שיעור צהריים 23.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", חלק אגרות, עמ' 1446, אגרת ט"ז

אגרת ט"ז

ב"ה ו' טבת תשט"ז, תל אביב

"(תעלה ארוכה לעלה נדף, וישמיעו הנני במשלחת קונם להתעופף בשורות מעופפים, ה"ה גברא דמרא סייעיה כמו"ה...)

קבלתי את מכתבך, וה' יאיר שדרכנו הוא הדרך הנכון, ונתאמץ את זכרוננו ליום הזכרון, אזי נזכה למוחין דזכרון שמטיבן לזכך את האויר החומרי, ואזי ננשום את האויר דקדושה, שהוא חיים האמיתיים ונצחיים.

והנני להוסיף על מה שאתה כותב וזו לשונך, מובטחני לו נפגשתי עם הכופר הכי גדול וכו'.

ידוע לנו הכלל שנהוג בכל העולם, שמי שהוא אומן לא טוב כשהוא בא (בין) בעלי מלאכה [לא] טובים ולומד ממעשיהם, היינו שהוא בעל מקצוע, למשל סנדלר, כשבא בין סנדלרים שאינם בעלי מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין לא כדאי לעשות סנדל טוב אלא תעשה איך שהוא יוצא, ולא כדאי לעשות מנעל טוב ויפה.

או חייט אם הוא בעל מקצוע, אזי כשהוא בחברת חייטים שאינם בעלי מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין, שלא כדאי להתאמץ ולתת יגיעה ועמל שהמלבוש יהיה נקי ומסודר, ושיהא מותאם לבעל הבית. לכן הוא צריך להזהר, שלא לבוא במגע עמהם.

מה שאם כן מי שהוא בנאי, כשיבוא בחברת חייטים, אין הוא יכול ללמוד ממעשיהם הרעים, משום שאין כל קשר ביניהם. מה שאם כן באותו מקצוע, אזי כל אחד צריך לשמור על עצמו שיבוא במגע רק עם אנשים טהורי לב.

ולפי הנ"ל, כל מי שאתה חושב שהוא עובד ה', אזי אתה צריך להזהר אם הוא בעל מקצוע טוב, היינו שרוצה שעבודתו יהיה נקיה ותמה, שיהיה מגמה לשמו יתברך.

ולכל הפחות, שהוא יודע שאין הוא פועל טוב, ומטכס עצות לנפשו איך להיות בעל מקצוע, ולא פועל סתם שכל כוונתו הוא השכר, אלא פועל ואומן טוב נקרא, שאינו מתחשב עם השכר אלא שהוא נהנה מעבודתו. שאם האומן החייט למשל יודע שהמלבוש מתאים בכל הנקודות לבעל הבית, מזה יש לו הנאה רוחניות יותר מהכסף שהוא מקבל.

אי לזאת, עם אנשים שאינם מהמקצוע שלך, אין דבר אם בא בחברותם משום שאתה עוסק בבנאות, והם עוסקים בבורסקי, ודי למבין.

מה שאם כן לאנשים שהם עוסקים בתורה ומצוות, אבל אין הם נזהרים שיהיה המלבוש כראוי לבעל הבית, אזי יש להם רק שכל שהוא נגד התורה, שהפוכה מדעת תורה, ובזה אתה מוכרח להמצא תמיד בעיניים פקוחות... ולהרחיק מאנשים האלה כמטחוי קשת.

מה שאין כן באנשים פשוטים, וכנ"ל. לכן, עם אנשי "מזרחי" אין לך קשר, אזי אין אתה צריך לשמירה כל כך. ומאנשי "אגודת ישראל" כבר נחוץ לשמור מהם, ואנשים חסידים - כבר זקוק אתה לשמירה יותר גדולה. ולאנשים שהיו קרובים לרבנו זצ"ל, כבר צריכים לפקוח בעיניים פקוחות, כנ"ל.

