שיעור בוקר 03.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", כרך ג', עמ' 1636,

אסופת "דרגות הסולם" מאמר 69,

"השכר עבור עבודה ברוחניות"

קריין: רב"ש ג', עמ' 1636, מאמר 69, "השכר עבור עבודה ברוחניות".

נקרא לאט לאט את המאמר, ותוכלו לשאול כל מה שתרצו.

השכר תמורת עבודה ברוחניות

"באופן כללי יש להבחין בעולם ג' דברים:

א. הבורא.

ב. הנבראים.

ג. הטוב ועונג מה שהבורא נותן לנבראים. ומבחינה זו אנו מבחינים עולם אין סוף ממלא כל המציאות, אין שם ראש וסוף." אלא הכול נמצא בתוך הכלי. "וכאן אין עוד מקום לעבודה, כי אין מה להוסיף." לעבודה שלנו יש מקום, יש בה צורך, אם אנחנו יכולים על ידי העבודה להוסיף משהו במציאות, אבל אם זה עולם אין סוף, אז אין מה להוסיף.

"המקבל הראשון, המכונה מלכות, חשקה בהשתוות הצורה," בינו לבין האור, לבין הבורא, "אמרה שלא רוצה לקבל באופן כזה, שהיא תהיה המקבלת." מלכות דאין סוף. "ונעשה צמצום א', ועל בחינה ד' נעשה ריבוי עולמות והפרצופים ונשמות ומלאכים." מבחינה ד' דמלכות דאין סוף נעשה צמצום.

"כלומר שמבחינה ד' נעשו שורש לכל הקלקולים ומקום לתיקונים," מפני שהיו קלקולים, אז נעשה מקום לתיקונים, לעבודה שלנו, "מה שלא היה מטרם שיצאה בחינה ד', היינו שהמלכות, המכונה מקבל, לא רצתה לקבל על בחינתה.

והיות שהכלי קבלה החדשים, המכונה בעל מנת להשפיע, מתיחסים להנברא, לכן זה הולך באיטיות." בהדרגה, זה על פני זה, לעומת זה, וכן הלאה. "היות שהולכים נגד הטבע, כלומר נגד הרצון לקבל, שיצא מהבורא, שהתחתון כן יקבל." לפי רצון האלוהים, הבורא, יהיה תחתון והוא כן יקבל ממנו ויקבל בכל מיני תנאים. "לכן הרצון הבא מצד הבורא, ועם רצון הזה כולם רוצים להשתמש." כי הבורא כך ברא את הנבראים, שהם ירצו להשתמש ברצון שיש בהם.

"היינו, עם הרצון להשפיע, זהו כל העבודה שלנו, שאנחנו צריכים ללכת נגד הטבע, מה שהבורא ברא. וגמר התיקון נקרא בזמן שהרצון לקבל הכללי יתוקן בעל מנת להשפיע, אז אין כבר עבודה.

נמצא שיש רק ד' בחינות:

א. בורא.

ב. נבראים.

ג. המתנה שהבורא נותן להנבראים.

ד. הנבראים רוצים לתת" בחזרה "להבורא.

נמצא היגיעה היא מפני שצריכים לעבוד נגד הטבע." נגד הרצון לקבל שיש בתוך הנברא. "מה שאין כן ברצון לקבל, שבא מצד הטבע, שהוא מצד רצונו להטיב לנבראיו, לכן על זה אין מה לעבוד." הרצון לקבל תמיד מוכן לקבל. "אלא עבודה היא רק על הרצון להשפיע."

זה המאמר הקטן שהרב"ש כתב.

קריין: שוב מאמר 69 - "השכר תמורת עבודה ברוחניות".

לא סתם כתוב שמי שקורא מאה פעם ומי שקורא מאה ואחת פעם, יש ביניהם הבדל גדול.

השכר תמורת עבודה ברוחניות

"באופן כללי יש להבחין בעולם ג' דברים:

א. הבורא.

ב. הנבראים.

