שיעור 13.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר ספירות",

עמ' 798, אות קל"ב

קריין: "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 798, אות קל"ב.

אות קל"ב

"וצריכים לדעת, שמידת הבינונים, האמורה, נוהגת ג"כ בשעת היות האדם, אפילו תחת השגחת הסתר פנים. כי ע"י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש, מתגלה אליהם, אור של בטחון גדול בהשי"ת. וזוכים לשעתם, במדרגת גילוי פניו ית', במידתם של בינונים. אלא החסרון הוא, שאינם יכולים לעמוד על מידותיהם, שישארו כן בקביעות. כי להשאר בקביעות, אי אפשר, אלא על ידי תשובה מיראה, כנ"ל ד"ה "והנה"."

תלמיד: בעל הסולם כותב "כי ע"י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש, מתגלה אליהם, אור של בטחון גדול". מה זה התאמצות יתרה באמונת שכר ועונש?

שאדם יותר דבוק לתוצאות מהמאמצים שלו, וזה עוזר לו להחזיק במידת הדבקות שהשיג.

תלמיד: מהן התוצאות מהמעשים?

שמרגיש עד כמה הוא קשור לבורא, שייך לבורא, שזה עוזר לו לגייס כוחות להיות קרוב לבורא.

תלמיד: אז אם מקבלים איזה מצבים, ככל שאני מחזיק דרך העשירייה בדבקות, זו התאמצות בשכר ועונש.

ויותר.

תלמיד: ההפרש בין השגחת הסתר פנים לתשובה מיראה הוא רק ביכולת להחזיק את המצב הזה בצורה קבועה?

בצורה קבועה אי אפשר להחזיק, אלא זה עוזר להמשיך, להיות כל הזמן במאמצים.

תלמיד: וזה כל ההפרש ביניהם?

לא, יש הרבה הבדלים בין מצב למצב, אבל כאן האדם מרגיש שבו זה תלוי, עד כמה תלוי בו האם יוכל באמת להחזיק את עצמו בנטייה לבורא דרך ההסתר.

תלמיד: ואז במצב של תשובה מיראה הוא מקבל יכולת קבועה להיות במאמץ?

אחרי זה, כן.

תלמיד: המצב הזה נקרא "על סף לשמה"?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, לשמה זה כבר תשובה מיראה.

כן.

תלמיד: והמצב הזה, שבהתאמצות מגיעים אליו, מרגישים ועוד פעם נופלים, זה על סף לשמה?

כן.

תלמיד: אתה יכול לתאר יותר את המצב הזה?

לא, זה מספיק, זה הנתון. לכן הוא צריך להיות במאמצים גדולים לא ליפול מזה.

תלמיד: כתוב "התאמצות יתרה באמונת שכר ועונש". במה המאמץ? מה זה "להאמין בשכר ועונש"?

המאמץ הוא בזה שהאדם נמצא בנטייה להידבק בבורא בכל האמצעים שיש לו, ורואה שרק גילוי פניו של השי"ת יהיה תשובה על כל המאמצים שלו.

תלמיד: מה זה להאמין בשכר ועונש?

שמתוך המאמצים שהוא נותן יהיה לו שכר, וְודאי שאם יתרשל בזה, אז ייפול ויהיה לו עונש, יתרחק מהבורא.

תלמיד: בעל הסולם מקשר בין אמונה לביטחון. הוא כותב, "כי ע"י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש, מתגלה אליהם, אור של בטחון גדול בהשי"ת".

כן.

תלמיד: בעשירייה אנחנו יכולים לתת אחד לאחר סוג של ביטחון. האם אנחנו יכולים לתת גם סוג של אמונה כדי שאור הביטחון יגיע?

לא, אין לנו עדיין אפשרות להתחלק באור האמונה בינינו.

תלמיד: אז כן לעבוד, אבל על ביטחון בין החברים.

כן.

תלמיד: האם חלק מהשיעורים יוכלו לעסוק בנושא התפילה? כי התחושה שיש צורך בתפילה וגם לדייק בה, היא מאוד מאוד חזקה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מעלים את הביטחון זה לזה?

על ידי זה שנמצאים יחד במאמצים. אפילו שנמצאים בהסתרה מתארים לעצמנו שאנחנו נמצאים בעצם במדרגה אחת למטה מגילוי פנים ויכולים לקבל הארה מגילוי פנים, ולהגיע להארת פנים על ידי מאמץ משותף בינינו.

