שיעור צהריים 17.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"לשמוע בקול ה'" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "לשמוע בקול ה'", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4.

בואו נשמע בקול ה'.

קריין: נקרא קטע מספר 4, כותב לנו הרב"ש.

"אמרו במתן תורה, "נעשה ונשמע". היינו מקודם נעשה בלי שכל, ואחר כך נזכה לבחינת שמיעה, שנוכל לשמוע מה שאנחנו עושים הוא הטוב בשבילנו. מה שאין כן אם רוצים להבין מקודם שכדאי לנו לעשות להשפיע לה' ואחר כך נעשה, אף פעם לא נגיע לזה."

(הרב"ש. 942. "בענין מוח שליט על הלב")

העניין הוא פשוט, אנחנו לא יודעים מה זה לשמה, אנחנו לא יודעים מה זה על מנת להשפיע, אנחנו לא יודעים מה זה עולם רוחני - תכונת הבורא. אנחנו חיים במצב אחר לגמרי, בגלקסיה אחרת, ולכן לא מסתדר לנו להבין מה אנחנו נקבל, מה תהיה התוצאה ממה שאנחנו עושים, זה בלתי אפשרי.

אלא, אם אנחנו רוצים להגיע לרוחניות, לעלות לרוחניות, זה אפשרי אך ורק אם אנחנו נעשה את זה בכוח, נגד השכל, נגד הרגש. ואז כשנגיע לזה, נתחיל מהתכונות שקיבלנו שהגענו עליהם בכוח הכפייה שלנו, להבין על מה מדובר ומה הבורא רוצה מאיתנו, באיזו צורה הוא קיים, באיזה עולם הוא נמצא, ואז אנחנו נבין את כל מה שנשיג.

אם לא משיגים את זה, אז לא מבינים. העולם הרוחני כולו נמצא למעלה מהרגש והשכל שלנו, ורק אם אנחנו נעשה תרגילים מיוחדים, אז בתכונות החדשות שנקבל, בהן נרגיש את הרוחניות, לכן כתוב "נעשה ונשמע", קודם עשייה ואחר כך שמיעה, הבנה.

ובלי שאנחנו נעשה קודם אי אפשר להגיע להבנה ולהרגשה איפה אנחנו נמצאים. אנחנו בדרך כלל מוכנים לחכות עוד ועוד ימים ושנים כדי שיהיה לנו מובן מהי הרוחניות, מה הבורא רוצה מאיתנו. ואנחנו כאילו בצדק נמצאים במקום שלנו ולא עושים צעד אחד קדימה, כי איך אני אעשה? זה כמו שאני עומד על צוק, על ההר גבוה ועושה צעד קדימה לקראת התהום, איך זה אפשרי?

לכן זה נקרא פעולה, שהיא הפוכה ממה שאנחנו יכולים לחשוב בשכל, יכולים להרגיש ברגש, ורק למעלה מדעתנו אנחנו יכולים להגיע לכאלו מעשים ולבצע. ואז אחרי שאנחנו מבצעים אותם ומקבלים רגש ושכל חדשים, אז אנחנו יכולים להבין "כי טוב ה'", זאת אומרת שהכול נעשה בכוונה כדי שתהיה לנו יכולת להגיע מהמצב שלנו, של הבריות, למצבו של הבורא.

שאלה: לעשות, הכוונה לבטל את שליטתי בעשירייה, איך אני עושה את זה כשאני מוסיפה משהו אל תוך העשירייה, אומרת משהו?

אם את עושה זאת לשם תועלת האחרים, אז זה לא אומר שאת מוסיפה ושזה הולך על חשבון האגו שלך. לכן את תמיד צריכה לבדוק את עצמך עד כמה את חושבת על אחרים במה שאת עושה כדי שזה יהיה רק לשם החברים בעשירייה, רק לתועלת שלהם.

