שיעור בוקר 15.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות",

עמ' 702, אגרת ט"ו, עמ' 727, אגרת ל"ב

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 702, אגרת ט"ו.

אגרת ט"ו

שנת תרפ"ה (1925)

"ב"ה יום ח"י לחודש שבט יתרו פ"ה וורשה יע"א

לידידי מוה"ר... נ"י לנצח

לְמַעֲנֶה על מכתבך מיום ו' בֹּא, שהשגתי יחד עם מכתבך מיום ד' בְּשַׁלַּח.

אודות הַוִּכּוּח נראה ביותר פירושך האחרון. ואמלא מעט את דבריך: "דְּלָתֵי לִבִּי לְאוֹרַח עֶלְיוֹן אֶפְתַּח" - כמו הבטחה להרים את עצמו לְאוֹרַח העליון המופשט מכל מיני השגות התחתונים.

"וָוֵי עֲמוּדָי תְּהִלוֹת יָבִּיעוּ", - שבאופן העליה הזאת מעלה מעלה, אז מתחברים עמודי הלב בקשרים הידועים, הנקרים "וָוִין" (ע"פ בְּוָוִין תִתְקָטֵר [בווין תתקשר]) לדבקות אמיתי, שאז נובע אור העליון עליו.

"וכל מוֹרָשָי לָחֹפְשִי אֶשְלָח", - כמו מפקיר כל הוֹנוֹ, רצוני לומר כל מושגיו, כי מוֹרָשֵי הַלֵּב הם מוּשָׂגֵי הגוף, ואין עִניָנוֹ שישלחם לחפשי, שיהיה להם בכח להתדבק עמו בויכוחים, אלא אדרבה כָּלָה גָּרֵש יְגָרֵש אותם מביתו, שלא יהיה להם עוד שום מגע ומשא עמו.

וכדי לפעול את זה בהחלט, בא מאמר הסוגר ואומר: "יוֹדִיעוֹ עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ", פירוש הדבר, כמו שְׁאֵלָה ששואל לְמוֹרָשָׁי, וּמִתְוַכֵּחַ ואומר, אולי יש לכם אֲדָנִים בארץ גדולים או קטנים, או מְאוּמָדִים אשר על אֲדָנִים אלו נסמך איזה בנין שכלי? ובזה אומר להם, שֶיוֹדִיעוּ זאת, אם ידעו לענות אותו על החרוזים הנמשכים להלאה, שאין עליהם שום תירוץ אנושי, ובזה כָּלָה יְגָרֵש אותם, להודיע שֶׁתּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה ע"כ [עד כאן].

ועל מכתבך מיום ד' בשלח, מה שכתבת שאינכם מבינים דברי, אֶתְמָהָא אין זה כי אם מִרִפְיוֹן עבודה ומה אעשה, ומכ"ש [ומכל שכן] בעת הזאת קבלו נא על כל פנים דבר הזה, להיות ביניכם קשר אמיץ באהבה, כמו שהזהרתי אתכם טרם הִפָּרְדִי מכם.

וכבר כתבתי ע"ז [על זה] כמה מכתבים ולבי אומר לי שתתרשלו בזה, כי אני מרגיש עֲזוּבָה ביניכם בכלל. והשי"ת יְרַחֵם עלינו ונזכה לישועה בקרוב...

יהודה ליב"

שאלה: איזו הכנה נדרשת, או מה משאיר את האדם להיות במצב של "תולה ארץ על בלימה"?

שהוא נמצא במצב שמרגיש את הבורא בכל מצב מסביבו.

תלמיד: דווקא אז נשמע שזה יותר קשה.

זה יותר קשה, אבל זה אפשרי, אז אפשר לגלות.

תלמיד: פה מתואר מצב ש""וכל מוֹרָשָי לָחֹפְשִי אֶשְלָח"". מה מאפשר לו לוותר על כל ההשגות שלו ולהישאר ב"תולה ארץ על בלימה"?

זה כשהוא הולך למעלה מהדעת, שלא מקבל שום הוכחות וחיזוקים אלא רק מהבורא.

תלמיד: מה מאפשר לאדם להישאר בלמעלה מהדעת גם כשמגלה את הבורא בכל דבר?

שכל פעם הוא רוצה לראות אותו במדרגה ועוד ועוד יותר גדולה.

תלמיד: מה מחייב אותו לזה? מאיפה יש לו את הכוח לעשות כזאת פעולה?

