שיעור בוקר 11.07.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: ללכת כשור לעול וכחמור למשא

קריין: שיעור בנושא "ללכת כשור לעול וכחמור למשא" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7. כותב רב"ש במאמר דרך קרובה ודרך רחוקה.

"היות שהאדם צריך לקבל עול מלכות שמים, וצריך להיות "כשור לעול וכחמור למשא", והאדם לא יוכל שאתו, היינו שקשה לו לסבול את העול, שזה פירוש "לא יוכל שאתו". ומשום זה תרחק לך הדרך. מה שאין כן אם האדם כן היה מקבל על עצמו את העול של מלכות שמים, אז היה רואה שהכל קרוב אליו. זאת אומרת, מה שהאדם רואה, שרחוק ממנו "המקום אשר יבחר ה' אלקיך לָשׂוּם שמו שם", היינו המקום שבחר ה' לשכון שמו. הוא כמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שהמקום הזה רחוק מהאדם, היינו שיהא בידו לעשות בתוך לבו מקום להשראת השכינה, רחוק מלהבין דבר כזה, שיהיה באדם כח לעשות מקום להשראת השכינה בתוך לבו. זהו מטעם, שלא יוכל שאתו, שלא רוצה לקבל עליו את הדרך המקובל, "כשור לעול וכחמור למשא"."

(הרב"ש. מאמר 26 "דרך קרובה ודרך רחוקה" 1986)

זה מה שאדם מרגיש כתוצאה הראשונה מהיגיעה שלו, שהוא חייב לתת כל כך הרבה מאמץ ותפילה להיות כשור לעול וכחמור למשא, ואז הדרך שהוא צריך לעבור נפתחת לפניו והוא מגלה עד כמה חסרים לו כוחות, וזה מה שכתוב, שהמקום הזה לאן שהוא מכוון את עצמו רחוק ממנו. ואם הוא רוצה להתקדם, אז הוא חייב לקבל על עצמו את התנאי הזה בהתקדמות בדרך, "כשור לעול וכחמור למשא".

תלמיד: איפה השלב הזה כשור לעול וכחמור למשא נמצא בתוך התהליך?

אם אדם מבין מה זה נקרא להתקדם בדרכו לה', אז זה מה שהוא מרגיש שנופל עליו, התנאי הזה, כשור לעול, שלא עונים לשור אלא שמים עליו את העול, וכחמור למשא. זאת אומרת הוא לא מקבל שום הקלה בעבודה, ולא מבין למה זה מגיע לו.

תלמיד: מה זה אומר שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמיים, ומה הם התנאים לזה?

מה שבא אליו בדרך בדרכו לבורא, זה כך מתוכנן ובא אליו מלמעלה, והוא חייב לקבל את זה ולהמשיך.

תלמיד: אבל מהו המושג הזה "עול מלכות שמיים"?

עול מלכות שמיים, זאת אומרת שיש מלך, הבורא, שאדם חייב לקבל אותו כשור לעול וכחמור למשא, כך גם למדנו, ולהמשיך.

תלמיד: הוא כותב פה, אם האדם מקבל עליו עול מלכות שמיים, אז הוא רואה שהכול קרוב אליו, זאת אומרת הוא צריך להסכים לקבל עול מלכות שמיים.

הוא צריך להסכים.

תלמיד: מאיפה הוא מקבל את ההסכמה לזה שהוא מוכן לקבל את עול מלכות שמיים? במה זה תלוי אם אקבל או לא אקבל?

זה תלוי באדם. כי אם הוא מבין מה זה עול ורוצה להבין מהי מלכות שמיים, אז הוא מרגיש את עצמו כשור שמקבל מלכות שמיים.

תלמיד: האם זה קורה בעבודה בעשירייה שאני מקבל עול מלכות שמיים?

בעשירייה כולה לא, אבל יש בכל עשירייה מישהו יותר קרוב ומישהו יותר רחוק.

