שיעור צהריים 25.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 399, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה", כותרת "השגחתו ית' הוא "השגחה מטרתית"".

השגחתו ית' הוא "השגחה מטרתית"

"זהו מובן לנו, מכל מערכות הטבע, המוצגים לעינינו, אשר כל בריה, קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול אטי, והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פירי נאה ומתוקה לחיך.

וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעינים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה, אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפירי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.

וכן במין החי והמדבר. כי הבהמה, אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה. בניגוד להאדם, שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו. כי "עגל בן יומו קרי שור". כלומר, שיש לו כח ושכל השמירה, לעמוד על רגליו, ולטייל אנה ואנה, ולהשמר מפגע רע, הנמצא על דרכו.

מה שאין כן האדם בן יומו, שהוא מוטל לעצמו, כמו נטול החושים. ואם יצוייר לנו, מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה, שהיה מסתכל בשתי הולדות האלו, בטח שהיה אומר על יליד האדם, שגם בתכליתו לא יצלח למאומה. ועל יליד הבהמה, היה אומר, שכאן נולד נאפוליאן חדש. דהיינו, אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל, לעומת יליד האדם, הטפש והנטול מכל החושים.

הרי בולט לעיניך, שהשגחתו ית' על המציאות, שברא, אינו אלא בדמות של "השגחה מטרתית". מבלי לקחת כלל בחשבון, את סדר השלבות של התפתחות. כי אדרבה, דרכם - לרמאות אותנו ולהעתיק עינינו, מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם.

ועל דברים כאלה אנו אומרים: "אין חכם כבעל נסיון". כי רק בעל הנסיון, שיש לו ההזדמנות, לראות את הבריה, בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלימותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות - שלא להתפחד כלל, מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי התפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה וברה. וטעם הסדר הדרגתי הזה, המתחייבת לכל בריה, מבואר היטב בחכמת הקבלה, ואכמ"ל.

והנה נתבאר היטב, דרכי השגחתו ית', בעולמינו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה.

ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים, כלפי המסתכלים.

הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו, תמיד רק טוב בלבד. אלא, שהטוב הזה, מושגח הימנו ית', בדרך השגחה מטרתית."

שאלה: נראה שאם לא רואים את סוף הדרך ואין ניסיון עדיין בלראות את סוף הדרך, אז החיים יהיו רק סבל עד שבסוף יהיה פרי.

לא. זה שאנחנו מבינים שאנחנו נמצאים תחת הכוח העליון השלם שמביא אותנו לשלמות, והדרך לשלמות היא כמו שרואים בפרי, נגיד תפוח, כמה בהתחלה הוא חמוץ, קטן וקשה, ואחר כך הוא מתפתח לפרי יפה וטעים, גם לראיה וגם לטעם, לכן אנחנו צריכים להבין שגם עלינו לעבור כך את המצבים האלה.

אבל חוץ מזה אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מסכימים לקבל על עצמנו את דרך ההתפתחות, מסכימים לקבל על עצמנו שסוף ההתפתחות יהיה טוב, ועכשיו אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו יכולים לסייע להתפתחות שלנו, וחכמת הקבלה עוזרת לנו בזה. אם לא יכולים להשתמש בכל חוקי הטבע כדי להתפתח מהר, קל, אז לא היינו צריכים את חכמת הקבלה אלא היינו כמו חיות. אלא בשביל מה אנחנו צריכים חכמה, שכל, רגש? כדי להשתתף בהתפתחות שלנו בעצמנו. לכן ניתנה לנו שיטה שהיא חכמת ההתפתחות הרוחנית שלנו שנקראת "חכמת הקבלה", ואנחנו צריכים כך להתקדם.

תלמיד: אבל בכוונה מסתירים לנו את המצב השלם של הפרי.

ודאי שלא יכולים, כי אנחנו לא מסוגלים לקלוט את הדברים האלה. איך אתה יכול להסביר לילד, לתינוק מה הוא יהיה בעוד עשרים שנה?

תלמיד: אבל תינוק לא צריך הסבר, כי תינוק באופן טבעי מתפתח.

כמו חיה.

תלמיד: ואנחנו צריכים בצורה כלשהי להחזיק את המטרה מול העיניים.

לכן לאנשים שיש להם הרגשה להתפתחות הנכונה נותנים הזדמנות להתקרב לזה. מביאים אותם לקבוצה נכונה, למורה נכון, לשיטה הנכונה, ומסבירים להם איך הם יכולים לזרז את ההתפתחות.

תלמיד: האם כל זה כדי לבנות את המצב הסופי מול העיניים?

לא. ככל שיספרו לך אתה לא תוכל לראות את המצב הסופי מול העיניים, אתה תתאר את זה בכלים המקולקלים שלך. אלא מביאים אותך למצב שאתה יכול להשתמש בצורה מעשית בהתפתחות שלך ולזרז אותה.

שאלה: כשנמצאים במצבים הנמוכים, האם צריך להרגיש במצב הזה את הרגשת השלמות וזה נותן את הרגשת הטעם?

אנחנו לומדים שהעיקר הוא שהאדם יחשוב ככל האפשר שהוא נמצא יחד עם החברים, ומתוך החיבור עם החברים נמשך לבורא. חוץ מזה, אין מה לדבר.

שאלה: האם את ההשגחה המטרתית צריך להפיץ, ובאיזו רמה?

