שיעור בוקר 08.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ב' דראש השנה תשפ"ב
אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 8.
יש שתי רמות בטבע, טבע העולם הזה והטבע העליון. מפני שאנחנו נמצאים ברצון לקבל, בטבע של העולם הזה, אנחנו מרגישים אותו ואיכשהו חוקרים, מבינים, מרגישים, חיים בו, נמצאים בו. המקובלים אומרים שזה העולם האגואיסטי ששולט בו כוח האגו.
יש עוד רמה אחרת שאנחנו לא מרגישים אותה, מפני שחסרים לנו חושים לזה. החושים שלנו הם של קבלה, והחוש של העולם העליון יותר, ברמה אחרת, הוא חוש של השפעה. וחוש ההשפעה נקרא "תכונת הבורא", כי מלכתחילה המקובלים אומרים שהם גילו את זה, שהייתה קיימת רק שליטת הבורא, ואחר כך מפני שהוא רצה לברוא את הנבראים ושהם יתחילו להשיג אותו, והשגה יכולה להיות רק מדבר והיפוכו, לכן בצורה מלאכותית הוא ברא את תכונת הקבלה, הפוכה מעצמו. לכן בצורה מלאכותית הוא ברא את תכונת הקבלה, את האגו, כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע", ועל ידי זה שהנבראים התחילו את ההתפתחות שלהם מהאגו, אז לאט לאט הם יכולים להשיג גם את הבורא, מהדבר ההפוך.
לכן הם היו קיימים בעצמם, באגו שלהם, והרצון לקבל הזה לא נעלם ולא מזדכך, אלא לאט לאט הם יקבלו שימוש ברצון לקבל שלהם, באגו שלהם כמו הבורא, ולכן הם יהיו "אדם", הדומים לבורא. לא ממש הבורא, אבל תכונת ההשפעה תתלבש על תכונת הקבלה, ואז האדם יהיה קשור משתי תכונות, תכונת הקבלה תישאר בו, והיא נקראת "מלכות", ועליה תבוא תכונת ההשפעה, שהיא נקראת תכונת "הבינה", וכך שתי התכונות האלה יהיו יחד. תכונת הבינה תתלבש על תכונת הקבלה, המלכות, וכך האדם ייראה כמו בורא, לכן יקרא "אדם", הדומה לבורא.
והאדם בזה יכול להתקדם, להיות יותר ויותר דומה לבורא, זה נקרא שהוא עולה במדרגות ההשתוות עם הבורא. איך זה קורה? בזה שהוא רוצה להידמות לבורא, ובמילים אחרות רוצה להעדיף את שליטת הבורא על שליטת הנברא, את הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל. וכך נקרא שהוא עולה מהעולם הזה, ששולטת כאן תכונת המלכות, לעולם העליון ששם שולטת תכונת הבינה.
אנחנו לא כל כך מבינים ולא מרגישים, ועד היום מתבלבלים, מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", מה זה נקרא "שליטת הבינה על המלכות". כי כל עוד אין לנו את זה, זה לא מובן, זה נראה כמילים ריקות. ואיך עושים את המעבר הזה ממלכות לבינה? המלכות נשארת רק בצורה נסתרת בבינה, והבינה כאילו עוטפת את המלכות ונותנת למלכות צורה. זאת אומרת הבינה קובעת למלכות איך להתנהג, היא קובעת, ממש מנהלת את המלכות, ואז המלכות תומכת בבינה. וכמה שהמלכות יותר גדולה שהיא תומכת בבינה, אז הבינה מתעלה על ידי המלכות. זה נקרא שהבורא אומר לנבראים "אתם עשיתם אותי". כי הבורא דווקא נמצא בדרגה הכי פחותה שיכולה להיות, לכן הוא נסתר מאתנו, וככל שאנחנו מעלים אותו מעל דרגת הרצון לקבל, מעל דרגת המלכות, בזה אנחנו יכולים לגלות אותו. זאת אומרת אנחנו מעלים אותו לשלוט על המלכות, את הבינה על המלכות. בזה אנחנו מנצחים את האגו שלנו ומעלים את הבורא כמלך העולם.
מרגע שאנחנו מתחילים לקבוע בתוך האדם, בתוכנו, שהבינה מתחילה לשלוט על המלכות, שהאמונה יכולה לשלוט על הדעת, מרגע זה והלאה מתחילה להתפתח בנו דרגת האדם. וזו נקודת ההתפתחות שלנו שנקראת "ראש השנה", שאנחנו קובעים שזה היום שבו נולד האדם הראשון, נולד בנו האדם, הדומה לבורא במשהו, ומרגע זה והלאה כבר מתחילה תקופה חדשה, שנה חדשה. נקווה שאנחנו רוכשים את הדרגה הזאת ולאט לאט נעלה בה.
בעצם כדי להעלות את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה, זה מה שהאדם צריך לעשות בעולם הזה, ובשביל זה העולם הזה נבנה, נברא. לכן זה שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, אנחנו לא לומדים אותה כמו שכתוב כדי לדעת כמה מלאכים בשמים ואיך הם נקראים בשמותיהם וכן הלאה, אלא אך ורק כדי להגיע לדרגת האמונה, דרגת ההשפעה, הנתינה. בקיצור, להגיע למהות הבורא, לתכונת הבורא. לבטל את שליטת האגו שלנו, לא למחוק, אנחנו לא מוחקים את הרצון לקבל, אנחנו רק רוצים להעלות את הרצון להשפיע בחשיבות שלו יותר מהרצון לקבל. זה נקרא להעלות את הבורא, להשליט את הבורא, על כל יתר התכונות, לבטל את האגו שלנו ולהחליף אותו לשליטת ההשפעה. וככל שתכונת ההשפעה, תכונת הבינה תמלא את הרצון לקבל שלנו, כך הרצון לקבל יתעלה. עד שאנחנו את כל המלכות מעלים לבינה ואחר כך עד הכתר, ובזה גומרים את כל התיקון של הבריאה שהבורא הכין לנו. זה בעצם מה שאנחנו עושים.
כך זו הדרך שלנו, כך אומרת חכמת הקבלה, לשם זה אנחנו לומדים, מתחברים, מפיצים, עושים כל מה שאפשר לעשות, אבל הכוונה היא סך הכול לרכוש את תכונת האמונה, תכונת הבינה, תכונת ההשפעה, איך אנחנו נוכל לעבוד עימה על פני הרצון לקבל שלנו.
הדברים האלה הם לא כל כך מובנים, לאנשים ברחוב הם בכלל לא מובנים, מה המהות שלהם, הפירוש האמיתי. גם לנו כשאנחנו מתחילים ללמוד לוקח הרבה הרבה זמן עד שאדם, לא סתם לומד שאני צריך להשפיע, אני צריך לתת, אני צריך להתחבר, אלא [לומד] דרך הפעולות האלה שהוא עושה בהכרח, שהמקובלים אומרים "תעשו", כמו שאנחנו אומרים לילדים קטנים, תעשו ו"ממעשיך הכרנוך" מה שנקרא, ועל ידי המעשים אתם תתחילו להיות יותר חכמים ולהבין על מה מדובר. אבל קודם לעשות, כי כך בנוי הטבע במדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, שאנחנו צריכים לעשות, לבצע כל מיני צורות ההשפעה עד שנתחיל לגלות בהן את התוכן הפנימי, המהות הפנימית.
ולכן אני ממליץ, אני זוכר את עצמי עד כמה הייתי מזלזל בעניין הזה, אמונה למעלה מהדעת, עד כמה לא רציתי לשמוע על זה, עד כמה לא הבנתי את זה, עד כמה בכלל לא חשבתי שיש לזה איזה קשר למשהו. פעם אדם רוצה ללמוד יותר את הספירות, פרצופים, עולמות, פעם הוא רוצה לדעת פירושים על מה שכתוב בתורה, פסיכולוגיה במשהו מהקבלה, אבל על אמונה, שאין לו שום קשר, שהוא לא מרגיש, לא ממשש בזה, אז הוא לא יכול לדבר ואין לו מה להגיד, למה לשמוע. תכונת הבינה, השפעה, אז השפעה, אז אני נותן. זה לא נכון, זה עוד משהו חוץ מזה.