תלמיד: לגבי המצב של הבינונים, יש אפשרות לפי מה שאני מבין, להתקרב על ידי יגיעה לחברים, ויש גם מצבים, התנהגויות, הרגלים שנוצרו ולא משרתים אותנו בהתקדמות למטרה. כמו שקראנו במאמרים, שאדם אוכל משהו שהוא כבר קבע שלא מתאים לו והוא חוזר לזה. אנחנו לפני הכנס, והתקופה מאוד סמיכה, האם בסוף אין לאדם ברירה אלא להתנתק מכל מיני דברים ולחתוך מעצמו אותם דברים שהוא ראה שהם לא עוזרים לו, לא מכוונים אותו למטרה?

את זה אדם צריך כל הזמן לברר, ולמיין מה עוזר לו ומה לא עוזר לו, אפילו מפריע בדרכו.

תלמיד: כל הזמן מתגלים דברים שמפריעים. ברגע שהאדם מזהה משהו שמפריע לו, יש לו כבר את היכולת להתנתק מאותה התנהגות?

במידה שרואה נזק מהמצב זה עוזר לו.

תלמיד: מבחינת הבורא יש לו כבר יכולת להתנתק לגמרי או שזה תהליך?

זה תהליך ותהליך לא פשוט וארוך.

תלמיד: נתת פעם דוגמה של הסיגריות, היה לך הרגל לא טוב במשך שנים, היית מעשן כל יום קופסה, ופתאום ביום אחד הפסקת. זו הדוגמה שראיתי אצלך לפחות, דוגמה הפוכה, לא ירדת לעשר סיגריות, שתי סיגריות וכן הלאה, אלא עשית את זה בבת אחת.

כן.

תלמיד: איך להתייחס לדוגמה הזאת?

שעל ידי ההשפעה מהסביבה אדם יכול לקחת על עצמו כאלו התנהגויות שעוד לא הגיע אליהן בהתבשלות הפנימית שלו אלא על ידי לחץ חיצון.

תלמיד: אמרת קודם שנדרש תהליך כדי להיפרד מדברים שאני מגלה כלא טובים לי להתקדמות. האם היה לך רצון להפסיק לעשן סיגריות?

לא.

תלמיד: לא היה לך אף פעם רצון להפסיק?

לא. גם רב"ש לא דחף לזה.

תלמיד: איך פועלים בסוגייה כזאת כמו שאתה מתאר, שמצד אחד עישון זו פעולה לא בריאה, ומצד אחר אין לך דחף להפסיק אותה?

זה לא מפריע לי. זאת הבעיה אולי, אם אפשר להגיד בעיה, אבל אין גילוי הרע, אני לא משתעל מזה, אני לא נחנק, אלא ממשיך.

תלמיד: כלומר יכולות להיות פעולות שכביכול כלפי חוץ הן לא משרתות, אבל אין מה להתעסק איתן אלא אם כן אני מגלה שהן מפריעות.

כן. אני לא מתעסק בזה עד היום, ועד היום אני מעשן כמה סיגריות ביום ולא רואה בזה שום פגם.

תלמיד: אישית, זיהיתי התנהגויות שלא עוזרות לי, האם בהדרגה להתחיל לחשוב עליהן ולהפעיל כלפיהן לחץ, אבל לא במכה אחת אלא בצורה תהליכית עד שאפסיק אותן?

אנחנו צריכים להתעסק בחיבור בינינו ואז נגלה דברים שנמצאים בניגוד לחיבור ונשתדל להתרחק מהם.

תלמיד: אבל לא מספיק רק להתעסק בהגברת החיבור, צריך גם יגיעה כדי להתרחק מאותם דברים.

כן, בוודאי.

תלמיד: צריך לעשות יגיעה ואי אפשר לעשות אותה במכה, אלא זה תהליך.

במידה שאתה רואה שזה מזיק.

תלמיד: כדי להחזיק בהשפעה לבורא, אדם צריך השתוקקות ואפילו אהבה. מה זו יראה? למה זה השלב אחרי בינוני?

תתאר לי מה זו היראה שעליה בעל הסולם מדבר.

תלמיד: אני מרגיש שיראה היא כשהאדם מפחד לא להשפיע לבורא מפאת שכר ועונש, זה כאילו סיכום של שכר ועונש.

כן.

תלמיד: אבל זה נשמע כמו דרגת בינוני, למה זו דרגה שהיא למעלה מבינוני? כדי לצאת מדרגת בינוני צריך כבר לאהוב את הבורא, אחרת איך אפשר להחזיק השפעה לבורא באופן קבוע?