צריך להפיץ כל מה שאנחנו לומדים, רק לראות למי אתה מפיץ. האם האנשים יכולים להתקדם על ידי הידיעות שאתה מעביר להם, או ההפך, זה יבלבל אותם, ירחיק אותם, יסובב אתכם זה נגד זה.

שאלה: אדם שהולך בדרך הרוחנית, האם בהתחלה הוא נראה לא מפותח וחלש כלפי אנשים רגילים?

בעיני מי?

תלמיד: בעיניים שלהם, לא בעיניים של החברים.

בעיניים של אנשים רגילים, אני לא חושב שהם מבינים אותו, מרגישים אותו. הם מסתכלים עליו כמעט מוזר אולי. אז מה? יש כאלה הרבה.

שאלה: בעל הסולם כותב לא לפחד מהמצבים שנגלים לנו במהלך התהליך, אבל המצב הולך ונהיה יותר ויותר מפחיד, אז מה עושים?

על איזה מצב מפחיד אתה מדבר?

תלמיד: מצב העולם הולך ונהיה יותר ויותר מפחיד מיום ליום. וכותב לנו בעל הסולם שלא לפחד מזה כי זה חלק מהתהליך עד גמר בישול הפרי. ובכל זאת, העולם הולך ומתדרדר בקצב מאוד גבוה.

כן. מה אתה מציע לעשות?

תלמיד: אני שואל אותך.

אני יכול להראות לך מה שכתוב בספרי הקבלה - רק חיבור בינינו יכול לעצור את ההתדרדרות ולהפוך אפילו אותה לעלייה.

תלמיד: אבל הפחד קיים.

אז תעשה מה שכתוב. הם לא נותנים לך שום תרופה אחרת. אתה רוצה לקבל תרופת הרגעה ולהמשיך בחיים שלך ושהמחר יהיה מובטח כטוב, זה לא יקרה. מיום ליום המצב יהיה יותר ויותר גרוע, והתרופה לזה היא חיבור בין כולם. תשתדל לעסוק בהפצת הידיעה הזאת לכולם.

שאלה: מהי השגחה מטרתית? בעל הסולם כותב שהבורא משפיע לנבראים טוב בלבד אבל הטוב הזה מושג בדרך של השגחה מטרתית.

את הטוב נראה בסוף ההתפתחות שלנו, כשנשיג את המטרה, ועד אז יהיו לנו כל מיני מצבים, תסתכלי אחורה על מה שעברנו. נקווה שעכשיו כשאנחנו יכולים להפיץ את חכמת הקבלה, לממש אותה ברבים, נוכל כבר להתפתח בדרך טובה. זה תלוי בנו.

שאלה: השגחה מטרתית מצד הבורא. בעל הסולם כותב שיש נקודה סופית בהתפתחות וכל ההשגחה מכוונת לשם. איך המאמץ והיוזמה שלנו בעשירייה מתקשרים להשגחה המטרתית?

המצבים שלנו, המאמצים שלנו לחיבור ולבורא, הם ממש נכנסים לתוך ההשגחה העליונה ומשנים אותה, ממתיקים אותה.

שאלה: הבורא בעשירייה מגלה כל מיני מצבים אצל החברות. אלו שאמרו שאף פעם לא יוכלו לקום לשיעור בוקר פתאום מתחילות לקום לשיעור, ואלו שכל הזמן היו מעלות את חשיבות שיעור הבוקר מפסיקות לבוא. איך להתייחס לשינוי המצבים הזה? האם צריך להתאמץ לשנות את המצב או להודות על כל מצב שמגיע?

להשתדל להעלות את הקבוצה עם כל הנתונים שמתגלים בה בכל יום ויום.

תלמידה: כלומר כל פעם זה שלב התפתחות חדש, כל פעם זה לכיוון המטרה.

כן.

שאלה: אמרת שהעיקר הוא לחשוב על חיבור החברים ועל הקשר בינינו לבין הבורא, אם כך לשם מה אנחנו צריכים את שיעורי בוקר, את המפגשים במהלך היום, את ההפצה?

כדי להזכיר לכם על כך. לא כדי לדעת על גלגלתא, ע"ב, ס"ג, ועוד כל מיני דברים כאלה, מה יש בזה שאתה יודע את המילים האלו בעל פה, זה לא עוזר כלום, אלא כל השיעורים שלנו הם כדי לעורר אתכם לחיבור.

שאלה:, האם גילוי תכונת הטוב הוא המצב הסופי המתוקן?

המצב הסופי המתוקן הוא שכל הבריאה מגיעה לדבקות בבורא בצורה השלמה.

שאלה: למה התיקון של כל העולם תלוי בנו? איך זה קורה?

מפני שכל האנושות בנויה מעיגולים, עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול. אנחנו נמצאים לפי הרצון שלנו בעיגול הפנימי, ולכן יש לנו משיכת יתר מעיגולים אחרים בהם נמצאים אנשים אחרים, יש לנו משיכה יותר מאחרים למרכז העיגולים, ובמרכז העיגולים אנחנו מגיעים לחיבור עם הבורא.

שאלה: היינו רוצים לשמוע על כיוון של נשים. תפקיד הגברים מאד ברור, להיות כוהנים וגוי קדוש. מה הכיוון שלנו הנשים? מה הדמות שאנחנו צריכות לראות מול העיניים? הרי אין נביאות או נשים מנהיגות.

אתן לא צריכות לחשוב בכלל על כל מיני כאלה צורות התארגנות חוץ מהעשירייה. מקובלים לא כותבים שום דבר על מה שצריך להיות מחוץ לעשירייה וחיבור מעשיריות למאות, לאלפים, למיליונים וכן הלאה. אבל הכול זה עיגולים, זה מה שאנחנו צריכים לקבוע לעצמנו. ואל תחפשי שום דבר, שום קדושות ומיוחדות נשיים שאליהן אתן צריכות לפנות ולהתקרב.