כי בזה הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: ומה בשלבים של ההתפתחות הקודמים שלו הכשירו אותו לעשות ככה?

זה שהלך מלכתחילה לקראת הבורא.

תלמיד: ואז מה? איך הוא יכול להסתמך על ניסיון העבר הזה של למעלה מהדעת, שיעשה את זה גם עכשיו כשהוא כבר משיג את הבורא?

אז עכשיו יש לו כבר עבודה אחרת, כי הבורא כביכול מגולה לפניו והוא צריך עכשיו להיות קשור לבורא באותו הכוח, הסגנון שהבורא מתייחס אליו.

תלמיד: מה זה "הסגנון שהבורא מתייחס אליו"?

בכוח האמונה בלבד.

תלמיד: הבורא מתייחס לאדם בכוח האמונה?

אני לא יודע איך להגיד אבל כן, זה בכוח האמונה.

תלמיד: איך האדם מזהה שהבורא מתייחס אליו בכוח האמונה דווקא?

כי כשהוא מגיע לאמונה למעלה מהדעת, האדם מגלה את הבורא.

שאלה: מה זה רפיון עבודה?

שהוא קצת עוזב, לא נדחף בכל הכוח, אז נקרא "רפיון עבודה".

תלמיד: העצה שהוא נותן ברפיון עבודה זה לחזק את כשרי האהבה ביניהם.

כן.

תלמיד: אז בזמן רפיון עבודה, מאיפה בכלל הכוח להתחיל לחזק קשר של אהבה, זה כאילו הפוך.

לא, זה הכי קרוב לאדם, הפעולה הזאת לפחות מובנת לו. הוא לא צריך לעלות למעלה מהדעת, הוא לא צריך לעשות משהו "לא טבעי" כביכול.

תלמיד: אבל כשאדם ברפיון עבודה, בלי כוחות, בלי רצון, אז מאיפה בכלל מתניע פעולה הפוכה כזאת, של להתקשר לחברים באהבה?

הוא רואה שאין לו ברירה, הוא חייב לעלות ממצבו למצב יותר גבוה, יותר מעשי, וזה מה שמחייב אותו.

תלמיד: מה הקשר הראשון, המינימאלי בעשירייה שצריך ליצור?

הקשר הראשון שאדם צריך להגיע אליו ואז בו הוא מרגיש גם מגע עם הבורא, זה אותו הקשר שהוא חייב כל הזמן להחזיק בו. הוא חייב להתקשר אליו בעצמו לקשר שיהפוך להיות בו כלי ובו הוא יוכל לקבל את יתר שלבי הקשר עם הבורא.

תלמיד: נשמע שמצד האדם צריך להיות איזה דחף, איזה רצון שלו בכלל, אז מאיפה בזמן רפיון עבודה אדם פתאום מוציא מעצמו איזה רצון, חיסרון, לחץ כזה להתחבר?

רק מתוך החברה. רק מתוך ההתקשרות לחברים. אין לו קשר, בכלל הוא מרגיש שהוא לבד.

תלמיד: ואיך קשר הופך לכלי?

הקשר הופך לכלי כשהוא מתחיל להשתמש בחיסרון שיש בכלי לקראת הבורא.

שאלה: קראנו גם אתמול את המאמר וכלום לא ברור, ועכשיו יש משהו בשיעור שכולנו נמצאים ביחד שמאפשר איכשהו להבין קצת יותר.

כן.

תלמיד: אבל אולי זו גם השאלה, הוא כותב פה בעצם שיש אדנים לעבודה, ויש שורשים שכאילו אדם תופס ועובד במשהו עם השכל, ואז הוא אומר "כל מורשי אשלח לחפשי", ואז הוא ממשיך, "ותולה ארץ על בלימה". מה זה השלב שעוזבים את כל המוכר והשכל וניגשים למשהו חדש?

שרוצים לעלות לאמונה למעלה הדעת, אחרת איך הוא ירגיש את המצב החדש.

תלמיד: אבל מה הדחף לעשות את זה?

להתקדם למטרת הבריאה.

תלמיד: אנחנו כאילו רגילים לתפוס הבנה על הבנה.

אבל זה לא שייך לסולם, הסולם הוא רק בעלייה למעלה מהדעת.

תלמיד: למה שאדם ירצה לעזוב את כל מה שהוא מכיר וללכת למשהו שהוא לא מכיר?

