוחניות, אנחנו מתחילים יותר ויותר לגלות שהכול שייך לאור אחד, למנגנון אחד. רק אנחנו מתוך המנגנון הזה מגלים רק חלק, רק את דברים קטנים לפי האגו שלנו, לפי כמה שאנחנו יכולים להתעלות למעלה מהאגו שלנו, את זה נגלה. בינתיים אתה רואה שלהעביר בצורת חוכמה זה לא טוב, אנחנו צריכים להשיג את זה איך שזה במציאות.
שאלה: יש הרגשה, במיוחד מהקטע הראשון שקראנו, שמה שחסר לנו זה המאור המחזיר למוטב, כוח התורה. מה זה "המאור המחזיר למוטב"? מה חסר לנו?
חסר לנו המאור המחזיר למוטב, שאותו מאור המחזיר למוטב אנחנו יכולים למשוך במידת ההתקרבות, במידת ההשתוקקות, במידת המאמץ שאנחנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד. אז לפי המאמצים שלנו מגיע המאור המחזיר למוטב. המאור מחזיר אותנו לחיבור בינינו ללב אחד.
שאלה: אם אני רואה שיש לי חבר שהוא בירידה ואני רוצה לעזור לו, אבל אם הוא לא רוצה לקבל את העזרה, זה אומר שאני לא רציתי?
אני לא נכנס לחשבונות כאלו, שאני לא רוצה, שהוא לא רוצה, שככה הם רוצים, לא רוצים, אני צריך להתפלל, כמו שכותב רב"ש, בעד כל חבר וחבר שיסתדר ויחד איתי יהיה ממש בלב אחד. זה הכול.
קריין: קטע הבא, קטע ,8 אומר בעל הסולם.
""במדה שאדם מודד מודדין לו", פירוש, כפי גודל נקב הכלי, דהיינו, בית קיבול ותוך שלו, אותו חסרון יתמלא תמיד, לא פחות ולא יותר. לכן אותו עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו.
מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות."
(בעל הסולם. "כל המצטער עם הציבור")
זאת אומרת אם אני רוצה באמת לזכות לגילוי הבורא, שזה נקרא "גילוי השכינה", "שכינה" זה מהמילה "שוכן" בתוך הרצון לקבל המוכן לקבלת האור העליון, לקבלת הבורא, לקבלת השכינה לפי השתוות הצורה, שיהיה הרצון מצדנו כמו הרצון מצד הבורא, אז לפי זה, במידה הזאת הבורא יכול להתגלות בינינו. ואם אני מכין את עצמי בצורה כזאת, הבורא מתגלה, ואם אני לא הכנתי את עצמי בצורה כזאת, הבורא לא מתגלה. יש בזה "חוק נתן ולא יעבור", חוק של הטבע. אנחנו לומדים איתכם חוקים. כמו שבעל הסולם אומר, שלפי החוקים המוחלטים המשתלשלים מלמעלה למטה קודם ונמשך וכן הלאה, זו חכמת הקבלה, זו הפיזיקה של הבריאה כולה.
ולכן במידה שאנחנו מתייחסים למה שמחוצה לנו ולבורא, במידה הזאת אנחנו מרגישים את היחס של הבריאה והיחס של הבורא אלינו, ובמידה הזאת אנחנו מגלים אותו.
שאלה: מה זה אומר להצטער עם הציבור בצורה נכונה, מועילה?
בצורה נכונה, שאם קיבלתי רשות להתקרב לבורא, אז אני צריך לשאול את עצמי, אני חייב להביא דרכי במידה הזאת לפחות את נוכחות הבורא, את הבורא עצמו לכולם, לכל האנושות. כמו שמגיע בדור האחרון. ואז אני צריך להצטער עם כל האנושות, עם מה שקורה לה, ולהרגיש שאני כאן ממש חייב להיות כמעבר מהבורא לכל האנושות. ובהתאם לזה להיות בהפצה, להיות באיזו צורת קשר וגשר בין הבורא לאנושות. ואז אני אגלה, שדווקא בכמה שאני מקושר עם הבורא ועם האנושות ועושה ממני מעבר, אני זוכה לכל מה שהייתי רוצה לזכות, לגילוי הבורא, כי בצורה כזאת הוא מתגלה.