שאלה: אני לא יודע לאיזו מידה של השפעה אני צריך להגיע, אבל אני יודע מה אני צריך לעזוב. אני יודע שאני באגו ואני רוצה לצאת ממנו, אבל אני פשוט לא שונא אותו מספיק. אני צריך לשנוא אותו עד כדי כך שאני אהיה מוכן ללכת לכל מקום העיקר להסתלק ממנו.

אתה אומר מילים נכונות, ומה הלאה?

תלמיד: אנחנו עובדים ל כך.

תמשיך, וכשתצליח תספר לנו.

שאלה: איזה יתרון יש לשכל מעל הלב שמאפשר לו להחזיק אותו תחת שליטתו?

אין יתרון, השכל לא יכול להיות יותר מהרגש. אנחנו צריכים להגדיל את השכל ואת רגש לאיזה כיוון ולאיזה מצב כדי שנוכל להתקשר עם החברים, ודרך זה יהיו לנו יותר כוחות להשפיע ואנחנו נוכל להתעלות למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: "נעשה ונשמע" מה זה נעשה, מה זו עשייה?

עשייה, שאנחנו עושים הכול בלי שכל, בלי דעת, אלא עושים כול מה שצריך לעשות - מעשים של השפעה, של נתינה, של חיבור, למרות שאנחנו נגד זה.

תלמיד: איזו פעולה קיימת בלי שכל?

את השכל צריך כדי לבטל את השכל.

תלמיד: אז אין כזאת פעולה שהיא בלי שכל?

נכון.

שאלה: אז מה זה קודם נעשה בלי שכל?

שאני מחליט שאני רוצה לעשות פעולות שהשכל שלי לא מסכים להן, אבל אני מתאמץ כן לעשות אותם.

תלמיד: אפשר להגיד נעשה בלי שכל, נעשה למרות שהשכל מתנגד, למרות שההיגיון הבריא שלי מתנגד?

נכון.

תלמיד: ואז לאן מגיעים לשמיעה?

ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים "לשמוע לקול דברו" מה שנקרא, זאת אומרת שאז אני מבין מה הבורא רוצה ממני ואיך לעשות פעולות שהן אפילו נגד השכל.

שאלה: האם האור מגיע כתוצאה מפעולותינו הנכונות ומפרמט אותנו ואז אנחנו מעבירים את ההרגשה הזאת לשכל? מה בא ראשון ומה שני, איך זה עובד?

אנחנו פועלים לפי השכל שלנו להיות נגד השכל, ואז אנחנו לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש שבצורה כזאת שאנחנו פועלים נגד השכל שלנו, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", אנחנו מרגישים שאנחנו עולים לדרגת אמונה. זאת אומרת, אנחנו יכולים לעשות פעולות ברצון לקבל שלנו, באגו שלנו, אנחנו לא נראה בהן שום רווח ובכל זאת נעשה.

שאלה: כתוב "נעשה ונשמע". האם הפעולה הראשונה מגיעה מהבורא או מהרצון שלנו?

הבורא הוא תמיד ראשון ואפילו שנראה לנו שאנחנו הראשונים, שאנחנו העושים, שאנחנו היושבים, החושבים והמחליטים מה לעשות, בכל זאת זה מגיע אלינו מהבורא. אחר כך אנחנו מגיעים למצב של "נשמע", לשמוע זה כבר להבין את מה הוא רוצה מאיתנו.

תלמיד: איפה הרצון החופשי, הבחירה החופשית של האדם?

הבחירה החופשית של האדם היא במצב שבו אנחנו הולכים למעלה מהדעת, למעלה מהשכל שלנו ולמעלה מהרגש שלנו, על אף מה שאנחנו מרגישים, מחליטים וחושבים. זו פעולה חופשית. אם כולנו אגואיסטים אז עלינו להגיע למצב שנפעל נגד האגו שלנו ורק כך נוכל להיות חופשיים.

