שיעור רב לנשים

אמונה למעלה מהדעת

שיעור 7

שיעור 09.08.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב טוב לכולן. יש לנו שיעור, יותר נכון סדנה כך אמרו לי, לא נגביל את עצמנו, אם יש שאלות דחופות תוכלו לשאול. העיקר זה הנושא, הנושא מאוד חשוב, הכי חשוב בעצם, אין נושא אחר. למה אנחנו קיימים בעולם הזה, לאן אנחנו צריכים להתקדם, מה קורה לנו, כל זה כדי להשיג אמונה למעלה מהדעת, זה הנושא.

אנשים מתבלבלים, אני זוכר את עצמי כשהתחלתי ללמוד, "אמונה למעלה מהדעת, צריכים כך ללכת, צריכים כך לעשות", לא הבנתי מה הם רוצים. דעת זה כאילו שכל, אז יש לי. ללכת למעלה מהשכל, איך זה למעלה מהשכל? אם זה שכל יותר גבוה אז זה גם יהיה עם השכל. שתי המילים האלה "למעלה מהדעת" הן מאוד מבלבלות.

הכי פשוט זה לתאר לעצמנו שאנחנו כבר נמצאים בתכונת ההשפעה. כולם משפיעים, כולם אוהבים, עלינו למעלה מהאגו שלנו, נמצאים מחוצה לו. נגיד שבאה איזו רוח וככה יצאנו מעצמנו כמו מלאכים, איך היינו מתנהגים? אם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו התנהגות כזאת שלנו, שאנחנו יוצאים מהאגו שלנו, נמצאים למעלה ממנו, לגמרי בלי להתחשב עימו, זה נקרא להיות למעלה מהדעת. אם מסוגלים את זה לעשות, אם אנחנו כן יכולים לבצע תרגילים כאלה, זה נקרא שאנחנו עושים פעולות באמונה למעלה מהדעת.

אמונה זה כוח הבינה. יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. מלכות זה רצון לקבל, בינה זה רצון להשפיע, ואם אנחנו כמלכות יכולים לעלות לדרגת הבינה, זה נקרא שאנחנו מעלים את עצמנו לאמונה, בינה זו אמונה, למעלה מהדעת, למעלה ממלכות.

צריכים תרגילים, פשוט מאוד, הרבה תרגילים, ומהתרגילים האלו יהיה לנו ברור מה קורה. אני נניח לוקח חבר ועכשיו אני מתייחס אליו באמונה למעלה מהדעת. מה זאת אומרת? אני מתאר לעצמי מצב שאנחנו כמו נמצאים בגוף אחד, ממש כך. ולפחות, אמנם צריך יותר מזה, אבל לפחות כמו מה שיש לו כך זה נמצא ברצון שלי. כאילו, זה לא בדיוק, אבל אני עושה פעולות.

כשאני עושה כאלה פעולות אני מזמין על עצמי מאור המחזיר למוטב, אור מקיף. מהבינה זה משפיע עלי. האור הזה מאיר עלי, אני המלכות, אבל אני משתוקק לעלות לדרגת הבינה, ומשם מאיר עלי האור והוא משפיע כך כמו שאני נמצא תחת הטוש, כמו מים. זה גם נקרא מים, "מים עליונים", ואז אני מקבל תכונת ההשפעה. ולאט לאט חוץ מתכונת הקבלה, אמנם המלכות נשארת, אנחנו לא יכולים לצאת ממנה ממש, אבל בנוסף מקבלים כוח הבינה, כוח השפעה למעלה מהדעת.

ואז יוצא, שיש לי כוח קבלה וכוח השפעה ואני יכול ביניהם להתקיים, פעם יותר ופעם פחות, ואני מנהל את עצמי כמו ימינה ושמאלה, כך אני מתנהג. ובין מלכות לבינה, שזה מים עליונים ומים תחתונים, שמים זה בינה, ארץ זה מלכות, אני ביניהם קיים. ואם אני יודע לנהל את היחס ביניהם בצורה נכונה, שמלכות זו קבלה, בינה זו השפעה, אז אני יכול לקבל על מנת להשפיע. ואם אני לא יכול לקבל על מנת להשפיע אז לפחות להשפיע על מנת להשפיע, דרגת הבינה. ואם אני לפעמים לא מסוגל אז אני נופל בלקבל, למלכות, המצב הזה נקרא "גלות". ועליה לבינה, לדרגת הבינה, לאמונה למעלה מהדעת, להשפעה נקראת "גאולה".

כך אנחנו בעצם מבינים שכל החיים שלנו נמצאים בין מלכות ובינה, בינה ומלכות. וכמה שיותר רוכשים דרגת הבינה, אמונה, על פני מלכות, על פני דעת, על פני האגו שלנו, במידה הזאת אנחנו עולים יותר ויותר בסולם המדרגות. זה בעצם בקיצור מה זה "אמונה למעלה מהדעת".

ושוב אני אומר, כדי לתאר את זה מצאתי לעצמי דוגמה הכי פשוטה, זה כאילו שנמצאים בהשפעה, באהבה, אבל כך מתקיימים. בואו נעשה תרגיל, נניח, למשך כמה שעות, ואז אם אני יכול להחזיק את עצמי כך שאני אוהב את האחרים, כמו את עצמי, לא יותר ממני, אחרת זה יהיה בלבול והגזמה, אלא כמוני, שהם חשובים בעיני כמוני, ואני דואג להם כמו שאני דואג לעצמי, וממש שווה בשווה משתדל כל הזמן להחזיק כך את עצמי, קצת באוויר, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

אם אני מתרגל בצורה כזאת, ואפשר לעשות כאלה תרגילים, אני אומר לכם מניסיון, כל אחת מסוגלת, אין בזה שום הגבלה. אז כשאני קצת משתדל להיות בזה, יוצא אחר כך שאני כאילו מוריד את עצמי בחזרה לעולם הזה ומתחיל להרגיש מה הפער בין שני העולמות האלה. זה ממש שני עולמות, כי במידה שאני משתדל בכוח להיות שייך לדרגת הבינה, לחשיבות הזולת, ולא צריך לזולת שברחוב, לא, יש לנו מספיק אנשים בתוך הארגון שלנו שאיתם אפשר לסכם וכך להתחיל להתייחס ולחזק זה את זה.

ואז אנחנו יכולים להתחיל להרגיש מה ההבדל בין היחס הרוחני ליחס הגשמי, ואנחנו נתחיל להרגיש שבהתאם למאמצים שלנו להיות בדרגה שהחברות חשובות כמוני, אני מתחיל לקבל איזה כוח מיוחד, הארה מיוחדת שמשפיעה עלי, פועלת ומרימה אותי, מחזיקה אותי ככה על כרית אויר. כדאי לנסות. בקיצור, כדאי לעשות תרגיל כזה ותתחילו להרגיש. כל החיים שלנו בעצם בנויים אך ורק כדי להשיג את הדרגה הזאת של אמונה למעלה מהדעת, כי אז במאמץ הזה כשאני משתדל לעשות את זה, אני משתדל להיות דומה לבורא, כי דרגת בינה זה א-לוהים.