האדם רוצה להתקרב לבורא ומרגיש בזה עניין שכר ועונש. אם הוא מתקרב זה שכר, אם הוא מתרחק זה עונש, ואז הוא צריך להיות במצבים אלו כמה וכמה פעמים כדי שיקבל התרשמות מהם. יותר קרוב, יותר רחוק, זה שכר וזה עונש בהתאם למצבים שלו, בהתאם ליחסים שלו בקבוצה. זה מה שהוא צריך לספוג, לראות עד כמה זה תלוי בזה.

תלמיד: כשרוצים להחזיק בהשפעה יותר זמן, על מה אדם צריך לעבוד? כי בעל הסולם אומר שאחרי השלב של בינוני, מגיעה היראה. נשמע שזו לא הבחנה חדשה.

זו כן הבחנה חדשה, כי הוא רוצה להגיע בעצם לדבקות, וכאן הוא רואה שיש לפניו איזו מידת זלזול, יכול להיות יותר, יכול להיות פחות, לא נורא כל כך, יבואו זמנים אחרים, ובסך הכול הוא לא נמצא בלחץ, במרוץ אחרי הדבקות.

תלמיד: מה האדם מרגיש כלפי הבורא ביראה בשונה מבינוני?

הוא מרגיש שכולו תלוי בבורא יותר ויותר, זה עניין מתגבר, ושהוא חייב לעבור את זה ולקנות את המדרגה הזו, שיהיו לו יראה, פחד, שיהיה לו יחס נכון למצבו.

ישנם מצבים שמתגלים מלמעלה, ישנם מצבים שאנחנו מגלים למטה, במה שאנחנו שרויים, ובזה צריכים להבחין.

תלמיד: כתוב "כי ע"י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש, מתגלה אליהם, אור של בטחון גדול בהשי"ת." מה ההבדל בין האור שמתגלה לבין האור בדרגה הרוחנית הראשונית?

בדרגה הראשונה הייתה לו רק הארה, ממידת הבינוני, אבל עכשיו יש לו כבר אור גדול מזה שהוא קרוב לדרגת הצדיק.

תלמיד: מה זה ביטחון בה'?

ביטחון בה' זה כוח שעוזר לי להיות נגד היצר הרע שלי. שאני יכול לעמוד, להתחזק ולדחוף את כל הטענות של היצר הרע.

תלמיד: איך מגיעים למאמץ משותף שהוא כותב עליו פה? לא למאמץ פרטי שלי אלא למאמץ משותף?

זו בעצם הבעיה העיקרית, אנחנו צריכים להיות מחוברים ומהחיבור שלנו לשאוב כוחות.

תלמיד: איך עוברים ממאמץ פרטי, שאני עובד, מתאמץ ומשתדל לקשור כל מקרה ל"אין עוד מלבדו", להרגשה משותפת שכולנו במאמץ אחד?

ההרגשה המשותפת שונה מאוד מהמאמץ האינדיבידואלי, האישי, מפני שאני יכול לקבל ממנה באמת כוחות. וגם, רק לזה אני יכול להיות שייך, להיות בטוח שזו כבר מדרגה, מצב שאני מקבל כוח ממרכז העשירייה.

תלמיד: מה מעביר את האדם ממאמץ פרטי, למאמץ משותף?

הוא מגלה שכמו שבהשגת כל מצב ומצב יש לו השגה אישית, חלקית, אינדיבידואלית, כאן יש לו אפשרות לאחוז תחת השם הכללי של "טוב ומיטיב" במשהו, ובזה הוא יוכל להחזיק את עצמו בחיבור עם חבריו ועם הבורא.

תלמיד: הדחף האינדיבידואלי להשגה ברור ומורגש בי, אבל הדחף הקבוצתי, ממה הוא נובע? מה דוחף את האדם בכלל?

זה נובע מהרגישות שלך לזה. אולי הכוח הזה מופיע ונמצא במציאות, אבל אתה עדיין לא זכית להרגיש אותו. עכשיו אתה כן מגיע אליו.

תלמיד: איך מפתחים יתר רגישות להרגשה המשותפת הזאת בינינו?

מזה שאתה רוצה מאוד להיות בהשפעת הכוח הזה ואתה מבין שאתה לבד לא יכול לעשות, ובחיפוש איך אני יכול בכל זאת להיות קרוב אליו, אתה מגיע למרכז העשירייה.

תלמיד: ומה יש במרכז העשירייה?

יש אוסף של כל הכוחות, שהם בחיבורם בונים את מרכז העשירייה.