לכן סבלנות. בזה שכולם עוסקים בזה וממשיכים לעסוק, אנחנו נייצב בכל זאת מצב כזה, אווירה כזאת, שהמאור המחזיר למוטב, לא אנחנו, אבל על ידי המאמצים שלנו, נמשוך את הבורא להתקרב אלינו, את כוח הבינה שנקרא בעצם creator, הבורא, כי הבינה בוראת את הרצון לקבל, ממנה יוצא רצון לקבל בזעיר אנפין ואחר כך במלכות, ונגיע לזה, נגלה אותה, נגלה אותה בכוח.
כשנרצה, אז במאמצים שלנו לפי הכלל "נצחוני בניי", נגיע לזה שנגלה בתוכנו את תכונת הבורא ונרגיש את עצמנו קיימים בעולם ההשפעה, וכך נבין שהמציאות כולה כוללת שתי רמות - הרצון לקבל שלנו בונה את העולם הזה, ולמעלה מהרצון לקבל אנחנו בונים את העולם העליון, עולם ההשפעה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו נמצאים תחת השפעת הבינה ולא תחת ההשפעה של המלכות? איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו יכולים לכוון את עצמנו לרצונו של הבורא ולא ללכת לפי האגואיזם שלנו?
אם אני רוצה בכל הפעולות שלי בזמן הלימוד ובזמן החיבור עם החברים, בכל מה שאני עושה במסגרת ארגון בני ברוך להיות מחובר עם אחרים, ולעזור לאחרים והם לי ואנחנו יחד רוצים להיות מחוברים, ושהכוח ההדדי שלנו, ההשפעה, הנטייה לתמיכה, שהוא ישלוט, אנחנו בזה מתחילים לגלות שהוא קיים. וזה נקרא "אתם עשיתם אותי", שאנחנו בונים את תכונת ההשפעה הזאת על פני תכונת הקבלה, אנחנו בונים את הבורא ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים למציאות עליונה.
תלמיד: אני מתכוון גם בכל החיים שלנו, גם בגשמיות, כדי תמיד להיות מחוברים עם הבורא.
הכול תלוי רק במחשבות שלך. רק במחשבות שלך. למה אתה מתכוון, איזו מטרה אתה רואה לפניך בכל מה שאתה עושה. לבורא לא חשוב מה שאתה עושה, חשובה לו הכוונה. אתה יכול לעשות כל מיני דברים, רק לא לרעת הזולת, אלא או לטובת הזולת או דברים ניטרליים, שאתה מטפל בעצמך, אבל אם אתה מתכוון בזה להתקרב לבורא, אז מה שאתה עושה זה נקרא "מצווה", שאתה מבצע את הציווי שלו, מה שהוא רוצה ממך.
שאלה: אמרת כרגע שאנחנו לא מוחקים את הרצון לקבל, כלומר אנחנו מעשית נמצאים במקביל בשני מצבים, גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע. איך יכול להיות, אם בעבר כל הזמן אמרנו שאדם נמצא רק במצב אחד? איך פרקטית אפשר להיות בשני מצבים גם יחד?
כן, זה לוקח הרבה זמן עד שאנחנו מבינים מה קורה. אנחנו נשארים ברצון לקבל, והוא לא נעלם, זה נקרא בחכמת הקבלה שהעביות אינה מזדככת. הרצון לקבל נשאר ואפילו עולה מדרגה לדרגה יותר ויותר, גדל מדרגה לדרגה. ככל שאנחנו עולים ועולים עד גמר התיקון, אנחנו כל הזמן מוסיפים ומוסיפים לעצמנו יותר ויותר רצונות לקבל. וכל השינויים הם ברצון לקבל שהוא נעשה יותר עבה, יותר גדול, אכזרי, ויחד עם זה אנחנו מוסיפים עליו כוונה על מנת להשפיע, שעם הרצונות שלנו אנחנו רוצים להשתמש בהשפעה.
זאת אומרת אם אני מגלה עד כמה לפי הרצון לקבל שלי אני נדחה מהחברים, אני צריך להשתמש בזה שאני הופך את אותו הכוח על מנת להשפיע לחברים. זה נקרא שאני צריך לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, ולהפוך אותו לההיפך, לעל מנת להשפיע. זה נקרא שאנחנו מעלים את עצמנו מדעת, ממלכות, לבינה, לאמונה למעלה מהדעת, ובצורה כזאת אנחנו מתקנים. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", יש לו רצון לקבל יותר גדול אבל הוא כבר עובד איתו בעל מנת להשפיע.
לכן יוצאת לנו כביכול פירמידה הפוכה, שמצד אחד היא מלמעלה למטה, וכנגד זה ממטה למעלה (ראו שרטוט מס' 1). ישנה הכוונה (משולש כחול בשרטוט), וישנו הרצון (משולש אדום בשרטוט). ככה זה עובד. וכמה שאנחנו עולים למעלה, מהעולם הזה עד למעלה, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון, עד אין סוף, כך אנחנו עולים ברצון שלנו שהוא כל הזמן גדל ובהתאם לזה גם הכוונה שלנו על פני הרצון גדלה. אבל כשאנחנו מתקנים, אז יש ערך הפוך.
שרטוט מס' 1
שאלה: לגבי הפירמידה הזאת האם במשך התהליך שלנו יש צורה להאיץ אותה? כי אחרת זה כאילו בעיתו, ואין לנו שליטה על זה. איך אפשר להאיץ את התהליך הזה בצורה של יותר חשיבות?
אין לנו שום בעיה לקחת את קצב ההתפתחות שלנו בידיים שלנו, הכול תלוי בנו. אם אנחנו משתדלים יחד, התנאי הראשון זה יחד, להתחבר לכוח אחד, לחבר את הכוונות שלנו ולכוון את כולן לבורא, לצמצם את הרצונות שלנו שיהיו כולם מכוונים אליו, שהכוונות שלנו יהיו כולן מכוונות אליו, אם נעשה את זה יחד, אפילו בכל קבוצה וקבוצה קטנה, אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו מתחילים להתקדם. עד כמה יש איזה כדור מעופף בוא נגיד, שמעלה אותנו לאוויר, ממש יותר ויותר. אין שום הפרעות, וכל הכוחות שנראים לנו ההיפך מההתקדמות שלנו, רק נראים לנו כך כדי לכוון אותנו יותר נכון. הכול תלוי בנו.
הבורא לא עושה לנו הפרעות אלא רק כאלו שהן מכוונות אותנו יותר נכון למטרה. אנחנו על ידי האגו שלנו כל הזמן רוצים לצאת מהדרך לכל מיני כיוונים, ואז הוא חייב להחזיר אותנו לקו ההולך למטרת הבריאה, וכאן אנחנו נמצאים עימו במאבק כביכול. אבל אם אנחנו מחליטים ומחזיקים איש את רעהו כל אחד את האחר בתמיכה בדרך למטרה, אנחנו מתחילים להרגיש שאין לנו כוחות הפרעה, אלא רק כוחות של עזרה.
שאלה: אתה אומר שאנחנו לא צריכים לעשות נזק לאחרים. מה זאת אומרת לא לעשות נזק לאחרים, כי הרי אנחנו רצון לקבל, ואם אני רוצה לשלוט על הזולת אז איך אני יכול שלא לגרום נזק גם בגשמיות וגם ברוחניות?
אם אני חושב כל הזמן איך להתקדם בתיקון שלי אז אני לא יכול להזיק לזולת. אני לא צריך לעצור את עצמי בשום דבר כי אני חושב רק על התיקון. אז בוא נבין שאנחנו לא צריכים לחשוב על לא לעשות, לא לעשות את זה ולא לעשות את זה, לא כך ולא כך, לא. תהיה שקוע בזה שאתה עושה, עושה פעולות השפעה, פעולות חיבור, קשר בקבוצה, לחזור על הפסוקים שלמדנו בבוקר וכן הלאה. ואז לא תהיה לחוץ מ"אסור", "לא", "לא לעשות" וכל מיני דברים כאלה, לא, אל תהיה שקוע בזה בכלל. לא לשים לב למה שאסור, תשים לב למה שכדאי לצורך התיקון.
