שיעור בוקר 01.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 415

קריין: ספר "כתבי בעל סולם", עמוד 415, מאמר "החרות", כותרת "סבה א': המצע, חומר ראשון".

סבה א': המצע, חומר ראשון

"א. ה"מצע", פירושו, חומר הראשון המיוחס להתהוות הזאת כי "אין כל חדש תחת השמש". וכל התהוות אשר יקרה בעולמנו, אינה "יש מאין", זולת "יש מיש". אלא שאיזה ישות, פשטה צורתה הקודמת, ולבשה צורה אחרת, משונה מהקודמת. ואותה המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם "מצע", שבו טמון הכח העתיד להתגלות, ולהקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות, ועל כן, ודאי הוא נחשב לבחינת הגורם העיקרי אליה".

סבה ב': הגורם ונמשך מצד עצמו

"ב. הוא סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצדו עצמו, ואינו משתנה. למשל, חטה שנרקבה באדמה, ובאה לבחינת זריעה של חטים. הרי המצב הרקוב הזה, מכונה בשם "מצע". כלומר, שיש להבין כאן שמהות של חטה, פשטה צורתה הקודמת שהיתה לה, דהיינו, צורת החטה. וקבלה בחינה חדשה, בתמונת חטה רקובה, שהוא הזרע הנקרא "מצע", הערום מכל צורה. שעתה, אחר שנרקבה באדמה, נעשית ראויה ללבוש צורה אחרת, דהיינו, צורה של חטים, הראויים לצמוח, ולצאת מאותו המצע שהוא הזרע.

זה גלוי וידוע לכל, שהמצע הזה, אינו עתיד להתלבש, בצורות של דגן, ולא בשבולת שועל, אלא רק בהשואה, אל אותה הצורה הקודמת, שהסתלקה ממנה, שהיא, החטה היחידה, ואף על פי שמשתנית בשיעורים מסוימים, הן בכמות והן באיכות, כי בצורה הקודמת היתה חטה יחידה, ועתה עשר חטים, וכן בטעם ויופי. אולם עיקר הצורה, של החטה, אינה מקבלת שינוי.

הרי שיש כאן סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו, ואינו משתנה לעולם, שמחטה לא יצא דגן כמבואר. וזהו המכונה סבה ב'".

שאלה: מהו המצע הזה כלפינו, זה איזה חלק שנמצא בתוך הבורא? זה הרשימו? על מה מדובר?

ארבע מידות, ארבע דרגות, ארבע מדרגות או ארבע בחינות שישנן בכל נברא. לא יכול להיות שיש איזו ישות אם היא לא יוצאת מהשורש שלה ומתפתחת עד המלכות שלה על ידי כך שעוברות עליה ארבע צורות.

תלמיד: אז המרכיב הראשון שבעל הסולם מדבר עליו פה, המצע, איפה השורש הזה נמצא?

בבורא. הוא נמצא בבורא ולאט לאט מתנתק משם ומקבל צורות שונות חדשות וכך מגיע לצורת הנברא. כמו שאנחנו לומדים איך הרצון לקבל שיצא מבחינת שורש, מגיע לבחינות א', ב', ג', ד', ובבחינה ד' הוא הופך להיות רצון לקבל, על אף שבשורש הוא היה רצון להשפיע.

שאלה: השורש הזה שלנו נמצא איפשהו בנשמת אדם הראשון או שהוא כבר היה קודם לכן?

השורש שלנו נמצא בבורא עצמו. כי גם הבורא הוא כבר לא השורש הראשון. הוא נקרא בורא, "בוא וראה" שזה כבר משהו שנבדל מהכוח העליון, ועל מה שלמעלה ממנו אנחנו לא מדברים.

תלמיד: והגורם השני שמדבר על כלל או איזשהו עיקרון של התפתחות?

הוא כבר מהכוחות הפנימיים שנמצאים במצע.

קריין: "סבה ג'".

סבה ג': גורם ונמשך הפנימיים

"ג. הוא סדר דרכי "הגורם ונמשך", הפנימיים של המצע, שמשתנים, מסבת המגע ופגישה עם כחות הזרים שבסביבתו, שעמהם בא במגע. פירוש, כי אנו מוצאים שמחטה אחת הנרקבת באדמה, יוצאות ונולדות הרבה חטים, ולפעמים עוד גדולות ומשובחות, ממה שהיתה החטה בטרם שנזרעה.