כי לפי שורש, חוסר בנשמה, הוא צריך לגלות את הבורא. ואת זה אי אפשר לעשות, אלא בעלייה למעלה מהדעת.

תלמיד: ה-למעלה מהדעת זה כמו שמצטייר פה, זה לעזוב כל מה שהוא מכיר ויודע, כל מה שהוא נסמך עליו.

כן.

תלמיד: ומה במקום?

במְקום הוא נותן את זה בתמורה לעלות לבורא, לקראת הבורא.

תלמיד: למי הוא נותן? מי צריך את כל מה שיש לו ביד?

זה היחס שלו. זה על מנת להשפיע.

תלמיד: איפה פה בשלב הזה מתגלה הנותן, הבורא, תכונת ההשפעה?

במשך התהליך זה מתגלה. כשהוא כל הזמן מחפש איך להתקדם אז הוא מגלה את הבורא, את שלבי העלייה.

תלמיד: בסוף הוא אומר, אבל כל זה מרפיון עבודה ואני מרגיש שיש ביניכם עזובה, אתם לא מתאמצים באהבת חברים.

כן.

תלמיד: איך המאמץ באהבת חברים קשור ל-לעזוב את כל מורשי?

לא לעזוב, להיפך, המאמץ באהבת החברים מחזק קשר בין החברים ואז הם מרגישים את עצמם שיש להם כוחות. כי כל אחד מקבל כוח מחברו. כל אחד נעשה חזק יותר בזה שמקבל כוח מיותר חברים, ויוצא שעל ידי החברים הוא עולה.

תלמיד: הכוח הזה שמקבלים מהחברים הוא צריך לאפשר לעזוב את כל השכל ולעלות למעלה ממנו?

הוא צריך ללכת נגד השכל הרגיל שלו כדי להתקשר עוד יותר בחבריו, וכך הוא נעשה עוד יותר קרוב לבורא.

תלמיד: עם החברים זה הלב שעובד, לא שכל, נכון?

כן, אני מבין אותך.

תלמיד: וכל "מורשי" ו"אדנים" שנסמכים עליהם זה איזו מין תפיסה כזאת שנתפסת בשכל.

זה מה שאדם יכול לתאר לעצמו.

תלמיד: כן. אז איך קשור פתיחת הלב לחברים ליכולת לעזוב את השכל?

עד כמה שהלב נפתח, האדם בצורה טבעית יותר נמצא תחת השפעתו של הלב, ובמידה הזאת מתרחק מהשכל.

תלמיד: זאת אומרת הביטחון באהבה נותן את הכוח לוותר על מה שידוע?

אולי אפשר להגיד כך.

שאלה: עשינו הכנה לשיעור עם עוד כמה קבוצות ובסוף ההכנה אמר אחד החברים שנעשה סדנה שקטה, ונוכל להרגיש בכל פעם שאנחנו נכנסים לקשר אמיץ בינינו, כמו שכותב בעל הסולם, ונרגיש התקרבות כללית של כל הכלי. האם מראים לנו איך השיעור צריך להתנהל בצורה פנימית על ידי המאמץ של כל אחד? האם ברגע שההכנה הסתיימה יש עבודה פנימית שכל אחד צריך לעשות כדי שהשיעור יתקיים?

זה כתוב, כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב, אתם לא מבינים אותי כי אתם לא קשורים. האם אחרי שעושים הכנה דהכנה וכל אחד עושה מאמץ לצאת מהתרדמה שלו ובא לשיעור וכולנו עושים הכנה, בשיעור כבר יש עבודה שכולנו עושים ביחד כדי שמהמצב הפנימי שהשגנו נעבוד על עוד מצבים שהבורא שולח ונשמור על המצב הפנימי הזה?

כן. לפני ההכנה זו כאילו התכללות לכוח אחד, לכלי אחד, לבקשה אחת, ובזמן השיעור זה מתבצע.

תלמיד: קראנו את התקנונים של הקבוצות, ושמנו לב שלפני כל התנאים שהם מציבים כל אחד לחברו הם מזכירים זה לזה שהם באו לייחד את השכינה עם קודשא בריך הוא. מה זה אומר לייחד את השכינה עם הקדוש ברוך הוא?

זה מצב שאתם מקווים לגלות את הבורא בתוך הכלי שלו שזו השכינה, כשאתם בעצם בונים את הכלי. זה מה שצריך לקרות.

תלמיד: המקובל אומר, אני רואה שאתם מרגישים עזובים. כלומר יש שינויים בכלי המשותף.

