שיעור בוקר 30.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 141, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות י"א-י"ג

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 141, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות י"א.

אות י"א

"ועפ"י הדברים הללו, השגנו פקיחת עינים במאמר ר' סימון, במדרש רבה פרק ו' על פסוק, נעשה אדם, וז"ל (שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת) שנעשו כתות כתות חבורות חבורות, מהם אומרים יברא, ומהם אומרים אל יברא, הה"ד חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, חסד אמר יברא, שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא, שכולו שקרים. צדק אמר יברא, שהוא עושה צדקות, ושלום אמר אל יברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, מה אתה מבזה תכסיס אלתכסייה (חותם) שלך, תעלה האמת מן הארץ, הה"ד אמת מארץ תצמח עש"ה.

והנה המאמר הזה מוקשה הוא סביב סביב:

א. עדיין לא נתבאר בזה חומר הכתוב דנעשה אדם וכי ח"ו לעצה הוא צריך עד"ה תשועה בלב יועץ.

ב. פה אמת, איך יאמר על כלל מין האדם שכולו שקרים, והא אין לך דור, שאין בו כאברהם יצחק ויעקב.

ג. ואם כנים שפתי אמת, איך מלאכי חסד וצדקה הסכימו על עולם שכולו שקר.

ד. למה נקרא האמת תכסיס אלתכסייה, שפי' חותם, הבא בשולי המכתב, אשר בהכרח שיש מציאות של עיקר חוץ מהחותם, אמנם חוץ מגבול האמת, ודאי שאין שם מציאות כלל.

ה. היתכן למלאכי אמת, לחשוב לפועל אמת, שאין ח"ו פעולתו אמת.

ו. מה הגיע לו להאמת מתוך עונשו הקשה שנשלך עד לארץ ולתוך הארץ.

ז. למה לא מובא תשובת המלאכים בתורה כמו שמובא השאלה אליהם.

וצריך להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה, אל הקצה שהם הנהגה של הוויות כל המציאות של עולם הזה, והנהגה של אופני הקיום, להעמדתם של כאו"א, מהמציאות שלפנינו. כי מקצה מזה, אנו מוצאים הנהגה נאמנה, בהשגחה מאושרה עד להפליא, השולטת, להתהוות כל בריה ובריה מהמציאות, וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאות האדם, והנה האהבה והעונג סבה ראשונה שלו, הבטוחה והנאמנה לשליחותה, ותיכף אחר שנעקר ממוח אביו, ההשגחה מזמנת לו מקום בטוח, משומר מכל נזק, בין המצעות שבבטן אמו, באופן שכל זר לא יגע בו, שמה, ההשגחה מכלכלת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, לפי מדתו, וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, לא תשכחהו רגע, עד שירכוש לו חיל, לצאת לאויר ארצינו המלאה מעקשים, ואז, ההשגחה משאלת לו, עצמה וכח, וכמו גבור מזויין זקן ורגיל, הולך ופותח שערים ושובר בחומותיו. עד שבא בין אנשים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שיעזרוהו כל ימי חולשתו, להיותם היקרים לו מכל בני חלד, באהבה ורחמים וגעגועים עצומים בעד קיום מציאותו, וכן הולכת ההשגחה ומחבקתו עד שמכשרתו למציאותו ולהשתלשלות מציאותו אחריו. וכמקרה האדם כן מקרה מין החי, ומין הצומח, כולם מושגחים בהפלאה יתירה המבטחת הויתם למציאותם, וידעו זאת כל חכמי הטבע.

ומעבר מזה מקצה השני, בהסתכלותינו על סדרי העמדה וכלכלה באופני הקיום של אותם המציאות מקרני ראמים עד ביצי כינים, אנו מוצאים בלבול סדרים, כמו בין מחנה הבורחת משדה המערכה מוכים וחולים נגועי אלקים, וכל חיתם לממותים, אין להם זכות קיום, זולת בהקדם יסורין ומכאובים, ובנפשם יביאו לחמם, ואפי' כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה, וכמה כרכורים היא מכרכרת עד שמשגת אוכל לפיה די סעודתה, לזכות קיומה, וכמוה מקרה אחד לכולם הקטנים עם הגדולים, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים, אשר ידו בכל ויד כל בו".