תלמיד: האם התנאי הוא שאני צריך להתבטל מול החברים, זה התנאי להגיע לזה?

כן.

תלמיד: ביטול כלפי החברים.

כן.

תלמיד: יש למושג הזה ביטוי חיצוני, כלומר אדם חייב להתמיד, שיעורים, סביבה, עשירייה. אבל מהו הביטוי הפנימי של קבלת עול מלכות שמיים?

הוא רוצה לשמוע בתוכו את השור שמסכים לקבל עול מלכות שמיים, ולהעלות את זה לבורא.

תלמיד: אבל השור לא מסכים.

זאת עבודה. אם אדם מוסיף מכוחו לכוח השור, אז זה קורה.

תלמיד: איך אדם מוסיף בכוחו לכוח השור?

בכך שמסכים. הוא מבקש שיהיה לו כוח לבצע את עבודת השור.

תלמיד: האדם עצמו מבקש להיות ממש כמו שור.

כן.

תלמיד: כשאני מסתכל סביבי אני רואה הרבה אנשים שלוקחים את העבודה על עצמם, יש להם את כל הכוחות. מאיפה לוקחים את הכוחות האלה? כי לי קשה, אין לי את כל הכוח הזה שאני רואה באנשים האחרים שעושים את העבודה.

תתקרב להיות ביניהם, והם ישפיעו עליך גם מהכוח הזה שיש קצת בכל אחד, וכך תתקדם.

תלמיד: האם תהליך העבודה בלא לשמה מתחילה רק בזמן שאדם מקבל על עצמו את העבודה של שור לעול וכחמור למשא?

אדם חייב לקבל את התנאי הזה, ואז הוא רואה איפה הוא נמצא.

תלמיד: אבל קשה לקבל את התנאי הזה, לוקח זמן לאדם לקבל את התנאי הזה.

בסדר.

תלמיד: יש הרבה נפילות, ירידות, עליות, עד שהוא באמת מגיע למצב שהוא מקבל על עצמו את המצב הזה של שור לעול וחמור למשא. האם בדיוק בנקודה הזאת רק מתחילה העבודה של הלא לשמה?

זה מה שיש. אנחנו צריכים לקבל את זה כשור לעול וכחמור למשא, כלומר בלי לערב עם זה כל מיני שאלות משלנו, אלא לקבל ולהמשיך.

תלמיד: מה כוללת העבודה של שור לעול וחמור למשא, מה התהליך שקורה שם?

את זה אנחנו נברר.

תלמיד: מה זה העול, מה זה המשא, מה מרגיש עליו כבד?

שהוא לא יודע בשביל מה ולמה, אלא הרצון של בעל הבית לוחץ עליו והוא מקבל את זה כדבר שחייב להיות.

תלמיד: למה רצון בעל הבית הוא עול עליו?

כי זה נגד רצונו.

תלמיד: איך הופכים את העול, את המשא הכבד עליו, למשהו קל? האם זה צריך להתהפך או כל הדרך צריך להרגיש עול?

כנראה שכל הדרך.

תלמיד: אז מה היחס הנכון לעול?

שהוא חייב לקבל זאת כשור לעול.

תלמיד: מה זה שהאדם מקבל את זה כעול, האם הבורא שם עליו עול?

זה מה שהבורא מכין לבני אדם, לאלה שרוצים להתקרב אליו, להבין אותו, להרגיש אותו.

תלמיד: והאדם מצידו צריך לקבל את זה כעול?

כן.

תלמיד: מהי הקבלה הזאת מצד האדם?

זה שהאדם ירגיש שיש עליו כוח מלמעלה שמנהל אותו ולא שואל אותו, אלא מחייב אותו.

תלמיד: כשאני מרגיש שזה כבד עליי, מה לעשות? כשהמשא כבד עליו, מה אדם עושה?

בדרך כלל אדם יכול להתפלל, ובהתאם לזה הוא יכול להרגיש עד כמה הלחץ הזה מהעבודה הרוחנית פוחת.