הרי בהכרח, שיש כאן תוספת של גורמים, שהשתתפו והתחברו עם הכח הטמון מהסביבה, דהיינו "המצע", שמשום זה נגלו ויצאו כל אותם ההוספות בכמות ואיכות, שלא היו כלל בצורת החטה הקודמת. שהם, החומרים והמלחים שבאדמה, והגשם, והשמש, אשר כל אלה פעלו עליה, מתוך שהפרישו מכחותיהם והתחברו אל הכח הטמון במצע עצמו, אשר בדרך קודם ונמשך, והוציאו את הרבוי של כמות ואיכות, להתהוות ההיא.

ויש להבין שהגורם הג' הזה, מתחבר עם המצע בפנימיותו, מכיון שהכח הטמון במצע שולט עליהם, שסוף סוף השינויים הללו שייכים כולם למין החטים, ולא למין אחר. ולפיכך אנו מגדירים אותם לגורמים פנימיים, אלא שנבדלים מגורם הב' הבלתי משתנה, משום בחינה שהיא. מה שאין כן גורם הג' המשתנה בכמות ואיכות."

שאלה: למה החיטה צריכה להירקב באדמה על מנת שתצמח ממנה שוב חיטה?

היא צריכה להוציא מעצמה את כל מה שהיה לה במצב הקודם כחיטה, ומתוך זה להוציא כבר איכות חדשה, הרבה חיטים חדשות. נניח קודם היה רק זרע אחד ועכשיו יש עשר צורות של זרע.

תלמיד: זה ברור. אבל למה היא צריכה להירקב, למה חיטה לא יכולה לצמוח בלי שהיא תיגמר לחלוטין ורק אז יצמח ממנה באמת דבר חדש?

במה היא תגמר?

תלמיד: כדי לצמוח החיטה חייבת להירקב לחלוטין.

אז זה מה שנעשה.

תלמיד: אני שואל למה?

כי היא חייבת לעזוב את הצורה הקודמת כדי להיות בצורה החדשה.

תלמיד: אבל היא לא עוזבת את הצורה קודמת היא נשמרת.

לא, היא לא נשמרת. אם אתה בודק מה קורה לחיטה, לתפוח אדמה, לא חשוב למה, אתה רואה שהם נרקבים לגמרי, לא נשאר מהם כלום, חוץ מרשימו, מהמצב הקודם, ודרך הרשימו הזה צומחת לך חיטה חדשה.

שאלה: ב"סבה ב': הגורם ונמשך מצד עצמו", זה אין עוד מלבדו?

לא, זה לא שייך.

תלמיד: האם אפשר קצת יותר להסביר את העניין הזה, כי בעל הסולם אומר כאן ששום דבר לא משתנה מבחינת המצע ולא באמת קורה כאן משהו, רק מין קביעה מסוימת במציאות מסוימת שאתה צריך לקבוע. אז מהי אותה מציאות שאתה קובע?

שבאה חיטה חדשה מהחיטה הקודמת והיא יותר בכמות ובאיכות ועם השפעת הסביבה עליה, ולכן בזה היא שונה. היא לקחה התרשמות מהסביבה ובמקום החיטה שהיתה נעשתה חיטה חדשה.

תלמיד: מהי אותה סביבה פנימית שיש?

מה זה סביבה פנימית?

תלמיד: גורם ונמשך הפנימיים. מה זה הפנימי הזה?

הפנימי הזה אלו חוקים שנמצאים בה שלפיהם היא צריכה להתפתח.

קריין: הגענו לסבה ד'. פסקה לפני "הקנינים התורשתים".

סבה ד': גורם ונמשך מדברים זרים

"ד. הוא סדר גורם ונמשך מדברים זרים, הפועלים עליו מבחוץ. פירוש, שאין להם יחס ישר אל החטה, כמו המלחים והגשם והשמש." זה נקרא שפועלים מבחוץ. "אלא מדברים זרים אליה, כמו השכנים הנמצאים בשכנותה, ומקרים חיצונים כמו הברד והרוח וכד'."

זאת אומרת, זה לא שייך ממש למה שיש בתוך החיטה, אם מדברים על החיטה, אלא זה בא ממש מבחוץ, זאת אומרת מהבורא, הבורא מוסיף כאן עוד הבחנות.