ובמאמצים שלי אני פשוט מגיע לאט לאט למטרת הבריאה, כי כל מטרת הבריאה היא דבקות בבורא. במאמצים שלי הפשוטים האלו אני מזמין את המאור המחזיר למוטב והוא משתתף עם המלכות, ואז מתקשרות בינה ומלכות יחד כבר להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, וכך אני מתקרב על ידי המאור המחזיר למוטב למטרה, למטרת הבריאה, לדבקות בבורא. כי כל הנטייה שלי להיות בבינה למעלה ממלכות,זו כבר נטייה להיות קרוב לבורא, כי בינה זה כבר תחילת הא-לוהים.

א-לוהים זה דרגת הבינה. מדרגת הבינה עד לדרגת הכתר זה שלז"ת ד'בינה אני מגיע, ואחר כך ג"ר דבינה, חכמה, וכתר, אלה כבר כוחות עליונים רוחניים בלבד. זאת אומרת, כל העבודה הרוחנית, הסיבה לקיום בעולם הזה, זה הכל כדי לבצע את הפעולה הזאת.

אז בעשר דקות קיבלתן בקיצור את כל חכמת הקבלה, עכשיו יש לכן רק את כל החיים לממש את זה. באמת. עכשיו בכל זאת נעשה תרגילים, סדנאות כדי לחזק את העובדה הזאת, וגם נסביר אם צריכים עוד הסבר לזה.

קריין: קטע מספר 1 מתוך כתבי רב"ש כרך א' "ענין אמת ואמונה".

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(רב"ש-א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

עוד פעם.

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו"." זאת אומרת שאנחנו לא מתחשבים עם מה שיש לנו, לא במוח ולא בלב, זו דרגת העולם הזה, אנחנו פשוט סוגרים אותה, אין, לא חשוב מה. אז איך אני יכול לעלות לדרגה יותר עליונה, לדרגת האמונה לעומת הדעת? "אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש." עכשיו, במצב הנוכחי, וממנו לעלות לדרגה של הקדוש ברוך הוא, של הבורא עצמו. "ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות," אם אני עוזב את המצב שלי ונדבק בבינה, זאת אומרת עובד בהשפעה, רוצה להשתוות לכולם, להתייחס לכולם כמו לעצמי, אז כבר בזה אני משייך את עצמי לדרגת הבינה. "כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(רב"ש-א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

יש כאן כמה דברים. לא להתחשב עם מה שאני נמצא בו, לגמרי לא חשוב המצב הנוכחי. רע לי, טוב לי, אני טרוד במשהו, לגמרי לגמרי זה לא חשוב, זה הכל הבורא נותן. אין שום סיבה להרגיש רע או טוב בדרגה הגשמית אלא רק כדי להתעלות ממנה. אין שום סיבה אחרת. מתוך המערכת הכללית, הבורא נותן לאדם בכל רגע ורגע בחייו, הרגשה מסוימת, מצב מסוים, שממנו במצב הזה כלפי כל הכלי הכללי, לאדם הכי נוח והכי טוב והכי נכון לעלות לדרגת הבינה.

הכלי הכללי של כל האנושות כולה, שנקרא "נשמה אחת", משתנה, אז בהתאם אנחנו משתנים מבפנים, ומבחוץ משתנות כל הנסיבות שאנחנו נמצאים בהן, ושוב, כדי לתת לנו בכל רגע ורגע את האפשרות הנכונה, היחידה, לעלות מדרגתנו לדרגת הבינה, לקבל למעלה מהדעת. זאת אומרת, אנחנו בזה נמצאים בגורל החיים שלנו. ואם אני משתדל לעלות ולהדביק את עצמי לבינה, כאילו שאני נמצא בהשפעה, כאילו שאני נמצא בחיבור, באהבה אני כבר לא מדבר, את זה כבר באמת גם צריך אחר כך, אבל זו דרגה יותר גבוהה, לקבל על מנת להשפיע. אז אם אני מתעלה, בזה אני גורם לשינוי הגורל שלי. שמיד כשאני נכלל בדרגת הבינה, משייך את עצמי לנשמה הכללית וכבר אני מטיב לגורל שלי בצורה האופטימאלית, הטובה ביותר.

סדנה

בואו נדבר, איך אנחנו עושות את התרגיל הזה, שבכל רגע אנחנו נזכרות שאם אנחנו רוצות להתקרב לרוחניות אז זה באמונה למעלה מהדעת? תעזרו אחת לשנייה, אפשר לדבר כולן יחד, העיקר שיצא מזה איזה סיפור כזה קצר.

*

למה על ידי התרגיל של אמונה למעלה מהדעת אנחנו מזמינות על עצמינו את המאור המחזיר למוטב?

*

יש לנו דרגת מלכות ויש לנו דרגת בינה (ראו שרטוט מס' 1). המלכות הזאת נקראת "העולם הזה" והבינה נקראת "עולם הבא". המצב שאנחנו נמצאים בו נקרא "דעת" והמצב בדרגת בינה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". אמונה זה דרגת בינה, אבל אנחנו רוצים להדגיש איך אנחנו מגיעים לאמונה, שהיא בנויה, שאנחנו בונים אותה בלהתעלות למעלה מהדעת.

איך אנחנו עושים את זה? על ידי זה שמעלים מ"ן, חיסרון, שאנחנו רוצים להיות בדרגת השפעה או בינה. אנחנו מעלים חיסרון להשפעה, לכוח השפעה, לכוח חיבור ואז אנחנו מקבלים מלמעלה מאור המחזיר למוטב שנקרא אור מקיף או מ"ד. וכך הוא משפיע עלינו, ובאמת במקום תרגיל הוא מתחיל להעלות אותנו לדרגת הבינה, לדרגת הא-לוהים, שאז אנחנו מתחילים לגלות את העולם הבא. "עולמך תראה בחייך", כך כתוב.

שרטוט מס' 1

שאלה: החלק של הרצון, של ההשתוקקות, הוא מוכר אולי, אבל בחלק השני של השרטוט מדובר על מ"ד, על אור מקיף שיורד.

זה כוח שמקבלים.

תלמיד: מה הדבר הזה?