את צריכה להתקרב לחברות שלך ובמרכז החיבור ביניכן אתן צריכות להרגיש את הבורא. עליכן להתחבר בעשירייה עד כדי כך שבתוככן את מתגלות ומגלות את הבורא, כל היתר זה נקרא עבודה זרה.

שאלה: בעולם הזה יש לנו כל מיני רגשות שאנחנו נותנים להם שמות, כמו אהבה, שמחה וכולי. האם ההרגשה שמקבלים בזמן ההשגה הרוחנית זה רגש חדש שלא קיים בעולם הזה בצורה איכותית או שזה רגש מוכר אבל בכמות גדולה יותר?

זה רגש לא מוכר, אבל הוא מתלבש בנו ונותן לנו הרגשת שמחה.

שאלה: בעל הסולם עושה השוואה התפתחותית בין האדם לבין הפרי עד שהוא מגיע לגמר בישולו. איך ניתן לעשות כזאת השוואה, אם התפתחות הפרי מובטחת בפרק זמן מסוים, והתפתחות האדם יכולה להימשך זמן רב ומה עוד שהאדם עצמו יכול להחריב אותה.

אני לא מבין אותך. איך אתה יודע מה יקרה לפרי שמבשיל על העץ בעוד רגע? אולי ציפור תאכל אותו או הרוח תפיל אותו. איך אתה יכול לומר כך על הפרי שעל העץ, הרי אין לו שום אמצעים להגן על עצמו, למה אתה חושב שהוא במצב טוב יותר משלך?

תלמיד: בעץ של תפוחים, כמה תפוחים באמת לא יגיעו לגמר בישולם בגלל עניין כזה או אחר אבל העץ בכללות, בטוח שהתפוחים יגיעו לגמר בישולם. אבל האדם, עם היצר הרע שלו לא במגמה הזאת של התפתחות ויש לו הרבה מרכיבים שכאילו דוחים את ההתפתחות. היא כאילו לא מובטחת.

מובן לי שאתה לא מבין את ההתפתחות האדם, זה ברור, וכך כולנו. אבל סמוך על הטבע, סמוך על הבורא ועל המקובלים שכך רואים וכותבים ונותנים לך ממש את הדרך של הפרי על העץ והאדם בעולם הזה. אין שום בעיה, הדרך מובטחת והסוף מחכה, אתה תגיע אליו, רק בקצב של ההתפתחות שלך כאדם ולא יותר.

תלמיד: האדם יכול עכשיו להיכנס לכל מיני מלחמות וממש לחזור לתקופת האבן וההתפתחות תהיה עוד אלפי שנים.

אל תדאג, לפנינו רק השלב האחרון של ההתפתחות.

שאלה: אנחנו מתקדמים לעבר התיקון ואנחנו מרגישים שהבורא מלמד אותנו משהו דרך החיים הגשמיים, כל מיני בעיות שמשפיעות עלינו, איך אנחנו פונים אל הבורא לגבי הדברים האלה?

לבקש. אין מה לעשות חוץ מלבקש, זה נקרא תפילה. כל דבר לבקש מהבורא.

תלמיד לבקש דרך העשירייה או אישית?

אפשר לבקש גם לבד. את יכולה לפנות לבורא לבד יום יום, כמה פעמים ביום, כל הזמן להיות עימו בקשר. אין לו בעיה, הוא שומע תפילה בכל רגע ורגע, את פונה לשורש הרוחני שלך וכך את מתקנת אותו.

שאלה: ההשגחה של הבורא היא השגחה מטרתית, אבל למה בהתחלה הכול נראה כל כך רע ולא טוב ורק בסוף רואים את הטוב? אי אפשר שזה יהיה מטרתי ויהיה יותר נוח בדרך?

זה נובע מהתנאי לתת לנו בחירה חופשית. ככל שהאדם מתעלה מעל האגו שלו בהתאם לכך הוא מתחיל לראות את העולם בצורה אחרת ומודה לבורא על כל הפרטים שהוא מגלה בעולם.

שאלה: כלפי דומם, צומח, חי גשמי האדם יכול להבין את ההתפתחות שלהם, אבל כלפי הרוחניות אין לאדם שום השגה, שום תפיסה, איך הוא יכול לדעת שבאמת יש השגחה מטרתית?

כלפי הגשמיות אדם גם לא יודע כלום, רק נראה לו שהוא מבין ולכן הוא הולך מטעות לטעות ממכה למכה ובצורה כזאת מתפתח. ומה שהוא מפתח היום, למחרת הוא כבר רואה שזה לא לעניין וזה חוזר אליו בכל מיני מכות וייסורים. ברוחניות זה לא כך כי מה שאדם משיג, הוא משיג התפתחות רוחנית בכוח השפעה, ואז כבר יש לו גם ידיעה וגם הבנה וגם קשר עם מה שהוא משיג וזה הופך להיות שלו - מדרגה שלו.

תלמיד: מה הכוונה שזה הופך להיות שלו?

שהוא רוכש את זה, הוא עומד על זה.

שאלה: האם התיקון לפי המקובלים מתבטא בעצירת ההידרדרות? האם זוהי המטרה והמימוש הסופי של התיקון?