ברור שיש לנו שתי צורות. מצד אחד הטבע דואג מאוד להתפתחות, מצד שני הוא לוחץ מאוד לצורה שזה שמתפתח צריך לקבל מהעבודה, מהיגיעה שלו.

שאלה: בעל הסולם אומר פה משפט שאני חושב שקצת מפריע לנו גם בתהליך ההפצה שלנו. הוא אומר, "וצריך להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה, אל הקצה".

כן.

תלמיד: כל עוד אנחנו לא נבין את זה איך אתה מצפה שאנשים בחוץ יבינו? הרי כל האנטישמיות כלולה בזה. איך יבינו?

לכן אנחנו לא הולכים על משהו גדול, אנחנו צריכים להסביר שבחיבור בינינו, בשלום העם, שהוא יתחבר ויהיה שלם בתוכו כמה שאפשר, בהדדיות, בלי מריבות, בלי שכל אחד מסתכל על השני בעין צרה, שאנחנו נהיה קצת יותר באחדות, בזה אנחנו גם מקרינים שלום לעולם ואז יתייחסו אלינו בצורה אחרת. בואו נראה איך אנחנו מנהלים את העולם, כמו שאותם אנטישמים אומרים, למה אנחנו שונאים אותכם? כי אתם מסובבים את העולם ואנחנו סובלים מהעולם שאתם מסובבים אותו.

אתה בא ואומר, נכון, אז בואו נסובב את העולם בצורה חיובית. נתחיל להתחבר, כמו שבעל הסולם אומר, ואז בפירמידה כל החיבור הזה יתחיל לרדת, להשתלשל לכל העמים. תעשה את זה, אל תדבר על אנטישמיות. אתה יכול להסביר למה שונאים אותנו, ששונאים אותנו מפני שאנחנו לא מביאים לעולם את צורת החיבור שבו תלוי כל הטוב שבעולם.

גם בצורה כזאת לא יקבלו את זה, כי אתה מחייב את היהודים להיות בחיבור, בחיוב, לא יודע מה. אז לא אומרים שאשמים, בלי המילה שהיהודים "אשמים", אבל בכל זאת זה מחייב. זאת אומרת אנחנו גורמים לשנאה אלינו בזה שלא מתחברים. בכל זאת, אם אתה אומר שהעם הזה מבפנים, מתוך הטבע מסובב את כל העולם ככה על האצבע, אז זהו, גמרנו. מה שלא תגיד, אתה מחייב את העם הזה לעבוד, להיתקן. אף אחד לא רוצה לשמוע.

שאלה: הצעתי לכתבת מאמרים אחרים, אמרתי, הדבר היחיד שכתוב, "בואו נתחבר". חוץ מזה לא מופיע שום דבר, רק להתחבר. זה כל המסר של הקבלה, "בואו נתחבר". אבל היא לא רוצה.

ודאי שהיא לא רוצה. כי אתה כותב על זה שהיהודים האשמים, היא לא רוצה להיות קשורה אליך. זהו, מובן. אל תדאג, איפה שאתה יכול תמשיך לפרסם ואיפה שלא, לא. יבוא הזמן, לומדים. אם לא לומדים בצורה יפה, לומדים מהמכות. מה לעשות?

שאלה: השאלה היא פשוטה, אם אנחנו נתקדם יותר מהר, נתחבר בינינו, נתחיל לגלות דברים חדשים, את הרגש, האם האנטישמיות תיסוג? האם לא תהיה אנטישמיות בעולם ברגע שאנחנו נעשה את העבודה?

האמת שכן. לא לגמרי אבל אנחנו בזה יכולים ודאי להרגיע את הרוחות בהרבה.

תלמיד: אז בזה צריך להתמקד בעצם, לא?

אנחנו עושים את זה, אבל אתה לא יכול בגרעין אחד כזה לתקן את הכול. לא. תראה מה שבעל הסולם עשה, הוא התחיל עם עיתון "האומה", עם המאמרים לשדרות העם, לפרסם אותם וכן הלאה. לא, אתה לא יכול.

מה זה עם ישראל? כמה אלפים בסך הכול. אני לא מדבר על הכלל שלא יודע כלום מעצמו.