אם אנחנו לא עושים מעבר לאחרים, אנחנו כמו צינור סתום שיכול קצת להרגיש את הארת הבורא, הארת האור העליון שמתגלה בו, ונמצאת כביכול בהמתנה מתי אנחנו נפתח דרכנו מבוא לכל יתר נשמות.
שאלה: מה ההבדל בין הקשר הרוחני לקשר האגואיסטי בעשירייה?
הקשר האגואיסטי בעשירייה, זה כמו שיש לך כל מיני חבורות של עבריינים שרוצים להזיק לאחרים ולהרוויח מזה, או שלא חושבים על אחרים. מה שאין כן, קשר טוב בעשירייה, זה קשר שנשפך החוצה בצורת השפעה, שעד כמה שהם משפיעים זה לזה, הם גם רוצים להשפיע לכל העולם. כי הם בעצמם כבר מלכתחילה נכללים מכל העולם, כי בסך הכול מה שקורה בהם זה מה שקורה מזמן השבירה, מזמן החיבור לפני השבירה, ולכן הם מרגישים קשר לכל האנושות. כמה שבני אדם משתוקקים לבורא, הם גם מרגישים אחראים על כל באי העולם. האחריות הזאת גדלה בהם והם צריכים ממש לגדל אותה ולממש אותה.
שאלה: כשהעשירייה רואה את צרת הכלל, איך היא צריכה להשתתף בנחמת הציבור, מה צריכה להיות התגובה?
אדם צריך להתכלל עם זה. אבל זה עוד לא בשבילנו כי אנחנו עכשיו שמים דגש רק על החיבור בעשירייה. אבל בעצם אחר כך אנחנו נצטרך להרגיש את היחס שלנו לכל העולם.
כדי להגיע לבורא בצורה השלמה, אתה צריך לגלות אהבה לכל העולם, ובמידה הזאת אתה מביע את האהבה שלך לבורא. כי כלפי הבורא אלה הבנים שלו, כל המציאות, ואז אתה צריך להעביר קשר מהבורא לכל המציאות הזאת, להחיות אותה ולקשר אותה דרכך לבורא.
שאלה: האם העשיריות יכולות לעזור אחת לשנייה עם דוגמאות להתכללות שהם מממשות בתוכן?
ודאי שכן, אם יש לכם הצלחה בחיבור בתוך העשירייה, אתם חייבים לפרסם את זה לכולם. כי על ידי קנאה, העיקר זה קנאה, אתם בזה מעוררים את העשיריות האחרות.
שאלה: אנחנו בבסיס שלנו רצון לקבל או רצון לקחת?
מה ההבדל?
תלמיד: כי במערכת שאנחנו בונים בערבות בעשירייה, אנחנו מבינים שאנחנו לקחנו עד עכשיו, ולקבל זה דווקא מהחבר וזה לא ממקום אחר.
לא, אין לזה שום דבר. אתה תראה אחר כך שזו אותה התכונה. תכונה הפוכה מהשפעה נקראת רצון לקבל.
קריין: קטע 9. אומר הרב"ש:
""אמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד. תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאין כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."
(הרב"ש. אגרת מ"ב)
שוב.
"אמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו"," זאת אומרת, אחרי השבירה, כולנו כולנו שונים, אין אף אחד שהוא קופי של השני אפילו במשהו. "ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד. תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד," כי הרצונות הם שונים לגמרי מאחד לשני, אז אם כל אחד דואג לרצון שלו, אין קשר, אין איזו התקשרות, אין איזו התאמה בין אחד לשני. "הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאין כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."