תלמיד: בעל הסולם מתאר כאן את אור הביטחון הגדול שמאיר לאדם, שזה רק לשעתו ולא בקביעות.

כן.

תלמיד: למה זה רק לזמן קצר?

כי זו תחילת ההשגה בכוח הזה, ואדם לא זקוק ליותר, אין לו איזו ריצה אחרי הכוחות האלו.

תלמיד: הוא לא צריך לחפש איך להגדיל את המצב הזה כשהוא מרגיש את אור הביטחון?

הוא כן היה רוצה, אבל לא באותה הצורה כמו שזה צריך להתגלות, לא באותו האופן זה צריך להתגלות.

תלמיד: אז בזמנים שמאיר לנו אור ביטחון גדול, מה העבודה?

רק להיות יותר מחובר לחברים ומהם לבורא.

תלמיד: המצב של גילוי האור זה כבר במדרגות רוחניות, אחרי המדרגה הראשונה והלאה?

כן.

תלמיד: הזכרת כמה פעמים שצריך להתקרב לחברים, בינינו, ואנחנו יודעים שכל המתפלל על חברו נענה תחילה.

כן.

תלמיד: בהקשר למה שדיברנו קודם, שאם אני מזהה התנהגויות שלא עוזרות לי להתקדם בדרך, שמפריעות לי, אני צריך להוציא אותן. אם אני מזהה אצל חבר התנהגות שבעיניים שלי מפריעה לו להתקדם, זה נקרא שאני צריך להתפלל על הדבר הזה?

שלא מפריעה לו להתקדם?

תלמיד: אם בעיניים שלי אני רואה שהיא כן מפריעה לו להתקדם, מפריעה להגיע לשיעורים, מפריעה לו בדרך, רואים את זה בחוש. על זה אומרים "כל המתפלל על חברו נענה תחילה", במקום לראות מה שמפריע לי, אני קודם צריך לראות מה מפריע לו, ועל זה לבקש?

יש ויש. אין תשובה.

תלמיד: ובעשירייה אם אנחנו רוצים להתפלל, אם חבר בא ומדבר על מה שמפריע לו להתקדם, זה דבר שנכון לעשות, או שלא צריך לדבר על זה?

צריכים לקבל את זה ברצינות

תלמיד: אז חשוב שהחבר יבוא, יגיד 1,2,3, מפריע לי?

לא, לא עניתי על זה. עניתי על זה שאם הוא מגלה מה נחוץ לו, אז אנחנו צריכים לקבל את זה ברצינות, ולהשתדל לעזור.

תלמיד: מה שנחוץ לו כדי להתקדם?

כן.

תלמיד: הבנתי, כלומר לא להגיד מה מפריע לו, אלא להגיד מה הוא צריך כדי להתקדם?

זה לא כל כך חשוב, מפריע או עוזר, זו בעצם אותה הפרעה.

תלמיד: בבקשה תעזור במיקוד, תכוון אותנו, מה הפוקוס בתוך העבודה בעשירייה. אני צריך לכוון לאחרים, ולנסות לחשוב עליהם, שזה יעזור להם, ולא להסתכל על עצמי, על מה שמפריע לי? כשאומרים "כל המתפלל על חברו נענה תחילה", זאת הכוונה?

כן.

תלמיד: איך אדם מזהה מה נחוץ לו? אני עכשיו יכול לחשוב על כמה דברים, אולי אני אעשה את זה, ואולי את זה.

אם זה נחוץ לו, הוא מרגיש את זה.

תלמיד: אבל הוא לא בטוח, זו הבעיה. איך יכול להיות בטוח?

אין דבר כזה בטוח.

תלמיד: אז לעשות את כולם?

אני לא בדיוק מבין אותך. האדם, אם מפריע לו משהו, אז פעם אחר פעם הוא מגלה, עד שרואה שזאת ההפרעה, ואז הוא עובד כנגדה.

תלמיד: אבל אני שואל באמת, כי לפעמים זה יכול לקחת להרבה זמן.

זה יכול להיות, אבל שוב, אם במשך הזמן זה נשאר באותה דרגת הפרעה, כנראה שהאדם מסכים עם זה.

תלמיד: במאמץ המשותף שלנו להתקרב, בטוח שאנחנו מגלים את הרע. איך מצרפים לזה את ה-להתקרב לה'? איך אנחנו מוצאים את האיזון בין שני הדברים האלה, בין ההתקרבות לה', ובין הגילוי של הרע בינינו?

