שיעור הקבלה היומי2 אפר׳ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 02.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
כל העבודה שלנו היא כדי לגלות את הבורא. הבורא מתגלה בהתאם לתכונות שלנו, ואנחנו עובדים על עצמנו כדי להתאים את עצמנו לגילוי הבורא. אם השאלות שמתעוררות מתאימות לגילוי הבורא אז נגלה אותו.
אנחנו צריכים חסרונות, פעולות, מחשבות ורצונות שיתאימו לגילוי הבורא. לכן לא מספיק לנו סתם להיכנס לאיזה מקום, לאיזו תקופה, לאיזו הרגשה פנימית שנקראת בורא, אלא עלינו להכין חסרונות, רצונות והבנות לפני שאנחנו מגיעים לגילוי הבורא. כמו כל דבר בחיים שאנחנו חוקרים, לומדים, מגלים לפנינו, אם אין לנו שאלות נכונות, אז אנחנו לא יודעים עם מה ועם מי יש לנו מגע, עסק. לכן כל השאלות שהן כדי לגלות את הבורא נקראות "שאלות מי ומה".
אנחנו מתחילים לשאול אותן. אבל יכול להיות שאדם נמצא כבר הרבה שנים בחיפוש, בלימוד, ואם לא מתעוררות בו השאלות האלה מי ומה בצורה ברורה, מספקת, חזקה, עמוקה, בדרישה כלפי גילוי הבורא מי ומה, אז הוא לא מוכן. הוא עדיין נמצא במצרים, יכול להיות שאפילו לא כל כך מודע לזה שהוא נמצא במצרים, בשליטת האגו שלו, אלא הוא זורם. ואת השאלות שמתעוררות בו בחיים בתוך הרצון לקבל הוא פותר וכך חי, זה נקרא דומם, צומח, חי.
להגיע לדרגת המדבר, לדרגת האדם, אפשר רק בתנאי שהוא מעורר בדיוק את השאלות מי ומה, והשאלות האלה מביאות אותו לבורא. בעצם השאלות עצמן הן נגד הבורא, הן הופכות להיות למחסום, ואם אדם עובד עליהן, רוצה לפתור אותן, זה נקרא שהוא עובר את המחסום, יוצא ממצרים ומתחיל לעבוד כבר עם פרעה או עם הבורא, או עם שניהם, איך שזה מזדמן לו, איך שזה מתעורר בו, ודווקא על ידי שאלות מי ומה הוא זוכה לחופש, ליציאה מעל מנת לקבל.
אנחנו ניגע קצת בזה, זה דבר עמוק, דבר ארוך, ממושך, ונלמד איך אנחנו עובדים עם זה. כי דווקא על ידי בירור השאלות האלה אנחנו מגיעים להבנה מהו מצרים האמיתי, מהי הגלות שלנו מהקדושה, כי לא היינו בקדושה לכן איך אנחנו יכולים להבין, להרגיש שאנחנו נמצאים בגלות ממנה. ואחרי שנרגיש שנמצאים בריחוק מהקדושה, איך נתקרב אליה. כל זה לא פשוט, זה נגד הרצון שלנו, פרעה שולט, ואנחנו צריכים לעבוד נגד השאלות האלה מי ומה.
שאלה: האדם חי ברצונות הטבעיים שלו ופתאום מופיעות השאלות האלה מי ומה, האם זה אומר שהוא יורד למצרים?
כן. הוא מגלה בחיים שלו שיש שלב שהוא מבין, אומנם עד שזה מגיע זה יכול לקחת כמה שנים, אבל הוא מתחיל להשיג שהוא נמצא בשליטת הרצון לקבל, וכדי לצאת מהרצון לקבל הזה, להתעלות ממנו הוא צריך לענות על השאלות מי ומה.
"מי ה' אשר אשמע בקולו"1, כלומר מה ההבדל בין הבורא לבין מה שעכשיו שולט בתוך האדם, נניח שפרעה, אומנם גם את הדברים האלה האדם צריך לזהות, אבל אין יותר משניים, פרעה ובורא, או לסירוגין. ושאלת מה, "מה העבודה הזאת לכם", בשביל מה אתה צריך את זה. הרי אתה צריך להשתוקק לעבודה בלמעלה מהדעת, בתכונת ההשפעה, גם במוח וגם בלב, כך שאתה באמת מגלה נחיצות לזה, רצון לזה, הכרחיות לזה, אז מה כל כך בוער לך? מה חסר לך בחיים האלו? אתה לא מרגיש בעבודה הזו שום רווח בכלים שלך, כי הכלים שלך הם בינתיים כלים דקבלה, לכן מה תרוויח? וכאן יש עבודת בירור באדם. איך אני מברר את הדברים האלה בי, איך אני עושה בהם סדר ומה אני עושה, ואיך אני מעמיד את השאלות מי ומה כלפי הבורא, כלפי פרעה ועובד איתם. תיכף ניכנס לזה ונשתדל להסביר.
קריין: שאלות מי ומה, קטע מספר 78, כותב רב"ש.
"בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם מלכות שמים, היה צר להם, שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם השאלות של "מי ומה", שהם בחינת מוחא וליבא, כלומר "מי ה' אשר אשמע בקולו", ו"מה העבודה הזאת לכם."
") הרב"ש. מאמר 11" מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
אלו השאלות מי ומה. "מי ה' אשר אשמע בקולו", כלומר מי הוא? אנחנו לא רואים, לא מרגישים, לא מרגישים את השליטה של כוח ההשפעה, איך אנחנו יכולים לקבל את כוח ההשפעה הזה עלינו, איך אנחנו יכולים לשמוע מה הוא רוצה, להבין מה הוא רוצה, איפה יש כאן הגיון ויכולת לאחוז בחוקים האלה, בחוקי ההשפעה, כל זה עדיין לא ברור לנו. ואיך אנחנו יכולים לשמוע בקולו, כי להתאים את עצמנו לחוקי ההשפעה, לחוקי האהבה, זה לגמרי מחוץ לנו ולא ביכולת שלנו, ואיך לעבור מרצון לקבל לכוונה על מנת להשפיע.
אנחנו לא יודעים איך לעבוד בצורה כזאת, לא יודעים איפה לעשות את הדברים האלה, אנחנו לא יכולים לאחוז בהם. לכן העבודה הזאת היא מה שנקרא עבודת פרך, עבודה מאוד קשה, צריכים לחרוש את הרצונות שלנו, את הכוונות שלנו במוח ובלב, לחפש איפה אנחנו יכולים איכשהו להתקשר להבחנות האלו.
אנחנו נחזור לשאלות האלה, אבל קודם נלך ונצבור נקודות אחיזה.
קריין: 79, כותב רב"ש.
"בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה. היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות: א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו", ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם." (" הרב"ש. מאמר 15" מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990(
קריין: 80, כותב רב"ש.
"סדר עבודת האדם בתורה ומצוות, בזמן שהוא רוצה לעסוק לשם שמים, הוא שצריכים ללחום ולנצח את היצר הרע. דהיינו היות כי מטבע האדם לתת יגיעה בזמן שיהיה תועלת עצמו. ובשעה שהוא רואה, שלא יצא מעבודה זו שום דבר לתועלת עצמו, אין הוא מסוגל לעבודה. ובא בטענה ושואל, מה עבודה הזאת לכם, זאת אומרת, איזה ריוח יצא מזה, שהוא מתיגע. וכשהאדם מתגבר עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא להשפיע לה', אז היצר הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה הרשע, מי ה' אשר אשמע בקולו. אפשר לעבוד לטובת הזולת, רק במקום, שידוע לי, שהזולת מקבל את היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני יגיעות: א( שהוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו, אלא לטובת הזולת, היינו לשם שמים. ב( שצריך להאמין, שהקב"ה מקבל את יגיעתו. ואלו הב' שאלות הם העיקרים בטענת הרשע." )הרב"ש. 572" .שני יגיעות")
איזה שתי שאלות יש לו? א' הוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו, אלא לטובת הזולת. לטובת הזולת זה נקרא לשם שמיים. ב' צריך להאמין שהבורא מקבל את יגיעתו. אלו שתי שאלות עיקריות בטענת רשע. בשביל מה אתה עושה את זה, למה לך - הוא אפילו לא נותן לאדם לחשוב לכיוון זה ולהתקרב לכיוון זה, וכאן אנחנו שוב נמצאים במחסום.
קריין: 81.