(הרב"ש. אגרת מ"ב)
יוצא שאם אני דואג לזולת, אני בסופו של דבר דואג לבורא. וכך דרך השפעה לזולת, אני מגיע להשפעה לבורא.
שאלה: אני מרגיש כבר כמה ימים שכל מה שאני יכול לעשות בביטול, זה רק דרך תפילה, להתכלל בתפילה, לבקש עבור החברים. אבל בפועל לעשות איזו פעולה של ביטול או משהו כזה, אני לא יכול לעשות שום דבר, אלא רק לצאת ולנסות להתפלל, ולבקש. מה צריך לעשות פה? איפה אני טועה בהבחנה, איפה אני צריך לחדד את ההבחנה הזאת?
אני חושב שפעולת הביטול היא בזה שאני יותר ויותר נכלל עם החברים בכל הפעולות, בכל מה שהם רוצים, להשתדל לבצע, לממש מה שהם עושים, לשרת אותם בכמה שאפשר בפועל, בכוונות וברצון שלי. ואז לאט לאט על ידי זה אני ארגיש שאני מתקרב אליהם, וגם על ידי זה הם ירגישו שהם יותר ויותר מתקרבים אלי. ואז מתוך הפעולות, כי אנחנו נמצאים בעולם של פעולות, מתוך הפעולות האלה אנחנו נגיע יותר ויותר למצב שכבר נראה שאנחנו חייבים לבטל את האגו שלנו אחד כלפי השני, כדי להתכלל עוד יותר, וכך נתקדם.
בקשר הזה בינינו, שכל אחד ואחד ירצה להזיז את עצמו, כמו שרב"ש כותב לעשות מעצמו אפס לעומת אחד, אז בהתאם לזה, אנחנו נכללים זה מזה, ואז במידת ההתכללות הזאת, אנחנו לאט לאט כבר בונים בהדרגה מקום לגילוי הבורא.
קריין: קטע 10 "זוהר לעם" פרשת "תולדות".
"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש. והכול, הן האדם והן העולם, הוא כדמיון התורה, כי התורה כולה היא איברים ופרקים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר ייתקנו כולם, ייעשו לגוף אחד."
("זוהר לעם". "תולדות", מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)
שאלה: איך אני יכול להיות גם בביטול מצד אחד, ומצד שני להיות גדול, אחראי על העשירייה, האנושות, והבורא?
זה לא מפריע אחד לשני. אמא מבטלת את עצמה כלפי התינוק מכל וכל, מה שהוא רוצה היא מסוגלת ורוצה לעשות, וגם רק היא יכולה לעשות, למרות שהיא גדולה והוא קטן. הכול תלוי רק במידת הביטול של אחד כלפי השני. ובביטול אין גדול וקטן, אלא כל אחד שמבטל את עצמו כלפי האחר דווקא הוא נקרא גדול, כי הוא יותר קרוב לתכונת ההשפעה.
קריין: התכללות בעשירייה. קטע מספר 11. אומר הרב"ש:
"בכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עימהם."
(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב" 1984)
זאת אומרת, אנחנו חייבים להרגיש את החברה, להשתדל לתאר את החברה, כחברים שקשורים ביניהם בקשר יפה וטוב, וכך הם צריכים להיות מתוארים בי, בליבי. אם אני רואה שכל התמונה הזאת שהרכבתי כך את העשירייה שבי, כל הצורה הזאת מתקלקלת, אני צריך להבין שההפרעות האלה באות כדי שאני אחזק את הקשר בינינו עוד יותר, שאני אתאר אותם עוד יותר גבוה, ועוד יותר גבוה, עד שהמבנה שלהם יהפוך להיות אצלי לפרצוף. ובתוך הפרצוף הזה, אני אגלה את האור הפנימי שלו, את הבורא, כך צריך להיות.