על ידי זה שאנחנו מתקרבים בינינו, מתוך זה אנחנו מתקרבים לבורא.

תלמיד: כשמתקרבים בינינו, מיד מגלים את הרע הפרטי שבי?

יכול להיות, כן, אז מה?

תלמיד: ואיך אני משתמש עכשיו נכון ברע הזה?

אני לא רואה שזה חייב להיות כך, שאם אנחנו מתקרבים זה אל זה, אנחנו מגלים את הרע בינינו.

תלמיד: כן, אבל איך אנחנו מוצאים בקשר בינינו, את הקשר עם העליון? שמרגישים שרק בזה אנחנו נוכל להתחבר אליו, רק מתוך המאמצים המשותפים שלנו?

אנחנו מרגישים שזה תלוי בזה.

תלמיד: וצריך שיהיה איזון בין שני הדברים האלה, בין להתקרב לה', ולהתקרב לחברים?

נו, יש איזו השפעה, אבל זה לא צריך להיות באיזון.

תלמיד: לגבי האמונה בשכר ועונש. אפשר להגיד שכל פעם האדם בעצם מקרב את הערכים האלה לרצון לקבל שלו? כביכול הוא אומר לעצמו, אף על פי שההשפעה מורגשת בי כעונש, אני מאמין שזה שכר, אפשר להגיד ככה או ההיפך, אף על פי שהרצון לקבל מורגש בי כשכר, אני יודע שזה עונש?

יכול להיות, תלוי באיזה מצב הוא נמצא, באיזו מדרגה.

תלמיד: עד שזה ממש כבר מתחבר?

איך אני יכול למדוד אמונה, שכר, ועונש בכלים של הרצון לקבל? כי בסוף אתה עושה, את המדידה ברצון לקבל, שהשפעה כלפי הרצון לקבל זה השכר. והקבלה כלפי הרצון לקבל זה העונש. אז רגע לפני שהאדם מסיים את המדרגה הזאת, אז כבר מה שהוא מרגיש בדעת שהשפעה זה שכר, וקבלה זה עונש כאילו?

כן.

תלמידה: כתוב על ידי התאמצות יתרה באמונת שכר ועונש. מה התוספת של ההתאמצות היתרה?

שלפני שהיה לו קודם, עכשיו כשהוא מרגיש שינויים בקשר עם הבורא, ביחס הבורא, אז הוא רוצה גם להתקרב אליו, ולאחוז בו יותר כדי לייצב את המצבים האלו שהוא עכשיו נמצא בהם, כך שיוכל להגיע לדרגה החדשה.

תלמידה: איך אפשר להתקרב ולהיצמד בינינו יותר ויותר? איזה מאמץ נוסף נדרש מאיתנו כדי להיצמד יותר?

להתקרב בינינו, להיצמד בינינו, להתחבק בינינו, ולשמור על החיבור כולנו יחד כגוף אחד.

תלמידה: כשהאדם מתחיל להרגיש שהכול זה התיקון שלו, והוא יודע שהכול נמצא כבר במצב הסופי שלו, מה מחייב אותו לדאוג לזולת?

דווקא כשהוא נמצא במצב הזה, זה מה שמתגלה לו במצב הזה, שכולנו שייכים לגוף אחד, לכוח עליון אחד.

תלמידה: האם הכיוון בעבודה זה למדוד כמה טוב הבורא עושה, ולא בכיוון עד כמה אני לא טוב או עד כמה אני רע?

לא, אנחנו לא רצים לגלות את הרע שבנו, אלא דווקא הנטייה לטוב היא שעוזרת לנו להיתקן, ולהתקרב למטרת הבריאה.

תלמיד: האם יש הבדל בין אור של ביטחון לאמונה?

כן, אור האמונה הוא יותר כללי, וכשהוא מתפשט בכלי שמשתוקק לחיבור, אז הוא הופך לאור, ולא רק אור האמונה, אלא גם אור הביטחון.

תלמיד: שמעתי שיש אוסף של כל הכוחות ובחיבור שלהם בונים את מרכז העשירייה. מה זה אומר מרכז העשירייה?

איפה שכולנו רוצים להיות מחוברים זה עם זה וכולם יחד, זהו סכום הנטיות, היגיעות.

תלמיד: מאיפה מגיע לנו כל מה שנחוץ לנו לתיקון ולהתקרבות לבורא, לאותו מרכז עשירייה?

הכול מגיע מהבורא, הכול בו.

תלמיד: האם יראה יכולה להיות גם בשמחה?