תלמיד: האם התפילה היא, "תוריד ממני קצת מהעול"?

כן.

תלמיד: יש מצב שנקרא, "לא את המזוודה שלי סחבת". אם אדם מרגיש שמאוד קשה לו, אז כנראה שהעבודה לא כל כך נכונה.

למה?

תלמיד: כי אם לוקחים את המזוודה של הרב, אז עושים את זה בשמחה, עם הרבה התרוממות רוח. כנראה חסרה גדלות הבורא בעול מלכות שמיים.

לא נראה לי שחסרה כאן מלכות הבורא, כבדות נוספת, חוץ ממה שאדם מרגיש. אבל הוא רק צריך לתאר לעצמו שמה שיש לו בא מהבורא, והוא יכול להקל על עצמו רק במידה שהוא מקבל את זה בצורה כזאת דווקא.

תלמיד: וכשהמשא נופל מהכתף והאדם צריך עזרה, אז ישר באים לעזור לו. כי הוא לוקח יותר ממה שהוא יכול ואז יש אפשרות לעזור.

כן. אם אדם באמת עושה כול מה שמעמיסים עליו, אז כן. בסופו של דבר הוא צריך לראות שרק על ידי זה שהוא מקבל את המשא, הוא מתקדם.

תלמיד: הוא כותב, "והאדם לא יוכל שאתו, היינו שקשה לו לסבול את העול, שזה פירוש "לא יוכל שאתו". ומשום זה תרחק לך הדרך. מה שאין כן אם האדם כן היה מקבל על עצמו את העול של מלכות שמים, אז היה רואה שהכל קרוב אליו". מה צריך להשתנות בהתנהלות האדם או בתנאים סביבו, כדי לבצע את המעבר?

היחס לעול. שהוא מקבל את הכבדות הזאת שהוא מרגיש, כמה זה קשה לו, הוא מרגיש שאין לו כוח. אלא הוא חייב להיות הרבה יותר חזק, הרבה יותר חכם, ותרן יותר לחברים, וכן הלאה.

תלמיד: האם זה שינוי כמו מעבר משחור ללבן או כל פעם שינוי הדרגתי?

זה יכול להיות הדרגתי כל פעם.

תלמיד: האם העול שהבורא שם עלינו הוא כמו משקולת ששמים על דף נייר כדי שלא נעוף ברוח?

לא על דף נייר, אבל על כל אחד.

תלמיד: שיעזור לנו לשמור על הצורה שלנו ברוחניות.

כן.

תלמיד: קבלת "עול מלכות שמיים", זה סוג של זכות להיכנס לשם.

כנראה. יכול להיות.

תלמיד: אדם צריך להגיע ל"עול מלכות שמיים" לאחר שהוא "כשור לעול וכחמור למשא", ובאותו זמן הוא נמצא בייסורים. קראנו בעבר שאדם צריך להיות שמח בחלקו. על פניו מדובר בשני מצבים מנוגדים. האם אפשר לומר שנקודת החיבור בין המצבים היא שאדם מגיע לידיעה שהוא משרת את העליון?

עוד לא, זה עוד רחוק מזה.

תלמיד: ברגע שהוא משרת את העליון הוא שמח בחלקו למרות שיש לו עדיין ייסורים, הנשמה שלו שמחה. האם אפשר לראות את זה בצורה כזאת?

לא.

תלמיד: נאמר "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". זה מקדש שאנחנו בונים בתוכנו, כשהאדם בונה לו כלים חדשים בעקבות העבודה. וברגע שיש לו כלים חדשים הוא זוכה גם שהאור ייכנס וימלא את הכלי. במצב כזה החוק "כשור לעול וחמור למשא" אולי מתבטל, כי האדם מרגיש שזה לא עול. האם אפשר לקשור זאת בצורה כזאת?

יכול להיות.