"כשיש יצר הרע יש צורך לתורה." זאת אומרת, שהאדם מרגיש שיש לו דברים שהוא חייב להתגבר עליהם ולא מסוגל, אבל חייב ולא מסוגל. מתוך זה מגיע לו צורך לעזרה מיוחדת שנקראת "תורה". בעולם הזה לא רואה שאפשר לעשות את זה, ולרוחניות הוא עוד לא מגיע. אבל מבין שכאן אם אין לו ברירה וחייב לעלות לדרגה שלא שייכת לו, אז הוא חייב עזרה מבחוץ.
כמו נגיד שיש לנו איזו בעיה במתמטיקה, משהו שאנחנו צריכים לפתור ואני מרגיש שהשכל שלי לא קולט את הבעיה שלפַני, אני לא מבין אותה, אני לא מרגיש אותה, אפילו השאלה עצמה לא ברורה לי, מכל שכן הפתרון. זאת אומרת משהו סתום נמצא לפַני. אני מרגיש במוח שלי ובלב שלי שאין לי כלים שאני אתפוס את הבעיה עצמה, אז אנחנו מגיעים למחסום.
קריין: "כשיש יצר הרע יש צורך לתורה. לכן אם האדם מאמין בשכר ועונש, כבר יכול לקיים את התורה ומצוות, מטעם שיש לו תמורה. לכן אין הוא שואל שאלת הרשע, "מה העבודה הזאת לכם". וכשאין לו הרע כנ"ל, אין לו צורך לתורה, לכן "את פתח לו." אם אתה רואה שיש אדם שעוסק בתורה ומצוות מטעם שהוא מאמין בשכר ועונש, נמצא שהוא סגור, היינו הרע שלו הוא בסגירו, היינו בגניזה. ואם כן אי אפשר לתקן אותו, כי אין האדם מתקן אלא מה שעיניו רואות. לכן מלמדין אז את אדם לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס. ואז בא הרע ושואל, "מה העבודה הזאת לכם", היינו מה יהיה לנו אם אנחנו נעבוד את ה' בלי שום תמורה, הלא זה נגד הטבע שלנו, שאנחנו נולדנו בטבע להנות את עצמנו ולא להנות את הזולת בלי שום תמורה. אז נעשה האדם נצרך לתורה. ואז שייך לומר, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין." ("הרב"ש. 920" .כנגד ד' בנים דברה תורה")
.כנגד ד' בנים דברה תורה")
שאלה: לגבי קטע מספר 78. האם אפשר להגיד שהשכל שואל את שאלת מי והלב שואל את שאלת מה?
אם זה יעזור לך, אז כן.
שאלה: מה חומר הדלק שלנו בעבודה?
הרצון ליהנות.
אני רואה שאם אנחנו קוראים פסוקים כאלו אז יש לנו בעיה, אנחנו מתחילים להבין שעומדים מול דברים רציניים.
שאלה: ב-81 כשהוא אומר "שכר ועונש", כאילו זו מדרגה לא ברורה.
כול מה שאנחנו קוראים בינתיים הוא לא מובן.
תלמיד: לכאורה להתחזק באמונתו בהשגחת ה' בשכר ועונש, כמו שלמדנו בהקדמה לתע"ס, צריך כאילו לשאוף למצב כזה. פה הוא אומר - שכר ועונש, הבן אדם סגור, עוד אין לו את השאלות האלה בכלל.
אתה צודק.
קריין: רב"ש באגרת ג'.
"צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מתחיל בקיום תורה ומצוות על הקו של לשמה, אזי האדם מרגיש שנמצא בצרה, הנקרא מצרים, היינו שמלך מצרים שואל תמיד: "מי ה' אשר אשמע בקולו". אזי באים לידי יגיעות המוח, שהמחשבות מתחילות בזיווגי הכאה שרוצצין את מוחו. פעמים אדם חושב שכל המחשבות הזרות הם רק בחינת מרגלים, שרק "לראות את ערות הארץ באתם", היינו להסתכל בארובות ולא יותר, ואין לו שום קשר בין המחשבות האלו לעבדות ה'; ופעמים האדם חושב ש"כֵּנִים אנחנו בני איש אחד", היינו שכל מחשבותינו רק להיות דבוקים בה' אחד ומתחזקים ומתגברים על כל המחשבות של "מי ה' אשר אשמע בקולו" ועל "מה העבודה הזאת לכם". שזה נק' בחי' גלות מצרים."
(הרב"ש. אגרת ג')
קריין: שוב, 82.
"צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מתחיל בקיום תורה ומצוות על הקו של לשמה, אזי האדם מרגיש שנמצא בצרה, הנקרא מצרים, היינו שמלך מצרים שואל תמיד: "מי ה' אשר אשמע בקולו"."
זאת אומרת, מה החשיבות של הבורא כשאתה רוצה להגיע לזה שאתה רוצה לעשות על מנת להשפיע, ולא על מנת לקבל כמו שעכשיו בינתיים אתה מגלה שהטבע שלך דורש ממך. למה אתה צריך עכשיו להפוך את עצמך ממש הפוך, "ונהפוך הוא"2, מה הסיבה?
"אזי באים לידי יגיעות המוח, שהמחשבות מתחילות בזיווגי הכאה שרוצצין את מוחו. פעמים אדם חושב שכל המחשבות הזרות הם רק בחינת מרגלים, שרק "לראות את ערות הארץ באתם", היינו להסתכל בארובות ולא יותר,"
זאת אומרת, אתה רוצה להגיע לרוחניות כדי לקבל משם כל מיני תוספות יפות לחיים שלך - במוח ובלב, למלאות את עצמך בכל מיני תירוצים, תשובות, משהו כמו שאתה רוצה בעולם הזה. אז בגישה כזאת אתה לא יכול לפתוח את העולם הרוחני.
"ואין לו שום קשר בין המחשבות האלו לעבדות ה';" כולו על מנת לקבל, והרוחניות נפתחת רק במידה שיש לך כוונה על מנת להשפיע. "ופעמים האדם חושב ש"כֵּנִים אנחנו בני איש אחד", היינו שכל מחשבותינו רק להיות דבוקים בה' אחד ומתחזקים ומתגברים על כל המחשבות של "מי ה' אשר אשמע בקולו" ועל "מה העבודה הזאת לכם". שזה נק' בחי' גלות מצרים."
(הרב"ש. אגרת ג')
אז הוא מתחיל לגלות, להרגיש שהוא נמצא בשאלות אגואיסטיות, וכנגדן ישנן שאלות של השפעה בלב ובמוח. אז באמת מורגשת בו הגלות במקום שהוא נמצא - לעומת הרוחניות.
שאלה: מה זה "תורה ומצוות על הקו של לשמה"?
על מנת להשפיע.
תלמיד: אבל אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, אז כאילו על איזה יתד צריך להיתפס, מה הקו של לשמה?
כל העבודה שלי במוח ובלב צריכה להיות מכוונת לזה שאני אעשה לא מטעם הרצון לקבל שמתעורר בי, אלא נגיד מטעם הרצון שמתעורר בסביבה, בעולם, בבני אדם. כמו שרב"ש כותב על ההתנהגות בעשירייה. בצורה כזאת אני יכול יותר להתאים את עצמי לעולם הרוחני.
שאלה: אנחנו רואים כאן רגעים מאוד עדינים. ישנה אמונה בבירורים, ויש אמונה עיוורת, מה זה אומר?
אנחנו צריכים להגיע למצב שיהיה לנו כוח אמונה. בכוח אמונה יש כמה דרגות. בעצם בכל דרגה ודרגה מ- 125 המדרגות יש דרגת אמונה שמתאימה לאותם הכלים. אבל בעיקר האמונה זה שאני יכול ללכת לא לפי הרצון לקבל שלי, אלא לפי הרצון להשפיע. בצורה יותר פשוטה, לא לפי הרצון שלי, אלא הרצון של הזולת. אם אני עושה צמצום על עצמי, לשרת את הרצון שלי ומקבל את רצון הזולת ויכול איכשהו לעשות למען הזולת. זה לא לכולם, צריכים לברר את הדברים האלה, אבל אז אני מגיע למצב שבהחלט הפעולות שלי הופכות להיות לפעולות השפעה רוחניות, רק הן יותר ויותר מבוררות ואני יותר ויותר מבין מה דורשים מאיתנו.
וכאן יש לנו בעיה של חולשה שאף אחד מאיתנו לא מסוגל, לא מובן, לא מבין עד כמה הוא סגור בתוך הרצון לקבל, ולכן לאט לאט אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו במאבק נגד פרעה שמתגלה ולא נותן לנו לצאת מעל מנת לקבל.