כן, למה לא? יראה זו לא הרגשה שלילית, היא יכולה להיות דרך הרגשה חיובית, מקדמת ומשמחת.

תלמיד: מה זה אומר להתקרב לה'?

אין לי מילים, טעמו וראו כי טוב ה', קודם טעמים.

תלמיד: למה כשמשיגים איזשהו אור ביטחון אחר כך זה נמחק? הוא אומר פה שזה לא מספיק בשביל להשיג את זה בקביעות. הגענו לאיזושהי התפעלות ביחד, אולי בעשירייה ומחר זה נמחק, או רגע אחרי השיעור זה יימחק. למה?

זה לא שאנחנו פספסנו בדרך, אנחנו עוד לא הגענו לזה.

תלמיד: הוא כותב פה בפירוש, "בשעתם", כאילו משיגים איזושהי אמונה, איזה אור באופן זמני ואחר כך זה כאילו לא מספיק, אתה עדיין בהסתר פנים וזה נמחק. הלוגיקה של האות הזאת לא ברורה.

"לשעתם" זה גם נקרא מפני שאנחנו צריכים להחליף מצבים ומדרגות, ואז אנחנו מגיעים למה שצריך כל אחד להיות.

תלמיד: למה בסוף כל מדרגה אתה מתחיל לעבוד, כאילו בכלל לא היית במדרגה הזאת כלפי המדרגה הבאה?

כי כל מדרגה מתחילה מהאפס שלה ובאפס הזה אתה לא היית אף פעם.

תלמיד: המדרגה הבאה מתחילה מאפס, אבל בזה שהתקדמת כבר מדרגה או כמה מדרגות, למה זה לא נותן לך כלים כלפי המדרגה הבאה שאתה יודע בצורה רציונלית לעבוד איתם?

בכלים האלו אתה מגלה את האפס.

תלמיד: מה בכלים האלה האפס, מה זאת אומרת?

כשאתה מגיע מכיתה ד' לכיתה ה', אז כל מה שלמדת קודם בארבע הכיתות הקודמות, זה עוזר לך איך עכשיו לקבל את הלימוד בכיתה ה'.

תלמיד: ככה זה באמת בכיתה ד' וכיתה ה' וגם באוניברסיטה, אבל נראה כאילו בעבודה הרוחנית זה לא ככה. אור הביטחון שהשגת, אפילו אם השגנו איזו התפעלות, או אם הגעתי לסעודה ופתאום הרגשתי משהו, אחר כך זה נמחק ואתה מתחיל לתהות על הראשונות, ואתה לא יודע איך לעבוד, חוץ מצא.

זה כדי שתתחיל מדרגה מהתחלה.

תלמיד: לפעמים יש תחושה שהמטרה מאוד מאוד גבוהה והפער גדול ביני למטרה ויחד עם זה באותו זמן החברים גדולים מאוד וקרובים יותר. וגם אני שומע כל הזמן שנכון להתפלל על החבר ואז יוצא שקל לשים את עצמי בפוזיציה שמבקש על החברים שישיגו, ואני כמו תומך רחוק ולא אשיג, שהם ישיגו, שהם יתקדמו.

עכשיו, אני גם שומע שהאדם צריך רצון גדול מעצמו כדי להגיע למטרה, אז השאלה שלי, איך נכון להחזיק את שני הקצוות האלה באותו זמן?

נכון הוא שאתה מתפלל עבורם ואת עצמך מכניס בהם.

תלמיד: ואם אני לא שמה, זאת אומרת, יש בי איזה פגם, אז אפשר להסתפק בזה בלי להתפלל ורק להיות תומך עבורם?

לא. אתה לא תרגיש כמה אתה מוציא את עצמך מהחיבור וכבר זה לא חשוב לך.

תלמיד: מה שענית זה בעצם הביטול הנכון, וכשאני מבטל את עצמי, זה לא שאני לא קיים ולא חשוב, אלא שאני לא חושב על עצמי כשאני פונה לבורא. אני כל הזמן דואג לחברים.

כן.

תלמיד: ואז זה הביטול?

כן.

תלמיד: אבל הפנייה לבורא צריכה להתחזק כל הזמן?

כן.

תלמיד: ולמה זה לא לשמה?

מי אמר לך?

תלמיד: אם במצב כזה לא מרגישים ממש את הבורא שזה גילוי פנים, אז זה לא לשמה עדיין.

לא. אם אתה חושב רק על טובת החברים ודרכם לטובת הבורא, אז זה כבר לשמה.