אנחנו לא עוצרים את ההידרדרות, אנחנו פשוט נכנסים לעולם הרוחני ואז כל מה שעשינו בעולם הגשמי, כולל כל מיני שבירות ובלגאן שאנחנו גרמנו לעולם הזה, אנחנו פשוט עוברים על זה ולא צריכים לתקן. התיקון הוא רק בנו, את עצמינו אנחנו צריכים לתקן.

שאלה: אמרת שההשגחה המטרתית עלולה להביא עלינו מכת רעב, האם יש דרך לעצור את ההשגחה המטרתית ולמנוע מכת רעב? האם צריך לחשוב על זה בכלל?

אפילו לא מכת רעב, אלא הרבה יותר מכות - מכת מלחמות והשמדות, מכת חום וקור, מכת הוריקנים, כתוב בחכמת הקבלה מה מצפה לנו. אם אנחנו לא נלך בדרך האיזון הפנימי אנחנו נגרום לחוסר איזון כללי בטבע ואז העולם שלנו יסבול מצבים ממש מנוגדים ונוראים. נקווה שעל ידי החיבור בינינו נרגיע את כל הכוחות הטבע, נשלים אותם יחד כך שאנחנו נתקדם בכוח הטוב.

שאלה: האם לתת חשיבות למטרה הנעלה והסופית זה אומר להיות אדיש לכל המצבים שיקרו בדרך?

לא, אנחנו לא מסוגלים להיות אדישים כי אנחנו בעלי רגש. ולכן אנחנו לא יכולים להגיד מעכשיו והלאה אני אהיה אדיש. אתה יכול לנסות.

שאלה: איך נוכל להיות בטוחים שאנחנו גדלים ושנגיע למטרה?

אם אנחנו מחוברים בינינו, אפילו שאנחנו עושים טעויות, אבל מחוברים, כתוב "עיר הנידחת אי אפשר להחריב". זאת אומרת אפילו עיר של רשעים אי אפשר להחריב כי הם מחוברים ביניהם. לכן העיקר זה חיבור בינינו ואז אין מה לפחד.

שאלה: האם ההשגחה מלמעלה בחיינו מאפשרת לנו לעשות איזון בחיים ולהשיג שהבורא תמיד היה לצידנו?

כן, הבורא תמיד מקרב אותנו למטרה הטובה בכל רגע ורגע בצעדים שאנחנו יכולים לסבול ובהתאם להכנה שלנו. לפעמים אנחנו מרגישים לחץ ומכות עד המוות ולפעמים אנחנו מרגישים התקדמות יפה וטובה, הכול לפי ההרגשה שלנו, לפי החושים הבהמיים שלנו. אבל כשמתבררים לנו כל הכוחות האלה שפועלים עלינו, אנחנו רואים שתמיד התקדמנו באהבה חלוטה מהבורא.

שאלה: אני עובדת בחינוך, וכל יום אני רואה את הצעירים איך הרצון לקבל ממש שולט בהם וכמה הם רחוקים מכל זה. איך לעזור מצד אחד, בארגנטינה הנושא של החינוך קשה מאוד. ומצד אחר, העובדה שאני יודעת שכל זה נמצא בתוכי ואני לא יודעת איך לקשר בין כל הדברים האלה?

אני לא יודע מה להגיד לך, הייתי בארגנטינה ואני קצת מכיר, אבל באמת הם לא יותר גרועים מאירופה ובכלל מכל מקום בעולם, הם גרועים, קשים, גסים, זה נכון. מה לעשות? להתפלל, להתחבר בקבוצות של הורים ועל ידי זה אתם תרגישו איך הצעירים משתפרים. זה מה שאני יכול להציע, אני באמת מרגיש את המצב שלך.

שאלה: מה הכוח שמזרז את הבשלות של הפרי שלנו?

רק החיבור שלנו. להשתוקק לחיבור שלנו לפני שאנחנו משתוקקים לבורא.

שאלה: כשענית קודם לחבר אמרת, שאנו צריכים להשתמש בחוקי הטבע. חוץ מכוח השפעה, אילו עוד חוקים יש שצריכים להשתמש בהם ולהכיר אותם?

אנחנו רק צריכים להיות יותר קרובים זה אל זה, שהלבבות שלנו יהיו כלב אחד ונוכל לקבל את הבורא שרוצה למלא את הלבבות שלנו ונהיה יחד. זה בעצם כל התיקון שלנו.

שאלה: אנחנו יודעים, וגם אתה סיפרת שכדי לפתח ילד טוב ונכון יש לעשות זאת באהבה רבה, בהשקעה ובביטחון ואז הוא מתפתח נכון. האם אפשר להגיד שהשגחת הבורא גם טובה כלפינו?

לך זה לא נראה כך? אני חושב שזכינו יותר מכל הדורות הקודמים למצב ולתנאים הטובים , ומכאן והלאה אנחנו יכולים להתקדם בצורה עוד יותר יפה וטובה. אז אל תתחילו לבקר את יחס הבורא אלינו, כי הוא נתן לנו את כל ההזדמנויות, רק אנחנו לא יכולים לעבוד עם זה, זה מה שאני רואה.

שאלה: השגחה מטרתית, הבורא מקרב אותנו למטרה שהיא הטוב המוחלט. אם כל עוד אני שואלת את השאלות: האם הגעתי, האם אני שם, מה הרווחתי, האם זה אומר שאני עוד לא שם? כלומר, האם ברגע שאהיה שם לא תהיה לי אותה שאלה, והשאלה עצמה מעידה שאני עדיין ברצון לקבל ועדיין נשלטת על ידי הסיטרא אחרא ועדיין נמצאת בשקר?

