שיעור צהריים 21.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להיות בשמחה - קטעים נבחרים מהמקורות

להיות בשמחה זהו מצב מאוד חשוב, כי אם אנחנו לא בשמחה, אז אנחנו לא קשורים לבורא. הקשר לבורא עובר דרך שמחה. מזה שאדם מתקשר לכוח העליון, לבורא שלו, למי שברא אותו, למי שנותן לו חיים, חיוּת, מצב נוכחי, נצחיות, שלמות, כשאדם מרגיש שהוא מאפס, מזה שלא היה קיים, מגיע למצב שהוא קיים וכולל את כל המציאות, מזה אדם מקבל כוח גדול, שמחה גדולה ושלמות, ומגיע מאפס לדרגת הבורא שכולל הכול.

לכן כששמחה מתעוררת באדם, אז לפי מידת השמחה הוא יכול למדוד את הכרתו במצבו, בהכרת הבורא, בהכרת עצמו, מי הוא, מה הוא. זה מה שעלינו לא לשכוח, זה דבר מאוד גדול.

שאלה: אמרת שהאדם גדל מאפס עד לדרגת הבורא שכולל את הכול. בתהליך הזה, ככל שאתה מגלה שאתה יותר אפס, אז ממה תשמח?

זו שאלה מאוד לא פשוטה. כלומר מה קורה? מאיפה אנחנו באים? ממצב שהוא לא קיים, ממש כך, לא קיים. ולְמה אנחנו מגיעים? למצב שהוא כולל הכול. אם אנחנו מכניסים את זה למסגרת מתמטית, אז זה מאפס עד מאה אחוז. ואם אנחנו רוצים להכניס את זה למסגרת רגשית, אז אנחנו עוברים ממינוס אין סוף עד פלוס אין סוף. אנחנו צריכים להרגיש בדרך עד כמה אנחנו לא קיימים ועד כמה כן קיימים וכוללים את כל הבריאה בתוכנו. אין אדם מרגיש אלא רק את מה שהוא עובר, את מה שממלא אותו, את מה שהוא משיג במוח ובלב. לכן יוצא שאנחנו כן עוברים את כל המצבים שבבריאה וכוללים את כל הבריאה כמו הבורא, וכך מגיעים לאיחוד עימו.

קריין: קטע מספר 4. כותב הרב"ש מתוך המסמך "להיות בשמחה".

"האדם צריך לשמוח בזה שיש לו חסרון על רוחניות, מה שאם כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות. וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות, מטעם כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, שה' ברך אותו בזה שנתן לו להרגיש קצת משהו קדושה, אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י השלימות הזו האדם יכול לבוא לדביקות אמיתי."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" 1991)

אנחנו מגלים עד כמה אין לנו שום דבר. אומנם משתדלים בעצמנו להגיע למשהו, להשיג משהו, אבל זה לא הולך לנו. צריך להיות ברור לנו שהדבר הזה שאין לנו כלום הוא דבר אמיתי, ושאנחנו באמת מנותקים מכל הרוחניות, הנצחיות והשלמות. וכשאנחנו מתחילים להשיג משהו רוחני, אנחנו מבינים שזה מגיע אלינו אך ורק בגלל שהבורא פותח לנו את העיניים, יותר נכון להגיד את המוח והלב, וכך אנחנו מתחילים להרגיש רוחניות - זה להיות במצב כמו שהבורא נמצא, להבין אותו, להרגיש אותו, לעכל את המצב, וכך להגיע להכרת הדבקות.

שאלה: מה ההבדל בין הנחיצות לרוחניות והחשיבות לרוחניות? האם הנחיצות היא מכוונת לעצמך והחשיבות מכוונת כלפי האחרים?

אני לא הייתי נכנס לכל מיני דיוקים כאלה, לא נראה לי שאנחנו יכולים להוציא מזה הרבה דברים פרקטיים להתקדמות.