אנחנו מקבלים כוח על ידי המאמצים שלנו. בהפעלת המאמצים שלנו אנחנו מקבלים מלמעלה כוח ופתאום אנחנו מרגישים שלא רק שאנחנו כאילו משחקים בנתינה ובהשתוות ובשוויון וביחס טוב, מלאכותי, כאילו, ממני כלפי כולם, אלא אני מתחיל להרגיש, וזה לא דמיון או הרגל, כי הרגל לא עובד עם הרצון לקבל, אם זה רצון לקבל אז אני מחליף רצון ברצון, "פרה בחמור" מה שנקרא, אלא אני מתחיל להרגיש שבאמת אני מתקרב לזולת.

להתקרב לזולת או להתקרב לבורא זה אותו דבר. אותו מרחק, בקיצור. זה כמו שאנחנו לומדים, שאדם צריך לתאר לעצמו שאחרי כל חבר עומד הבורא. אז אור מקיף אני לא יודע מה זה, אני רק יודע שפתאום אני מתחיל להרגיש שהמאמצים שלי הביאו אותי להרגל מיוחד שנקרא "הרגל נעשה טבע שני", שעל ידי המאור המחזיר למוטב אני מקבל באמת טבע שני.

אבל זה מורגש שזה לא על ידי התעמלות כמו שאפשר לעשות בעולם הזה. כי אנחנו מחליפים את הטבע. זה לא שאני התרגלתי ליהנות ממשהו אחד, ועכשיו אני נהנה ממשהו שני, אבל אני עדיין נהנה. כאן, מפני שמדובר על ליהנות מזה שאתה נמצא עם השני, שאתה מחובר לזולת, זה נגד הטבע שלנו. לכן זה לא הרגל, זה ממש על ידי המאור המחזיר למוטב, אי אפשר להגיע לזה אחרת.

שאלה: מה זה העולם הבא?

דרגת בינה, שאני משפיע. כשאני במקום לקבל משפיע זה נקרא "עולם הבא". כי אז אני בלתי מוגבל, אני מרגיש את עצמי בקרבת הא-לוהים, יש בזה דרגות ודאי, אבל בכל זאת אני מרגיש את עצמי ששייך לנצחיות, לשלמות. אני מרגיש את עצמי שהמציאות מתנהגת על ידי כוח הטוב ומיטיב. זה נקרא "עולם הבא".

תלמיד: אז מה אני צריכה לרצות בדיוק, להיות בנצחיות?

את צריכה לעשות תרגיל כדי להגיע לזה. והתרגיל הוא כמו שאמרתי וכמו שאתן עשיתן עכשיו, שאני מתארת לעצמי איך אני מתנהגת אם אני אוהבת, או לפחות אם לא אוהבת, אם אני מתייחסת לאחרים קצת כמו שאני מתייחסת לעצמי, בצורה שווה.

תלמידה: מה אני צריכה לרצות? כי מ"ן זה חיסרון.

מ"ן זה חיסרון. שאני רוצה יחד עם זה שאני עושה את התרגיל, אני רוצה שהתרגיל הזה שלי יתקיים. שאני אקבל כוח מלמעלה ובאמת אוכל להתקשר וכך להתייחס לזולת. זולת, הכוונה בתוך הקבוצה.

שאלה: לגבי התרגיל. איפה אני מבצעת את התרגיל שעכשיו אני דואגת לזולת? בשכל, בלב, או בידיים ורגליים?

בין החברות.

תלמידה: אני צריכה להתייחס עכשיו לחברה כאילו היא חלק מהגוף שלי. איפה זה קורה, אני מתארת את זה לעצמי במחשבות, אני מתארת את זה בהרגשה?

את מבינה מה זה יחס של אדם לחבר?

תלמידה: כנראה שלא.

אז תתארי לעצמך שיש לך קבוצה, עשירייה. יש לך?

תלמידה: כן.

זה מספיק. אז עכשיו את צריכה לעשות תרגילים כאלו, שאת מתייחסת אליהן כמו שלעצמך.

תלמידה: אמרת שצריך לעשות את זה מעל מה שאנחנו מרגישים או טרודים במשהו.

זה לא חשוב במה. כמו שעכשיו קראנו את מה שכותב רב"ש, שלא חשוב כמה שהעולם נראה לי חשוך וממש שבור, וכמה שאני גם כזה. אלה תנאים התחלתיים שהבורא מעמיד כך לפניי, שמהתנאים האלה אני חייב להתחיל לעלות לאמונה, מדעת לאמונה.

תלמידה: זאת אומרת, לא משנה מה קורה לי במחשבות ולא משנה מה יש לי בלב.

לא, לא משנה.

תלמידה: היחס החוצה צריך להיות כמו לעצמי, זה התרגיל.

כן. ודווקא כמה שאת מרגישה רע ומבולבלת בלב ובמוח, את עושה תרגיל למעלה מזה. כאילו שאת נמצא בשלמות, בחיבור, באהבה, בנתינה, ממש בהתקשרות יפה לחברות. בתוך הקבוצה אנחנו מדברים, בתוך העשירייה. ואז מתוך המאמצים האלו מקבלים מאור המחזיר למוטב ותוך זמן קצר, אבל צריכים לעשות את המאמצים האלו, תרגישי עד כמה את מקבלת כוח שכלי חדש וכוח רגשי חדש, לב חדש ומוח חדש. את מתחילה גם להרגיש וגם להבין דברים שהיו קודם לגמרי לא [מובנים], זה משהו מעולם אחר, מעולם של השפעה, ששם מתנהגים חוקים, כוחות אמתיים. לכן זה נקרא "עולם האמת".

ואז את מתחילה לראות בצורה שקופה כאילו דרך החומר, דרך בני אדם, את מתחילה לקבל הבחנות חדשות, נדבר עליהן. אם תתחילו ברצינות, באמת לבצע כזה תרגיל, נוכל להתקדם בצורה פרקטית מפעם לפעם.

שאלה: אני מוצאת שבתוך העשירייה שלי, קורות לי פחות סיטואציות שקשה לי להתגבר עליהן. ולפעמים דווקא עם בנות שהן לא בעשירייה, יש סיטואציות שבהן אני מרגישה שאני צריכה כוח התגברות מאוד חזק. השאלה היא, איך אני עובדת עם זה, האם אני פונה לעשירייה שלי שיעזרו לי להתגבר ולהיות באהבה כלפי אותה חברה?

אנחנו עובדים אך ורק בתוך העשירייה. אם בעשירייה אני מרגישה שאין לי כל כך על מה להתגבר, סימן שאני לא משקיעה כוחות. כי אם אני משקיעה מספיק כוחות להתקדמות, מיד אני מקבלת הכבדת הלב. מיד. ואני רואה שאני לא רוצה ולא כדאי, ובכלל הן כאלה שבשביל מה אני עושה את התרגיל וכולי.