תלמיד: יוצא שאמונה למען עצמי זו אמונה עיוורת ואמונה למען החברים כבר להשפעה.
פעולות השפעה למען החברים, למען הסביבה, הם אותן הפעולות שיכולות להביא אותנו לפעולות כלפי הבורא, אלה כבר פעולות השפעה אמיתיות, שלמות. לכן מהשפעה לחברה, להשפעה לבורא. יש לנו כאן לבצע שני שלבים.
שאלה: כשאדם נמצא במצב שהעשירייה מצפה ממנו לפעולה למענה, ואז בא פרעה ושואל אותו שאלות, איך הוא עונה לפרעה, אבל לא שפרעה עונה לפרעה? איך הוא מבחין בין זה לבין זה?
זה תלוי עד כמה האדם מסוגל לבודד בתוך עצמו את הכלים שלו, עד כמה הוא מבין, מרגיש, עד כמה הוא יכול למיין את הרצונות שלו, את הכלים שלו, ולהבין שזה האגו שלו שואל אותו, או שאלו הבחנות אחרות. אם הקבוצה שואלת, אז אדם כבר יכול לעשות כאן איזה בירור כנגד עצמו. אבל אם אין לו קבוצה, אז הוא יסתובב בתוך החושך, בתוך עצמו ולא יוכל לעשות שום בירור. הוא חושב שאולי על ידי השכל והרגש שלו, על ידי כל מיני מאמצים באנליזה ובסינתזה פנימית שלו הוא יכול לעשות משהו ולהבין איפה הוא נמצא, אבל ודאי שלא. זה יכול להיות שייך למוח, אבל בשום פנים ואופן לא לרצונות, ללב.
לכן לאדם אין ברירה, אלא רק מאהבת הבריות להגיע לאהבת ה'. ואולי בינתיים לא נדבר על אהבה אלא על בירורים. לכן הוא חייב לברר את היחסים שלו כלפי הסביבה, אומנם הוא מיד נתקע בזה שהוא נמצא בצורה אגואיסטית ולא רוצה כלום ולא חושב על אף אחד, אבל זאת האמת. כאן ניתן לנו על ידי שבירת הכלי דאדם הראשון להרגיש מיד איפה אנחנו נמצאים.
תלמיד: אני תופס את עצמי מספר לעצמי סיפורים, אבל איך אני מגיב כשאני רואה שחבר מספר לעצמו סיפורים? איך העשירייה עוזרת לו?
אנחנו צריכים לעשות את זה לאט לאט דרך העשירייה בצורה שאנחנו לא לוחצים על אף אחד, אלא כל אחד צריך לקבל מזה דוגמה לפי הדרגה שלו. כמו שכתוב "לא היתה שמחה לפניו כיום שנבראו שמים וארץ"3. כשיש כבר הבחנות בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע וכל מיני פעולות של השפעה וקבלה, אז באמת יש לאדם מקום, בירור, והוא יכול לייצב את עצמו. אחרת יישאר כל הזמן בדרגת בהמה. ואנחנו רואים בעולם שלנו שאנחנו תמיד נסתובב ברשת על מנת לקבל, ברשת פרעה, ורק נילחם בינינו ונריב בינינו, ושום דבר לא יצא מזה. מזה רק האגו שלנו מרוויח. אלא כל עוד לא נביא לזה מערכת השפעה, אור עליון, לא נוכל לברר מאילו תכונות אנחנו נכללים ולאילו תכונות אנחנו צריכים להגיע.
שאלה: מהן השאלות הנכונות? למה אני צריך ללכת למעלה מהדעת ולשמוע למשה?
כי הדעת שלך היא תמיד רק הדעה של פרעה, של הרצון לקבל, ועל ידי זה שתישאר בתוך הדעת לא תוכל אף פעם להגיע לרוחניות, לאמת. אתה תהיה סגור בתוך האגו שלך, וכך תתחיל ותגמור את החיים. אם אתה רוצה להתרומם קצת ולהשיג את הכוח שמנהל את החיים שלך, שעל ידי זה אתה מתרומם מהחיים הגשמיים, אז אתה חייב לקבל את הטבע שלו. לכן אנחנו חייבים את היציאה הזאת ממצרים. אין ברירה.
שאלה: אם אני משתדל להיות בעבודה להשפיע ולא רואה שזה מצליח, האם אני צריך להשתדל לעבוד למעלה מהדעת, או שאני צריך לבקש מהבורא שיתן לי יכולת לעבוד בהשפעה?
אם אני רואה שאני לא מצליח, אז אני חייב לבקש מהבורא יכולת לעלות למעלה מדעתי, למעלה מהדעת, ולהישאר בזה עד שאקבל את היכולת הזאת. כי רק למעלה מדעתי האגואיסטית הנוכחית אני יכול לגלות את המציאות האמיתית, לא בדרגת חי שבה אני נמצא עכשיו אלא בדרגת האדם, המדבר. אבל זה בתנאי שאני מתחבר איכשהו עם הכלי דאדם הראשון, כי הכלי הזה שבור.
שאלה: למה מחשבות זרות נקראות בחינת מרגלים? האם הבורא רוצה לבדוק כמה אני רציני בעסק הזה לבוא ולשרת אותו?
אנחנו עוד נדבר על זה. הן נקראות מחשבות זרות, אבל בעצם למה הן זרות? כי הן זרות לבורא. יכול להיות שלי הן לא זרות, שאני דווקא מרגיש בהן טוב מאוד ואני חי בהן.
קריין: 83, כותב רב"ש.
"זה שהאדם רוצה ללכת בתוך הדעת, זה נקרא, חטא דעץ הדעת. והחטא הזה מתגלה בב' אופנים, כלומר שמזהנמשך לנו לשאול ב' שאלות:
א. שאלת פרעה, ששאל, "מי ה', אשר אשמע בקולו", שבכלל קשה לו ללכת ולהאמין משהו נגד השכל. ומזה נמשך עודדבר, היינו שאלה ב' מדוע האדם צריך לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. כי הוא שואל, מה אני ארויח בזה שאנייעבוד לשם הבורא ולא לתועלת עצמי."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
שאלה: אם אין את שתי השאלות האלה בו זמנית יחד, האם זו כבר לא הדרך הנכונה למטרה?
על ידי שתי השאלות הללו אנחנו דווקא מגיעים למטרה - מהי העבודה הזאת לכם, ומי ה' אשר אשמע בקולו. אם אני כל הזמן מכוון לפתור את שתי השאלות האלה, אז אני בטוח מגיע למטרת הבריאה. שתי השאלות האלה מכוונות אותי ישירות לבורא עצמו.
שאלה: הרבה פעמים אני מקשיב לעצמי, חושב שזה אני, מסכים לגמרי עם מה שאני שומע בתוך עצמי. אבל השאלה היא, כשאני שומע הרבה פעמים דברים שהחברים אומרים לי על חשיבות הבורא, חשיבות כל שיעור, איפה אני בין כל הקולות האלה שאני שומע מעצמי? זה מפחיד לחשוב שיש כוח שפועל ברקע שאני לא מזהה אותו.
כשאנחנו מסתכלים על הילדים הקטנים שגדלים לידינו, איך הם מדברים, איך הם תופסים את המציאות, איך הם מתייחסים לכול, אנחנו רואים שהם מבינים רק חלק קטן מאוד ממה שקורה. הם לא יודעים שאנחנו עובדים, שאנחנו פועלים, שיש עולם גדול, ומה שמגיע לשולחן האוכל לא מגיע סתם, ומאיפה מגיע הרכב שלוקח אותו לאיזה מקום, הם לא מבינים שום דבר ממה שקורה סביבם. הם רק משתמשים לצורך הקטן שלהם, לרצון לקבל הקטן שלהם, את מה שאנחנו מביאים להם.
ואם נתאר את עצמנו כך, גם אנחנו נמצאים בעולם מאוד מוגבל שפותח לנו רק חלק קטן ממנו, אנחנו משתמשים בו בלי לדעת איפה, למה, לאן, איך נכון להשתמש בעולם הזה, לאן הוא מביא אותנו, מה קורה לנו אחרי שאנחנו נפטרים. לילדים אין כאלה שאלות בכלל. וזו הבעיה. ככול שאנחנו מתקדמים יותר, אנחנו רואים שהעולם הוא יותר ויותר מורכב, הוא יותר מבולבל, או שאנחנו מבולבלים לכן כך העולם נראה לנו. יש לנו חלק בזה שאנחנו בונים את העולם, והעולם גם בונה אותנו, אנחנו נמצאים בערבוביה כזאת.