חשוב לנו להשתוקק להבנה, להכרה, להרגשת הרוחניות בצורה אמיתית. אמיתית משמע שאנחנו נגלה את הרוחניות בצורה כמו שהיא ולא כפי שנדמה לנו, והיא השתוקקות להכרת הבורא, להיות כמו הבורא, להרגיש אותו במקומו, שאנחנו בונים את המקום שלו, שאדם הופך להיות המקום לשכינה, לגילוי הבורא. במוח ובלב שלו הוא בונה לבורא מקום שבו הבורא מתגלה, ואז הוא הופך להיות למקום שנקרא בית המקדש. זה מה שאנחנו צריכים.

זה דבר מאוד גבוה שרק יחד אנחנו יכולים לבנות אותו. אני כבר לא מדבר על חשיבות היחד, כי אנחנו מתקדמים למצב שכל העולם יגלה חשיבות למצב הזה של חיבור ודבקות. ואז נבין שכולנו נמצאים שם כחלקי בית המקדש, וכשכולנו מתחברים, אז אנחנו מכינים את כל המקום הזה של קדושה, של הבורא, שיכול להכיל אותו, ואין חוץ מזה כלום, הכול נמצא בקשר בינינו.

כל אחד מאיתנו צריך להוציא מתוך עצמו, מכל הכוח שלו, מכל הלב והמוח שלו, את המקסימום שאפשר לחיבור ולביטוי של אהבה, השפעה, קליטה, חיבור כזה שמבטא לנו את כל מהות הכוח הפנימי שמתגלה, את הבורא שמתגלה בינינו.

שאלה: האם לשמחה יש תנאים קבועים?

שמחה היא תוצאה ממעשים טובים. אם אני מזהה שהמעשים שלי דומים למעשים של הבורא, ומה שאני עושה מזה הבורא מרוצה, אז אני שמח.

תלמיד: אבל יש מצבים בחיבור בינינו, במפגשים בינינו, שאין לך מושג איך לאבחן את זה, יש פעם שהשמחה מתפרצת, ופעם שהיא לא מתפרצת.

תחפש ותשאל.

שאלה: כשאנחנו עושים בירור מעשי בתוכנו ושמחים שהצלחנו, פתאום יש מעצור כזה כשאני רואה שאחרים לא עושים את זה. אני מבינה שזה היצר הרע האגואיסטי שלי, אבל הרי לנצח אותו גם אפשר, יש כל מיני שיטות לעשות את זה, פשוט לא להסתכל על אחרים, אלא לעשות את מה שאני עושה.

כשאני מזיזה הצידה את כל מה שעומד בדרכי כדי לעשות את העבודה האמיתית הרצינית לחיבור, האם זה עוזר לחיבור הכללי של העשירייה, של בני ברוך?

לחיבור הכללי יעזור אם תעשי מה שצריך מבלי לשים לב למה שמראים לך. הרי הבורא מראה לכל אחד מאיתנו את מה שכל אחד מאיתנו צריך לראות בשביל התיקון. לכן עלינו להבין בצורה נכונה מה הוא מראה לנו ואיך אנחנו צריכים להגיב. יתכן מאוד שאנחנו רואים תמונות לא כל כך נעימות שעוברות לנו במחשבות, בהרגשות, אבל באמת אנחנו צריכים להגיב עליהן בצורה אחרת לגמרי.

תלמידה:. לגמרי. צריך לזה את הכוח הכי גדול ואנחנו מבקשים עזרה מהבורא ומכל מי שנמצא מסביבנו כדי ששום דבר לא יעמוד בדרך.

שאלה: מה זה אומר שהאדם מכיל בתוכו את השכינה?

זאת אומרת, שיש לו כאלה אפשרויות והזדמנויות שהוא מרגיש את החיבור של כל החברים שלו כאחד שלם שאפשר לקרוא לו שכינה, והוא כבר יכול לדרג את זה, לסווג את זה לפי מדרגות. מה שאנחנו מרגישים בכל מדרגה בעלייה לגמר התיקון, נקרא הגילוי ההדרגתי של השכינה בנו.

תלמיד: הרי אנחנו מרגישים את החיבור בינינו כך או אחרת בעשיריות. מה התוספת כדי שזו באמת תהיה הרגשת השכינה ולא סתם הרגשה מפני שהתכנסנו יחד?

