שיעור בוקר 19.06.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 815, "כתבי הדור האחרון"

קריין: בעל הסולם, עמוד 815, "כתבי הדור האחרון", חלק א', טור ב' ד"ה: "טרם נגעי בענין".

"טרם נגעי בענין אקדים הקדמה קצרה במדות בני אדם. ואומר כי בני האדם מתחלקים על ב' סוגים: אגואיסטים ואלטרואיסטים. אגואיסטים פירושו, שכל מה שהם עושים הוא לתועלת עצמם. ואם עושים פעם לתועלת זולתם הם צריכים שיגיע להם תמורה משתלמת יפה על עבודתם, אם כסף או כבוד וכדומה. אלטרואיסטים פירושו, שמקריבים כל ימיהם לתועלת זולתם בלי שום תמורה, אלא שמזניחים תמיד צרכיהם עצמם כדי לעזור לזולתם. ולא עוד, אלא שיש מהם, שמוסרים נפשם ומאודם לתועלת זולתם, כמו שמצינו במתנדבים לצאת למלחמה לתועלת בני אומתם. וגם מצינו אלטרואיסטים יותר כוללים, דהיינו המוסרים נפשם ומאודם כדי לעזור לנחשלים של כל אומות העולם, כמו הקומוניסטים, הלוחמים לתועלת מדוכאי כל אומות העולם, ומוכנים לשלם בעד זה בחייהם ובמאודם.

והנה האגואיזם מונח בטבע כל אדם, כמו בכל בעלי חיים. אבל האלטרואיזם הוא כנגד הטבע של בני אדם. ועם כל זה מחוננים יחידי סגולה בטבע הזה, שאני מכנה אותם אידיאליסטים. אבל כל מדינה או חברה היא רובה ככולה מבני בשר ודם פשוטים, דהיינו אגואיסטים. ומועטים הם יוצאים מן הכלל להיות אלטרואיסטים, לכל היותר, יהיו עשרה אחוזים מן החברה.

ועתה אדבר לענין. כי מטעם האמור, שהאלטרואיסטים מועטים הם בכל חברה, לפיכך הקומוניסטים הראשונים שהיו לפני זמנו של קרל מרקס, לא הצליחו במעשיהם, שתתפשט הקומוניזם בעולם, כפתגם העולם, שצפור אחת לא עושה קיץ. ולא עוד אלא שהיו מהם שייסדו אפילו מושבים שיתופיים, על דרך הקיבוצים שבארצנו, ולא הצליחו בהם, כי לא יכלו להתקיים ולהחזיק מעמד. והיה זה, מטעם, כי גם בני החברה השיתופית צריכים כולם להיות אידיאליסטים אלטרואיסטים, כמו המיסדים עצמם. וכיון שתשעים אחוזים מכל חברה, אפילו מחברה המפותחת ביותר, הם אגואיסטים, על כן לא יכלו לעמוד בסדרי החברה השיתופית, שהיא בטבעה רק אלטרואיסטית.

ונמשך זה עד זמן קרל מרקס, שהמציאו תכנית מוצלחת מאד להתפשטות הקומוניזם, דהיינו לשתוף המדוכאים עצמם במלחמת הקומוניזם, שילחמו עמהם ביחד עם משטר הקפיטליסטי הבורגני, ומתוך שהמדוכאים מעונינים במלחמה זו רק לטובת עצמם, דהיינו רק מטעמים אגואיסטיים, קבלו מיד את התכנית מהם, והקומוניזם נתפשט משום זה בכל שכבות הנחשלים והמדוכאים. ומתוך שהנחשלים הם רוב החברה אין פלא שהקומוניזם הצליח כהיום להקיף שליש העולם.

אבל זווג זה של הק' האלטרואיסטים עם הפרוליטריון האגואיסטים אע"פ שהיה מוצלח מאד להפיל משטר הרכושני השנוא על שניהם, עם כל זה, אין הזווג עולה יפה כלל לקיים משטר שתופי עם חלוקה צודקת, והוא מטעם פשוט מאד, כי אין אדם עושה איזה תנועה, אלא אם כן, שיש לו איזה מטרה שהיא, המחייבתו לעשות תנועה ההיא, אשר אותה המטרה משמשת לו לכח דוחף לעשיית התנועה, כמו דלק המשמש כח דוחף למכונה.

למשל, אין אדם מניע ידו ממקום למקום אלא מטעם שחושב שבמקום השני יהיה יותר נוח לו להניח שם את ידו, והמטרה הזאת, שמבקש מקום נוח יותר בשביל ידו, היא החמר דלק, הדוחף את ידו ממקום זה למקום ההוא. ואין צריך לומר הפועל העובד כל היום, שהוא מחויב לחמר דלק לתנועותיו הקשות שהוא עושה והיא התמורה שמקבל בעד עבודתו, שהתמורה שמקבל, הוא החמר דלק הדוחף אותו לעבודתו הקשה. באֹפן שאם לא יתנו לו תמורה בעד עבודתו, או שאין לו צורך לאותו התמורה, לא יוכל לעבוד, כי יהיה כמו מכונה שלא נתנו בה חמר דלק, שאין פתי בעולם, שיחשוב שהמכונה תזוז ממקומה.

לפיכך במשטר קומוניסטי מובהק, שהפועל יודע שלא יוסיפו לו אם יעבוד יותר, ולא יגרעו ממנו אם יעבוד פחות, ומכל שכן לפי הסיסמא המושלמת, "שכל אחד יעבוד כפי כחו ויקבל כפי צרכיו", נמצא שאין לו לפועל שום תמורה בעד חריצותו היתרה ואין לו פחד כלל מפני התרשלות שלו, אז אין לו חמר דלק שידחוף אותו לעבודה, ואז ירד פריון עבודתם של הפועלים עד לאפס, ועד שיחריבו את המשטר כולו. ושום חינוך שבעולם לא יועיל להפוך טבע האדם, שיוכל לעבוד בלי חמר דלק, דהיינו בלי תמורה. היוצא מכלל הזה הוא האידיאליסט האלטרואיסט מלידה, שבשבילו התמורה היותר יפה היא, טובת זולתו, שחמר דלק האלטרואיסטי הזה מספיק לו לגמרי לכח עבודה, כמו התמורה האגואיסטית לכל בני האדם. אכן אידיאליסטים הם מועטים, ומספרם אינו מספיק שהחברה תתבסס עליהם. והנך רואה שקומוניזם ואלטרואיזם היינו הך.

ויודע אנכי, שיש עצות להכריח את העובדים שישלימו חלק עבודתם, שיטילו עליהם המפקחים. דהיינו ע"י אותם המנהגים הנוהגים במשטר הרכושני, שכל אחד יקבל שכרו לפי פריון עבודתו. ועוד נוסף על זה, להטיל עונשים קשים ומרים על המתרשלים, כנוהג בארצות הסובייטים. אמנם אין זה קומוניזם כלל, ואין צריך לומר, שאין זה הגן עדן המקוה ממשטר הקומוניסטי, שיהיה כדאי למסור את הנפש בשבילו. ואדרבא שמשטר כזה, הוא גרוע לאין ערך יותר ויותר ממשטר הרכושני, מטעמים מובהקים כמו שאראה להלן.

ואם על כל פנים היה משטר הכפיה הזה בבחינת שלב אל ק' המושלמת, עוד היה אפשר לקבלו ולסבול אותו, אבל אינו כן, כי שום חינוך שבעולם לא תהפוך את טבע האדם מן אגואיזם לאלטרואיזם, ולפיכך משטר הכפיה הנוהג בסובייטים הוא משטר נצחי שאין לשנותו לעולם. ומתי שירצו לשנותו למשטר שיתופי אמיתי, יאזל החמר דלק מן העובדים, ולא יכלו לעבוד, ויחריבו את המשטר. הרי שאגואיסטים ואנטי קומוניסטים היינו הך. והם זהות.