חכמת הקבלה צריכה להעלות אותנו לדרגה עליונה יותר, אחרת נשאר כמו ילדים, וככול שנשחק בכל הצעצועים לא נדע את עולם האמת, אפילו מאיפה באים אלינו הצעצועים האלה לא נדע. אנחנו צריכים לעלות לדרגה אחרת לגמרי, לדרגת הכוחות, שמשם הכוחות מתלבשים בחומר ומסובבים את החומר, מפעילים אותו, ואז כבר נמצא בתוצאות. לכן כל העבודה שלנו היא איך לעלות למוח וללב, שאלו בדיוק השאלות מה ומי, מִהדרגה שלנו שזו דרגת ילדים קטנים, אבל ששואלים, מה העבודה הזאת לכם, ומי ה' אשר אשמע בקולו.
כלומר, למה אני חייב לשמוע לקול הבורא, ומה הפקודות שהוא רוצה שאני אקיים, שעל ידיהן אני אגיע לדרגה שלו? אם אנחנו מגיעים לכאלו שאלות, השאלה היא רק אחת, איך נקיים את זה? כי בטוח שהשאלות האלה הן השאלות של המציאות העליונה. ואם אנחנו רוצים להבין אותה, להרגיש אותה, כמו ילד קטן שאולי רוצה להבין ולהרגיש, או נניח שרוצה להבין ולהרגיש את הגדולים, אז כך אנחנו. לכן המקובלים שהם הגדולים כלפינו, מלמדים אותנו איך אנחנו יכולים לעלות למעלה מהשכל והרגש שלנו, על ידי השאלה "מה העבודה הזאת לכם", ו"מי ה' אשר אשמע בקולו", זאת עבודת מוח ולב, איך אנחנו יכולים להתרומם לדרגה יותר עליונה, ושם עוד ועוד. וכל פעם יהיו לנו שאלות של "מי ומה". וזו העבודה שלנו.
עכשיו אנחנו נכנסים לעומק יתר של עבודת האדם בעולם שלנו, כדי שנתחיל להבין איך העולם מסתובב. אתם רואים מה קורה בעולם, אף אחד לא יודע מה קורה, כולם מתעסקים רק בשאלה איך לקבל פחות מכות. ומאין ברירה, הם כמו ילדים קטנים שלא מבינים מאיפה המכות, למה באות המכות, אבל לשאלות האלה, של מי ומה, הם לא רוצים להגיע. הם רק רוצים להפחית את המכות. איך יותר יפה להסתדר, ו"כמה שנסתדר, נסתדר".
לא אכפת לי שאני אחר כך אמות, ושהשאלות האלה יישארו. אני לא רוצה לדעת כלום. אני רוצה כמו ילד קטן, כשהוא בוכה, מקבל סוכרייה ונרגע, אז אני רוצה לקבל סוכריה ולהירגע. ולא אכפת לי כלום חוץ מזה. זאת אומרת, אני עובד רק לפי הבטן שלי, לפי הרצון לקבל הקטן שלי.
חכמת הקבלה אומרת, שאם אתה רוצה באמת לצאת מהמכות, מהצרות, אז אתה רואה שהעולם שלנו כולו מתחיל להרגיש את הרעדה הזאת, והוא חייב לפתור את הבעיה שלו, כי אנחנו לא יכולים להיות יותר במלחמות האלו, שנעשות יותר ויותר גלובליות. תראה מה שקורה בכל המציאות, ותראה מה שקורה בכל העולם, ותראה שמחוסר ברירה כמה אנחנו קשורים זה לזה, מדינות ויבשות, ומה שקורה במקום אחד, בטוח יהיה כהד בכל מיני מקומות אחרים. החיים שלנו מחייבים אותנו להתעלות למעלה מהשאלות "מה ומי". כי נראה לנו שאלו שאלות פרטיות לכל אחד ואחד, אבל אלה לא שאלות פרטיות, היום אנחנו מדברים על שאלות גלובליות, שמאין ברירה אנחנו חייבים לפתור אותן. אנחנו, הכוונה לבני אדם.
ולכן אנחנו צריכים ללמוד איך עושים זאת, איך אנחנו עונים על שאלות של מי ומה. מאיפה אני מקבל מכות, ומה המהות, התוכן, המטרה של המכות האלה? למה הן צריכות להביא אותי ואיך אני צריך להגיב עליהן. תראו באילו דברים אנחנו נמצאים. ההתפתחות תהיה הרבה יותר קשה. אנחנו התחלנו, נכנסנו לעולם שהוא כולו עולם סגור. אתם מבינים, זה לא רק מגיפת הקורונה, יהיו הרבה יותר בעיות והן יהיו הרבה יותר גדולות. וזה לא חשוב מי אשם, אלא איך אנחנו על ידי השאלות האלה, הבעיות האלה, מגיעים לפתרון. ולא שאנחנו מוצאים שמישהו אשם. כי מה אם מצאתם, מה הלאה? זה לא פותר שום בעיה.
אנחנו צריכים לחפש תשובה נכונה, פתרון נכון, וזה רק על ידי שאנחנו מגיעים לקשר אמיתי עם הכוח העליון. "אין עוד מלבדו", הוא לבד עושה את הכול, אנחנו רוצים להיות בקשר עימו וזה מה שחכמת הקבלה נותנת לנו, אבל זה בתנאי שאנחנו עולים לדרגה שלו. "עולים לדרגה שלו", זאת אומרת, שאנחנו מבינים ומרגישים במשהו מה זה נקרא לעבוד בהשפעה, כי זאת הרמה שלו. זה מה שאנחנו לומדים עכשיו.
אז איך אנחנו יוצאים ממצרים, מהדרגה הנמוכה שלנו שלא אכפת לי כלום ואני באמת מתחיל לשאול מי ומה, זאת אומרת, לָמה אני חייב לשמוע לכוחות הטבע העליון שמכתיב לי שאני חייב להיות בהשפעה הדדית, לָמה אני צריך לשמוע את זה? ולָמה אני צריך לקבוע גם בינינו כאלו חוקים אם אני רוצה לצאת מהחושך, כי אני לא מבין כלום, ומהמכות שאני עוד מקבל בתוך החושך, אין לי ברירה, אני חייב להבין שעלי לפתור את הבעיה.
נקווה שנפתור אותה, עכשיו היא לפנינו, אנחנו צריכים טוב טוב ללעוס את הבעיה עצמה, ולהבין שזו בעיה שהיא לא רק שלנו, אלא כל העולם נמצא לפניה, ואחרי שנדע את הבעיה, מתוכה אנחנו גם נבין את התשובה, את הפתרון, ונוכל להסביר את זה לכל העולם. וזה עליכם, על כולם לעשות, וכל אחד צריך להרגיש שהוא חייב לכל העולם.
שאלה: מרגיש שחטא עץ הדעת מושך אותנו פנימה עוד ועוד וככל שאנחנו חושבים ומבררים את זה, כך גם הלב מרגיש יותר את הדחייה. האם עלינו קודם להתנתק מהבירורים ומהמחשבות האלה, ולקחת פנימה רק את ההרגשה ואותה להעלות לבורא? איך מקבלים באמת תשובה לשאלות?
רק על ידי כך שאנחנו מתחברים בקבוצה ומבקשים יחד - בחלק אחד יש שאלות ה-מה ובחלק אחר שאלות ה-מי, וכשאנחנו מתחברים בקבוצה יש שילוב נכון בין מה ומי, ואם אנחנו מעלים את זה לבורא מקבלים תשובה.
שאלה: נראה שיש מצב כזה – החל מעץ הדעת ועד שהאדם מתחיל להרגיש מהלב, האם אנחנו נמצאים בין שתי ההבחנות האלה, בתוך השאלות האלה? האם זה המצב המאפשר לנו לעבוד עם השאלות האלה?
כן, עץ הדעת טוב ורע מתגלה ברמה אחרת שנקראת מי ומה.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לעבוד עם השאלות האלה בצורה מודעת, כי תשעים אחוז מהזמן זה פשוט אינסטינקט.