תלמיד: האם זה נכון לחשוב על זה בתור בדיחה, שהבורא עושה בדיחה, מ"כשור לעול.." כאילו כל התהליך הזה בסוף נהיה כבדיחה שצוחקים ממנה?

יכול להיות.

תלמיד: לפי המאמר, איך אני יכול לדעת אם אני באמת מתקדם בדרך הקרובה ולא מדמיין לעצמי שיש לי איזו שמחה או כוונה, ובעצם אני בורח מהתמודדות עם הדרך הרחוקה?

תלוי איך אתה מתייחס למה שנפתח לפניך.

תלמיד: אז איך להפוך מצב של ריחוק וקשיים לתפילה אמיתית, ולא רק לתלונה או ייאוש?

הכול תלוי בך, איך שאתה מתייחס לדרך. וכאן אתה בוחר, בעצם את המצב הבא שלך.

תלמיד: אני חייב להגיד שאת הקטע הזה בעשירייה קראנו הרבה פעמים בימים האחרונים, והוא קטע מאוד מאוד קשה, ולא מתלבש על הלב. אני רוצה לתת דוגמה קטנה מהשאלות שעלו אצלנו.

בחלק הראשון הוא כותב על "כשור לעול וכחמור למשא", שאם האדם מקבל על עצמו את עול מלכות שמיים, הוא יכול להתמודד עם שתי צורות היגיעה האלה. בחלק האחרון הוא כותב שהאדם לא יכול לעשות מקום להשראת השכינה, אם הוא לא מקבל על עצמו את שתי יגיעות האלה. איך על ידי ה"שור לעול וחמור למשא", האדם מקבל כוח לעשות מקום להשראת שכינה? 

בעצם מכל הקטע ברור איך האדם צריך לקבל את מה שמגיע אליו, "כשור לעול וחמור למשא". איך הוא צריך להתייחס לזה? מה זה נקרא "שור לעול וחמור למשא"? אלה שתי צורות שיש כבר בטבע האדם, והאדם צריך לגלות אותם כלפי עבודת הבורא.

תלמיד: איך על ידי שני סוגי המאמצים האלה, היגיעות האלה, נוצרת באדם היכולת לפתוח מקום לשכינה? ולמה על ידי שתי הפעולות האלה משהו משתחרר שם? 

לא. הם לא מדברים על זה שאם אתה מתייחס כך, אז נפתח לך עוד משהו מהבורא, אלא איך אתה צריך לקבל את זה. שזה מגיע אליך כמו לשור ולעולם, בתור משא. 

קריין: קטע מספר 8.

"צריכים לעבוד עם הרצון לקבל, הנקרא "גוף", בכפיה, היינו "כשור לעול וכחמור למשא". ועבודה זו של כפיה היא רק מטרם שהאדם זכה לבחינת טהרה. מה שאין כן לאחר שהאדם זכה לבחינת טהרה, שזה מרמז לנו את ענין פרה אדומה, הוא זוכה לבחינת עבודה "אשר לא עלה עליה עול", שאז כבר אין עבודתו בכפיה אלא אז הוא עובד ה' מחמת אהבה". הוא לא עובד בגלל שהוא חייב, והוא לא מרגיש שהבורא מחייב אותו, אלא הוא מרגיש שהדחף לעבודה, לקשר עם הבורא, זה בא ממנו, מהאדם עצמו.

תלמיד: גם לנו בעשירייה הנושא היה קשה. ואחת השאלות שעולות שוב ושוב, כמעט כל יום, היא איך אנחנו מביאים את זה לעבודה בתוך העשירייה?

העבודה בתוך העשירייה צריכה להגיע לכם מזה שקראתם את פסקה 7, ואז אתם מגיעים לפסקה 8.

תלמיד: בקטע 8, מאוד עזר מה שאמרת, לא שהוא חייב או מחויב, אלא שהוא רוצה לקשור את עצמו לבורא. 

כן.