זאת אומרת, שעליך להשקיע את עצמך בחיבור בתוך העשירייה כמה שאפשר ולהגיע למצב שהן בשבילי יותר יקרות ממני. ואז את מתחילה לראות שביניכן נמצא שטח מיוחד של השפעה, ממש עולם אחר, עולם שבו את מסתכלת כמו לתוך איזה מכשיר, שמגלה לך עולם הבא.

תלמידה: ולא להתייחס לסיטואציות שקורות מחוץ לעשירייה שלי?

לא. מתייחסים רק לעשירייה בלבד. לא מסתכלים על שום דבר חוץ מזה.

שאלה: אני מרגישה שכדי להתייחס למישהו כמו לעצמי, אני צריכה לראות אותו, לדבר איתו, לתת לו משהו.

את לא צריכה לדעת שום דבר על האדם, כדי להתייחס אליו כמו שאת מתייחסת לעצמך.

תלמידה: הקשר הזה שמתנהל בווטסאפ רוב השבוע, זה מספיק לי עכשיו, בשביל לעשות את התרגיל עד הפגישה שלנו?

כן, את לא צריכה כל הזמן להיות לידן.

תלמידה: אתה יכול לחדד מה בדיוק אני צריכה לעשות?

כמה פעמים ביום אתן נמצאות בקשר?

תלמידה: פעמיים בטלפון, אבל כל הזמן בווטסאפ.

אז יש לך מספיק יכולת לבטא את עצמך.

תלמידה: כן.

זה הכול, לא צריכים יותר. לא צריכים להתחיל לשלוח נשיקות זה לזה כל הזמן. העיקר זה באמת להרגיש בפנים. אני צריך קודם כל להרגיש שאני באמת מתייחס אליו לפחות כמו לעצמי. זה תרגיל שקודם כל חשוב לי, החבר זו בובה שהבורא שם לפני. אין חברים, זה הכול דמויות. אני קודם כל עושה את עצמי, על ידי החברה כביכול, על ידי העולם המדומה הזה, אני מעלה את עצמי לדרגת הבינה.

תלמידה: כשנתת השבוע את התרגיל כל שעה לכתוב משהו, כל אחד היה יכול ליישם ולראות שהוא מיישם ושזו לא איזה פילוסופיה. אני לא רוצה להיות פילוסופית שאני חושבת על החברות כמו על עצמי. אני באמת רוצה לעשות פעולה, אבל אני לא ממש מבינה מה.

אז תרשמי, כל חצי שעה את חושבת על חברות כמו על עצמך, באותה דרגת החשיבות, באותו רגש. באותו יחס.

שאלה: יש לנו קבוצה שכל יום קוראת תהילים של אותו יום ואנחנו מעלות מ"ן. באותו רגע, אנחנו מרגישות כאילו מישהו מלטף אותנו ואנחנו נמצאות כאילו בעולם אחר. אבל אחרי שמסיימים, חמש דקות, עשר דקות, אולי חצי שעה, עוד פעם אנחנו נופלות כאילו שלא היה ואני כבר לא זוכרת את ההרגשה הטובה שהייתה.

כמה פעמים כך עשיתם?

תלמידה: כל יום.

כמה פעמים אתן מעלות את עצמכן באמת לדרגת חיבור והשפעה והתרגשות, כשאתן מתחברות עם החברות יחד ונופלות מזה ועוד פעם מתחברות ועוד נופלות?

תלמידה: אנחנו קוראות פעם ביום במשך שעה ואפילו מחוץ לארץ מתחברות איתנו.

לא חשוב מאיפה. כמה פעמים ביום את מרגישה בלב שאת מחוברת איתן?

תלמידה: הרבה פעמים.

הרבה פעמים, ונופלת?

תלמידה: כן.

יופי, תמשיכו. יכול להיות שאת צריכה לעשות כך עשרת אלפים פעמים, כי זה תהליך הצטברותי ואז אחר כך זה קורה. זה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול".

שאלה: כשאנחנו עושים עבודה בעשירייה, אני מרגישה שהדחייה שלי להתקרב לחברות היא דחייה גשמית ושיש לי העדפה בין חברה לחברה. האם יש הבדל בין דחייה גשמית לדחייה רוחנית?

קודם תשתדלי להתחבר ולחשוב על החברות שהן הכי רחוקות ממך.

שאלה: אמרת שצריך לתאר את המצב. מה זה אומר לתאר לעצמי, איפה אני מתארת את זה והאם זה לא דמיון?

איזה אדם יש לפנינו, שלא יכול לתאר לעצמו מצב שהוא אוהב מישהו? את יכולה לתאר לעצמך שאת אוהבת מישהו?

תלמידה: אני יכולה נגיד בערב.

אני לא שואל אם בערב או בבוקר. בלב שלך את יכולה לתאר מצב שאת אוהבת מישהו?

תלמידה: אני יכולה לבקש את זה מלמעלה, שייתן לי את ההרגשה הזאת לאהוב מישהו ואז פתאום הרגש הזה מגיע ואני מרגישה שאני אוהבת, גם אותה וגם את הילדים וגם עוד אנשים, פתאום מגיעה המון אהבה. אבל רק אחרי שאני מבקשת שזה יקרה, זה לא מגיע סתם.

בסדר טוב, תעשי את זה ככה.

תלמידה: אבל מה זה אומר לתאר, אני מתארת לעצמי שאני אוהבת את העשירייה שלי?

כן.

תלמידה: מה זה אומר לתאר, אני בדמיון אומרת שאני אוהבת אותן?

להגיע למצב כאילו שאת מרגישה את זה בלב.

תלמידה: איך נגיע לזה?

על ידי מאמץ.

תלמידה: איזה מאמץ?

מאמץ שאת מתארת לעצמך שאת אוהבת אותן.

תלמידה: מה זה אומר לתאר?

כאילו שאת אוהבת.

שאלה: איפה אני מתארת את זה, באיזה מקום של עצמי?

תעשי תרגילים כאלה, מילים, תשלחי סוכריה לחברה שלך, דברי איתה יפה, תשתדלי, תבצעי בעצמך מתוך הלב פעולות כאלה, כאילו שאת אוהבת אותם או אותה, אפילו שזה לא כך. חשוב מאוד להרגיש מה שיש באמת בלב, שאין לי שום דבר בלב אליה, ואני צריכה להגיע למצב שאני אוהבת אותה. הפער בין שני המצבים הללו, הוא דווקא מביא לך את המאור המחזיר למוטב.

תלמידה: אבל צריך לשלוח את הסוכרייה הזאת בווטסאפ?

תעשו תרגילים ועוד שבועיים נדבר, אבל אנחנו לא נעבור הלאה, כי זה התרגיל.

שאלה: בעשירייה נתקלים בהתנהגות של הימנעות, תחושה שלפעמים הרגשת הבושה מונעת מחברים לפעול. אפילו אצל חברים שאתה רואה אצלם מסירות נפש של ממש, מורגש שבושה זה הגורם החוסם, איך אתה ממליץ להתמודד עם זה?