לא, אנחנו נצטרך לעלות מעל אינסטינקט, מתוך השאלות מה ומי לפיתרון שלהם, זה כבר בדרגת השפעה וחיבור, זו נקודת היציאה מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. ואנחנו לא נוכל לעזוב את זה, אלא כאן אנחנו נגלה את המחסום ונצטרך לשבור אותו ולצאת מהרגשת העולם הזה, משאלות גשמיות לשאלות רוחניות, ללמעלה מהדעת.
תלמיד: כשאנחנו פועלים מתוך אינסטינקט כל השאר מתבטל אל מול עינינו ואין לנו אפילו את ההזדמנות לעלות למעלה מהדעת, אז מה העבודה?
אני מבין את כל הטענות שלך, אתה לא צריך לספר אותן לכולם, כי כולם נמצאים בזה פחות או יותר, אנחנו נלמד איך עלינו להתעלות מעל זה. לכן היום לא התחלתי ללעוס כל שאלה ושאלה כל פסוק וכל פרק ולענות עליהם. אלא אנחנו נקרא את הפסוקים, נעבור עליהם ונמשיך איתם, ושאלות אנחנו נקבל לאט לאט, אולי שאלה אחת על כולם. סבלנות, אני מבין שאתם רוצים.
אני מבין שאתה רוצה לקבל תשובות. תשובות אתה תקבל מבפנים, מתוך הבירור שלך מתוך כך שאתה תתקדם לחיבור עם האחרים. ומתוך נקודת הקשר שלך עם הזולת, עם הקבוצה, משם אתה תתחיל לקבל הבחנות כאלו שיביאו לך את הבנת השאלה וגם את התשובה. זה לא תלוי בהסבר השכלי שלי, אלא תלוי במאמץ שלך בקשר עם הקבוצה. ולא יעזור לך לצעוק ולדרוש, תדרוש מעצמך קצת לרכך את הלב ולהתקרב לחברים.
שאלה: מצד אחד אנחנו צריכים לעשות יותר, מצד אחר הרצון לקבל מושך אותנו לאינטרסים שלו. מה יכול לעזור לנו להרגיש את הנחיצות, להרגיש את המצב שבו אנחנו באמת נמצאים?
רק הקשר בינינו יכול לברר באיזה מצב בדיוק אנחנו נמצאים, שום דבר חוץ מזה. ואז אתם תגלו שיכול להיות שאתם נמצאים לפני הירידה למצרים, יכול להיות שאתם נמצאים כבר באיזה שלב שאתם כבר נמצאים במצרים, ויכול להיות שאתם כבר אתם מוכנים ליציאה, הכול תלוי במידת הקשר ביניכם.
לפני שנכנסים למצרים כולם נמצאים בחיכוך, בהתנגשות זה עם זה, כמו שאנחנו לומדים מהתורה מסיפור האחים של יוסף. יוסף יורד למצרים. אחריו מגיעים האחים שלו שלא מכירים אותו, הם לא יכולים לזהות אותו, ואחר כך הם מגלים שהם נמצאים במצרים הטובה, שטוב להתחבר ברצון לקבל, כי זה בסדר גמור, אנחנו יכולים להצליח בזה אם אנחנו מתחברים לעשירייה - נראה לנו שבעשירייה יש ממש הזדמנות לפתרונות לכל הבעיות שלנו. וכשאנחנו מתחילים לגשת בצורה כזאת, שהיא למעשה אגואיסטית, אנחנו מתחילים לגלות לאט לאט שאנחנו לא יכולים לפטור את עצמנו, אלא אם נחליף את היחסים בינינו ליחסים אחרים.
כתוב שלמצרים יורדים שבעים נפש, זאת אומרת, קבוצה קטנה ואחר כך הם מתרבים מאוד, זאת אומרת, הרצון לקבל גדל. לא כמות האנשים, לא מדברים על אנשים, אלא הרצון לקבל של כל אחד ואחד גדל. פרעה נכנס בהם ומוסיף להם רצון לקבל עוד ועוד. הם מתחילים להתאסף ולגדול למיליונים והם חייבים להתחיל את עבודת החיבור ביניהם, כי יש להם הרבה אנשים ומתוך כך מגיעים להבנת הפיתרון.
וזה מה שצריך לקרות היום בכל העולם, זו לא רק העבודה שלנו, אלא כל העולם צריך להרגיש שהוא משתתף. אתם רואים מה שקורה היום יש המלחמות, כל מיני בעיות, זה לא מן הסתם איזה סכסוך זמני, מקומי באיזה מקום. אלא זה מתגלה בכל העולם, גם הפנדמיות וגם המלחמות, הכול יתגלה בצורה שכולם ירגישו עד כמה אנחנו קשורים זה לזה ולא תהיה אפשרות לאף לא אחד לברוח, וזה כדי שאנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים במצרים. למצב הזה כל האנושות מתקדמת ואז נדבר על איך להתקרב להכרה והבנה מהמצב.
אנחנו לא נוכל בקלות לצאת מכל המצבים שאנחנו נכנסים אליהם, העולם נמצא לפני כניסה לכל מיני בעיות, בעיקר בעיות כלכליות שיבוא לידי ביטוי באספקת דברים הכרחיים, גם באקולוגיה וגם פנדמיות. בעיות סביב הכדור יחבקו אותנו, יסגרו אותנו לכן כדאי לנו ללמוד את הדברים האלה וכדאי לראות בהן ובנו את כל מה שמתרחש.
בימינו מצב מצרים הוא סביב כל כדור הארץ ואנחנו נצטרך לראות את "מצרים" כדי לצאת משם, מכול הבעיות שסוגרות אותנו. אנחנו נדבר על זה הרבה, אין ברירה, אתם תראו עד כמה חכמת הקבלה וכל האקטואליה של היום ממש מתחילות להיות קרובות מאוד זו אל זו, ממש מתלבשות זו בזו.
שאלה: איך אנחנו יכולים למדוד את הניצחון ההדרגתי שלנו על פרעה כעשירייה, האם זה משהו שנעשה בפעם אחת?
אנחנו נמצאים בתהליך ממושך, תהליך גלובלי. לָמה אני מדבר על גלובליות? כדי שתבינו עד כמה מצד אחד זה חשוב ונוגע לכולם, לכל האנושות, ומצד הנוסף עד כמה זו עבודה פרטית של "בני ברוך" כי אנחנו ומבינים ומרגישים את זה ואנחנו נמצאים במצב שעוד יבואו אלינו מיליונים של אנשים, הם יסתובבו סביבנו כדי לשמוע, כדי ללמוד משהו.
התהליך שאנחנו נמצאים בו עכשיו ייגע בכולם וכך אנחנו נתפתח. תקבלו הסברים על כך, אתם תבינו בעצמכם ונקבל כך את כל ההתפשטות. תקופה מאוד מעניינת, הייתי אומר הכי פורחת וטובה מכל התקופות שהעולם עבר. תקופה בה נולד עולם חדש - מתוך דרגות דומם, צומח וחי נולד עולם חדש ואנחנו צריכים לעזור לו לעלות מדרגת החי לדרגת המדבר.
שאלה: אמרת שכל עוד לא מופיעים בנו השאלות של "מה" ו"מי" ואנחנו לא יכולים להכיר מהו מצרים בצורה מודעת, הם לא באמת מופיעים. אבל האם ניתן להגיד שהשאלה "מי" זה כשאני שוכח במשך היום על הבורא ומה שקורה סביבו ו"מה" זו האדישות, חוסר רצון לעשות משהו למען חברים?
בכוונה אנחנו מרגישים כך, הרצון לקבל שלנו גדל ושולט בנו - פרעה. ואחר כך אנחנו חוזרים לכמה דקות לקשר בינינו ומתקנים אותו, מקדשים אותו, ממלאים אותו עם הכיוון הנכון להתפתחות. זו העבודה שלנו.
אז כמה שאפשר לפרקים קצרים, אולי כל שעה או שעתיים, אפילו לחמש דקות או לשלוש דקות כל שעה לחזור לקשר ביניכם. הרבה יותר טוב אם חצי שעה באמצע היום תתחברו, זה יותר מועיל להתקדמות.
שאלה: הקבלה מכבדת את המשחק שהילדים משחקים. אבל אמרת שאנחנו לא אמורים לשחק כמו ילדים, אלא לשאול את עצמנו שאלות רציניות, למה אני חייב פתאום לבורא, מיהו. אם לילדים יש שאלות?