כן, בטח. הקבוצה עוברת מצבים.

תלמיד: איך כל חבר לא נדבק לתמונה הזאת שחברים מרגישים עזובים בעשירייה, אף על פי שהיא יכולה להיראות כך כפי שרואה אותה המקובל, כי ההתרשלות היא על פני מצב שהבורא שולח. איך לא להיכנע לתמונה הזאת ולבנות מצב חדש?

להשתדל לראות מראש איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו עוברים.

תלמיד: התנאי של עשירייה מתוקנת הוא מצב שתמיד קיים, שאפשר להתחבר אליו בכל מצב?

לא, רק אם אתם בונים אותו, אם אתם מבקשים להתחבר כך. זה לא שאותו מצב גבוה בעצמו אלא הוא גבוה מתוך גובה החיבור ביניכם. לכן קבוצה שרוצה להתקדם חייבת לחשוב רק על העלייה בחיבור.

תלמיד: והתנאים החדשים זה החומר שעל פניו צריך ליצור קשר חדש?

כן, זה מתגלה בעצמו.

שאלה: אני רוצה להמשיך את הבירור על הרפיון בעבודה. בעל הסולם מדבר על מצב מאוד מסוים ששבו הוא מזהיר לא להיות ברפיון. מה היא אותה נקודה שהוא אומר, שאסור להיות ברפיון בעבודה? איפה נמצא המצב הזה שאנחנו צריכים להרגיש אותו, שאסור לוותר, אסור להרפות?

אנחנו מרגישים קצת את המצב הזה. מתעייפים, אין משיכה, אפילו מרגישים דחיה, אולי עוד משהו. זה כל הזמן משתנה בנו.

תלמיד: האם דווקא במצב שאנחנו מרגישים באמת חולשה, כביכול ירידה, האם זאת הנקודה שאנחנו צריכים דווקא להגביר את האמונה? האם זו הנקודה שהוא מדבר עליה שאסור להרפות?

כן.

תלמיד: הרבה פעמים אני מרגיש שכל העבודה האמיתית שלנו היא במצב שאנחנו פחות מרגישים כוח ועוצמה. האם במצב הזה צריך לתת יותר תפילה, יותר כוח בינינו?

כן.

תלמיד: אם כך זו הנקודה שהוא מדבר עליה?

כנראה.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה "רצוני לומר כל מושגיו, כי מוֹרָשֵי הַלֵּב הם מוּשָׂגֵי הגוף, ואין עִניָנוֹ שישלחם לחפשי". על מה הוא מדבר פה, מה זה אומר?

נבין לאט לאט.

שאלה: בהמשך לבירור על יחסו של הבורא לאדם גם בכוח האמונה, באור האמונה, האם זה נובע ממשה רבינו שעליו נאמר, "לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא"? האם נוכל להגיע לדרגתו של משה רבנו שהחזיק את העם לאורך כל הדרך בכוח האמונה?

זו מטרה מאוד גבוהה ולא פשוטה, אבל בעיקרון כן.

תלמיד: זה נותן לאדם כל הזמן רצון להתעלות מעל הדעת ובכוח התורה להחזיק באמונתו?

כן.

קריין: אגרת ל"ב ב"כתבי בעל הסולם", עמ' 727, אגרת ל"ב של בעל הסולם.

אגרת ל"ב

שנת תרפ"ז (1927)

"בעזהש"י ב' אייר תרפ"ז לאנדאן יע"א

כבוד התלמידים ה' עליהם יחיה

אתמול השגתי השני מאות פתיחות, והיום מכתבכם. וכולכם באחת, שמכתבי הם בקיצור, וכשאני לעצמי הארכתי בו הרבה, שע"כ לזמן צריכים, שכן טבע כל דבר גדול להיות מושכל בהמשך הזמן.

מה שכתב הרב. .. שלא הבין את מכתבי והוא מסבת היותו כ"ראשי תיבות", נראה שעדיין הוא אינו יודע, שאינו יודע, כי האמת שהוא, "סופי תיבות", ולא "ראשי תיבות", כי בכל יום ויום, אני מקוה לה', שיגמור בעדינו, שאין אנו בני חורין להפטר ממנו יתברך.