אני ממליץ לדבר בתוך עשירייה, כבר עכשיו. אתן צריכות לדבר בתוך העשירייה עד כמה אתן משחקות באהבה, בנתינה, בחיבור ובכל הדברים האלה. למה משחקות? כי הכול זה משחק, כמו שנקרא "הבורא משחק עם הלוויתן", הזוהר כך מספר לנו. כל החיים הם משחק, עד גמר התיקון. אנחנו תמיד משתוקקים לדרגה יותר עליונה, והנטייה שלנו להשיג מדרגה יותר עליונה נקראת "משחק". כמו שילדים משחקים במשהו, "אני רוצה להיות נהג, אני רוצה להיות גדול או עוד משהו", על ידי זה שמשחקים מגיעים לזה.

לכן בעבודה הזאת אין בושה, כי כתוב שאני כך צריך לבצע ואני מבצע. אני מבצע כי אין לי ברירה. כשאני יוצא לפני הקהל, את חושבת שלפי האופי שלי אני חוצפן כזה ולא אכפת לי והייתי מופיע פה ושם, לא, אלא זו חובה, הכרחיות, אין ברירה, פקודה. למרות שאת ביישנית, את צריכה להראות דווקא ההיפך, שאת מבצעת פקודות שחכמת הקבלה מחייבת אותנו, בלי זה לא נתקרב לבורא.

שאלה: מה קורה כשחברה עוזבת את העשירייה בפתאומיות, אבל נשארת בקבוצה ויש תחושה כזאת שהיא גורמת לפקק?

אנחנו עכשיו מדברים איך את מתייחסת לכול החברות ולא על שום שאלות אחרות.

תלמידה: מה עשירייה אמורה לעשות?

אנחנו לא מדברים על עשירייה שצריכה לעשות, אנחנו מדברים איך כל חברה צריכה להתייחס לכל חברה אחרת שבעשירייה.

שאלה: בזמן האחרון יש הרבה מאוד תרגילים שאתה דווקא נותן אותם לגברים, אבל נשים גם מבצעות אותם. כמו יומן בכול שעה, כמו להתחבר עם עשיריות מהכלי העולמי ועוד כל מיני דברים כאלה. אנחנו משתדלות להיות דומות לגברים.

האם אתה ממליץ לנו לבצע את מה שאמרת עכשיו, כל חצי שעה תכתבו איך התייחסתן לחברה?

כן, אמרתי את זה לאחת התלמידות.

שאלה: האם אתה ממליץ שנשים יעשו את התרגילים שאתה אומר לנשים ויתמקדו רק בהם, או שאתה ממליץ שזה יהיה בתוספת למה שנעשה גם בשיעורי הבוקר עם קבוצת הגברים?

אתן יכולות לעשות את מה שאני אומר לגברים, ואני מקבל את זה דווקא בצורה יפה וטובה. אבל תאמינו לי שהתרגיל הזה שאנחנו עכשיו עוברים הוא תרגיל חשוב והוא חסר גם לגברים, רק איתם אנחנו מתקדמים בצורה אחרת. כאן זה פעם בשבועיים וכמה שאנחנו מדברים יותר, אני רואה שעדיין לא כל כך מבינים את מהות התרגיל. לכן אנחנו צריכים לממש אותו. זה יותר חשוב ממה שתשמעו בשיעורי הגברים. זה יותר חשוב.

שאלה: האם לעשירייה של נשים שמתחברת יש בכוחה לשנות מצב במדינה ולהביא שלום?

אין הבדל בין נשים לגברים בעבודת ה'. לכולנו יש חלק הנשמה מאדם או מחווה שהיו כגוף אחד, אנחנו שייכים למערכת אחת וחייבים לבצע את הפעולות האלו.

שאלה: כשאני מתייחסת לחברה, אני בעצם חושבת איך אני רוצה שהיא תתייחס אלי?

לא, אני רוצה רק להתייחס אליה כאילו אני נמצאת בדרגת הבינה ולא בדרגת המלכות, כאילו אני בדרגת השפעה ואפילו אהבה, ולא בדרגת רצון לקבל, לא בדרגת קבלה.

תלמידה: אני הייתי רוצה שיתייחסו אלי בצורה מסוימת.

לא. לא מדברים על זה. אני רוצה לא שיתייחסו אלי, אלא אני רוצה להתייחס אליה.

תלמידה: הבנתי. אז אני עושה את מה שאני הייתי רוצה שיעשו לי? אתה אומר להרגיש כאילו אני מתייחסת לעצמי. נניח שאני רוצה שיתייחסו אלי עכשיו בתשומת לב, אז אני עושה את זה בחזרה לחברה?

אני לא חושב שצריכים לעשות כאלה חשבונות, כמו שאני רוצה שיתייחסו אלי, אתייחס אליה וכן הלאה. אלא אני רוצה להתייחס אליה בהשפעה, אפילו עד דרגת אהבה.

תלמידה: זה קשה. אתה אומר להתייחס אליה כמו שלעצמי. מה זה "לעצמי"?

האם אני אוהב את עצמי?

תלמידה: לא תמיד.

מספיק שכך תתייחסי לזולת. כתוב "ואהבת לרעך כמוך", כשתתחילי להתייחס ל"רעך", תביני איך שאת אוהבת "כמוך" את עצמך.

שאלה: מה האגו שלי מרוויח מהעבודה הרוחנית הזאת שתיארת בשרטוט?

זו שאלה טובה, "מה האגו שלי מרוויח מהעבודה הרוחנית שלך?".

תלמידה: כי אנחנו ברצון לקבל, נכון?

כן.

תלמידה: אנחנו נהנים בתור כלי שרוצה לקבל.

כן.

תלמידה: אז מה שתיארת פה עכשיו זה ממש הפוך ממה שאני בעצם.

יפה.

תלמידה: אז איפה אני נהנית בכל העבודה הזאת?

זו שאלה מאוד טובה, פרקטית. נכון, מה יהיה לי מזה? אני אגיד לך, הכלי שלנו, הרצון לקבל שלנו הוא מאוד מוגבל, הוא מאוד קטן. אנחנו לא רואים יותר ממה שנקרא "העולם הזה", וגם הוא כל הזמן מצטמצם. זאת אומרת, הרצון יותר ויותר גדל אבל האפשרויות למלא אותו הן פחות ופחות.