אני לא מדבר על האנושות הכללית, אני מדבר על קבוצת "בני ברוך". אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת לגדול יותר ויותר כי ניתן לנו כלי, אמצעי כדי לגדול. לילדים לא ניתן, לאנושות לא ניתן, הם מחכים בעצם, נמצאים כאילו בהתפתחות הגשמית, בקיום הגשמי, עד שאנחנו נוכל להביא להם הסבר, פתרון, שיטה איך גם להצטרף אלינו, להתחבר אלינו ואז אנחנו נעלה אותם - בתנאי שאנחנו נהיה כבר גלגלתא ועיניים, ואז נחבר אותם כאח"פ ונעלה אותם יחד איתנו. אבל בינתיים לא. אנחנו בינתיים רק יכולים מרחוק לספר להם על כל מיני דברים, וגם מה ששייך להם על העולם, על עתיד העולם, אבל לא על הפרטים של העלייה הרוחנית, את זה הם לא מסוגלים להבין לכן לא לבלבל אותם. כמו שאנחנו עם ילדים, אנחנו מסבירים להם מה שהם יכולים להבין, לתפוס, לעכל ולהתפתח כילד.
תלמיד: אתה אומר שלא יעזור אם נתעלם מהמציאות. בעולם כן רוצים להישאר בדרגת ילדים וכולם מחפשים את האשמים ומקסימום צפיות באינטרנט והעברת אחריות והאשמות. אתה אומר שעלינו להפיץ, מצד אחד הם לא ישמעו אותנו בצורה כזאת. מצד אחר ההתפתחויות בעולם כל כך מהירות שאתה כבר רוצה נורא שכבר יקשיבו לך. האם נצליח איכשהו להביא את זה לעולם?
אנחנו צריכים בכל זאת לאט לאט בהדרגה, מתוך אהבה - כמו עם ילדים, להסביר לכל האנושות מה העתיד שאנחנו אליו צריכים להגיע. בסדר?
תלמיד: לא בדיוק בסדר. כי גם במצב של הפנדמיה, אני לא ראיתי שקראו לך להשתתף באיזו תוכנית בינלאומית, שאתה תופיע עם ההסבר שלך.
העולם עדיין לא מוכן ואנחנו עדיין לא מוכנים, ולכן אנחנו צריכים להמשיך כמו שאנחנו.
אני אסכם מה שדיברנו. הסבר שלנו לעולם צריך להיות מאוד פשוט. אם נבין שלא יכול להיות יותר נכון מאשר חיבור העולם מעל כל ההבדלים, מעל כל ההפרעות. אנחנו לא נוכל לתקן אחד את השני, אנחנו לא נוכל להשוות את עצמנו כמו טיפות מים אלו לאלו, אלא שכל אחד נשאר בשלו ואנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להיות מחוברים מעל כל ההבדלים. כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", אחרת בלתי אפשרי. וכל אחד מגיע לשני בדרישה - "למה אתה לא כמו שאני רוצה לראות אותך, למה אתה לא ככה?" זו פשוט גישה הורסת ולא יכולה לחבר אף אחד עם אף אחד.
אפילו בתוך הגוף שלנו, בתוך כל חלקי הטבע, יש מעברים בין זה לזה וזה לזה למעלה מהרצון של כל אחד ואחד. איך מתקשרים אצלינו החלקים בגוף, החומרים וכן הלאה? רק על ידי זה שהם מייצבים בינינו מעבר. בתוך המעבר שני החלקים מתחברים כך שזה יהיה לטובת שנינו ולא אחד דורש מהשני.
ולכן אנשים ומדינות וחברות, צריכות להבין שאין עתיד לעולם על ידי זה שכל אחד ישלוט על השני, אלא שכל אחד ישלוט על עצמו כדי להתחבר לשני, כך העולם יתפתח לכיוון הנכון. אנחנו צריכים עוד ועוד להסביר לכולם ולהשתדל להוציא את כל החומר הזה לעולם.
קריין: 84. כותב רב"ש.
כשלא מרגישים טעם בעבודה, אז בא הרשע ושואל טענת "מה", היינו "מה עבודה הזאת לכם", שאתם רוצים לעבוד דוקא בבחינת עבודה בזויה כזו. והרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם", מטעם שאז הם היו בטוחים, שעבודתם היא כולה להשפיע, ואין להרצון לקבל חלק בה.
(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
כך אדם מגלה כל פעם שהוא נמצא בעבודה שחשב עליה שהיא בסדר, ועכשיו מגלה שלא בסדר. מעלה את עצמו לדרגה יותר גבוהה בפעולות השפעה וחיבור ומגלה שגם כאן הוא לא נמצא בסופו של דבר - בסדר, וכך אנחנו מגלים. זה נקרא בירידה מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון, ואיך כשאנחנו מגיעים לכתר שלנו - מגלים את מלכות דעליון.
תמיד אצלנו זה מתחלף, כאילו הייתי בהשפעה, הייתי טוב, הייתי בסדר, בהשגה והכול, פתאום אני מגלה שאין לי בזה שום דבר אלא ההיפך, אני נמצא במצב שאני מגלה את הרע, את עצמי בצורה נבזית, ואני צריך שוב לחפש לאן דרכי ומה לעשות עם עצמי. זו העבודה.
שאלה: איך לענות נכון על השאלות האלה, במיוחד ל"מה העבודה הזאת לכם" כדי שזו תהיה עבודה פרקטית כמו שתיארת עכשיו - העלאת המלכות לכתר?
רק כשהאדם מבטל את עצמו כלפי החברה בצורה מעשית. משכנע את עצמו, אלף פעם משכנע את עצמו עד שמגיע לאיזו פעולה קטנה, נכונה, ריאלית, ואז בהתחברות נכונה - ריאלית, הוא מגיע להבנה איך זה קורה. כך עולה במדרגה, עוד ועוד וכך אנחנו צריכים לעשות. הבעיה היא רק המדרגה הראשונה-שנייה, שם אנחנו לומדים איך עושים את זה, אבל אחר כך כבעלי ניסיון אנחנו כבר יודעים שזו הדרך.
תלמיד: השאלות האלה הן לא כדי שנענה עליהן, אלא כדי שנתגבר עליהן?
כל השאלות הן לא כדי לענות עליהן, זה כדי לשאול אותם בצורת פעולה, ומהפעולה הנכונה, הפעולה עצמה היא כמו שאלה, אז אתה מקבל תשובה. מתוך זה שאני אשאל בפה - אני לא יכול לגלות משהו. אני עובד, מבצע את הפעולה ומתוכה אני מגיע לתשובה.
שאלה: חשבתי ששמענו היום שהשאלות האלה הן חשובות וצריך לברר אותן בתוכי, ואולי בעשירייה, כי הן מכוונות אותנו. אנחנו לומדים שעל השאלות של הרשע לא צריך לענות אלא להקהות את שיניו, אתה יכול להסביר?
זאת התשובה. אין כאן תשובה שכלית, טוב ששמעת שאין כאן תשובה שכלית "מה העבודה הזאת לכם", אי אפשר להסביר את זה בשכל אלא רק בפעולה עצמה. כשאתה עושה את הפעולה - אתה מקבל את התשובה בפועל, ומתוך זה נעשה לך מובן. נגיד שעושים פעולה בחיבור בינינו ולא מבינים בשביל מה ולמה, כי בפנים-בתוכנו אין לזה שום נכונות, אבל כשעושים מאמצים ומבקשים, אמנם שאין לזה שום צורך כל כך, בכל זאת משיגים משהו בפועל. מתוך הפעולה מתחילים להשיג את השכל, ואז מקבלים תשובה.
תלמיד: האם זה עובד גם לגבי השאלה השנייה, "מי ה' אשר אשמע בקולו"?
כן, תמיד זה עובד בצורה כזאת שאנחנו מבצעים, כתוצאה מזה מקבלים תשובה.
תלמיד: מה זה אומר לבצע לגבי השאלה "מי ה' אשר אשמע בקולו"?
זה נקרא "נעשה ונשמע", לא כתוב שום דבר אחר. "נעשה ונשמע", קודם עשייה ואחר כך הבנה והשגה.
תלמיד: "לעשות" זה מובן כלפי העבודה. אבל מה זה אומר לעשות כלפי השאלה של "מי ה' אשר אשמע בקולו"?
תעשה חיבור ואתה תכיר שם את הבורא - במילים אחרות. הבורא זה הכול.
שאלה: האם ההתעסקות עם השאלות "מי ו"מה" עוזרות לנו למשוך את המאור המחזיר למוטב?
ודאי, אך ורק.
תלמיד: וזה משנה אם זה כל אחד באופן פרטי, או העשירייה ביחד במשך היום, בשיעור?