כן, את צודקת.

שאלה: לפעמים נראה לנו שאנחנו מחוברים והחיבור שלנו חזק, אבל ברגע הבא אנחנו מבינים שהחיבור לא שלם או שהוא בכלל לא קיים. מה הוא החיבור בעשירייה שאליו אנחנו צריכים לשאוף?

שנגיע למצב כמו שכתוב להיות "כאיש אחד בלב אחד". תשתדלו.

שאלה: כשהתחילה הקורונה אמרת, שהקורונה באה כדי לחנך את האנשים. עכשיו כשהקורונה נרגעה קצת, אנחנו מרגישים ורואים שהאנשים נהיים אכזריים יותר ונהיה גרוע יותר. מה לא עשינו נכון ומה עלינו לעשות כדי להעביר את האור, את השיטה לכל העולם ולא לראות את כל מה שקורה עכשיו?

לקדם את עצמנו ואת כל העולם ככול האפשר. אם את חושבת שקורונה או איזה וירוס אחר יעבור עלינו ומזה אנחנו נתקן את עצמנו בצורה רוחנית, לא הבנת אותי נכון. שום דבר כזה לא מתקן אותנו, אלא רק נותן לנו הזדמנויות להתקרב יותר אחד לאחר ויחד לבורא.

תלמידה: התרופה נמצאת רק בחיבור בינינו?

כן.

תלמידה: אבל זה מה שאנחנו כל הזמן עושות, מתחברות, עושות את מה שאתה אומר מהבוקר עד הלילה.

בסדר, תעשו חשבון במשך היום על מה שאתן עושות בחיבור ביניכם ותעבירו את זה לבורא. תקראו ותתפללו אליו מתוך הבדיקה שתעשו, כמה עשיתן חיבור ביניכן, ואז תראו.

שאלה: האם העליות והירידות תלויות במעשים שלנו? כי יש הרגשה שזה מגיע משום מקום ואין על זה שליטה.

העליות והירידות לא תלויות בנו. בנו תלוי רק החיבורים וההתרחקויות בינינו. אבל העליות והירידות, זה כבר מגיע מלמעלה יותר או פחות על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמידה: ברגע שמגיעה לי ירידה אין לי שום שליטה על כלום, מה אני עושה?

את רצה מהר לחברות ומחבקת אותן.

תלמידה: איך אני מחבקת אותן?

את לא יודעת איך להתחבק?

תלמידה: אבל אני בירידה?

אז מה?

תלמידה: אז אני אומרת להן, "אני מסכנה, בואו תחבקו אותי"?

אפשר גם כך, גם טוב.

תלמידה: ואני מצפה שהן יחבקו אותי?

כן. תעשו את זה בפועל אם אתן יכולות.

תלמידה: ובזמן שאני בעלייה, אני צריכה לחבק אותן?

כן. ואם אתן יכולות להיפגש פעם בשבוע לחצי שעה רק להתחבק, לא לדבר, לא לעשות כלום, רק לשבת יחד להתחבק ולשתוק, זה מועיל מאוד.

שאלה: אנחנו עוסקים הרבה זמן בחיבור בעשירייה והרבה שאלות שאלנו כבר על זה, אבל אנחנו כל פעם מגיעים למצב שאנחנו לא מסוגלים להחזיק הלאה את התפתחות החיבור הזה.

זה לא טעויות, אלא זה שמגיעים קצת לחיבור, החיבור מיד נופל כדי שתעשו עוד מאמץ, וגם הוא ייפול, ועוד מאמץ וגם ייפול. ומהרבה המצבים של עליות וירידות, אתם מתקדמים. לכן לא לשים לב עד כמה אתם לא מצליחים, יכול להיות שמצליחים מאוד אבל יש עוד מה לעשות.

שאלה: איך אפשר לפנות אל השורש הרוחני שלי דרך תפילה אישית או דרך העשירייה?

דרך העשירייה. בצורה ישירה לפנות לבורא זה עובד אבל בצורה מאוד איטית ולוקח הרבה זמן ומאמצים. ואם מתחברים לעשירייה ודרך העשירייה מתחילים לבקש זה משהו אחר.

שאלה: הבורא נתן לנו את כל התנאים אבל אנחנו לא מסוגלים או לא רוצים לקיים אותם. האם תוכל לתת לנו פשוט רשימה של פעולות ליום מסוים שצריכים לקיים, בערב כל אחד מגיע ומספר מה הוא קיים, אולי זה מה שיעזור לנו?

בטוח. תנסו חוץ משאתם נפגשים במשך היום מתי שיש לכם זמן לקרוא "תהילים". זה דבר טוב.

תלמיד: רק זה וזהו?

שם יש מה לקרוא. אז אל תדאג, אתה תנסה ותראה עד כמה יש כאן במה להעמיק. בתהילים יש לך את כל דרכי הנברא לבורא. ואחר כך נדבר.

ב' דרכים: דרך יסורין ודרך התורה

והנה נתבאר, אשר השי"ת, הוא הטוב המוחלט. והוא משגיח עלינו, מתוך מדת טובו השלימה, בלי שום עירוב של רע. אכן, בבחינת השגחה מטרתית! שפירושו, שהשגחתו ית', מכרחת אותנו, לקבל סדר של מצבים שונים, על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים, לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתינו, כמו הפרי היפה בגמר בישולה." ההתפתחות שלנו היא הדרגתית בעליות וירידות ובכל המצבים האלו, ואנחנו בסופו של דבר מגיעים לגמר התיקון.