שאלה: על פי הסכמה שציירת יוצא שהרצון לקבל קטן ככל שהכוונה גדלה?
כך אני ציירתי בינתיים, ודאי שהכוונה גדלה יחד עם הרצון. אני רציתי רק להגיד שהם כאילו מכווָנים זה מלמעלה למטה, וזה ממטה למעלה (ראו שרטוט מספר 1).
תלמיד: מה זה אומר שבינה שולטת במלכות, איך זה מורגש?
זה שבינה מנהלת את פעולת המלכות, נראה שאנחנו קודם כל מייצבים את עצמנו כלפי הקבוצה, דרך הקבוצה שאחרי החברים נמצא הבורא, אנחנו מכוונים אותו אחרי כוח החיבור של הקבוצה, אנחנו מכוונים את עצמנו אליו, שרוצים להגיע לחיבור, ודרך החיבור רוצים להגיע לאותו כוח החיבור היחיד שמאחד אותנו ונמצא בנו, שורה בנו, שזה הבורא.
אנחנו צריכים כל הזמן להיות לכיוון זה. אם אנחנו נעשה את זה כך בעשירייה אנחנו נראה כמה שאנחנו בזה עוזרים זה לזה, עד כמה תומכים ועד כמה מצליחים, אתם תראו.
שאלה: האם אדם עם כוונה טובה יכול להזיק?
לא, איך זה יכול להיות? כל הטיב של הפעולה הוא נקבע על ידי הכוונה, מה אני מתכוון. ולא הפעולה עצמה קובעת למה אני מתכוון, אלא הכוונה של הפעולה.
זאת הדוגמה, יש לנו נגיד רופא שלוקח סכין ופותח את החולה ועבריין שתוקע סכין באדם, מה ההבדל? ההבדל בכוונה, לטובת מי כל אחד מהם עושה את הפעולה. הכול נקבע על ידי הכוונה.
שאלה: בשלב הנוכחי נראה שהזמן עובר והשינויים קטנים מאוד. האם כדי להגיע ל"ניצחוני בניי" אפשר להגיע בקצב כזה, או שהקצב והשינוי צריכים להיות יותר אינטנסיבים ומתגברים?
הכול תלוי במאמץ שלנו. כמה שאנחנו יחד, לא כל אחד בכל הכוח שלו ובכל הזמן שלו, אלא כתוב "טוב מעט בכוונה", אם אנחנו רוצים להצליח אנחנו חייבים להיות יותר מחוברים בינינו.
שאלה: אנחנו כבר כמה ימים יושבים חזק על הנושא "אמונה למעלה מהדעת". האם בשבילנו השליטה של הבינה על המלכות, זאת אותה שליטה של העשירייה או צורה של העשירייה על הרצון של כל אחד ואחד מאיתנו?
כשאנחנו רוצים להשפיע זה לזה, סכום ההשפעות ההדדיות שלנו סך הכול כשמתחברים מכוון לבורא. לא אני, אחד, יכול להיות מכוון לבורא, רק הקשר שלי עם עוד מישהו יכול להיות מכוון לבורא.
שאלה: אז אנחנו בונים את השליטה של הבינה בינינו דרך ביטול הדדי אחד כלפי השני?
נכון, כן, למה היה כל כך קשה להבין את זה?
תלמיד: זה הרבה פעמים נשמע כאילו אישי, אבל ברור שזה לא.
איך אישי? זה לא יכול להיות אף פעם אישי. למה הבורא היה חייב לשבור את הכלי שהוא עשה לחלקים? רק כדי לתת לחלקים האלה אפשרות במאמץ להתחבר, באמת הם לא מתחברים, זה ברור, האגו שנמצא בכל אחד ואחד עוד גדל, ועוד יותר ויותר שונה מחברו, אלא כדי לתת בזה לנבראים יכולת להשיג אותו, את הבורא. להתקשר למעלה מהפערים האלו של האגו של כל אחד ואחד.
כמה שהם גדלים אז התהום שביניהם, הפער ביניהם יותר ויותר גדול, אבל הם מסדרים את קשרי הבינה, ההשפעה מעליהם. והשטח של ההשפעה שהם בונים נקרא שכינה, והיא כולה על פני המלכות.
לכן כשאנחנו מגיעים לגמר התיקון יש לנו את הרצון לקבל המופרז ביותר וזה רצוי בעיניי הבורא, ועליו הרצון להשפיע הגדול ביותר בלהידמות לבורא. לכן הנברא שונה מהבורא כשהוא מגלה את הבורא בזה שהוא מכסה את הרצון לקבל שלו בכוונה על מנת להשפיע.
תלמיד: אז כל פעם כשאנחנו מגלים קצת מהתהום, מהפערים בינינו זאת ההכנה לשליטת הבינה?
כן, שאנחנו משליטים אותה, אנחנו רוצים שהיא תשלוט על המלכות, על הרצון לקבל.
שאלה: איך לחדש את הכוונה שלנו בכל רגע כדי להישאר תחת השליטה של הבינה?
זה על ידי "איש את רעהו יעזורו", על זה מדובר שאנחנו נמצאים בסירה ורוצים להגיע לתיקונים, שהתיקונים שלנו הם שכולנו בכוח הכוונה. ולכן כאן אנחנו כל הזמן צריכים לעזור אחד לשני לא ליפול מהכוונה, להשפיע זה לזה, לתמוך זה בזה, ובזה להידמות לבורא. כך צריכים להתקדם.
שאלה: אנחנו מתפללים לבורא כל יום עם העשירייה, אבל אני לא מרגיש שום רמז, שום תגובה ממנו, אין תשובה. האם אנחנו כל כך חלשים, למה זה כך?
המקובלים נותנים דוגמה לבורא, כמו בחורה שעומדת מול בחור וכאילו לא רוצה להכיר אותו, ואז הבחור מסתובב סביבה, זה נקרא ריקוד לפני הכלה, שאנחנו צריכים לפתות אותו, את הבורא, עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר שיעזור לנו להתחבר יותר. על זה אנחנו יכולים לבקש ואפילו לדרוש. אבל אם אנחנו מתחברים בינינו אז אנחנו מתחילים לאתר אותו, את הצורה שלו, את הטבע שלו, את האופי שלו, "ממעשיך הכרנוך", וכך מגיעים. זה נקרא איך מרקדים לפני כלה, איך מפתים אותה, איזה מתנות, איזה דברים אתה צריך להביא לה כדי שהיא תרצה אותך.
הבורא הוא מאוד קנאי, הוא לא סובל שאתה לא מסתכל עליו, אלא דורש ממך שאתה כל הזמן תסתכל עליו, כמו בחורה כלפי בחור. על זה כתוב בספרי הקבלה, על כאלה דוגמאות, וכך אנחנו צריכים להתקשר בינינו ואליו וכך להתקדם. בזה אנחנו בסך הכול רוכשים את חשיבות דרגת ההשפעה על פני חשיבות הקבלה.
שאלה: אם אנחנו רוצים לבנות מעל ההבדלים בינינו, אנחנו חייבים לדעת באופן קונקרטי מה הבדלים?
אנחנו לא צריכים לדעת שום דבר חוץ מדבר אחד, שאנחנו רוצים יותר ויותר להיות מחוברים. לפני זה אין לנו שום הבנה, שום השגה וכלום, רק להימשך לחיבור. אל תעמיד תנאים כמו שבא לך, רק חיבור בלבד זה מה שרוצים. איזה? עד כמה? כמה שאתה יכול.
קריין: הנושא שלנו "אמונה למעלה מהדעת", ואנחנו בקטע מספר 8.
"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל.
מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם."
(הרב"ש. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)
קריין: שוב קטע מספר 8.
"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל." זאת אומרת, הבורא בכוונה מעלה לנו דעת ושכל, שיהיה לנו קשה יותר ללכת למעלה בניגוד אליהם, שאנחנו נקבע את דרגת האמונה, דרגת הבינה עוד יותר גבוה. וכך אנחנו מתקדמים.
"מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם."
(הרב"ש. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)
שאלה: הסברת בתחילת השיעור שיש הרבה אנשים שרוצים ללמוד ולהשיג את החכמה, אבל אני לא מרגיש שאני רוכש את החכמה, שאני יכול להגיד שיש לי דעת ושכל ושאני רוצה להתעלות מעליהם.