רצוי כמה כולם עוסקים בכך, אומנם לא ביחד ממש, אבל כל אחד עסוק בזה.
שאלה: מתגלות בעיות ומלחמות בעולם ואנחנו עוד לא הגענו להכרת הרע הנכונה כדי לתקן אותם, למה זה בנוי בצורה כזאת?
כי קודם צריכים להרגיש את הרע, אני לא בטוח שמרגישים את הרע, אני לא בטוח, אבל כשמתחילים להרגיש את הרע, להשיג את הרע, בצורה שנוגעת בהרבה אנשים, אולי לא לכולם כל כך, אבל לרובם, מתוך כך שמרגישים את הרע מתחילים לשאול, ומתוך השאלה הזאת מתחילים להיות מוכנים לשמוע תשובות, תירוצים, כך אנחנו נגיע להבנה, לפתרון.
שאלה: האם אפשר שבני ברוך ייכנסו למצב שנקרא "מצרים", יתקנו אותו, והעולם יקבל את זה במצב מתוקן. למה כל האנשים צריכים לסבול את הרע הזה בפועל?
כי הם לא יכולים להרגיש את המילוי, את הטוב, את מטרת הבריאה בלי שיהיו להם כלים לזה, לכן אנחנו צריכים להעביר להם את הכלים שלנו, אבל בכל זאת הם צריכים להיות מוכנים לקבל את זה בצורה גשמית, ואנחנו מביאים להם כבר פתרון רוחני ועוזרים בחיבור. הם צריכים להיות מוכנים לבטל את המצב שלהם הגשמי, שמביא להם צרות ובעיות, כדי להתחבר אלינו ולהגיד, אנחנו כן מוכנים להתחבר אליכם, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר, שיבואו אומות העולם ויתפסו כל איש מישראל שמכוון לבורא, ועל ידי זה יקבלו את המאור המחזיר למוטב.
זה בלתי אפשרי שיקרה משהו, אבל הם צריכים להיות מוכנים, זאת אומרת שהם ירצו את זה, ובלי צרות אי אפשר להרגיש את זה, אלה צרות לא פשוטות, אלה צרות של גמר התיקון, של מלחמת המשיח, הכוח המושך את כל האנושות מלמטה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. נקרא משיח. צריכים ייסורים גדולים, כפי שכותב על כך בעל הסולם, וחוץ מבעל הסולם, כבר כתבו על זה לפני אלפי שנים, אפילו המקובלים הגדולים כך אמרו שהם לא היו רוצים להיות בזמנים האלו.
אומנם וודאי יהיו כולם בהתכללות, ואנחנו נצטרך להסביר לכל האנושות איך אנחנו מתעלים מעל מנת לקבל לשאלות מי ומה, שאנחנו נכיר אותן, ומהשאלות מי ומה להכרת הבורא, וכשאנחנו כבר נמצאים בבורא, נכללים בו, נמצאים בקשר עימו, אז אנחנו הופכים להיות גלגלתא עיניים לכל האנושות, אז היא יכולה לבוא אלינו ולהתקשר, להיתפס בנו ואנחנו נוציא אותם גם אתנו יחד לדבקות הכללית של כל האנושות בבורא.
שאלה: זה אומר שחייבת להיות איזו מידה של סבל שיתגלה בפועל בעולם, אי אפשר איכשהו לזרז את זה?
לא, זה לא עניין של מידת הסבל, אלא זו מידת הנחיצות, ההכרחיות, להתכלל ברמה הרוחנית בעל מנת להשפיע בדבקות עם כולם לפחות במשהו. לפי שורש הנשמה כל אחד ואחד יצטרך להרגיש את החיסרון האמיתי, ולא שכאילו וכדאי.
שאלה: האם נצליח לענות נכון על שאלות מי ומה אם נצליח לחבר את העבודה שלנו בעשירייה עם המצב של העולם?
כן, אנחנו צריכים לחשוב גם על זה, כי אפילו שלא כל כך אכפת לנו העולם וכל האנושות וכל המדינות וכל חלקי הבריאה, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לתאר את הדברים האלה שהם מתקרבים ומתאחדים יחד, ושעתיד העולם להגיע שוב למערכת אחת סגורה שכוללת את הכול.
שאלה: האם יכול להיות שדווקא ההתקדמות שלנו היא זאת שמזרזת את התפתחות המצבים באנושות?
ההתקדמות שלנו היא גם ככל שהיא מזרזת את התפתחות המצבים באנושות, אבל לא הייתי כל כך מסביר את זה כי צריכים להבין את הדברים האלה. מה שכן, אנחנו נמצאים בהתפתחות ואחרינו כל האנושות היא מגיעה להתפתחות. אנחנו קשורים יחד, כל השבירה שקרתה בכלי של אדם הראשון היא קרתה בקשר בין חלקי הכלים, אבל כל המבנה נשאר רק כלפינו כביכול הקשר אבד, וככל שאנחנו מתחברים בינינו זה עוזר לכל הכלי להקים את עצמו.
אני לא כל כך רוצה לדבר על כך כי יש הרבה דברים שצריכים ביאור, אבל כדאי לנו מאוד בכל זאת לחשוב שבחיבור בינינו אנחנו מאחדים את כול העולם וגורמים לו לתיקון. זה באמת תלוי במיוחד רק בנו, או בכמה שאנחנו מעוררים אותם.
שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים להסביר לעולם איך כל אחד נשאר בשלו ואנחנו לומדים להתחבר מעל זה. אבל איך אפשר לעשות את זה אם אחד הצדדים נשאר בשלו ובזה הוא בעצם פוגע בשני, כשיש איזה ניגוד אינטרסים, קונפליקט. מה זה אומר שאני נשאר בשלי, ולא פוגע בשני ומתחבר מעל זה?
כמו שבעל הסולם אומר, שכל אחד נשאר בדעתו ובאמונתו ובכל הדברים האלה, שיש דברים שבהם אנחנו לא צריכים לגעע אחד באחר, בדרגות דומם צומח וחי, איך כל אחד חי אני לא נוגע באחר, אצלם יש כאלה מנהגים, אצלנו יש כאלה מנהגים, ככל שיש כך הם צריכים להישאר. דווקא להישאר, כמו שבעל הסולם כותב, לא להיכנס באחד ובאחר ולא לקבוע אחד לאחר איך הם צריכים לחיות, אם אני סוציאליסט, אתה קפיטליסט, ההוא כך וכך, תחיו איך שאתם רוצים, תתפלל למי שאתה רוצה, תעשה במשפחה שלך כל מיני חוקים לפי מה שאתם רוצים.
אנחנו רוצים רק על כל פשעים, על כל ההבדלים תכסה אהבה, חיבור מעל כל הפשעים. לא חשוב מי אתה ומה אתה, אם אתה רוצה להיות בקשר איתי, אז אנחנו צריכים לבנות רשת קשר בינינו מעל כל ההבדלים, ואז כל ההבדלים יהיו בפנים ככדור ואנחנו מעל כל ההבדלים האלה נפרוס "סוכת שלום". שלום זה מהמילה שלמות, שאנחנו נכסה כך את כל האנושות, ולא שכל אחד יבוא לאחר ויאמר, אני לא מרוצה שכך אתה מתנהג, שיש לך כזה מצב במדינה ובין האנשים. אף אחד לא יקבע על האחר שום דבר חוץ מהרצון להיות מחובר בקשר טוב, הדדי זה עם זה.
זה חוק העולם וכך הטבע דוחף אותנו לזה, אם לא ישמע לזה, נסבול כמו עכשיו אתם רואים במלחמות איך מתנהגים בין העמים. אנחנו צריכים להבין שכל אחד יכול לחיות איך שהוא רוצה רק להתייחס אחד לאחר. אנחנו צריכים לפתח קשר חיבור עד האהבה, וכל מי שעושה נגד זה, שמחייב את השני, הוא עושה נגד הטבע והוא יקבל מזה נזק גדול מאוד, ואנחנו רואים שזה להרבה זמן, להרבה שנים וממש נזק גדול שגורמים כאלו עמים לעצמם, הם חושבים שלאחרים, אבל בעצם בעיקר זה הנזק לעצמם.
שאלה: אז בעצם כשאנחנו אומרים שכל אחד יישאר בשלו, אנחנו לא מתכוונים לנטייה שלי נגיד לשלוט על מישהו אחר, זה לא יכול להישאר?
