שיעור צהריים 26.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 15, מאמר "איש את רעהו יעזורו"

איש את רעהו יעזורו

תשמ"ד - מאמר ד'

1984 - מאמר 4

"יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.

אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה.

אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.

דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו."

הבורא משחק איתנו ומכניס אותנו לכל מיני מצבים קשים, בלתי נעימים, כדי לתת לנו הזדמנות להיות בקשר ולעזור איש לחברו. על ידי מאמצים בהם כל אחד משתדל להרים את חברו ממצבו אנחנו יכולים להעלות זה את זה. ומפני שאין אסיר מציל עצמו מבית האסורים, אלא רק החבר, אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך להעניק לחבר התעוררות, להושיט לו יד, לעזור לו, להעלות לו את מצב הרוח כדי שהוא באמת יוכל לשנות את מצבו הרוחני ולהגיע לדרגה יותר גבוהה. שיהיה כל הזמן במצב רוח מרומם בגלל השפעת החברים עליו. ודווקא זה המצב הטוב.

לכן שימו לב, אם אני בעצמי יכול לשנות את מצב הרוח שלי, זה לא נחשב למצב נכון. מצב נכון נקרא שאני מרגיש שאני נמצא בבור, בבית סוהר, בנפילה, בירידה, על הקרקע, ורואה שהחברים כן מושיטים לי יד, ואני יכול לאחוז בהם ולהוציא את עצמי ממצבי הדל, לעלות לדרגה יותר גבוהה. העלייה הזאת נחשבת עבור כולם כממש פעולה נכונה, יפה, טובה. כך כולנו עולים. זה לא שהייתי למטה והם העלו אותי למעלה, אלא בכך שנתנו לי את העזרה הזאת, נתנו לי יד, ועל ידם דווקא לא בעצמי, עליתי למצב יותר גבוה בהתרוממות, בעליית הרוח, כולנו מרוויחים. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", אין כאן מי שעוזר ומי שמקבל עזרה, אלו ואלו עולים ברוחניות, כי בסך הכול אנחנו מדברים על כלי אחד, עשרה אנשים כאחד.

שאלה: לאחרונה קורים יותר מקרים של חברים ותיקים הנמצאים בקשיים גדולים, מצב שמפחיד אותנו מפני שהוא נותן לנו הרגשה שהם מתרחקים מאיתנו, ולנו חסר משהו. האם אתה שמהווה דוגמה גדולה מאוד עבורנו, יכול לומר לנו האם הדברים האלה קורים גם לך? רגעים של קושי, רגעים בהם חשבת והרגשת פחד. מה אתה עושה ברגעים האלו? כי לנו חסרה הדוגמה, הפעולה שתוכל להציע לנו במקרים כאלה.

קודם כל אני מבין שכל הרגעים הקשים ביותר מגיעים מהבורא כדי להעלות אותי יותר, כך אני מקבל את זה. "אין עוד מלבדו". איך אני משתמש, איך אני עולה ברגעים האלה מבור עמוק להר גבוה? כאן אני צריך לראות מה עומד לרשותי. קודם כל תפילה, תפילה זו פנייה לבורא, אחר כך פנייה לחברים, אני לא חייב לבוא ולצעוק ולבקש מהם, אני פשוט עושה זאת בתוכי, פונה לכולם וכך משתדל לצאת עם שני כוחות, הכוח שאני מקבל מהבורא והכוח שאני מקבל מהחברה. אלו שני הכוחות שיש לי, אני לא חושב שיש צורך במשהו אחר מלבד זה.

תלמיד: אבל כשהכוח מגיע אליי אין לי יכולת להמיר אותו למשהו שיעזור לי להתקדם?

נקרא שוב את הקטע.

איש את רעהו יעזורו

תשמ"ד - מאמר ד'

1984 - מאמר 4

"יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.

אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה.

אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.

דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו," זה משפט המפתח, יוצא שכל אחד צריך לתת תשומת לב במה הוא יכול לעזור לחבר.

"היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו."

שאלה: החברים שלי אוהבים אותי, אבל איך אני יכול לאהוב את מי שאוהב אותי?

אנחנו צריכים להבין שבלי קשר בינינו לא נתקרב לבורא. במידה שאני מתקשר לחבר, רק במידה הזאת ולא יותר אני מתקרב לבורא. עכשיו השאלה, מה עושים? אנחנו צריכים להראות האחד לאחר דוגמאות אפילו שהן לא אמיתיות. תתנו כאלו דוגמאות זה לזה.