אני רואה שאתם לא יכולים להתנתק מהנושא.

שאלה: איך לא ליפול למלכודת הזאת, שהיהודים בעולם הם אשמים, אלא לראות שאנחנו, "בני ברוך", אשמים?

אתה יהודי, אז איך אתה יכול לחשוב אחרת? ודאי שהם אשמים ולא אני. גם בישראל זה אותו דבר. אם בישראל היינו עושים חיבור בינינו, במקום כל הבחירות האלו, אז ודאי שהיינו מרגיעים בזה הרבה מכל הדברים.

מה שלא נעשה בטוב יהיה ברע, מה לעשות. נצטרך בכל זאת לעשות מה שאפשר.

אות י"ב

"אמנם גם בעשר ספירות דקדושה, אנו מבחינים, ערך של ב' הפכים, להיות ט' ספירות ראשונות ענינם בצורת השפעה, ומלכות ענינה לקבלה, וכן ט"ר מלאים אור, והמלכות, לית לה מגרמה ולא מידי [אין לה מעצמה דבר], וז"ס שאנו מבחינים בכל פרצוף, ב' בחי' באור, שהם או"פ ואו"מ, וב' בחי' בכלים, שהם כלי פנימי לאו"פ וכלי חיצון לאור מקיף. והוא מסבת ב' הפכים הנז' שא"א לב' הפכים שיבואו בנושא אחד, וע"כ צריכים לנושא מיוחד, לאו"פ, ולנושא מיוחד לאור מקיף, כמו שהארכתי בפמ"ס ענף ב' וד'.

אולם בקדושה אינם הפכים ממש, להיות המלכות נמצאת עם הט"ר בסוד הזיווג, ויהיה גם תכונתה להשפיע בסוד או"ח, כמ"ש בפמ"ס ענף ד'." זאת אומרת, אותו האור שממלא את הכלי, אור פנימי, מפני שהוא ממלא את הכלי על ידי צמצום, מסך, זיווג דהכאה, האור שבא הוא מלובש באור החסדים ואז הוא נכנס לתוך הכלי כאור פנימי, לכן האור פנימי הזה הוא לא מנוגד לאור המקיף. זה ממש אותו הבורא שמתגלה בצורה כזאת לפי השתוות הצורה, בתוך הכלי, בתוך הנברא, לכן הוא צריך להיות מלובש בתגובת הנברא, בעבודת הנברא, במאמץ של הנברא. אבל הטבע של האור הפנימי והטבע של האור המקיף בעצם זה הבורא. "משא"כ הס"א שאין להם מבחי' ט"ר כלום ועיקר בנינם מחלל הפנוי שהוא ענין גדלות הצורה של קבלה, שעליה היה הצמצום הא', שאפי' אחר שהגיע הארת הקו לתוך הרשימו נשאר שורש הזה בלי אור כמש"כ בפמ"ס ענף א' וע"כ המה הפכים מראש עד רגל לעומת החיים והקדושה, בסוה"כ זה לעומת זה עשה אלקים, וע"כ נקראים מתים כמ"ש שם.

והנה נתבאר לעיל באות ו', שכל ענין הצמצום היה רק להתקשטות הנשמות בדבר השוואת הצורה ליוצרם, שהוא ענין התהפכות כלי קבלה על צורת השפעה, כמו"ש שם, ובמצב הנז', נמצא המטרה הזאת עודנה משוללת, הן מצד בנין פרצופין דקדושה, שאין שם כלום מבחי' חלל הפנוי, שהוא צורת גדלות הקבלה, שעליה היה הצמצום, וע"כ, לא יארע שום תיקון לדבר שאינה שם במציאות, וכן מצד בנין הס"א, ודאי אין כאן שום תיקון, אע"ג שיש להם מבחי' חלל הפנוי, שהרי ענינה הפוכה לגמרי, וכל מה שמקבלת למיתה עומד. וע"כ, אך לאדם דעולם הזה צריכין, שבקטנותו מצוי בכלכלה וקיום הס"א, ויורש מהם הכלים דחלל הפנוי, ובגדלותו עובר ומתחבר לבנין הקדושה, בסגולת תורה ומצות להשפיע נ"ר ליוצרו, ונמצא מהפך גדלות הקבלה שכבר קנה, שתהיה מסודרת בו רק ע"מ להשפיע, שנמצא בזה משוה הצורה ליוצרה, ומתקיים בו הכונה.