"ועם זה מובן, אשר תכלית הזה, בטוחה לנו לכולנו בהחלט. דאם לא כן, אתה מטיל פגם בהשגחתו ית', לומר, שאינה מספקת למטרתה, חס ושלום. וזהו שאמרו ז"ל: "שכינה בתחתונים צורך גבוה". כלומר, כיון שהשגחתו ית' הוא מטרתית, שהיא להביאנו בסופינו לדביקותו ית', שישכון בתוכינו, הרי נחשב זה לצורך גבוה. כלומר, שאם לא נגיע לזה, נמצא חס ושלום דופי בהשגחתו.

שהדבר דומה למלך גדול, שנולד לו בן לעת זקנותו, שהיה חביב לו מאד. ולכן מיום הולדו, חשב טובות בעדו. והלך וקבץ כל הספרים, היקרים והחכמים המצוינים שבמדינה. והכין בעדו בית מדרש לחכמה. ושלח אחרי הבנאים המפורסמים, ובנה לו היכלי עונג. וקיבץ כל בעלי הניגון וזמרה, והכין לו בתי זמרה. וקרא המבשלים והאופים, היותר מצוינים, שימציאו לו מכל מעדני עולם. והנה, נתגדל הבן, ובא בשנים. והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות. והוא סומא, אינו רואה ואינו מרגיש מיופי הבנינים. והוא חרש, לא ישמע בקול משוררים וכלי זמר. והוא חולה במחלת סוכר, ואינו רשאי לאכול אלא פת קיבר בלבד, וכדי בזיון וקצף.

אולם עובדא כזאת, יכולה שיארע למלך בשר ודם. מה שלא יתכן להאמר, כלפי השי"ת, אשר ענין אונאה אין נוהג בו כמובן. אשר על כן, הכין לנו ב' דרכים של התפתחות:

א. האחת - הוא דרך יסורין, שהוא, סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה, אשר מוכרחת מטבעה, ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול, במצבים שונים, זה אחר זה, אשר אנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט, עד בואינו לכלל הכרה, לבחור בטוב ולמאס ברע, ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית'. ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורין ומכאובים.

ב. ועל כן, הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהיא דרך התורה והמצוה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו, בזמן קצר ובלי יסורים.

היוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו הוא: הכשרתינו לדביקותו ית', שישכון בתוכנו!

והמטרה הזאת, היא חיובית, מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה. כי השגחתו ית' חזקה עלינו, עם ב' אופני השגחתו, שהם "דרך יסורין" ו"דרך תורה", כמבואר.

אולם, מבחינת המציאות המעשיות, אנו מוצאים, אשר השגחתו ית' מגיע אלינו עם ב' דרכי השגחתו בבת אחת. והמה נקראים בדברי חז"ל "דרך ארץ ודרך תורה"."

שאלה: הרבה פעמים גם במאמר הזה נאמר המושג "דביקות עם הבורא", בינתיים זה לא מורגש איפה זה מתבטא בעולם שלנו או ברגשות שלנו. מה זה בכלל דבקות בבורא?

לפעמים יש לנו כזה מגע עם החבר שמה שהוא חושב, אני חושב ומה שהוא רוצה אני רוצה, ובכל המחשבות ובכל הרצונות נראה לנו שאנחנו מאוד מאוד קרובים, אפילו דבוקים זה אל זה, ממש לב אל לב. ההרגשה הזאת נקראת "דביקות". אנחנו צריכים להגיע לכאלו מצבים עם הבורא, וזה אחרי שאנחנו מגיעים למצבים כאלו בינינו.

שאלה: איך מתמודדים עם המצב שמרגישים כמו ספוג אנרגטי, רגשות עוצמתיים, מצבים שונים, משונים. איזה הגנות יש לנו מלמעלה לתחושות כאלה? יש לך איזה טיפים פרקטיים לאדם כדי להגן על עצמו מהאנרגיות שהוא קולט מהסביבה שלו?

ההגנה הכי טובה זה חיבור. תנסי להתחבר, לא חשוב מה שאת מרגישה, לא חשוב איך מתייחסים אלייך, תתקרבי אליהם להתחבר. זה הכול.

תלמידה: איזו תמיכה יש לנו מהעשירייה שהיא שומעת שיש מצב כזה של חברה שמשתפת, הרי אנחנו משתפים עד גבול מסוים. אלה תחושות חזקות. איפה התמיכה שיש לי?

אין לך ברירה אלא לפתוח את עצמך לחברות ולהראות להן שאת אוהבת אותן. בלי ביקורת, רק אהבה, כך שלא תהיה לך אחר כך אפשרות להגיד משהו, "למה זה ככה וככה, לא יוצא, כן יוצא". זה צריך לצאת, כי על האהבה שלך אף אחד לא יגיד לך לא.

תלמידה: זה יעצור לי את ההרגשה האנרגטית הלא טובה שעוברת דרכי?

את תנסי מה שאני אומר לך בלי לשאול ובלי לעשות תנאים. ובלי ביקורת ותנאים תמשיכי ככה עוד ועוד.

שאלה: פה כתוב שהבורא נתן לנו "דרך התורה והמצוה, המסוגל להכשירנו" ... "בזמן קצר ובלי יסורים." איך מודדים את הזמן הקצר הזה ואיך מייצבים את המצב הזה בתוך העשירייה?