שאלה: מה זה אומר דוגמה, מה אני צריך?

אתה צריך להיות מוכן לעזור לחברים להיות במצב רוח טוב, מרומם. וצריך להביא בחשבון שיש אנשים שקל להם לעשות זאת, כי הם רגילים לכך מהטבע שלהם, ויש אנשים שקשה להם מאוד וצריך להתחשב בהם.

שאלה: איך אני יכול לרומם את מצב הרוח של החבר שהוא באמת ירגיש שהמטרה קרובה אליו? לא סתם לרומם את מצב הרוח.

איך להעלות את החבר? לתת דוגמא. חוץ מדוגמה אני לא יודע מה לעשות, אבל דוגמא כזאת שתהיה נעימה לו. ראיתי בחיים שלי הרבה דוגמאות בין אנשים וגם כלפיי, שבמקום להיות לי כדוגמה הם מרגיזים, דוחים, וזו לא דוגמה טובה. אלא לתת דוגמה כזאת שפסיכולוגית היא תהיה מתאימה לאדם שאני מתכוון אליו.

אפשר לעשות כאן תרגילים, לדוגמה אם יש לנו חבר שנמצא במצב ירוד, אז אני מדבר עם חבר אחר ומסכם עימו לעשות תרגילים, הצגה, ולאותו חבר שנמצא במצב ירוד נראה שאנחנו נמצאים במצבים לא טובים בינינו, ואנחנו מושכים אותו לזה, מעוררים אותו לעזור לאחד או לאחר. בצורות כאלה ואחרות אנחנו מכניסים אותו לקשר בינינו, ומעבדים אותו בצורות הקשרים בינינו שאנחנו מציגים לפניו, וכך הוא משתתף איתנו ומתקדם.

שאלה: בעשירייה שלנו יש חברים שעובדים ויש להם קשיים להיות איתנו, הם הביעו עצבות מאוד גדולה בגלל שהם לא איתנו. העשירייה עבדה קשה על זה, התפללנו, אבל עדיין הבעיה קיימת. מה חסר לנו לעשות כעשירייה?

אני לא כל כך מבין על מה אתם מדברים. האם אין להם אפשרות להשתתף בשיעורים?

תלמיד: נכון, אין להם אפשרות להשתתף בכל הפעילויות, בשיעורים.

אני לא יודע מה לגבי כל הפעילויות, אבל שיעורים הם דבר הכרחי. וחוץ משיעורים, כשיש לכם זמן, אתם יכולים להתקשר ביניכם. אתם מדברים על משהו לא מציאותי, לא יכול להיות שאדם במשך 24 שעות לא יכול למצוא זמן להתקשר עם החברים, אישה מילא, אבל גבר? לא נראה לי שזו אמת.

תלמיד: אלו חברים שרוצים אבל יש להם קשיים.

תן לי דוגמה, איזה סוגי קשיים יש להם שהם לא יכולים להיות בשיעור?

תלמיד: חוסר מצב רוח, עייפות מהעבודה, והם מרגישים שהם מתרחקים מאיתנו.

אני רואה מכאן שזה חוסר מצב רוח, שאתם לא מחזיקים אותם מספיק. אתם צריכים לגרות אותם, להעלות אותם, להשתדל לתת להם התעוררות. אנחנו דיברנו על זה כבר הרבה שנים ובטוח שאתם יכולים להיזכר בזה. כדי להביא אותנו למטרת החיים, למטרת הבריאה, אנחנו חייבים לעבור את ים סוף. מה זה ים סוף? להתנתק מכל הטוב כביכול שיש לנו בחיים האלה, רק כדי להיכנס לעולם ששם אנחנו נמצאים בכוח העליון, בשליטת הבורא, ב"עולם הפוך ראיתי", כמו שכתוב. זה מה שאנחנו רוצים ולזה צריכים להגיע.

אנחנו צריכים לתמוך זה בזה, אין ברירה, לאף אחד אין כוח להשיג את מטרת הבריאה, אלא בתנאי שהחברים עוזרים אז כל אחד מגיע. לכן חוץ מחיבור בינינו, הבורא מוסיף את הכוחות שלו, אבל בתנאי שאנחנו מכינים את התשתית, שאנחנו כן רוצים להיות מחוברים, ואז הוא מתגלה בתוך החיבור הזה ונמצא, אחרת אנחנו אבודים.

שאלה: הבנו שבזמן ירידה אדם צריך לפנות קודם כל לבורא, והפנייה לעשירייה צריכה להיות בתוכנו. האם זה נכון?