וזה סוד מציאת הזמן בעולם הזה, דהנך מוצא שמתחילה נתחלקו ב' ההפכים הנ"ל, לב' נושאים נפרדים זה מזה, דהיינו הקדושה, והס"א, בסוד זה לעומת זה, שעדיין נשלל מהם התיקון כנ"ל, מפני שמחוייבים להמצא בנושא אחד, שהוא האדם, כנ"ל. וע"כ בהכרח, למציאות סדר זמנים אנו צריכים, שאז יהיה ב' ההפכים באים בהאדם, בזה אחר זה, כלומר, בזמן קטנות, ובזמן גדלות כאמור."

שאלה: אז מה הסיבה להבדל בין העולם הזה לבין העולם הרוחני בשני הפכים שמתגלים במציאות?

בעולם הרוחני שני ההפכים האלה הם לא הפכים. אנחנו צריכים להיות פעם בזה ופעם בזה. בעולם הרוחני שניהם קיימים יחד. לא שהם מחוברים, הם הפוכים, אבל קיימים בכלי אחד. יש לך אור פנימי בכלי פנימי ואור מקיף בכלי חיצון, וכך הם עובדים.

גם הקליפה שעומדת, היא גם סביב הכלי. כל העולמות הם בצורה כזאת שהם סובבים את הכלי לאט לאט לקבל את הכול.

שאלה: לפי מה שהבנתי, בעל הסולם אומר שהקליפה, החלל הפנוי, דווקא שם זה לא מתלבש בשני הפכים בכלי אחד.

אנחנו עוד מעט אנחנו נקרא הלאה, אתה אומר לא מדויק. הקליפה היא לא כך, אני לא יכול להסביר את זה. אנחנו יכולים לתאר את הקדושה כי זה פנימי, חיצון, למעלה ממסך, למטה ממסך, כל הדברים האלה. את הקליפה, שזה רצון לקבל על מנת לקבל אנחנו לא יכולים לקשור אותה לקדושה עכשיו. זה זמנים, זה מה שהוא אומר, שזה סדר הזמנים, פעם בזה ופעם בזה. כאילו שני המצבים, שני עולמות.

תלמיד: אז מה אפשר ללמוד מהצורה שבה שני ההפכים קשורים בעולם הרוחני לצורה שהם צריכים להתקשר בעולם שלנו?

כי בעולם הרוחני זה נקרא שאתה שולט על הזמנים, שפעם אתה נמצא בזה ופעם אתה נמצא בזה. בעולם שלנו אתה לא שולט, אתה נמצא בקטנות ואז אתה ניזון מהקליפות ואחר כך אתה עובר למצב אחר שאתה כבר מקבל אפשרות לקנות מסך ולהיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה הצורה שצריכה לקשור את שני ההפכים בעולם שלנו?

בעולם שלנו אין דבר כזה. איך? גם קדושה אין בעולם שלנו. מה זה העולם שלנו? אנחנו רק נמצאים בשני המצבים האלו עד שאנחנו נכנסים לרוחניות, כשאנחנו נכנסים לרוחניות אז במידה מסוימת יש לנו שליטה גם בקדושה וגם בקליפה, זה נקרא "המדרגה". בכל מצב ומצב שאני נמצא יש משהו מיוחד שנפתח לי מצד הסיטרא אחרא ומצד הקדושה ואני נמצא בשני המצבים האלה, יכול לעבוד עם שני המצבים הללו. והיכולת להתמודד ולעבוד עם שני המצבים הללו נקרא מסך, אני נמצא למעלה גם מהקליפה וגם מהקדושה. אני בסופו של דבר השולט בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך המסך הופך עביות לזכות?

הכוונה על מנת להשפיע מחייבת אותי, כל העביות שלי, נגיד חלק ממנה, להשתמש בה למען משהו מעבר לעביות. ואז אותה העביות שאני משתמש עם הכוונה דלהשפיע הופכת להיות לזכות.

תלמיד: אם ככה אנחנו חייבים לעבוד עם מסך כי אנחנו מתחת לצמצום א'.