ג. הטוב ועונג מה שהבורא נותן לנבראים. ומבחינה זו אנו מבחינים עולם אין סוף ממלא כל המציאות, אין שם ראש וסוף. וכאן אין עוד מקום לעבודה, כי אין מה להוסיף.

המקבל הראשון, המכונה מלכות, חשקה בהשתוות הצורה, אמרה שלא רוצה לקבל באופן כזה, שהיא תהיה המקבלת. ונעשה צמצום א', ועל בחינה ד' נעשה ריבוי עולמות והפרצופים ונשמות ומלאכים.

כלומר שמבחינה ד' נעשו שורש לכל הקלקולים ומקום לתיקונים, מה שלא היה מטרם שיצאה בחינה ד', היינו שהמלכות, המכונה מקבל, לא רצתה לקבל על בחינתה.

והיות שהכלי קבלה החדשים, המכונה בעל מנת להשפיע, מתיחסים להנברא, לכן זה הולך באיטיות. היות שהולכים נגד הטבע, כלומר נגד הרצון לקבל, שיצא מהבורא, שהתחתון כן יקבל. לכן הרצון הבא מצד הבורא, ועם רצון הזה כולם רוצים להשתמש.

היינו, עם הרצון להשפיע, זהו כל העבודה שלנו, שאנחנו צריכים ללכת נגד הטבע, מה שהבורא ברא. וגמר התיקון נקרא בזמן שהרצון לקבל הכללי יתוקן בעל מנת להשפיע, אז אין כבר עבודה.

נמצא שיש רק ד' בחינות:

א. בורא.

ב. נבראים.

ג. המתנה שהבורא נותן להנבראים.

ד. הנבראים רוצים לתת להבורא.

נמצא היגיעה היא מפני שצריכים לעבוד נגד הטבע. מה שאין כן ברצון לקבל, שבא מצד הטבע, שהוא מצד רצונו להטיב לנבראיו, לכן על זה אין מה לעבוד. אלא עבודה היא רק על הרצון להשפיע."

שאלה: כתוב שלא צריך לעבוד על הרצון לקבל אלא כל העבודה שלנו היא רק על הרצון להשפיע. אבל אם אין לנו רצון להשפיע, אז מה העבודה שלנו? הרי יוצא שאנחנו עובדים רק עם הרצון לקבל.

ודאי שאנחנו עובדים רק עם הרצון לקבל, כי הרצון להשפיע שייך לבורא, זה הבורא עצמו, ואילו הנבראים הם רצון לקבל. מה לעשות? אנחנו יכולים לעשות כל מיני פעולות, על ידי הפעולות האלה אנחנו מזמינים על עצמנו אור עליון, האור העליון שמשפיע עלינו מביא לנו שינוי, רצון להשפיע, ולאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש שיש לנו יותר ויותר קשר לרצון להשפיע. כך אנחנו רוכשים רצון להשפיע, עד כדי כך שלא רוצים להשתמש ברצון לקבל שלנו אלא רק להשתמש ברצון להשפיע. כך אנחנו מחליפים את הטבע שלנו.

תלמיד: מה זה אומר לא לרצות להשתמש? האם אני פשוט נכנס אל תוך הקשר הזה עם הבורא, עם החברים, כך שכבר לא מעניין אותי שום דבר ממה שהרצון לקבל רוצה?

זה לא פשוט כמו שאתה אומר, אבל זה נעשה על ידי זה שאנחנו בכוח, נגד הרצון שלנו, עושים כל מיני פעולות שהמקובלים ממליצים לנו לעשות. ואז על המאמצים שלנו פועל המאור המחזיר למוטב, האור העליון, והוא שמשנה לנו את הטבע, במקום טבע לקבל שברא הוא מחליף לנו אותו לטבע להשפיע.

שאלה: הוא כותב כאן שמלכות היא השורש לכל הקלקולים ושהיא לא רוצה לקבל מהבורא, ושהבורא כביכול הסכים איתה. ובזה שורש החטאים, מזה שהמלכות החליטה שהיא בעצמה יכולה לנהל את העניינים.