יש כלו ויש כאלו. יש כאלה שמשתוקקים לחכמה, יש כאלה שמשתוקקים לכל מיני ניסים, דברים מוזרים, מיוחדים, יש כאלה שרוצים להכיר את הכוח העליון כדי לסובב אותו להנאתם, יש אפילו כאלה שלומדים את חכמת הקבלה לרפואה, הם חושבים על ידי זה לזכות במשהו.
הייתה לי פעם ספרייה גדולה מאוד, חכמת הקבלה ורפואה. למה זה נקרא קבלה? כי המקובלים כתבו על דרגות רוחניות בשפת הענפים. כמו שמדברים על לחם ויין, לחם זה דרגת בינה, יין זה דרגת מלכות המתוקנת, וכן הלאה. זאת אומרת, הם כתבו בצורה כזו, בסגנון כזה את הספרים ואנשים חושבים שהם מדברים על גשמיות. שאם אנחנו לוקחים כאלו וכאלו דברים ועושים עליהם כאלו וכאלו פעולות אנחנו מעוררים כוח עליון או אפילו יכולים לגלות אותו. זו בעיה, אנחנו לא יכולים לעשות בזה שום דבר חוץ מלבלבל את עצמנו.
תלמיד: אם כך דעת ושכל הם לאו דווקא לרצות להבין ולדעת, אלא כל מה שאני משתוקק לעצמי?
אנחנו לא יכולים לדעת, אנחנו יכולים להשיג, כי השכל שלנו בכל מקום, בכל אדם, בכל רגע שאנחנו מגלים, הוא בכל זאת צומח מהרצון לקבל ועל ידו יותר מרצון לקבל אנחנו לא יכולים להשיג. אתה יכול לקחת את איינשטיין, את כל החכמים שאתה רוצה מהעולם הזה, הם לא יוכלו לגעת בעולם הרוחני, אלא אם מישהו מהם יתעלה למעלה מהשכל שלו לדרגת ההשפעה, לכן כתוב "לא החכם לומד". הגישה צריכה להיות רק דרך ההשפעה, דרך האמונה, זו תכונת הבורא ואנחנו צריכים בתכונה הזו גם למצוא את עצמנו.
תלמיד: אז מה זה דעת ושכל שהוא מתכוון פה?
דעת ושכל שכבר מכוון לגילוי הבורא. כשאתה מגיע לדרגת האמונה אתה גם את מלכות מעלה לבינה.
שאלה: האם אנחנו מגיעים לגמר התיקון בתוך הכוונה שלנו או בתוך הרצון? והאם למעלה מהדעת זה בתוך הרצון או בתוך הכוונה?
הכול בכוונה, הרצון מצטרף לכוונה. הרצון לקבל נשאר רצון לקבל, רק הכוונה מעליו משתנה יותר, ויותר לעל מנת להשפיע. אבל הרצון לא מזדכך, לא משתנה, הוא נשאר רצון לקבל. מה שאתה יכול זה רק לחתוך ממנו חתיכות מסוימות שאיתן אתה עובד עד שאתה מגיע למצב שאתה עובד עם כל הרצון שהבורא ברא.
שאלה: שמעתי אותך אומר קודם, שאדם לא יכול להיות מכוון לבד לבורא, אלא הכיוון לבורא הוא רק דרך העשירייה, דרך הקשרים. האם האמונה למעלה מהדעת היא גם הבנה שמגיעה דרך קשר או זו הבחנה אישית של האדם?
רק מתוך קשר שהאדם מבצע בינו לבין החברים, רק בתוך הקשר הזה הוא מגלה את הרוחניות, את הבורא. כי הקשר שלו עם האחרים, שם בדיוק ישנה דרגת ההשפעה, צורת ההשפעה שיש ממנו לחברים ולבורא.
תלמיד: איפה נכנס ה"למעלה מהדעת" בקשרים? איך מתוך הקשר אתה מגיע לאמונה למעלה מהדעת?
כי אני רוצה שתהיה לי השפעה נקייה לחברים. וצורת ההשפעה הנקייה שלי למעלה מהרצון לקבל האגואיסטי שלי, היא נקראת "צורת בינה".
תלמיד: הקטעים שאנחנו קוראים נשמעים כמו מצבים שהאדם עובר, כל מיני מחשבות, רצונות שיש בו והוא עולה מעליהם למעלה מהדעת. נראה כאילו זו העבודה של האדם ולא עבודה של קשרים.
כן, אני מבין. כשאנחנו קוראים את הקטעים האלו נראה לנו שכל העבודה שלנו היא בכל זאת בתוך האדם ולא בינו לחברים, נכון, אבל במאמרים הם מוסיפים. כאן הם כותבים כלפי האדם ובמאמרים הם מסבירים מהו הביצוע.
תלמיד: גם עבודת האדם היא תוצאה מהעבודה שלו בקשרים?
ודאי. רק בצורה כזו, אלא איך אפשר אחרת? אם אנחנו לא מתקשרים בינינו, אנחנו לא מתקנים את חטא עץ הדעת, את שבירת הכלי.
תלמיד: למה הדגש כל הזמן על העבודה של האדם?
כי האדם צריך לעשות מעצמו קשרים עם החברה ומתוך החברה לגלות את הבורא. זאת אומרת, מיהו הבורא? קשר כל כך חזק וטוב בינינו, האגואיסטים, מעל האגו שלנו, שם אנחנו מוצאים את הכוח הנסתר, את החיבור בינינו.
שאלה: בהמשך לשאלה של החבר, האם אפשר לומר ש"למעלה מהדעת" היא תוצאה או תולדה של היגיעה של כל העשירייה או של כולם יחד?
לא, לא כל העשירייה, יכול להיות גם אחד כלפי השני. אבל העבודה היא, להיות בקשר עם החבר למעלה מהאגו שלו.
תלמיד: אבל צריך שכמה ירצו את זה יחד, צריך יגיעה משותפת.
"מיעוט הרבים שניים", בכל זאת, אנחנו צריכים לדעת את החוקים. ודאי ש"ברוב עם הדרת מלך", כמה שיותר חברים עוסקים בזה ונמצאים בצורה כזו כל אחד עם כולם אז יותר קל, אבל לפחות החוק מתקיים גם בין שניים.
שאלה: כיצד להעלות את חשיבות הדרך מעל הדעת? כי לפי הטקסט נראה שבחירת הדרך תלויה בחשיבות.
ודאי שהכול תלוי בחשיבות, וחשיבות תלויה, כמו שהם כותבים במאמרים שלהם גם רב"ש וגם בעל הסולם כותב במאמר ה"ערבות" במיוחד על חשיבות המטרה, על השגת המטרה שהיא תלויה בחברה. אם האדם נמצא בחברה נכונה, הוא מקבל מהם דחף למטרה ויכול להגיע אליה בקלות ובמהירות.
שאלה: בשרטוט ששרטטת עם המשולשים אמרת שיש יחס הפוך בין הכוונה לבין רצון. ככל שהרצון והכוונה מתקדמים, האם יש איזה קו אמצעי מקביל שבו הם נפגשים? ואם כן, איזה מצב זה והאם זה מצב שנשארים בו לזמן מסוים או שהכוונה עולה לאט כל הזמן למעלה כמו שהרצון הולך ויורד?
אתם לא שומעים את מה אני אומר. מה אמרתי על השרטוט הזה? זו רק מגמה, מלמעלה למטה מתפתח ומתגלה הרצון ומתקטֵן יחד עם זה מרצון אינסופי שבאינסוף ועד העולם הזה הנמוך ביותר.
אנחנו לומדים את זה, מצד אחד זה קורה על ידי הזדככות המסך, הרצון כל הזמן נעשה יותר ויותר קטן עד שהוא מגיע לרצון הכי קטן שאנחנו מגלים אותו וקוראים לו "העולם הזה". ומצד שני, גדלה הכוונה, לא שהיא בבסיס המשולש הכחול הכי גדולה ובקודקוד המשולש היא קטנה. רציתי כאן להביא את המגמה, לא עד כמה הכוונה שורה על הרצון.(ראו שרטוט מס' 1)
לכן, כך ציירתי. אתם יודעים מה? תמחקו את זה, תציירו כל אחד לעצמו, העיקר שתהיה לכם הבנה על מה אנחנו מדברים.