לכן עד כמה שאני מעלה אותם למעלה מעצמי והקשר ביניהם נראה לי יותר ויותר חזק וטוב, ואני מקנא בהם, ואני רוצה על ידי זה להידבק בהם, ורוצה להיות הקטן שעוזר להם בכול מלמטה, אני רואה בכל שלבי הקלקולים שאני מגלה שזו עבודת הבורא, שכך הוא עושה כדי שאנחנו נגיע למצב שמעלים את החברים לגובה הרוחני, ואז בהם מתגלה הבורא.
קריין: קטע 12 אומר הרב"ש:
"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."
(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)
תתארו לעצמכם רק דבר אחד, אם אני לא נכלל מהחברים אין לי כוח, אין לי תכונות, אין לי שום יסודות להשיג את הבורא. עד כמה אנחנו צריכים להיות אחראים כל אחד לתת לחברים הזדמנות להכיר את הבורא, ואם אני לא נמצא פתאום בקבוצה או משהו קורה בקבוצה, יש איזה חוסר התקשרות, אז אין איפה שיתגלה הבורא. לכן ההתכללות הזאת של כל אחד בכולם בעשירייה, נותנת אפשרות לכל אחד להיות מורכב מעשר ספירות ולגלות את הבורא, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות קשורים.
"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה." ואז הוא יכול לקבל מכל הכוחות האלה שנכלל מכל החברה, על ידי זה שהתבטל כלפיהם, מכל המבנה הזה שקיבל מהם, הוא יכול לקבל את השפעת הבורא. כך מגלה כל אחד ואחד אבל לפי מידת ההתכללות ביניהם.
שאלה: הרבה פעמים מדובר על הכוח או הסגולה של הדבקות בינינו, מה זה כוח הסגולה הזה ואיך אפשר להשתמש בו בעשירייה?
עד כמה שאתה נכלל מחברים אתה מתחיל להרגיש שיש לך כלי רוחני שיש בך רצונות שאתה קיבלת אותם מהחברים, רצונות כלפי הבורא, רצונות של החיבור כלפי החברים ורצונות מתוך החברים כלפי הבורא. אם אתה נכלל מכל הדברים האלה אז יש לך יסוד, יש לך כלי שאתה בזה יכול להתחיל להרגיש השפעת הבורא אליכם.
זאת אומרת יש לך עכשיו עשר ספירות פרטיות ובהן אתה יכול להתחיל לגלות את הכוח העליון. וודאי שיש כאן עוד התכללות של כל אחד בכולם ועד אז אתם עושים את ההתכללות הזאת בכל אחד ואחד, עוד יותר, עוד יותר חזקה עוד יותר מפותחת ואז הבורא מתגלה כאור ה"נפש", "רוח", "נשמה". יש בזה ממש הרבה צורות של התכללות ועל ידי זה מתגלה הכול. הכול תלוי בהתכללות.
שאלה: כשאני רואה חבר שלא יכול להתחבר עם החברים בגלל הגאווה שלו, האם אני רואה את זה בגלל האגו השבור שלי ואני זה שלא יכול להתחבר איתם?
זה לא חשוב, אנחנו צריכים לקבל את כל הקושיות של החברים כקושיות שלנו ולהתפלל על זה שהקושיות האלה יעברו ויחד נבקש מהבורא בתפילת רבים שיטפל בזה. וזה לא חשוב במי זה מתגלה או בי או בחבר אחד או בחבר שני או בכמה מהם, העיקר שיש לי דאגה שכל הקושיות האלה יהיו כבסיס שעל פני זה אנחנו מבקשים מהבורא יתר חיבור. וכנראה שהבורא סידר לנו את כול הקושיות האלה כדי שאנחנו נבקש להתקשר אליו.
שאלה: החברים שלי זה החיים שלי, אבל אני מרגיש בחוץ כאילו אני נשאר מחוצה להם.