אני מסכים.

אות י"ג

"ובזה תבין הצורך לשבירת הכלים ותכונתם כמ"ש בזהר וכהאר"י, דנודע, דב' מיני אור נמצאים בכל ע"ס, ברצוא ושוב, אור הא', הוא אור אין סוף ב"ה, הרצוא מלמעלה למטה, ונקרא אור ישר. ואור הב', הוא תולדות כלי המלכות, השוב מלמטה למעלה, ונק' אור חוזר. אשר שניהם מתחברים לאחד ממש. ותדע, דהא דאמרינן, אשר מהצמצום ולמטה, כבר נשללת נקודת הצמצום מכל אור, ונשארה חלל פנוי, ואור העליון לא יופיע עוד לבחי' אחרונה, בטרם גמר התיקון שזה נאמר ביחוד, על אור א"ס ב"ה, שנקרא אור ישר, אבל אור הב', הנקרא אור חוזר, הוא יכול להופיע לבחי' אחרונה, היות, שעליו לא היה מקרה הצמצום כלל.

ונתבאר אשר מערכת הס"א והקלי', הוא צורך מחוייב, למטרתה של הצמצום, והוא, כדי להטביע בהאדם כלי גדלות הקבלה, בעת קטנותו, בהיותו סמוך על שולחנה, וא"כ הרי הס"א ג"כ, לשפע היא צריכה, ומאין תקח זה, בהיות כל בנינה רק מבחי' אחרונה, שהוא חלל פנוי מכל אור, אשר מהצמצום ולמטה, כבר אור העליון נפרד משם לגמרי.

ולפיכך, הוכן ענין שביה"כ, שענין שבירה יורה, ענין הפרש חלק מאור חוזר, שבעשר ספירות דעולם הנקודים, שירד מאצילות ולחוץ, עד לחלל הפנוי, וכבר ידעת, שאור חוזר, אפשר לו להופיע גם לחלל הפנוי. והנה בזה החלק או"ח, שירד מאצילות ולחוץ, יש בו מכל ספירה וספירה, דע"ס דנקודים, ל"ב בחי' מיוחדות, כמו"ש במקומו, ועשרה פעמים ל"ב, הוא ש"ך. וש"ך בחי' אלו שירדו, הוכנו, לקיום המציאות, של התחתונים, שהמה באים להם בב' מערכות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, דהיינו עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם עולמות אבי"ע דס"א."

זאת אומרת יש לנו צורך בשבירת הכלים, כי בפעולה הזאת האור העליון נכנס לתוך הרצון לקבל ומפוצץ אותו מתוך השפע שלו. גדלות, שפע, מילוי, ידיעה, כל מה שאתה רוצה, כל מה שיש באור העליון נכנס ברצון לקבל במכה. ואז הרצון לקבל, זה מה שהוא אומר בפסקה השנייה " ונתבאר אשר מערכת הס"א והקלי', הוא צורך מחוייב, למטרתה של הצמצום, והוא, כדי להטביע בהאדם כלי גדלות הקבלה, בעת קטנותו, בהיותו סמוך על שולחנה, וא"כ הרי הס"א ג"כ, לשפע היא צריכה, ומאין תקח זה, בהיות כל בנינה רק מבחי' אחרונה, שהוא חלל" אלא רק על ידי השבירה. זאת אומרת האור העליון חייב להיכנס דווקא בגלל האיסור. יש איסור והוא נכנס מחוצה לאיסור, לזה, בצורה כזאת הוא מביא לכלי רצון לקבל גדול. אם היה מגיע אותו האור העליון כמו שהיה מגיע בד' בחינות דאור ישר לבחינה ד', בחינה ד' הייתה מקבלת את הטבע של האור העליון, היא רוצה ליהנות ממנו, אחר כך היא מרגישה שהיא רוצה להשפיע והיא עושה צמצום וכולי. אבל אם אנחנו מדברים כאן שכבר ישנה המערכת ורוצה לקבל על מנת להשפיע ומקבלת על מנת לקבל אז באמת בצורה כזאת דווקא נבראו, הוכנו, כלים דקבלה גדולים.