אבל באמת יש עוד טעם בהדבר. והוא מיוחד על פי דברי האר"י הקדוש, ולפי ביאור אאמו"ר זצ"ל בספרו תלמוד עשר הספירות, שהרב נותן טעם לדבריו, מדוע בעולם הנקודים מלך הדעת, שהוא קומת כתר, שהוא מלך הראשון, בעת השבירה נפל למטה יותר מכל המלכים, משום שכל שהעב ביותר, הגם שהוא משובח ביותר בזמן שיש לו מסך, מה שאם כן כשנאבד לו המסך הוא גרוע ביותר. לכן נפל יותר למטה מכל המלכים.

ואפשר לפרש דבריו, אלו שהולכים בדרכי ה' יתברך להם רצון לקבל כפול הן לגשמיות הן לרוחניות כמו שאמרו רבותינו זצ"ל.

לכן, אלו המקורבים שהיו לרבנו זצ"ל, בזמן שהיו נשענים, אזי היה להם מסך ועביות, מה שאם כן כעת, שאין להם שום הכנעה, ואין להם שום ענין לעשות מסך, אלא כל עבודתם הוא רק איך שיינע יודין (יהודים יפים) או רבי'ס, אזי זהו עוביות בלי מסך. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהם, ואצלי הם חשודים על הכל, ואין מי שיעכב על ידם, ודי למבין.

אני קיצרתי מפני אני לא רוצה שהם יהיו במחשבותי, כי ידוע לך הכלל במקום שאדם מחשב שם הוא. אלא מטעם שאני מכיר בך שאתה אוהב לדעת את האמת, הוכרחתי לעלות על מחשבותי את העוביות בלי המסכים, שהם מבחינת שבירת הכלים, אשר עדיין לא עלו על המסילה שיהיה באפשרות לבררם, וה' ירחם.

להבין את הנ"ל ביותר ביאור, אתן לך דוגמא קצרה. הלא ידוע שלכל מדרגה ומדרגה יש בחינת אמצעי, הנכלל מ-ב' הבחינות ביחד. כמו בין דומם לצומח יש אמצעי בשם עצי אלמוגים, ובין צומח לחי יש אבני השדה, שהם בעלי חיים הקשורים בטבורם לארץ ויונקים משם, ובין החי להמדבר יש קוף.

אם כן נשאלת השאלה, מהו האמצעי בין אמת לשקר. מהו הנקודה שהוא נכללת מ-ב' בחינות ביחד.

וטרם שאני אבאר אני אוסיף כלל אחד, שזהו ידוע שדבר קטן אי אפשר לראות. מה שאם כן דבר גדול, יותר קל לראות. לכן משום זהו, בזמן שאדם עוסק במעט שקרים, אין הוא מסוגל לראות את האמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. אלא הוא אומר, שהוא הולך בדרך האמת. ואין לך שקר גדול מזה.

והטעם הוא, משום שאין לו כל כך שקרים שיוכל לראות את מצבו האמיתי. מה שאם כן בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקרים, נמצא שהשקר כבר נתגדל אצלו בשיעור, שאם רצה לראות, כבר זה באפשרותו לראות. נמצא שעכשיו היינו בזמן שהוא רואה את השקר, זאת אומרת שהוא הולך בדרך של שקר, אזי הוא רואה את מצבו האמיתי.

היינו, שהוא רואה את האמת בנפשו, איך לעלות על המסילה הנכונה. נמצא שהנקודה הזה, שהוא נקודת האמת, שהוא הולך בדרך השקר, הוא האמצעי בין אמת לשקר. שזהו הגשר המקשר בין האמת להשקר. שנקודה זו הוא הסוף של השקר, ומכאן ואילך מתחיל דרך האמת.

ועל דרך זה יובן לנו מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא לשמה.

ואפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו שלא לשמה נקרא שקר, ולשמה נקרא אמת. ובזמן שהשקר הוא קטן, היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים, נמצא שיש לו שלא לשמה קטן, ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לכן הוא אומר אז, שהוא הולך בדרך הטוב והאמת, היינו שהוא עוסק בלשמה.

מה שאם כן כשעוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה, אז הוא מסוגל לראות את האמת משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו גדול, נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו.

היינו, שאז הוא מרגיש, שכל מה שהוא עושה הוא רק שלא לשמה, ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת, היינו לשמה. ורק כאן בנקודה זו, מתחיל את הענין "משלא לשמה באים לשמה". מה שאם כן מקודם זה טוען שהוא עוסק לשמה, ואיך אפשר לשנות את מצבו ודרכו.