ולא עוד, אלא שמשטר קומוניסטי בדרך כפיה, אינו בן קיימא לגמרי, כי אין זכות קיום למשטר הנסמך על כדונים בלבד, וסוף סוף יקומו הרוב צבור עליו ויבטלוהו. ולא לעולם יכלו עשרה האחוזים האידיאליסטים, לשלוט על תשעים האחוזים האגואיסטים ואנטי קומוניסטים, על דרך שאנו מוצאים בסובייטים ומדינות המזרח.

ועוד יותר מזה, שאפילו אותו הקומץ האידיאליסטים הקומוניסטים העומדים היום במדינות האלו בראש ההנהלה, אינם מובטחים שישארו כן לדורות, כי אידיאלים אינם מורישים לבניהם, ואע"פ שהאבות הם אידיאליסטים אין שום בטחון שהבנים ימשיכו אחריהם. וא"כ מאין לנו הבטחון, שהנהלות של דור השני או השלישי תהיינה ביד קומוניסטים אידיאליסטים כמו היום. ואולי תאמר שרוב הצבור יבחר אותם תמיד מבין הצבור, זה טעות גדול, כי אין רוב הצבור האגואיסטי בוחר אלא את הקרובים לרוחם ולא את המתנגדים אליהם. והכל יודעים שגם הנהלות של היום, אינם נבחרי הצבור כלל. וא"כ מי ישמור, שנבחרי הצבור יהיו תמיד האידיאליסטים שבצבור? ובשעה שהאגואיסטים יגיעו לשלטון, בלי ספק שיבטלו תיכף המשטר הזה, או על כל פנים יהפכוהו למין נאציונל קומוניסטים, והערען פעלקער [עמים של אדונים].

והנה כל זה שאמרתי הוא לפי השקפתי עצמי, דהיינו כמו שהוכחתי שקומוניזם ואלטרואיזם היינו הך וכן אגואיזם ואנטי קומוניזם היינו הך. אבל אם תשאל לקומוניסטים עצמם, יכחישו לך זאת בכל תוקף, כי יאמרו, להיפך "אנו רחוקים מכל מוסר הבורגני, ואין לנו כל סנטימנטאליות אלא רק הצדק אנו מבקשים, שלא ינצלו איש את רעהו". דהיינו על דרך המדה "שלי שלי ושלך שלך". שהוא באמת מדת האגואיסטים. ולפיכך יש לי להסתכל על פני הדברים לפי תפישתם הם, ונבקר את הצדק הזה שהמה מבקשים, ומוסרים נפשם עליו.

ראשית, לפי התפתחות המשטרים הקומוניסטים, אני מוצא, שאותם הגדרים "בורגנים" ו"פרוליטריון", כבר אינם מספיקים לבאר ההסטוריה הכלכלית ואנו צריכים לגדרים יותר כוללים. ויותר נכון לחלק את החברה למעמד של חרוצים ולמעמד של נחשלים, אשר במשטרי הבורגנים: ה"חרוצים" הם הקפיטליסטים והבינונים, וה"נחשלים" הם העובדים העמלים בשבילם. ובמשטרי הקומוניסטים: ה"חרוצים" הם המנהלים והמפקחים, והאינטליגנציה, וה"נחשלים" הם העובדים העמלים בשבילם. ורוב כל חברה תמיד הם הנחשלים, והחרוצים לא יגיעו לשלשים אחוזים מהחברה. וחוק טבעי הוא, שמעמד החרוצים ינצלו בכל מדת יכלתם את מעמד הנחשלים, כמו דגים שבים, שהחזק בולע את החלש.

ואין הפרש בזה אם החרוצים הם הקפיטליסטים והסוחרים, כמו במשטר הבורגני, או אם החרוצים הם המנהלים והמפקחים והאינטליגנציה והמחלקים, כמו במשטר הקומוניסטי. כי סוף סוף החרוצים ינצלו את הנחשלים העמלים, כפי מדת יכולתם, ולא יחוסו עליהם כלל, החרוצים ישאבו תמיד את השמנת וחמאה, ומי החלב הכחושים ישאירו להעובדים העמלים. רק השאלה היא, מה נשאר להעמלים אחר הניצול האכזרי שהחרוצים מנצלים אותם, וכמה שיעור השעבוד שהחרוצים מטילים עליהם. וכמה חופש וחירות אנושי החרוצים מרשים להם. ורק לפי שיעור השיירים הללו שהחרוצים מניחים להנחשלים, יש לנו לבאר כל משטר, ולהבדיל בין משטר למשטר, ולבחור איזה משטר עדיף.

ונזכיר שוב מה שאמרנו שהאדם אינו יכול לעבוד בלי איזה תמורה, שהוא אליו כמו חמר דלק למכונה. ובמשטר קומוניסטי בלתי אלטרואיסטי, מוכרחים לתת לפועלים שכר בעד עבודתם ועונשים חמורים בעד התרשלותם. אמנם צריכים למפקחים מרובים שישמרו עליהם, כי באין השגחה כראוי לא יספיקו, כמובן, השכר והעונשים כלום, אבל, לעמוד על אנשים וליסרם וליגעם, אין לך עבודה קשה כזאת, כי אין שום אדם רוצה להיות תליין. ולפיכך אפילו אם מעמידים מפקחים, וממונים על המפקחים, ועוד ממונים גבוהים שומרים עליהם, כולם יחד יזניחו את השגחתם, ולא ייסרו ולא יעבידו את הפועלים כראוי לפי הצורך.

ואין עצה לזה אלא להרבות החמר דלק אל הפקידים בשיעור כזה שיספיק בעד עבודה קשה כזה, דהיינו עבודת תליין. כלומר, לתת להם שכר פי כמה על פועל הפשוט. ולפיכך אל תתמה אם משלמים ברוסיה לפקידים מפי עשרה עד פי חמשים יותר משכר פועל פשוט. כי יגיעתם גדולה יותר מפועל הפשוט מפי עשרה עד פי חמשים, ואם לא יתנו להם תמורה מספקת הם מוכרחים להזניח השגחתם, והמדינה תחרב.

ועתה צא ותחשוב במטבע של ארצנו. ונאמר למשל, ששכר פועל פשוט הוא מאה ל"י לחודש. נמצא שהפקידים הנמוכים ביותר יקבלו אלף ל"י לחדש דהיינו פי עשרה, ונמצא שבמשך שנה יצבור י"ב אלף ל"י ובמשך עשרה שנים מאה ועשרים אלף ל"י. ואם נגרע עשרה אחוזים מזה לכלכלתו, ישאר לו מאה ושמונה אלף ל"י. וכנראה שיש לחשבו לקפיטליסט מכובד. ומכל שכן הפקידים הגבוהים. באֹפן שבאיזה עשרות שנים יתהפכו הפקידים להיות למיליונרים, בלי שום סיכון, אלא ישר מניצול העמלים. וזהו שאמרתי, שלפי הנסיון של היום, אין לחלק החברה עוד לבורגנים ולפרוליטריון, אלא לחרוצים ונחשלים.

ואולי תאמר שכל זה הוא רק שלב אל הקומוניזם המובהק, דהיינו שע"י חינוך ודעת הצבור יחנכו את ההמונים עד ש"כל איש יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו" ולא יהיו צריכים מפקחים ומשגיחים. זה הוא טעות גדול. כי הסיסמא הזאת שכל אחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו, הוא סיסמא אלטרואיסטית מובהקת. ובכל הדברים, שכל אחד יוכל לעבוד לטובת החברה בלי חמר דלק, אינה דרך טבעית כלל, אלא אם כן האלטרואיזם תהיה הסבה והחמר דלק לעבודתו, כמו שהוכחתי.