ככה מרגיש כל אחד ואחד, תמיד אתה תרגיש את עצמך גם חוץ מזה שאתה מתייחס אליהם באהבה ונכלל איתם, גם תרגיש את עצמך לחוד ואת זה אחר כך תראה. זה ילמד אותך התקשרות יתר יותר ויותר ואתה תצטער כל פעם על זה שאתה עדיין לא נכלל בהם כך שאתה מאבד את עצמך, תן לאור העליון לעבוד על כל הדברים האלו, אתם מתקדמים נכון.
שאלה: באיזה מובן האיחוד של התורה והבורא מתגלים בעשירייה ואם זה צריך איחוד מיוחד בינינו, איך אנחנו יכולים להשיג את זה?
בזה שאתם מגיעים קודם כל לחיבור ביניכם, אחר כך אתם מגלים גם את ההרגשה שמי שעשה את החיבור ומי שמגלה את החיבור ומי שממלא את החיבור זה הכוח העליון, השלישי, זאת אומרת אתה, החברה והבורא מלמעלה. זה יתגלה אחר כך, בינתיים לדאוג להתכללות. הנטייה להתכללות מאמץ להתכללות מביא לגילוי הבורא בתוך ההתכללות.
שאלה: האם זה נכון שבשביל לקבל יכולת להתבטל לחברים אני צריך לפנות ישירות לבורא, לא דרך העשירייה?
אתה יכול לפנות לבורא עבור העשירייה. אין בעיה, רק עבור עשירייה. כי אם תפנה רק עבור עצמך אתה בזה גורם נזק לעצמך וממש זורק את עצמך החוצה מהקבוצה.
תלמיד: אני לא יכול להתבטל לעשירייה, אני צריך לקבל את היכולת הזאת, האם אני יכול לפנות ישירות לבורא, לא דרך העשירייה?
כן, אבל רק על זה, רק אם אתה מתפלל על זה.
תלמיד: אנחנו כבר כמה ימים מנסים לבנות תפילה מיוחדת, וכבר ביקשנו ופנינו שיעזור לנו לעשות את זה כי אנחנו לא מצליחים, ועדיין לא מצליחים.
תמשיכו כל הזמן. כל הזמן להמשיך וזה אני אומר לכולם, להמשיך כל הזמן במאמץ לכתוב תפילה. וכל פעם לראות את התפילה הקודמת כטיוטה לשינוי התפילה הבאה וכך יותר ויותר ויותר. וזו עבודה בלתי פוסקת. גמרתם אתמול לבנות תפילה? היום אתם בודקים אותה, רואים שאפשר לשנות. תשנו. אל תדאגו מזה שאתם מקלקלים משהו, תשנו.
תלמיד: זה טוב להתייחס, כמו שאמרת, לתפילות של אתמול ושלשום בשביל לבנות היום אחרת?
כן, לשפר. לא סתם לבנות אחרת. לשפר את הפנייה שלנו לבורא. זה נקרא שיום יום יהיו בעינייך כחדשים, כי אתה באמת פועל להתקרבות בין החברים לבורא.
שאלה: מה זה אומר לשפר את התפילה במהלך היום?
שאנחנו גם מצידנו וגם כלפי הבורא משפרים את הפנייה שלנו. פתאום מתגלים לכם עוד תנאים בלהתקשר ביניכם שצריכים לסדר, או להתקשר לבורא בכל מיני מצבים. ככה זה.
תלמיד: דיברנו על זה הרבה, אבל איך אנחנו כותבים אותה? בדרך כלל קורה שכל חבר מבטא איזשהו חיסרון שיש לו משלו ואנחנו מנסים לחבר את כל זה יחד. איך לעשות את זה נכון?
אז אתם תשאלו אותו גם כן. תדברו ביניכם ותשאלו את הבורא. אם אני אגיד לך, אחרי כמה דקות אתה תשכח. לא תוכל לקבל את זה. את כל הדברים ברוחניות אנחנו צריכים להשיג במו ידינו, מתוך מאמצים, תסכולים ותפילה.
שאלה: התפילה צריכה להיות תוצאה של התכללות בינינו?
גם כדי להתחבר, צריכה להיות תפילה. על כל דבר ודבר.