לכן, אם האדם מתעצל בדרכי עבודה אין באפשרותו לראות את האמת, איך שהוא משוקע בהשקר. אלא על ידי רבוי בתורה ומצוות להשפיע נחת רוח ליוצרו, אזי יכולים לראות את האמת, איך שהולכים בדרך השקר הנקרא שלא לשמה, וזהו נקודה האמצעית בין אמת - לשקר.

לכן עלינו להתחזק בדרך ה' כפי שהורו לנו אאמו"ר זצ"ל, ונתחזק בבטחון עז ובכל יום יהיה לנו כחדשים. שצריכים לחדש בכל עת את היסודות, שעל ידי זה נזכה ליתד שלא תמוט לעולם, ונצעד קדימה.

ידידך ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: בחלק הראשון של המאמר הוא מספר על תלמידים שונים וצריכה להיות שמירה יתרה מתלמידי מורנו רבנו. ומצד אחר הוא כותב שצריך להשקיע הרבה מאמצים ואז אדם יכול לראות את השקר שבו. אז לפי ההיגיון תלמידי בעל הסולם השקיעו המון מאמצים בעבודה, למה צריך להישמר מהם ולמה הם לא ראו את השקר שהם נמצאים בו?

אבל הם ראו. העניין הוא שכאשר הם היו ליד בעל הסולם הם התבטלו בפניו. ובזמן שבעל הסולם כבר לא נמצא לידם אז הם קמים, מתיישרים וכל אחד מרגיש את עצמו גדול ורם. ולכן צריכים להתקשר עימהם בזהירות מפני שאתה יכול לקבל מהם בעיות לא נכונות, ייצוב לא נכון, תפיסה לא נכונה.

כל הבעיה היא שכאשר תלמיד נמצא קרוב למורו הוא במצב שאפשר להקשיב לו כי הוא קשור למורה שלו. אבל כשהוא התנתק מהמורה שלו, המורה שלו נפטר ולא נמצא קרוב לתלמידו - כבר לא משנה שהתלמיד היה ליד מורה גדול. התלמיד בזמן הזה כבר לא נאמן לאותו המורה, אותו הלימוד שלו, לכן זה מסוכן להיות בקרבתו שלא לחטוף ממנו כל מיני וירוסים. זו בעיה.

בדרך כלל כאשר המורה מסתלק כבר אי אפשר לסמוך על תלמידיו ובייחוד אותם אלה שרוצים לעשות מעצמם גדולים וכן הלאה. יש בעיה גדולה. לכן הבעיה היא - כמו שהוא אומר בהתחלה - צריכים לראות לשם איזו מטרה עובדים האנשים אם בשביל לרכוש שם לעצמם, להיחשב כמקובלים גדולים, עצומים, להתלבש במלבושי כבוד כמו מנהיגים גדולים וכן הלאה. כאן צריך לשפוט את האנשים למה משתוקקים.

שאלה: מה זה נקרא להיזהר שמלבוש יהיה ראוי לבעל הבית?

שתמיד יהיה מכוסה במסך ואור חוזר ושזה יכסה את כל הרצונות והמחשבות שלו.

תלמיד: מה הכוונה לדאוג שיהיה מסך ואור חוזר?

נקרא שהמעיל שלו, המלבוש שלו יכסה את כל הרצונות שלו ויהיו כולם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה נקרא להיזהר ממי שלא דואג לזה, איך אפשר לדעת?

זו כבר שאלה אחרת - איך אני יודע? לכן צריכים מאוד מאוד להיזהר. בדרך כלל זה תיקון שעושים רק על ידי עשירייה. אם העשירייה מקובצת בתוכה ורוצים לברר באהבת חברים את הדרך אז הם מצליחים ולא טועים.

תלמיד: וככה יכולים להשיג את הלבוש הנכון?

כן.

שאלה: מהי המדרגה הכי גדולה של לא לשמה?

המדרגה הכי גדולה בלא לשמה היא השקר הכי גדול שאדם כבר רואה שהוא נמצא בשקר ומשם הוא עובר לאמת.