ולפי"ז אין לקוות לשום שינוי לטובה, אלא אדרבה, שיש לחשוש שאותו קומץ הקומוניסטים האידיאליסטים העומדים היום בראש ההנהגה, לא יורישו הנהלתם לאידיאליסטים אחרים, כי לאט לאט יתגבר כח העם האגואיסטי, ויבחרו הנהלה עליונה לפי רוחם האגואיסטי. ואז יחזירו שיטת הקפיטליזם. ולכל הפחות, יהפכו הקומוניזם למין נאציונל קומוניזם, והערען פאלק [עם אדונים], כמו שעשה היטלר ימ"ש. כי לא תהיה להם סיבה שתמנע אותם מלנצל עמים אחרים להנאתם, אם יהיה להם כח.

ואולי תאמר שע"י חינוך ודעת הצבור אפשר להפך טבע ההמון ולעשותם אלטרואיסטים. זה גם טעות גדול, כי החינוך אינו מסוגל לעשות יותר מדעת הצבור, דהיינו שדעת הצבור תכבד את האלטרואיסטים ותבזה את האגואיסטים, וכל זמן שדעת הצבור תעמוד ותשמור על האלטרואיזם באמצעי הכבוד והבזיון, יועיל החינוך. אבל אם יבא זמן, ואיזה נואם מנוסה ומוצלח ינאום יום יום להיפך מדעת הצבור, בלי ספק שיוכל לשנות דעת הצבור כפי רצונו.

וכבר יש לנו נסיון מר כזה בהיסטוריה, איך אותו רשע ימ"ש, הפך עם מחונך היטב כמו הגרמנים, ועשה אותם לחיות טרף, ע"י דרשותיו יום יום. אשר אז פקע ונעלם כמו שלפוחית בורית, כל חינוכם מכמה מאות שנים. והיה זה, מפני שנשתנה דעת הצבור, ואין עוד לחינוך על מה לסמוך. כי אין החינוך יכול להתקיים בלי תמיכה של דעת הצבור.

הרי לעיניך בעליל שאין שום סיכוי לשנות משטר הכפיה הזה, ואין שום תקווה שההמון יגיע פעם, לקומוניזם האמיתי לפי הסיסמא, כל אחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו, אלא העמלים מוכרחים להשאר לנצח תחת שבט הנורא של המנהלים והמפקחים, והמנהלים והמפקחים ימצצו תמיד את דם העמלים על דרך הקפיטליסטים הבורגנים אם לא גרוע הרבה יותר מהם. שהרי במשטר הכפיה של הקומוניסטים, אין להם לעמלים אפילו זכות שביתה, והחרב והרעב תלויים על ראשם תמיד כנודע מן הנסיון הסובייטי. ואם יבטלו פעם משטר הכפיה אין ספק שתיכף תהרס החברה, כי אז יאזל חמר הדלק מן העובדים.

והנה. .. אומרים, שבמשטר קומוניסטי, כדאי לפרוליטריון לסבול, מפני שסובלים בשביל עצמם, כי הם הבעלים של כל העודפים והרכוש ואמצעי היצור, ושום איש לא ינצל אותם. משא"כ במשטר בורגני, אין להם אלא לחם חוקם לבד וכל העודפים יקבלו להם הקפיטליסטים. ומה נאות מלות הללו לפי שטחיותם. אכן, אם יש בדברים אלו קורטוב של אמת, יהיו הדברים אמורים כלפי החרוצים, שהם הפקידים והמנהלים, שבלאו הכי כל הנאה שבמשטר הכפיה, שלהם הוא, אבל הם מלות נבובות לגמרי כלפי הפרוליטריון, כלומר כלפי הנחשלים העמלים.

נקח למשל המסלות ברזל שלנו, שהוא רכוש המדינה, דהיינו שהבעלות על מסלת הברזל הוא של כל אזרחי המדינה. אני שואל, האם מרגיש איזה אזרח מאתנו את זכות הבעלות שלו על מסלת הברזל? ואם יש לו משהו טובת הנאה יותר כשנוסע במסלת ברזל מולאמת, מלנסוע על מסלת הברזל קפיטליסטי פרטי. או נקח למשל בעלות פרוליטריון טהור, כמו ה"סולל בונה" וכו' שהוא תחת בעלות של הפועלים בלבד. האם יש לפועלים העובדים ברכוש שלהם טובת הנאה יתרה מכשהם עובדים ברכוש קפיטליסטי זר. ואני חושש שהעובד אצל קבלן זר, הרבה יותר מרגיש עצמו כבבית, ממי שעובד בסולל בונה, אע"פ שיש לו כביכול בעלות עליה.

ורק לקומץ המנהלים, להם כל הבעלות, והם עושים עם רכוש הלאומי הזה כטוב בעיניהם, ואין רשות אפילו לשום אזרח פרטי לשאול אותם "מה תעשו ומה תפעלו", כך אין הפרוליטריון מרגישים שום הנאה כל שהוא מכל רכוש המדינה ואמצעי היצור שהוא תחת ידי המנהלים והפקידים הנוגשים אותם תמיד, ומשפילים אותם כעפר הארץ. וא"כ מהו העודף שיש להם במשטר הכפיה הקומוניסטי, יותר מלחם חוקם?

איני מקנא כלל את הפרוליטריון הנמצאים ושימצאו במשטר הכפיה הקומוניסטי תחת עולם הקשה של הפקידים והמפקחים, כי יוכלו לענותם בסבליהם בכל מיני אכזריות בלי שום בושה מדעת הצבור והעולם, שהרי כל אמצעי הפרסום הוא בידיהם של הפקידים. ולא יהיה שום אפשרות למי, שיגלה מעשיהם הרעים ברבים. ונוסף על זה, כל אחד ואחד יהיה כבול תחת ידיהם, שלא יוכל לצאת ממדינה למדינה ולא יוכל להמלט מהם, ממש על דרך שהיו אבותינו כלואים במצרים, ששום עבד לא היה יכול לצאת משם לחירות, משום שכל פועל מניח את כל עודפי היצור שלו בשביל המדינה, ואיך יתנו אותו לצאת למקום אחר, בעת שהמדינה תפסיד את העודפים שלו.

במלה אחת, במשטר קומוניסטי בלתי אלטרואיסטי מוכרח להיות תמיד ב' מעמדות, מעמד החרוצים, שהם המנהלים והפקידים והאינטליגנציה, ומעמד הנחשלים, שהם העמלים היוצרים, שהם רובה של החברה. ומעמד החרוצים מוכרחים, אם מדעתם ואם בעל כרחם, דהיינו מפני תקון המדינה, להעביד ולייסר ולהשפיל את מעמד העמלים בלי רחם ובלי בושה. וינצלו אותם שבעתים משמנצלים אותם הבורגנים, מפני שיהיו מחוסרי מגן לגמרי, כי לא יהיה להם זכות שביתה. ולא יהיה להם אפשרות לגלות מעשיהם הרעים של המעבידים ברבים. ולגמרי לא ישמחו בבעלות של אמצעי היצור שרכשו להם הפקידים.

ב: עוד דבר, והוא העיקר. כי על הקומוניזם מוטל לא לבד לתקן את העולם בסדר הכלכלי אלא גם לשמור על קיום חיי בני העולם המינימאלים, דהיינו למנוע המלחמות שלא תחריב אומה את רעותה.

וכבר צווחתי ככרוכיא על זה עוד בשנת תרצ"ג בספרי "קונטרס השלום", והזהרתי שהמלחמות קבלו ממדים בימינו המסכנים חיי העולם כולו. ואין עצה למנוע זה, כי אלא ע"י שיקבלו כל האומות את משטר הקומוניסטי המושלם דהיינו האלטרואיסטי. ואין צריך לומר כהיום, אחר הגילוי והשימוש בפצצות האטומיות וגילוי פצצות המימניות, כנראה, שאין הדבר מוטל עוד בספק שאחרי מלחמה אחת או שתים ושלש תחרב כל הציביליזציה והאנושיות, בלי להשאיר שריד.