על הזמן אנחנו לא יכולים לשאול. פשוט להמשיך, אבל בתנאי כמו שאמרתי עכשיו לחברה שקדמה לך, שפשוט לפתוח את האהבה ולהתחבר לכולם. וככל שהם יהיו נגד או לא כל כך טובים, את צריכה למעלה מזה בכל זאת "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: הבן שנולד עם כל המחלות שהוא נולד, הוא לא מעצמו נולד כך, הוא קיבל מהבורא את המחלות האלו.

זה הכול קורה לפי שורש הנשמה של האדם ולנו אסור להיכנס לזה. חייבים לפרסם ידיעה כללית על מה שיש ושאפשר ללמוד ושאפשר להתקדם, אבל בלי טענות לבני אדם.

שאלה: היראה הזאת בפני הבורא כמטרה או כאמצעי, מצד אחד זו יראה ומהצד האחר אהבה, זה כל מה שאנחנו משיגים בקבוצה. אם קודם היראה משתלטת, אז איך להעביר זאת לעולם החיצוני מתוך אהבה?

בינתיים תעשו זאת בתוך הקבוצה. אם יש לך קבוצה, עשירייה חזקה, אז תעשו את התרגילים האלה ואחר כך תוציאו זאת החוצה.

שאלה: האם הקושי שלנו בהפצה בישראל נובע מעצם הפער בין מטרת הבריאה כפי שבעל הסולם מתאר במאמר, לבין מה שהדתות בישראל עוסקות? והאם אנחנו לא מצליחים להראות לאנשים שמסכימים למטרת הבריאה הזאת את הרווח שיש למי שקשור לחכמת הקבלה, שהוא להגיע להשגת מטרת הבריאה?

כן, אתה צודק, אנשים רוצים לראות רווח, ואנחנו לא יכולים להראות את הרווח שמקובל עליהם כתוצאה מהשיטה שלנו.

תלמיד: אנשים מבינים מה זו סגולה, ואם היינו מצליחים להעביר מה קורה לאדם שקשור לחכמת הקבלה, אז אנשים היו מסוגלים להתחבר לתוך המערכת הזאת.

אם תמצא כדור מתוק שהאדם בולע אותו ומיד מגיע למצב הטוב והמושלם, אז אתה תצליח. האדם בעצמו צריך להשתתף בתיקון של עצמו.

שאלה: איך לא לתקן את החבר אלא לעורר אותו?

על ידי דוגמה עצמית.

שאלה: לפי המאמר שקראנו, דרך התורה מכשירה אותנו להגיע למטרה בלי ייסורים, אבל עם זאת בדרך שלנו יש לנו עליות וירידות. איך אנחנו יכולות להימנע מהסבל, מה אנחנו עוד צריכות להבין?

אהבת פעם גבר?

תלמידה: זה קרה, אבל זה גם היה קשה, מסובך ולא פשוט.

בסדר, אבל כשאת נזכרת את נזכרת בכל זאת גם בטוב.

תלמידה: כן.

כך זה גם כאן. כדי להגיע להרגשה חזקה אנחנו צריכים השתוקקות, אנחנו צריכים רצון, אנחנו צריכים נטייה לזה, ערגה לזה ושיכאב לנו, ואז כשאנחנו מגיעים לחיבור, אנחנו מרגישים כמה הוא מתוק. בחכמת הקבלה זה נקרא "קישוי", וכתוב שגם אז "זרעו לברכה"¹.

אנחנו לא יכולים בלי ייסורים, אבל אלו ייסורי אהבה. ככל שאני משתוקק למי שאני אוהב, לחברה, לקבוצה ולבורא, אז בתוך ההשתוקקות שלי אני מתחיל לגלות את המתיקות של החיבור.

שאלה: יעצת לחברה שמרגישה רגשות עוצמתיים ללכת לעשירייה ולהתחבר איתה. אם אתה מרגיש רק הרגשות שליליות ואין לך אפילו נקודה חיובית אחת כדי לאחוז בה וללכת לקראת העשירייה, אז איך בכלל אפשר ללכת לקראת איזשהו חיבור?

לא נורא, שהיא תלך ולאט לאט זה ייתקן. ואתן שיודעות זאת תשתדלו לרכך אותה ולחבק אותה, לא פיסית אלא לתת לה דוגמה איך אתן מחוברות.

תלמידה: אם במצב הזה יש רק אפשרות לסגור את עצמך ולשתוק, ואין אפשרות ללכת לקראת החיבור, אז גם זה בסדר?

זה לא טוב, לא לוותר על היכולת להתחבר.

תלמידה: אם אין כזאת יכולת?

אמרתי לך מה צריך להיות.

שאלה: אמרת ש"חוץ מזה שאתם נפגשים במשך היום, מתי שיש לכם זמן תקראו תהילים." מצאתי את עצמי גם בבוקר וגם בערב מתפללת "מודה אני", ו"שמע ישראל". אני פתאום מרגישה קשר ליהדות, לסידור וזה עושה לי סדר בראש חוץ מהשיעורים. האם זה יכול לעזור לי לשמור על הכוונה ולהחזיק את עצמי?

את צריכה לענות על זה לעצמך, אני לא יכול להגיד לך.

תלמידה: האם זו לא סטייה מהדרך?

זו לא סטייה מהדרך, אנשי הכנסת הגדולה כתבו לנו גם את התפילות האלה. אבל הן יכולות להיות רחוקות מהאדם המודרני, המתחיל, הנמצא והמחפש, לכן אני לא יכול להגיד. אם את רוצה בזה איזו קירבה לעצמך, אז תמשיכי, זה לא שאסור חס ושלום.

תלמידה: האם זה יכול לעזור לי עם הכוונה?