תלמיד:  האם זו יכולה להיות העבודה שלנו גם בעשירייה, שאנחנו רוצים לקשור את עצמנו לחברים דרך הקריאה, העבודה, רוצים להיכנס לזה? איך אנחנו קושרים את עצמנו לעשירייה כשור לעול וחמור למשא? 

זה שאתה מקבל את מה שהוא כותב לך נגיד בפסקה מספר 7, אז ברור לך למה אתה צריך להגיע ביחס שלך לחברים ולבורא, ואיך לקבל את זה. אם אתה נכנס איתם בקשר נכון, אז אתה מתקשר אליהם באמת כשור לעול וכחמור למשא.  

תלמיד: זה הכול בי, זה לא משהו שאני שמצפה מהחברים, זה אני שמנסה לקשור את עצמי לחברים.

כן.

תלמיד: איך אנחנו בונים את המקדש הזה לבורא, כדי שהוא ישכון בינינו כל רגע ורגע? הרי הבנייה הזאת היא יומיומית, זו לא בנייה של פעם אחת.

כן.

תלמיד: איך אנחנו גורמים בעבודה שלנו, במאמץ המשותף, לזה שלבורא יהיה מקום והוא ירצה כל הזמן להיות בינינו, לשכון בינינו? 

אתם צריכים לדעת את זה בתחילת העבודה בשביל מה אתם עושים את זה - כדי להגיע ליחס כזה וכזה. 

תלמיד: אז מה היחס שאנחנו צריכים לשנות כדי שנרגיש באמת שהבורא רוצה להיות בתוכנו, ולתת לו לנהל את זה? אמרת שהכוח העליון, שהוא ייתן לנו לנהל את הדברים. איך אנחנו גורמים לו שהוא ינהל לנו את העבודה, את כל המשא הזה? 

אם אנחנו מקבלים את העבודה הזאת בצורה נכונה, כשור לעול וחמור למשא, אז שני הקווים האלו, שתי הגישות האלו שבהן אנחנו מתייחסים לבורא, מביאות אותנו להרגשת הבורא. 

תלמיד: בהרגשת הבורא, דווקא בגלל שאני לא מבין ולא צריך להבין, לא להפעיל פה את השכל, הוא אומר, "שהמקום הזה רחוק מהאדם, היינו שאין בידו לעשות בתוך ליבו מקום להשראת השכינה, רחוק מלהבין דבר כזה". אנחנו מדברים כל הזמן על לעבוד מעל הדעת. בנקודה הזאת שאנחנו מתעלים מעל הרצונות הפרטיים שלנו, ורוצים לקחת את הרצון הכללי של הקבוצה, של העשירייה, איך זה גורם שהמשא הזה יהיה יותר קל?

דווקא בגלל שאתם עוזבים את הצורות הפרטיות שלכם ורוצים להגיע לצורה כללית, אז יש בזה בפנים חיבור עם כולם, כי בסופו של דבר כולם רוצים שזה יקרה, ולכן אתם מגיעים לחיבור ביניכם ובבורא.

תלמיד: יש חברים שממש קשה להם המשא הזה. איך נעזור זה לזה, "איש את רעהו יעזורו", ונרגיש כשותפים לבורא, כדי שהמשא הזה יהיה באמת יותר קל?

אני לא חושב שזה צריך להיות יותר קל, זה צריך להיות יותר קרוב.

תלמיד: איך אנחנו מקרבים למשא הזה את החברים שקשה להם? מה עוד צריך לעשות חוץ מתפילה?

יחד, ואז תרגישו שזה קל.

תלמיד: התהליכים שמתוארים כאן שמקובלים השיגו, אותם תהליכים שאנחנו עוברים בתוך העשירייה, היחסים שאנחנו מפתחים בינינו, האם זה המדד שלי למצב שבו אני נמצא ביחס שבין מלכות לבינה, כך אני יכול לבחון את עצמי?

כן.