והקומוניזם המודרני האגואיסטי אין בכחו להבטיח שלום בעולם. כי אפילו אם יקבלו כל אומות העולם את המשטר הקומוניסטי הזה, עוד לא תהיה שום סבה מחייבת, שהאומות העשירות באמצעי יצור ובחמר גלם ובציביליזציה יתחלקו עם אומות העניות בחמר גלם ובאמצעי יצור, שוה בשוה, ולמשל עמי אמריקה לא ירצו להשוות רמת החיים שלהם לעמי אסיה ואפריקה, או אפילו לעמי אירופה.

ואם באומה אחת, יש כח להשוות רמת החיים של עשירים ובינונים בעלי אמצעי היצור, בשוה עם הפרוליטריון, דהיינו ע"י הסתת ההמונים העניים, שהם רוב החברה, שישמידו העשירים והבינונים ויקחו להם את רכושם, הנה עצה זו לא תועיל כלל, להכריח אומה העשירה שתחלק את הרכוש ואמצעי היצור שלה עם אומה העניה, כי אומה העשירה כבר הכינה לה כלי זין ופצצות לשמור את עצמה מפני שכנותיה העניות.

ואם כן מה הועילו חכמים בתקנת משטר הקומוניזם בעולם, מאחר שתשאיר מצב הקנאה בין האומות, ממש כמו שהוא במשטר הרכושני, בלי הקלה כל שהוא. כי חלוקה הצודקת שבכל אומה פרטית בפני עצמה, לא תסייע אף משהו לחלוקה צודקת בין אומה לאומה. לפיכך, בעת שהחיים המינימאלים נמצאים בסכנה קרובה כל כך, חבל על הזמן של אותם העוסקים להשביח את משטר הכלכלי, ומוטב להם שיטכסו איזה עצה ותחבולה, באותו הזמן, איך להציל את חיי האנושיות המינימאלי.

והנה הראית לדעת, שכל הצרה במשטרי הק' של היום, הוא מפני חסרון התמורה המותאמת, שהוא החמר דלק לכח פריון העבודה של העובדים. ומשום כך אי אפשר להעבידם בהצלחה, אלא בחמר דלק של שכר ועונש, אשר משום זה צריכים אמנם למפקחים ומשגיחים ומנהלים, שיקבלו על עצמם עבודה קשה הזה, לעמוד על הפועלים, ולמצוץ באכזריות הדם והיזע של הפועלים, ולמרר להם חייהם תמיד בקושי השעבוד. אשר בשכר העבודה הקשה הזו, מוכרחים לתת גם להם תמורה משתלמת, שהוא לא פחות, מלעשות אותם למיליונרים, כי לא ירצו להיות תליינים של בני אדם מרצונם החפשי בפחות מזה, כמו שאנו רואים בארץ הסובייטים.

וגם אין לקוות שמשטר האימים הזה ישתנה פעם, כמו שהאופטימיסטים מבטיחים, כי לא כידונים, ולא חינוך ודעת הציבור, יוכלו לשנות את טבע האדם, שיעבוד מרצונו החפשי בלי חמר דלק מתאים. ולפיכך הוא קללה לדורות, כי מתי שיעבירו ויבטלו משטר הכפיה, יחדלו העובדים לתת פריון עבודתם, שיספיק לקיום המדינה. ואין עצה לזה אלא להביא בלב העובד אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים היודע תעלומות, אשר ע"י חינוך ותעמולה מותאמת, אותו שכר ועונש הרוחני יהיה חמר דלק מספיק לפריון עבודתם. ולא יצטרכו עוד למנהלים ומשגיחים שיעמדו עליהם. אלא כל אחד ואחד יעבוד בשביל החברה בנפש חפצה יותר ויותר, כדי לזכות בשכרו מן השמים."

שאלה: קשה להתווכח עם בעל הסולם כי האנליזה שלו היא כל כך חותכת, אבל בסוף המסקנה היא שהפתרון הוא שכר רוחני.

כן.

תלמיד: שגם הוא אגואיסטי.

כן.

תלמיד: בתחילת מה שקראנו הוא מגדיר מה זה אגואיסט ומה זה אלטרואיסט, שהעולם מתחלק לשני הסוגים. על פי ההגדרה הזאת אני חושד שאני אגואיסט, וגם בהכנה לשיעור עשינו בעשירייה שלנו הצבעה וכולם הסכימו שאנחנו אגואיסטים, וכנראה כל אלפי התלמידים באים לפה ומצפים לאיזה שכר. השאלה הראשונה היא, למה לא כל העולם בא ורוצה ללמוד כמונו אם יש שכר? גילוי הבורא זה הפרס הכי גדול שיש.

כנראה שהם לא נמצאים באותו רצון כמונו.

תלמיד: איזה פרס יכול להיות יותר גדול מגילוי הבורא?

אני לא יודע, תשאל אותם, אבל הם יגידו לך שהם רוצים מנוחה, משחקים למיניהם. למה לדבר על העולם הבא, במה זה מושך אותם?

תלמיד: אז מה שמאפיין אותנו, זה שיש לנו דמיון יותר מפותח?

כנראה, כן. ההבדל הוא ברצון.

תלמיד: ובכל זאת הפתרון הזה שהוא נותן בסוף ש"כל אחד יעבוד בשביל לזכות בשכרו מן השמים". למה זה לא קורה היום, למה אנשים היום לא באים לעבוד בשביל לזכות לשכר מהשמים, מה השתנה?

הם לא מאמינים, הם לא מרגישים שזה שכר הולם.

תלמיד: אז מה יגרום להם להרגיש? צריך לשווק את זה יותר טוב? אתמול חבר דיבר על כך שאנשים לא באים ללמוד כל יום או שקשה להביא אנשים לכך.

אני לא יודע. אני חושב שאנחנו מתקדמים לא בגלל השכר הטוב שמאיר לנו מקדימה, אלא בגלל אותם העונשים, אנחנו בעצם בורחים מהצרות.

תלמיד: כל העולם בורח מהצרות.

כן, אבל לכל אחד ואחד יש בזה ציור שונה. בדרך כלל אנשים באים לחכמת הקבלה מפני שהם לא רואים באף צורה, באף מקום, באף שיטה, איזה שכר. וכאן הם איכשהו חושבים שהם יידעו איך בנויה המציאות ואיך הם יכולים להגיע למצב שהם ירוויחו.

תלמיד: במשטר המתוקן, האידיאלי שבעל הסולם מתאר, מה אמור להיות?

קודם כל, שאלו שרוצים לנגוע במדרגה הזאת שנקראת המשטר המתוקן, יהיו אנשים שירצו את המשטר המתוקן לפחות בעלמא, במשהו. אלו שבאים לכאן לא מחפשים את המצב המתוקן, לכן זה משהו אחר.

תלמיד: אבל שוב, אלו שיגיעו הם תמיד אגואיסטים?

כולם.

תלמיד: אז מה יניע אותם, כמו שבעל הסולם מסביר, שאדם לא זז בלי חומר דלק?

או פחות ייסורים או יותר תענוגים.

תלמיד: למה אם אנשים לא מאמינים שיש מין דבר כזה שנקרא רוחניות, בורא, שזו ההצלה מכל הייסורים, הם פתאום יתחילו להאמין?

אני לא רואה מצב כזה, ולמה אתה רוצה שאני אאמין בזה?

תלמיד: אז למה שכן יתחילו פתאום להאמין?

מה ההבדל בין זה לבין מה שהקומוניסטים מבטיחים לפועלים, שיהיה עוד מעט טוב ויהיה לכולם שוויון ולכולם יהיה הכול, מה ההבדל?

תלמיד: אין הבדל, אז איך זה יקרה באמת?

אני לא יודע, אנחנו לומדים יחד. בינתיים הפתרון עוד לא ידוע.

שאלה: קודם כל, זה באמת תיאור מדהים של בעל הסולם, אני חושב שכל מי שלמד קארל מרקס יכול ממש לראות פה את הביקורת הלוגית שלו.

כן.