שאלה: אני רואה ניגוד במאמר. מצד אחד נאמר שעלינו להיזהר ומצד אחר נאמר שכול עוד לא נכיר את השקר הכי גדול לא נוכל לתקן את עצמנו. לא מובן.

מה לא מובן?

תלמיד: אם אני אזהר אז אני לא אגיע לשקר הכי גדול. איך אני אגיע לשקר הכי גדול אם אני אזהר?

אתה צריך להתקדם אך ורק על ידי החברה, על ידי העשירייה ואז אין לך שום בעיה - אתה תתקדם נכון. כמה שיותר תתחברו ביניכם לעשירייה, אתם תוכלו להפטר מכל השגיאות.

תלמיד: אז איפה יהיה השקר הגדול?

ליד זה.

שאלה: יש שתי אפשרויות ובעיות. או שאני הבעיה, אז לא מצליח לפתור את הבעיות או שזה גזר דין, זאת אומרת הסביבה. איך אני יכול להבחין בין שני הדברים האלה?

גם זה וגם זה בעצם בעיות כאלו שאתה לא יכול להבחין. מה הוא אומר לך? אם אתה תיכנס בין מקצוענים טובים, אז אתה שם תתפתח נכון, זה הפתרון. זאת אומרת, כל הזמן כל הזמן לעלות את רמת הקבוצה, העשירייה יותר ויותר, ואז בצורה כזאת אתם לא תטעו.

שאלה: האם המזוודה של מי הוא סוחב - זאת הבדיקה לתלמיד כשהמורה מסתלק?

בקשר למזוודה אני לא יכול להגיד. זה שייך לדוגמה אחרת. עם המזוודה שייך את מי אתה מכבד, זה משהו אחר.

שאלה: בסיום המאמר הרב"ש כותב שעלינו להתחזק בדרך ה'. הרי אי אפשר לברוח משלבי השקר שלא לשמה, אז איך ניתן לעשות זאת, מה זה להתחזק בדרכי ה'?

על ידי חיבור בין החברים. אין לנו במה עוד לאחוז, אנחנו פשוט צריכים להחזיק זה בזה.

שאלה: מה זה אומר להתעצל בדרכי עבודת ה', ומה זה לחדש את היסודות בכל עת, איך לחדש?

"כל יום ויום" כמו שכתוב "יהיו בעיניך כחדשים". אנחנו עושים ביקורת, בדיקה, רביזיה על היחסים בינינו ורוצים להעלות אותם לדרגה יותר גבוהה.

תלמידה: ומה זה אומר להתעצל בדרכי ה'? הוא כותב "לכן אם האדם מתעצל בדרכי העבודה". מה זה להתעצל?

להתייצב בדרכי ה', שאנחנו כולנו מחוברים ורוצים שהוא יהיה במרכז החיבור בינינו. להתעצל זה לעסוק בכל דבר חוץ מלימוד חכמת הקבלה וחיבור בין החברים.

שאלה: למדנו את המאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" שבו היו צריכים לבדוק האם התלמידים אוהבים את הבורא, קראו להם מרגלים והיו צריכים לנעול אותם תחת כיפת האהבה, להצדיק אותם, ואילו פה יש המלצה הפוכה.

צריך גם כך וגם כך. אם אני מתעסק באהבת חברים אז ודאי שאני כאילו חושב רק על אהבה. האם זה נכון, או שעלי גם לבדוק את עצמי ואת החברים אם אנחנו נמצאים בכיוון הנכון או לא? האם אני נמצא באיזו אהבה כמו אימא כלפי התינוק, שהיא אוהבת אותו בכל מקרה ללא שום תנאים וללא שום בדיקות? עלינו להיות גם בזה וגם בזה.

תלמיד: נניח שאני מתחיל פעולה כלשהי, שמתחילה ממשהו שלילי ועם איזו ראיה שלילית. כדי שאראה משהו חיובי וטוב אני צריך לבצע איזו עבודה על עצמי, וכשאני נמצא בקשר או באיזו אינטראקציה עם החברים, הבדיקות האלה מתבצעות מאליהן. אבל כשאני רואה שמשהו לא פועל כשורה, אני מבין שיש בעיה בקשר בינינו, זו לא בעיה בי או בהם אלא הבעיה היא בקשר. האם זו תפילה או אלו מרגלים שאמרו לי זאת?