כן.

תלמידה: והכי חשוב זה לרומם את רוח העשירייה ולהעלות את רוח החיים על ידי דוגמא.

צודקת לחלוטין.

שאלה: בעניין ישיחנה לאחרים, באיזה מקרים החברות צריכות לפנות לעשירייה? האם קודם כל לעבוד בעצמנו עד שנולדת צעקה בפנים ומגיעים להכרת הרע?

זה תלוי בנסיבות, אני לא יכול להגיד מתי. אם הן חושבות שהן יכולות לפנות וזה יועיל לעשירייה, באמת יועיל לעשירייה, אז שיפנו.

שאלה: כדי לרומם את רוח החברות בעשירייה יש הרבה מאוד אמצעים, אפשר לשיר ביחד, לרקוד יחד. האם כשכולנו כבר במצב רוח מרומם זה נכון לסכם באיזה אמצעים נשתמש ובאיזה לא נשתמש, או שאפשר להשתמש בכול?

את אומרת נכון. אפשר לסכם מראש ואחר כך להשתמש בזה.

שאלה: אנחנו יודעים מה זה לגרום לחבר מצב רוח בעולם הגשמי, מה זה אומר מצב רוח טוב בדרך שלנו?

אם אנחנו משתוקקים לחיבור כדי להגיע לבורא, להידבק בו, ובזה לראות את מטרת החיים שלנו, אז אנחנו לא צריכים יותר. אנחנו צריכים להיות שמחים שאנחנו מתרכזים בכיוון אחד ורואים לפנינו מטרה אחת, וכך אנחנו מחזיקים את עצמנו כל רגע יותר ויותר. כל אחד צריך לחשוב איך הוא מוסיף לאחרים, כי בזה שאני מוסיף לאחרים את הכיוון הזה, את הנחיצות להשיג את המטרה הזאת, אני בעצמי מגיע להשגת המטרה, כי אני לא יכול להשיג את המטרה בלי שאני דוחף לזה את כל החברים שלי.

שאלה: נניח שיש בעשירייה חבר שמתקשה להגיע לשיעורים, ומתקשה להתחבר לפגישות, ויש לו הרבה תירוצים והצדקות. האם החבר עצמו צריך לעשות פעולה, ולבקש עזרה מהעשירייה, או שהעשירייה צריכה להקדים אותו ולעשות פעולות בשבילו?

קודם כל, תנסו לעשות ממנו אחראי על כל מיני אירועים שאתם עושים בעשירייה, או על משהו שקשור לשיעור. אני עשיתי לעצמי חוק, אני בא לשיעור. בהתחלה לא היה שום דבר כדי לרשום את השיעור, אז מילאתי ממש מחברות על מחברות. מישהו שואל, אני רושם. הרב"ש עונה, אני רושם. רוצה בעצמי לשאול משהו, אני רושם. ממש ככה, לא בנקודות, אלא ממש רשמתי את כל זרימת השיעור. יש לי הרבה מחברות כאלה בארכיון.

זה נתן לי אפשרות להיות בעניינים, להיות בכוח, לאסוף את החומר. לא שאני אצטרך את החומר אחר כך, כמעט לא השתמשתי בזה, אמנם לפעמים חזרתי עליו, אבל בעיקר זה עזר לי להיות נוכח בשיעור. אחר כך גם הבנתי למה רב"ש אומר כך, ואחר כך, ושואל, ועונה בצורה אחרת.

איך הוא רוצה למשוך אותנו, ועל ידי איזה פעולות, הייתי אומר "טריקים", מה הוא עושה איתנו כדי להכניס אותנו לשיעור, וכן הלאה. היה לו תפקיד לא פשוט, וכשאני רשמתי את כל הדברים האלה, למדתי ממנו. זה לא שאני מקיים את זה היום, אני לא גדול וגבוה כמוהו, אבל בכל זאת כך עשיתי.

תלמיד: יש אצלנו עניין של תורנות גבאי וש"צ. לכל חבר יש פעם בשבוע תורנות להכין מפגשים, ולהכין את העשירייה לשיעור. אז ביום שהחבר הזה אחראי, הוא משתתף אבל בשאר השבוע אנחנו רואים שזה לא מחזיק אותו. מה עושים בשאר השבוע?