תלמיד: הוא אומר שיש חרוצים ונחשלים, זאת החלוקה האמיתית. החלוקה לאלטרואיסטים ואידיאליסטים בעצם לא פותרת כלום, האלטרואיסטים הם תמיד מיעוט, הם לא יצליחו אף פעם. הוא אומר שיש נחשלים וחרוצים ובסוף הוא אומר "ואין עצה לזה אלא להביא בלב העובד אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים היודע תעלומות". זאת אומרת להחליף את השכר.

כן.

תלמיד: אבל גם אם זה השכר, עדיין יישארו חרוצים ונחשלים, איך הוא פותר את הבעיה הזאת?

הוא מבטל בזה את התחרות, אין שום מדידה כלפי האדם עצמו. זאת אומרת, יש לפניך משהו שאתה יכול להשיג וזה שלך, אתה בזה לא גונב מאף אחד, ולא מתחרה עם אף אחד, אז בבקשה, זה לפניך.

תלמיד: זה לפניך, אבל עדיין יהיו חרוצים ובכל הכוח הם יתנפלו על המשימה וייקחו אותה עד הסוף.

אבל זה לא על חשבונך. כשאתה אומר כך, אתה כביכול אומר שיש כאן עניין של מי הראשון. לא, אין כאן עניין מי הראשון, מי האחרון, זה לא חשוב, בכלל לא, אלא כולם כאחד.

תלמיד: ואיך מתעלים מעל הטבע שתמיד מסתכל מי הראשון? בעל הסולם אומר שלפי הטבע תמיד החרוצים ינצלו את הנחשלים, הם ירכבו עליהם. איך זה יפתור את בעיית הטבע?

בעיית הטבע נפתרת כאן על ידי זה שדווקא ההיפך, כל אחד שעוזב את האגו שלו הוא המצליח.

תלמיד: ואם הוא עוזב יותר את הטבע מהאחר זה לא משנה, אין פה שום השוואה?

לא, לגמרי לא. זה לא שכל העולם חסר מזה שאתה כבר לפניי ואתה רוצה לחתוך מהעולם ולבלוע משהו, לא.

שאלה: בעל הסולם נותן פה עצה ששכר ועונש רוחניים בעצם יכולים לתת חומר דלק. אנחנו רואים שעבור שכר בעולם הבא, אדם גם יכול להרוג אנשים אחרים וגם להתאבד בעצמו. אין שום בעיה, יש דוגמאות.

כן.

תלמיד: אבל אני לפחות לא ראיתי דוגמה שאדם יכול לעבוד עבור הזולת תמורת שכר ועונש רוחניים.

אני מאמין לך שלא ראית כאלו אנשים. קודם כל, מפני שאתה לא יכול לראות תמורת מה הם עובדים. אתה יכול רק לדמיין לעצמך לפי היגיעה והעבודה שלך מה עושה האדם שלידך. אתה יכול לתאר בכלים שלך את המאמצים שלו ומתוך זה כנראה גם את המטרה שלו.

תלמיד: אני לא מצליח להבין למה החוק הזה לא עובד. אם אפשר לשכנע את האדם, תמורת העולם הבא, איך שכל אחד מתאר לעצמו, להתאבד ולהרוג אנשים אחרים, למה אני לא יכול לשכנע אדם לעבוד עבור החברה והזולת תמורת העולם הבא? למה זה לא קורה לפי אותה הנוסחה?

כנראה כי השכר הזה של העולם הבא, הוא נסתר.

תלמיד: כן, אבל הוא מספיק כדי שאני אתן את החיים שלי, אהרוג אחרים שזה דבר מאוד חריג ולא פשוט, בצורה כזו אפשר לשכנע את האדם, ולא אדם אחד אלא מיליונים. ולשכנע אדם לעבוד למען הכלל, לפי הנוסחה שיעבוד לפי היכולת ויקבל לפי הצורך, אי אפשר.

זה לגמרי הפוך.

תלמיד: אבל יש שכר בעולם הבא, זה לא מספיק?

לא.

תלמיד: העצה שהוא נותן, שזה מספיק לאדם כחומר דלק.

אנחנו רואים שעבור העולם הבא, בזמננו זה לא כל כך עובד.

תלמיד: אבל הוא אומר שתעמולה, חינוך, יחד עם שכר בעולם הבא, כן יספיקו כדי שאדם יעבוד לטובת הזולת.

אני חושב שאנחנו כבר אחרי זה.

תלמיד: אולי הוא מתכוון לגילוי בפועל של המערכת העליונה, שזה מספיק לאדם כחומר דלק כדי שיעבוד עבור הזולת?

אולי כדאי לקרוא הלאה, לי אין מילים מספיקות לענות על זה.

שאלה: מה זה "להביא בלב העובד אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים"?

שהאדם ירגיש שבאמת בהשגה הרוחנית הוא מוצא שכר מול עונש.

תלמיד: כשהוא נמצא בדרגה כזאת של "אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים", איך הוא פועל בחברה, מה הוא מרגיש?

הוא פועל בחברה כי הוא מרגיש ששכר ועונש מגיעים לו תמורת העבודה.

תלמיד: מה השכר ומה העונש שמורגשים בו, מה מזיז אותו שם?

השפעה זה השכר, וההיפך מזה, קבלה, זה העונש.

תלמיד: איך להביא את זה ללב העובד, ללב האדם?

על ידי לימוד והפצה.

תלמיד: התרשמתי מהטקסט שכל עוד האדם לא ירצה בשינוי, הוא לא ישתנה. האם אפשר על ידי תעמולה לעורר באדם נקודה שבלב?

אפשר.

תלמיד: אפשר לעורר נקודה שבלב דרך תעמולה?

כן.

שאלה: גם הדת מבטיחה לאדם שכר. אם האדם עושה פעולות בלא לשמה, הוא יקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. פה הוא מדבר על אותו דבר?

עוד לא מובן, כנראה שלא. הוא לא מדבר עמנו בצורה כזאת.

תלמיד: פה האדם צריך להרגיש ממש חומר הדלק מהשכר הרוחני. מי מספק לו את זה?

הכוח העליון.

תלמיד: הייתי חושב שזה בא דווקא מאנשים אחרים, מחברה שדווקא בה יש את הכוח העליון, לא באופן ישיר.

לא, זה התנאי. אנשים אחרים, חברה, זה התנאי. אבל הקשר לעולם העליון, הקשר עם הבורא, לקבל סוג שכר המסוים, זה כבר בין האדם והבורא.

תלמיד: הכוח הזה צריך להיות בתוך החברה?

לא.

תלמיד: בחברה יש רק תעמולה וחינוך והוא בעצמו מפתח קשר ישיר לבורא?

נאמר, כן.

שאלה: בעל הסולם מסביר שאפשר לכפות על אדם, אבל ברגע שקצת משחררים את הכפייה, הוא חוזר לסורו. גם בדרך שלנו יש כפייה, אבל האדם כופה את עצמו, את גופו. למה דווקא כשאדם כופה את עצמו, זה כן מחזיק מעמד, אבל כשיש עליו כפייה חיצונית בגשמיות, זה לא מחזיק מעמד?

כי זה נגד האגו שלו, הוא מתנגד לזה בתוכו.

תלמיד: וכשהוא כופה על עצמו, הוא לא מתנגד לזה בתוכו, הרי הוא חצוי?

נגיד שכן.

תלמיד: אבל זה עובד בסופו של דבר.

כן.

שאלה: קראנו שהבסיס הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא ויש מנגנון שנקרא השוואת הצורה. מהי הרכישה שנקראת השוואת הצורה? התעמולה, היחס לשכר, מהו המשתנה שנקרא השוואת הצורה?

השוואת הצורה היא כשאותה מערכת שקיימת בתוך האדם, שבה הוא מתאר לעצמו את המצב שלו, ואותה המערכת שקיימת מחוץ לו ברוחניות, מגיעות להשוואת הצורה.

תלמיד: קראנו שהמשטר העתידי יספק לעובד שכר, שהעובד יהיה מסופק ולא יצטרך כוחות חיצוניים שידחפו אותו לעבודה.

כן.