ליהנות ללא הגבלה ברצון לקבל זה בלתי אפשרי, אי אפשר. הוא מאוד מוגבל בזה. כמו שכתוב "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". לכן כדי שנגיע לתענוג בלתי מוגבל, אנחנו חייבים להגיע לכלי חדש, כלי אחר, כלי דהשפעה. לא חשוב לי ממה ליהנות, העיקר שאני אהנה, או מקבלה או מהשפעה. אז אומרים, מקבלה אתה לא יכול ליהנות יותר ממה שכולם נהנים, אנחנו רואים את העולם ולאן הוא מגיע. אלא ליהנות באמת בלי הגבלה אפשר רק בהשפעה.

לכן דרגת הבינה זו דרגה בלתי מוגבלת, היא מביאה אותנו אפילו לדרגת הכתר, ואז אנחנו נמצאים בעולם ללא גבול, בעולם שהוא נצחי, שהתענוגים שלו הם פשוט ללא גבול בכל מה שנגיד. וזה באמת התענוג האמיתי, לזה הבורא רוצה לפתח אותנו. מה שאין כן כל התענוגים שבעולם הזה הם מאוד מוגבלים וקצרים ובסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שמה יש לנו? חיים קצרים והכול נגמר.

אז צריכים לחשוב טוב טוב מה יש לפני האדם, ואיזה אפשרויות נותנת לו חכמת הקבלה, ליהנות דווקא. תחשבי. אם את לא מבינה, לא מסכימה, תחשבי. כאן אני לא יכול לתת לך שיעור שלם בכל הדברים האלה. בנוסף, זה תלוי בהבנת הלב. אם אדם מרגיש שדי לו לסבול, הוא מגיע לחכמת הקבלה ובאמת משתמש בה, כדי להגיע לחיים נצחיים ומלאים תענוגים. אם הוא עדיין לא נמצא מספיק בהכרת הרע, אז זה לא אומר בשבילו כלום. אנחנו לא מחייבים אף אחד ולא משכנעים אף אחד, אנחנו פשוט מגיעים למצב שהעולם שלנו מביא לאט לאט, דור אחר דור יותר ויותר לייאוש, לחוסר אונים. ולכן חכמת הקבלה מתגלה ומספרת לאדם מה האפשרויות שנמצאות לפניו, בעצם אפשרות אחת.

כמו שאת, צעירה, ולפנייך החיים, ואת רוצה ליהנות מהחיים, לכי תהני. אחר כך, פעם תגיעי לכאן.

תלמידה: בהתאם למה שהחברה שאלה אתה עדיין נשאר עם אותו מנגנון אגואיסטי של עלות תועלת, רק המשחק שלך משתנה. במקום שנעשה רווח בכלי דקבלה בעולם הזה, אז אתה אומר לנו עכשיו תקשיבו, אני פותח לכם את אותו עיקרון תענוג רק ברמה גבוהה יותר. אבל עדיין נעשה את החשבון הפשוט, כל הזמן חשבון של עלות תועלת, ואני דווקא חשבתי שכל המשחק הוא לשבור את זה, את המנגנון הזה, אחרת אני נשארת בתוך אותה שאלה.

אני מצטער שלא הבנת אותי, אבל אני שומע בשמחה ותענוג שאת תקיפה כזאת בדעתך. אז קודם כל, אנחנו לא נשארים רק ברצון לקבל אבל ודאי שהרצון לקבל נשאר ואנחנו כל הזמן עובדים עמו, אנחנו לא הורסים אותו, והוא כל הזמן גדל. בכל 125המדרגות עד גמר התיקון הוא גדל וגדל, ובדרגה האחרונה לפני גמר תיקון, דווקא שם אנחנו שוברים את ל"ב האבן ומתקנים ומוסיפים גם רצון לקבל עוד יותר גדול. הכול נמצא על פני רצון לקבל הגובר, רק דרגת האמונה, דרגת הבינה, כל הזמן מכסה אותו.

כמו שאנחנו לומדים שיש כלי, מעליו יש לנו מסך, יש לנו אור ישר ואור חוזר, ואז בקשר ביניהם אנחנו מגיעים לאור פנימי (ראו שרטוט מס' 2). מה הכלי הזה שאנחנו ממלאים? רצון לקבל. הוא לא נעלם לאף מקום, ואנחנו לא שוברים אותו ולא מוחקים אותו, אנחנו צריכים לשמור עליו. אנחנו רק צריכים עליו, בעדינות, באהבה, לכסות אותו ברצון להשפיע, ואז זה יהיה רצון לקבל על מנת להשפיע. מעל המסך זו דרגת בינה ולמטה זו דרגת המלכות. רק כך זה עובד.

שרטוט מס' 2

תלמידה: האם אתה יכול בבקשה להסביר את העניין של הצמצום ומסך, איך זה מתבטא בדיוק בגשמיות.

כשאנחנו מעלים את המ"ן, מה זה מ"ן? זה לא סתם שאני מסתכל, מתייחס לחבר שלי ואני רוצה לאהוב אותו כמו שאת עצמי, "ואהבת לרעך כמוך". אני משתדל לעשות את זה ואני משתדל יחד עם זה לראות עד כמה זה לא הולך. זאת אומרת, חוץ מזה שאני משתדל לבצע אני גם מבקש שזה יקרה. ואז הפעולה שלי נקראת העלאת מ"ן, חיסרון, אני מעלה את זה לדרגת הא-לוהים, לבינה, לבורא (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

אם אני עושה את המאמץ הזה, לפי המאמץ, לפי הפער בין המצוי במלכות והרצוי בבינה, כמה שאני מסוגל, לפי הפער הזה אני מעלה מ"ן. מה זה נקרא מ"ן? מי נוקבין. מים זה דרגת הבינה, נוקבא זה דרגת המלכות, חיסרון. ואז לפי דרגת החיסרון שלי, הכאב שלי, הרצון שלי להיות בכל זאת למעלה בהשפעה ולא בקבלה, יוצא שאני מקבל את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף.

כשאני מקבל את המאור המחזיר למוטב, הוא, המאור הזה, בונה בי צמצום שיהיה לי על המלכות, ואחר כך מסך, עוד שכבה, ואחר כך אור חוזר, ולפי הסנדוויץ' הזה שקורה לי, שמכסה את האגו שלי, את הרצון לקבל, אני מתחיל להיכנס לעבודה הדדית עם הבורא, עם האור העליון, ואז יש בינינו כבר השתוות הצורה, אני לבורא והבורא אלי, "אני לדודי ודודי לי". וכך אנחנו מתחילים להיכנס להדדיות. ואז אני מקבל ממנו כל מיני גילויים והרגשות והוא מפרמט אותי בצורה כזאת ואחרת וכן הלאה. מלכות מתחילה להתערבב עם הבינה, וכך אנחנו עובדים.

לכן כל הצמצום ומסך ואור חוזר וקשר עם דרגת הבורא, הכול קורה כאן כהמשך למה שדברנו היום.