שאלה: כתוב כאן שקודם אנחנו רוצים להבין, אבל הרבה פעמים בעולם שלנו אנחנו עושים בלי להבין, כלאחר יד ובלי מחשבה. איך לעשות פעולה נכונה שלא יוצאת מהאגו?

עלינו לעשות רק את מה שנגד הרצון שלנו, רק לשם ההשפעה.

שאלה: אם כל המחשבות מגיעות לשכל שלנו מהבורא אז איך ללכת מעל השכל שלנו?

הבורא יתקן את המחשבות והרצונות שלך ואפילו יפעל במקומך, רק בתנאי שתרצה ללכת נגד השכל שלך ובעד החיבור.

תלמיד: אבל הוא שולח לי את השכל שלי, הוא מעצב לי את השכל.

ודאי, הוא אפילו אומר "בראתי יצר הרע".

תלמיד: האם הוא מעצב לי את השכל כדי שאתגבר ושאעדיף חיבור על פני השכל?

כן.

שאלה: האם הדברים שאנחנו צריכים לקבל נגד הדעת הם רק בתוך העשירייה או מדובר גם על דברים שאנחנו יכולים לעשות בחיים הגשמיים?

גם בחיים הגשמיים. אסור לנו לחלק את החיים שלנו לגשמיים ולרוחניים כי הכול נעשה מתוך הרצון של האדם.

תלמידה: האם זה אותו דבר אצל בני זוג כאשר שניהם לומדים?

אם שני בני הזוג לומדים, שם כבר יכול להיות יותר קשר והתקדמות יותר מהירה.

שאלה: מה ההבדל בין ראייה לשמיעה ברוחניות?

ההבדל הוא בעמקות ההשגה וההבנה. יש הבדל אם שמעתי וזה לא בטוח או ראיתי. אם מישהו אמר משהו ואני שמעתי זה דבר אחד, אבל אם ראיתי, אז זה כבר ענין אחר. כמו שבבית משפט השופט שואל, "אתה ראית או שמעת?". אם שמעת אז יכול להיות שזה לא אמת, אבל אם ראית אז אתה כבר יכול להישבע על כך וזה מתקבל כעובדה. זהו ההבדל בין שמיעה לראייה.

שאלה: בסדנה למדנו את מאמר "שמעתי", ואף אחד לא הבין כלום, אבל ההסבר היה חזק וגם החיבור. מתוך מה היה חיבור חזק? האם אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל להיכנס לתוך עמקות העניין, האם צריך לחפור עד למהות?

צריך לנסות ולחפור בהדרגה עד למהות ותראו שתוכלו לעשות זאת. "לא החכם לומד" פירושו שלא מי שחכם לומד אלא רק זה שרוצה להשיג והוא משקיע את מלוא המאמץ בזה. לא משנה איזו מנת משכל יש לאדם, אלא זה תלוי רק ברצון.

שאלה: אמרת שהאדם כמו עומד על צוק ומפחד לעשות צעד קדימה כי הוא פוחד ליפול ללא נודע. למה כל כך מפחיד לעשות צעד קדימה בדרך?

כי אין כאן שום הבטחה. אדם מרגיש שהוא עומד על הצוק ושאם הוא יעשה צעד קדימה אז הוא יכול ליפול לתהום ולאבד את כל מה שיש לו, כולל החיים.

תלמיד: מה באמת מאבדים?

זו בעיה, אם אדם מאמין בבורא ובחברים ומוכן לזרוק את עצמו אליהם אז הוא לא מאבד שום דבר, אלא רק מקבל דרגה רוחנית חדשה.

תלמידה: איך אדם שעומד ולא מסוגל לעשות צעד יוצא מהתקיעות? מה הוא צריך כדי לעשות צעד כלשהו, כמה זמן אפשר לעמוד על הצוק?

לסגור עיניים ולעשות צעד קדימה.

תלמידה: מה זה צעד קדימה?

באמונה למעלה מהדעת.