תלמיד: מה הוא רוכש לפני שהוא ניגש לעבודה? איך יש לו ערך לשכר הזה, מאיפה זה מגיע לו?

מהשפעת הסביבה. הוא רואה עד כמה החברים שלו מכבדים את השכר הזה.

תלמיד: אבל בנקודה שהוא אגואיסט טבעי והוא עוד לא רכש ערך לשכר הרוחני, איך הוא נכנס לעבודה הזאת? הוא מלביש על עצמו חליפה ופתאום יש לו סט ערכים חדש? איך קורה התהליך הזה?

הוא לומד מהסביבה שכל צורות ההשפעה, מהקטנות עד הגדולות, כולן מכובדות, הסביבה מכבדת אותן, את זה הוא לומד.

שאלה: אפשר לקחת דוגמה להפצה שלנו, איך בעל הסולם מוריד לקרקע את חכמת הקבלה, איך הוא מסוגל לעשות את זה.

כן.

תלמיד: הוא אומר שכל ההבדל בין משטר למשטר זה כמה שאריות משאירים החרוצים לנחשלים. אם אנחנו הולכים בדרך של התפתחות, צריך להיות יותר ויותר גילוי הרע, ובאמת עם התפתחות הקומוניזם היה הרבה גילוי הרע, והייתה בשלות מתוך זה להתפרצות רוחנית אבל דווקא היום זה מאוד מוסתר. קורה אותו דבר, אולי אפילו גרוע יותר, אבל זה מוסתר וסמוי מן העין.

אתה צודק.

תלמיד: אפשר להבין מה הכוונה?

הרגל נעשה טבע שני.

שאלה: בעל הסולם מדבר על דעת הקהל שבעצם מנסה לפרסם אלטרואיזם גשמי. הוא כביכול אומר שזה עובד אבל לא יציב. כלומר ברמה זמנית זה עובד וגם בפתרון הסופי של שכר רוחני הוא גם מדבר על חינוך ותעמולה, זה גם דעת הקהל של העשירייה שלי.

השיטה של להשתמש בסביבה היא גם שם וגם שם. אני מבין שאני צריך לחפש למה זה יעבוד בצורה רוחנית אבל באיכות. כי במה שונה האלטרואיזם הגשמי מהשכר הרוחני מבחינה ערכית, זה המקום שאני צריך לנסות לחפש את ההבדל?

כן.

תלמיד: במה הוא שונה?

מה אתה חושב?

תלמיד: נשמע כי באלטרואיזם אנחנו לא עולים מעל עצמנו, אנחנו נרצה שכל האנושות תהיה מאושרת. אם זה באמת יקרה כולם יהיו אחים ואחיות שלי ואני אעבוד עם כולם. אנחנו לא באמת מתעלים מעל עצמנו, אנחנו נשארים אגואיסטים. בשכר רוחני יש גוף חיצוני לבריאה שהוא הבורא, אז כאילו יש פה איזו מדרגה אבל עוד לא קראנו על זה.

בסדר.

שאלה: למה מקובל אלוקי בעל נשמה שנמצא מתוקן בעולם הרוחני, זקוק למציאות של עולם של בהמות, למה מעניין אותו לסדר את הבהמות באיזו צורה מסוימת?

הנשמות הגבוהות האלה הן קובעות במידה שהן יכולות לרדת לעומקי העולם הזה ולהגיע לנשמות הכי נמוכות, קטנות, נבזיות, בזה הם מודדים את גודל הנשמה.

תלמיד: האם בעולם הזה, במציאות של הבהמות, נסתרות בתוך הבהמות נשמות שפלות?

אני לא יודע.

תלמיד: אני לא מבין מה הצורך של המקובל?

אפילו שאין לך תשובה, מקובל יודע מה הוא עושה.

תלמיד: אין לי ספק שהוא יודע מה הוא עושה. אני רוצה להבין ולרכוש לעצמי את הצורך לטפל בעולם הזה.

כנראה שיש לו צורך. אפילו שישנן שאלות שעליהן אין לנו תשובות, אנחנו מסתפקים בזה שאנחנו רואים איך האנשים הגדולים כן מטפלים בזה ורגועים.

שאלה: הוא כותב שחינוך לבד לא יצליח לשנות שום דבר, צריכה להיות גם דעת הציבור.

כן.

תלמיד: מה זה דעת הציבור ואיך משפיעים על דעת הציבור בשביל שהחינוך יצליח?

על ידי הפצה. אנחנו לא יודעים כמה שבעל הסולם טרח בזה, טרח מאוד.

תלמיד: לפי הפתרון שהוא נותן בסוף, כול עוד הבורא לא יעורר את הזיקה לשכר רוחני זה לא יצליח.

אבל ככל שהבורא מתעורר ומעורר, בני האדם צריכים להמשיך את זה.

תלמיד: האם כשאנחנו עושים הפצה, אנחנו בזה גורמים לכוח העליון שיעורר בתוך ליבם של האנשים האלה זיקה לשכר רוחני?

כן, נכון.

שאלה: כל מה שכתב בעל הסולם – קרה. זה ניתן לראות. כתוב שבאותם זמנים קומוניזם הקיף שליש מהעולם.

כן.

תלמיד: האם היום יש אכזבה מהאידיאולוגיה או שיש פחות נחשלים ומדוכאים?

היום חוזרים לביצה האגואיסטית, פשוט כך. אין אנשים גדולים ואין אנשים קטנים, יורדים, עולים, זה איזו מין ביצה.

שאלה: והיום יש לאנשים פחד מהמילה "קומוניזם", האם זה יכול להיות בעיה בהפצה?

כי עושים ספקולציות על השמות. לוקחים מילה ועושים תחתיה כל דבר שרוצים. אין מה להוסיף.

שאלה: כל האנשים עם הנקודה שבלב הם אלטרואיסטים בפוטנציאל?

כן.

תלמיד: אז בעל הסולם טוען שהקומוניסטים המושלמים הם אלטרואיסטים.

כן.

תלמיד: ואני מבין שכל החברה היא אגואיסטית. אז איך אפשר להקים חברה אגואיסטית מושלמת?

אני לא יודע. אל תשאל אותי על מה שלא כתוב. אנחנו לומדים מהמקרא מה שכתוב.

תלמיד: לא, כי הוא מתכנן להקים חברה קומוניסטית מושלמת.

תשאל אותו.

שאלה: איך להעביר את החיבור בינינו כדי לגלות את הבורא בלבבות שלהם?

אנחנו צריכים קודם כל להתחבר נכון, ואחר כך נוכל לפרסם את החיבור הנכון שבינינו לכל העמים ולהראות להם דוגמה. לחיבור הזה בינתיים אנחנו עוד לא הגענו. החיבור הזה הוא כולל בעצם את הקבוצה העולמית שלנו, וזהו בעצם, חוץ מזה לא צריך שום דבר. אם נתחבר בינינו ככל האפשר קרוב כאיש אחד בלב אחד, כך האנושות תוכל להבין מה הוא סוד החיבור ומה צריך לעשות. ודרך המערכת שלנו היא גם תרצה להצטרף לזה.

שאלה: משהו לא מסתדר לי. למה להכניס את ההתנהלות הגשמית תחת חוקי ההשפעה ולא להשאיר אותנו תחת חוקי הקבלה? אדם משקיע מקבל לפי ההשקעה שלו.

כך הוא כותב. יכול להיות שבמקום אחר נראה אחרת.

שאלה: מי זה האלטרואיסטים האלה שהוא כותב עליהם כאן שהם עשרה אחוז מהאנושות?

שיש להם איזו נטייה לסדר בין בני אדם את צורת הקשר הקומוניסטי.

תלמיד: איך הם קיימים בטבע, מתוך מה?

הם לא קיימים, אם אפשר כך להגיד. קיימים בדמיונות שלהם.

תלמיד: בדמיון שלהם. אז נגיד שיש איזה כמות כזאת ונגיד כמו ששאלו אם יש חינוך ויש דעת קהל שתומכת אז יכולים כולם להצטרף לצורה הזאת כביכול?