ומה שהעיר על זה שכתבתי שיהיה להם לפלא שלאחר שיזכו לכל הכתוב, אז יוצרכו לקבל אורו יתברך על ידי וכו', וכתב שאין זאת לפלא אצלו כלל וכו', היינו משום שלא הבין כתבי, כפי שמודה בעצמו, ואיך יבין את הפלא? אבל אני אומר שגם בעיני הוא פלא; ויהי נא בעל נסיון ויבחנו דברי.

ומה שכתב בענין להתאזרח בארץ, הנני מסכים, גם טוב עלי המעשה, להנות מזכות אבות, כי ברית אבות לא תמה, והמעשה רב.

ומ"ש... בפירוש מכתבי, ש"דרור" בגימטריה "קודש", היה לו לומר בהיפך ש"קודש" בגימטריה "דרור", ומה שכתב שרוצה לדעת, אימתי אשוב לביתי? - ואני רוצה לדעת, אם הוא מוכן כבר לקבלני, ולהנות ממני, ובעה"ש אודיע זאת מצידי בעתו.

גם מכתב הר'. .. קבלתי ומה שכתב חוץ "מיכיר ויקיר", שלא יוכל לכלכל כדבעי [כראוי], ידע שהוא קוטב כל מכתבי, ואם אינו מבין את זה, אי אפשר לו כלל לרדת לעומק הדברים.

... ואיתא [ומובא] ברש"י ז"ל חיי שרה "בת ק' כבת כ' לעונשין (לחטא) (וב"ב נח ע"א) "הכל בפני חוה כקוף בפני אדם". ואלו רמזים בעלמא. אבל בפשיטות הכ' מתחלפת בק' להיותם ממבטא אחד גיכק, ועל כן "הבן 'יקיר' לי", יוכל להתפרש שהבן "מוקיר" לאבא, או הבן "מכיר" אביו, כי באמת הם מבטא אחד, "שהמוקיר מכיר", "והמכיר מוקיר", בלי הכרע כלל.

ונודע בשם הבעש"ט סימן מובהק לידע כמה הקדוש ב"ה משתעשע עמו, להסתכל בלב עצמו, כמה הוא משתעשע עם הקב"ה. וכך כל הענינים בסוד ה' צלך. וע"כ מי שמרגיש עדיין איזה הבחן, בין "מוקיר למכיר", הרי עדיין ליחוד לב צריך, להיותם מצד הקב"ה אחד ממש. והוא ענין עמוק, שהקב"ה באמת שורה בלב כל איש מישראל, וזהו מצידו יתברך, ועל כן מה האדם חסר? רק לדעת זאת, והידיעה מתחלפת, והידיעה גומרת. וזה סוד "ה' צלך", הנ"ל.

ומה ששאל איזה קודם, גילוי אליהו, או תחיית המתים או שניהם כאחד באים, זה אינו שוה לכל, וכמה מדרגות יש בו, וצריך אריכות גדולה להסביר זאת ואכמ"ל.

ר'. .. נ"י, יפה עשה... אבל נראה שגם אתה לא עיינת בקונטרסים כראוי, כי אינך יודע להראות להם, שכל דברי נמצאים בעץ החיים, וממש לא הוספתי אפילו מלה אחת, חוץ מזה שכתבתי בפרוש "המלכות" בכל מקום שהוא, הוא ענין הרצון לקבל, והרי דבר זה מוסכם מכלל כתבי האר"י, בלי צורך לפרש מקומו. בזוהר ובתיקונים, זה מובא בפירוש, וחוץ מזה אינו יודע שום שינוי לשון.

ומה שדימה ספרי לעמק המלך, הנה ראיתיו פה בפעם הראשונה, ובשבוע שעברה כתבתי ממנו. אמנם ספר זה כל יסודותיו מחודשים, והמה מסודרים על קבלת הגאונים, שמתחיל בצמצום א', ואחר כך עולם המלכות, ואחר כך אויר קדמון, ואחר כך טהירו, ואחר כך אצילות, אלא שענינים האלו, הוא ממלא בסדרים של האר"י ז"ל... ובאמת שאין להם דמיון כלל, כי האר"י ז"ל לא דיבר יותר אלא מקו וצמצום, ואחר כך א"ק עקודים, נקודים, ואצילות. כמו שמובא בשמונה שערים, ובכל כתבי האר"י.

ולימודי האצילות המיוחס להאר"י, אינם כלל מהאר"י, זולת איזה קיצור מספר עמק המלך גופי', ועל כן, ספר זה לא מצא חן בעיני המקובלים, הנמשכים אחר האר"י ז"ל.