תלמידה: אני לא באמונה למעלה מהדעת, אין לי כלים רוחניים. אני יכולה להיות תקועה עוד מאה שנה באותו מקום בלי אמונה למעלה מהדעת.

טוב, אין מה לעשות, נתראה בעוד מאה שנה.

תלמידה: מה לעשות כדי לא להיתקע באותו מקום?

לבקש מהחברות להיות יחד ובחיבור איתן לבכות לבורא.

שאלה: אם נפסיק להטיל ספק בפעולות שאנחנו עושים ונהפוך את עצמנו לכלי בידי הבורא, האם נקבל שכר בסוף הפעולה הזאת, ונדע מי מפעיל את הנשמה שלנו, והאם הלב או המוח שולטים בה?

כן, אנחנו יכולים לגלות את הדברים האלה, להתחבר איתם ולהמשיך ללכת הלאה.

שאלה: אמרת שיש לנו יכולת לללכת נגד השכל אם אנחנו מקשיבים לקול ה.' איך תמיד לשמוע את קול ה' חזק יותר?

דרך החברות, אי אפשר להגיע לשמוע את הבורא אם אנחנו לא מתחברים לחברים, אם אנחנו לא נכללים בקבוצה, כי הבורא נמצא שם. אני צריך להגיע לתוך הקבוצה להתחבר איתם ואז אני מתחיל לשמוע מה הבורא רוצה להגיד.

תלמידה: האם התפילה תוכל לשפר את מערכת היחסים עם הבורא?

כן.

שאלה: האם כשהבורא לוקח ממך הרבה דברים בעולם החומרי, הגשמי, זה אומר שעוזרים לך לעשות את הצעד הזה שאתה פוחד לעשות לקראת חיבור?

נכון.

תלמיד: איזה צעד צריך לעשות כדי להתכלל לגמרי בקבוצה?

לא צריך שום דבר אחר.

שאלה: האם הבורא הפר את שלמותו בשביל הנבראים?

בשום פנים ואופן לא. להיפך, בזה שהוא בורא את הנבראים וחיבר אותם יחד בהשתוות עימו, הוא רק נוסק מזה, מתרומם מזה יותר.

שאלה: מדוע על ידי הביטול אנחנו מגיעים לשמיעה?

כי אנחנו מבטלים את הרצון לקבל האגואיסטי שלנו שמתחיל מבחינה ב', משמיעה, ולכן מתחילים לשמוע. ואחר כך, אם אנחנו מבטלים עוד יותר את עצמנו, אז אנחנו מתחילים גם לראות.

שאלה: איך נסמוך על החברות ונוודא שגם הן סומכות עלינו?

אם אנחנו נסמוך על החברות ונראה להן שאנחנו ממש סומכות עליהן, אז אנחנו ניתן להן כזה כוח, כזאת דוגמה שהם יעשו גם כך כלפינו. ואז תהיה לנו ערבות שלמה בקבוצה ובה בטוח יתגלה הבורא בתוך הערבות הזאת.

שאלה: אם אני מסתכלת על החברות שלי, ואני רואה שהבורא רוצה להגיד לי משהו מאוד טוב אוהב ודואג. במה הצעד שלי, הקפיצה אל תוך התהום?

את צריכה להודות לו על זה שהוא נתן לחברות שלך יחס טוב כלפיך. שהן סומכות עליך, מרגישות קרובות, משתוקקות אליך.

שאלה: כשאני רואה שרצון הבורא לא ממלא את הרצון לקבל שלי ואני מרגיש מרחק או התנגדות, מה לעשות? אם יש הורים אתה מרגיש שהדבר היחיד שההורים שלך צריכים לחשוב עליו זה איך למלא אותך. אבל כשאני רואה שרצון הבורא הוא לא למלא אותי אלא להשתמש בי, איך להתגבר על ההתנגדות הזאת שאני חש?