לשם כך אנחנו צריכים להרגיש את המשמעות הפנימית בהתכנסות שלנו. מה אנחנו רוצים להשיג, עד כמה אנחנו מתמסרים זה לזה, עד כמה אנחנו מסורים למטרה הכללית. לשם כך צריך לגלות השתוקקויות, הרגשות משותפות, ואם יש לכם את זה אז תוכלו להרגיש בצורה משותפת את מה שנקרא "שכינה".

תלמיד: מה עלינו להוסיף לעבודה היומיומית שלנו בחיבור כדי שלכל החברים שלנו זו לא סתם תהיה הרגשה של חיבור באיזו התכנסות אלא באמת הרגשת השכינה?

את ההרגשה המשותפת של כולנו כרצון אחד משותף, השתוקקות לחיבור שבו מתגלה הבורא.

שאלה: יש לי הרגשה של בושה או עצבות שמגיעה עם השמחה הזו, שנובעת ממחשבות למה לא הבנתי ולא עשיתי את זה קודם. איך עלי לתקן את המחשבות האלו, מה אני צריכה לעשות במקרה הזה?

אלה מחשבות אגואיסטיות שאת צריכה להפוך אותן למחשבות של נתינה ואהבה, כי בינתיים את מרגישה את האגו שלך שלוחץ עלייך. צריך לחשוב על אהבה ועל חיבור, ולא איפה אני שם.

שאלה: כשאנחנו קוראים לאחרונה את הקטעים על השמחה בעשירייה ישנו כוח מאוד חזק, ומורגש שהכוח הזה הרבה יותר גדול וחזק אפילו מהעשירייה שלנו. הייתי רוצה לדעת אם זה הכיוון הנכון. האם כשאנחנו מרגישים את השמחה במעשים הטובים, ואנחנו מרגישים את השמחה וההארה שמקרינה עלינו מתוך השלמות, זה מה שמתניע את הכלי כביכול? האם זאת הפעולה הראשונה מלמטה שבעצם מייצרת את הקשר עם הבורא?

כן, אפשר להגיד כך, אתה צודק.

שאלה: ברגע שאנחנו מגלים את האגו, מה עלינו לעשות? איך עלינו להשתמש בו?

להשתמש בו ככל האפשר כדי למשוך אותו לחיבור בינינו.

שאלה: איך להיות בשמחה ועם זאת לא להתנתק מקשר עם העולם החיצון? האם זה אפשרי?

יחסית זה אפשרי, אבל כמובן שאי אפשר להיות לגמרי קשורים עם העולם החיצון כי אין לנו אותם רצונות ואותן מטרות. אמנם יש קשר, אבל הוא מאוד חיצוני במידה שצריך אותו כדי להתקיים בעולם הזה, וכך בעיקרון אנחנו תמיד קיימים. אבל כשלומדים את חכמת הקבלה היא מבדילה אותך יותר מהאחרים, כיוון שהמטרה שונה מהמטרה של אנשים אחרים בעולם שלנו.

תלמידה: האם נכון להבין שהמצב הרוחני של שמחה הוא בכל זאת כאשר אנחנו צוללים לתוך התפיסה הפנימית הזאת שהעולם זה הבורא?

כן, נכון. כשאנחנו מתחילים להבין ולהרגיש את הכוח הפנימי של העולם, הבורא, כשאנחנו מתחילים להתחבר עימו, להידבק בו, אנחנו מרגישים אושר אמיתי, ואת עצמנו כמילוי שלו.

שאלה: איך לייצב את בית המקדש הפנימי שבתוכנו אם יש לנו כל כך הרבה תנועות ושינויים שמתרחשים בלב?

בית המקדש זה הרצון העליון הכי גבוה, שכולל את הכול ובו נמצאים כל מיני שינויים, אין סוף שינויים, אין סוף תנועות, רגשות, מחשבות, חשבונות, והכול מחובר יחד במהירות אינסופית, וכל ההרגשה שממלאת את המקום הזה, קושרת ביחד את כל חלקי הבריאה, מהמחשבה הראשונה ועד האחרונה, מלמעלה עד למטה, בכל הכיוונים, וכל זה נקרא "בית המקדש", שכולל את הכול.