תנסו. תנסו למשוך אותו לעוד ועוד לתפקידים, מה יש? אני הייתי רושם לפני את כל זרימת השיעור. פעם אפילו הוצאנו חוברות של שאלות, תשובות, והסברים על מה שהיה בשיעור. אפשר להכין בטאון כזה. זה היה ברוסית ובעברית. זאת אומרת, עשינו כל מיני דברים כדי להחזיק את האנשים, ולהכניס אותם לחיבור עם השיעור.

שאלה: זה מדהים מה שאתה מספר. פעם היה כל כך קל לראות את כל החברים והחברות גדולים, והיום העבודה היא יותר פנימית, ויותר קשה כי אלה באמת מהלכים ודברים שקשה לשתף אותם, אבל השכל שלנו יודע, וגם הרגש, שהחברים והחברות הם ענקיים, כי אתה יודע מה אתה עובר, ומה הם עוברים. אולי שהעשיריות פעם באיזו צורה חגיגית יפגשו?

תדברו ביניכם, תחליטו, ואחר כך תמליצו מה לעשות.

שאלה: איך אדם לוקח את הבעיות האישיות שלו והופך אותן לחומר דלק להתקדמות הקבוצה. איך אני לוקח בעיה שלי, ומשתמש בה בשביל לחזק את הגישה של העשירייה לבורא?

את משתדלת לעלות מעל הבעיה פרטית שלך, כדי שבעלייה הזאת תהיי החלק הפעיל והחיובי בתוך החברה. דווקא כשאת נמצאת בבעיה, זה נותן לך הזדמנות מעל הבעיה הזאת להתקשר לעשירייה שלך, ולתת להן נגד הרצון שלך תמיכה וחיבוק.

שאלה: גם אצלנו בעשירייה יש לו"ז מאוד צפוף, ואנחנו עובדות בצורה מאוד פעילה, וכמובן אנחנו מוציאות אחת את השנייה מכל המצבים והירידות. והעניין הוא שיש אנשים שונים באופי שלהם. לי אין בעיה להוציא חברה מאיזשהו מצב, אבל כשאני בעצמי נמצאת במצב כזה, אני נסגרת, ומרגישה שאני יכולה לעשות נזק לעשירייה, ולכן קשה לי לפנות לעזרה. אמרת שהמצב הזה לא נכון.

זה לא נכון.

תלמידה: מצד שני אמרת שאם אתה מרגיש שזה יעשה נזק לעשירייה, עדיף לא לפנות.

לא, את צריכה להיות כל הזמן כמה שיותר פתוחה כלפי העשירייה, כדי לתת להן הזדמנות להשתמש במצב שלך בשביל עלייה משותפת.

תלמידה: ואם אפשר עוד דיוק. בסוף נאמר שכל אחד יכול למצוא מקום חיסרון שניתן למלא אצל חברו. זו בעצם הרגשה מאוד גבוהה אחד של השני, כשאתה יכול למנוע את הירידה של החבר, אתה יכול להרגיש את החיסרון שלו מראש. האם אפשר בכלל להרגיש דברים כאלה מראש ולמלא אותם?

כן. את צריכה לרשום את המצבים האלו, להכניס אותם לתוך היומן של הקבוצה, שזה יישמר אצלכם, כך שכולם יוכלו להשתמש בזה.

שאלה: אני מניחה שלכל חברה יש דאגה בלב, וכל אחת מתמודדת עם בעיות רציניות בחיים. בעשירייה שלנו לכל חברה יש תפקיד בעשירייה, אבל אנחנו שמות לב שחלק מהחברות לוקחות צעד אחורה ברגע שיש להן בעיה כבדה בחיים, ונוטות לסגת מהתפקיד שלהן באופן סיסטמטי. דיברת על רגישות בלתת דוגמה, איך אנחנו יכולות להישאר רגישות כלפי אותה חברה, אבל עדיין מתוך הבנה שתפקיד כלפי העשירייה זה מה שמחזיק את החוט שלך לעשירייה, את החיבור שלך?

לכן ליד כל בעל תפקיד צריך להיות עוד אחד שמחזיק אותו, וכך לשניהם יש על מה לדבר, על התפקיד שלהם, ועל כך שהם מחזיקים זה את זה. בדרך כלל לא נותנים תפקיד לחבר אחד, כי כך אי אפשר לעקוב ולדעת אם הוא מאבד את התפקיד, ולא מקיים אותו, ואז גם הוא, וגם הקבוצה נשארים בלי תמיכה. לכן רצוי שיהיו כאן לפחות שניים בתפקיד "ואיש את רעהו יעזורו".