"והנך מוצא, אשר ארבעה גורמים מתחברים בחטה בכל משך זמן גדולה. אשר כל מצב ומצב הפרטי שהחטה מקבלת במשך הזמן ההוא, נעשה מותנה מארבעתם. שהכמות והאיכות שבמצב, נקבע על ידיהם. וכמו שציירנו בחטה, כן החק בכל מיני התהוות שבעולם. ואפילו במחשבות ומושכלות. למשל, אם נצייר איזה מצב במושכלות מאיזה אדם שהוא, דהיינו, מצב אדם דתי, או לא דתי, אם חרדי קיצוני, או לא דתי קיצוני, או בינוני - נבין גם כן שאותו המצב התהווה ונקבע באדם, על ידי ארבעת הגורמים האמורים."

זאת אומרת, זה לא תלוי באדם כמו בגורמים שמייצבים אותו. ולכן הוא בא ונראה לפנינו כחילוני, כדתי וכו'.

שאלה: אם הבנתי נכון כל הצורות האלה עוברות על פני האדם בצורה בלתי הכרתית.

כן, נכון.

תלמיד: עכשיו אנחנו לפני הכנס של הכניסה ללשמה, איזו דוגמה אפשר להביא? זאת צריכה להיות הצורה הראשונה שאנחנו רוכשים בצורה הכרתית, שלפחות במידה המינימלית אנחנו מתחילים להכיר מה מתלבש עליה.

כן, אנחנו צריכים להבין מאיפה הגענו ולאן אנחנו הולכים, ופחות או יותר להרגיש את הווקטור הזה של ההתפתחות שלנו בתוכנו. אתה צודק.

שאלה: לגבי סבה הג', מה הם אותם הכוחות בחברה שלנו שבהם עלינו להתמקד?

הם נמצאים בתוך המצע ואם יש תנאים מתאימים לזה, אז הם באים ומתגלים.

שאלה: סבה ג' מדובר על החיטה, האם מדובר על ישראל ולא על אנשים פשוטים?

. בעיקרון כן.

תלמיד: האם אנו קובעים את הטעם והיופי שבמצע?

לא. מצע זה מצע, תוצאות מהמצע, שם אנחנו כבר יכולים להיכנס ולשלוט.

תלמיד: למה הבורא מוסיף השפעה חיצונית על הרשימות הפנימיות במצע? למה הרשימות האלה לא מספיקות?

כי זה מה שקורה לנו בטבע, כך הוא סידר, שאנחנו כל הזמן יכולים להשתנות ולקבוע את השינויים שלנו גם על ידינו. שאנחנו לא נהיה כחומר ביד הגורל העיוור, אלא אנחנו נקבע איך אנחנו רוצים להתפתח, לאיזו צורה אנחנו רוצים להגיע.

שאלה: אני לא מצליח להבין מה היא סבה ב'?

זו השפעת הסביבה.

שאלה: ד' זו השפעה לא ישירה שבאה מבחוץ, ג' זו השפעה ישירה, א' זה המצע, זו המהות הפנימית, שורש נשמה. תוכל להסביר מה זה ב', ומה זה "סדר גורם ונמשך שלא משתנה"?

הוא אומר כך: ""השפעת הסביבה", סבה הב' הוא סדר "גורם ונמשך" באורח ישר, המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו שאינו משתנה."

תלמיד: כן. זה מה שלא ברור, מה משתנה אם כתוב שהוא לא משתנה?

שמצד עצמה זה לא משתנה, אבל מהשפעת הסביבה זה כן משתנה.

תלמיד: זאת אומרת, יש את המצע שהוא שורש פנימי שלא משתנה בכלל, יש את הדברים בתוך המצע שיכולים להשתנות שזה ב', ג' הם דברים שמשפיעים עליו ישירות, וד' לא משפיע עליו לא ישירות?

כן.

שאלה: אנחנו לפני הכנס ואנחנו צריכים להחליף צורה. ובעל הסולם אומר שלפני שמחליפים צורה צריך להרקיב את המצב הקודם. מה זה "להרקיב"? מה אני צריך להרקיב כדי לעבור מלא לשמה ללשמה?

מלא לשמה ללשמה אתה יכול להחליף את הצורה על ידי זה שאתה מתבטל לגמרי כלפי החברים ושם אתה נכלל בהשפעת הבורא.

תלמיד: זה נקרא להתרקב?

כן. זה להתרקב.

שאלה: האם המצע הוא למעשה הנצחיות שלנו?