תלמיד: בכנס הקרוב שמנו מטרה גדולה לפנינו להגיע ללשמה. ואני שואל מהכובע של התלמידים שלנו בכל העולם ותלמידים גם יותר חדשים ששומעים את המטרה הזאת ומזהים פער ואומרים, "אז יש פה קבוצה יותר ותיקה, הם יתקדמו. אני חושב עליהם ואני לא יודע כמה זה פרקטי בשבילי להגיע ללשמה". האם זו הסתכלות נכונה? שמענו את זה בקרב תלמידים, שלומדים איתנו שנה, שנתיים בקבוצות פחות מתקדמות. האם הם יכולים גם לשייך את עצמם למטרה הזאת?

כל אחד יכול.

תלמיד: לא משנה כמה זמן הוא לומד פה ומה השייכות שלו?

לגמרי לא.

תלמיד: איך זה הגיוני?

ככה זה לפי ההיגיון, כי הכול מגיע לפי הרצון.

תלמיד: אז יוצא שהרב שם מטרה שקבוצת "בני ברוך" העולמית תגיע עוד חודשיים ללשמה. אני שומע נכון? כאילו אנחנו כולנו ביחד באוניה גדולה מפליגים לכיוון לשמה, ואם כל אחד מחזיק באוניה ממש חזק ולא משנה מה קורה, כולנו נגיע ביחד ללשמה בעוד חודשיים.

אני לא קובע את זה. אני רק אומר שלפי התנועות החיצוניות אנחנו כן יכולים להגיע לזה.

תלמיד: אז אם אשפר את המשפט, אז הרב מראה לנו הזדמנות שכולנו יכולים להגיע עוד חודשיים ללשמה. כולנו.

הזדמנות.

תלמיד: הזדמנות.

כן.

תלמיד: מהמם. אז קודם כל, זה כבר מעורר יראה. עכשיו הוא נותן פה כמה תנאים באות הזו. הוא אומר, "שמידת הבינונים האמורה, נוהגת ג"כ בשעת היות האדם, אפילו תחת השגחת הסתר פנים. כי ע"י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש, מתגלה אליהם, אור של בטחון גדול בהשי"ת."

הוא קורא לזה, "גילוי פניו ית', במידתם של בינונים." זאת אומרת, להגיע לגילוי פניו של מידת הבינונים. ואני מרגיש שהוא כותב פה שיש שני תנאים, אחד זה להגיע להשגחת הסתר פנים ושתיים זה להתאמץ באמונת שכר ועונש.

כן.

תלמיד: זה נכון שני התנאים האלה?

כן.

תלמיד: אז מה זה "השגחת הסתר פנים", מי המשגיח פה?

הבורא.

תלמיד: והאדם מרגיש שהבורא משגיח, שהבורא נמצא בהסתר פנים?

זה כבר משהו אחר.

תלמיד: זה משהו אחר?

אתה שואל על שני דברים שונים.

תלמיד: אני מנסה להבין מה זה התנאי כשאדם נמצא תחת השגחת הסתר פנים ואם הוא מתאמץ יתירה באמונת שכר ועונש, אז הוא מגיע לעניין.

כן. לגילוי פנים.

תלמיד: אני רוצה להבין מה זה "השגחת הסתר פנים" בצורה ברורה ויעילה?

שהבורא מסתיר את עצמו.

תלמיד: ואני, האדם שעכשיו מנסה להיכנס למרכז העשירייה, אני מרגיש שהבורא מסתיר את עצמו מפניי?

אם אתה עושה, אם אתה מברר את התנאים, אז כן.

תלמיד: ואז, אם נניח מורגש שההסתר של הבורא, אז זה תנאי אחד, שכביכול עשינו עליו v, ואז הוא אומר "ע"י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש,". זאת אומרת, עכשיו האדם, מה? הוא צריך לשכנע את עצמו' שאם עכשיו דווקא בהסתר הוא עושה פעולה עוד יותר להיכנס למרכז העשירייה, הוא יקבל שכר ואם הוא מפספס את ההזדמנות הוא יקבל עונש?

כן.

תלמיד: ממש אמונה כזו שאם אני עכשיו עושה צעד נכון לכיוון החברים, לכיוון נטייה לחיבור, דווקא כשאני לא מרגיש, אז אני ממש מקבל שכר.

כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת קודם שאדם בדרך מגיע לבשלות פנימית, מה זו הבשלות הפנימית הזאת? ומה תלוי בנו? למה לצפות?