שאלה: יצא לי כמה פעמים לקחת את המאמר הזה כמו שהוא, להקריא אותו ל-99 ולעשות איתם סדנה. האם זה בסדר?

כן. אמנם הם לא נמצאים בקבוצות, ולא נמצאים בחברות כזו, בהתקשרויות כאלה ש"דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". אין להם כאלה קשרים. גם אנחנו צריכים להעמיד מצבים כאלה, וקשרים כאלה בינינו.

תלמידה: אמרת שאם יש לי חברה בעשירייה שהיא במצב רוח ירוד, זה אומר שכולנו, כל העשירייה אחראיות למצב רוח שלה. ושלא מספיק רק להיות בתפילה, אלא שאנחנו צריכות לחשוב איך ביחד לעשות משהו כדי לרומם אותה.

כן. ודאי.

שאלה: האם העשירייה צריכה להתמסר, למסור את הכול כדי לעזור לחבר? עד איזו רמה צריך להתמסר, לתת הכול כדי שהוא יוכל לחיות, אפילו מעבר להכרחיות של עצמנו?

אנחנו צריכים פעם אחת לעזור לחבר לעלות לדרגה של העשירייה הכללית. נותנים לו את זה, הוא נכנס לזה, עלה לזה, ואז אנחנו עוזבים אותו, הוא חייב להחזיק את עצמו הלאה. אנחנו רק מדברים עימו איך צריך לעשות, באילו צורות צריך לחזק את סדר היום ואת היחסים עם כולם וכן הלאה. כשאנחנו מוודאים שהוא שומע, אנחנו עוזבים אותו ולא חוזרים לזה יותר.

תלמיד: מהי דרגת האחריות של העשירייה, האם אנחנו צריכים לוותר על הרבה דברים שלנו וכמו שאמרת לתת עד טיפת הדם האחרונה עבור החבר?

לא, זה לא נקרא שאנחנו מפרקים את הקבוצה וזורקים את כול העקרונות של הקבוצה. אנחנו מושכים את החבר הנכשל לתוך הקבוצה ומחזיקים אותו בתוך הקבוצה, אפילו פעמיים שלוש, ונותנים לו אפשרות להתחבר עם כולם. אם הוא מחזיק בזה, אם הוא רואה ומבין את זה, אז אנחנו נמצאים עימו, ואם הוא בכל זאת עוזב אותנו ונופל, אז אנחנו עוזבים אותו. אין מה לעשות.

שאלה: אמרת שצריך להעלות את מצב הרוח של החבר, לרומם את מצב רוחו בכל אמצעי, אפילו אמצעי מלאכותי. הרי הכנות או חוסר הכנות מורגשת וזה יכול לדחות.

תעשו את זה מלב נקי ככל האפשר והכול יהיה בסדר.

שאלה: העזרה לחבר היא לקשר אותו עם הבורא, אבל הבעיה האמיתית היא שהחבר לא תמיד מודיע שחסר לו קשר עם הבורא. אני יכולה לשיר לחברות ולהצחיק אותן, אבל זה רק כדי לנער אותן מהמצב.

היה לנו ניסיון כשהתאספנו יחד כל העשירייה והיה לנו מצב בהמי כזה שלא היה כל כך ברור בשביל מה התאספנו. לאחת החברות היה רעיון איך למשוך את המאור המחזיר למוטב כשאנחנו נניח באי בודד בלי ספרים, בלי כלום, ועשינו סדנה על גדלות הבורא. אנחנו מאוד רוצות לעסוק דווקא בזה, מה הם השלבים שאנחנו צריכות לעשות כדי שהעזרה שלנו תכוון לקשר את החברה עם הבורא?

זה צריך להיות דרכך, דרך עצמך את קושרת את החברה לבורא. אתן לא יכולות יחד לקשור את החברה עם הבורא, אלא רק דרך הלב שלך.

שאלה: האם ההפרעות הגשמיות שלי יכולות להיות חיסרון עבור העשירייה לעלות לאמונה למעלה מהדעת?

באופן כללי לא. כי אנחנו חיים בזמן כזה שבגדול אנשים לא מתים מרעב, ולכן אנחנו לא יכולים לשים לב לדאגות הגשמיות של האדם עבור עצמו, אלו מצבים מאוד נדירים, אבל אפשר להתפלל על זה.

שאלה: שמענו שאמרת שאנחנו צריכים לרשום את המצבים שלנו, שיהיה יומן של הקבוצה, כדי שכולנו נוכל להשתמש בו. האם תוכל להסביר על זה קצת יותר?