תלמיד: אם אני עובד כחמור, כשור, לא חשוב, העיקר להתקרב לבורא. עד אז אני נמצא במעברים במעלית הזאת, האם זה נכון?

אני לא חושב שזה בדיוק כך. אם אנחנו מתייחסים בעבודה שלנו להתייחסות ממלכות לבינה, אז זו צורה נכונה, אבל זו צורה שכבר נמצאת בגמר התיקון.

תלמיד: אפשר לפרט?

לא צריכים לפרט, אתם צריכים לנסות בכוח להיכנס לזה.

תלמיד: כשהשור מסכים לעול והחמור מסכים למשא, מה הם לומדים מזה על בעל הבית?

הם לומדים שזה מה שמגיע אליהם, שהם כשור ושנמצאים במשא, ושהם חייבים לקבל את זה בגלל שזה מגיע דווקא מבעל הבית.

תלמיד: האם הם לומדים דרך זה להכיר את בעל הבית? מה משתנה ביחס לבעל הבית ברגע שמסכימים לקבל את העול?

הם מסכימים לקבל את העול מפני שזה מגיע מבעל הבית.

תלמיד: מה מכאן נולד בקשר עם בעל הבית?

השלב הבא.

תלמיד: חמור או שור, כשאתה שם עליו משא, הוא יעמוד, הוא לא יזוז, הוא צריך עכשיו הדרכה, בעל הבית צריך לאלף אותו או לתת לו עונש, כדי להזיז אותו קדימה. איך אנחנו לומדים את רצון בעל הבית דווקא מהפעולה הזאת של קבלת העול?

בעל הבית צריך לתת את תחילת התנועה לשור או לחמור, וכך להתקדם.

תלמיד: והשור צריך להסכים לכל תנועה, לכל דבר.

כן. והחמור גם.

תלמיד: הפעולה שלנו במצב הזה היא רק הסכמה, לקבל את רצון בעל הבית.

כן. רצוי מראש שיהיה בנו רצון לקבל מבעל הבית סימן לעבודה נכונה.

תלמיד: ושום שכר אחר, רק זה.

ודאי.

תלמיד: איך האדם יכול להגביר את ההשתייכות הרגשית שלו לבעל הבית?

זה כבר תלוי בסובבים אותו, בחברים, בקבוצה. בהם תלוי עד כמה האדם מתמלא מהמושג הזה "בעל הבית" כלפי שור, חמור.

תלמיד: איך מחליפים עבודה בכפייה לעבודה באהבה?

על ידי זה שמקבלים רצון חדש, שהיחס לעבודה יהיה כיחס חדש.

תלמיד: כשבעל הבית לוחץ עליו יותר ויותר. איך את זה הוא מקבל באהבה?

הוא מקבל את זה באהבה שמתעלה כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: ומה מאפשר לאדם להמשיך בעבודה של כפייה?

מה מאפשר? כשהוא מתפרץ בתפילתו לבורא בבקשתו שהבורא יעזור לו.

תלמיד: במה הוא רוצה שהבורא יעזור?

שיעזור לו להתייחס מחדש לעבודה בשור ובחמור.

תלמיד: האם התפקיד של החברים בעשירייה זה לקחת מהעול של החבר?

לא, רק להוסיף לזה חשיבות.

תלמיד: להישאר עם העול הכבד ולהמשיך בחשיבות.

להמשיך לעבודת העול את חשיבות העבודה.

תלמיד: איך לא נגררים להתעסק כל הזמן רק עם השור? הרי השור והחמור הם לא המטרה, המטרה זה בעל הבית.

כנראה שאין ברירה. רק דרך שור וחמור אתה יכול להביא את עצמך לקראת בעל הבית.

תלמיד: האם מזה שהאדם לא מצליח בעצמו לקשור את השור והחמור שלו, אז הוא מגיע לתפילה?

אני חושב שזה לא עקרוני.