כתבתי לך שתלמוד מקודם את הקונטרס, עד שתוכל לומר לכל אחד ואחד, ולהראות את אי ידיעתם כי תוכל באמת למצוא כל דבר בעץ החיים, ובשמונה שערים, ומכל שכן אם תעיין היטב בענף ג', ובענף ד' ה' בפנים מאירות, כי בע"ג מפורש האו"ח, בענף ד' הד' בחי' דאו"י, ובענף ה' ו' מבוארים ענין הזדככות של המסך שעל ידו נעשה הסתכלות דאו"ח, ותוכל להוכיח לכל מי שמחויב לשמוע מה שמדבר, ואם תעשה כן ודאי תוכיח צדקתך.

והנה בין הספרים שלי נמצא הספר חפצי בה להרח"ו, הכרוך יחד עם ספר הקבלה מחכם מסעוד שנתן לי במתנה, ואני צריך אותו מאד, ועל כן אבקש לשלחו אלי בהקדם האפשרי.

יהודה לייב"

שאלה: כתוב, "ונודע בשם הבעש"ט סימן מובהק לידע כמה הקדוש ב"ה משתעשע עמו, להסתכל בלב עצמו, כמה הוא משתעשע עם הקב"ה." מה זה להשתעשע עם הקב"ה?

כמה הוא נהנה מהמגע עם הקב"ה.

שאלה: תלמידיו של בעל הסולם לא הצליחו להישאר בקשר אמיץ. כל עוד היה מסך של בעל הסולם, הוא הצליח במידה מסוימת לחבר ביניהם.

יש הבדל בין הזמן שבעל הסולם היה איתם אפילו פיזית, לבין הזמן שהוא כבר הסתלק.

תלמיד: באחד המכתבים רב"ש כותב לשמור מרחק מהם, כמטחווי קשת. למה הם לא הצליחו?

יש הבדל אם מצליחים להיות בקשר נכון ליד המקובל בזמן שהוא חי ולהשיג, או שלא משיגים במהלך חייו, ומשיגים או לא משיגים אחר כך.

תלמיד: הם לא הצליחו להשיג, כל אחד הפך להיות רב לעצמו.

אני לא הולך לשפוט אותם אבל כן.

תלמיד: אז מה הייתה הטעות שלהם כל עוד בעל הסולם היה אתם?

היה חוסר בביטול כלפי הרב בחייו, ואחר כך זה כבר משהו אחר, זה תלוי בקשר הפנימי בין הנשמות.

שאלה: מה זה קשר נכון בין החברים? אמרת שקשר נכון תלוי עד כמה מתקשרים למורה.

קשר נכון הוא כשאדם מקבל הכוונה, דחף להגיע למקום שלו, לדבקות שלו עם הבורא, שלשם דוחף אותו הקשר שלו עם החברים.

תלמיד: איך אדם מבדיל בין קשר נכון לקשר לא נכון?

בקשר לא נכון הוא לא מרגיש מחויב, הוא לא מרגיש חיסרון שמופיע בו.

תלמיד: חיסרון למה?

חיסרון להתקדמות בקשר.

תלמיד: התקדמות זה גילוי הקשר?

כן.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על חשיבות הביטול אבל אני לא מרגיש כל כך שזה נכנס ללב אף על פי שאני יודע כמה זה חשוב. איך עושים את הביטול הזה בעשירייה, בחברה כלפי הבורא? איך לעשות כל יום צעד ולראות התקדמות בביטול?

להתפלל ולעשות את זה בפועל.

שתלמיד: מה זה בדיוק ביטול?

ביטול זה כשאני מגלה את כל היכולות שלי, את הכוחות שלי, ומקבל בהם את החסרונות של השני ועושה הכול בשבילו.

תלמיד: הכוונה לגלות את היכולות שלי ושם לתת מקום לחסרונות של הזולת?

כן.

תלמיד: לגלות כמה אני דואג לעצמי ועל פני זה לתת מקום לאחר.

כן.

שאלה: למה מי שרק עולה בד' בחינות באור חוזר, יכול להבין בד' בחינות דאור ישר?

כי הוא מייצב בזה את הכלי באור חוזר, שבו הוא יכול לגלות ד' בחינות דאור ישר.

תלמיד: למה אני צריך לאהוב את המקובלים כדי להבין אותם?

כי אהבה זה סימן להתקרבות, אחרת אתה לא יכול להכיר אותם.

(סוף השיעור)