לא, היא הרגישה את הרצון לקבל שלה כחטא ולכן היא לא רוצה להשתמש בו, מפני שהרצון לקבל הוא הפוך מהבורא.

תלמיד: כלומר היא מיד הרגישה שקבלה בצורה כזאת היא כבר חטא, ואם כך, החטא יוצא מהבורא.

כן.

שאלה: ברור שכל הרצונות שלנו מגיעים מבחינה ד', ממלכות. האם כל רצון שמתעורר מעתה ואילך, בדרך שלנו ללשמה, אנחנו צריכים ללוות אותו בהרגשה שאנחנו לא רוצים לקבל?

ודאי. אנחנו לומדים כך מספרי הקבלה, שאותו רצון לקבל שהבורא ברא, הוא פסול לשימוש בצורה שלו האמיתית, הנכונה, שרוצה לקבל. אנחנו צריכים לעשות עליו צמצום, לא להשתמש בו, אלא אך ורק בתנאי שהקבלה שלנו תהיה כהשפעה. זאת אומרת, אני לא רוצה לקבל לעצמי בכלל ואני עושה צמצום ומסך, אלא רק בתנאי שמה שאני אקבל אני אקבל את זה רק לטובת הבורא. כמו האורח שיושב אצל בעל הבית ולא רוצה לקבל כלום מבעל הבית, אבל מפני שבעל הבית מפציר בו, אז הוא מוכן לקבל רק לטובת בעל הבית ולכן מקבל. זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע".

תלמיד: האם מה שאתה מתאר עכשיו זה כבר המעשה דלשמה?

כן.

תלמיד: במעבר מצמצום ללשמה, המדרגה הזאת, כשאתה מדבר זה כאילו קורה בזרימה אחת, כאילו אין חלל בין הצמצום לבין השפעה לבורא.

כן.

תלמיד: מה מונע מאיתנו לעבוד בלשמה?

רק הרצון לקבל שלך, רק האגו שלך, שאתה רוצה להרוויח, זה מה שמונע ממך. אבל אם אתה רוצה באמת לעבוד לטובת מישהו, לטובת הבורא, לטובת הנבראים, אז בבקשה, לא שאסור. הצמצום היה רק על הרצון לקבל על מנת לקבל, רק על הכוונה על מנת לקבל, אבל אם אתה רוצה להשתמש באותו רצון לקבל על מנת להשפיע, אז בבקשה, אין שום בעיה.

תלמיד: יש בשבילנו חלל לעשות את הבירור המיוחד הזה של איך אנחנו רוצים להשתמש בצמצום. מובן שאנחנו רוצים לצמצם את הרצון שלנו, אבל צריכה להיות החלטה מודעת שאנחנו רוצים להשתמש בזה לטובת הבורא.

נכון.

שאלה: מה זאת אומרת שבאין סוף אין ראש ואין סוף?

כי אין סוף זה בלי גבולות.

שאלה: כתוב "ונעשה צמצום א', ועל בחינה ד' נעשה ריבוי עולמות והפרצופים ונשמות ומלאכים." מה זה נשמות ומלאכים?

כשבחינה ד' יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, מתוך כך נעשים עולמות ופרצופים וכל מה שיהיה.

שאלה: האם השמחה המשותפת היא הערובה היחידה שלנו להיות בדרך הנכונה?

לא, יש עוד הרבה פעולות.

שאלה: יש כל מיני מצבים בדרך שהבורא מגלה איזה תענוג, הרושם הוא שאין איפה לקבל אותו, כאילו הרצון לא מוכן. איך אפשר להסתדר עם כאלו רשמים ולמה הבורא שולח לנו אותם?

כדי שנוכל לברר מהו הרצון שלנו לקבל או להשפיע.

תלמידה: איך להסתדר עם זה, דרך תפילה, לבקש בירור?

כן.

שאלה: כתוב שישנן ג' הבחנות, מה הן ג' ההבחנות האלה?

בעולם יש רק בורא ונברא והיחסים ביניהם. הוא כותב כך כדי שאנחנו נוכל לעשות סדר במציאות שלנו.