קריין: קטע מספר 9.
"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")
ודאי שאנחנו הרבה שעות ביום, כל יום, מרגישים את עצמינו ריקים, ההרגשה הזו באה כדי שאנחנו נתעורר ונמלא אותה עם גדלות הבורא, עם חשיבות הבורא, עם חשיבות המטרה, זה קריאה מלמעלה, גילוי מלמעלה שאנחנו ריקנים.
שאלה: אתמול לפני השינה בעשירייה קראנו את הקטע ודנו עליו ויש לנו שאלה, האם אפשר להרגיש ריקנות לפני שיש כלי בעבודה?
במה אתה חושב להרגיש ריקנות?
תלמיד: זה מה שדיברנו, שאי אפשר, כי אין כלי.
אבל לפחות ריקנות מזה שאתה ריק, זה על זה. בכל זאת אתה הרי יכול לבקר את עצמך ולראות במה אתה נמצא, תתחיל מזה.
שאלה: יש הבדל בין ריקנות לרוממות בעשירייה, בקבוצה?
כן, תתחיל לעבוד עם זה ואז אתה תראה.
שאלה: האם תוכל להסביר איך אנחנו יכולים לייחס את הכותרת של הטקסט, שזה הרימון, עם התוכן של הטקסט?
אני לא מבין בדיוק מה אתה רוצה. אנחנו צריכים להשתדל לרומם את תכונת ההשפעה, תכונת הבורא, להשתדל לראות שדווקא התכונה הזאת פועלת אחרי הקלעים בכל מה שאנחנו מגלים כאן בעולם הזה, ולא ההיפך. מתגלה לנו, לפנינו, בכל רגע ורגע, בכל מיני אופנים, שהאגו הוא השולט, וממש ללא שום פשרה, והבורא לא קיים והכול נסתר, אפילו לא נסתר אלא לא קיים.
עלינו להשתדל לייצב את עצמינו, כל אחד את עצמו, וודאי שזה בעזרת החברים, לייצב את עצמו כך שהוא רוצה לראות את הכול דרך תכונת ההשפעה. ואז אני אגלה שבאמת הייתי בהסתרה וכל העולם הוא דווקא ההיפך, זו תכונת ההשפעה שהיא שורה ושולטת בכל, ותכונת הקבלה מתגלה רק כדי שאני על פניה אברר את תכונת ההשפעה.
תלמיד: מהו המושג רימון, לפי הכותרת של הטקסט?
אתה רוצה את הפשט, את הפירושים, מעניין. בסדר, מה הוא כותב? קטע 9, אני קורא.
"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא" האדם "רומם את עצמו למעלה מהדעת." המקום נמצא לפניו כמקום ריק שאין עליו שום שליטה, הבורא נסתר. איך הוא יכול לגלות אותו? "זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת." ברגע שאתה מתחיל להתייחס למציאות שכל זה זה הבורא הנסתר, אז אתה יכול להתחיל לגלות שהוא באמת כך, ממלא את הכול וסובב את הכול "ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה." לרומם את תכונת הבורא, תכונת ההשפעה. כי אנחנו לא רואים אותה, היא נסתרת, זאת תכונת ההשפעה. היא לא כגאווה, כאגו, ההיפך, זה נמצא כמו שכתוב על האבנים, על הקרקע, היא לא מתרוממת תכונת ההשפעה "ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה'," אם אתה מכבד את ההשפעה, שהאדם מוריד את עצמו, אם אתה מכבד את הדברים האלה, דרך זה אתה מתחיל לראות את העולם אחרת. זה נקרא שאנחנו לוקחים הכול למעלה מהדעת, "היינו שיקח הכל למעלה מהדעת."
שאלה: ככל שאנחנו מתחילים לעשות תיקונים על כל רצון מקולקל, האם זה מביא אותנו להרגשה של חיסרון כללי יותר, והוא יכול להיות מורגש כריקנות גדולה יותר?
כן. אבל תנסו, תנסו את הכול. אתם שואלים שאלות שהן רק מצביעות על זה שאתם לא משתדלים לעשות פעולות. אמונה למעלה מהדעת היא מתגלה מתוך הפעולות שלנו, מתוך זה שאנחנו צריכים לבצע את זה ולגלות.
כמו שאני התחלתי את השיעור, שיש שתי רמות, רמה של העולם העליון ורמה של העולם הזה, ואנחנו צריכים לגלות את שני העולמות האלו. העולם הזה הוא ברור, הוא נמצא בהרגשה שלנו, לפנינו, זאת אומרת בתוכנו, בתוך הרצון לקבל שלנו, כך אנחנו מרגישים אותו. את העולם העליון אנחנו לא יכולים להרגיש, הוא נמצא בדרגת הבינה, אנחנו צריכים לגלות אותו. זה נקרא להגיע ל"אמונה למעלה מהדעת", לזה שאנחנו מעריכים, שאנחנו מעלים את דרגת הבינה מעל לדרגת המלכות.
שאלה: למה יש הבדל כל כך גדול בין היחס מצד אחד כמו לכלה, לבורא, ומצד שני אומרים שצריך להיות בכבוד מול המלך?
יש הרבה צורות קשר לבורא. ואם זה לכלה, אתה לא מתייחס בכבוד?
תלמיד: אני מתייחס כאילו למקבלת, מישהי שמצפה ממני, לא גבוהה ממני.
לא, זה דווקא לא נכון, זה לא שהיא מקבלת. דווקא בחכמת הקבלה אנחנו מתייחסים לכלה שאתה צריך להסתובב סביבה, אתה צריך להביא לה מתנות, אתה צריך לעשות כל מיני דברים נכונים, טובים, אתה צריך לתת לה טבעת, אתה צריך להיראות לה חשוב כדי שהיא תסכים להתחתן אתך. הסיפור הוא לא כמו בעולם הזה שאתה מכיר היום עם הבחורות המודרניות כנראה, אלה קצת אחר, דרך הכבוד.
שאלה: האם הריקנות היא מקום הלידה לכלי חדש?
לא, אני לא רוצה כך לקשור את הדברים. ריקנות אני צריך למלא עם גדלות העליון ואז דרך זה אני מתחיל להתקשר אליו.
קריין: קטע מספר 10.
"כתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת." זאת אומרת, בכל מצב של ריקנות, האדם צריך להרגיש הזמנה להגיע לאמונה למעלה מהדעת בכוח ההשפעה, למלא את הריקנות עם כוח הבינה, עם כוח הנתינה. "ולזה צריכים את עזרת ה'." ושיבקש, הבורא ייתן. "היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת." זאת אומרת לראות, להרגיש מה זה נקרא "עולם ההשפעה". "נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")
שאלה: למה אנחנו לא נולדים עם התוכנה לגילוי מעל הדעת אלא דווקא ברצון אגואיסטי?
כי אנחנו כמו נבראים לא יכולים להרגיש תופעה אחת, אלא רק בהפרש בין דבר והיפוכו אנחנו יכולים להרגיש כל דבר ודבר. כלי הקליטה שלנו הם כלי קליטה של הנברא, זאת אומרת שהוא צריך להיות מצד אחד בתכונה של הבורא, ומצד שני בתכונה ההפוכה מהבורא, ואז בהפרש בין זה לזה הוא מרגיש את המציאות שלו. אחרת הוא לא מרגיש את המציאות, אחרת הוא נמצא ממש בחוסר הכרה מוחלט.
זה חוק, והוא מובן לכל מי שעוסק בטכניקה, בטבע, שאנחנו תמיד ואת הכול מודדים רק זה כנגד זה, שנאה - אהבה, חכמה - טיפשות, אור – חושך. באיזה הבחנות שלא תיקח מכל המציאות שלנו, אתה תראה איך שאנחנו תמיד נמצאים בקשר בין דבר והיפוכו, ורק במקום כזה אנחנו מרגישים את עצמנו כקיימים וברור לנו איפה נמצאים וכן הלאה.
תלמיד: ובפער הזה אנחנו מרגישים את הריקנות, את הריק הזה?