אני לא יכול להגיד, אבל ודאי שהרשימות האלה נמצאות בכל צורות הטבע.

תלמיד: הצורות נעלמות. אבל המצע נמצא מהשורש והלאה.

אני מבין, אבל זה עדיין לא נקרא נצחיות.

שאלה: הוא אומר "בתמונת חטה רקובה, שהוא הזרע הנקרא "מצע", הערום מכל צורה. שעתה, אחר שנרקבה באדמה, נעשית ראויה ללבוש צורה אחרת". מה הוא הריקבון? הרי אנחנו יודעים שהאגו לא נרקב, אז מה נרקב?

אני חושב שהאגו נרקב, זאת אומרת הוא רוצה לפשוט את עצמו מהצורה הקודמת מפני שהוא רואה עד כמה הוא ניזוק מזה ולא מרוויח.

תלמיד: אבל הוא כותב "דהיינו, צורה של חטים, הראויים לצמוח, ולצאת מאותו המצע שהוא הזרע." מה באמת מה נרקב? הרי אתה תמיד אומר שאסור לבטל את האגו כי הוא חומר לעבודה.

אנחנו לא מבטלים אותו, הוא מתבטל בעצמו.

תלמיד: האגו מתבטל?

בטח, מתבטל מלמעלה.

תלמיד: מה זאת אומרת שהוא מתבטל ממעלה?

הבורא מבטל אותו, הוא הופך אותו ליצר הטוב.

תלמיד: אני לא מבין, אתה אומר שמלמעלה מבטלים את האגו, אז מה נרקב?

האגו שלך לאט לאט נרקב כי אתה מבטל את השימוש בו. על ידי העבודה שלך בזה שאתה לא רוצה להשתמש בו, כי אתה יותר ויותר משתכנע שהכול לרעתך.

תלמיד: אני משחרר את האגו או עולה מעליו?

אני לא יודע מה אתה משחרר מלמטה או מלמעלה. אני יודע רק דבר אחד, הדבר שמזיק לי אני עוזב אותו.

תלמיד: אבל האגו נשאר, הוא לא מתבטל, נכון?

אני מפסיק להשתמש בו.

תלמיד: עכשיו יותר ברור.

אם אני מפסיק להשתמש בו אני כאילו שורף אותו, הורג אותו, הורס אותו, זה נקרא שהוא מתבטל מהעולם.

שאלה: נראה שיש ירידה של דרגת חופש או חירות מרמה א' לגורם ד', האם זה נכון? בכל מדרגה יש כאילו פחות ופחות חופש או חירות.

יכול להיות שכך זה נראה לך נכון. כן.

הקנינים התורשתים

"גורם סבה הא' הוא המצע, שהוא החומר ראשון שלו." מזה מתחילים את הכול. "כי האדם נברא יש מיש, דהיינו, מפרי מוחותיהם של מולידיו. ולפיכך נמצא בשיעור מסויים, כמו העתקה, המעותקת מספר לספר. כלומר, שכמעט כל הענינים שהיו מקובלים ומושגים באבותיו ואבות אבותיו, באים ונעתקים גם בו.

אלא ההבחן הוא, שנמצאים בבחינת הפשטת הצורה, בדומה לחטה הנזרעת, שאינה ראויה לזרע, אלא אחר שנרקבה ופשטה צורתה הקדומה, כן הטפה הזרעיית שממנה נולד האדם, אין עוד בה כלום מהצורות של אבותיו, רק כחות נעלמים בלבד.

כי אותם המושגים שהיו באבותיו בבחינת מושכלות, נעשו בו בבחינת סתם נטיות, הנקראים: תכונות, או הרגלים, מבלי לדעת אפילו למה הוא עושה כך. שהמה אמנם בחינת כחות נעלמים שירש מאבותיו, באופן שלא בלבד הקנינים הגשמיים, באים לנו בירושה מאבותינו, אלא גם הקנינים הרוחניים, וכל המושכלות שאבותינו עסקו בהם, מגיעים אלינו בירושה, מדור דור.

ומכאן מתגלים ויוצאים, כל מיני נטיות שונות שאנו מוצאים בין האנשים, כגון: נוטה להאמין, או לבקרת, נוטה להסתפק בחיים חומריים, או מתאוה רק לשלמות רוחנית, מוסרית, ומואס בחיים שאין בהם חפץ, קמצן, ותרן, עז פנים, ביישן.