כן.

תלמיד: זאת אומרת אם למשל מחר המנהל שלנו יהיה במשרד התקשורת, במשרד החינוך, היינו יכולים להעביר את המדינה לצורה כזאת לצורך העניין?

אנחנו פעם מאוד רצינו להגיע לצורה כפרית, קיבוצית ולקבוע שם את כל הצורות שעליהן חוכמת הקבלה מספרת.

תלמיד: אבל אני מדבר על כל המדינה. ישראל היא מדינה קטנה. לצורך העניין אם הייתה לנו הגישה למשרדים האלה אפשר לעשות הרבה.

לא, זה לא חשוב. אנחנו רואים את זה כדוגמה מהשמיים.

תלמיד: ונניח שהוא אומר שהתיקון היחיד זה השכר הרוחני, מה המוטיבציה של אלטרואיסט לקשר עם הכוח העליון? הוא כבר אלטרואיסט, למה שהוא בכלל ירצה בזה? הוא כבר נהנה מזה.

לא, הוא אלטרואיסט בכוח אבל לא בפועל. הוא עדיין לא נמצא בקשר עם כל יתר אלו שמקיפים אותו ולא נמצא בקשר עם כל העולם, הוא לא מפרסם, עוד לא מנסה לעשות שום דבר.

תלמיד: אז אולי שיהיה ברור קודם למי שלומד איתנו וכדומה, מה בעצם ההבדל בין האלטרואיזם הזה שבעל הסולם מתאר שיש לאנשים לבין רוחניות?

אנחנו, על ידי שמנסים לעשות מאמצים לכיוון האיחוד הגשמי בינינו, אנחנו צריכים להרגיש איך אנחנו נגיע לאיחוד הרוחני.

תלמיד: שוב, הוא כביכול יותר מתקדם מאלטרואיזם הטבעי הזה שמדובר עליו?

על מי אתה מדבר?

תלמיד: האלטרואיסטים שנמצאים באנושות, העשרה אחוז שכבר מרגישים צורך לפעול באהבת הזולת, להקריב את עצמם, לתת, כביכול את כל האידיאלים שאנחנו מדברים עליהם, הם גם פה בינינו.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין זה לבין השגה רוחנית? מה התוספת?

התוספת בזה היא מאוד יקרה, כי אז אנחנו מתחילים להרגיש בפועל בינינו, מתוך המאמצים שלנו לחיבור, בתנאים האלה כמו שהקבלה דורשת, אנחנו יכולים במו עינינו להשיג את התנאים של הדור האחרון בפועל.

תלמיד: אז אנחנו, האגואיסטים הרוחניים שפה, יכולים, צריכים לעבוד עם האלטרואיסטים שבחוץ? יש לנו איזה קשר איתם?

אתה כבר מתחיל לברר דברים שהם לא הנושא. עוד רחוק.

תלמיד: בסדר. אני שוב רוצה לדייק את הנקודה הזאת. האלטרואיסט הטבעי מקבל איזשהו מילוי, איזו הנאה מהדאגה הזאת, אבל אין לו בעצם קשר עם כוח עליון, אין לו הרגשה של כל המציאות שאנחנו שואפים להגיע אליה?

זה לגמרי לא על מה שאנחנו מדברים.

תלמיד: זאת אומרת הוא פועל במישור אחד ואנחנו רוצים להגיע למשהו הרבה יותר גדול, בעצם קשר עם כוח עליון, לא סתם פעולה מכאנית.

לא. העיקר בגלל שזה מגיע לנו כציווי מהבורא ולכן אנחנו מקיימים אותו. אנחנו לא מתרחקים, לא נעתקים מהבורא, אלא ההיפך, כל החיבור שלנו זה כדי לתמוך בו.

תלמיד: שאלה למרות שאנחנו לא אוהבים להתעסק בתיאוריה, יש דרך להרחיב את מעגל האלטרואיזם הזה עוד בלי שאתה מביא את הכוח העליון לתמונה, או שהיחס הזה לתשעים עשר כרגע הוא קבוע?

לא. אני לא חושב שאתה יכול להצליח. אתה בטוח לא יכול להצליח אם אתה לא מביא את כוח הבורא אתך, אם אתה פועל מתוכו, דרכו.

שאלה: איך אנחנו לומדים איך בנויה המציאות?

בזה שיושבים ולומדים.

תלמיד: אבל אם אנחנו לא מחוברים עדיין יש אפשרות ללמוד את המציאות העליונה?

עד כמה שאפשר. בכל מצב, בכל מדרגה לומדים, וכך עולים.

תלמיד: זאת אומרת, מתוך תפיסת מציאות של כל אחד ואחד מאתנו, הרי לכל אחד יש תפיסת מציאות שונה, נכון?

כן.

תלמיד: אם אנחנו עדיין לא מחוברים, כמו שאתה אומר, איך לוקחים בעבודה שוטפת שלנו כל יום את כל תפיסת המציאות של כל אחד, ולוקחים אותה לתמונה אחת כוללת ומזה לומדים את הכוח העליון, את הבורא?

משתדלים. משתדלים הכול לעבד בתוך החברה שלנו.

תלמיד: האם הכיוון צריך להיות כל הזמן שהעבודה שלנו היא מעל לאגו?

מעל לאגו ובחסות הבורא.

שאלה: זה נשמע כאילו בהגדרה של בעל הסולם לאלטרואיזם יש מראש סתירה, כי גם אם האדם מנסה כלפי האחרים למלא את הזולת, במה הוא מנסה למלא את הזולת? שיהיה להם טוב בצורה הגשמית. אז הוא לא באמת עושה להם טוב, כלומר, האלטרואיזם, בכלל בלי כוח עליון, בלי משהו שהוא מחוץ לבריאה בכלל לא מוגדר.

נכון. כי עלינו לראות את הקשר דרך הבורא, ושמקור הקשר הוא מרכז הבריאה, שזה הבורא. והכול בא דרך אותו כוח שמוליד אותנו, מגדל אותנו, מחבר אותנו, וסובב אותנו בכל רגע.

תלמיד: זאת הסיבה שהשכר הרוחני שונה? כי יש משהו שנמצא מחוץ לכל הבריאה. ואם אנחנו מקדשים בדעת קהל את הערך הזה, זה יכול לעבוד, ואז אני לא ארדוף אחרי שכר?

נכון. וזה מה שכל האנושות, וכל הקהל בעולם עוד צריכים לעבור.

שאלה: לפי בעל הסולם לא משנה מה המשטר, יש איזו שכבה של חרוצים ששולטת על שכבה של נחשלים.

כן.

תלמיד: האם הרוחניות לא תיצור תמיד התנגדות אצל החרוצים, אצל אלה ששולטים?

"תמיד" אני לא יודע. המילה תמיד מוציאה לגמרי מהדיון.

תלמיד: האם את המהפכה של הרוחניות צריכים להתחיל החרוצים או שהיא תבוא מהנחשלים?

אני חושב שזה אף פעם לא מתחיל מהנחשלים. אלה החרוצים רוצים לקבל את הכוח, ואת השליטה בידיהם, ולכן הם צריכים לצרף אליהם את הנחשלים כדי שיהיה להם כוח, ומאסה שאיתה אפשר ללכת ולנצח.

תלמיד: האם עצם זה שאני חרוץ אומר שהמטרה שלי היא לנצל את החלשים? כלומר, למה שבתור חרוץ אני ארצה להתחיל מהפכה רוחנית, כי יש לי יתרון יחסי על הרבה נחשלים, אז למה שאני פתאום אמצא שיטה שפוגעת בי כחרוץ?

כי אתה מחפש איך להצליח. אתה מבין שהחרוצים האלה, הם נניח 10% מהאנושות, אז אין להם שום סיכוי להצליח. אז אתה צריך לחפש איך לצרף אליך את ה 90%, שאין להם כוחות מיוחדים, רק מאסה, זה הכוח שלהם. ולכן אתה הולך אליהם, מתחיל לעורר אותם, לחבר אותם, ועל ידי זה אתה מצליח.