תלמיד: בחיצוניות לפחות נראה לי שיש אנשים שדווקא מאוד מצליחים בזה, אבל אני לא מצליח אפילו את החמור ואת השור לקשור. האם מזה שאני סוף סוף אצליח אני אגיע לתפילה נכונה לשמה?

לא יודע. אבל אומרים כנראה שזה עוזר.

תלמיד: אדם מקיים את כל העבודה ההכרחית, משתתף בשיעורים, בתורנויות, בכל מה שניתן. האם זה אומר שהוא קיבל על עצמו את עול מלכות שמיים, ואיך מקיימים את התנאי הזה?

אם האדם לא מרגיש שעשה את הכול, אז הוא נמצא עדיין בדרך.

תלמיד: איך להיות חמור טוב למשא בעשירייה אם כאשר אנחנו מבררים מה שבלב, אנחנו כל פעם רואים שאנחנו יותר אגואיסטים?

מה, זה לא נקרא התקדמות?

תלמיד: איך מקבלים עול מלכות שמיים בשמחה?

יחד, כמה שיותר.

תלמיד: יש לנו חברים שכרגע שכרו מרכז במוסקבה, השקיעו בזה הרבה מאמצים ומרגישים כמו "שור לעול" כי השקיעו בזה הרבה אנרגיה, כוחות, אבל עם זאת יש לנו רק חבר אחד שמגיע למרכז, כלומר איזשהו חוסר מיקוד, כך אני מרגיש. גם חלק משקיעים כוחות וחלק משתדלים להתחבר בעשירייה, אתה אומר שעלינו לפעול יחד. איך לעבור את התהליך החשוב הזה באמת ביחד?

אני לא יודע איך אתם שנשארים במקום, ויכולים לעזור לאלו שנמצאים במקום אחר. אני מבין את השאלה, לא שאלה בכלל. צריכים לחקור איך לבנות את השאלה.

תלמיד: יש לנו שאלה מורכבת, כל הנושא הזה מורכב אצלנו בעשירייה. והגענו למסקנה שאם אנחנו נדבקים לרב, אז כל עבודה הופכת להיות בשמחה, גם ההשפעה, כי הרב כל כך גדול, נותן לנו כאלה דוגמאות, אז דרכו יש לנו קשר עם הבורא. להידבק לרב, להגיע לשיעור עם הכוונה הזאת להידבק ברב ולהשפיע לכל הכלי העולמי. אם כל העשיריות ככה יגיעו, יהיה לנו ים של אהבה.

עוד נברר את זה. כעיקרון אני מסכים איתך, אבל זו עבודה קשה מאוד.

תלמיד: אבל אם יש כזאת גדלות של הרב?

אם באמת היה כך אז כן.

תלמיד: אבל בקבוצה שלנו יש את זה, אנחנו הולכים אחריך.

תודה.

תלמידה: איך לקחת את תפקיד השור והחמור בכוונה ובלב שלנו, ושלא יהיו בנו המילים שור וחמור כמילים, אלא באמת להרגיש את זה?

לא, זה יהיה קשה מאוד לבטא. שור וחמור זה בדיוק הכינויים הנכונים לעבודה או במוחא או בליבא, ואסור לנו להחליף אותן.

תלמידה: איך לקחת את זה להרגשה, שלא יישארו בנו רק כמילים, איך להרגיש שור וחמור?

תתעמקו, יש לכם הרבה פסוקים שבהם כתוב על שור וחמור, ומה אתם יכולים לשייך לשור ולחמור. איך לבנות את צורת שור וצורת חמור. שזה לא יהיה כשור וחמור, כן, אלא כמשהו פנימי.