כי כל אלו התמונות המתראים באנשים, אינם מרכושם עצמם אשר רכשו, רק ירושה פשוטה, שנפלה בחלקם מאבותיהם ואבות אבותיהם. כידוע, שבמוח האדם יש מקום מיוחד שהירושות הללו שורים שם, ונקרא "מוח המאורך" או סובקונשינס [תת מודע], שכל הנטיות הללו מתגלים שם.

אולם מתוך שמושכלות אבותינו, מפרי נסיונותיהם, נעשו בנו לנטיות בעלמא. על כן, נחשבים כמו החטה הנזרעת שפשטה צורתה הקודמת ונשארה עירומה, ורק כחות טמונים בה, הראויים לקבל צורות חדשות. שבנידון שלנו ראויים הנטיות, לקבל צורות של מושכלות. שזהו נחשב ע"כ לבחינת חומר ראשון והוא גורם הא' העקרי, הנקרא "מצע", שבו כלול כל הכוחות לנטיות המיוחדות שירש ממולידיו, והם מוגדרים בשם מורשה אבהית.

ודע, שכל הנטיות הללו, יש מהם שבאים דוקא בבחינת השלילה. כלומר, להפך ממה שהיו נמצאים באבותיו. ומכאן אמרו כל מה שיש בלב האב בסתר, מתגלה אצל הבן בגלוי.

וטעם הדבר הוא, מפני ש"המצע" עומד בבחינת פושט צורה קדומה, כדי ללבוש צורה חדשה. ולפיכך, נמצא קרוב לשלילת צורות המושכלות של אבותיו. כמו החטה הרקובה באדמה, שמאבדת מעצמה כל הצורה שהיתה בחטה. ועם כל זה תלוי הדבר ביתר ג' הדברים כמו שכתבתי לעיל."

.

שאלה: רצונות חדשים שמתגלים בנו, האם זה צורת המצע שלנו ותנאי להתעלות ממדרגה רוחנית אחת לשנייה?

לפעמים כן לפעמים לא, תלוי למה את מתכוונת. אבל בעיקרון כן.

תלמידה: האם מדובר על אותם הרצונות שקשורים להשגת הבורא ולא על רצונות פשוטים גשמיים.

ודאי, אנחנו לא מדברים על שינויים גשמיים.

שאלה: אם אנחנו מסתכלים בצורה ישירה על הגורמים התורשתיים, אנחנו נולדים מההורים שלנו כשהם ממש צעירים, אין להם לא ניסיון ולא הרגלים מיוחדים, השגות פנימיות וכן הלאה. אז איך כל אותו ניסיון שהם צברו אחרי שנולדנו נמסר לנו?

זה לא נמסר מגוף לגוף, זה נמסר מתוך קשר פנימי, דרך כרומוזומים, דרך קשרים שהם לא נקבעים על ידי מידת הקשר הפיסי בין שני הדורות.

תלמיד: למה אנחנו לא נולדים בסוף החיים של המולידים שלנו אלא באמצע כשהם צעירים?

כי זה לא משנה. אנחנו מוסרים זה לזה את כל מה שיש בנו.

תלמיד: כסיכום של כל החיים?

לא, לא כסיכום של החיים, מאיפה אתם לוקחים את זה בכלל? הכנסתם את זה לעצמכם לתוך הראש, שהעיקר זה מה שאספתם במהלך החיים ועל הבסיס הזה אתם מוסרים את זה הלאה ומולידים את הדור הבא. זה לא נכון.

תלמיד: כתוב, "כשכל מה שנסתר, בלב האב בסתר, מתגלה אצל הבן בגלוי." האם אפשר לומר באותה מידה שמה שנסתר בלב הבורא מתגלה בצורה גלויה בעשירייה או בחברים?

לאט לאט זה מה שקורה, נכון. לכן כל הבריאה לאט לאט מגלה את פעולות הבורא, את מחשבות הבורא, את כוונות הבורא כלפי הנבראים.

שאלה: למה אותן הנטיות מופיעות גם בצורה שלילית?

אני חושב שזה בגלל שהמטרה של כל הטבע הכללי היא להפוך את האגואיזם לאלטרואיזם, ולכן זה מתבטא במידה מסוימת בכל דבר, בכל צעד ושעל בצורות שונות.

שאלה: למה הוא לוקח את החיטה לדוגמה ואז הוא עובר לאדם, זה כדי לפשט את הדברים? הרי אנחנו לא כמו החיטה, אנחנו מתרבים בצורה אחרת וההורים שלנו לא נרקבים כדי להוליד אותנו.