תלמידה: הוא אומר שיש ד' בחינות שהנבראים רוצים לתת לבורא, האם זאת כבר עבודה שנעשתה כלפי הבורא?

יש ארבע בחינות, נברא ובורא, בורא ונברא, ויש יחס מהנברא לבורא ומהבורא לנברא. לכן יש ארבע, אבל למעשה יש שלוש, בורא ונברא והיחסים ביניהם. אבל את היחסים ביניהם, בן בורא ונברא, אפשר לחלק לכמה אופנים.

שאלה: כתוב שמתוך העולמות והפרצופים נהיו גם מלאכים, האם לכל דבר יש עצמאות?

לא, אין להם עצמאות, לא לעולמות, לא לפרצופים ולא למלאכים, רק לבני אדם יש עצמאות. יש בורא ונברא, לבורא יש חופש בחירה ולנבראים יש חופש בחירה, זאת אומרת לבני אדם. חוץ מזה יש עוד הרבה צורות של נבראים שאין להם חופש בחירה, לכן אנחנו לא מדברים עליהם כל כך כי הם לא מחליטים מה לעשות.

שאלה: האם אנחנו צריכים כל פעם לגלות את הכוח האדיר של הרצון לקבל ולבקש עליו רצון להשפיע?

בינתיים, כן.

שאלה: אם הנברא מחליט לא ליהנות מהקבלה, משמע שהוא יהנה מהשפעה, האור חוזר מהמסך ואנחנו מרגישים את הלחץ של האור תענוג. איך להרגיש כמה הבורא נהנה מזה?

ככל שאתה נהנה כך הבורא נהנה.

שאלה: מה זה ללכת נגד הטבע?

ללכת נגד הטבע זה ללכת נגד הרצון לקבל של האדם.

תלמיד: איך האדם יכול לזהות שהוא הולך נגד הטבע?

אם האדם הולך נגד הטבע, הוא מרגיש שהבורא מאיר אליו באור עליון.

תלמיד: יש הרבה דברים בחיים שלא יודעים מה לעשות איתם. איך האדם יכול להחליט שהוא נותן יגיעה במקום הנכון, שהוא הולך דווקא נגד הטבע?

כשהוא פועל נגד הרצון לקבל שלו ולטובת הבורא, הוא הולך נכון.

תלמיד: האם זה תמיד חייב להיות לטובת הקבוצה ולטובת העשירייה?

כן, ודאי, זה חייב להיות רק לטובת הזולת.

תלמיד: אני לא מצליח לזהות מה זה נגד הרצון לקבל ומה זה לטובת הבורא, איך לעשות?

תמשיך ותראה שזה חייב להיות כך ושזה יתגלגל לך כך.

תלמיד: האם הכיוון חייב להיות תמיד לזולת?

כן.

שאלה: למה אומרים עבודה בלשמה אם בסוף התיקון אין עבודה?

יש לנו עבודה גדולה מאוד בלשמה, זה נגד הרצון לקבל. דווקא מפני שזה נגד האגו שלי, זו עבודה.

תלמידה: האם בסוף התיקון אין יותר עבודה, והאם כשנמצאים בלשמה לא מרגישים שזו עבודה?

בסוף התיקונים אין שום עבודה, רק תענוג.

שאלה: כשהאדם מבין שכל מה שניתן לו מגיע מהבורא והוא בהודיה על כך, האם זה צמצום על הקבלה?

לא, זה לא צמצום. צמצום צריך להיות לפני כן, כשאני מרגיש שאני נמצא מול התענוגים אז אני עושה צמצום על קבלת התענוגים, זה דבר ראשון. דבר שני, שאני אולי יכול לקבל התענוגים האלה, אבל בעל מנת להשפיע.

תלמידה: האם הודיה תהיה כהשפעה או לא?

לא. הודיה היא עדיין לא השפעה, אבל זה בדרך.

תלמידה: מה יהיה אז לקבל בעל מנת להשפיע?