לך זה יכול לעזור.

שאלה: איך לא להשלים עם זה שאנחנו טיפשים ועיוורים, אלא רק להאמין שאנחנו יכולים להשיג את כל הטוב והשפע שהבורא רוצה לתת לנו?

את צריכה להכניס את הראש שלך בין הברכיים, להתכופף ולקבל על עצמך שהבורא יותר חכם ויותר חזק, שהוא רואה "מסוף העולם ועד סופו", ושיש לך כבר מקום בתיקון השלם. לכן תמשיכי עם שכל קטן ללכת קדימה. העיקר תנסי לעשות את מה שכתוב - חיבור ביניכם וחיבור לבורא.

שאלה: בתפיסת המציאות שלנו הגענו להרגשה שכל מה שקורה בעולם זה התיאטרון של הבורא, ובהרגשה העולם מושלם, האם זהו התיקון הסופי?

צריכים להתקדם ואז לראות את התיקון הסופי.

שאלה: דיברת על השתוקקות גדולה ורצון גדול, מורגש שזה קיים, מורגש שהרצון הזה גדל, איך לכוון אותו נכון ולאן לכוון את עצמנו?

לחיבור, לקשר.

שאלה: השיעור התחיל ודיברנו על זה שאנחנו נמצאים בעולם השקר, כל דבר שאנחנו אומרים הוא שקר, ורק האיחוד ברצון אחד הוא האמת, ולהתפלל לחיבור הזה זו העבודה שלנו. ואני חושבת איך לרצות לתמוך זו בזו ולהיות רק כצינור ולהביא את כל האח"פ לאור של הבורא. אני מבינה שהשיעור מוביל לזה וכל עוד אנחנו בשקט לא נוכל לעשות את זה.

נכון, את צודקת.

שאלה: מזה הרבה ימים אני מתפלל עבור חבר מהעשירייה שהתרחק. כמה אני יכול להתפלל יחד עם החברים שלי מהעשירייה כדי שהוא יוכל לחזור, ומעל הכול לעזור לו שוב פעם להאמין בחכמה הזאת? כי הוא מסור אליך ואתה באמת דוגמא בשבילו.

אני לא יכול להגיד לכם. לכל אדם, לאורך כל התהליך שהוא עובר, יש עליות וירידות, ויש אנשים שעוזבים לזמן מה ואחר כך חוזרים. אבל מה שצריך זה להשאיר אצלו הרגשה שאתם אוהבים אותו ומחכים לו, והקבוצה שלכם היא מקום חם ובטוח והוא תמיד יכול להישען עליכם. אם אתם פעם בכמה חודשים מתקשרים ואומרים לו את זה, זה מספיק.

שאלה: בחיים שלנו אנחנו מתמלאים בהנאות גשמיות שהן בעצם הנאות של שקר כמו שמחה במשפחה, קידום בעבודה. איך להתייחס להנאות האלו והאם אפשר לחבר אותן לרוחניות?

אי אפשר לחבר אותן לרוחניות, אבל צריך לעשות כך שהן לא יפריעו לרוחניות ושהרוחניות שלכם כביכול לא תפריע להן.

שאלה: כתוב שהשגחתו מגיעה אלינו בבת אחת. על מה מדובר פה?

השגחה דרך תורה והשגחה דרך ייסורים, זה מה שכתוב בכותרת של אותו קטע שקראנו.

תלמידה: אם זה מגיע בבת אחת, אז איך עובדים עם זה?

לפי הבחירה שלך אם ללכת בדרך תורה או בדרך ייסורים. את בוחרת.

תלמידה: דרך תורה הכוונה לדרך אהבה והשפעה בתוך העשירייה.

נכון.

שאלה: לפי מה שאנחנו לומדים הגברים מקבלים את המאור ואנחנו מקבלות את האור מהם. האם זה יהיה נכון שנשים יפנו לעניין ההפצה, כיוון שאנחנו המעבר של מה שהגברים מעבירים לנו?

אני חושב שבזמננו נשים יכולות להיות יותר מועילות בהפצת חכמת הקבלה ובתיקון העולם מגברים. הייתי כמה וכמה פעמים באמריקה הלטינית והכרתי שם הרבה אנשים, הופעתי גם ברדיו ובטלוויזיה, ולי נראה שנשים יכולות לעשות שם ממש מהפכה רוחנית, באמריקה הלטינית הנשים הן מאוד חזקות ומיוחדות. אני מאוד מקווה שנראה עוד בעתיד עד כמה הן יקדמו את כולנו.

אני מחכה ומצפה שנשים בכלל מכל העולם יטפלו בגברים, וכמו שכתוב הן אלה שיביאו את כל העולם לגמר התיקון.

שאלה: התאספנו פעם ראשונה לאחר שנה ביחד בעשירייה. איך להשתמש בהזדמנות הזאת שאנחנו מתאספות בצורה פיסית כדי לחזק את הקשר ולהמשיך את העבודה בצורה טובה יותר?

על זה את צריכה לקרוא בכל מיני כתבי מקובלים, בספרים שלי, לשאול את ראשי השפות וימליצו לך מה לעשות. אני לא מדריך טוב בזה, זה לא התפקיד שלי.

נסיים, שיהיה לכם כל טוב, הרבה שמחה בחיים, בריאות, רוגע במשפחה, נחת רוח מהילדים, והצלחה בעליה הרוחנית יחד עם כולם לקראת הבורא.

(סוף השיעור)

---

1. "וזרעו לברכה" (תהילים ל"ז, כ"ו)↩