תלמידה: האם אין סוף הוא רק שמחה?

כן. זה מקום של שמחה, זה מקום של השפעה, זה מקום של אהבה, זה המקום של בית המקדש. שאדם לא חושב על עצמו אלא רק על הזולת, כולל כל המחשבות והרצונות של הזולת, נמצא בהם וממלא אותם. וההרגשה שהוא ממלא את כולם, נקראת הרגשת הבורא או הרגשת בית המקדש.

שאלה: האם אנחנו צריכים לברר את הרצון הרוחני האמיתי של כל אחת או שאנחנו עלולים לא להבין אותו כיוון שאמרת שלכל אחד יש רצון אחר?

אנחנו צריכים להשתדל.

שאלה: האם הסיבה שמעכבת אותנו מלהתקדם, היא מפני שאנחנו מרגישים שאנחנו מנותקים מהרוחניות, מהנצחיות ומהשלמות?

כן. זה נכון.

שאלה: אמרת קודם שהבורא מראה לכל אחד מה הוא צריך לתיקון שלו. אנחנו רואים, כל העשירייה, מלחמות וייסורים. איזה תיקון אנחנו צריכים לעשות כדי לראות את העולם באהבה ושלום?

לשנות את הרצונות שלנו, את החיבור בינינו מרע לטוב, מאגואיסטי לאלטרואיסטי ואז נתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בכוח הבורא, בתוכו.

שאלה: אני מרגישה שמחה כשאני מגלה את היצר הרע שבי. האם זו הרגשה לא נכונה?

אם המטרה שלך היא להגיע לדבקות בבורא, אז כל שאלה ותשובה שמביאות אותך לזה, צריכות להביא לך שמחה.

שאלה: אתה מתאר בצורה מאוד יפה את עולם ההשפעה, יש השתוקקות גדולה להיות בו. החברים שלי הם בתוכי, וכל מה שאני רוצה זה להביא אותם לשם הלכה למעשה? איך לעשות את זה?

תנסה מתוכך להביא אותם לתכונת ההשפעה והאהבה. תנסה להרגיש בתוך הלב שלך איך אתה מחבר אותם ואיך אתה מזמין אותם לזה. ועם זאת צריך גם קצת סבלנות.

קריין: קטע חמישי, אומר הרב"ש.

"העובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'.

וכאן מתפתחות ב' הבחינות:

א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.

ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.

וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח." (הרב"ש. 42. "עבדו ה' בשמחה")

יש לנו כאן שתי אפשרויות, שאנחנו מגלים את הבורא ומהגילוי צריכה להיות לנו שמחה גדולה. ויכול להיות שהבורא מתגלה בצורה שלילית, אני מגלה שאני לא מגלה אותו וגם אז אני צריך להיות שמח, כי נתנו לי הרגשה שחסר לי משהו אמיתי, ויחד עם זאת אני צריך להצטער, והצער הוא לא על כך שלא זכיתי באיזה משחק או משהו אלא רק מפני שחסרה לי הרגשת הבורא, המצב הכי גבוה שיכול להיות בבריאת האדם, במציאות הרוחנית שלנו. לכן כמו שהוא אומר, יש לנו שני מצבים כאן, האחד שאני מצטער שחסר לי, והאחר שאני שמח מזה שחסרה לי הרגשת הבורא. ובשני המצבים האלו ככול שאתקדם, האחד ייקרא "חיסרון אמיתי" והאחר ייקרא "השגה אמיתית", וכך אחבר את שני המצבים הללו ואשמח שבסופו של דבר יתגלה לי כל גילוי הבורא בכל החיסרון אליו. יהיה לי כלי שלם ובו אור שלם והאחד לא יבטל את האחר.

שאלה: המצב הראשון מובן, אבל ממה אני שמח במצב השני, אין לי את זה בהרגשה. איך אני יכול לשמוח, אני לא קשור איתו?

אתה שמח מזה שאתה מתקרב אליו.