רק תבינו שרק בצורה שאני לא רוצה לקבל על מנת לקבל אלא אני רוצה רק בעל מנת להשפיע ואני רוצה לעשות גמר תיקון בעל מנת להשפיע ומוכן לזה ואני הכנתי את עצמי ועשיתי את הכול ואז כשמגיע האור ונכנס בי בכלים דקבלה שלי, פתאום מתגלה שאין בהם מסך, אז באמת הכלי נעשה על מנת לקבל. בדומה לחוה, קראנו על חוה אשתו של אדם הראשון, הנוקבא, גם לא חשבה עד כדי כך שזה יהיה טעים, נעים וכן הלאה ואז קיבלה את המילוי ונפקחו עיניהם.

שאלה: למה כל האור צריך לשבור את הכלי? הרי מידה הכי קטנה של האור אמורה לשבור את הכלי.

לא. איך?

תלמיד: כי זה אור, וכלי זה הדבר הכי קטן.

לא. כלי ואור שווים. כלי חייב להיות בעוצמתו דומה לאור, מתאים לאור, שווה לאור.

תלמיד: אז מה זה אותו כלי שמתאים לכל גודל האור? איזה כלי קיים שמתאים לכל גודל האור?

זה רצון לקבל שכל פעם לאן שאתה תיקח אותו, זה רצון לקבל בכל מיני גדלים, בכל מיני אופנים.

אני רוצה רק לתת דגש איך נבנה כלי דקבלה הגדול, החזק, האכזרי הזה, דווקא מפני שרצה כולו להשפיע. כמו אדם וחוה, שרצו כולו להתקדש, להיות על מנת להשפיע ועוד, וברור להם שכך הם עושים, אז הם הופכים לעל מנת לקבל. המעבר הזה, השבירה הזאת דווקא בונה את הכלי הגדול לקבלה.

שאלה: האם אפשר להסביר מהו החלל הפנוי?

החלל הפנוי זה הרצון לקבל הגדול ביותר. הרצון לקבל שהבורא ברא, הגדול ביותר, לפני שהוא מתקן את עצמו וממלא את עצמו, הוא לפני זה היה מלא, כמו בחינה ד' דארבע בחינות דאור ישר, ועל ידי הצמצום האור הסתלק ובחינה ד' נשארת ריקנית, זה נקרא "חלל פנוי". פנוי מתיקונים ופנוי מגילוי הבורא.

קריין: נתחיל שוב את אות י"ג.

אות י"ג

"ובזה תבין הצורך לשבירת הכלים ותכונתם כמ"ש בזהר וכהאר"י, דנודע, דב' מיני אור נמצאים בכל ע"ס, ברצוא ושוב, אור הא', הוא אור אין סוף ב"ה, הרצוא מלמעלה למטה, ונקרא אור ישר. ואור הב', הוא תולדות כלי המלכות, השוב מלמטה למעלה, ונק' אור חוזר. אשר שניהם מתחברים לאחד ממש. ותדע, דהא דאמרינן, אשר מהצמצום ולמטה, כבר נשללת נקודת הצמצום מכל אור, ונשארה חלל פנוי, ואור העליון לא יופיע עוד לבחי' אחרונה, בטרם גמר התיקון שזה נאמר ביחוד, על אור א"ס ב"ה, שנקרא אור ישר, אבל אור הב', הנקרא אור חוזר, הוא יכול להופיע לבחי' אחרונה, היות, שעליו לא היה מקרה הצמצום כלל.

ונתבאר אשר מערכת הס"א והקלי', הוא צורך מחוייב, למטרתה של הצמצום, והוא, כדי להטביע בהאדם כלי גדלות הקבלה, בעת קטנותו, בהיותו סמוך על שולחנה, וא"כ הרי הס"א ג"כ, לשפע היא צריכה, ומאין תקח זה, בהיות כל בנינה רק מבחי' אחרונה, שהוא חלל פנוי מכל אור, אשר מהצמצום ולמטה, כבר אור העליון נפרד משם לגמרי.