זה לא משנה, מדובר סך הכול על העברת תכונות בצורה תורשתית.

תלמיד: אבל הוא מסביר את זה לאדם.

לאדם הוא צריך להסביר בצורה פשוטה, לכן הוא לוקח כדוגמה את החיטה.

תלמיד: אז באופן מהותי אנחנו לא שונים האדם והחיטה?

למסירת מידע זה לא חשוב ממי למי.

שאלה: ממה שאנחנו רואים בנקודות האלה זה שבאמת אין חירות. מה שמגדיר אותנו זה ההורים שלנו והאנשים הקדמונים שבאו לפנינו. האם אין לנו בכלל חופש, חירות, כלום?

כלום. יש לנו אפשרות לגרום לשינוי שבנו רק על ידי פעולה אחת של חיבור, חוץ מזה אנחנו לא יכולים לשנות שום דבר.

שאלה: האם זה אומר שהרצונות משתנים ומתנקים, מקבלים תיקון, או איך מתרחשת התפתחות הרצונות?

הרצונות מתפתחים לפי מה שאנחנו למדנו כבר ועוד נלמד, על ידי שני גורמים עיקריים שיש לנו, הכוח הפנימי שיש בכל רצון ורצון שזה מפתח אותו, ועל ידי השפעת הסביבה.

שאלה: אם אנחנו תוצאה מאדם הראשון אנחנו "יש מיש", איך אפשר בכלל לצפות מאיתנו שיולד מאיתנו משהו חדש, מהות אחרת?

אבל בכל דור ודור מתווספים כל מיני תנאים חדשים. אנחנו מתפתחים. אתה רואה כמו שזה קורה, אפילו אצל הדינוזאורים אפילו בחיות יש התפתחות. לכן אנחנו יכולים כבר להפעיל בדורנו תוספת משלנו. זאת אומרת שאנחנו יכולים לגרום להתפתחות שלנו שינוי מהותי, ועל זה הוא מדבר.

שאלה: במאמר כתוב שכשהגרעין של החיטה נרקב אז צומחת ממנו חיטה. מה צומח מהאגו שנרקב?

מאגו שנרקב צומחת תכונת ההשפעה, גדלה תכונת ההשפעה, כי האגו זה הרצון לקבל וכשהוא נרקב הוא הופך להיות לרצון להשפיע וממנו גדלה תכונת ההשפעה.

תלמידה: אבל זה כאילו זה מידע הפוך, מאיפה הגיע מידע של רצון להשפיע בתוך האגו?

אני לא יודע, אני אומר לך מה שקורה. האגו שנרקב, שהוא מבין שאין ממנו מה לקבל, ועכשיו יש עליו עבודה גדולה איך להגיע לחיים חדשים, הוא מגיע לרצון להשפיע.

שאלה: אנחנו פה כל קבוצת זיכרון על כל שלושת העשיריות שלה רוצים להזמין את כולם לסעודת חומוס, אנחנו כבר יותר משבוע עובדים כולם ביחד בכל יום במרץ כדי להכין לכם את הסעודה של מחר. יהיו קליפים, שירים, סדנאות. גם הגברים גם הנשים עבדו על הסעודה הזאת של מחר. ובעצם הסעודה היא "סעודת אפס" של הכנס, ואנחנו יודעים כמה חשובות הסעודות בכנס ומחר אנחנו מתחילים. אז מי שיכול להגיע פיזית לשיעור, לסעודה, שיגיע, אנחנו נהיה שם, מי שוירטואלית - בואו נתחבר. לחיים!

שאלה: כשאנחנו לומדים את המאמר הזה אנחנו משתדלים כולנו להוציא ממנו את המקסימום. חוץ מהאור המחזיר למוטב, מה אנחנו צריכים לקחת מהמאמר הזה כדבר החשוב ביותר עבור העבודה שלנו עכשיו בהכנה לכנס?

ככל שאנחנו נתחבר יחד ונהיה עוד ועוד צמודים זה אל זה, אנחנו בזה נמשוך את המאור המחזיר למוטב והוא ישפיע עלינו, יתקן אותנו, ימלא אותנו, יהפוך אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. אנחנו יכולים לעשות את זה ממש בפועל אפילו היום, אפילו מחר. נשתדל. .

(סוף השיעור)