תלמידה: יש מצבים שאני עושה משהו לחברות ממקום של קושי מאוד פנימי עם עצמי, ואז אחרי המצב אני מרגישה עם זה טוב.

אגואיסטית.

תלמידה: בדיוק. ואז ההרגשה היא שהבורא משחק איתי, כאילו נותן מין הרגשה כזאת טובה ומשחק עם ההרגשה שאני בטענה אליו, "אל תיתן לי", כי יש פחד להרגיש את הייאוש והתסכול אחרי המצב הזה.

זה משהו אחר לגמרי. יש לך איזה הרגשות אגואיסטיות, שאת מרגישה עד כמה שזה ממלא או לא ממלא אותך, עד כמה שזה אמת ולא, אבל זה לא יוצא מהגדר הגשמי.

תלמידה: גם הנתינה הזאת וגם הפחד הזה?

בואו נעשה פשוט. תעשו את התרגיל הזה וזהו. לא ניכנס לפסיכולוגיות, פחד כזה, לא נעים, כן. תעשו תרגיל כמו שדברנו היום, נטו, כל הזמן אותו דבר, ואתן תרגישו עד כמה זה שונה ממה שעשיתן קודם. ממש תהיה לכן אפילו נגיעה ברוחניות, אני מבטיח לכן. מי שתשתדל לעשות וכמה פעמים, תהיה לה נגיעה ברוחניות.

שאלה: כאשר הכול נפלא בגשמיות, איך אפשר להתחיל לאהוב את החברים, למרות שהבורא מפנק אותי?

הבורא מפנק אותך? קשה מאוד. את צריכה לעשות חשבון מה הפינוק הזה באמת נותן לך. אם הבורא נותן לאדם חיים טובים, סותם אותו עד כדי כך, הוא רוצה להגיד לאדם, "אני לא זקוק לך, אני לא צריך אותך, אל תבוא אליי. קח מה שאתה רוצה מהעולם הזה ותיסתם". האדם מסכן.

תלמידה: אז מה עושים במצב כזה?

אין מה לעשות. יש הרבה אנשים, במשך החיים שלי, שהתחילו ללמוד אצלי, אנשים עשירים, אנשים גדולים, בכל מיני משרות, קשה להם לצאת מזה. קשה. בדרך כלל "מי שאוהב ה' יוכיח". הבורא מקרב את האדם על ידי מכות, איך עוד אפשר שישים לב על מטרת החיים, על להתקדם.

שאלה: אני מבקשת להבין משהו. אני בהמה מאוד קשה, כל יום שעובר גילוי הרע רק הולך וגדל. להגיד שאני מרגישה אהבה, זה יהיה סוג של שקר. אני מרגישה תלות, אני מרגישה שבלי העשירייה אין אפשרות לחיים רוחניים בכלל. הרי המושג "אהבה" הוא מושג מהגשמיות, אני אוהבת כל מיני דברים. עם העשירייה זה לא עניין של אהבה, אני חייבת את העשירייה כי אחרת אין לי יכולת להתקיים בחיים האלה חוץ מהבהמה עצמה.

כנראה שהגדרת האהבה היא שונה אצלך ואצלי. אני לא מתכוון לאיזה קשר בהמי או עוד משהו שאת חושבת. "אהבה" זה לא שאנחנו מתנשקים ומתחבקים. "אהבה" זה נקרא שאני מרגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי, וכל החסרונות שלו הופכים להיות לחסרונות שלי, פשוט, ככה זה, אני מרגיש. כמו שאימא מרגישה את התינוק, רק זה בדרגה הבהמית, ואנחנו מדברים על דרגה עוד יותר גבוהה, רוחנית, כי יש כאן מרחק, ובין אימא ותינוק אין כביכול מרחק.

תלמידה: אז הקשר הזה שמתקיים בינינו, בצורה הנכונה שלו, בעבודה שבאה באמת מתוך הרצון לגלות ביחד את הקשר הזה שמחבר אותנו, הוא לא בנשיקות ובעוד ווטסאפ.

הוא בנשמה, כי אנחנו כולנו באים מנשמת אדם הראשון, ושם היינו באמת ברצונות שלנו רצון אחד. לא גופים, עזבי את הגופים, כאילו אין גופים, הרצונות היו כרצון אחד. ומה שאנחנו עכשיו על ידי התרגיל הזה רוצים לעשות, זה שאני אהיה ברצון שלי עם החבר שלי יחד, כרצון אחד. עשירייה חייבת להתחבר לרצון אחד ואז היא מגלה בתוכה את הבורא, האור העליון, כי היא חזרה במשהו להתאים את עצמה לנשמת אדם הראשון.

תלמידה: זאת אומרת, בחיבור הנכון הזה שמחפש את הנשמה, שם תתגלה השפעה, שם אנחנו נרגיש את הדבר הזה?

כן. במרכז העשירייה. ואז שם, לפי חוק השתוות הצורה, במחויב יתגלה הבורא.

שאלה: רציתי לשאול בנוגע לשרטוט, איך מסתדר פה "המתפלל על חברו נענה תחילה", או שצריך לבקש על הזולת שהוא יקבל את הרצון להיות למעלה מהדעת?

קצת קשה אולי להבין זאת, כי זה החוק שכך מספרים לנו עליו, אבל מאיפה זה נובע? מפני שאין חברים. אני עובד עם עצמי. אני עובד עם הראי, שאת עצמי אני רואה רק לא מתוקן כלפיי. אין בכל העולם, רק אדם אחד, מי? מי שמדבר. זה יתגלה.

שאלה: אני רוצה להבין את המושג "עשירייה", עבודה בעשירייה, עם הזכות הזאת או החובה הזאת, בחר לך סביבה. אנחנו יודעים שאנחנו בעשירייה לא מתייחסים לגופים, אז אני אמורה לדמיין את העשירייה כסביבה הכי טובה שלי?

את צריכה לדמיין את העשירייה כגוף אחד, כרצון אחד, שבכל אחד בינתיים זה מורגש כרצון נפרד. אבל בעצם, אנחנו צריכים להתחבר לרצון אחד, אנחנו צריכים להביא את עצמנו לדמות אדם לפני השבירה, לפני חטא עץ הדעת.

תלמידה: איך הבחירה באה לידי ביטוי, מה אני בוחרת פה? איך הבחירה של הסביבה באה לידי ביטוי בעבודה בעשירייה?

את לא בוחרת בסביבה עצמה, הבורא מביא אותך לסביבה, את לא בוחרת. אלא כשנמצאים כבר בסביבה שהבורא הביא אותך, אז הבחירה היא בלחזק את עצמך בסביבה. זאת הבחירה.

תלמידה: ועד כמה יש השפעה של מצב העשירייה על המצב שלי?