שאלה: לאחרונה המדינה שלי עוברת מצבים קשים. אני גרה בעיר שבה כל הדברים האלה קורים ונהיה יותר ויותר קשה להמשיך בעבודה הרוחנית תוך כדי האירועים האלה. אני מרגישה שאני מתרחקת וזה מעורר בי פחד ועצבות. האם התנאים הקשים האלה ניתנים לי מתוך ההתקדמות שלי או כדי שאתקדם או שאין לכך שום משמעות?

אצלך זה רק מתוך ההתקרבות לעבודה הרוחנית. לכן תמשיכי ותראי באמת מצבים אמיתיים ויחס אמיתי של הבורא אלייך. בהצלחה ונהיה יחד.

שאלה: בקטע נאמר שאדם צריך להיות בשמחה. יוצא שהאדם בעצמו צריך למלא את החיסרון שלו בשמחה רוחנית?

כן.

תלמידה: מה אם כך מגיע מצד העליון?

אנחנו צריכים להשתוקק להיות בשמחה מזה שאנחנו נמצאים בקשר עם הבורא, אפילו אם הקשר מינימאלי ביותר. בצורה כזאת אנחנו מכינים את עצמנו לכך שהבורא יאיר בתוכנו וימלא אותנו.

שאלה: מה זה שהבורא ישמח במעשיו ושאנחנו נשמח בו?

זה שבכל מצב שנימצא נשמח רק מתוך זה שאנחנו מקושרים לבורא ויכולים לשמח אותו בזה שיש לנו קשר עימו. ורק זה משמח אותנו, ואנחנו לא רוצים לקבל ממנו שום דבר מלבד את ההרגשה הקטנטנה שיש לנו איזה מין חיבור אליו, זו כל השמחה. ומזה יש לנו הרגשת נצחיות, שלמות ודבקות בבורא.

תלמיד: וזה מגיע מתוך הרגשת שמחה מגילוי האמת, שהבורא צדיק ואני רשע?

אני לא רוצה להיכנס לכל הדברים האלה, הם חכמים מדי.

שאלה: האם יש מצב של שמחה מתמשכת, דבקות מתמשכת עם הבורא?

ודאי, זה צריך להיות קבוע, נצחי. דבקות נצחית, חיבור נצחי, בינינו ועם הבורא. שהכלי והאור הם שווים.

שאלה: הרגע שמעתי אותך אומר, שאנחנו לא צריכים לבטל את מצבי הצער והעצב. בדרך כלל מצב אחד מבטל את האחר, איך נוכל למצוא איזון בין שניהם?

העצב לא מבטל לי את השמחה. אפילו שאני עצוב, אני מברר מאיפה יש לי עצבות, עם מי אני מחובר, ואז אני מעלה את העצבות הזאת לשמחה. זה נקרא אצלנו עביות בתוך הכלי, ואז אני משיג אור בדרגה יותר גבוהה.

שאלה: הסברת לחברה מאיטליה מה זה בית המקדש. איך כעשירייה, כאחד שלם נוכל להתחבר לבית המקדש הזה, כדי למשוך משם כוחות, שמחה?

תתחברו ותראו מאיפה אפשר לקחת. אין לי עוד מה להוסיף, פשוט תתחברו ביניכן ומהחיבור ביניכן תתחברו לבורא, ותתחילו להרגיש שאתן משתוקקות להיות מחוברות איתו. שזה דו צדדי, אתן נותנות לו ומקבלות ממנו, וכל הזמן נמצאות בהתפתחות היחס הזה. תראו מה זה נותן לכן, איזה מילוי.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על הקשר עם הבורא. בקטעים נאמר שאנחנו צריכים לשמוח אפילו על קשר מינימאלי, מצד שני אנחנו לא צריכים להסתפק בזה, אלא להמשיך?

כן, אתם צריכים להמשיך. מה זה אומר להמשיך? כל הזמן לדרוש מהבורא עוד יותר קשר פנימי, כשאתם מרגישים את עצמכם בו ומרגישים אותו בכם.