שאלה: שאלה מתוך העשירייה, האם התפילה בעשירייה היא פעולה של סיעור מוחות, או פתיחת הלב?
פתיחת הלב. העיקר פתיחת הלב. לדבר רק מתוך הלב, לא מתוך המוח. מתוך המוח אתם תתחילו לזרוק כל מיני מילים מהספרים, מהשיעורים, להיות חכמים. לא, רק מתוך הלב.
שאלה: כשאנחנו מגיעים להתכללות בקבוצה, האם אנחנו מקבלים את תכונת ההשפעה, או מקבלים מהבורא את היכולת להשפיע? מה ההבדל בין השניים?
יש עניין של תכונת ההשפעה שאני יכול בינתיים להיות למעלה מהאגו שלי, עביות דשורש, עביות א', אפילו עביות ב' שאני עדיין נמצא באיזושהי התקשרות עם החברים אבל עדיין לא יכול לפעול. יכול להיות שאני כבר יכול לעזור להם במשהו, ויש עביות כזאת גדולה שאני כבר יכול להשפיע את מידת ההשפעה שלי לאחרים וכבר לעזור להם לבנות ולהיבנות עצמם בצורת ההשפעה שלהם. כמו שאדם גדל בעולם שלנו, כך אנחנו צריכים להבין איך אנחנו גדלים ברוחניות.
שאלה: לגבי החלפת המחשבות והמצבים בין החברים, אמנם זה נותן כוחות, כך כתוב, אבל זה גם נותן דאגות נוספות, אפילו הכבדות. לא ברור מה לעשות עם המחשבות האלה שהם לא שלך.
אתם לא עושים עבודה לפי מה שאנחנו קובעים ולכן יש לכם בלבול. אני לא מבין את זה. אתם צריכים לעשות בדיוק מה שאנחנו אומרים, להשתדל לבטל את עצמכם כלפי העשירייה כמה שאפשר. מי שלא יכול, לא יכול, אז הוא לא מפריע לאחרים. וכך נתקדם.
שאלה: אם לא יוצא שום דבר מהלב, מנסה, לא מצליח, האם להגיד סתם מילים מהמוח, או שעדיף לשתוק?
עדיף לעבוד לפי מה שכתוב. יש לנו הרבה מאמרים ואנחנו צריכים לעבור עליהם וכך ללמוד, עד שיהיה בנו יותר ויותר מורגש כוח השפעה, או נחיצות להשפעה. אנחנו נמצאים במצבים מתקדמים לבניית הנשמה. ישנם כאלו שעדיין לא מסוגלים, לא מסוגלים משתי סיבות. סיבה אחת היא שהם עדיין חדשים. וסיבה שניה, שיש להם רצון לקבל גדול והם נשמות גדולות, וקשה להם לתפוס את הרעיון הזה, כי העביות היא גדולה, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואז הם לא מסוגלים עדיין לגשת לחיבור עם האחרים. אז הם שיבינו שזה לאט לאט, אבל לא לעזוב את החומר ולא לעזוב את החיבורים כמה שאפשר.
תלמיד: אם כך, אם לא יוצא לי משהו מהלב, כדאי לקרוא משהו מהמקור שאנחנו קוראים?
כן.
שאלה: איך אני יכול להוסיף לתפילה המשותפת שאני שומע מהחברים?
תנסה, אין חכם כבעל ניסיון. אני לא יכול לענות לכם על כל סיבוב וסיבוב קטן שאתם מרגישים. אתם צריכים בעצמכם כבר לראות אם כן אפשר, לא אפשר ואיך אפשר. תנסו לעבוד עם זה.
קריין: קטע מס' 13, אומר הרב"ש.
"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)
לא חשוב איזו חברה יש, אתה צריך לקחת בחשבון שבתוך החברה, שם, בפנים, בפנים, ישנו הבורא. ואז אתה צריך להידבק אליהם ולעבור את כל המכשולים, עד שאתה מגיע למצב שאתה מגלה את הבורא. אז תנסה, תעשה את זה כך, וכך זה יקרה.