נניח שזה כך. אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להביא את עצמנו לחיבור, ולראות כאילו שכולנו נמצאים בחיבור ורק רוצים להגדיל אותו עוד ועוד וזו העבודה והמטרה שלנו. עם זאת, אנחנו צריכים מדי פעם לעשות בדיקה, ביקורת, האם אנחנו באמת הולכים בדרך נכונה, האם היא באמת לקראת החיבור או לא.

על זה מדברים כאן, שיש זמן לזה ויש זמן לזה. אנחנו עוד נקרא כאלו מאמרים שמדברים מתי מותר לבדוק אם אנחנו הולכים לקראת החיבור. מתי אנחנו יכולים לחשוב על להתקדם עוד יותר, או שאנחנו צריכים לחזק את הדברים או שאולי לעשות איזו בדיקה, ביקורת, ולעשות צעד אחורה ואחר כך להמשיך שוב קדימה. יש בזה הרבה תנאים, העיקר שיש מצבים של ביקורת ורצוי שנעבור גם אותם.

שאלה: במאמר יש דוגמאות של מעבר מבחינה אחת לבחינה אחרת אבל לא ברור המעבר מגשמיות לרוחניות. איך אנחנו יכולים למצוא את המעבר הזה בקשר, בחיבור בינינו, בין החברים?

המעבר בין גשמיות לרוחניות נמצא ביחס שלנו, לטובת מי אני חושב, עושה, לומד וקורא, לטובת עצמי או לטובת הבורא. אין כאן שום דבר אחר, זה דבר פשוט, רק שאני כל הזמן צריך להיות בבדיקה הזאת, האם אני עושה זאת לטובתי או לטובת הבורא, כי שניהם יחד לא יכולים להיות.

תלמיד: מה ההבדל בין הרב לבורא?

רב יכול להיות חבר או מורה אבל בורא זה כוח עליון שאליו כולנו צריכים להיות מכוונים.

תלמיד: לפעמים אני מרגיש שקורים כל מיני מצבים רוחניים, כל מיני פעולות רוחניות בתוך העשירייה ואני לא תמיד יודע להבחין האם הם מגיעים מהרב או דרך הרב או מהבורא. איך אני יכול להבחין ביניהם?

עוד מעט תוכל להבחין. בדרך כלל כדאי לקבל שכל החידושים מגיעים מהבורא.

שאלה: איך להתחזק בביטול העצמי שלנו כלפי המורה, איך לעשות כך שלא יהיה הבדל אם הוא נמצא או לא נמצא בעולם הפיזי?

אתם צריכים להגיע לקשר עם הבורא. המורה הוא רק מורה כמו בבית ספר, הוא מכוון ומלמד אתכם איך להגיע לקשר עם הבורא וזה כל תפקידו. המורה הוא לא קדוש, הוא אדם כמוכם, הוא קצת יותר קרוב לבורא וקצת יותר מבין, אבל סך הכול הוא מלמד אתכם ולא יותר. אתם צריכים להיות מכוונים לבורא בלבד, לפי הלימודים ולפי ההכוונות של המורה, אבל לא לשייך למורה שום קדושה.

שאלה: צריכים להכין את הלא לשמה הכי גדול למען עצמו. מה זה הלא לשמה הכי גדול, איך לעבוד במצב הזה?

אנחנו כל הזמן מגלים עד כמה אנחנו נמצאים באהבה עצמית.

תלמידה: מעבר הלא לשמה הכי גדול הוא כשאנחנו יוצרים במדרגה הבאה את החיבור ומקבלים את אור הבורא. האם הכוונה משתנה?

לא, "לא לשמה" זה על מנת לקבל לעצמי. עלי להגיע לגילוי שהכוונות שלי היו רק לעצמי ואז להחליט שאני בטוח עולה עכשיו למצב לשמה.

תלמידה: האם כשמגיעים לנקודה הזאת אז אנחנו יוצרים קשר עם הבורא?

כן.