על המצב שלך, גם גשמי וגם רוחני, זו השפעה במאה אחוז, אפילו במצב הגשמי שלך. את רוצה להצליח אפילו בחיים הגשמיים, הכי קל להשפיע עליהם דרך עשירייה.

תלמידה: אני לא מדברת על הצלחה. זה יכול להיות הצלחה, זה יכול להיות אי הצלחה. בדרך כלל אני לא מבינה מאיפה באים לי כל מיני מצבים, ואני אומרת, יכול להיות שזה מצב כללי של העשירייה, יכול להיות שזה בגלל העבודה בעשירייה הדברים האלה קורים. איך אני משייכת את המצב שלי, איך אני משליכה את זה על המצב של העשירייה, זה קשור?

את צריכה לראות את זה אחרת, שמצבך הפרטי הוא כולו תוצאה מהמצב של העשירייה. ואין אחרת, כך מנהלים אותנו מלמעלה, דרך עשיריות. וגם אלו בעולם, כל המיליארדים האלו, הם רק לא מרגישים, אבל הם גם מחולקים לעשיריות. כולם, כל האנושות.

תלמידה: אם יש לי מצב נגיד פחות טוב, אז אני עכשיו צריכה להרגיש שכל העשירייה במצב הזה, ואני חייבת להתאמץ להרים אותן?

כן.

קריין: קטע ראשון מתוך רב"ש א', "עניין אמת ואמונה".

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. הוא נותן לי את המצבים הללו בכל רגע ורגע, שמהם אני יכול להתחיל לעבוד. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(רב"ש א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה"1985 )

נעשה תרגיל, בעוד שבועיים נמשיך. אני רק רוצה לדעת לפני זה באיזו צורה אתן נמצאות בקשר לתרגיל כי לפי זה אנחנו נלך הלאה. האם קיבלתן את חומר הלימוד באימייל?

תלמידה: כן, חומר הלימוד נשלח באימייל לכולן.

כדאי שיהיה הכול, סך הכול אלה ששה פסוקים. אנחנו נמשיך אבל כבר מהמקום שתשיגו והלאה. לכן אני רוצה יומיים, שלושה לפני הפגישה הבאה לשמוע מה קורה.

תלמידה: אנחנו נשלח שאלון נשים יענו ואנחנו נשלח לך את התוצאות.

אנחנו נעשה עבודה פרקטית ממש, מתאימה לנשים, לעשיריות, לקבוצות, בצורה מאוד מעשית, לעניין, בלי כל הפילוסופיות.

שאלה: ישנה שאלה שנוגעת לחיבור בין הנשים. יצא שדיברת בכמה הזדמנויות על נושא של ארגון הנשים, ועלתה שאלה, במה ארגון הנשים צריך לעסוק, האם בהפצה או בחיבור בין נשים? האם הנקודה של חיבור בין נשים היא נקודה משמעותית, שצריך להתעמק בה ולתרגל וממש לתת מקום לדבר הזה בחיים שלנו, בעשיריות שלנו, בעבודה בין נשים?

אנחנו עדיין לא יודעים לשלב גם ספיגה וגם יציאה, כך שהכול יעבוד כמו הלב, כמו כל החיים. כל החיים הם בירידה ובעלייה, בהתכווצות ובהתרחבות. וכאן בעבודה רוחנית אנחנו עדיין לא נמצאים ממש כך שכבר יכולים לשלב את שתי הנטיות הללו. אני יוצא לחברות, לחברים, אני צריך גם לקבל מהם, גם לתת להם, ולדעת גם איך לתת, איך לקבל. אני נמצא בעשירייה, אז איך מהעשירייה אנחנו יוצאים ליתר העשיריות.

עכשיו הגברים התחילו להתקשר, אתן עוד לא מתקשרות?

תלמידה: ביומיים האחרונים גם הנשים מיד נכנסו לביצוע הפעולה הזאת. אתמול כל עשיריית נשים הייתה בקשר עם עשירייה מהכלי העולמי, והיום בצהרים העשירייה התורנית יזמה מצב שהיא הזמינה את כל מי שרוצה להתחבר והתחברו המון נשים מהכלי העולמי ומישראל. אלה פעולות מאוד משמעותיות וחזקות.

זה מאוד חשוב. אבל זו פעולה שהיא בינתיים חיצונית והיא יותר בדיבורים ובהעברת המסרים. מה שכן, על מה שדיברנו היום, "אמונה למעלה מהדעת", "על כל פשעים תכסה אהבה", כל הנטיות האלה, אנחנו צריכים לממש אותן בעשירייה. כל אחד בעשירייה שלו. זה לא אומר שעל היתר אני מצפצף וזורק, אבל עיקר העבודה במאמץ גדול צריך להיות כך.

שימו לב, לא חשוב באיזה מצב אני נמצא, רע לי, טוב לי, מבולבל, עייף, דווקא כל מצב ומצב, כמו שכותב כאן רב"ש, הבורא מייצב לנו. אין שום דבר במקרה. ואז אני צריכה לבדוק עד כמה אני, למרות זאת, מתייחסת באהבה לחברות. כדאי לשים לב, זו ממש עבודה פרקטית. היא תביא אתכן בצורה קצרה לעניין של גילוי הבורא. תרגישו שאתן חייבות אותו, שבלי זה לא יכולים לקיים את זה, ותרגישו עד כמה הוא משחק אתכן, מהמצב הזה ומהמצב ההוא, זה נקרא ריקוד. כך מרקדים לפני הכלה. תמשיכו ואנחנו נעשה.

אם ישנן ממש שאלות על זה במשך השבועיים האלו, תעבירו לי אותן.

תלמידה: אנחנו נשלח מחר במייל עשיריות לכל נשות העולם וישראל לאיזה מייל להעביר את השאלות בנושא ואת הכול אנחנו נעביר אליך פעם אחת ביום או כמה שתרצה בצורה מסודרת.

פעם אחת ביום, לא.

תלמידה: אז תגיד לנו מתי.

תעבירו את זה איכשהו. לי יותר קל שזה יהיה דרך רחלי. היא תבוא אליי ואנחנו מהר נענה על שאלות האלה וכך זה יהיה יותר קומפקטי.

בנות, תודה רבה לכן. לי נראה שאנחנו התחלנו באמת קבלה מעשית, נכונה, לעניין. תתקדמו ואתן תרגישו, העיקר זו ההרגשה הראשונה, בכמה פעולות כאלה. נשים רגישות לזה יותר מגברים. מצד הטבע ומצד המעמד שלהן גם במשפחה וגם בחברה יש להן כל הזמן את המשחק הפנימי הזה והן יותר רגישות לכך. אני מקווה שאתן תצליחו ותתנו גם בזה דוגמה לגברים. אני חושב גם על זה. בוא ננסה יחד. תודה.

(סוף השיעור)