שאלה: יש סממנים כלשהם לקשר הזה, מה הוא בדיוק. איך להבין שאנחנו איתו בקשר ולא עם משהו אחר?

כשהוא בי ואני בו.

תלמיד: זה לא מאוד מובן?

אני לא יכול להוסיף, כי אז זה יהיה פחות מובן לכם ותתחילו להיכשל במילים שלכם.

שאלה: אם עדיין לא גיליתי את הבורא ואני נמצאת במצב א', האם זה אומר שעדיין אין לי כוחות, שהבורא יבטל אותי ואני אשמח?

אני שמח בכל מצב שלי, כיוון שכבר יש לי קשר, מגע עם הבורא. ומנקודת המבט של נקודת המגע הזאת ביני לבין הבורא, אני יכול לפתח את המצב הזה. אני יכול להגדיל אותו, להתחיל לחוות אותו, להוסיף לו, לכן עיקר המשימה שלנו היא להגיע למצב ההתחלתי של קשר ביני לבין הבורא, זה מה שאני מנסה לפתח בי.

שאלה: אם אנחנו מאבדים את השמחה מהקשר עם הבורא, האם נקודת החרטה היא הקשר עם הבורא או הקשר עם החברים?

נקודת הצער, החרטה שלנו כבר מגיעה מהאגו שמושך אותנו על ידי תחושות שליליות חזרה לבורא.

תלמידה: יש הרגשה שחוסר ההכרה במצב האמיתי שלנו ממש תוקע אותנו, מה עוד צריכים לעשות כדי להתקדם להכרה הזו שמתוכה נגיע להכרה בדבקות?

להשתדל להרגיש זה את זה ככל היותר, ככל שאנחנו יותר שואלים אותן השאלות כולם, מתוך זה נתחיל להרגיש עד כמה אנחנו קשורים בזה עם הבורא.

שאלה: האם תכונת השמחה גדלה ככל שהדבקות שלנו עם הבורא גדלה?

כן ודאי. הגילוי הזה הוא השמחה הכי גדולה שיש לנו קשר עם הבורא ואנחנו נמצאים בו.

שאלה: חוסר היכולת למצוא מילים לבטא את גדלות הבורא זאת הרגשה של שמחה שבלב, האם זאת השמחה שמחברת אותנו?

כן, רק בכל מיני דרגות עוד יותר גבוהות, כי אנחנו מעלים את מהות השמחה הזאת עוד ועוד, ובזה אנחנו מעלים את הבורא בעינינו, את עצמינו יחד עמו וככה אנחנו מגדילים את הכלי הכללי והכול כלפי בני אדם. אין לכלי הזה מידה בפני עצמו.

קריין: אומר הרב"ש.

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. 

כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת." 

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קודש הם" 1991)

כלומר העיקר בשבילנו זה לגלות את גדלות הבורא שלא אותו אנחנו צריכים, אלא רק את הגדלות שלו ורק כדי שזה יעזור לנו להכניע את עצמנו לפניו, שאנחנו נרצה להגיע למצב שרק זה חשוב לנו. רק הגדלות שלו, היא תרכין אותי לפניו, שאני אשתחווה לפניו, שאני אעשה כל מה שהוא דורש ממני ושאני אמצא בעצמי עוד הרבה מאוד עבודות שאני אוכל לעשות בשבילו, וויתורים על כל מיני מצבים שאני אוכל לעשות בשבילו, וזה יהיה מילוי של כל החיים שלי.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לתחושה שתכונת ההשפעה זרה לנו ומשם מגיעים להתקרבות לזה?

אני מגלה שדווקא בעזרת תכונת ההשפעה אני יכול להתקשר לבורא וזה הקו, הקשר ממני אליו ואז אני מעוניין לגלות ולהרחיב כל פעם את קו ההשפעה הזה ממני לבורא.

שאלה: יש פה כל כך הרבה דברים באמונה למעלה מהדעת כאשר האדם מתקדם ממדרגה למדרגה. כשאנחנו משיגים איזו מידה של חיבור כולנו יחד, איך אנחנו עוברים למדרגה הבאה של האמונה למעלה מהדעת? צריך כביכול לשכוח את הכול או איך זה אפשרי?