כן, ודאי. מתי אתה מרגיש ריק וכלפי מה אתה מרגיש ריק? כשיש לך כנגד המצב הריק שלך גם מצב כאילו מלא, ואז כנגדו אתה רואה את עצמך שאתה ריק, אחרת איך תגיד שזה ריק. וכך אנחנו גם בינינו נמצאים בקשרים. אתה יכול לבוא למוזיקאי ואתה לא מבין על מה הוא מדבר, כי ההבחנות אצלו הן אחרות לגמרי, ואצל צייר ההבחנות הן אחרות לגמרי ממך. אבל כל אחד מודד את עצמו בין מלא וריק ובזה נמצא.
וכך כל אחד ואחד מאיתנו נולד, שמצד הטבע הוא מיועד לגלות את ההבחנות בצבעים, בצלילים, ביחסים, בחכמה, במדע, בכל דבר, בסך הכול ברגשות. אפילו שמתעסק במתמטיקה, במה לא, בכל זאת אדם בפנים בתוכו מעביר את הדברים האלה לרגש, כי הכלי שלנו הוא רצון.
שאלה: אני לא מבין על איזו ריקנות מדבר בעל הסולם.
אני חוזר על קטע 10. "כתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו"." מה זאת אומרת? "כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות," למה באות מחשבות הריקנות? ואנחנו מרגישים אותן הרבה פעמים בכל יום, "הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת." אתה לא תוכל למלא אף פעם את הריקנות הזאת עם מה שהמקום הזה דורש, כי המקום הריק שמתגלה זה מקום שהבורא צריך למלא. לשם מה זה יתגלה בך כך. אבל אם אנחנו עוסקים במשהו כדי סתם לא להרגיש ריקנות, אז אנחנו עוברים מהמצב הזה שהבורא שולח לנו למשהו אחר, בורחים מהדרך.
לכן אם אני רוצה באמת להשתמש נכון בהרגשת הריקנות, אני צריך לחשוב מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, מה זה נקרא דרגת ההשפעה. כי מה שיתגלה לי עכשיו במצב שאני מרגיש את עצמי ריק, יתגלה לי מקום ממדרגה יותר עליונה, למעלה מהעולם שלנו, ממדרגת הבינה, ואני צריך להשתדל למלא את הריקנות הזאת עם תכונת ההשפעה, ואז אני מעלה את עצמי לשם. יוצא כך, "הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'." אדם לא יכול לעשות את זה לבד. אבל שלא יברח מהמצב הריק, וישתדל למלא אותו בכוח הבינה, אמונה למעלה מהדעת. "1זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות," רוממות הבורא, רוממות תכונת ההשפעה "היינו עם בחינת למעלה מהדעת." אבל איך? "ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה." כוח הבינה, כוח ההשפעה. "ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא," סתם באדם, "היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת." שזה המקום שהבורא צריך לגלות, שאני צריך לגלות אותו. ואז אני מתפלל אליו שייתן לי אפשרות לחיות במקום הזה, למצוא בו חיים, חיים רוחניים. עכשיו הם נראים לי ריקים, אבל ריקים בגלל שאני רגיל לחיים הגשמיים האלו ואז חיים רוחניים בשבילי נראים כמקום ריק.
שאלה: האם הרגשות ריקנות והרגשות חוסר אונים הן אותו דבר?
לא. חוסר אונים זה מה שאדם מרגיש כתגובה שלו על מה שהוא מרגיש, שהוא בחוסר אונים, שאין לו שום כוחות ואין לו שום עתיד והוא לא יודע מה לעשות, זה חוסר אונים. והרגשת הריקנות היא שהוא ממש לא רואה במצב שהוא נמצא לא הווה ולא עתיד, ללא הרגשה שלו, ללא תגובה שלו על זה, אלא כך פשוט זה נראה לו. ואז יש לפניו בחירה, להגיד שמה שעכשיו מתגלה לו, מתגלה לו מדרגה עליונה יותר, שעדיין היא ריקנית, אבל הוא רוצה למלא אותה עם רוממות דרגת הבורא, דרגת הבינה. שהוא שבא ממלכות, עדיין לא מרגיש עכשיו את הדרגה הזאת שהיא מלאה ויש שם חשיבות ויש שם מלא כוחות והבחנות ורגשות, אלא הוא עדיין לא מרגיש, בשבילו זה ריק.
שאלה: מה קודם, גדלות הבורא או כוונה?
זה כלפי האדם, איך שהאדם בוחר.
שאלה: במשפט "אין בורא ללא נברא" למי שייכת הריקנות?
ודאי שהריקנות מתגלה על ידי פעולות הבורא, כי "אין עוד מלבדו", הכול הוא עושה, אבל הוא עושה את זה כלפי אדם, כדי שאדם יבחר מה הוא עושה עם הריקנות.
ריקנות זה נקרא שמעלים אותי מדרגת המלכות כאילו לדרגת הבינה. יש "מלכות" ויש בינה. אבל אני עדיין לא נמצא בתכונות הבינה, אלא רק מעלים אותי, לכן אני מרגיש כאן דבר ריק. מה אני צריך לעשות? אני יכול להגיע למצב שאני שוב חוזר למלכות ואז זו באמת ירידה, נפילה, כי אני מזלזל בזה שהבורא מגלה לי ריקנות, שזה חלק מדרגת הבינה שהוא גילה לי, ואני לא רוצה להתיישב שם, לקבל את הדברים האלה, להימצא שם, להישאר שם, ועוד לעלות אחר כך בעתיד עוד יותר. אז אני מזלזל במה שהבורא עושה לי ואומר, "תביא אותי בחזרה, אני לא רוצה." אני בורח מהריקנות (ראו שרטוט מס' 2). או שאני נמצא כן במקום הריקנות ומתחיל ליישב את המקום הזה. מה זאת אומרת? אני רוצה לגלות במקום הזה שאני ריק, שזה ריק לעומת כלים דקבלה שלי. אבל כלפי כלים דהשפעה, אם אני עושה ניקוי מסך ומתחיל לראות את עצמי במסך החדש בכוח ההשפעה, אני מתחיל לראות כאן עולם הבא. לכן כל המצבים האלה של ריקנות מגיעים אלינו כדי שאנחנו נתחיל להשתמש בהם בצורה נכונה. זה נקרא באמונה למעלה מהדעת, בכוח הבינה למעלה ממלכות, שאני רוצה להישאר בזה, להיות בזה. זאת הכניסה לרוחניות.
שרטוט מס' 2
ואנחנו מקבלים הזמנות כאלו מהבורא הרבה פעמים בכל יום. ואנחנו לא אוהבים אותם, כי הייתה לנו קודם איזו הרגשת החיים, אמנם לא היינו מרוצים מזה כל כך, אבל בכל זאת, ועכשיו בכלל ריק. אנחנו לא מבינים שדרך הריקנות הזאת הבורא רוצה להעביר אותנו לעולם הבא, לדרגה יותר גבוהה. לכן במצבים שאנחנו מרגישים ריקניים אנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש שהוא ימלא את הריקנות הזאת עם הגדלות שלו, שתהיה לנו שמחה בזה שאנחנו קרובים אליו, שנמצאים עימו.
קריין: שוב קטע מספר 10.
"כתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.
ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו." "להאמין למעלה מהדעת" זה נקרא להרגיש תכונות, פעולות של ההשפעה, פעולות של הבינה, במקום תכונות ופעולות של המלכות שלזה אנחנו מיועדים מהלידה שלנו מלכתחילה. אני רוצה עוד לברוא בי, לגלות בי תכונות שאני אזהה בהן פעולות השפעה, או במילים אחרות בזה שאני אזהה בהן את הבורא. "וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")
מה שאנחנו צריכים במקרה כזה שמרגישים ריקנות, לבקש מהבורא שיתגלה בתוך הריקנות הזאת. ואם אנחנו נבקש יחד, בטוח נצליח, וזו הדרך הקרובה והישירה לגילוי הבורא לנו.
שאלה: כשאנחנו מתגברים ומגיעים לשמחה מתוך החיבור מרגישים כך שהחיסרון קטן, ואז שוב אנחנו נופלים, אין שמחה ושוב חוזרים על אותה מחזוריות. איך להיות כל הזמן בזה?