שאני מרגיש שאני עומד מול התענוג ואני לא מקבל אותו אלא עושה צמצום ומכין את עצמי כדי לקבל אותו אך ורק בשביל הבורא, בתנאי שהוא נהנה מזה, אז אני מקבל וזה נקרא לקבל כדי להשפיע.

תלמידה: כתוב במאמר שאתה רוצה שיהיה לך רצון להשפיע לבורא אבל הבורא הוא זה שמשפיע. האם לרצות שיהיה רצון להשפיע זה אומר להשפיע לבורא?

כן. אבל יש כאן מספר דברים, יש להשפיע על מנת להשפיע ויש לקבל על מנת להשפיע - לקבל על מנת להשפיע זה דבר מאוד קשה וגדול. אז יש לא לקבל ויש לקבל כדי להשפיע וזה מה שאנחנו צריכים. כלומר, להחזיק חזק את הרצון לקבל שלנו וליהנות רק בתנאי שאני מרגיש שאני נותן בזה תענוג לבורא.

שאלה: כתוב שאני רוצה לקבל כיוון שהבורא רוצה להשפיע ולא צריך לעבוד על הרצון לקבל עצמו. האם כשאני מקבלת מהבורא, אני עוסקת בהשפעה בעל מנת לקבל?

את יכולה לקבל מהבורא כדי ליהנות ואת יכולה לקבל מהבורא כדי להנות לו, הכול תלוי בכוונה שלך.

תלמידה: מה מכריח אותי לשנות את הכוונה, איך לעבור מהרצון להשפיע בשביל לקבל אל הקבלה בעל מנת להשפיע?

מפני שאת רוצה להנות לבורא את משנה את עצמך

תלמידה: אני נותנת לו נחת רוח כשאני מקבלת גם בלא לשמה.

לא.

שאלה: האם יש תענוג במצב הנוכחי או התענוג הוא רק בכוונה?

התענוג הוא רק בכוונה.

שאלה: מה קורה עם האדם כאשר הוא עושה צמצום? איזה קשר נשאר לו עם הבורא?

אם הוא עושה רק צמצום, אז הוא כביכול לא רוצה להיות בשום קשר עם הבורא, רק כדי לא לקבל, ולכן הוא עושה צמצום.

תלמידה: האם הוא דוחה את הקשר עם הבורא?

במצב הנוכחי אם הוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, אז הוא מסרב לקבל.

תלמידה: האם במאמר הזה כתוב שמתנת הבורא היא שנוכל לקבל בעל מנת להשפיע?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שבבחינה ד' כשהנבראים רוצים לתת לבורא זה הבורא שעוזר להם לתת?

כן, הבורא עוזר לתת.

שאלה: האם סוף התיקון עושה תענוג לבורא או תענוג לנברא?

רק לנברא, והבורא נהנה מזה שהנברא מקבל תענוג.

שאלה: איך אפשר לדעת שהבורא מקבל?

אנחנו נגיע לזה, ואז תראי איך הוא מקבל ואיך הוא נהנה ממך.

שאלה: אם הבורא נהנה רק בגמר התיקון, רק מתי שאנחנו נקבל על מנת להשפיע, אז איך אפשר להנות אותו עכשיו כשאנחנו בדרך?

לפי המאמצים שלנו.

שאלה: על איזו התגברות הרב"ש מדבר בעשירייה?

שאנחנו נרצה ליהנות רק כדי לעשות בזה תענוג לבורא. אנחנו מתעלים למעלה מהרצון ליהנות שלנו, עושים עליו צמצום, ורוצים ליהנות אך ורק כדי שהבורא ייהנה.

שאלה: בסוף התיקון זה זמן שהרצון הכללי לקבל יתוקן כדי לעבוד על מנת להשפיע, האם הרצון הכללי הזה הוא רצון או כוונה, ואז אחרי הכוונה ימשך הרצון?

כן, את צודקת, אחרי הכוונה נמשך הרצון.

שאלה: נאמר "אלף פעמים ייפול צדיק וקם", איך לא לחכות ליפול אלף פעם, אלא אולי ללכת מסביב, אולי למדוד?