שאלה: יש איזשהו אחוז מהתלמידים שיתפזרו אחרי הסתלקותך, הם עלולים לפסוע בדרך לא נכונה ושגויה, לכן קיימת מוטיבציה להגיע לתשובה בזמן שאתה קיים. האם צריכים או לא צריכים לחשוב על זה?

צריכים לחשוב וחייבים לבצע זאת עוד איתי כשאני קיים.

תלמיד: האם אחרי זה יהיה יותר קשה?

כמובן שאחרי זה יהיה יותר קשה.

שאלה: נאמר שעלינו להכין את הלשמה הכי גדול שיש. האם זה לא הבורא שמכין לנו את הלשמה הזה?

ודאי שהבורא מכין אבל אנחנו צריכים לעבוד על הלא לשמה הזה שהוא עושה לנו.

שאלה: כתוב במאמר כשאדם עומד מול המלך אז הוא מתבטל כלפיו, כך התלמיד מתבטל כלפי המורה. איך להתבטל כלפי המורה גם כשהמורה לא קיים בצורה פיזית אלא בהרגשה?

רק על ידי החברים, כל חבר מחזיק את כולם וכך במקום המורה יש לכם חברים ואתם לומדים, מתקיימים ומתקדמים יחד.

שאלה: רב"ש מזהיר פה להישמר מאלו שהיו מקורבים לבעל הסולם. דור אחד אחר כך רואים שאחרי שהרב"ש נפטר מהעולם, אתה התרחקת מכל האחרים. מה יהיה כשאתה לא תהיה בגופך איתנו, עוד פעם התהליך הזה יתחיל?

זה לא רק אני התרחקתי, התחלקו אנשים להרבה קבוצות. הייתה קבוצה שרצה להחזיק במצוות, תורה ומצוות הם נשארו שם באותו מקום, איפה שהיינו לומדים כולנו יחד עם רב"ש. וכל היתר יצאו משם וקיימים בכמה מקומות כמה שאני מבין.

שאלה: עניין אותי שהרב"ש התרחק מאחרים, אתה התרחקת מאחרים. מה אנחנו נעשה אחר כך?

אתם כבר לא צריכים להתרחק מאף אחד, כי יש לכם חברה. וכשאני הולך החברה הזאת נשארת. ואתם צריכים להמשיך כך ללמוד ולגלות את הבורא, לפי אותם הכללים שכתוב אצל רב"ש ובעל הסולם. אני לא מביא לכם שום חוקים חדשים, צורות חדשות, כלום. יש לכם בניין, יש לכם ספרים, יש לכם הכול, אז תמשיכו עד שתגלו את הבורא. אני מקווה שזה עוד לפני שאני מסתלק תגלו את הבורא ותמשיכו, וגם תפיצו לכל העולם. יש לכם בסיס להכול.

שאלה: האם ברגע שנכנסים ללשמה יש לנו ביטחון שאנחנו נשארים בלשמה, או עדיין יכולה להיות תקלה?

יכולה להיות עוד תקלה, אבל אלה כבר מצבים אחרים. יכולים ליפול, על זה כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" יום מותך זה גמר התיקון, שמת כל הרצון לקבל בעל מנת לקבל.

תלמיד: אז מה הביטחון שלנו אחד בשני, שנשמור אחד על השני?

שאתם מחזיקים זה בזה, וכך ממשיכים לקראת הבורא, בתפילה ממש במכוון אליו, לבורא בלבד.

תלמיד: אז ברגע שנכנסים ללשמה, כל התוכנה הפנימית לא משתנה?

שום דבר לא משתנה. אל תדאגו אני אעזור לכם ממקום אחר.

תלמיד: איך לעשות שאתה תחייה בינינו כל הזמן, גם אחר כך?

זה תלוי בכם. אין מה לבכות. מה, אני כבר נמצא בדרכי לפני שאני הולך למות? אל תדאגו לזה ואל תדברו על זה. כשיבוא הזמן כן, לא יבוא, לא. הכול בידי שמים.