כשזה יגיע אז אתה תראה. זה נהיה קל. בטוח שאתה מוצא מקום לבורא בעולמך והכול מתייצב במקומו. העיקר שאתה מבין איפה הבורא, מהו תופס בתוכך, באיזה אופן הוא ממלא אותך. זה מה שחשוב.

שאלה: איך אפשר להיות שמחים אם הבורא בהסתרה כשאנחנו בתוך ההפרעה?

את רוצה להגיד ככה, שאם אני נמצאת בעצבות, אני נמצאת בעצבות מפני שהבורא בהסתרה, ואם הבורא יתגלה אז אני אהיה בשמחה. זאת אומרת אני תלויה בגילוי הבורא, ורק בשביל זה אני עובדת. זה נקרא שאני אגואיסטית, שאני עובדת כדי לגלות את הבורא ואז להיות בשמחה וזה השכר שלי?

תלמידה: אם אין את ההרגשה של הבורא אז הבורא בעיני לא גדול וגם אין את המגע ואין את השמחה.

זה כבר אחרת, זאת השאלה, ממה אנחנו צריכים להיות בשמחה? נעשה סדנה קצרה.

סדנה

קריין: ממה אנחנו צריכים להיות בשמחה?

*

תלמידה: יוצא שאני מרגישה שמחה מזה שכל פרט הופך כל כך חשוב עבורי שעל רקע חשיבות הבורא אני מגלה את העבודה ואת כל ההתגברות, וזה מסב לי אושר.

מעולה, כל הכבוד. כלומר, אני נמצאת בשמחה מזה שאני מבינה את הבורא, הולכת יחד איתו, לא חשוב באיזה מרחק אני נמצאת, העיקר שאני נמצאת אחריו.

שאלה: ברור שמקור השמחה צריך להיות אור, אבל איך אני אגיע לזה שאני לא ארצה את האור בגלל התענוג שבו?

זה כבר יקרה כשיהיה לך אור חוזר, שאתה תרצה לקבל את כל הנעימות, כל הטוב, כל התענוג שיש בפגישה עם הבורא אבל רק מתוך זה שאתה משפיע לו, מתוך על מנת להשפיע. על זה תבקש כוחות מהבורא שהוא ייתן לך את זה. אתה תוכל, עוד מעט זה יצא לך נכון.

שאלה: איך לקבל כאב פיזי בשמחה? האם זה אפשרי?

זה לא משנה פיזי או פנימי, אפשר לקבל בשמחה אם יודעים שזה מגיע מהבורא. יש את זה אפילו לבעלי חיים, אם בעל החיים מבין שאתה עושה את זה לטובתו אז הוא ייתן לך לחתוך אותו.

תלמידה: לא חשוב מה קורה, אנחנו משתדלות להתעורר לשיעור הבוקר, וכשאנחנו מתעוררות, אנחנו מרגישות את החיבור שבינינו ועם הרב. וההרגשה הזאת היא כל כך עוצמתית שזה גורם לנו להרגיש שאנחנו מחוברות. והחיבור שלנו עם בני ברוך, עם הכלי העולמי, עם הרב, הולך וגדל מיום ליום. רב, אנחנו אוהבות אותך מעומק הלב, וכל פעם שאנחנו רואות אותך זה משפיע עלינו בצורה כל כך עמוקה שזאת פשוט הרגשה נפלאה לראות אותך. אנחנו שמחות כיוון שאנחנו נמצאות בדרך המשותפת הזאת יחד עם כל בני ברוך וזה נותן לנו הרגשה של ביטחון ושמחה.

מה אני אגיד לך? נשאר לי רק לבכות משמחה ממילים כאלו. תודה לך ותודה לכולכם עד כמה שאתם ממלאים אותי ברגשות האלה, ואנחנו נמשיך, ותוך כמה ימים אני מקווה שאנחנו נדע יותר מהו אותו המצב הפנימי שאליו אנחנו מתקרבים.

תודה לכם וכל טוב.

(סוף השיעור)