ודאי שכן, אנחנו יכולים להיות גם בחיסרון וגם בשמחה, כי החיסרון הזה הוא מביא אותי למטרת הבריאה. זה נקרא ש"שמחים גם בייסורים", כן ודאי.
תלמיד: אני מתכוון שקודם החיסרון ומזה אפשר לשמוח זה מובן, אבל הפוך כשמגיעה השמחה איך לעשות כך שהיא לא תחליש את החיסרון?
זאת בעיה אחרת, שהמילוי שאני מרגיש והשמחה שאני מרגיש היא הייתה צריכה להיות שמחה מזה שאני התקרבתי להשפעה לבורא, אז אני צריך עכשיו את השמחה שלי שאני השגתי, ההשפעה, הביטחון, כל הדברים האלה לכוון הבורא, ואז אני הופך אותו המצב לכלי. זאת אומרת שקודם זה היה בשבילי המילוי, ועכשיו את המילוי שקיבלתי אני הופך לחיסרון, לכלי.
איך אני משפיע בזה לבורא, תמיד כשאנחנו כך עולים במדרגות מה שהיה קודם מילוי, הופך לחסרון וכך בכל עלייה ועלייה.
אני מאוד שמח שיש לנו היום בירורים, אולי אתם לא מרגישים את זה כל כך אבל אלו בירורים חדשים, מהותיים.
שאלה: אפשר לומר לפי השרטוט, הנקודה הזאת שבה עולה מלכות לבינה, אז כדי לא לברוח כל העוגנים שאנחנו עושים בעשירייה, במסגרת לימוד בכל זה, הם רק בשביל שבנקודה הזאת לא נברח אלא שנבקש באמת לעלות למעלה?
כן. כי דרגת הבינה הזאת מגלה לנו, אני לא רוצה לבלבל, אבל בעצם מה שהיא מגלה לנו אחר כך (ראו שרטוט מס' 3) זה את מלכות בצורה יותר עמוקה ואנחנו עולים אליה לבינה יותר גבוהה, וככה זה "פליפ פלופ".
תלמיד: כן, אבל דיברת שם על נקודת הבחירה בדיוק בנקודה הזאת, שיש אפשרות לברוח לבקש לחזור חזרה.
כן, בראשה של נקודת הבחירה שיורדת מבינה למלכות אנחנו יכולים או ללכת אחורה, לבקש ש"אני לא רוצה שום דבר, אני חוזר לחיים הרגילים שלי", או שדווקא בנקודה הזאת אני מבקש עלייה.
תלמיד: אז מה קובע את הבחירה הנכונה שם?
הסביבה. עזרת הבורא בסופו של דבר, אבל דרך הסביבה. בסביבה תמיד יש פוטנציאל של הבורא הרבה יותר גדול ממני, אז אם אני פונה לסביבה אפילו לא לבורא, אלא לסביבה, כבר אני מקשר את עצמי לבורא במדרגה יותר גבוהה, ואז זה עוזר לי. זה המקום של הבחירה.
שרטוט מס' 3
שאלה: מה הקשר בין זה שהבורא עשה שנהיה ביראה כלפיו לבין הריקנות?
יראה וריקנות, כשאנחנו מגיעים לריקנות אין לנו יראה, אנחנו נמצאים פשוט ריקניים וזו הרגשה בתוך הרצון לקבל. והיראה שאנחנו מרגישים כלפי הבורא היא כבר בכל זאת במשהו ברצון להשפיע, בקשר עם הבורא. את הריקנות לא מרגישים בקשר עם הבורא, זה כביכול הרגשה בתוך הרצון לקבל עצמו.
שאלה: אני קצת מבולבל, הבנתי מהטקסט שאני צריך להגיע למקום הריקן, למקום ריקנות, אבל כשאני מגיע לשם אני צריך להתעלות לאמונה למעלה מהדעת. אני מבין שאחרי זה, זה יתמלא באור, אבל אני צריך לעשות את המקום הזה ריק כדי למלא אותו אחרי זה באמונה למעלה מהדעת?
אני לא עושה את המקום הזה ריק, כך הוא מתגלה לי. אני לא יכול לפי טבע שלי דרצון לקבל להשתוקק למקום הריק, אינסטינקטיבית אני תמיד משתוקק למקום המלא.
שאלה: איזה חושים אנחנו צריכים לפתח בתוך הרצון על מנת להתכלל עם הרצונות השונים?
איזה חושים אנחנו צריכים לפתח ברצון לקבל? רק את חוש הרגשת הזולת, כי הרצון לקבל מלכתחילה מרגיש רק את עצמו. ואת הזולת הוא מרגיש רק בכיוון של כמה הוא יכול ליהנות ממנו. זאת אומרת בסופו של דבר, גם בזה הוא מרגיש רק את עצמו. מה שאינו כן, מה שאנחנו צריכים להשתדל לפתח בנו, ודאי שעל ידי האור העליון, אבל אנחנו רוצים לפתח בנו את הרגשת הזולת. כאילו שאני עושה צמצום על עצמי, מרגיש את הזולת, ומקבל בחשבון רק את הרגשת הזולת. ואז מתוך זה אני פועל, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".
שאלה: בהתייחס לשרטוט שעשית, יש נקודת בחירה שאתה לא רוצה לברוח בחזרה למלכות, מה זה היפוך הזה שאנחנו עושים חזרה כדי לא לחזור למלכות, אלא כדי לטפס למעלה? מה ההבדל בין שתי הנקודות האלה?
אם אני נמצא בדרגת ריקנות, זאת דרגת בינה, ולא מגלה שהבורא בצורה כזאת רוצה להכניס אותי לעולם העליון, ובשבילי יותר חשוב להרגיש את עצמי מלא באיזו צורה נוחה בעולם הגשמי, אז אני עושה פעולות כדי להגיע לדרגת מלכות כמה שיותר מהר, בכל מיני פעולות. הכול ברצון לקבל שאליו אני רגיל, שבו אני מרגיש את עצמי בטוח לעשות ככה.
ואם בכל זאת אני נמצא בקשר חברתי, כי כאן בעיקר החברה יכולה לעזור לי, אז אני בוחר בכל זאת באותו מצב ריק שבו אני נמצא, לקבוע אותו עכשיו כמצב מלא. לא על ידי מלכות, אלא על ידי הקשר שלי עם החברים, "איש את רעהו יעזורו". ואז אפילו שאני מרגיש את עצמי שאני נמצא ורוצה לחפור או לעשות תחתיי חור בספינה, בכל זאת אני מתיישב על החור הזה, לא נותן למים להגיע לסירה, ומקווה שהחברים יכוונו אותנו נכון, ואותי יחד איתם.
זאת אומרת, כאן הכול תלוי, אם אני לבד, או שאני בתוך החברה. כך החברה יכולה לקבוע, המקום הזה בשרטוט, זה מקום הבחירה, כי הבחירה ניתנת לסביבה. אם אני נמצא בה, אז אני בוחר בהתקדמות הרוחנית, אם אני לא נמצא בה, תמיד אני אבחר בחזרה לגשמיות, כי שם אני מרגיש בטוח.
הסביבה כאן נלחמת עם האני שלי, ה"אני" מרגיש את עצמו בטוח כשהוא נמצא בדרגה הגשמית, בדרגת חי, והסביבה יכולה בכל זאת לתת לי הרגשת ביטחון וצורת התקדמות לדרגת המדבר.
שאלה: הצורה הכי טובה כדי למלאות את הריקנות היא עם תפילה לבורא, בזה שאנחנו מכירים שהכול מגיע ממנו?
תראה, אם אתה כבר מבין, מרגיש, שומע, מקבל כאלו הבחנות מלמעלה. אבל בדרך כלל אנחנו מדברים על לפי מה נקבע כאן כיוון האדם? האם הוא נמשך להתקדמות רוחנית, או חוזר לגשמיות? כי הוא לא יכול להישאר במקום הריק, בשבילו זה בלתי נסבל.
אז כשהוא נמצא קשור עם הסביבה, זה עוזר לו, מחייב אותו למלא את המקום הזה בגדלות הבורא. כי כשהחברים מקושרים יחד, הם מביאים לו את ההרגשה הזאת, את ההשפעה הזאת. ו
יש כאן עוד הרבה דברים, כמו שגם אתה אומר, יש כאן עוד הרבה הבחנות.