אני לא יודע איך לעשות את זה ואני לא אגיד, אלא אתן צריכות לעשות את זה לבד. אני רק נותן לכן רעיון.

שאלה: איך אפשר לדעת ולהרגיש בדיוק מה נותן מצב רוח לחברה להתעלות מעל המצב בו היא נמצאת, במקום לעצבן אותה או לגרום לה לדחייה? מה לעשות כדי לא להשיג את ההיפך ממצב הרוממות?

אתן חייבות להתייעץ עם יתר החברות איך לגשת לאותה חברה כשאתן לא יודעות איך, כשזה קשה כי היא לא כל כך מקבלת את הפנייה אליה. תתייעצו ביניכן, ואחרי ההתייעצות תנסו לאט לאט להתקרב. אם אחת לא יכולה עם איזו פנייה מסוימת, אז האחרת שהיא אישה לגמרי אחרת יכולה לעשות את זה עם פנייה שונה, וכך תמצאו באיזה סגנון אפשר לבוא אליה ולהתקשר. התקשרות היא הדבר הכי קשה. וככול שאנחנו מתקדמים, אנחנו נעשים יותר ויותר קשוחים, ממש כמו אבן, כמו קיר, וצריכים להביא את זה בחשבון.

שאלה: אנחנו לא אמורים לשתף דאגות אישיות, חומריות או רוחניות, אז מה זה אומר "ישיחנה לאחרים"?

תדברו על קשר יפה, על קשר שמח, לא צריכים דאגות כדי להתקשר זה לזה.

תלמידה: רציתי להבין את מה שאומר המאמר "דאגות בלב איש ישיחנה לאחרים". יש לחברות דאגות, האם אנחנו יכולות לדבר עליהן או לא יכולות?

לפי איך שנראה לכן אם זה ימצא חן בעיני אותן חברות, או לא.

שאלה: הסברת שאי אפשר לקשור את החבר ישר לבורא אלא רק דרך עצמך. מה זאת אומרת לקשור את הבורא לחבר דרך עצמך?

כל הבעיה היא שהחבר לא יכול להיות קשור עם הבורא, אז אתה מעמיד לו את הקשר שלך עם הבורא וכך אתה קושר אותו עם הבורא. כשאתה רואה שהוא באמת מקושר והבורא מתחיל לטפל בו, אז אתה עוזב את הקשר. האדם התרומם, הוא כבר חי, הוא כבר נמצא בחיים רוחניים, יש לו קשר עם החברים, עם הקבוצה, עם הבורא, עם נושאים שונים שהקבוצה חיה בהם, ואתה עוזב אותו.

תלמיד: מה זה נקרא ש"אני מעמיד לו את הקשר שלי עם הבורא"?

אתה מראה לו עד כמה אפשר להיות בקשר עם החברים ועם הבורא לפי פנייה, מצב רוח, השתתפות, שירים, ארוחות, כל מיני דברים.

תלמיד: מה בעצם אני נותן לו? מה הוא מרגיש ממני?

הוא מרגיש שאתה רוצה לתת לו קשר, קצה חוט.

שאלה: מה המסר שהבורא רוצה להעביר לנו בזה שהוא מוריד את החבר בעשירייה?

הבורא רוצה לתת לנו אפשרות עוד יותר להתקשר אליו דרך אותו חבר. כך זה מגיע.

שאלה: כשכותבים מחזה בתיאטרון, האם זה יכול לעזור לנו להתעלות מעל הגוף? האם זה סוג של תיקון?

זה לא תיקון, אבל זה יכול לעזור להתקשר עם אחרים.

שאלה: אמרת שאפשר בצורה מלאכותית לערב חבר שנמצא בעשירייה. איזה כוח צריך להיות לחבר?

הבקשה שלנו ובזה שאנחנו מראים לו כמה אנחנו מעריכים אותו.

תלמידה: האם זה יכול לעבוד אם רק חבר אחד פונה אליו?

יכול לעבוד.

שאלה: איך לעבוד כשאי אפשר להשיג עזרה מהחברות? את כל המצבים הכי קשים עברתי לבד.

זאת אשמתך, למה את בעצמך לא פונה.

שאלה: האם אתה רוצה לסכם?

אנחנו צריכים להשתדל להיות מוכנים לכנס, כבר עכשיו לחשוב עליו, להמשיך להכין את עצמנו, להדק את הקשרים בינינו, וזו בעצם המטרה הקרובה.

(סוף השיעור)