תחשוב, איך הבורא יכול להראות לך שהוא דואג לך יום ולילה, כל הזמן בלי הפסקה? זה כמו הורים שכל הזמן חושבים על הילד, אבל הילד לא מרגיש את זה. הפוך אולי, נראה לו שהם עוזבים אותו, מתרחקים ממנו ולא חושבים עליו. לכן אתה צריך לעשות תיקון כדי להבין שהבורא כל הזמן מטפל בך.

תלמיד: נניח שיש לי אבא שאהב אותי ודאג לי. ולמחרת זה בדיוק ההיפך, דמות הבורא השתנתה להיפך הגמור הבורא הטוב הלך והגיע במקומו אחד לא טוב. אז במצב הזה מתעורר בי רצון לנקום, איך יכול להיות שהוא לא ממלא את הרצון שלי לקבל, איך הוא מעז, ואני רוצה לנקום.

אתה צודק. אבל אתה צריך לחשוב, האם באמת הבורא עושה כך. אם הוא טוב ומיטיב ועושה ההיפך לטובתך, שאתה תשתנה ואתה תגיע לצורת השפעה ותהיה דומה לו, אז אתה תראה עד כמה מה שחשבת קודם לא נכון. אין ברירה, אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל לראות את השגחת הבורא בשני הכיוונים, שהוא טוב ורוצה לתקן ולהביא אותנו עד הדרגה שלו, ואפשר לעשות את זה רק מתוך כך שאנחנו הפוכים ממנו.

שאלה: האם ביטול זו הדרך היחידה לטפס על הר סיני או שצריך מצב אחר?

רק ביטול, כשאנחנו יוצאים ממצרים ומגיעים להר סיני, אנחנו מגיעים רק על ידי הביטול.

שאלה: רצון הבורא זה רצון החברות שלי?

כן.

תלמידה: ורצון של אנשים אחרים, שהם לא מקובלים?

אנחנו לא יודעים, הם כולם מפוזרים, מעורבבים באיזו שהיא תפזורת. אבל אם אני מדבר על הקבוצה, והקבוצה מנסה להבין את הבורא להרגיש אותו, אז בשביל זה הם צריכים להתחבר ביניהם והם ישיגו את זה. בעיקרון הכול מאוד פשוט.

שאלה: האם שמיעה וראיה לא מבטלים את האמונה?

לא, כי אתה ניגש לשמיעה ולראיה למעלה מהדעת ולכן אתה לא מבטל אמונה.

קריין: קטע מספר חמש. כותב הרב"ש.

"ענין הביטול נקרא בחינת עשיה, ולא שמיעה. כי ענין שמיעה נקרא בחינת הבנה, וענין עשיה הוא רק בחינת כוח בלי דעת. וזה "נעשה ונשמע", היינו אם יש לו כוח של בחינת עשיה, אזי יוכל לקבל בחינת שמיעה, משום שהבסיס שלו הוא בחינת אמונה, ולא ידיעה."

(הרב"ש. 821. "נעשה ונשמע - ב'")

שאלה: יש לנו מצב קשה בעשירייה ולמעשה יש את כל ההזדמנויות לעלות אבל אנחנו לא יכולות אפילו להתארגן כדי לעשות את זה ולממש. איך בצורה נכונה לבקש מהבורא, שרק הוא יכול לעזור?

בשביל זה אתן צריכות להתחבר, למצוא לכך סיבה, אולי אפילו באופן פיזי אם אתן יכולות. ואם לא פיזית, אז לפחות בערב, להתחבר ביחד ביניכן, לראות את כולן יחד, לדבר על זה כולן ביחד. לנסות להתקשר זו עם זו כך שתבינו שמהמצב העתידי הרוחני שלכן תלוי במצב הנוכחי שלכן, ואת זה צריך להבין טוב ולממש.

צריכים להיות לנו בסוף השבוע הבא כמה מפגשים ב"בני ברוך", כיוון שעוד מעט חג השבועות בישראל.