שאנחנו מתקדמים לגילוי המצב האמיתי, ושיהיו לנו כלים להשיג אותו, להבין אותו ולחיות בו.

תלמיד: בשינוי הפנימי הזה, איזה פעולות פנימיות מוציאות את הבורא מהסתרה?

את זה אנחנו נצטרך לגלות.

תלמיד: כתוב, "הזוכים להשיג ולהרגיש את השגחתו ית'". יש הבדל או שזה היינו הך, להשיג ולהרגיש?

להשיג ולהרגיש, יש השגה ויש הרגשה. השגה היא יכולה להיות בשכל יותר, דרך כל מיני אמצעים, והרגשה היא כבר למה שמתגלה בתוך האדם.

תלמיד: האם נכון לבחון טוב ורע בשכר ועונש? לדוגמה, יש אמרה "יצא שכרו בהפסדו", שאולי הוא ייכנס ויחכים בשיעור, אבל נכנס לעבודת היום ומרגיש מרוחק מהחברים, וזה כבר בחינת עונש, או שהוא רואה חסרונם של החברים, והכול מתחיל להחשיך וזה דווקא מעורר אותו להתקרב לחברים, וזה כבר נבחן לשכר כאילו, הפוך על הפוך. האם תשומת לב למדידות כאלה יכולה להואיל להיות יותר רגישים ועדינים בחיבור בינינו?

בדרך כלל, יכולה לעוזר. יכולה לדחוף קדימה.

תלמיד: עד איזו מידה נותן הבורא לאדם את תכונת היראה?

כל עוד זה מועיל להתקדם למטרת הבריאה. הבורא לא מעוניין להעמיס על האדם כאלו רגשות שיעצרו את האדם ולא יתנו לו אפשרות להתקדם.

תלמיד: באות קל"ב מדובר על "אלא החסרון הוא, שאינם יכולים לעמוד על מידותיהם, שישארו כן בקביעות. כי להשאר בקביעות, אי אפשר, אלא על ידי תשובה מיראה". למה מדובר כאן רק על תשובה מיראה, למה לדוגמה לא מוזכר תשובה מאהבה?

תשובה מאהבה זו תשובה בדרגה הרבה יותר גבוהה, ולכן עליה לא מדברים בינתיים.

תלמיד: למה מגיעים לקביעות מתשובה מיראה ולא מתשובה מאהבה? שהוא חשב שרק אחרי שאדם משיג תשובה מאהבה אז הוא מגיע לקביעות, אז למה רק מתשובה מיראה?

כי תשובה מיראה זו השפעה ישירה על הרצון לקבל.

תלמיד: אז איך זה מביא אותו לקביעות?

כי הוא עובד עם הרצון לקבל שלו.

תלמיד: אם הוא השיג תשובה מיראה הוא כבר השיג קביעות, הוא לא יחזור אחורה?

כן.

תלמיד: והוא לא חייב שזה יהיה גם תשובה מאהבה?

הוא חייב משהו אחר, דברים יותר גבוהים.

תלמיד: אבל בשביל להשיג את הקביעות הראשונה מספיק תשובה מיראה?

כן.

תלמיד: איך אפשר להגביר את ההשתוקקות לקרבת הבורא?

על ידי זה שאנחנו בודקים את הפעולות שלנו ושל הבורא ורואים עד כמה הן תלויות זו בזו, באיזו צורת ההתקדמות אנחנו נמצאים.

תלמיד: כי כל הזמן המטרה מיטשטשת וצריך כל הזמן לחדש את זה, ולא כל כך ברור, כי כל הזמן שמחדשים המטרה משתנה קצת, זה לא ברור.

נמשיך.

תלמיד: מה זה תשובה מיראה? להרגיש יראה ולעשות תשובה מיראה, מה ההבדל?

תשובה מיראה שאני מרגיש תוצאה מהמצב שאני נמצא בו, והתוצאה הזאת משפיעה על הרצון לקבל שלי, ומעוררת בי דאגה.

תלמיד: מה נותן פה קביעות? כי הוא כותב שגם לפני שהשגת מדרגה אז הוא יכול להרגיש דברים כאלה, אבל אין בזה קביעות. מה יש בכלי כזה שהוא נותן כבר קביעות בתשובה מיראה?

זה סימן שהוא השיג את המדרגה בצורה סטטית, שהוא כבר עומד על זה.

תלמיד: הסימן שהוא לא יורד מזה, בכך הוא יכול להגיד שהוא השיג את זה?

כן.

(סוף השיעור)