לכי עם הקבוצה ולא תטעי.

שאלה: הקבלה לעצמך מביאה למוות, ואנשים מפסיקים להבין שהקבלה האינסופית הזאת לעצמך מביאה לחורבן העולם. עד איזו מידה האנושות תסבול, האדם יסבול, כדי לעשות צמצום על הקבלה?

זאת שאלה מאוד קשה. עם מה שקורה עכשיו בעולם אנחנו נמשיך כרגיל, נראה לי שאנחנו כבר עוברים מצבים קשים במיוחד ומתחילים להתקרב למצבים יותר טובים.

שאלה: פעם הסברת שיש שלב בדרך ללקבל על מנת להשפיע שהוא להשפיע על מנת לקבל. האם זה שלב הכרחי, או שאפשר להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע בלי לפני זה להיות בלהשפיע על מנת לקבל?

להשפיע על מנת לקבל זה קליפה, ולא להתבלבל עם לקבל על מנת להשפיע שזה הקדושה, הדרגה הכי עליונה. עוד מעט נלמד את זה יותר.

שאלה: האם הודיה אמיתית לבורא מסוגלת להפוך את התענוג האגואיסטי שלי להנאה לבורא?

כן.

שאלה: במעבר מהרצון לקבל לרצון להשפיע שבו אנחנו מנסים להכניע את הרצון לקבל שלנו, זה מרגיש חשוך, מורגשת ריקנות. האם זה בכוח המוח, השכל, לפרש את המקום הזה שאליו אנחנו נכנסים כמלא אור, טוב, חופש, שלווה, כלומר האם אפשר בעזרת השכל לפרש את זה בצורה אחת או אחרת?

הכי טוב אם תתחברי לחברות ויחד איתן, בחיבור איתן, תבררו את המצב, ואז תראו איך נכון לפנות לבורא. זו הפעולה הכי נכונה.

שאלה: האם בזה שהופכים את הרצון לקבל לרצון להשפיע אנחנו מקבלים דחייה לרצון לקבל על מנת לקבל, והאם זה סימן טוב להתקדמות?

כן, זה סימן טוב.

שאלה: הכלי העולמי שלנו כל כך רבגוני, גברים ונשים שואלים שאלות, איך להתכלל כששואלים שאלה? מה האמצעי הטוב ביותר?

להקשיב, צריכים כל הזמן לשמוע ולהשתדל לתרגם את זה לשפה הפנימית שלך. כי כל אחד מדבר בהעברה שלו ואני צריך מבפנים לתרגם להעברה שלי, שאני אבין על מה הוא מדבר.

שאלה: ממה שהבנתי הטרמפולינה מלהשפיע על מנת לקבל ללקבל על מנת להשפיע יכולה להיות הודיה. האם הודיה היא כבר פועל יוצא מהכוונה בעל מנת להשפיע או שזו יכולה להיות הסיבה לזה?

עבור מה הוא המצב של הודיה?

תלמידה: זאת השאלה שלי, כי אם אני כבר חושבת על מה, אז זה מהצד ההפוך כבר, מלקבל על מנת להשפיע אני נכנסת להודיה הזאת.

תבררי עוד קצת ואז נדבר. את צריכה להרגיש שאת מקבלת מהבורא, ואז תהיה לך הודיה.

שאלה: מה זה אומר שהתענוג הוא רק בכוונה?

בחכמת הקבלה אנחנו מדברים רק על הכוונות. בפעולות עצמן יכול להיות שמקבלים, יכול להיות שנותנים, יכול להיות שלא עושים שום דבר, זה לא חשוב, העיקר הוא הכוונה, מה אני עושה, באיזו כוונה, איזו כוונה אני רוצה שתהיה לאותו המצב שלי, לאותו המעשה שאני מבצע. לכן העיקר הוא הכוונה. בבוקר אנחנו לומדים ספר שנקרא "בית שער הכוונות", את היסודות של הכוונות.