שאלה: אני גם רוצה להצטרף לחברים. אצלנו בעשירייה מאוד מורגש מהרגע שהתחלנו ללמוד על הלשמה, יש איזו הרגשה כזאת של איזה מתח פנימי שמצטבר, שמורגש לא רק מהעבודה שלנו, אלא ממש נובע מההכוונה שלך. כאילו אתה מאחורי הקלעים מושך אותנו דוחף אותנו, ממש כמו מיילד אותנו. ויש הרגשה כל כך ברורה, נחיצות עוד יותר גדולה לייצב את הסיפור הזה של אמונת רבו ואת הנחיצות בהדרכך. כאילו אין סיכוי בלי המורה להיכנס ללשמה, אין סיכוי.

המורה נמצא כאן או בעולם הבא לא חשוב איפה, המורה נמצא. אין על זה מה לחשוב. אתם צריכים לפנות לבורא והוא בעצם קובע הכול מעל כולם.

תלמיד: אבל יש מצב כזה, בהיסטוריה לא הייתה אף פעם דוגמה לקבוצה שהתקדמה בלי מורה. אם אני מבין נכון את המערכת.

הקבוצה בעצמה היא תהיה המורה, באמת.

שאלה: מתי יש אקטיביות בעשירייה שהיא לא לשמה. וזה כבר הופך להיות למשהו אחר?

אי אפשר לדעת, אי אפשר לומר ואי אפשר לברר. הדברים האלה הם אינסוף שאלות ובירורים. יותר טוב לא להיכנס אליהם אלא ההיפך, ללכת על חיבור ואהבה. אנחנו לא מבררים מי צודק יותר ומי צודק פחות ואיך, אנחנו מבררים איך אנחנו יכולים להיות יותר מחוברים.

שאלה: האם אנחנו יכולים בדומה לרב"ש, לעלות את המחשבות שלנו את העביות בלי מסך?

כן. תעשו כל מה שאתם יכולים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתחזק בתורה ומצוות בעשירייה, משהו פרקטי אולי?

ה"תורה" נקראת המאור המחזיר למוטב שמגיע לנו מהבורא. והמצוות, נקרא "ואהבת לרעך כמוך" שזו המצווה הכללית "כלל גדול בתורה". ולכן על ידי חיבור ביניכם, אתם רוצים למשוך את המאור המחזיר למוטב, שיתקן אתכם, ולכך אתם רוצים להגיע. זה נקרא "לעסוק בתורה ומצוות".

תלמיד: זה רק בכוונות או במחשבות שלנו או בפעולות?

לא, כל הפעולות שהן יכולות לקשור אתכם יחד.

שאלה: אם יש לי איזה ספק, אני הולך למי שנמצא מעל כולם, וזה הרב. אבל נניח בעוד אלף שנים הרב לא יהיה, אז למי אני אלך, את מי אני אשאל?

אתה פונה לקבוצה. והקבוצה מתפללת אתך ופונה לבורא, זה הכול. אין בעיה, אם יש לכם קבוצה, אז הקבוצה פונה לבורא.

שאלה: במאמר נאמר שעלנו כל יום להתחדש ולחדש את מאמצנו. האם יש גבול למאמצים ומה זה אומר כל יום למצוא תוספת מאמץ חדשה. הרי אנחנו עושים כל מה שאפשר, איפה התוספת הזו?

לבדוק את עצמנו בכל יום ויום. ולחדש את כוחות החיבור יום יום, עד שמגלים את הבורא בינינו.

שאלה: במאמר הוא כותב שצריך להגיע ללא לשמה הכי גדול. מה האמצעי שיש לנו כדי להעלות את הלא לשמה?

כאשר אנחנו מתחברים, אנחנו מתחילים להרגיש שעדיין אנחנו נמצאים בלא לשמה. ומגיעים ללא לשמה גדול מאוד, שממנו אנחנו עולים ללשמה.

שאלה: השאלות מהתלמידים על הסתלקותך הן מעוררות יראה ועצב. איך להשתמש ברגשות האלה בשביל לחזק את הקשרים בינינו?

לסובב את הכול לבורא, לקבוצה, ולחבר אותם יחד. ויותר מזה אתם לא צריכים. כך זה יהיה.

שאלה: למה כתוב שלא לשמה זה שקר, ולשמה זה אמת. אם בלא לשמה אנשים מנסים בכל זאת להגיע לבורא בצורה מודעת?