קריין: בסוף השבוע הבא בישראל נחגוג את חג השבועות, ובימים חמישי, שישי ושבת וראשון בערב, תהיה לנו סדרה של מפגשים ואירועים. יהיו שיעורי בוקר, שיעורי צהריים, סעודות חגיגיות בבוקר ובצהריים, אנחנו לקראת כמה ימים טובים ודחוסים בינינו.

גם בזה נשתמש כדי להתחבר ולקבל כל אחד מהאחרים תמיכה, כוחות, וכך נעבור לדרגה הבאה. אין מה לעשות, אם יש לנו איזו סתימה בדרך, רק על ידי זה שאנחנו עולים למעלה, אנחנו יכולים לעלות מעליה, להסתדר איתה.

שאלה: שמעתי בשיעור שכאשר אנחנו פועלים נגד האגו, רק בזה אנחנו חופשיים. כאשר אמי הייתה בבית החולים, היו שם חולים במצב קשה, אפילו מוזר שהם היו עדיין בחיים. ועכשיו יש בי הרושם שאנחנו כאילו על האלונקה של האגו, כיוון שאנחנו לא יודעים איך ללכת ואיך לעשות את כל הדברים האלה. אבל אנחנו יכולים לקום על ידי המאמץ נגד האגו. מהו כוח הרצון הרוחני שיכול לעזור לנו לעלות מהאלונקה הזאת, להתרומם ממנה ובאמת להיות חופשיים ועצמאים?

זה הכוח שאנחנו מקבלים מהחברות, מהחברים בקבוצה. רק הכוח הזה יכול לרפא אותנו, להקים אותנו על הרגליים ולדחוף אותנו הלאה בכיוון הנכון.

שאלה: שמעתי ממך בשיעור הזה שההכרה שאנחנו הפוכים לבורא זאת כבר מדרגה, וכאשר האדם מבין ומתחיל לאהוב את המצב הזה, זה פשוט פלא. רק מזה שהאדם רוצה להגיע למצב ההפוך, כלומר לתכונת הבורא, שבשביל זה צריך חיבור, זה כבר גילוי גדול ובמובן מסוים מדרגה שהאדם כבר יוכל להתחיל לאהוב בו את ההפוך, כי כדי לעלות צריך כוח גדול.

את אומרת נכון, כל הכבוד.

תלמידה: תודה, אבל אם בעשירייה, לחברות יש דעה שונה לגבי זה שאפשר לאהוב את הזולת מבלי שאהבת את עצמך, כפי שהבורא ברא אותך, האם זה אפשרי?

נראה, נתפתח ונראה, לא צריך מראש להגביל את עצמך במשהו.

שאלה: שמעתי שרצון החברות זה רצון הבורא. כשיש רצון, אני מתבטלת בפניו אבל מה לעשות כשאין רצון, איך לעבוד כשחוסר הרצון מפריע לי בחיבור?

את צריכה לחשוב על זה הרבה, להתחבר עם האחרים ולחפש ביניכם רצון משותף וכיוון משותף.

שאלה: מתוך הקטע נראה שהשמיעה זה אמונה למעלה מהדעת, הפרס, הזכייה, עבור העשייה. האם אנחנו לא צריכים להגיע לאמונה למעלה מהדעת כדי להגיע לעשייה מלכתחילה?

גם זה קיים וגם זה קיים, ורב"ש כותב על זה.

שאלה: על פי הטקסט, האם נכון לחשוב שככל שאנחנו עושים יותר מעשים פיזיים, כך תתחזק אמונתנו? אם כן, מהם המעשים הפיזיים שמוצאים חן בעיני הבורא?

לא, הבורא לא צריך מעשים פיזיים מאתנו, לגמרי לא. אלא רק אנחנו רואים שיש כאן מקום לחזק את עצמנו על ידי פעולה פיזית משותפת, אז אנחנו צריכים לעשות את זה.