שאלה: נניח שאני עושה איזו פעולה בעשירייה שיש בצידה תענוג, או אפילו סתם יושב לאכול צהריים וזה מביא לי תענוג, ואני רוצה לעשות צמצום על הכוונה לקבל. מה יעשה את הצמצום הזה? כי זה שאני חושב על זה, אני לא מרגיש שזה מצמצם לי את הכוונה הזאת, אני אומר לעצמי שאני רוצה שזה יהיה בעל מנת להשפיע, אבל מה יעשה את זה?

אם תעשה כוונה אמיתית על מנת להשפיע, אז לא תרגיש שום טעם במה שאתה אוכל.

תלמיד: עשינו תרגילים כאלה, באוכל אולי אפשר, אבל יש הרבה דברים שהם לא אוכל ובכל זאת מרגישים בהם קצת תענוגים. מה מבטיח שיהיה צמצום הרמטי כזה שאני אוכל להגיד, "אני רוצה שזה יהיה בעל מנת להשפיע"?

לפני שאתה מרגיש שאין לך שום טעם במה שאתה עושה אסור לך לעשות את הדבר. אסור לקבל תענוג אם הוא מלווה בטעם. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אם הם מביאים לך תענוגים, אז אסור לקבל אותם.

תלמיד: האם זה בסדר לעשות תרגילים כאלה?

תנסה, אחר כך תספר לנו.

שאלה: האם ניתן לומר שהחושך הוא תוצאה מהאור?

כן.

תלמיד: איך אתה מרגיש את המצב שבו אני נמצא כעת?

אני לא הסתכלתי עליך ועל המצב שלך, אני לא נכנסתי לזה.

שאלה: אם להסתכל על כל הדרך של העבודה הרוחנית שלנו, אז אנחנו לא צריכים לרכז את המיקוד שלנו במטרת הבריאה אלא לעבוד על התיקון, ואז במדרגות המתוקנות אנחנו חווים שמחה ותענוג. וגם כאן צריך לעבוד בעל מנת להשפיע.

כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים כל הזמן לא רק להיות בכוונה, אלא להרגיש את הכוונה של האהבה יחד עם הבורא? האם העבודה ביני לבין הבורא היא לנסות להרגיש גם את האהבה בעשירייה?

כן.

תלמידה: בשביל זה אני לא צריכה את כל העשירייה, זה רק יום יום בדיקה של הרגש. כי אם נגיד אין לבן אדם עכשיו כוונה?

לא, את צריכה יום יום וכמה פעמים ביום לבדוק את עצמך האם יש לך רגשות לחברות.

תלמידה: תמיד זו עבודה שנסגרת ביני לבין הבורא אם אני הולכת לכיוון של לאהוב יותר כל יום את החברות, וכל פעם להרגיש את ההרגשה הזאת עם עצמי קודם כול.

כן.

שאלה: איך לא להרגיש טעם אלא רק לבנות כוונה?

להיפך, יש לך הזדמנות כל הזמן להתאמן.

תלמיד: מובן שזה בשביל האימון, אבל איך לא להרגיש טעם בשום דבר אלא רק להיות בכוונה בעל מנת להשפיע?

תתאמן, אחרי זה נדבר.

שאלה: יש לנו לקבל בעל מנת לקבל ולהשפיע בעל מנת לקבל. האם צמצום א' זה לקבל בעל מנת לקבל וצמצום ב' זה על להשפיע בעל מנת לקבל, על הקליפה?

זה לא נכון.

שאלה: להרגיש את הכוונות שלי, יש לי פחות או יותר הבחנות, לפעמים בזמן אמת, לפעמים בדיעבד ככל שאני יכולה. אבל לגבי להרגיש את הכוונה של החברה, האם זה תמיד מטעם "הפוסל במומו פוסל"?

כן, את צריכה תמיד להצדיק את החברות.

שאלה: אני רצון לקבל ואת כל הכוח אני מקבלת מקבלה בתוך הרצון לקבל. כשלא מרגישים טעם בעבודה מאיפה מקבלים כוח לפעולה?

רק מהקבוצה.

(סוף השיעור)