תלמיד: זה נקרא "מהפכה"?

זה מה שלנין ועוד כל מיני בולשביקים עשו. כן.

תלמיד: אז גם הרוחניות תבוא בסוג של מהפכה כזאת?

אני לא יודע באיזו צורה, אבל ברור לי שהמקובלים, שהם יחידים בעולם, יצטרכו לאסוף סביבם הרבה אנשים, ורק על ידם הם יוכלו לעלות לרמה שהם ישפיעו על כל האנושות.

תלמיד: הרבה נחשלים?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שבסופו של דבר מה שיחייב את האדם לעבוד עבור זולתו זה רק שכר רוחני.

כן.

תלמיד: הוא בעצם פונה ב"כתבי הדור האחרון", ומדבר על סדרים שישבו על כלל החברה.

כן.

תלמיד: ובכלל החברה, יש מאסה מאוד גדולה של אנשים שאומרת שהיא לא מאמינה בכוח עליון.

גם אני לא מאמין בכוח עליון. אנחנו מדברים עכשיו על איך אנחנו יכולים לסדר את החיים שלנו בצורה יותר הגיונית, טבעית, ונכונה.

תלמיד: אבל אם הוא לא מאמין בכוח עליון, והדבר היחידי שיחייב אותו לעבוד עבור זולתו זה שכר רוחני, איך הוא יכול להתחבר לשכר הזה? איך הוא יכול בכלל לרצות אותו?

מה זה שכר רוחני?

תלמיד: זאת גם שאלה, מה זה שכר רוחני?

על זה אנחנו לא מדברים. אתה, משום מה נפלת עכשיו מהשמים. אנחנו רוצים רק לחבר אלינו את כל אלה שמרגישים את עצמם אומללים, נחשלים, שאין להם עתיד, שלא יודעים מה לעשות עם החברים שלהם, עם הילדים שלהם. וכך אנחנו נתקדם.

תלמיד: זאת אומרת, מתוך הצרות הם יבינו ששווה לעבוד עבור זולתו?

לא עבור זולתו, עבור עצמו.

שאלה: בעל הסולם כותב שכולם אגואיסטיים, אבל יש גם יחידי סגולה אלטרואיסטיים, שיש להם מין נגיעה לטבע שני. מההיסטוריה אנחנו יודעים שכל האלטרואיסטים האלה שבנו ברוסיה את הקומוניזם, כביכול..

אני עוד לא ראיתי בחיי אלטרואיסט.

תלמיד: אבל הוא כותב על אלטרואיסטים.

הוא כותב.

תלמיד: הוא אומר, אידיאליסטיים, שיש להם אידיאל גבוה שמוכנים למות עבורו.

אני לא רואה אותם, לא מרגיש אותם, ולא סומך עליהם.

תלמיד: אבל הוא אומר שבהתחלה כשבנו את הקיבוץ זה הצליח.

תמיד היה דבר כזה. נו?

תלמיד: אז נניח שיש אנשים אמיתיים כאלה, הם לא מרגישים שיש באמת איזו..?

תשאל אותם.

תלמיד: לפי החוקי הטבע, כמו שהוא מסביר, הם צריכים להרגיש שזה מהבורא, שזה משהו עליון.

אני לא יודע. אני לא מהם , ולא מכיר אותם.

תלמיד: אני שואל את זה, כי אם יש אנשים כאלה שיש להם נטייה לאלטרואיזם טבעי, אולי כדאי לפנות אליהם ולהסביר את הטבע הזה?

אולי, לא עובד. אתה יודע עד כמה כל זה באוויר. אני לא ראיתי אלטרואיסטים, ולא ראיתי אנשים שחיים בניתוק מהעולם הזה. לא.

תלמיד: אתה לא מאמין בזה, בקיצור?

לא. לפחות שיהיה ברור שעל זה אני לא סומך ולא בונה.

שאלה: במיוחד ב"כתבי הדור האחרון", בעל הסולם בא לתאר לנו, ולקרב אותנו לתיקון העולם?

כן.

תלמיד: ותיקון העולם יתבצע על ידי תיקון רוחני?

יכול להיות.

תלמיד: זה הקונספט של בעל הסולם, עד כמה שאני מבין התיקון הרוחני יהיה תיקון מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: אנחנו קרובים לעל מנת להשפיע, אנחנו יכולים להגיע לתיקון כזה?

יכולים- כן. קרובים- לא.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקרב לזה?

להכין את עצמנו למהפכה הפנימית.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים למהפכה הפנימית?

לכבד את ההשפעה למעלה מהקבלה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים עכשיו, בזמן שאנחנו קוראים להיות מרוכזים בזה?

אנחנו לומדים על זה, והריכוז תלוי בכל אחד.

תלמיד: אבל זה לא נראה שכל אחד מרוכז.

מה אתה רוצה ממני?

תלמיד: אני רוצה שאני ואתה ביחד ננסה להשפיע על כולם, אני לא יודע מה אני רוצה אבל אני שומע שאלות על בחוץ, למה אנחנו לא מתרכזים בעצמנו?

אני משתדל להסביר מה צריך לקרות כדי לראות את העולם הפוך.

שאלה: מצטער שזו שאלה על עצמי.

קדימה.

תלמיד: מה יתקן אותי?

יתקן אותך? כמו את כל אחד, שכל אחד יקבל על עצמו איזה תנאי להשתנות פנימית, ואז יופיע עליו המאור המחזיר למוטב, וישנה אותו.

תלמיד: אני רואה מסביבי וזה כאילו סרט מוזר. הבורא ארגן הכול, וכולם מבקשים שאלות כאילו זה על עצמם, או על העולם. אבל כאילו המטרה היא שהוא יתקן אותי, אבל אני אפילו לא יכול להתאמץ?

לממש.

תלמיד: להתאמץ בעצמי, אני רוצה, אבל אני לא יכול לזוז לכוון תועלת לבורא. אני תקוע באמצע, כמעט מת. ואני מעדיף להיות מת בגלל שאני רוצה להתאמץ לבורא כל יום. אני רוצה אבל לא יכול לעשות כלום, והבורא נתן לי משהו מיוחד לתת לכל העולם, ואני לא יודע איך להבין מה זה, ולא יודע איך לעבוד עם זה. איך לתת לעולם? כולם כבר בפוקוס על החיבור, ואני לא יכול לעשות אפילו פעולה אחת.

זה נקרא "הכרת הרע", מה שאתה עכשיו מספר לנו על עצמך. כן, אנחנו מסכימים עם זה. כך פחות או יותר מרגיש כל אחד, שהוא לא מסוגל לעשות שום פעולת נתינה, רק קבלה.

שאלה: ולמה אני רואה רק פעולות נתינה בכולם חוץ ממני?

אתה רואה, כן.

תלמיד: אבל בתוכי אין פעולה אחת בנתינה.

נמשיך, ונגלה שיש נתינה.

תלמיד: מה יתקן אותי?

מה יתקן אותך? שאתה תתחיל בפועל להשפיע לחברים, לעזור להם, לעבוד איתם, לעשות משהו.

תלמיד: שוב ושוב החברים כל כך רחמנים, ונותנים לי הזדמנות לעשות משהו.

שמענו, את זה כבר שמענו.

תלמיד: כאילו שאני לא ראוי לשבת בכיסא הזה, אבל אין עוד משהו לעשות, אני רוצה לעבוד כל יום לשלמות מערכת, לבורא.

אין לך מקום לזה?

תלמיד: יש מקום, אבל כאילו אין לי חומר דלק.

אתה צריך לקחת סידור, ולהתחיל לקרוא אותו מההתחלה ועד הסוף, כמה פעמים, לאט לאט. ואז תראה שם את המילים שלך, את הרצונות שלך, את כל הבקשות שלך, את הכול תמצא שם.

תלמיד: בסידור?

כן.

(סוף השיעור)