שאלה: אם אני מגלה דאגה לחברה גם ברצונות הגשמיים שלה, אני מגלה שהיא מתחילה להשתמש בי בצורה אגואיסטית. עד איזו מידה של דאגה אני צריכה להגיע? האם אני עושה נכון כאשר אני לא נותנת לחברה להשתמש בי מעבר למידה מסוימת?

צריך למצוא איזה קו אמצעי, שיהיה אפשר איכשהו לחנך אותה בזה, אבל גם בו זמנית לדחוף אותה קדימה כדי שהיא תראה בעבודה שלך הרבה דברים מועילים בשביל עצמה ותרצה גם להיות כזאת.

שאלה: למדנו שיש יחס שאנחנו צריכים להחזיר לבעל הבית וזה אור החסדים. ואנחנו כאילו מציבים תנאי לבורא שאנחנו לא נקבל אם הוא לא מקבל מזה תענוג. האם אפשר לומר שקודמת לתנאי הזה העלאת מ"ן ואחרי התנאי הזה זה אור חסדים?

לא, לא צריך לעשות ספקולציות על המושגים האלה.

שאלה: כותב בעל הסולם ב"ערבות" שכל חברי האומה הסכימו ואמרו "נעשה ונשמע". איך מגיעים להסכמה לגבי המעשה הזה?

צריך לחפש מעשה כזה, שבו נוכל לעבוד יחד, להתחבר יחד, ולהתקרב זה לזה.

תלמיד: לנסות לברר את זה בינינו ביחד?

כן.

תלמיד: במצב של "נעשה" הבחירה היא מצדינו? זו פעולת הבחירה?

כן.

שאלה: איך אדם שמשתווה עם השורש עד כדי כך שהוא מגלה ש"אין עוד מלבדו" ושהוא "טוב ומיטיב", שומע את קול ה', אבל מלבד זאת שומע גם את הקול האגואיסטי שלו, איך הוא לא מתבלבל, איך הוא מבדיל בין הבורא לאגו?

"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כלומר, כל מי שגדול או גבוה יותר, יש לו אגו גדול יותר. כך הבורא מעמיס על כל אחד, כדי שלאדם יהיה חופש בחירה ובצורה כזאת האדם מתקדם בקו האמצעי, כך נעבוד, נתקדם.

תלמיד: אומרים שצריך לבחור עבודה שהיא נגד הרצון, נגד המחשבות, נגד השכל. אם האדם דומה לשורש כבר במידה מסוימת והרצון והמחשבות שלו גם דומים לשורש, אז מה זה אומר לעבוד נגד המחשבה והרצון?

כאן יהיו לנו עוד הרבה בירורים, דיבורים בנושא. עכשיו אפילו לא אגע בזה.

שאלה: אנחנו מחונכים מילדות להתנהל לפי השכל ותמיד מחפשים למלא את הרצון, זה הטבע. האם "נעשה" אומר שאנחנו מבטלים את הטבע הזה, ואז יכולים לשמוע ולראות?

נעשה זה אומר שנשתדל להשפיע, ננסה לעבוד ברצון להשפיע ובאותה מידה נשתדל לאבחן בתוכנו איבר חדש, חוש חדש, שמיעה רוחנית.

תלמידה: ועם השמיעה הזאת, אתה נדבק לבורא כדי לשמוע עבור האחרים?

זו כבר מדרגה הבאה והיא אחרת לגמרי.

תלמידה: אנחנו רוצים לבצע פעולת השפעה, וכביכול אפילו עושים אותה ונדמה לנו שאנחנו משפיעים אבל בסופו של דבר יוצא שזה מעגל סגור, שאנחנו לא יכולים לצאת מתוך הטבע שלנו עם כוונה לבורא. ודווקא כאן מה שיכול לעזור לנו, זה שבכל זאת רואים משהו שמאיר לנו. יש את השפה האחרת, המשהו האחר הזה, מלבד מה שהתרגלנו אליו. אז אנחנו מתחילים לשמוע באנשים כבר את הבורא, ולא סתם אנשים בנפרד?