כמו שבעל הסולם אומר, כל אחד יכול להישאר בדתו, באמונתו, בתרבותו, בכל המנהגים שלו, במה שהוא קושר את עצמו שם בפנים, זה ענינו, אני לא נכנס ל"גבולות המדינה או קבוצה" כמו שאומרים, אבל הקשר בין הקבוצות, בין המדינות צריך להיות אהבה. זה כמו שאנחנו מדברים על האיברים בגוף, יש משהו דומה בין פעילות הכבד לריאות או הלב, או כל איבר אחר? כל אחד פועל לפי הייעוד שלו, לפי החוקים שלו, עושה את התפקיד שלו, אבל יש קשר ביניהם, הדדיות, התחברות לטובת כלל הגוף. לכן להתחבר בעל מנת להשפיע לבורא זה בעצם אותו החוק הכללי שצריך להיות, שצריך לכלול את כולם.
שאלה: איך בפועל גילוי הבעיות בעולם יביא אותנו לפתור את השאלות של מי ומה?
העולם ייכנס לכאלו צרות שהאנושות לא תדע איך לצאת מהן, אלא על ידי זה שתלמד את חוקי העולם. כי האנושות תראה שאנחנו לא מבינים איך זה קורה, אנחנו מכינים את עצמנו תמיד לדברים הטובים ובהתאם להשקעה שלנו נכנסים לדברים יותר גרועים. איך יכול להיות? אבל זה מה שקורה וככל שעוד ועוד מתקרבים למלחמות, לנצל את האחר, אנחנו מכינים את עצמנו שהאחר ינצל אותנו, ינצח אותנו, ככה זה. אתה חייב להכין את עצמך רק לחיבור עם הזולת.
שאלה: איך השאלות של מי ומה מקרבות אותנו לבורא? כי זה מרגיש כאילו הן דווקא מרחיקות אותנו.
אנחנו רואים שאנחנו יותר מרוחקים בכל מיני הבחנות פנימיות בין זה לזה, אבל יחד עם זאת אנחנו צריכים להכין את עצמנו לחיבור החיצוני בינינו כך ששם תשלוט אהבה. למשל זוג צעיר שמתחתן ומתחיל לבנות משפחה, מה הם לא רוצים? שההורים יכנסו לחיים שלהם, ודאי שההורים רוצים לבוא ולהיות מעורבים במה שקורה, והם מחכים שהילדים יפנו אליהם ויבקשו כל מיני עצות. והזוג הצעיר לא רוצה את זה, הוא רוצה בדרך כלל לקבוע לעצמו מה שהוא רוצה. זה גורם לניגוד אינטרסים, וצריכים להבין שלפי התפתחות העולם אתה חייב לתת לחלק שמתפתח חופש משלו.
אותו דבר כאן בין המשפחות, המדינות, כך בכל דבר ודבר, אתה לא נכנס פנימה לתוך המדינה באף מקום, לא חשוב על איזה מקום אתה מדבר, אלא אתה רק יכול לקבוע קשר טוב שאתה רוצה שיקרה לך עם כל המדינות. על זה בעצם אנחנו עומדים לפי חוקי הטבע. כמו שדיברתי על הדוגמה עם האיברים בגוף האדם, כל איבר פועל לפי חוקים פנימיים משלו, אבל בצורה החיצונית כל אחד מחזיק את האחר.
שאלה: האם הדבר הזה יכול להתקיים רק בהדדיות? זאת אומרת אם יש רק צד אחד שרוצה להתחבר והאחר עוד רוצה לחייב אותו במשהו, זה לא יכול להתקיים?
לא, זה לא יכול להיות, את זה האנושות עוד צריכה לגלות. אבל היא תגלה את זה מהר. או במקרים של מלחמות וצרות ובעיות או במקרים שהם ללא שפיכות דמים, למשל במלחמות של סחר או מלחמות פיננסיות אבל יצטרכו להבין שכאן צריך להיות סדר עולם חדש, ואנחנו נמצאים בתפר של העולם החדש. ולכן זו לא בעיה אלא דווקא שמחה גדולה שאף אחד לא מבין איך אנחנו נצטרך להתקיים בעתיד הקרוב, וכל גדולי העולם יהיו במבוכה ולא יעזור להם כלום עם כל החוכמות שלהם אלא רק דבר אחד, בפנים בתוך המדינה כל אחד ואחד חייב לשאוף לחיבור הפנימי בין כל חלקי העם, ומבחוץ חייב להיות חיבור חיצוני לטובת כולם. רק הקשר הטוב גם בפנים וגם בחוץ ינצח, אחרת תהיה מלחמת עולם שלישית לפנינו.
שאלה: נראה שבכל העולם היה בשנים האחרונות תהליך גלובליזציה וחיבור וממש עכשיו בעקבות האירועים האחרונים יש דווקא פירוד, יש את הגוש שהולך לצד אחד ומתנתק גם מבחינת תקשורת ואת הגוש האחר. אז מה זה אומר על תהליך ההתפתחות ומה אנחנו יכולים לעשות?
הגלובליזציה נעשתה אך ורק בעניין המסחר, וזה טוב כי על ידי הדברים האלה אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו תלויים זה בזה. זה שהיום כל העולם מרגיש שהוא לא יכול לחיות בלי שבבים - צ'יפים מטייוואן ועוד חלקים מיפן, זה טוב, זאת אומרת כולנו מרגישים שאנחנו בעצם תלויים זה בזה, ואפילו הרוסים לא יכולים להפעיל את הטילים שלהם כי חסרים להם שבבים אלקטרונים מטייוואן או מארצות הברית.
קורים כאן דברים מאוד מעניינים, אפילו דברים כל כך רגישים וחשובים למדינות כמו הנשק ההגנתי והנשק ההתקפי שלא מסוגלים להפעיל בלי שהצד שכנגדך, האויב שלך יסכים, זה פלא. אני לא יכול להתקיף את ארצות הברית מפני שיש לי חלקים שאני קונה ממנה והיא לא נותנת לי אפשרות להפעיל אותם, היא מנתקת את המערכות, זה דבר מאוד מוזר. תראו לְמה הגענו, שאפילו החיבור הגשמי מחייב אותנו להיות בחיבור יותר פנימי, גבוה יותר. וזה יקרה כך בכל הרמות שלנו, אנחנו עוד נגלה את זה בקרוב. מאוד מעניין.
שאלה: דיברת קודם על התנהלות של תא משפחתי, אבל מה קורה אם נגיד ההורים או מישהו מגלה שיש בעיה באותו התא המשפחתי, הוא לא צריך להתערב כדי לתקן אותו?
כן, אבל להתערב בצורה מאוד חיצונית ועדינה ולא ממש פנימית. אלא אם כן חס ושלום יש שם חולי נפש, אנשים שלא יכולים להסתדר ודורשים כוח סיעודי, זה משהו אחר. אבל אם זאת משפחה נורמאלית, אתה חייב לתת לה להתפתח בצורה מקובלת. אתה יכול לעזור להם אבל כמו שרב"ש היה אומר, לגבי איך להתנהג עם ילדים, "לפתוח את הכיס ולסתום את הפה", זאת ההתנהגות שיכולה לעזור.
שאלה: בעניין מה שהמלצת על הפגישות היומיות כל שעה או שעתיים במקום המפגשים של חצי שעה?
אמרתי שרצוי לעשות פגישות יותר קצרות אולי אבל בתדירות יותר גבוהה, אם זה ניתן.
תלמיד: איזה תוכן אתה רואה באותן הפגישות ובאיזו תדירות אתה ממליץ לעשות אותן?
למשל אנחנו קובעים שבעוד שעה אנחנו נפגשים ולומדים או קוראים איזה קטע מהקטעים שקראנו בבוקר, ושכל אחד יפעיל בזה את הפירוש שלו, הסבר שלו, מה הוא חושב, שידבר דקה אחת. זה הרבה דקה אחת. נניח שקראנו קטע, אז לאחר מכן מישהו תוך דקה מסביר מה שהוא חושב אבל בצורת ההסברה האמיתית לא סתם מילים יפות, כדי שכולנו נרצה להתקשר לזה. תנסו במשהו.
אני סך הכול רוצה שאנחנו נהיה יותר מפעמיים ביום בקשר בינינו, אבל לזמנים קצרים, אם זה אפשרי. אני יודע שהרבה מכם נמצאים בהתכתבויות, כל הזמן עם הידיים על המקלדת. תנסו לעשות את זה, בלי הרבה מילים אלא יותר תוכן.
(סוף השיעור)