קריין: קטע 14, אומר בעל הסולם.
"אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים."
(בעל הסולם. "שמעתי", צ"ט, "רשע או צדיק לא קאמר")
שאלה: מה זה נקרא שהאנשים האלה מוצאים חן בעיניו?
שאדם מתחיל לתאר לעצמו שמה שהוא עכשיו מרגיש, זה הבורא מתאר לפניו את הנשמה שלו. אמנם זו עדיין חיצוניות של הנשמה, פרצופים של החברים, עד כמה התכונות שלהם מגושמות, מקולקלות, אבל זה מה שהאדם מסוגל עכשיו לקבל כאמצעי לגילוי הבורא עד גמר התיקון. ממש כך.
ולכן הוא מקבל את הצורה הזאת ומשתדל כל הזמן יותר ויותר לגלות אהבה אליהם, חיבור אליהם, קרבה אליהם. למה? כי זו הנשמה שלי, רק עכשיו היא נראית כזאת. אז מה אני רוצה? האם חשבתי שהנשמה שלי היא תהיה יותר יפה, יותר טובה? אלא מה יכול להיות כאן? זה אני המקולקל כך רואה את עצמי בכמה חברים, בכמה פרצופים שנמצאים לפניי, שיש להם הבעה כזאת ואופי כזה וכל הדברים האלה. אני צריך לראות אותם שבסך הכול הם העתקה ממני, בפרט ש"כל הפוסל במומו פוסל". לכן מה יש לי לברוח מזה? זו בעצם הרוחניות שלי שהבורא מגלה לי בצורה כזאת. אני מסתכל על זה כמו על מראה. ואיך אני צריך לתקן את עצמי? בזה שאני אוהב אותם במה שהם. אני לא מצפה מהם שהם ישתנו ואז אני אתקרב אליהם ואוהב אותם, אני מצפה מעצמי שאני אוהב אותם בכמה שהם כמו שהם.
תלמיד: ואיך אני באמצעות זה לוקח מהם את הכוחות והרצונות שלהם כמו שכתוב פה?
בזה אתה מתחיל לקבל כוחות ורצונות מהם. כשאתה מתחיל להתקרב אליהם כמו שהם, אתה מתחיל לראות פתאום שהם לא כמו שהם, שהם משתנים. הם מתחילים למצוא חן בעיניך, להיות יותר קרובים אליך, אתה פתאום מוריד מהם את הביקורת שלך, אתה מקבל אותם כמו שהם. ויכול להיות שהיו כאלו שאתה לא סבלת אותם, או חצי סבלת או רבע סבלת מכל אחד מהם, כן ולא. אבל פתאום אתה רואה שלא, אתה מקבל את כולם כמו שהם והם הופכים להיות יותר ויותר טובים. בהתאם לזה שאתה מתקן את עצמך, מתעלה מעל שנאה לאהבה, אתה רואה שכל העולם כולו הוא שכינה קדושה, וסך הכול זה מה שיש לפניך. איך זה שזה מה שיש לפניך? כי אתה כבר תיקנת את עצמך, אז אתה מגלה שכל העולם הוא השכינה הקדושה, שזה רק הבורא ממלא את כול המציאות.
זה לוקח זמן, עוד עשר שנים, עוד עשרים שנה אפילו, אבל אנחנו מגיעים לזה. יש כאלה שרצים קדימה, יש כאלה שיותר מאוחר מגיעים, אבל כולם צריכים להגיע לזה בסופו של דבר. בזמננו, בדור האחרון, זה מה שקורה בינינו. לכן להתחזק, והעיקר ממש לעשות צעד קדימה כל יום ויום.
קריין: שוב קטע 14.
"אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים."
(בעל הסולם. "שמעתי", צ"ט, "רשע או צדיק לא קאמר")
(סוף השיעור)