כן, אני נורא שמח לשמוע ממך מילים כאלה, את מתקדמת יפה, אני לא מגזים, והעיקר כל הזמן להיות נוכחת בשיעורים.

שאלה: האם שמיעה זה אור חסדים שממלא אותנו בכוונה להשפיע על מנת להשפיע?

שמיעה זה אור חסדים שממלא אותנו בכוונה להשפיע על מנת להשפיע.

תלמידה: וראיה זה אור החכמה, שממלא אותנו בכוונה לקבל על מנת להשפיע?

נכון.

תלמידה: אז שמיעה וראיה אלו אורות שאנחנו מושכים על ידי המאמצים שלנו בביטול, כל הזמן ביטול?

נכון.

תלמידה: ובעצם ביטול נעשה מתוך "נעשה ונשמע"? הביטול זה "נעשה"?

כן.

תלמידה: למדנו שביטול הוא פעולה אקטיבית בכפייה, ללכת בכוח כלפי החיבור נגד ההתנגדות. וגם למדנו שביטול זה לא להשתמש ברצונות ומחשבות שהם נגד החברות, רק לטובת החברות. אז מה עוד אפשר להוסיף שזה יחשב לביטול?

ביטול זה הכול בינתיים. עד שאנחנו נבטל את עצמנו לגמרי, שזה יהיה ביטול על מנת להשפיע, ואחר כך יהיה עוד, גם בכלים דקבלה נבטל את עצמנו. כל העבודה שלנו היא בביטול.

תנסי לחשוב איך אנחנו עובדים עם הרצון לקבל בביטול, עם הרצון להשפיע בביטול, לקבל על מנת לקבל, להשפיע על מנת לקבל וכן הלאה. ותראי שכל העבודה שלנו היא בסך הכול בביטול. אפילו כשאנחנו מקבלים על מנת להשפיע, זה גם ביטול.

יופי, גם את מתקדמת.

שאלה: אנחנו שומעות כל הזמן שאנחנו צריכות לפתוח את הלב כדי להגיע לאותו מקום של חיבור. איך פותחים את הלב, על ידי זה שאחת מספרת לשנייה את הבעיות שלה, את הצרות שלה? אני בטוחה שזאת לא הכוונה, אז מה זה בדיוק לפתוח את הלב?

לפתוח את הלב נקרא שכל המחשבות וכל הרגשות שלי מכוונים רק לחיבור עם החברים שלנו בעשירייה עד כדי כך שפשוט אין לי יותר מקום, הכול בדבקות אתם.

תלמידה: כשאנחנו יושבות בעשירייה, בפגישה וחברה אומרת "תפתחו את הלב", אז מתחילות לספר מה כואב, איזו בעיה יש לי. איך עושים בפועל את פתיחת הלב האמתית, לא הגשמית?

על ידי בקשה מהבורא שנקראת "תפילה", שהבורא יעשה את זה. אנחנו צריכים כל הזמן לפנות אליו, לבקש ממנו ושכל אחת מתוך הקבוצה תבקש. אז הבורא יעשה לנו את הכול.

שאלה: יש בירור יותר מורכב, למשל מופיע רצון גשמי שקשור לקרובים, או להזדמנות חדשה בעבודה. אתה לא יכול לברר, אז לא ללכת על זה?

אם זה לא מפריע להתקדמות הרוחנית שלך, אז אין מה לסרב. ואם זה מפריע אז עליך כבר לקבל החלטה.

תלמיד: על מה להסתמך כשאתה מברר את זה?

להסתמך על דעת החברים. תדבר איתם פעם פעמיים, לא בפעם אחת תחליטו על הכול, אחר כך תחליטו.

(סוף השיעור)