קריין: "אני מוצא את עצמי מחויב ומוכרח כהיום כתמיד, להיות כשור לעול וכחמור למשא, כל היום וכל הלילה לא אחשה, מלתור איזה מקום שבו אעשה איזה נחת רוח ליוצרי, ואפילו ביום הזה שאני בו, חביב עליי הדבר לעבוד בעול גדול, אפילו שבעים שנה יחד, ובלי ידיעה כלל בהצלחתה, כל ימי אפילו, זולת יהיה על הדרך שנצטוויתי בוודאי ללכת בכל דרכיו, ולדבקה בו, ששמעתי, מכל מראש. יחד עם זה איני יכול כלל וכלל לפטור עצמי, בשום הרהור והגה רוח, שלא לעשות איזו עבודה לשמו יתברך, מחמת שפלותי, ואני חושב ותואב כל היום, על גבהו של עבדות ה', ובתכלית הגובה, עד שאי אפשר לי כעת להעלות על הכתב."

(בעל הסולם איגרת ט')

תלמיד: במילים האלה של בעל הסולם מתפלאים מהגובה. במקום אחר אני חושב הוא כותב, הוא לא סתם פוחד מהעבודה קשה, הוא מחפש אותה, הוא כותב איך בחר דווקא בירושלים. איך אנחנו הקטנים יכולים להתחיל להתקרב לאיזושהי צורה כזאת של עבודה?

מה לעשות עם הילדים שהזקינו. זה מה שאתה שואל?

תלמיד: איך מתחילים להתקרב לגישה כזאת כמו בעל הסולם לעבודת ה'?

אני לא יודע, אבל נראה לי שהקטעים האלה הם יחסית קלים, ואסור לנו סתם לעזוב אותם.

תלמיד: אני חושב שכולנו בכל העשיריות כבר קראנו לא מעט פעמים את הקטעים האלה, ובשכל יש איזה ציורים, אבל בכל זאת, איך מתחילים, אולי דווקא בקטע 9 הוא דיבר על זה, איך הופכים את זה לאיזשהו הרגל?

אני רואה במצבכם דווקא מצב המתקדם, ומתקדם נכון. כי אין כאן כאלה שהמבינים יותר או מבינים פחות, כן מבינים ולא מבינים, אלא אתם מגיעים לאיזשהו קו אחד. ולכן אני חושב שיש לנו עתיד נכון.

תלמיד: אתה נותן לפעמים דוגמה של ספורטאי, מרים משקולות, שכל יום עושה יותר ויותר. אז איך אפשר בעבודה הזאת גם לתרגל, להוסיף?

הוא נותן לנו הכול. הוא נותן לנו שאלות ואחר כך חלק מהסבר, ורוצה שאנחנו נמשיך בהסבר עד הסוף. תראו את זה בצורה כזאת, שתקראו, ואז תבינו איזו גישה צריכה להיות.

תלמיד: אז בקצרה, לקרוא ולדבר בינינו, זה הגישה איך להתקדם?

יכול להיות.

תלמיד: כשאדם קורא את הדברים שבעל הסולם כותב, כמו שיש בו גם קטע מספר 4 שהרב"ש כותב, הוא מגלה איזו רמה של מסירות נפש, לפחות בעל הסולם ורב"ש כותבים שהם היו בה, והוא בעיקר רואה את שפלותו, עד כמה הוא רחוק מזה, עד כמה הוא קטן ביחס לזה. מה שלב הבא, אחרי שהוא מגלה עד כמה הוא קטן ביחס למה שבעל הסולם והרב"ש מתארים פה.

מה הוא מגלה במצב כזה?

תלמיד: שהוא שפל וקטן ושבעל הסולם והרב"ש גדולים מאוד והוא מאוד היה רוצה להיות כמוהם, אבל הוא גם רואה את הפער העצום בינו לבינם.

אז אתה שואל איך לתאר את הפער הזה?

תלמיד: אני שואל איך לנסות במשהו לצמצם את הפער הזה, להתקרב אליהם, להיות במשהו קרוב להם, לרב, לבעל הסולם, לרב"ש.

נצטרך להיכנס לזה. מחר נברר. אבל עד מחר אתם תגיעו למחר עם הפתרון, עם היחס הנכון כמו שאתם חושבים, למה שהוא כותב.

(סוף השיעור)