ולפיכך, הוכן ענין שביה"כ, שענין שבירה יורה, ענין הפרש חלק מאור חוזר, שבעשר ספירות דעולם הנקודים, שירד מאצילות ולחוץ, עד לחלל הפנוי, וכבר ידעת, שאור חוזר, אפשר לו להופיע גם לחלל הפנוי. והנה בזה החלק או"ח, שירד מאצילות ולחוץ, יש בו מכל ספירה וספירה, דע"ס דנקודים, ל"ב בחי' מיוחדות, כמו"ש במקומו, ועשרה פעמים ל"ב, הוא ש"ך. וש"ך בחי' אלו שירדו, הוכנו, לקיום המציאות, של התחתונים, שהמה באים להם בב' מערכות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, דהיינו עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם עולמות אבי"ע דס"א. והיינו שאמרו ז"ל (מגילה ו' ע"א) בביאור הכתוב, ולאום מלאום יאמץ וכו', כי כשקם זה נופל זה, ולא נבנית צור אלא מחורבנה של ירושלם, ע"ש. להיות ש"ך הבחי' האלו, אפשר להם, שיופיעו כולם לס"א, ואז נחרב ח"ו בנין מערכת הקדושה, כלפי התחתונים לגמרי. ואפשר להם, שיתחברו כולם לקדושה, ואז נמצא נחרבת מערכת הס"א לגמרי מהארץ. ואפשר להם, שיתחלקו בין שתיהם, בפחות ויתר, לפי מעשי בני אדם. וכך הם מתגלגלים בב' המערכות, עד גומרו של התיקון.

והנה לאחר שביה"כ, וירידתם של ש"ך בחי' ניצוצי אורה הנ"ל, מאצילות ולחוץ, נתבררו ועלו מהם רפ"ח ניצוצין. דהיינו כל מה שירד מתשעה ספירות הראשונות, שבע"ס דנקודים, וט' פעמים ל"ב, הוא רפ"ח בחי'. והמה שבו ונתחברו, לבנין מערכת הקדושה. ונמצא נשאר לס"א, רק ל"ב בחי', ממה שירד מהמלכות דעולם הנקודים. והיה זה, לתחילת בנין הס"א, במיעוט בתכלית, שעדיין איננה ראויה לתפקידה, ומילוא בנינה נגמר להם אח"כ, בסיבת חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת, כמ"ש בע"ה.

והנה נתבאר שב' מערכות זה לעומת זה, נוהגת, בקיום ופרנסת המציאות. ותקציב אור הצריך לזה הקיום הוא ש"ך ניצוצין. והמה הוכנו ונמדדו, בכח שביה"כ. ותקציב הזה ראוי להתגלגל, בין ב' המערכות אשר בזה תלוי סדרי הקיום והכלכלה של המציאות. ותדע שמערכת הקדושה מחוייבת להכיל, לכל הפחות תקציב של רפ"ח ניצוצין להשלמת ט"ס ראשונות שלה, כנ"ל, ואז יכולה לקיים ולכלכל מציאות התחתונים. וזה היה לה קודם חטאו של אה"ר, וע"כ היה כל המציאות מתנהגת אז, ע"י מערכת הקדושה, להיות שהיה לה המילוא של רפ"ח ניצוצין כאמור."

שאלה: למה נדרשת מערכת נבדלת שתגדיל את הרצון? הרי הבורא יכול היה לברוא רצון גדול מלכתחילה.

איפה? הוא ברא נקודה שחורה בתוך האור הלבן. הנקודה התחילה להתפתח לד' בחינות דאור ישר. מלכות דאור ישר היא כולה בנויה כנגד האור, אבל איזה אור התגלה? סך הכול הרצון לקבל שבמלכות דאין סוף. זה לא רצון לקבל הגדול ביותר. הרצון לקבל הוא גדל, הוא מתפתח יותר ויותר ולא ששם נמצא וכבר זהו, אין יותר. אנחנו צריכים להבין שהמערכת כולה נמצאת כל הזמן בהתפתחות והרצון לקבל הוא כל הזמן גדל וגדל. אתה רואה את זה גם באנושות, אתה רואה את זה בכול. אתה יכול להגיד לא, יש מאה עשרים וחמש מדרגות והמדרגה האחרונה היא מאה עשרים וחמישה קילו תענוג ואז אנחנו עולים ומקבלים, לא. זה הכול כלפי התחתונים.