שאלה: האם מספיק להגיע אל מחשבה על הריקנות או שאני חייב להרגיש אותה?
מקום ריק, הרגשת המקום הריק הכרחית בכל מעבר ומעבר ממדרגה למדרגה, וזה לא סתם מקום ריק, זה מקום שבו נותנים לאדם בחירה. בחירה, איפה עוד הוא יכול לעשות בחירה? במקום שהבורא שולט אין מה לעשות, במקום שיצר הרע של האדם שולט, אין מה לעשות, אלא זה נקרא המקום שעליו נלחמות הקדושה והקליפה, וכאן בעצם נמצא מקום הבחירה.
יש על זה מאמרים גם ב"שמעתי"
שאלה: במצב הריקני לבקש מהבורא אמונה מעל הדעת, או כוח לתרגל אמונה מעל הדעת? כי שמעתי אותך היום בשיעור אומר שצריך כוח לתרגל אמונה מעל הדעת. אז מה מבין שניהם?
לא הייתי אומר שיש אפשרות לבקש משהו משניהם, אם אתה עדיין מבקש משהו מהמצב הריקני, אז זה לא ריקני, יש משהו שמאיר לך בכל זאת. במצב הריקני אתה פשוט מגלה שחוץ מהחברה אף אחד לא יכול לעזור לך. אם אתה בעצמך יכול לגלות חיסרון ותפילה, מה טוב, אבל זה עדיין לא מצב ריקני.
שאלה: את החבר אני מרגיש בחלל הפיסי, ואת המקום הריק מסביבי אני לא מרגיש, כי הוא ריק, במה אני ממלא את החלל של הבורא?
אתה לא צריך לעשות שום דבר. לפי מה שאתה אומר נשאר לך רק דבר אחד להתכלל ככול שאתה יכול, גם בצורה פיסית, וגם בצורה פנימית בחברה בלבד, ואז תגיע לכל מיני הבחנות יותר נעלות.
שאלה: אם החלל בין מלכות לבינה זה החלל שבו האדם צריך לעבוד, אז איפה בתוך החלל הזה אני צריך למקם את העשירייה?
לא, אתם מציירים כל מיני דברים שאני לא ציירתי. פשוט, כשאנחנו נמצאים במצב הריק, להשתדל כמה שאפשר לברוח לעשירייה, לקבוצה. איך אנחנו עושים את זה? מתוך זה שעושים חשבון לפני זה, במצב הלא ריק, אני צריך לעשות קשרים כמה שיותר הדוקים ביני לחברים, שכשאני אצטרך, זה יעזור לי.
שאלה: למה אנחנו שוכחים לבקש?
אנחנו שוכחים לבקש כי אנחנו לא מרגישים את הבורא שנמצא ושולט במצבים שלנו.
שאלה: האם בזה שאני מקבל ריקנות ודווקא מזה אני מתחבר לחברים ומבקש בקשה משותפת לבורא למדרגה חדשה, האם זה הזימון של הבורא למדרגה החדשה, שדרך החברים נבקש בקשה משותפת?
תנסה ותגלה ואז אתה תראה אם כן או לא.
שאלה: יש הרגשה שרוממות הבורא תלויה או מתקשרת להרגשת הרחמים מהבורא, כמה שאני מרגיש את הרחמים מהבורא כך אני יכול להתרומם לבורא?
תמשיך ואתה תמצא, זה נכון, זה בדרך, כן.
שאלה: אני לא מצליח להבין את העניין הזה, איך אפשר לבנות משהו באוויר?
זה נקרא המגדל הפורח באוויר, שהוא פורח באוויר אבל זה מגדל ממש, דרגת הבינה שלמעלה מדרגת המלכות. מה שלא במלכות, בשבילך זה אוויר, כאילו לא קיים. אתה צריך להשתדל לרכוש תכונות, חושים, שהם יעזרו לך להרגיש את האוויר, זה נקרא אוויר ריקן ואחר כך אוויר, ואחר כך האוויר הזה יתמלא עם האור וכך זה יהיה, אתה בדרך, אבל להמשיך.
שאלה: אבל אין לי את התכונות האלה.
יבוא האור ויבנה לך, יאציל לך את התכונות. על זה אין מה לדבר, מצד האור זה יבוא כשתהיה הזדמנות מצד האדם, ומיד זה ייעשה. אתה פותח לאור מקום שיתקן אותך.
שאלה: במה להפגין סבלנות ובמה חוסר סבלנות בעבודה שלנו?
אם זה לכיוון השפעה, לכיוון חיבור הקבוצה אז אתה חייב כאן להתאזר בסבלנות. וחוץ מזה כבר לא.
שאלה: הנקודה החדשה הזאת שנגענו בה היום, שהמילוי של הריקנות במדרגה הבאה הופכת להיות לריקנות חדשה בהשפעה לבורא, האם תוכל לפרט קצת יותר?
כן ודאי שככה אנחנו לומדים מסולם המדרגות, שכל מה שרכשנו בדרגה הקודמת מזדכך, מתרוקן ואנחנו מרגישים בו כבר חוסר מילוי ואפילו ההיפך, מילוי שלילי כאילו, שאת זה אנחנו לא רוצים, וזה עוזר לנו לעלות לדרגה יותר גבוהה.
שאלה: אבל אם מתוך הריקנות אתה מגיע לגדלות הבורא, אז יוצא שאו שאתה חוזר למטה ואתה נופל מהמצב הזה, או שאתה יכול איכשהו להתקדם להשפיע יותר לבורא בלי ליפול, איך עושים את זה?
על ידי הכרת גדלות הבורא וזה הכל תלוי בסביבה, עד כמה שאתה מסתכל על החברים, מתפעל מהם איך שהם מתחברים ביניהם ומשתדלים להתחבר לבורא, ואז מקנאה, תאווה, כבוד, מכל מיני אמצעים כאלה שאתה רוכש מהסתכלות עליהם, אתה יכול לעלות לדרגה עוד יותר גבוהה וכך אתה מתקדם ב"ישראל אורייתא קודש בריך הוא חד הוא", אתה בתוך העשירייה, ולבורא.
שאלה: נקודת הבחירה שדיברנו עליה היום, היא בדיוק נקודת הצמצום שם אנחנו צריכים להפעיל את הצמצום?
כן, הנקודות האלה זה גילוי נקודת הצמצום. כן.
תלמיד: כי יש לפעמים שלא יודעים על מה לעשות צמצום, לדוגמה, לפעמים זה רגש של כאב שכביכול מכריח אותי לברוח למטה, וצמצום שמרגיש לפעמים לצמצם הנאה.
לא, זה לא טוב לצמצם הנאה, מי ששובר את ההנאה הוא מקבל במקום אחת שתיים, לא. אתה צריך רק לכוון את עצמך לחיבור, ולבורא שבתוך החיבור, ומה שמנוגד לזה, אותו לצמצם.
שאלה: כשאנחנו מבקשים מילוי במקום הריקן הזה שזה האור של הבורא האם זוהי כניסה לרוחניות או שזו מדרגה חדשה שממנה אנחנו צריכים להתחיל לראות את הדברים שאותם הבורא נותן לנו?
זה כניסה לרוחניות אבל לאו דווקא שמזה אתה כבר מתחיל לראות את הדברים. אתה מחפש איפה לראות, וזה כבר לא רוחני. ברור?
שאלה: האם אנחנו צריכים לארגן לעצמנו את הריקנות בכל מצב ומצב כדי למלא אותה בגדלות הבורא ממש בכל רגע?
אנחנו לא יכולים לארגן את הריקנות, אלא ריקנות היא באה כהחלפת הכלי, כשאני מתעלה לדרגת הבינה מדרגת המלכות אז אני מרגיש ריקנות בתוך מלכות. שאין שם שום דבר בשבילי, ובתוך בינה, שגם בזה אין שום דבר בשבילי ואז אני נמצא כאילו קירח מכאן ומכאן, ומה לעשות? וזה מה שבעצם צריך לעורר אותי לעשות קפיצה למעלה.
(סוף השיעור)
ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. (בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")↩