אבל הם עוד לא מגיעים לבורא, ולכן המצב עצמו נקרא "שקר".

שאלה: האם בנקודה שבין הלא לשמה הכי גדול ללשמה, יש עוד משהו חוץ מייחוד הבורא שצריך לעשות, חסר עוד משהו?

לא, שום דבר לא חסר. רק להתאחד בינינו עם הבורא. על זה כתוב "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

שאלה: גם לי לא ברורה נקודת המעבר בין לא לשמה הכי גדול ללשמה, איך זה קורה. האם יש פה איזו פעולה מהצד שלנו, או שהכול בידיים של הבורא?

גם וגם. אנחנו גם צריכים להיות יחד ועם הבורא. אבל אתן כבר מסוגלות לזה, ממש מסוגלות רק לרצות קצת יותר. והעיקר לרצות יותר יחד, כי בכל אחת יש רצון גדול אבל הרצונות האלה לא מחוברים ביניהם. ולכן אתן לא תופסות את הבורא ברשת שלכן, כמו דייג שתופס את הדג. מי זה הבורא? כמו שכתוב שצריכים לתפוס את לוויתן, שהלוויתן הזה נמצא בים ואנחנו צריכים לתפוס אותו.

תלמידה: מה זה להוסיף חיבור כזה של הרצונות, כי אתה אומר שיש לנו לכל אחת רצון גדול. אז מה אנחנו מפספסים בדיוק בנקודה הזו, להוסיף בחיבור של הרצונות?

אתן צריכות להתחבר. כמה פעמים עלי לומר את זה?

שאלה: האם אתה יכול לתת הכוונה, איך לצייר נכון את הכוונה לעשות נחת רוח זאת אומרת, מה הפעולה הפנימית, המאמץ להגיע לשמה על הפעולות של קריאת המאמרים, התפילה עבור החברים?

צריכים לחלק את הזמן גם למאמרים, גם לשיעורים שלנו להכנה לשיעור, לכל דבר. אני ממליץ את זה לעשות בצורה סדירה, אם יש לכם זמן בקבוצה, שאתם קובעים זמן וקוראים. נניח כל יום קוראים מספר "הזוהר" איזה דף וכך זה לפי סדר הימים. ואחר כך "בית שער הכוונות" שאנחנו לומדים. אני לא מרגיש שאתם חוזרים לספר הזה, אני לא רוצה ללחוץ עליכם, כי אני יודע שלרובכם אין זמן, אבל בכל זאת.

תלמיד: אנחנו כן רוצים. וחוזרים גם על חלק מהמאמרים, ברור שאפשר יותר. אתמול לדוגמה התכנסנו לסעודה וקראנו את המאמר שהיה בשבת בצהרים. ועדיין תוך כדי קריאה, איך עושים נכון את המאמץ הפנימי הזה?

אין לי מה לומר, תדברו ביניכם.

שאלה: כתוב בקטע, שכל הזמן צריכים לחדש את יסודות העבודה שלנו, ומתוך זה נזכה ליתד שלא ימוט, מה זה חידוש היסודות. עשינו בדיקה של העשירייה, האם זה חידוש של היסודות העבודה. כשאנחנו לא עושים בדיקה אנחנו עומדים במקום. מה זה שלא ימוט?

יש הרבה מצבים שאנחנו צריכים תמיכה. ותמיכה בדרך כלל אנחנו מקבלים דרך הקבוצה, אבל ישנם מצבים שהבורא בכוונה מראה לנו שאין לנו מאיפה לקבל תמיכה, אלא רק לפנות אליו ולצעוק, לבקש, לבכות. אז אנחנו צריכים גם בזה להשתמש וגם בזה להשתמש.

תלמידה: החידוש של יסודות העבודה, אנחנו תמיד מחליפים את הגישה שלנו יחס שלנו לבורא?

אנחנו לא משנים את היחס לבורא, אנחנו מחדשים את הכוחות שלנו.

תלמידה: ואנו יכולים לראות שקיים חידוש ויש לנו אישור וראייה שהקבוצה מתקדמת.

כן, נכון מאוד. לכן צריכים רק להמשיך. אני בטוח שתצליחו בהכול, הכול יצליח לכן.

(סוף השיעור)