זה מתברר רצון יותר גדול, עביות יותר גדולה, השתוקקות, גילויים, כל האור שנכנס ושובר את הכלים. ואנחנו עוברים את השבירה גם עכשיו כל פעם עליות וירידות הם מגלים יותר ויותר הפערים שיש בין האור לכלי. ומזה גדל רצון לקבל יותר ויותר. האם אתה יכול להשוות רצון לקבל שהיה באנושות לפני אלף או אלפיים שנה והיום? ודאי שלא.

זאת אומרת, גם האור העליון, אתה יכול להגיד אור אין סוף, אור אין סוף זה לא נגיד מאה קילו וזהו. הכול נמדד בכלים ולכן הכול משתנה. אסור לנו לחשוב שככה הבורא ברא, זה לבריאה יש שם טונה של אור, טונה של רצון, גמרנו. תסתדרו. לא. זה הכול עובר בצורה מדור לדור זה מתגלה יותר ויותר בכל הפרטים והרצונות יותר ויותר גדלים ומורכבים יותר ויותר. לא נקבע מראש שום דבר. לא נקבע.

זה כל עניין הקושי להבין את הדורות הראשונים לעומת הדורות האחרונים. עוד נדבר על זה. זה לא פשוט. הכול דינאמי.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, "ונתבאר אשר מערכת הס"א והקלי', הוא צורך מחוייב, למטרתה של הצמצום, והוא, כדי להטביע בהאדם כלי גדלות הקבלה,".

למה? מה הסיבה לכל זה?

שהאדם יהיה מאוד מאוד קמצן, שתלטן, לא שבע אף פעם, כל פעם מתקדם ברצון לבלוע את הכול והכל וכל. מה, חמישה עולמות בלבד זה מה שהכנת לי? איפה עוד? זה מה שצריך להיות. ככה ממש רצון אכזרי. אני לא נרגע. לרגע אחד קיבלתי, ומה עוד? ומיד הכלי מחליף את עצמו כך ומתקדמים.

תלמיד: למה הוא אומר "זה לעומת זה עשה אלקים, דהיינו עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם עולמות אבי"ע דס"א."?

למה? מה הסיפור? למה הוא יצר את כל הקטע הזה, זה לעומת זה? מה הסיבה?

כדי להגדיל את הכלים דקבלה שבנברא.

תלמיד: בשביל מה הוא מגדיל את הרצון לקבל שלי? את כל הצרות בעצם הוא הביא לי.

כדי שבסופו של דבר אתה תהנה. תהנה בסופו של דבר מכל המילוי הנצחי השלם.

תלמיד: הוא מביא לי את כל הצרות, את כל הבוג'ראס הזה עלי שנים כדי שאני בסוף אהנה.

עוד מעט אתה תבוא לבית המשפט ותסביר.

תלמיד: הדרך היא קשה. למה זה צריך להיות ככה?

גם את זה תגיד. אבל אני מבטיח לך שלא יהיה לך מה להגיד.

תלמיד: למה לא יהיה לי מה להגיד?

כי אתה תראה את האמת, את התמונה האמיתית ותראה שאי אפשר אחרת. שזה לא לפי השכל שלך.

תלמיד: אתה יכול להגיד לי מה התמונה האמיתית?

אני לא יכול. אתה לא יכול, אתה לא מסוגל לתפוס.

תלמיד: למה הוא ברא זה לעומת זה שני הפכים וכל הסיפורים האלה שאנחנו שומעים מהבוקר? בנה לי הפוך ככה וזה הפוך לזה וזה הפוך לזה. מה הסיבה לכל זה? מה הוא רוצה ליצור אצלי?

השאלות שלך הן טובות מאוד ופעם אתה תזכה לתשובה. אני לא יכול להסביר לך. אתה לא מסוגל בראש שלך המצומצם להכניס את כול העולם. אתה לא יכול. מה לעשות? גם אני. אבל לאט לאט.

תלמיד: יש תשובה לגבי שני הפכים?

הכול. תשובות תקבל, כל אחד יקבל תשובות.

אנחנו הגענו כאן למשהו ומכאן והלאה מתחיל להיות נושא חדש. זאת אומרת, הוא כותב "ועתה מצאנו הפתח". עם הפתח הזה אנחנו נמתין בינתיים.

(סוף השיעור)